לכל תכלה ראיתי קץ

תשכטלכל תכלה ראיתי קץ

ש"פ שופטים תר"ם לפ"ק

לכל תכלה ראיתי קץ¹ רחבה מצותך מאד², ופי' המפרשים לכל דבר שיש לו כלי' ראיתי קץ השיג הקץ ר"ל סיום הדבר, רחבה מצותך מאד אין להם קץ כלל ואינו שייך בהם השגה (ה' כ"פ המצ"ד ומ"ש רש"י לכל סיום כו' יש קץ כו' אין קץ כו' צ"ל ג"כ כפי' המצ"ד שזה אפשר להשיג וזה א"א להשיג, וע' משית"ל שפרש"י הוא כפי מה שנת' כאן לא כמצ"ד, וע' בחייט במע' השמות³ פי' לכל תכלה לכל דבר שיש לו סיום ראיתי קץ יש לו התחלה ג"כ, הרי מפרש קץ ל' התחלה, וכן מפרש המרש"א⁴ על מארז"ל (נדה) ארשב"ג לדברי אין קץ לדברי חכמים אין סוף, פי' קץ ל' התחלה, ושניהם אמת דשם קץ נושא וסובל ב' הפי' וכמו מקצה השמים ועד קצה השמים⁵ שכולל ההתחלה והסיום ע'), ולכאו' צ"ל מ"ש שהמצות אין להם קץ מפני שלא השיג קיצם, וכי מפני שהוא לא השיג אפשר שאחר ישיג קיצם, ואיך פסק בסכינא חריפא⁶ שאין להם קץ ואיך אפשר להשיג שאין בהם השגה אולי אחר ישיגם, ועוד צ"ל אומרו שהמצות הם בלתי מוגבלים, והרי כל המצות באו למטה בגבול כמו תשלסוכה צ"ל ז"ט ומשהו⁷ וכן לולב צריך לצאת טפח⁸ וכדומה, ואיך אפשר להתחבר ב' הפכים כא' בבע"ג עם גבול שהם רחוקים יותר ממזרח עם מערב א"א לחברם והוא מפני שמזרח הוא גבול ומערב ג"כ גבול ושטח הגבול מפסיק ביניהם ולא יקרב זה לזה, אבל גבול ובבע"ג יותר מורחקים זמ"ז⁹ ואיך שהמצות שהם מוגבלים יהיו כלים לא"ס הבבע"ג.

ולהבין זה צ"ל תחילה משנת"ל דירידת הנשמה בגוף אף שהיא ירידה גדולה מ"מ כדאי בשביל ההעלאה דע"י בירור הנה"ב מתעלה הנה"א ג"כ ונת"ל שהעלי' הוא מבחי' גרמוהי לבחי' חיוהי¹⁰, דאף דשרש הנשמה היא מבחי' טה"ע¹¹ מ"מ הוא בחי' איהו וגרמוהי חד, אבל העלי' הוא בבחי' איהו וחיוהי חד¹² שהוא בחי' א"ס הבבע"ג והוא מה שבידיעת עצמותו יודע את התורה¹³, וצ"ל מאחר שהוא בידיעות¹⁴ עצמותו עדיין, מה נתחדש דבר באצי' זו דלעצמותו הי' ידוע תחילה ג"כ דאינו שייך לומר שתחילה לא הי' ידוע ועכשיו ידוע אלא שהי' ידוע בתחילה כמו עתה, ולזולתו גם אחר שנאצל אינו ידוע, וא"כ מה נתחדש במה שנאצל בחי' זו. וצ"ל דקודם שנאצל בחי' זו לא הי' שייך כלל לומר שם חכים אף דלא בחכ' ידיעה¹⁵ מ"מ נק' חכים ולא הי' שייך זה לומר כלל, וזהו שנאצל בחי' זו כדי שיהי' שייך לומר שם חכ' התורה, דמה שארז"ל אלפים שנה קדמה תורה לעולם¹⁶ פי' אלפך חכ' אלפך בינה¹⁷ והוא חו"ב דסדר השתל'¹⁸ ואפי' נא' בכללות השתל'¹⁹ ומה שם הם בחי' אלפים שנה²⁰ מ"מ קודם שנאצל בחי' זו דבידיעת עצמותו כו' לא הי' שייך זה כלל, ולכן נאצל בחי' זו כדי שיהי' שייך לומר שם חכ' התורה.

תשלאועוי"ל דכדי שיהי' בחי' חכים דבחכ' ידיעא הי' צ"ל קודם בחי' חכים ולא בחכ' ידיעה²¹. וביאור הענין, דהנה שם חכ' מורה על דבר שאפשר להתגלות לזולתו, דמה שנת' במ"א ההפרש בין מוחין למדות²², דמדות הם שייכים לזולת כמו רחמן חסדן שייך לומר כשיש על מי להתרחם ועל מי להתחסד, וכמו מי שהוא טוב שייך דוקא כשיש עם מי להטיב אבל בלא זולתו אינו יודעים כלל שהוא טוב, דאדה"ר אף שהי' יחידי, מ"מ הי' עוד נבראים שהוא הבין יותר מהם אפי' קודם החטא מכ"ש לאחר החטא והטיב עמהם, וכן אדם שהוא בין אילנות ודשאים הוא מטיב עמהם להשפיע להם חיות, אבל מי שהוא יחידי לגמרי אינו שייך המדה כלל, הרי שפעולת המדות פועלים כ"כ עד שעצם המדה כמו שאינו כלל דאין לו למי להשפיע רק שיש בכוחו להיטיב שרוצה להיטיב ה"ז בכח ולא בפועל (ה' ואנו רואין מי שהוא גדול ביער שלא בין אנשים, אין לו מדות אנשים כלל והוא במדותיו כמו בהמה ממש וגרוע מהם, ומי שגדול²³ בין אנשים פראים עזי נפש רוצחי נפש ר"ל גם הוא בכל מדותיו כהם ממש, ולפיכך מי שגדולו בין אנשים בעלי מדות טובים גמ"ח מטיבים עם זולתם, גם הוא קונה לו בנפשו מדות טובות אלו, הרי שהזולת פועל שינוי בהמדה שיהופך מן הקצה אל הקצה כמו עד"מ מי שהי' זמן רב ביער וקנה בנפשו מדות בהמיות כנ"ל ואח"כ כשבא במקום שיש אנשים בעלי מדות טובים והוא עמהם זמן מה, עושה שינוי בנפשו שיהופך המדה מרע לטוב לגמרי וכן להיפך, הרי שהזולת עושה שינוי בעצם המדות להמיר אותם מרע לטוב, וסבות הדבר הוא ההשפעה באיזה אופן שהוא משפיע אותם וכמובן כו', משא"כ המוחין שאינם שייכים לעולם כלל, שאף שיושב ביער מ"מ יכול להשכלות²⁴ נוראות בדבר שמעמיק דעתו בו, וחכמי המחקר והפלוסופי' עיקר ישיבתם הי' ביערות ובין ההרים הגדולים²⁵ מקום שאין רגלי בנ"א מצוים שם והשכילו שם השכלות גדולות. ואדרבה נהפוך הוא מי שמעמיק דעתו באיזה דבר שכל עמוק, הזולת לו למנגד ומבלבל לו עד שא"י להעמיק דעתו כ"כ הרי שהשכל אינו שייך להזולת כלל אבל המדות הם שייכים לזולת דוקא וכנ"ל כו' ע').

וכמו"כ למעלה כתי' זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה²⁶, רחמים וחסדים הם שייכי' לעולם דוקא כשיש על מי להתרחם אז שייך להקרא רחום וכן חסד כתי' כי אמרתי עולם חסד יבנה²⁷ כשהי' צריך להיות עולמות אז נבנה בנין החסד בציור דקודם שנבה"ע הי' בכח, אבל כשנבנה העולם נעשה בבנין וציור והיינו תשלבשבאו לידי גילוי, אבל מוחין אינם שייכים לזולת שיוכל לישב בפ"ע ולהשכיל השכלות, וראי' דהרי אלפים שנה קדמה תורה לעולם, הגם שארז"ל ומתלמידי יותר מכולם²⁸ היינו שע"י השפעה נמשך ממקור השכל (משכיל) לשכל אבל לא דבר חדש לגמרי דזה אינו שייך לזולת, ולכן רשב"י שישב במערה י"ב שנה²⁹ ולא הי' לו למי להשפיע (ה' דמה שהי' עם ר"א בנו³⁰ זה אינו בגדר השפעה שהוא עצם א' ע') ומ"מ ניתוסף בו ריבוי חכ' דקודם שהי' במערה הי' רפב"י מפרק כו' ואח"כ הי' רשב"י מפרק ובכפל פירוקי³¹, הרי מובן דחכ' אינו שייך לזולת, אך היינו שאינו מוכרח לזולת ולא כן המדות שבלתי הזולת אינו שייך שם מדה כלל, משא"כ מוחין שייך בלא זולת ג"כ אבל מ"מ כשרוצה יכול להשפיע לזולתו ג"כ, ולכן נק' בחי' זו בשם חכ' ידיעה דמה נ"מ אם ידוע לזולתו או במה שהוא בעצמו יודע דמאחר שבכחו לגלות לזולתו מוכרח לומר שהוא בעצמו משיגו בטוב דאל"כ לא הי' באפשרי לגלותו לזולתו, וגם אם יעמיק דעתו עוד בזה הענין יבין אותו בעומק יותר כו' א"כ ה"ז הגבלה, לכן נק' חכ' ידיעה אבל בחי' חכ' דלא ידיעה היינו החכ' קודם שבאה לידי השגה והבנה ואז אינו שייך לומר ע"ז ידיעה מאחר שעדיין אינו ידוע כלל ומ"מ שייך ע"ז שם חכ', וכדי שיהי' בחי' חכ' ידיעה הוצרך להאציל תחילה בחי' חכ' דלא ידיעה, נמצא דבחי' זו הוא כעין ממוצע בין א"ס הבבע"ג ובין בחי' א"ס שמתלבש בע"ס, ומ"מ אין בזה שום התחדשות, וה"ז כמו גילוי האור מן המאור שהרי קודם שהאיר הי' כלול בהמאור והי' בהעלם ועתה מה שנגלה היינו רק מה שבא מהעלם לידי גילוי ולא כמו השפעה שהוא דבר חדש משא"כ הי'³² כלול בתחילה בהעלם ועכשיו בא מהעלם לגילוי (ה' ולכן נק' או"ר ולא שפ"ע וע' מזה בלקו"ת בד"ה להבין מ"ש באוצ"ח³³, ובסידור ח"א בפי' זכר רב טובך³⁴, ובד"ה להבין ענין אוא"ס³⁵, ובשער היחוד³⁶, ובד"ה וככה פצט"ק, ע').

אך המשל אינו דומה להנמשל דבהמשל האור הוא מורגש כמו זיו השמש כשמאיר לארץ ולדרים עלי' הרי ניכר האור וביום המעונן שאין האור מאיר ניכר ג"כ, וכן האור פועל שינוי באדם ג"כ דכשמאיר הזיו למטה אז החיות באו"א בל"א³⁷ ל עב עד יק וביום מעונן אז האדם ג"כ מעונן בל"א ן גירוֲגט והוא מפני שהמאור מורגש ומוגבל לכן האור ג"כ מורגש ומוגבל, אבל למעלה המאור הוא א"ס כמו"כ תשלגהאור ג"כ א"ס, וביאור הענין הנה צ"ל מ"ש בידיעת עצמותו יודע את התורה מהו"ע ידיעת עצמותו, אך הנה משל מכוון א"א למצוא לזה שכל משל שיאמר עליו ה"ז ממציאות דבר מוגבל וא"ס הוא בבע"ג, אך לקרב אל השכל יובן עד"מ מי שהוא לומד דבר הלכה עד"מ שנים אוחזים בטלית³⁸ ומשכיל בה השכלות וכמה סברות ויוצא לו מזה איזה פס"ד, הרי מושג אצלו השכל בטוב, ואינו מגלה השכל לזולתו, וכן עד"מ מי שיש לו אוצר ואינו מגלה לשום אדם, אך הוא בעצמו יודע מהאוצר ויכול למנות אותו וכן השכל ה"ה יכול למדוד אותו כמה הוא יודע בהשכל ואיזה פס"ד יוצא ממנו אך אינו מגלה ההלכה או השו"ת לזולתו מצד הטעם הכמוס שיש לו וכמו שיש מחברים שהמציאו שאלה מעצמם³⁹ כדי שלא יתוודע אך זה גופא שאינו רוצה לגלות שהוא מצד הטעם הכמוס שיש לו ה"ז ג"כ מושג אלא שהוא כמוס לזולתו. אבל מי שהוא חכם ולומד איזה דבר הלכה ויודע דבהלכה זו יש ריבוי עומק מאד אך א"י מה הוא ולמד עוד הפעם ועדיין א"י אבל זה בלתי ספק אצלו שיש כאן השכלה עמוקה, דאדם פשוט כשילמוד לא ידע כלל שיש כאן עמקות אבל חכם שלומד יודע שיש כאן ענין עמוק, הרי אינו שייך לומר ע"ז חכ' ידיעה מאחר שאינו משיג עדיין, מ"מ שם חכ' יקרא שהרי הוא יודע בודאי שיש כאן השכלה עמוקה (ה' וצ"ל דמאחר שיודע שיש כאן עומק יש בכוחות עצמיות שלו שיבין העומק הזה רק שעדיין לא בא לידי גילוי ע').

ולקרב אל השכל יותר יובן ממשארז"ל איזה חכם הרואה את הנולד⁴⁰ ואין ר"ל שרואה מה שנולד כבר, דלזה א"צ חכם וכל אדם יודע זאת, אלא ר"ל שרואה מה שנולד אחר כמה מאות שנים, דמי שאינו חכם לא יודע זאת אך הוא בחכמתו רואה ההנהגה איך שהוא עתה יודע שלאחר כמה יהי' כן, וזהו אומרו נולד כמו שא"א לידע צורת הבן שיולד אחר זמן כמו"כ א"א לידע מה שיהי' אח"ז רב, אבל מי שהוא חכם גדול יודע את הנולד ובלתי ספק אצלו שבודאי יהי' כן כאלו רואה מחר⁴¹ אך לא כל דבר אפשר לגלות ויש דברים שא"א לגלות אותם, אך כ"ז בשכל שחשב בו ויודע אותו אבל בדבר שלא חשב כלל אינו שייך שיודע את הנולד, מ"מ שואלים ממנו איזה ענין שיאמר לו מה שיצמח מזה, ולכאו' צ"ל אולי לא יודע כלל את הדבר הנולד, אך מפני שקנה לו שם חכים כבר במה שראו ממנו שבכמה דברים ראה את הנולד מה שא"כ בכח אחר זולתו הרי יודעין שהוא בעל כח כזה לידע את הנולד, לכן בלתי ספק לו דכשיספר לו ענינו יודע את הנולד מזה, וכ"ז לגבי זולתו, וכמו"כ לגבי עצמו כשהזולת מספר לו הענין עדיין אינו יודע את הנולד, דאפשר לידע רק אחר כשכבר יודע הענין אבל כשמספר לו עדיין אינו יודע את הענין וממילא אינו יודע את הנולד, ומ"מ ברור אצלו דכשיספר לו את הענין בשלימות יודע את הנולד, מפני שהוא יודע כוחות עצמיות שיש בו כח זה לידע את תשלדהנולד לכן בלתי ספק דכשיודע את הענין, יודע את הנולד מזה אך עתה א"י עדיין רק שהוא כלול בכוחותיו העצמיים, וזהו בידיעת עצמותו, במה שיודע העצמיות שלו שיש לו כח כזה, דחכ' וידיעה דבר א' רק חכ' הוא מה שהשכיל בעצמו וידיעה אפשר שישמע מאחר, ושם ידיעה הוא פעולה ויש מי שמפעיל את הידיעה והוא יודע והכל בעצמותו עדיין, אך למעלה אין המשל זה מכוון שה"ה הגבלה וא"ס הוא בבע"ג, ומ"ש ידיע"ת עצמותו באמת שם ידיעה אינו שייך שם כלל וזהו שא' עצמותו לשלול ענין הידיעה אך מפני שבכוחות הנגלים יש חכ' וידיעה לכן ע"ש המושאל אנו אומרים שם ג"כ בשם ידיעה אבל הוא רק לשכך את האזן⁴², וזהו איהו וחיוהי חד אין ר"ל דאיהו מתייחד עם חיוהי אלא שבאמת הם דבר אחד שה"ה בעצמיות, וזהו עליות הנשמה שמתעלה לבחי' איהו וחיוהי חד.

אך צ"ל איך יש בכח הנשמה לבוא לבחי' איהו וחיוהי חד, והנה נת"ל שהבירור הוא ע"י המצות⁴³ והלא המצות הם מוגבלים כמו סוכה ז"ט ומשהו, סוכה שהיא גבוה⁴⁴ למעלה מך' אמה פסולה, לולב צריך שיוצא טפח, והדס צ"ל ג"ט⁴⁵, וד"מ שבלולב ולא ה', וכן תפילין ד' בתים ולא ה', וא"כ איך ע"י המצות ממשיכים בחי' א"ס הבבע"ג. אך הענין דזהו מה שא' לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד, תכלה הוא ל' כליון⁴⁶ וכמו כלתה נפשי⁴⁷ כו' או כלה שארי ולבבי⁴⁸, לכל תשוקה וכליון ראיתי קץ שייך בהם השגה שהם מוגבלים דהנה ג"ע הוא הג"ר שבכל עולם⁴⁹, וכמו עולם העשי' הז"ת הם מקור העולם, ומי שעושה עם המדות כדבעי למהוי הוא מצד השכל שמחייב כך לכן בג"ע נותנין לו ההשכלה, ואפי' בתענוגי עוה"ז אם עושה כדבעי למהוי נותנים לו השכלה, וכמו"כ ברוחניות כשיש לו אהוי"ר, אח"כ בג"ע הוא ההשכלה מהו אלקות ושצריכים לאהבה אותו וליראה מפניו, והנה זהו לגבי עולם העשי' אבל לגבי עולם היצי' הרי הג"ע דעשי' אינו תופס מקום כלל דממל' דיצי' נעשה כתר ועתיק לעשי'⁵⁰ וז"ת דיצי' הם למעלה מג"ר דעשי', וכן יצי' לגבי בריאה ומכ"ש בריאה לגבי אצי', א"כ ה"ז הגבלה, וכמו עד"מ בן ואב כשהבן מוגבל האב ג"כ מוגבל, והאב יש לו ג"כ אב, וזהו לכל תכלה ראיתי קץ וגם ממה שארז"ל צדיקי' כו'⁵¹ ילכו מחיל אל חיל⁵² מזה מובן שהוא תשלההגבלה מאחר שעולם זה הוא למטה והעולם העליון הוא למעלה ממנו א"כ ה"ז הגבלה, אבל רחבה מצותך מאד פי' בסש"ב דמצות הם כלים רחבים לקבל מאד העליון היינו העונג העליון דא"ס הבבע"ג (ה' אגה"ק ד"ה נודע שבאתעדל"ת⁵³ ע'), ופי' מאד העליון, הנה כתי' ואהבת את ה' אלקיך⁵⁴ בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, הרי יש כאן ג' מיני אהבת, אהבה דבכל לבבך פי' בשני יצריך⁵⁵ ביצ"ט וביצה"ר ונת"ל איך אפשר שהיצה"ר יהי' לו אהבה לאלקות (ה' ד"ה ואהבת⁵⁶ ע'), בכל נפשך, בכל כחות נפשו ששכלו יקשר בחכ' התורה, ומדותיו ידבק לאלקות שיתן צדקה ויעשה בכל כוחות נפשו בשביל חבירו כבשביל עצמו בשוה, ובכל מאדך, שיוצא חוץ להגבלות הכלי, דבכל לבבך בשני יצריך ה"ז לפ"ע הגבלות הלב, ובכל נפשך הוא לפ"ע הגבלות כוחות נפשו אבל בכל מאדך הוא שיוצא מהגבלת הכלים לגמרי, וכמ"ש מי לי בשמים⁵⁷ ועמך לא חפצתי בארץ שלא יחפוץ לא בגעה"ע ולא בגעה"ת [ואפי' לא בהרצונות פרטים שהם מוגבלים] כ"א א"ס עצומ"ה, וא' בכל מאד"ך ולא בכל מאד שאין מבקשים רק מאד האדם⁵⁸ שהוא אינו בערך למאד העליון וכמו שאמרו רז"ל בכל מאדך בכל ממונך⁵⁹ והוא מס"נ גדול מאד ומ"מ אינו תופס מקום אפי' לגבי אדם שהוא עשיר גדול יותר ממנו ומכ"ש לגבי עולם שלמעלה מזה העולם ומכ"ש כו' וכן בכל עולם יש בחי' מאד שבזה העולם שאינו תופס מקום לגבי מאד שבעולם שלמעלה ממנו ובחי' מאד העליון שהוא בבע"ג האמיתי. וזהו שא' בכל מאדך כמה שהאדם יכול להגיע בבחי' מאדו. וזהו שא' במדר' כשהוא נותן⁶⁰ נותן לפי כחו הן אל ישגיב בכחו⁶¹ מי כמוהו מורה אבל כשהוא מבקש אינו מבקש אלא לפי כוחן שור כשב ועז ולא איל צבי ויחמור שהם אינם מצויים⁶² וכמו"כ יובן כאן שאין מבקשים רק מאד האדם, אבל מצות הם כלים רחבים לקבל מאד העליון בלי גבול האמיתי.

אך צ"ל איך מצות הם כלים ע"ז, והלא מצות הם מוגבלים ואיך אפשר שבבע"ג יהי' בגבול, ואם אפשר שמבבע"ג יהי' גבול א"כ קשיא טובא מהו"ע הצמצום ומקו"פ⁶³ תשלושסילק כביכול אורו הגדול על הצד⁶⁴ ונשאר רשימה⁶⁵ ועז"נ הנה מקום אתי⁶⁶ שמשם נצטיירו כללות עולמות אבי"ע למה צריכים לכ"ז, אלא שהוא מוכרח א"כ קשיא קושי' הנ"ל. והענין דהנה מצות הם רצה"ע ותרי"ג מצות דאורייתא⁶⁷ הם תרי"ג ארחין דגולגלתא⁶⁸ וכמו אורח ושביל שהולך למקום א' וההולך עליו צריך לילך שלא יטה מן הדרך, כמו"כ המצות הם כמו צנור שיומשך בצמצום ולא בהתפשטות. והנה המצות הם שלוחים לברר הדברים גשמים, והמברר מוכרח להתלבש בלבוש המתברר⁶⁹ ומקום המתברר לכן נמשכו המצות למטה ונתלבשו בדברים גשמי' שהם מע' שרים⁷⁰ דק"נ לברר אותם, ושרש הדברים מתהו שקדם לתקון⁷¹ ופי' קדם אין ר"ל בזמן אלא קדם במעלה ונת"ל⁷² דמ"ש בתהו ריבוי האור ובתיקון מיעוט אין ר"ל ריבוי ומיעוט לבד אלא שהאור הוא באו"א והראי' מאור שנברא ביום א' הי' אדם מביט מסוף ועד⁷⁴ סופו⁷³ ועכשיו ראיות האדם הוא רק עד מיל⁷⁵ הרי שהוא שלא בערך כלל, וכ"ז בתיקון וכ"ש אורות דתהו לגבי אורות דתקון אינם בערך כלל (ה' ד"ה הנ"ל⁷⁶ ע'), וע"י הבירור דדברים גשמים מתעלים לשרשם ומקורם לעולם התהו שקדם לתיקון ועי"ז נמשך אורות דתהו בכלים דתיקון ה"ז מאד לגבי תיקון, דכלים דתיקון הם רק לקבל אורות המועט דתיקון, אך כשמאיר בה אורות המרובים דתיקון ה"ז מאד, ובאמת הוא מאד לגבי תהו ג"כ, שממשיכים אורות שלמעלה מתהו ותיקון והוא שנמשך מבחי' עקודים שלמעלה מנקודים וברודים, נקודים וברודים הם תהו ותיקון⁷⁷, וע"י בירורי' שע"י המצות ממשיכים מבחי' עקודים [בפ"א⁷⁸ עקודים ג"כ עולם] ועל ל' השמות הנה ד' שמות ע"ב⁷⁹ תשלזס"ג⁸⁰ מ"ה⁸¹ ב"ן⁸², ומ"ה מברר ב"ן⁸³ ששרשו מס"ג⁸⁴ לכן אחר שנתברר שם ב"ן יתעלה לשם ס"ג⁸⁵ שלמעלה משם מ"ה⁸⁶, והנה ס"ג ומ"ה שניהם מחודשים⁸⁷, דבנין עולם התהו הי' שלא ע"ד מקרה והאומר כן הוא מצד קליפות עמלק⁹⁰, פ"א⁹¹ בנין התהו ע"מ לסתור וסתירות עולם התהו ע"מ לבנות⁹² עולם התיקון⁸⁸ וא"כ הם מחודשים⁸⁹, אבל שם ע"ב עליו נא' כל האזרח⁹³ בישראל⁹⁴ שהוא למעלה מהתחדשות, ועל ל' החסידות הנה עולם הוא ל' העלם⁹⁵ וכמ"ש מלמכ"ע⁹⁶ ויש ב' בחי' בהעלם א' שמעלים שיראה ליש ודבר נפרד, הב' עולמות הא"ס שמעלימים בתוכם אורות הא"ס וע"י המצות ממשיכים גילוי אלקות בהעולמות וכמ"ש ולא יכנף עוד מוריך⁹⁷, ונגלה כבוד וראו⁹⁹ כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר⁹⁸, חשף ה' את זרוע קדשו¹⁰⁰, וזהו שיתגלה לע"ל ובמצות דעכשיו יש ג"כ בחי' זו רק שהוא בהעלם ולע"ל יתגלה בחי' זו, דכל ההפרש בין עכשיו ללע"ל הוא בין העלם לגילוי תשלח(ה' דכל המשכות שיתגלה לע"ל הוא מה שממשיכים עתה ע"י המצות, אך מפני שהעולם עדיין לא נזדכך אינו נמשך בגילוי אלא הוא בהעלם ולע"ל יוצא מהעלם אל הגילוי ע').

אך צ"ל יתלבש¹⁰¹ א"ס הבבע"ג בגבול, והענין דהנה במצות יש ב' מדרי' א' עשיית המצוה שהוא רצה"ע, ב' משארז"ל נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני¹⁰², ולפני הוא בחי' א"ס בעל הרצון שלמעלה מהרצונות פרטים וא"כ הם בבע"ג, וזהו שנמשלו המצות לנר וכמ"ש כי נר מצוה¹⁰³ ותורה אור, נר הוא אור וכמו שאומרים בל"א שבא ליכט לבית שהוא אור שאין הכוונה על השמן או החלב כ"א על האור, והנה האור אעפ"י שהוא מוגבל מ"מ מצינו בו כחות בלתי מוגבלים שאם ידליקו אלף אלפי אלפים נרות מנר א' מ"מ לא יחסר אורו ולא כמו מים שאם ישאבו הרבה אנשים יחסרו המים אף שיתוסף עוד מהמעין מ"מ מה שחסר חסר וכן עפר שנוטלין ממקום זה למ"א חסר ונתוסף שם כמה שחסר כאן, משא"כ אור וכן אנו מוצאים באור עוד כח הבבע"ג שמצד האור לא הי' מניעה לדלוק בלי שיעור רק המניעה מצד הפתילה או מצד השמן אבל יתוסף שמן כ"ד¹⁰⁴ יוכל לדלוק שית אלפי' שני, ומ"ש שית אלפי' שנין¹⁰⁴ הוא מפני שאין לנו זמן יותר אבל באמת הי' יכול לדלוק בלי שיעור הרי אף שהוא מוגבל מ"מ ניכר בו כח הא"ס הבבע"ג, ולכן נמשל הקב"ה לאש¹⁰⁵ שאין לנו למטה משל דק יותר מאש שניכר בו כח הא"ס הבבע"ג, וזהו שנמשלו המצות לנר מפני שהם בבחי' בבע"ג, וכן על הנשמה כתי' כי נר ה'¹⁰⁶ נשמות אדם¹⁰⁷ שנמשל ג"כ לנר שהוא בבע"ג, ומ"ש ימי שנותינו בהם¹⁰⁸ שבעים שנה הוא מפני שא"צ יותר שבזמן זה הוא מאיר דעיקר כוונת הנר הוא שיאיר בבית לא בשביל טובת הנר כמו"כ בית הוא הגוף והנה"ב וצריכים שיאיר אותם ובזמן זה הוא מאיר אותם, אבל הנשמה נר ה' היא חלק ה'¹⁰⁹ והיא תמיד מאיר בבחי' בבע"ג, וזהו לכל תכלה ראיתי קץ שיש להם השגה שהם מוגבלים, אבל רחבה מצותך מאד שהם בחי' בבע"ג, ולא כמו שפירשו המפרשים שמפני שלא השיג קיצם לכן אמר שהם בבע"ג שא"כ הו"ל לכל תכלה ראיתי קץ ולמצות אין להם קץ ומאחר שאמר רחבה מצותך מאד היינו שהשיג שהם בבחי' בבע"ג (ה' ובפרש"י שכ' אבל המצות אין להם קץ ותכלית אפשר שכיון לזה שהשיג שהם בבחי' בבע"ג ע') אך הגילוי יהי' לע"ל והוא ע"י המצות וכמו עד"מ כחות הנפש יודעי' ע"י אמצעות הגוף (ה' ע' מזה בד"ה להבין מ"ש באוצ"ח¹¹⁰ ע') והיודע הוא תשלטהגוף¹¹¹ כמו"כ כאן הגילוי אוא"ס שיתגלה לע"ל יהי' ע"י אמצעות המצות, וזהו לכל תכלה שבג"ע ראיתי קץ שהם מוגבלים רחבה מצותך מאד שהם בבחי' בבע"ג כו'.