תריב
ולהבין כ"ז צריך להקדים תחלה18 סדר ֶ העלאת הקרבן שהאיש המקריב אותו צריך להקדישו בפה19 דוקא, ואח"כ שוחטין אותו כו' ומעלה אותו הכהן ע"ג המזבח, והענין הוא בהיות ידוע שבהמה בגימ' ב"ן20 שהוא בחי' ש' ב"ן המתברר והמברר הוא האדם שאדם בגימ' מ"ה21 שזהו בדוגמא כמו שהוא למעלה שמ"ה מברר ב"ן22, ולכן צריך האדם להקדישו בפה ולומר ה"ז עולה וה"ז קרבן, והיינו כי עם היות שרש הבהמה גבוה מאד נעלה בבחי' התהו שקדם במעלה על בחי' התיקון23 כו' כנ"ל, עכ"ז עצם בחי' הבהמה בנפילתה למטה ה"ה גשמיות ונפלה וירדה כ"כ עד שנעשית בהמה בחי' בע"ח שהוא פחות במעלה נגד מין המדבר עד שלצורך אכילת מין המדבר הותר שחיטת24 ונחירת בע"ח25 כו', ולכן בכדי להעלותה מגשמיותה צריך האדם שהוא בחיר הנבראי'26 והוא בגימ' מ"ה להמשיך עליו אור מקיף בכדי שהמקיף יעלה אותה שתוכל להתעלות ע"י הכהן לשרש שרשה ושתוכלל באש שלמעלה בבחי' ארי' דאכיל קרבנן27 שהוא בחי' ימין מקרבת28 ואגב ז"ע לאכללא שמאלא בימינא29 כו', וע' במ"א בענין ואם האכל יאכל30 בשתי אכילות הכתוב מדבר שהוא אכילת מזבח ואכילת כהנים שכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים31 שאכילת כהנים ז"ע אכילת אדם שמעורר אכילת אדם העליון שגבוה יותר מאכילת מזבח כמש"ש באריכות, ע' בהג"ה לד"ה מזמור לתודה, וקרבנות שהם נשרפי' כמו
הערות
- 18. ולהבין כ"ז צריך להקדים תחלה : מכאן נמצא גם בהמשך יונתי הנדפס ושם הפתיחה: ועפ"ז יובן.
- 19. הקרבן. . להקדישו בפה : ראה רש"י ותוס' מעילה ח, א (במשנה). (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 23 ואילך. לקו"ת מטות פג, ב. מאמרי אדה"ז תקס"ד ע' קצה. תקס"ז ע' רפט. ע' רצא ואילך. ע' רצט. סה"מ תרכ"ט ע' שסא. מאמר ד"ה להבין מ"ש בר"ה זה היום תחלת מעשיך נצו"י תשי"ג. לקו"ש נצבים כרך יט ע' 532. לקולו"י אגרות ע' שא וע' דש ואילך.
- 20. שבהמה בגימ' ב"ן : ראה תניא ספמ"ו. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' ד. וש"נ.
- 21. שאדם בגימ' מ"ה : ראה ע"ח שער התיקון ש"י, פ"ג. לקו"ת ושער הפסוקים להאריז"ל בראשית ג, כ. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תקסז ובהנסמן במ"מ לשם. תו"ח בראשית ט, א הערה 14.
- 22. שמ"ה מברר ב"ן : ראה ע"ח שער טנת"א ש"ה, פ"א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' ה. וש"נ. ח"ב ע' תקעג ואילך. ח"ד ע' א'ריג ואילך.
- 23. התהו שקדם במעלה על בחי' התיקון : ראה לעיל מאמר ד"ה ביום השמיני עצרת ובהערה 51.
- 24. שלצורך אכילת. . הותר שחיטת. . בע"ח : פ' ראה יב, כא. סהמ"צ להרמב"ם מ"ע קמו. רמב"ם הל' שחיטה רפ"א.
- 25. הותר. . ונחירת בע"ח : נח ט, ג-ד. חולין יז, א. לג, א.
- 26. האדם שהוא בחיר הנבראי' : ראה גם עבודת הקודש חלק התכלית פ"ב — פ"ו. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פט"ו. וש"נ.
- 27. ארי' דאכיל קרבנן : ראה זהר בהקדמה ו, ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תקלא. וש"נ. שה"א עט, ב הערה 13. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פ"ה.
- 28. ימין מקרבת : סוטה מז, א.
- 29. לאכללא שמאלא בימינא : ראה זהר ר"פ קרח.
- 30. ואם האכל יאכל : צו ז, יח. זבחים יג, ב. ראה לקו"ת צו ז, ד ואילך. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פ"ז. וש"נ.
- 31. שכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים : פסחים נט, ב. רמב"ם הל' מעשה הקרבנות פ"י, ה"א. לעיל שם. וש"נ. 32)בהג"ה לד"ה מזמור לתורה: אוה"ת תהלים כרך ב ע' תתקפו בשולי היריעה. ראה גם (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 47.
מעילה ח׳ א - הטקסט מספריא
אֲבָל לַאֲכִילָה הוּא דְּלֹא מְרַצָּה.
הַדְרָן עֲלָךְ קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים
חַטַּאת הָעוֹף מוֹעֲלִין בָּהּ מִשֶּׁהוּקְדְּשָׁה, נִמְלְקָה – הוּכְשְׁרָה לְהִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחוּסַּר כִּפּוּרִים וּבְלִינָה.
הוּזָּה דָּמָהּ – חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל, נוֹתָר, וְטָמֵא, וְאֵין בָּהּ מְעִילָה.
גְּמָ׳ קָתָנֵי הוּכְשְׁרָה לִיפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם, וּבִמְחוּסַּר כִּפּוּרִים, וּבְלִינָה. לִיפָּסֵל – אִין, אֲבָל לְטַמּוֹיֵי – לָא.
מַתְנִיתִין מַנִּי? רַבָּנַן הִיא, דְּתַנְיָא: אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: טְבוּל יוֹם
But as for permitting it for eating, in this regard even Rabbi Akiva concedes that the sprinkling of the blood does not effect acceptance.
MISHNA: One who derives benefit from a bird sin offering is liable for misuse of consecrated property from the moment that it was consecrated. Once the nape of its neck was pinched, it was rendered susceptible to disqualification for sacrifice through contact with one who was ritually impure who immersed in a ritual bath that day and is waiting for nightfall for the purification process to be completed, and through contact with one who has not yet brought an atonement offering to complete his purification process, e.g., a zav and a leper, who are not yet permitted to partake of sacrificial meat; and through its blood being left overnight, i.e., if its blood was not sprinkled before sunset.
Once its blood was sprinkled, one is liable to receive karet for eating it due to violation of the prohibition of piggul, and the prohibition of notar, and the prohibition of partaking of sacrificial meat while ritually impure. But there is no liability for misuse of consecrated property, because after the blood is sprinkled it is permitted for priests to partake of its meat and it is no longer consecrated exclusively to God.
GEMARA: The mishna teaches: From the time the nape of its neck was pinched, the bird sin offering was rendered susceptible to disqualification for sacrifice through contact with one who immersed that day, and through contact with one who has not yet brought an atonement offering, and through its blood being left overnight. It can be inferred from here that yes, it is susceptible to disqualification, but it is not fit to render other items ritually impure.
In light of the above inference, the Gemara asks: Whose opinion is expressed in the mishna? The Gemara answers: It is the opinion of the Rabbis, as it is taught in a baraita (Tosefta, Teharot 1:4) that Abba Shaul says: With regard to one who immersed that day,
ספר המצוות, מצוות עשה קמ״ו - הטקסט מספריא
היא שצונו לשחוט בהמה חיה ועוף ואחר יאכל בשרם ושלא יהיה היתר אכילתם אלא בשחיטה. והוא אמרו יתברך וזבחת מבקרך ומצאנך. ולשון ספרי וזבחת מה מוקדשין בשחיטה אף חולין בשחיטה, כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו ודקדוקיה במסכת חולין. (ראה אנכי, קדושה הלכות שחיטה פ"א):
משנה תורה, הלכות שחיטה א׳ - הטקסט מספריא
מצות עשה שישחוט מי שירצה לאכול בשר בהמה חיה ועוף ואחר כך יאכל שנאמר וזבחת מבקרך ומצאנך, ונאמר בבכור בעל מום אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל, הא למדת שחיה כבהמה לענין שחיטה, ובעוף הוא אומר אשר יצוד ציד חיה או עוף וגו' ושפך את דמו מלמד ששפיכת דם העוף כשפיכת דם החיה.
והלכות שחיטה בכולן אחת הן, לפיכך השוחט בהמה או חיה או עוף מברך תחלה אקב"ו על השחיטה ואם לא בירך בין בשוגג בין במזיד הבשר מותר, ואסור לאכול מן השחוטה כל זמן שהיא מפרכסת, והאוכל ממנה קודם שתצא נפשה עובר בלא תעשה, והרי הוא בכלל לא תאכלו על הדם ואינו לוקה ומותר לחתוך ממנה אחר שחיטה קודם שתצא נפשה ומולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה ומניחו עד שתמות ואח"כ יאכלנו.
דגים וחגבים אינן צריכים שחיטה אלא אסיפתן היא המתרת אותן, הרי הוא אומר הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם אסיפת דגים כשחיטת בקר וצאן, ובחגבים נאמר אוסף החסיל באסיפה לבדה, לפיכך אם מתו מאיליהן בתוך המים מותרין, ומותר לאכלן חיים.
זביחה זו האמורה בתורה סתם צריך לפרש אותה ולידע באי זה מקום מן הבהמה שוחטין, וכמה שיעור השחיטה, ובאי זה דבר שוחטין, ומתי שוחטין, והיכן שוחטין, וכיצד שוחטין, ומה הן הדברים המפסידין את השחיטה, ומי הוא השוחט, ועל כל הדברים האלו צונו בתורה ואמר וזבחת מבקרך וגו' כאשר צויתיך ואכלת בשעריך וגו' שכל הדברים האלו על פה צוה בהן כשאר תורה שבעל פה שהיא הנקראת מצוה כמו שביארנו בתחלת חבור זה.
מקום השחיטה מן החי הוא הצואר וכל הצואר כשר לשחיטה, כיצד בושט מתחלת המקום שכשחותכין אותו מתכווץ עד מקום שישעיר ויתחיל להיות פרצין פרצין ככרס, זה הוא מקום השחיטה בושט.
שחט למעלה ממקום זה והוא הנקרא תרבץ הושט או למטה ממקום זה והוא מתחלת בני מעים שחיטתו פסולה, ושיעור תרבץ הושט שאינו ראוי לשחיטה למעלה בבהמה וחיה כדי שיאחז בשתי אצבעותיו ובעוף הכל לפי גדלו וקטנו, ולמטה עד הזפק.
ואי זה הוא מקום שחיטה בקנה משיפוי כובע ולמטה עד ראש כנף הריאה כשתמשוך הבהמה צוארה לרעות, זה הוא מקום השחיטה בקנה, וכל שכנגד המקום הזה מבחוץ נקרא צואר.
אנסה הבהמה עצמה ומשכה צוארה הרבה או שאינס השוחט את הסימנין ומשכן למעלה ושחט במקום שחיטה בצואר ונמצאת השחיטה בקנה או בושט שלא במקום שחיטה הרי זה ספק נבלה.
וצריך השוחט שישחוט באמצע הצואר, ואם שחט מן הצדדין שחיטתו כשרה, וכמה הוא שיעור השחיטה שני הסימנין שהן הקנה והושט השחיטה המעולה שיחתכו שניהן בין בבהמה בין בעוף, ולזה יתכוין השוחט, ואם שחט רוב אחד מהן בעוף ורוב השנים בבהמה ובחיה שחיטתו כשרה.
שחט האחד כולו וחציה השני בבהמה שחיטתו פסולה, רובו של זה ורובו של זה אע"פ שלא שחט מכל אחד מהן אלא יתר על חציו כחוט השערה הרי זו כשרה, כיון ששחט יתר על חציו כל שהוא רובו הוא.
שחט חציו של זה וחציו של זה אפילו בעוף שחיטתו פסולה, קנה שהיה חציו פסוק ושחט על מקום החתוך מעט והשלימו לרוב בין שהתחיל לשחוט במקום השלם ופגע בחתך בין שהכניס את הסכין בחתך והשלימו לרוב שחיטתו כשרה.
כל השוחט צריך לבדוק הסימנין לאחר שחיטה, ואם לא בדק ונחתך הראש קודם שיבדק הרי זו נבלה ואפילו היה השוחט זריז ומהיר.
כל בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע בודאי שנשחטה שחיטה כשרה.
ובאי זה דבר שוחטין, בכל דבר בין בסכין של מתכת בין בצור או בזכוכית או בקרומית של קנה האגם וכיוצא בהן מדברים החותכין, והוא שיהיה פיה חד ולא יהיה בה פגם, אבל אם היה כמו תלם בחודו של דבר ששוחטין בו ואפילו היה התלם קטן ביותר שחיטתו פסולה.
היה התלם הזה מרוח אחת לא ישחוט בה, ואם שחט דרך הרוח שאין הפגימה ניכרת בה שחיטתו כשרה.
כיצד סכין שתבדק בהולכה ולא תרגיש שיש בה פגם וכשתחזיר אותה בהבאה תרגיש שיש בה פגם, אם שחט בה דרך הולכה ולא הביא שחיטתו כשרה, ואם הביא שחיטתו פסולה.
סכין שהיא עולה ויורדת כנחש ואין בה פגם שוחטין בה לכתחלה, וסכין שפיה חלק ואינה חדה הואיל ואין בה פגם שוחטין בה ואע"פ שהוליך והביא בה כל היום עד ששחטה שחיטתו כשרה.
סכין חדה שהושחזה והרי אינה חלקה אלא מגעתה כמגע ראש השיבולת שהוא מסתבך באצבע, הואיל ואין בה פגם שוחטין בה.
התולש קנה או שן או שקצץ צור או צפורן והרי הן חדין ואין בהן פגם שוחטין בהן, ואם נעצן בקרקע לא ישחוט בהן כשהן נעוצין, ואם שחט שחיטתו כשרה.
שחט בהן כשהן מחוברין מתחלת ברייתן קודם שיעקור אותן שחיטתו פסולה, ואע"פ שאין בהם פגם.
לקח לחי בהמה שיש בו שינים חדות ושחט בהן שחיטתו פסולה, מפני שהן כמגל, אבל בשן אחת הקבועה בלחי שוחט בה לכתחלה ואע"פ שהיא קבועה בו.
ליבן הסכין באור ושחט בה שחיטתו כשרה, סכין שצדה אחד מגל וצדה השני יפה לא ישחוט בצד היפה לכתחלה גזרה שמא ישחוט בצד האחר, ואם שחט הואיל ובצד היפה שחט שחיטתו כשרה.
השוחט צריך שיבדוק הסכין בחודה ומצד זה ומצד זה, וכיצד בודקה מוליכה ומביאה על בשר אצבעו ומוליכה ומביאה על צפורנו משלש רוחותיה שהן פיה ושני צדדיו כדי שלא יהיה בה פגם כלל ואח"כ ישחוט בה.
וצריך לבדוק כן אחר השחיטה שאם מצא בה פגם אחר השחיטה הרי זו ספק נבלה שמא בעור נפגמה וכששחט הסימנים בסכין פגומה שחט, לפיכך השוחט בהמות רבות או עופות רבים צריך לבדוק בין כל אחת ואחת שאם לא בדק ובדק באחרונה ונמצאת סכין פגומה הרי הכל ספק נבלות ואפילו הראשונה.
בדק הסכין ושחט בה ולא בדקה אחר שחיטה, ושבר בה עצם או עץ וכיוצא בהן ואחר כך בדק ומצאה פגומה שחיטתו כשרה, שחזקת הסכין שנפגמה בדבר הקשה ששבר בה, וכן אם פשע ולא בדק הסכין או שאבדה הסכין עד שלא יבדוק שחיטתו כשרה.
כל טבח שלא בדק הסכין שלו ששוחט בה לפני חכם ושחט בה לעצמו בודקין אותה, אם נמצאת יפה ובדוקה מנדין אותו לפי שיסמוך על עצמו פעם אחרת ותהיה פגומה וישחוט בה, ואם נמצאת פגומה מעבירין אותו ומנדין אותו ומכריזין על כל בשר ששחט שהוא טרפה.
כמה הוא אורך הסכין ששוחט כל שהוא, והוא שלא יהיה דבר דק שנוקב ואינו שוחט כמו ראש האיזמל הקטן וכיוצא בו.
ומתי שוחטין, בכל זמן בין ביום בין בלילה והוא שתהיה אבוקה עמו כדי שיראה מה יעשה, ואם שחט באפילה שחיטתו כשרה.
השוחט ביום הכפורים או בשבת בשוגג אע"פ שאילו היה מזיד היה מתחייב בנפשו או מתחייב מלקות על יום הכפורים שחיטתו כשרה.
משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות י׳:א׳ - הטקסט מספריא
אכילת החטאת והאשם מצות עשה שנאמר ואכלו אותם אשר כופר בהם הכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים והוא הדין לשאר הקדשים שאוכלין אותן הכהנים שאכילתן מצוה:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 19 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך כח נשא שיחה ב מעילה ח, א
- תורת שמואל תר"ם ויאמר ה' אל אברם לך לך מאותו ספר מעילה ח, א
- לקוטי שיחות כרך לז אחרי אחרי שם יז, רע"א
- לקוטי שיחות כרך ב חג הסוכות שיחה א חולין יז, ב
- לקוטי שיחות כרך ד ראה שיחה א חולין יז, א
- לקוטי שיחות כרך יח מטות שיחה ב חולין יז, א
- לקוטי שיחות כרך כט תבא שיחה ב חולין יז, סע"ב ואילך
- לקוטי שיחות כרך כט תבא שיחה ב חולין יז, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשי"א חולין יז, א
- תורת מנחם תשט"ו שיחת אור ליום ועש"ק, ב' דחול המועד סוכות חולין יז, סע"ב
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה ה'תשי"ב חולין יז, ב
- מאמרים מלוקטים חלק ד ש"פ חוקת-בלק, י"ב תמוז ה'תשל"ו חולין יז, א
- תורת שמואל תר"ם ביום השמיני עצרת מאותו ספר חולין יז, א
- שו"ת סימן ז חולין יז, ב
- שו"ת סימן ט חולין יז, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת קג חולין יז, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' ראה, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ט חולין יז, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ האזינו, שבת שובה, ח' תשרי, ה'תש"ל חולין יז, סע"ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ ויקהל-פקודי, פ' פרה, מבה"ח ניסן, ה'תשל"א חולין יז, ב

