שער החנוכה
ג,בשער החנוכה
א) בכ"ה בכסליו יומי דחנוכ' כו' עד לשנ' האחרת קבעו' ועשאום ימים טובי' בהלל והודאה. להבין ענין ההלל וההודאה וגם להבין למה בנס זה דחנוכה תלו לעיקר הנס בהדלק' הנרות דמקד' מפני שלא מצאו רק פך א' כו' הלא עיקר הנס היה נצחון המלחמה וגם מהו ענין ההלל וההודאה להדלקת הנרות. והנה יש להקדים ענין נרות המנורה דמקדש דכתיב ובהעלות אהרן כו' שהיה מדליק בערב ובבקר בערב כל ז' הנרות ובבקר רק נר א' שנק' נר המערבי (נר הששי) שבו מתחיל ובו מסיים בערב כידוע והנה ידוע בשרש ז' הנרות דמנורה שהן כלולים מכללות נש"י בשרשם בז' מדות דאצילות שכ"א כלול מי"ס והן ע' נפש דיעקב שמזה שרש מחצב כל הסתעפות נשמות פרטיות גם בכל הנשמות בכל דור עד הניצוץ הקטן ביותר שנק' גם הוא נר ה' וכמ"ש נר ה' נשמת אדם כו' וזהו ובהעלות אהרן את הנרות כשהי' מדליק הי' מעלה לכללות נש"י להאיר אותם באור העליון במקור חוצבם כו' וכך בכל פרט בכל נשמה שנק' נר ה' צריך להדליק אותה תמיד מאור האלקי וכמ"ש כי אתה תאיר נרי כו':
והנה ידוע דעיקר ענין האור הוא להאיר את החשך דוקא דשרגא בטיהרא כו' והוא בהיותה בגוף החומרי שלא תחשך האור האלקי מחומריות המדות הרעות שהן ג"כ ז' מדות כידוע דאת זלעו"ז כו' וז"ש וה' יגיה חשכי ועיקר הזדככות חומריות המדות הרעות הוא ע"י האור האלקי שבז' מדות דקדושה האלקי' שמבררים ומהפכין אותן ליכלל וליבטל בקדושה אם בדרך כפיה אם בדרך התהפכות ממש והענין הוא כידוע דכמו שיש אהבה אלקית דקדושה בתשוקה והתלהבות או המשכת הלב בדביקות והתקשרות שהן ב' מדות דאברהם ויצחק כידוע בענין אברהם אוהבי ופחד יצחק שבא מן ההתלהבות כו' הנה לעומת זה יש אוי"ר דקליפה והן כל התלהבות אש זרה בחום התאוה הרעה או בהמשכת הלב באהבה רעה שנמשך ונדבק אחריה בכל לבו וכן מדת הדין הקשה כרציחה וגזל שמסתעף מבחי' התלהבות וזהו רישא דעשיו בעטפוי דיצחק בחי' פסולת הגבורות דיצחק דקדושה שמקבלים ממנו וכן ישמעאל מאברהם בחסד דקליפה כידוע וכך הוא בכל המדות כמו ת"ת ונצח והוד ויסוד כו' וצריך לבררן ולהפכן לקדושה שתהיינה כלולים בכפי' והתהפכות בביטול מציאותן ממש לבחי' הקדושה כמו מאהבה רעה יהופך לבו לאהבה האלקי' שלא לאהוב ולדבק רק בה' לבדו ולא להיות בלבו רצון ואהבה זרה כמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כלה כו' וכן אמר מי יעלה כו' אשר לא נשא לשוא נפשי כו' וכן בהתלהבות שלא יחשוק ברשפי אש זרה בחום התאוה רק לה' לבדו וממילא לא יומשך אחר יראה רעה כו' ולא יבא לכלל כעס ורציחה כו' וכן במדת הת"ת וניצוח כו' רק לה' לבדו וזהו עיקר העבודה שבלב שעל זה הוסד כל התו"מ בסומ"ר כו' כידוע וכאשר האדם שהוא בצלם אלקים מברר ומהפך כל המדות מרע לטוב אז נקרא הנשמה נר ה' שתאיר האור האלקי בחשך דקליפת נגה שהן שבעה מדות רעות דקליפה ממילא גם למעלה מעלה בשרש מקורם בז' מדות עליונות מברר לשרש הק"נ עד שלא יש להם יניקה רק מבחינה האחרונה דז' מדות דקדושה המצומצם ע"פ מאמר קו המדה וזה הי' עיקר ענין הדלקת נרות המנורה במקדש וכמא' וכי לאורה הוא צריך כו' משום דקמי' כחשיכה כו' אלא רק להאיר בנש"י ממקור' הראשון שיאירו גם בחשך ולא יחשך מצד המנגד כלל כנ"ל בענין הז' מדות דקדושה:
(ב) אך הנה בחי' הבירור דז' מדות הרעות ע"י ז' מדות דקדושה א"א שיהי' בביטול והתכללות לגמרי רק לפי שעה לבד והוא בשעה שהז' מדות דקדושה מאירין בתקפן כמו באוי"ר דקדושה בעת התפלה אבל מיד שיומשך בעניני עוה"ז יוחשך אור האלקי במדות דקדושה ונתגברו מדות רעות דק"נ כ"כ עד ד,אשיובלעו הז' מדות דקדושה לגמרי מכל וכל כאלו אינם במציאות כלל כידוע לכל עוסקי' וטרודים ביותר וכמ"ש במ"א בענין החלום דפרעה בז' פרות הרעות שבלעו את ז' פרות הטובות כו' שהן ז' מדות הרעות דק"נ שבלעו לז' מדות דטוב עד שלא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כו' (שלא נוסף בהן אור וחיות הקדושה ע"י בליעה זו כלל וכלל להיות מזה בהם היפוך הרע לטוב שעי"ז הי' מראיהן טוב עכ"פ אלא מראיהן רע כאשר בתחלה ממש ולא הועיל מה שבלעו מן הקדושה לטובתם ותיקונם אלא רק רע כבתחלה ממש וכמו איש ההולך בשרירות לבו רק רע שגם מה שעשה טוב נבלע ברע ולא הועיל ממעשה הטוב לעשותו טוב אלא הוא רע כבתחלה ויש שהטוב שבו עושה רושם במדות הרעות שבו גם בהיותו בהעלם בדרך בליעה כי יש ב' מיני בליעה א' שיבלע וישבע וכמו נבל כי ישבע לחם והב' בליעה שלא ישבע כלל רק ירעב כבתחלה וכמו ובטן רשעים תחסר וכך בענין גלות השכינה בע' שרים דכתיב והוצאתי את בלעו מפיו וכן חיל בלע ויקיאנו יש בזה ב' מדריגות הא' כמו נבל כי ישבע כו' והב' כמו והוצאתי וכן חיל בלע שהן כל הניצוצות דטוב דקדושה שיקיאנו ולא יהנה כלל וכמו ומראיהן רע כאשר בתחלה וד"ל):
(ג) והנה כדי להפוך הז' מדות רעות לגמרי מכל וכל אינו אלא ע"י שרש ומקור המדות דוקא והוא בחי' אור החכמה שנק' אב כידוע שהוא האור הראשון שממנו מקור תולדות המדות דקדושה כי ז' המדות אינן רק נרו' שמאירים מאור החכמה וכידוע שהחכמה נק' אור וכמ"ש בזהר ע"פ יהי אור כו' וכמו החכמה שלמטה היא תאיר אור השכל לראות בעין השכל כל דבר הנעלם כמו איזהו חכם הרואה את הנולד ועתיד להיות וכן מאיר עיני חכמים להורות את האמת מתוך השקר וכמו שבהאיר אור ילכו בדרך הישר מה שאין כן בחשך ילכו בדרך עקלתון והיינו שיטו מן הדרך האמת וז"ש הכסיל בחשך הולך והיינו כאשר אור החכמה מאיר במדות לא יטו ימין ושמאל לעולם ומפני ריבוי האור העצם דחכמה במדות אז יאיר גם בחשך שהן המדות הטבעיות שמעורבים ברע הרבה כנ"ל שיהופכו גם הם לטוב כי מפני האור העצם דחכמה כ"ח מ"ה ידחה גם החשך הגס המסתיר כו' וכנראה בחוש בכל איש מישראל כאשר בחי' כח מ"ה שבנפשו מאיר בתקפו שהוא בחי' ביטול עצמי ומקורי מצד שרשו בחכמ' עילאה דאצי' שנק' אב כמו כי אתה אבינו כידוע אז יש ביכולתו למס"נ על קדה"ש בפ"מ להפוך לבו הטבעי ברע לטוב וכן להתעורר בתשובה שלימה בכלות הנפש בפ"מ כתשובת ראב"ד שיצאה נשמתו בבכי' וזהו רק מצד אור דחכמה (שלא הי' בה שבירה כלל וכמ"ש ימותו ולא בחכמה להיותו בבחי' עה"ח שלמעלה מעה"ד) וע"כ בהאיר אור דכ"ח מ"ה זה בכל מדה ומדה שבלב הטבעי יהופך לטוב בהזדככות מן הקצה לקצה בבחי' עצמיות ולא לפי שעה בלבד כמו מדת האהבה לא יומשך לרע כלל ולא יתלהב באש זרה כלל וכלל מצד אמיתית הביטול וההזזה מכל עצמותו לה' לבדו בעצם נקודות רצונו בל ימוט לעולם וד"ל:
(ד) וזהו אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות שהוא מקור חוצב כללו' נש"י הראשון כמו הביטו אל צור חוצבתם כו' שמשם דוקא יוכל להתברר ז' מדות רעות דק"נ וכידוע דבחכמה דוקא אתברירו מפני שהחכמה נק' אור בעצם ומקור כל האורות המסתעפי' ממנו ע"כ ביכולתו דוקא לאהפכא חשוכא לנהורא כו' משא"כ ז' המדות דקדושה שאין ביכולתם לברר רק לפי שעה כנ"ל וד"ל (ובזה תלוי ג"כ ענין ב' מיני בליעה הנ"ל דמה דז' פרות הרעות שבולעים לז' פרות הטובות בלי שביעה כלל וכלל רק מראיהן רע כו' וכמו חיל בלע ויקיאנו כנ"ל זהו מצד שאור החכמה מאיר בז' מדות דקדושה שא"א שיקבלו החיצונים משם ד,בשום יניקה ע"כ יקיאו הכל וכן והוצאתי את בלעו מפיו כמו שהוא בלי גרעון כלל אבל כשאין אור החכמה מאיר במדות דקדושה נבלעו בז' מדות דק"נ בבחי' שביעה שניתוסף כח ויניקה להם וכמ"ש כי ישבע לחם וע"ז א' נבלע ישראל עתה היו בגוים כו' ואמנם כתיב אם רעב שונאך האכילהו לחם דחכמה שבמדות כי גחלים כו' וסימן לזה הוא מה שנמצא בחי' הטוב בע' שרים כי ישבעו לחם ולהיפך כאשר מראיהן רע כו' זהו הסימן והאות מפני שלא בלעו את בחי' הקדש דחכמ' בבחי' שביעה כלל וז"ש קדש ישראל לה' כל אוכליו יאשמו כו' וד"ל) וז"ש וכבודי לאחר לא אתן כבודי הוא בחי' אור החכמה שבה גלוי אא"ס והוא מקור נש"י הראשון כו' וכך הוא בכל נשמה בפרט בחי' כ"ח מ"ה שבנפשו לא יובלע בבחי' יניקה כדי שביעה במדות הרעות שהרי גם ההולך בשרירות לבו רק רע מ"מ נקודת יהדותו שבנפשו מתעורר תמיד להחזירו בתשובה שלימה כנ"ל כי אין המדות הרעות מקבלים רק ממדות דקדושה ששם הי' השבירה ואמנם אם מתגבר מהקליפה לנגד אור החכמה דקדושה כמו בימי חשמונאי שטמאו כל השמנים שבהיכל כו' ובקשו להשכיחם תורתיך דוקא על כן היה עיקר הנס דחנוכה בהדלקת הנרות במקדש שזהו להאיר אור חדש ממקור החכמה מפני שבזה נצחו לחכמה דקליפה במלחמתם וזהו שהיה הנס שמפך א' הדליקו ח' ימים שהוא הנקרא אור ז' הימים (כמשי"ת) וזהו הטעם שהיה עיקר הדלקת הנרות במקדש בלילה דוקא אבל בבקר היה די בהדלקת נר א' שהוא נר הששי לפי שבלילה הוא התגברות החשך דק"נ ברוחניות להסתיר אור האלקי ע"כ אז אילנא דמותא שלטא ותרעי' דג"ע אסתימו בליליא כו' כידוע ע"כ אז דוקא צריך להארת אור היותר עליון דחכמה להאיר בז' נרות ודוקא בכל הז' כי בכל מדה ומדה בפ"ע צ"ל בחי' הבירור דחכמה לזככה מן הקצה לקצה כנ"ל אבל ביום שאור החסד מאיר כמ"ש חסד אל כל היום ובחסד מאיר מאור החכמה שנק' אור וטוב כמ"ש וירא את האור כי טוב וחסד נק' טוב והכל א' שג' אלה אור וחסד וטוב הכל בחכמה דוקא שזהו רק להאיר ולהטיב לזולתו ע"כ היה די בנר הוי"ו לבד שהוא בחי' יסוד שנק' טוב שכולל כל הנרות להיות בחי' צד"ע שמשפיע טוב כמ"ש אמרו צדיק כי טוב והיינו ביום דוקא שממילא מאיר אור השמש כו' (שהוא הארת אור אבא ביסוד ז"א) אבל בלילה אין נר הוי"ו לבדו מועיל להיות עי"ז המשכת אור החכמה בכל המדות כי בחי' יסוד אינו מאיר בלילה כ"א ביום כמו שהשמש אינו מאיר בלילה ועכ"ז גם בלילה בנר הוי"ו היה מתחיל ובו היה מסיים וכמ"ש וזרח השמש ובא השמש וכמ"ש בזהר ויצא וד"ל:
(ה) והנה ידוע שיש ג' מדרגות עולם שנה נפש ובחי' עולם הוא חיצוניות העולמות כמו המלאכים וע' שרים עליונים שכלולי' מחומר וצורה ואומרים שירה וכמ"ש וצבא השמים לך משתחווים ולכל עולם יש בחי' נוגה המסתיר אור האלקי שם והן היכלות הק"נ שיוכלו להיות בבחי' הפירוד לפרקים והן מקבלים מז' מדות דמרכב' חג"ת שבכל עול' כו' וכמו שמבואר למעלה בענין מדות דחג"ת דאברהם וישמעאל יצחק ועשו. והנה כאשר היה עיקר ענין הדלקת הנרות ע"י אהרן כה"ג להעלות את הנרות שהן כללות נש"י שזהו בחי' נפש והן ע' נפש דיעקב שנאחזים בז' מדות דאצי' כנ"ל להאיר אור הח"ע בכל מדה כנ"ל כך היה תועלת מזה להאיר גם במדריגות חיצוניות העולמות בבחי' נוגה דכל עולמות החיצונים דמלאכים וע' שרים להאיר את החשך הגס דשם שלא יסתירו כ"כ (וכמו באדם למטה שכאשר כ"ח מ"ה שבנפשו מאיר בנקודת לבבו אז גם חומר גסות לבו בתאוה רעה נופל קצת ומתעורר גם בגופו לתשובה בלב נשבר כו') אך הנה עיקר ענין הדלקת הנרות במקדש היה רק בשביל פנימיות העולמות והן בשביל ה,אע' נפש דיעקב למעלה שיוסיפו אור להאיר לענפי' המסתעפים מהם גם בהיותם במדרגות התחתונות ושפלות ביותר בבחי' ק"נ דבי"ע עד נגה דעשי' שרובו רע שגם שם יהופך מרע לטוב ע"י תשובה ומעש"ט וזהו שנקראו בשם יעקב יו"ד עקב ונק' יוצאי ירך יעקב דהיינו שנמשך מיוד דיעקב שהוא אור החכמה לבחי' עקב שהן הנשמות הנשפלות בבחי' עקביי' דנגה שהוא הנחש הקדמוני שכרוך על העקב וכמ"ש ואתה תשופנו עקב וכמ"ש בזהר דחויא קטיר לרגלוהי דנוק' שגם שם יאיר אור האלקי והוא ע"י תוקף אור המשכה דח"ע בנש"י שנק' נר ה' שעי"ז מאירים ומזככים לנפש הבהמיות המסתרת בז' מדות הרעות כנ"ל (וז"ש דוד נר לרגלי דבריך שדבר ה' זו הלכה דאורייתא מח"ע נפקת מאירה גם ברגלי שהן נשמות שבעקביים כמו נשמות שבדורות אלה שבעקבות משיחא שהק"נ שאחוז בעקב מסתיר מאד ועכ"ז נר לרגלי דבריך וד"ל):
(ו) והנה לפי אופן ההשתלשלות בציור אדם דקדושה שכולל כל הנשמה בכלל הנה בכל דור וזמן מתברר מהיכלות דקליפ' הנאחזים בו עד דור האחרון בסוד גלות השכינה בעקבות משיחא שמתברר גם בחי' העקביי' דיעקב ואז נא' ועמדו רגליו כו' וכתיב עת אשר שלט האדם באדם לרע לו שלוקחים ממנו בשליטתו כל הניצוצות שנפלו בו בציור קומתו מראשו לרגלו דאת זלעו"ז כו' וכשזה קם זה נופל כמ"ש ולאום מלאום יאמץ וכתיב אמלאה כו' ויובן מזה שהי' בירור הניצוצות שנפלו בעשו תחלה בכתר וחו"ב שבו כמו פרעה עד בנבוכדנצר רישא דדהבא ועד דור האחרון שזהו בחי' עקביי' דעשו וזהו שנא' וידו אוחזת בעקב עשו (דנכנס ראשון יוצא אחרון ויעקב הי' ראשון ביצירה ויצא אחרון אך בבטן עקב את אחיו שביררו עד שידו אוחזת בעקב עשו ג"כ לבררו ומ"ש ואתה תשופנו עקב דחויא קטיר כו' שניהם אמת אלא שזה מדבר בבירור דיעקב לעשו עד העקביי' שלו וד"ל). ולכאורה הוא היפוך ענין אחיזת החיצונים בעקב דיעקב אך הכל א' דכאשר יו"ד דחכמ' נמשך עד למטה בעקביים לברר לרע גמור הנדבק שם אז נהפוך הוא שידו דיעקב אוחזת בעקב עשו כי פי' יוד דיעקב שהוא החכ' זהו ידו אותיו' יו"ד דבחכמ' אתברירו שזהו כלל גדול שכל הגבוה גבוה ביותר יוכל להתפשט למטה מטה ביותר כמו יד גדול' שמתפשטת עד למטה מטה לנמוך ביותר והוא תגבורת כ"ח מ"ה דיו"ד דיעקב שמתפשטת לברר ג"כ לעקב עשו דקליפה להכניעו ולבטלו אל הקדושה וענין עקבי עשו הוא ההילוך בשרירות לבו למלאות כל תאו' ורצונו' זרות שנק' עומק רע (דנעוץ תב"ס כו') (שלמעלה מחו"ב דקליפה) וידו דיעקב אוחזת בכח וגבורה גדולה בעקב עשו לבלתי ילך ויתפשט ברע אלא אדרבה יהיה לבו הרע ברשותו בהכנעה בתכלית אל הקדושה (וכמ"ש הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו כו') ותוקף אחיזה זאת בעקבי עשו הוא בא מתוקף כח היד הימין דוקא וכמו הגבור שבכח ידו אוחז בחלש ומעמידו ומכניעו אליו והיינו בבחי' צדקה וחסד שכנ"י עושין דכתיב בצדקה תכונני כי החסד שביד ימין גדולה כחה ביותר לאחוז בכח בעקב עשו לבררו ולהכניעו שלא יהי' בו כח לילך בעמ"ר וכו' (ולמעלה היינו ימין ה' שנאדרי בכח ותרעץ אויב וכתיב ימין ה' עושה חיל לברר לרפ"ח כו' שלמטה מטה כו') וזהו וידו יו"ד דחסד שבחכמ' שמתפשט למטה כו' והוא בירור היותר אחרון שבמעשה הצדקה וחסד שנק' רק הילוך בפ"מ לברר להילוך דעקב עשו אחר כל תאות רעות שיכנעו בתכלית ויוכללו גם הם בקדושה האלהי' וזהו שבימות המשיח נא' כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה כו' לעבדו כו' וכתיב ונהרו אליו כל הגוים כו' כי יהיה אז המשכת אור דחכמ' בכל ז' נרות דע' נפש דיעקב להאיר גם בעקבות עשו שעתה כנ"י הן מלובשים בגלות תחתיהן וזהו ענין מנורת זכרי' כמ"ש במ"א וד"ל:
ה,ב(ז) והנה כתי' ובהעלות הנרות כו' יקטירנה בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה הרי הקטרת מיד אחר העלא' הנרות בערב ואחר ההטבה בבקר וכך הוא בסדר המערכה דהטבת ב' נרות קודמת לקטרת ויש להבין מה שייך הקטרת לנרות המנורה והנה ענין הנרות מבואר למעלה שהן העלא' נש"י שיאירו באור ה' עד שיהופכו המדות דק"נ כו' והקטרת הוא להעלות לבחי' האותיות של המדות כי הנה ידוע שאותיות המחשבה מלבישים למדות שבלב שהרי אנו רואים שכל התפעלות אוי"ר שבלב מיד עולה למוח להרהר מה שבלבו בצירופי אותיות מחשבה ונק' הרהורי לבו ממש כפי אופן ההתפעלות שבלב כך יהיו אופן צירופי אותיו' המח' אם בדבר טוב לאהוב ולחשוק או לדבר רע לברוח והנה המח' שבמוח הוא כח בפ"ע ואיננו שייך למדות שבלב כלל שהרי גם בלא התפעלות שבלב ישוטטו מחשבו' תמיד רק שאין בהן אור וחיות כ"כ (וגם אותיות מחשבת שכל שנראין כמו שמתהווי' מן השכל עצמו אינו כן רק שהשכל מתלבש באותיות המח' ונמצא המחשבה לבוש לשכל ולבוש למדות שבלב והמח' בעצמה הוא כח בפ"ע לחשוב ולהרה' כל דבר מה גם שאינו שכל ומדה כלל אמנם במחשבת שכל יש התפעלות חיות כמו התפעלות הפחד שמתהווה במחשבה כשחושב בדבר המפחד וכמ"כ מן התפעלות יראה ופחד שבלב מתפעל במחשבה להרהר בו תמיד ואין הפרש בזה רק שכאשר המחשבה תתפעל מן הפחד נק' המח' משפיע והלב מקבל וכאשר הלב מתפחד נק' הלב משפיע אל המחשבה וכן במדת האהבה והדביקות בלב משפיע להרהר במוח או להיפוך מהתפעלות המחשבה והרהור יומשך להתפעלות הלב ולעולם היראה מתחיל במוח ומסתיים בלב והאהב' מתחיל בלב ומסתיים במוח וכן הכעס וקפידא תחלת' במח' שתכף יתפעל במוח (צו ריצעט) ואח"כ יומשך ללב ולהיפך החסד וטוב והסבלנות תחלתו בלב ואח"כ במוח (ואין זה מוכרח שאנו רואים להיפוך ג"כ שהכעס וקפידא בלב תחלה ואח"כ מהרהר במוח ולא ינוח והחסד ורחמים מתחיל במחשבה כשחושב על עני ומדוכא יתפעל במוח ויכנס בלב וכן באוי"ר ע"י הרהור לתאוה במוח יחמוד בלב ומפחד בלב יתפעל במוח ובאמת המוח והלב קשורים זה עם זה והיו לאחדים ממש וכמ"ש במ"א) (אך לענין ההתפעלות (שנק' צו ריצעט) המחשבה עלולה להתפעל ביותר מדבר שנגד רצונו מאד יותר מן הלב באופן שהלב יוכל לכבוש מן הכעס וקפידא והמחשבה לא יוכל לכבוש וגם בדבר חמדה ואהבה לא יוכל להסיח מחשבתו מלהרהר בה וכ"ז מפני שיש שרש למח' בעצם הנפש ממש עד שכל הנפש מתלבש במחשבה ויש בכלל מאתיים שממילא גם הרצון ושכל ומדות מתפעלים ע"י המחשבה דוקא וד"ל):
(ח) והנה עכ"ז הגם שכל התפעלות השכל והמדות שבלב הוא ע"י המח' מ"מ המח' עצמה בלא לב ושכל אין בהן חיות כלל ונמצא דהמחשבה של המדות אין להם חיבור עמהם כלל דגם שנתקנו המדות אוי"ר רעות להפכם לקדושה כנ"ל יכול להיות שהמחשבות רעות שנעשים מהם עדיין אין להם תיקון כלל וכלל כי נשארו במציאותן אף אותן אותיות שמלבישים למדות שבלב בשעת התפעלותן כשכובשם לא יעלו עמהן כל אותיות הצירופים דמחשבה כי הן רק צירופי' בלתי מתחברים בעליות המדות וכ"ש אותיות מחשבה שאין בהם חיות המדות כלל שלא לה' המה אע"פ שחושב בקרירות מ"מ מטמא' המחשבה בדבר רע שנק' הרהורי עבירה שקשים מעבירה לפי שהוא בחי' מקיף דנפש שלמעלה מא"פ וכמ"ש מלפפתו לנשמה בלכתה מעוה"ז כו' וכ"ז יש בלבוש השני שנק' לבוש הדבור שגם הוא יוצא מהבל הלב דוקא בקול וגרון מלמטה למעלה והוא המלביש את המדות שבלב בלבוש חיצוני יותר וכמו שאנו רואים שהתפעלות אוי"ר שבלב באים בדבור בפה ויש בדבורים של אהבה חיות רב וכן בדברי כעס וכו' ויש דב"ט ו,ארבים שאין בהם חיות הלב כלל וכולן צריכין תיקון ועליה שלא ישארו בהיכלות הקליפות ומו"ד הללו המלבישים המדות קשין יותר לעלות מפני שבעליות המדות ישאר רושם מקצת מן המדות במו"ד להחיותן ולפי שהן נמוכים יותר מן המדות עד שנק' לבושים לא יגיע אליהן האור דחכמה כ"ח מ"ה הנ"ל להעלותם ולהפכם לקדושה ונשארו למטה בעולם הפירוד זמן רב וע"כ יוכל להיות שיתוקן נשמת אדם מן הרע בגלגולים רבים בכל כחותי' גם במדות דק"נ כנ"ל אבל המו"ד שלא לה' המה כל ימיו אין להם תיקון ונעשה מהם לבושים צואים לבושי מסאבותא לנשמה בלתי תעלה לעולם והוא הנק' כף הקלע שקשה מן הגיהנם כידוע וכמ"ש במ"א:
(ט) והנה שרש הענין הוא למה המדות רעות עצמן יכולים להזדכך ולהתברר ע"י אור החכמה כ"ח מ"ה הנ"ל ומו"ד א"י להתברר הנה ידוע שאין אור החכמה מתפשט רק עד כלות אור וחיות המדות בלבד ולא לחוץ מן המדות כלל (כידוע בע"ח דיסוד אימא מסתיים בחזה דז"א שהוא הבל הלב ולא עד בכלל וזהו בינה עד הוד אתפשטת ולא ביסוד ונק' יוסף יתום מאמו ויסוד אבא ארוך משל אימא שמסתיים ביסוד ז"א שהוא בקיעת הבל הלב בדבור אבל אין אורו מגיע בדבור ולא במחשב' שיוכלו להתברר) כי הנה המדות בעצם תולדתם הוא מחו"ב שנק' או"א כמו גם המדות אוי"ר טבעיי' דנוגה יש להן מקור המולידם ולזאת יוכלו להזדכך ולהתהפך לאוי"ר דקדושה וכמו ואהבת את ה' בכל לבבך בשני יצריך כו' ע"י ביטול דכ"ח מ"ה דחכמ' דקדושה כנ"ל אבל המו"ד שהן לבושי' חיצוני' שלא יש להם מקור בחו"ב רק מרחוק מאד כי אין בהם אור וחיות המדות כלל רק בחי' דומם לבד ע"כ לא יבא בהן רוחניות האור דחכמה בבחי' הארה והתפשטות בתוך תוכם לבררם ולזככם רק בהעלם גדול ולזה נשאר בהן הרע בלי תיקון כנ"ל משא"כ המדות שנק' בן ובת מפני שמאיר בהן אור דחכמה גם בכלות חיותם בחזה כו' מתעלים גם הם ע"י אור החכמה (ואע"פ שלכאורה נהפוך הוא כידוע ששרש האותיות דדבור בחכמה דוקא כמאמר דאבא יסד ברתא שצרופי אותיות הוא בא מכח החכמה דוקא וכמ"ש מצרף לחכמה כו' וראי' מן התינוק שא"י לדבר עד שיאיר בו כח החכמה שבנפשו כידוע וגם אותיות המחשבה שרשן הוא אור אימא שהוא בחי' ה"ג מנצפ"ך דאימא דאוזיפת מאנהא לברת' שמסתעף מזה מו"ד שנק' לאה ורחל ולפ"ז יש לאותיות שרש יותר בחו"ב מן המדות אע"פ שהן תולדתם כי האותיות מיוחדים בחו"ב ממש כו'):
(י) אך הענין הוא כידוע דמ"ש אבא יסד ברתא היינו רק צרופי האותיות אבל גוף האותיות שרשן בעצמות הנפש ממש שלמעלה גם מן הרצון והן כ"ב אותיות הקבועות בנפש ברוחניות טרם שבאו לגלוי אח"כ בחו"ב (דבור בחכמה ומחשב' בבינה) ע"כ יש ביכולת אותיות המחשבה להעלים השכל והשגה דבינה בתוכן ויש בדבור כח יותר מעצם נקודת השכל וחכמ' שבא בדבור ונק' בינה יתירה כו' וכמ"ש במ"א ואדרבה היא הנותנת שאין אורות דחו"ב מגיעים במו"ד כנ"ל דאור אבא מסתיים בהבל הלב שמשם יוצא הדבור ואינו מתפשט בגוף אותיות הדבור שבוקעים מקול הגרון רק שמצטרף אותן בלבד כנ"ל וממילא אינו מאיר ומתפשט בהרהור ומח' שבלב ואע"פ שמאיר באותיות מחשבת שכל שאין שכל וחו"ב בלא מחשבה כלל אבל בחזה הלב מסתלק שם כמו שאמ' שמסתיים שם וגם אור אימא ע"י ה"ג מנצפ"ך מצרף ומחלק אותיות המח' אך לא יגיע בחזה הלב מפני שנבקע יסוד אימא ומסתלק אורה וע"כ יסוד אבא ארוך כו' וכנראה בחוש שלא יכול כלי אותיות השגה דבינה להכיל התפעלות השכל ונבקע ומסתלק אורה כו' וזהו שהתפעלות השגה דבינה יבקע אבל הארת ו,ביסוד אבא ארוך שמגיע עד החזה להיות בחי' ביטול דכ"ח מ"ה גם בהבל הלב אך לא בגוף האותיות הדבור וכ"ז מצד ששרש האותיות דמו"ד בעצם הנפש כנ"ל שלמעלה מחו"ב ורצון ע"כ גם בסופן שנעוץ בתחלתן הגם שהן אותיות פשוטים בבחי' דומם אין עליי' הרצון וחו"ב ומדות מעלה אותן כלל וע"כ גם שהנפש תטהר מטומאת' בכל כחותיה מן התענוג ורצון וחו"ב ומדות עכ"ז אין תיקון ועליי' בזה כלל לכל המחשבות ודבורים הטמאים שלא לה' בכל ימי חייו שאין עולין עמהם רק בעליי' ותיקון של עצם הנפש ממש מפני שקבועים בעצמותם ממש וד"ל (ואמנם זהו מצד שרש האותיות דמו"ד בעצם הנפש אבל מצד ירידתן והתלבשותן למטה אדרבה כל היחודים עליונים וכל ירידה מעילה לעלול הכל ע"י אותיות מו"ד דוקא ואפילו אור התפעלות וכח התענוג להתענג על ה' בנפש שמח' בא התענוג הזה ע"י אותיות מח' רק שהן למעלה מן החו"ב וכן התפעלות הרצון ונק' אותיות דכתר בכלל והן למטה מאותיות דקדמות הרצון והתענוג כו' וד"ל ולמטה עוד מתלבשים בחו"ב ונק' אותיות השכל והן יחוד או"א שמה שיוכל לבא אור החכמה בבינה הוא ע"י אותיות כו' וכן יחוד יש"ס ותבונה שהן מדות דחו"ב (וזהו דצח"מ שלמעלה שהדומם למעלה מן הצומח וצומח למעלה מחי וחי למעלה ממדבר והוא אותיות העצמיי' שנק' דומם בעצם למעלה מהתפשטות רצון ותענוג וצומח הוא התפעלות רצון ותענוג וחי הוא התפעלות חו"ב ומדות ומדבר בקול ודבור ממש) עד יחוד ישראל ולאה שהן המדות שבלב עם המחשבה והוא מוחין דחו"ב שמלובש במדות דז"א כו' שנק' ישראל זוטא וכן יחוד ישראל ורחל ביחוד מדות אלו בדבור עד יחוד יעקב ולאה שהוא בקיעות הבל הלב קטנות המדות במחשבה שנק' הרהורי לבו כנ"ל ויחוד יעקב ורחל שהוא בקיעת הבל הלב בקול ודבור בגשמי שנק' מדבר ממש) וד"ל:
(יא) ובכל זה יובן מ"ש חומת בת ציון הורידי כנחל דמעה ויש להבין למה דוקא חומת בת ציון תוריד דמעה כנחל ולא בת ציון עצמה אך הנה ידוע בענין בת ציון שהוא כנ"י בכל קומתה ונק' בת ציון המצויינת שקשורה ודבוק' בשם הוי' במוחין דחו"ב ומדות אוי"ר ורצון ותענוג כנ"ל אבל חומת בת ציון הן הנה בחי' האותיות דמו"ד ששרשן בעצמות ממש כנ"ל ע"כ נק' חומה כמו עד"מ החומה המקפת את כל העיר סביב כעיגול וידוע בס"י דהאותיות נק' אבנים כמ"ש ה' אבנים בונות ק"ך בתים פי' ה' אותיות בונות ק"ך צרופי' וה"ז עד"מ אבנים שמסדרים לבנין בית והיכל שידורו בו ויש מדור לכל א' נק' עיר מושב אבל האבני' שעושין לחומת העיר אינו נק' בנין בית אלא מניחין זע"ז בלי חלל ביניהם כלל רק שעולה למעלה על החומה לשמור העיר כו' וכך הוא ענין אותיות מו"ד מצד עצמן שנקרא מקיף כללי להקיף כל כחות הנפש מן התענוג ורצון וחו"ב ומדות יחד כו' כי אותיות מו"ד שהן נעשים בצרופי' מסודרים כבנין להיכל בתוכן זהו בחי' כלי לאו"פ כמו כלי אותיות המח' לאור השכל או לרצון ומדות אבל אותיות מו"ד מצד עצמן בלא שכל ורצון ומדות שנק' דומם ממש זהו כמשל אבנים שעושין לחומה שנק' מקיף בעיגול וסיבוב והן המו"ד שנובעים מעצם הנפש המקיפים כל כחות הנפש יחד בהשוואה רק שמתלבשים בכל כח פרטי גם במדות כמו פרטי הרהורי לבו כו' וד"ל וזהו הורידי כנחל דמעה חומת ב"צ דוקא שאע"פ שכל קומת פרצוף כנ"י במוחין ומדות אוי"ר עולין לה' בתקון גמור בתפלתם ותו"מ כו' עכ"ז אין תיקון ועלי' עדיין לכל המו"ד המקיפים על נשמתם האלקי' מאשר נטמאה בטומא' המו"ד שלא לה' המה הן בהיתר בעסק פרנסה ורבוי מו"ד בטלי' כל ימי האדם בגוף שזהו כמו חומה המקפת לעיר כך מו"ד שנפלו תחת ממשלת ק"נ נעשים בחי' חומה מקפת לכל נשמה בפרט לבלתי תוכל לעלות (וז"ש כציפרים ז,אהאחוזות בפח כו' שהן נשמות שנופלים ונלכדים בפח יוקשים דק"נ כו' וכן נפשינו כציפור כו' וכמ"ש במ"א ע"פ אם יהי' נדחך כו') (וזהו אמיתית הטעם שא' על הרהורי עבירה שקשין מעבירה דעבירה עצמה תטהר ותזדכך מטומאתם בגיהנם אבל הרהורי העבירה שהוא מקיף לנפש לא תטהר ונק' לבושים צואים זהו שא' מלפפתו כו' שמלפף ומקיף לנשמה בלכתה מחומר הגוף רק בנהר דינור דוקא ולהיפך מו"ד טובים ובפרט לבוש המעשה ילביש לנשמה לבושי דכיא וכמו והלך לפניך צדקיך כבוד ה' יאספך שהן תו"מ שעשה בעוה"ז) וכ"ז מפני שאין אור החכמ' מגיע למו"ד לזככן ולהפכן לקדושה כנ"ל ע"כ אין להם תיקון כ"א בדמע' דוקא שהוא לעורר רחמי' רבים העליונים ע"י בכי' דמ"ת בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא שלא ישארו בעולם הפירוד כו' ע"כ הנביא כמתאונן על כנ"י ואמר הורידי כנחל דמעה חומת ב"צ דוקא שע"י בכי' בדמעה יומשך ר"ר העליונים שהן מקיפים עליונים דקדושה שבכחם דוקא להעלות למו"ד דק"נ להיות מתהפכים לאותיות דקדושה מן הפירוד אל היחוד כו' ומפני שאין זה אלא [בכח המקיפים דר"ר דוקא וכידוע שבקדושה יש עיר וחומה וכמ"ש אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו כו' וז"ש ויכוננו עיר מושב והוא בחי' או"כ במוחין ומדות דאוי"ר דקדושה ובתו"מ בכלים מכלים שונים כמו ה' אבנים כו' כנ"ל ויש ג"כ בחי' חומה דקדושה המקיף וסובב לכל העיר דאלקינו בהשוואה א' והן אותיות מו"ד דקדושה כו' וד"ל (וע"ז נא' לע"ל ואני אהי' לה חומת אש סביב ולכבוד כו' דעכשיו החומה מאבנים שהן אותיות דתו"מ שע"ז א' על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים כו' ולע"ל תהי' חומת אש ממקור הרחמים העליונים):
(יב) אך עדיין יש להבין מ"ש הורידי כנחל דוק' והנה ידוע דהמח' נק' נחל דבינה נק' נהר כנהר הנמשך ומשוטט בלתי הפסק כך המחשבה נובעת ומשוטטת בלי הפסק וזהו מצד המקור המתגבר ביותר ולכך נק' המחשבה לאה שנלאה להכיל ולקבל מן המקור הנובע תמיד כו' וכאשר הנפש מתענג בתענוג גדול ביותר תשוטט המחשבה בהמשכה רבה ותגבורת גדולה ונק' נחל עדניך מעדן דחו"ב שנמשך כנהר וגם נק' נהרי אפרסמוני דכיא שהן י"ג מדה"ר דכתר עליון כו' וכמ"כ ממש בהיפוכו כאשר הנפש בצער גדול ביותר מכפי המדה אז תשוטט המחשבה בהתגברות גדולה ולא יוכל להכיל רוב הצער עד שידחוק המוח ויצאו דמעות שנמצא שרש יציאות הדמעות שהוא בא מהעדר הרצון והתענוג ה"ז בבחי' ומדריג' עצמות התענוג שבנפש ממש רק שבא מכח היפוכו וזהו ע"י העדר היחוד עליון בכנ"י שמחמת זה יגיע הצער בעצמו' יותר מגופו של תענוג הפנימי שביח"ע וז"ש הורידי כנחל דמעה מחמת העדר היחוד מפני פגם המו"ד כנ"ל (וכן במשפיע אחית תרין דמעין לימא כו') שזהו למעלה מנחל עדניך כו' וע"כ בדמעה דנחל זה נמחקו דוקא כל הדינין קשין היונקי' במו"ד דק"נ וכמ"ש דוד בדמעתי ערשי כו' וכמ"ש במ"א בענין תיקון חצות עד שעי"ז יהי' דוקא בנין ירושלים בר"ר העליוני' כנ"ל וד"ל (שלע"ל לא יהיה בנין ירושלים רק ברחמים כמ"ש בונה ברחמיו כנ"ל וד"ל):
(יג) וזהו ענין הקטורת שלמעלה מן הקרבנות דהנה ידוע בשרש ענין הקרבנות להקטיר חלב ודם ע"ג המזבח כו' שזהו רק בחי' בירור דמדות דק"נ החומריי' כבהמה ממש שיעלו ויוכללו בקדושה באש של מעלה והוא ארי' דאכיל קרבנין אותיות ראי' דחכמ' וע"י הכהן ששרשו בקו הימין חח"ן כידוע ולזה הטעם נק' הקרבנות לחמי לאישי כו' כלחם שיש בו טעם ומחי' לגוף שהוא ענין ג' שליטין מוחא ולבא וכבדא לחבר אורות דנר"נ בכלים כו' וכמו באדם למטה מתבררי' המדות דק"נ ע"י אור החכמה דוקא כנ"ל והיינו ע"י התפלה שבמקום קרבן בעבודה שבלב ומוח בהתפעלות רשפי אש שלהבת י"ה ז,בדחו"ב כו' וד"ל אבל הקטורת ענינו הוא בחי' הבירור דמקיפי' שלמעל' מן החו"ב ומדות כו' שאין אור החכמה מתפשט שם כלל כמו אותיות מו"ד דק"נ שמקיף לחו"ב ומדות כנ"ל שאין להן עלי' ובירור כלל ע"י כח מ"ה דחכמה אבל ע"י הקטרת דוק' מתבררין ועולין גם הם להיות בבחי' מקיפי' דקדושה ולזה מעלת הקטורת יותר מן הקרבנות והענין הוא כידוע די"א סממני הקטרת הן נגד י"א ארורים דקליפה שהן יוד מקיפי' (והלבונה עולה ע"ג כו' שעל ידו יוכלו ליכלל בקדושה) וכאשר יעלו לריח במעש' הקטרת מתהפכי' מארור לברוך כו' ונעשה מהן ריח ניחוח לה' הרבה יותר מריח הקרבנות אע"פ שנאמר בהן ג"כ ריח ניחוחי כו' כידוע ההפרש ביניהן שריח המאכל בטעם שבו יערב לנפש שיתחבר בגוף לאור וחיות יותר במוח ולב כו' אבל ריח הבושם דקטרת הוא הריח שאין הגוף נהנה ממנו רק הנשמה כמאמרז"ל כי הבושם אינו מין מאכל כלל רק כמו דומם בעלמא והן דברים חריפים וקשים שאין בהם טעם כלל להחיות הגוף ואין להן חיבור כלל עם הדם ובשר ואברים רק לרוחניות הנפש עצמה תשיב הריח וז"ש זה הריח שהנשמ' נהנית ממנו ולא הגוף כו' והנה הגם שנפלו בשבה"כ בתחתית המדריגות ונק' י"א ארורים שנק' סם המות כו' אך בהקטרתן למעלה מתהפך מסם המות לסם חיים שנעלה יותר מבחי' אור דחכמה עד שמוסיף אור וחיות חדש ממש גם בשם הויה דחכמה שבמוחא כו' ועד"מ הריח החזק שמשיב את הנפש ממש עד שגם אור השכל שבמוח יתחזק והוא בחי' מקיף העליון ביותר שעושה משיבת נפש למעלה כבי' להאיר תוס' אור חדש ומוחין חדשים גם בנר"נ באו"כ כו' ולזה הטעם ע"י הקטרת דוקא עולין ומתבררין המו"ד שלא לה' המה שהן בחי' מקיפי' דק"נ גם הם עולין להיות בבחי' מקיפים דקדושה ע"י הקטרת דוקא מפני שאין כח זה בקרבנות כלל מטעם הנ"ל דאין אור החכמה מגיע לשם כלל וכנ"ל בענין הורידי כנחל כו' וד"ל (וכמ"כ בתפלה שבמקו' קרבן אין כח כלל להעלו' המו"ד דק"נ כ"א במוחין ומדו' לבד מטעם הנ"ל):
(יד) אך הנה בחי' הבירור דחכמה במדות הנ"ל צריך להיות תחלה ואח"כ הבירור דמו"ד דק"נ כו' מפני שהבירור צ"ל תחלה בפנימי' דרצון ושכל ומדות ואח"כ בחיצוניות דלבושי' דמחדו"מ כו' ולזה הטעם אמרו דהטבת ב' נרות קודמת לקטרת שהטבת הנרות בחי' המדו' דנש"י הוא ע"י אור החכמה במדות דוק' כנ"ל הוא קודם לקטרת ואח"כ מתבררים גם המו"ד ע"י הקטרת שאין אור החכמ' מגיע להם לבררם כו' וכמ"ש ובהעלות אהרן את הנרות ואח"כ יקטירנה וכן בבקר בבקר בהטיבו כו' ואח"כ יקטירנ' כו' אבל אם לא הבירור דמדות ע"י החכמ' תחלה ע"י החכמה לא יועיל הקטרת לברר למו"ד דק"נ כלל ולכאורה הי' ראוי שיבורר הקשה יותר בתחל' וממילא יבוררו המדו' דיש בכלל מאתיי' מנה אך הנה מבואר למעל' שבאותיו' מו"ד יש ב' מדריגות א' בבחי' כלים לאו"פ והן אותיות לרצון ותענוג ושכל ומדות שבלב שנק' הרהורי לבו ומוחו כו' שיש בצירופי אותיות אלה אור וחיות רב מאד מן המוח והלב וכו' וצריך שיבוררו תחל' והוא ע"י בירור המדות ומוחין ורצון כי בעלותם יעלו עמהם גם כל האור וחיות שבאותיות שנק' כלים והוא בחי' פנימית החיות של האותיות מו"ד שנתברר תחל' ואח"כ לא נשאר רק חיצוניות שלהן שהוא בחי' דומם בעלמא שא"א להתברר ע"י החכמה שבמדות כנ"ל אז הן מתבררי' ע"י הקטרת ע"י סממני' שאין בהם טעם כלל כנ"ל משא"כ אם הי' באותיות מו"ד האור וחיות פנימית עדיין לא היו יכולים לעלות ע"י הקטרת כלל כו' כי זהו הכלל דאחר בירור כל הפנימית בנקל יותר להתברר גם החיצוניות הנשאר בצמצום כו' וד"ל (דא"פ מזכך חצי הכלי מבפנים וא"מ החצי שמבחוץ שהן עצם האותיות כמו שהן בנפש שלמעלה מרצון וחו"ב ומדות כנ"ל ועיקר ח,אהטעם הוא שאחר בירור נר"ן דצלם יומשך כח המקיף דיחיד' לברר גם האותיות דמו"ד שקבועים בעצם הנפש כמו קרבן עולה על הרהור המוח ולב אז מכפר על הרהור האותיות הללו שבעצם הנפש ע"י הקטרת (דוגמא לזה הוידוי בתשובה שתחלה צריך לעקור הרצון ומדות שבלב בשב ואל תעשה כו' ואחר כך צריך להתודות בפה דוקא לפרט חטאיו ואם עשה תשוב' שבלב ומעשה ולא הספיק להתוודות אין מוציאין אותו מגיהנם מפני האותיות שלו שבעצם נפשו שלא נטהרו עדיין עי"ז כ"א ע"י ווידוי בפה שמתקן בזה הצירופים הרעים שבחטאים שלו שבעצם צלם נפשו וד"ל) וכמו שא' רשע עוונותיו חקוקים על עצמותיו וכה"ג):
(טו) ומעתה יש להבין עוד מ"ש בסדר המערכה דאביי דישון מזבח הפנימי קודם להטבת ה' נרות והטבת ה' נרות קודמת לדם התמיד ודם התמיד קודם להטבת ב' נרות והטבת ב' נרות קודמת לקטרת וקטרת קודמת לאברים (איברי התמיד) ואיברים למנחה כו' ויש להבין דלפ"ז הרי דם התמיד קרב בין הטבת ה' נרות ובין הטבת ב' נרות וקטרת ואיברי התמיד אחר נרות וקטרת ולמה נחלק הקרבת קרבן התמיד בין הקרבת דמו לאיבריו דדמיו קרב דוקא קודם לב' נרות וקטרת ואיבריו אחר נרות וקטרת ולמה הפסיקו בב' נרות וקטרת בין הקרבת דמו להקרבת איבריו ולפי הנ"ל צ"ל הקרבן דבהמה קודם קטרת והיה ראוי שיהי' הקרבת אברי התמיד קודם לקטרת כמו שנרות קודמת לקטרת דקרבנות ונרות הכל בבירור שע"י החכמה שקודם כו' ויש להבין תחלה שרש ענין התפלה שתקנו במקום קרבן ויש להקדים תחלה ביאור ענין ק"ש שיש בה מצות מס"נ כמ"ש ואהבת בכל נפשיך אפי' נוטל את נפשך וידוע דבאחד צריך למסור נפשו בשעה שמאריך באחד וא"כ הרי יש כאן ב"פ מס"נ ואיך יתכן למס"נ שבפעם ב' בואהבת אחר מס"נ באחד וידוע שיש ב' מס"נ א' בנשמה האלקית שתוכלל ותדבק בדביקות עצום באח"פ בעצמות אא"ס ב"ה ממש כי נר הויה ממש וחלק אלוה כו' וביח"ע דע"ס בעצמות דכונתו שלם בתיבת אחד תדבק נשמתו במקור חוצבה כמו ביטול הנר בפני האבוקה שנמשך ממילא ומאליה כך כל ניצוץ האלקי נמשך בעצם טבעה ממילא אל מקורא דכולא באמת ובתמים בכל או"א וזהו מס"נ דנשמה באחד ומס"נ הב' בכל נפשך היינו נפש הטבעית שבחומר גופני שתעלה גם היא למקור חוצבה והוא מ"ש אפי' נוטל כו' שהוא הפשטת כל רצון זר מתאות הגופני ולמסור הכל לה' לבדו וזהו בכל לבבך בשני יצריך ובכל נפשך במס"נ בפ"מ שע"ז היה ר"ע מצטער מתי כו' שיהיה לבו ונפשו הטבעית מוכן באמת לבא למס"נ עקה"ש שזה יש בכח בכאו"א כו':
(טז) והנה בחינת ביטול והתכללות זו דנה"ט במקור חוצבה הוא רק בבחי' בפני שור שבמרכבה שהוא שרש נפשו' הבהמיות רק שנה"ב דאדם הוא בפני אדם שכלול בפני שור כו' ששרשו במל' דבריאה ויצי' כו' ונמצא כללות ההפרש בין מס"נ דאחד שהוא ביח"ע שבעצמות א"ס ומס"נ דואהבת הוא בהתכללות מקור חוצבם במל' שבבי"ע שנק' יח"ת דבשכמל"ו כידוע (ואע"פ שכל מס"נ הוא דוקא לה' לבדו שהוא מהו"ע ממש כמ"ש אליך ה' נפשי אשא אליך דוקא וכמ"ש אפי' נוטל כו' מ"מ הליכת הנפש היא אל מקור חוצבה במל' שבמרכב' דבי"ע כו' ומשם עולה ונכללת למעלה מעלה במהו"ע כו') (ור"ע שהיה מצטער על מס"נ בפ"מ בגוף משמע שלא נחה דעתו ממס"נ בנשמה בכח האלקי וא"כ שרשו יותר נעלה וכמ"ש בי' הרוגי מלוכה דגופי' שלהם אתמסרו כו' בהעלאו' מ"ן נצחי' וזהו שהיה מאריך באחד בשעת מס"נ הטבעית בגופו עד שיצא' נשמתו עם נה"ט באחד ממש כאחד וד"ל) והנה באמת יש להבין בב' מיני מס"נ הללו ביח"ע ויח"ת שנק' סובב וממלא בכלל מהו ההפרש ביניהן דלפי הנראה הרי ב' ח,במדריגות הנ"ל הכל הוא רק בבחי' זיו ואור דעצמות א"ס ב"ה ולא במהו"ע ממש דהנה ידוע בפי' משובח ומפואר ע"ע שמו הגדול דפי' שמו הגדו' או שמיה רבא היינו בחי' מל' דא"ס שקודם הצמצום דקו"ח ופי' משובח ומפואר בעליות זו למעלה מזו עדי עד בנצחיות בלתי הפסק ושיעור למעלה מעלה וכמו וקדושים בכל יום יהללוך סלה וכמו שידוע דעצמיות א"ס ב"ה אין לו קץ למעלה מעלה כו' וראיה מג"ע ועוה"ב שיש בזה עליות עד אין שיעור עד נון אלף יובלות כו' וכמ"כ בבחי' ירידת אור וזיו זה דאא"ס מתפשט למטה מטה כו' עד ג"ע דעשיה שנהנין מזיו כו' וזהו הנקרא בחי' סובב וממלא בכלל דמה שמרומם לבדו בעילוי אחר עילוי בלתי שיעור נק' סובב ומקיף כללי ומה שממכ"ע בזיו אורו עד למטה מטה הכל הוא רק בחי' זיו הארה בעלמא ממהו"ע שהוא הנק' שמו הגדול שמשובח ומפואר למעלה מעלה עדי עד ומשובח ומפואר בלשון חסידיו ועבדיו למטה מטה עד נשמות דג"ע דעשיה ומלאכי' דעשיה עד שגם ע' שרים אומרים שירה כמ"ש הבו לה' משפחות עמים כו' וכמ"ש מי לא יראך מלך הגוים ונמצא ממל' דא"ס נמשך ב' מדריגות דסובב וממלא אבל מהו"ע ממש נק' יחיד שאין לו חיבור וערך מב' אלה המדריגות כי אין כל זה רק זיוו ואורו לבד וזהו יחיד לבדו ממש ואח"כ חי כל העולמים מלך מל' דא"ס שהוא שמו הגדול שכולל ב' מדריגות דסובב וממלא הנ"ל וד"ל שאינו רק כטיפה בים אוקיינוס כו':
(יז) והנה מ"ש משובח ומפואר בלשון חסידיו ועבדיו הן נשמות שנקרא חסידיו ומלאכים שנק' עבדיו ושרש ענין ההפרש ביניהם ידוע שהמלאכים שרש' בדבור העליון כמ"ש וברוח פיו כל צבאם והוא בבחי' ממלא כ"ע ונקרא חיצוניות העולמות ונשמות שרשם בפנימיות העולמות שהוא בסוכ"ע בכלל והוא בשם הוי' דאצי' שנק' נר הוי' שזהו ג"כ ענין הפרש הנ"ל בב' מיני מס"נ ביח"ע ויח"ת כל א' למקור חוצבו שביטול והתכללות נר ה' דנשמה הולך ועולה עד מהו"ע ממש וע"כ נק' הנשמה מהלך וכמ"ש ונתתי לך מהלכים בין העומדים כו' שמהלכת בעילוי אחר עילוי מג"ע לג"ע עד עצמות התענוג שבמהו"ע ממש דאישתאבא בגופא דמלכא ממש אבל המלאכים אינם עולים בביטולם רק למקורם במל' דבי"ע שהוא רוח פיו ית' שנק' חיצוניות ולא יעלו בפנימי' דשם הויה כלל ולכך נק' עומדים לפי ערך מדריגתם בשרש מקור חוצבם לא ילכו למדריגה עליונה משרשם כי מ"ש היש מספר לגדודיו היינו בסדר עליות המלאכים מעולם לעולם כמ"ש ומלאכי אלקים עולים כו' אבל הכל הוא רק בבחי' ממלא כו' אבל באמת גם בעליות המלאכים אין קץ ושיעור כלל כמו בהילוך דנשמות שאע"פ שנק' עומדים מצד שרשם באותיות הדבור העליון כנ"ל אבל גם בדבר ה' שמחיה כל העולמות יש בזה ג"כ בחי' א"ס ממש שכמו שאין לו שיעור למעלה כך אין סוף להתפשטותו למטה כו' וז"ש בס"י צא וחשוב כו' וראיה מחידוש מע"ב בכל יום בלי הפסק כלל וזהו שאמר משובח ומפואר בלשון חסידיו שהן הנשמות בעילוי אחר עילוי בעצמות כנ"ל שהוא בפנימית דסובב כנ"ל וגם בעבדיו שהן המלאכים דבי"ע בחיצוניות העולמות ג"כ משובח ומפואר בלי שיעור ומספר מטעם זה עצמו וד"ל אך הנה כ"ז בעליות העולמות בפנימית וחיצוניות שהן הילוך הנשמות בעילוי ועליות המלאכים בשירה כמו שרפים ואופנים דבי"ע שאומרים קדוש וברוך עד צבא השמים דגלגלי' דעשיה שכולם משתחוים באימה ומקבלים עליהם עמ"ש כו' אבל למטה יותר והוא באחורי המסך המבדיל שבין כל עולם שנק' נגה ששם האור האלקי יורד בסתר המדריגות בתכלית הצמצום והפירוד כו' שמשם מקור חוצב הנפש החומריות שמלא תאות רעות כו' איך יוכל להיות בו ביטול לאין האלקי כמו ביטול והתכללות אמיתית דנשמות ומלאכים כנ"ל מאחר שהנפש הזאת ט,אהיא חומריי' ובאה בבחי' הפירוד הרי החשך מחומר הגסות שבה יסתיר אור האלקי לגמרי לבלתי תעלה אלא תרד למטה כבהמה וכמ"ש רוח בני האדם העולה היא כו' ורוח הבהמה כו' (ובאמת לולי המסך המבדיל שנקרא בלשון הגמרא אחורי הפרגוד היה כח אור האלקי מאיר גם בגסות דק"נ כמו שלפרקים יאיר בע' שרים ומתבטלים כמו הבו לה' כו' ייראו מה' כל הארץ וכמו באדם בעתים שונים יפול גם בלבו החומרי הרהור תשובה ונשבר ונכנע באמת לאמיתו כו'):
(יח) והנה ידוע שהנשמה עצמה א"צ תיקון כי היא באה מעולם האצי' שהיתה צרורה שם בצרור החיים ממש ולא ירדה למטה רק לתקן את הנה"ט שנק' לבושי נגה וכמ"ש בע"ח וירידה זו צורך עליי' היא דהיינו שיהיה עילוי גדול לנשמה האלקי' יותר מעלי' עצמה ע"י מה שתזכך ותברר ותעלה באור קדושה ויחוד עליון לנה"ט שמכיר לבוראה בהתפעלות המוח ולב גשמי' באוי"ר שכליים וטבעיים עד שתבא למס"נ בפועל ממש וכמ"ש בכל נפשך הוא נה"ט אפי' נוטל את נפשך בפ"מ שמזה יהיה יתרון עליה לנשמה במס"נ שלה באחד וזה פלא גדול לכאורה שהרי מבואר למעלה בבטול והתכללות דמלאכים הוא במקור חוצבם במל' דבי"ע וזהו הנק' בטול היש לאין האלקי' המהו' אותו כו' והוא עפ"י ערך כח השגה אלקי' בכל א' ביח"ת דממלא כו' וכך הוא עד נה"ט בערך הגסות שבה שגם היא תתפעל באוי"ר ע"י התבוננות שלה ביח"ת בבטול היש לאין כפי אשר תוכל שאת במוח ולב הגשמי עד שיגיע למס"נ שיהי' לבו ונפשו הגשמיים מוכן למס"נ ואמנם לא תעלה רק למקור חוצב' בבחי' צמצום האור האלקי בחיצוניות העולמות אבל מס"נ של הנשמה האלקי' אין זה בא מהתבוננות בטול היש לאין דבחי' ממלא כי א"צ לזה כלל מאחר שמקורה בשם הוי' דאצילות עצמו דכתיב שמש ומגן כו' שלמעלה מנרתק השמש הוא שם אלקי' המסתיר שבאצי' מאיר עצמות אא"ס ב"ה בגלוי עד שמאיר על נשמה פרטית זו שנק' נר הוי' ממש והוא ענין דביקותה במס"נ בהשגת' ביח"ע דע"ס במהו"ע דא"ס איך שאין ערך בין האצי' לעצמות המאציל ואיכות יחודם בו כשלהבת הקשורה בגחלת וכה"ג ומזה דוקא יבא לנשמה עיקר מס"נ שלה שהוא הביטול והתכללות בבחי' אין דא"ס עצמו בביטול עצמי כנר כו' ולא בבחי' ביטול היש לאין בלבד שזהו כל עיקר ההפרש בין ב' מיני מס"נ הללו דאחד ובשכמל"ו כידוע שיח"ת דבשכמל"ו הוא רק ביטול היש הנפרד לאין האלקי ויח"ע הוא ביטול באין עצמו כנ"ל ולפ"ז יקשה מאד איך אפשר שיתעלה העיקר ע"י הטפל והוא ירידת הנשמה לברר לנה"ט שעי"ז תעלה יותר כנ"ל מאחר שיח"ת דביטול היש לאין דנה"ט נכלל ביח"ע דנשמה שיש בכלל מאתים מנה וד"ל:
(יט) אך הנה באמת אע"פ שהנשמה שרשה למעלה הרבה מנה"ט כנ"ל כל עיקר ירידתה לצורך עליה היא ודוקא ע"י מה שתעלה ותתקן לנפש הטבעית שזהו עיקר מצות מס"נ בוכל נפשך (וראי' מר"ע שהי' מצטער על קיום מצוה זו דמס"נ בפ"מ שעי"ז יצא' ונכללה נשמתו באח"פ כו') וגם ראי' ממ"ש בזוהר דמבטשין לגוף עי"ז סליק נהורא דנשמתא וע"ז הוסד עיקר התו"מ ותשו') ולהבין זה איך שע"י ביטול היש לאין ביח"ת יש כח גדול ורב יותר מביטול עצמי דנשמה ביח"ע עד שעל ידה תתעלה הנשמה בעילוי שלא היה לה מצד עצמה כלל הנה ידוע בענין בע"ת שגדולים מצ"ג שצ"ג מבחי' התיקון דיח"ע ובע"ת משכי לי' לקדב"ה בחילא יתיר כו' לפי ששרש נה"ט מפני שור שבמרכבה ויש כח במרכבה עליונה יותר מבחי' הרוכב שהוא בחי' אדם שעל הכסא מאחר שנושאות את הכסא כו' דהיינו שנושאים ומעלים לבחי' אדם זה למעלה מעלה מבחי' אדם והוא בעצמות המאציל שנא' בו כי לא אדם הוא וכו' מפני ששרשם בבחי' התהו ט,בשלפני התיקון וכמ"ש ואלה המלכים כו' לפני מלוך כו' שזהו בבחי' ס"ג שלמעלה משם מ"ה דאדם דתיקון כמ"ש בע"ח ומזה הטעם עצמו הוא שיש כח גדול ורב בנה"ט להעלות לנשמה שהיא בבחי' צלם אדם כנ"ל והוא הענין דבע"ת משכי כו' פי' חילא יתיר היינו מצד שרש דנה"ט בבחי' התהו שלפני התיקון כי הנה כתיב אדם ובהמה תושיע ה' הוא נה"א ונה"ט שנק' אדם ובהמה בחי' מ"ה וב"ן כידוע והיינו מ"ש וזרעתי ב"י זרע אדם וזרע בהמה כו' ורוח האדם העולה למעלה ורוח הבהמה כו' אך יש יתרון מעלה וכח רב וגדול יותר בבחי' בהמה כאשר יהופך הרע לטוב ע"י תשובה מעומקא דלבא להיות בכחו להעלות להנשמה שנק' אדם כי שרשה מגיע למעלה מעלה משרש הנה"א שאור הנשמות גם בצ"ג אינו רק בבחי' אור החכ' שנק' אב ומקור תולדות כל הנשמות כמ"ש בנים אתם להוי' כו' והוא בחי' מוחין דאבא שבז"א דאצי' כידוע שנק' אדם דאצי' כו' אבל שרש בחי' זרע בהמה שנקרא נה"ט הגם שמקור חוצבה הוא רק בחיצוניות דפני שור כו' מ"מ מצד שרש הבהמות וחיות דמרכבה לפני עולם התיקון דאדם כנ"ל הוא למעלה הרבה משרש הנשמות שבאדם העליון דאצי' ולכך בע"ת משכי לי' לקוב"ה עצמו בחילא יתיר מן נשמות דצ"ג עד שבמקום שבע"ת עומדים צ"ג א"י לעמוד כמו הטעם שהחיות דמרכבה נושאות את הכסא כנ"ל וד"ל וז"ש דוד ואני בהמות הייתי עמך בהמה שלמטה מן הדעת ששרשה בבהמ' רבה שלמעלה מהדעת שהוא בבחי' עצם נקודת הרצון שלמעלה מן הטעם ודעת דאדם וז"ש אדם ובהמה תושיע ה' וד"ל:
(כ) וזהו ג"כ שרש הטעם דקרבנות דכתיב אדם כי יקריב כו' מן הבהמה כו' דלכאורה זהו דבר פלא איך יכופר על נפש אדם החוטאת במה שמביא קרבן בהמה על המזבח הלא האדם בר דעת ואין הבהמה ערך אליו ואיך בזריקת דם והקטרת חלב דבהמה גשמיות יכופר עוונו ויתוקן צלם אלקים דאדם שפגם בחטאו אך הענין הוא דאדם כי יקריב מן הבהמה היינו הנשמה שנק' אדם בצלם אלקים שהוא כחו רב להקריב ולהעלות את הבהמה לריח ניחוח כו' שבתחלה האדם שהוא שם מ"ה דתיקון מעלה לבהמה בחי' ב"ן שנפל בשבה"כ ומברר ע"י הקרבת חלב ודם שבה באש של מעלה ודוק' אדם הוא המקריב הבהמה ולא יוכל זה זולתו וכמ"כ באדם שהיא הנשמה האלקי' מעלה לנה"ב שתעלה מגסותה ותבא לפני ה' כקרבן לריח כו' כידוע דתפלה במקום תמידין תיקנו והעיקר בק"ש בכל נפשך כנ"ל אבל אחר ההקרבה שמקריב האדם לבהמה ע"ג המזבח להעלותה אז נהפוך הוא שהבהמה תעלה לאדם זה שהקריבה לכפר על נפשו לתקן פגם שפגם בצלם אלקים ולהעלותו למעלה מעלה כנ"ל וז"ש בקרבנות לריח ניחוח לה' דוקא היינו לשם הוי' דאדם העליון שמוסיף בו אור חדש שלא היה בו והוא מצד שרש הבהמה בבחי' התהו שלמעלה מהתיקון כנ"ל וע"כ אחר ההקרבה דבהמה תעלה לאדם למעלה מבחי' אדם שמשם יתוקן לשרש נפשו כו' וד"ל (וכמ"כ באכילת אדם שהאדם מעלה את המאכל הצומח וחי בתחילה להיו' בבחי' אדם ואח"כ המאכל מעלה לאדם למעלה מבחי' אדם כמ"ש במ"א ע"פ האכל יאכל כו' אכילת מזבח ואכילת אדם כו' ואמנם כח התשובה למעלה גם מן הקרבנות כי התשובה היא מהפך הרע עצמו לטוב שהוא כמו ענין הקטרת שנהפך מסם המות לסם חיים כנ"ל וד"ל) (וכמ"ש בספר ד"ח באורך):
(כא) וזהו שכל הקרבנות טעונות צפון כמ"ש בקרבן תמיד ושחט אותו על ירך המזבח צפונה דוקא ולכאורה היה ראוי להיות יותר שיושחט בדרום שהוא בבחי' החסד דימין כידוע בענין המרכבה דפני אריה אל הימין ופני שור מהשמאל וכן בסדר הד' דגלים צו"ד צפון בסטרא דגבורה ודרום בחסד י,אכו' אך אדרב' היא הנותנת משום דכל שפע האלקי שנמשך מלמעלה למטה בא ע"י צמצום דבחי' הגבורות דוקא וכידוע שזהו הטעם דשולחן בצפון וזהו ג"כ הטעם שכל הקרבנות טעונות צפון שמשם צוה ה' הברכה וההמשכה שע"י הקרבן כמו הקרבן דתמיד שעולה למעלה בשרשו בפני שור מהשמאל כו' ואותה ההעלאה גורם ההמשכה מצפון שיומשך ע"י הכהן המקריב חסד עליון בכל העולמות כו' וד"ל וזהו שאמר צפונה בה"א להיות ידוע דה"א אחרונה הוא בחי' הצמצום דשם אלקים דבה"א בראם כו' שהוא הארה המצומצמת משם הוי' היותר אחרונה שמתלבש במרכבה דפני אריה כו' במ"ש אדני בם כו' וזהו פי' צפונה צפון ה"א שבה"א זה צפון ומוסתר אור הוי' כו' שעי"ז דוקא יוכל להביא שפע וברכה כנ"ל וד"ל אך הנה יש להבין מ"ש צפונה לפני הוי' מה שייך לצפון שם הוי' ולפני שם הויה שהוא למעלה משם הויה אמנם הענין הוא שמפני בחי' צמצום והסתר אור האלקי שמה"א אחרונה הנ"ל בא סיבת התפעלות האופנים וחיות ברעש גדול כו' להיותם רחוקים יותר מזה תגבר ביותר התנשאותם ליכלל ולידבק כו' והיינו מה שהחיות נושאות את הכסא למעלה מעלה מבחי' אדם כנ"ל וא"כ הרי מבחי' צפון ה"א זה באה סיבת עלי' הגדולה כזו להיות עולה הקרבן לפני הוי' פי' למעל' משם הוי' שזהו למעלה מבחי' אדם שכולל שם הוי' כו' והוא מ"ש לריח ניחוח להוי' דתיקון כנ"ל וד"ל והנה עד"ז תפילות במקום תמידי' תקנו והנה מבואר למעלה בענין אדם ובהמה תושיע ה' כו' דנה"ב עולה לה' בתפלה בעבוד' שבלב בשר ותוכלל ברשפי אש שלהב' י"ה בשלהוב' דרחימות' כו' והיינו ע"י נפש האלקי' שמאיר' בכלי המוח והלב בהתפעלו' האר' אלקי' עד שתזכך לחומריו' הלב החומרי שתתפעל ותתלהב גם היא ברשפי אש התשוק' בחום הטבעי ותעל' ותכלל באש שלמעל' שנק' שלהב' יה דנה"א יחדיו ידובקו (וכמ"ש במ"א ע"פ משכני אחריך נרוצה לשון רבים כו'):
(כב) וזהו אדם כי יקריב מן הבהמה שאדם הוא המקריב ומעל' את הבהמה כו' (וזהו ע"י ההשגה אלקי' ביח"ת דוקא כנ"ל) כך הנה"א שנקר' אדם בצלם אלקים מעלה ומקריב לנה"ב שתוכלל באחד כו' והעלא' זו דנה"ב הוא כמו העלא' התמיד ממש שעולה ע"ג המזבח ע"י אש שלמטה תחלה כך נה"ב תחלת עלייתה ע"י רשפי אש ותשוקה וצמאון הטבעי בפסוד"ז ושתים לפניה ואח"כ תעלה בשלהבת י"ה כנ"ל בקריאת שמע ושמונה עשרה וכמו שדם התמיד נזרק בצפון לפני ה' כנ"ל כך דם הנפש הבהמית נזרק בצפון מזבח העליון תחלה קודם ההקרבה כו' והיינו ביעור כל חום הטבעי ברצונות ותשוקות זרות שבדם בחלל השמאלי החומרי בלתי לה' לבדו והוא שנזרק בצפון לפני ה' צפון ה"א שלמעלה משם הוי' כנ"ל כי אע"פ שהאדם הוא המקריב את הבהמה כנ"ל אבל עי"ז יש עליה לאדם למעלה מבחי' אדם כנ"ל כך יש עליה לנה"א למעלה מבחי' אדם ע"י נה"ב דוקא כמו שהחיות דמרכבה נושאות את האדם כו' משום דשרש החיות ובהמות בבחי' התהו שלמעלה מבחי' אדם דתיקון כו' ולזה הטעם כל הקרבנות טעונים צפון ששרשו בבחי' גבורות עליונות דתהו שלמעלה מחסדים דשם הוי' דתיקון עד שמשם יומשך תוס' ברכה ושפע בשם הוי' וכמ"ש ריח ניחוח להוי' כו' וכמ"כ באמצעות קרבן דנה"ב בזריק' דמה בצפונה מזה יש עליה לנה"א למעלה ממקור ושורש דנה"א שהוא למעלה מבחי' אדם העליון שמשם מקור כל נה"א מטעם זה וד"ל והיינו ע"י התפעלות נה"ב מהשגה דיח"ת דוקא שמזה דוקא יש עליה לנה"א למעלה משרשה ואע"פ שהתפעלות דנה"א הוא למעלה הרבה מזה והוא בבחי' הביטול עצמי דיח"ע כנ"ל וזהו אדם ובהמה תושיע ה' אדם הוא נה"א ובהמה נה"ב ושניהם יחד תושיע והיינו כפי המבואר דאדם מקריב י,בלבהמה זהו מישועת ה' להיות כח ועוז לאדם להעלות לבהמה (שאם אין צלם אדם מקבל כח האלקי לעזר לא יכול להעלות להבהמה דנה"ט מתגבר כו') וגם תושיע ה' לבהמה לעלות לאדם למעלה משרשו כנ"ל ונמצא לשניהם תושיע כו' וד"ל (וכמ"ש תנו עוז לאלהים שהוא שם ב"ן וז"ש אדם ובהמה מ"ה וב"ן תושיע שניהם וכמו שאמרו ארון נושאיו נשא הרי מה שנושאים החיות זהו מכח העליון וזהו מה שנושא לנושאיו שכולל ב' מיני עזר ההפכיי' דאדם ובהמה דמ"ה יברר לב"ן וב"ן יברר למ"ה הנ"ל וד"ל):
(כג) ובכל זה יובן מ"ש בפ' ק"ש ג' מדריגות באהבה בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך כו' דהנה ידוע שיש ב' חללים בלב א' חלל הימני אין בו הילוך הדם רק רוח החיים שהוא אויר לח ופשוט ומקורו במוח החכמ' שהוא קר ולח ששם משכן הנשמה והב' חלל השמאלי ששם משכן הנפש הטבעית בבחי' יסוד האש כמ"ש כי הדם הוא הנפש שהנפש תלוי' בו ונק' חיי בשר הטבעיים ומקורו במוח הבינה שהוא חם ויבש והוא החום הטבעי שבלב ששם הצמאון והתשוק' ברשפי אש של חום הטבעי (וכנפי הריא' מנשבים על הלב לקררו כי לולי זה הי' כלה בחומו כו') ומשם נמשך כל תאוה וחמדה באש זרה כידוע וכאשר יתפעל באהבה אלקי' הוא מ"ש בכל לבבך בשני יצריך ביצה"ר שבחלל השמאלי דוקא שיהי' בצמאון ותשוקה מורגשת בלב בשר דוקא כמ"ש צמאה לך נפשי כמה לך בשרי כו' שהוא מיסוד האש הטבעי דוקא שעול' למעלה וימאס בכל רצון זר רק לה' לבדו ואינו חפץ להיות למטה כלל כמו כלה שארי ולבבי כו' (וזהו כמו אש המערכה שנק' אש של מטה כנ"ל ובאמת היינו כמו דם התמיד הנזרק כנ"ל) והנה העלאה זו דדם שבלב למעלה הוא ע"י הנשמה שבמוח שמשיג בהשגה אלקי' ביח"ת דוקא כמו בגדולת ה' בפסוד"ז וב' לפניה שזהו רק בשרש המלאכי' כו' ואמנם עי"ז דוקא רוח אייתי רוח ואמשיך רוח שנמשך מלמעלה למטה מן אור הנשמה שבמוח אל חלל הימני שבלב שהוא רוח החיים גלוי אור אלקי בתוס' אור וחיות גדול דכל העלא' בבטול היש לאין גורם בחי' המשכה מאין ליש כידוע וגם כאן ע"י בחי' בטול רצון זר מיסוד האש העולה מלמטה למעלה מדם הוא הנפש שבחלל השמאלי בתשוק' וצמאון שמבטל כח הנה"ט בבטול היש לאין האלקי ע"י התבוננות דיח"ת כנ"ל כך נמשך מלמעלה למטה גלוי אור א"ס ב"ה באור חיי נשמתו שבמוח שיומשך אל חלל הימני שיהיה למטה כמו למעלה שזהו ענין יתרון האור בנשמה שבא מצד הקרבת הדם שבנה"ב כנ"ל בענין אדם כי יקריב כו' וזהו ענין אהבה דבכל נפשך שבא' אחר אהבה דבכל לבבך דוק' וכידוע בענין נר"נ דנפש בכבד (והוא בלב בחלל השמאלי) ורוח החיים בלב בחלל הימני ונשמה במוח ועיקר מקורה במוח החכמה כח מ"ה שבנשמה ששם ראשית גלוי אור ה' שלזה נק' נר הוי' כו' ונתוסף האור הזה ע"י אהבה זו דבכל נפשך ממש מאהבה דבכל לבבך וע"י אור דתורה דאוריית' מח"ע נפקת (וז"ש והיו הדברים האלה כו' ודברת בם ע"י הדיבור שעולה רוח הבל הדבור למעלה כו' וכן פי' בכל נפשך הוא עולה בבחי' העלא' תחלה כמ"ש כי רוח האדם היא העולה למעלה כו' ואמשיך רוח ללב כו' (וזהו כפי הנ"ל הרי אדם מקריב שהוא הרוח החיים שבלב ששרשו במוח בינה בשמע ישראל ואח"ז באהבה דבכל לבבך הנה"ב מעלה לרוח החיים באהבה דבכל נפשך שזהו ענין הנרות כמשי"ת ועלי' הנשמה שבמוח הוא אהבה דבכל מאדך כו') ויש מארי מקרא ומארי משנה ותלמוד ולכאו"א מאיר ברוחו ונשמתו מאור דתו' דוקא וד"ל:
(כד) ובזה יובן ענין סדר המערכה מה שדם התמיד קודם להטבת ב' נרות כו' דהנה ידוע שהנשמות נק' נרות וכללות נש"י הן ז' נרות דמנורה יא,אוכל עיקר ענין הדלקות הנרות הוא רק להאיר אור החכמה שבראש למדו' דרוח החיים שבלב כנ"ל וע"כ דם התמיד קודם שעי"ז דוקא יוכל להיות הדלקת הנרו' וכמו אהבה דבכל לבבך שהוא הגורם להיות תוס' אור ברוח שבלב שהוא בכל נפשך כנ"ל וד"ל. (אך מה שהטבת ה' נרות קודם לדם התמיד והטבת ב' נרות הוא אחר דם התמיד הענין הוא לפי שבודאי יש הפרש בין הטבת הנרות להדלקות הנרות שהטבה הוא להכינה בשמן ופתילה שתוכל לדלוק בטוב וכך הוא בנשמות הטבתן הוא שמן דחכמה ופתילה הן המדות שיוכל להאיר אור דחכמה במדות כנ"ל וידוע דבלילה היה מדליק כל ז' הנרות אבל בבקר אור שאור החכמה וחסד מאיר בלא"ה כנ"ל (כמ"ש הבקר אור וכתי' ותו' אור שאז אור דתור' מאיר בכנ"י שנק' נרות ע"כ א"צ להדליק רק נר הו' שהוא בחי' יסוד צ"ע שמשם עיקר האר' אור דנשמות כמ"ש אור זרוע לצ"ע כו' וזהו שהטבת ה' נרות שהן המדות יהיו מוכנים לקבל מחכמה שזהו עד הוד לבד דבינה עד הוד אתפשטת ולא יותר והוא בשמע ישראל דבינה לבא מבין בהטבתו להיות אור דחכמה מאיר במדות אבל לא שנדלק האור עדיין רק אחר דם התמיד שעי"ז ימשיך אור דחו"ב במדות שזהו הטבת ב' נרות שאחר התמיד דוקא לפי שב' נרות האחרונות הן יסוד ומל' שהוא ההדלקה דנר הששי להאיר במל' בכללות נש"י שנק' נרות ממש מאור דחכמה דתורה כנ"ל ולזה הטעם הטבת ה' נרות קודם לתמיד כי האדם הוא המקריב תחלה לבהמה ואם לא ה' נרות אלו בהטבתן בשמן ופתילה כמ"ש ושמן על ראשך כו' לא הי' דם שבלב עול' כו' ואחר דם התמיד דוקא הוא שיכול להיות הטבת ב' נרות והדלקת הנר הו' מטעם הנ"ל בפי' אדם ובהמה שבהמה מעלה לאדם להאיר אורו מן החכמה כו' וזהו שדם התמיד הוא בין הטבת ה' נרות להטבת ב' נרות כו' וד"ל):
(כה) ומעתה יש להבין ענין הסדר דהטבת ב' נרות קודם לקטרת כו' שזה ענין כל מאדך כו' דהנה ידוע בסדר נר"נ דנפש מרכבה לגבי רוח ורוח לגבי נשמה כו' וכמו שמאהבה דבכל לבבך מגיע לבכל נפשיך שזהו דם התמיד שקודם לב' נרות כנ"ל כך אחר אהבה דבכל נפשך מגיע לבכל מאדך דהנה פי' הפשוט דבכל מאדך הוא בכל ממונך שיש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו כו' והוא מצות הצדקה שהיא מיגיעו ואע"פ שהנפש יקרה מן הממון מ"מ יש כח רב במעשה הצדקה בממונו הרבה יותר מגופו ונפשו כו' כי הגם שהנפש אלקי' נק' נר ה' ומאיר במוחו ולבו ברוב התפעלות ונק' נפש השכלית שמשכלת בהשגה אלקות כו' מ"מ המעשה בצדקה אע"פ שאינו רק עשי' גשמית בלבד יש לה שרש עליון יותר מכל עיקר ומקור אור הנשמ' שבמוח עד שעי"ז תוסיף אור בנשמ' כו' וכל עיקר עליית הנשמ' שהוא עיקר בחי' אדם תעלה למעל' מעלה מבחי' אדם והיינו להאיר גם בי"ה כו' הוא ע"י הצדקה כמ"ש בצדק אחזה פניך שיאיר פני הויה בנשמה כמ"ש יאר ה' פניו אליך וכן א' והלך לפניך צדקך וכתיב צדקה תרומם גוי כו' וכה"ג רבות בכתובים וראי' הכללית לזה הוא מה שמצינו שכל המצות נק' בשם צדקה וכמ"ש וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות כו' וכן באברהם אשר יצוה כו' לעשות צדקה כו' לפי שהמצות עיקרן רק בבחי' המעשה בפ"מ לבד והמעשה הוא העיקר גם שהוא בלא כונה וכמ"ד מצות א"צ כונה כי טעמי מצות לא נתגלה עתה רק לע"ל כדפרש"י ע"פ ישקני כו' מפני שנעוץ תחלתן בסופן דוקא וכמ"ש סוף דבר כו' ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם שהמעשה להיות' בבחי' סוף הכל נעוץ בה כח התחלה שקדם לחכמה כח מ"ה דאדם שנק' נשמה וז"ש כי זה כל האדם וד"ל וזהו ענין הקטרת דהנה הי"א סממני הקטרת הן בחי' דומם בעלמא שאין בהן טעם מאכל כלל שא"א להיות מהם חיבור חיות הנפש בגוף כמאכל המחבר חיות הדם הוא הנפש רק שיש בהן ריח חזק כאשר נתונין ע"ג האש והוא הריח יא,בהמשיב את הנפש דהיינו לבחי' עצמות הנפש ממש כמו שתשוב רוחו אליו כו' עד שתשוב להוסיף אור בכלי המוח דחכמה שבראש ששם הנשמה וזהו שאמר בריח שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף כי אין הגוף מקבל חיותו רק ע"י מאכל שנהפך לדם אבל הנשמה חיותה מן עצם הנפש ע"י הריח שמשיב את הנפש כו' כי פעולת הריח הוא להיות ראשית גלוי אור הנפש במוח שבראש ולא תהיה בהסתלקות מן המוח והיינו מה שתשיב את הנפש שתשוב להתגלות במוח מן ההעלם בגלוי חיות ואור יותר והוא למעלה הרבה מן החיות שע"י המאכל (שאף ע"פ שע"י המאכל יתחזק גם כלי המוח היינו רק בחיצוניות המוח שהוא חומר לצורה השכליי' בבחי' או"כ והוא שרש הלחם דקרבנות דכתיב לחמי לאישי כו' כלחם שמחזק המוח וכידוע בענין ג' שליטין מוחא כו' וע"כ שרש הלחם ואוכלים בחכמה אבל בחי' מקיף דחי' ויחידה הוא בבחי' הריח שמשיב לעצם הנפש והוא הקטרת שלמעלה מן הקרבנות שז"ש שהנשמה נהנית כו' שהוא בחי' פנימית ומקור להאיר בכח מ"ה דחכמה כו' וד"ל:
(כו) וזהו ענין המצות שהן כמו ענין הקטרת שהרי המצות הן בבחי' עשיה גשמית בבחי' דומם בעלמא כו' שהוא מה שמקבל עול מ"ש לעשות רצון המלך בלבד בלי טעם וכונה רק לעשות נח"ר למלך שא' ונעשה רצונו כו' וכנ"ל דטעמי מצות כו' הנה מזה יעלה ויגיע למעלה כמו בחי' הריח שמשיב את הנפש כמאמר ז"ל נח"ר לפני שאמרתי כו' נח"ר זה היינו כמו ריח הקטרת שמשיב בירידה והשבה מלמעלה מהעלם העצמות לידי גלוי ביותר כנ"ל כך ע"י המצות נק' ריח שמשיב לעצמות אא"ס ב"ה שיהי' נמשך בתוס' אור מבחי' העלם עצמותו לגלוי ביותר בשם הוי' שזהו עיקר ענין המצות להוסיף אור חדש בשם הוי' וכמ"ש במ"א בענין מצוה שהוא בחילוף א"ת ב"ש בשם הוי' והמ' והצ' עתה בלבוש מסתיר ולע"ל יתגלה כו' וממילא נמשך תוס' אור בכללות ההשתלשלות דאבי"ע שהן ד' אותיות דשם הויה בכלל יו"ד באצי' ה"א בבריאה כו' וד"ל וזהו צדקה תרומם גוי צדקה שישראל עושין היינו כללות המצות שעושין בבחי' עשי' גשמי' שנק' צדקה כנ"ל תרומם אותם למעלה מעלה מבחי' החכמה מטעם הנ"ל דנעוץ תחלתן בסופן כמ"ש סוף דבר כו' והוא ענין הריח שנז' במצות מעשיות בפ"מ כידוע בפי' וירח את ריח בגדיו שהן לבושים דמצות וכן וריח שלמותיך כו' כמו הריח שמשיב את הנפש שהוא להיות מקור לאור החכמה כו' וז"ש בצדקה תכונני כו' וכן ויהי נועם ה' כו' ומעשה ידינו כוננהו כו' דסוף מעשה עבמ"ת כידוע וזהו דיפה שעה אחת בתשוב' ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב דהתשובה שנהפך הרע לטוב הוא ג"כ כמו הסממנים דקטרת כנ"ל וד"ל ובכל זה יובן סדר המערכה שדם התמיד קודם לב' נרות היינו כמו אהבה דבכל לבבך שהוא העלאת דם שבחלל השמאלי קודם לנרות שעי"ז יומשך אור החכמה במדות שבלב שזהו אהבה דבכל נפשך שנקרא הדלקת הנרות בנשמות משום דרוח אייתי רוח כו' כנ"ל ונרות קודם לקטרת היינו אהבה דבכל נפשך נפש השכלית שעי"ז יגיע לאהבה דבכל מאדך במעשה הצדקה שהן כללות מעשה המצות בפ"מ דוקא שזה כמו ריח הקטרת שהמצות בלא טעם הם כמו הריח דקטרת שמשיב את הנפש שהוא למעלה מעלה גם מן אור החכמ' כו' וזהו ג' מדריגות בעליות זו למעלה מזו דם התמיד ונרות וקטרת שהן ג' מדריגות דבכל לבבך ובכל נפשך וכל מאדך כנ"ל וד"ל:
(כז) והנה מעתה יש להבין עוד בסדר המערכה מה שא' דקטרת קודמת לאיברי התמיד הרי איברי התמיד אחר הקטרת ודם התמיד קודם לנרות וקטרת ויש הפסק בין דם התמיד לאיברי התמיד בנרות וקטרת ולמה הפסיק בין זריקת דם להקטרת אבריו בנרות וקטרת כו' אך הנה יש להקדים יב,אתחלה להבין בתוס' ביאור בשרש ענין המצות שנקרא בשם צדקה כנ"ל דהנה כתיב וילבש צדקה כשריון כו' וכובע ישועה בראשו כי כמו שהשריון עשוי מקשקשים רבים שמתחברים ומתדבקים זעג"ז והיו לאחדים ממש והרי תחלה הי' כ"א חלק בפ"ע רק שנתחברו זעג"ז ובזה נתחזק השריון להיות למגן ומחסה מן החיצים לקבל בתוך חלקין הדבוקים לבלתי יבא החץ בגוף להמיתו כך הוא המשל מן לבוש הצדקה שנק' בשם שריון קשקשים ממש כי הנה על כל פרוטה ופרוטה שנותן לעני להחיותו בזה מעורר ר"ר העליונים שכל המרחם כו' וה"ז כמו המגן והצנה לחסות בו מן המקטרגים העליונים שזורקים חיצים להמית האדם ואמרו שכל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול דהיינו שמתחברים יחד מכל צדקה וצדקה שמכל פרוטה ופרוטה להיות כמו שריון קשקשים כנ"ל כי בנתינת הפרוטה יש ביטול רצון במה שנותן מחיי נפשו לעני מצד הרחמנות ונמשך עליו ר"ר בכל פרוטה ופרוטה ואח"כ מתחברים הכל לחשבון גדול ונעשה כמו מגן בחילוקי קשקשים דבוקים שהדיבוק הזה חזק מאד להגן מן קטרוג חיצי החיצונים וז"ש והלך לפניך צדקך כמו המגן שהולך לפני האדם להגן עליו וכן כצנה רצון תעטרנו כו' וכמו שאמר במצות מגנא ומצלא כו' כך הצדקה מצלת מן המות כמ"ש וצדקה תציל ממות ברוחניות וגשמיות כו' וזהו וילבש צדקה שלבוש הצדקה הוא כשריון קשקשים שיכול לעמוד בו נגד כל המקטרגים כנ"ל ומזה יובן עכ"פ שגם המצות שנק' בשם צדקה כנ"ל גם הם בבחי' שריון קשקשים דוקא והוא לפי שגם המצות הן בהתחלקות רמ"ח מ"ע ופרטי פרטיהן עם שס"ה ל"ת ופרטיהן שעל כל מצוה ומצוה יש יחוד עליון שנקרא צדקה צדק ה"א כמ"ש וצדקה תהי' לנו כו' ובהתחברן יחדיו ידובקו נעשים כמו מגן ומחסה כשריון קשקשים ממש שעי"ז נעשה שומר להגן מכל קטרוגי החיצונים וכמ"ש שומר מצוה לא ידע דבר רע ומגנא ומצלא בעידנא דעסיק בה כו' עכ"פ וז"ש וילבש צדקה מן המצות כשריון וד"ל (דכמו שיש בצדקה ביטול רצון להחיות רוח שפלים ועל כל פ' ופ' כו' כך ע"י בחי' הביטול רצון לעשות רצון קונו בכל מצוה נמשך בחי' צדקה העליונים לפנים משוה"ד להחיות העולמות שנקרא צדק ה"א ונעשה בחי' מקיף כללי כמגן כמ"ש כי אתה ה' מחסי כו' ומגן זה כמו שריון קשקשים יותר חזק לענין המלחמה ממקיף דאור החכמה שנקרא לבוש של אור כמ"ש עוטה אור כשלמה כו' הגם שמצות ת"ת מגין אפי' בעדנא דלא עסיק בה כו' וכמ"ש בשכבך תשמור עליך כו'):
(כח) והנה יש להבין מ"ש בסיפא וכובע ישועה בראשו מה ענין כובע ישוע' בראשו ללבוש השריון קשקשים שעל גופו והנה יש להקדי' ביאור הפ' מ"ש עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא ויש להבין מה שייכות יש לעטרת תפארת שיבה שתמצא בדרך צדקה דוקא דמשמע שמבחי' הצדקה דוקא נעשה עטרת תפארת שיבה וזה פלא לכאורה אך הנה יש להבין תחלה פי' תפארת שיבה כי השיבה היא לתפארת לפני' וכמו הדרת פנים זקן הרי הידור ופאר הפנים נמשך מן השיבה שהוא הזקן וא"כ הי' צריך לומר תפארת פנים שיבה כמו שא' הדרת פנים זקן ועוד מהו שא' עטרת תפארת שיבה ומשמעות פשוטו שהשיבה היא תקבל תפארת נק' תפארת שיבה וזהו עטרת תפארת של שיבה כו' שהוא מקור הדרת פנים של זקן ושיבה כו' והיינו ענין וכובע ישועה בראשו שממנה נמשך הארת ותפארת פני' של שיבה כמו שאנו רואי' בחוש שהזקן כאשר ילבש הכובע בראשו יאירו הוד פניו בשיבה ונקרא תפארת שיבה הרבה יותר מן הדרת פנים שנמשך מצד הזקן עצמו וכמו ומגבעות תעשה כו' ולתפארת כו' וד"ל וזהו שנקרא עטרת תפארת פי' עטרת לתפארת שיבה שבאה מכובע ישועה שבראשו דוקא וזהו עטרת יב,בתפארת שיבה שמן הכובע ישועה שבראשו הנ"ל בדרך צדקה דוקא תמצא שמבחי' מעשה הצדקה או מעשה המצות שנקרא בשם צדקה נעשה ונמצא בחי' עטרת תפארת שיבה הנ"ל וזה פלא גדול דהלא המצוה והצדקה הוא נק' לבוש שריון קשקשים שהוא לבוש הגוף להגן עליו מחיצי החיצונים כנ"ל בפי' וילבש צדקה כשריון ואיך מזה יהיה עטרת תפארת שיבה שאין זה אלא מן הכובע ישועה שבראשו שלמעלה מן לבוש השריון שהרי אמר תחלה וילבש צדקה כשריון ואח"כ וכובע ישועה בראשו והכובע ישועה שבראשו היא שנק' עטרת לתפארת שיבה ולא מן הצדקה שהוא לבוש שריון ואיך אמר בדרך צדקה תמצא עטרת תפארת כו' ונמצא דשני הפסוקים דוילבש כו' וכובע כו' עם עטרת כו' בדרך צדקה כו' סותרי' וגם איך אפשר שמן הלבוש דשריון יהיה נמשך עטרת לתפארת כו' וד"ל:
(כט) אך הנה יש להקדים תחלה ביאור ענין הארת פנים שיש בו ב' מדרגות הא' הנק' תפארת שיבה או הדרת פנים זקן היינו זקן שקנה חכמה שבא התפארת וההידור בפנים רק מצד בחי' פנימית כח ואור דמקור החכמה שמאיר בפנים כמ"ש חכמת אדם תאיר פניו כו' ונק' פנים ע"ש בחי' הפנימי' כידוע אך להיותו בא מבחי' ההעלם לגלוי אור יאירו פניו כי בקיבוץ דמים אל הפנים יצהבו הפני' וקיבוץ הדמים בא מב' סיבות הא' מלמעלה למטה והוא מפני חידוש כח החכמה והשכל שבמוחו כאשר יתחכם הזקן שקנה חכמה חדשה ממקורה בבחי' כח המשכיל מן ההעלם לגלוי הרי נתגלה בחי' הפנימי' דחכמה בפנים שמזה תתפעל הנפש בשמחה נפלאה ותענוג גדול מאד עד שמחמת זה יקובץ הדמים בפנים שהוא גלוי פנימי' התענוג ושמחת הנפש שבא בפני' בגלוי כו' וכמו ר' אבוה מצא תוס' חדתא צהבו פניו כו' (ומה שנתאדם הפני' והלחיים בדמים גשמיים היינו מפני שמחת הנפש שמביאה האור לגלוי בדמים שבפנים וכמו כי קרן עור פניו כו' ואמנם אין זה רק שמחה ותענוג שבאור ומקור החכמה שנקרא חכמת אדם כמו השמח' בהמצאת שכל חדש כו') ונמצא שהארת פנים זה הוא בא מלמעלה למטה כשנמשך תוס' אור חדש בחכמה שבמוחו וזהו הנק' הדרת פנים של זקן וכן תפארת שיבה כי כל חכמה שנמשך מפנימי' מקורה נק' זקן ושיבה כו' וד"ל וכך הי' במ"ת שבאור פניו נתן לנו כו' כמ"ש פב"פ דיבר ה' כו' וכתיב יאר ה' פניו אליך כו' והיינו בגלוי אור פנימית חכמתו ית' בי' הדברות שע"ז נא' חכמת אדם העליון תאיר פניו כו' פנים העליונים של אדם דאצי' שנמשך מבחי' פנימי' התענוג ושעשועים דעצמות המאציל עד"מ הנ"ל בחכמת אדם שלמטה כאשר יאירו פניו ברוב אורה מחמת המשכת אור חדש בכח השכל כו' וזהו שאמרז"ל במתן תורה נדמה להם כזקן כו' ובים נדמה להם כבחור עושה מלחמה וזהו שאמר תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה כו' והיינו כמו זקן שקנה חכמה שבתורה שזהו נק' הדר זקנים והדרת פנים הוא הזקן כנ"ל וד"ל וכך הוא גם בכאו"א שמקבל מאור פני חכמתו גם עתה שמאיר בפנימי' כ"ח מ"ה דנשמתו מאור פני' העליוני' מאחר שדבריו חיים וקיימי' וישראל מתקשראי' בס"ר אותיות התורה כמו במ"ת ממש וד"ל (וכן בעולי רגלים דכתיב יראה כל זכורך את פני ה' כו' וכשם שבא לראות כו' ועתה הן ג' תפלות כו') וזהו ג"כ ענין הדלקות נרות המנורה במקדש שהוא להאיר אור בנשמות ישראל שנק' נרות ה' שיקבלו מאור פני' העליוני' בתוס' אור חדש בפנימי' אור החכמה שבנפשם להאיר במדות שבלב כנ"ל וד"ל:
(ל) אך הנה המדרגה הב' בסיבת הארת הפנים שלא מצד אור החכמה הוא הבא מלמטה למעלה והוא מחמת השמחה שבאה בפנימית הלב דוקא כמו כשיתפעל מבשורה טובה ונפלאה ביותר או מיין המשמח הלב ויעלו הדמים יג,אשבלב אל הפנים מלמטה למעלה עד שיצהבו ויתאדמו פניו ברוב אורה ושמחה הרבה יותר מצהבת פנים שע"י המצאת שכל וחכמה חדשה הנ"ל (וכמ"ש במ"א ע"פ ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן דמשמן דחכמה נקרא הצהלת אור פנים לבד כו') והענין הוא כידוע שיש בלב פנימית וחיצוניות ופנימית הלב מתאחד בפנימית המוח דוקא וחיצוניות הלב בחיצוניות המוח כמו השגת שכל והתבוננות בחיצוניות המוח יוליד אהבה בחיצוניות הלב כידוע אבל אינם קשורים כא' תמיד כי יוכל להיות שיתפעל במוח ולא יתפעל בלב כלל כידוע לכל מיגעי' בהתבוננות בגדולת הבורא שלא יפעול התפעלות הלב מזה רק לפרקים מפני שבחיצוניות מוח ולב אין יחוד וחיבור כ"כ אבל בפנימית הלב יש יחוד וחיבור וקשר תמידי עם פנימית המוח והיו לאחדים ממש כמו שאנו רואים שמיד שיתפעל אדם בפנימית המוח מיד יתפעל בפנימית הלב והוא כאשר יוקלט בפנימית כח השגתו באלקות בהתפעלות הביטול מיד יוקלט פנימית התפעלות הביטול הזה עצמו בלב כמו לבי ובשרי ירננו כו' וכן ולבי ראה הרבה חכמה ונקרא עין השכל שבלב וכן התפעלות פנימית נקודת הלב יעשה מיד התפעלות פנימית המוח מבלי יגיעה כלל משום שמתאחדים כא' ממש (משא"כ מהשגה חיצוניות שבמוח כו') וכן לענין השמחה בפנימית הלב עושה התפעלות פנימית המוח (וראי' מבשורה טובה שבאה בהפלגה פתאום ללב כבשורה דיצחק לשרה פרחה נשמתה וכן בבשורה דיוסף ליעקב נאמר ותחי רוח יעקב כו' לפי שפנימית הלב נוגע בעצם הנפש ממש שלמעלה מכלי המוח כו' ונקרא תעלומת הלב (שהוא בחלל הימני ששם רוח החיים כו') ואע"פ שיין המשמח הוא רק בדם הוא הנפש שבחלל השמאלי שעולה מלמטה למעלה שמשמח הלב מחומו וחריפותו מ"מ עי"ז נפתח נקודת הלב ומוסיף כח במוח החכמה לחדש שכליים יותר מכפי כחו בעצם חכמתו כמו אגברו חמרא אדרדקי כו' וכמו יין ישן לזקנים שמגלה כל הפנימית ונק' תרין ריעין דלא מתפרשין שאין קדימה לא' על זולתו כלל וכמ"ש הנסתרות מוחא ולבא בפנימיותם כו' ונמצא השמחה בפנימית הלב עושה קיבוץ הדמים שיעלו בפנים מלמטה למעלה (בבחי' או"ח) שיאירו פניו ביותר מאור הפנים שע"י החכמה (שנק' או"י) ובמ"ת היו שניהם כא' שהרי באור פניך כו' האירו פניהם מלמעלה למטה כנ"ל ועל כל דיבור פרחה נשמתן מרוב שמחה ותענוג מלמטה למעלה) מפני שפנימי' כ"ח מ"ה שבנפשם עשה פנימי' השמחה ותענוג בלבם עד שלא יוכלו להכיל רוחם ומזה ראיה דפנימית הלב מתאחד עם פנימית המוח בין מלמטה למעלה בשמחת הלב ע"י יין המשמח או בשורה טובה בין מלמעלה בשמחת הנפש בפנימית המוח שנמשך ללב או כמו במ"ת שראו את כו' וכמו בדוד שהיה מפזז כו' (או כמו ונשמח בד"ת וכמו שאמר ר"ש חדאי נפשאי שזהו רק באור החכמה משא"כ שמחה ש"מ כמשי"ת) או כמו שמחת בית השואבה בניסוך המים וכה"ג וד"ל:
(לא) וזהו שמן וקטרת ישמח לב ויש להבין למה דוקא שמן וקטרת ומה שייכי' זע"ז כו' אך הנה ידוע שהריח הוא המשיב את הנפש כנ"ל שזהו בעצמות הנפש ממש עד שיאיר אור בתוס' בחכמה שבראש ומיד מן המוח נמשך ללב חיות חדש ונמצא הריח עושה במוח ולב יחד השבת הנפש שזהו חיבור פנימי' המוח עם פנימי' הלב יחד כנראה בחוש בטבע הריח החזק כאשר משיב את הנפש משיב הנפש במוח ולב כא' משא"כ שמחה ותענוג שבחכמה הנ"ל שיאיר אורו במוח תחלה ואח"כ נמשך ללב לשמחו וזהו שמן וקטרת ישמח לב והל"ל לשון רבים ישמחו לב ולמה א' ישמח לב דמשמע ע"י חיבורם יחד ישמח לב והענין הוא שזהו בחי' נרות וקטרת הנ"ל שהוא ענין ב' מיני הארת פנים הנ"ל בבחי' או"י יג,בואו"ח דהנה מבואר למעלה בבחי' הארת פנים העליונים שע"י החכמה שהוא בא מלמעלה למטה כמו במ"ת וכן במע"ב דכולם בחכמה עשית ומחדש בכל יום מע"ב כו' וחכמת אדם תאיר פניו בחידוש החכמה במע"ב בכל יום בחיצוניות העולמות ובח"ע דתו' בחידוש פנימית הארת פנים והיינו כשהתורה נק' אור כמ"ש ותורה אור שאז מתגלה הארתה בפנים כנ"ל אבל השמן הוא בחי' העלם החכמה שלמעלה מבחי' גלוי אור הוא מקור לפנימית ח"ע דתורה ושם השמחה והתענוג בהעלם העצמות וכמ"ש ואהיה אצלו שעשועים אצלו בהעלם כו' ואז הלב ישמח יחד עם פנימית המוח כי פנימית המוח עם פנימית הלב מתאחדים כא' ממש כנ"ל משא"כ מאור דחכמה יומשך ללב אח"כ כו' אך זהו מלמעלה למטה בבחי' או"י וכמ"כ מלמטה למעלה בבחי' או"ח והוא ע"י הקטרת שהוא הריח שמשיב את הנפש שעולה באו"ח להשיב פנימית ועצמות הנפש במוח ולב יחד לעשות בהם חבור וקשר א' ולמעלה היינו המצו' שנק' ריח כנ"ל להשיב ולהמשיך פנימית אא"ס גם בחכמה ומדות שבלב העליון יחד ואמנם בחי' הריח דקטרת לבדו אע"פ שהוא עושה ההמשכ' והשבת הנפש אין אור ההעלם בא לידי גלוי גמור בבחי' אור שיהיה נק' נרות רק ע"י השמן שממנו מדליק האור מן ההעלם לגלוי וכן בשמחת הלב מלמעלה למטה שיבא בגלוי בלב א"א כ"א ע"י שמן קדש שבא השמחה בגלוי וזהו שמן וקטרת בחבורם יחד שמן מלמעלה למטה וקטרת מלמטה למעלה ישמח לב בפנימית שלו שמתאחד עם פנימית המוח והיו לאחדים ולכך א' ישמח לשון יחיד (וזהו ההפרש בין שמחה ש"מ לשמחת מצות ת"ת הנגלית כמו ר"ש שאמ' כו' דתורה אור אין השמחה באה רק מגלוי אור פנים העליונים כנ"ל אבל שמחה ש"מ כמו פקודי ה' משמחי לב (שזהו שמן שממנו דולק נר מצוה) עולה למעלה בעצמות ממש שיאיר מהעלם העצמות לגלוי שזהו המעלה יתירה שבריח על המאכל והתורה נק' לחם כמו שאוכל לשובע שאין בו שמחה פנימית רק בפנימית התורה שנק' יין המשמח כו') וכך יובן למעלה באדם העליון שהקב"ה נקרא לב כמו צור לבבי ואע"פ שנאמר ישמח ה' במעשיו אין ערך לשמחה פנימית שבפנימית לב אדם העליון שהוא עושה הארת פנים העליונים שע"י שמן וקטרת שהן תו"מ ישמח לב האדם העליון והעיקר ע"י המצו' שישראל עושין למטה שזהו כמו ענין ריח הקטרת שעושה חיבור פנימית המוח ולב העליון יחד וממילא יאר ה' פניו בח"ע כו' לפי שהמצות הן ביטול רצון בפ"מ מיש לאין מלמטה למעלה מעוררים השבת הנפש שיהיה גלוי העלם העצמות מאין האמיתי להיות בחי' גלוי אור בהארת פנים העליונים דתורה אור כו' וזהו כי נר מצוה ואח"כ ותורה אור וד"ל:
(לב) ושרש הענין הוא לפי ששרש המצות בפנימית התענוג ורצון העליון שנק' כתר שבכתר וכמאמר ישראל עושין רש"מ פי' עושין ממשיכין להיות לו פנימיות הרצון כי באמת להיות לו רצון ה"ז שינוי והתפעלות דמצד עצמו הוא למעלה גם מבחי' רצון לרצון כמו ברצון דמע"ב הוצרך להיות ע"י צמצום גדול כו' אך ברצון הפנימי שבמצות הוא שישראל עושין וממשיכין וממילא נמשך הרצון החיצוני למע"ב וז"ש אם לא בריתי כו' ואז נק' רש"מ וגם המצות הן במקום וזמן גשמי ודוקא מפני שהן בעשי' גשמי בזמן ומקום בזה דוקא מלובש פנימית ועצמות התענוג והרצון כמא' נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים דוקא משום דסוף מעשה עבמ"ת כנ"ל וד"ל וכדי להיות לו רצון זה המלובש למטה מטה צריך לעורר זה מפנימית ועצמות אא"ס שלמעלה מהיות גם מקור לרצון דמע"ב כו' ונמצא עשי' המצוה למטה שרשו אחוז למעלה מעלה כו' וה"ז כמו העמוד שמחבר הגג עם הקרקע מעלה ומטה יחד כך יד,אהמצו' הן חיבור מעלה ומטה יחד דהיינו שיהי' בחי' פנימית אא"ס שהוא למעלה מעלה יתחבר להיות לו דירה למטה מטה והוא ע"י פנימית רצה"ע שבמצות ה' למעלה שמלובש למטה וע"כ נק' תרי"ג מצות דאורייתא וז"מ דרבנן בשם תר"ך עמודי אור ותר"ך הוא בחי' הכתר שבו שורה פנימי' ועצמיות אא"ס ב"ה שזהו למעלה גם מאור פנים העליונים דתורה אור והוא ענין הריח דקטרת שמשיב את הנפש כנ"ל שמחמתו נעשה ממילא הארת הפנים כנ"ל בפי' שמן וקטרת ישמח לב כו' וד"ל:
(לג) וזהו וילבש צדקה כו' וכובע ישועה בראשו ולכאורה מה ענין צדקה לכובע כו' אך הנה אנו או' זורע צדקות מצמיח ישועות הרי הצדקה נק' זריעה והישועות הוא הצמיחה כו' כי הנה פי' ישועה ענין עזר כפשוטו כמו עוזר ומושיע כו' וגם פירושו לשון הפנה שפונה א"ע כמו וישע ה' אל הבל כו' וכך אנו או' ולתפלתם שעה כו' שפונה אל תפלתינו בקראינו אליו וממילא נכלל בזה העזר והישועה נגד הקמים כו' וכמו ממקומו יפן ברחמיו כו' וכאשר האדם פונה לעזור מחזיר פניו בהארה יתירה ולזה א' בזוהר בפי' ישועות שהן שע"ה נהורין שמאירין בפנים העליונים דהיינו שבחי' שע"ה נהורין מאירים להיות בבחי' מקור להארת פנים העליונים להיות מתחלק בתרין תפוחין כו' וזהו לתפלתם שעה כו' שיאיר ה' פניו אלינו לקבל תפלתינו וכמו וישע ה' כו' (משא"כ כשאינו פונה א"ע אינו מאיר פניו כמו ואל קין כו' לא שעה כו') וכך הוא ענין וכובע ישועה שפי' ישועה זו לשון הפנה לעזר שכל עצמותו ופנימיותו כבי' הוא פונה להיות גלוי פנימית אורו בפנים שזהו גלוי תוס' אור בחכמה שבראש שנק' הארת פנים כנ"ל ונמצא שהישועה הוא מקור להארת הפנים והן שע"ה נהורין שמתחלקין להיות בבחי' הארת פנים כו' וזהו שאמר ישועה ביו"ד בראשו ובה"א בסוף דיו"ד להבא ממש שתמיד יושיע והיינו שתמיד הוא מאיר פנימית עצמותו להאיר הפני' וכמ"ש יאר ה' פניו תמיד יאר ה' מבחי' מקור ההארת פנים שנקרא ישועות והה"א בסוף הוא גלוי אור הפנים וישועות עליונים וזהו וכובע ישועה בראשו עד"מ הכובע הטובה הנתונה ע"ג הראש שעושה הידור והארת הפנים לעזר ולישועה לפי שהיא ע"ג הראש שלמעלה הרבה מן המוח דחכמה שמאיר בפנים ע"כ נקרא כובע ישועה להמשיך משם שע"ה נהורין להיות מקור ההארת פנים כו' וז"ש וכובע ישועה כו' בראשו דוקא שהוא בחי' כתר שבכתר וד"ל:
(לד) והנה כל עיקר ענין הכובע ישועה זו שבראשו להיות מקור אור הארת הפנים הוא ע"י הצדקה דוקא וכמ"ש וילבש צדקה כו' ואז כובע ישועה בראשו דהנה מבואר למעלה שהצדקה ומעשה המצות שעושים רש"מ שרשו בפנימי' ועצמות א"ס ב"ה שיהיה מזה גלוי אור הפנים העליונים ממילא וכמ"ש כצנה רצון כו' והיינו ענין הכובע ישועה שבראשו שנעשה ע"י הצדקה שנעוץ תחלתן בסופן דוקא וכמ"ש אני בצדק אחזה פניך בהארת פנים בתפלה ע"י הצדק שבתחלה דוקא וכרבא דיהיב פרוטה לעני והדר מצלי וכן אמ' והלך לפניך צדקך ואח"כ כבוד ה' באור פני מלך חיים כו' וכנ"ל בקטרת ושמן ובמשל הזריעה וקצירה הרי הזריעה הוא הצדקה וכמ"ש זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד שהן הישועות מקור החסדים כנ"ל וד"ל וזהו פי' עטרת תפארת שיבה כי הנה פי' תפארת שיבה הוא הארת פנים דחכמה כנ"ל שהוא הדרת פנים זקן שמצד החכמ' שבתורה אור כו' אך פי' תפארת שיבה היינו לעשות פאר לשיבה והוא מ"ש עטרת תפארת שיבה בחי' עטרת לתפארת שיבה היינו בחי' הכובע ישועה שבראשו הנ"ל שהוא בחי' המקור לתפארת השיבה הזאת מטעם הנ"ל בענין שע"ה נהורין כו' ע"כ נק' בשם עטרת לתפארת כו' (כי תפארת הפנים שמצד הזקנה דחכ' הוא יד,בבמו"ס בבחי' או"פ בהארת הפנים כחכמ' אדם שתאיר פני' אע"פ שהוא בחי' הפנימי' דחכמ' כו' אבל מאשר מאיר מקור לתפארת הפנים מן הכובע ישועה שבראשו הוא בא בבחי' מקיף וכמו בכהני' שאמר ומגבעות תעשה להם לכבוד ולתפארת הרי התפארת והכבוד נמשך ע"י המגבעות הללו א"כ הרי הכובע מקור לתפארת כו' וד"ל (וכמו כליל תפארת בראשו נתת לו שהוא מקור כל מיני פאר והוד שבפנים וכמ"ש במ"א) וד"ל ובכ"ז יובן פי' המשך הפסוק הזה דעטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא דוקא כי הרי מבואר למעלה שמבחי' הצדקה ומעש' המצות דוקא נמשך הכובע ישועה בראשו שהן שע"ה נהורין מקור ההארת פנים להיות ה' יאר פניו תמיד בבחי' הפנימי' והעצמות שלו ממש וא"כ הרי בדרך הצדק' דוקא תמצא לבחי' העטרת של תפארת שיבה שהוא הכובע ישוע' הנ"ל וזהו וילבש צדק' ואח"כ נעש' מזה כובע ישוע' כו' וכענין זורע צדקות ואח"כ מצמיח ישועות כנ"ל וד"ל (אך עדיין אינו מתורץ הקושיא דלעיל דלמה הצדקה שבאה בבחי' לבוש שריון קשקשים להגן על הגוף יהיה מזה הכובע ישועה בראש שלמעלה מהגוף ועוד דמשמע דב' לבושי' הן לבוש שריון תחלה ואח"כ וכובע ישועה ולא שהכובע ישועה נעשה מן הלבוש דשריון כו' הענין הוא דשריון קשקשים הוא להגן מן החיצונים הוא מן הצדקה שזהו בעת מלחמה אבל אחר הניצוח שנק' ישועה הוא בבחי' כובע ישועה שבראשו שנמשך המקור להארת פנים הנ"ל אך מפני שנעוץ תחב"ס דוקא ע"כ עיקר בחי' הישועה שבכובע באה מן הצדקה שבסוף מעשה דוקא ולכך הזכיר תחלה לבוש דשריון ואח"כ וכובע שנכלל במ"ש וילבש גם לבוש דכובע כו' וד"ל) (וזהו ויהי נועם ה' עלינו מפני שמעשה ידינו בצדקה כוננהו כו' ה' מחסי כו' יצילך כו' וכמארז"ל אין ישראל נגאלין אלא בצדקה וכמ"ש צדקה תרומם גוי להיות כובע ישועה בראשו וד"ל):
(לה) והנה אחר כל הנ"ל יובן הטעם בסדר התמיד שדם התמיד קודם לנרות וקטרת ואבריו נקטרים אחר נרות וקטרת כנ"ל. דהנה הענין של הקרבנות הן ב' דברים הא' שחיטה וזריקת הדם והוא לנגד אהבה דבכל לבבך בשני יצריך בדם שבחלל השמאלי שקודם לאהב' דבכל נפשך וזהו שדם התמיד קודם לנרות שענין הנרות הוא להאיר אור דכ"ח מ"ה דחכ' למדות שבלב ונרות קודם לקטרת שהקטרת הוא ענין המצות מעשיות שבלא טעם כלל כנ"ל שזהו אהב' דבכל מאדך וזהו שסדרן זא"ז דם התמיד ונרות וקטרת כנ"ל אבל אברי התמיד הוא ענין השני בקרבנות שהוא העיקר כידוע והוא הקטרת החלב לה' וכמ"ש וערך עליה העולה והקטיר עליה חלבי השלמים וזהו לריח ניחוחי כו' זהו שצ"ל אחר נרות וקטרת דוקא לפי שהחלב הוא בחי' התענוג העצמי שבנפש שהוא למעלה מהדם שבו הנפש כמו שאנו רואים באיש בעל תענוגים ביותר ישמן בשרו ברוב חלב כמ"ש שמנת עבית כו' כי הכח והגבור' בדם הוא והעבוי והשמינות ובריאות הוא בחלב דוקא כידוע שהמאכל נהפך לדם ומחזק כחות כל האברים כשעולה דם המובחר ללב ולב פליג לכל שייפין כו' אבל החלב אינו בא מן המאכל הגשמי רק מן הטעם והתענוג שבו כאשר יטעום ויתעדן נפשו ברוב תענוגי מיני מעדנים ואוכל לתיאבון למלא כרסו ברוב נחת ותענוג מן הטעמים שבמאכלים (כידוע שיש במאכל ב' דברים רוחניות שבטעם המאכל שלועס בשיניו וטועמו בחיך כו' ומן טעמי המאכלים מתרבה החלב והשמינות והבריאות ומגשם המאכל מתעכל ונהפך לדם כו') (ולא מן המאכל לבד אלא גם משארי הנאות ותענוגים כמו ברוב עושר וגדולה כמו שא' ריב"ז לאספסייאנוס):
(לו) ויובן ההפרש בין דם לחלב בעבודה שבלב בתפלה שבמקום קרבן דכמו שבקרבן הבהמה יש ב' דברים הללו כך הוא בעבודה שבלב באהבה טו,אדבכל לבבך הוא בחי' זריקת דם שבחלל השמאלי להפוך החום הטבעי שלא יהי' לו שום חשק ורצון זר בתאוות החומריות כו' והב' הוא אהבה בתענוגים להתענג על ה' בעריבות מתיקות ידידות עוז כו' בשמחה וטוב לבב דוקא כמו נכספה וגם כלתה נפשי כו' ותענוג זה הוא בחי' ענג האלקי שבנשמה מצד עצמות אלקות ממש כמו הנשמות שבג"ע שנהנין מזיו כו' וכך יש בנשמה בגוף לפרקים שתתענג על ה' בהתפעלות גדולה כמו המתענג בתענוג גשמי ממש (וכמ"ש נפשנו חכתה כמו חיך הטועם כו') בהיות שמאד ערב לנפש האלקית עד שטועם טעם וענג נפלא באלקים חיים כמו בהרגשת ענג גשמי מטעם גשמי וכמו בתפלת שבת שנאמר אז תתענג על ה' דא צלותא דמע"ש כו' שהנשמה תתענג בה' מצד עצמו כו' ולא בשביל איזה עבודה ובירור כלל כתפלת החול שכל עיקר העבודה להפוך הרע לטוב כו' שהוא בחי' בירור והעלאה בהקרבת הדם שבחלל השמאלי כו' אלא רק להתענג על ה' בלבד והוא מצד עצם הנשמה האלקית שתכסוף להדבק במקורה ובכל שבת מאיר זה הענג בנשמה יתירה בכאו"א כידוע כמו שיש הפרש בין תפלת שבת לתפלת חול בכלל בכל או"א כך בכל יום בתפלה שהיא במקום קרבן יש ב' אהבות הנ"ל ואהבה בתענוגים הנ"ל הוא כמו ענין הקטרת החלב לה' שהחלב בא מן התענוג כך בתענוג האלקי מקטיר חלבו לה' לבדו דהיינו שלא יהי' לו שום תענוג אחר זולתו כלל וכלל כו' וכמו שבאהבה דבכל לבבך מקריב דמו כו' כך באה"ר בתענוגים הנ"ל מקטיר חלבו מפני שהוא היפוך חלב הגשמי שעושה בו פריקת עול כמ"ש וישמן כו' שמנת עבית כו' ובהתענג על ה' כאשר יתרבה העונג יגדל הכוסף עד שיבא לכלות הנפש כו' (ובצ"ג המתענגים על ה' באמת יכולים להיות חלבם הגשמי מלא מתענוג האלקי יותר מתענוג הגשמי כו') (וזהו שרמזו במעשה דר"א בר"ש כו' וכך היו כמה צדיקים מופלגים שחלבם הי' כלי וחומר לענג האלקי ממש בהתענגם על ה' וזהו רבותא יותר מאור האלקי השורה על הצדיקי' שממעטין חלבם ודמם בסיגופים ותעניתים רבים כר' צדוק כו') והנה מדרגה זו דאה"ר בתענוגים הנ"ל הרי היא למעלה גם מבחי' ריח הקטר' ונרות שהן ב' אהבות דבכל נפשך ובכל מאדך דהגם ששמן וקטרת ישמח לב בבחי' השבת הנפש במוח ולב בפנימיות כו' מפני שהוא בבחי' התענוג הנפלא שמגיע בעצמות ממש מ"מ אין זה רק לחיי שעה בלבד כל זמן שריח הקטרת עולה ואור השמן דולק כו' אבל להתענג על ה' בנשמה בתענוג העצמי ממש הוא מקור כל התענוגים שבאים בדרך התפעלות לפי שעה כתענוג שבריח ואור החכמה וכה"ג וע"כ אין לתענוג זה שבעצמות ממש הפסק ושנוי להיותו מעורר בתענוג העליון העצמי שלמעלה הרבה מבחי' שמחת לב העליון משמן וקטרת הנ"ל וד"ל וזהו שבסדר התמיד מקדים נרות וקטרת להקטרת איברי התמיד כנ"ל שכאשר ישמח לב האדם ע"י נרות וקטורת שהוא מלמעלה למטה ומלמטה למעלה כנ"ל אז דוקא יבואו ויעלו למדרגה דאה"ר בתענוגים העצמיים להיות הקב"ה מתענג בענג העליון העצמי (שנק' שעשועי המלך בעצמותו כו') והוא מ"ש בעדן עין לא ראתה בג"ע כו' רק למחכה לו בעה"ב וד"ל. וזהו שאחר נרות וקטרת שהן שמן וריח דמצוה יקטיר איברי התמיד שהוא החלב שבתחלה צריך להיות אור השמן דחכמה וריח מעשה המצות ואח"כ אה"ר בתענוגים העצמיים דהקטרת החלב לה' כו' שלמעלה משמחת לב דשמן וקטרת מטעם הנ"ל והוא ענין חיי העה"ב שאח' מעשה המצות וד"ל וזהו שאחר ג' האהבות דבכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך שהוא נגד דם התמיד ונרות וקטרת אמר והיו הדברים כו' ודברת בם שזהו אחר שישמח לב העליון בתו"מ יכול להתענג על ה' באה"ר הנ"ל בתורה שנק' שעשועים כמ"ש ואהיה אצלו שעשועים וכמ"ש טו,באני תורתך שעשעתי כו' ובפרט בפנימית שנק' מתיקות התורה ורזין דאורייתא שזהו בחי' העדן דעה"ב כידוע והיינו אשר אנכי מי שאנכי כו' וד"ל):
(לז) ומעתה יש לבאר שרש ענין חנוכה. דהנה יש להבין במה שמברכין על נס זה שניצולו מן העכו"ם להדליק נר חנוכה מה שייכות יש לנס זה עם חנוכת המזבח שאינו מענין הנס כלל ואם מפני זה הנס שמצאו פך א' והדליקו ממנו ח' ימים זהו אינו עיקר הנס של נצוח המלחמה וגם אינו מן ענין חנוכת המזבח כו' ועוד למה נק' נר חנוכה כו' אך הנה תחלה יש להבין בפי' הפשוט דחנוכה שהוא ענין החינוך ויובן זה ממ"ש חנוך לנער עפ"י דרכו דהנה עד"מ חינוך נערים בבית הספר כך הוא שהאב מוליך את בנו לבית הספר כשרוצה לחנכו שילך אח"כ מעצמו נותן לו מתנות לפי ערכו כמו אגוזים ומעות ומכבדו ומנשאו ומקרבו בימין שלא כפי המדה הראשונה בכדי שיחזק בלבו לילך לבית הספר ומרגילו בזה כמה ימי' עד שאח"כ הולך מעצמו בלי מתנות וכבוד כלל וכן כלה בבית אביה כשמוליכה אבי' לבית בעלה נותן מתנות ומוליכה בעצמו ובמשתה ושמחה כו' ואח"כ אינה רוצה לילך לבית אבי' כי זהו הכלל דכל התחלות קשות וע"כ צריך לכתחלה לעשות החינוך לנער עפ"י דרכו כנ"ל וד"ל. וזהו ענין חנוכת המזבח שהיה צריך שיהיה נמשך תמיד אש של מעלה שנקרא אריה דאכיל קרבנין להעלות לריח ניחוח לה' שזהו יחוד עליון דזו"נ כו' ע"כ הוצרך בתחלה לחינוך למזבח במתנות רבות ונק' חנוכת המזבח בכדי שאח"כ יהי' נמשך ומתחבר יחוד עליון מעצמו כמ"ש במ"א וד"ל וכך הוא למעלה בבחי' נער העליון שנק' מט"ט שרו של עולם שע"ז אמר חנוך לנער עפ"י דרכו עד"מ הנער שרוצין לחנכו לבית הספר כנ"ל מפני שהוא קטן בערך להכיל שלמות הלמוד צריך לחיזוק ע"י מתנות רבות כדי שיוכל להכיל ולקבל בנפשו מעט מעט כו' ואם לא החיזוק הזה לא יכול לקבל כלל כו' וכך הוא למעלה בבחי' כללות השפע אלקי הנמשך בצמצום בשביל העולמו' נק' שרו של עולם בכלל ובפרט בכל עולם ועולם ומה שנק' נער היינו לפי שכל השפע אלקי הזה בא בבחי' צמצום החכמה והמדות מאד כמו התנוק ונער ששכלו ומדותיו קטנים רק בענינים קטני' מאד לגבי ערך האדם הגדול בדעת וזקן בשנים והוא הנק' רביא אנפי זוטרי כידוע והענין הוא דכל מע"ב מאין ליש מאצי' לבריאה ויצירה זהו רק צמצום וקטנות החכמה וקטנות המדות כמאמר דלאו אורחא דמלכא כו' שאע"פ שנא' כולם בחכמה עשית וכמ"ש בראשית בחוכמתא והמאמרות יהי אור יהי רקיע הן מדות חו"ג וכה"ג בכל עולם ועולם כו' הכל הוא בחי' הקטנות דשכל ומדות המתצמצם רק בשביל חיות העולמות מאין ליש כו' והוא בחי' נער מט"ט שנק' אנפי זוטרי לגבי בחי' אדם הגדול בחי' אנפי רברבי שהוא בחי' חו"ב ומדות דאצי' דשם אמ' דאיהו וחיוהי חד ממש שחכמתו ומדותיו מיוחדים בעצמות שלמעלה מבחי' אור ושפע לעולמות כידוע וד"ל ובחי' נער מט"ט זה שמו כשם רבו רק מעין ודוגמא דמדות ושכל דאדם דאצי' כו' וע"ז אמר נער הייתי בבחי' הקטנות בעולם האצי' לגבי מדות דאצי' גם זקנתי לאחר תשלום השפע דו' אלפי שני כו' שנקרא אז עבדו זקן ביתו כו' (דלגבי האצי' נק' נער ובירידתו בבחי' שרו ש"ע נק' זקן ביתו משום דו' אלפי שני נק' ו' ימים באצי' כמ"ש כי אלף שנים בעיניך כיום כו' כמ"ש במ"א) וכדי שיוכל נער זה לקבל השפע דאצי' בשביל העולמות נק' חינוך נערים שצריך חיזוק עד"מ הנ"ל וכמשי"ת וד"ל:
(לח) והנה גם בחי' המל' שנק' רחל עקרת הבית נאמ' בה ושם הקטנה רחל והוא בהיותה כלולה במדות דאצי' שהוא ה"א אחרונה דשם הוי' כו' וכשיורדת למטה בבי"ע להיות ראש ומקור נק' עקרת הבית וגם אימא ומטרונא טז,אכו' (או להיפוך שכאשר יורדת למטה מסתתרת בצמצום כמ"ש בזהר דאזעירת גרמה כנקודה כו' אז נק' ה"א קטנה בה"א בראם מאין ליש להיו' מלכותו בכל משלה שאין לזה ערך לכמו שהיא באצי' שהוא ד' רבתי דאחד שלמעלה הרבה מבשכמל"ו כידוע בענין ועד בחלופי אתוון דאחד כו' להיו' שבאצי' היא אחת ממדותיו דאיהו כו' וד"ל וכך הוא בענין מט"ט דנער הייתי היינו בקטנות שלו בבריאה גם זקנתי בעלותו בבחי' האצי' היפוך הנ"ל) והנה גם בחי' יעקב שנק' משפיע לרחל והוא מדות דאצי' שנמשכים לדבור שזהו יחוד יעקב ורחל קול ודבור כו' נק' גם הוא קטן וכמ"ש ותלבש את יעקב בנה הקטן כמו עד"מ מדות שבלב שרק אפס קצה מהם נגלה בדבור לזולתו ואין להם ערך לעצם המדות שאינו רק חיצוניות דחיצונית כך אור שפע המדות דאצי' בדבור העליון בחי' חיצוניות דמדות דאצי' בעצם מהותן דאיהו וחיוהי כו' ע"כ נק' יעקב קטן ורחל קטנה ביחודם בקול ודבור למטה כו' (ואע"פ שיעקב נק' בריח התיכון שמבריח מן קצה העליון דכתר שהוא הרצון והתענוג שלמעלה מן החכמה עד קצה התחתון דדבור אדרבה מזה עצמו מוכרח שהוא נק' קטן מפני שהשפע דמדות בדבור בבי"ע הוא בתכלית הקטנות אע"פ ששרשו מתחיל בקצה העליון דרצון כו' הנה יש בזה ראש וסוף עכ"פ שהוא ראשית צמצום הרצון שמוגבל רק לדבר זה האחרון שהוא הדבור שהוא בא בבחי' הגבול ממש בבי"ע שאין לזה ערך כלל לעצמות האורות דאצי' דאיהו כו' ואע"פ שמבריח מן הקצה כו' הכל הוא רק בשביל קטנות השפע וגם זה בא בבחי' גבול בראש וסוף משא"כ באצי' עצמו שאור א"ס מאיר שם דאיהו וחיוהי חד כמו שהוא עצמו אין לו תחלה ואין לו תכלה כו' כמו כל דבר שאינו בגדר גבול שאין בו ראש וסוף כך עצם מדותיו בבחי' א"ס ואין הכתר נק' ראש והמל' סוף רק לענין הילוך השפע מאצי' לבי"ע שבזה נק' יעקב בריח התיכון כו' כנ"ל וע"כ נק' קטן מאחר שיש לשפע זו קצה בראש ובסוף בגבול ממש א"כ ה"ז בבחי' הקטנו' והגבול לגבי אורות דע"ס דאצי' עצמו דעצמות אא"ס מאיר שם שאין לו ראש וסוף כנ"ל וד"ל:
(לט) וזהו חנוך לנער עפ"י דרכו לבחי' נער מט"ט הנ"ל כאשר צריך שיומשך אורות עליונים דאצילות שמאיר שם בחי' א"ס ממש כנ"ל להיות נתקבל הכל בנער זה שהוא בחי' אנפי זוטרי בחי' קטנות המדות והחכמה דבריאה (שהוא כמו התלבשות השכל ומדות במשלים וחידות שיוכל התינוק ונער להבין עפ"י דרכו כו') (שגם יעקב ורחל נק' קטן וקטנה כנ"ל) שא"א שיכיל מפני שאינו בערכו כלל וכלל כמו אדם הגדול בדעת וזקן שקנה חכמה שא"א שיקבל ממנו הקטן ונער כו' ע"כ צריך לבחי' חינוך בתחילה והוא שיומשך לו ממדרגה ואור העליון ביותר כדי שעי"ז יתנשא ויתחזק ביותר ויוכל לקבל השפע דאצי' מעט מעט לבחי' חכמה ומדות דאצילות היורדים להאיר למטה ע"י יחוד יעקב ורחל שהוא בחי' קול ודיבור כנ"ל כמו עד"מ בנער שמחנכים אותו לבית הספר שנותנין לו מתנות רבות ואביו מוליך אותו בעצמו כו' וכן כלה מבית אביה לבית בעלה כנ"ל ואח"כ א"צ לחינוך ויוכל לקבל הכל מעצמו אך עכ"ז אמר חנוך לנער עפ"י דרכו כדי שגם כי יזקין ויגדל בדעת ושנים לא יסור ממנה כי חינוך זה בא ממקום הנעלה ביותר עד שגם בימי הגדלות והזקנה לא יסור ממנה כך הוא בנער מט"ט גם כי יזקין כמ"ש גם זקנתי לא יסור כו' וד"ל. ובזה יובן ענין חנוכת המזבח דהנה במזבח שלמטה מקריבים פרים וכבשים ומזה שעולה לריח כו' בבחי' העלאה ובירור בזריק' והקטרת החלב יומשך הארו' עליונות בגילוי אור האלקי באש של מעלה כמו אריה דאכיל כו' שהרי נק' לחמי לאשי כו' וכמו"כ במזבח העליון ע"י קרבנות של מעלה נמשך אורות עליונים דאצילות טז,בכו' וכמ"ש בזהר ע"פ אש תמיד תוקד כו' אך הנה המזבח קטן מהכיל כל בחי' גילוי אורות ויחודים עליונים וגם אין בכחו להעלות כל העלאות כי כל התחלות קשות כנ"ל בנער וכלה כו' והעיקר מצד בחי' הקטנות ונערות שלא יוכל להכיל כ"א ע"י חיזוק גדול ממקום הנעלה ביותר כנ"ל. וכך מצד בחי' קטנות הערך דמזבח לגבי בחי' האורות עליונים כנ"ל בנער מט"ט ורחל הקטנה כו' והנה לזה הטעם הוצרך להיות חנוכת המזבח כמו בחי' החינוך לנער כו' והיינו ע"י הנשיאים דוקא שהמה ראשי כל שבטי ישראל וגבוהים במעלה מכל ישראל ונשיא א' לשבט קרבנו הוא מיוחד לחלק שבטו וכמ"ש ששם עלו שבטים שבטי י"ה שהן י"ב שבטים שבבחי' האצילות כידוע וד"ל (ולכך הוכפל כל קרבן נשיא בפ"ע ולא אמר וכן הקריב פלוני מפני שנצרך להיות החינוך למזבח מכל א' וא' בפ"ע מטעם זה) והנשיאים התנדבו בקרבנם עם מתנות רבות כמו הקערות כסף ומזרקות וכפות כו' ביתר מכפי המדה והוא לפי מעלתם הגבוה בשרשם מכל ישראל שכוללים כללות נש"י כו' וע"כ הקריבו רוב פרים וכבשים ועתודים למזבח החיצון וגם למזבח הפנימי כף אחת מלאה קטורת וכה"ג וזה פלא האיך התנדבו ביתר מכפי המדה עפ"י משפט התורה בקרבנות שבכל יום בתמיד של שחר וערביים שהיה רק כבש א' בבקר וכבש א' בערב כו' אך מטעם ענין החינוך הנ"ל הוא שהתנדבו הרבה פרים וכבשים ועתודים וקערות כסף כו' להיותם גבוהים במעלה מכל ישראל וכוללים כולם בשרשם באצילות כנ"ל נתנו למזבח לחנכו במתנה מרובה כדי שיהיה בכחו להכיל כל בחי' הגילוי אור האלקי וכל יח"ע שנעשה ע"י הקרבנות שיקריבו בכל יום משל צבור כמו תמיד ש"ש ושל ערב להמשיך בחי' גילוי אור א"ס בקרבנות התמידים ושארי העבודות דבר יום ביומו כל ימי זמן קיומו הכל הי' מאותו הכח והחיזוק הגדול שהתנדבו הנשיאי' בחנוכת המזבח וכמשל חינוך לנער שנותנים לו מתנות מרובות ומוליכו אביו ואמו וקרוביו הגדולים שיהא מתחזק בנפשו ויוכל להיות בית קיבול לקבל כל אשר ילמוד מעט מעט מידי יום ויום כו' שזהו הנקרא חינוך כנ"ל והיינו ב' דברים כאשר המתנות באים ממקום גבוה ונעלה ובריבוי יותר והן הנשיאים וריבוי נדבותיהם כו' וד"ל:
(מ) ועד"ז ממש יש בחי' חינוך לנער בכנ"י בכל דור ודור דהנה ידוע שכנ"י נק' אדם בצלם אלקים ממש אך הם בבחי' נער בחי' אנפי זוטרי כמ"ש כי נער ישראל ואוהבהו וכתיב הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כו' והענין הוא כי בחי' גילוי אור א"ס ב"ה שבנש"י בגופים הגם שיש בהם שכל ורצון ומדות אוי"ר הכל הוא רק בחי' קטנות ונערות כמו הנער לגבי הזקן כו' (ואפי' נשמות שבג"ע נק' נערים וכמ"ש במ"א בענין ונערים ממשתה כו') לגבי בחי' אדם העליון אנפי רברבי כו' וכמו"כ בתו"מ שעושים אעפ"י שהוא בציור אדם ראש ומוחי' ומדות כו' הכל הוא בבחי' הקטנות מאד בלתי ערך כלל וכלל לתו"מ שברמ"ח פקודין רמ"ח אברים דמלכא כו' וע"כ כדי שיוכלו כנ"י לקבל בתוכם כל גילוי אורות יח"ע שבמ"ע שהוא שם הוי"ה דאצילות צריכים לחינוך לחזקם כנ"ל והוא ע"י המשכות אורות היותר עליונים ממקום גבוה מאד נעלה כענין חנוכת המזבח ע"י הנשיאים ובריבוי המתנות או במשל הנער וכלה שאב ואם וגדולי קרובים מרבים במתנות גדולות כך נמשך לכנ"י רוב עוז וכח גדול מאור א"ס ב"ה בכבודו שלמעלה מעלה מכל ההשתלשלות דקו"ח מקור האצילות כו' שמשם יוכלו כנ"י להתחזק ברוב עוז וכח בנפשם האלקי' ע"י מתנות רבות ביתר מכפי המדה הרבה כו' להיות בחי' כלי בית קיבול להכיל כל גילוי אורות ויח"ע שבכל מעשה המצות ולקבל גילוי אורות עליונים במצות ק"ש ובמדות שבלב יז,אבאוי"ר ומפני שהם בבחי' הקטנות וגם כל התחלות קשות ע"כ צריכים לחינוך זה כנ"ל ויש בזה ב' תנאים א' שיהיה העזר ממקום גבוה כמו הנשיאים והן שבטי י"ה דוקא שעלו להודות לשם הוי"ה דאצילות והב' ריבוי המתנות וז"ש תנו עוז לאלקים עוז וכח לשם אלקים שבכנ"י בבחי' החינוך ואח"כ יוכלו לקבל ולהמשיך מעצמם כנ"ל במשל הנער וכלה ובענין המזבח כו' וד"ל:
(מא) ואחר כל זה יובן ג"כ ע"ד הנ"ל שרש ענין הנרות דחנוכה דהנה העכו"ם לא בקשו לשלוח יד בישראל להרגם ולאבדם כהמן רק להעבירם על דתם לבד כמ"ש להשכיחם תורתך ולהעבירם על חוקי רצונך כו' וכידוע בכל המעשים שעשו רק לטמאות ולחלל כל קדש כו' רק שיבוטל דת תורתם ויכפרו בה' אחד וכמארז"ל שאמרו העכו"ם לישראל כתבו על הקרן של שור שאין לכם חלק באלקי ישראל ולא יותר כו' ויש להבין מהו על קרן השור דוקא ולמה כל כונתם רק שיפרדו ישראל מאלקי ישראל מה יהיה טובתם בזה כ"כ ובלעדי זה מגיע אליהם רעה ביותר אך הנה ידוע דפני שור מהשמאל משם נמשך בריבוי השתלשלות בחי' גבורות קשות דעשו שהוא שור דקליפ' ועיקר הגבורות קשות הוא בקרני השור שמנגח בקרניו ושרש שרשו בפני שור דקדושה שע"ז א' ורב תבואות בכח שור והוא היפך הגבורות קשות לנגח ולהמית כל חי אלא להחיות עם רב ברוב תבואות שבכח השור וגם יש בשור בחי' הביטול בקבלת עול כמו שא' כשור לעול כו' והעול הוא ההכנעה היפך הנגיחה כו' ונמצא יש בשור טוב וחסד רב ודין קשה בקרניו כו' וזהו ההפרש בין שור דקדושה כמו בכור שורו כו' שרב תבואות בכח שור וכן בקבלת עמ"ש שבכנ"י אבל הגבורות קשות שבקרני השור הוא נמשך מפסולת הגבורה דקדושה שבפני שור העליון בריבוי ההשתלשלות וזהו שנמצא באדם טו"ר בנה"ב שלו ששרשו מפני שור העליון הטוב הוא העול והכנעה ורב כוחו להוציא רב תבואות בתו"מ כו' והרע היינו כעס ורציחה להרוג לרעהו כשור המועד כו' וכך יובן למעלה בפני שור העליון דקדושה שהוא בתכלית הביטול בעול מ"ש דלעילא ורב תבואות בכח שור זה (וכמ"ש במ"א בענין ותשרנה הפרות בדרך הלוך וגעה בביטול גדול מפני שרשם בפני שור העליון כו') אך בחי' הפסולת שבגבורות עליונות דפני שור יורד ומשתלשל למטה בק"נ כמו בחי' הרע שבשור לנגח כו' וזהו וימירו כו' בתבנית שור כו' שמשם יונקים החיצונים בבחי' גבורות קשות מאד להמית כל חי וכו' וד"ל וזהו ענין קרן השור שהקרנים הן המזיקין לאדם כשמנגח בהן והוא היפך טבע העול והכנעה שבו כנ"ל וע"כ שם עיקר שרש יניקה דק"נ וגם הקרנים אין בהם חיות כלל רק צמיחתן ממותרי הפסולת שבמוח הראש כידוע שהקרנים והטלפיים מותרות הצומחי' בראש ורגל (ובסט' דקדושה קרני החיות כנגד כולן בבחי' כתר) והנה שרש כנ"י הוא בבחי' אדם שעל הכסא כו' והיינו שרש הנשמות אבל שרש הגופים הוא מפנימי' דפני שור למעלה מבחי' החיצוניות הנופל בריבוי השתלשל' בק"נ היינו שהוא מבחי' פני אדם שבפני שור כו' מאחר שהגופים שלהם כלים לקבל אור האלקי בתו"מ ותשובה כו' עד שיכולים לעלות עד שרשם בפני שור דקדושה) וכמו באהבה דבכל לבבך בחלל השמאלי שהוא חום טבעי' דנה"ב וכן הקרבנות דבהמות ע"ג המזבח אין כח זה רק לישראל דוקא שיעלה קרבן המזבח הבהמה לריח ניחוח לה' ושיומשך גילוי אוא"ס למטה ממש וכן תפלות שבמקום קרבן להפוך לב הנה"ב לה' כקרבן לריח כו' עד שבזה יוכלל בפני שור העליון להיות נושא את האדם שעל הכסא וכו' ובחי' אדם שעל הכסא הוא שרש נש"י ולזה לא ניתן כח זה בקרבנות וכה"ג רק לישראל ולא לעכו"ם כו' וד"ל וזהו שאמרו לישראל כתבו לכם על קרן השור יז,בדוקא לפי שהעכו"ם נתקנאו בישראל על זה שיכולים להיות מרכבה לאדם שע"ג הכסא בקיום תו"מ בגשמיות ובקרבנות ותפלות בגופים גשמיים שלהם מטעם הנ"ל והמה לא יוכלו להגיע לבחי' הקדושה דפני שור רק לבחי' החיצונית והנופל למטה מטה כנ"ל וע"כ ממילא רחוקים הם מאור פני מלך שעל הכסא כו' ומצד קנאתם רצו שגם ישראל יפרדו משרשם בפני שור דקדושה וע"כ גזרו אומר שיכתבו על קרן השור שמשם שרש יניקתם שיקבלו גם הם משם כמוהם ויפרדו עצמם מבחי' אדם העליון ע"י שיכתבו על קרן השור שאין להם חלק אחיזה ושרש למעלה באלקי ישראל שהוא אדם שעל הכסא כו' דהיינו שלא יעלו בנפשם וגופם למעלה ליכלל בקדושה העליונה דאדם באמצעות תו"מ ותפלה ותשובה כו' אלא יקבלו גם הם מבחי' הגבורות קשות דשור שהוא קרן השור כו' שהוא בבחי' פירוד ופריקת עול מ"ש היפך ההכנעה והעול דשור דקדושה כנ"ל והיינו להשכיחם תורתך כו' וד"ל:
(מב) והנה ישראל שבאותו הדור לא הי' ביכולתם לעמוד נגד קליפה קשה דעכו"ם מפני שהיו מעטי' וחלשי' גם ברוחניות בסט' דקדושה בעבודה שבלב נגד התגברות הקליפה ולא הי' כח ועוז בנפשם האלקית שנק' נר ה' מצד שגבר עליהם המנגד להחשיך אורם ולהפרידם מאחדות ה' לגמרי כנ"ל אך ורק ע"י בחי' מס"נ שהי' בהם שלמעלה מן הטעם ודעת למס"נ על קדה"ש שלא לעבור על דת בשום אופן בעולם ולפי שזהו עיקר נקודת יהדותם כמו שהן דבוקים בשרש מקור חוצבם ממש בעצמות אלקות שלמעלה מהיות נק' נר ה' עדיין (כידוע דשרש נש"י בפנימיות אור אבא שהוא פנימי' ע"י) היא שעמדה להם ליתן להם כח ועוז גדול בנפשם לעמוד לנגד המנגד להמשיך אור דתו"מ שרצו להשכיחם כו' מחדש ממש ממקור הארת פנים העליוני' והוא הדלקת הנרו' במקדש שזהו להמשיך בחי' תוס' אור ממקור גילוי האור דחכמ' כמו שהוא במהו"ע ממש וכנ"ל בענין עטרת תפארת שיבה כו' (והיינו ע"י מס"נ על התו"מ דוקא מפני שבדרך צדקה תמצא דוקא כנ"ל וד"ל) וזהו שעשו עיקר הנס בהדלקת הנרות במקדש אעפ"י שעיקר הנס היה ניצחון מלחמתם כו' כי מה שנצחום הוא מפני מס"נ שלהם על התו"מ הנה זה היה עיקר הדבר מה שהדליקו הנרות שהוא להאיר אור דתו"מ ממקורם כנ"ל וד"ל וזהו שמפרש הענין של הנס כו' כשעמדה כו' להשכיחם תו"מ ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם בעמידה כגבור לריב ריבם כו' להאיר להם באור תו"מ מחדש והוא ע"י תשועה גדולה שעשית להם למעלה מן המדה ואח"כ באו בניך כו' והדליקו נרות כו' וקבעו ח' ימי חנוכה כו' ומפרש בגמ' דכאשר נכנסו העכו"ם להיכל טמאו כל השמנים שהוא בחי' הסתלקות אור החכמ' דקדושה כו' (וכמ"ש ארמי אובד אבי כו') והיינו להשכיחם תורתיך כו' וכשנצחום לא מצאו אלא פך א' חתום בחותמו של כה"ג שלא נטמא והדליקו ממנו ח' ימים והנה ידוע הקושיא דא"כ הנס לא הי' רק ז' ימים ויום הא' אינו מן הנס והענין הוא דאדרבה עיקר הנס ביום הא' והוא במה שהדליקו ממנו ח' ימים כידוע דז' נרות היינו ז' מדות דחכמ' שכלולים בחכמ' ונק' החכמה אור ז' הימים שכוללם יחד ונמצא מה שהדליקו מפך זה שהוא להאיר אור החכמה מחדש כנ"ל הוא עיקר הנס והוא כולל ז' ימים שכללותם יחד הן ח' ימים בלי הבדל כלל ביניהן מאחר שפך זה יש בו להדליק יום א' שכולל ז' ימים (עד"מ מן הכלל ופרט דכאשר כלול בפרט אין הכלל רק דבר א' וכשיוצא הפרט לגילוי מן הכלל איך לא ימנה הכלל מאחר שממנו יצאו וזהו שא' והדליקו ממנו ח' ימים ולא ז' כי גם יום הא' נמנה כמוהם) וזהו שמברכים להדליק נר חנוכה ולא נרות חנוכה כי הח' ימים יום א' יח,אהן והוא אור דחכמ' שנק' אור ז' הימים (מפני שהאור ממקור החכמה שזהו להדליק נר א' דחכמ' לבד וממילא יודלקו ח' ימים) (ומפני שבכל א' מן המדות מאיר ממקור החכמ' מחדש ע"כ בכל יום ויום מברך וגם ביום הח' להדליק נר כמו ביום הא') אך מה שמברך נר חנוכה דוקא הנה מבואר למעלה בענין חנוכת המזבח בריבוי המתנות כמו חינוך נערים שצריך להמשיך ממקום עליון ביותר כדי לחזק כו' כך כדי שיוכלו כנ"י לקבל ולהכיל מאור תו"מ מחדש אחר שמעטים וחלשים היו עד שרצו להשכיחם לגמרי כנ"ל ע"כ היו צריכים למתנה מרובה ממקום עליון ביותר והוא מבחי' עצמות אוא"ס שיאור באור חדש בתו"מ כמו בבחי' עטרת תפארת שיבה הנ"ל וד"ל וזהו לשון חנוכה ענין חינוך וענין חנייה כי נחלק לב' תיבות חנו כה והוא המשכת שע"ה נהורין מקור הארת פנים העליוני' שנמשך מבחי' כובע ישועה שבראשו להיות משם עטרת תפארת כנ"ל שמשם מקור ושרש המשכת כח ועוז לכל בחי' הארת אור החכמה דתו"מ בכל א' מישראל שיוכל להאיר בכל א' לפי ערכו לקבל מעט מעט כל זמן היות הנשמה בגוף ולזה מברכין להדליק נר חנוכה כי כנ"י נק' כ"ה כידוע וההמשכה מכל האורות העליוני' ביותר בשביל חינוך כנ"ל על להבא דוקא לכך א' להדליק כו' להבא (ונר חנוכה הוא מדרבנן ושרשו יותר עליון מאור דתורה לפי שהוא בא ממקור אור דחכמה דתורה כנ"ל) (וזהו שאנו אומרים ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה פי' גדולה היינו מבחי' כובע ישועה שהוא מקור כל ישועות וחסדים עליונים שבאור פני מלך בהארת הפנים העליוני' והיינו בחי' המתנה המרובה שנמשך לכנ"י לחינוך כנ"ל שזהו עיקר ענין לשון חנוכה ואח"כ באו בניך והדליקו נרות שזהו גילוי אור החכמ' בז' נרות דכנ"י מבחי' מקור החכמה כנ"ל שזהו ענין להדליק נר חנוכה לדורות עד גם דור האחרון שבעקבות משיחא יאר ה' פניו אליהם ממקור הישועות כו' כאשר מברכין להדליק נר חנוכה וד"ל):
(מג) וזהו לשנה האחרת קבעום ועשאום יו"ט ח' ימים בהלל והודאה ויש להבין למה חלק לב' דברים הלל והודאה הלא הלל הוא הודאה בהודו לה' כו' אך הנה ידוע בפי' הלל ב' דברים א' הילול ושבח כפשוטו והב' לשון בהילו נרו יהל אור שזהו ענין הבהקת האור ביותר שהוא בחי' גילוי האור הנעלם שמבהיק בתוס' אור ובבהירות יותר לפי שכל דבר שיוצא מן העלמו לגילוי יבהיק אורו ביותר והנה באמת ב' הפי' דהלל הללו הכל א' וזה נמשך מזה משום דהא בהא תליא דהנה השבח שמשבחי' לאדם באיזה מעלה בחכמ' או מדה טובה שיש בנפשו אעפ"י שאין בו בגילוי כמו שמשבחי' אך מצד העלאת מ"ן דשבח והילול מעוררים כח הנעלם בהעלם גדול בנפשו שיצא לגילוי כמו מלך שהוא חסדן גדול בעצם רק שהוא בהעלם בנפשו אעפ"י שאין בלבו חסד גדול כזה שמבקשים מאתו אך ע"י השבח שמשבחי' אותו שהוא חסדן גדול יוצא העלם הטוב והחסד בעצם שבנפשו ובא ללבו בגילוי וכך למעלה בשבח שמשבחי' באמרו יהי חסדך עלינו כו' ובאמת חסדי ה' כי לא תמנו כמו שהוא א"ס וחסדו בבחי' א"ס ממש רק שבא מן ההעלם לגלוי להיות מהווה העולמות בחסדו הגדול כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה וכן זן ומפרנס בחסד אל כל היום כו' וכך הוא בשאר המעלות ושבחי' כמו חכים ולא בחכמ' ידיעא שלתבונתו אין מספר בבחי' א"ס ממש וע"י הילול ושבח לחכמתו ית' יוצא מהעלמ' לגילוי אור דחכמ' למע"ב ולתורה וכה"ג שיתן חכמות לכל אדם וכו' ונמצא כל עיקר השבחי' הוא רק להוציא מעצם ההעלם לגילוי אור שזהו עצמו הגורם שיהי' גילוי אור זה בתוס' גדול ובהבהקה גדולה כי כל אור הנעלם שבא לגילוי יבהיק אורו כי פי' הבהקה הוא כאשר יאיר מתוך העלמו שהוא יותר מגילוי אורו כמו שהוא אחוז בעץ ופתילה וכמו יח,בשלהב' הקשורה בגחלת בהעלם שיוצא' בלהב בהיר יותר מאור הגחלת הגלוי כו' וזהו פי' בהלו נרו עלי ראשי וכן כי אתה תאיר נרי שזהו להאיר מהעלם האור במקור הנשמה שעי"ז תבהק ותהיל אור הנשמה ביותר כו' ונר הוי"ה נשמת אדם נמשך מן ההעלם לגילוי בהבהקת אור בכל ד' אותיות דהוי"ה שבה כו' והיינו ע"י ההילול ושבח שהנשמה תהלל יה פי' תהלל בהילול זה הרי יוצא לאור מההעלם די"ה לגילוי בתוס' אור ובהבהקה גדולה וזהו פי' הללויה שעי"ז יומשך מבחי' העלם המקיף דחו"ב דאצילות שנק' י"ה ממקורם בעצמות א"ס ב"ה שנק' חכים ולא כו' כנ"ל שכלולים בהעלם גדול בעצמותו ומעוררים לבא לגילוי חו"ב באצילות ומאצילות לבי"ע להיות בחכמ' עושה כל מע"ב וכה"ג עד שיוכל כל אדם לבקש חננו מאתך חכמ' כו' וכידוע דמצד עצמותו לאו מכל אינון מדות כלל אפי' רצון שהרי אומרי' יהי רצון כו' רק שע"ס כח"ב וחו"ג כו' כלולים בו כשלהבת הקשורה בגחלת בהעלם כמא' ע"ס בלי מ"ה בלי מהו' כו' וכן א' כי לא אדם הוא דאדם הוא שם הוי"ה חו"ב ומדות ודבור שהן י"ה ו"ה כידוע והיינו שא' יהללו את שם הוי"ה שיצא מהעלמו לגילוי בתוס' אור כנ"ל וד"ל:
(מד) אך הנה באמת יש להבין מאחר שאמר כי לא אדם הוא כו' איך ידמה לאדם בענין השבח וההילול כנ"ל שהרי האדם הוא נברא יש מאין בבחי' גבול ואין לנפשו שלימות כלל רק ע"י הכוחות שלה כמו חכמה ומדות כמו כשמשבחי' אותו שהוא חכם או חסדן הרי מעלות אלו מוסיפים לו שלימות ובלעדם יחסר מבחי' אדם אבל למעלה בעצמות א"ס ב"ה שהוא נק' שלימותא דכולא ואין דבר משלים אותו כו' הרי אין המעלות אלו דחכמה ומדות כו' משלימים אותו אשר ע"כ אמר חכים ולא בחכמה ידיעא מבין ולא בבינה ידיע כו' וכן א' והחכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינה פי' החכמ' אינה מהות דבר מה שתקרא בשם חכמה להיות כמו דבר נוסף לשבח על עצם אור א"ס כי רק מאין תמצא שהוא ית' האציל החכמה מאין וכמאמר עביד מאנא וקרא בה גרמי' חכם כו' כי הוא ית' מובדל ומרומם ומושלל מכל ע"ס כו' וא"כ איך יתכן ענין השבח לשבחו בחכמה שהוא חכם או חסדן מאחר שהוא האציל ע"ס ע"י צמצום כי מצד עצמו לאו מכל אינון מדות כלל וכמ"ש כי לא אדם הוא כו' אך הענין הוא דההילול והשבח לעצמות א"ס ב"ה הוא להיפך משבח שמשבחים לאדם כמו שאו' חכים כו' היינו שנק' חכים ולא בחכמה ידיעא היינו שחכמה דאצילות נכללה ובטילה בעצמותו וכלא חשיבא עד שלא נק' חכמה ידיעא בשם כלל רק ע"י צמצום גדול וענוה יתירה הוא שצמצם א"ע להיות נק' חכים ומבין כו' כמא' במקום גדולתו כו' שמחמת גדולתו ענוה יתירה יש בו להוריד א"ע מגדולתו שאין חקר כמו שאא"ס למעלה עד כו' כך הוא מתפשט למטה כו' דהא בהא תליא וע"כ יוכל להשפיל א"ע מבחי' חכמה שבעצמותו שלתבונתו אין מספר להיות בבחי' אור חכמה דאצילות שנק' חכמה מוחא באו"כ וכן חסדו הגדול שבעצמותו להיות חסד אל כל היום באבי"ע כנ"ל ואמנם סיבת הצמצומים האלה מעצמותו הוא בא ע"י ההלל ושבח דווקא והוא במה שמשבחים אותו שהחו"ב ומדות חג"ת וכה"ג נכללים ובטלים לגמרי לגבי עצמותו ע"ד שאנו אומרים לך ה' הגדולה והגבורה כו' פי' לך הוי' שבאצילות ביח"ע במאצילן נכללים שם המדות גדולה וגבורה מפני שאין להם ערוך כלל לחו"ג שבעצמות ממש כנ"ל ועי"ז השבח דוקא בביטול והתכללות המדות כו' מעוררים המשכת אור עצמותו שיתצמצם בעצמו ויומשך להיות בקריאת שם חו"ג באצילות ונמצא השבח בזה הוא להיפך משבח האדם להוסיף לו מעלה כו' אלא אדרבה השבח הוא בביטולן והתכללותן כו' מפני שלא אדם הוא ואמנם שבח זה דומה לענין תוס' אור מן ההעלם כמו באדם שהרי בא ונמשך יט,אעכ"פ מן ההעלם דחכמה ומדות שבעצמותו לידי גילוי כו' ע"י השבח דוקא וד"ל (ובמ"א מבואר דגם בעצמותו לאו מכל אינון מדות כלל וגם הע"ס שבעצמות בטלים ונכללים לגמרי ובזה עיקר השבח באמרו לך ה' הגדולה כו' ועי"ז חוזר ומתצמצם להיות חכמה וחסד ורצון בעצמו' כו' והכל ענין א' דהעלם העצמות ממש הוא שבא לגלוי ע"י שבח והיינו ב' הפי' דהלל שהוא א' וזה נמשך מזה כנ"ל וד"ל):
(מה) וזהו הללו י"ה תחלה שהוא בחי' ההילול שהוא תוס' אור בהיר לי"ה שהן חו"ב דאצילות שיהי' נק' בשם חכים ומבין שהן שרשי כל האצילות כידוע בכונות דפ' ראשון הוי"ה אלקינו חו"ב שנק' תרין רעין דל"מ כחדא שריין כו' שהחכמה נמשך מאין ליש בהשגה דבינה אך א"א להיות יח"ע דחו"ב בק"ש כ"א ע"י הלל לי"ה תחלה בפסד"ז (וכמ"ש במ"א שמטעם זה יש מקום ושרש לפסד"ז למעלה מק"ש ותפל' ור"י שא' יהי' חלקי עם גומרי ההלל בכל יום כו' לפי שנשמתו הי' דבוק ביח"ע דחו"ב ע"י מצו' ת"ת כמו בתורתו אומנתו שפטו' מן התפל' וחייב בק"ש) ועתה בדורות האחרוני' שהנשמות נמוכות ביותר להיותם מבחי' עקביים צריכים למקור עליון ביותר שיאיר בכח נשמתם והיינו במה שמאריכים בפסד"ז בהללוי"ה שמעוררי' מבחי' העלם העצמות להאיר בשם הוי"ה דנשמות שלהם וד"ל (וזהו שא' יסדר אדם שבחו של מקום תחלה ואח"כ יתפלל משום דשבח זה הוא עיקר ומקור שיהא זה גורם תוס' אור בשם הוי' בח"י ברכות דש"ע וד"ל) והנה אחר שההילול הוא לי"ה שהן חו"ב צריך להלל ולהוציא לאור מן ההעלם לו"ה שהן המדות ודיבור והיינו שם הוי"ה כסדרו דוקא שהוא י"ה חו"ב שבא להשפיע בו"ה שהן מדות ודיבור להיות גם הן יוצאין מהעלם לגילוי כנ"ל (ולכאורה הרי יש בכלל מאתיים מנה ואם בחי' חו"ב האירו ממקורם הנעלם בעצמות למה צריך הילול ושבח למדות ודיבור שכלולים בחו"ב כו' אך ידוע דיח"ע דחו"ב הוא בפנימיותם לעצמם למעלה הוא הרבה מבחי' אור שפעם לזו"נ שהן מדות ודיבור שזהו שם הוי"ה כסדרו מוחין דחו"ב שבזו"נ כו' ע"כ הוצרך להיות תחלה ההלל במקור דחו"ב לעצמן ואח"כ הילול בפני עצמו לי"ה שבזו"נ שהוא שם הוי"ה כאשר מוחי' דאו"א נמשכים לזו"נ וזהו הללוי"ה ואח"כ יהללו לשם הוי"ה והא בהא תלי' וכמ"ש כי בי"ה כו' וכמאמר מה שמו אדם קדמאה שהוא אור אבא מה שם בנו חכמה שבז"א כו' (וזהו שבפסד"ז או' חמשה הללוי' שפותח וחותם בהללוי' לבד תהלה לדוד להיות כי הלל ליה בראש וסוף הוא המקור האמתי להמשכת אור חדש בשמות דהוי"ה שהוא חו"ב שבמדות ודיבור שנק' יחוד זו"נ בש"ע) ולכך קדם פסד"ז לשתים לפני' דק"ש מפני שפסד"ז שייך לתפל' וכאשר דקדק לומר לעולם יסדר שבחו כו' ואח"כ יתפלל ולא אמר ואח"כ יקרא ק"ש ויתפלל כו' כי ק"ש יכול לקרות בלא פסוד"ז לפי שיח"ע דחו"ב הוא בק"ש ויחוד זו"נ בש"ע וד"ל) והנה בקריאת ההלל אומר הללויה הללו עבדי הוי' הללו את שם הוי"ה יהי שם הוי"ה מבורך כו' ויש להבין למה הקדים הללו עבדי הוי"ה להלל לשם הוי"ה עצמו וכי יתכן להקדים הילול העבד להילול רבו כו' אך הנה ידוע שיש ב' מיני עבד א' עבד אלקי' והב' עבד הוי"ה כמו משה שנק' עבד הוי"ה ופי' עבד ה' הוא כמו ענין עובד אלקים שענינו לברר ולתקן לשם אלקים כידוע כך יתפרש עבד להוי"ה לתקן לשם הוי"ה כו':
(מו) ולהבין זה הנה ידוע בענין שם הוי"ה ואלקים כמו עד"מ שמש ומגן שהמגן נרתק להסתיר לאור השמש כך שם אלקים מסתיר לשם הוי"ה והוא צמצום אור האלקי להיות הבריאה מאין ליש עד שאת זלע"ז עשה האלקים כו' וכונת הצמצום הזה הוא שיבורר עה"ד טו"ר לאהפכא חשוכא לנהורא כו' בביטול היש לאין במלאכי' שאו' שירה בכל יום כו' וכמ"ש ברן יחד כו' יט,בויריעו כל בני האלקים וזהו הנק' עובד אלקים שמתקן לשם אלקים להוסיף אור רב בשם אלקים ע"י העבודה שעובד ומתקן דבר וכמ"ש אשר ברא אלקים לעשות לתקן כו' ובתקון זה נמשך רוב ברכות והמשכות אורות העליונים בשם אלקים וכו' ועד"מ העבד שעובד לאדונו בקבלת עול בכל עבודתו בבית ובשדה הנה ע"י אמתית עבודתו יתברך האדון בכל אשר בביתו רק על ידי העבד כי האדון לא יוכל לעשות בעצמו כל מה שהעבד עושה וכמו יוסף שהיה עבד לפוטיפר ונתברך על ידו מאד וכך אליעזר עבד אברהם נק' זקן ביתו כו' שמעבודתו נתעשר בכל כו' וכך הוא למעלה במלאכי' שנק' עובדי אלקים עד בחי' מט"ט שנק' עבדו זקן ביתו שע"י נתברך שם אלקים וכמאמר נער הייתי גם זקנתי שרו ש"ע אמרו שזהו ענין הבירורים דבחי' ב"ן ע"י חנוך מט"ט כמ"ש ויתהלך חנוך את האלקים כו' וד"ל וכמו"כ יובן בענין עבד הוי"ה לתקן ולברך לשם הוי"ה בתוס' ברכה בלי שיעור כו' היינו כמו משה עבד ה' וכמ"ש לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא כו' עד"מ עבד שנתן לו רבו כל אשר לו במתנה ומינהו תחתיו להיות מושל ולעשות כרצונו בכל אשר יש לו שנק' בעל הבית במקומו ממש בכל ענין עסקי הבית והשדה ועבדי הבית נשמעים אליו כמו לבעה"ב עצמו כו' וכך הוא בעבודה דתו"מ שעבודה זו אינה כעבד שעושה מלאכו' גשמיות בעול כו' אלא הוא כמו בעה"ב בעצמו שגוזר ואומר כך וכך יעשו כו' והיינו ענין מצות ת"ת בדיבור כמו שא' מתנית' מלכתא שגוזר ואומר זה כשר כו' וכאשר יגזור כן יקום שנמצא הברכה המרובה באה שלא ע"י תיקון מלאכה שהעבדים עושים רק ע"י חכמתו וכח ידיו שרב לו לטרוח ולעסוק לצוות לעשות המלאכות והעבודות כך וכך וזהו עבד שלמעלה מבחי' בן כי הבן לא יוכל להביא לאביו ברכה מלמעל' כ"א כפי ערך שקיבל מאביו כו' אבל עבד זה יכול להביא ברכה ביתר מכפי ערך ומדה מאשר יצליח בחכמתו ויגיעתו כו' וזהו בחי' משה עבד הוי"ה שהוא עבודה ביגיעה ועול בתורה ומצות כמו שאמר תורה צוה לנו משה שזהו כמו הפוקד ומצוה בשלו ממש כך וכך יעשו מצוה זו ומזה ירחק כו' שבזה נמשך תוס' אור בשם הוי"ה בבחי' אור חדש כמו שנמשך אור חדש בשם אלקים ע"י הבירורים דמלאכים בביטול היש לאין כי הצדיקים ביגיעתם בתו"מ הוא בא ג"כ ע"י עול אבל עול זה הוא לעשות ולתקן לשם הוי"ה כמ"ש כ"א בתורת הוי"ה חפצו כו' אך בקבלת עול תו"מ מלמטה למעלה עי"ז נמשך תוס' אור גדול בשם הוי"ה דאצילות בכל פרטי הע"ס באו"כ וד"ל וזהו שא' הללויה לחו"ב דאצילות להוסיף אור ואח"כ הללו עבדי ה' בעבודה ותיקון לשם הוי"ה ע"י עסק תו"מ מה שבחכמה שבתורה אתברירו במדות בין טמא לטהור וע"י עבודה זו שעובדים ומתקנין לשם הוי"ה אח"כ הללו את שם הוי"ה שניתוסף אור גדול בשם הוי"ה אבל בלא עבודת הצדיקים שנק' עבדי הוי"ה ע"י ההלל והשבח לתקן לשם הוי"ה מלמטה למעלה לא הי' נמשך תוס' אור בשם הוי"ה משום דנעוץ תחלתן בסופן דוקא שהוא ע"י בירורים דשם הוי"ה ע"י הצדיקים (וזהו ההפרש בין פסד"ז להלל לשם הוי"ה ובין שתים לפני' שאינו מדבר רק בעבודת המלאכים שנק' עובדי אלקי' כנ"ל וד"ל) (מפני שפסד"ז הכנה לש"ע ושתים לפני' הכנ' לק"ש ומטעם הנ"ל וד"ל):
(מז) והנה ידוע שיש ג' מדרגות הלל וברכה והודאה והן ג' מדרגות זו למעלה מזו וכך הוא הסדר בתפלה תחלה ההלל בפסד"ז ואחר ההלל בפסד"ז בויברך דוד מתחיל הכנה לברכה שהוא ביוצר אור כו' ואחר הברכה ההודאה הוא בש"ע כמ"ש הפעם אודה את ה' כו' וביאור הדברי' הנה מבואר למעלה שע"י השבח וההילול ניתוסף האור בשם הוי"ה כמ"ש הללו את הוי"ה כו' כענין בהלו נרו כו' לפי שנמשך האור מן ההעלם לגילוי כו' והנה זהו רק בחי' ההתעוררות למעלה מעלה כ,אשיומשך מהעלם העצמות לידי גילוי אבל שזה האור הנעלם יבוא לידי ברכה ממקורו בעצמו תחלה זהו ענין הברכה שאחר ההלל כו' והענין הוא כידוע שיש בפי' ברוך ב' פירושים הפירוש הא' כמו והמלך שלמה ברוך לשון נפעל שנתברך ממקורו וכן גם ברוך יהיה וכה"ג והב' לשון מפעיל מה שממנו יומשך הברכה והשפע למטה כמו והי' ברכה ונברכו בך כו' וגם בפי' ברוך אתה כו' יש ב' פירושים הנ"ל א' לשון נפעל שיהי' אתה ה' מתברך מלמעלה מעלה כמו יהי שם ה' מבורך ממקורא דכולא וכה"ג וזהו בא ע"י ההלל והשבח בתחלה שמהללי' ומוסיפים אור גדול בשם הוי"ה כנ"ל אז עי"ז נמשך רוב ברכה מעצמות א"ס ב"ה והטעם הוא כי ההלל והשבח הוא מוציא ומביא את האור ההעלם לגילוי בתוס' אור כנ"ל עד שבזה יוכל להיות הברכה בתוס' מרובה על העיקר לאין שיעור וזהו פי' ברכו את הוי"ה כו' ופי' ברוך אתה ה' לנוכח שזהו ברוך לשון נפעל כנ"ל והיינו ג"כ מה שאמרו חייב אדם לברך ק' ברכות בכל יום וכן ח"י ברכות בשם הוי"ה בש"ע הכל הוא לברך את שם הוי"ה מלמעלה מעל' כו' מבחי' ההעלם לגילוי ע"י ההלל שבתחילה והיינו לנגד ע"ס שכאו"א כלול מי"ס שהן מאה וכמ"ש במ"א ע"פ ועתה כו' והפי' הב' בברוך לשון מפעיל שממשיך השפע והברכה למטה גם זה אמת והיינו בחי' גילוי אור ושפע האלקית משם הוי"ה דאצילות למטה מטה בג' עולמות בי"ע עד עוה"ז הגשמי בשפע מזון גשמי ורפואה גשמי' בברך עלינו ורפאינו כשאו' בא"י כו' ואע"פ שזהו בחי' יריד' גדול' ע"י צמצומי' רבי' מאד אך מפני ששם הוי"ה מבורך ומתברך בעצמו תחלה ממהו"ע המאציל שהוא למעלה מכל ספי' ומדה כו' שזהו ענין ק' ברכות לשם הוי"ה כנ"ל עי"ז ממילא יבא הברכה והשפע מבחי' צדיק עליון למטה מטה ג"כ והא בהא תליא שאם אינו מבורך בעצמו תחלה לא יוכל לברך לשלמטה הימנו ואם הוא מבורך בעצמו יברך למקבלים הימנו וכמ"ש ברכות לראש צדיק שהברכות לראש צדיק הוא כדי שיברך למקבלים הימנו שאם לא יקבל בראשו ברכות אינו יכול לברך לאחרים וזהו ברוך אתה בעצמך תחלה ואח"כ יברך הוי"ה למטה והיינו פי' ברכו את ה' שיתברך מלמעלה אעפ"י שכבר מבורך אך כדי שיומשך ממנו תוס' ברכה למטה צריכים לברכו בכל יום בתוס' ברכה מאשר כבר מבורך וד"ל וזהו שעונין ברוך ה' המבורך כבר שיתוסף ברכה בשביל שיברך לעולם ועד בלי הפסק כלל וד"ל (ובמ"א מבואר בטעם שהברכה למעלה מן ההלל דלפי הנ"ל הכל א' רק שבברכה יוצא לגילוי בלבד כו' משום דהברכה עצמי' ומקורי' כמו שהיא בעצם המשפיע באה למטה כמו מבריך את הגפן כו' דענפי האילן יוצאין מן השרש כמו שהוא וראי' מאשר שכל ידיו כו' כי לא יוכל להיות בענף יותר מן השרש כו' אבל ההלל אינו רק לתוס' אור שאינו בבחי' עצם הדבר כמו שהוא רק להאיר החושך כו' וההודאה למטה מן ההלל שהרי א' ועתה אלקינו מודים כו' ואח"כ מהללים כו' ואח"כ ויברכו כו' הרי פתח בברכה ויברך דוד כו' ברוך אתה כו' ומסיים ועתה מודים ומהללים וחותם בברכה ויברכו כו'):
(מח) ובכל זה יובן מ"ש יהי שם הוי"ה מבורך אחר שא' הללו עבדי ה' הללו את שם ה' כו' דהנה עבדי הוי"ה הממשיכים ק' ברכות בכל יום בשם הוי"ה וכן בפסד"ז יהללו שם הוי"ה וכל זה אינו רק עתה בבחי' הזמן דמל' מלך מלך ימלוך עבר הוה ועתיד כו' וזהו פי' מעתה שהוא התחלת בחי' הזמן דו' אלפי שנין ושם הוי"ה היינו הי' הוה ויהיה שכולל כל התחלקות הזמן דמלך מלך ימלוך כו' הרי הברכה בשם הוי"ה מעתה הוא להוסיף אור בשם הוי"ה כל ו' אלפי שני כו' בכללו' מדות מקורי הו' אלפי שני' כמ"ש כי אלף שנים כיום כו' וזהו דוקא במדת מל' שמחי' כל הנבראים מאין ליש ובמקורה בו"ק דאצי' אבל למעלה מעלה גם ממקור הזמן דשם הוי"ה עבר הו' כו' ה"ז בבחי' עצמות המאציל כ,בשנק' עולם הא"ס עולם הנצחי' שאין לו תכלה ונצחיות הזמן הוא בא מעצמות הא"ס ע"כ אין לזמן הפסק כמ"ש במ"א בפי' ימלוך לעולם ועד בנצחיות דזמן ששורה בו מן העצמות דליכא זקנה קמיה קוב"ה עצמו ומ"ש וע"י יתיב כו' היינו בהארתו בזמן דזו"נ כו' וז"ש בזהר וע"ד בחילופי אתוון דאחד כי ועד נצחיות הזמן מפני שמאיר מן העצמיות ממש שלמעלה מן הזמן לגמרי ע"כ גם הזמן לא יופסק כלל וכמ"ש מלכותיה מלכות עלם וכן אנו או' דוד מ"י חי וקים וכידוע וד"ל וכן מ"ש דכתר מל' איהו כתר עליון היינו כשעצמות המאציל יאיר במל' שאז יהיה גם הזמן נצחי וע"כ יהי' בהמ"ק דלע"ל נצחי וכמ"ש ואני אהיה לה כו' חומת אש כו' ולכבוד אהיה בתוכ' כמ"ש אהיה אשר אהיה אנא זמין לאתגלאה וכן עד יעבור עמך הוי"ה למעל' משם הוי"ה והוא בשם אהיה דכתר שיאיר במל' שתהי' עט"ב כידוע וד"ל. וזהו יהי שם הוי"ה דאצילות מבורך מעצמות המאציל שלמעלה מן הזמן לגמרי והיינו מעתה שהזמן בבחי' גבול ועד עולם הנצחי שהוא אור א"ס עצמו שיאיר במל' לע"ל ויקויים מאה ברכות בשם הוי"ה לע"ל מבחי' העצמות ממש כמו שעתה שם ה' מבורך בתוס' אור ע"י עבדי הוי"ה שמוסיפים אור כנ"ל וזהו פי' מעתה שבבחי' המל' ועד עולם הא"ס גם אז יבורך בק' ברכות הללו מבחי' העצמות ממש וד"ל:
(מט) אך הנה מדרגה הג' הוא בחי' ההודאה שלמעלה מהלל וברכה והענין הוא כי כל זה שנתבאר בבחי' ההלל וברכה אינו רק בחי' הגילוי מן ההעלם דע"ס הגנוזות בעצמות ממש כו' כנ"ל שזהו עכ"פ בכלל השפעה מהעלם לגילוי אבל בחי' ההודא' הוא בעצמו' אא"ס ב"ה ממש שלמעל' מבחי' העלם וגילוי מאחר שנק' סדכ"ס דלמת"ב כלל ואינו בא בבחי' גילוי ההעלם כלל והוא כמו שהי' המלך בלתי מושג ונודע כלל ולא יכול איש להשיגו כלל וכלל לא במדותיו ושכלו וכו' שבודאי א"א שישיגו אותו בהלל ושבח דחכמ' ומדות אפי' בבחי' הביטול והתכללו' שלהם כנ"ל מאחר שמושלל לגמרי ממדות וחכמה וכמ"ש לאו מכל כו' וכמ"כ א"א שישיגו בברכה והמשכה שיתברך מן ההעלם כו' אלא רק בהודאה מרחוק לבד שמודים בהודאה שלמעלה מן ההשגה שהוא ית' מובדל ומרומם לבדו כו' כאדם המודה לגדול ממנו הרבה שאין לו ערך עמו בחכמ' שהודאה זו למעלה מן ההשגה משא"כ הודאה שמצד השכל כמו תלמיד לרבו שיש בזה ערך ויוכל לשבחו ולהללו כפי ערכו כו' אבל לאדם גדול שמופלג מערכו אין בו השגה בהודאה רק הודאה שלמעלה מן השכל וזהו שא' ועתה אלקינו אנחנו מודים לך פי' ועתה שבחי' עצמות א"ס ממש לא בא למטה בגילוי כימי העוה"ב אין אנו משיגים בו בהלל וברכה רק אנחנו מודים בהודאה ולע"ל יתגלה כו' ונמצא שההודאה הוא במהו"ע א"ס שלפני הצמצום והברכה בהמשכת ההעלם לגילוי בע"ס דאצילות והוא ע"י ההלל שבתחלה כנ"ל והן ג' מדרגות דבריאה ויצי' שהוא ההעלם ישת חשך סתרו יבא לידי גילוי בבחי' יצי' היינו הלל וברכה דהלל בהילו נרו כו' גילוי האור הנעלם והברכה הוא בא ממקור הנעלם והיינו בקו"ח שאחר הצמצום שנק' אור דיצי' ובו נגלה מן ההעלם שלפני הצמצום כו' שהן ק' ברכות דע"ס כו' וההודאה בבחי' האצילות שזהו למעלה מהיות בחי' מקור נעלם לגילוי אור דקו"ח בכללו' כו' והיינו סדר התפלה דפסד"ז ביצי' להלל יה בגילוי אור כנ"ל ואח"כ בחי' הברכה מן ההעלם כו' בויברך דוד ושתי' לפני' עד ש"ע שהיא בבחי' האצילות כידוע והוא רק ע"י בחי' ההודאה מרחוק בלא השגה כלל כנ"ל וכמ"ש בלידת יהוד' הפעם אודה את ה' אודה בהודאה שבלא טעם והיינו יהוד' בחול"ם דכתי' בנחמי' שתמיד יודה וזהו ותעמוד מלדת אחרי יהודה שא"א שיבא לכלל גילוי אור המדות דאוי"ר מבינה כו' מפני שבש"ע כא,אהוא בחי' ביטול עצמי בהודאה והוא ח"י כריעות דברוך בח"י חוליות כו' וכידוע וד"ל וזהו ועתה אלהינו כו' עתה דוקא אין לנו רק הודאה במוה"ע מרחוק ולא בא לגילוי אבל לע"ל שיתגלה מוה"ע למטה יקרא בשם ברכה שיתברך גם עצמות א"ס ב"ה שלפני הקו"ח מהעלם עצמותו ממש לגילוי כמו שעתה נק' ברכה מה שנמשך מהעלם דקו"ח לגילוי וד"ל ואמנם הנה ע"י בחי' הכריעה בהודאה גשמי' מרחוק בכפיפה שבראש וח"י חוליות כאדם שמודה לחבירו שאתו האמת שמרכין ראשו או ככורע ומשתחווה לפני המלך כו' עי"ז יבא לכלל ראי' מקרוב בגילוי מוה"ע לע"ל כמו בזמן תחה"מ וזהו שאמרו מאן דלא כרע במודים לא יקום בתחה"מ ולכאורה מה שייכות יש לזה ע"ז אך הכריע' במודים בחיצוניות גופו דוקא בחי' הודאה זו היא למעלה מכלי המוח והלב והיינו בעצמות א"ס ב"ה שלמעלה מן הקו"ח שיתגלה לע"ל בתח"ה דוקא כידוע בענין טל אורות טליך שהוא טלא דנטיף כו' שישכון על העצם הקטן להחיותו בחיות האלקי ממש בחומר וצורה גוף ונשמה מעצמו' אור א"ס והיינו כאשר כרע גופו עכשיו במודי' עי"ז יהי' העצם הקטן שבשדרה כלי מוכן לקבל האור וחיות האלקי הזה אבל מאן דלא כרע במודים אין בו בחי' ההודאה בגשם גופו לא יוכל לקבל האור וחיות האלקי ולזה לא יקום בתח"ה כלל וד"ל:
(נ) ובזה יובן ג"כ בח"י ברכות דש"ע שיש בזה ב' מדרגות הא' הכוונה בברוך להמשיך מן ההעלם דע"ס לגילוי כנ"ל שזהו עכשיו שהברכה היא ההמשכה מע"ס הגנוזות שיבאו לגילוי בקו"ח עד אצי' ומאצילות לבי"ע כנ"ל וד"ל והב' הוא הכריעה בברוך בחיצוניות גופו בראשו וח"י חוליות השדרה שאעפ"י שזהו רק בחי' ביטול חיצוני לבד אבל שרשו יותר עליון מגופי הכונות בברכות דש"ע והוא מטעם בחי' ההודאה שבכריעות אלו שהיא במוה"ע ית' ממש שלא יכול לבא לידי בחי' ברכה מן ההעלם לגילוי רק לע"ל שגם הוא עצמו ית' יבא לכלל ברכה (וז"ש יהי שם הוי"ה מבורך מעתה מן ההעלם דקו"ח לבד ועד עולם הא"ס עצמו שגם אז יבורך וד"ל) וכן ברוך ה' כו' מן העולם ועד העולם וכה"ג יתפרש ברכו את ה' מן ההעלם דקו"ח המבורך בעצמו מהעלם עצמות ממש וד"ל וכנ"ל במאן דלא כרע במודים שאינו קם בתח"ה כו' כך הוא בענין הכריעות דש"ע ממש וזהו שא' בר"ע שהיו מניחו בזויות זו ומוצאים אותו בזויות וכו' בש"ע מפני הכריעו' שלו שהיו בבחי' הודאה שלמעלה מן הברכה כו' אבל לענין ביטול של הכוונה בברכות דשם הוי"ה צריך להיות בעמידה דוקא וכמו בעמדם תרפינה כנפיהם וכמו רחב"ד שהי' נחש כרוך על עקבו בתפלתו ולא הפסיק וגם לא זז רגלו כעומד בביטול גדול לפני המלך עד שלא ירגיש בנחש הכרוך על עקיבו כלל והענין הוא דנחש הקדמוני קיבל חיותו מרגלי הנוק' כמאמר דחויא קטיר לרגלוהי כו' ורחב"ד שהי' מעה"ח דחה והשפיל לנחש הקדמוני בעוצם הביטול בש"ע בעמידה ברגליו עד שלא הרגיש בנחש והמיתו כמ"ש בגמ' וד"ל (והיינו שרמזו שמי שאינו כורע במודים לאחר ז' שנים שדרתו נעשה נחש ז' שנים ז' מדות דקליפה שמפני שלא נעשה כלי בכריעת שדרתו בבחי' הודאה שלמעלה מעה"ד והוא עה"ח שאין שם אחיזה ושרש לחיצונים שזהו ענין תח"ה דכתיב ימותו ולא בחכמה דעה"ח כו' ע"כ שדרתו דוקא נעשה נחש דקליפה וד"ל) וזהו ועתה אנחנו מודים לך ומתחיל בברכה ויברך דוד לך ה' הגדולה כו' שזהו ביטול ז' מדות דאצילות שיעלו אל מקורם בעצמות המאציל והוא הקו"ח ועי"ז יומשך ברכה בתוס' התפשטות למטה אבל עתה בחי' ההודאה למעלה מהלל וברכה להיותה בעצמות ממש ולע"ל גם ההודאה זו יבא לכלל ברכה כנ"ל וד"ל (ומ"ש ר"ח מחזיקנא טיבותא לרישא דמנפשי' כרע להיותו מאותן נשמות שמעה"ח שלא היה בעה"ד כרחב"ד ע"כ כא,בכרע במודי' מעצמו כי גופו נמשך ממילא בביטול עצמי כמו הנשמ' למעלה מן הבחירה כו' וכמ"ש ויתהלך חנוך כו' וכמשה שנאמר בו טוב בטי"ת רבתי כו':
(נא) ומעתה יש להבין מ"ש בימים דחנוכה לשנה האחרת קבעום ח' י"ט בהלל והודאה כו' והיינו ההלל שאומרי' כל ימי חנוכה ויש להבין אם העיקר הוא מצות הדלקת הנרות דחנוכה מה שייך לזה ההלל וגם למה כפל באמרו הלל והודאה הלא ההלל הוא ההודאה במ"ש הודו לה' כו' ועוד יש להבין למה לא הזכיר גם ברכה וגם בועל הניסים לא הזכיר רק להודות ולהלל כו' אך הנה יש להקדים בשרש ענין נר חנוכה שהדלקת נר זה הוא יותר עליון מגופו של אור המאיר שהוא אור דחכמה דתורה וראי' ממה שמצות נר חנוכה מדרבנן שרשו למעלה מתושב"כ כידוע בענין ז' מצות דרבנן שע"ז א' בינה יתירה ניתנה באשה כו' כמ"ש במ"א והענין הוא כי בחי' אור דחכמ' הוא אשר כבר בא מן העלם לגילוי אור וכמ"ש יהי אור ויהי אור וכענין הלל ושבח הנ"ל כמו בהלו נרו כו' שזהו בבחי' יצי' כו' כמו יוצר אור ובורא חושך כו' כידוע אבל הנה יש שרש ומקור להתהוות מציאות האור שמשם מקור חוצבו כמו אש היסודי שהוא נק' אויר דק כידוע זהו למעלה גם מבחי' הברכה הנ"ל דהגם שהברכה היא בחי' השפעה עצמית ומקורית מן ההעלם לגילוי כנ"ל אבל מקור התהוות האור גבוה הרבה ממנו ויובן זה באור הגשמי בצור החלמיש שמוציאין ממנו האש הרי הצור בעצמו אעפ"י שיש בו חמימות מיסוד האש אבל אינו רק בדקות והעלם גדול מאוד כי הצור אינו חם במורגש כלל רק כשמכין בברזל יוציא כח האש הרוחני שיש בהעלם גדול בו כו' משא"כ שלהבת הקשור' בגחלת שהשלהבת הבאה בגילוי ישנה כמו שהיא בתוך הגחלת רק שאינה נראית לעין וזהו הפרש בין העלם העצם וכח היולי להעל' שישנו במציאות כו' שההעלם היולי יש בו כח לאין שיעור ואינו נגלה כלל בעצם כמו שהוא ביסוד האש עצמו הרוחני שאינו בא בגדר חמימות כלל כו' וכמו בצור החלמיש משא"כ בגחלים לוחשות וכה"ג וד"ל והדמיון מזה יובן למעלה בענין ההפרש בין הללויה הנ"ל שהוא בחי' גילוי אור הנעלם להלל הגדול שאומרים בחנוכה דהלול זה שבחנוכה הוא מדבר במקור התהוות הגילוי אור שמשם נחצב שעדיין לא בא לכלל העלם וגילוי כלל כמשל הנ"ל בצור ואש היסודי שלמעלה גם מן הברכה שהיא מקור הגלוי אור ושפע ונק' חשך שהוא ההעלם בבחי' בריאה שקדם לאור וכמא' ברישא חשוכא והדר נהורא ועד"מ שפע שכל הבא בגילוי מהעלמו רק אפס קצהו אבל עכ"פ הרי בא הדבר לכלל השפעה והמשכה למטה רק שלא נגלה כולו כי העיקר נשאר למעל' הנק' חשך כו' אבל בחי' העלם העצמי והיולי הנ"ל כמו מקור העצמי להיות משם כל מציאות האור הנק' אויר שהוא בחי' העלם האור במקורו העצמי טרם שיבא לכלל השפעה בהעלם וגילוי כלל כמו בצור טרם שיכוהו בברזל שאינו מסוג חום אש כלל וכה"ג באש היסודי שנק' אויר וכמשל הידוע בשכל הנשפע טרם שישפיע שכלול בעצם כח המשכיל של המשפיע רק ע"י התעוררו' קושיות יביאוהו להיות מקור משפיע כו' וד"ל וזהו כמו הכאה בברזל על הצור שיוציאו ההעלם כו' ונמצא שבהעלם עצמי זה אין בו מקור שפע עדיין ולכך נק' בשם גבורות דהיינו הנק' בזוהר בשם בצד"ק והוא בחי' גבורות דע"י שמלובש בח"ס כו' שרק ע"י בחי' הכאה בצור זה שנק' בצ"ק יוציאו ניצוצות כו' וכמ"ש קול ה' חוצב להבות אש ונק' פטיש החזק כידוע וד"ל:
(נב) ועד"ז יובן ענין ההלל שהוא למעלה מן הברכה שהוא בחי' ההעלם העצמות ממש שנק' בצ"ק שממנו מקור להתהוות האור הוא גבוה הרבה מן המקור שמשם נמשך הברכה שנק' העלם לגילוי שהוא מבחי' החסדים כב,אדוקא שיורד מן הגבוה לנמוך היפך טבע הגבו' דבצ"ק הנ"ל וע"כ הברכה טבעה לירד למטה מטה משא"כ הגבורות טבעה בבחי' הסתלקות למעלה מעלה בעצמות דוקא והוא בחי' צור דגבורות דע"י והברכה בחסד דע"י וד"ל אך בחי' ההמשכה מבחי' העלם העצמו' הנ"ל הוא ע"י כח וכמ"ש ועת' יגדל נא כח כו' וכן קול ד' בכח כו' מאחר שהוא תכלית ההעלם בעצמו אין זה רק כמכין בצור הנ"ל וזהו ע"י ההלל שהוא בבחי' ההודאה דוקא והוא ההלל הגדול וראי' ממה שהעיקר בו מ"ש הודו לה' כו' משא"כ הלל דפסוד"ז אינו רק בגילוי אור די"ה ו"ה שבא בדרך העלם וגילוי בלבד ולא מלמעלה מעלה ממקור העלם הגילוי אור הנ"ל וז"ש ומהללים לשם תפארתך מהללים לשון מפעיל שממשיך ומפעיל מקו' לגילוי ההלל דיצי' שבפסד"ז וכמ"ש במ"א וד"ל ובכל זה יובן מ"ש לשנה האחרת כו' בהלל והודאה ולא הזכיר ברכה כי הלל זה אינו בבחי' הילול ושבח דפסד"ז שאינו רק גילוי אור מן ההעל' בלבד אלא הלל זה הוא בעצמו' ממש שמשם נמצא המקור לכל גילוי אור מהעלמו כנ"ל והוא בבחי' הודאה שהיא במוה"ע ממש כנ"ל רק שהלל זה מביא להודאה וכמ"ש ועתה מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך לשון מפעיל כו' וז"ש להודות ולהלל לשמך הגדול מפני שעשית לך שם גדול דוקא שזהו בבחי' מל' דא"ס שלפני הצמצום דקו"ח שנק' שמך הגדול כידוע בפי' שמי' רבא והוא כמו לע"ל ממש וד"ל:
אך הטעם שבחנוכה דוקא קבעום בבחי' הלל והודאה הנ"ל לפי שכנ"י נק' נרות ה' וכתיב כי אתה נרי ה' וה' יגיה חשכי וכידוע דיש ב' מיני אור א' נהורא חיוורא אור המאיר מאור זרוע לצ"ע באור החכמה כו' וכמ"ש כי אתה אבינו כו' והוא בחי' תושב"כ כו' אך בימי חשמונאי נפלו למטה כ"כ מפני שגברה עליהם בחי' חכמה דקליפה להשכיח' תורתך כו' וכבה אורם המאיר ממקורם הוצרך להאירם כמו שהם במחשכים ושרש החשך הגשמי הוא בחשך שקדם לאור כו' והוצרך להאיר זה החשך מן המאור עצמו שנק' העלם העצמות שבהכרח צריך שיומשך מעצמות ממש שמשם מקור כל העלם וגילוי כנ"ל במשל הצור וזהו שמצות נ"ח על פתח הבית מבחוץ להאיר את החשך הגס דקליפה כו' שזה בא מהמדרגה העליון ביותר וזהו שקבעום בהלל והודאה דוקא ששייך לענין הדלקות נרות דחנוכה שהן ג"כ למעלה מבחי' גילוי אור מן ההעלם כו' וד"ל:
(נג) ובכל הנ"ל יובן יותר ענין הדלקות נרות דחנוכה במה שעשו עיקר הנס בפך א' דשמן כו' ולכאורה עיקר הנס הי' בנצחון המלחמה רבים ביד מעטים גבורים ביד חלשים כו' ואז ממילא נכלל נס דפך א' שמן טהור כי יש בכלל ר' כו' וגם נצחון המלחמ' הי' בכ"ד כסליו שבו ביום היה עיקר הנס ויו"ט דחנוכה מתחיל בכ"ה מפני הנס שמצאו פך א' שמן טהור איך עשו מן הטפל עיקר כו'. אך הענין הוא כנ"ל דעיקר הנס הי' בהחזרת התו"מ להם כי רצו העכו"ם להשכיחם תורתם דוקא ולא לאבדם כו' והיינו שטמאו כל השמנים שבהיכל שהשמן הוא בבחי' מקור אור דחכמ' דתור' אבל במה שניצולו נפשו' שלהם ונצחו מעטים לרבים זה הנס נכלל בעיקר הנס דשמן טהור וכמ"ש וזדים ביד עוסקי תורתך דוקא כי הרי לא רצו לאבד גופם רק לבטל תורתם וע"כ לא עשו עיקר הנס מנצחון המלחמה רק ממציאת השמן הטהור דוקא שהוא מקור אור דתו"מ כו' ויובן תוס' ביאור בזה עפ"י כל הנ"ל בבחי' הלל וברכה והודאה שהוא בחי' העלם וגילוי חשך ואור כו' והדלקת נרות דחנוכה הוא במקור העצמות ממש שמשם יאיר כל העלם כו' שנק' בשם בצ"ק כנ"ל באורך ויש להקדים לזה ענין א' והוא מ"ש כי נר מצוה ותור' אור דמשמע שמנר דמצוה דוקא יבא אור בתור' וזה פלא לכאורה דהלא אור דתורה הוא מקור לנר מצוה שהן בחי' כלים כב,במכלים שונים לאור דתורה אך הנה פסוק זה מרמז על נר מצוה דחנוכה דאעפ"י שהוא מדרבנן הוא מקור לאור דתורה מטעם הנ"ל והוא משום דנר חנוכה הוא בחי' מקור התהוות מציאות האור מן ההעלם כמשל הצור החלמיש כו' כנ"ל:
(נד) ויובן זה בתוס' ביאור מדמיון ההפרש שמצינו בין תלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי דהנה ארז"ל ע"פ במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי וזה פלא הלא נא' ותורה אור האיך יקרא מחשכים כו' וגם למה דוקא תלמוד בבלי ולא בתלמוד ירושלמי כו' אך הענין הוא כידוע שבא"י היו לומדים הלכות פסוקות בלי פלפול עמוק וארוך כ"כ רק מאשר נצרך לבאר טעמי ההלכות על בוריין היו מקובלים בזה איש מפי איש גם ר"י ור"ל שעסקו בפלפול שחיברו תלמוד דירו' אבל זה הי' רק בינם לבין עצמם דר"ל היה מקשה לו קושיות ור"י מתרץ ואחריו תלמידו ראב"פ וכה"ג אבל רוב התלמידים היו לומדים הלכות פסוקות בקצרה רק טעמיהן של הלכות כפי שהי' בקבלה שהוא הנק' גירסא אבל בני בבל כל התלמידים עיקר עסקיהם הי' דוקא בפלפול ברוב קושיות ותירוצים על כל הלכה ודין בעומק רב עד שהוציאו לאור כל דין ודין לאמתתו ונתחדשו מפלפול זה ריבוי דינין מחודשים לגמרי כידוע בענין פלפול דהויות דאביי ורבא בתלמוד בבלי כך הי' בלימוד רוב התלמידים ולכך א' במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי שנק' מחשכים כמו ההולך בחשך שלא יראה אור כך לא יוכלו לעמוד על אמתית הטעם של הלכה כי הנה עיקר הפלפול הוא שכל דבר הלכה ודין לא יעלה בהשקפה ראשונה שמשיג הטעם שבה לאמתתו להניח הדבר בהסכם אדרבה יקשה בעיניו מיד על הטעם ויהי' קשה לו מאד להבין להשיג עומק המושג בה דהיינו כשירצה לעמוד על טעמו של דבר בעמקות לא יוכל להגיע אל אמתית המכוון לעולם ואף אם יתייגע וימצא טוב טעם יותר מן הראשון יסתור בקושיות רבות ויהי' הדבר מופלא ונעלם יותר מעין השכל והטעם וכל שיעמיק דעתו יותר יותר יבא לכלל הפלאה והעלם תוכן עומק הדבר לאמתתו וזהו הנק' העלם אחר העלם ובזה יש ריבוי מדרגות בין הפלפולין יש שהקושיות רבות לסתור מה שבא בהשגה שנית אחר ביטול השגה הראשונה וכן אחר ביטול השגה שניה יבא להשגה שלישית יותר טוב יסתור גם זה בקושיות וזהו העלם אחר העלם עד שיארך הפלפול כמו כ"ד קושי' וכ"ד פרוקי' כו' שהוא טורח ויגיעת השכל בעילוי אחר עילוי וכל מה שיעמיק השכל בעילוי יותר יותר הדבר בא בהעלם והעדר אור אמתית ההלכה על בורי' אך לאחר שיתרץ כל ריבוי הקושיות וסתירות ויבא לתכלית עומק אמתית הטעם של ההלכ' זהו הנק' פלפול גדול ואם יבא לאמתת הדבר בלא טורח רב בקושיות ותירוצים כ"כ יקרא פלפול קטן כו' ועכ"פ אנו רואים שעיק' הפלפול הוא רק הפלאת עומק המושג ע"י הקושיות שלא יוכלו להשיגו וכל השגה מתבטלת מפני הקושיא עד שנשאר הדבר בהעלם והסתר מאד מעין השכל לגמרי אך אם הי' הדבר נשאר בהעלם והעדר הידיעה לגמרי א"כ מהו תועלת הפלפול שהוא רק לידע תכלית האמת כו' אבל הענין הוא שאחר העדר הידיע' והשגה שע"י רוב הקושיו' והעלמות בהעלם אחר העלם כנ"ל הרי יבא לכלל השגה אמתית הדבר כמו שהוא בלי שום קושיא וסתירה עוד וכמו המסנן ע"י המשמרת או כמו מצרף לכסף כו' שע"י בירור כל סיג גם היותר דק נשאר הכסף נקי בתכלית או היין צלול בתכלית כו' וכן המרקד קמח בי"ג נפה וכה"ג וד"ל:
(נה) וזהו שאמר במחשכים הושיבני כו' דהנה כפי המבואר בעיקר ענין הפלפול שהוא הפלאת והסתר האמת ע"י הקושיא שמסתיר ומבטל אור השגה הראשונה וכן השגה השניה והשלישית כו' כנ"ל א"כ מה שהשיג והשכיל בהשקפה הראשונה שהי' נק' אור מיד נחשך האור הזה כי אבד ונתבטל לגמרי כו' כג,אוע"כ יקרא בשם חשך כמו שאדם הולך בחשך ולא יראה אור כך מניעת השגת האמת נק' חשך והעלם כו' וכל שיקשה קושיות יותר יותר יחשך אור האמת ויתעלם עומק הדבר כנ"ל ולזה א' במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי דוקא כי עיקר הפלפול הוא המחשיך האור בחשך והעלם אחר העלם והיינו מחשכים לשון מפעיל ואמנם הנה אם הי' נשאר הדבר בהעלם וחשך אין זה תועלת כלל מכל הפלפול כנ"ל רק אדרבה שמחמת הפלפול שיעשה חשך והעלם יבא אח"כ אור גדול הרבה יותר מאור הראשון שהיה לו בהשגות הראשונות שנסתרו ונתעלמו ע"י הקושיות כו' דהיינו לאחר שנתרצו כל הקושיות והעלמות (כמשל המצרף כו' שהשלהבת עושה בלבול ותערובות עולה ויורד ומזה מתברר הסיג כך ע"י הפלפול כו') יאיר לו אור האמת באמתו של הענין לתכליתו לאחר שחשך לו קודם ואם לא החושך שקדם לו הרבה בפלפול הקושיות ותירוצים כו' לא היה בא לאור אמת כזה ונמצא זה האור האחרון שאחר החשך הקדום ממקום גבוה מאד ירד שאין לאורות השגות הראשונות ערוך לו כלל עד שכולן כשקר לגבי האמת כו' כי הרי אור השגה הראשונה היתה מצומצמת מאד ומה שנסתרה בקושיא ונשאר הדבר בהפלאה והעלם שאינו יכול להשיג כענין מה פשפשת כו' ה"ז עליית אור השכל שעלה מן הצמצום לבא לידי אור השגה גדולה יותר אך מה שעדיין הדבר בהפלאה והעלם נק' חשך ולא אור מאחר שאינו משיג מאומה ואמנם זה שבא לכלל העדר השגה שאינו עומד עדיין על האמת מפני הקושיא ה"ז עליה במדרגה הרבה ממה שהי' נדמה לו שמשיג הדבר עד"מ תינוק הקטן בדעת שלפי קוצר דעתו נדמה לו שמשיג בטוב והגדול ממנו שאינו משיג היינו מפני שיודע ביטול השגת התינוק ומה שיכול לידע שאינו יודע זוהי עלייה אך לפי זה כל שיעמיק יותר יותר לא יכול לבא לידיעת האמת ונק' חשך ביותר א"כ איך נקרא עילוי היותר גדול הלא זהו ירידה בתכלית אבל הענין הוא דכאשר אח"כ חוזר לבא על אמיתית הדב' זהו הנק' ירידה מלמעלה למטה ממקום הנעלה ביותר במה שיביא מתכלית ההעלם לגילוי ובזאת ניכר יתרון מעלת החשך על האור דכאשר חוזר ויורד מלמעלה למטה אחר העליו' בהעדר השגות להאיר מן ההעלם לגילוי שהארת אור הזה הוא גבוה הרבה מן האור והשכל הראשון והשני כו' וז"ש כיתרון האור מן החשך דוקא פי' יתרון האור שבא מלמעלה למטה מן החשך שקדם לו בהעדר האור יש בו יתרון רב מגופו של אור דחכמה המושג כו' ונמצא מובן מזה דתלמוד בבלי גבוה הרבה מתלמוד ירושלמי במה שע"י הפלפול נבוכים המה בהעלמות וקושיות רבות שנק' מחשכים מזה דוקא יבא להם יתרון האור הוא החזרת אמתית האור מלמעלה למטה ממקום הגבוה ונעלה ביותר והיינו מפני שבא מתכלית ההעלם לגילוי שמחמת זה יאיר אור אמת לאמתתו הרבה יותר מתלמוד ירושלמי הגם שמאיר להם האור מיד כי זהו כמו השקפה ראשונה ושני' כו' משא"כ ע"י רוב הקושיות לסתור הכל יהי' יתרון האור מן החשך לאור אמתתו בלי שום סיג ותערובות כמשל המצרף והמסננת הנ"ל וד"ל) ומ"ש במחשכים אין הכוונה שנשאר בחשך אלא הכוונה על האור שיבא בדרך ירידה מלמעלה למטה אחר החשך שהוא ממקום היותר גבוה כו' וד"ל):
(נו) ובזה יובן מה שנחלקו בשני מדריגו' דחריף ומקשה ומתון ומסיק הי מנייהו עדיף והוסכם דמתון ומסיק עדיף דבחי' הירידה וההמשכ' מן ההעלם לגילוי נק' מתון ומסיק שמסיק ומוריד בבחי' או"י מן ההעלם לגילוי שהוא ירידת אור האמת שבא אחר הקושי' והסתירות כו' משא"כ חריף ומקשה הוא שכח שכלו חריף בבחי' הגבורות דאו"ח להסתיר ולהעלים אור האמת בהעלם אחר העלם עד שלא יוכל לחזור ולהוריד אור האמת וה"ז כעולה בעילוי אחר עילוי כג,בואינו יורד עוד כו' כך חריף ומקשה אינו אלא שיכול להוציא מן הגילוי אל ההעלם ויביא כל גילוי אור לידי העלם כו' שאין זה מעלה כלל לגבי המקבלי' אבל מתון ומסיק שמביא ההעלם לידי גילוי עדיף לגבי המקבלים וד"ל ובאמת א"א לומר שחריף ומקשה אינו רק שמקשה קושיות בלתי יבוא לפסק הלכה כמו רבה חריף ומקשה כו' וכן א"א לומר במתון ומסיק שאינו חריף ומקשה כלל רק מתון לכווין לאמיתת הלכה שא"כ מה יש מעלה במה שמסיק ומוריד מן ההעלם מאחר שאינו עולה במעלות דהעלמות הקושיות שמזה יבא יתרון האור דוקא כנ"ל אלא הכוונה הוא דחריף ומקשה שמחמת רוב חריפותו בקושיות אע"פ שזהו עילוי גדול מ"מ לאחר ירידתו מתכלית ההעלם כזה לא יוכל לכווין אל אמיתת הדין וההלכה איך שהוא עפ"י אמיתת' של תורה כמו תלמיד א' מב"ש שהיה לו ג' מאות תשובות בצרת הבת כו' או כתלמיד ר"מ שהי' יודע לטהר את השרץ בק"נ טעמים שזה עפ"י הדין האמת של תורה כו' ואמנם מתון ומסיק הוא ג"כ חריף ומקשה אבל ירידתו מלמעלה למטה אחר הפלפול הוא לאסוקי שמעתת' אליבא דהילכתא דוקא וזהו שהוא מתון בעלותו בקושיות ומסיק בירידתו שיהיה יתרון האור הבא אחר החשך יכוין לאמתת' של תורה כו' ולכך מתון ומסיק עדיף וד"ל (ועכ"ז כאשר חריף ומקשה יכוין לאמתתו של תורה מעלתו יותר עליון הרבה ממתון ומסיק כו' לפי שאורו בא ממקום הנעלה ביותר וע"ז רמז בג' מעלות נ"י קו האמצעי שכלול מב' אלה דאו"י ואו"ח עמוד הימיני בקו הימין שיורד באו"י כמתון ומסיק פטיש החזק בבחי' או"ח דקו השמאל שהוא בחריף ומקשה וכמשל המכה בצור בפטיש החזק שמוציא נצוצות כו' וכמשי"ת):
(נז) והנה ידוע שיש מחלוקת אם החשך הוא רק העדר האור בלבד ואינו מהות בריאה בפ"ע כלל וא"כ צריך שיוקדם אור לחשך שאל"כ א"א למציאת חשך כלל או גם במקום שלא הגיע שם אור מעולם שזהו ג"כ נק' העדר האור אבל במקום אור אין מציאת לחשך כלל ולפ"ז האור גבוה מן החשך אחר שעיקר מציאותו בהעדר והסתלקות האור אבל הדיעה השנית והוא האמת דהחשך הוא בריא' בפ"ע וקדם מציאותו למציאת האור שהרי א' והארץ היתה כו' וחשך ע"פ תהום ואח"כ ויאמר יהי אור ויהי אור ואח"כ ויבדל בין האור כו' וכן מוכרח ממה שאו' יוצר אור ובורא חשך הרי האור בבחי' יצירה והחשך בבחי' בריא' וכיתרון מעלת הבריא' על היצירה כך יתרון מעלת החשך על האור כו' וכן מארז"ל כברייתו ש"ע ברישא חשוכא והדר נהורא כמ"ש ויהי ערב כו' והענין של ערב ובקר הרי ערב קודם לבקר ואם אין ערב אין בקר הרי החשך הוא הגורם האור ובמ"ש ויבדל כו' הרי קרא לאור יום ולחשך לילה מדת יום באור יותר טוב מן מדת לילה בחשך שהרי א' חסד אל כל היום כו' ואמנם הענין הוא דשני הדיעות אמת דהעדר האור הוא החשך מלמטה למעלה שהאור קודם ונסתלק כנ"ל בענין הפלפול שהשקפה ראשונה שנק' אור מתבטל ע"י הקושיא שזהו ההעלם שנק' העדר האור וכן בהעדר גילוי אור בתחלה נק' חשך אבל מלמעלה למטה החשך קודם לאור והוא ההעלם שקודם לגילוי כיתרון מעלת הבריאה על היצירה שההעלם הוא בבריאה והגילוי אור הוא ביצירה כמ"ש יוצר אור כו' והוא כאשר בא הגילוי מן ההעלם בתחלה שזהו ירידת האור אחר שקדם לו החשך כמו בקושיות כו' וד"ל (וזהו שאו' גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור שיש כאן ב' מיני אור וב' מיני חשך אור שקודם לחשך והעלם כנ"ל ואור שאחר החשך וההעלם וזהו גולל אור מפני חשך וחשך כו' וב' מיני חשך א' חשך שקדם לאור כמו ויהי ערב כו' וכמ"ש ולחשך קרא לילה והב' חושך שאחר האור שהוא הנק' העלם ומן ההעלם שבא לגילוי אור הוא אור הב' שבא אחר ההעלם כנ"ל וד"ל):
כד,א(נח) אך עדיין אין מתיישב לנכון דאיך אפשר שבני א"י לימודם הי' רק בהשקפה ראשונה לבד שנק' אור בבחי' יצירה שקודם לחשך והעלם כו' ועוד דענין הפלפול כבר נמשך ע"י משה שהכה בסלע במטהו שע"ד זה נענש וכמ"ש יען כו' להקדישני לעיני ב"י כי אם הי' אומר אל הסלע לא היה פלפול כלל אך שינה את הציווי ויך את הסלע במטהו פעמים זהו ענין הפלפול דהסלע הוא הצור הקשה מבחי' העלם יסוד האש שהוא בחי' ההעלם והקושי כמו הקושיא שקשה כסלע להסתיר האור וכמ"ש בר"מ דכל קושיא מסט' דקליפה שהן בחי' גבורות קשות וכו' אך בהכאה זו על הסלע במטה משה יצא מי החכמה מתכלית ההעלם לגילוי אור שזהו תכלית הפלפול כנ"ל וא"כ מהו החילוק בין ב"ב לבני א"י אם לא שבני א"י לא למדו רק משנה וידוע שתלמוד בבריאה ומשנה ביצירה שזהו העלם וגילוי כנ"ל דא"כ למה נק' תלמוד ירוש' כו' אלא הענין הוא כידוע בענין הזוגות שנק' אשכולות איש שהכל בו דהיינו כל מה שנתחדש ע"י הפלפול דאביי ורבא נודע להם אמתתו של הדבר בתחילה בלא פלפול רק שע"י הפלפול בחשך ילך עד שיגיע לאור והוא לברר ולטהר כל טומאה דק"נ שבקושיות ואותן הזוגות היו מעולם התיקון שלא היו צריכים לבירור זה כלל וזהו הנק' או"י שהולך ומאיר מגבוה לנמוך גם במקום חשך ואפילה דק"נ שלא יוסתר אורו משום קושי' כו' וזהו חטא מי מריבה שלא אמרו בדבור להסלע והוצרך להיות ע"י הפלפול וזהו במחשכים הושיבני במחשכים ממש שהן הקושיות דק"נ וכו' אך בקושיות ותרוצים נתברר ונטהר כל טומאה כמו האריז"ל שהיה מקשה עד שמזיע כי בזה ישבר כח הקליפה דוקא ולכך הזיע מכח הקושיא כי יניקתם מן הפסולת שהוא הזיעה וכשיוצא החום הטבעי לחוץ בזיעה זהו בירור הפסולת וזהו כאשר היה מקשה בכח דוקא ואז יוצא לאור האמת כהכאת הסלע וכו' וד"ל וזהו ההפרש בין ב"ב לבני א"י דבח"ל אויר העמים טמא מק"נ כו' לא יוכל לבא אליהם האור האמתי ממקור החכמה כמו שהוא בלי יצטרך לפלפול גדול בקושיות ותרוצי' והוצרך להיות ע"י פלפול שהוא המביא כל גלוי להעלם והסתר שהן הקושיות שבזה ישבר כח הק"נ וכהכאת הסלע וכה"ג אבל בא"י שאין ק"נ שולטת שם בגסות כ"כ (רק ע"י פרוכתא קלישתא כידוע) ולהיותם מובדלים יותר מטומאת ק"נ יכול האור האמתי להגלות בכלי מוחם מהעלם מקור החכמה לגילוי אור בלא אריכות הפלפול כ"כ רק שמפלפלים בטעמו של דבר לעומקו ולא להקשות רוב קושיות שהן מסט' דק"נ כי שם א"צ בירור כ"כ וזהו שא' במחשכים הושיבני בתלמוד בבלי דוקא ולא בתלמוד ירוש' ואלו ואלו דא"ח רק שזה באו"י מלמעלה למטה וזה בבחי' או"ח כענין ב' מדרגות דחריף ומקשה ומתון ומסיק הנ"ל רק שמ"מ יש יתרון מעלה בבירור דקושיות שזה מגיע לבחי' תכלית העלם העצמות שלמעל' מבחי' ההעלם שמביא לידי גילוי כנ"ל שיש ב' מיני העלם א' שיוכל לבא לידי גילוי דחשך בבריאה ואור ביצירה מלמעלה למטה הנ"ל שזהו מדרגת בני א"י והב' העלם שבעצמות ממש שא"א לבא לגילוי מן ההעלם כ"א ע"י ד"מ מן הכאה בצור כנ"ל וזהו ענין הפלפול שהוא הכאה בסלע להוציא מים ובחי' בצ"ק הנ"ל הוא הכאה בצור להוציא אש שהוא מקור כל העלם אור דחכמ' כו' וכמ"ש קול ה' על המים קול ה' בכח כי התורה ניתנה באש ומים כמ"ש מימינו אש כו' ומחשכים דתלמוד בבלי מגיע בחשך העלם העצמות ממש כמו ישת חשך סתרו שלמעלה מבחי' ההעלם שבא לגילוי שהוא מדרגת תלמוד ירוש' וד"ל:
(נט) ובכל הנ"ל יובן שרש ענין הדלקות נרות דחנוכה שיש בה יתרון מעלה מכל רמ"ח מ"ע דתשב"כ כנ"ל בפי' כי נר מצוה ותורה אור שהוא נר מצוה דחנוכה כו' כי הנה בימי חשמונאי נפלה כנ"י למטה מטה ביותר בתחתית כד,בהמדרגה במקום חשך ואפילה דק"נ שהוא שליטת עכו"ם דק"נ להשכיח' תורתך כו' כנ"ל וזהו כענין הנ"ל במחשכים הושיבני כו' שכאשר החשך מופלא מאד למטה הרי בהכרח שנצרך להאיר לבחי' החשך העליון הנעלם ביותר והוא מ"ש ישת חשך סתרו שהוא בבחי' העלם העצמות ממש שלמעלה מהעלם אור דחכמה כנ"ל ואם יאירו אור מן החשך סתרו הנ"ל הגם שהאור הוא בא בדרך ירידה למטה עכ"ז ירידה זו ממקום גבוה מאד נעלה הוא בא עד שיכולתו להאיר אור דתורה גם בהיותה במחשכים דק"נ וכנ"ל בענין הפלפול ביתרון האור האמתי שבא מן החשך העליון ע"י הבירור דקושיות דק"נ שזהו מלמטה למעלה בבחי' או"ח כנ"ל וכמ"כ במצות נר חנוכה כי העכו"ם טמאו כל השמני' שבהיכל שהוא להחשיך אור דחכמ' דתורה שנק' שמן משחת קדש וכמו שמן דנרות המנורה כו' א"כ כאשר האיר ה' להם בחשך הגדול הזה ודאי בא האור הזה ממקום גבוה מאד ונפלא ביותר מטעם הנ"ל וזהו עיקר הנס דחנוכה שנק' נס נפלא כמ"ש וע"ה ונפלאות כו' ולזה מצות נ"ח על פתח הבית מבחוץ דוקא שהוא להאיר אור בחשך דק"נ כידוע בענין הזמן עד שתכלה רגל מן השוק כו' וזהו כי נר מצוה דחנוכה הוא העושה תורה אור להאיר באור חכמה דתורה מן ההעלם לגילוי מטעם הנ"ל שנר חנוכה הוא כמו דוגמת הפלפול שעולה בבחי' או"ח בהעלם העצמות ממש שמשם נמצ' המקור לכל העלם אור דחכמ' כו' וד"ל. ובכל זה יובן פי' הפסוק טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה ואין לזה הבנה כלל דמה שייך ב' מעלות הללו זע"ז דמשום שטוב סחרה ביום ע"כ לא יכבה בלילה נרה כו' אך הנה ידוע בענין חמשה קנינים הן תורה קנין א' כמ"ש ה' קנני ראשי' דרכו כו' וענין הקנין הוא הבא בדרך מו"מ ומסחור קונ' ומוכר והוא בחי' רפ"ח נצוצין שנפלו בשבה"כ כידוע והבירורים מהם ע"י תו"מ זהו דמיון כעוסק במו"מ להרויח הון רב שמפזר כל מעותיו תחלה ואח"כ ירויח ויצליח לעשו' ברכה כהנה וכהנה בריוח הון גדול כו' וכך הוא ענין ירידת אור החכמה דתו' שבחכמ' אתברירו דוקא שיבוררו הרפ"ח ניצוצין שנפלו בעה"ד טו"ר להבדיל בין טמא לטהור כו' והיינו כל רמ"ח מ"ע בועש' טוב ושס"ה ל"ת בסור מרע וכללותן נכלל באנכי ולא יהי' לך שמפי הגבורה שמענו כו' שמבירורים דרפ"ח ע"י כסף ומשיכה נק' קנין דתורה לעשות מזה למעלה תוס' אור גדול בכל הע"ס דאצילות כמו הון רב (כמ"ש במ"א בענין ארץ כנען כו' וכן ע"פ אם יתן איש את כל הון ביתו כו' וד"ל) וזהו טעמה כי טוב סחרה כי המסחור דכנ"י בתורה הוא בבחי' הבירורי' הנ"ל דבחכמה אתברירו עולה ומצליח שזהו שא' כי טוב סחרה אז גם בלילה לא יכבה נרה כי בלילה הוא בזמן שליטת יניקות החיצונים שנק' חשך ואפילה גדולה כמו דרך רשעים כאפילה כו' וכידוע בפי' חשך ענן וערפל שהן ג"ק הטמאות למטה שבכחם יש להחשיך מאוד לאור דחכמה דתורה כמו בימי חשמונאי שרצו להשכיחם תורתך וטמאו כל השמנים כו' כנ"ל ולזה א' דמשום דטוב סחרה של תורה לברר לרפ"ח כו' ע"כ גם בלילה לא יכבה נרה שאין החיצוני' יכולים כלל לכבות נרה גם בלילה בזמן שליטת החצונים (כמו בזמן הגלות שנק' לילה וכמ"ש נפשי אויתיך בלילה כו' כידוע וד"ל):
(א) רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם ה':
הנה יש להבין למה כפל הדבר לומר רני ושמחי ומהו ההפרש בין רנה לשמחה ועוד מה שייך זה להפטרת חנוכה דלא היה ראוי להתחיל רק במה ששייך לענין דחנוכה והוא בסוף הפ' במ"ש ראיתי מנורת זהב כו':
אך הנה כתיב עבדו את ה' בשמחה באו לפניו ברננה הרי צ"ל העבודה בשמח' דוקא והעלאה והתכללות לבא לפניו ממש הוא ברנה דוקא ובזהר א' דשמחה בצפרא ורננה ברמשא ולכאורה משמעות הפסוקים בכמה מקומות דהרנה בצפרא כמו ברן יחד כוכבי בקר כה,אויריעו כל בני אלקים וכה"ג:
והנה יש להבין תחלה מ"ש זכר רב טובך יביעו וצדקתך ירננו מה שייך הרנה בצדקתך דוקא ויש להקדים תחלה ענין הרנה שהוא השיר והזמרה הבאה מחמת התגברות תשוקה נפלאה לצאת וליכלל באלקי' חיים והוא כל עיקר ענין עבודת המלאכי' שאו' שירה כל היום כידוע והוא כמו כל עלול שתשוקתו להתכלל בעילה שלו שמקבל ממנו אור שפעו כך בכלל יש בכל מלאך הנברא יש מאין האלקי תשוקה רבה וכוסף חזק שתכסוף וגם כלתה נפשו לידבק במקור חוצבו באלקי' חיים ומלך עולם והוא לבחי' כח האלקי המהוה אותו מאין ליש בתמידו' ע"כ תשוקה זאת נצחיי' אצל כל המלאכי' וצבא השמים העליונים מצד התהוות הבריאה שלהם בתמידות מאין ליש וכמ"ש וצבא השמים לך משתחווים לך ממש דהיינו לכח אלקי המחי' ומהוה אותם משתחווים בשירה וזמרה כו' והשתחווא' זו תמידית היא בלי הפסק כלל כסיבוב הגלגלים שהם מחצוניות דחצוניות האופנים וחיות הקדש כידוע אך יש להבין בזה דהלא ידוע דהתהוות הבריאה יש מאין בהכרח באה ע"י צמצום והסתר אור האלקי שבלא זה לא הי' בריאה בע"ג כו' ואם הארת הכח האלקי מאיר בה בתמידות שלזה משתחווים בתמידות כנ"ל איך הם במציאות יש כו':
(ב) אך הענין הוא דודאי כח האלקי המהוה אותם המתגלה עליהם הוא בבחי' מקיף בהעלם כמו שא' ומוראך עליהם וכן ומקבלים עליהם עמ"ש כו' וכאשר בא האור הזה בגלוי ובקירוב יותר מכפי מדת הצמצום אז הן מתפעלים ביותר ומשתחווים ואו' שירה ומשבחים ומפארים ליוצרם כו' וניתוסף להם אור וחיות גדול עד שתשוקתם לצאת מכלי חומרם המוגבל לגמרי והיינו מה שאו' השרפים קדוש הוי' כו' והאופנים ברעש גדול או' ברוך כו' וכמ"ש בזהר בפי' שמות המלאכים כמיכאל גבריאל דאל זה נהירו דנהיר עלייהו בבחי' מקיף כו' וכן ואימתך עליהם בבחי' מקיף כו' והוא בחי' מדת המל' דמלכותך מל' כ"ע שמדה זו מאיר בכל העולמות והנבראים במדה וקצבה דוקא ומזה הן חיים וקיימים במציאות בריאה יש מאין אך כאשר מאיר הארת אור ושפע אלקי ביתר מכדי המדה שלהם בקירוב יותר אז תכלה נפשם ליכלל במקורם מעוצם התשוקה ונקרא התכללות וביטול זה בחי' ביטול היש לאין ממש והוא ענין השיר שאו' המלאכים בכל עולם לפ"ע הגלוי אור האלקי דמדת מל' דאצילות בבי"ע עד צבא השמים התחתונים שמקבלים ממל' דמל' דעשי' והן הגלגלים ומזלות כו' שמשתחוים בסיבובם בתמידות ונמצא מובן דגם זאת ההארה הבאה מלמעלה ביתר מכפי המדה גם זה בא במדה ושיעור בכל עולם לפי ערך שאם לא הי' נמשך במדה היו מתבטלים ממציאותם לגמרי וכענין הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפן לגמרי כו' ואמנם הארה זאת הבא' בגלוי מן ההעלם זהו עיקר חידוש האור ושפע לקיום הברואי' מאין ליש בכל יום שיתקיימו במציאותם בחומר וצורה שלהם וכמו שא' ובטובו מחדש בכל יום תמיד מע"ב כי אין חידוש החיות שלהם בא כ"א מלמעלה ממקור חוצבם הבא בבחי' ההסתר וצמצום כו' וזהו שתשוקתם להתכלל בבחי' כליון כל עצמותם במקור החיים הנמשך להם בגלוי יותר ממדתם הראשונה וענין התכללות זאת הוא ע"י השיר שלהם דוקא כי כל בחי' התכללות ועלי' מלמטה למעלה הוא ע"י שיר דוקא כידוע דכל שיר וניגון הוא הבא בבחי' עלי' והתכללות וא"א לעלי' והתכללות בלא שיר וזמרה עד שתכלה נפשו בשיר זה מעוצם התענוג והחדוה שנק' בחי' רצוא כו' (וכמו בנפש האדם בהתפעלות עצמיות הנפש ממש ישיר בשיר וניגון שנק' שיר פשוט שבא מעצם הנפש ברוב התגברות התענוג והעריבות עד שמתגברת על הנפש לצאת מכלי הגוף לגמרי כמו לבי ובשרי ממש ירננו כו' כלה שארי ולבבי כו' כה,בכמובן בכל שירות שבתהילים כו') אך יש בשיר וניגון בחי' רצוא ושוב שאחר העלי' וההתכללות לצאת מן החומר חוזר ומתיישב רוחו אליו בבחי' שוב וכמ"ש והחיות רו"ש כלהב היוצא וחוזר ונכנס וכך הוא בניגון שיש בו ב' תנועות א' החדוה והתענוג לצאת וליכלל והב' המרירות מצד היפוכו שלא יכול לעלות כמו מתי אבא ואראה פני אלקים וכה"ג והוא בחי' שוב וכלולים כא' בתנועות הנגון והשיר כידוע שא"א לכל שיר ונגון בלא התכללות מרו"ש יחד וכך הוא בשיר המלאכים כשמשתחוים ואו' שירה כמו ענין הסיבוב דגלגלים שעולים ויורדים בסיבובם וכך הוא באופנים וחיות הקדש וגם בשרפים שבעולם הבריאה שאו' קדוש וחוזרים ואומרים מלא כה"כ וכה"ג וד"ל:
(ג) וזהו וצדקתך ירננו פי' צדקתך הוא בחי' מדת מל' דאצי' שממדה זו נמשך מקור כל שפע החיים עליונים למלאכים ועולמות שנק' צדק ע"ש בחי' הצדקה ממש כמו הצדקה וחסד לעני להחיות רוח שפלים כמ"ש צדק מלאה ימינך דוקא וכתי' כי צדיק ה' צדקות אהב כו' אך מפני שבא האור ושפע במדה ושיעור קצוב דוקא (לבד הצמצום והסת' האו' הבא במד' וגבול ממש כדי שיהי' מציאו' יש מאין כנ"ל הרי גם האור העליון שלמעלה מן הצמצום להיות ביטול היש לאין בא גם הוא במדה ושיעור כנ"ל וד"ל) נק' צדק ע"ש מדת הדין כמ"ש צדק דאיהו דין כו' ולא בחי' דין גמור אלא מפני שבא בצדק ומשפט במדה ושיעור דוקא והוא מ"ש בזהר דצדק איהו מלכותא קדישא לפי שמדת המל' הוא המשפיע במד' ושיעו' בכל עולם ובכל מלאך ונבר' לפום שיעור' דילי' בלבד עד גם בע' שרי' שלמטה משפי' לפי ערכם כמ"ש מלך אלקי' על גוי' כו' וכתיב מי לא ייראך מלך הגוים כו' וכתיב יראו מה' כל הארץ כו' רק שבא במד' מצומצמת יותר וכן הללו את ה' כל גוים וכן הבו לה' משפחות עמים וכן כל העמים כו' הריעו לה' כל הארץ וכה"ג (וגם בע' אוה"ע נופל יראה ופחד אלקים לפרקי' כאשר שרים העליונים שלהם או' שירה כמו בשרו של עשו כו' ונבוכדנצר וכו') (וכמ"כ בהרהורי תשובה ברשעים יפול לפרקי' כמו ב"ק מכרזת כו' והכל במדה ושיעור וכו') ונמצא כלולה מדה זאת מחו"ג כמ"ש צדק מלאה ימינך בחי' ימין דחסד כמו הצדקה ממש ומפני מדה"ד הבא במדה ושיעור הוא הנק' דינא דמלכותא והוא אותיות שם אד' אדון כל הארץ או שופט כל הארץ כו' וזהו שא' צדק דאיהו דין כו' וד"ל. והנה מאחר שמבואר למעלה דכל אור ושפע דבחי' המל' באה במדה ושיעור א"כ בהכרח לומר שיש דבר מה שבו מודדין ושוקלין לאור השפע האלקי' הזאת כמה יהיה בחי' ביטול היש של המלאכים ונבראים לאין בשיר שלהם כנ"ל והוא הנק' מאזני צדק דהיינו בחי' כלי המשקל הנק' מאזנים שבהן שוקלין ומודדים כמה יומשך אור האלקי דמדת מל' שמים בעולמות בכל עולם לפי ערכו דווקא (עד עוה"ז השפל גם באוה"ע וכ"ש בנש"י כו') כי הרי מובן מכל הנ"ל דלפ"ע המדה שמקבלים עליהם אור האלקי מבחי' מל' שמים דלעילא בגלוי יותר כך הוא לפ"ע זה ממש ענין קבלת אור ושפע האלקי הבא בתוך תוכם בשביל קיום מציאותם מאין האלקי לבחי' יש כו' אם בתוס' מרובה על העיקר כנ"ל בענין מחדש בכל יום מע"ב שזהו הנק' חידוש האור מבחי' מקור החיים כו' מאחר שמדה זאת דבחי' המל' הוא בחי' מקור לכל האור וכח השפע האלקית הנמשך בכל עולם וכמ"ש מלכותך מל' כ"ע שמזה עיקר חיותם וקיומם (וכמ"ש יראת ה' לחיים דמבחי' יראת ה' הוא עיקר קיום החיות וע"כ המלאכים יותר חיים נצחיים מן הנשמות כמ"ש במ"א) וא"כ בהכרח לומר שאין כל העולמות מקבלים בשוה אלא נמדד במדה ומשקל בכל עולם לפי ערכו לבד ולא הרב' יותר מכפי המדה שלהם בביטול היש לאין רק כפום שיעורא דילי' בלבד שאם הי' מאיר כו,אבכל עולם ומלאך מעט יותר ממדתם ושיעורם הי' בטל במציאות לגמרי כעין הושיט אצבעו קטנה (שהוא יוד כו') ושרפן כנ"ל וזהו פי' מאזני צדק שהן בחי' נו"ה דמל' כידוע שנק' כליות יועצות איך וכמה יומשך בכל עולם במדה ושיעור כמו שנמדד דבר במאזנים ממש וכן מ"ש שחקים יזלו צדק כו' כידוע ומבואר בזהר בכמה דוכתי וד"ל:
(ד) אך הנה עדיין יש להבין מ"ש צדק מלאה ימינך דמשמע שעיקר בחי' הצדק שהוא בחי' המל' מלאה מימין העליון שהוא בחי' החסד דקו ימין חח"ן כו' וכמ"ש והוכן בחסד כסא שהוא כסא המל' וכן א' כי אמרתי עולם חסד יבנה שעיקר בנין העולמות מבחי' חסד דוקא והוא ענין ה"א דצדק' שהוא בחי' ה"ח שנמשכין במל' שנק' צדק כידוע ולפי הנ"ל עיקר ענין מדת המל' הוא בבחי' הדין וצמצום להיות נמשך האור ושפע האלקית במדה ושיעור דוקא מטעם הנ"ל אך באמת שניהם ענין א' דבנין העולמות בחו"ג שבמל' לפי שהמל' עצמה כלולה מחו"ג כענין השפע הבאה בעולמות שהוא בבחי' רו"ש כנ"ל (וראיה לזה ממ"ש למען יזמרך כבוד ולא ידום דהיינו בחי' עליי' המל' שנק' כסא כבוד וכתיב כבוד אלקים הסתר דבר והוא בחי' כתר מל' שעולה למעלה תמיד שנק' עולת תמיד כמ"ש לעולם ה' דברך נצב בשמי' שהוא דבוק בחזה דז"א כו' וכמ"ש בזהר בפי' אלקים אל דמי לך דאלקים תתאה שנק' נה"ת קארי תדיר לנה"ע ולא שכיך לעלמין ובחי' ע"ס דמל' נמשך ויורד למטה בעולמות בבחי' החסד וע"ז א' והוכן בחסד כסא כו' וז"ש כבוד מלכים חקור דבר כו') וביאור הענין הנה ידוע דכל מע"ב נבראו בשם אלקים דוקא שהוא מדה"ד והוא מה שא' לעולמו די בבחי' מדה ושיעור אבל זהו עצמו בחי' חסד ממש רק שנק' בחי' גבורה שבחסד ויש בזה ב' ענינים א' בחי' צמצום כח האלקי עצמו שזהו עצמו בחי' חסד והב' בחי' התחלקות אור השפע במדה ושיעור כנ"ל והענין הוא כמו שאנו רואי' בחי' ירידת אור האלקי עצמו לבא בג' מדריגות דעולם שנה נפש שז"ש מלכותך מכ"ע וממשלתך בכל דור ודור בחי' נפש הוא בחי' מלכותך שהוא מדת מל' דאצי' יורד ונמשך ומתצמצם בריבוי צמצומים מעולם להיות מל' כ"ע מעולם לעולם שלמטה הימנו כמו מל' דבריאה מהוה עולם הבריאה נשמות ומלאכים דבריאה ומל' דיציר' מהוה עולם היצי' עד עולם העשי' שמקבל ממל' דמל' דעשי' וזהו מל' כ"ע עד מלך אלקי' על גוים כו' שהן שבעים שרים דנגה דעשי' שבמדה זו מחיה ומהוה את כולם כידוע והב' בחי' שנה שהוא הזמן והוא מה שנאמר ממשלתך בכל דור ודור והוא מה שהמשכת חיים העליונים האלקי' בא בבחי' התחלקות הזמן שגם הוא בחי' נברא יש מאין ממש שהרי בבחינת אלקות עצמו הוא למעלה מבחינת זמן והרי הוא בא בהתחלקות הזמן שזהו ענין דור ודור וכמו מלך מלך ימלוך והן ו' אלפי שני' דהוי עלמא בכלל בחי' עבר והוה ועתיד כו' והג' בבחי' מקום שנק' עולם בכל עולם לפי ערכו בחי' ו"ק מעלה ומטה כו' וכתיב הנה מקום אתי שבחי' מקום של כל עולם בטל ונכלל לאלקות שלמעלה מבחי' מקום וכמו שאומר ברוך המקום כו' והיינו שנק' אלופו ש"ע כו' והן ג' מדרגות דעולם שנה נפש מלמטה למעלה שבא רק ע"י בחי' ירידה וצמצום גדול לגבי עצמות אלקים חיים וכמו שאמר אתה הוא קודם שנברא העולם כו' אך גם צמצום כח האלקי הזה הוא עצמו בחי' חסד דוקא כי חפץ חסד הוא ע"כ צמצם א"ע להיות מל' כ"ע בזמן ומקום כו' (ויש לפרש בהיפוך דעש"נ הוא מלמעלה למטה ועולם הוא בחי' המל' שמחי' בכללות הכל כמו בראשית ברא שמים וארץ כו' וז"ש מל' כ"ע ואח"כ מתחלק לפרטית והוא בחי' זמן ומקום דשנה ונפש דנפש הוא החיות אלקי שבתוך כל בריאה שבא בבחי' יש במציא' בע"ג והוא שנק' מקום בבחי' או"כ חומר כו,בוצורה ושניהם אמת) צמצום הב' בבחי' התחלקות האור ושפע האלקית שנמשך ובא בעולמות במדה וקצבה דוקא כמו שמבואר למעלה בענין מאזני צדק הנ"ל והוא לחדש האור והשפע ממקור החיים כנ"ל ואע"פ שזהו בחי' דין וצמצום אבל זהו עצמו בחי' חסד גדול וראי' לזה ממ"ש מכלכל חיים בחסד פי' מכלכל כמו פרנסה וכלכלה כפשוטו והוא ענין ירידת אור השפע האלקי' ממקור החיים העליונים בכל עולם ועולם עד עוה"ז השפל הכל בא בחסד דוקא ואע"פ שבא במדה ושיעור כשוקל במאזנים ממש כנ"ל אדרבה זהו עצמו עיקר החסד דוקא וה"ז כמו משל המודד מכלי גדול לכלים קטנים הרבה לחלק לכאו"א כפי מדתו כך אור ושפע חסד העליון הכללי נמדד לכלים מכלים שונים קטנים לחלק בכל עולם לפי ערכו ומדתו והוא עפ"י מאמר קו המדה שזהו משקל מאזני צדק הנ"ל וזהו פי' מכלכל לשון כלי שבא בכלים מכלים שונים או לשון מכלכל דבריו במשפט שהוא ענין מדה ושיעור וזהו חסד גדול כדי שיתקבל השפע בכאו"א לפי ערכו שאם הי' החסד בלי מדה לא הי' מתקבל כלל ונהפך לבחי' דין המנגדו כמו שאנו או' הזן את העולם כולו בחן ובחסד דוקא דהיינו מה שהשפע פרנסה ומזון כאו"א באה לו כפי המדה באופן צרכי חיותו וקיומו דוקא (וע"כ א' שאדם נידון בכל יום על אופן פרנסתו שהוא בחי' הכלי והלבוש באופן ששייך אליו אע"פ שכבר מזונותיו פסוקים בכלל מר"ה כו' וראי' ממ"ש ריש ועושר אל תתן לי שהעושר ירחיב לבו ויהפך החסד לדין ועונש רק הטריפני לחם חוקי לבד כו' וכן להיפך הרישות והדלות יעבור ע"ד כו' ועיקר הענין הוא מה שימצא אדם טרף מזונו לפי מה שהוא וא"ל לא די שלא יחי' ממנו אלא יוזק בנפשו וע"ד דוגמא ממזונות כל הברואים שהיו בתבת נח שהי' נח צריך לכוין ליתן לכל חיה ועוף מזונו כפי מזגו ולא להחליף מזון טרף הארי לשור ומזון השור לארי וכה"ג למעלה במה שזן את הכל ונותן לחם לכ"ב כו' הוא זן ומפרנס לכל בהתחלקות שיעור ומדה לכאו"א כפי הנצרך אליו גם בעולמו' הרוחניים כמו בנשמות בג"ע ולמלאכים עליונים כמו הכפירים שואגים לטרף כו' וכמו דכתי' מצמיח חציר לבהמה כו' וכמ"ש בזהר) וע"כ א' מכלכל חיים בחסד דוקא והוא מבחי' גבורה שבחסד שהוא עיקר החסד מטעם הנ"ל וזהו עיקר ענין ברכת אתה גבור לעולם כו' אחר ברכה דחסד דאברהם שיבא החסד בהתחלקות דוקא ולכך מזכירים גבורו' גשמים בברכה זו שהוא ג"כ בבחי' גבורה שבחסד כידוע וד"ל ובזה יובן פי' צדק מלאה ימינך בב' אופני' א' דצדק דאיהי דין דינא דמלכות' כנ"ל שבא במדה ושיעור שהן בחי' מאזני צדק הנ"ל ימלא לימיניך שהוא בחי' אור חסד עליון הכללי שיבוא במילוי ריבוי כלים מכלים שונים כמו פי' מכלכל חיים בחסד הנ"ל והב' דימינך מלאה מבחי' צדק דאיהי דין שהוא במה שבא החסד העליון בהתחלקות ריבוי כלים לחלק לכאו"א כפי הראוי לו כו' והכל ענין א' עם ענין מכלכל חיים בחסד הנ"ל והוא בחי' הכולל חו"ג בה"א דצדקה כנ"ל וד"ל ובכ"ז יתורץ הקושיא דלעיל במה שבנין המל' הוא מבחי' החסד דוקא כמ"ש והוכן בחסד כסא וכמ"ש עולם חסד יבנה דודאי אור השפע האלקית נמשך בבחי' החסד דוקא אבל גם זה אמת דאור האלקי הזה עצמו בא בבחי' צמצום ושיעור ומדה מטעם הנ"ל בענין מכלכל חיים בחסד ובפי' צדק מלאה ימינך כו' (וגם בעצם ירידת וצמצום כח האלקי בבחי' עש"נ כנ"ל) והוא בחי' גבורה שבחסד שזהו עיקר החסד כנ"ל והכל א' ממש וד"ל:
(ה) וזהו ענין וצדקתך ירננו דהנה מבואר למעלה בפי' ענין מאזני צדק דאיהי דינא דמל' כו' שגם בחי' האור העליון האלקי הבא מלמעלה מכפי המדה והצמצום בשביל בחי' ביטול היש לאין ממש שזהו ענין בחי' השיר וזמרה של המלאכים שעולים בבחי' עלי' והתכללות כו' גם זה בא במדה ושיעור כז,אוהוא שנמדדים ג"כ במשקל מאזני צדק כנ"ל שהוא המשכו' אוה"מ דבחי' מלכות שמים דלעילא (שזהו אמתית ענין מלכותך מל' כ"ע וממשלתך כו') שאם היה אור זה דמל' שמים נמשך עליהם ביתר מעט מכפי מדתם היו מתבטלים לגמרי כו' ע"כ א' וצדקתך שהוא בחי' מל' שנק' צדק דאיהי מלכותא קדישא ירננו ברינה ושיר דהיינו שהן עולין בביטול והתכללות ממש למעלה ממקור חוצבם המצומצם לצאת מנרתק חומר גופם ע"י שיר דוקא כנ"ל והוא מפני בחי' גלוי אור מ"ש דלעילא המאיר עליהם כאשר בא בקירוב בכלי השגתם המצומצם כו' שלזה ירננו ברנה שהוא התפעלות כל העצמיות (כנ"ל בענין שיר פשוט כו' שזהו כאשר בא האור מלמעלה מערך צמצום האור המלובש בהם כו') אך גם זה מה שבאים לכלל רנה בביטול והתכללות ממש הרי הוא נמשך במדה ומשקל דמאזני צדק הנ"ל שלא יתבטלו לגמרי וכנ"ל שזהו עיקר חידוש חיותם המצומצם באו"כ כו') וא"כ מובן מזה עכ"פ שלא יגיע ויעלה הרינה של המלאכים גם בביטול והתכללות שלהם רק בבחי' המל' מקור חיות העולמות שנק' צדקתך צדק ה"א להחיות מלאכים מאין ליש ממש אבל למעלה מבחי' המל' שנק' צדק אין להם כח לעלות ולידבק שם גם לא ע"י רנה וביטול במציאות לגמרי להיותו למעל' מעלה ממקור חיות העולמות כידוע שאין התהוות העולמות רק מבחי' המל' שנק' צדק וצדקה וכמ"ש כי עמך מקור חיים כו' וזהו וצדקתך דוקא ירננו ולא למעלה מזה וד"ל:
(ו) וזהו זכר רב טובך יביעו דהנה ידוע מ"ש בזהר דאית צדיק וצדק צדיק בדכורא וצדק בנוק' וכמו אמרו צדיק כי טוב זהו בבחי' דכורא כו' והענין הוא כידוע שזהו בחי' צדיק עליון וצדיק תחתון (בחי' יוסף ובחי' בנימין כמ"ש במ"א בענין שהם וישפה) וביאור הדבר ידוע עמ"ש או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי שהן ב' שלימות שלום דמשפיע במקבל שהוא בחי' התקשרות של המשפיע במקבל באהבתו אותו כנפשו כאהבתו של יונתן לדוד שאהבת נפשו אהבו דיונתן הוא המשפיע ודוד בחי' מקבל היה אוהבו כנפשו להשפיע וליתן לו כל אשר לו כמ"ש ויתפשט יונתן את המעיל כו' וכמו תאובת' דדכורא לגבי נוקבא להשפיע למקבל כענין יותר ממה שהעגל רוצה כו' הפרה רוצה כו' והיינו בחי' ההתקשרות אהבה שיש במשפיע אל המקבל כאיש לאשתו וכרב לתלמיד וכה"ג בכל עילה ועלול שנק' משפיע ומקבל למעלה בהשתלשלות העולמות כמו במלאכי' שנא' וקרא זא"ז ות"א ומקבלין דין מן דין הרי ודאי יש בכל עילה הנק' משפיע בחי' התקשרו' אהב' וחשק להשפיע למקבל העלול ובחי' התקשרות זאת שלו אל המקבל נק' צ"ע ונק' טוב כמ"ש אמרו צדיק כי טוב כמו טבע הטוב בעצם להטיב ולהשפיע לזולתו כל אשר לו ולא יניח לעצמו כלום וכמו ע"ד הפשוט כתי' צדיק חונן ונותן וע"כ נקרא צדיק ע"ש השפעת הצדקה וכך הוא למעלה מעלה בעצמות אא"ס ב"ה מקור כל ההשתל' דאבי"ע נקרא צדיק כמ"ש כי צדיק ה' צדקות אהב כו' שהרי נק' עילת כל העילות כו' וכאשר מיוחד אור אה"ר בהתקשרות שלו להשפיע לכנ"י דוקא שהן בחי' מקבל כמ"ש יאר ה' פניו אליך דוקא וכן אה"ע אהבתיך אה"ר כו' אחת היא יונתי כו' נק' צדיק עליון וכמ"ש אור זרוע לצדיק כו' כידוע ובחי' צ"ת היינו בחי' התקשרות אה"ר שיש במקבל אל המשפיע לקבל ממנו השפע תמיד כמו תאובתא דנוק' לגבי דכורא כמ"ש ואל אישך תשוקתך כו' כך יש בכל עלול התקשרות אהבה ותשוקה לקבל שפעו מן העילה שלו בבחי' העלא' והתכללות ליכלל ולידבק בעילתו אבל התקשרות האור דמשפיע במקבל בא' דרך ירידה מעצמותו אל המקבל להתקשר ולהתדבק במקבל להשפיע לו כנ"ל ע"כ נקרא בחי' ירידה זאת של המשפיע להתייחד במקבל בשם טוב (משא"כ מי שאינו טוב בעצם שמונע כל שפע למקבלים כו') וכך הוא בכנ"י שיש בהם בחי' התקשרות כז,באה"ר לעלות ולקבל אור ושפע אלקות בתוך תוכם כמו ואל אישך כו' כמו אשה שאינה כורתת ברית רק לבעלה (והוא בחי' רוחא דשביק בגווה כו' כמ"ש במ"א) (והוא בחי' בנימין דכתיב ביה ונפשו קשורה בנפשו) וזהו בחי' צ"ת התקשרות שמן המקבל אל המשפיע שתמיד נגלה ונקשר בו תשוקה לעלות לקבל (ונקרא העלאת מ"ן וכמ"ש במ"א ע"פ עלי באר כו' בחי' בארה של מרים) והיינו בחי' כח ההתקשרות החזקה מאד שמושרש בכאו"א מישראל למס"נ על קדוש השם או שישוב בתשובה שלימה במס"נ כו' וזהו ועמך כולם צדיקים ב' צדיקים צדיק עליון וצדיק תחתון לפי שבחינת צדיק עליון דמשפיע מאיר בכל א' מישראל בהתקשרות שלו שנק' צ"ת והיינו ב' נהורי' דנר ה' נשמת אדם נה"ת ונה"ע כו' וד"ל והנה ע"ד הנ"ל בפרטות ההשתלשלות בכל עו"ע שנקרא משפיע ומקבל שנק' צ"ע וצ"ת כך יובן בכללות כל ההשתלשלות עו"ע דבחי' מל' דאצי' נקרא צ"ת בהיות שהוא בחי' מקבל הכללי שכולל כל המקבלים הפרטיי' שהן כל עולמות דבי"ע ונק' עלמא דנוקבא שתשוקתה לקבל שפע עליונה דע"ס דאצי' שבז"א ואו"א כו' שנק' משפיע בחי' עלמא דדכורא בכלל ויש בה בחי' התקשרות אה"ר ותשוקה גדולה לעלות בתמידות כנ"ל ונק' עולת תמיד וכתיב אש תמיד תוקד כו' לא תכבה מפני שעולה תמיד באש התשוקה וכן מ"ש למען יזמרך כבוד ולא ידום וא' בזהר דנה"ת קארי תדיר לנה"ע ולא שכיך לעלמין ובנר ה' נשמת אדם למטה שיש בה התקשרות תמידית לעלות ולידבק ביוצרה כנ"ל ובחי' צ"ע הוא בחי' התקשרות המשפיע שהוא בחי' יסוד ז"א שתשוקתו לירד ולהשפיע למקבל שהוא המל' כמ"ש אמרו צדיק כי טוב כו' וכתיב אור זרוע לצ"ע כו' כנ"ל לפי שבחי' ז"א ונוק' כו' נק' עילה ועלול בכלל כמו כל עילה ועלול בפרטות וז"ש לך ה' הגדולה כו' שהן מדות דז"א ואח"כ א' כי כל בשמים ובארץ כו' דאחיד בשמיא וארעא דהיינו בחי' התקשרות דמשפיע שהוא בחי' יסוד ז"א צ"ע הנ"ל דאחיד כו' שמתקשר במל' שנק' ארץ ומחבר מעלה ומטה דהיינו שמחבר ומקשר אור השפע דמשפיע במקבל כנ"ל וזהו המגביהי לשבת יו"ד דמגביהי בחכמה בראש שלמעלה מהיות מקור משפיע למל' ומשפילי לראות בשמים ובארץ יו"ד זעירא דח"ת בסוף בבחי' יסוד שהוא התקשרות השפע למקבל וז"ש בשמים ובארץ יחד כנ"ל וד"ל:
(ז) וזהו זכר רב טובך יביעו פי' רב טובך העצמי שהוא בחי' יסוד דא"א וע"י שבו מאיר מעצמות הטוב שבעצמות א"ס ב"ה ונק' טובך הגדול שבבחי' א"ס ממש כמו ובטובך הגדול ישוב חרון אפך כו' והענין הוא כידוע דאע"פ שבחי' ז"א דאצי' נק' סוף עולם הא"ס להיותו בחי' מדות דאציל' שנאצלו אחר צמצום הראשון שנק' מקום פנוי כו' וגם אחר צמצום אור הכתר שנק' א"א וע"י שהוא בחי' הרצון והתענוג שלמעלה מחו"ב דאצי' כו' עכ"ז הרי מאיר שם מעצמות אא"ס שבפנימית ע"י וא"א ע"י בחי' הקו"ח שעובר בכל עולם האצי' ששרשו בעצמות אא"ס ממש ולזה א' בזהר דאיהו וחיוהי חד ממש שהן ע"ס דז"א שמיוחדים בעצמות המאציל כשלהבת הקשורה בגחלת כמ"ש בס"י ומבואר במ"א וע"כ גם בחי' רב טובך שבעצמות מאיר באצי' בבחי' טוב דצ"ע שהוא בחי' יסוד ז"א וכמ"ש צדיק כתמר יפרח כארז כו' כמ"ש במ"א וז"ש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך שהן נש"י ע"י קיום תו"מ דוקא לחיי העוה"ב והוא אור הגנוז לצדיקים לע"ל מוי"ב שנק' אור ז' הימים כו' וכמ"ש והיה לך ה' לאור עולם ואע"פ שצפנת ליראיך לע"ל מ"מ אפס קצהו מאיר גם עכשיו שהוא גלוי רב טוב העצמות באצי' משום דאיהו וחיוהי חד כנ"ל אך שנק' זכר רב טובך פי' זכר זכרון שם בעלמא כמו עד"מ זכרון שם המלך שכל אדם יוכל להזכיר שמו אע"פ שאינו מכירו כלל רק ע"פ קריאת שמו יוכל להכיר אפס קצהו כך רק זכר של רב טובך העצמי הוא כח,אשמאיר מעולם הא"ס בעולם האצי' ונמשך ויורד בהשתלשלות גם מאצי' לבי"ע לנשמות ומלאכים שיוכלו ג"כ להזכיר זכר רב טובך כו' אבל א"א שישיגו במהו"ע דרב טובך זה רק לחיי העוה"ב שצפון וגנוז לצדיקים יראו וישיגו והיינו עדן שנאמר בו עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו רק גם עתה מאיר קצת אור מאור הזרוע לצ"ע גם מרב טוב זה בג"ע לנשמות להיות שרשם בעצם מאור זרוע לצ"ע כי נר הויה ממש נשמת אדם כו' ע"כ יוכלו הנשמות להתענג על ה' בגלוי אור קצת מבחי' רב טוב זה דבחי' עדן העליון בג"ע העליון והתחתון מדי שבת וחדש שעולין בעליות העולמות כידוע אבל המלאכים אין שרשם רק מבחי' המל' שהוא בחי' דבור העליון כמ"ש וברוח פיו כל צבאם כידוע איך יוכלו להכיר ולהשיג גם במקצת בבחי' רב טובך הצפון וגנוז בהעלם דגם באור טוב העליון דיסוד ז"א שנק' צ"ע א"א שיעלו ויגיעו לשם גם בעלי' וביטול במציאות מאחר שהוא למעלה מעלה ממקור חוצבם מפני שהוא למעלה מבחי' המל' מקור חוצב כל הנבראים כמ"ש כי עמך מקור חיים כו' כנ"ל ע"כ הוא רם ונבדל מהם לגמרי כי אין למלאכים ועולמות שרש רק בבחי' מל' שנק' צדקתך שלזה א' וצדקתך ירננו שיגיעו לשם ברנה ושיר בעלי' והתכללות והוא רק בחי' צ"ת הנ"ל שמשם נמשך להם השפע מחדש בחדוש אור גלוי להיותו מקור העליון שלהם כנ"ל עד שיתפעלו מאד להתכלל ממש ע"י שיר וזהו ירננו אבל ברב טובך שבצ"ע שנק' טוב איך יוכלו גם לרנן בעלי' והתכללות לשם אחר שאין להם שרש שם והוא נבדל לגמרי מהם רק עכ"ז זכר רב טובך זה יביעו דהיינו בבחי' זכרון דבר מה בעלמא יוכלו להזכיר שם רב טובך והוא מרחוק ובהעלם גדול מאד כנ"ל במשל הזוכר שם המלך כו' וזהו פי' יביעו בלחש ובהעלם גדול ולא ברנה ושיר כלל וד"ל אבל צדקתך שהוא בחי' המל' שהוא מקור חוצבם ירננו ליכלל ולעלות ולהדבק שם כי משם שרש מקור חוצבם אמנם מה שזכר רב טובך יביעו הוא דוקא הנותן כח ועוז להיות ירננו לצדקתך כי כח המעלה מ"ן דמלאכי' במל' גם זה נמשך מכח העליון יותר והוא מבחי' יסוד ז"א שנק' צ"ע וראיה לזה ממה שגם בעליות העולמות ומלאכים דבי"ע בקבלת שבת נאמר יבא כל בשר להשתחוות לפני ה' ממש שהוא בחי' הויה דאצי' מפני שמשם נמשך הכח ועוז שיעלו ברנה ושירה למקור חוצבם כו' וד"ל וזהו מ"ש הריעו לה' כל הארץ והן כל העולמות ומלאכים שעולים ונכללים ביסוד דנוק' שנק' באר מ"ח כו' ונק' כל הארץ עבדו ה' בשמחה ואז באו לפניו ברננה פי' באו לפניו ממש ע"י רננה שירננו לצדקתך שהוא המל' כשעולין שם ברצוא ותשוקה נפלאה לצאת מכלי נרתק חומרם לגמרי וכאשר יוצאים מכלי גופם ע"י הרנה ונכללים במקורם שנק' צדקתך כנ"ל אזי בוא יבואו לפני הוי' ממש ע"י רננה זאת דוקא משום דגם זה הכח שיכלו לעלות ברננה נמשך משם הוי"ה דז"א וכמ"ש תנו עוז לאלקים וכמ"ש במ"א וד"ל:
(ח) ומעתה יש להבין מ"ש עבדו את ה' בשמחה תחלה ואח"כ באו לפניו ברננה ומ"ש בזהר דשמחה בצפרא ורננא ברמשא דוקא כו' דהנה ידוע בדברי רז"ל שיש מדת יום ומדת לילה כו' והלילה קודם ליום בסדר הבריאה כמ"ש ויהי ערב ואח"כ ויהי בקר ואמרז"ל דכברייתו ש"ע ברישא חשוכא והדר נהורא שהרי הערב היה תחלה ואח"כ בקר ומאחר שנאמר ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה הרי ודאי קדם חשך לאור בסדר הבריאה וכמ"ש והארץ הית' כו' וחשך על פני תהום ואח"כ א' יהי אור כו' ואע"פ שביום ד' במא' יהי מארת ברקיע כו' להבדיל בין היום ובין הלילה כו' עד ולהבדיל בין האור ובין החשך וירא אלקים כי טוב מזה מובן דחשך דלילה אחר אור דיום וכמ"כ כח,בבמא' דיהי אור א' וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל אלקים בין האור והחשך ויקרא לאור יום ולחשך קרא לילה כו' עכ"ז הרי א' ביום הא' גם לאחר שהבדיל בין האור והחשך ויהי ערב ויהי בקר יום אחד קדם ערב לבקר וכן ביום ד' א' ויהי ערב כו' (והבדלה ראשונה היה לאור הטוב שנגנז לע"ל שלא ישתמשו אור וחשך בערבוביא והבדלה הב' ביום ד' ע"י המארות היה להיות יום ולילה ממש ע"י המארות אע"פ שכבר הבדיל בין האור וחשך וקרא לאור יום כו' לא היה הבדלה גמורה כ"כ ועי' פרש"י עמ"ש יהי מארת להבדיל משנגנז האור הראשון אבל בזי"ב שמשו אור וחשך הראשונים בערבוביא בין ביום בין בלילה ועמ"ש יהי אור ויבדל אלקים וכו' ראה שאינו כדאי שישתמשו כו' ופשוטו ראהו כי טוב ואין נאה לו ולחשך להשתמש יחד וקבע לזה תחומו ביום כו' ומובן מזה דמדת יום ומדת לילה ממש זה נעשה ע"י המארות דוקא אע"פ שכבר הבדיל בין אור וחשך וקרא לאור יום כו' ולפ"ז חשך הלילה אחר אור היום בא דא"א לומר שקרא לחשך לילה ללילה שקדם ליום א' קודם שראה האור כי טוב אלא ללילה שאחריו קרא לילה וכן ביום ד' הרי האור השמש ביום וירח בליל' שאחריו ולפ"ז סותר למ"ש ברישא חשוכא והדר נהורא ולמ"ש ויהי ערב תחלה דמדת לילה קדמה למדת יום וכמו בכל המצות שהלילה הולך אחר יום שלאחריו וצ"ל דמ"ש ולחשך קרא לילה קאי על לילה שלפניו קודם שאמר יהי אור שע"ז אמר ויהי ערב כו' דזהו כסדר ברייתו ש"ע ברישא חשוכא וכן ביום ד' וד"ל) (ואין הפשט מורה כן אלא לחשך קרא לילה ללילה הבאה אחר היום וכמשי"ת):
(ט) והנה ביאור הדברים ידוע דבחי' צמצום הראשון שצמצם אא"ס עצמו שזהו בחי' העלם אור העצמות הוא נק' חשך העליון כמ"ש ישת חשך סתרו כו' ואינו חשך ממש אלא לשון העלם שאור עצמותו נכלל ונתעלם בעצמו והוא רק ענין מניעת האור וגלוי השפע כמו לא חשכת את בנך כו' כידוע אמנם בחי' העלם והסתר זה היה רק כדי שיוכל להיות גלוי אור השפע מאתו ית' שאל"כ לא היה מציאות ההשתלשלות כלל וכמ"ש בע"ח שזהו ענין הקו"ח שאחר צמצום הראשון וז"ש מגלה עמוקות מני חשך דהיינו גלוי האור דקו"ח מבחי' חשך סתרו כו' וז"ש באורך נראה אור כידוע לפי שאין ערוך כלל בין האצי' למאציל כו' וכך הוא ממש מאצי' לבי"ע שאין ערך בין בריאה לאצי' ע"כ הוצרך להיות צמצום והעלם אור האצי' בתחלה ואח"כ יצא אור השפע ממל' דאצי' בבי"ע כידוע והוא ענין הפרסא המפסיק בין אצי' לבריאה שזהו עיקר ענין באורך נראה אור בחי' הארה דהארה שבוקע דרך המסך ופרסא כידוע והיינו שאמר ברישא חשוכא שהוא בחי' הצמצום כנ"ל והדר נהורא אור גלוי השפע לעולמות להחיות רוח שפלים מאין ליש ממש כידוע וד"ל אך הנה לאחר שיצא גלוי אור אחר הצמצום וידוע שמחמת זה בא האור ושפע האלקי במדה ושיעור בצמצומים רבים בכל עולם מעילה לעלול שנק' השתלשלות של האור והשפע במיעוט אחר מיעוט עד שנעשה בחי' צמצום גמור והוא הסתר והעלם אור האלקי בבחי' הסתר וצמצום היותר אחרון והיינו בחי' נוגה דבי"ע ששם אור האלקי מוסתר לגמרי ונק' חשך גמור כו' וע"ז א' ויבדל אלקים כו' ולחשך קרא לילה כמו חשך שבלילה שהוא חשך גמור כמו חסד אל כל היום ובלילה חשך האור הזה כו' ולכך זמן שליטת החיצונים בלילה יותר (והוא לילה הבאה אחר אור היום שזהו פשט הכתובים הנ"ל ועכ"ז אינו סותר למ"ש ברישא חשוכא כמ"ש ויהי ערב תחלה כו' שזהו ענין הצמצום דחשך שקדם לאור) ונמצא דאע"פ שחשך קדם לאור בסדר ברייתו ש"ע כנ"ל מ"מ לאחר שכבר נתצמצם האור ע"י החשך שקדם לו הרי יצא מזה סיבת ההשתלשלות של האור להיות בבחי' גבול וצמצום כט,אאמתי שנק' חשך גמור שהוא מדת לילה שלמטה ממדת יום רק ששרש חשך דלילה זה הוא בחשך וצמצום העליון שקדם לאור דמדת יום כו' וד"ל:
(י) והנה כמו שהענין דמדת יום ומדת לילה הנ"ל כמא' הנ"ל דברישא חשוכא כו' בכללות ההשתלשלות כך הוא בפרטות בכל נברא ונברא מאחר שנברא יש מאין האלקי הרי יש בנפעל מעין מה שבכח הפועל האלקי כו' והיינו מה שאנו רואים שיש בכל נברא חומר וצורה או"כ והצורה היא בבחי' ביטול והתכללות לעלות ולידבק ביוצרו תמיד להיותו מבחי' גלוי אור האלקי שאחר הצמצום והחשך כו' ובחי' החומר שבו הוא כח המסתיר על אור האלקי שבו ומחשיך עליו ביותר עד שהוא בבחי' פירוד ליש גמור בלתי יהי' בו ביטול כלל לאלקות כו' בכל עולם לפי ערכו דהיינו לפ"ע צמצום חשך האחרון שאחר גלוי אור האלקי שנק' חשך גמור הנ"ל שזהו הנק' מדת לילה שא' ולחשך קרא לילה כנ"ל לפי שהתהוות החומר שרשו מבחי' הצמצום דמדת לילה שנקרא חשך שמהוה לבחי' יש ממש אך ששרש זה הצמצום הוא בצמצום הראשון דחשך שקדם לאור דמדת יום כנ"ל וד"ל וע"כ אנו רואי' במלאכים עליונים ועד צבא השמים התחתונים שכלי חומרם מעכב ומונע בחי' הביטול רק לפרקים כשאומרים שירה כו' וכך הוא בנפש האדם בגופו שמצד כלי הגוף שנלקח מחשך גמור דק"נ דעשיה מעכב ומונע בחי' הביטול והתפעלות אוי"ר ותשובה רק לפרקים כו' וזהו מבחי' מדת לילה שנקרא חשך גמו' שמסתיר על אור האלקי שבנשמתו לגמרי ע"כ כל התו"מ ותפלה היא ביום דוקא (רק הקטר חלבים ואימורין בלילה ותפלת ערבית רשות כו'):
(יא) אך לפ"ז יש להבין מ"ש בזהר דשמחה בצפרא ורננה ברמשא דוקא הרי לפי הנ"ל בלילה הוא בחי' החשך המסתיר גם בכל נברא ומלאך שמונע ומעכב בחי' הביטול והעלי' ואיך א' שהמלאכים ירננו בשיר ברמשא דוקא וגם בכללות בחי' המל' מקור כל העולמות א' נפשי אויתיך בלילה דוקא בלילה אויתיך שזהו היפך ענין הנ"ל (וגם בענין עסק התורה א' ובלילה שירה עמי בלילה דוקא וכמ"ש במ"א ע"פ השמיעני את קולך קלא דאורייתא שהוא בחצות לילה דוקא דקוב"ה אתא לג"ע לאשתעשע כו' ומשמעות כמה מאמרים בזהר ובדברי רז"ל שעיקר שירות המלאכים בלילה דוקא ומ"ש ברן יחד כוכבי בקר הן המלאכים הנק' בני אלקים שירונו בבקר ונק' כוכבי אור כמשי"ת) אך הענין הוא דאדרבה היא הנותנת משום דמדת לילה הוא בחי' הצמצום וחשך להסתיר האור דמדת יום דשם הויה דאצי' ע"כ אז דוקא מתגברת התשוק' ביותר לעלות למעלה ולקבל האור כי טוב כי מפני עוצם הריחוק בצמצומים רבים דחשך דמדת לילה אז תגבר התשוקה הנפלאה ביותר לעלות ולבא אל האור עד"מ אדם שעומד תמיד בהיכל מלך פנימה ומקורב אליו לקבל ראות פניו תמיד ורואה תמיד כל מחמדי אוצרות וכל כלי יקר ועוצם תפארת גדולתו אין התשוקה כ"כ בלבו לראות יקר תפארת גדולתו אך לאחר שנתרחק מאד מהיכל המלך במקום חשך ואפילה בארץ ציה וכו' בשפלות ודלות ריקן מכל כו' אז בזכרו על יקר תפארת גדולת המלך תכלה נפשו בהשתוקקות נפלאה ביותר לבא ולראות פני המלך ואת יקר תפארת גדולתו כו' כי כל תשוקה והשתוקקות לא תהיה רק מרחוק דוקא וכמ"ש דוד בהיותו במדבר יהודה בארץ ציה ועיף כו' צמאה לך נפשי כו' מתי אבא ואראה פני אלקים כו' כן בקדש חזיתיך כו' וכה"ג א' נפשי אויתיך בלילה דוקא כידוע דנפשי הוא בחי' מל' דאצי' כשהיא מוסתרת בבי"ע ונק' נפש כ"ח ורוח כ"ב כו' אויתיך לעלות בתשוקה נפלאה ביותר בלילה דוקא שהוא בחי' מדת הלילה הנ"ל כשיורדת המל' בסתר המדרגה בבחי' צמצום והסתר גמור להוו' בריאה ליש גמור בחומר וצורה כו' שע"ז א' ולחשך קרא כט,בלילה כו' מפני שאז התשוקה מתגברת יותר וכמ"ש אלקים אל דמי לך נה"ת קארי תדיר לנה"ע כו' וכך א' בכנ"י בגלותא דוקא שנקרא לילה נפשי אויתיך יותר מזמן בהמ"ק וכן א' רשפיה רשפי אש שלהבת י"ה בשלהובי דרחימותא בגלותא דוקא כמו צמאה לך נפשי כו' הלואי כן בקדש בהיכל המלך פנימית חזיתיך בעוז אהבה ותשוקה כזאת ומטעם משל הנ"ל וד"ל וכך יובן גם במלאכי' שבלילה עיקר התגברות תשוקתם לצאת מבחי' החשך המחשיך ומסתיר על אור האלקי שהוא נרתק חומר גופם לפי שהן בבחי' הצמצום והריחוק ביותר אז דוקא תגבר התשוק' של המלאכים לצאת מנרתק חומר גופם לגמרי כנ"ל ע"י שיר וזמרה וזהו הטעם שא' דרננה ברמשא דוקא שהיא מדת לילה שאז התשוקה מתגברת ביותר (ולפי ששרש זה החשך בחשך שקדם לאור כנ"ל וד"ל):
(יב) וזהו עבדו את ה' בשמחה באו לפניו פי' באו בעלי' והתכללות מלמטה למעלה לבא לפניו ממש לידבק במקורא דכולא ולצאת לגמרי מנרתק חומר הגוף שלהם הוא ע"י רננה שברמשא דוקא מטעם הנ"ל וד"ל וזהו מדת לילה דכתיב נפשי אויתיך בלילה כנ"ל בכללות שהוא בחי' עליות המל' למעלה באצי' שזהו בחי' צ"ת דבחי' צדקתך הנ"ל והוא ג"כ ענין בשכמל"ו שזהו בחי' גלוי אור המשכת אור המל' בעולמות דבי"ע והיינו שם כבוד מלכותו שיתברך לעולם ועד בנצחיות דעולם הא"ס להיות גלוי אור א"ס למטה מטה עד אין תכלית כמו שאא"ס למעלה עד אין שיעור כו' וזהו ואהבת ב"פ אור או"ח ואו"י בכל לבבך לצאת מנרתק הגוף לגמרי כנ"ל במלאכים שעיקר תשוקת' לעלות ולצאת מגופם בעליה והתכללות ממש והיינו בכל לבבך ובכל נפשך כו' שזהו ענין באו לפניו ברננה באו לפניו ממש לאשתאבא בגופא דמלכא ממש במס"נ אמתית כו' וד"ל אך הנה כ"ז הוא בבחי' ההעלאה מלמטה למעלה בבחי' מדת לילה דבחי' המל' שנק' צדק דנפשי אויתיך כו' והוא ברננה דרמשא כמ"ש באו לפניו מלמטה למעלה ברננה כנ"ל אבל בחי' מדת יום הוא ענין ובחי' ההמשכה והירידה וגלוי אור הבא מלמעלה למטה דוקא וע"ז אמר עבדו את הויה בשמחה דשמחה בצפרא דוקא כי מדת יום הוא האור כי טוב כמ"ש ויקרא אלקים לאור יום וזה האור כי טוב בא ונמשך מאליו וממילא מצד עצמו דוקא כי הוא מתגל' מן ההעלם מצד עצם הטוב כמ"ש באור כי טוב הוא בעצם ולא ע"י סיבת ההעלאה מלמטה ע"י הרנה כמו במדת לילה דצדק הנ"ל לפי שאין העלאה דרנה ושיר מגיע לשם כלל להיותו למעלה מעלה ממקור העולמות כנ"ל בענין צדיק עליון שהוא בבחי' שם הויה דאצי' שלמעלה מבחי' המל' (ומ"ש עבדו את הויה בשמחה הויה דאצי' לא קאי על המלאכי' בשיר אלא על נשמות הצדיקי' בעבודתם בשמחה ש"מ דוקא כמשי"ת):
(יג) וזהו מ"ש בזהר דשמחה בצפרא דוקא שהוא כאור הבקר שמאיר אור היום שהוא בחי' חסד דאו"י שהולך ואור מן ההעלם לגלוי מעצמו כנ"ל ולכך אז דוקא שעת הכושר לבחי' העבודה בשמחה דוקא כמו שישמח אדם בנפשו בהאיר אור הבקר כן יעבוד ה' בשמחה בצפרא כידוע דשמחה טבעה להביא אור הנעלם לגלוי וכמו המלך בשמחת לבו יבא לידי גלוי כל מצפוניו כך יתעורר למעלה שמחה בהויה ע"י העבודה בשמחה דוקא להאיר אור החסד יותר מן ההעלם לגלוי כמו שע"י הרנה בא סיבת העלי' והתכללות מלמטה למעלה בבחי' או"ח למעלה כנ"ל כך ע"י השמחה יהיה בהיפך שהוא בחי' הירידה והמשכה מלמעלה למטה מן ההעלם לגלוי שנקרא או"י כי השמחה והרנה הן ב' הפכים או"ח ואו"י ע"כ הן בב' עתים הפכיים צפרא ורמשא לפי שמדת יום ומדת לילה הן ב' הפכים ממש וד"ל (וכמ"ש ויבדל אלקים כו' וזהו ענין שמע ובשכמל"ו ל,אדשמע ישראל הוא בשם הויה דז"א הוא בשמחה ובשכמל"ו הוא במל' הוא ברנה וביו"כ או' בקול רם דלע"ל א"ח עט"ב) והנה מעתה יש להבין עדיין מה ששינה בסדר הפ' בעבדו ה' בשמחה תחלה ואח"כ באו לפניו ברננה היפך הסדר דברייתו ש"ע ברישא חשוכא כו' כמ"ש ויהי ערב כו' והל"ל תחלה הרנה ואח"כ השמחה וכן מ"ש בזהר דשמחה בצפרא תחלה כו' (ולפי הנ"ל דמ"ש לחשך קרא לילה שאחר היום לק"מ רק מצד שרש החשך דלילה שהוא בחשך שקדם לאור הל"ל תחלה הרנה כו') אמנם הנה מ"ש עבדו את ה' בשמחה הכוונה הוא בעצמות אא"ס ב"ה ממש שלמעלה מן ההשתלשלות דמדת יום ומדת לילה כו' כי הנה יש עוד מדריגה שלישית שלמעלה מבחי' חשך ואור הנ"ל דהנה בחי' חשך ואור הנ"ל אינו שייך רק במה שבא בבחי' המשכה והשפעה מאא"ס ב"ה לעולמות דאבי"ע שאז א"א לבא גלוי האור למקבלים כ"א בדרך זה שיהי' צמצום והעלם האור בתחלה שנקרא חשך שקדם לאור כנ"ל שהוא עיקר סיבת תועלת ההשפעה וזהו כברייתו ש"ע ברישא חשוכא והדר גלוי האור א"כ גם בחי' ההעלם והצמצום שייך לענין ההשפעה לבדה אבל בחי' עצמות אא"ס ממש כמו שהוא בעצם הרי הוא למעלה מבחי' המשכה והשפעה לגמרי וכמ"ש כי עמך מקור חיים אפילו מקור הראשון הוא טפל ובטל ונכלל בעצמותו ממש ומה שנקרא עילת כל העילת או סדכ"ס הוא מה שבא לכלל השפע' להיות בבחי' מקור לחיי העולמו' דאבי"ע כידוע ע"כ ודאי שהוא ית' עצמו למעלה מבחי' העלם וגלוי שנקרא חשך ואור כמ"ש גם חשך לא יחשיך ממך וקאי על בחי' חשך העליון דישת חשך סתרו דלפניו ממש כחשכה כאורה שניהן שוין ממש וכמו לע"ל דכתיב ולילה כיום יאיר מטעם זה כמ"ש במ"א וע"כ גם לאחר הצמצום הראשון הגם שהאיר כבר מן ההעלם לגלוי מ"מ שוין לפניו כל בחי' משפיע ומקבל בכללות ההשתלשלות כמו אצי' ועשי' ובפרט כמו שמים וארץ ורוחניות וגשמיות שיש בכל פרט שנק' חומר וצורה שוין לפניו ממש בהשוואה א' מטעם זה וכן אמר קטן וגדול שם הוא ששוה ומשוה קטן וגדול כו' וזהו טעם מ"ד דשמים וארץ כא' נבראו לפי שאין קדימה לזה על זה כלל מאחר שהוא למעלה מעלה מבחי' השפעה דמשפיע ומקבל כנ"ל וד"ל:
(יד) ולפ"ז הרי יובן עכ"פ שיש ב' מדריגות בבחי' גלוי אא"ס ב"ה למעלה הא' גלוי האור שבא אחר הצמצום וההעלם שנקרא חשך סתרו כנ"ל ששייך לענין ההשפעה לעולמות עכ"פ וכברייתו ש"ע כו' ומתחלה היה חפץ חסד זה מעצמו לצמצם א"ע להיות גלוי אור זה בקו"ח כו' ואח"כ תלוי גלוי אור זה שע"י צמצום בתחלה ע"י העלא' מ"ן דוקא שלפ"ע זה ממש יומשך המשכת מ"ד שהוא גלוי ההעלם כו' והוא ענין הרננה שברמשא בשיר המלאכים ובנשמות ברננה דאורייתא כמ"ש ובלילה שירה עמי שאז נמשך עי"ז חוט של חסד ביום שזהו אור גלוי העצמות שנקרא קו"ח כו' שגם שנשמות ומלאכים דבי"ע מעלין מ"ן למל' דאצי' שנקרא צדקתך כנ"ל בפי' צדקתך ירננו מ"מ מעוררים גם לבחי' רב טובך שבעצמות ממש שיאיר מהעלם לגלוי כנ"ל והיינו בחי' החשך שקדם לאור וע"ז הי' צריך שיזכיר באו לפניו ברננה תחלה ואח"כ עבדו ה' בשמחה כו' אבל מדריגה הב' הוא בחי' גלוי האור דעצמות א"ס ב"ה ממש שלמעלה מבחי' השפעה לעולמות שזהו למעלה מחשך ואור ע"ז א"צ לבחי' העלאת מ"ן ברינה כלל מאחר שהוא מובדל בערך מבחי' מקור להשפעה שזה אינו תלוי באדל"ת כלל כי אין שום אדל"ת מגיע לשם כלל וכלל רק שהוא מתגלה ע"י השמחה לבד ודוקא ע"י שמחה של מצוה ולא ע"י עבודה שבלב ומוח בשמחה שהוא בא מצד העלא' המקבל אלא רק מצד המצו' בעצמ' כאשר היא נעשית בשמחה ל,בדוקא (וכמשי"ת) וזהו עבדו את ה' בשמחה דקאי בעבודת המצות בשמחה ובטוב לבב שבזה מעוררי' לגלוי אור עצמות א"ס ב"ה ממש כמו שהוא בעצם שלא יגיע לשם שום העלא' מ"ן בדביקות והתפעלות אהבה בתענוגים היותר עליון כו' כמשי"ת ומה שאמר לשון עבודה בזה כמ"ש עבדו את ה' בשמחה וכל עבודה הוא בחי' תיקון והעלאה ובירור כידוע הענין הוא שעבודה זאת דמעשה המצות אין זה בחי' העלאת מ"ן כלל רק בחי' תיקון כלי לבד שיהי' כלי בית קיבול להשראת גלוי אור א"ס ב"ה מעצמותו ממש וכמאמר נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים דירה לו ממש:
(טו) והענין הוא כידוע דרמ"ח פקודין הן רמ"ח אברין דמלכא ממש שהרי נק' מצות הוי' כמו חסד דרועא כו' ע"י מצות הצדקה וכה"ג ועד"מ כאשר ממשיכי' לאדם בא' מאבריו כל קומתו כך יכולים להמשיך כל עצמות אא"ס ב"ה שברמ"ח אברין כו' ע"י מצוה א' שהיא נק' אבר א' הגם שאין לו גוף כו' הרי ידוע שהתו"מ נק' בשם אדם כמ"ש זאת תורת האדם וכתיב אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם האדם דלעילא כו' מפני שבמצו' עליונות שורה בחי' פנימית הרצון והתענוג הנעלם שבמהו"ע א"ס ב"ה ממש וע"כ המצו' עליונות שנק' מצותי ממש הן בבחי' א"ס ממש כמו רחבה מצותך מאד בלי גבול וד"ל וזהו שאמרז"ל על ג' דברים העולם עומד על תורה ועבודה וגמ"ח שהן בחי' ג' קוין דאצי' חח"ן בג"ה דת"י תורה בחי' קו האמצעי דת"י כידוע ועבודה הרי הן הקרבנות שעכשיו התפלה במקום קרבן וגמ"ח הוא מצות הצדקה וחסד שכולל כל המצות כמ"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור כו' וע"י ג' אלה נמשך כל בחי' עצמות אא"ס דוקא למטה מה שלא יכול להגיע לשם כל העלאת מ"ן כלל כנ"ל וראי' לזה ממ"ש אל יתהלל חכם בחכמתו שהוא חח"ן וגבור בגבורתו בג"ה ועשיר בעשרו קו האמצעי דת"י כ"א בזאת יתהלל כו' השכל וידוע אותי ממש לעשות חסד ומשפט וצדקה בארץ דוקא שהן ג' אלה דתורה ועבודה וגמ"ח כי באלה חפצתי דוקא שזה עבמ"ת כמ"ש סוף דבר כו' כי זה כל האדם דלעילא וכמ"ש וחי בהם כנ"ל ע"כ על ג' אלה העולם עומד עולם דאצי' שנמשך מבחי' פנימי' ועצמות דא"ס בג' קוין כו' וזהו עבדו את ה' בשמחה בשמחה ש"מ דוקא כי שמחה ש"מ דג' אלה חסד ומשפט וצדקה בארץ הוא הוא המביא מן ההעלם לגלוי כל בחי' עצמות דאא"ס כי באלה כו' ובזה יתורץ הקושי' דלעיל למה שינה הסדר מברייתו ש"ע ברישא חשוכא כו' דמ"ש עבדו ה' בשמחה לא קאי על שמח' שבצפרא מעבודה שבלב באהבה כו' שנק' אור דמדת יום שלזה צריך ודאי שיוקדם רינה דרמשא בבחי' העלאת מ"ן משום דחשך הוא שקדם לאור כנ"ל אלא קאי על בחי' עבודה דמצו' בשמחה שממשיכים לעצמותו ממש ית' שלמעלה מהשתלשלו' דחשך ואור כנ"ל ואח"כ א' באו לפניו ברננה דרמשא שהוא בבחי' העלא' מ"ן לעורר אור השפע שיומשך ע"י העלם וגלוי הבא בסדר ההשתלשלות וזהו באו לפניו ברננה לפניו ממש להיותו קודם לאור הנגלה מן ההעלם וכמ"ש ויהי ערב כו' כברייתו של עולם ברישא חשוכא כו' כנ"ל וד"ל:
(טז) וזהו רני ושמחי בת ציון כו' רני תחלה ואח"כ שמחי כו' דהנה מבואר למעלה דהרננ' הוא ברמשא דוקא דמדת לילה קודם למדת יום וכברייתו ש"ע כו' וכמו השיר של המלאכים שתכלה ותכסוף נפשם בתשוקה נפלאה בלילה דוקא מצד הריחוק וצמצום והעדר האור כו' שאז התשוקה מתגברת יותר כו' וזהו ענין פסוד"ז שלפני ק"ש וברכותיה שאנו אומרי' שירות ותשבחות להודות ולהלל לה' כמו הללו את ה' מן השמים כו' ונק' פסוד"ז דוקא שהוא עלי' והתכללות ע"י שיר וזמרה לצאת מן הצמצום וחשך המסתיר ולהאיר את לא,אהחשך כמו בהלו נרו כו' שזהו עיקר ענין ההילול כידוע ולכך צריך להאריך בפסוד"ז יותר להאיר את החשך כדי שתוכל הנשמה לבוא למס"נ באחד בק"ש וביותר בש"ע להמשיך בח"י ברכאין שלזה גזרו או' דיסדר אדם שבחו ש"מ ואח"כ יתפלל וכו' ושמחי בק"ש בשמע ישראל שע"ז אמרו עבדו את ה' בשמחה דוקא לפי שק"ש כוללת כל רמ"ח מ"ע כידוע והוא שמחה ש"מ דוקא שהרי א' והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום כו' וידוע פי' אנכי מי שאנכי שהוא מהו"ע א"ס ב"ה ממש דלמת"ב כלל והיינו למעלה מבחי' מקור להשפעה לעולמות כנ"ל שהוא למעלה מבחי' חשך ואור העלם וגלוי יום ולילה ואין שום העלאת מ"ן מגיע לשם כלל רק שמחה ש"מ לבד כנ"ל ודוקא במצות ק"ש במס"נ באחד לצאת י"ח באמרו ואהבת כו' וע"כ אמר רני תחלה ואח"כ שמחי והוא ענין עבדו את ה' בשמחה הנ"ל (אך ביוצר אור הוא מדת יום שמדבר במלאכים עליונים שאו' קדוש וברוך ביום דוקא וזהו שמתחיל יוצר אור כו' וכידוע בענין יוצר משרתים ואשר משרתיו כו' וד"ל):
והנה מה שא' על כנ"י שנק' בת ציון רני ושמחי זהו שמנחם הנביא לכנ"י דאע"פ שנק' בת ציון מ"מ רני ושמחי כי הנני בא ושכנתי בתוכך כו' וביאור הדברים הנה כתיב ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון הרי כנ"י נק' ציון ולא בת ציון וכן בכמה מקומות ומשמעות אלקיך ציון דלציון דוקא הוא אלקים ולא לזולתה כו' ואלקיך ציון הוא שימלוך לעולם כו' הענין הוא דבפי' ציון יש ב' ענייני הפכיי' הא' שהוא רק רושם חיצוני וסימן בעלמא לדבר מה לזכרון כמו הציבי לך ציוני' (וכציון לסימן על קבר כמו ובנה אצלו ציון כו') והב' ענין הבדלת ערך להיות מובדל ומצויין להיותו בבחי' הפנימיו' עצמו' יותר כו' כמו ציון המצוינת כו' וכמארז"ל על בני ישראל במצרי' שהיו בנ"י מצויני' שם כו' שהוא דבר חשוב מאד המסוים ומצוין להורו' על הבדלתו במעלה מהכל ע"כ נרשם בציון אות מיוחד (כמ"ש רשב"י אנא סימנא בעלמא כו') וזהו ציון המצוינת שמצוינת ברושם אות מיוחד נבדל על הכל (כמו השבת שנק' אות כמ"ש אות היא כו') ושני הפי' אמת להיות ידוע בענין התפשטות האור האלקי להחיות העולמות מאין ליש ממש שאינו רק מבחי' זיו והאר' דהאר' חיצוניו' לבד כמ"ש באורך נראה אור האר' של תולדה כמו עד"מ האור הנרא' מתוך המסך המבדיל כו' או כמו אותיו' החותם הנשאר בשעו' כו' שזהו מ"ש בזהר אתוין אתגליפו כו' לפי שא"א שיומשך כח התהוו' הבריא' בע"ג כו' ממהות ועצם האור האלקי שאין ערך לבע"ג לבלתי בע"ג כידוע וז"ש הודו על ארץ ושמים כו' רק ע"י צמצום עצם האור כמו ע"י מסך כו' ואע"פ שנא' בדבר ה' כו' וברוח פיו כו' זהו שם המושאל שאין דבורו כדבורנו כו' רק אתוין אתגליפו כו' בבחי' האר' דהארה לבד וגם זאת אינו אלא רק כמו רושם חיצוני והוא כמו פי' ציון בחיצוניות הנרשם כנ"ל שאינו אלא לסימן בעלמא וכמו אדם המתעסק בעלמא שאין פנימי' רצונו ומחשבתו בזה כלל כו' כך כל מע"ב נק' מעשה בעלמא אע"פ שנמשך מכח הפועל האלקי אבל הוא בחי' חיצוניות כו' אבל מ"ש נעשה אדם בצלמינו כדמותינו כו' אע"פ שנז' לשון עשי' ויצי' כו' אבל הוא בא מבחי' הפנימי' ועצמו' אור האלקי ממש לפי שהאדם הוא בצלם אלקי' ממש כמ"ש בצלמנו כו' בצלם אלקים וכמו שא' ויפח באפיו נשמת חיים מחיי החיים כו' ולכך נק' אדם אדמה לעליון ממש אע"פ שגם הוא נעשה ונוצר כמ"ש ויצר ה' את האדם עפר כו' אבל בצלם דמות תבניתו יצרו ויש בו מבחי' הפנימי' ועצמו' אלקו' ממש גם בגופו שנק' עפר מן האדמה כי החומר שלו דומה לצורה שהיא הנשמה שהיא בצלם אלקים ממש רק שהנשמ' נק' צלם והחומר נק' דמות כמו הדמות בלוח שנחקק בו הצורה העצמי' אע"פ שהלוח נבדל מערך הצורה עצמיי' מ"מ גם בדמות נחקק כציור לא,בהצורה עצמיית ממש והנשמ' היא נתפסת בחומר והיו לאחדים ממש וכמ"ש אך בצלם יתהלך איש יתהלך ממש כו' א"כ גם חומר גופו נק' אדם אע"פ שאינו אלא דמות של הנשמ' שנק' צלם וצורה העצמי' (ולא כאותיו' חותם הנבדל מאותיו' הנחקקי' בשעוה):
(יז) וזהו בצלמנו כדמותינו צלם בדכורא שהיא הנשמה האלקי' בחי' אדם פנימי ודמות בנוק' שהוא הגוף כו' אדם חיצוני כו' וכך יובן למעלה בבחי' אדם העליון בכללות והוא בחי' שם הוי' דז"א שכלול מאו"כ וע"ז אמר צלם בדכורא כו' שהן בחי' מדו' עליונות דאצי' שנאצלו בציור אדם חב"ד חג"ת כו' אע"פ שזהו לאחר צמצום הראשון בקו"ח כו' וגם לאחר צמצום אור הכתר שנק' א"א וע"י כו' ונק' סוף עולם הא"ס מ"מ נק' אדם אדמה לעליון ממש כו' (וכמו בחי' חסד דרועא ימינא כו' שזן את העולם בחסד הרי האור חסד זה דומה לחסד דא"ס ממש שנא' חסדי ה' כי לא תמנו כו' וכן חכמ' מוחא כו' כמו חכמ' דא"ס ממש דלתבונתו אין מספר וכה"ג וכמ"ש לך ה' הגדולה כו' מטעם הזה משא"כ חסד שנמשך ע"י מלאך כמיכאל שיש לו גבול ממש וד"ל) וכמו עד"מ באדם התחתון שמדותיו שבלבו הגם שמצומצמי' רק ע"פ שכלו מ"מ דומים למדות שבעצם הנפש ממש רק שבעצם הנפש הן בתכלית האריכות ובלב הן בתכלי' הקיצור אבל יש בכל פרט ופרט בדומה למדות העצמיי' כו' (וכמשל בן הנולד מאביו בדומה לו בכל פרט בצורה וחומר וכמשל המפה ברשימו' קצרות שמראה כדור הארץ כמ"ש במ"א) וכך הוא בבחי' המל' שבנינה מבחי' הכלים דז"א וזהו דמות בנוק' דז"א שז"ש בדמותינו והוא הנק' מראה דמות כבוד הוי' דז"א דאצי' כמו במראה אליו כו' ונק' אדם תתאה כידוע שכ"ז הוא בבחי' אדם אדמה לעליון ממש להיותו בבחי' הפנימי' ועצמיו' דאא"ס ב"ה כמא' דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד ממש כו' וזהו פי' הב' בציון בענין הבדלת ערך דהיינו שמובדל ומצויין בציור עצמי ופנימי להיותו דומה להעצמו' ממש וזהו ענין ציון המצויינת שהוא ענין אות וציור מסויים מובדל על הכל מפני שכנ"י נק' אדם בדומה לאדם העליון (כמו מה שמו מה שם בנו כי בנים אתם כו' וכמ"ש כי אתה אבינו כו' וד"ל) (משא"כ אור השפע האלקי הבא לעולמו' ומלאכים שאינו אלא כמו אות וסימן רושם חיצוני כנ"ל לפי שאינם בבחי' צלם ודמות אדם העליון ממש אע"פ שנא' פני אדם כו') וזהו מ"ש אלקיך ציון דוקא לפי שציון זה הוא שרש כנ"י למעלה בבחי' אדם אדמה לעליון ממש כנ"ל ולזה נק' ציון המצויינת כנ"ל וזהו שא' דגם מה שימלוך ה' לעולם להיות מלכותו מכ"ע וממשלתו בכל דור כו' שזהו האור ושפע האלקי' החיצוני' שנמשך לעולם בבחי' צמצום והארה דהארה הנ"ל להיות בבחי' זמן ומקום שזהו לעולם ולדור דור כו' הכל הוא ממה שהוא אלקיך ציון דוקא והוא מפני שמבחי' פנימי' המל' שנק' אלקיך ציון הוא שנמשך בחי' החיצוניו' לעולמות כו' ולא עוד אלא מה שימלוך ה' לעולם בבחי' נצחיו' לדור ודור כו' הוא לפי שאלקיך ציון הוא דאור העצמו' דא"ס שורה בציון ע"כ ימלוך ה' לעולם כו' מטעם הנ"ל וד"ל אך הנה במה נק' כנ"י ציון המצויינת לאות מיוחד נבדל בערך על הכל עד שיהיו בדומה לאדם העליון ממש כנ"ל הגם ששרש נש"י באדם העליון בצלמנו כדמותינו כו' אבל הרי המה מלובשים בגופי' גשמיי' שנלקחי' מק"נ דעשי' שהוא מחיצוניות השפע דמלאכי' דעשי' (שאינם בבחי' אדם ממש רק מבחי' פני אדם שבמרכבה כו') הענין הוא דציון זה הוא הרושם ואות וסימן לבחי' הפנימי' ועצמו' דאדם העליון ולא רושם בעלמא והוא ע"י קיום התו"מ דוקא שנק' אות ברית פנימי וסימני' המורים על בחי' פנימי' ועצמו' דאדם שבזה דומה לעליון ממש כנ"ל וכמ"ש וזאת תורת האדם ורמ"ח מ"ע הוא רמ"ח כו' וזהו מ"ש אם לא בריתי יומם ולילה שהן תו"מ חוקות שמים לב,אוארץ לא שמתי לפי שכל המצות הן רק בחי' אות ברית וסימן ורושם עצמי ופנימי כו' ואע"פ שהמצות שלנו המה מלובשים בדברים גשמי' כמו מצות ציצית בצמר גשמי ותפילין בקלף גשמי וכה"ג עכ"ז הרי המה אותיות וסימנים מובהקי' לאורו' העליוני' שהן למעלה באדם העליון בחי' מקיפי' שמאירים מעצמו' א"ס ב"ה במדו' ומוחין דז"א דאצי' וכידוע שהמצות נק' מצות הוי' ממש וכמו שאנו או' אשר קבמ"צ ממש ונק' מצותי כו' וכמו שאמרו שהקב"ה מניח תפילין ומתעטף בציצית כו' וכיוצא בזה בכל המצות כמו באדם למטה דכתי' אלה המצות כו' וחי בהם כך הוא למעלה באדם העליון והגם שבודאי אין ערך ודמיון לתפילין וצצית שלנו לתפילין דמארי עלמא וצצית דכתי' בי' עוטה אור כשלמה כו' מ"מ הרי א' בתפילין שלנו וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' ממש נק' עליך כמו בתפילין דמארי עלמא כו' וכן בטלית שלנו כו' רק שאין זה האור העליון בא למטה במצות שלנו כ"א בדרך רושם אות וסימן בעלמא למצות העליונות (וכמ"ש במ"א ע"פ הראיני את מראיך כו' באריכות) וד"ל:
(יח) וזהו רני ושמחי בת ציון העליון ע"י המצות שנק' ציוני' וסימנים המורים על אורות עליונים דמצות עליונות וכמו תורה שלנו הנגלית היא רושם וציון פנימית לראות ולהשיג מתוכה לתורה העליונה הרוחניות כמ"ש גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך נפלאות בחי' פלאות חכמה עילאה כו' שנא' בה הנסתרות לה' כו' שהן טעמי וסודות התורה שתוש"מ נק' נובלות חש"מ כידוע וכן על המצות אמר בפקודיך אשיחה ואביטה אורחותיך ארחות הוי' בחי' ארחו' דגלגלתא כו' וכך בכל מצוה בפרט היא רושם אות לזכרון על מצות עליונ' כמו מצות ציצית מורה על המצוה העליונ' דהקב"ה מתעטף בטלית שנא' עוטה אור כשלמה שזהו בחי' המשכת אור המקיף הכללי ע"י ל"ב חוטין במל' דאצי' וכן בתפילין בד' בתי' ד' מוחין הן בחי' מקיפי' דמוחין דז"א בבליטה ע"ג הראש כו' ותפילין שלנו הן כרושם ואות לזה ממש וכמ"ש והי' לאות על ידך ולזכרון כו' וכך במצות ת"ת הקב"ה יושב ושונה כנגדו וכן במצות שבת כי בו שבת כו' וזהו שמנחם הנביא לכנ"י רני ושמחי בת ציון דאע"פ שהמצות שלנו נעשים בדברי' גשמיים ואין להם ערך כלל לאורות עליונים שבעצמות א"ס ב"ה מ"מ רני ושמחי בת ציון המצויינת בתו"מ שכל האורות הפנימי' ועצמיי' דא"ס ב"ה נמשכי' בה ע"י קיום התו"מ ע"י שהן אות וסי' פנימי' כנ"ל וזהו כי הנני בא ושכנתי בתוכך ממש נאם ה' וד"ל וראי' לזה הוא מן ברכות המצות שמברכין עובר לעשייתן שעיק' היח"ע הוא בכוונות הברכה של המצוה באמרו ברוך אתה ה' פי' ברוך הוא בחי' ירידה והמשכה מלמעלה למטה שיהי' שם הוי' נמשך למטה וגם הוא ענין ברכה כפשוטו שיהי' שם הוי' מתברך ע"י קדושת מעשה מצוה זו ובאמת כל בחי' יחוד וברכה וקדושה שבמצוה אינו אלא להוסיף אור באצי' לבד כמ"ש בפע"ח (רק לע"ל יתגלה למטה דוקא והוא העוה"ב שהוא שכר מצוה כידוע):
(יט) אך הענין הוא דיש עוד פי' בברוך לשון מבריך את הגפן כידוע והענין הוא עד"מ הכופף ראש הגפן למטה ומבריכו בארץ שחוזר וצומח ממנו גפן אחר בתוס' ברכה מרובה על העיקר כו' וכך הוא הדוגמא בבחי' המשכה וירידה דרצה"ע במצות גשמיות שלנו שזהו כמו המבריך גפן בארץ שע"י הכוונה בברכות המצות יורד ונמשך גלוי אור האלקי שבמצוה זו מלמעלה למטה בהעלם ולבוש דנוגה דעשיי' במעשה מצוה זו ומזה חוזר וצומח ונוסף אור גדול באצי' במצוה עליונה שיעשה אותה האדם העליון כמו ע"י מצות ת"ת שלנו מוסיף אור גדול יותר במצו' ת"ת שיושב ה' ושונה כנגדו וכן במצות צדקה כו' וד"ל ונמצא דשניהם אמת דעיקר יח"ע שבמצוה והברכה וקדושה הוא רק להוסיף אור באצי' לב,באבל זה נעשה ע"י מעשה המצות שלנו ובכונות הברכות דוקא כי מצות צריכות כונה והוא באמרו ברוך אתה כו' פי' שיהי' מתברך ונמשך למטה כמו דרך כפיפה דגפן ומחמת זה יהי' צומח תוס' אורה וברכה למעלה באצי' שזהו ברכת הוי' ממש כפשוטו ועי"ז יהי' מלך העולם שיהיה מל' דאצי' בהתפשטות בבחי' גלוי אור בלא צמצום והסתר דלבושי' כלל שיהי' בדומה ליח"ע דאצי' כמ"ש הוי' אחד ושמו אחד כו' ולא יהיה העולם יש בפ"ע בבחי' פירוד כלל כמו ויקרא אברם כו' אל עולם וכמו אל עליון קונה שמים וארץ שז"ש כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמיא וארעא דהיינו בבחי' צ"ע שמחבר אור השפע מעליון לתחתון כנ"ל והוא ע"י המצות שזהו ירידת אור הוי' מלמעלה למטה כמבריך את הגפן למטה כו' וד"ל וזהו שנא' ביוסף שהוא בחי' צ"ע ויקראו לפניו אברך פי' אברך מלשון המבריך את הגפן כו' שעל ידו מתחבר ומתברך השפע מן העולם ועד העולם דהיינו מעולם האצי' לבי"ע שזהו מעלמא דדכורא לעלמא דנוק' כו' והוא מ"ש ברוך א"י שבברכות המצות שהוא גלוי אור מן ההעלם שעי"ז יבא תוס' ברכה למעלה בשם הוי' דאצי' כנ"ל ע"כ נק' יוסף אברך (וכמ"ש במ"א בענין הא לכם זרע וזרעתם כו' וד"ל):
(כ) אך עדיין יש להבין מה שקורא לכנ"י בשם בת ציון ולא ציון עצמה שהרי א' ימלוך ה' כו' אלקיך ציון שהוא ציון המצויינת מטעם הנ"ל הענין הוא כידוע דכנ"י נק' אשה יראת ה' כו' והקב"ה נק' איש וכמו ואל אישך תשוקתך כו' כך יש בכנ"י בחי' התשוקה ואהבה לידבק בה' אחד תמיד כו' והנה עד"מ מזיווג זו"נ בגשמיות שא' אשה מזרעת תחלה יולדת זכר כמ"ש אשה כי תזריע תחלה וילדה זכר בדומה למשפיע ואיש מזריע תחלה יולדת נקבה כו' כך הוא בנמשל בענין העלאות מ"ן דכנ"י באה"ר במס"נ ברנה ושמחה כמו בפסוד"ז וק"ש כנ"ל שנק' אתדל"ת גורם אתדל"ע מלמעלה למטה שיולדת זכר בדומה למשפיע העליון שזה בחי' החסד ואהבה שנק' בן וכמ"ש כי זכר חסדו כו' והוא בחי' תולדת האה"ר שנולד' בכנ"י בכאו"א לאהוב את ה' ולידבק במצותיו וכמ"ש וילדה זכר כו' אבל כשאין אדל"ת מלמטה כלל כמו אין קורא בשמך כו' אז נמשך ומתעורר אדל"ע תחלה מצד עצמו ממילא ומאליו כי חפץ חסד הוא וכמו שא"א אהבת עולם אהבתנו כו' שזהו כענין איש מזריע תחלה כו' אז יולדת נקבה שהוא בחי' היראה שנק' בת כידוע והוא רק בחי' בטול רצון בקבלת עמ"ש בלי התפעלות אהבה (וכמו ואחר ילדה בת ושמה דינה דינא דמלכותא כו') וכמו שידוע דבחי' המל' שרש כנ"י הוא רק בבחי' יראה ונק' אשה יראת ה' כו' (והוא בחי' דינים וצמצומים שאין אור האלקי בא בבחי' גלוי אור כלל כו') וזהו היפך בחי' הרנה והשמחה דהיינו כמו בחי' עלי' והתכללות דמלאכים עליונים בלילה ושמחה בצפרא כו' ולזה בא הנביא לנחם לכנ"י דאעפ"י שאין לה בחי' הרנה הנ"ל להיות עולין בשיר בפסוד"ז וכ"ש שאין בהם השמחה בק"ש כו' מפני שנק' בת כנ"ל מ"מ רני ושמחי בת ציון אע"פ שהיא רק בת ציון אדרבה היא הנותנת שתעלה יותר במדרגה דרנה ושמחה מכמו שהיה לה מצד עצמותה בהעלאות מ"ן כו' והטעם הוא לפי שנק' בת ציון המצויינת שהן בחי' הציונים וסימנים דתו"מ שיש בה מבחי' הארות והמשכות אורות העליונים דתו"מ העליונים ע"י מצות מעשיות מחמת זה יבאו לכלל רנה ושמחה ממילא במעלה ומדריגה עליונה יותר לפי שידוע הכלל דנעוץ תחלתן בסופן דוקא וסוף מעשה עבמ"ת כו' וכמ"ש סוף דבר כו' האלקים ירא ומצותיו שמור כי זה דוקא כל האדם דלעיל' יותר מאה"ר בתענוגים דמפני שהירא' אלקית היא סוף דבר נעוץ בה תחלת הכל שלמעלה מן החכמה ורצון ותענוג שבכלות הנפש כו' אע"פ שאין היראה רק עול חצוני לבד לג,אוכמ"ש במ"א עמ"ש ואלה דברי דוד האחרונים נאום כו' הקים עול עולה של תו"מ עד שיש בכלל מאתים מנה וממילא רני ושמחי באה"ר בתענוגים במס"נ כו' וזהו שאמר רני ושמחי אע"פ שאין בך כלל מצד עצמך שאין בך כח להעלאת מ"ן כלל רק רני ושמחי ממילא יהיה לך הרנה ושמחה שלמעלה הרבה מרנה ושמחה דמלאכים עליונים וד"ל ועיקר הטעם הוא עפ"י הקדמה הנ"ל בענין מדריגה הג' שלמעלה מבחי' אור וחשך יום ולילה כו' והוא בחי' ההארה העצמי' שבאה מבחי' מהו"ע א"ס ב"ה דקמיה כחשכה כאורה כו' שזהו בחי' אדל"ע שאין אדל"ת מגיע לשם כלל כי זהו בחי' עצמות אור אין סוף ממש שנבדל בערך מהיות גם בחי' מקור לכל ההשתלשלות דאבי"ע וע"כ חשך ואור העלם וגלוי שוין שם ממש כנ"ל וא"כ גם כאשר אין בכנ"י כח בהעלאת מ"ן כלל כנ"ל ונק' בת שאין בה בחי' הרינה בעלי' והתכללות כלל מ"מ מצד בחי' הארה העצמי' הזאת שהיא לעילא לעילא מכל ההשתלשלות הרי יוכל לשכון בכנ"י גם בהיותם בבחי' החשך והעדר אור האלקי לגמרי בלי שום התפעלות רינה ושמחה כו' משום דקמיה כחשיכה כאורה ולילה כיום יאיר וגם בהיותם בגלות שנק' לילה כו' רק כאשר יש בהם בחי' היראה אלקי' בקבלת עמ"ש לבד שאז נק' עכ"פ בת ציון המצויינת בתו"מ שנמשך בה כל האורות עליונים דמצו' עליונות משום דנתב"ס דוקא כנ"ל וד"ל וזהו רני ושמחי בת ציון אע"פ שנק' בת משום דאיש מזריע תחלה באדל"ע שמצד עצמו לבד כנ"ל אבל כשתקרא בת ציון המצויינת בתו"מ בפו"מ ע"י קבלת עמ"ש שזה כל האדם העליון כנ"ל אז ממילא יהי' בך הרינה ושמחה אע"פ שאין לך אדל"ת כלל וזהו רק מצד מעשה המצות שמפני זה נק' בת ציון (והוא ענין שמחה ש"מ הנ"ל ואין הכונה בשמחה זו בהתפעלות אהבה מחמת כוונה וסוד וטעם שבמצוה רק מצד קיום המצוה בפ"מ לבד שזהו כמו טבעיות בכנ"י ששמחים מאד כאשר מקיימים איזה מצוה מן המצות גם נשים וטף וע"ה כו' שבזה נכלל שמחה ורינה בהתפעלות אה"ר מטעם הנ"ל) וזהו כי הנני בא ושכנתי בעצמי ומהותי בתוכך ממש פי' הנני בא ממילא ומאליו ושכנתי בתוכך על ידי המצות מעשיות וע"כ רני ושמחי ממילא מטעם הנ"ל וד"ל:
(כא) והנה כתיב ולציון יאמר איש ואיש יולד בה כו' פי' לא כמו עתה שכאשר אדל"ע באה מצד עצמו בלא אדל"ת כלל כנ"ל שזהו ענין איש מזריע תחלה שיולדת נקבה אבל לע"ל יולד לציון איש בחי' זכר גם בלא אדל"ת כמו שאשה מזרעת תחלה יולדת זכר וזהו איש ואיש יולד בה א' מצד העלאת מ"ן דאשה מזרעת תחלה שיולדת זכר והב' איש שני שנולד מצד איש מזריע תחלה כו' ויהיה הכל כלולים כא' בבחי' איש א' וד"ל (שהרי א' יולד ולא א' יולדו מפני שיוכללו בחי' מ"ן ומ"ד כא' ממש ויולד איש א' שהוא בחי' לידת משיח שנאמר בו בני כו' היום ילדתיך כו' שבא ע"י תשובה ומע"ט בעוה"ז דבחי' או"ח דוקא וד"ל) וביאור הענין הנה מבואר למעלה בענין אדל"ת שעושה אדל"ע שהוא ע"י מצות מעשיות להוסיף אור דשם הויה באצי' זהו ענין אשה מזרעת תחלה כו' והנה כל ו' אלפי שני' שנעשים המצות הרי הן מלובשים בדברי' גשמיים וגם כשהן עולין בהעלאת מ"ן למעלה לא נעשה מזה רק בחי' תוס' אורות עליונים בשם הויה שהוא בבחי' מקיפים דז"א שנק' אדם דאצי' כנ"ל בענין מצותי כו' שמניח תפילין ומתעטף כו' אבל לע"ל יעלו המצות דכנ"י עכשיו בשרש שרשן העצמי והוא כמו שהמה בפנימי' ועצמות אא"ס ב"ה ממש שהן בבחי' א"ס ממש כמו שאמר רחבה מצותך מאד בלי גבול ולא כמו שהן באין בבחי' מקיף והעלם על כלים דאורות דז"א שנק' אדם כו' וכמו מצות צדקה וחסד דעכשיו יגיע למעלה בחסד דא"ס ממש כמו שהוא כו' וכן מצות תפילין וטלית להיות כמו לג,בשהוא בעצמות א"ס וכה"ג וכך גם מצות ת"ת כמו שהחכמה שבתורה היא בעצמות א"ס ממש שנק' חכמה הקדומה או משל הקדמוני דלתבונתו אין מספר כלל ולא כמו שיורדת למטה להיות בבחי' לבוש ומקיף דח"ע דא"א ואו"א וז"א שנק' שם הויה בכלל דיו"ד וקוצו של יו"ד הן בחי' כתר וחכמה בכלל כו' וכך בכל המצות יאיר בהן פנימית ועצמות רצונו ית' שבמהו"ע ממש שעתה גם באדם דאצי' אינו אלא רק כמו אותיות וציונים עליונים המורים על בחי' עצמות האור דא"ס שבמצות עליונות (כמ"ש הראיני את מראיך שאינו אלא כמו המראה המורה על העצם) כמו בתפילין דמארי עלמא שגם ע"ז א' אשר יעשה אותם האדם דלעילא וחי בהם והוא רק מהארות והמשכות בהעלם שמאיר בתפילין שבראש האדם דאצי' וכן בעטפו בטלית דכתיב עוטה אור כשלמה אבל לע"ל יתגלה כמו שאור זה דשלמה דטלית הוא בעצמות א"ס וכן במקיפים דד' בתים דתפילין שבראשו וכה"ג בכל מצוה ומצוה בפרט כו' והוא לפי שכנ"י למטה לא תקרא לע"ל בת ציון אלא ציון עצמו והוא מ"ש ולציון יאמר כו' והיינו מפני שלא תקבל מז"א אלא יהיו שוין ממש וכמ"ש והיה אור הלבנה כאור החמה כו' ואור החמה יהיה שבעתיי' כאור ז' הימים שהן בחי' ימי קדם דקדמונו ש"ע ממש כו' מפני שתעלה המל' עוד יותר לקבל מעצמות אא"ס שלמעלה גם מפנימי' דא"ק שנק' אור ז' הימים בכלל וזהו שתקרא כנ"י לע"ל ארץ חפץ שתקבל מחפץ ורצון העצמות ממש שבמצות כמו שהן ממש במוה"ע כנ"ל:
(כב) וזהו שאמר כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם ה' פי' נאם ה' הוא בחי' המל' שהוא הדבור שרש כנ"י למעלה שתעלה ותקבל מעצמות א"ס בלי אמצעי כלל (וזהו כוסי רויה גי' ארך כסא דדוד לע"ל שיאמר לי נאה לברך מפני שמאיר בו ממל' דא"ס ממש כו') וממילא יומשך ויתגלה בהם ממהו"ע ית' ממש ומעצמו ומאליו דוקא וכמ"ש הנני בא מעצמי מהתעוררות עצמו לבד וכל עצמותו ממש כמו שהוא ישכון בה כמ"ש ושכנתי ממש בתוכך וזהו והוא יכוננה עליון בא לפרש הטעם למה ישכון בה מעצמו וכל עצמותו דוקא לפי שיכוננה למל' בכח העליון ממש שהוא עצמות אא"ס שנק' עליון על כל העליונים שאין עוד למעלה הימנו כמו שאמר אנת עילאה על כל עילאין שרצונו לומר שאין עוד עילאה ממנו ע"כ נק' עליון סתם והוא לפי שהמל' תקבל אורה רק מעצמותו ממש וכמ"ש ולא יהיה לך עוד השמש לאור יומם כו' אלא ה' בעצמו יהיה לך לאור עולם והוא דוקא ע"י המצות שעשו בעוה"ז דוקא שאשה מזרע' תחלה כו' ונקרא בת ציון דזהו סוף מעשה בקבלת עמ"ש שעלה בתחלת הרצון העצמות הוא שתעלה לכנ"י להקראות ארץ חפץ העליון ממש וזהו רני ושמחי בת ציון דוקא כי הנני בא לע"ל ושכנתי מעצמי בלא אדל"ת בתוכך מטעם הנ"ל וד"ל וזהו ולציון יאמר איש ואיש יולד בה פי' לע"ל שתקרא כנ"י ציון ולא בת ציון והוא מפני שיהיה אדל"ע דהנני בא ושכנתי בעצמי כנ"ל זהו איש יולד בה שהוא בחי' אה"ר העצמי' ממש וזה יבא מצד שבו' אלפי שנין היה העלאה דכנ"י במצות מעשיות דאשה מזרעת תחלה יולדת זכר כו' א"כ איש העליון ואיש התחתון יהיה הכל בבחי' איש א' ממש (ואע"פ שבגלות נק' בת ציון ביראה וקבלת עמ"ש שנק' בת בחי' נוק' לע"ל תתעלה ותהיה מקבלת מן העצמות ולזה נחם הנביא בא' רני ושמחי בת ציון כו' וזהו והוא בחי' העצמות דא"ס ממש יכוננה עליון על הכל כמ"ש אבן מאסו כו' היתה לראש פינה שהוא מל' דאצי' שע"ז נאמר א"ח עט"ב ונקבה תסובב גבר כידוע וכן אמר למרבה המשרה כו' עד להכין אותה ולסעדה מעתה ועד כו' כמ"ש במ"א וד"ל) (והוא ענין שמחה של מצוה דעכשיו שיעלה ויגיע לע"ל להביא גלוי העלם עצמותו ית' ממש שהוא מדריגה הג' הנ"ל שלמעלה לד,אמבחי' חשך ואור עד שגם חשך לא יחשיך כו' ולילה כיום יאיר ממש וכמ"ש לעת ערב יהיה אור כו' והוא מ"ש ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד למהוי אחד באחד ממש שלא ע"י אמצע דכח"ב כלל וד"ל):
(כג) ובכל הנ"ל יובן ג"כ מה ששייך פ' זו דרני ושמחי בת ציון להפטרה דחנוכה דוקא כי הנה כתיב כי נר מצוה ותורה אור וענין נר מצוה היינו מצות נר חנוכה דוקא דאף ע"פ שהיא מדרבנן שרשה מגיע למעלה מכל המצות דאורייתא שמקבלים מאור דתורה שלזה הקדים בחי' נר מצוה לומר שמבחי' נר מצוה דחנוכה בא גלוי אור דתורה בכל המצות ואם לא נר מצוה דחנוכה אין גלוי אור דתורה כו' וזה פלא גדול לכאורה אך אנו רואים בענין עיקר הנס דחנוכה לא עשו מנצחון המלחמה כלל שלכאורה היה זה עיקר הנס ע"פ הטבע רק מאשר מצאו פך א' שמן טהור חתום בחותמו של כה"ג והדליקו ממנו ח' ימים לפי שטמאו העכו"ם כל השמנים שבהיכל כו' והענין ידוע דעיקר התגברות הקליפה דעכו"ם הרשעה היה אז רק להשכיחם תורתך ולהעבירם כו' ששרש התורה הוא בח"ע שנקרא תורה אור וזהו שטמאו כל השמנים כו' שהוא בחי' שרש אור דחכמה שבתורה שנק' שמן הקדש והיה הנס שמצאו פך א' שמן טהור כו' והדליקו ממנו נרות המנורה ח' ימים נגד ז' מדות דקדושה שמקבלים מאור דחכמה כידוע ומבואר במ"א וזהו שא"א והדליקו נרות בחצרות קדשיך כו' שזהו עיקר הנס ונמצא שזה היה רק להביא ולהמשיך אור דתורה שתאיר מן ההעלם לגלוי בכל המצות והוא עיקר ענין מצות נר חנוכה וע"כ אמר כי נר מצוה דחנוכה ואח"כ ותורה אור וד"ל אך מאין יש בכח מצוה זו דרבנן להיות המשכת מקור אור דתו"מ בכנ"י אחר שגברה קליפה דעכו"ם להשכיחם תורתך כו' הענין הוא כידוע דעיקר מצות נר חנוכה הוא דוקא להדליק על פתח הבית מבחוץ וכן א' והדליקו נרות בחצרות קדשיך וכמבואר בגמרא שזמן מצות' עד שתכלה רגל מן השוק שזהו בחי' ק"נ ששולטת בלילה שנק' חשך גמור וע"י הדלקת נ"ח בחוץ דוקא יאיר אור גם בחשך גמור דק"נ דהיינו שגם החשך לא יחשיך כו' וכמו ולילה כיום יאיר וכמו לע"ל ממש כנ"ל וד"ל וביאור הענין הנה יובן עפ"י כל הנ"ל בענין רינה ושמחה דרננה ברמשא דהיינו ענין השיר של המלאכים שיוצאים בשיר מנרתק גופם בעלי' והתכללות בלילה דוקא מצד בחי' הצמצום והסתר אור האלקי שנק' חשך גמור שעי"ז מתגבר יותר התשוקה כו' והוא ענין פסוד"ז אצלינו שלפני ק"ש לעלות ברינה כזאת כדוגמת שיר המלאכים כדי לבא לבחי' השמחה האלקי' שהיא בבחי' גלוי האור האלקי מלמעלה למטה ואם לא בחי' רינה דפסוד"ז קודם א"א לבא לבחי' השמחה דק"ש וכמ"ש רני ושמחי כו' כנ"ל וכמו במלאכים דרננה ברמשא ואח"כ שמחה בצפרא וכברייתו ש"ע ברישא חשוכא כו' ואמנם זהו כאשר יוכל אדם להיות בהתפעלות הרינה לצאת מחומר גופו הבהמיי' בתשוקה נפלאה כדוגמת המלאכים ממש אבל ידוע שחשך חומר הגופני גובר מאד על כל אדם שנקרא משכא דחוויא כו' ולא יוכל לבא כלל להתפעלות התשוקה לצאת מחומריות שלו ואפילו כמלא נימא לא ניזוז ממקומו בכל עומק התקשרותו בהבלי עוה"ז כו' א"כ הרי נשאר עומד למטה בעולם הפירוד שנקרא חשך ואפילה גמור המחשיך אור האלקי לגמרי כו' וזהו כדוגמת העומד בחוץ בחשך הלילה ולא יראה אור כלל וכלל כו' והוא בבחי' ק"נ שנק' חשך גמור שלא יוכל לעלות ולבא בפתח ההיכל העליון ועומד על פתח ההיכל מבחוץ כמ"ש בזהר דתרעי' דג"ע אסתימו בלילא כו' אבל המלאכים שאומרים שירה הרי עולין ונכנסים בפתחי ההיכלות עליונות גם בלילה כו' כמ"ש פתחו לי שערי צדק כו' שהם פתחים ושערים שנשמות ומלאכים עולין שם לפי שפותחים להם השערים לד,בוהפתחים ע"י רינה שלהם כמ"ש באו לפניו ממש ברננה כו' כנ"ל וד"ל אך הנה זהו עיקר ענין מצות נ"ח להדליק על פתח הבית מבחוץ דוקא שעי"ז יאיר אור גם בחשך ואפילה דק"נ דהיינו גם למטה בעולם הפירוד ממש ששם הסתר אור האלקי לגמרי שזהו גם לעומד על פתח ההיכל מבחוץ יאיר אור האלקי שזהו מצד שהחשך גם הוא לא יחשיך כלל ולילה כיום יאיר כו' כנ"ל וזהו רק ע"י הדלקת נ"ח בשמן ואור שזה רק להאיר אור דתורה ממקורה מן ההעלם לגלוי כנ"ל ומאין יהיה בכח הדלקה זאת להמשיך מקור דאור תורה ודאי מוכרח לומר שזה בא מבחינת עצמות א"ס ב"ה ממש שלמעלה מבחי' חשך ואור דשם כחשכה כאורה כו' כנ"ל שאז גם בחי' החשך יאיר וכנ"ל בענין כי הנני בא ושכנתי כו' שלע"ל תקבל המל' מבחי' עצמות א"ס ב"ה ממש וכמ"ש והוא יכוננה עליון ממש כו' וכן מצות נ"ח להדליק אור דחכמה ממקורה בהכרח שזהו מלמעלה ממקור האור דח"ע והוא מה שיש בכח מצות נ"ח להיות החשך אור כו' שזהו כמו לע"ל ממש דכתיב ולילה כיום יאיר כו' וכנ"ל וזהו ולציון יאמר איש ואיש כו' שיהא הכל בבחי' איש כו' כנ"ל דשם כחשכה כאורה כו' וע"כ מצות נ"ח על פתח הבית מבחוץ להאיר את החשך שהוא גם בהיותו בחוץ בחשך יאיר כנ"ל וזהו שאמר בפ' זו ונלוו גוים רבים אל ה' כו' והיו לי לעם כו' הרי גם ע' שרים דק"נ יתהפכו לקדושה דהיינו מפני שיהיה בחי' גלוי אור העצמות דא"ס ב"ה ממש שגם החשך דק"נ לא יחשיך ויהפך לאור משום דקמיה כחשכה כאורה כו' ועכ"ז אמר דגם שגוים רבים ילוו אל ה' והיו לי לעם מ"מ ושכנתי בתוכך דוקא והוא מפני שע"י מעשה המצות שעשו בעוה"ז בשמחה ובטוב לבב ובקבלת עמ"ש הוא שיעלה למעלה מעלה לע"ל להיות נק' ארץ חפץ וכן חפצי בה ממש כנ"ל בענין רני ושמחי בת ציון דוקא כי הנני בא כו' מעצמי בלא אדל"ת כו' וכל עצמותי כו' וזהו שאמר ונחל ה' את יהודה חלקו כו' הס כל בשר מפני ה' כי נעור ממעון קדשו ממש וד"ל וזהו הטעם ששייך פ' זו דרני ושמחי בת ציון להפטרה דחנוכה דוקא אע"פ שלא היה צריך להתחיל רק מענין מנורת זהב כו' לפי שזהו ענין נ"ח ממש מטעם הנ"ל וד"ל:
(א) כתיב כי אתה נרי הוי"ה וה' יגיה חשכי הנה יש להבין מה שכפל הדבור לומר ב"פ הוי"ה כי אתה נרי הוי"ה וה' יגיה כו' הל"ל כי אתה נרי ה' יגיה חשכי ועוד מהו הוי"ו דוה' יגיה בתוס' וי"ו הל"ל ה' יגיה כו' והנה כתיב כי נר ה' נשמת אדם שנשמה שבאדם נקרא נר הוי"ה ממש שמאיר בה ד' אותיות דשם הוי"ה יו"ד בחכמה שבמוח וה"א בבינה וי"ו במדות שבלב ה"א אחרונה במעשה והוא עיקר בחי' צלם אלקים שבאדם ואם פגם בנפשו ביו"ד כמו בחילול שבת או בביטול ת"ת נסתלק אור האלקי שבי' או שפגם בה"א כו' וכמו שאומרים בוידוי בק"ש שעה"מ כידוע וזהו וה' יגיה חשכי גם לאחר שנפגם האור דצלם אלקים שבד' אותיות דשם הוי"ה וע"כ כפל הדבר וא' כי אתה נרי הוי"ה וה' יגיה חשכי ע"י תשובה וד"ל והנה באמת יש להבין איך מלובשי' ד' אותיות דשם הוי"ה בנשמת אדם ויש להקדים תחלה בשרש כללות ענין נש"י שהן ז' נרות המנורה שבמקדש כידוע ויש להבין תחלה שרש ענין הנרות דמנורה שארז"ל וכי לאורה הוא צריך אלא עדות היא לישראל שהשכינה שורה בהם כו' ויש להקדים תחלה שיש באור הנר בכלל ד' דברים הא' הפתילה הדולקת ע"י האור שנאחז ונדלק בה והב' האור עצמו הדולק בפתילה ויש ב' מדריגות באור הזה והן ב' מיני גווני אור א' גוון השחור שסמוך לפתילה שנקרא נהורא אוכמא השורף ומכלה לפתילה מעט מעט והב' אור הלבן שלמעלה שנקרא אור המאיר ונקרא נהורא חוורא והד' הוא השמן שנמשך אחר הפתילה ונבלע בה שאם לא לה,אהשמן לא הי' האור דולק בפתילה כלל אלא הי' קופץ ומסתלק כידוע והנה באמצעות חיבור וקשר ד' דברים אלו היינו שמן ופתילה וב' גווני אור הנ"ל הוא הנק' בשם אור בכלל כי אם לא הי' האור נאחז בפתילה לא נק' אור כלל מצד עצמו כי הוא קופץ לגמרי רק כאשר האור נאחז בפתילה ודולק את הפתילה לכלותה מעט מעט כנ"ל אזי ע"י הדלקה זו שדלק בה האור נק' בשם אור המאי' שזהו עיקר שם אור והוא בא דוקא על ידי אור התחתון שנק' נהורא אוכמא שנאחז בפתילה ודולק בה בכליון מעט מעט כו' אך סיבת הקשר וחיבור האור בפתילה בב' גוונין הנ"ל הוא רק ע"י השמן דוקא שבלא שמן הי' האור קופץ לגמרי מיד או שהי' שורף ומכלה להפתילה לגמרי כרגע ומסתלק אך ע"י השמן שהוא נשאב בפתילה הוא סיבת אחיזת האור היטב בפתילה להדליקה ואינו קופץ כלל מפני שהאור נמשך אחר השמן לשאוב אותו ולכלותו מעט מעט ועי"ז אין הפתילה כלה מהרה ונמשך זמן ההדלקה ויש בזה דבר והיפוכו שהשמן ממשיך האור להיות נאחז היטב בפתילה וגם מה שיכלה וישרוף לפתילה ולשאוב השמן כו' ועוד תועלת שני בשמן שע"י שאיבת האור אותו נעשה בו אור בהיר וזך ביותר והוא אור הלבן המאיר שהוא בא לפ"ע צלילת השמן דוקא כידוע ונמצא על ידי השמן יש ב' מיני תועלת א' סיבת חיבור וקשר האור בפתילה והמשכת זמן דליקתו כנ"ל והב' מה שיש באור אור הלבן הזך הנק' אור המאיר כנ"ל (כי בעץ השורף ודולק אין בו רק אש השורף ולא נק' אור המאיר כ"כ כאור הנר בשמן ופתילה והוא ההפרש בין אש לאור) והרי מובן עכ"פ שע"י השמן מתחבר האור בפתילה בב' גווני אור הנ"ל א' חיבור אש השחור שבאור השורף שיומשך זמן אחיזתו לכלות הפתיל' כנ"ל שזהו עיקר חיבור האור בפתילה והב' חיבור אור העליון הלבן וסיבת בהירתו כנ"ל שזהו בא מצד כליון השמן באור כאשר נשאב בפתיל' והאור מושך אותו נעשה באור זה ב' גוונין א' גוון השחור ששואב ומכלה הפתילה עם השמן המובלע בה והב' גוון האור העליון שהוא בהיר וזך כפי צלילת השמן כנ"ל וא"כ הרי ודאי כלול הי' בשמן תחלה ב' גווני אור הללו רק שיצאו מן ההעלם לגילוי באור הזה ע"י כליון השמן באור הדולק כאשר נשאב ונמשך אחר הפתילה שבזה הטעם גזרו אומר במצות נ"ח שיש שמנים שאין מדליקים בהם לפי שאינן נמשכים היטב אחר הפתילה לפי שבנ"ח צריך להיות ב' גווני אור בפתילה ושיומשך זמן הדלקתו שא"א בלא שמן טוב וצלול שנמשך אחר הפתילה מטע' שית' בעזר"ה וד"ל (ויש עוד דבר חמישי והוא כלי הנר עצמו שהוא המחזיק בתוכו כל ד' דברים הנ"ל השמן והפתילה ואור הכלול מב' גוונין הנ"ל שבלעדו לא יתקיים האור כלל):
(ב) והנה הנמשל מכל הנ"ל באור הנר הגשמי יובן הכל באור האלקי שבנשמת אדם בפרט שנקרא נר הוי"ה ממש (ובכלל במקור נש"י למעלה שהוא בחי' מל' דאצילות) דהנה ידוע שכל נשמה האלקי' יש לה שרש ומקור באלקים חיים מקור כל חיי הנשמות כמו אתה בראת יצרת כו' נפחת בי כו' וכמ"ש אור זרוע לצדיק כו' צ"ע וצ"ת וז"ש ועמך כולם צדיקים והן ב' גווני אור הנ"ל א' נה"ח שהוא אור האלקי ממש וכמ"ש כי אתה תאיר נרי או כי אתה נרי ה' כו' והיינו בחי' התפעלות אלקות שיש בעצם בכל ניצוץ קטן שבישראל למעלה מן הטעם ודעת כלל שמחמת זה הכח יוכל למס"נ באחד באה"ר בתענוגים בכל נפשו כו' ולשוב בתשובה שלימה מקירת לבו עד כלותו וכו' והוא נקרא אור המאיר שזה תלוי לפ"ע צלילת השמן כנ"ל והב' אש שחור הנ"ל שהוא השורף ומכלה כו' והיינו ענין התלבשות הנשמה האלקית בנפש החיונית הטבעיות ששרשה בק"נ בתערובות טו"ר כידוע והוא התפעלות השגה אלקית הבא בשכל לה,בהאנושי שבמוח הגשמי ומדות שבלב בשר בחום הטבעי שיצר לב האדם רע מנעוריו להתמשך אחר כל תאוה רעה כו' ולפרקים כאשר יגבר כח המדות הרעות בתאות חומריות בלי התעוררות תשובה לגמרי יחשיך לאור האלקי שבנשמה לגמרי מכל וכל (וכמ"ש ונר רשעים ידעך שקופץ לגמרי כנ"ל) ולהיפך לפרקים כאשר יגבר כח אור האלקי בנה"א על נה"ט והוא התפעלות רשפי אש התשוקה לה' לבדו עד שמואס ברע ולכוף לבו שלא ימשך אחר כל רצון זר כלל וכלל ונמצא שגם השכל ומדות הטבעיים החומריים גם הם מתפעלי' בהתפעלות אלקות ונכללים ונהפכים מרע לטוב לשנות טבעם הרע מן הקצה לקצה והיינו ע"י בחי' אור השורף ומכלה כמו דמיון אש השחור השורף לפתילה הנ"ל והוא הנק' שלהבת י"ה שבאה בנשמה מצד ההשגה אלקית בהתפעלות רשפי אש התשוקה אלקי' שלהבת זו הנקרא שלהבת יה דוקא הוא השורף ומכלה לאש וחום זר הרע הטבעי שבלב בשר מעט מעט כו' וכמו שאנו רואים בחוש שכל מי שמתפעל בהתלהבות ודביקות האלקי מיד הוא מתפעל בלבו ומוחו הטבעיים בהתלהבות זו ממש בהתפעלות אמתי' רק שאינו נמשך זמן רב רק יש כמעט רגע קופץ האור ויש שמתעכב מעט זמן יותר וזהו מסיבת חסרון השמן כי הגוף הוא כמו משל הפתילה והאור הוא אור האלקי דנשמת האדם שהוא כמו חיבור צורה וחומר כידוע:
(ג) ואמנם סיבת חיבור וקשר האור בפתילה הוא השמן להיות האור נאחז זמן רב כו' ולהיות בו ב' גוונין דלבן ושחור כנ"ל כך הוא בנשמה וגוף שע"י בחי' השמן שהוא בחי' החכמ' נעשה חיבור האור דנשמה בגוף בכל כוחותי' בקיום הדלקה זמן רב מטעם הנ"ל והענין הוא כידוע דבחי' חכמה שבנה"א הוא הנקרא כח מ"ה והוא בחי' הביטול במציאות לאין האלקי שלמעלה מן הטעם ודעת שאח"כ מתפשט כחה בבינה שהיא ההשגה האלקית שהן י"ה שבנשמה כידוע והיינו מה שיש בכח ובהעלם בכל ניצוץ קטן מישראל להתבטל ולזוז ממקומן לגמרי לגבי אלקות נק' כח מה שבנשמה וזהו הנקרא שמן כמו השמן שנמשך אחר הפתילה שהוא הגוף לעורר בו ג"כ בחי' הביטול של ישותו וגסותו להיות נכנע ובטל ונשבר לגמרי שנקרא ביטול היש לאין כמו שאנו רואים שפתאום יכנע לב החומרי מגסות שלו ויפול תאות שרירות לבו לגבי אלקים חיים לעוררו בתשובה שלימה מקירת הלב והוא הנקרא לב נשבר ונדכה כו' שזהו כליון הפתילה באור האלקי ע"י השמן דכח מה שנמשך כו' והיינו שמן טוב שנמשך היטב בפתילה כנ"ל ואם אינו נמשך היטב אז האור אלקי אינו נאחז בשכל ומדות הגופנים וקופץ מיד ומסתלק כנ"ל ונמצא ששמן הזה זהו הגורם דליקת גוון האור השחור שנקרא שלהבת יה הנ"ל השורף ומכלה מעט מעט לפתילה שהוא הגוף ליכלל גם הוא באור האלקי שהוא אור התפעלות אלקות ברשפי אש התשוקה שנקרא שלהבת י"ה כנ"ל וימשך זמן רב לא יכבה כלל וד"ל ותועלת הב' מן השמן זה הוא בהירות האור הלבן העליון שבנשמה שנקרא נה"ח שהוא לפי צלילת השמן מפני שכלה ונשאב השמן באור המושך אותו כנ"ל הענין הוא כידוע שכח מה זה הנקרא שמן יש בו ב' מדרגות הא' כמו שבא ונמשך מן ההעלם לגילוי שזהו העושה ההכנעה וביטול היש לאין גם בגוף להיות לו רוח נשבר' בגשמיותו כנ"ל והב' הוא כמו שבחי' כח מ"ה זה הוא בשרשו בבחי' אין האלקי ממש כמ"ש והחכמה מאין תמצא מאין ממש והוא מה שבכל נשמה יש בחי' ביטול עצמי לאלקות להיות בבחי' אין ממש ולא לעשות ביטול היש לבד כו' כידוע שזהו כמו ענין השפלות והענוה היתירה בעצם מהותו עד שנפשו כעפר לכל תהי' ממש בלתי מרגיש בעצמו שום דבר מעלה כלל וכלל בכל אשר עושה כו' (ונק' בל"א נישטקייט ער איז גאר נישט בעצם כו') והוא לו,אמ"ש ובלב כל חכם לב נתתי חכמה כו' וכן יהיב חכמתא לחכימין וכן מ"ש ונפשי כעפר כו' אז ודאי פתח לבי בתורתיך ממילא שעי"ז הוא הגורם להמשיך בחי' אור העליון דפנימית חכמה שזהו גלוי אור א"ס שבא ומאיר מן העלם העצמות בכל נשמה בבחי' עצמיות האור שזהו אור זרוע לצ"ע הנ"ל שנקרא נה"ח אור המאיר בבחי' התפעלות כל העצמיות באה"ר בתענוגים בכלו' הנפש או בתשובה במס"נ ממש וזהו מצד כליון השמן זה שנשאב באור כו' שהוא כמו השפלות וענו' כו' דאור העליון מושך אותו דהיינו שיהיה בבחי' אין העצמי שבאלקות וזהו העושה בהירות האור העליון לפי צלילת השמן שהוא עומק אמתית השפלות והענוה בהעדר הרגשת עצמו מכל וכל כו' הרי הי' בכח מ"ה זה כלול בהעלם גדול ב' גווני אור הללו דנה"ח ונה"א ועל ידו יצאו מן ההעלם לגילוי בנשמה וד"ל (וכך יובן בנשמה הכללית שזהו בחי' מל' דאצילות בב' גווני אור הנ"ל כמ"ש בזהר בפי' אלקי' אל דמי לך דנה"ת קארי תדיר לנה"ע כו' וד"ל:
(ד) והנה להבין כל זה בביאור יותר הנה יש להקדים הידוע שיש ב' מיני התבוננות הא' בבחי' יח"ת שהוא בחי' ממלא כ"ע שהוא ענין בשכמל"ו כידוע שהוא בבחי' שם אלקים (והיינו בחי' נה"ת הנ"ל בנשמה פרטית שהיא בצלם אלקים ונק' נהורא אוכמא כו') והב' בבחי' יח"ע דבחי' סובב כ"ע בשם הוי"ה שזהו ענין שמע ישראל (והוא בחי' נה"ע הנ"ל שנקרא נהורא חיוורא כו' אור זרוע לצ"ע כו') וביאור הענין ידוע ומבואר במ"א ע"פ ארוממך אלקי המלך שזהו בחי' מל' דאצילות מקור כל העולמות שנקרא בשם אלקי' דוקא וכידוע בפי' שם אלקי' לשון כח ואדנות כמו ואלי הארץ כו' וכמו עד האלקים יבא שהוא השופט כו' ושניהם א' למעלה באלקים חיים ומלך עולם שהוא בחי' הכח ואור אלקי המהווה כל הנמצאים מאין ליש ונק' כח הפועל אלקי בנפעל ולכך נקרא אלקי האלקי' כלומר כח ומקור כל כוחות האלקי' שנק' בני האלקי' שהן המלאכים שהמה כחות אלקי' אמצעים בחלק והארה דהארה פרטי' שנמצאים מאין האלקי ליש וזהו שנקרא אלקי האלקי' וגם אוה"ע קרו לי' אלק' דאלקיי' כו' והיינו ג"כ שם אדני דאשתמודע אדון על כולא כמו שאו' אל אדון על כל כו' וזהו גדול אדונינו ורב כח כו' שזהו ענין הב' באלקי' לשון שופט כמ"ש השופט כל הארץ כו' והוא בחי' שררה ומלכות (כמו נשיא אלקי' אתה כו') והכל א' משום דבבחי' מל' שהוא בחי' האחרונה דע"ס דאצילות הוא המקור הראשון להתהוות כל העולמות והברואים מאין ליש וכמ"ש מלכותך מלכות כ"ע וממשלתך כו' ועד"מ מלכותא דארעא שמדה זו אינה רק התפשטות חצוניות מעצמותו שמתפשט מלכותו וממשלתו על עמו כו' ואין זה נחשב מכוחות העצמיים כמדת כח האהבה וכח החכמה כידוע וז"ש ה' מלך גאות לבש שנתלבש ונתצמצם להיות מלך על העולמות לפי שאינה אלא בחי' לבוש חיצוני לבד כו' ועכ"ז א' דוד ארוממך אלקי המלך פי' אלקי הוא בחי' שם אלקים כח הפועל אלקי בנפעל בחי' ממלא כ"ע הנ"ל שנקרא אלקי ממש ארוממך אלקי המלך אעפ"י שאין זה רק הארה חצוניות דבחי' המל' כנ"ל אבל שרשו הוא הגבה למעלה והוא בחי' כתר מל' שזהו בחי' ההתנשאות שמצד עצמו דוקא ונק' מלך מרומם לבדו שהוא נבדל בערך הרבה ממה שנקרא מלך על עולמות הנבראים כידוע שזהו מדת מל' דאצילות בבחי' אצילות ממש (והוא ענין ד' רבתי דאחד) וא' שירומם גם לאלקים בחי' כח האלקי בעולמות למעלה להיות בבחי' המלך שנקרא מלך מרומם לבדו כו' והוא יחוד ממלא כ"ע בסובב כ"ע וזהו ענין יחיד חי העולמים מלך פי' יחיד כמו שהוא לבדו ית' ביח"ע דאצילות דאיהו וחיוהי חד ממש ונק' חי העולמים בהתפשטות דמדת מלך להיות מלך לעולם ע"י צמצום כנ"ל וזהו לו,בהאור הנמשך מלמעלה למטה (וכמו בדלי"ת רבתי שמכוין להמליכו בשמים וארץ וד' רוחות העולם) וכן לפעמים א' מלך יחיד שנקרא מלך מרומם לבדו נמשך להיות חי העולמים כו' וכמו"כ הוא בבחי' העלאה מלמטה למעלה שירומם לאלקי המלך כמו שהוא מלך יחיד מרומם לבדו שיומשך אח"כ כמו שהוא בעצמותו גם בעולמות וזהו ואברכה שמך לעולם ועד כמו ענין בשכמל"ו כידוע שבחי' המל' נק' שם כמו ויעש דוד שם ויתברך שם כבוד מלכותו למטה גם בעולמות הנפרדים בבחי' נצחיות דא"ס וזהו ועד נצחיות בחילוף אותיות דאחד ובמה ירומם לאלקי המלך כו' היינו ע"י שירות ותשבחות שאומר איך שכל העולמות ומלאכים בטלים ממציאותם לגמרי מיש לאין ע"י שיר ורינה כו' שעי"ז מעלים לבחי' המל' למעלה לקבל מבחי' כתר מל' וזהו כתר יתנו לך כו' כידוע (וזהו משובח ומפואר בלשון חסידיו ועבדיו נשמות ומלאכים דבי"ע ובשירי דוד עבדך נהללך כו' עד ונמליכך מלכינו אלקינו להיות יחיד חי העולמים מלך גם למטה כמו למעלה להיות משובח ומפואר עדי עד בבחי' נצחיות דא"ס שהוא מל' דא"ס עצמו שנקרא שמו הגדול כידוע) וזהו להודיע לבנ"א שהן הנשמות גבורותיו בחי' ריבוי הכח של הצמצומים כדי להיות הדר כבוד מלכותו העצמיות בעולמות לאין שיעור למטה כמו שאין שיעור למעלה בהתנשאות שמצד עצמו ממש כו' וראי' לזה הוא מה שמתפשט גם בכח האלקי המצומצם להיות מקור להתהוות העולמות ג"כ בבחי' התחלקות לאין שיעור כלל וכלל וכמ"ש גדול אדונינו ורב כח לאין שיעור (וכמ"ש בס"י דשיעור קומ' של יוצר בראשית רל"ו רבבות אלפים פרסאות כו' בגימ' דורב כח כמ"ש ביאורו במ"א) וכמ"ש ועלמות אין מספר א"ת עלמות אלא עולמות וכתיב היש מספר לגדודיו כו' (ואעפ"י שנאמר המוציא במספר צבאם הן הן גבורותיו לצמצם כו' ועכ"ז אין שיעור להתפשטות זו כמ"ש בס"י ה' אבנים בונות ק"ך בתים כמו ק"ך צירופים דשם אלקים מכאן ואילך צא וחשוב עד אין שיעור כו' וכמ"ש ביאור זה במ"א) וזהו להודיע לבנ"א גבורותיו ואחר כך אמר מלכותך מל' כ"ע וד"ל (וזהו מ"ש בזהר ע"פ אלקים אל דמי לך דנה"ת קארי תדיר לנה"ע ולא שכיך לעלמין והוא מ"ש למען יזמרך כבוד התחתון דמל' בבי"ע לכבוד עליון דבחי' כתר מל' כנ"ל:
(ה) והנה כאשר האדם יתבונן בעומק דעתו ולבו בבחי' יח"ת דמל' בעולמות בחי' ממלא כ"ע שהוא בכח האור האלקי המהווה כל העולמות מאין ליש כנ"ל (בבשכמל"ו) יתפעל בלבו באהבה אלקית לאהוב את ה' בכל לבבו והיינו בשני יצריך כמ"ש ואהבת בכל לבבך והוא שע"י השגה אלקית הזאת הנקלטת היטב במוח ולב יתפעל גם בלב בשר הטבעי להיות בו כליון ותשוקה נפלאה ברשפי אש שלהבת י"ה עד שימאס ויהפוך כל רצון זר ורע דחום הטבעי להיות לו רק לב אחד לאביו שבשמים כו' כמו שהנשמה בעצמה תכסוף בתשוקה האלקי' היפך טבע הגוף החומרי שנקרא רוח הבהמה שיורדת למטה כו' בהתפעלות אמתית מקרב ולב עמוק בכל כוחות הנה"ט כו' לפי שהתבוננות זאת דכח האלקי בעולמות קרובה לנפש האדם לראות גם בעיני בשר כמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה פי' וראו כמו בראי' חושיות ממש כו' עד שיכול להיות התהפכות הרצונות זרות לגמרי דהיינו להיות מתהפכים בהתפעלות רשפי אש התשוקה לה' לבדו ונמצא גם החום הטבעי שמלא רע נהפך לקדושה האלקית ממש (ונקרא בר לבב ממש אשר לא נשא לשוא נפשו ורצונו כלל רק לה' לבדו כמו מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ כלה שארי ולבבי כו') עד שנעשה לבו לב טהור לגמרי באותה שעה עכ"פ בבחי' ביטול היש לאין האלקי באמת לז,אלאמתו (מפני ששורה עליו בחי' אור האלקי דמל' בעולמות כמו שמאיר למעלה במלאכים עליונים כשבטלים במציאות כו') וזהו ממש כדמיון הפתילה שדולקת בשלהבת אש הנדלק בה שנהפכת למהות אש ואור כו' כך נהפך הגוף שהוא אש וחום הטבעי של תאוה רעה עצמה למהות התשוקה האלקי' שנקרא רשפי אש שלהבת י"ה דנשמה האלקית כנ"ל להיות רק לה' לבדו כמ"ש בכל לבבך בשני יצריך שגם היצה"ר שבחלל השמאלי יאהוב את ה' בהתפעלות רשפי אש שלהבת י"ה האלקי ממש וכמו שאנו רואים שיש התפעלות אלקות ממש בלב בשר דוקא וכמו לבי ובשרי ירננו כו' רק שאינו נמשך זמן רב מטעם שאין בחי' השמן דכח מ"ה הנ"ל נמשך אחר הפתיל' כנ"ל ומבואר למעלה שזהו הנק' נהורא אוכמא אש השחור השורף ומכלה לפתילה מעט מעט כו' כך אור האלקי שבהתפעלות הנשמה מהשגה דממלא כ"ע הנ"ל שורף ומכלה ללב הטבעי להפכו לאור הקדושה (וכמו כן למעלה במל' דאצילות בהתלבשותה בעולמות שזהו ג"כ כמו התלבשות הנשמה בגוף ונק' נשמת כל חי כו' שנק' ממלא כ"ע נק' ג"כ נהורא אוכמא כנ"ל לפי שמהפך להיות ביטול היש לאין בכל העולמות עד גם הע' שרים דנוגה דעשיה שגם הם בטלים ונכללים באלקים חיים בשירה כמ"ש מלך אלקים על גוים וכתיב הללו את ה' כל גוים כו' וכן הבו לה' משפחות עמים כו' וכה"ג רבות בכתובים כמו יראו מה' כל הארץ כו' הריעו לה' כל הארץ כו' וזהו כמו התהפכות ז' מדות רעות דנה"ט ממש באדם התחתון כידוע) (ומ"ש ונר רשעים ידעך היינו גם כשמבטשים אותם ידעך ויקפץ נרם יותר כשהן בבחי' פירוד גמור מבחי' הרע גמור דגקה"ט לגמרי כו' ובצדיקים כתיב ואור צדיקים כו' וגופא דלא סליק ביה נהורא דנשמתא מבטשין ליה וסליק ביה כו' כאעא דלא סליק ביה נהורא כו' וכנראה בחוש שע"י ביטוש בבני חיי ומזוני בגוף יאיר בו אור הנשמה לעשות בו הרהור תשובה בלב נשבר מאד ולהכנע באמת לה' ולהתפעל באוי"ר בתשוקת רשפי אש שלהבת י"ה דנשמה ובזה הוא ההפרש בין נוגה דמעורב טו"ר לגקה"ט דרע גמור וכמ"ש ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקי' כו' אך גם ברשעים כתיב ויתלבנו ויתבררו כו' וכמ"ש ובאו האובדים כו' כי לא ידח ממנו נדח וגם באוה"ע כתיב אז אהפוך אל עמים כו' והנה כל זה הוא בחי' נהורא אוכמא שנדלק בפתילה כנ"ל אבל בחי' נהורא חיוורא הנ"ל שנק' אור המאיר הוא בא מבחי' התבוננות השניה דבחי' סובב כ"ע דוקא והוא בשם הוי"ה דאצילות ביח"ע דשמע ישראל כנ"ל וכידוע שזהו בע"ס דאצילות שמיוחדים בעצמות א"ס ב"ה דאיהו וחיוהי חד ממש כמ"ש ה' אלקינו ה' אחד ממש באח"פ דא"ס עצמו שהוא למעלה מעלה מבחי' המל' שנעשה מקור לעולמות וכמ"ש כי עמך מקור חיים כו' כידוע וכך הוא למעלה מעלה גם מעולם האצילות שהרי א' אנת הוא חד ולא בחושבן פי' לא בחושבן י"ס דלפני אחד מה אתה סופר ונק' ע"ס בלי מ"ה בלי מהות כלל משום דלאו מכל אינון מדות כלל כו' והיינו עצמות א"ס ב"ה ממש שגם מה שמצמצם א"ע להיות מקור לע"ס דאצילות זהו רק הארה בעלמא הנק' קו"ח שנמשך ממל' דא"ס עצמו ע"י צמצום הראשון כידוע כמו מאצילות לבי"ע ממש כנ"ל וע"ז אמר כי עמך מקור כל חיי העולמות דאבי"ע כו' והוא הנקרא סובב כ"ע הכללי שמקיף לד' עולמות דאבי"ע בשוה ממש וזהו מלך יחיד חי העולמים בכללות הכל כו' או יחיד חי העולמים מלך וכן מל' מלכות כ"ע בכללות ע"ד הנ"ל בב' מדריגות במל' דאצי' כו' וד"ל ולמעלה גם מזה הוא למעל' גם מהיות בבחי' מקיף וסובב כללי לאבי"ע כו' רק כמו שהוא במהו"ע ממש (שנק' טה"ע שמי השמים כו' ועיקר מס"נ באחד היינו למהו"ע ממש דוקא כמ"ש אליך ה' נפשי אשא אליך ממש כידוע וד"ל):
לז,ב(ו) והנה ע"י העמקת המוח והלב היטב בהתבוננות זאת השני' דבחי' סובב כ"ע בכללות והוא למס"נ באח"פ ממש כנ"ל אז עי"ז ודאי יומשך מבחי' סובב כ"ע שהוא שם הוי"ה בכלל בחי' אור העליון דבחי' אור הזרוע לצדיק עליון שנקרא נהורא חיוורא על נשמת האדם גם בניצוץ קטן שבישראל והוא מ"ש כי אתה נרי הוי"ה ממש וכן כי אתה תאיר נרי וכמ"ש בהלו נרו עלי ראשי דקאי הכל על בחי' אור העליון הזה שהוא בבחי' שם הוי"ה דאצילות ממש שמשם יאיר אור האלקי על כאו"א במס"נ שלו באח"פ ע"י התבוננות הזאת דוקא ביח"ע דשמע ישראל כו' והוא הנקרא אור המאיר שהוא בחי' אלקות ממש וע"ז אמר ואהבת את הוי"ה אלקיך בכל נפשך ממש כו' וכמו לאהבה את הוי"ה אלקיך כי הוא חייך ממש לפי שמשם מקור מחצב כל חיי אור העצמות דנשמת כל חי כו' אך איך יוכל אדם להעמיק דעתו ולבו בהתבוננות דסוכ"ע הכללי שהוא עצמות א"ס ב"ה ממש מאחר שהוא למעלה מעלה גם ממקור כל חיי העולמות כנ"ל והרי א' דאנת עילאה על כל עילאין וסדכ"ס דלמת"ב כלל (אפי' מח' הקדומה דא"ק כו') הענין ידוע דבמח' והשגה אין תפיסה והשגה כלל וכלל במהו"ע ית' ממש אבל ברצון הפשוט ועצמי הוא שנתפס להיות בו דביקות והתכללות ממש כמ"ש לדבקה בו בו ממש והוא מ"ש בכל נפשך וכמו כלתה נפשי כו' אליך ה' נפשי אשא ממש וד"ל ועוד יש דבר שעל ידו יהיה כל או"א דבוק במהו"ע ית' אחר שיתפעל במס"נ בנקודת הרצון הפשוט כנ"ל והוא במ"ש והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום פי' אנכי הוא מי שאנכי דהיינו בחי' סובב כ"ע הכללי הנ"ל ולמעלה מזה שהוא מוה"ע ית' ממש הוא אשר אנכי מצוך היום דוקא והענין הוא לפי שאין בחי' עצמות א"ס ב"ה ממש בא לידי גילוי למטה ממש כ"א ע"י מצות מעשיות בעוה"ז דוקא שהוא סוף כל המדרגות העליונות לפי שנעוץ תחלתן בסופן דוקא דהיינו תחלת כל התחלות בסוף הכל שהוא המעשה דמצוה בפ"מ שזהו הנקרא ארחות הוי"ה ממש כמ"ש סוף דבר כו' ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם דלעילא (וכידוע בענין אל יתהלל חכם כו' כ"א בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי ממש לעשות חסד ומשפט וצדקה בארץ דוקא כי באלה חפצתי בחפץ ורצון הקדום ממש כו') וזהו אשר אנכי ממש בחי' מוה"ע מצוך היום במצות בפ"מ הוא מתגלה דוקא והיום בעוה"ז דוקא כמ"ש ז"ל היום לעשותם כו' ולא כמו שהן ברוחניות ביח"ע בעולמות עליונים אלא בסוף מעשה בפ"מ בגשמיות דוקא והוא לפי שעולמות עליונים הרי הן באים בסדר ההשתלשלות עו"ע מאור א"ס ב"ה ע"י ריבוי צימצומים כידוע שמפני זה ודאי אי אפשר שיתגלה בהם מבחינת מהו"ע ית' ממש בגילוי דלמת"ב כלל כנ"ל רק שלא בדרך השתלשלות עו"ע אלא בדרך ירידה והתלבשות לבד כמו במעשה המצות בפ"מ בגשמיות דוקא הוא שיכול לבא למטה בגלוי כי לעצם רוממות ערך האור דא"ס עצמו לא יבא בדרך השתלשלות כלל כ"א בדרך התלבשות למטה דוקא שלא בהדרגה כלל וכידוע הכלל בכל מקום שכל הגבוה גבוה יותר יותר יוכל לבא בירידה במקום היותר נמוך דוקא וכמ"ש המגביהי לשבת המשפילי כו' וכתיב אני מרום כו' וכן א' איזה בית אשר כו' כי השמים ושה"ש לא יכלכלוהו ועכ"ז צמצם שכינתו בין בדי הארון בהיכל ומקום גשמי וכך הוא בענין התלבשות אור א"ס ממש בכל מצוה בפ"מ וז"ש אשר אנכי מצוך היום דוקא ולא למחר בעוה"ב כו' (וזהו ענין דבר החמישי הנוסף על ד' דברים שבאור הנר והוא כלי הנר עצמו המחזיק הכל וכמ"ש כי נר מצוה ותורה אור הרי הנר מחזיק לכל עיקר ומקור דאור תורה שזהו בחי' אור המאיר שהוא גלוי אור הוי"ה ממש כנ"ל לפי שנתב"ס דוקא שהוא הכלי שנק' נר מצוה דוקא וד"ל) והנה בחי' המעשה בתו"מ שבכחם יש להמשיך גילוי לח,אמהו"ע ית' להאיר אור דשם הוי"ה ממש כנ"ל הוא בחי' השמן שנמשך אחר הפתילה שמחמתו דוקא יבא גלוי אור העליון דאור המאיר שנק' נה"ח שהוא לפ"ע צלילת השמן כנ"ל לפי שנשאב בפתילה ומושך את האור כו' וכנ"ל דמן השמן בא לגלוי ב' גווני אור הללו דנ"ח ונה"א כו' והיינו מ"ש והיו הדברי' האלה דוקא שהוא דברי התורה אשר אנכי מצוך היום שיבואו בפ"מ כו' (וכמ"ש ושננתם כו' וקשרתם כו' שהוא כולל כל מעשה המצות דוקא כידוע):
(ז) וזהו קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת פי' קרוב שהוא קרוב לכל בשוה לקטן כגדול בלי חילוק מדרגות כלל וזהו לכל קוראיו יהי' מי שיהי' והיינו לכל אשר יקראוהו באמת דוקא שזהו כמו שהוא באמתת עצמותו שהוא בחי' סובב כ"ע הנ"ל שאינו בא בדרך השתלשלות עו"ע כלל רק בא בדרך בחי' התלבשות בתו"מ בסוף מעשה דוקא כנ"ל בזה הרי הוא קרוב לכל קוראיו והוא הקורא בתורה כמ"ש והיו הדברים האלה כו' ודברת בם כו' שקורא לבחי' מוה"ע ית' ממש שלמעלה מעלה מכל ההשתלשלות דאבי"ע כנ"ל וזהו באמת אין אמת אלא תור' שהוא אמתת עצמותו ית' ששוה לפניו קטן וגדול וקרוב הוא לכולם בשוה ממש משא"כ הקריא' והצעקה בתפל' שאע"פ שנא' מי כה' אלקינו בכל קראינו אליו דוקא כמו אליך ה' נפשי אשא כו' לבחי' מוה"ע ממש כנ"ל אבל אינו בא לכלל קירוב גמור לכל בשוה אלא לכל א' כפום שיעורא דילי' בהכנת לבו ודעתו ורצונו כו' כמ"ש אם ישים אליו לבו כו' וגם זה מרחוק ה' נראה לי ולא בקירוב גמור וכל זה מפני שגם זה האור העליון דבחי' סובב כ"ע הבא ע"י התבוננות דשמע ישראל כו' והתפעלות דואהבת בכל לבבך ונפשך כו' צריך לבא בדרך השפעה מלמעלה למטה שהוא בא בדרך ההשתלשלות עד כל א' בשרשו בע"ס דבי"ע בחילוק המדריגו' דנר"נ ששרשם בחיצוניות הכלים דאצילות כידוע ושורה על כאו"א בבחי' מקיף מרחוק וז"ש מרחוק ה' נראה לי כו' שזהו בכל אור גם היותר עליון כאשר בא בירידות המדריגות עכ"פ כו' שנק' השתלשלות משא"כ האור העליון זה עצמו כשבא בבחי' התלבשות בתו"מ קרוב הוא ממש לכל כקטון כגדול ממש בשוה וכמ"ש קראוהו בהיותו קרוב ע"י תו"מ וכמ"ש כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו דוקא ולא בשמים היא כו' והוא הדבר אשר אנכי מצוך כו' מטעם הנ"ל בפי' אנכי מצוך כנ"ל וזהו ענין נעשה אדם בצלמנו כדמותינו כו' וקאי הכל בתו"מ דוקא כידוע בענין נר מצוה ותורה אור ששרש התור' הוא באור והמצוה בכלי וכמ"ש בכמה מקומות התורה והמצוה כו' שזהו ענין צלם ודמות וכידוע שצלם בדכורא ודמות בנוק' שהוא בחי' סובב וממלא בענין ההשתלשלות כנ"ל כמו שהצלם הוא בחי' צורה העצמית כך כל ע"ס דאצילות באו"כ כמו חסד דרועא כו' חכמ' מוחא כו' זהו בצלמנו ממש דהיינו בשם הוי"ה דאצילות והוא ע"י בחי' אור דתורה כמ"ש והיו הדברים האלה כו' שנא' וזאת תורת האדם ממש בבחי' פנימית דאו"כ דאדם העליון וע"כ נק' תורת הוי"ה ממש ודמותינו בנוק' הוא בבחי' מל' שנק' מראה דמות כבוד הוי"ה דא"ס כמו ה' במראה אליו אתוודע וכן ביד הנביאים אדמה כו' והוא כמו הדמות שנחקק בו צורה העצמית הנק' צלם והן הנה המצות מעשיות שבאים למטה שנק' מצות המלך שמקבלים כנ"ל שנק' נר מצוה אעפ"י שנק' ג"כ מצות הוי"ה אבל הוא בא בכלים מכלים שוני' ונק' נר מצוה כו' ועכ"ז ה"ז בדמות כבוד הוי"ה דאצילות עצמו ממש שזהו ענין אדם אדמה לעליון ממש וכמ"ש כדמותינו כו' וזהו וקשרתם לאות כו' שכולל כל המצות כו' שבא בדרך התלבשות ממש בסוף מעשה כנ"ל שבזה קרוב ה' לכל בשוה לפי שיקראוהו באמת באמתת פנימית עצמותו כמו שהוא דרמ"ח פקודין רמ"ח אברים לח,בכו' ונעוץ תב"ס דוקא וראיה לזה ממה שהעוה"ב אינו רק ממצות בפ"מ בגשמיו' דוקא (וכנ"ל בפי' נר מצו' שהוא המחזיק האור והשמן והפתיל' כו'):
(ח) והנה ארז"ל דיפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז דוקא מכל חיי העוה"ב הרי הזכיר תשובה קודם למע"ט ומאחר שהמעשה עיקר מטעם הנ"ל דנתב"ס דוקא למה צריך לתשובה קודם כו' אך הנה אעפ"י שבודאי נמשך מאמתת אור מוה"ע א"ס ב"ה בתו"מ כנ"ל הרי צריך להיות זה ע"י התגברות גדולה מרב חסד העליון שבעצמות ממש שיהי' בא בגלוי כמו שהוא בהעלם עצמותו ממש דלמת"ב כלל כנ"ל וכמ"ש כי גבר עלינו חסדו העצמי בהתגברות גדולה הרבה יתר מכפי המדה הקצובה הבא בסדר השתלשלות דקו"ח כו' ולבא עד למטה ממש בדרך התלבשות עכ"פ כנ"ל כדי להיות ואמת ה' לעולם אמתית העצמיו' דהוי"ה יבא לגלוי לעולם למטה כמו למעלה כו' והנה בחי' התגברות רב חסד זה א"א לבא גם בתו"מ כ"א ע"י הקדמת ענין התשובה דוקא שהוא היפוך הרע עצמו לטוב שזה עולה למעלה מתו"מ שאינו אלא להבדיל בין טו"ר כו' ולכך א' דבע"ת גדולים מצ"ג שצ"ג בתו"מ א"י לעמוד במקום שבע"ת עומדים כו' וזהו דמשיח אתא לאתבא צ"ג בתשובה להעלותם יותר מטעם שא' בזהר דכד אתכפייא סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה כו' אעפ"י שאין שרשם רק מאחוריים דשם אלקים במ"ח צירופי' האחרונים כו' וזהו הללו את ה' כל גוים כו' שהן ביטול היש הנפרד מיש דק"נ בע' שרים כמו שיהיה לע"ל שיהפוך אל עמים כו' והוא כמו ענין התשובה ממש שגם הרע עצמו נהפך לטוב כו' אז דוקא יגבר עלינו כנ"י חסדו העצמי' להיות אמת ה' אמתית פנימית עצמותו בתו"מ בא לידי גלוי למטה כמו למעלה ממש שז"ש ואמת ה' לעולם ממש והוא העוה"ב שיבא אמת ה' לעוה"ז כמו שא' ואמ' ביום ההוא הנה אלקינו זה ממש כו' וזהו שהקדים תשובה למע"ט בעוה"ז דעי"ז יבא שכר חיי העוה"ב מן המצות שהן מע"ט ובלא תשובה אין המע"ט מועילים שאינן רק בחי' כלים לבד להשראת עצמותו ית' וד"ל:
(ט) ובכל זה יובן ענין השמן שבנר שיש בו בהעלם ב' גווני אור דנה"ח ונה"א כנ"ל כאשר נשאב ונמשך אחר הפתילה והאור כנ"ל דהנה יש להבין תחילה מה שצריך שיהי' השמן נמשך אחר הפתילה דוקא כדי שיהי' חיבור האור בפתיל' ואיך השמן שהוא גבוה יומשך אחר הפתילה ואין האור דולק רק בפתיל' ולא בשמן מזה מוכרח שיש מעלה יתירה בפתיל' יותר מן השמן עד שהשמן אינו אלא אמצעי לחבר האור בפתילה הענין הוא כידוע שיש שרש לנה"ט שהוא הגוף למעלה הרבה מן הנשמה לפי שנה"ט נלקחה מק"נ שנפלו בשבה"כ מז' מלכים דתהו דכתיב ואלה המלכים כו' לפני מלוך מלך לבנ"י כו' דבחי' אורות דתהו קדמו לבחי' התיקון דשם מ"ה דאדם וע"כ יש שרש לחיות ובהמות דפני ארי' ופני שור דמרכבה למעלה מבחי' אדם וע"כ נושאות את הכסא כו' וכמו למטה מטה בירידתן עוד האדם ניזון מן החי וצומח ויתחזק כח שכלו כו' וכך למעלה נאמר בקרבן בהמה לחמי לאשי ריח ניחוח להוי"ה דתיקון וכמ"ש במ"א כמו שעל הלחם יחי' האדם ולא יתקיים בלעדו והצומח וחי יתקיימו בלא אדם לפי ששרש הצו"ח בשרשו גבוה משרש האדם וע"כ ע"י כליון הפתילה שהוא הגוף הוא עיקר הגורם המשכת האור העליון להאיר את הנשמה מבחי' סובב כ"ע הכללי הנ"ל שז"ש כי אתה נרי הוי"ה כו' כי הגם שהשמן הוא הסיבה לחיבור האור בפתילה כנ"ל ה"ז רק ממוצע אבל עיקר הסיבה הוא כליון הפתילה דוקא רק שע"י השמן הוא סיבה שיאחז בו האור וגם מה שהשמן נשאב בפתילה ונכלה ונמשך ונשאב באור גם הוא ע"י הפתילה והוא הטעם שהשמן נמשך אחר הפתילה דוקא ליכלל באור כו' לפי שהשמן הוא בבחי' חכמה דתו"מ כנ"ל ושרש הפתיל' שהוא הנה"ט הוא לט,אלמעלה מעלה מבחי' מ"ה דחכ' דתקון כנ"ל וראי' לזה מענין הנ"ל בשעה א' בתשובה ומע"ט שע"י תשובה דוקא שהוא היפוך הרע עצמו לטוב עי"ז דוקא יגבר חסדו עלינו להיות אמת ה' לעולם שהוא העוה"ב שבא מן התו"מ כנ"ל וד"ל וזהו שאחר ואהבת בכל לבבך בשני יצריך ובכל נפשך כו' שזהו כליון הפתיל' הוא שא' אח"ז והיו הדברים כו' אשר אנכי מצוך כו' שמתגלה עי"ז מבחי' אור העליון ביותר שהוא סובב הכללי שמלובש בתו"מ כנ"ל וד"ל ונמצא שבחי' נהורא אוכמא השורף ומכלה לפתילה עי"ז גורם ממילא גלוי האור העליון דנה"ח ממקורו שהוא בעצמות א"ס ב"ה כמ"ש כי אתה תאיר נרי כו' אך הנה עכ"ז ב' גווני אור הללו שמתגלים בפתילה הוא ע"י השמן שהוא הסיבה לחיבור האור בפתילה בב' גוונין הללו שהרי בלא שמן הי' הפתילה כלה ונשרפת לגמרי במהרה או שהי' האור קופץ מעליה מיד כנ"ל וכך יובן למעלה דהנה ענין השמן הוא בחי' העלם דאור ח"ע שמלובש בתו"מ שא"א לבא בדרך השתלשלות כלל כ"א דרך התלבשות וכמו עוטה אור כשלמה שהוא אור דתורה ונק' משל הקדמוני וכמאמר נובלות חש"מ תורה כו' שזהו ענין עוצם ירידה והתלבשות דח"ע העצמי' שלתבונתו אין מספר כלל בענינים גשמיים בהלכות ודינין דתשב"כ ושבע"פ כו' ברמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת וזהו כמו טבע השמן שהוא נמשך ויורד ומתעלם בכל דבר (כמשי"ת) ע"כ נמשך השמן גם אחר הפתילה לחברו באור והוא ענין הנ"ל בב' מדריגות דחכמ' א' לעשות בחי' ביטול היש לאין והוא מה שיתעורר גם בגוף הרהור תשובה בהכנעה עצומ' ולב נשבר כו' ועי"ז יבא ענין כליון הפתילה באשא אוכמא שזהו ענין הצעקה והעלאה בתפיל' בשפיכת נפש להפוך המדות רעות שבלב כו' כנ"ל וזה נעשה בסיבת השמן שנמשך בפתילה:
(י) ואמנם אחר בחי' ההעלאה דנה"ט בבחי' רצוא כמו אם ישים אליו לבו כו' הרי רוח אייתי רוח ואמשיך רוח שממילא יבא עי"ז בחי' המשכה וירידת האור שבא בהתלבשות למטה בכלי דוקא שהוא הנק' בחי' שוב שהוא מ"ש והיו הדברים כו' אחר בכל נפשך כו' והיינו בחי' סובב כ"ע שבתו"מ כנ"ל שנק' שמן כי הרי כליון הפתילה גורם עיקר המשכת האור שיומשך ויכלה גם השמן כנ"ל ואמנם במה שהשמן נשאב באור הוא הגורם צלילת ובהירות האור העליון בנשמ' מבחי' סובב כ"ע שנק' נה"ח כנ"ל והוא מדרגה הב' דחכמה כח מ"ה ממש כמו שהיא בבחי' אין ממש והוא ענין השפלות והענוה שנק' ביטול עצמי שנפשו כעפר לכל בעצם מפני העדר הרגשת עצמו מכל וכל כנ"ל ונמצא דשמן זה יש בו מב' הגוונים דנה"ח ונה"א בהעלם ויצאו לגלוי באור הפתילה במה שנמשך בפתילה ונשאב באור שהרי בהירות אור העליון תלוי בצלילת השמן דוקא כנ"ל ועכ"ז הרי העיקר הוא כליון הפתילה שהוא הגורם המשכת האור העליון מטעם הנ"ל רק שבהירתו תלוי בצלילת השמן לבד וגם הוא הסיבה להמשכת השמן וכלותו באור כנ"ל הטעם ששרש הפתילה שהוא הנה"ט למעלה מבחי' חכמה וע"כ בלא בחי' רצוא דתפילה א"א להיות בחי' שוב דתו"מ כנ"ל וכן תשובה ואח"כ מע"ט וראי' לזה ממה שא' האומר אין לי אלא תורה אפי' תורה אין לו כמו שבלא כליון הפתילה אין השמן נמשך באור כלל אבל גם זה אמת דע"י השמן דתורה הוא הסיבה לחיבור האור בפתילה ובלעדו אין קיום לאור בפתילה כלל אפי' רגע כנ"ל וכך הוא העלאה דרצוא בתפילה בלא תורה שאינו מתקיים כלל כידוע וד"ל:
(ונמצא שהשמן מחבר האור בפתילה והפתילה מחבר השמן באור וזה כמו אדם שמעלה את הצומח ואח"כ הצו"ח מעלהו מטעם הנ"ל והאור מורכב משניהם בין בגוון השחור שכלה בו הפתילה והשמן בין בגוון העליון שנמשך אחר השחור המכלה לפתילה ושמן רק שבהירתו הוא לפי זכות השמן וצלילתו (וגם לפ"ע כליון הפתילה בגוון השחור כו'):
לט,ב(יא) והנה א' בזהר ושמן על ראשך אל יחסר דא הוא עובדן טבאן כו' הרי עיקר ענין השמן שעל הראש להיות גורם חיבור אור ה' בנשמת אדם הן המע"ט בפ"מ ולמעלה מבואר דעיקר השמן הוא בחי' חכמה שבתורה שנק' תורה אור הענין הוא דשרש השמן הוא בבחי' פנימיות ומקור דח"ע דתורה אור ואמנם בירידתו למטה במצות מעשיות בענינים גשמיים כמו בציצית ותפילין גשמיים וכה"ג בדינין והלכות דשבת בהוצאה מרה"י לרה"ר וכה"ג בכל דיני או"ה וטומאה וטהרה כו' הנה זהו בחי' ירידה והתלבשות זאת למטה כ"כ נק' בשם שמן משחת קדש העליון דפנימית חכמה דתורה כו' כי מטבע החכמ' להתמשך למטה בכל הדברים גם בדבר היותר תחתון דוקא כמו משלים וחידות (כטבע השמן שיורד ומפעפע בכל דבר ונבלע בו כו') והטעם הוא כמו שאנו מוצאים בס' הטבע שנמצא טבעיות השמן בכל הנמצאי' שבעולם בכל חלקי דצח"ם דעשיה וד"י ארמ"ע המורכבי' בהם מכולם יוכלו להוציא שמן גם בחלק הדומם כמו ושמן מחלמיש צור הרי מחלמיש צור יוציאו שמן הגם שהצור קשה כו' והוא מפני שיש בכל מציאת בריאה בחי' התמצית חומר ההיולי שבו שהוא נהפך לשמן וגם בחלק המדבר כמו גופו של אדם מת שמורכב מד"י אחר הבירור היטב ישאר רק כמו שמן (שנק' אלים) והיינו בחי' החכמ' שהיא בחי' התמצית ההיולי שנמצ' בכל מציאת מורכב כו' שמזה עיקר מציאותו כידוע לפי שנא' כולם בחכמ' עשית בחכמ' דוקא וע"כ בכל עולם ועולם נמצא עיקר קיומו מבחי' החכמ' והוא לפי שבחכמה שורה בחי' כח ואי"ן האלקי ממש המהווה למציאת זה העולם עד כל בריאה בפרטות שבו וכמ"ש מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמ' עשית כו' רק שיורדת החכמ' בהשתלשלות מעולם לעולם כמו מחכמה דמל' דאצילות בעולם הבריאה ומחכמ' דמל' דבריאה ביצי' כו' עד בחי' חכמ' שבמל' דמל' דעשיה בגלגלים וכל דצח"ם וארמ"ע כו' שנמצא כח החכמה בכל פרט כו' הרי טבע החכמ' לירד מטה מטה דוקא עד היותר תחתון מכל כו' וכך יובן באור החכמ' שבתורה הקדומה כידוע דשרש התורה הוא בחכמ' דא"ס עצמו וירדה בבחי' השתלשלות והתלבשות בד' עולמות באצילות ונק' תור' דאצילות ותורה דבריאה ויצירה שהוא הכל בבחי' הרוחניות עדיין (כמו שא"א קיים כל התורה ברוחניות כמו שהיא למעלה ביצי' ובריאה ואצי' כו' עד תורה הנגלית לנו בעולם העשי' בפ"מ בדברים גשמיים דנוגה דעשי' בעה"ד טו"ר להבדיל בין טו"ר בפ"מ (וכך אנו מוצאים בחכמת שלמה שנמשך מח"ע ובאה בנשמתו בהתלבשו' במשלי' וחידות כמ"ש וידבר ג"א משל כו' וכה"ג):
(יב) ואמנם בחי' ח"ע דתורה הגם שבאה ג"כ בהשתלשלות בעולמות ה"ז בחי' פנימית ומקור לחיות העולמות שנמצאים מבחי' החכמ' דאצילו' וכמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חוקו' כו' וכתיב ואשים דברי בפיך לנטוע שמים כו' וכה"ג לפי שנאמר בה ואהי' אצלו אמון אצלו ממש דאסתכל באורייתא וברא עלמא כו' וכן הת"ח נק' בונים שעוסקים בבנינו ש"ע וגם אפי' תשב"ר שהעולם מתקיים ע"י הבל ד"ת שלהם כידוע וזהו והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום ששרש דברים האלה מבחי' אנכי ממש רק שירדו למטה מטה במה שאנכי מצוך היום בדברים גשמי' דוקא מטעם הנ"ל וד"ל וז"ש ושמן על ראשך כו' זהו מע"ט בפ"מ שזהו שרש בחי' מקור האור דתורה כמו שהיא למעלה בעצמותו ית' טרם שירדה למטה בעולמות דאבי"ע לפי שנעוץ תב"ס דוקא כנ"ל וזהו הנק' שמן שעל ידו דוקא יבא בחי' הבהקת האור העליון דנשמה ממקור האור דחכמ' שז"ש בהלו נרו כו' כי אתה תאיר נרי וכה"ג לפ"ע צלילת השמן דוקא מטעם זה וע"כ הזהיר ושמן על ראשך אל יחסר שהן המע"ט דוקא שמזה דוקא מ,איבא שרש הבהקת האור תמיד ממקורו שאם יחסר השמן יכבה האור ואין לו קיום כלל כנ"ל וד"ל ומובן מזה שהשמן נמשך גם בכל דברים התחתונים ביותר שיש בכח החכמה כח מ"ה להשיב בתשובה שלימה גם להיותר תחתון שנפל בשאול תחתית כו' (ואמנם הבהקת אור הנשמה מן התשובה יותר גדול מהבהקת אור דמצוה וראיה מנתן דצוציתא שראהו ר"ע שהיה אור נשמתו מאיר בהבהקה נפלאה ביותר מאור נשמות הצ"ג וכמו בתשובה דראב"ד שא' רבי יש קונה עולמו בשעה א' כו' מטעם הנ"ל דכח התשובה מגיע למעלה מתורה ומצות והוא ענין משיח דאתא לאתבא צ"ג בתשובה דכתיב ביה ישכיל עבדי ירום כו' וגבה מאד למעלה מבחי' אדם דתו"מ כו' (וזהו שאז"ל דמשה לא זכה לתשובה רק קודם מותו כו') אך זהו דוקא כאשר צ"ג נעשים בע"ת שיש כאן תשובה ומע"ט אבל תשובה בלא מע"ט הרי אין כאן בחי' שמן כלל רק כליון הפתילה וכנ"ל בענין תפלה בלא תורה כו' וז"ש דאתא לאתבא צדיקייא דוקא בתיובתא כו' וכמ"ש במ"א בענין ראה ריח בני כריח שדה אשר כו' דזה היא התלבשות יעקב צ"ג בבגדי עשו להיות בע"ת כו' שעולה למעלה מתו"מ להוסיף אור גדול בתו"מ אבל לא רצה שיתעלה עשו לבדו ע"י תשובה בלא תו"מ דיעקב כו' וד"ל):
(יג) ובכל זה יובן הטעם שהחכמה נק' בשם ראי' כמו וירא ראשית לו שהחכמה שנק' ראשית נק' בבחי' ראיה וע"כ החכמים נק' בשם עיני העדה כידוע וכמאמר איזהו חכם הרואה את הנולד שרואה מה שיהיה לעתיד שנעלם מהכל כמו שרואין לאור הנר ממש כל דבר הנעלם מן העין כך החכמה נק' אור שיראה החכם בחכמתו כל הנעלם לפי שבשרשה החכמה מאין תמצא לגלוי אור לראות כל דבר הנעלם ונק' עין השכל שרואה כמו לפני האור בהבהקתו וכך הוא בבחי' חכמה בחי' כח מ"ה שבנשמה שהוא בבחי' ראי' עין השכל לאמיתת אור אלקי כמו שהוא למעלה מן השגת והבנת השכל שנק' בינה וכמאמר אינו דומה שמיעה לראיה כידוע שהשמיעה הוא בבינה והשגה שמרחוק והראיה הוא בחכמה בעין השכל מקרוב כמו שאינו דומה שמיעה לראיה בגשמיות כו' (וכנ"ל בענין השמן שלפי ערך צלילתו כך יראה אור זך בהיר כו') והנה כתיב הן יראת ה' היא חכמה הרי החכמה היא היראה וכן ראשית חכמה יראת ה' כו' דראיה אותיות יראה וכמאמר אם אין חכמה אין יראה כו' ולכאורה מה שייך היראה עם החכמה כו' אך הנה ידוע בזהר ור"מ שיש ד' מדריגות דחילו ורחימו רחימו ודחילו הרי יש ב' מיני יראה יראה הקודמת לאהבה ויראה שאחר האהבה והן ב' מדרגות דיראה תתאה ויראה עילאה וב' מיני רחימו באמצע רחימו תתאה שאחר יראה תתאה ורחימו עילאה שקודם ליראה עילאה ויראה עילאה היא העולה על הכל שזהו בחי' יו"ד דחכמה שז"ש הן יראת ה' היא חכמה כח מ"ה בחי' ביטול במציאות ממש וז"ש אם אין חכמה אין יראה ויראה תתאה היא האחרונה מכולן כידוע וביאור כל זה הנה ידוע בד' מדריגות הללו דדחילו ורחימו רחימו ודחילו שהן ד' אותיות דשם הוי"ה שבנשמת אדם היו"ד הוא בחי' דחילו עילאה שהוא בחי' ראיה דחכמה מקרוב דוקא לראות בעין השכל לאור אמתת אלקות כמו שהוא מחיה את כל העולמות מאין ליש וכה"ג שעי"ז בא לכלל ביטול עצמי שניזוז ממקומו לגמרי בהעדר הרגשת עצמו לגמרי שנק' ביטול במציאות לאלקים חיים למעלה מן הטעם ודעת כלל ואין זו מדרגה גבוה כי ישנה בכאו"א גם בניצוץ קטן מישראל ביוד דשם הוי"ה שבנשמתו גם שהיא רק נפש דעשי' אם לא פגם באו' יו"ד ע"י עון וחטא ששייך לאות יו"ד כמו בעוונות שחייב סקילה כחילול שבת וכה"ג וגם בביטול ת"ת שהיא ביו"ד דחכמה כו' והוא מה שאנו רואים בחוש שגם באיש פשוט וע"ה יש בו ביטול כל עצמותו ממש בנקודת יהדותו בזכרו מ,בעל ה' אחד כמו למס"נ על קדה"ש או לשוב בתשובה שלימה וכה"ג ובכאו"א לפום שיעורא דיליה מאיר אור דכח מ"ה זה דראיה בביטול המציאות בעצם למעלה מן הטעם וההשגה דוקא:
(יד) והמדרגה הב' למטה הימנה הוא בחי' רחימו עילאה שהוא אות הה"א ראשונה דשם הוי"ה והיינו בחי' התפעלות האה"ר שהיא מתאחדת במושכל האלקי מצד עצמו ממש ואינה נפרדת כלל והוא הנק' אהבה בתענוגים שמתענג על ה' כפי עומק ההשגה ודעת בהתבוננות דסובב כ"ע ביח"ע וכה"ג והוא התענוג האלקי המורכב בשכל והשגה האלקי' ונק' התפעלות העונג שבשכל כנשמות בג"ע שנהנין כו' כאו"א לפי השגתו כך התפעלות התענוג באהבה וזהו נק' רחימו עילאה שמתאחדת בעומק המושג דפנימית בינה ונק' אהבה בתענוגים להתענג על ה' בהתפעלות רשפי אש התענוג (בל"א קווע"ל) לפ"ע פנימית השכלה שלו (ולפ"ע מעלת שרש נשמתו בבחי' בינה דמל') והתפעלות רחימו עילאה זו שבבינה והשגה היא למטה הרבה מבחי' ראיה דחכמה הנ"ל כמו שאינו דומה שמיעה לראיה כי השמיעה באזן היא מגיע בעומק המושג לבד שהיא עכ"פ בבחי' השגת שכל אלקי שהוא בבחי' יש וטעם ודעת ע"כ ההתפעלות ממנה גם באה"ר בתענוגים היא בבחי' יש שהרי יש מי שמתפעל ומרגיש בעצמו שהוא המתפעל כו' אבל התפעלו' הביטול במציאו' הנ"ל שע"י בחי' ראיה דחכמה הוא מקרוב למעלה מבחי' השגה לגמרי שהוא באמתת אור האלקי כמו שהוא ולא כמו שמושג בהשגת שכל לבד שאין זה אמתת עצמותו וכמ"ש דלית מחשבה תפיסא ביה כלל וכאשר נתפס במח' והשגה אין זה אמתתו כו' גם בהשגות הנשמות בג"ע שאינו אלא בבחי' בינה שנק' יש ואור א"ס אינו מאיר רק בבחי' אין שהוא כח מ"ה דחכמה שלמעלה מן ההשגה לגמרי כידוע וע"כ התפעלות דחכמה רק בחי' ביטול והעדר הרגשת עצמו מכל וכל כנ"ל כמו הבא לפני המלך מקרוב ממש שרואהו בעיניו מתבטל לגמרי ואינו מרגיש כלל א"ע גם במה שנתבטל כו' שנק' הזזה ממקומו לגמרי כידוע וזהו מצד בחי' שגלוי אור האלקי בא מקרוב ממש בראי' דחכמ' כנ"ל ע"כ הוא למעל' הרב' מהתפעלו' האהב' גם מרחימו עילאה הנ"ל וזהו שהחכמה הוא בבחי' יראה עילאה דוקא אותיות ראי' דאינו דומה שמיעה לראיה שהשמיעה גם שמשיג ומבין היטב בעומק הדבר אינו מכוין לאמתית הדבר כמו שהוא ממש רק כשרואה בעיניו דוקא כך הוא גם בהשגות אלקות דנביאים שנאמר ה' במראה כו' וביד הנביאים אדמה שאין זה כראי' במהות אלקות ממש שהוא מפני שמאיר בתוך כלי השגתם שההשג' עצמה הוא לבוש המכסה ונק' דמיון כמ"ש אדמה וכן במראה אליו כו' וכמ"ש מראה דמות כבוד הוי"ה שהוא בחי' בינה שבמל' משא"כ שם הוי"ה עצמו ולא דמות כבוד ה' שאינו בא לפ"ע כלי ההשגה כלל הרי הוא בבחי' ראי' מקרוב כמו במשה שהי' נבואתו פא"פ כו' וכמאמר כל הנביאים נתנבאו בכה שהוא בחי' המל' ומשה נתנבא בזה כו' ומזה יובן בפרט בכל ניצוץ קטן הפרש כזה בין שמיעה לראיה דראי' מקרוב הוא בחי' גילוי אלקות ממש כמו כי אתה נרי ה' כו' ובשמיעה דהשגה כתיב מרחוק ה' נראה לי מרחוק ולא מקרוב כנ"ל בענין מראה דמות כבוד ה' לפ"ע ההשגה ולא אמתת עצמותו כו' וד"ל:
(טו) ומדריגה הג' הוא רחימו הב' שנקרא רחימו תתאה שלמטה הרבה מהתפעלות אה"ר בתענוגים הנ"ל הנקרא רחימו עילאה וביאור הענין ידוע שנקרא אהבה זוטא כו' והוא כידוע בפי' ואהבת ב"פ אור או"י וא"ח שהן ב' אהבות הנ"ל האמצעיים רחימו עילאה הנ"ל היא בבחי' או"י הבא ונמשך ממילא ומאלי' מלמעלה למטה דוקא והענין הוא כידוע שהתפעלות מא,אהעונג אלקי הבא בהשגה אלקי' בא' ממילא מלמעלה בלתי הכנה כלל כמו השיר וניגון שנעשה מאליו בעונג המושג לפי אופן ההשגה דוקא כשיר הלויים דכתיב ועבד הלוי כו' (שזהו התגלות התענוג בבינה ובמורגש דוק' כידוע) וזהו בחי' או"י שנקרא נהורא חיוורא שהוא זך ובהיר אור המאיר הנ"ל שבאור הנר שתלוי לפי ערך צלילת השמן דהיינו מבחי' עונג הנעלם שבחכמה כח מ"ה הנ"ל הנקרא עדן שהוא פנימית ועצם התענוג האלקי שלמעלה מן ההשגה לגמרי כנ"ל בבחי' הביטול דחכמה כו' וכמ"ש ונהר יוצא מעדן שהוא התפעלות עונג המורגש שבבינה שנקרא נהר שיוצא מהעלם התענוג שבחכמה שנקרא עדן סתימאה כו' כמו בנשמות בג"ע בעדן עצמו טרם שבא לגילוי אור עונג מורגש בהשגות הנשמות וכן ענין העוה"ב שנברא בי' דחכמה ובא מן ההעלם העונג דחכמה לגילוי השגה כמ"ש להנחיל אוהבי יש ממש כו' אבל בחי' אהב' הב' היא הבאה בבחי' או"ח מלמטה למעלה ונקרא נהורא אוכמא כו' והוא התפעלות האהבה שנולדה מן ההשגה דחיצוניות בינה שבאה בהסבר ולא מעומק המושג דפנימית בינה ונפרדת מן השכל וכאשר באה ללב בהשתנות מהות התפעלות האהבה בלב נתקצר אור השכל והשגה לגמרי כידוע זהו התפעלות אהבה ותשוקה מורגשת במוח ולב בצמאון הנפש שביסוד האש שבלב והוא בחי' אהבה דאו"ח שבואהבת בכל לבבך מלמטה למעלה לצאת וליכלל למעלה באלקות ברשפי אש התשוקה או כאהבה הנמשכת כמים כו' והוא ענין שלהבת י"ה דהיינו הנמשך מבינה ללב דבינה לבא שיש בכחה להיות עושה התפעלות רשפי אש דלב הטבעי להיות גם הוא בהתלהבות שלהבת התשוקה אלקי' כמו צמאה לך נפשי כמה לך בשרי ממש כו' עד שנהפך אש זרה דחום התאוה לתשוקה האלקית וכנ"ל שזהו אש השחור השורף ומכלה שמשתנה גוונו לפי אופן דבר הנכלה בו והוא הפתילה שהיא חום הטבעי דנה"ט להיות שגם היא דולקת בשלהבת י"ה בצמאון גשמי שבה ונכללת בצמאון רוחני דנשמה והיו לאחדים ממש כו' וע"כ נקרא אהבה זוטא זו בחי' או"ח וד"ל ומדרגה הד' הוא דחילו תתאה יראה תתאה שקודמת לאהבה דאו"ח הנ"ל והוא ה"א אחרונה דשם הוי"ה שאחר הוי"ו דאהבה זוטא הנ"ל (שנקרא בן יה שנולד מחו"ב כו') והיינו ענין קבלת עמ"ש ביראה ופחד בביטול רצון במעשה ומו"ד ומקבל מרושם אהבה שבלב להיות מקבל העמ"ש ברצון ולא בע"כ כמו ומלכותו ברצון קבלו כו' כענין שום תשים עליך מלך כו' שנקרא קבלת עמ"ש באוי"ר כו' והיא סוף כל המדריגות מלמעלה למטה כמ"ש סוף דבר כו' האלקים ירא כו' והיא הראשית מלמטה למעלה כמ"ש אם אין יראה שהיא יראה תתאה אין חכמה וכתיב ראשית חכמה כו' והן ד' אותיות דשם הוי"ה שכלולים באור הנר יו"ד בחכמה דחילו עילאה וה"א ראשונה רחימו עילאה דפנימית בינה הנ"ל והן נק' דו"ר עילאי' שכליים בכלל מטעם הנ"ל ודו"ר תתאין טבעיים הן יראה תתאה ואהבה זוטא רחימו תתאה הנ"ל שנקרא נהורא אוכמא והן ו"ה דשם הוי"ה ונמצא שסדרן באור הנר הב' גוונין שבאור נה"ח ונה"א הן ב' רחימות הנ"ל דאו"י ואו"ח והפתילה הוא בחי' יראה תתאה והשמן הוא בחי' יראה עילאה דחכמה שבא ממנו גילוי אור העליון נה"ח ואור התחתון שנאחז בפתילה הוא רחימו הב' שמדליק הפתילה להיות בו כליון שהוא קבלת עמ"ש בביטול הרצון במעשה כו' והן ד' דברים הכוללים לאור הנר שמן ופתילה וב' גווני אור כנ"ל וכללותם הוא בשמן דחכמה שהוא חכמה דתורה שהיא ביראה עילאה כמו מה להלן באימה ביטול במציאות ממש כמו כן עתה יש יראה כזו בכל אומר דבר ה' זו הלכה כו' וכמ"ש ואשים דברי בפיך כו' (וכמו שא' המגיד להרב"י אני המשנה המדברת בפיך כו') וכמו רבא דיתיב באימתא ופתח בשמעתא כו' אבל אין זה מא,ברק ע"י כליון הפתילה שהוא יראה תתאה דקבלת עמ"ש ע"י האור השחור שמכלה כו' שהוא התפעלות אהבה אלקית בבחי' רצוא בתפלה להפוך גם להרע דנה"ט כנ"ל משום דנעוץ תחב"ס דוקא וז"ש ועתה ישראל מה כו' כ"א ליראה דאע"פ שהיא סוף הכל נעוץ בה תחלת הכל שהיא דחילו עילאה שע"ז אמר הן יראת ה' היא חכמה שגם דלגבי משה שהוא בחכמה בראש נקרא יראה מלתא זוטרתא זהו מלמעלה למטה אבל מלמטה למעלה היראה תתאה הנ"ל נק' פתח ושער כו' וכמ"ש זה השער כו' וכמאמר ז"ל בת"ח שאין בו י"ש דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ולא מסרו לו מפתחות החצוניות בהי עייל כו' וכך הוא בסדר התפילה בתחילה קבלת עומ"ש בכובד ראש והכנעת הלב ואח"כ בהתפעלות אהבה זוטא להפוך הרע וחשך לאור האלקי שזהו כליון הפתילה בשלהבת י"ה כענין רוממות אל כו' כידוע וזהו בחי' נהורא אוכמא בבחי' או"ח בפסוד"ז ויוצר כו' עד ואהבת ב"פ אור בבחי' או"י ג"כ דנהורא חוורא דרחימו עילאה הנ"ל ואח"כ בש"ע הוא בחי' ביטול עצמי דיראה עילאה הנ"ל שבהעדר הרגשת עצמו לגמרי והוא צלותא בלחש כמ"ש אד' שפתי תפתח כו' כי אין מלה בלשוני כו' וע"כ התפילה בעמידה דוקא שהוא הביטול במציאות כדומם וזהו כמו בעמדם תרפינ' כנפיהם שהן או"י מפני שמתבטלים לגמרי ואין מי שמתפעל כו' כמ"ש במ"א וד"ל:
(טז) וזהו כי אתה נרי הוי"ה וה' יגיה חשכי פי' כי אתה אתה ממש והוא בחי' מוה"ע א"ס ב"ה ממש שלמעלה מעלה משם הוי"ה בד' אותיות דיו"ד ה"א כו' דשם הוי"ה הוא באור הנמשך ובא בבחי' השתלשלות בקו"ח כו' להיות בבחי' סובב וממלא בכלל ובפרט כו' שאז צריך להיות נקודה די' שהוא בחי' הצמצום והה"א הוא בחי' ההתפשטות וכמ"ש כי בי"ה ה' צור עולמים כו' ואח"כ וא"ו ה"א המשכה והתפשטות כו' אבל אתה ממש הוא עצמות א"ס ב"ה כמו שהוא קודם הצמצום הראשון שהי' הוא ושמו בלבד כידוע ע"כ אתה דוקא נרי הוי"ה כמו כי אתה תאיר נרי שתאיר ותמשיך מעצמך להיות מקור לנרי להיות בחי' נר הוי"ה בד' אותיות די' כו' והיינו ע"י אתעדל"ת בכנ"י כשנקרא נר הוי"ה בד' דברים הנ"ל שמן ופתילה וב' גווני אור הנ"ל שיש בכאו"א מישראל בנשמה וגוף שהוא האור והפתילה כנ"ל והשמן דתורה ומצות שממשיך מן ההעלם לגלוי ב' גווני אור הנ"ל דנה"ח ונה"א בחי' צ"ע וצ"ת כמ"ש ועמך כולם צדיקים כו' עי"ז נעשה אתעדל"ע ממהו"ע ית' להאיר אור העצמות בד' אותיות דהוי"ה למעלה שהן יו"ד דח"ע שנקרא שמן משחת קדש דתורה למעלה להאיר בב' גווני אור דסובב וממלא כנ"ל להאיר משם בפתילה הדולקת בנהורא אוכמא שהוא ו"ה בכלל וכל זה אתה ממש תאיר למעלה ומשם יאיר בנר הוי"ה שבכל אחד וזהו כי אתה נרי הוי"ה וכמו בהלו נרו עלי ראשי כו' וכמו ששרש נש"י למעלה דבוקים בשם הוי"ה ממש כמ"ש כי חלק הוי"ה עמו כו' ע"ז א' כי אתה נרי הוי"ה ממש גם בלא בחי' העלאת מ"ן כו' וכאשר מאיר מאצילות לבי"ע עד נשמות שבגופים למטה כי אתה תאיר נרי כו' ע"י אתדל"ת דוקא וכמו בהעלותך את הנרות כו' וד"ל ובכל זה יובן ענין הנס דחנוכה בדרך כלל דהנה מבואר למעלה במ"ש כי אתה תאיר נרי כו' שתלוי באתדל"ת בבחי' העלאה דנר ה' נשמת אדם בד' דברים הנ"ל וזה הי' ענין הדלקות הנרות במקדש דכתיב בהעלותך את הנרות שהן כללות נש"י שנקרא נרות ה' והן ז' נרות נגד ז' מדות דקדושה והן ע' נפש דיעקב שכל מדה כלולה מי' כו' כידוע וזהו שארז"ל על נרות המנורה במקדש וכי לאורה הוא צריך אלא עדות הוא שהשכינה שורה בישראל שהוא שם הוי"ה העליון דאצילות כנ"ל אך זה תלוי לפ"ע ההעלאה באתדל"ת בקרבנות הציבור ובקטרת דאז כתיב שמן וקטרת ישמח לב האדם העליון שמן מב,אהמנורה וקטרת דהיינו נרות וקטרת שאחר הקרבת דם התמיד כו' ועכשיו התפילה במקום קרבן כידוע וכנ"ל דאחר בכל לבבך בשני יצריך דוקא א' והיו הדברים כו' שהוא השמן לחבר האור בפתילה כו' אבל ענין נר חנוכה בכלל הוא למעלה ממדרגות הדלקות הנרות במקדש (שהרי הי' עיקר הנס במה שהדליקו נרות בחצרות קדשיך בחוץ) והוא מה שהי' אתדל"ע מצד עצמו להאיר אור דשם הוי"ה בנש"י שלא ע"י אתדל"ת בהכנת ד' דברים הנ"ל הכוללים באור הנר שהוא שמן ופתיל' כו' שהרי טמאו העכו"ם כל השמנים שבהיכל כו' (כמשי"ת) וע"ז א' כי אתה נרי הוי"ה מצד עצמותך וע"כ וה' יגיה חשכי כו' (וראיה לזה מהפטרה דמנורת זכריה בחנוכה שלא הי' שם הדלקת אור כלל רק שמן מוצק מעצמו בגולה שעל ראשה ומן הגולה בז' וז' מוצקות כו' וזה מדבר בזמן הגלות שנק' חשך שהכל בהעלם ומקור האור דחכמה והוא השמן כמ"ש במ"א באריכות ע"פ כי עמך מקור חיים כו' וע"כ מתחיל מרני ושמחי כו' הנני בא ושכנתי מעצמי בתוכך כו' שממילא יבא הרינה ושמחה רננה בלילה ושמחה בצפרא והוא נה"ח ונה"א הנ"ל וד"ל) ומעתה יש להבין בפרטות ענין הנס דחנוכה והוא כמה שאמרו שטמאו העכו"ם כל השמנים שבהיכל ולא נשאר רק פך א' שמן טהור חתום בחותמו של כה"ג כו' ונעשה נס והדליקו ממנו ח' ימים אף שלא הי' בפך זה רק כדי הדלקת יום א' וידוע הקושיא דא"כ יום הא' אינו נחשב מן הנס והנס הי' עיקרו ביום א' שהדליקו כו' דהנה ידוע ענין מה שטמאו העכו"ם השמנים היינו בחי' חכמה דקליפת עכו"ם שהוא חכמה הפלסופיא שמנגדת ומסתרת לאור החכמה האלקי' דקדושה שנק' שמן קדש כו' והיינו בחי' ראיה דחכמה הנ"ל באמתת עצמות האלקות שלמעלה מן ההשגת שכל כו' וחכמת הפלסופיא היא לבא על החקירה בשכל אנושי הכוזב ומכחיש ומסתיר אור האמת שזהו בחי' פירוד היש וגסות השכל אנושי לעשות משכלו יש וגסות גמור היפך בחי' הביטול מעצמותו לגמרי כשהוא בבחי' ראי' דחכמה דקדושה הנ"ל וזהו שטמאו כל השמנים דח"ע דקדושה שבהיכל דבינה שהוא בחי' ההשגה והבנת שכל האלקי' שנק' היכל ובית להקיף ולכסות על נקודה די' דחכמ' כידוע בענין נקודא בהיכלי' וכענין ס"ת בהיכל כו' כמ"ש במ"א וד"ל (וזהו פי' היכל ה"י כ"ל נש"ב דנק' כ"ל שנמשכו מי' דחכמ' ונעשה בחי' בית והיכל להקיף ליו"ד וע"כ ה"א קודם לי' שהי' בהעלם בה"א ונגלה אח"כ כמו היכל ה' המה כו' והוא בחי' נה"ח דרחימו עילאה הנ"ל שנמשך מי' דחכמה כנ"ל) והשמן הי' גנוז ונעלם בהיכל ועכ"ז טמאו העכו"ם בחכמ' דקליפה אעפ"י שבחכמה לא הי' שבירה כלל וכמ"ש ימותו ולא בחכמה זהו בפנימיות חכמה אבל מה שמאיר מחכמ' לבינה יכולים להחשיך האור וזהו שהי' עיקר מגמתם רק להכחישם תורתם כו' שלא יאיר אור דתורה בגילוי):
(יז) והנה זה היה עיקר הנס שמצאו פך א' שמן טהור חתום כו' ויש להבין למה כל השמנים שבהיכל טמאו העכו"ם ופך א' זה שהי' חתום בחותם של כה"ג לא טמאו כו' הענין הוא כידוע בשרש ענין כה"ג וכהן סתם דכהן סתם הוא בבחי' החסד שלמטה מן החכמ' ושרש כה"ג הוא בחסד שלמעלה מן החכמה שנק' רב חסד כמ"ש בזהר וזהו ענין כה"ג נוטל חלק בראש דחכמ' כו' ובחי' רב חסד זה הוא בי"ג מדה"ר שנמשך מעצמות א"ס ב"ה ע"י כה"ג דוקא כמ"ש כשמן הטוב על הראש דכה"ג יורד על הזקן דיקנא דכה"ר כו' שהן שרש י"ג מדה"ר העליונים שיורדים ונמשכים למטה מטה כמ"ש שיורד ע"פ מדותיו והענין הוא לפי שיש בחי' חסד שבעצמות א"ס ב"ה שאין אתדל"ת מגיע לשם כלל ונק' חפץ חסד והוא בחי' אה"ר העצמית ממש כמו שאנו אומרים אה"ר אהבתנו כו' אהבת עולם נצחיות דא"ס ממש שהוא מעולם דא"ס וכמ"ש זכור רחמיך ה' מב,בוחסדיך כי מעולם המה מעולם דא"ס וכמ"ש מעון אתה היית לנו כו' ומעולם ועד עולם כו' ובחי' רב חסד זה שבעצמות ממש הנה היא באה מאלי' וממילא מצד עצמה דוקא שלא ע"י אתדל"ת כלל רק שהיא כלולה בהעלם בבחי' שמן הטוב על הראש דכ"ג שנק' שמן משחת קדש והוא בחי' התענוג הנעלם שבתעלומות חכמה שלמעלה מן אור החכמה ובאה לידי גלוי בי"ג מדה"ר בדיקנא דכה"ר כו' וזהו יורד על הזקן כו' לסליחת העונו' ולעמוד נגד המקטריגים כו' שנק' ישועות כו' וזהו שמצאו פך א' שמן טהור חתום בחותמו של כה"ג דוקא שבזה אין החצוני' יכולים ליגע שם כלל כי חותם זה דכה"ג הוא חתום בבחי' העלם אחר העלם שבעצמות המאציל שלמעלה מכל ההשתלשלו' לגמרי והוא בחי' שמן הטוב שחתום הי' בחותמו של כה"ג כו' מטעם הנ"ל וד"ל וזהו עיקר ענין הנס דחנוכה שהדליקו מפך זה ח' ימים והענין הוא כידוע דז' ימים הן ז' מדו' דבינה דאצילו' שכלולים בחכמה שמהם שרש כללות נ"י שכלולים בז' נרות דמנורה ובהיות שבימי חשמונאי היו כנ"י בגלות עכו"ם בחשך גמור עד שרצו להשכיחם תורתך כנ"ל לא הי' אתדל"ת מועיל להאיר שרש נשמתם בז' ימים העליונים דחו"ב שנק' או"א כמו כי אתה אבינו כו' כ"א ע"י אתדל"ע שמצד עצמות המאציל בבחי' רב חסד הנ"ל שהוא בבחי' שמן הטוב כו' שהוא בהעלם ומקור דאור החכמה להיות משם גלוי האור העליון בז' נרות דנש"י מעצמו כו' והוא הנק' אור ז' הימים אור כללי שכולל ז' ימים כא' והוא אור הגנוז לצדיקים מזימ"ב והוא בבחי' העלם עצמות התענוג טרם שבא לגלוי בחכמה שנק' שמן הטוב שכל התפעלות המדות שברצון ותענוג (שנק' ז"ת דע"י וא"א) כלולים כא' (עד"מ התענוג עצמי והיולי שבעת שמחת לב אדם בעשותו משתה או ע"י בשורה טובה מאד שיבא לכלל התפעלות מדות דחסד ורחמים בלי גבול ובלי התחלקות בפרט עדיין רק אח"כ מתחלק לבא בגלוי בדרך פרט והוא בחי' ז' מדות דחכמה בבינה) וכך הי' בנס דחנוכה שהאיר בחי' רב חסד העליון שכולל התחלקות ז' המדות כא' ונתחלק לז' נרות הן כללות נש"י להאירם בחשך כו' שלא ע"י אתדל"ת כלל ונמצא שעיקר הנס הי' ביום הא' דוקא שנק' אור ז' הימים שכלולים ביום זה (שנק' יום שכולו טוב) והז' ימים הן כפרט היוצא מן הכלל לבד וד"ל. וזהו כי אתה נרי הוי"ה וקאי על נס דחנוכה שהדליקו משמן טהור שהי' חתום כו' ח' ימים שהוא אור ז' הימים שהי' גנוז ונעלם ויצא לגלוי מעצמות א"ס ב"ה וז"ש כי אתה ממש נרי ה' כו' וכן גם מ"ש כי אתה תאיר נרי ה' אלקי יגיה חשכי קאי על העלאת נש"י מכח עצמותו ית' שתאיר נרם כמו בהעלותך את הנרות שהוא ע"י אהרן כה"ר שנק' שושבינא דמט' כו' אך זהו ע"י גלוי אה"ר העליונה שמעורר לכנ"י ומושך לבם לאביהם שבשמים כמו משכני כו' השיבנו כו' ואמנם בחנוכה הי' זה מבחי' העלם עצמות אור האה"ר קודם שיצא לאור דחכמ' והוא מבחי' שמן הטוב שגנוז וסתום לע"ל והוא עצמות פנימית חסד דע"י שנק' אה"ר בתענוג הפשוט כנ"ל שגנוז בגלגלתא דא"א וזהו כשמן הטוב על הראש דא"א כו') והוא שבימי חשמונאי נתגלה זה האור הגנוז והדליקו ממנו ח' ימים והיינו לפי שמסרו נפשם ממש על התו"מ כמ"ש להשכיחם תורתך כו' ואתה עמדת להם בעת צרתם רבת כו' עד וזדים ביד עוסקי תורתך כו' ע"כ זכו שיתגלה להם ממקור האור דתורה ומצות מעצמו שאין אתדל"ת מגיע לשם כלל רק כי אתה כו' וזהו ולך עשית שם גדול כמ"ש טוב שם משמן הטוב שעל הראש וכמ"ש במשיח ישכיל עבדי כו' שהוא כתר שם טוב שלמעלה מכתר כהונה וכתר מל' שע"י שמן הטוב על הראש הנ"ל כו' וד"ל:
(יח) וזהו וה' יגיה חשכי פי' וה' בתוספ' וי"ו מפני שהוא כפל הדבר להזכיר מג,אשם הוי"ה בפ"ע על מה שיגיה חשכי וכל וי"ו הוא מחבר כידוע והיינו לחבר ב' הויו' הללו כא' בלי הפסק ביניהן כלל והענין הוא משום דבי"ג מדה"ר נז' ב"פ הוי"ה בפסיק טעמא בגוייהו כמ"ש ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון ופסיק טעמא בין ב' הויות הללו כידוע וע"כ אמר כאן וה' בוי"ו המחבר לחבר ב' ההויות יחד היפך פסיק טעמא שבין ב' הויות די"ג מדה"ר כו' וביאור זה הנה יש להקדים ענין מה שלפעמים מקדים חנון ורחום לה' כמ"ש דוד חנון ורחום ה' ולפעמים מקדים ה' לרחום וחנון כמו בי"ג מדה"ר שא' ה' אל רחום וחנון כו' כי הנה ידוע דעצמות אא"ס ממש למעלה מכל מדה וספי' וכמ"ש ולאו מכל אינון מדות כלל גם למעלה מרצון ותענוג וכמו שאו' יהי רצון כו' וא"כ כדי שיבא לכלל מדות דרחום וחנון גם במדות עליונות שברצון ותענוג הוצרך להיות ע"י שם הוי"ה תחילה שהן ד' אותיות י' צמצום וה' התפשטות ויו המשכה וה"א התפשטות שע"י ד' אותיות אלה בא דילוג האור להיות בבחי' מקור למדות שברצון כמו להיות רחום וחנון וארך אפים וכה"ג והוא שם הוי"ה הב' שבי"ג מדה"ר שלפני אל רחום כו' ומה שא' חנון ורחום ה' היינו כדי שיבא לכלל צמצום והתפשטות כו' שהוא שם הוי"ה הנה לזה עצמו צריך שיתעורר תחלה בעצמות רק מצד עצמו כי חפץ חסד הוא בעצמותו ונק' רחום וחנון בעצם שמחמת זה יבא לכלל שם הוי"ה בצמצום והתפשטות כו' להיות מקור למדות דרחום וחנון שברצון ותענוג (כמו שאנו או' יהי רצון מלפניך כו' הרי צריך לבקש שיומשך א"ס ברצון וזהו ויהי רצון לפניו והיינו ממדות דרחום וחנון שבעצמות א"ס ממש שעי"ז יבא להיות גם בחי' אל רחום וחנון ברצון וה"ז דילוג האור ביותר כידוע וד"ל) וזהו שמקדים לפעמים רחום וחנון לה' להיות שם הוי"ה גם ברצון העליון שהוא בחי' א"א דאצילות מקור לע"ס דאצילות (וכידוע שבחי' הכתר נק' ממוצע בין עצמות המאציל לנאצלים וכל ממוצע כלול מבחי' האחרונה שבמאציל וכתר וראש לנאצלים וכפי הכלל הידוע בכל השפעה מעליון לתחתון הרי מבחי' מל' שבעליון נעשה כתר לתחתון ואמצעי זה כולל בעצמו מבחי' מל' שבעליון וכתר לתחתון והיינו ענין ב"פ הוי"ה שבי"ג מדה"ר הא' בחי' אחרונה שבעצמות והב' כתר וראש לנאצלים והוא בחי' א"א וע"י שפנימי' ע"י וא"א מאיר שם ממל' דא"ס בכלל והוא ג"ר דע"י בכלל ובחי' ז"ת דע"י שמלוב' בג"ר דא"א כמו חו"ג דע"י שבגלגלתא דא"א וח"ס כו' הוא שרש וראש לנאצלים כו') וזהו דפסיק טעמא בין ב' הויות די"ג מדה"ר לפי שאין ערוך כלל בין כתר דאצילות למל' דא"ס שבפנימית ע"י וא"א בכללות ששם אין אתדל"ת מגיע כלל לפי שהוא ית' עצמו נק' מלך מרומם לבד בחי' יחיד שמתנשא מימות עולם דהיינו נשגב ומתנשא מז"ת דע"י כו' הנק' ימ"ע דאצילות כו' אעפ"י שאינו רק בחי' האחרונה שבעצמות א"ס ב"ה שנק' מלך אבל זהו מל' דא"ס עצמו קודם הצמצום דקו"ח כו' וזהו מלך יחיד חי העולמים שכדי שיהי' חי העולמים דאבי"ע בבחי' קו"ח כו' הוא מלך יחיד תחילה ולפעמים אומר יחיד חי העולמים מלך שכדי שיאיר מל' דא"ס בנאצלים הוצרך להיות באתדל"ע מצד עצמו להיות משפיל א"ע להיות מלך כמו ה' מלך גאות לבש כו' שאינו רק לבוש חיצוני לפי שאין ערוך כלל להתנשאות דמלך על כל העולמות דאבי"ע לגבי בחי' התנשאות שמצד עצמו ממש ועכ"ז א' מלכותך ממש מל' כ"ע וכמו לע"ל שאנו אומרים גלה כבוד מלכותך עלינו כו' וזהו ויקרא ה' ה' כו' שקרא והמשיך מהוי' הא' שבהעלם עצמות המאציל שיבא לכלל גילוי שם הוי"ה הב' להיות מקור לנאצלים והיינו להיות אל רחום וחנון ברצון וחכמה כנ"ל וקריאה והמשכה זו היה מצד אתדל"ע שמצד עצמו בלבד כי אין אתדל"ת גם יח"ע דע"ס דאצילות מגיע לשם כלל מטעם הנ"ל שהוא מלך מרומם לבדו מתנשא מימ"ע מג,בדאצילות כו' ולכך פסיק טעמא בגווייהו כנ"ל אך כאן א' וה' יגיה חשכי וי"ו זה הוא המחבר ב' הויות הללו בלי הפסק ביניהן כלל כנ"ל והענין הוא דמ"ש כי אתה נרי הוי"ה היינו בחי' הוי"ה הב' די"ג מדה"ר שהוא מקור הי"ג מדות הרחמים שהרי מה שא' אתה נרי הוי"ה היינו להיות מקור האור העליון להאיר בז' נרות דכנ"י עד שיוכל לבא האור למטה בנש"י בגופים ממש וכמ"ש כי אתה תאיר נרי ה' כו' כנ"ל שבהכרח שיבא האור ע"י בחי' ההשתלשלות באבי"ע עד עוה"ז השפל להאיר גם בחשך דק"נ כו' שנק' נה"א שהוא חיבור האור בפתיל' ממש כנ"ל:
(יט) והנה גוון האור הנאחז בפתילה שחור הוא ואינו נק' אור המאיר כלל אדרבה הוא נק' אשא אוכמא נהורא אוכמא לפי שמשתנה גוונו לפי מהות דבר המכלה ושורף כנ"ל אך הנה מבואר למעלה בשרש כליון הפתילה שהוא נה"ט למעלה מאור האלקי' דנשמה כו' א"כ גם באש שחור זה שרשו הוא למעלה מאור העליון עד שבכחו להמשיך את האור העליון הלבן הנקרא אור המאיר ממילא ומאליו וכמו שאנו רואים שאש התחתון הכבוי בפתילה כאשר יעמידוהו תחת אור הדולק ימשכהו אליו כו' לפי שיש שרש לאש זה השחור למעלה מן האור המאיר והוא בבחי' אויר דק שנק' אויר חשוך שמשם מקור מוצא מציאת האור המאיר והוא בחי' החשך שהוא ההעלם שקודם לאור כמ"ש והארץ היתה תהו וחשך כו' ואח"כ א' יהי אור ויבדל בין האור והחשך ויקרא לאור יום ולחשך קרא לילה כו' אבל קודם שהבדיל היה החשך קודם לאור וכמ"ש יוצר אור ובורא חשך הרי חשך בבריאה שקודם ליצירה והוא מ"ש ישת חשך סתרו וגם למטה כברייתו של עולם ברישא חשוכא כו' שהוא בחי' העלם העצמות שקודם לגילוי האור בקו"ח כו' וע"כ בהכרח שאש זה השחור שרשו בחשך והעלם מקור האור דלזה בכחו להמשיכו וזהו מטעם הנ"ל בכליון הפתילה ששרשו בז' מלכים דתהו שנק' חשך העליון שקדם לאור החכמה דתיקון שמשם אור הוי"ה דנשמ' וכתיב כיתרון האור מן החשך דהיינו כאשר עצם החשך עצמו יאיר יש בו יתרון אור רב הרבה בכפלי כפליים לאין שיעור מעצם בחי' אור המאיר שיצא אחר ההעלם דחשך העליון וגם אחר שהבדיל בין האור וחשך וקרא לאור יום ולחשך קרא לילה שהוא החשך גמור אבל שרש זה החשך דלילה הוא בחשך העליון (שנק' אויר דק וחשוך כנ"ל) וההפרש הוא בין אור דחכמה שנק' אור המאיר הנ"ל שהוא אינו מאיר בלילה שלא יוכל להאיר את החשך רק כמו שגם אור הנר שמדליק בלילה אינו מאיר רק במקומו אבל החשך במקומו עומד וכך הוא ענין נה"ח שמאיר באור הנר דנשמה משא"כ כאשר החשך עצמו יאיר הוא בא בוודאי ממקור האור שלמעלה מן האור דחכמה אשר ע"כ גם בחשך דלילה יאיר כמו ביום וכמ"ש ולילה כיום יאיר וכמו ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה כו' שהוא מבחי' העלם העצמות שנק' מאור ששם נא' וגם חשך לא יחשיך ממך כחשכה כאורה כו' וזהו שרש אש השחור שבפתילה שהוא למעלה מנה"ח ע"כ בכחו להמשיכו אליו כו' וכך יובן למעלה בכללות ההשתלשלות דקו"ח שנק' אור המאיר בכללות שנמשך בשם הוי"ה באבי"ע עד נשמות בגופי' בעוה"ז להאיר את החשך שהוא חיבור האור בפתילה כנ"ל שע"ז אמר כי אתה נרי הוי"ה כו' והוא הוי"ה הב' שבי"ג מדה"ר שנמשך לאבי"ע בגילוי מבחי' ההעלם דהוי"ה הא' שע"ז א' ויקרא ה' ה' דפסיק טעמא בגווייהו כו' מטעם שאין ערך לגילוי אור המאיר לגבי בחי' ההעלם שבעצמות אעפ"י שהוא בחי' ה' אחרונ' שנקרא מל' דא"ס כנ"ל אך זהו דוקא כאשר האור דקו"ח בא אחר הצמצום דחשך סתרו וכמו מאצי' לבריאה דברישא חשוכא כו' אבל כאשר בחי' העלם העצמות ממש מאיר שזהו גבוה הרבה מד,איותר מאור המאיר דקו"ח כנ"ל וע"כ מאיר גם בחשך דלילה כמו ביום ממש משום דהחשך עצמו יש בו יתרון אור רב כו' כנ"ל אז אין הפסק כלל בין ב' הויות הנ"ל דהעלם וגלוי מאחר שההעלם עצמו בא לגילוי משום דקמי' כחשכה כאורה כו' ואז א' ולילה כיום יאיר כו' (וזהו גילוי האור דעצמות א"ס ב"ה ממש שלפני החשך העליון שגם החשך העליון מאיר כאור כו' לעת ערב יהי' אור כו' שזה האור שמאיר בלילה ודאי גדול מאור היום כמ"ש שיש יתרון האור מן החשך עצמו כשמאיר מטעם הנ"ל עד שנכלל בו אור המאיר כי יש בכלל מאתים מנה וד"ל וזהו וה' יגיה חשכי וה' בתוס' וי"ו לחבר ב' הויות הללו יחד ולא עוד אלא להוסיף אור גדול בהויה דאור המאיר שא' תחלה כי אתה נרי הוי"ה כו' ע"י וי"ו זה המחבר כו' היפך הפסק הטעמים שבין ב' הויות די"ג מדה"ר הנ"ל והענין הוא כנ"ל דהעכו"ם טמאו כל השמנים שבהיכל שהוא אור חכמה שבתורה הנגלית כמ"ש להשכיחם תורתיך כו' ומצאו שמן טהור שמן הטוב שהוא פנימית ומקור האור דח"ע כמו שהוא בעצמות א"ס ב"ה שנק' אור ז' הימים שנגנז לצדיקים לע"ל וע"כ הדליקו ממנו ח' ימים כנ"ל והעיקר הוא מה שהדליקו נרות בחצרות קדשך כו' שזהו מה שהחשך עצמו מאיר שהוא יתרון אור גדול מאור דחכמ' ע"כ מזה המשיכו במקור האור דתורה להיות תור' אור בגילוי רב יותר מעצם אור המאיר כו' וזהו עיקר ענין מצות נ"ח להיות החשך דלילה מאיר מצד עצמו ששרשו בחשך העליון שלמעל' מן האור המאיר דחכמ' וכנ"ל בשרש אש השחור כו' וד"ל וביאור הענין לפי שבימי חשמונאי' נפלו כנ"י בתחתית המדריגה שא"א הי' שיאיר להם מבחי' אור המאיר דחכמ' ע"כ גברו העכו"ם להשכיחם תורתך כו' וכמו שאנו רואים בעקבות משיחא בדור האחרון שתערוב' טו"ר יותר הרבה מדורות הראשונים דגם שהיו בהם רשעים גדולים אבל צדיקים שבהן היו צדיקים באמת קרובים לנבואה ורה"ק כו' כי הטוב נבדל לגמרי מן הרע ע"כ היו אז צד"ג ורשעים גדולים משא"כ בדורות האחרונים אין צד"ג ולא רשעים גמורים כ"כ כו' מצד שבחי' הטו"ר מעורבים לפי שבכל דור מתברר עה"ד טו"ר ודורות הראשונים הי' בערך הראש לגבי הגוף וע"כ נק' נשמות שבדור האחרון בשם עקבות משיחא כמו אשר חרפו עקבות משיחך והענין הוא דנשמות הגבוהות כחם חזק מאד לגבור על הגוף שתומ"י שיתבונן בגדולת ה' יגבור כח הדביקות אלקי' להפוך חומריות הגוף גם הוא לה' לבדו כו' כביטול היש לאין וזהו אור המאיר שנק' נה"ח שמדליק בפתילה כנ"ל אבל נשמות השפלות מאד שבעקבות משיחא אעפ"י שמתפעלים בדביקות אלקית אין בהן כח להפוך חומריות הגוף כלל וכלל גם אחר כל השגות אלקות בהתפעלות רב לא יזיזו טבעיות הגוף כלל ונשאר הגסות והחומריות במקומה בשלימות ולא יכלה באור האלקי כלל ודוד הי' מרכבה לבחי' מל' ראה בבחי' נשמות שבעקביים שהן בבחי' חשך גמור דק"נ מובלע ברע דנה"ט שלא יועיל להן אור האלקי דנה"ח להאירם רק הרי יש כאן כליון פתילה באש השחור והוא התשובה שמהפך חשוכא עצמו לנהורא שזהו החשך מצד עצמו מאיר שהוא בהיפוך הרע עצמו לטוב ע"י תשובה אמתית כו' ע"כ א' וה' יגיה חשכי חשך גמור דקליפה הגסה יגיה אור שתאיר הרבה יותר מאור דנה"ח שבצ"ג שא' כי אתה נרי ה' כו' מטעם הנ"ל באש השחור כו' וז"ש וה' בתוס' וי"ו המחבר להמשיך מחשך העליון תוס' אור גדול הרבה מאשר נר הוי"ה מאיר אחר ההעלם דחשך וע"כ אין הפסק בכאן אדרבה מחבר מאור הגדול דחשך סתרו להוסיף אור בשם הוי"ה הראשון והוא מ"ש יגיה חשכי עד"מ מקשת הנראה בו ג' גוונין דשמש בהבהקה יתירה הרבה יותר מגוף הג' גווני אור הללו בשמש עצמו כו' וכמ"ש במ"א בענין מראה הקשת הוא מראה הנוגה מד,בכו' והוא מ"ש בר"מ ואני שלשת החצים צדה אורה שהם ג' גווני קשת נהירין ביומוהי דמלכא משיחא דוקא ע"י תשובה דוקא והיינו בחי' כתר ש"ט שלמעלה גם מאור העליון דשמן הטוב כו' וז"ש וגבה מאד וזהו כתנות אור בא אחר היפוך החשך דק"נ לאור דוקא ע"י התשובה מטעם הנ"ל וד"ל:
(א) כי עמך מקור חיים באורך נראה אור. יש לדקדק למה א' כי עמך הל"ל כי אתה מקור דלנוכח קא' כמו כי אתה נרי כו' ומהו לשון עמך שהוא לשון טפל ובטל היינו שבחי' מקור חיים עמך בטל כטפל לגבי העיקר ועוד מה שייך רישא דקרא עם סיפא שא' באורך נראה אור דמה ענין חיים עם אור ואם הכוונה דכמו בחיים גם המקור חיים בטל לגבי עצמותו ית' כך גם האור המתפשט בעולמות בטל לגבי אורך העצמי והיינו באורך נראה אור בחי' הארה בעלמא דכלא חשיבי ממש א"כ מהו לשון נראה אור הל"ל עמך החיים והאור וכמו דכתיב באור פני מלך חיים דמה שהוא ית' מחי' את כולם מאין ליש נק' אלקים חיים היינו מקור כל החיים והוא אור פני מלך חיים כו' והנה בפי' נראה אור יש ב' משמעות א' נראה אור מתוך האור לשון נפעל בחי' אור של תולדה כמו אור הנכפל או כמו המראה שרואין מתוכה שאין זה האור רק הארה דהארה ולא עצם האור כלל וכמו האור שרואין דרך מסך שהאור בא בשינוי המהות ועכ"ז פי' נראה אור היינו שנראה ממילא לכל רואה רק שהוא בא מן האור העצמי בבחי' הארה דהארה (שהוא הנק' ווידער שיין) שהוא האור הנראה מתוך האור שזהו לשון נראה אור והוא הנק' אספקלריא דלא נהרא כידוע בענין הנבואה דכתיב ה' במראה אליו אתודע כו' והוא דמות כבוד הוי' שאינו אור העצמי שנק' אורך רק האור הנראה מתוך אורו ית' כמו במראה וע"י מסך וכה"ג וזהו שאמרו כל הנביאים נתנבאו בכה בכף הדמיון ומשה נתנבא בזה לנוכח שנבואת משה הי' מבחי' אור הוי"ה העצמי שנק' אספקלריא דנהרא וכמ"ש פא"פ אדבר בו במראה ולא בחידות כו'. והמשמעות הב' בל' נראה אור נראה זה קאי עלינו שאנחנו נראה אור מתוך אורו ית' כמו כי עין בעין נראה בשוב כו' והיינו שא' באורך העצמי נראה גם אנחנו את האור ולפ"ז הכונה היא דוקא על האור העצמי דבאורך העצמי נראה גם אנחנו האור הזה שבעצמו ולא עוד אלא שנראה אור גדול ביתרון אור רב וגדול והכונה כך הוא שבאמצעות אורך נראה אור ביתרון גדול שלא היה נראה כלל אור גדול כזה ולא יראה אור הגדול מתוך אורך רק אנחנו נראה אור זה וד"ל. ולהבין זה איך אפשר שנראה אנחנו האור ממש שזהו למעלה גם מנבואת משה שראה דרך אספקלריא עכ"פ כמ"ש במראה ולא בחידות רק שנק' אספקלריא דנהרא כנ"ל והנה יש להקדים לזה ענין מנורת זכרי' דכתיב בה וגולה על ראשה וז' נרותי' עליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה כו' דהנה ידוע שכנ"י נמשלה למנורה דוקא ויש להבין למה למנורה דוקא בהיות ידוע דנש"י נק' נר הוי"ה כי חלק הוי' עמו כו' ונק' ניצוץ ואור אלקי ממש והן ז' נרות המנורה שכלולים בה כללות נש"י בבחי' ז' מדות עליונות דאצילות והטעם שנק' בשם נר כי הנר הוא בחי' הכלי לאור שבה יאיר האור כך כל נשמה ונשמה יש לה כלי להשראת אור האלקי שבה יאיר אורה ובכלל הן ז' נרות המנורה ולכך נמשלה כנ"י למנורה של זהב כמו המנורה שהיא כלי להשראת אור וצריך להדליק האור בנרות המנורה ע"י שמן ואור ולא תאיר אור מעצמה ובעתי' מיוחדים כך נש"י מצד בחי' ירידתם למטה בכלי חומר גופם לא יאיר אור אלקי שבהם מעצמ' כ"א לעתים מיוחדים שיאיר בהן אור האלקי כמו במנור' בהטיבו את הנרות בבקר וערב ומדליקן הכה"ג כמ"ש בהעלות אהרן את הנרות כו':
(ב) ויש להבין ביאור הענין ומהו השמן והאור ולמה הן במספר ז' דוקא דהנה מה,אאנו רואים בכל אדם מישראל שלפעמים תתתלהב נפשו האלקי' מעצמה ומאלי' לעלות אל ה' ברוח התעוררות גדולה וחזקה בהתעוררות תשובה או בהתעוררות אהבה ותשוקה גדולה לידבק בה' ולילך בדרכיו ומצותיו או בהתעוררו' יראה ופחד אלקי' בלבו להיות סור מרע בתכלית וכה"ג ויש בזה שינויי אופנים לפעמים מתעורר ברוח טהרה לטהר לבו בתשובה ע"י מרירות הלב ולפעמים מתעורר ברוח קדושה לידבק במצותיו בשמחה וטוב לבב ולפעמים רק בניצוח והסכם חזק מאד כו' ולפעמים רק בהודאה מרחוק כו' וכל אלה באים בלבו פתאום מצד עצם ומהות אור הנשמה שמתעוררת רק מעצמה ומאלי' מבלי שהכין לבו לזה באיזה יגיעה ועבודה כלל וכלל ובנקל באו לו התעוררו' רבות כאלה כאלו מעוררי' אותו מלמעל' שזהו רק ענין גלוי ההעל' מצד עצמו כי בהעלם ומקיף יש בכח הנשמה מצד עצמה כל אלה המצו' אוי"ר ותשובה וכה"ג רק שהמה בהעלם ויוצאים לגלוי אור לפרקים מאליהם שלא ע"י יגיעה ועבודה כלל ולפעמים אנו רואים שגם ברוב יגיעה ועבודה רבה שאדם מתייגע למצוא התעוררות אוי"ר ותשובה לא יבא בגלוי אור התפעלות בלבו כלל וכלל מפני שנשאר בהעלם בנפשו ולא יוכלו לבא לגלוי כלל והיינו מצד חומר הגופני שהוא מסך מבדיל לבלתי יאיר אור ורוח האלקי בגלוי כלל רק נשאר בהעלם גדול מאד ולא שאבד תקוה לנפשו לעולם שהרי לעתים רחוקים יתעורר בתשובה אמתי' ויבא ההעלם לגלוי כמו בעי"ת שכל איש מישראל מתעורר בתשובה שלימה וגם הקלי קלים ההולכים בשרירות לבבם רק רע באין פחד אלקים בלבם כלל יתעוררו בעי"ת בבכי' רבה שלא ע"י הכנה ולא לפי ערך מעשיהם כלל כידוע וגם אנו רואים שיש בכח כל איש מישראל גם קל שבקלים למסה"נ על קדה"ש כאשר יכריחו אותו לעבור על דתו מפני שאז יצא כח הקדושה האלקי' שבנפשו מן ההעלם לגלוי מפני שהיא כמו טבע בנפשו האלקי' ממש רק שהוא בבחי' מקיף והעלם גדול ויוצא לגלוי לעתים רחוקים או לפעמים ע"י מצוה גדולה שעשה להחיות נפש עני ומדוכא וכה"ג עבור זה יזכו אותו להאיר אור נשמתו מן ההעלם לגלוי בכל מעשה הטוב ובהתעוררות אוי"ר ותשובה כי ב"ק מכרזת בכ"י שובו בנים שובבים רק שאין איש מתעורר מרוח ב"ק זה המעורר למעלה מפני מחיצה של ברזל המפסקת והוא מ"ש עונותיכם מבדילים כו' כידוע ועכ"פ מזה מובן שבבחי' מקיף ובהעלם ודאי יש בכח בכל נשמה האלקי' כל אור האלקי השורה בתמידות עלי' בלי גרעון כלל וכלל וד"ל (וכמ"ש במ"א שז"ש כולך יפה רעייתי ומום אין בך ומ"ש מכף רגל ועד ראש אין בו מתום היינו באמצעות חבור אור הנשמה בחומר הגוף שהטומאה בעוונות המבדילים בראש ורגל כו') וזהו שארז"ל דאכל עשרה שכינתא שריא ומשמע גם על עשרה רשעים שעוונותיהם מבדילים כו' מ"מ שכינה שורה בתפלתם שנק' עדה משא"כ ביחיד אפי' הוא צדיק גמור לפי שנש"י בצלם אדם העליון שכלול מע"ס וכשהן עשרה שכינה עליונה שורה עליהם בבחי' מקיף עכ"פ מטעם הנ"ל שבבחי' מקיף דנשמתם אור האלקי שורה עליהם בתמידות וזהו אכל עשרה שזה על כל בבחי' מקיף דוקא וד"ל:
(ג) והנה סיבת המונעים לבא גלוי אור מן ההעלם ומקיף שבנש"י שאינו מאיר את המדות אוי"ר ותשובה כ"כ לעתים קרובים וגם לא יועיל היגיעה ועבודה לפעמי' כנ"ל היינו מפני העדר השמן והאור כמו במשל המנורה שאעפ"י שהנרות מוכנים ועומדים אם אין שמן ואור לא יאירו כלל היינו שלא יאירו אור המדות הטובות שבנשמה האלקית שבלתי יתעוררו מעצמם בלי שמן וזהו ושמן על ראשך אל יחסר וקאי על אור המקיף דנשמה שעל ראשו שלא יחסר בו שמן כדי להאיר מן ההעלם לגלוי והיינו בחי' כח מ"ה דחכמ' שבנשמה מה,בבחי' הביטול לאין האלקי בעצם שכאשר מאיר מן ההעלם לגלוי הוא הכח ועוז שיש בכאו"א מישראל למס"נ על קדה"ש ולשוב בתשובה שלימה כידוע ובחי' שמן זה הוא המביא וממשיך לבחי' האור האלקי שיאיר בכל נשמה ונצוץ האלקי וכמ"ש במ"א ע"פ ויקחו אליך שמן למאור מאור דוקא שממשיך כל אור כו' וד"ל והנה הטעם שהי' המנורה של זהב דוקא כי הנה ידוע שהזהב מורה על בחי' הגבור' שהוא בחי' רשפי אש התשוק' בחמימות ההתפעלו' והענין הוא דהגם שז' הנרות הן ז' מדות הטובות שיהיו מאירין בכי טוב מן ההעלם כנ"ל ואמנם גם לשמן ואור א"א להביאם לגלוי אור מן ההעלם כ"א בהקדים תחלה קצת התעוררות בנפש שיהי' חפץ ומשתוקק להיות לו קרבת אלקי' בדביקות ואוי"ר שזהו הכנת לבו וחפצו ותשוקתו לזה להתקרב אל ה' באוי"ר ולא ילך אחר ההבל כו' הגם שאין בלבו התפעלות אוי"ר עדיין כלל אך גודל תשוקתו בלבו שיגיע קירוב ודיבוק זה באלקי' חיים שאנו רואים שיש תשוקה זו בכל איש מישראל יהי' מי שיהי' שיהי' קרוב אל ה' תמיד ונק' רצון לרצון היינו שרוצה שיהי' לו רצון ואהבה אמתית לה' כו' וזהו שאנו מבקשים ויחד לבבינו לאהבה וליראה את שמך פי' יחוד הלב היינו שיהי' הלב חושק ומתאוה לחפוץ בקרבת אלקים באוי"ר הרי ודאי יש בזה תשוקה ברשפי אש ממש ובלתי זה לא יתפעל באוי"ר כי תשוקה זו היא דרך כלל רק שחושק ומתאוה לקרבת אלקים חיים וכמו ואותי יום יום ידרשון וקרבת אלקים יחפצון שנק' דרישה וחפיצה וכמו הכין לבבו לדרוש אלקי' שהכונה שיחפוץ ויחשוק בזה בכלל עכ"פ ואז יבא ויגיע לאור התפעלות אוי"ר בלב בדביקות והתקשרו' עוז ואנו רואים בחוש שבלתי זה לא יעלה ויבא לשום התפעלו' בלב כלל אפילו לאהבה הנמשך כמים שבאה בבחי' הקרירות שהוא רק שנמשך בהמשכת הלב לבד (הנקרא קלעפ) דהנה גם באהבה זו הנמשכת כמים בקרירות אם אין קודם לה החשק והתשוקה לזה אין בה אור וחיות כלל ומיד יפול מזה לגמרי והוא בחי' הקרירות העצומה בלא חיות כלל עד שכמת יחשב (הנק' קאלטקייט וטוטקייט) וע"ז נאמר לא המתים יהללו יה כי ההלל ליה הוא הארת האור כמו יהל אור בהלו נרו וכאשר הוא בקרירות גדולה רק מן השפה לחוץ בפיו ושפתו לבד יכבד בשבח והילול זה בהעדר אור וחיות לגמרי נק' נשמה זו בשם מתים כמו מיתת הגוף בלא חיות וד"ל וכ"ש וק"ו בהתפעלות האהבה שהיא באה ברשפי אש כמ"ש רשפי' רשפי אש שלהבת יה שלהובי דרחימותא בחמימות ההתפעלות בצמאון הלב מאד כמ"ש צמאה לך נפשי כו' וכן נכספה וגם כלתה נפשי כו' הנה ודאי לא תבא כ"א בהקדים תחלה בחי' התשוקה וחשק לחפוץ בזה כנ"ל וכך הוא בכל מדה ומדה מז' המדות הטובות א"א שיתעוררו כ"א בהקדים התעוררות בנפש מבחי' הגבורות שהוא קצת התלהבות וחשק שיחשוק בלב להיות לו אוי"ר וכל מדה טובה וכמו גם למדת הניצוח והסכם החזק בעבודת ה' צריך שיהי' חושק ומתאוה לזה שיהיה לבו חזק בעבודת ה' ודרך כלל נק' התעוררות זו בחי' הגבורות שהוא בחי' העלאה כללית ובלעדה לא תעלה הנשמה ולא תבא לכלל התפעלות המדות כלל עד שגם לאהבה הנמשך כמים שהיא מבחי' החסדים מוכרח שיהיה בה קצת תשוקה וחשק לזה וזהו אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים שבלתי העלאה הנ"ל נק' קרירות בהעדר כל חיות אלקי שכמת יחשב ברוחניות:
(ד) וזהו ענין המנורה בכללה שהיתה של זהב טהור כי הז' נרות הן ז' מדות הטובות העולות לה' באור וחיות גדול כמו התפעלות אוי"ר וכה"ג אך התעוררות וחשק לקרבת אלקים כנ"ל צריך להיות תחילה ע"כ היתה המנורה של זהב בכללותה כדי שיוכלו הז' מדות בז' נרות להאיר וע"כ היו הז' נרות של מו,אזהב דוקא ואעפ"י שבתוך הז' מדות יש מדות החסד שהיא האהבה הנמשך כמים בקרירות גם היא היתה של זהב מטעם הנ"ל שגם בה מוכרח שיהיה קצת חשק ותשוקה ברשפי אש ואם לאו לא תתקיים כלל וכך הוא בכל המדות שבלתי תערובות של בחי' הזהב בהם כנ"ל הרי אין בהם אור וחיות כלל ויכבו אורם מיד עד שכמתים יחשבו כנ"ל ולא יועיל להם בחי' השמן והאור כלל וכמ"ש לא המתים יהללו י"ה הן אותן נשמות וניצוצות שנק' מתים מצד עוצם הקרירות בלתי התעוררות ותשוקה לקרבת אלקים כלל וד"ל וזהו מקשה תעשה המנורה כו' שכללות נש"י הרי המה כלולים בז' נרות המנורה שהיא בחי' הכלי לאור האלקי המאיר בכללות נש"י בתמידות למעלה בבחי' ההעלם ומקיף וכמ"ש כי אתה נרי הוי"ה כו' וצריך שיהיה עיקר בנינה מבחי' הגבורות שהוא מעלת הזהב על הכסף והוא בחי' רשפי אש התשוקה בכלל בקרבת אלקים ולהיות כי כל ישראל ערבים זה בזה ע"כ מקשה אחת היתה ובה כלולים כל הנשמות מיריכה עד נרותיה והן פרטי כל הכלים לאורות שנעשים בסדר והדרגה מיריכה עד פרחה כו' וכמ"ש ככר זהב טהור יעשה אותה את כל הכלים האלה וד"ל:
(ה) והנה המנורה שבבהמ"ק היה כה"ג מדליק נרותי' בקר וערב וכמ"ש בהעלותך את הנרות והיינו בחי' אה"ר עליונה שמעורר לנש"י ומדליק אורם ומעלה אותם לשרשם אל מול פני כו' אבל בזמן הגלות אין אור אה"ר דכה"ג העליון מגיע ונמשך למטה מטה כ"כ במקום נפילת ניצוצות הקדושה דנש"י שנק' סוכת דוד הנופלת לשון הוה שנופלת בירידה אחר ירידה כו' וכמו שנראה בעליל שאין הכרוז דב"ק מעורר לשום נשמה מישראל לשוב בתשובה שלימה בכל יום ואם האור דאה"ר היה נמשך גם למטה מטה הרי א' משכני אחריך נרוצה וכן השיבנו ה' אליך ואשובה כידוע המשל במי שבאה"ר שלו לחבירו או לבנו יעורר וימשוך את לבבו אליו בהתעוררות רבה כו' שזהו עיקר ענין הדלקת נרות הנשמות כמ"ש במ"א וד"ל אך מנורת זכריה הוא שראה בזמן הגלות דאעפ"י שנאמר לא יכבה בלילה נרה כו' וקאי בכנ"י בזמן הגלות שנק' לילה אור האלקי מאיר בנש"י שנק' מנורת זהב בכל ז' נרותיה אבל הרי זה רק בבחי' העלם ומקיף על הנשמות ולא בגילוי אור ממש בתוך תוכם כמו בזמן בהמ"ק וזהו שראה גולה על ראשה וז' מוצקות להציק השמן לז' הנרות היינו שיש בחי' אתדל"ע מצד עצמות אלקות להאיר ולהמשיך בנש"י הנק' ז' נרות גם בזמן הגלות והוא ענין הגולה והז' וז' מוצקות וכמשי"ת ב"ה וד"ל:
(ו) אך הנה יש להקדים מ"ש המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ. ויש להבין בלשון מגביהי ומשפילי דמשמע מזה שיש לפניו ית' בחי' מעלה ומטה דמגביהי לשבת היינו בחי' מעלה ומשפילי לראות הוא בחי' מטה וא"א לומר שזהו מעלה ומטה גשמיים שנופל בגדר מקום שהרי הוא ית' למעלה מגדר מקום לגמרי כמו שארז"ל הוא מקומו ש"ע ואין העולם מקומו וכמ"ש הנה מקום אתי כו' וא"א לומר בו ית' שיושב למעל' ומשפיל א"ע למטה כי הרי הוא שורה בעליונים ותחתונים בשוה ממש וסיפא דקרא מוכיח שא' משפילי לראות בשמים וארץ ושמים למעלה וארץ למטה כמ"ש שמים לרום וארץ לעומק ומשפיל לראות בשמים וארץ בשוה וכמ"ש הלא את השמים ואת הארץ אני מלא בשו' אלא צריך לומר דמגביהי ומשפילי זה אין זה בבחי' מעלה ומטה בגשמיות אלא בבחי' מעלה ומטה ברוחניות (ולא ברוחניות דהשתלשלות העולמות כמו ד' עולמות אצילות בי"ע שהאצילות נק' מעלה ברוחניות ובי"ע מטה ברוחניות שזהו ענין שמים וארץ ברוחניות הרי א' דשמים וארץ אני מלא בהשוואה א' ממש ועוד דהיינו בחי' מעלה ומטה עכ"פ אלא גם בשרש ומקור כל העולמות שזהו מו,בבחי' הקו"ח שהוא נמשך רק בשביל שיהיה בחי' מעלה ומטה מראשית הקו"ח עד סופו בעשי' הנה גם זה יקרא בחי' מעלה ומטה עכ"פ אלא בחי' מעלה ומטה ברוחניות היינו בעצמות אא"ס ממש גם קודם שעלה ברצונו להאציל כו' שמה שהוא בבחי' עילוי אחר עילוי בעצמותו עד אין שיעור למעלה מעלה הנה זהו הנק' בחי' מעלה וזהו פי' המגביהי לשבת פי' מגביהי ביוד שמוגבה ומרומם לבדו בעילוי והסתלקות האור בעצמותו באין שיעור לעילוי אחר עילוי ברום המעלות עד שאין כל צמצום דקו"ח עד סוף העשי' תופס מקום כלל וכלל עד שנופל לשון שכחה על כל ההשתלשלות ונצרך לזכרון שיזכירוהו ע"ז כמו בי"פ דזכרונות כידוע ומבואר במ"א שזהו כמשל המתעסק בעלמא באיזה ציור שאעפ"י שרושם פעולתו ניתן בו מ"מ אין זה רק חצונית דחצוניות כח התנועה שבידו וגם זה הרי היה כמתעסק בידו בעלמא שלא היה בו כונת לבו כלל מפני טרדתו העמוקה וכה"ג שבודאי יפול בזה הציור שכחה לגמרי מכל וכל עד שיזכירוהו כו' וכך הוא בחי' הצמצום הראשון שנק' מק"פ שהוא כמו הרושם בעלמא כמא' בריש הורמנא דמלכא גליף גליפו בטה"ע שחקיקה וגליפה זו היא רק כמו רושם בעלמא ביד המתעסק בידיו וכה"ג וד"ל:
(ז) וזהו המגביהי לשבת כשמגביהי לשבת במכון שבתו בעצמותו ממש שזהו בבחי' הסתלקות בעילוי אחר עילוי לאין שיעור למעלה מעל' וכידוע דעצמות אא"ס ממש למעלה מעלה עד אין שיעור ולמטה מטה עד אין תכלית כו' והיינו בחי' מעלה ומטה הרוחניי' שבבחי' העצמות ממש וזהו המגביהי לשבת למעלה מעלה עד אין שיעור כלל ומשפילי לראות למטה מטה עד אין תכלית כלל וב' הענינים דמעלה ומטה מגביהי ומשפילי כו' הכל בא מכח העצמות ממש רק שזהו בבחי' העליה וההסתלקות בעצמותו וזה בבחי' הירידה והתפשטות למט' מטה עד אין תכלית וע"כ אמר המשפילי לראות בשמים וארץ בשוה לפי שכח זה של הירידה וההתפשטות באה מכח העצמות ג"כ ע"כ משפילי לראות בשמים וארץ בשוה ממש וד"ל. ובזה יתורץ דאין הסיפא סותר לרישא דקרא דאדרבה מוסיף טעם וביאור דהנה באמת הכונה הפשוטה במקרא זה דמגביהי ומשפילי היינו גם בשעה שמגביהי לשבת למעלה מעלה בעצמותו ממש אז הוא משפילי לראות בשמים וארץ ואין זה שפלות ויריד' כלל כי לגבי עצמותו ממש אין זה בחי' מעלה ומטה כלל וכלל מאחר שאין כל מקור של ההשתלשלות מראשו לסופו תופס מקום כלל וכלל כנ"ל וגם מצד עצם אמתתו הרי מה שמגביהי לשבת באין שיעור למעלה וגם מה שמתפשט למטה מטה עד כו' שוין לפניו ממש כו' כי הכל מכח א' באו והוא ית' כל יכול לסבול ב' המדרגות דמעלה ומטה הללו שבבחי' הרוחניות הנמשכים מעצמותו ממש שניהם כא' ממש מטעם שגם מה שמגביהי לשבת ומשפילי לראות שזהו ממש אא"ס למעלה עד כו' ולמטה כו' אין זה ערך כלל וכלל לגבי אמיתת עצמותו ממש שלמעלה מבחי' העלי' והיריד' כמ"ש במ"א וד"ל וזשארז"ל במקו' גדולתו שם דוקא אתה מוצא ענותנותו דגדולה הוא בחי' ההתנשאות שבעצמותו עד אין שיעור למעלה וענוה הוא בחי' ירידת אא"ס למטה כו' ובמקום גדולתו כמ"ש המגביהי לשבת משם דוקא הוא משפילי לראות בשמים וארץ משום דהיינו הך והכל מכח אחדות הפשוט' בא רק שזה כחו בעלי' וזה כחו בירידה כנ"ל וד"ל:
(ח) והנה יש עוד פי' במגביהי לשבת המשפילי לראות כו' דלראות היינו להתגלו' ולהתראו' כחו וגדולתו בשמי' וארץ והיינו בחי' ההשתלשלות דע"ס דאבי"ע כו' והיינו פי' המשפילי לראות דכל זה הגילוי אור שמתגלה בע"ס דאבי"ע הוא בחי' שפלות וירידה גדולה אצלו ומהיכן הוא משפילי לראות דוקא מז,אכאשר מגביהי לשבת כו' ויובן זה בהקדים תחלה בשרש ענין הע"ס דאבי"ע שהן נקראים בשם שמים וארץ בכלל דהנה פי' שמים מים הוא בחי' החכמה עצמה והשין הוא ג' גוונין דחכמה וביאור הענין ידוע שזהו ענין ג' מדרגות שבחכמה שנקרא אמ"ר אור מים רקיע כי כאשר החכמה מאין באה היינו מ"ש יהי אור וכאשר נמשך האור דחכמה מאין נקרא מים שזהו בחי' חסדים והוא בחי' התפשטות החכמה בגילוי להיות במציאת שכל וחכמה ונקרא חכמה בה"א וכאשר החכמה נתפס בבחי' יש גמור כמים שנגלדו ונקרא רקיע הוא כשמתפשט במדות דוקא והוא השי"ן שמורה ג' קוין דחכמה חג"ת כנ"ל בענין נטיות שבשכל לחו"ג כו' משא"כ בעוד החכמה בבחי' עיון שכלי בלתי נוטה עדיין לפסק דין או חסד וכו' וזהו פי' שמים שי"ן מים ג' גוונין שבחכמה כו' וזהו בראשית בחכמה ברא השמים הוא בחי' ירידות אור החכמה במדות ג' גוונין חג"ת דחכמה ואח"כ את הארץ שהוא בחי' המל' דכתיב והוכן בחסד כסא (וכמ"ש חסד ה' מלאה הארץ וא' באתרה שקיע רחמי כו' וחסד זה לברוא הארץ הוא סוף ירידת השפע מן החכמה שהוא מאמר דבראשית וכמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ דאבא יסד ברתא אך כל זה שנמשך וירד אור החכמה והחסד בשפלות וירידה גדולה כזו שהן ע"ס דאבי"ע בכלל היינו מ"ש המשפילי לראות בשמים וארץ ששפלות זו באה מצד שהוא מגביהי לשבת דוקא שבמקום גדולתו כו' כנ"ל וכמ"ש אנת חכים ולא בחכמה ידיעא דמה שנקרא חכים הוא ע"י צמצום העצמות להקרות בשם חכים להיות מקור למקור למציאת חכמה בבי"ע וכן חסדן ורחמן כו' רק לאחזאה לאתנהגא בהון עלמין אבל מצד עצמו לאו מכל אינון מדות כלל וגם מה שנתצמצם להיות בבחי' מקור לחכמה וחסד באבי"ע אין ערוך כלל לחסד הנאצל והנברא כו' לגבי עצמות המאציל עד שנחשב כערך דומם דדומם לגבי השכל וזהו עושה בראשית דמאמר דבראשית דחכמה נק' בחי' עשיה ממש:
(ט) ויובן זה ממה שאנו רואים גם בסדר השתלשלות דאבי"ע איך שאין ערך לחסד דבריאה לגבי חסד דאצילות כמו שמצינו במדרגת חסד דאברהם אע"ה שהי' מרכבה לבחי' חסד דאצילות כידוע ע"פ ואנכי עפר ואפר שזה אמ' על שרש ומקור מדרגתו למעלה שהי' מרכבה לשם להיות שהי' בחי' אהבה דאברהם כלא חשיב ממש ואינה עולה בשם כלל לגבי אור אהבה עליונה שבמדת חסד דאצילות שהיה מרכבה לשם וגם כי רוח אייתי רוח ואמשיך רוח ומאחר שהי' נקרא אברהם אוהבי רחימא דמלכא הרי בבחי' העלאת מ"ן שלו באהבתו הנפלא' ועוצם דביקות שבנפשו לאלקים חיים שהוא בחי' המל' ודאי היה ממשיך אור העליון מאצי' לבריאה כמים הפנים לפנים מבחי' אהבה עליונה אליו כמו אהבת איש לרעהו דאהבת רעהו נמשך אליו כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם מ"מ מפני שאין ערוך כלל בין בריאה לאצילות לא שייך לומר כך ואעפ"י שנקרא אוהבי רחימא דמלכא זהו רק כמו בחי' מרכב' לגבי הרוכב וכפני אריה אל הימין למעלה לגבי האדם שעל הכסא כו' וזהו בבחי' מל' דאצילות שנקרא מרכבה תתאה אבל בעלות נשמתו בהעלאת מ"ן בהתעוררות רוחו באה"ר למעל' יותר היינו בבחי' חסד דז"א דאצילות אז אמ' ע"ע ואנכי עפר ואפר שהוא עד"מ הידוע מעץ הנשרף שד' יסודות ארמ"ע שבו כלין והולכים והיינו בחי' הרוחניות דיסודות שכלי' והולכים בעשן היוצא שכלול מארמ"ע כו' ולאחר כלות השריפה נשאר האפר שהוא גשמי והוא יסוד העפר הגשמי שנשאר מיסוד העפר הרוחני שבעץ שהי' רוחני וכערך הגשם אל הרוחני כך ערך האפר הגשמי אל היסוד העפר הרוחני שהי' כלול בעץ קודם שנשרף והי' לאפר וכך יובן הנמשל שאור אהבה דאברהם שנשמתו מעולם הבריאה בבחי' יש מאין הי' בערך אפר גשמי מז,בשנשאר מיסוד עפר שבעץ הרוחני אחר שנשרף כך מה שנשאר אחר צמצום כל אור האצילות ולא נשאר רק התכלית הנמוך שבמדריגת אהבה דשם שנבדל להיות בבחי' דומם כאפר הוא שרש נשמת אברהם וע"כ קרא עצמו בב' שמות אלה עפר ואפר לגבי אור חסד דאצילות וד"ל (ובאמת עפר ואפר ב' הפכים הן עפר ביסוד המים ואפר ביסוד האש מ"מ נכללים בשם א' להיותן בחי' דומם עכ"פ ואפר הנשאר מעפר שבעץ נקרא דומם שבדומם ויובן זה בעבודת ה' באהבה שבלב שהיא בקרירות ונמשך כמים עד שלא נשאר רק ההסכם מזה למעשה שהוא בחי' דומם כעפר בבחי' שפלות ובלא חיות כלל ובאהבה כרשפי אש כשנסתלק האור וחיות ונשאר רק בחי' דומם כאפר הנשאר מעץ הנשרף כו' וידוע שהמדות נקרא בשם צומח ובחי' דומם שבו היינו עפר ואפר כו':
(י) והנה עד"ז יובן למעלה באור חסד עליון שאין ערוך כלל לחסד דבריאה לגבי אור חסד דאצילות עד שנחשב רק כמו בחי' דומם עפר שבעץ דצומח כשנשרף והי' לאפר כנ"ל שנקרא דומם שבדומם כו' וע"ד דוגמא הנה מה שאנו רואים ההפרש בין אור חסד עליון שבא ברוחניות בג"ע העליון דבריאה לנשמות ומלאכים דבריאה בין חסד גשמי שבא ונמשך למטה מטה כמו בעוה"ז השפל שזן את העולם כולו בחסד כו' שהוא פרנסה גשמיית שבודאי אין ערוך כלל וכלל בין זה לזה שזה תכלית הרוחני וזה תכלית הגשמי ומ"מ עפ"י ריבוי ההשתלשלות יומשך מחסד עליון הרוחני להיות מציאת חסד הגשמי בפ"מ וכמ"ש נותן לחם לכל בשר כל"ח הרי חסדו העליון הרוחני נמשך מאצילות לבריאה לג"ע ויורד ונמשך עד חסד דעשיה בפ"מ וכן בהיפוך כאשר מדת הדין גובר נמשך מאצילות לבי"ע כמו בר"ה וכה"ג וכמ"ש בזהר דאית יומין ידיען לעילא שנק' יומין דטוב כו' ואמנם כ"ז נמשך בדילוג הערך מאד מחסד עליון דאצילות כו' והוא כמו משל הנ"ל מבחי' דומם שבדומם דאפר שנשאר מן העץ הנשרף כמ"ש אברהם על שרש נשמתו ואנכי כו' ואעפ"כ הרי באתדל"ת אתעדל"ע שבמעשה החסד וצדקה שעושין למטה איש עם רעהו מעוררים למעלה בחי' אור ח"ע דאצילות שיומשך לבי"ע כמ"ש יהי חסדך כו' וכתיב לך אדני החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו דוקא ולהיפוך במדת הדין מעוררים למעלה מדה"ד וראי' מאנשי סדום ולהיפוך מאנשי נינוה וכו' וכן באברהם איש החסד בפ"מ שעשה עם הכל גם עם ערביים ולרעים כמו לטובים הי' מרכבה לעורר למעלה בחי' אור ח"ע דאצילות להיות נמשך מאצילות לבריאה כו' והטעם הוא מצד שעצמות המאציל גם שמושלל מכל בחי' תואר מדה וספי' כמ"ש לאו מכל אינון מדות כלל מ"מ צמצם עצמו להיות נקרא חכים כו' כנ"ל וכן במדת החסד כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה והוא באור ח"ע דאצי' שמלובש בכלי שנקרא תקונא דרועא ימינא וכמ"ש אף ידי יסדה ארץ וימיני כו' רק בשביל להשפיע לעולמות כמ"ש לאחזאה לאתנהגא בהון עלמין סתימין כו' וכמו שאין ערוך בין חכמה וחסד דבריאה לגבי חכמה וחסד דאצילות יותר אין ערוך כלל בין חכמה וחסד דאצילות לגבי עצמות המאציל עד שגם בחי' חכמה או חסד דאצילות נקרא בחי' עשי' בחי' דומם שבדומם לגבי עצמות המאציל כנ"ל בפי' עושה בראשית כו' רק שאין לצייר ולהבין איכות ההבדלה בערך בזה לפי שהאצילות בכלל נאצל מעצם אורו ואיהו וחיוהי חד ממש וגם איהו וגרמוהי חד ממש כמו שלהבת הקשורה בגחלת כו' ועכ"ז נקרא ע"ס בלי מה בלי מהות כלל משום דמצד עצמו לאו מכל אינון מדות כלל וכלל וכמ"ש אנת חכים ולא בחכ' ידיעא כו' ולאו מכל כו' וכמ"ש במ"א שצמצום הראשון הנק' מק"פ וחלל כו' הוא יותר בבחי' ההעלם שנק' חשך סתרו מבחי' הצמצום האחרון שבין אצילות לבריאה שנק' מסך כו' ועכ"ז הרי מח,אאו' ראו כי אני אני הוא אני ראשון בבחי' הצמצום הראשון ואני אחרון בבחי' צמצום האחרון כו' וד"ל משום דכל זה הגילוי אור שבאבי"ע הוא בא בבחי' שפלות וירידה גדולה באין הפרש כלל לגבי העצמות ממש וד"ל:
(יא) וזהו המשפילי לראות בשמים כו' כי כאשר מגביהי לשבת בעילוי אחר עילוי בעצמותו ית' הוא הגבה למעלה מהיות מקור לחכ' וחסד דאצי' ע"כ נקרא צמצום זה להיות נקרא חכים כו' בשם שפלות ויריד' גדולה וזהו המשפילי לראות בשמים ששמים שין מים חכמה וג' קוין וזהו פי' הפשוט במשפילי שיורד ונשפל לברוא ולהאציל שמים עליונים שהוא בחי' חכמה עילאה וכו' אך לפי זה לא יתכן מה שאמר לראות בשמים ויש בתיבת לראות שני פי' א' לראות בהשגחה פרטי' כפשוטו וכמו משמים הביט ה' ראה כו' שזהו השגחה מן השמים בכל הארץ אבל לפעמים א' השמים שמים לה' והארץ כו' ע"ז או' גם בשמים הוא משגיח כמו בארץ וזהו לראות בשמים ובארץ בהשגחה כללית בשמים ובארץ בשוה שזהו בחי' שפלות וירידה ג"כ כו' והענין הוא כידוע בבחי' ב' דעות ד"ע וד"ת שכמו דקמי' כלא כלא חשיבא יבא אור ההשגחה לכל ההשתלשלות דאבי"ע שהן שמים וארץ בכלל בדרך שפלות וצמצום גדול וזהו נק' מחשב' אחת שצופה ומביט הכל בסקירה א' כידוע וזהו בחי' ד"ע ובחי' ד"ת היינו בחי' ההשגחה פרטי' בכל אשר בשמים ובארץ וכל צבאם בדרך פרט דוקא כמ"ש ממכון שבתו השגיח כו' וכן עיניך פקוחות כו' ועיני ה' משוטטות בכל הארץ וכה"ג בשמים העליונים יורד ונשפל לראות ולהשגיח כמו שיורד בארץ כי שניהם שוין לפניו וז"ש המשפילי לראות בשמים וארץ אע"פ שמגביה לשבת כו' וד"ל (ומ"ש השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך כו' השקפה זו בבחי' פנימי' ועצמית היא שזהו ע"י התגלות פנימית שלו ע"י השמים עצמן כמשי"ת) והנה יש עוד פי' בלראות זה שהוא להראות ולהתגלות ע"י השמים שהשמים העליונים הן בחי' כלי ומסך שעי"ז יוכל לירד ולהשפיל להתגלות אורו גם למטה מטה בארץ ביתרון אור הרבה יותר וזהו לראות בשמים ע"י השמים שהן כמו המראה שנקרא אספקלריא דנהרא שהדבר הנרא' במראה נראה יותר בגודל והתפשטות רב ויותר מובהק לעין הרואה וכן המים הנראים בזכוכית בהירה נראי' יותר מובהקים (וכך השמים העליונים נק' טהירו עילאה כמו כעצם השמים לטהר כו') לפי שהרואה במראה מכוון ומצמצם את אור הראי' ע"כ תרחיב ותתפשט אור הראי' לראות את דבר הנראה לעין בגלוי רב ביותר התרחבות ויותר בהבהקה (וראי' לזה מכלי האצטרלוב שרואים בו הכוכבים הרחוקים והגבוהים ביותר לפי שמקרב את דבר הרחוק להגדילו בעין הרואה בכפלי כפליים לאין שיעור כמ"ש בס' החקירה) וכל זה משל אמתי לענין השמים העליונים שעל ידם דוקא יהי' סיבה גדולה ליתרון גלוי האור העליון שהוא גלוי אלקות ביותר שבא יבא למטה מטה שז"ש המשפילי לראות בשפלות גדולה ע"י שמים דוקא:
(יב) וביאור הענין הנה יש להקדים לזה ענין א' והוא במ"ש רם על כל גוים ה' שהוא רם ומתנשא עליהם בעילוי רב וגדול עד שאינם תופסים מקום כלל וכלל לפי ששרש הע' שרים של מעלה מקבלים רק מבחי' אחוריים וחיצוניות דשם אלקי' שהוא במ"ח צירופים האחרונים לבד שנק' אדמת בני חם כמ"ש ומופתים בארץ חם כידוע וגם שם נא' מלך אלקי' על גוים שבחי' מלכותו בכל משלה ונק' שם בשם מלך הגוים וכמ"ש מי לא יראך מלך הגוים כו' וכתיב יראו מה' כל הארץ ולפעמי' הע' שרים בתכלית הביטול ואו' שירה וכמ"ש הללו את ה' כל גוים כו' וכתיב כל העמים תקעו כף הריעו לאלקי' וכן הבו לה' משפחות עמים וכה"ג אך לפעמים הן בבחי' הפירוד ויש ודבר בפ"ע מח,בעד שלפרקים יכולים למרוד כו' וזהו מבחי' התערובות טו"ר שבק"נ למטה וכמו שר של מצרים שא' לי יאורי כו' וכמ"ש פרעה מי ה' כו' וכן סנחרב וכה"ג ולהיות ידוע ששרש היניקה דע' שרים הן רק מבחי' הפסולת דאופנים שנק' שמרי האופני' כידוע ע"כ אין תופסי' מקום כלל וכלל (וראי' מי' מכות שבמצרים ממה דכתי' ויסר את אופן מרכבותיו כו' כמ"ש במ"א) וכמ"ש יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה כו' והן הכו"מ שמרומם ומשפיל כרצונו וכמ"ש וכמצביי' עביד בחיל שמיא כו' וזהו דוקא כאשר יורד ומתצמצ' להשגיח על כל פרטי פרטיות שביושבי הארץ כמ"ש ממכון שבתו השגיח על כל יושבי הארץ וכמהפכת סדום ועמורה וכמו כי לא שלם עון האמורי כו' וכן במצרים שא' וידע אלקים אבל מה שא' רם על כל גוים ה' היינו כאשר הוא ית' בבחי' ההתנשאות והרוממו' בעצמותו בעילוי אחר עילוי שאז אין העולם מקומו כלל כו' וכמו אלכה אשובה אל מקומי העצמי כי אין הארץ וכל אשר בה רק בחי' הדום רגלי השכינה וכמ"ש השמים כסאי והארץ הדום רגלי כו' וכמו שא' מי כה' אלקינו המגביהי לשבת כו' שאין כל ההשתלשלות תופס מקום כלל כנ"ל ואז גם כשהע' שרים הן בבחי' פירוד גמור והשכינה בגלות עם ישראל כמו בגלות מצרים וגם בהיות גוים מרקדים בהיכלו כששרפו הבהמ"ק ושלחו יד במקדשו אין כל זה תופס מקום כלל וכלל להיות לו לפגם כבודו מצד העדר תפיסת מקום לגמרי וכמשל השממית וקורי עכביש שבהיכל מלך שאם תגביה ותרחיב מכון שבתה בקרקעית רצפת היכל המלך הרי ודאי לא ישים לב איש ממשרתי המלך ע"ז כלל וכלל וכמ"ש שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך כו' שהשממית נתפס ביד לזורקה חוץ בקל ועכ"ז הולכת בהיכל מלך ומגבהת רום ישיבתה בקורה ובקרקע וגם לפעמי' תלך על מטת משכב המלך ולא ירגיש בזה שום העדר כבוד או צער מצד העדר תפיסת מקום לגמרי וכך הנמשל מזה הרבה יותר בערך נבדל שאין לשער הכל כפי הידוע באמת בסדר ההשתלשלו' דאבי"ע מה תופס מקום כל שרש יניקת הע' שרים שהוא רק בבחי' אחוריים דשם אלקי' דמל' דמל' דעשי' הנופל בבחי' פסולת דפסולת למטה כו' וכמו ששחק ר"ע על כרך גדול של רומי שמלא תענוגי עוה"ז שאין זה רק פסולת דפסולת שנופל מעונג האלקי שבחיצוניות דחיצוניות דג"ע דעשיה ע"כ אם לעוברי רצונו כך כו' וגם על מה שראו שועל יוצא מהיכל ק"ק כו' והיינו מה שארז"ל על אנשי כה"ג שאמרו הגבור הן הן גבורותיו שגוים מרקדי' בהיכלו והוא שותק וכן מ"ש אין כמוך באלמים כו' פי' הן הן גבורותיו דוקא דהיינו מצד בחי' עוצם ההתנשאו' והסתלקות בעילוי אחר עלוי בעצמותו שאז כל ההשתלשלות אינו תופס מקום כלל וכלל אז גם מה שגוים מרקדים בהיכלו הוא שותק ויושב בשמים ישחק להם כי כלא חשיבא ממש וכמשל שממית הנ"ל והרבה יותר מזה וע"כ מזה מופת וראי' לעוצם גבורותיו וכמ"ש מי כה' אלקינו המגביהי לשבת כו' וד"ל:
(יג) אך הנה עכ"ז אומר המגביהי לשבת משפילי לראות דגם בשעה שמגביהי לשבת במכון שבתו בעילוי אחר עילוי לאין שיעור בעצמותו ממש מ"מ גם אז הוא ית' יורד מעוצם בחי' הרוממות שלו ומשפילי לראות בירידה ושפלות גדולה בירידה אחר ירידה עד אין שיעור למטה מטה בכל פרטי השגח' גם בדצ"ח הגשמיי' גם למצוא טרף למזונם וכמ"ש נותן לחם לכ"ב כל"ח וחס ומרחם על כל מעשיו וכמו על נינוה העיר הגדולה כאשר נתכסו בשקים האדם והבהמה חס עליהם מאד וא' ליונה הנביא איך לא אחוס על י"ב רבוא אדם ובהמה רבה הרי חסים על הבהמה וכן מצינו בקי"ס שגם שמצרים טבעו בים חס עליהם וא' מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני וכה"ג ומקרא מט,אמפורש ורחמיו על כל מעשיו אין זאת כ"א מצד שכאשר הוא ית' המרומם על כל ההשתלשלות כאשר משפיל עצמו גם זה בא ונמשך עד אין תכלית למטה מטה להיות יודע ומרגיש בצער ברואיו מפני שהן כח מעשיו עכ"פ הגם שזהו רק מחיצוניות דחיצוניות כח הפועל אלקי שבמל' דמל' דעשי' בצירופי' היותר אחרונים וכו' וזהו שארז"ל שי"ב שעות הוי היום עד שג"ש האחרונים יושב וזן כל העולם כו' וד"ל והנה לפי המשל הנ"ל בשממית וכה"ג גם בזה יש להבין שיש בזה ב' אופנים הא' כאשר המלך הוא טרוד ברוממות עצמותו בעניינים רמים לא ירגיש בדברים קטני הערך מאד מאד כמו בהילוך שממית ומעשה קורי עכביש בהיכלו וכה"ג ולא ירגיש במעשים מכוערים של פחותי הערך מעבדיו הקטנים כשפחה ועבד שאחר הרחיים וכה"ג אבל כאשר לב המלך פנוי מכל עסקיו הרוממי' ומשים לבו ודעתו להשכיל גם בענינים קטנים שבחיצוניות דחיצוניות להשגיח גם עליהם מפני שמשפיל א"ע ביותר כאיש פשוט רש ונקלה כו' הנה אז ודאי נהפוך הוא שמדקדק ביותר גם על אשר כלא חשיבא ממש כמו השממית והזבוב ומצוה לזרוק אותם חוץ וירגז על כל אשר אין כדאי לדבר בזה ויקפיד ביותר על כל מכעיסיו גם בדבר קטן שבקטני' כו' וכללו' ענין זה הוא כמו המשל באדם בשינה והקצה דבשינה ודאי כשאדם ישן שכלו ומחשבתו מסתלקי' בעצמו' נפשו וגם לבו ומדותיו וגם כל כחות חיצוניו' שבגופו ולא נשאר בגופו רק המעט חיות המתצמצם מפנימיות הכחות והוא חיצוניות החיות הנשאר בלב מרוח החיים לצורך כחות החיצוניות שהן תנועה והרגשה בלבד כידוע ואז ודאי לא ירגיש בשום דבר המנגד לרצונו ושכלו ומדותיו וגם כאשר זבוב ושממית יהלכון בגופו לא ירגיש כלל ומכ"ש כאשר נמצאו בביתו והיכלו שלא כפי רצונו כו' אך בהקיצו משינתו נהפוך הוא לגמרי מפני שכל כחות נפשו הפנימיי' כמו הרצון והשכל ומדות ירדו מן העצמות להאיר בכלי מוחו ולבו כו' הנה אז ירגיש דוקא בכל אשר נגד רצונו ושכלו ומדותיו וגם ירגיש בכל דברים קטנים כמו הזבוב והשממית להבריחם ויקפיד על כל אשר בקצה ביתו כמו במעש' העבד ושפחה שאחר הרחיים וכה"ג ונמצא מובן מכל אלה המשלים עכ"פ מכוון א' כי בעת רוממות העצמות לא ירגיש כלל גם בדבר גדול שבגדולים ובעת ירידתו ושפלותו מן העצמות ירגיש גם בדבר קטן שבקטנים וכמו במשל השינה שעולה הכל בעצמות או במשל הטרדה בעמקות רוממות עצמותו אז יהיה בהעדר ההרגשה מכל וכל רק בדבר הנוגע לעצמותו ממש אבל בעת ירידתו בשפלות מעצמותו כמו בהקיצו מן השינה שיורדי' כחות העצמיים בכלי גופו ישגיח גם בכל פחותי הענינים ולהרגיש גם בדקות ההרגשה בפעולות פרטי פרטיות ולעיין היטב בכל פרט גם בענין פחות הערך מאד וד"ל:
(יד) והנמשל מכל זה יובן למעלה בענין הנ"ל במגביהי לשבת המשפילי לראות כו' שיש בזה ב' מדרגות הא' כאשר הוא ית' מרומם ונשגב לבדו בעילוי העצמות שע"ז א' הן הן גבורותיו כנ"ל וכן אמרו אין כמוך באלמים ל' אלם הרי הוא כמו השותק כאילו א"י לדבר ובאמת אין שתיקתו רק מצד עוצם הגבורה שבלבו ודעתו שכובש רוחו ומתאפק ושותק לשונאו כו' וכל מה שהוא גבור יותר יותר יוכל לשתוק ולסבול מעשה השונא משא"כ כשאינו גבור בלבו ודעתו כ"כ לא יוכל לסבול ולמשול ברוחו וישלם לשונאו אל פניו כו' וכך הוא מה שאמרו להודיע כמה ארך אפים לפניו שמאריך אף לרשעים וכמ"ש טוב ארך אפים מגבור שהארך אפי' אין זה רק רוב גבורת הלב להאריך אפו ולשתוק שאין זה בכח הגבור בגבורתו כלל וכמ"כ למעלה כמה ארך אפים לפניו ברוב גבורותיו שהוא בבחי' א"ס ע"כ מאריך אפו כ"כ וכמו דורו של אנוש עד מט,בכל הדורות שניזונין בחסדו והן עוברי רצונו וכו' והיינו אין כמוך באלמים והוא ענין א' עם משלים הנ"ל בשינה או טרדא עמוקה כו' שכל זה היינו רק מצד עוצם העילוי בעצמותו שאין כל ההשתלשלות תופס מקום כלל כנ"ל ע"כ נק' ארך אפים להאריך אף כ"כ שגם שגוים מרקדים בהיכלו הוא שותק וסובל והן הן גבורותיו וד"ל ואמנם הגם שהן הן גבורותיו מצד עצם הרוממות שאין לו שיעור למעלה וכמ"ש המגביהי לשבת כנ"ל אבל יש אופן שני שבהיפוך ממש שמשפילי לראות בשמים כו' והיינו כמו שאו' עורה למה תישן ה' כו' וכן ויקץ כישן ה' שהוא עד"מ אדם המקיץ מן השינה שיורד שכלו במוחו ומדותיו בלבו אזי ירגיש בכל אשר יעשו נגד רצונו גם בדבר הקטן שבקטנים כמו גם בזבוב ושממית שבבית לבלתי תלך בשולחנו ומטתו וכה"ג ידקדק גם עם עבדו ושפחתו כחוט השערה גם בדקות כו' והנמשל מזה יובן למעלה דהגלות נק' שינה וכאשר נתעורר מן השינה כמ"ש עורה למה תישן ה' אז יורד ונשפל מן עצמותו להאיר בחכמ' ומדות דאצילות בבי"ע עד סוף העשי' להיות מרגיש ומשגיח גם במעש' הע' שרים דנוגה דעשי' לדקדק עמהם כחוט השערה כמ"ש המבין אל כל מעשיהם ואינו רם ומתנשא על הגוים אדרבה יורד ומתצמצם ביריד' ושפלות גדולה להשגיח על כל אשר עושים לנגד רצונו ובפרט במה שמצירים לישראל עמו חבל נחלתו שזהו כאלו נוגעי' בבבת עינו כבי' כמ"ש יצרנהו כאישון עינו כו' היפך השתיקה והסבלנות מטעם הנ"ל וד"ל:
(טו) אך הנה סיבת הירידה והשפלות הנ"ל היינו רק ע"י אתדל"ת דכנ"י בתו"מ שנק' בשם רמ"ח אברים דמלכא כמו שאברי הגוף הכל כלים מכלים שונים לגלוי אור וחיות הנפש באופני' שונים כמו השפעת החסד ביד שהחסד הוא אור וחיות מדה שנטועה בעצם הנפש ובאה לגלוי אור בכלי היד דוקא וע"י הצדקה וחסד שעושין ישראל למטה באתדל"ת זו נעשה אתדל"ע להיות מאיר אור חסד עליון שבעצמות המאציל לבא בבחי' כלי והוא כמ"ש אתקריאת בתיקונא דא חסד דרועא ימינא כו' להיות זן את העולם בחסד בעולמות הרוחניים עד עוה"ז השפל שזן ומפרנס לכל והיינו רק ע"י אמצעי' ריבוי הכלים דחסד עליון וכה"ג בכל המצות מעשיות הן רק בחי' כלים לעורר אתעדל"ע להיות נמשך האורות דע"ס בכלים מכלים שונים וע"כ נק' המצות רמ"ח אברים דמלכא כידוע וז"ש אשר קדשנו במצותיו מצותיו דוקא מצות שלו כמו שידוע שהקב"ה מניח תפילין ומתעטף בציצית וכו' וכמ"ש אם במצותי תשמעו וכן באברהם א' וישמור מצותי כו' היינו ג"כ ע"ד הנ"ל שאור העצמות יורד ונמשך בחכמה ובינה דאצילות ע"י התפילין שמניח כידוע דד' בתים דתפילין הן ד' מוחי' במקיפים ופנימי' וכן בל"ב חוטין דציצית נמשך בחי' ל"ב נ"ח במקיף ופנימי וכך הוא ענין כל המצות עליונות שנק' מצותי וזהו אשר קדשנו ג"כ במצותיו להיות יחוד וחיבור או"כ ע"י מצות שלנו כמו במצותיו ממש וד"ל (ולפ"ז לכאורה נהפוך הוא שלא ע"י אתדל"ת נעשה אתדל"ע אלא קדשנו במצותיו שנק' רמ"ח אברים דמלכא דהיינו בחי' או"כ מקיפים ופנימים שכבר נאצלו מעצמות המאציל וכמו אברהם קיים כל המצות עליונות היינו כל היח"ע באו"כ ע"י העובדות שלו וכמו יעקב במקלות עשה יח"ע שבמצות תפילין כידוע ועכ"ז א' ושמי הוי"ה לא נודעתי להם רק ע"י מ"ת ומצות מעשיות שישראל עושין בגשמיות דוקא הענין הוא כידוע שכל השתלשלות דע"ס או"כ מקיפים ופנימי' הכל נמשך ע"י מאמ' קו המדה במדה וקצבה בקו"ח שהוא מקור כל האו"פ ומקיפים וגם ע"י ריבוי מסכים והעלמות שבין עליון לתחתון שאם הי' מאיר אור מעליון לתחתון ביתר מכפי המדה דקו המדה הנ"ל הי' כל עלול מתבטל בעילתו ומכ"ש אופני היחודים והתכללות זע"ז נ,אכחו"ג וחו"ב כו' הכל בא במדה דוקא כמו מי מדד בשעלו מים כו' כמ"ש במ"א וזה הי' עפ"י העלאת מ"ן דאבות הן המרכבה להיות תוס' אור באו"כ מבחי' קו המדה הנ"ל כמו ע"י החסד שהיה אברהם עושה המשיך תוס' אור בכלי החסד דאצילות ויצחק המשיך תוס' אור בכלי הגבורה דאצילות ויעקב בכלי הת"ת ויוסף ביסוד וכה"ג בכל י"ב שבטים אך כל תוס' אור זה אינו רק מבחי' קו המדה הנ"ל שהוא בא מן העצמות רק בבחי' צמצום והעלם כידוע וז"ש ושמי הוי"ה בחי' אור העצמות ממש לא נודעתי לאבות גם שהיו מרכבה לכל יח"ע דע"ס או"כ כו' רק ע"י מ"ת בי' הדברות ובמצות מעשיות דוקא שם בא גילוי האור מבחי' העצמות ממש להיות בחי' תוס' אור העצמות מאיר בקו"ח שנק' קו המדה להאיר ביתר מכפי המדה באו"כ מקיפים ופנימים וזהו שבתפילין דמארי עלמא כתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ כו' וכה"ג כל מצות עליונות הכל בישראל תלוים באתדל"ת אתדל"ע ונמצא שניהם אמת דמ"ש אשר קדשנו במצותיו ממש דהיינו מצות עליונות שנעשים ברמ"ח אברים דמלכא זהו בחי' יח"ע שנעשים באו"כ שנק' רמ"ח אברים הוא אשר נעשה ע"י אתדל"ת דרמ"ח מ"ע הגשמיי' דוקא והיינו הך ואשר נמשך במדה וקצבה ביח"ע באו"כ ה"ז רק בחי' רמ"ח אברי' דמלכא מצד עצמן לבד כמו עד"מ אברי האדם למטה מצד עצמן שיש בהן יחוד והתכללות מראש לסוף ואין לזה ערך לגבי יח"ע שנעשים ע"י המצות שעושה באבריו כמו במצות הצדקה וחסד שעושה בידו או שמניח תפילין בראש שהוא למעלה הרבה מא"מ ופנימים שלהם וד"ל:
(טז) ובזה יתורץ כמה ענינים הנראים כסותרים במאמרי הזהר וגם בדברי רז"ל כמו במ"ש רז"ל ע"פ ועשיתם אותם כאלו עשאוני ברמ"ח אברים והן רמ"ח פקודין שנק' רמ"ח אברי' דמלכא הרי יש בזה ב' אופנים הא' בחי' הכלים לאורות עליונים דע"ס שנק' אברים כמו חסד דרועא ימינא וכה"ג והב' רמ"ח מ"ע גשמיים שנעשים על האברי' כמו תפילין בראש גשמי שהוא ע"ג המוחין שבראש בבליטה וכמ"ש כי שם הוי"ה נקרא עליך ולמעלה היינו הקב"ה מניח תפילין ממש כמו שמניח אדם תפילין ע"ג ראשו וכך ציצית בבגדו שנא' עוטה אור כשלמה כו' והן הנקרא מצותיו שהוא ית' מקיים בעצמו אין זה רק ע"י אתדל"ת שישראל עושין וכמו בעסק ת"ת למטה הקב"ה יושב ושונה כו' וכן בצדקה וחסד שעושין למטה אתדל"ע שנעשה מזה הוא מה שנמשך מעצמות אור המאציל אור ח"ע במל' דאצילות שנק' דל שזהו חס"ד ח"ס דלי"ת וכן צדקה צדק ה"א כידוע שאין לח"ע שכבר נמשך במל' כמ"ש והוכן בחסד כסא וכן מ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה וכה"ג אין ערוך כלל וכלל לחסד זה שנמשך על ידי אתדל"ת במצות הצדקה וחסד בפועל ממש כמו שהיא עפ"י התורה הנגלית לנו דוקא וזהו שאמר ושמי הוי"ה לא נודעתי להם דזה פלא גדול לכאורה איך ע"י חסד דאברהם דעביד טיבו יתיר עם הבריות ועי"ז נתעורר בחי' רב חסד עליון בשרש אור וחיות נשמתו שהוא בחסד דז"א דאצילות בפנימיות שנקרא אברהם אוהבי רחימא דמלכא עכ"ז שמי הוי"ה לא נודעתי אליו רק באל שדי ולישראל בעשותן המצות צדק' וחסד כפי המצו' עליהם לבד עפ"י תורה הנגלית לנו בהלכות צדקה יומשך שמי הוי"ה העצמי כו' וכידוע שמקור חיי העוה"ב הוא רק ע"י מצות מעשיו' בגשמיות דוקא דמצוה הוא בחילוף אתב"ש דשם הוי"ה והמ"ץ עתה בחילוף י"ה בכיסוי והעלם ולע"ל יתגלה אז הוא עצם ופנימיות אור העצמות ממש שמזה דוקא יהי' חיי העוה"ב שנא' בו להנחיל אוהבי יש כו' וכמארז"ל כ"י יש להם חלק לעוה"ב אפי' פ"י שמלאים מצות בפ"מ כרמון שנא' ועמך כולם צדיקים צדיקים במצות גשמיות בפ"מ שזהו למעלה הרבה ממצות נ,בהרוחניות דאבות כו' אך הטעם לכל זה אינו רק מפני שנעוץ פנימית ועצמות אא"ס תחלת כל התחלות בסוף הכל שהוא בסוף מעשה בפ"מ דוקא וכמ"ש סוף דבר כו' את האלקים ירא ואת מצותיו שמור בפ"מ דוקא כי זה כל האדם העליון דאצילות שלמעלה הרבה מבחי' קו המדה שמודד כל או"כ מקיפי' ופנימי' הוא ענין אשר קדשנו במצותיו שהוא ע"י אתדל"ת דישראל למטה דוקא כמ"ש ישראל אשר בך אתפאר וד"ל):
(יז) וזהו המשפילי לראות בשמים ע"י שמים כפי' הב' דלעיל דהנה התורה מן השמים ניתנה כמ"ש מן השמים השמיעך את קולו כו' והמצות ניתנו בארץ דוקא כמ"ש אל יתהלל חכם כו' כ"א לעשות חסד ומשפט וצדקה בארץ דוקא שכל התורה כולה לא ניתנה רק להמשיך אור אלקי שבאצילות בג' הקוין חח"נ מימין כו' כ"א שיומשך הכל בארץ דוקא וזהו חסד קו ימין ומשפט דאיהו דין וצדקה רחמים כלול משניהם כמו ודוד עושה משפט וצדקה וכן באברהם או' כי ידעתיו אשר יצוה כו' לעשות צדקה ומשפט כו' וכן הרבה בכתובים נכלל כל התו"מ בצדקה ומשפט והכל בארץ דוקא לפי שסוף מעשה בארץ הוא שעלה בראשית ותחלת המחשבה והרצון הפנימי' והעצמות שזהו כל בחי' אור מהות ועצמות שלו שלמעלה הרבה גם מכל אשר צמצם אור העצמות בצמצום הראשון הנק' מק"פ וחלל ריקן הנז' בע"ח להיותו חפץ חסד להטיב מרב טובו וחסדו העצמי שבבחי' א"ס שכל זה אין ערוך כלל וכלל לגבי עצם פנימיותו ומהותו שחפץ במצותיו הבאים בגלוי בפועל המעשה ע"פ התורה הנגלית לנו דוקא כנ"ל וד"ל וכמארז"ל במדרש במי נמלך בנשמתן של צדיקים פי' במי נמלך בעצמותו ממש אם יצמצם אורו העצמי במק"פ וכו' להיות מקור חיים כללי בקו"ח כו' בנשמות הצדיקים שיהיו בגופים גשמיי' ויקיימו פנימית ועצם רצונו הפשוט שבעצמותו ממש בתו"מ בפ"מ דוקא שזהו שמי הוי"ה ממש בהן נמלך דוקא א"כ מזה ראי' ברורה לכל הנ"ל שמצות בפ"מ הוא נוגע במוה"ע ממש שלמעלה הרבה ממדרגות האבות כנ"ל וד"ל ועוד ראי' ממארז"ל תנאי הי' להקב"ה בו' ימ"ב אם יקיימו ישראל תו"מ כו' וא"ל אחזיר אתכם לתהו כו' ולא אמר תנאי הי' על האבות כי קיום התו"מ בפ"מ הוא תחלת פנימית המחשבה ורצון העצמות שלא נשלם זה גם במצות ברוחניות שעשו האבות למעלה ביח"ע שבע"ס דאצילות באו"כ מטעם הנ"ל וד"ל:
(יח) וזהו המשפילי לראות בשמים וארץ שהן התו"מ בפ"מ דוקא כנ"ל ופי' לראות היינו להתראות ולהתגלות כל בחי' פנימיותו ועצמותו ממש כמו שהוא שלמעלה מבחי' צמצום הראשון בקו"ח שנקרא קו המדה כו' אין זה כ"א ע"י השמים שהוא התורה שניתנה לנו בפ"מ בשעת מ"ת דוקא דכתיב וירד ה' על הר סיני כו' ותורה זו נקרא שמים בחי' מים עליונים דפנימית ח"ע שבעצמותו ממש וג' גוונין דשי"ן היינו ג' מדות טמא טהור כו' שכלולים בי' הדברות במ"ע ול"ת באנכי ולא יהי' לך כו' שבא בפ"מ בלא תרצח וכבוד אב ומצות שבת וכה"ג שזה כל בחי' פנימי' ומוה"ע ממש שיורד ומלובש בזה ולע"ל יתגלה בעוה"ב דכתיב בי' עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו כו' וגם במצות שיהיו בימות המשיח לאחר בירור עה"ד טו"ר דרוח הטומאה יעביר מן הארץ ויהי' מעשה המצוה בשלימות העליון הרבה יותר עכ"ז עיקר המכוון במצות בפ"מ דעכשיו דוקא לברר לעה"ד טו"ר דוקא וד"ל והיינו דוקא כאשר מגביהי לשבת בבחי' העילוי אחר עילוי בפנימי' עצמותו דוקא שאין לו שיעור למעלה מעלה אז הוא משפילי לראות כל בחי' פנימית מוה"ע ממש בתו"מ בפ"מ שהוא בשמים וארץ דוקא כנ"ל והשפלות והירידה עם ההגבהה בעצמותו הכל נא,אענין א' והא בהא תליא וזהו שאמר מגביהי ביו"ד דחכמה בראש בחש"מ ומשפילי ביו"ד דח"ת בסוף מעשה דתו"מ דנעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן וז"ש אם לא בריתי יומם ולילה ב' מדרגות דח"ע וח"ת חוקות דתשב"כ ושבע"פ שמים וארץ בשרשן בטה"ע לא שמתי כו' מטעם כל הנ"ל וד"ל וזהו כי עמך מקור חיים היינו בבחי' צמצום הראשון דישת חשך סתרו שלפני הארת אור הקו"ח שנק' קו המדה כנ"ל שבטל ונכלל בו כל מקור חיים העליונים דאבי"ע כנ"ל אך מ"מ באורך נראה אור ויש בזה ב' פירושים כנ"ל הא' לגריעותא שמ"ש נראה לשון הסתר והעלם עצם האור כמו אור הנראה ע"י מסך שנשתנה מהות עצם האור ונק' אספקלריא דלא נהרא וכמו מראה הנבואה ע"י צמצום דכברייתו ש"ע ברישא חשוכא כו' וכמו אור הנכפל (שנקרא ווידער שיין) או כמו מראה שאינו רואה בה רק דמות ולא עצם וכל זה משלים להבין בכל עיקר ושרש הצמצום הראשון הנקרא מק"פ שאז האור הנראה בא בשנוי המהות וכ"ש במסך שבין עצמות המאציל לנאצלים בכל פרצוף עד מל' דאצילות בבריאה שנקרא מסך ומבדיל כו' שהכל בא במדה ושיעור עפ"י מאמר קו המדה כנ"ל במצות הרוחניות דאבות וכה"ג אבל מדרגה הב' הוא למעלה מעלה הרבה מצמצום דקו"ח הנ"ל והוא בבחי' פנימיות מוה"ע ממש שמלובש בתו"מ בפ"מ דוק' כנ"ל באריכות וזהו פי' הב' במ"ש נראה אור דהיינו שאנחנו בנ"י דוקא נראה אור בתוך אורך העצמי שלפני הצמצום הראשון שלא ע"י העלם ומסך כלל ולבד זה נראה אורך העצמי בתוס' גלוי אור בהבהקה ויתרון האור הרבה שלא הי' נראה כזה כלל בלתי התלבשותו בשמים דוקא וזהו באורך העצמי שבתו"מ במוה"ע ממש נראה אורו ביתרון ע"י שמים שמשפילי לראות שם דוקא שמהתלבשות עצמות אורך בשמים במ"ת ובמצות בארץ בפ"מ דוקא שם דוקא נראה אור העצמי והפנימי ביתרון גדול הרבה וכמו הרואה ע"י זכוכית בהירה שמבהיק האור ביותר הבהק' וביותר התרחבות לאין שיעור כמ"ש בחיי העוה"ב עין לא ראתה כמו שהעין לא תראה באו' בהיר ביותר כ"א ע"י לבוש זך ביותר וזהו שאמר בתורתו של ר"מ הי' כתוב כתנות אור באלף דהיינו בחינת ברורים דעה"ד טו"ר דשרשו בחשמל דק"נ שהן כתנות עור בעין בשביר' הכלים דז"מ דתהו ולאחר הבירור יהיו בבחי' לבוש זך כאור הנראה מחמת הזדככות הכלי ביותר כו' משא"כ עתה נהפוך הוא שבחי' חשמל דנוגה הוא בחי' המסך שמפסיק ונקרא אספקלריא דלא נהרא וזהו פי' השני דנראה אור וע"י מסך דוקא דהיינו כשאין תו"מ בפ"מ בישראל שאז מקבלים יניקתם מע' שרים דנוגה ששם הוא הסתר הפנימי' כמ"ש אסתיר פני ע"י דאסתלק לעילא ונמשל לשינה כו' כנ"ל שאז א' אין כמוך באלמים כו' ואז נאמר מציץ מן החרכי' שבמסך והיינו פי' הב' דנראה אור ע"י הסתר וצמצום גדול בשמים וארץ היפך פי' הב' דלעיל וד"ל:
(יט) ואחר כל הנ"ל יש להבין בענין מנורת זכרי' ענין וגולה על ראשה ושנים זתים עליה כו'. דהנה מובן מכל הנ"ל בענין מגביהי לשבת משפילי לראות לפי פי' הב' דלעיל בלראות בשמים כו' דדוקא ממקום שעלה לשם כשמגביהי לשבת בעילוי אחר עילוי בעצמותו ממש לאין קץ ושיעור כלל משם דוקא הוא משפילי לראות ולהתגלות בבחי' שפלות וירידה ע"י תו"מ שישראל עושין למטה דוקא להיות מאיר גם בע"ס דאצילות בתוס' אור מרובה על העיקר הרבה יותר מכפי המדה דקו המדה עד שבכלל מאתים מנה לפי שירידה זו מן פנימית העצמות ממש שלגדולתו העצמי' אין חקר כלל כו' וזהו ענין המנורה שראה זכרי' שנים זתים עליה שמאליו נמשך ויוצא השמן מן הזתים שמימין הגולה ומשמאלה אל הגולה ומן הגולה אל הז' וז' מוצקות ומן המוצקות לנרות נא,בהמנורה כי הנה במנורה שבבהמ"ק היה השמן זית זך מובא מלמטה וכמ"ש ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור והיינו בחי' החכמה שנק' שמן שהוא בחי' כח מ"ה שבנש"י שעל ידו יאיר אור האלקי בכל נשמות ע"י אהרן כה"ג שושבינא דמטרוניתא כמ"ש בהעלותך את הנרות והיינו באתדל"ת דוקא בכל נשמה לפ"ע דכתיב ושמן על ראשך אל יחסר כו' וזהו למאור להמשיך אור בנש"י באתדל"ע ע"י משה שושבינא דמלכא כמ"ש במ"א (ועכשיו הוא בחי' רצוא ושוב שבתפלה ותורה כו') וכמו שאם אין יראה אין חכמה ואם אין חכמה אין יראה דאין האור דחכמה מאיר רק לפי ערך היראה באתדל"ת ואם אין חכמה בבחי' כח מ"ה שנק' שמן על ראשו אין יראה בחי' יראה עילאה דהא בהא תליא כו' (אבל בזמן הגלות דכנ"י בחשך ולא אור כלל עד שאין אור דחכמה ביכולתו להאירם כלל מצד עוצם ירידתם למטה מטה כ"כ ומצד עוצם בחי' הסתר האור דאלקי למעלה מעלה דכתיב ביום ההוא הסתר אסתיר פני כו' דקוב"ה בגלות' אסתלק לעילא לעילא היינו כמו המגביהי לשבת בעילוי העצמות ביותר ולזאת אין בחי' האור דחכמה יכול להאיר אור נשמתם כלל (גם לא ע"י משה באור דתורה וראי' לזה ממה שאנו רואים שבימי התנאים מיד אחר החורבן עדיין אור דתורה הי' מאיר בנש"י ולא היה בנמצא כלל שמי שבתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה שלא יהיה צדיק גמור באוי"ר ודביקות האמתי בתפלה וכל מע"ט ועתה בנפילת מדרגות דנש"י דור אחר דור יחשך אור נשמתם כ"כ עד שגם לומדי תורה כאחד העם ממש יחשבו לבלתי יועיל להם אור דתורה כלל וכלל להחזירם למוטב היפך מה שא' אם אין יראה אין חכמה עד שיכול להיות מופלג בתורה ואין בו י"ש כלל וכן להיפך יש יראי אלקים ואין בו תורה כלל כי האתתא שהיא כנ"י שנק' יראה תתאה אתתרכא מבעלה שהוא החכמה דתורה שם מ"ה בחי' וי"ו כו' משא"כ בזמן בהמ"ק ואחריו לא היה יראה בלא חכמה ולא חכמה בלא יראה יחדיו ידובקו וישכנו ולא ישכנו זה בלא זה כלל וד"ל) וכן בענין התפלה שנק' יראה גם היא ירדה ונפלה למטה מטה בסוף הדורות שנק' עקבות משיחא עד שאין איש מתעורר באוי"ר ותשובה אמיתית גם מאתדל"ע מאהרן כה"ר שמעלה את הנרות כי לא יגיע אליהם גם אה"ר העליונה למושכם בהתעוררות אהבה או תשובה כו' מצד עוצם הירידה כמשל הנופל בבור עמוק עמוק שלא יגיע לו האור כלל או שלא יגיע אליו קול התעוררות או חבלים למושכו כו' ומכל זה בא סיבת העדר האור אלקי בנש"י לגמרי רק מה שמאיר בהם מצד מעשיהם רק בחצוניות בעול תו"מ בקיומם בפ"מ לבד בלי שום התעוררות פנימית הלב והרצון כלל וכלל וד"ל אך הנה ע"ז א' המשפילי לראות בשמים וארץ גם בשעה שמגביהי לשבת והוא בזמן הגלות דוקא שמגביהי לשבת בעילוי העצמות לעילא לעילא והיינו יו"ד דמגביהי בח"ע כו' אז דוקא משפילי ביוד דח"ת בכנ"י בהיותם רק בעול תו"מ בפ"מ לבד שזהו סוף מעשה מצד עצם עול המעשה לבדה שעולה על הכל גם למעלה מתחלת המחשבה והרצון וכו' וזהו ענין ביאת משיח ב"ד שאינו בא רק מכח של המעשה בעול תו"מ בפ"מ לבד כמ"ש ויהי נועם ה' עלינו ע"י שמעשה ידינו כוננהו והיינו נועם ה' עלינו בימי משיח (שע"ז א' תפלה למשה כו' מעון הייתה כו' אותיות נועם כו') והוא הנק' כתר שם טוב שעולה ע"ג ג' הכתרים דכתר תורה וכתר כהונה וכתר מל' וכמ"ש במשיח ישכיל עבדי כו' וגבה מאד למעלה מאדם והוא הנק' כתר שבכתר בחי' עטרת תפארת וכמ"ש אבן מאסו הבונים א' ב"ן דמל' שבמל' דבריאה שמברר עה"ד טו"ר בפ"מ היתה לראש פינה בעטרת לתפארת שבראש וזהו ואלה דברי דוד האחרונים שלמעלה מראשונים דחכמה שבראש והוא במה שהקים עול דוקא כו' וזהו עיקר ענין הגולה שעל נב,אראשה שראה זכרי' שזהו למעלה מבחי' פני המנורה שבזמן בהמ"ק שהיה צריך להדלקת כה"ג אבל הגולה הרי היא נובעת מאליה מהשני זתים שעלי' שנובעים תמיד מאליהם (ולא כמו שמן כתית למאור למנורה שבבהמ"ק שהשמן המובא צריך דריכה בבית הבד שנק' כתית עד שיהיה זך למאור אבל שמן זה שבשני זתים א"צ דריכה כלל ונובע מן הזתים מעצמו ובלי הפסק כלל עד שגם הנביעה מן המוצקות לנרות ג"כ בלי הפסק מפני שהנביע' מן הזתים לגולה תמידי' ומן הגולה למוצקות:
(כ) והענין הוא כמ"ש במ"א בענין ב' כתרים דנעשה ונשמע שכתר דנעשה הוא הנק' כתר ש"ט שעולה ע"ג כו' שזהו בחי' ביטול הרצון שבמעשה לבד רק מצד עול מ"ש הוא למעלה גם מכתר מל' וכתר תורה והוא המעורר למעל' בחי' גלוי עצמות אא"ס שיאיר בפנימיות הכתר מאליו ומעצמו בלי הפסק כלל שאין כל העלאת מ"ן באתדל"ת מגיע לשם כלל ע"י שום כונה ורעותא דלבא רק בבחי' ביטול רצון לעשות המצוה בפ"מ לבד וכמו שא' כל אשר דבר ה' נעשה בפ"מ אע"פ שלא שמעו עדיין מה רצונו והיינו כמא' בטל רצונך מפני רצונו כו' בלי התעוררות פנימית ברצון ומדות שבלב כלל כנ"ל וביאור טעם הדברים הנה ידוע שיש ב' מיני רצון א' רצון המורכב הנק' בחירה שיש בו חילוף ושינוי ותמורה כמו שא' ובחרת בחיים כו' שזהו כל יסוד התו"מ שילך האדם בדרכי ה' ע"פ הבחירה שבלבבו דוקא דהיינו כאשר יתעורר בלבו והכין רצונו ודעתו ולבבו להתקר' לה' ותורתו ועבודתו בסור מרע ועשה טוב כל היום לפ"ע הכנת לבבו ורצונו הוא בוחר בטוב וסר מרע כל היום בפ"מ היינו לפ"ע התעוררו' לבבו יעשה טוב וישמור מעשות כל רע אבל כאשר אין התעוררו' בלבבו כלל וכלל לילך בדרכי ה' כו' לא יתקרב לה' במעשה הטוב ולא יסור מעשו' כל רע בעיני ה' והרי אין ערך הילוכו ודרכו בדרכי ה' רק לפי ערך התעוררו' לבבו אם מעט אם רב כידוע וזהו הנק' בעל בחירה שלפעמי' בוחר בטוב ומואס ברע ולפעמי' להיפוך יבחור ברע וימאס בטוב שזהו שינוי וחילוף ברצון שלפעמי' יתעורר רצונו ולבו לילך בדרכי הטוב ולסור מרע ולפעמי' יתעורר בהיפוך וכו' וא"כ אין זה דבר אמת המתקיים בתמידות בלי שינוי כלל אלא לפעמי' רוצה בטוב ולפעמי' רוצה ברע והוא מפני שרצון זה נק' מורכב בבחירה שבלב ועכ"ז בשעה שרצונו מתעורר בטוב מעורר למעלה לבחי' הטוב העליון הגנוז במעשה הטוב במ"ע דרוח אייתי רוח ואמשיך באתדל"ת אתדל"ע כמ"ש אם ישים אליו לבו כו' כידוע ולהיפך בשעה שמתעורר רצונו ולבו לרע מעורר מדת הדין והרע וז"ש ראה נתתי לפניך החיים והטוב והמות והרע כו' וכן נק' ברכה וקללה כו' כמ"ש את הברכה אשר תשמעון כו' כידוע וזה נמשך מצד שהאדם הוא בעל בחירה והוא בא בבחי' עה"ד טו"ר כו' וע"ז הוסד כל התו"מ לברר ולהבדיל בין טו"ר בדרך בחירת הרצון דוקא וכמ"ש ובחרת בחיים כו' בבחירה שברצון אמנם יהי' באופן שלא ישונה מטוב לרע אלא תמיד יבחר בטוב ויסור מרע ולכאורה איך יהי' נצחי ותמידי אם הבחירה הוא דבר שמתחלף משעה לשע' כנ"ל שלפעמי' יתעורר להיפך וזה א"א לומר שהציווי על הבחירה הזאת היינו שיתעורר תמיד לטוב כי איך יגזור הציווי על ההתעוררו' מאחר שההתעוררות תבא בלב האדם בשינויים וחילופים כו' אלא צריך לומר שהציווי הזה דובחרת בחיים בא בשני אופנים הא' שיבחור ברצון בלב ומוח עפ"י התעוררות דוק' שתמיד יכין לבו לדרוש הדרך החיים הטוב מצד נשמתו שקרבת אלקי' יחפץ בחפץ ורצון שבלב ומוח דוקא והיינו מצד האהבה שבלב כמ"ש ואהבת את ה' כו' והאהבה היא שרש לרמ"ח מ"ע וכן היראה ופחד אלקי' בלב ומוח שרש לשס"ה ל"ת כידוע ונמצ' נב,בע"י מצות האוי"ר הם העושי' הבחירה תמידי' שיבחור תמיד בטוב ולא ברע בלי שינוי כלל וכלל רק שאוי"ר זו שמעוררי' הבחירה צריך להיות ע"י יגיעת הנפש ולא ממיל' נעשית כו' וכאשר יגזור או' ובחרת היינו שישים לבו ודעתו להתיגע בהתעוררות האהבה אלקי' לחפוץ בקרבת אלקי' ע"י רוב יגיעת הנפש וכן ביראה כמ"ש ז"ל אוי לבשר שלא נתייגע ביראה כו' ואז יהי רצון לבו לטוב ממילא וע"ז הוסד ציוי זה דווקא ואם לפרקי' ישתנה מצד מיעוט חפצו בקרבת אלקי' וכו' יתחזק תמיד בלבו ודעתו עד שיהי' באופן שאין בבחירה הזאת שום שינוי כלל כל ימי חייו כו':
(כא) אך האופן השני בציווי זה דובחרת לא מצד בחירה שבלב ע"פ התעוררות בלב באוי"ר כנ"ל אלא רק ע"פ קבלת עול לבד שבזה לא יפול שינוי וחילוף לעולם גם שלא יש בלבו שום התעוררות כלל וכלל כי הנה אנו רואים בענין העול שעל העבד במלאכתו ודאי אין בו רצון הבא עפ"י בחירה כלל כי ודאי אין בעבודתו שום חפץ ורצון שבלב כלל כי בע"כ עובד רק מצד העול של המלך בלבד הוא שמכריחו לעבודה זו שמוכר' תמיד לעבוד גם שהוא בלתי בוחר בזה כלל ואמנם היא הנותנת שלא יפול בזה שום שינוי וחילוף מעת לעת כלל וכלל כי אם הי' העבד עובד מצד הרצון והבחירה כאיש העובד במלאכתו בשדהו לפרנסתו שאז הי' בו שינוי רצון שפעמי' אינו חפץ ובוחר כו' אבל מאחר שאין בו רצון ובחירה מעולם רק מצד העול לבדו ע"כ ודאי לא יש בלבו שינוי באופן שכל יום ויום עבודתו בשוה בלי הפסק וביטול ולא בשינוי אופני' כלל ולזאת עבודתו נצחי' בלי הפסק כלל וכלל כי אין בעבד רק ביטול רצון שלו לבד מה שמבטל עצמו נגד רצון המלך להיות עושה דבר המלך מצד העול מלכות שעליו הרי ביטול רצון זה תמידי ונצחי בלי שינוי וגרעון כלל שאין בטול רצון זה בא מצד איזה התעוררות בלב ומוח כלל עד שיפול שינוי לפעמי' במיעוט התעוררו' כו' אלא הוא בטול עצמי וטבעי בתמידות לא יופסק לעולם כל זמן חיותו שעול המלך עליו ונמצא מובן מזה שגם מ"ש ובחרת בחיים אם הוא ע"פ קבלת עול מ"ש לבד ולא מצד ההתעוררות בלב בבחירת הרצון וחפץ הוא נצחי ותמידי בלי שינוי כלל הרבה יותר מע"י הבחירה ברצון כו' ואע"פ שבאוי"ר בהתעוררות בלב יש בחי' פנימיות האור וחיות רב יותר מ"מ הרי יפול בו מיעוט אחר מיעוט עד שצריך להתייגע ולחדש התעוררות לבו כנ"ל אבל בעול מ"ש אין בו מיעוט וגרעון לעולם שלא יפול מעבודתו בעול מ"ש אפי' כמלא נימא כאילו הוא טבעית ועצמית בעצם מהות נפשו ממש שכל עצם בלתי משתנה לעולם כידוע וד"ל:
(כב) וזהו מ"ש כי לי בנ"י עבדים עבדי הם כו' דהנה בנ"י הם בב' מדריגות בנים ועבדים כידוע בענין אבינו מלכנו כו' שמצד הנשמות נק' בנים כמ"ש כי אתה אבינו ומצד הגוף נק' עבדים כו' וכמ"ש במ"א ע"פ כי הוא עשנו ולא אנחנו בא' ובוי"ו כו' וכל עיקר ירידת הנשמה בגוף להיות בבחי' עבד דוקא בקבלת עומ"ש שזהו עולה למעלה מבחי' בן מטעם הנ"ל בענין העול שלא יפול בו שינוי כלל כאילו הוא מהות ועצם נקודת הרצון שנק' רצון הפשוט שלמעלה הרבה מבחי' רצון המורכב המתלבש בבחירה שמשתנה ומתחלף כו' כי הנה האיש מישראל אשר יטה שכמו בעול מ"ש לעבוד עבודת ה' בסור מרע ועשה טוב בכפי' והכרח לעשות הכל נגד רצונו הטבעי דהיינו שיעשה הטוב במ"ע גם בעת שאין בלבו שום התעוררות כלל לחפוץ קרבת אלקים רק שמכריח א"ע לבטל רצונו מפני רצון ה' לעשות צדקה וכה"ג אעפ"י שאינו חפץ בלב כלל וכלל אך מפני עול מל' מוטל עליו לעשות רצונו כו' וכן בשאר המצות וכמ"כ בסור מרע אעפ"י שאין התעוררות פחד ה' ויראת אלקים בלבו כלל וכלל מ"מ הוא כובש לבו נג,אבע"כ ומושל ברוחו ויצרו לבלתי עשות הרע בעיני ה' מצד שירא למרוד בקונו לעשות הרע בעיניו ולעבור על רצונו כו' הנה זהו העול' על כל מדרגות העבוד' שבלב באוי"ר פנימית וזהו שא' נאם דוד בן ישי הקים על הקים עולה של תורה כו' שהוא בחי' כתר ש"ט הנ"ל שעולה ע"ג ג' הכתרי' כנ"ל שמזה נעשה בחי' כתר שבכתר שנק' עטרת תפארת כו' וכמ"ש אבן מאסו וכו' א' ב"ן שבעול מ"ש בחי' מל' דמל' שהוא בלתי בחירה שרשו ברצון העצמי שלמעלה מן הבחירה שהוא למעלה מטעם לרצון אף טעם כמוס כי התחלקות הרצון מהיפוך להיפוך זהו בא מצד הטעם שהוא תענוג שברצון ע"כ ישונה הבחירה כו' אבל למעלה מן התענוג שברצון הוא עצם נקודת מקור התפעלות הרצון שאינו בשם התפעלות רצון כלל ולא בשם בחירה כלל ע"כ איננו משתנ' לעולם והוא הנקרא כתר ש"ט כמ"ש ויעש דוד שם שהוא שם ב"ן דעול מ"ש כמ"ש הקים על כו' והוא מ"ש טוב שם משמן טוב דהיינו למעלה גם מענג הנעלם שבחכמ' הנק' שמן הטוב על הראש דכה"ג והוא מקור זה התענוג הנעלם שנמצא בסוף מעשה בעול דוקא שמזה דוקא נשלם התענוג שברצון וכמ"ש במ"א במשל הבונה בנין שכאשר נשלם המעשה בפ"מ אז נשלם התענוג ורצון שהי' לו לבנין זה וכמ"ש וירא אלקים את כל אשר עשה בפ"מ והנה טוב מאד למעלה מטוב ותענוג כשעלה ברצונו כו' כי התענוג ורצון הקדום הי' רק בשביל המעשה ולזאת אין שלימות לרצון הקדום רק מגמר המעשה וא"כ הרצון הקדום מקבל מן השלמת המעשה וזהו שרש ענין מצוה בפ"מ דוקא שלמעלה מן הרצון ותענוג שבמצוה עצמה עד שמחמת הפ"מ יבא הענג שברצון המצו' לשלימותו והן טעמי מצות שיתגלו בימות המשיח רק מגופה של מעשה דעכשיו דוקא והן שמחה ש"מ השמחה היא רק מצד המעשה של המצוה שקיים רצון העליון בפ"מ ולא מצד השמחה בכוונות המצוה וראי' מג"א ורוה"ק שזכה האריז"ל רק משמחה ש"מ בלא כוונה וסוד כלל ונמצא דור האחרון הזה הגם שחסר להם כל בחי' אור וחיות האלקי באוי"ר עד שלא נשאר רק עצם המעשה וגם השמחה ש"מ רק מן הפ"מ לבד אדרבה היא הנותנת שיהי' מזה דוקא בחי' כתר ש"ט דמשיח שע"ז א' טוב שם משמן טוב כו' וכמ"ש אבן כו' היתה לראש פינה עטרת תפארת כנ"ל והיינו ענין הגולה ושני' זתים עלי' שראה זכריה שהוא בחי' כתר ש"ט דמשיח שלמעלה משמן הטוב שבראש כו' וכמשי"ת ב"ה וד"ל (שהוא רק ביטול הרצון ע"י עול העבודה בלא טעם ששרשו למעלה מן הטעם ותענוג שברצון וחכמה הנק' שמן הטוב או שמן למאור כו'):
(כג) והנה במנורה דזכרי' הי' שני דברים הא' המקור הראשון שהוא הזתים שמימין ושמאל המנורה שמריקים השמן לגולה והב' המקור השני שנמשך השמן מן הגולה אל המוצקות ומן המוצקות לנרות המנורה כו' וכללות הענין דמנורה זו שראה זכרי' הוא בזמן הגלות דוקא שמגביהי לשבת כו' וכנ"י בתכלית הירידה למטה עד שאין אור דתורה ואור אהבה רבה דכה"ג העליון מגיע להם לעוררם בהתעוררות אוי"ר ותשובה כו' כנ"ל אך עכ"ז נמשך אתדל"ע מצד עצמות אא"ס שלמעלה מבחי' אור דחכמה (והיינו כתר ש"ט שלמעלה מכתר תורה וכ"כ וכמ"ל) שאין שום העלאת מ"ן מעורר שם כלל מאחר שהוא מוגבה ומרומם בבחי' עילוי העצמות ממש רק ע"י ביטול רצון בע"כ דוקא (שלמעלה מן הבחירה ורצון כנ"ל וזהו ההפרש בין כתר מל' שמלכותו ברצון קבלו במ"ת שהוא כתר מל' וכתר תורה בין עול מלכות כעבד לאדון שעולה ע"ג מטעם הנ"ל) והוא ענין הזתים שעל הגולה שהוא בחי' התעוררות המשכה עצמי' ומקורי' מצד עצמיותו לכנ"י כמו שמלמטה למעלה מבטלים רצונם בתמידות גם בלי התעוררו' נג,ברצון כך מלמעלה למטה מצד עצמותו נמשך לנש"י להיות ממילא עי"ז גלוי התעוררו' רצון ובחירה כו' שזהו למעלה מבחי' התעוררות הרצון והחכמה וטעם לרצון והיינו למעלה מבחי' אור אה"ר ואור החכמה דתורה שאעפ"י שלא יוכל אור דחכמה דתורה ואור הרצון דכתר עליון להאיר בנש"י בזמן הגלות אבל מלמעלה מבחי' האור וגילוי דכו"ח כו' משם דוקא יכול להמשך ולהגיע לנש"י גם בהיותם בחשך ולא אור כלל דכל הגבוה גבוה יותר יותר יוכל לירד מטה מטה ביותר וכנ"ל בענין המגביהי לשבת ע"כ משפילי לראות כו' ונמצא שבחי' המשכה זו דזתים בגולה שעל ראשה למעלה מאור פני המנורה שבזמן בהמ"ק שע"י הדלקת כה"ג וד"ל:
(כד) אך הנה פרטי ענין המנורה דזכרי' בשני זתים מימין ומשמאל הגולה הענין הוא מה שאנו רואים שימצא כח ועוז לנש"י להתעורר בתשוב' גם מבלתי בחירה ורצון מצד עצמם כלל ולא מצד הארת אור אה"ר עליונה כלל כו' רק שבא ונמשך מעצמו בהעלם בכח נשמתם כו' להיות סו"מ ועשה טוב בפ"מ זהו ענין ההתחלקות דימין ושמאל מהשני זתים על הגולה וכדוגמא שהי' במ"ת התחלקות זו בבחי' אור המאיר בגילוי אור פני מלך כו' באמרו אנכי ולא יהי' לך שמפי הגבורה שמענו כו' שהוא שרש למ"ע ול"ת כידוע בענין קבלת התורה כך הוא בזמן הגלות בהסתר פנים בא בחי' ההמשכ' העצמי' ומקורי' בהעלם ובכח לכל נש"י מלמעלה מבחי' אור כנ"ל בהתחלקות ג"כ לחו"ג שהוא לימין הגולה ושמאלה להיות כח ועוז בנש"י למעלה מן הבחירה כו' להיות סור מרע בל"ת ועשה טוב בפ"מ ומן הגולה נמשך למוצקות שהן מקוריות הז' המדות אוי"ר כו' כמו שהן בעצמיות הנק' יחידה ומשם נובע בהעלם לז' נרות שהן ז' מדות בגילוי שנמשכי' מחו"ב ובכללות הן כללות נש"י שנק' ז' נרות המנורה רק שבזמן בהמ"ק הי' אהרן כה"ר העליון מעל' אותם להאירם מלמעלה למטה בגילוי אור כמ"ש בהעלותך את הנרות שהן כללות נש"י אל מול פני המנורה יאירו בבחי' שמן ואור שנק' שמן למאור כו' ובזמן הגלות שאין בחי' אור אה"ר דכה"ג מאירם אז נמשך בהן מעצמות העלם ומקור האור דכו"ח שגם בחשך יאיר כו' וע"כ נק' מוצקות שממילא מוצקים מן הגולה והוא מקור השני שנמשך מחו"ב שבכתר שנק' גולה והכל בבחי' העלם העצמות אבל מקור הראשון הוא מה שנמשך מן הזתים לגולה בהתחלקות לימינה ושמאלה שאין אתדל"ת שע"י הבחירה ורצון יוכל להגיע שם כלל להיותו למעלה מבחי' גלוי רצון וטעם כנ"ל באורך וד"ל ונמצא יש ב' מדרגות הא' ע"י בחירה ורצון כנ"ל באופן הא' דובחרת בחיים ע"י אוי"ר באור דכו"ח שנמשך עי"ז אור פנים העליונים להאיר את הנרות דכנ"י כענין משכני אחריך נרוצה וזה הי' במ"ת וגם בכל דור שגם בזמן הגלות יש עתים מיוחדים שמאיר אור פני מלך לנש"י כמו בג' רגלים וביו"כ בי"ג מדה"ר שיאר ה' פניו כו' וע"ז אמר בהעלותך שהוא אהרן כה"ר כו' והב' אופן הב' בביטול רצון בעול מל' שנמשך מן העצמות ממש למעלה מבחי' גלוי אור דכו"ח כו' שמזה יהי' ענין כתר ש"ט דמשיח דכתיב בי' ישכיל עבדי בחי' עבד שלמעלה מבחי' בן וכמ"ש הקים עול עול' של תורה דוקא וכמאמר אשרי מי שעמלו בתורה כו' וכמ"ש כי לי בנ"י עבדים כו' כנ"ל וע"ז א' שמח נפש עבדך שצריך להמשיך לעבד שמחה מאחר שאינו עושה רק בעול מל' לבד ואמנם השמחה שנמשך לו מלמעלה כמו בשמחה ש"מ שמצד שקיים רצון המלך שרשו בעצמיות הנפש ממש שלמעלה מן התעוררות הבחירה ורצון כנ"ל וזהו שמח נפש עבדך כי אליך ה' נפשי אשא פי' נפשי כל נפשי היינו כל עצם נקודת הרצון שלמעלה מן הבחירה כו' והוא ע"י בטול רצון בעול מ"ש בחי' עבד דוקא ע"כ א' שמח נפש עבדך כי אליך כו' וד"ל נד,אובזה יובן פי' ברכות המצות בא"י אמ"ה פי' תחלה צריך להיות בחי' המשכה משם הוי"ה להיות אלקינו מלך כו' שהוא ע"י בחירה ורצון דוקא כמו שום תשים עליך מלך שנק' כתר מל' ואח"כ א' אשר קדשנו במצותיו וציונו שהוא בחי' עול מ"ש שלמעלה מן הבחירה כנ"ל שנק' כתר ש"ט שעולה ע"ג כו' שמגיע בבחי' העצמות ממש שנק' מצותיו ממש וד"ל: