רפב
הוא חולה ממש אך אין בו סכנה שבקל יכול לדחותם. ג' חולה שיש בו סכנה היינו שמשוקע במח"ז של תאוות איסור דהרהורי עבירה קשים מעבירה113 ועי"ז נעשה בגדים צואים, ובאמת עי"ז נדחה ממחיצתו של הקב"ה דמה קדירה114 שבישל בהם קדירה לרבו לא ימזוג כוס לרבו115 כ"ש בבגדים צואים דכתי' אין לבוא אל המלך116 בלבוש שק, ש"ק בגימ' ד' מאות117 והוא לבוש גס דעשי'118 ולכה"פ הוא נקי ולכן אין לבוא רק בחצר הפנימי אבל בחצר החיצוני יוכל לכנוס אבל בבגדים הצואים האלו נדחה לגמרי אפי' מחצר החיצוני119, וזהו נשמה שנתת בי טהורה היא120, היינו שנקי' מכל סיג ופסולת ואינו דבר נוסף על עצמותו כלל רק חלק הוי'121 כמו שהוא וע"י המח"ז האלו מטנף הנשמה ומלביש אותה בלבושים צואים וכ"ז אפי' במח"ז של תאוות היתר ומכ"ש במח"ז של תאוות איסור הנה אמרז"ל עבירה מלפפתו122 ואין מקום שיכנס הרהור תשובה אבל מח"ז של תאוות היתר רק מלבישים אותה ויש מקום שיכנס הרהור תשובה.
וזהו ויקח מאבני המקום ולא כל אבני המקום דאותיות מח"ז של תאוות איסור צריכים לדחות לגמרי וכמארז"ל כלי חרס שבירתן זהו תקנתן123 וכמו כ"ח כ"ז שראוים קצת למלאכתה אינו בטל מתורת כלי124 כמו"כ כאן כ"ז שיש בהם איזה תאווה לא טוב הדבר רק צריכים לדחותם לגמרי, אך מח"ז של תאוות היתר בירור אותם, דהנה היצה"ר בעצם אינו רע125 רק כח המתאווה ואפשר שיתאווה אלקות126 וזהו ואהבת בכל לבבך בשני יצריך127 שגם היצה"ר יהי' לו אהבה לאלקות וצ"ל הלא
הערות
- 113. דהרהורי עבירה קשים מעבירה : ראה יומא כט, א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' קיד. וש"נ. נ"ך ע' פח. וש"נ. שע"ת ד, ד ובהערה 29.
- 114. קדרה : אוצ"ל: בגדים.
- 115. בגדים שבישל. . כוס לרבו : שבת קיד, רע"א.
- 116. אין לבוא אל המלך : אסתר ד, ב [בדילוג].
- 117. ש"ק בגימ' ד' מאות : ראה שער רוח הקדש כונת שק. מבוא שערים ש"ג ח"ב פ"ט. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' פה (נו"א). ע' פג (נו"ש). תו"א וישלח כד, ג. תו"ח שם קפג, ריש ע"ב.
- 118. לבוש גס דעשי' : ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תרנב ואילך (נו"א). ס"ע תרנד ואילך (נו"ש).
- 119. ולכן אין לבוא. . החיצוני' : ראה מ"ש לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח כאן.
- 120. נשמה. . טהורה היא : ברכת אלקי נשמה (מברכות ס, ב). וראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח ובהערה 193.
- 121. חלק הוי' : האזינו לב, ט. ראה גם לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי פ"ד ד"ה וככל. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ואהבת את ה' אלקיך הא' ד"ה וככל.
- 122. עבירה מלפפתו : סוטה ג, ב.
- 123. כלי חרס שבירתן זהו תקנתן : ראה כלים פ"ב, מ"א.
- 124. כ"ח. . מתורת כלי : ראה רמב"ם הל' כלים רפי"ט.
- 125. היצה"ר בעצם אינו רע : ראה גם לקמן ח"ב (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ואהבת את ה' אלקיך הא' על יד הערה 54. לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המבח פ"ב.
- 126. כח המתאוה. . אלקות : ראה לקו"ת חוקת נו, סע"ג ואילך. סה"מ תרל"ח ע' קסג. וש"נ.
- 127. ואהבת בכל לבבך בשני יצריך : ואתחנן ו, ה [בדילוג] ובספרי שם. ברכות נד, א במשנה. ראה מאמרי אדה"א בראשית ע' שסג ואילך. שערי אורה ו, א הערה 9. לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פט"ז.
משנה כלים ב׳:א׳ - הטקסט מספריא
כלי עץ. וכלי עור. וכלי עצם. וכלי זכוכית פשוטיהן טהורים. ומקבליהן טמאים. נשברו טהרו. חזר ועשה מהם כלים. מקבלין טומאה מיכן ולהבא. כלי חרס וכלי נתר טומאתן שוה. מיתטמאין ומטמאין באויר. ומיטמאין מאחוריהן. ואינן מיטמאין מגביהן ושבירתן היא טהרתן:
משנה תורה, הלכות כלים י״ט - הטקסט מספריא
כמה שיעור השבר שישבר כלי חרס ויטהר מטומאתו אם היה טמא או לא יקבל טומאה אם היה טהור העשוי לאוכלין משינקב במוציא זיתים והעשוי למשקין משינקב מכניס במשקין כשמניחין אותו על המשקה יכנס המשקה לכלי בנקב העשוי לכך ולכך מטילין אותו לחומרו והרי הוא מקבל טומאה עד שינקב במוציא זית ולא אמרו במוציא משקה אלא בגסטרא בלבד לפי שהיא עשויה לקבל המשקין הנוזלים מן הכלים ואם הוציאה משקין ה"ז בטל תשמישה:
חמש מדות בכלי חרס ניקב במוציא משקה טהור מלהתטמא משום גסטרא ועדיין הוא חשוב כלי לקדש בו מי חטאת ניקב בכונס משקה אינו ראוי לקדש בו מי חטאת ועדיין כלי הוא חשוב להכשיר הזרעים במשקין התלושין בו כמו שביארנו ניקב כשורש קטן אין המים שבתוכו מכשירין את הזרעים והרי הן כמו שאינן בכלי ועדיין כלי הוא חשוב לקבל בו זיתים ומקבל טומאה ניקב במוציא זיתים טהור והרי הוא ככלי גללים ואבנים שאין מקבלין טומאה ועדיין כלי הוא חשוב להציל בצמיד פתיל עד שיפחת רובו כמו שביארנו בטומאת מת (בפרק שנים עשר) :
החבית שיעורה כאגוזים האלפס והקדירה שיעורן כזיתים וכן עריבה של חרס אפילו היתה גדולה ומחזקת ארבעים סאה בלח ונפחתה במוציא זיתים אע"פ שהוא מטה על צדה ולש בה טהורה שמתחילתה לא נעשית לכך:
הפך והטני שיעורן בשמן והצרצור שיעורו במים:
נר שניטל פיו טהור ושל אדמה שהוסק פיו בפתילה אינו מקבל טומאה ואינו בכלל כלי חרס עד שיוסק כולו בכבשן ככלי חרס:
חבית שנפחתה וכשמטין אותה על דפנה מקבלת או שנחלקה כמין שתי עריבות עדיין היא מקבלת טומאה נתרעעה ואינה יכולה להטלטל בחצי קב גרוגרות טהורה:
חבית שניטלו אזניה הרי היא כגסטרא אפילו אוזן אחת נסדקה למטה מאזניה אף ע"פ שאזניה קיימות הרי זו כגסטרא ואם עשאה מתחלה שלא באזנים נדונית כחבית:
חבית שנסדקה בכבשן ונמצא שהיא כשתי גסטראות אם משנגמרה מלאכתה נסדקה כל גסטרא מהן מקבלת טומאה ואם נסדקה קודם שתגמר מלאכתה ואח"כ נשרפה בכבשן טהורה והיאך יודע דבר זה אם היו שבריה שוין ותוכה מאדים עד שלא נגמרה מלאכתה נסדקה אין שבריה שוין ואין תוכה מאדים בידוע שאחר שנגמרה מלאכתה נשברה ומקבלת טומאה כשאר שברי כלי חרס הראויין לתשמיש:
גסטרא שנתרעעה ואינה מקבלת משקין אף על פי שמקבלת אוכלין הרי זו טהורה שאינה עשויה אלא לקבל משקין הדולפין כמו שביארנו ואם היתה דולפת אין עושין גסטרא לגסטרא וכן גסטרא שנפחתה או שנחלקה לשתים טהורה שלא אמרו שירים של שירים מתטמאין אלא שירי כלי חרס בלבד הן שמתטמאין:
גסטרא שחדודין יוצאין ממנה בין שהיתה יושבת בין שהיתה מוטה על צדה כל המקבל מן החדודין זיתים כשיתמלא הגסטרא זיתים מטמא במגע וכנגדו מתטמא באויר וכל שאין מקבל עמה בזיתים מתטמא במגע ואין כנגדו מתטמא באויר:
כיצד מתטמא במגע ואין כנגדו מתטמא באויר שאם נגעה הטומאה בגסטרא מתוכה מתטמא החדוד נכנסה הטומאה באויר הגסטרא אפילו היתה כנגד החדוד לא נטמא החדוד:
וכיצד כנגדו מתטמא באויר שאם היתה הטומאה באויר הגסטרא כנגד החדוד נטמא החדוד עם הגסטרא ועל דרך זה הוא בכל מקום שנאמר בכלי חרס ובתנור וכירים מתטמא במגע וכנגדו באויר או אין מתטמא כנגדו באויר וכן כל טומאת מגע האמורה בענין כלי חרס או תנור וכירים הוא שתגע הטומאה בהן מתוכן וכל טומאת אויר הוא שלא תגע הטומאה כלל אלא תכנס לאויר בלבד:
חבית שנתרעעה וטפלה בגללים אע"פ שהוא נוטל את הגללים והחרסים נופלים ה"ז מקבלת טומאה מפני שלא בטל שם כלי מעליה נשברה ודבק חרסיה אחר שפרשו או שהביא חרסים ממקום אחר וטפלם בגללים אף על פי שנוטל את הגללים וחרסיה עומדין ה"ז טהורה מפני שבטל מעליה שם כלי היה בהן חרס מחזיק רביעית כנגד אותו החרס בלבד מתטמא באויר מפני שהוא כלי בפני עצמו ושאר החבית אינו מתטמא עד שתגע בה הטומאה מתוכה מפני שאינה כלי שלם:
חבית שניקבה וסתם הנקב בזפת ואח"כ נשברה אם יש בחרס הסתום בזפת כדי להחזיק רביעית ה"ז מקבל טומאה מפני שהוא משברי החבית ולא בטל שם כלי מעליה אבל חרס שניקב אחר שפירש מן הכלי וסתם הנקב בזפת אע"פ שהוא מחזיק רביעית טהור שהחרס שניקב בטל שם כלי מעליו וטהר וכל שטהר בכלי חרס שעה אחת אין לו טומאה לעולם:
קומקומוס שניקב ועשאהו בזפת טהור שאינו יכול לקבל החמין כצונן וכן כלי הזפת והשעוה וכיוצא בהן טהורין ואינן בכלל הכלים:
משפך של חרס שפקקו בזפת אינו מקבל טומאה שאין הזפת משימו כלי קיבול אבל משפך של עץ שסתמו ה"ז ככלי קיבול ומתטמא:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.