ויאמר כו' לך לך כו'

תריאויאמר כו' לך לך כו'

בס"ד, פ' לך

להקדיש בפה כו' הזיית הדם ממכ"ע, אפר סוכ"ע כו' תרומת הדשן, תיקון חצות כו' ד' שליבות - ב' קיצורים

לך

ויאמר ה' אל אברם לך לך1 כו' אל הארץ אשר אראך2, ובבואו לארץ כנען אז בנה מזבחות, ובמד"ר לך ספל"ט ג' מזבחות בנה אברהם ע"ש. והא' בנה בבואו עד מקום שכם, ואח"כ כשהעתיק משם ההרה בנה עוד מזבח הב' רק שבבנין מזבח הא' נא' לה' הנראה אליו3, וכשהעתיק ההרה נא' ויבן מזבח לה'4, ולא א' לה' הנראה כ"א לה' סתם, ובבנין המזבח כשהעקיד את יצחק בנו, לא אמר כלל לש' הוי' כ"א ויבן שם אברהם את המזבח5 בה' הידיעה, ובכלל בכל פרשת העקדה לא נז' ש' הוי' עד לאחר שהעקיד את יצחק בנו ע"ג המזבח כו', ואז ויקרא אליו מלאך ה'6 ומנע אותו וא"ל אל תשלח ידך אל הנער7 ואל תעש לו מאומה כו', ואילו של יצחק8 לא ראה עד לאחר שהעקיד את יצחק9 להקריבו קרבן, וכמארז"ל בפדר"א שפשט האיל את ידו10 בטליתו של אברהם וכמשנ"ת מזה בד"ה שובה ישראל11, ואז מאפר של אילו של יצחק נעשה יסוד על מזבח הפנימי12 שאחר מ"ת יקטירו קטרת עליו. והנה נת"ל13 בענין הקרבנות שע"י הקרבת הקרבנות נעשה ריח ניחוח לה'14, ואמנם לבחי' שם אלקי' אינו מועיל הקרבן15 כמ"ש בזהר, כ"א זבחי אלקים רוח נשברה16, לב נשבר ונדכה17 זה גם ש' אלקי' לא תבזה כו'.

תריבולהבין כ"ז צריך להקדים תחלה18 סדר ֶ העלאת הקרבן שהאיש המקריב אותו צריך להקדישו בפה19 דוקא, ואח"כ שוחטין אותו כו' ומעלה אותו הכהן ע"ג המזבח, והענין הוא בהיות ידוע שבהמה בגימ' ב"ן20 שהוא בחי' ש' ב"ן המתברר והמברר הוא האדם שאדם בגימ' מ"ה21 שזהו בדוגמא כמו שהוא למעלה שמ"ה מברר ב"ן22, ולכן צריך האדם להקדישו בפה ולומר ה"ז עולה וה"ז קרבן, והיינו כי עם היות שרש הבהמה גבוה מאד נעלה בבחי' התהו שקדם במעלה על בחי' התיקון23 כו' כנ"ל, עכ"ז עצם בחי' הבהמה בנפילתה למטה ה"ה גשמיות ונפלה וירדה כ"כ עד שנעשית בהמה בחי' בע"ח שהוא פחות במעלה נגד מין המדבר עד שלצורך אכילת מין המדבר הותר שחיטת24 ונחירת בע"ח25 כו', ולכן בכדי להעלותה מגשמיותה צריך האדם שהוא בחיר הנבראי'26 והוא בגימ' מ"ה להמשיך עליו אור מקיף בכדי שהמקיף יעלה אותה שתוכל להתעלות ע"י הכהן לשרש שרשה ושתוכלל באש שלמעלה בבחי' ארי' דאכיל קרבנן27 שהוא בחי' ימין מקרבת28 ואגב ז"ע לאכללא שמאלא בימינא29 כו', וע' במ"א בענין ואם האכל יאכל30 בשתי אכילות הכתוב מדבר שהוא אכילת מזבח ואכילת כהנים שכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים31 שאכילת כהנים ז"ע אכילת אדם שמעורר אכילת אדם העליון שגבוה יותר מאכילת מזבח כמש"ש באריכות, ע' בהג"ה לד"ה מזמור לתודה, וקרבנות שהם נשרפי' כמו תריגפרים הנשרפי' ושעירי' הנשרפים33 וכל העולות34 נכללים הכל באש שלמעלה, וצ"ל ענין בחי' עלייתם ע"י האש, והענין הוא ע"פ מה שנודע ששרש כל הנפשות הוא מבחי' ממכ"ע אפי' נה"א שבאדם, וכ"ש כל נפשות הבע"ח וכן נפשות הצומח ודומם שכולם יש להם חיות המחי' אותם, ואמנם גוף הבע"ח וכן גוף הדומם וצומח זה א"א שיתהוה מבחי' ממכ"ע בדרך עו"ע36 שאם הי' <51>

רבבות מדרגות השתלשלות לא הי' מתהוה בחי' התהוות הגשמיות מהרוחני' עד שגם החוקרי' כתבו שהתהוות הגשמיות מהרוחניות37 אין לך בריאה יש מאין גדול מזה אלא שהם מדמים רק שנברא יש מאין שמבחי' רוחני' זו עצמה המחי' נברא זה נעשה בדרך יש מאין גם גופו הגשמי אשר באמת לא כן הוא שאין בכח בחי' אין זה להוות גשם הגוף, אלא שזהו מבחי' אוא"ס הסוכ"ע35 הכל יכול וגשמיות ורוחניות שוין ממש לפניו כו', וע"כ בכחו הא"ס ברא גשם של כל נברא כו', ולכן סדר עלייתו שמתעלה אחר שהקדיש אותו המקדש באו"מ שלו ע"י דבורו כנ"ל תחילה צריכין לשחוט אותו דהיינו להוציא חיותו שהדם הוא הנפש38, ולהיות כי זהו מבחי' ממכ"ע דהיינו הכלי שבו הי' מלובש כח הנפש מבחי' ממכ"ע נצטוינו שיזרוק הכהן הזאות ממנו בדרך היקף להעלותו לבחי' סוכ"ע, וזהו דקדוק לשון חז"ל עלה בכבש ופנה לסובב39, והעיקר בקרבנות הוא בחי' הדם והגוף שהוא מבחי' סוכ"ע, ואמנם כשנבין בפרטיות בחי' פרטי הגוף שמה שמתגדל ומתרבה בשרו וחלבו וריבוי דמו בזה יש כח בחי' ממכ"ע ג"כ שאם לא הי' חי לא הי' מתגדל בשרו, שהרי כשאינו בשלימות בבריאותו מתנונה והולך, שנמצא כל בחי' גידול בשרו יש בזה תערובות חלק חיות נפשו המחי' אותו, ולכן גם לאחר ששחטו אותו ופסקו חיותו עכ"ז נשאר מה שכבר נתגדל בעודו בחיים, וגם בחי' ציור אבריו והתכללותו בשר גידי' ועצמות ועור החופה אותם זהו כדוגמת בחי' התיקון, אלא שבכלליות ציורו נשתנה הבהמה להיות ראשו וזנבו שוה40 להורות על שרשו שהוא מבחי' עיגולים דתהו, ואינו כמו האדם שמהלך בקומה זקופה דוגמת בחי' יושר דתיקון אלא כדוגמת בחי' העיגולי' דתהו, אך פרטי תרידכל הציור שבו זהו כדוגמת בחי' התיקון שהרי בתהו לא הי' התכללות כלל, ולכן צריכים לשרוף אותן שיתבטל צורתה41 לגמרי ולא ישאר ממנה כ"א האפר שזהו כמו בתחילת ברייתה שהכל הי' מן העפר42, והארץ שרשה מכח הא"ס הסוכ"ע, ולכן במח' ארץ קדמה לשמים43 כו', להיותה מבחי' ומדריגה היותר עליון שבתהו שקדם לבחי' התיקון, ולכן כאשר נתבטל לגמרי מכל וכל ולא נשאר כ"א בחי' שרשו האמיתי שהוא האפר שזהו מבחי' העפר שממנו נוצר גופו כו' אז יוכל בחי' אפר זה להיות יסוד על בחי' מזבח הפנימי שענין בחי' העבודה בבחי' מזבח הפנימי הוא ענין יותר נעלה שלא בערך נגד בחי' העבודה דזבח והקרבת הקרבנות כמשי"ת44. ועכ"ז הוא יסוד לבחי' מזבח הפנימי כו', שלבא לבחי' זו א"א כ"א ע"י קדימת זביחת הזבח כו'.

קיצור. וסדר העלאת הקרבן תחלה צריך האדם להמשיך עליו או"מ ע"י שמקדישה בפה ואח"כ הזיית הדם שבו הנפש ממכ"ע, והאפר עיקר בחי' סוכ"ע, והוא היסוד לבחי' מזה"פ כמשי"ת.

<52>

והנה אילו ש"י לא ראה אברהם עד שהעקיד את יצחק בנו ע"ג המזבח ממעל לעצים אז כאשר א"ל המלאך בשם ה' אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה אז וישא אברהם את עיניו וירא את האיל45, וכמשנ"ת לעיל46 שהאיל הי' נאחז בסבך עד שפשט ידו בטליתו של אברהם כמשנ"ת שם, והענין הוא ג"כ בעבודה שכשהי' האדם47 מביא עולתו הי' צ"ל הקרבת נפשו לה' שתעלה לה' ע"י הקרבת קרבן זה ושיעלה נפשו בעילוי אחר עילוי לבא לדבקה בה' אחד וז"ע סמיכת ידו על ראש העולה48 שסומכה ונשען שע"י קיום מצותו49 ית' שציונו להקריב עולה וזבח וע"י שרוצה בכל לבו להתקרב אליו ית' עי"ז יתעלה נפשו בעילוי אחר עילוי, וכשם שע"י הקרבן מתקרבי' כל הכחות והשמות50 למעלה כו' מחמת עוצם הגילוי מבחי' אורות דתהו כנ"ל כן יתקרב נפשו לבוא לדבקה בו ית' כו', ועכשיו תפלה במקום קרבנות51 תקנו52, ותיקנו לומר תחלה פ' הקרבנות תרה"ד וקרבן התמיד ושארי קרבנות צבור וקרבן יחיד53 בכדי שיתעלה נפשו, ובעבודה ענין תרה"ד הוא בחי' תרטושפלות והכנעת החומר54 בתיקון חצות זמן תרומת הדשן55 ולהיות בבחי' מרירות על עוצם ריחוקו, ומ"מ יתרחק מן העצבות כ"א בבחי' מרירות56 לבד, כי העצבות זהו אסקופה הנדרסת57 לכל העוונות כו' כ"א מרירות לבד שעי"ז נמשך התעוררות רח"ר על נפשו הנדכאה מחמת ריחוקה כו', ושוב באמרו פ' הקרבנות הנה ארז"ל כל העוסק בתורת עולה58 כאלו הקריב עולה שברוחניות מתעלה נפשו עד שמודה לה' ואו' הודו לה' קראו בשמו59, ולכאו' גם בקומו משנתו אומר מודה אני60, אך הענין הוא שמודה אני צ"ל גם קודם שנטל ידיו מפני שאין בהם הזכרת השם61 כלל, אלא שההודאה שאו' מודה אני הוא שאיננו נפרד מאחדותו ויחודו, שענין הודאה זו הוא שמודה שכן הוא הגם שאינו62 מבין כלל, שהוא הודאה כלליות, והודאה זו פעולתה הוא להורות שאינו נפרד כלל, רק מפני העדר ידיעתו לגמרי הוא מודה שכן הוא ולכן אומר לפניך שכולל כל פרטי פרטיות אבל הוא אינו פורט אותם מפני העדר ידיעתו עדיין שהרי הוא כקטן שנולד דמי63 ויותר מזה כמו שכעת נברא ונוצר מחדש, ואין שום נברא שיודע עדיין לאמן אותו כו' שהרי זולתו ג"כ נברא ונוצר מחדש כעת, ולכן התחדשות זו הוא יותר חדש מקטן שנולד שיש מי שיאמן אותו ויגדלו ויעשה לו הצריך לו, משא"כ בקומו בבקר כשמתחיל להאיר ה"ז כמו תחילת ברה"ע וכל מין האנושי נברא ונוצר מחדש, רק מפני שנוצר בדעת אומר מודה אני לפניך בכלל היינו שאינו נפרד כו', אבל מה שאו' אח"כ הודו להוי' קראו בשמו הנה הוא פורט שבשם הוי' לעוצם קדושתו א"א להיות בו השגה כ"א הודאה שמודה על האמת שכן הוא מאחר שההשגה מושלל ממנו לכן מודה הוא וא"כ הודאה זו קרובה <53>

להשגה שגם מה שא"א להשיג בו זהו ג"כ להשגה תחשב64 כו', וגם כי ע"י הודאה תרטזזו ממשיך ש' הוי', קראו בשמו פי' שבבחי' ש' דהוי'65 הוא בחי' מל'64 שהש' הוא אד'66 או68 אלקי'67 זה יכולים לקרות כו', ונמצא כי זהו השגה כמו שהוא באמת לאמיתו, והיינו אחר שכבר בירך ח"י ברכות דברכת השחר69 ועל כל פרטי החיות ודברים הנצרכים לו בירך את השם הגם שאינו מבין פרטיות ש' הוי' כו', אמנם זה יודע שפי' הוי' הוא ל' מהוה70, וע"כ על מה שהוא מחי' אותו מחדש וא"ת מחי' אלא מהוה71 ע"ש מברך72 את הוי' המהוהו כו', ואח"כ אומר פ' הקרבנות ונשלמה פרים שפתינו73 וכל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה שנעשה קרוב מעט עכ"פ בל"א74 נענטער, ואז יוכל לומר שבש' הוי' לא שייך רק בחי' הודאה לבד, ובשמו יפעול הקריאה מפני שזהו בחי' כח הפועל בנפעל75, ואז מתחיל לעלות בסולם, וכמ"ש סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה76, פי' השמימה כי בשמים וארץ יש ב' בחי' כמ"ש האזינו השמים ותשמע הארץ77, וישעי' אמר שמעו שמים78 והאזיני ארץ, שנת' במ"א שנבואת ישעי' הי' בבריאה79, אך כל נבואה שרשה מאצי'80 א"כ תריזשו"א שא' ישעי' זהו זו"נ דאצי'81 שהמדות מקיפי' את הדבור82 כמו שמים שמקיפי' את הארץ כו', אבל משה א' השמים והארץ בה' הידיעה להיות ששמים וארץ שא' זהו חו"ב82 שכמו המדה מקפת הדבור כן הבינה נק' ארץ83, רק שהיא ארץ עילאה, והחכ' הוא שמים84, שמים הוא אש ומים, מים הוא בחי' חכ'86 והחכ' יש בה קצת דין כמ"ש החייט87 זהו אות א' מתיבת אש88 כו', וגם שמים הוא שם מים85 שקאי על מי החכ' כו', ויש עוד בחי' הגבוה מב' בחי' שמים אלו והוא בחי' שמי השמים שזהו בחי' הכתר89 שכולל כלליות הכל כו', וכאן בסולם הנ"ל דתפלה אמר וראשו מגיע השמימה שכולל כל בחי' שמים אפי' בחי' שמי השמים ג"כ וכמ"ש במ"א בענין מי יעלה לנו השמימה90 בד"ה בעצם היום הזה91, רק תחילתו הוא מוצב ארצה שמתחיל מדברים תחתונים שבברכת השחר מברך שלא עשני כו' עבד ואשה כו', וכנודע מענין ד' שליבות שבסולם שהוא עד ב"ש, וב"ש עד בק"ש93 ובק"ש וק"ש, ותפלה92, שכאשר מבין שבש' הוי' שייך רק הודאה לבד ושעי"ז ממשיכי' אז94 מתחיל לזמר עריצים95 ולהכרית כל החוחים והקוצים המונעי' ומעכבי' כמו שכורתים בגן את תריחהזמורות שנתקלקלו בכדי שהעצים החיים יצמחו בטוב יותר, וכן הוא באדם שנמשל לעץ כמ"ש כי האדם עץ השדה96 צריך להכרית כל החוחים והקוצים המונעים ומעכבים את גידול וצמיחת האילן שאינו יכול לעלות הגבה למעלה כו', ושוב מתבונן בבק"ש בבחי' ביטול המלאכים איך שהם בטלים בתכלית השרפי' אומרים קדוש ג"פ97 עד שמזכירים את הוי' כו' והאופנים מתנשאי' לעומתם ואו' ברוך98 וכמשנ"ת במ"א ההפרש שביניהם שהשרפים רוצים להתעלות והאופנים רוצים שיומשך להם99 המשכת אלקות, וע"י הרעש שלהם ממשיכי' ממקומו ממקורו <54>

ושרשו100 ע"י הרעש ותי' ברוך כבוד ה' ממקומו ר"ת בכי"ם101 שהוא הבכי' על העדר ההשגה, וכ"ז מפני כי בכאו"א מישראל יש ב' נפשות102 נה"א ונה"ב, הנה"א היא חלק אלק' ממעל103, והנה"ב היא משמרי האופנים104, ועיקר ירידת הנשמה בגוף הוא בשביל בירור נה"ב105 שגם הוא יבא לדבקה בו, והוא מהתהו שקדם לתיקון כמו הבהמה הגשמי' רק שנה"ב שבאדם הוא מפני שור שבפני אדם106 או מפני אדם שבפני שור107 ולכן108 ע"י ההקרבה שמקריבין הנה"ב לשרשה ומקורה נמשך בחי' אורות דתהו בכלים דתיקון כו', ולכן כאשר רואה שרשו ומקורו בטל לאלקות עי"ז פועל בו ג"כ הביטול כו', ולכן אח"כ באמרו ק"ש בא לבחי' מס"נ באחד109 ובשכמל"ו שהם ב' בחי' הביטול דנה"א ונה"ב110 כו', עד שאח"כ יוכל להמשיך בשמ"ע בח"י ברכאן דצלותא111 המשכת אלקות באמרו בא"ה שיתברך ויומשך כל צרכי האדם בי"ב אמצעית שאדם שואל בהם צרכיו כו', ע"י שמקדים תחלה ג' ברכות ראשוני'112, תריטובכלל הוא בחי' היחוד עליון עד שבשים שלום נמשך הטפה113 כנודע כו', וכלליות ענין התפלה היא במקום תמידין114 שהוא במקום קרבן צבור שעולה ונכלל כו' כנ"ל באריכות, כ"ה עכשיו העבודה שבלב זו תפלה115 להעלות נפשו הבהמית שתוכלל למעלה מעלה כמו הקרבן, וה"ז נעשה ג"כ יסוד על מזבח הפנימי, והיינו שהאפר116 דנפשו הבהמית פי' מה שמבטל נפשו מכל וכל עד שנעשה בבחי' עפר ואפר ממש, וזהו שאומרים אחר סיום שמ"ע ונפשי כעפר117 לכל תהי' שזהו בחי' העפר דוגמת האפר דאיל של יצחק, כך ע"י שנשרף נפשו בשלהובא דרחימותא118 נעשה יסוד על מזבח הפנימי כו'.

קיצור. שעכשיו תפלה כנגד תמידין, תרה"ד ז"ע תיקון חצות, ובתפלה ד' שליבות לעלות עד השמימה גם בחי' שמי השמים בכלל עד שאו' ונפשי כעפר לכל תהי' שזהו בחי' האפר דאילו ש"י שהוא יסוד מזה"פ.

הערות

עמוד תריא

  1. 1. ויאמר ה' אל אברם לך לך : אודות מאמר זה רשם כ"ק אדמו"ר בספר התולדות של כ"ק אדמו"ר מהר"ש (קה"ת תש"ז ע' 53): להקדיש בפה כו' הזיית הדם ממכ"ע, אפר סוכ"ע כו' תרומת הדשן, תיקון חצות כו' ד' שליבות — ב' קיצורים. להתחלת המאמר ראה זהר לך פ, א. ראה גם לקמן מאמר ד"ה ויבן מזבח לה' הנראה אליו. אוה"ת לך כרך ד ע' 1368. ע' 1376 ואילך. סה"מ תרל"ג ח"א ע' רצג ואילך. וש"נ. ראה גם בענין המזבחות לקו"ש לך כרך ל ע' 36 ואילך. חלק הפתיחא עד פיסקא ועפ"ז יובן — ראה לקמן הערה 18 — לא נמצא בהמשך יונתי הנדפס. מאמר זה כנראה הובא בסה"מ תרמ"ד ע' רמט ושם: בד"ה ביום השמיני עצרת (מ"א) ממאמר ד"ה יונתי (מ"ם) בענין הודו לה' — וכנראה כוונתו למאמר דידן ראה לקמן הערה *64. הנחת* כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מדרוש זה נדפס לקמן (בחלק הנחותיו).
  2. 2. ויאמר.. לך לך. . אראך : לך יב, א.
  3. 3. והא' בנה. . שכם. . לה' הנראה אליו : שם יב, ו-ז.
  4. 4. ההרה בנה. . ויבן מזבח לה' : לך שם ח [ושם: ויבן שם מזבח]. [ועד"ז במזבח הג' שבב"ר שם — לך יג, יח].
  5. 5. ויבן שם אברהם את המזבח : וירא כב, ט.
  6. 6. ויקרא אליו מלאך ה' : שם כב, יא.
  7. 7. אל תשלח ידך אל הנער : וירא שם יב.
  8. 8. ואילו של יצחק : ראה פדר"א רפי"ט. תויו"ט אבות פ"ה, מ"ו.
  9. 9. ואילו של יצחק. . שהעקיד את יצחק : וירא שם, יג.
  10. 10. בפדר"א שפשט האיל את ידו : ספל"א. ראה בהערה שלאח"ז.
  11. 11. בד"ה שובה ישראל : נדפס לעיל — ראה שם על יד ובהערות 24 ואילך.
  12. 12. מאפר. . יסוד על מזבח הפנימי : ראה שם ובהערות 12-14.
  13. 13. נת"ל : במאמר ד"ה ביום השמיני עצרת.
  14. 14. ריח ניחוח לה' : ויקרא א, ט. ראה גם לקו"ש ויקרא כרך לב ע' 1 ואילך.
  15. 15. שם אלקי' אינו מועיל הקרבן : ראה זהר משפטים דק"ח ע"א. ויקרא ה, א. לעיל מאמר ד"ה ביום השמיני עצרת ובהערה 17.
  16. 16. זבחי אלקים רוח נשברה : תהלים נא, יט. ראה גם אגה"ת פ"ז. תניא פי"ז.
  17. 17. ונדכה : ראה גם לעיל המשך יונתי ובהערה 553.

עמוד תריב

  1. 18. ולהבין כ"ז צריך להקדים תחלה : מכאן נמצא גם בהמשך יונתי הנדפס ושם הפתיחה: ועפ"ז יובן.
  2. 19. הקרבן. . להקדישו בפה : ראה רש"י ותוס' מעילה ח, א (במשנה). (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 23 ואילך. לקו"ת מטות פג, ב. מאמרי אדה"ז תקס"ד ע' קצה. תקס"ז ע' רפט. ע' רצא ואילך. ע' רצט. סה"מ תרכ"ט ע' שסא. מאמר ד"ה להבין מ"ש בר"ה זה היום תחלת מעשיך נצו"י תשי"ג. לקו"ש נצבים כרך יט ע' 532. לקולו"י אגרות ע' שא וע' דש ואילך.
  3. 20. שבהמה בגימ' ב"ן : ראה תניא ספמ"ו. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' ד. וש"נ.
  4. 21. שאדם בגימ' מ"ה : ראה ע"ח שער התיקון ש"י, פ"ג. לקו"ת ושער הפסוקים להאריז"ל בראשית ג, כ. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תקסז ובהנסמן במ"מ לשם. תו"ח בראשית ט, א הערה 14.
  5. 22. שמ"ה מברר ב"ן : ראה ע"ח שער טנת"א ש"ה, פ"א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' ה. וש"נ. ח"ב ע' תקעג ואילך. ח"ד ע' א'ריג ואילך.
  6. 23. התהו שקדם במעלה על בחי' התיקון : ראה לעיל מאמר ד"ה ביום השמיני עצרת ובהערה 51.
  7. 24. שלצורך אכילת. . הותר שחיטת. . בע"ח : פ' ראה יב, כא. סהמ"צ להרמב"ם מ"ע קמו. רמב"ם הל' שחיטה רפ"א.
  8. 25. הותר. . ונחירת בע"ח : נח ט, ג-ד. חולין יז, א. לג, א.
  9. 26. האדם שהוא בחיר הנבראי' : ראה גם עבודת הקודש חלק התכלית פ"ב — פ"ו. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פט"ו. וש"נ.
  10. 27. ארי' דאכיל קרבנן : ראה זהר בהקדמה ו, ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תקלא. וש"נ. שה"א עט, ב הערה 13. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פ"ה.
  11. 28. ימין מקרבת : סוטה מז, א.
  12. 29. לאכללא שמאלא בימינא : ראה זהר ר"פ קרח.
  13. 30. ואם האכל יאכל : צו ז, יח. זבחים יג, ב. ראה לקו"ת צו ז, ד ואילך. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פ"ז. וש"נ.
  14. 31. שכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים : פסחים נט, ב. רמב"ם הל' מעשה הקרבנות פ"י, ה"א. לעיל שם. וש"נ. 32)בהג"ה לד"ה מזמור לתורה: אוה"ת תהלים כרך ב ע' תתקפו בשולי היריעה. ראה גם (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 47.

עמוד תריג

  1. 33. פרים הנשרפי' ושעירי' הנשרפים : לשון המשנה זבחים מז, סע"א.
  2. 34. וכל העולות : ויקרא א, ט. רמב"ם הל' מעשה הקרבנות רפ"ו.
  3. 36. עו"ע : ראה גם רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ב, ה"ו. לקו"ת ברכה צה, ב (הנזכר בספרים). שה"ש א, ב (כמ"ש בספרים).
  4. 37. החוקרי' כתבו שהתהוות הגשמיות מהרוחניות : ראה עקרים מ"א, פכ"ג. מ"ד, פ"ג. תו"א מג"א צ, ב. לקו"ת פ' ראה כ, ד. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פ"ד. וש"נ.
  5. 35. כל הנפשות. . ממכ"ע. . גוף. . אוא"ס הסוכ"ע : ראה לעיל מאמר ד"ה ולקחתם לכם רפ"ג. ד"ה סוכה שחמתה מרובה מצלתה ובהערה 25.
  6. 38. שהדם הוא הנפש : פ' ראה יב, כג.
  7. 39. עלה בכבש ופנה לסובב : זבחים נג, רע"א במשנה. ראה גם מאמרי אדה"ז הנחות הר"פ ס"ע נד בשם מורי [ הה"מ ]. לקו"ת פינחס עח, סע"ד. סה"מ תרכ"ט ע' קיז. (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 60.
  8. 40. הבהמה להיות ראשו וזנבו שוה : ראה גם לעיל המשך יונתי פ"ד. וש"נ.
  9. א. מובא גם באוה"ת יתרו ע' תתסג. ביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' תסט.

עמוד תריד

  1. 41. צורתה : בהמשך יונתי הנדפס: צורתן.
  2. 42. שהכל הי' מן העפר : קהלת ג, כ.
  3. 43. ארץ קדמה לשמים : חגיגה יב, א.
  4. 44. מזבח הפנימי. . דזבח והקרבת הקרבנות כמשי"ת : ראה לקמן מאמר ד"ה ולהבין שרש ענין בחי' מזבח הפנימי.
  5. 45. וישא אברהם. . וירא את האיל : וירא כב, יג [ושם: והנה איל].
  6. 46. וכמשנ"ת לעיל : ראה מאמר ד"ה שובה ישראל.
  7. 47. שכשהי' האדם : בהמשך יונתי הנדפס: שכשהאדם הי'.
  8. 48. סמיכת ידו על ראש העולה : ויקרא א, ד. ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה סמוכים לעד פ"ג.
  9. 49. מצותו : בהמשך יונתי הנדפס: מצותיו.
  10. 50. הקרבן מתקרבי' כל הכחות והשמות : נסמן לעיל מאמר ד"ה ביום השמיני עצרת הערה 19.
  11. 51. יתקרב. . תקנו : בהמשך יונתי הנדפס: מתקרב. . תקנום.
  12. 52. תפלה במקום קרבנות תקנו : ברכות כו, א-ב. ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' ד. וש"נ. אוה"ת תשא ע' א'תתפג.
  13. 53. תחלה פ' הקרבנות. . וקרבן יחיד : ראה גם שו"ע אדה"ז מהדו"ת הלכות השכמת הבוקר ס"א, ס"י. (מהדו"ק) הלכות הנהגות אדם בבקר ס"א, סי"א ואילך. הל' ברכות השחר סמ"ח, ס"א וס"ב. ס"נ, ס"א. סידור אדה"ז במקומו.

עמוד תרטו

  1. 54. תרה"ד. . שפלות והכנעת החומר : ראה גם לקו"ת סוכות עט, ב. סה"מ תרכ"ט ע' קסו. וש"נ. (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 75.
  2. 55. בתיקון חצות זמן תרומת הדשן : ועד"ז בסה"ש תש"ג ע' 126. לקמן בהנחה כאן על יד הערה 74. חצות זמן תרומת הדשן — ראה יומא כ, א. כב, א. כז, ב תוד"ה איכא. לג, א תוד"ה אביי. שו"ע אדה"ז (מהדו"ק) שם סי"ג בסופו. ראה גם לקמן בהנחה כאן על יד הערה 73 [בחצות לילה]. סה"מ תרל"ב ח"ב ע' תרו [אחר חצות]. סה"מ תרל"ג ח"ב ע' תקעג [בחצות לילה]. תרכ"ט שם [בחצות לילה].
  3. 56. העצבות. . מרירות : ראה תניא פל"א.
  4. 57. אסקופה הנדרסת : ערובין צח, א. ראה גם מאמרי אדה"א נ"ך ע' לא ואילך. וש"נ.
  5. 58. כל העוסק בתורת עולה : ראה מנחות קי, א. לקו"ש מסעי כרך יח ע' 413. וש"נ. ערב פסח כרך לב ע' 37. וש"נ.
  6. 59. הודו לה' קראו בשמו : דהי"א טז, ח. ראה גם המשך תער"ב ח"א ע' תריט. מאמר ד"ה אני לדודי תשט"ו.
  7. 60. בקומו משנתו אומר מודה אני : ראה שו"ע אדה"ז חאו"ח מהדו"ק ס"א, ס"ה. מהדו"ת ס"א, ס"ו. סידור אדה"ז במקומו (נדפס גם בהוספות למהדורת שו"ע קה"ת). ראה גם המשך תער"ב שם. ד"ה אני לדודי שם.
  8. 61. שמודה אני. . קודם שנטל ידיו. . הזכרת השם : ראה שו"ע וסידור שם. מכתב כ"ח תשרי תשט"ו (אג"ק כ"ק אדמו"ר ח"י ע' כג). ראה גם המשך תער"ב ח"ב ע' תתד.
  9. 62. שאינו : בהמשך יונתי הנדפס: שאיננו.
  10. 63. כקטן שנולד דמי : ע"פ יבמות כב, א.
  11. 64. מה שא"א להשיג. . להשגה תחשב : מ"ש במ"א דבינה עד הוד אתפשטית א"כ צ"ל דגם בבחי' הוד שבהוד מאיר בחי' בינה, י"ל דזה שמשיג שהדבר מופלא ואינו מושג אצלו ה"ז ג"כ קצת השגה כמ"ש במ"א בד"ה ביום השמיני עצרת (מ"א) ממאמר ד"ה יונתי (מ"ם) בענין הודו לה' באופן הא' נר"ל שכן כוונתו יעו"ש — סה"מ תרמ"ד ע' רמט.
  12. ב. נדפס גם בסה"מ תרל"ג ח"ב ע' תקעג.
  13. ג. כנראה כוונתו למאמר דידן.

עמוד תרטז

  1. 65. דהוי' : בהמשך יונתי הנדפס: הוי'.
  2. 64. קראו בשמו. . בחי' מל' : ראה מאמרי אדה"ז הקצרים ע' רצז. אוה"ת סידור ע' ט וע' יב. ראה גם ד"ה אני לדודי שם.
  3. 66. מל'. . אד' : ראה זהר ויקרא יא, א. מאמרי אדה"א בראשית ע' קצז. וש"נ. תו"ח נח סד, ג הערה 44.
  4. 68. אד' או אלקי' : ראה לקו"ת ש"ש סה, ד (ומציין למ"ח). סה"מ תרכ"ז ע' מב. וש"נ. המשך תער"ב ח"א ע' תריט.
  5. 67. מל'. . או אלקי' : ראה זהר בראשית כב, א. אחרי סה, א. תו"ח וארא ח"א עה, ב הערה 202.
  6. 69. ח"י ברכות דברכת השחר : ראה גם לעיל המשך יונתי הערה 595.
  7. 70. הוי' הוא ל' מהוה : ראה גם לעיל מאמר ד"ה ביום השמיני עצרת ובהערה 11.
  8. 71. וא"ת מחי' אלא מהוה : ראה שער היחוה"א פ"ב ובמ"מ, הגהות והע"ק שם. הערה בסה"מ תש"ד ע' 20.
  9. 72. ע"ש מברך : כ"ה גם בהמשך יונתי הנדפס.
  10. 73. ונשלמה פרים שפתינו : הושע יד, ג.
  11. 74. בל"א : בלשון אידיש. ראה שיחת ליל הושע"ר תשנ"ב אות ג (שיחות קודש ע' 165 ואילך). ליל שמח"ת קודם הקפות תשנ"ב — סה"ש תשנ"ב ח"א ע' 38 בשולי הגליון להערה 20. לקו"ש משפטים כרך כא ע' 448 הערה 15.
  12. 75. כח הפועל בנפעל : בלקו"ת שלח מז, א: בספרים. ראה הנסמן במ"מ לשם. ספר הישר (לר"ת ) סוף ש"ג.
  13. 76. סולם מוצב ארצה. . השמימה : ויצא כח, יב.
  14. 77. האזינו השמים ותשמע הארץ : האזינו לב, א. ראה גם (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 102. לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה גדולה מילה על יד הערה 6 ואילך.
  15. 78. וישעי' אמר שמעו שמים : ישעי' א, ב.
  16. 79. שנבואת ישעי' הי' בבריאה : ראה לקו"ת להאריז"ל ישעי' פ"ו. לקוטי הש"ס להנ"ל יבמות מט, ב ד"ה מנשה. תו"ח בא ח"א קיד, סע"ג. וש"נ. סה"מ תרמ"ז ע' קלו. ע' קמב. סה"מ ליקוט ח"ג (מאמר ד"ה בגמ' יבמות. . ע"פ ואראה תרמ"ט) ע' ו.
  17. 80. כל נבואה שרשה מאצי' : ראה גם לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה משה קבל תורה מסיני בסופה. וש"נ.

עמוד תריז

  1. 81. שו"א. . זו"נ דאצי' : ראה מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"א ע' יב. אוה"ת לך כרך ד ס"ע תשכה ואילך . מאמרי אדמו"ר הצ"צ הנחות תרי"ד ע' ג. סה"מ תרכ"ו ע' כז. תרל"ח ע' קעז. וש"נ. (ע' שפד. הנחות שבהערה 77).
  2. 82. שהמדות מקיפי' את הדיבור : ראה גם מאמרי אדמו"ר הצ"צ הנחות תרי"ד ע' ג. סה"מ תרכ"ו ס"ע כו ואילך. תרל"ח ע' שפד.
  3. 82. ששמים וארץ. . חו"ב : ראה מאמרי אדה"ז תקס"ג שם ע' יג ואילך. אוה"ת לך־ מאמרי אדמו"ר הצ"צ־ סה"מ תרכ"ו הנ"ל. סה"מ תרל"ח ע' שפד. הנחות שבהערה 77. המשך תער"ב ח"א ע' רסד.
  4. 83. הבינה נק' ארץ : ראה (בנוסף להערה שלפנ"ז) לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו ובהערה 291.
  5. 84. והחכ' הוא שמים : ראה (בנוסף להערה 82) אוה"ת לך הנ"ל ע' 1450 ואילך.
  6. 86. מים הוא בחי' חכ' : ראה תניא פ"ג ובמ"מ הגהות והע"ק שם. תו"ח בשלח ח"א קמג, ב ובהערה 91.
  7. 87. והחכ'. . דין כמ"ש החייט : ראה תו"א בראשית ה, ד. לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה כי הנה יוצר הרים ובהערה 37.
  8. 88. אות א' מתיבת אש : ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו ובהערה 1038.
  9. 85. שמים הוא אש ומים. . שם מים : ראה חגיגה יב, סע"א. רש"י בראשית א, ח.
  10. 89. שמי השמים. . הכתר : ראה מאמרי אדה"ז תקס"ג שם ע' יד. אוה"ת לך שם ס"ע תשכו. מאמרי אדמו"ר הצ"צ הנחות תרי"ד ע' ד . ראה גם (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 116. סה"מ תרכ"ו שם. ראה גם הגהת ר' הלל בפלח הרמון תזריע ריש ע' קנו.
  11. 90. מי יעלה לנו השמימה : נצבים ל, יב.
  12. 91. בד"ה בעצם היום הזה : ראה אוה"ת שם. (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 100. לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה גדולה מילה על יד הערה 22.
  13. 93. בק"ש : ברכות ק"ש.
  14. 92. ד' שליבות שבסולם. . ותפלה : ראה לקו"ת בשלח ב, ב. (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן ובהערות 117-118.
  15. 94. ממשיכי' אז : כ"ה גם בהמשך יונתי הנדפס.
  16. 95. לזמר עריצים : ע"פ ישעי' כה, ה. ראה גם לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה בן פורת יוסף הא' ובהערה 33.
  17. ד. אלא ששם מפרש זה על מה שאמר משה (האזינו השמים ותשמע הארץ) ומציין לזח"ג ואתחנן דרס"ג ע"א.
  18. ה. ושם: הן לה' אלוקינו השמי' ושמי השמי' — עקב י, יד [ושם: אלקיך].

עמוד תריח

  1. 96. כי האדם עץ השדה : פ' שופטים כ, יט.
  2. 97. השרפי' אומרים קדוש ג"פ : ישעי' ו, ג. ברכת יוצר. ראה חולין צא, ב. ובתוד"ה ברוך (שם צב, רע"א).
  3. 98. והאופנים. . ברוך : יחזקאל ג, יב. ברכת יוצר. ראה חולין צב, רע"א ובתוד"ה ברוך. ראה גם סה"מ תרל"ד ע' רנד.
  4. 99. ההפרש שביניהם שהשרפים. . להתעלות והאופנים. . שיומשך להם : ראה לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פ"ג.
  5. 100. ממקומו ממקורו ושרשו : ראה גם לעיל המשך זאת חנוכת המזבח שם ספ"ז ובהערה 126.
  6. 101. ברוך כבוד ה' ממקומו ר"ת בכי"ם : ראה ע"ח שער הכללים פ"ב. כנפי יונה ח"ב ס"ב. עשרה מאמרות הובא בשל"ה תורה שבכתב צאן יוסף ש, ב. עמה"מ שער קרית ארבע שי"ד, פ"ה (פב, א).
  7. 102. ב' נפשות : ראה תניא פ"א.
  8. 103. הנה"א היא חלק אלק' ממעל : ראה איוב לא, ב. תניא רפ"ב. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו הערה 395.
  9. 104. והנה"ב היא משמרי האופנים : ראה לקו"ת ויקרא ב, ב. האזינו עד, ג.
  10. 105. ועיקר ירידת הנשמה. . בירור נה"ב : ראה תניא פל"ז. תו"א וישב כט, ב. לקו"ת האזינו עד, ג.
  11. 106. שנה"ב שבאדם. . מפני שור שבפני אדם : ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'רז. וראה גם סה"מ תרכ"ט ע' קכח.
  12. 107. שנה"ב שבאדם. . מפני אדם שבפני שור : ראה גם שערי אורה ח, א הערה 15. סה"מ תרל"ח ע' לט. וש"נ.
  13. 108. ולכן. . ולכן : בהמשך יונתי הנדפס: לכן. . לכן.
  14. 109. מס"נ באחד : ראה זהר רע"מ משפטים קיט, א. צו לג, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תו. וש"נ. שמות ח"א ע' רעח ואילך. הנחות תקע"ז ע' שא.
  15. 110. מס"נ באחד ובשכמל"ו. . דנה"א ונה"ב : ראה סה"מ תרכ"ט ע' רז ואילך ובהנסמן בריש המאמר שם.
  16. 111. ח"י ברכאן דצלותא : זהר בראשית כו, א.
  17. 112. ראשוני' : בהמשך יונתי הנדפס: ראשונות.

עמוד תריט

  1. 113. שבשים שלום נמשך הטפה : ראה פע"ח שער העמידה ש"ט, פ"כ.
  2. 114. התפלה היא במקום תמידין : ראה ברכות כו, ב. לקו"ת פינחס עז, ג.
  3. 115. העבודה שבלב זו תפלה : ראה ספרי (ופרש"י) עקב יא, יג. תענית ב, סע"א. רמב"ם ריש הלכות תפלה. אוה"ת עקב ע' תרח.
  4. 116. שהאפר : בהמשך יונתי הנדפס: שהעפר.
  5. 117. שאומרים אחר סיום שמו"ע : ראה (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 135 ואילך.
  6. 118. בשלהובא דרחימותא : זהר קדושים פד, א.

מצוטט בעמוד אחד

תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 1
  1. תרמ"א ‹ מאמרים ‹ הים ראה וינוס ‹ רנה סה"מ תר"ם ח"ב ע' תריז