196
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
מקץ
א. "ויהי מקץ"
בתחילת הפרשה מצטט רש"י את המלים "ויהי1 מקץ", ומפרש: "כתרגומו מסוף. וכל לשון קץ, סוף הוא".
יש להבין:
א) רש"י מפרש רק את המלה "מקץ", ואם כך, מדוע הוא מצטט גם את המלה "ויהי"?
ב) מדוע קשה לפרש כאן שמשמעות המלה "מקץ" היא "מסוף", אשר משום כך אין רש"י מסתפק בהסברת המלה, אלא הוא זקוק להוכחות – בתחילה הוא אומר "כתרגומו", שגם התרגום מבאר כך (תרגום אונקלוס, הקרוב ביותר לפשוטו של מקרא2), ולאחר מכן הוא מוסיף הוכחה שניה3 מכך ש"כל לשון קץ סוף הוא". והרי, לכאורה, פירושו פשוט ביותר, ואין צורך בהוכחות4?
ג) שאלה זו אף קשה יותר: המלה "מקץ" כבר מוזכרת לפני כן בתורה – "ויהי מקץ ימים"5, "ויהי מקץ ארבעים יום"6, ו"מקץ עשר שנים"7 – ואם מלה זו טעונה הסבר, הרי רש"י היה צריך לבארה בפעם הראשונה. מדוע דוחה רש"י את ביאור המלה עד לפסוקנו, ורק אז הוא צריך להביא לכך הוכחות8?
הערות
- 1. כ"ה ברוב הדפוסים. וכן הובא בלבוש כאן.
- 2. שלכןכשרש"ימביאהוכחותלפירושומתרגום – הוא מתרגום אונקלוס.
- 3. כי הוכחה זו בלבד אינה מספיקה – שהרי בכו"כ מקומות מפרש רש"י דלא כתרגומו – מתחיל בפרש"יעה"כבראשית(וגםבמקומותשרש"יכותב "כתרגומו", היינו לפי שגם בלאה"כ מסתבר לי' לרש"י שכן הוא פירוש הכתוב, אלא שמ"מ מצד קושי שבהפירוש (וכיו"ב) – מביא הוכחה נוספת מהתרגום).
- 4. וגם: מכיון ש"כל לשון קץ סוף הוא" – הרי זו לכאורה הוכחה אלימתא שאדרבא א"א לפרש תיבת "מקץ" באו"א, ולמה לי' לרש"י להוכיח מתרגומו?
- 5. בראשית ד, ג.
- 6. נח ח, ו.
- 7. לך טז, ג.
- 8. בגו"א כאן, שרש"י בא בזה לבאר שתיבת "קץ" פירושה "סוף" ולא "קצה" [והוכחתו ע"ז מ"כל לשון קץ סוף הוא" היא: ב"אם הי' פירושו לשון קצה, הי' נמצא ג"כ על ההתחלה" (מכיון שגם ה"תחלה" הוא "קצה" – כדלקמן סעיף ד')]. ולכן אין רש"י מפרש זה בפסוקים הקודמים – כי שם אין נפ"מ אם הוא לשון קצה או לשון סוף; משא"כ כאן, באם הי' פירוש "מקץ" לשון "קצה", הרי קצה הוא חלק מהדבר, היינו שהדבר לא נשלם (כמוועשהכרובאחדמקצהמזהשפירושו:בכפורת עצמו בקצהו), ובמילא פי' "ופרעה חולם גו'" – טרם שנשלמו הב' שנים "וזה לא יתכן כו'". ולכן מפרש רש"י "כתרגומו מסוף", שזה הי' בסוף ב' שנים*. אבל אינו מובן: א) בכו"כ מקומות מפרש רש"י פירושה של תיבה גם כשהפשט אינו משתנה עי"ז [ראה רש"י בראשית ב, ה (אף שגם להפי' "הקדים" הפשט ד"טרם גו'" הוא כמו להפי' "עד לא כו'"); ויצא ל, ח (אף שגם בהפי' "לשון עיקש" מסיים רש"י "להיות שוה"); ועוד]. וא"כ הו"ל לרש"י לפרש תיבת "קץ" בפעם הראשונה. ב) ב"מקץ עשר שניםגו'"ישנפקותאגםבהענין,שהרינוגעלדינא – זמן החיוב לישא אשה אחרת (ראה פרש"י שם). ג) בירמי' לד, יד: "מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי גו'". ובדרך הפשט** מוכרח לפרש לכאורה, שהכוונה היא לתחלת שנת השבע (כמפורש שם: יעבדך שש שנים), ומזה מוכח שכוונת רש"י ב"כל לשון קץ סוף הוא", היינו גם לדבר שלא נשלם (וראה רמב"ן עה"פ מקץ שבע שנים (ראה טו, א) שכל שנת השבע, גם תחלתה, היא סוף המספר). ולפ"ז הרי מ"כל לשון כו'" אין הוכחה ש"מקץ שנתים ימים" פירושו לאחר שנשלמו ב' השנים.
- . וראה עד"ז לבוש כאן, שכוונת רש"י בזה היא, שלא נאמר ש"מקץ שנתים ימים" פירושו תחלת שנה השני'. ולהעיר מרשב"ם כאן (שמפרש ג"כ ע"פ דרך הפשט – ראה פירושו בר"פ וישב), ש"מקץ שנתים בלי (תיבת) ימים הי' משמע מקץ שנה ויום א'".
רש"י על בראשית ב׳:ה׳ - הטקסט מספריא
טרם יהיה בארץ. כָּל טֶרֶם שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן עַד לֹא הוּא, וְאֵינוֹ לְשׁוֹן קֹדֶם, וְאֵינוֹ נִפְעָל לוֹמַר הִטְרִים, כַּאֲשֶׁר יֹאמַר הִקְדִים וְזֶה מוֹכִיחַ, וְעוֹד אַחֵר כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן (שמות ט) עֲדַיִן לֹא תִירְאוּן, וְאַף זֶה תְפָרֵשׁ עֲדַיִן לֹא הָיָה בָאָרֶץ, כְּשֶׁנִּגְמְרָה בְרִיאַת הָעוֹלָם בַּשִּׁשִּׁי קֹדֶם שֶׁנִבְרָא אָדָם, וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמַח, עֲדַיִן לֹא צָמַח, וּבְג' שֶׁכָּתוּב תּוֹצֵא הָאָרֶץ, לֹא יָצְאוּ, אֶלָּא עַל פֶּתַח קַרְקַע עָמְדוּ עַד יוֹם שִׁשִּׁי:
כי לא המטיר. וּמַ"טַ לֹא הִמְטִיר? לְפִי שֶׁאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, וְאֵין מַכִּיר בְּטוֹבָתָם שֶׁל גְּשָׁמִים, וּכְשֶׁבָּא אָדָם וְיָדַע שֶׁהֵם צֹרֶךְ לָעוֹלָם, הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וְיָרְדוּ וְצָמְחוּ הָאִילָנוֹת וְהַדְּשָׁאִים:
ה' אלהים. ה' הוּא שְׁמוֹ, אֱלֹהִים שֶׁהוּא שַׁלִּיט וְשׁוֹפֵט עַל כֹּל, וְכֵן פֵּרוּש זֶה בְּכָל מָקוֹם לְפִי פְּשׁוּטוֹ, ה' שֶׁהוּא אֱלֹהִים:
טרם יהיה בארץ WAS NOT YET IN THE EARTH — Wherever טרם occurs in the Scriptures it means “not yet” and does not mean “before”. It cannot be made into a verbal form, saying הטרים as one says הקדים (verbal form of קדם) and this passage proves that this is the meaning and not "before" as well as another (Exodus 9:30), כי טרם תראון “that ye do not yet fear the Lord”. Therefore you must explain this verse also thus: “No plant of the field was yet in the earth” at the time when the creation of the world was completed on the sixth day before man was created, and וכל עשב השדה טרם יצמח means “and every herb of the field had not yet grown”. But as regards the third day of creation about which it is written “The earth brought forth etc.” this does not signify that they came forth above the ground but that they remained at the opening of the ground (i. e. just below the surface) until the sixth day (Chullin 60a).
כי לא המטיר BECAUSE GOD HAD NOT CAUSED IT TO RAIN — And what is the reason that God had not caused it to rain? כי אדם אין לעבוד את האדמה BECAUSE THERE WAS NO MAN TO TILL THE GROUND, and there was, therefore, no one to recognize the utility of rain. When Adam came (was created), however, and he realised that it was necessary for the world, he prayed for it and it fell, so that trees and verdure sprang forth.
ה' אלהים THE LORD GOD — The Lord (יהוה) is His Name, whereas אלהים signifies that He is Ruler and Judge over all. This, too, is its meaning, according to the plain sense, wherever it occurs: The Lord who is God (Ruler and Judge).
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- מב - שנת תשכ"ה - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, ה'תשכ"ה לקו"ש ח"ה ע' 196
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.