אני לדודי הא'
תשלטאני לדודי הא'
ש"פ תצא תר"ם לפ"ק
אני לדודי1 ודודי לי הרועה בשושנים2. וצ"ל מה קישור וחבור יש לרועה בשושנים עם אני לדודי ודודי לי. והענין דהנה כתי' ואהבת את ה' אלקיך3 בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, וצ"ל והלא אהבה שייך ללב וכמאמר הלב אוהב4 וא"כ אחר שא' בכל לבבך מהו ובכל נפשך, ועם5 בכל נפשך מהו עוד ובכל מאדך. והנה נת"ל (ה' בד"ה יפה שעה א' ובד"ה לכל תכלה ע') ענין ירידת הנשמה בגוף שהיא לצורך עלי'6 וצ"ל דהנה"א מצ"ע נתעלה7 לבד מה שנתעלה מצד בירור נה"ב. והנה יובן זאת עד"מ מים שהולכים בנהר הולכים לאט לאט וכמו אמת המים שעובר ממקום למקום הולכים בלאט. והוא מפני שאין המים בריבוי והמעיינות אינם נובעים כ"כ ומועטים המה מעין א' או ב' לכן הם הולכים בלאט. אבל כשמפסיקים הילוכם שסוכרין בנסרים או בעפר ומתקבץ ריבוי מים הם בוקעים הסתימה א"כ הסתימה פועל תוקף עוז בהילוך המים שילכו בחזקה ובתוקף גדול. וכשאין בהם לבקוע הסתימה הם בוקעים עפר הארץ מצדדי הנהר המגבילים המים וג"ז כמו בקיעות הסתי' ולפעמים כשאין כח בהם לסתור הסתום הם מתפשטים על כל גדותיו המגבילים ושוטף על השדות הסמוכים. וכמו"כ יובן בנמשל ג"כ דהנה הנה"א הוא חלק הוי'8 ונת"ל (ה' ד"ה ואהבת9 ע') שיש בו מכל אותיות ה', י' ה' ו' ה', וגם קוש"י הוא ביטול הרצון שלמעלה מטו"ד וכמ"ש כי עם קשה עורף וסלחת10, וזהו נר ה' נשמת אדם11 הנה"א נק' נר הוי' מפני שהוא חלק ה' והוא נשמת אדם (ה' ע' לעיל תשמבד"ה ואהבת12 מבואר שנשמת אדם הוא הנה"ב והוא אד"ם א' דם13 והנר ה' מהפך הנשמת אדם וצ"ע ע') ונק' נר ונת"ל (ה' ד"ה לכל תכלה14 ע') דעיקר נר שייך על האש והנה טבע האש לעלות למעלה15 כ"א כשיש דבר הנאחז ואף גם זאת הוא עולה למעלה תמיד, וכשיש אבוקה הנר נמשך אחר האבוקה, וכמו"כ יש לו בטבעו התקשרות ודביקות לאלקות ומצ"ע תיכף כשירד לגוף הי' עולה למעלה רק הגוף והנה"ב אוחזים אותו דבע"כ אתה חי16.
והנה כמש"נ במשל הנ"ל דכשסוכרין המים ואין בהם כח לבקוע הסתימה הם מתפשטים על גדותיהם כמו"כ יובן כאן דכשהנה"ב מעלים ומסתיר והגוף רוצה בתענוגים גשמים והנה"ב ברצונות זרות, ומ"מ אינו מונע ומעכב בתומ"צ אלא שעושה מצוה ג"כ ולא בקרירות דכשעושה בקרירות ע"ד מצות אנשים מלומדה17 ה"ז כאלו עושה18 דה"ה אינו יודע שעושה, אלא שיעשה המצוה כדבעי ויודע שעושה מצוה, וגם מקיים למוד תורה כפי חיובו אם הוא בעל עסק פ"א שחרית ופ"א ערבית19 ואם הוא יושב אהל והגית בו יומם ולילה20, ואינו מונע ומעכב לו כלל (בל"א21 עס א יז רע כט בייד ע ז„כין) ה"ז שאין הנה"ב גס כל כך, דמי שהנה"ב שלו גס מאד אינו מניח אותו לעשות מצוה כלל, אבל אם אינו מונע אותו מלעשות מצוה ה"ז הוראה שאין הנה"ב גס כ"כ לכן ע"י ריבוי לימוד התורה בשקידה מתפשטים כחות הנה"א. וכמו הנהר שמתפשטי' על גדדותיהם22 מצד הסכירה. ויש ע"ז עוד משל כמו מים שאין סוכרין אותם כלל רק מפני שנתוסף ריבוי מים וכמו בעת הפשרת שלגים הם שוטפים על הגדות, וכאן שניהם צדקו יחדיו דהנה"ב הוא מעלים ומסתיר שירצה ברצונות זרות כו' ומ"מ אינו מונע ומעכב כ"כ שלא יניח לעשות מצוה לכן ע"י עסק התורה יבוא לבחי' ובכל נפשך. וצ"ל מאחר שאמר בכל לבבך מהו ובכל נפשך, אך הנה עיקר האהבה שייך בלב דהלב אוהב אבל הרגל אינו כלי לאהבה, וכן הקרבים וכח הזן והעיכול אינם כלים לאהבה. ומ"מ אנו כשאדם23 הוא טרוד מאד שהוא במוח ה"ז פועל הילוך בהרגלים שיכול להלוך מה שבלא טרדה לא הי' יכול להלוך כ"כ, א"כ הרי הרגלים נעשים כלים להרצון, וכמו"כ כשרוצה לעשות מצוה הוא רץ במרוצה ולא שהוא רוצה לרוץ רק ממילא ומאליו הוא רץ הרי הרגלים נעשים כלים תשמאלהאהבה, וכן מצד טרדה יכול לשכוח אפי' על כח הדוחה וכן על זמן אכילה והשינה, וזהו בכל נפשך שגם האברים חצונים יהיו כלים להאהבה.
אך הנה כ"ז כשאין הנה"א24 מונע ומסתיר, אבל כשהנה"א מונע ומסתיר ואין מניחו לעשות מצוה, ה"ז כמו עד"מ המים כשסוכרין אותם והם בוקעים הסתימה מצד התוקף עוז כמו"כ כשהנה"ב סותם ומונע הילוך נה"א אז הוא בוקע הסתימה ויוצא ברעש גדול וזהו ובכל מאדך, דבכל לבבך הוא לפי הגבלת הלב, ובכל נפשך הוא רק שגם כחות החיצונים יהיו כלים לאהבה, אבל מ"מ לפ"ע הגבלת הכחות, דריצת רגלים הוא לפ"ע כוחם ולא ירצו25 יותר מכפי כוחם, אבל בכל מאדך הוא למעלה מהגבלות הכלים לגמרי וכמ"ש מי לי בשמים26 ועמך לא חפצתי בארץ שלא יחפוץ בפנימיות הרצון27 לא געה"ע ולא געה"ת ולא עוה"ב (ובפ"א28 ואפי' הגילוים שיהיו אז) דכל מה שעמך לא חפצתי וכמ"ש כי עמך מקור חיים29 אפי' מקור החיים ומקור טפל30 ובטל לך, וכלליות העולמות הם רק מהארה בעלמא, ולכן אני ה' לא שניתי31 שלא יש שום שנוי בין קודם הבריאה לאחר, אתה הוא קודם שנבה"ע32 ואתה הוא לאחר שנבה"ע, והלא נבראו העולמות וכמ"ש בראשית ברא33, אך מפני שהם מהארה לבד ואין הארה פועל שינוי בעצם ואפי' אצי' העליון אי' בעה"ק אתה הוא קודם שנאצל34 ואתה הוא לאחר שנאצל דבאצי' יש ב' פי' א' שהוא גילוי העלם מאלקות35 הב' שהוא הפרשת תשמבהארה36, ובשניהם שייך לומר קודם הגילוי וההפרשה כו', דאצי' הוא אלקות37 שקורין בל"א געטליך ולא אלוה38 לכן אין בחיק אצי' לברוא יש מאין רק בכח האיהו שמתייחד עם גרמוהי39, שאם נא' דאצי' הוא אלוקה א"כ שם אלקים שמתלבש בהכלי מה חילוק יש בין האור להכלי אלא שזה אלוקה וזה אלקות, א"כ כלליות השתל' העולמות הם משם והארה בעלמא ולמה ירצה בההארה יותר טוב לו שירצה בהעצם וזהו בכל מאדך שיהי' לו רצון פשוט לאלקות.
והנה עתה נתבונן למי נייחס האהבה להנה"א או להנה"ב, הגם שהסתימה הוא מהנה"ב ומזה בא להאהבה מ"מ עצם האהבה בא מצד הנה"א, וכמו המים כשסותמין אותם שבוקעים הסתימה בתוקף עוז הוא מעצם כח המים כמו"כ כאן הוא ממה שנתקבץ כחות הנה"א עצמו ולא שנתוסף לו כחות הנה"ב א"כ האהבה הוא מיוחס להנה"א, רק שבלא הגוף והנה"ב לא הי' בא לאהבה כזו וכמ"ש גבי מלאכים ויעמידם לעד לעולם40 אפי' בבחי' לעד לעולם שהם עליות המדרי' הם בבחי' עמידה שהכל רק במדרי' אחת, וכמו"כ גבי נשמות כתי' חי ה' אשר עמדתי לפניו41 רק שמלאכים הם מחיצוניות הכלים ונשמות מפנימיות הכלים42 והוא שנבראו ונוצרו כך אבל לא שנתעלה לבחי' פנימיות הכלים, אבל ע"י שנתלבשה בגוף והנה"ב יוכל להתעלות למעלה מעלה וכמשנת"ל (ה' ד"ה יפה שעה א'43 ע') דהעלי' היא מבחי' איהו וגרמוהי דהנשמה אף שטהורה היא דשרשה מטה"ע44 זהו בחי' איהו וגרמוהי והעלי' לבחי' איהו וחיוהי שהוא בבע"ג והוא גילוי ההעלם וזהו"ע לאשתאבא בגופא דמלכא45, אך עיקר העולה הוא הנה"א מצ"ע וכמ"ש רוח האדם העולה היא למעלה46 שיש בה כח לעלות, והוא ע"י סתימה דנה"ב.
תשמגאך לפי משנת"ל דהאהבה בא מצד הסתימה, והסותם הוא הנה"ב וכוונתו שלא יעשה רצונו וכמ"ש בזהר עד"מ זונה עם בן מלך47 שכוונתה שלא יתפתה, ומ"מ צריכה לעוררו בחום ותאווה, וכשנשלם המכוון שלא נתפתה לו48 הרי אין הקב"ה מקפח שכר49 כל ברי' וצריכי' ליתן לו שכר, ובאמת כ"ה שנותנין לו שכר. ויובן זאת ממשל הנ"ל דהנה כשסוכרין המים בנסרים או בעפר ואח"כ כשהמים מתגברי' וסותרים הסתימה מוליכים איתם הנסרים הגם שאין בהם כח ההילוך מ"מ המים פועלים בהם הילוך, וכמו"כ העפר שטבעו לירד מ"מ המים פועלים בהם הילוך ומוליכים אותם דכמו שפעלו הם בהמים היפוך טבעם למנוע הילוכם, כמו"כ כשהמים מתגברים עליהם פועלים בהם הילוך שהוא היפך טבעם, רק שהנסרים שטים ע"פ המים והעפר הולך מתחת למים, וכמו"כ יובן בנמשל דהנה אדם יסודו מעפר50 וכמ"ש וייצר ה' אלקי'51 את האדם עפר מהאדמה, וקודם שנפח בו נ"ח הי' הגוף מציאות בפ"ע והי' בו חיות וכמשנת"ל (ה' ד"ה הנ"ל52 ע') ככה צ"ל שגם האדם שנולד מאדם הגוף הוא מציאות בפ"ע ויש לו חיות, ומשארז"ל מאימתי הנשמה ניתנה באדם משעת יצירתו שלא יסריח53 צ"ל שהוא חיות הבשר, ומשארז"ל מלמדין אותו כל התורה54 כולו הלא מבואר בלקו"ת ג"כ שהוא כח על לימוד התורה55 לאחר יציאתו לאויר העולם, וא"כ מוכרח לומר שהוא רק בהכחות הנעלמים שאם הלימוד הוא בהכחות נגלים הרי הי' זה כמו טבע בנפשו ללמוד תורה אפי' לאחר שסרטו המלאך, והאמת לא כן הוא שאין הגוף והנה"ב מסכימים כלל ללמוד תורה, אלא שהוא רק בהכחות הנעלמים, [אך א"צ לכ"ז דאיך שיהי'] מוכרח לומר שיש מציאות הגוף בפ"ע והוא מעפר רק שהוא עפר חי והוא נעשה חומר לקבל צורת הנפש האדם וכמשנת"ל (ה' ד"ה ואהבת ע') וראי' לזה הוא מגלגולים נפש האדם מגלגל בחומר הבהמה57 וכמ"ש שם56. וכמאמר הכל הי' מן העפר58 אפי' גלגל חמה ואינו בערך לגבי עפר גשמי רק שיש בו עפרורית וההילוך פועל בהעפרורית, ולפ"ז אין בהגוף כח ההילוך, והנה"ב עליו נא' רוח היורדת למטה בארץ59, והנה"א כשמתעלה מעלה עמו הגוף והנה"ב ג"כ וכמו מים שפועלים הילוך בהנסרים והעפר, כמו"כ הנה"א פועל הילוך בהגוף והנה"ב.
תשדמוהנה כמשנת"ל יובן במצות ג"כ אך באו"א לגמרי, דהנה תרי"ג מצות הם תרי"ג ארחין דגולגלתא60 וכמו אורח ושביל שהולך ממקום למקור61 כמו"כ המצוה ה"ז צנור שיומשך למטה, ובמצות יש ג"כ גוף ונפש וכמו שופר גשמי שהוא קרן של איל62 הוא גשמי ומה שהוא מצוה הרי מלובש בו הרצה"ע הוא הנפש, ואימתי הוא מצוה כשאיש הישראלי עושה אותה וכמ"ש צו אל בנ"י63 ר"ל צו הוא ל' צוותא וחיבור64 והיינו כשתחבר את בנ"י עם המצוה אז הוא מצוה, דאפי' תפילין וציצית אם לא יקיים אותם הרי תפילין הם תשמישה קדושה65 וציצית תשמישי מצוה66 ומכ"ש ד' מינים שבלולב כמו אתרוג אם יאכל אותו בלא ברכה ה"ה מוריד אותו, ואם אוכל אותו (ה' שלא לשם שמים67 לא נתחדש בו דבר שהוא מנוגה והוא מחי' את (ה' מי שהוא ע') מק"נ68, וכשעושה אותו למצוה ה"ז נעשה כלי להרצה"ע ועי"ז מתעלה לבחי' בעהר"צ. והנה העיקר הוא העושה וכמו המים שסותרים הסתימה הגם שהוא מצד הסתימה מ"מ העיקר הם המים הסותרים את הסתימה, כמו"כ יובן כאן ג"כ שהעיקר הוא האדם. ומ"מ אינו דומה שהסתימה הוא רק לפעול תוקף עוז ההילוך, משא"כ כאן אם לא הדבר לא הי' מציאות מצות כלל (ה' בגשמיות וצ"ע ע'). והנה ע"י הבירורים האדם מתעלה לשם ע"ב69 שלמעלה מתהו והדבר גשמי לשרשו שם ס"ג. אך צ"ל דענין שבה"כ הוא ג"כ ירידה צורך עלי' דהשבירה לא הי' במקרה דזה שייך לקליפות עמלק70 כ"א בונה כו' א"כ מהו העלי' מה שמתעלים לשרשם, וצ"ל דהשבירה הי' בז"ת72 והם מתעלים לג"ר דס"ג, אך לפי משנת"ל (ה' ד"ה לכל תכלה73 ע') דהג"ר שבכל עולם הוא הג"ע של עולם זה א"כ מהו ההעלאה, תשמהוי"ל דחו"ב הם תרדל"מ74 וכמו"כ ע"ב ס"ג, ועוי"ל דמשנת"ל דג"ר הוא ג"ע בתהו היינו ג"ר דז"ת אבל משנת"ל שהעלי' בג"ר היינו במוחין עצמן. אך באמת א"צ לכ"ז דמשנת"ל שהג"ר הוא ג"ע היינו בתיקון שיש שם התכללות אבל בתהו שאין התכללות אפי' במדות כ"ש במוחין עם מדות, [והאדם מתעלה] לשם ע"ב ועז"נ כל75 האזרח בישראל76 דס"ג ומ"ה שניהם מחודשים77 דבנין התהו71 הי' ע"מ לסתור וסותר ע"מ לבנות אבל ע"ב נק' אזרח שלמעלה מהתחדשות. וזהו ישבו בסוכת שעכשיו הוא בבחי' מקיף אבל לע"ל יאיר ויתגלה למטה וזהו משכיל לאיתן האזרחי78.
וזהו אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים וארז"ל א"ת שושנים אלא ששונים בהלכות79 ולמה נמשלו לשושנים מה שושנה אית לה תריסר81 עלין80 דסחרין לשושנה כמו"כ בתורה יש י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם82, דהנה בתורה מבואר ענין המצות כמו שופר אך הוא בקיצור נמרץ, ובתושבע"פ מפרש ומבאר איך לעשות המצוה, שיעור תקיעה83 ג' תרועות שיעור תרועות שלש יבבות, וזהו נק' הלכות וכמו"כ שארי המצות, והוא ע"י יג"מ כלל ופרט כו', וע"י ששונים בהלכות מתעלים לבחי' אני לדודי ודודי לי שס"ת ד' יודי"ן והוא שם ע"ב84 דשם מ"ה הוא במילוי אלפין85 ושם ב"ן כו' (ה' במילוי ההי"ן86 ע') ושם ס"ג יו"ד א'87 ושם ע"ב כולו יודי"ן, וע"י העסק בתומ"צ מתעלה הנה"א לבחי' שם ע"ב דיודין. וזהו אני לדודי כו' דע"י הרועה בשושנים יבוא לבחי' אני לדודי ודודי לי כו'.
הערות
עמוד תשלט
- 1. אני לדודי : הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ממאמר הה' מהמשך יונתי (פי"ג-פט"ו). שנדפס לעיל בחלק המאמרים [ושם הפתיחה: והנה כל מה שנת"ל בענין עליית נה"א]. הנחה אחרת מדרוש זה נדפסה לקמן (בחלק הנחות). אולי למאמר זה נתכווין לקמן בהנחה ד"ה ויאמר כו' לך לך על יד הערה 30 (ושם: פ' נצבים).
- 2. אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים : שה"ש ו, ג.
- 3. ואהבת את ה' אלקיך : ואתחנן ו, ה.
- 4. הלב אוהב : קה"ר פ"א, טז.
- 5. ועם : אוצ"ל: ואם.
- 6. ירידת. . לצורך עלי' : ראה הנסמן באוה"ת עקב ע' תפא.
- 7. דהנה"א מצ"ע נתעלה : ראה לקו"ת בלק עג, סע"א. לעיל (בחלק המאמרים) בההמשך כאן הערה 304.
- 8. חלק הוי' : האזינו לב, ט.
- 9. ונת"ל. . ד"ה ואהבת : על יד הערה 22 ואילך.
- 10. כי עם קשה עורף וסלחת : תשא לד, ט [בדילוג]. ראה שמו"ר פמ"ב, ט. לקו"ת בלק סז, ד. עא, ב. תו"ח תצוה ח"ב שעט, ד. וש"נ. סה"מ תרכ"ז ס"ע עד ואילך. וש"נ.
- 11. נר ה' נשמת אדם : משלי כ, כז.
עמוד תשמ
- 12. לעיל בד"ה ואהבת : בסופו.
- 13. אד"ם א' דם : ראה מבו"ש ש"ה ח"ב פ"ה. לעיל הנחה ד"ה יונתי בחגוי הסלע הערה 85.
- 14. ונת"ל. . ד"ה לכל תכלה : בסופו.
- 15. טבע האש לעלות למעלה : ראה רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ד, ה"ב. תניא פי"ט. סה"מ תרל"ח ע' תצא. וש"נ.
- 16. דבע"כ אתה חי : ראה אבות ספ"ד.
- 17. מצות אנשים מלומדה : ישעי' כט, יג. ראה גם תניא פל"ט (נג, ב). לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה אי' כו' נביאים וכתובים הערה 12.
- 18. כאלו עושה : אוצ"ל: כאלו אינו עושה.
- 19. פ"א שחרית ופ"א ערבית : ראה מנחות צט, א. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ג, ה"ד.
- 20. והגית בו יומם ולילה : יהושע א, ה.
- 21. בל"א : בלשון אידיש. ראה שיחת ליל הושע"ר תשנ"ב אות ג (שיחות קודש ע' 165 ואילך). ליל שמח"ת קודם הקפות תשנ"ב — סה"ש תשנ"ב ח"א ע' 38 בשולי הגליון להערה 20. לקו"ש משפטים כרך כא ע' 448 הערה 15.
- 22. גדדותיהם : אוצ"ל: גדותיהם.
- 23. אנו כשאדם : אוצ"ל: אנו רואים כשאדם.
עמוד תשמא
- 24. הנה"א : אוצ"ל: הנה"ב.
- 25. ירצו : אוצ"ל: ירוצו.
- 26. מי לי בשמים : תהלים עג, כה. ראה גם לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה גל נעול ובהערה 65.
- 27. יחפוץ בפנימיות הרצון : ראה שו"ת הצ"צ אבהע"ז ח"ב סרס"ג (ח, ג). לקו"ת שה"ש כח, ד. וש"נ. תו"ח בא ח"א קכה, ד ובהערה 597. סה"מ ליקוט ב' ע' רעו.
- 28. ובפ"א : ראה גם לעיל הנחה ד"ה ואהבת את ה' אלקיך ובהערה 74.
- 29. כי עמך מקור חיים : תהלים לו, י. ראה לקו"ת אמור לא, ד. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 50.
- 30. ומקור טפל : אוצ"ל: ומקור התענוגים טפל.
- 31. אני ה' לא שניתי : מלאכי ג, ו. ראה גם לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה צאינה וראינה ובהערה 82.
- 32. אתה הוא קודם שנברה"ע : ראה תפלת השחר. של"ה תולדות אדם ג, ב. מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' שלו.
- 33. בראשית ברא : בראשית א, א.
- 34. אי' בעבה"ק אתה הוא קודם שנאצל : וכ"ה לקמן (בחלק ההנחות) בהנחה כאן על יד הערה 33. ראה גם שם חלק היחוד פ"ב. אוה"ת יתרו ע' תתלט. סה"מ תרל"ח ע' שיט.
- 35. דבאצי'. . שהוא גילוי העלם מאלקות : ראה עבודת הקודש שם . מערכת האלקות פ"ג . פרדס שער ט"ז שער אבי"ע3. תו"א משפטים עו, ב. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' רסב ואילך (נו"ש). ע' רפז. אוה"ת בלק ע' תתקפד ואילך. ענינים ס"ע רא ואילך. סה"מ תרל"ב ח"א ע' מב. וש"נ. קונט' בר מצוה תרנ"ג ע' לה. וש"נ.
- 1. מובא בשמו בכ"מ ומהם: אוה"ת וירא כרך ד ס"ע 1480. חנוכה כרך ה' ע' תתקנג [ושם: בעה"ק ז"א [ח"א] פ' בגד"ה]. ר"ה ע' א'תמא. אוה"ת על ענינים ע' רסז. ביאוה"ז להצ"צ כרך א' ע' כט. ע' תז. (ע' תעה). כרך ב ע' תתרמד. ספר החקירה ע' 112. סה"מ תש"ג ע' 155 בהערה.
- 2. מובא בשמו בכ"מ ומהם: אוה"ת וירא־ ר"ה־ ענינים־ ביאוה"ז שם. הגהות לד"ה פתח אלי' תרנ"ח ע' ט ואילך וע' סא ואילך. סה"מ תרס"ח ע' ריב. סה"מ תרצ"ו ע' 104. תש"ג ע' 129. ע' 155 בהערה. 3)מובא בשמו בכ"מ ומהם: אוה"ת ר"ה־ ביאוה"ז שם.
עמוד תשמב
- 36. דבאצי'. . שהוא הפרשת הארה : ראה פרדס שער אבי"ע שט"ז, רפ"א. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו ובהערה 1600.
- 37. דאצי' הוא אלקות : ראה עבודת הקדש חלק היחוד פ"ב. רפ"ד. לעיל שם הערה 1599.
- 38. דאצי'. . געטליך ולא אלוה : ראה גם סהמ"צ להצ"צ ע' נב וע' קלב ואילך. המשך וככה תרל"ז פע"ח. הגהת כ"ק אדמו"ר מהר"ש באוה"ת בראשית ע' תתרמו. סה"מ תרל"ח ע' תכה. וש"נ.
- 39. האיהו. . גרמוהי : ת"ז בהקדמה (ג, ב). אגה"ק ס"כ.
- 40. ויעמידם לעד לעולם : תהלים קמח, ו. ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פ"א. וש"נ.
- 41. חי ה' אשר עמדתי לפניו : מלכים-ב ה, טז. ראה גם תו"א בשלח סב, סע"ד. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 60.
- 42. שמלאכים הם מחיצוניות הכלים. . מפנימיות הכלים : ראה ע"ח שער העיבורים שכ"ח, פ"א. שער פו"ח ש"מ, דרוש י. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' צט. וש"נ. דברים ח"ג ע' תשסח. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א רמ, ד ואילך.
- 43. וכמשנת"ל. . ד"ה יפה שעה א' : על יד הערה 64.
- 44. דהנשמה. . מטה"ע : נסמן לעיל שם הערה 61.
- 45. לאשתאבא בגופא דמלכא : זהר ויחי ריז, ב. ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה סמכוני באשישות ובהערה 51.
- 46. רוח האדם העולה היא למעלה : ראה קהלת ג, כא [ושם: בני האדם].
עמוד תשמג
- 47. עד"מ זונה עם בן מלך : ראה זהר תרומה קסג, א. תניא פ"ט ופכ"ט ובמ"מ הגהות והע"ק לשם. תו"ח מקץ רטז, ד הערה 67.
- 48. לו : אוצ"ל: לה.
- 49. אין הקב"ה מקפח שכר : ב"ק לח, ב.
- 50. אדם יסודו מעפר : נוסח כי כשמך (תפלת מוסף לימים נוראים — קודם כתר).
- 51. וייצר ה' אלקי' : בראשית ב, ז.
- 52. וכמשנת"ל. . ד"ה הנ"ל : יפה שעה אחת על יד הערה 78 ואילך.
- 53. מאימתי הנשמה ניתנה באדם. . יסריח : ראה לעיל (בחלק המאמרים) המשך יונתי כאן הערות 317-318.
- 54. מלמדין אותו כל התורה : ראה נדה ל, ב. מפרשי הע"י שם. תו"ח בא ח"א קכט, א. וש"נ. בשלח קפ, ג. וש"נ.
- 55. בלקו"ת. . לימוד התורה : שלח מד, א.
- 57. מגלגולים. . מגלגל [כ"ה בגוכתי"ק] בחומר הבהמה : ראה לעיל (בחלק המאמרים) המשך יונתי הערות 109-110.
- 56. וכמשנת"ל. . ד"ה ואהבת. . וכמ"ש שם : בפיסקא וככל המשל הזה.
- 58. הכל הי' מן העפר : ראה לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ר' אבהו פתח והמה כאדם הערה 63.
- 59. רוח היורדת למטה בארץ : ע"פ קהלת ג, כא.
עמוד תשדמ
- 60. תרי"ג מצות. . ארחין דגולגלתא : ראה לעיל הנחה ד"ה לכל תכלה ראיתי קץ ובהערות 67-68.
- 61. למקור : אוצ"ל: למקום.
- 62. שופר. . קרן של איל : ראה ר"ה טז, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתצז. וש"נ.
- 63. צו אל בנ"י : אוצ"ל: צו את בנ"י — ויקרא כד, ב. ועוד.
- 64. צו הוא ל' צוותא וחיבור : ראה גם סידור שחרית לו, ד. לקו"ת פינחס עו, א.
- 65. תפילין הם תשמישה קדושה : כ"ה בכ"מ — ראה לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה בן פורת יוסף הא' ובהערה 55. ראה שו"ע אדה"ז הל' תפילין סמ"ב, ס"ו.
- 66. וציצית תשמישי מצוה : ראה שו"ע אדה"ז הל' ציצית רסכ"א. הל' תפילין שם.
- 67. שמים : אוצ"ל: שמים ע').
- 68. את. . מק"נ : כ"ה בגוכתי"ק. וראה גם לקמן (בחלק ההנחות) בהנחה כאן ובהערה 62.
- 69. ע"ב. . ס"ג. . ומ"ה. . ב"ן : ראה לעיל הנחה ד"ה לכל תכלה ראיתי קץ ובהערות 79-82.
- 70. דהשבירה. . לקליפות עמלק : ראה גם לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ר' אבהו פתח והמה כאדם בין הערות 99-100.
- 72. דהשבירה הי' בז"ת : ראה גם תו"א מג"א צז, רע"ג. לקו"ת פ' ראה לא, ב. תו"ח בא ח"א קיז, רע"ג. (וארא פה, ג. וש"נ).
- 73. משנת"ל. . ד"ה לכל תכלה : על יד הערה 49.
- . ראה גם לקמן הנחה ד"ה אני לדודי הב' על יד הערה 24 [ושם: צו אל ישראל]. ד"ה למה קדמה שמע לוהי' אם שמוע על יד הערה 12. המשך תער"ב ח"ג מהדורת תשנ"ב ע' א'תג. אבל במהדורת תשל"ז: צו את בנ"י.
עמוד תשמה
- 74. דחו"ב הם תרדל"מ : ראה זהר בשלח נו, א. ויקרא ד, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' שסו. וש"נ. תו"ח בראשית כא, ב ובהערה 8.
- 75. לשם ע"ב. . כל האזרח בישראל : ראה לעיל הנחה ד"ה לכל תכלה ובהערה 93.
- 76. כל האזרח בישראל : אמור כג, מב.
- 77. דס"ג ומ"ה שניהם מחודשים : ראה לעיל שם הערות 89. 87.
- 71. בונה כו'. . דבנין התהו : ראה לעיל שם הערה 102.
- 78. משכיל לאיתן האזרחי : תהלים פט, א.
- 79. אל תקרי שושנים אלא ששונים בהלכות : ראה זח"ב תוספות עדר, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'קפח. וש"נ. סה"מ תרל"ח ע' רפה. וש"נ. לקמן הנחה ד"ה אני לדודי הב' בסופה.
- 81. תריסר : אוצ"ל כבהקדמת הזהר תליסר. וראה בדרך אמת שם אות ו.
- 80. שושנה. . תריסר עלין : ראה לעיל (בחלק המאמרים) המשך יונתי כאן הערה 338.
- 82. י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם : תו"כ ר"פ ויקרא.
- 83. שיעור תקיעה : ר"ה לג, ב (במשנה).
- 84. אני לדודי. . ד' יודי"ן. . ע"ב : ראה לעיל (בחלק המאמרים) שם הערות 341-340.
- 85. דשם מ"ה הוא במילוי אלפין : ראה ע"ח שער לאה ורחל של"ח, פ"א. פ"ב. לקו"ת ושער הפסוקים להאריז"ל בראשית ג, כ. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' תמה. וש"נ.
- 86. ושם ב"ן. . במילוי ההי"ן : ראה ע"ח שער רפ"ח ניצוצין שי"ח, פ"ג.
- 87. ושם ס"ג יו"ד א' : וכ"ה גם לקמן (בחלק ההנחות) בהנחה כאן. ואולי צ"ל: ג' יודי"ן א' (או ”וא"ו") — ראה זהר רע"מ פינחס רמו, ב. לוח השמות במק"מ בסוף בראשית קכו, ב. ע"ח שער אח"פ שער ד, פ"ג.
שמות רבה מ״ב:ט׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה מַהוּ וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פּוֹלְוָיָה בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר רְאוּיִים הֵן לְהֵעָרֵף. אָמַר רַב יָקִים שְׁלשָׁה חֲצוּפִים הֵם חָצוּף בַּחַיָּה כֶּלֶב בָּעוֹף תַּרְנְגוֹל וּבָאֻמּוֹת יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר רַדִּיפָא בְּשֵׁם רַבִּי אַמֵּי אַתָּה סָבוּר שֶׁהוּא לִגְנַאי וְאֵינוֹ אֶלָּא לְשִׁבְחָן אוֹ יְהוּדִי אוֹ צָלוּב. אָמַר רַבִּי אָבִין עַד עַכְשָׁו קוֹרִין אֶת יִשְׂרָאֵל בְּחוּצָה לָאָרֶץ הָאֻמָּה שֶׁל קְשֵׁה עֹרֶף. אָמַר רַב נַחְמָן תֵּדַע לְךָ שֶׁהֵם קָשִׁים כְּשֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה מַה כְּתִיב בָּהֶם (שמות י״ט:ט״ז): וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַרְאֶה לָהֶם כָּל נִסַּי וּלְוַאי לֶהֱנֵי וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא וְעַתָּה הַנִּיחָה לִי וְיִחַר אַפִּי בָּהֶם וַאֲכַלֵּם וְכִי משֶׁה הָיָה תּוֹפֵשׂ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא אוֹמֵר הַנִּיחָה לִי אֶלָּא לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ וְהִכְנִיסוֹ לְקִיטוֹן וּמַתְחִיל לְבַקֵּשׁ לְהַכּוֹתוֹ וְהָיָה הַמֶּלֶךְ מְצַעֵק מִן הַקִּיטוֹן הַנִּיחָה לִי שֶׁאַכֶּנּוּ וְהָיָה פַּדְגּוֹג עוֹמֵד בַּחוּץ אָמַר הַפַּדְגּוֹג הַמֶּלֶךְ וּבְנוֹ לִפְנִים בַּקִּיטוֹן לָמָּה הוּא אוֹמֵר הַנִּיחָה לִי אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהַמֶּלֶךְ מְבַקֵּשׁ שֶׁאֵלֵךְ וַאֲפַיְסֶנוּ עַל בְּנוֹ לְכָךְ הוּא מְצַעֵק הַנִּיחָה לִי כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה וְעַתָּה הַנִּיחָה לִי אָמַר משֶׁה מִפְּנֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה שֶׁאֲפַיֵּס עַל יִשְׂרָאֵל לְפִיכָךְ הוּא אוֹמֵר וְעַתָּה הַנִּיחָה לִי מִיָּד הִתְחִיל לְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים הֱוֵי וַיְחַל משֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו:
משנה תורה, הלכות יסודי התורה ד׳:ב׳ - הטקסט מספריא
דרך האש והרוח להיות מהלכם ממטה מטבור הארץ למעלה כלפי הרקיע ודרך המים והארץ להיות מהלכם מתחת הרקיע למטה עד לאמצע שאמצע הרקיע הוא המטה שאין למטה ממנו ואין הילוכם לא בדעתם ולא בחפצם אלא מנהג שנקבע בהן וטבע שנטבע בהן:טבע האש חם ויבש והוא קל מכולם והרוח חם ולח והמים קרים ולחים והארץ יבשה וקרה והיא כבידה מכולם והמים קלים ממנה לפיכך נמצאים למעלה על הארץ והרוח קל מן המים לפיכך הוא מרחף על פני המים והאש קל מן הרוח ומפני שהם יסודות לכל גופים שתחת הרקיע ימצא כל גוף וגוף מאדם ובהמה וחיה ועוף ודג וצמח ומתכת ואבן גולמו מחובר מאש ורוח ומים ועפר וארבעתן יתערבו ביחד וישתנו כל אחד מהם בעת העירוב עד שימצא המחובר מארבעתן אינו דומה לאחד מהן כשהוא לבדו ואין במעורב מהן אפילו חלק אחד שהוא אש בפני עצמו או מים בפני עצמן או ארץ בפני עצמה או רוח בפני עצמה אלא הכל נשתנו ונעשו גוף אחד וכל גוף וגוף המחובר מארבעתן ימצא בו קור וחום לח ויבש כאחד אבל יש מהם גופים שיהיה בהם חזקה מיסוד האש כמו בעלי נפש חיה לפיכך יראה בהם החום יתר ויש מהן גופין שיהיה בהן חזקה מיסוד הארץ כמו האבנים לפיכך יראה בהם היובש הרבה ויש מהן גופין שיהיה בהן חזקה מיסוד המים לפיכך יראה בהם הלח יתר ועל הדרך הזה ימצא גוף חם יתר מגוף אחר חם וגוף יבש יתר מגוף אחר יבש וכן ימצאו גופים שיראה בהן הקור בלבד וגופים יראה בהן הלח בלבד וגופים יראה בהן הקור והיובש כאחד בשוה או הקור והלח כאחד בשוה או החום והיובש כאחד בשוה או החום והלח כאחד בשוה לפי רוב היסוד שהיה בעיקר התערובת יראה מעשה אותו היסוד וטבעו בגוף המעורב.
תניא, ליקוטי אמרים י״ט - הטקסט מספריא
וּלְתוֹסֶפֶת בֵּיאוּר, צָרִיךְ לְבָאֵר הֵיטֵב מַה שֶּׁכָּתוּב: ״נֵר ה׳ נִשְׁמַת אָדָם״.
פֵּירוּשׁ, שֶׁיִּשְׂרָאֵל הַקְּרוּיִם ״אָדָם״, נִשְׁמָתָם הִיא, לְמָשָׁל, כְּאוֹר הַנֵּר שֶׁמִּתְנַעְנֵעַ תָּמִיד לְמַעְלָה בְּטִבְעוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאוֹר הָאֵשׁ חָפֵץ בְּטֶבַע, לִיפָּרֵד מֵהַפְּתִילָה וְלִידָּבֵק בְּשָׁרְשׁוֹ לְמַעְלָה בִּיסוֹד הָאֵשׁ הַכְּלָלִי שֶׁתַּחַת גַּלְגַּל הַיָּרֵחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים.
וְאַף שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִכְבֶּה וְלֹא יָאִיר כְּלוּם לְמַטָּה, וְגַם לְמַעְלָה – בְּשָׁרְשׁוֹ, יִתְבַּטֵּל אוֹרוֹ בִּמְצִיאוּת בְּשָׁרְשׁוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן, בְּכָךְ הוּא חָפֵץ בְּטִבְעוֹ.
כָּךְ נִשְׁמַת הָ״אָדָם״, וְכֵן בְּחִינַת רוּחַ וָנֶפֶשׁ, חֶפְצָהּ וְחֶשְׁקָהּ בְּטִבְעָהּ לִיפָּרֵד וְלָצֵאת מִן הַגּוּף וְלִידָּבֵק בְּשָׁרְשָׁהּ וּמְקוֹרָהּ – בַּה׳ חַיֵּי הַחַיִּים בָּרוּךְ־הוּא; הֲגַם שֶׁתִּהְיֶה אַיִן וָאֶפֶס וְתִתְבַּטֵּל שָׁם בִּמְצִיאוּת לְגַמְרֵי, וְלֹא יִשָּׁאֵר מִמֶּנָּה מְאוּמָה מִמַּהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ הָרִאשׁוֹן, אַף־עַל־פִּי־כֵן, זֶה רְצוֹנָהּ וְחֶפְצָהּ בְּטִבְעָהּ.
וְטֶבַע זֶה הוּא שֵׁם הַמּוּשְׁאָל לְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בִּבְחִינַת טַעַם וָדַעַת.
וְגַם כָּאן, הַכַּוָּונָה, שֶׁרָצוֹן וְחֵפֶץ זֶה בַּנֶּפֶשׁ אֵינוֹ בִּבְחִינַת טַעַם וָדַעַת וְשֵׂכֶל מוּשָּׂג וּמוּבָן, אֶלָּא לְמַעְלָה מֵהַדַּעַת וְשֵׂכֶל הַמּוּשָּׂג וְהַמּוּבָן, וְהִיא בְּחִינַת חָכְמָה שֶׁבַּנֶּפֶשׁ שֶׁבָּהּ אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא.
וְזֶהוּ כְּלָל בְּכָל סִטְרָא דִקְדוּשָּׁה, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁנִּמְשָׁךְ מֵחָכְמָה, שֶׁנִּקְרָא ״קוֹדֶשׁ הָעֶלְיוֹן״, הַבָּטֵל בִּמְצִיאוּת בְּאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא הַמְלוּבָּשׁ בּוֹ, וְאֵינוֹ דָּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וְלָכֵן נִקְרָא ״כֹּ״חַ מָ״ה״.
וְהוּא הֵפֶךְ מַמָּשׁ מִבְּחִינַת הַקְּלִיפָּה וְסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁמִּמֶּנָּה נַפְשׁוֹת אוּמּוֹת הָעוֹלָם דְּעָבְדִין לְגַרְמַיְיהוּ, וְאָמְרִין: ״הַב הַב״ וְ״הַלְעִיטֵנִי״, לִהְיוֹת יֵשׁ וְדָבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, הֵפֶךְ בְּחִינַת הַחָכְמָה; וְלָכֵן נִקְרָאִים ״מֵתִים״, כִּי ״הַחָכְמָה תְּחַיֶּה״, וּכְתִיב: ״יָמוּתוּ וְלֹא בְחָכְמָה״, וְכֵן הָרְשָׁעִים וּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל קוֹדֶם שֶׁבָּאוּ לִידֵי נִסָּיוֹן לְקַדֵּשׁ הַשֵּׁם; כִּי בְּחִינַת הַחָכְמָה שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית עִם נִיצוֹץ אֱלֹהוּת מֵאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא הַמְלוּבָּשׁ בָּהּ, הֵם בִּבְחִינַת גָּלוּת בְּגוּפָם בַּנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית, מִצַּד הַקְּלִיפָּה שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי שֶׁבַּלֵּב, הַמּוֹלֶכֶת וּמוֹשֶׁלֶת בְּגוּפָם בְּסוֹד גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
וְלָכֵן נִקְרֵאת אַהֲבָה זוֹ בַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית, שֶׁרְצוֹנָהּ וְחֶפְצָהּ לִדָּבֵק בַּה׳ חַיֵּי הַחַיִּים בָּרוּךְ־הוּא, בְּשֵׁם ״אַהֲבָה מְסוּתֶּרֶת״, כִּי הִיא מְסוּתֶּרֶת וּמְכוּסָּה בִּלְבוּשׁ שַׂק דִּקְלִיפָּה בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, וּמִמֶּנָּה נִכְנָס בָּהֶם רוּחַ שְׁטוּת לַחֲטוֹא, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״אֵין אָדָם חוֹטֵא כוּ׳״.
אֶלָּא שֶׁגָּלוּת הַזֶּה לִבְחִינַת חָכְמָה – אֵינוֹ אֶלָּא לַבְּחִינָה הַמִּתְפַּשֶּׁטֶת מִמֶּנָּה בַּנֶּפֶשׁ כּוּלָּהּ לְהַחֲיוֹתָהּ, אֲבָל שֹׁרֶשׁ וְעִיקָּר שֶׁל בְּחִינַת חָכְמָה שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית הוּא בַּמּוֹחִין, וְאֵינָהּ מִתְלַבֶּשֶׁת בִּלְבוּשׁ שַׂק דִּקְלִיפָּה שֶׁבַּלֵּב בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי בִּבְחִינַת גָּלוּת מַמָּשׁ, רַק שֶׁהִיא בִּבְחִינַת שֵׁינָה בָּרְשָׁעִים, וְאֵינָהּ פּוֹעֶלֶת פְּעוּלָּתָהּ בָּהֶם – כָּל זְמַן שֶׁעֲסוּקִים בְּדַעְתָּם וּבִינָתָם בְּתַאֲוֹת הָעוֹלָם.
אַךְ כְּשֶׁבָּאִים לִידֵי נִסָּיוֹן בִּדְבַר אֱמוּנָה, שֶׁהִיא לְמַעְלָה מֵהַדַּעַת, וְנָגְעָה עַד הַנֶּפֶשׁ – לִבְחִינַת חָכְמָה שֶׁבָּהּ, אֲזַי הִיא נֵיעוֹרָה מִשְּׁנָתָהּ, וּפוֹעֶלֶת פְּעוּלָּתָהּ בְּכֹחַ ה׳ הַמְלוּבָּשׁ בָּהּ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן ה׳״, לַעֲמוֹד בַּנִּסָּיוֹן בֶּאֱמוּנַת ה׳ בְּלִי שׁוּם טַעַם וָדַעַת וְשֵׂכֶל מוּשָּׂג לוֹ, לְהִתְגַבֵּר עַל הַקְּלִיפּוֹת וְתַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה בְּהֶיתֵּר וּבְאִיסּוּר שֶׁהוּרְגַּל בָּהֶם, וְלִמְאוֹס בָּהֶם, וְלִבְחוֹר לוֹ ה׳ לְחֶלְקוֹ וּלְגוֹרָלוֹ, לִמְסוֹר לוֹ נַפְשׁוֹ עַל קְדוּשַּׁת שְׁמוֹ.
וְאַף כִּי הַקְּלִיפּוֹת גָּבְרוּ עָלָיו כָּל יָמָיו וְלֹא יָכוֹל לָהֶם, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה שֶׁ״הָרְשָׁעִים הֵם בִּרְשׁוּת לִבָּם״, מִכָּל מָקוֹם, כְּשֶׁבָּא לִידֵי נִסָּיוֹן בִּדְבַר אֱמוּנָה בַּה׳ אֶחָד, שֶׁיְּסוּדָתָהּ בְּהַרְרֵי קוֹדֶשׁ, הִיא בְּחִינַת חָכְמָה שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית, שֶׁבָּהּ מְלוּבָּשׁ אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, הֲרֵי כָּל הַקְּלִיפּוֹת בְּטֵלִים וּמְבוּטָּלִים וְהָיוּ כְּלֹא הָיוּ מַמָּשׁ לִפְנֵי ה׳, כְּדִכְתִיב: ״כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ ה׳, כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ, יִתְפָּרְדוּ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״כְּהִמֵּס דּוֹנַג מִפְּנֵי אֵשׁ יֹאבְדוּ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״הָרִים כַּדּוֹנַג נָמַסּוּ״.
וְהִנֵּה, אוֹר ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא הַמְלוּבָּשׁ בַּחָכְמָה שֶׁבַּנֶּפֶשׁ – גָּדוֹל וְעָצוּם כֹּחוֹ כָּל כָּךְ, לְגָרֵשׁ וְלִדְחוֹת הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַקְּלִיפּוֹת שֶׁלֹּא יוּכְלוּ יִגְּעוּ אֲפִילוּ בִּלְבוּשָׁיו, שֶׁהֵם מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁל אֱמוּנַת ה׳ אֶחָד; דְּהַיְינוּ, לַעֲמוֹד בַּנִּסָּיוֹן, לִמְסוֹר נַפְשׁוֹ אֲפִילוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת רַק אֵיזֶה מַעֲשֶׂה לְבַד נֶגֶד אֱמוּנַת ה׳ אֶחָד, כְּגוֹן, לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַעֲבוֹדָה זָרָה, אַף שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בָּהּ כְּלָל בְּלִבּוֹ, וְכֵן שֶׁלֹּא לְדַבֵּר תּוֹעָה חַס וְשָׁלוֹם עַל אַחְדּוּת ה׳, אַף שֶׁאֵין פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִין, רַק לִבּוֹ שָׁלֵם בֶּאֱמוּנַת ה׳.
וְזֶה – נִקְרָא ״דְּחִילוּ הַנִּכְלָל בִּרְחִימוּ״, שֶׁהִיא אַהֲבָה הַטִּבְעִית שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית שֶׁבִּכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁחֶפְצָהּ וּרְצוֹנָהּ בְּטִבְעָהּ לִידָּבֵק בְּשָׁרְשָׁהּ וּמְקוֹרָהּ אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁמִּפְּנֵי אַהֲבָה זוֹ וְרָצוֹן זֶה, הִיא יְרֵאָה וּמְפַחֶדֶת בְּטִבְעָהּ מִנְּגוֹעַ בִּקְצֵה טוּמְאַת עֲבוֹדָה־זָרָה חַס־וְשָׁלוֹם, שֶׁהִיא נֶגֶד אֱמוּנַת ה׳ אֶחָד, אֲפִילוּ בִּלְבוּשֶׁיהָ הַחִיצוֹנִים שֶׁהֵם דִּבּוּר אוֹ מַעֲשֶׂה, בְּלִי אֱמוּנָה בַּלֵּב כְּלָל:
משנה אבות ד׳ - הטקסט מספריא
בן זומא אומר איזהו חכם. הלומד מכל אדם. שנאמר (תהלים קיט, צט) מכל מלמדי השכלתי. איזהו גבור הכובש את יצרו שנאמר (משלי טז, לב) טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר. איזהו עשיר. השמח בחלקו. שנאמר (תהלים קכח, ב) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה. וטוב לך לעולם הבא. איזהו מכובד. המכבד את הבריות. שנאמר (שמואל א' ב, ל) כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו:
בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה כבחמורה. ובורח מן העבירה. שמצוה גוררת מצוה. ועבירה גוררת עבירה. ששכר מצוה. מצוה. ושכר עבירה עבירה:
הוא היה אומר אל תהי בז לכל אדם. ואל תהי מפליג. לכל דבר. שאין לך אדם שאין לו שעה. ואין לך דבר שאין לו מקום:
רבי לויטס איש יבנה אומר מאד מאד הוי שפל רוח. שתקות אנוש רמה. רבי יוחנן בן ברוקא אומר כל המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי. אחד שוגג ואחד מזיד. בחלול השם:
רבי ישמעאל בנו אומר הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד. והלומד על מנת לעשות. מספיקין בידו ללמוד וללמד. לשמור ולעשות. רבי צדוק אומר אל תעשם עטרה להתגדל בהם. ולא קרדום לחפור בהם. וכך היה הלל אומר. ודישתמש בתגא חלף. הא למדת כל הנהנה מדברי תורה. נוטל חייו מן העולם:
רבי יוסי אומר כל המכבד את התורה. גופו מכובד על הבריות. וכל המחלל את התורה. גופו מחולל על הבריות:
רבי ישמעאל בנו אומר החושך עצמו מן הדין. פורק ממנו איבה. וגזל. ושבועת שוא. והגס לבו בהוראה. שוטה רשע. וגס רוח:
הוא היה אומר אל תהי דן יחידי. שאין דן יחידי אלא אחד. ואל תאמר קבלו דעתי. שהן רשאין ולא אתה:
רבי יונתן אומר כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר. וכל המבטל את התורה מעושר. סופו לבטלה מעוני:
רבי מאיר אומר הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה. והוי שפל רוח בפני כל אדם ואם בטלת מן התורה. יש לך בטלים הרבה כנגדך. ואם עמלת בתורה. יש לו שכר הרבה ליתן לך:
רבי אליעזר בן יעקב אומר העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד. והעובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד. תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות. רבי יוחנן הסנדלר אומר כל כנסיה שהיא לשם שמים סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים:
רבי אלעזר בן שמוע אומר יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך. וכבוד חבירך כמורא רבך. ומורא רבך כמורא שמים:
רבי יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון. רבי שמעון אומר שלשה כתרים הם. כתר תורה. וכתר כהונה. וכתר מלכות. וכתר שם טוב. עולה על גביהן:
רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבוא אחריך. שחביריך יקיימוה בידך. ואל בינתך אל תשען:
רבי ינאי אומר אין בידינו לא משלות הרשעים. ואף לא מיסורי הצדיקים. רבי מתיא בן חרש אומר הוי מקדים בשלום כל אדם. והוי זנב לאריות. ואל תהי ראש לשועלים.
רבי יעקב אומר העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין:
הוא היה אומר יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה:
רבי שמעון בן אלעזר אומר אל תרצה את חבירך בשעת כעסו. ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו. ואל תשאל לו בשעת נדרו. ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו:
שמואל הקטן אומר (משלי כד, יז) בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו:
אלישע בן אבויה אומר הלומד ילד למה הוא דומה. לדיו כתובה על נייר חדש והלומד זקן למה הוא דומה. לדיו כתובה על נייר מחוק. רבי יוסי ברבי יהודה איש כפר הבבלי אומר. הלומד מן הקטנים למה הוא דומה. לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגתו. והלומד מן הזקנים למה הוא דומה. לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן. רבי אומר אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. יש קנקן חדש מלא ישן וישן שאפילו חדש אין בו:
רבי אליעזר הקפר אומר הקנאה והתאוה והכבוד. מוציאין את האדם מן העולם:
הוא היה אומר הילודים למות. והמתים להחיות והחיים לידון. לידע להודיע. ולהודע. שהוא אל. הוא היוצר הוא הבורא. הוא המבין. הוא הדיין. הוא עד. הוא בעל דין. והוא עתיד לדון ברוך הוא שאין לפניו לא עולה ולא שכחה. ולא משוא פנים. ולא מקח שוחד שהכל שלו. ודע שהכל לפי החשבון. ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך. שעל כרחך אתה נוצר. ועל כרחך אתה נולד. ועל כרחך אתה חי ועל כרחך אתה מת. ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון. לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא:
תניא, ליקוטי אמרים ט׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, מְקוֹם מִשְׁכַּן נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית שֶׁמִּקְּלִיפַּת נוֹגַהּ בְּכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, הוּא בַּלֵּב בְּחָלָל שְׂמָאלִי שֶׁהוּא מָלֵא דָם, וּכְתִיב: ״כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ״.
וְלָכֵן, כָּל הַתַּאֲוֹת וְהִתְפָּאֲרוּת וְכַעַס וְדוֹמֵיהֶן הֵן בַּלֵּב, וּמֵהַלֵּב הֵן מִתְפַּשְּׁטוֹת בְּכָל הַגּוּף וְגַם עוֹלֶה לַמּוֹחַ שֶׁבָּרֹאשׁ, לְחַשֵּׁב וּלְהַרְהֵר בָּהֶן וּלְהִתְחַכֵּם בָּהֶן, כְּמוֹ שֶׁהַדָּם מְקוֹרוֹ בַּלֵּב, וּמֵהַלֵּב מִתְפַּשֵּׁט לְכָל הָאֵבָרִים וְגַם עוֹלֶה לְהַמּוֹחַ שֶׁבָּרֹאשׁ.
אַךְ מְקוֹם מִשְׁכַּן נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית, הוּא בַּמּוֹחִין שֶׁבָּרֹאשׁ, וּמִשָּׁם מִתְפַּשֶּׁטֶת לְכָל הָאֵבָרִים, וְגַם בַּלֵּב בֶּחָלָל הַיְמָנִי שֶׁאֵין בּוֹ דָּם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״לֵב חָכָם לִימִינוֹ״.
וְהִיא אַהֲבַת ה׳ כְּרִשְׁפֵּי שַׁלְהֶבֶת מִתְלַהֶבֶת בְּלֵב מַשְׂכִּילִים הַמְבִינִים וּמִתְבּוֹנְנִים בְּדַעְתָּם אֲשֶׁר בְּמוֹחָם בִּדְבָרִים הַמְּעוֹרְרִים אֶת הָאַהֲבָה. וְכֵן שִׂמְחַת לֵבָב בְּתִפְאֶרֶת ה׳ וַהֲדַר גְּאוֹנוֹ, כַּאֲשֶׁר עֵינֵי הֶחָכָם אֲשֶׁר בְּרֹאשׁוֹ, בְּמוֹחַ חָכְמָתוֹ וּבִינָתוֹ, מִסְתַּכְּלִים בִּיקָרָא דְמַלְכָּא וְתִפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ עַד אֵין חֵקֶר וְאֵין סוֹף וְתַכְלִית, כִּמְבוֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְכֵן שְׁאָר מִדּוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁבַּלֵּב, הֵן מֵחָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת שֶׁבַּמּוֹחִין.
אַךְ הִנֵּה כְּתִיב: ״וּלְאוֹם מִלְאוֹם יֶאֱמָץ״, כִּי הַגּוּף נִקְרָא ״עִיר קְטַנָּה״, וּכְמוֹ שֶׁשְּׁנֵי מְלָכִים נִלְחָמִים עַל עִיר אַחַת, שֶׁכָּל אֶחָד רוֹצֶה לְכָבְשָׁהּ וְלִמְלוֹךְ עָלֶיהָ, דְּהַיְינוּ, לְהַנְהִיג יוֹשְׁבֶיהָ כִּרְצוֹנוֹ וְשֶׁיִּהְיוּ סָרִים לְמִשְׁמַעְתּוֹ בְּכָל אֲשֶׁר יִגְזוֹר עֲלֵיהֶם, כָּךְ שְׁתֵּי הַנְּפָשׁוֹת, הָאֱלֹהִית וְהַחִיּוּנִית הַבַּהֲמִית שֶׁמֵּהַקְּלִיפָּה, נִלְחָמוֹת זוֹ עִם זוֹ עַל הַגּוּף וְכָל אֵבָרָיו, שֶׁהָאֱלֹהִית – חֶפְצָהּ וּרְצוֹנָהּ שֶׁתְּהֵא הִיא לְבַדָּהּ הַמּוֹשֶׁלֶת עָלָיו וּמַנְהִיגָתוֹ, וְכָל הָאֵבָרִים יִהְיוּ סָרִים לְמִשְׁמַעְתָּהּ וּבְטֵלִים אֶצְלָהּ לְגַמְרֵי, וּמֶרְכָּבָה אֵלֶיהָ, וְיִהְיוּ לְבוּשׁ לְעֶשֶׂר בְּחִינוֹתֶיהָ וְג׳ לְבוּשֶׁיהָ הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, שֶׁיִּתְלַבְּשׁוּ כוּלָּם בְּאֵבְרֵי הַגּוּף, וְיִהְיֶה הַגּוּף כּוּלּוֹ מָלֵא מֵהֶם לְבַדָּם, וְלֹא יַעֲבוֹר זָר בְּתוֹכָם חַס וְשָׁלוֹם, דְּהַיְינוּ, תְּלַת מוֹחִין שֶׁבָּרֹאשׁ יִהְיוּ מְמוּלָּאִים מֵחָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית, שֶׁהִיא חָכְמַת ה׳ וּבִינָתוֹ, לְהִתְבּוֹנֵן בִּגְדוּלָּתוֹ אֲשֶׁר עַד אֵין חֵקֶר וְאֵין סוֹף, וּלְהוֹלִיד מֵהֶן – עַל יְדֵי הַדַּעַת, הַיִּרְאָה בְּמוֹחוֹ וּפַחַד ה׳ בְּלִבּוֹ, וְאַהֲבַת ה׳ כְּאֵשׁ בּוֹעֲרָה בְּלִבּוֹ כְּרִשְׁפֵּי שַׁלְהֶבֶת, לִהְיוֹת נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשׁוֹ בַּחֲשִׁיקָה וַחֲפִיצָה לְדָבְקָה בוֹ בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּכָל לֵב וְנֶפֶשׁ וּמְאֹד מֵעוּמְקָא דְלִבָּא שֶׁבֶּחָלָל הַיְמָנִי, שֶׁיִּהְיֶה תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מָלֵא וְגָדוּשׁ עַד שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט גַּם לֶחָלָל הַשְּׂמָאלִי לְאַכְפָּיָא לְסִטְרָא אָחֳרָא יְסוֹד הַמַּיִם הָרָעִים שֶׁבָּהּ, שֶׁהִיא הַתַּאֲוָה שֶׁמִּקְּלִיפַּת נוֹגַהּ, לְשַׁנּוֹתָהּ וּלְהַפְּכָהּ מִתַּעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה לְאַהֲבַת ה׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״בְּכָל לְבָבְךָ״ – ״בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ״.
וְהַיְינוּ, שֶׁיַּעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּיעַ לְמַדְרֵגַת אַהֲבָה רַבָּה וְחִיבָּה יְתֵרָה מִמַּדְרֵגַת אַהֲבָה עַזָּה כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ, וְהִיא הַנִּקְרֵאת בַּכָּתוּב: ״אַהֲבָה בְּתַּעֲנוּגִים״, לְהִתְעַנֵּג עַל ה׳ מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא; וְהָעֹנֶג – הוּא בְּמוֹחַ חָכְמָה וָשֵׂכֶל, הַמִּתְעַנֵּג בְּהַשְׂכָּלַת ה׳ וִידִיעָתוֹ, כְּפִי הַשָּׂגַת שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ; וְהוּא בְּחִינַת הַמַּיִם וְזֶרַע אוֹר זָרוּעַ שֶׁבִּקְדוּשַּׁת נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית, הַמְהַפֶּכֶת לְטוֹב אֶת בְּחִינַת הַמַּיִם שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית, שֶׁמֵּהֶם בָּאוּ תַּאֲוֹת תַּעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה מִתְּחִלָּה; וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר נ׳ פֶּרֶק ג׳ בְּשֵׁם הַזֹּהַר, שֶׁהָרָע נֶהְפָּךְ לִהְיוֹת טוֹב גָּמוּר כְּמוֹ יֵצֶר טוֹב מַמָּשׁ, בְּהָסִיר ״הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים״ מִמֶּנּוּ, שֶׁהֵם תַּעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא מְלוּבָּשׁ בָּהֶם.
וְכֵן שְׁאָר כָּל הַמִּדּוֹת שֶׁבַּלֵּב, שֶׁהֵן עַנְפֵי הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה, יִהְיוּ לַה׳ לְבַדּוֹ. וְכָל כֹּחַ הַדִּבּוּר שֶׁבַּפֶּה, וְהַמַּחֲשָׁבָה שֶׁבַּמּוֹחַ, יִהְיוּ מְמוּלָּאִים מִן לְבוּשֵׁי הַמַּחֲשָׁבָה וְהַדִּבּוּר שֶׁל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית לְבַדָּהּ, שֶׁהֵן מַחֲשֶׁבֶת ה׳ וְתוֹרָתוֹ, לִהְיוֹת שִׂיחָתוֹ כָּל הַיּוֹם, לָא פָסִיק פּוּמֵיהּ מִגִּירְסָא. וְכֹחַ הַמַּעֲשִׂיי שֶׁבְּיָדָיו וּשְׁאָר רַמַ״ח אֵבָרָיו יִהְיֶה בְּמַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת לְבַד, שֶׁהוּא לְבוּשׁ הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית.
אַךְ נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית שֶׁמֵּהַקְּלִיפָּה, רְצוֹנָהּ לְהֵפֶךְ מַמָּשׁ – לְטוֹבַת הָאָדָם שֶׁיִּתְגַּבֵּר עָלֶיהָ וִינַצְּחֶנָּה, כִּמְשַׁל הַזּוֹנָה שֶׁבַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ:

