197
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
מכך מובן, שלמרות שבפשטות משמעות המלה "מקץ" היא בדרך כלל "מסוף", ומשום כך אכן אין רש"י צריך להסבירה בפעמים הקודמות שבהן היא מוזכרת, הרי בפסוקנו יש בפשטות כמה קשיים לבאר את המלה באופן זה, ומשום כך היתה אפשרות טובה יותר, לכאורה, לבאר את המלה "מקץ" שבפסוקנו באופן אחר,
ולכן צריך רש"י לחדש, שגם בפסוקנו משמעות המלה "מקץ" היא כבכל מקום, ועליו להביא לכך הוכחות.
אך יש להבין את עצם קביעה זו: במה שונה המלה "מקץ" שבפסוקנו מאותה מלה במקומות אחרים?
ב. "מקץ" – תוצאה של מאורע קודם
ההסבר לכך הוא:
כאשר התורה אומרת על מאורע מסויים, שהוא התרחש "מקץ" של זמן מסויים של מאורע קודם, מובן, שהמאורע השני לא הופיע לאחר המאורע הראשון רק מבחינת הזמן, אלא הוא תוצאה של המאורע הראשון. כלומר, המאורע הראשון גרם לשני.
כפי שאנו רואים במלה "מקץ" שבכל הפסוקים שהוזכרו לעיל: "וקין היה עובד אדמה" הביא לידי "ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה'"; "נראו ראשי ההרים" הביא לידי "ויפתח נח את חלון התבה"; ושהותו של אברהם אבינו "עשר שנים בארץ כנען" היוותה את הסיבה9 ללקיחתו את הגר.
ומשום כך אומרים "מקץ", שהמאורע השני הוא הקץ – הסוף והתוצאה של המאורע הקודם.
אך בפסוקנו לא ייתכן, לכאורה, לומר שה"קץ" והסוף של הענין המופיע לפני כן הוא ש"ופרעה חולם... וידבר10 שר המשקים...", כי להיפך: כיון שהמאורע הקודם נסתיים באופן אשר "ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו"11, הרי מובן, שכל מה שהתרחש עם שר המשקים כבר הסתיים לחלוטין קודם, ולא גרם לשום תוצאות בהמשך12.
הערות
- 9. ראה פרש"י לך שם.
- 10. פרשתנו מא, ט ואילך.
- 11. ס"פ וישב.
- 12. בפרש"י שם: "הוזקק להיות אסור שתי שנים". ולפי זה הי' אפשר לפרש לכאורה "מקץ שנתים ימים" – משנשלמו שתי השנים שנגזר על יוסף להיות אסור (וכמו "מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה" בפ' בא יב, מא – ראה פרש"י שם, מ). אבל מכיון שבפסוק לא נזכר כלל כמה זמן הוזקק להיות אסור, הרי [נוסף לזה שמצד פשטות הכתוב, "ופרעה חולם גו'" אינו ה"קץ" של המאורע הקודם לו, שלכן הוזקק רש"י לחדש שאעפ"כ גם "מקץ" שבפסוק זה פירושו "מסוף" (ולא "מתחלה"), גם לאחרי שרש"י מחדש כן, שמזה מובן שהוזקק יוסף להיות אסור ב' שנים* – מכיון שכל המקור לזמן הגזירה הוא בפסוק זה עצמו ולא נזכר בפסוקים הקודמים, הרי] א"א לפרש ש"מקץ" כאן הוא סיום וגמר של איזה ענין וקאי אגמר זמן הגזירה – מכיון שבכתוב לא נזכרה כלל גזירה זו (משא"כ בפ' בא שם). ולכן מפרש רש"י ש"מקץ" כאן פירושו "מסוף" – ואינו סיום ותוצאה מהקודם לו (ראה לקמן הערה 19).
- . משא"כ בדרך ההלכה – ראה ערכין לג, רע"א. ולהעיר מספרי (ראה טו, א) "מקץ שבע שנים, יכול מתחלת השנה" – שמזה מוכח, שגם בדרך ההלכה, תיבת "מקץ" (אלולי הגז"ש) אפ"ל גם על דבר שלא נשלם (וראה רמב"ן הנ"ל). אבל בש"ס (ערכין כח, ב) אמרו בפשיטות "שביעית בסופה דכתיב מקץ שבע שנים". ועפ"ז מובנת קושיית הש"ס שם לג, א.
הטקסט של רש"י על בראשית מא ט אינו זמין בספריא.
רש"י על שמות י״ב:מ׳ - הטקסט מספריא
אשר ישבו במצרים. אַחַר שְׁאָר הַיְשִׁיבוֹת שֶׁיָּשְׁבוּ גֵּרִים בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם:
שלשים שנה וארבע מאות שנה. בֵּין הַכֹּל, מִשֶּׁנּוֹלַד יִצְחָק עַד עַכְשָׁו, הָיוּ אַרְבַּע מֵאוֹת, מִשֶּׁהָיָה לוֹ זֶרַע לְאַבְרָהָם נִתְקַיֵּם כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ, וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה הָיוּ מִשֶׁנִּגְזְרָה גְזֵרַת בֵּין הַבְּתָרִים עַד שֶׁנּוֹלַד יִצְחָק; וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לְבַדָּהּ, שֶׁהֲרֵי קְהָת מִן הַבָּאִים עִם יַעֲקֹב הָיָה, צֵא וַחֲשֹׁב כָּל שְׁנוֹתָיו וְכָל שְׁנוֹת עַמְרָם בְּנוֹ וּשְׁמוֹנִים שֶׁל מֹשֶׁה, לֹא תִמְצָאֵם כָּל כָּךְ, וְעַל כָּרְחֲךָ הַרְבֵּה שָׁנִים הָיוּ לִקְהָת עַד שֶׁלֹּא יָרַד לְמִצְרַיִם, וְהַרְבֵּה מִשְּׁנוֹת עַמְרָם נִבְלָעִים בִּשְׁנוֹת קְהָת, וְהַרְבֵּה מִשְּׁמוֹנִים שֶׁל מֹשֶׁה נִבְלָעִים בִּשְׁנוֹת עַמְרָם, הֲרֵי שֶׁלֹּא תִמְצָא אַרְבַּע מֵאוֹת לְבִיאַת מִצְרַיִם, וְהֻזְקַקְתָּה לוֹמַר עַל כָּרְחֲךָ, שֶׁאַף שְׁאָר הַיְשִׁיבוֹת נִקְרְאוּ גֵּרוּת וַאֲפִלּוּ בְחֶבְרוֹן שֶׁנֶּאֱמַר "אֲשֶׁר גָּר שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק" (בראשית ל"ה), וְאוֹמֵר "אֶת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ" (שמות ו'), לְפִיכָךְ אַתָּה צָרִיךְ לוֹמַר "כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ" מִשֶּׁהָיָה לוֹ זֶרַע, וּכְשֶׁתִּמְנֶה ת' שָׁנָה מִשֶּׁנּוֹלַד יִצְחָק, תִּמְצָא מִבִּיאָתָן לְמִצְרַיִם עַד יְצִיאָתָן ר"י, וְזֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁשִּׁנּוּ לְתַלְמַי הַמֶּלֶךְ (מגילה ט'):
אשר ישבו במצרים WHO ABODE IN EGYPT after the other settlements (i. e. including those also) which they had made as strangers in a land that was not theirs (cf. Mekhilta).
שלשים שנה וארבע מאות שנה FOUR HUNDRED AND THIRTY YEARS — Altogether from the birth of Isaac until now were 400 years, and we must reckon from that event, for only from the time when Abraham had offspring from Sarah could the prophecy (Genesis 15:13) “Thy offspring shall be a stranger” be fulfilled; and there had been 30 years since that decree made at “the convenant between the parts” until the birth of Isaac. It is impossible to say that this means that they were 430 years in the land of Egypt alone, for Kohath was one of those who came into Egypt with Jacob (Genesis 46:11); go and reckon all his years and all the years of Amram his son and the whole eighty years of Moses, the latter’s son, until the Exodus and you will not find that they total to so many; and you must admit that Kohath had already lived many years before he went down to Egypt, and that many of Amram’s years are included in the years of his father Kohath, and that many of the 80 years of Moses are included in the years of his father Amram, so that you see that you will not find 400 years from the time of Israel’s coming into Egypt until the Exodus. You are compelled to admit, even though unwillingly, that the other settlements which the patriarchs made in lands other than Egypt come also under the name of “sojourning as a stranger” (גרות), including also that at Hebron, even though it was in Canaan itself, because it is said, (Genesis 35:27) “[Hebron] where Abraham and Isaac sojourned”, and it says, (Exodus 6:4) “[the land Canaan], the land of their sojournings wherein they sojourned”. Consequently you must necessarily say that the prophecy, “thy offspring shall be strangers… [four hundred years]” began only from the time when he had offspring. And only if you reckon the 400 years from the birth of Isaac will you find that from the time they came into Egypt until the time they left it, was 210 years (as alluded to in Genesis 15:13). This was one of the passages which they altered for king Ptolemy (Mekhilta; Megillah 9a).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 15 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך כב בחוקותי שיחה א מאותו ספר ערכין לג, ב · ערכין כח, א
- לקוטי שיחות כרך כה חיי שרה שיחה א מאותו ספר ערכין לג, ב
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ח ערכין לג, א
- לקוטי שיחות כרך ב קרח שיחה א מאותו ספר ערכין כח, א
- לקוטי שיחות כרך ב הוספות - שיחות שיחה ל מאותו ספר ערכין כח, ב
- לקוטי שיחות כרך כב בחוקותי שיחה א מאותו ספר ערכין כח, א
- לקוטי שיחות כרך כב בחוקותי שיחה א מאותו ספר ערכין כח, ב
- לקוטי שיחות כרך כז בחוקותי שיחה ג מאותו ספר ערכין כח, א
- לקוטי שיחות כרך כז בחוקותי שיחה ג מאותו ספר ערכין כח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול ה'תשי"ב ערכין כח, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ נצבים, כ"ח אלול, ה'תשכ"ה ערכין כח, ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות הלואה דיני הלואה לו ערכין כח, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת מ ערכין כח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תש"ל ערכין כח, א
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשל"ב ערכין כח, רע"א