ישקני מנשיקות פיהו
רפדישקני מנשיקות פיהו
ש"פ תרומה תר"ם לפ"ק
ישקני מנשיקות פיהו1, ופירש"י2 שלע"ל יתגלה טעמי תורה, והאריך בזה שהבטיחם אותיתיה כו'3 תורה כי טעמי תורה לא נתגלו, וזהו שמבקשים שיתגלה טעמי תורה, וצ"ל דעכשיו ישנם ג"כ בתורה שהרי לא יהי' מ"ת עוד הפעם4 רפהרק שעכשיו הם בהעלם ולע"ל יתגלה מההעלם אל הגילוי וצ"ל מהו"ע טעמי תורה שהרי לא יהי' מ"ת עוד ומ"מ ה"ז דבר חדש.
הענין הוא דהנה כמו שקודם מ"ת כתי' ויאנחו בנ"י5 מן העבודה ויזעקו והוא ע"ד שארז"ל מים תחתונים בוכים6 אנן בעינא למהוי קדם מלכא, דתחילה הי' מים במים7 ואח"כ נעשה מים תחתונים, תי' תחתונים מורה שנעשה מקור לתענוגים גשמים וזהו שהם בוכים בעינא למהוי קדם מלכא, כמו"כ לע"ל כתי' בבכי יבואו8 ובתחנונים אובילם. והענין דהנה בכי' מעורר רחמים והוא מדתו של יעקב9 ורחמים גורם בכי' וז"ש וישא את קולו ויבך10 שנשא את קולו לבחי' רחמים פשוטים שלמעלה מסדר השתל' ונק' רחמים רבים רחמים גדולים11, וזהו מ"ש בברכת ק"ש אבינו אב הרחמן המרחם רחם נא עלינו, ולכאורה הוא יתור ל' הלא כבר אמר הרחמן ומהו אומרו אח"כ עוד המרחם כו', אך הנה יש ב' מיני רחמים12 א' רחמים דסדר השתל' והוא מדתו של יעקב ונק' מדה הרי היא במדה וגבול הגם שמכריע בין חסד וגבו' אך היא נותנת מקום למדות הדין ונק' מדה הרי יש בה מדה וגבול, אך יש רחמים שלמעלה מסדר השתל' והוא רחמים דכתר, וזהו אבינו קאי על יעקב שהוא עיקר האב ועוד שהוא בחיר שבאבות13 אב הרחמן הוא רחמים דסדר השתל' (וכמ"ש במ"א ההפרש בין אב הרחמן לאב הרחמים14 ) ואח"כ המרחם כו' שיומשך רחמים פשוטים שלמעלה מסדר השתל'.
וזהו המלך המרומם לבדו מאז15 כו' אלקי עולם ברחמיך הרבים רחם עלינו וצ"ל מה שייך המלך המרומם כו' למ"ש אח"כ ברחמיך הרבים כו'. אך מ"ש המלך רפוהמרומם לבדו הוא מה שא"ס מרומם ונשגב מגדר עולמות רק כמו שהוא לבדו וכללות העולמות הוא רק משם והארה בעלמא שאינו נוגע לעצמיות כלל וכמ"ש מלך שמו נקרא עליהם16 כמו שם האדם שאינו נוגע לעצמיות, (אפ"ל ע"ד מ"ש במ"א בענין קדוש אתה ונורא שמך17 ואין אלוקה מבלעדיך כמו"כ כאן המלך המרומם לבדו, ע' בסידור שער יוהכ"פ18 וצ"ע) ולכן אני ה' לא שניתי19 שלא יש שום שינוי בין קודם הבריאה לאחר הבריאה אתה הוא קודם שנברה"ע20 ואתה הוא לאחר שנבה"ע דכללות השתל' העולמות הוא רק משם והארה בעלמא שאינו נוגע לעצמיות כלל. ומצד בחי' זו ברחמיך הרבים רחם עלינו דהנה הנשמה קודם התלבשותה בגוף כתי' חי ה' אשר עמדתי לפניו21 שעמדה באהוי"ר וביטל לאלקות דאין עמידה למעלה אלא בביטל22 וכמ"ש ויעמידם לעד לעולם23 דיש מלאכי' שמוי"ב אומרים קדוש פעם ג' שאמרו פעם א' קדוש ועמדו ב' אלפים שנה בביטל כו' ועתה עומדים בביטל דקדוש דפעם ג'24, וכ"ש נשמות וירדה למטה בגוף ונה"ב המעלים ומסתיר, דכמו שהי' למעלה כל נשמה דבוקה בא"ס חיי החיים25 ודאפי' נפש דמל' דמל' דעשי'26 בתוכו מל' דיצי' ובתוכו מל' דבריאה ובתוכו מל' דאצי' ובתוכו חכ' דאצי' שבו שורה אוא"ס27, ועכשיו ירדה להתלבש בגוף ונה"ב, וזהו שאומרים ברחמי"ך הרבים דאנו אין אנו יודעים איך גבהה מעלתה קודם התלבשותה בגוף וממילא אין אנו יודעין הירידה אח"כ, ועוד דעל כל פשעים תכסה אהבה28 דאהבה שאוהב א"ע מכסה על הפשעים שאינו רואה הפשע ר"ל החסרון כלל ואף שיש איזה רפזחסרון אינו גדול כ"כ בעיניו וע"ד אין אדם רואה חוב לעצמו29 (וכמו אב לבנו או לאו"נ30 וזהו"ע השוחד ע' מזה בתו"ח בד"ה ארדה נא ואראה31 ) אך למעלה ידוע מעלות הנשמה קודם התלבשותה בגוף וירידתה אח"כ בהתלבשותה בגוף ואין שייך על כל פשעים תכסה אהבה מבקשים שמשם יומשך רחמים פשוטים, והנה לע"ל כתי' ברחמים גדולים אקבצך32 שלע"ל יומשך בחי' רחמים גדולים הנ"ל וזהו שלע"ל יתגלה טעמי תורה.
והענין דהנה כתי' ובלילה שירה עמו33 ואמרז"ל כל העוסק בתורה בלילה34 הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום, וארז"ל שם בלילה עוה"ז35, דהנה ארז"ל דוד זמירות קרית לי'36 הריני מכשילך בדבר שתינוקת של בית רבן יודעים אותן כתי' לבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו37 והוא נשא את הארון בעגלות38, וצ"ל מה הי' החטא שלו, אך הנה דוד בעת צרתו שהי' צר לו מאד בגשמיות הי' משתעשע א"ע בתורה שהרי כל חיות העולמות תלוי בתורה שאם יארע פסול בתפילין בטל כל ההמשכות39, וכן בקרבן שעי"ז העלאת העולמות40 אם יארע בו איזה פסול או שיחשוב מחשבת חוץ41 בטל כל ההמשכה, וא"כ מאחר שלומד תורה מה תופס מקום אצלו מה שצר לו בגשמיות, אך זהו חיצוניות התורה, ויש עוד בחי' בתורה שעלי' נא' לא ידע אניש ערכה42 אלקים הבין דרכה43 והם שעשועי המלך בעצמותו44 והוא בחי' פנימיות התורה שיר דתורה והוא בחי' טעמי תורה שלגבי בחי' זו כל בחי' התורה שחיות העולמות תלוי בה אינו תופס מקום כלל, ודוד ששיבח את התורה בבחי' חיצוניות שבה לכן נענש45, וזהו שאמרז"ל ג' רפחשעות הראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה46 פי' רז"ל דהנה כתי' הוי' הוי' פסיק טעמי48 בינייהו שיש ב' שמות הוי' א' שם הוי' דסדר השתל' ב' שם הוי' שלמעלה מסדר השתל', וזהו הקב"ה יושב ועוסק בתורה ר"ל ש' הוי' שלמעלה מסדר השתל' יומשך בתורה47.
וביאור הענין דהנה בתורה יש ד' בחי' טעמים נקודות תגין אותיות, אותיות הם בחג"ת49 דהנה אותיות הם כמו כלים50 שע"י נוטלין את השכל דאינו שייך שכל בלתי אותיות וכמו עד"מ הנהר מפני שהוא מלא על כל גדותיו א"א שישפוך ממנו בכלים קטנים רק בדרך שאיבה אבל בדרך שפיכה אינו שייך מהנהר עצמו רק ע"י הצינור שהמים נמשך בהצינור ומשם אפשר שיומשך בכלים קטנים, כמו"כ האותיות הם כלים אל השכל, והנה באותיות יש ך"ב אותיות וה"ז כמו עד"מ גבורות גשמים51 שנק' גבורות מפני שיורדים טיף טיף ובאמת ה"ז תגבורת החסדים שאם לא הי' נחלק לטיפין לא הי' העולם יכול לקבלם, וכמו"כ מה שהאותיות נחלקו זהו תכלית הטוב והחסד ולכן האותיות הם בחג"ת, ועוי"ל דהנה האותיות כמו שהם א' ב' ג' ד' אין בהם שום צירוף אך שמצרפן כמו ב ר ו ך ה"ז תיבת ברוך ומי הוא המצרפן הרי אין זה האותיות וזהו תגבורת החסדים, וכמ"ש בתניא52 יש צירופים דעשרה אותיות53 כו' ועוד זאת עולה על כולנה כח עליון המצרפן ומחברן54, ולכן האותיות בחג"ת, ועוי"ל שכן אי' בס"י55 שיש אותיות דחסד ואותיות דגבו' ואותיות דאמצעים, ומה שנת' במ"א דאותיות הם במל' זהו אותיות דע"מ ואותיות דעה"ד הם בחג"ת56, ותגין הם כתרי אותיות דהנה ארז"ל כשעלה משה למרום57 מצא את הקב"ה יושב וקושר כתרים לאותיות וס"א58 תגין לאותיות והכל א' דתגין הוא כתר וכמו דאישתמש בתגא59 והוא כמ"ש בעטרה שעטרה לו60, ועטרה הוא ע"ג הראש, רפטכמו"כ כאן כשיש אותיות והראש של האותיות אח"כ הוא העטרה, ועל ל' הקבלה הוא מה שת"ת דאימא נעשה כתר לז"א61, ועם זה יובן בין תגין שהוא כתר לטעמים, דטעמים הוא בחי' כתר62 ה"ז כתר עליון גם לחו"ב דאצי' אבל מה שתגין הוא כתר הוא רק כתר לז"א אבל בבינה הוא בחי' חג"ת שהם בחי' אותיות ובינה הוא מקור המקיפי'63 נעשה מת"ת דאימא כתר לז"א, וידוע דתגין בעולם היותר עליון במדרי' הם אותיות ולכן התגין הם תמונות האותיות וע"ד שאמרז"ל צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם והוא בחי' נשמות החדשות64 מ"מ נק' עטרה דלגבי נשמות הישינות הם רק בחי' מקיף עליהם.
וזהו מ"ש ומשוש חתן על כלה65 ישיש עליך אלקיך, חתן הוא בחי' תושב"כ, וכלה הוא בחי' תושבע"פ66, והנה כל ההשפעה דתושב"כ לתושבע"פ הוא רק אותיות כמו ענין השבת בתושב"כ הם רק איזה פסוקים ובתושבע"פ נעשה מזה אריכות וכמו דברים הדברים, אלה הדברים67, לומדים מזה ל"ט אבות מלאכות, וכן מבסכות תשבו לומדים מזה כל עניני סוכות68 ועלמות אין מספר69, והנה נת"ל שהאותיות הם בחג"ת הנה יש אתוון רברבין ואתוון זעירין ואתוון בינונין70 והם יסוד בינה ויסוד ז"א ומל' ורובו של תורה הם אתוון בינונין והוא בחי' ז"א, וזהו שישים המה מלכות שמונים71 פלגשים עלמות אין מספר אחת היא יונתי72, ששים המה מלכות הוא בחי' אותיות דתורה אחת היא יונתי הוא בחי' רעו"ד שעי"ז ממשיכים טעמי תורה שיר של תורה, וזהו מ"ש טוב טעם ודעת למדני73 כי במצותיך האמנתי דאמונה הוא למעלה מטו"ד וכמו"כ מצות הם ג"כ כמו אמונה ע"י המצות באים לבחי' טוב טעם שהוא בחי' טעמי תורה שהם בכתר, הגם שבמ"א נת' דטעמים הם בחכ'74, הנה יש טעם וטוב טעם וטוב טעם הוא בכתר, וזהו"ע רצרננא דאורייתא75 שהוא בחי' טעמי תורה, וזהו ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלוקיך ומשוש חתן על כלה הוא בחי' אותיות התורה עי"ז ישיש כו' יתגלה לע"ל טעמי תורה שזהו ישיש ב"פ יש76 דהנה קנה חכ' קנה בינה בגימ' יש77 והוא פעם א' יש וישיש הוא ב"פ יש והוא מחצה העליון דכתר, (פ"ג78, ומשוש חתן כו' הוא תגין שזה יש, ואפ"ל דהנה משוש הוא ג"כ כתר אך הוא כתר דתגין שמת"ת דאימא כו' וזה יש בתורה שנתגלה עכשיו וע"י יגיעה יכולים להשיג בחי' תגין וכמו ר"ע שהי' דורש79 על כל קוץ כו' ועי"ז יתגלה לע"ל בחי' כתר עליון שהוא כתר גם לחו"ב דאצי', וזהו שנת"ל דאמרז"ל דלילה הוא עוה"ז דע"י עסק התורה בעוה"ז זוכה שיתגלה לע"ל בחי' טעמי תורה).
ונקודות הם בחכ'80 דהנה הנקודות מנהיגים האותיות כשנקוד נקודה זו אומרים התיבה כך וא"ל באו"א, וכמ"ש לפי שכלו יהולל איש81 שהשכל מנהיג את המדה, וזהו"ע נקודה בהיכלא נקודה חכ' בהיכלא בינה82, ומה שנת' בלקו"ת83 נקודה בהיכלא הוא למעלה מטו"ד וא"כ ה"ז כמו טעמים, י"ל מה שהוא למעלה מטו"ד היינו לגבינו שאין אנו משיגים אבל בחכ' ה"ז מושג אבל בחי' טעמים גם בחכ' אינו מושג דכולם בחכ' עשית84 לגבי א"ס גם חכ' נחשבת כעשי' גשמיות85 וא"כ שניהם אמת שהוא בחי' חכ' ומ"מ למעלה מטו"ד לגבינו, וטעמים הם בכתר דזרקא מקף שופר86 אינם מנהיגים את האותיות ולא נתגלו לנו שהם למעלה מהשגה, וצריכים להמשיך בחי' זו בתורה, וזהו על שלא ברכו בתורה תחילה87 ר"ל רצאשלא המשיכו המשכות אוא"ס בתורה והיינו בחי' טעמי תורה, והנה ע"י תפלה ממשיכים בחי' טעמי תורה ולכן מקדימים תחילה ברכת ק"ש אבינו אב הרחמן כו' בברכה שני' ובברכה ראשונה המלך המרומם לבדו מאז כו' ברחמיך הרבים רחם עלינו ואח"כ בק"ש למס"נ באחד88 ואח"כ יש בכוחו בשמ"ע לצוות ברוך אתה הוי' שיומשך משם הוי' וזהו שיתגלה טעמי תורה.
וזהו ישקני מנשיקות פיהו שמבקשים שלע"ל יתגלה טעמי תורה דעכשיו לא נתגלו נקודות89 תגין אותיות אבל טעמי תורה לא נתגלו שהם בהעלם ומבקשים שלע"ל יתגלו מהעלם אל הגילוי, וכמו שקודם מ"ת כתי' ויאנחו בנ"י מן העבודה והוא ע"ד מים תחתונים בוכים אנן בעינא למהוי קדם מלכא וכמו"כ על לע"ל כתי' בבכי יבואו בתחנונים90 אובילם שהוא בחי' רחמים פשוטים דכתר ועי"ז יתגלה לע"ל טעמי תורה.
הערות
עמוד רפד
- 1. ישקני מנשיקות פיהו : הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ממאמר הח' מהמשך זאת חנוכת המזבח פרקים כ-כא שנדפס לעיל בחלק המאמרים (ושם הפתיחא: והנה לע"ל כתיב בבכי יבואו). וש"נ.
- 2. ישקני. . ופירש"י : שה"ש א, ב.
- 3. אותיתיה כו' : אוצ"ל: טעמי' של.
- 4. שהרי לא יהי' מ"ת עוד הפעם : ראה סה"מ מלוקט א' ע' צז. ע' תסא. שם ה' ע' רעא ושם מציין: ”סה"מ תרנ"ו ע' שנו. תרס"ו ע' כג. שם ע' תקמו. תער"ב ח"א ע' שסו. סה"מ עטר"ת ע' רצא. תרפ"ה ע' קצט. ה'תש"ט ע' 57 (הב') ועוד". וראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"ב ע' תרפו. מאמרי אדה"א דרושי חתונה ח"ב ע' תרכה.
עמוד רפה
- 5. ויאנחו בנ"י : שמות ב, כג.
- 6. מים תחתונים בוכים : ראה הנסמן לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פי"ט הערה 487. לקמן ח"ב (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה כנשר יעיר קנו על יד הערה 89 ואילך. ד"ה עטרת תפארת שיבה על יד הערה 109.
- 7. דתחילה הי' מים במים : ראה ב"ר פ"ה, ב. שה"א נג, ב הערה 16.
- 8. בבכי יבואו : ירמי' לא, ח.
- 9. רחמים. . יעקב : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 18.
- 10. וישא את קולו ויבך : ויצא כט, יא.
- 11. רחמים גדולים : ראה תו"ח שבהערה הבאה קעא, ב.
- 12. ב' מיני רחמים : ראה תו"ח בשלח ח"א קעא, א ואילך.
- 13. יעקב. . בחיר שבאבות : ראה ע"ח שער לאה ורחל של"ב, פ"ב. לקו"ת להאריז"ל תולדות כז, כה. לקוטי שיחות ויחי כרך ג ע' 832 הערה 11.
- 14. ההפרש בין אב הרחמן לאב הרחמים : ראה לקו"ת ר"ה סב, ד. נשא כג, א. שה"ש י, סע"ג ואילך. סה"מ תרל"ו ח"ב ע' שעד. תרל"ח ע' תלא. לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח כאן פ"כ. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה והנה כובע על יד הערה 18 ואילך. ד"ה עטרת תפארת שיבה על יד הערה 123. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה אשריכם זורעי על כל מים על יד הערה 99 ואילך. ד"ה עטרת תפארת שיבה על יד הערה 108.
- 15. המלך המרומם לבדו מאז : נוסח ברכת יוצר.
עמוד רפו
- 16. וכמ"ש מלך שמו נק' עליהם : וכ"ה גם במאמרי אדמו"ר הצ"צ הנחות תרט"ו ע' נ. סה"מ תרס"ג ח"א ע' סב. ח"ב ע' לו. המשך תער"ב ח"ב ע' תשצ. ראה פיוט אדון עולם. מאמר ד"ה לכן אמור תקס"ג נדפס בתו"ח וארא ח"א סט, ב ואילך. וש"נ.
- 17. קדוש אתה ונורא שמך : נוסח תפלת העמידה לימים נוראים.
- 18. קדוש אתה. . בסידור שער יוהכ"פ : רנ, ג. ראה גם סה"מ תרס"ו ע' שסג.
- 19. אני ה' לא שניתי : מלאכי ג, ו. ראה גם לקמן הנחה ד"ה גל נעול על יד הערה 62.
- 20. אתה הוא קודם שנברה"ע : ראה תפלת השחר. של"ה תולדות אדם ג, ב. מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' שלו.
- 21. חי ה' אשר עמדתי לפניו : מלכים-ב ה, טז. ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 60.
- 22. עמידה. . בביטול : ראה סוטה לט, א. וראה גם לעיל שם ובהערה 61.
- 23. ויעמידם לעד לעולם : תהלים קמח, ו. ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פ"א. וש"נ. לקמן הנחה ד"ה הנה אנכי כורת ברית קרוב לתחילתה. ד"ה סמכוני באשישות פיסקא והנה צ"ל. לקמן ח"ב (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה יפה שעה אחת הא' פיסקא והנה צלה"ק. ד"ה אני לדודי (הא') פיסקא והנה עתה. (הב') פיסקא ושרש הענין.
- 24. דיש מלאכי' שמוי"ב אומרים קדוש. . דפעם ג' : ראה גם לעיל הנחה ד"ה זאת חנוכת המזבח על יד הערה 20. לקמן הנחה ד"ה ואתה תצוה על יד הערה 16. לקמן ח"ב (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה כנשר יעיר קנו על יד הערה 39 (בחלק ההנחות) בהנחה שם על יד הערה 46. סה"מ תרל"ב ח"א ע' שכ. תרל"ח ס"ע לז ואילך. וש"נ. דרושי חתונה מכ"ק אדמו"ר מהר"ש ע' נט.
- 25. חיי החיים : יומא עא, א.
- 26. נפש דמל' דמל' דעשי' : ראה גם לקמן (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה כמים הפנים ובהערה 11.
- 27. נפש דמל'. . שורה אוא"ס : ראה תניא פי"ח.
- 28. דעל כל פשעים תכסה אהבה : משלי י, יב.
עמוד רפז
- 29. אין אדם רואה חוב לעצמו : ראה שבת קיט, א.
- 30. לאו"נ : לאוהב נאמן.
- 31. בתו"ח בד"ה ארדה נא ואראה : וירא קא, סע"א ואילך. קיד, ד.
- 32. ברחמים גדולים אקבצך : ישעי' נד, ז [ושם: וברחמים — אבל כ"ה גם לעיל (בחלק המאמרים) בהמשך זאת חנוכת המזבח כאן ובהערה 518. לקמן ח"ב (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה אשריכם זורעי על כל מים על יד הערה 100].
- 33. ובלילה שירה עמו : תהלים מב, ט [ושם: עמי].
- 34. כל העוסק בתורה בלילה : חגיגה יב, ב.
- 35. וארז"ל שם בלילה עוה"ז : להאיכא דאמרי — הובא לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח כאן רפכ"א.
- 36. דוד זמירות קרית לי' : ע"פ אגה"ק זה (תניא קס, א). ראה סוטה לה, סע"א.
- 37. לבני קהת לא נתן. . עליהם בכתף ישאו : נשא ז, ט [ושם: ולבני ]. בגמ' (במקום סיום הכתוב עליהם בכתף ישאו): וגו'. אבל כ"ה בע"י סוטה שם. וראה גם ירושלמי סנהדרין פ"י, ה"ב.
- 38. נשא את הארון בעגלות : שמואל-א ו, ג.
- 39. בתפילין. . ההמשכות : ראה לקמן הנחה ד"ה ואתה תצוה ובהערה 38.
- 40. בקרבן. . העלאת העולמות : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 92.
- 41. שיחשוב מחשבת חוץ : ראה לקמן הנחה ד"ה ואתה תצוה ובהערה 41.
- 42. לא ידע אנוש ערכה : איוב כח, יג.
- 43. אלקי' הבין דרכה : איוב שם, כג.
- 44. שעשועי המלך בעצמותו : ראה עמה"מ שער זה. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' תנג. וש"נ.
- 45. ודוד. . נענש : ראה לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח כאן רפכ"א. וש"נ. לקמן הנחה ד"ה ואתה תצוה על יד הערה 37.
- א. אבל כ"ה גם לקמן בהנחה ד"ה ואתה תצוה הערה 35.
עמוד רפח
- 46. ג' שעות. . ועוסק בתורה : ראה ע"ז ג, ב.
- 48. הוי' הוי' פסיק טעמי : תשא לד, ו. זהר אד"ר נשא קלח, רע"א. ראה אוה"ת וארא כרך ז' ע' ב'תקסד. סה"מ תרל"ח ע' נה. וש"נ.
- 47. פי' רז"ל. . שלמעלה מסדר השתל' יומשך בתורה : רבינו ז"ל — ראה לקו"ת שה"ש א, ג.
- 49. אותיות הם בחג"ת : ראה בסמוך בפנים בשם ס"י. פרדס שער האותיות שכ"ז, פ"ג.
- 50. האותיות. . כלים : נסמן לעיל (בחלק המאמרים) במאמר ד"ה כמגדל דוד צוארך הערה 33.
- 51. גבורות גשמים : תענית ב, א. ראה סידור שחרית סא, ד. שער הסוכות רנז, ד. שער הלולב רסד, ב. מאמרי אדה"ז הנחות הר"פ ע' נו. תקס"ב ח"א ע' לב. ענינים ע' שפ. אמרי בינה שער הק"ש נא, א ואילך. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'תכח ואילך. סה"מ תרכ"ז ס"ע רמט ואילך. וש"נ.
- 52. בתניא : תיבה זו איננה ברורה.
- 53. בתניא יש צירופים דעשרה אותיות : ראה גם לעיל הנחה ד"ה מזבח אדמה תעשה לי ובהערה 40.
- 54. בתניא. . ועוד זאת. . ומחברן : ראה שער היחוד והאמונה פי"ב.
- 55. אי' בס"י : ראה שם רפ"ב.
- 56. דאותיות הם במל'. . בחג"ת : ראה גם לקמן הנחה ד"ה ואתה תצוה על יד הערה 29.
- 57. כשעלה משה למרום : ראה מנחות כט, ב. שבת פט, א.
- 58. וס"א : וספרים אחרים? — ראה רש"י שם. וראה גם תו"ח שמות ח"א י, ב. סה"מ תרכ"ו ע' קלה.
- 59. דאישתמש בתגא : אבות פ"ד, מ"ה.
- 60. בעטרה שעטרה לו : שה"ש ג, יא.
עמוד רפט
- 61. שת"ת דאימא נעשה כתר לז"א : ראה ע"ח שער מוחין דצלם שכ"ג, רפ"ה ורפ"ז. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתעג. וש"נ.
- 62. דטעמים. . כתר : ראה גם לקמן הנחה ד"ה ואתה תצוה ובהערה 56.
- 63. ובינה הוא מקור המקיפי' : ראה ע"ח שער טנת"א ש"ה, פ"ג. לקו"ת להאריז"ל תהלים סנ"ג.
- 64. צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם. . נשמות החדשות : ברכות יז, א. ראה אוה"ת סוכות ע' א'תשנח.
- 65. ומשוש חתן על כלה : ישעי' סב, ה.
- 66. חתן. . תושב"כ וכלה. . תושבע"פ : ראה ערכי הכנויים לבעל סדה"ד מערכת חתן. לקו"ת ברכה צד, ג. צה, ד. מאמרי אדה"א דרושי חתונה ח"א ע' טו. וש"נ. סה"מ תרל"ח ע' קנה ואילך.
- 67. דברים הדברים אלה הדברים : ויקהל לה, א. שבת צז, ריש ע"ב וברש"י שם. וש"נ. סה"מ תרל"ח ע' קמט. וש"נ.
- 68. מבסכות תשבו. . סוכות : אמור כג, מב. ראה גם לקמן הנחה ד"ה ואתה תצוה על יד הערה 23. אוה"ת וארא כרך ז' ע' בתקעה [ושם: בסוכות תשבו ולקחתם לכם. . מסכת סוכות]. הובא לעיל [בחלק המאמרים] בהמשך זאת חנוכת המזבח פכ"ב. תו"ח ויקהל ח"ב תכד, ב. וש"נ.
- 69. ועלמות אין מספר : שה"ש ו, ח.
- 70. אתוון. . בינונין : לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח כאן מציין למאו"א אות א' סנ"ב.
- 71. שישים המה מלכות שמונים : שה"ש ו, ח [ושם: ושמונים].
- 72. אחת היא יונתי : שם ו, ט. ראה לקו"ת פ' ראה לא, ד. שה"ש מא, ג ואליך.
- 73. טוב טעם ודעת למדני : תהלים קיט, סו.
- 74. דטעמים הם בחכ' : ראה ע"ח שער דרושי אבי"ע שמ"ב, פ"א. לקו"ת חוקת נז, ד. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' א'יט. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ר"ע תתלד. וש"נ. דברים ח"ד ע' א'תע. וש"נ. לקמן הנחה ד"ה ואתה תצוה ובהערה 28.
עמוד רצ
- 75. רננא דאורייתא : ראה זהר בהקדמה ח, א. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תקעא וע' תקפא. תקע"א ע' ג. תו"ח בראשית ד, א ובהערה 7.
- 76. ישיש ב"פ יש : ראה גם לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה והוא כחתן על יד הערה 4. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה שם על יד הערה 14. אוה"ת חנוכה ח"ב ע' רצו. בהעלותך ע' שמח. ע' תיח. ישעי' ע' תתנז. ע' תתסח. סה"מ תרל"ג ח"א ע' רסא. תרל"ד ע' כו. המשך תער"ב ח"א ע' רכ. סה"מ תש"ז ע' 152. ד"ה וישלח יעקב תשי"ח. ראה גם סה"מ תרל"ב ח"א ע' קנט וע' שח. תרנ"ז ע' רצז.
- 77. קנה חכ' קנה בינה. . יש : משלי ד, ה. ראה פע"ח שער תפילות ר"ה שכ"ה, פ"ג [ירושלים תש"מ תקעא, סע"א]. שער יוה"כ שכ"ז, פ"ה. שער הפסוקים משלי ס"ד. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תרס. תקע"א ע' עה. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' טז. וש"נ.
- 78. פ"ג : פעם ג'? ראה גם לעיל הנחה ד"ה מזבח אדמה תעשה לי ובהערה 80.
- 79. תגין וכמו ר"ע שהי' דורש : ראה מנחות כט, ב. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תקפב. אוה"ת וארא כרך ז ע' ב'תקנח. סה"מ תרכ"ז ע' קכח. וש"נ. תרל"ח ע' קנט.
- 80. ונקודות הם בחכ' : פרדס שער הנקודות שכ"ח, פ"ו. מאו"א מערכת נקודות ס"ל.
- 81. לפי שכלו יהולל איש : משלי יב, ח.
- 82. נקודה בהיכלא. . בינא : מאו"א שם. ראה גם לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה עטרת תפארת שיבה הערה 9.
- 83. שנת' בלק"ת : פ' ראה יח, א ואילך.
- 84. דכולם בחכ' עשית : תהלים קד, כד.
- 85. חכ' נחשבת כעשי' גשמיות : ראה תניא פ"ב בהגהה. לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פ"ח ובהערה 142.
- 86. דזרקא מקף שופר : ראה זהר בראשית כד, א. ב. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'תסט.
- 87. שלא ברכו בתורה תחילה : ב"מ פה, ב. נדרים פא, א. ראה גם לק"ת פ' ראה כט, א. אוה"ת ואתחנן ס"ע רנב ואילך. דרך חיים פא, א. סה"מ תרכ"ט ע' רצ. וש"נ. תרל"ג ח"ב ע' תלו ואילך. וש"נ.
עמוד רצא
- 88. למס"נ באחד : ראה זהר רע"מ משפטים קיט, א. צו לג, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תו. וש"נ. שמות ח"א ע' רעח ואילך. הנחות תקע"ז ע' שא.
- 89. לא נתגלו נקודות : אוצ"ל: נתגלו נקודות לא נתגלו רק נקודות.
- 90. בתחנונים : בירמי' לא, ח: ובתחנונים [כדלעיל על יד הערה 8 — ראה גם סה"מ תרל"ח ע' תלא].
בראשית רבה ה׳:ב׳ - הטקסט מספריא
אֶל מָקוֹם אֶחָד, רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יוּדָן בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מַיִם בְּמַיִם, וְאַתָּה אוֹמֵר אֶל מָקוֹם אֶחָד, אֶתְמְהָא. מָשָׁל לְעֶשֶׂר נוֹדוֹת נְפוּחוֹת מֻנָּחוֹת בִּטְרַקְלִין, נִצְרַךְ הַמֶּלֶךְ לִמְקוֹמָן, מָה הוּא עוֹשֶׂה לָהֶן, מַתִּירָן וּמוֹצִיא אֶת רוּחָן וּמְסַלְּקָן בְּזָוִית אֶחָד. כָּךְ דָּרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מֵי בְרֵאשִׁית וְסִלְּקָן בְּיָם אוֹקְיָנוֹס, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב יב, טו): הֵן יַעְצֹר בַּמַּיִם וְיִבָשׁוּ וגו' (איוב ט, ח): וְדוֹרֵךְ עַל בָּמֳתֵי יָם.
סוטה ל״ט א - הטקסט מספריא
וְהִזָּה לְאַחֲרָיו, לְאַחֲרָיו וְהִזָּה לְפָנָיו — הַזָּאָתוֹ פְּסוּלָה. לְפָנָיו וְהִזָּה עַל צְדָדִין שֶׁבְּפָנָיו — הַזָּאָתוֹ כְּשֵׁרָה.
אָמַר רָבָא בַּר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁנִּפְתַּח סֵפֶר תּוֹרָה אָסוּר לְסַפֵּר אֲפִילּוּ בִּדְבַר הֲלָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְפִתְחוֹ עָמְדוּ כׇּל הָעָם״, וְאֵין עֲמִידָה אֶלָּא שְׁתִיקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהוֹחַלְתִּי כִּי לֹא יְדַבֵּרוּ כִּי עָמְדוּ לֹא עָנוּ עוֹד״. רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חִסְדָּא, מֵהָכָא: ״וְאׇזְנֵי כׇל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה״.
וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל כֹּהֵן שֶׁלֹּא נָטַל יָדָיו — לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שְׂאוּ יְדֵיכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ אֶת ה׳״.
שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ: בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לָהֶן: מִיָּמַי לֹא עָשִׂיתִי בֵּית הַכְּנֶסֶת קַפֶּנְדַּרְיָא, וְלֹא פָּסַעְתִּי עַל רָאשֵׁי עַם קוֹדֶשׁ, וְלֹא נָשָׂאתִי כַּפַּי בְּלֹא בְּרָכָה.
מַאי מְבָרֵךְ? אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חִסְדָּא: ״אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדוּשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה״.
כִּי עָקַר כַּרְעֵיהּ מַאי אָמַר? יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתְּהֵא בְּרָכָה זוֹ שֶׁצִּוִּיתָנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, לֹא יְהֵא בָּהּ מִכְשׁוֹל וְעָוֹן. וְכִי מַהְדַּר אַפֵּיהּ מִצִּיבּוּרָא מַאי אָמַר? אַדְבְּרֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַב עוּקְבָא וּדְרַשׁ: ״רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עָשִׂינוּ מַה שֶּׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ עֲשֵׂה עִמָּנוּ
and instead he sprinkled it backward, or if he intended to sprinkle the water backward and instead he sprinkled it forward, even if the water lands on vessels that require purification, his sprinkling is invalid. However, if one intended to sprinkle the water forward and instead he sprinkled it forward to the sides, his sprinkling is valid. It is derived from here that one’s sides are considered as though they were in front of him.
§ Rava bar Rav Huna says: Once a Torah scroll has been opened, it is prohibited to converse, even about a matter of halakha. As it is stated: “And Ezra opened the book in the sight of all the people, for he was above all the people, and when he opened it, all the people stood up” (Nehemiah 8:5), and standing is referring to nothing other than silence, as it is stated: “And shall I wait, because they do not speak, because they stand still, and answer no more?” (Job 32:16). Rabbi Zeira said that Rav Ḥisda said: The prohibition against conversing is derived from here: “And the ears of all the people were attentive to the book of the law” (Nehemiah 8:3). They were not listening to any other voice.
And Rabbi Yehoshua ben Levi says: Any priest who did not first wash his hands may not lift his hands to recite the Priestly Benediction; as it is stated: “Lift up [se’u] your hands in sanctity and bless the Lord” (Psalms 134:2), which teaches that before reciting the benediction one must sanctify his hands by washing them.
§ Rabbi Elazar ben Shammua was once asked by his disciples: To what do you attribute your longevity? He said to them: In all my days, I never made a shortcut [kappendarya] through a synagogue. Nor did I ever stride over the heads of the sacred people, i.e., I never stepped over people sitting in the study hall in order to reach my place, so as not to appear scornful of them. And I never lifted my hands for the Priestly Benediction without first reciting a blessing.
The Gemara asks: What blessing do the priests recite before the benediction? Rabbi Zeira says that Rav Ḥisda says: Blessed are You, Lord our God, King of the universe, Who has sanctified us with the sanctity of Aaron and commanded us to bless His people, Israel, with love.
The Gemara continues: When the priest begins walking to the platform to recite the benediction, what does he say? The Gemara answers: May it be Your will, Lord our God, that this blessing with which You have commanded us to bless Your people, Israel, shall not contain any stumbling block or iniquity. And when the benediction has been completed, when he turns his face away from the congregation, what does he say? Rav Ḥisda instructed Rav Ukva and taught him that this is what he would say: Master of the Universe, we have performed that which You decreed upon us. Do unto us
תניא, ליקוטי אמרים י״ח - הטקסט מספריא
וּלְתוֹסֶפֶת בֵּיאוּר, בַּאֵר הֵיטֵב, מִלַּת ״מְאֹד״ שֶׁבַּפָּסוּק: ״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד וְגוֹ׳״.
צָרִיךְ לֵידַע נֶאֱמָנָה, כִּי אַף מִי שֶׁדַּעְתּוֹ קְצָרָה בִּידִיעַת ה׳, וְאֵין לוֹ לֵב לְהָבִין בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, לְהוֹלִיד מִמֶּנָּה דְּחִילוּ וּרְחִימוּ אֲפִילוּ בְּמוֹחוֹ וּתְבוּנָתוֹ לְבַד, אַף־עַל־פִּי־כֵן, קָרוֹב אֵלָיו הַדָּבָר מְאֹד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת כָּל מִצְוֹת הַתּוֹרָה וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כּוּלָּן, בְּפִיו וּבִלְבָבוֹ מַמָּשׁ, מֵעוּמְקָא דְלִבָּא, בֶּאֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, שֶׁהִיא ״אַהֲבָה מְסוּתֶּרֶת״ שֶׁבְּלֵב כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא יְרוּשָּׁה לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ.
רַק שֶׁצָּרִיךְ לְבָאֵר וּלְהַקְדִּים תְּחִלָּה בַּאֵר הֵיטֵב, שֹׁרֶשׁ אַהֲבָה זוֹ, וְעִנְיָינָהּ, וְאֵיךְ הִיא יְרוּשָּׁה לָנוּ, וְאֵיךְ נִכְלָל בָּהּ גַּם דְּחִילוּ.
וְהָעִנְיָן, כִּי הָאָבוֹת – הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה, וְעַל כֵּן זָכוּ לְהַמְשִׁיךְ נֶפֶשׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה לִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם עַד עוֹלָם מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת דִּקְדוּשָּׁה שֶׁבְּאַרְבַּע עוֹלָמוֹת אֲצִילוּת־בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ וּכְפִי מַעֲשָׂיו.
וְעַל כָּל פָּנִים, אֲפִילוּ לְקַל שֶׁבְּקַלִּים וּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל נִמְשָׁךְ בְּזִיוּוּגָם נֶפֶשׁ דְּנֶפֶשׁ דְּמַלְכוּת דַּעֲשִׂיָּה, שֶׁהִיא מַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁבִּקְדוּשַּׁת הָעֲשִׂיָּה.
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, מֵאַחַר שֶׁהִיא מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת קְדוֹשׁוֹת, הִיא כְּלוּלָה מִכּוּלָּן, גַּם מֵחָכְמָה דַעֲשִׂיָּה, שֶׁבְּתוֹכָהּ מְלוּבֶּשֶׁת חָכְמָה דְּמַלְכוּת דַּאֲצִילוּת, שֶׁבְּתוֹכָהּ חָכְמָה דַאֲצִילוּת, שֶׁבָּהּ מֵאִיר אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מַמָּשׁ, כְּדִכְתִיב: ״ה׳ בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ״, וְ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״.
וְנִמְצָא, כִּי אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מְלוּבָּשׁ בִּבְחִינַת חָכְמָה שֶׁבְּנֶפֶשׁ הָאָדָם – יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה מִיִּשְׂרָאֵל, וּבְחִינַת הַחָכְמָה שֶׁבָּהּ, עִם אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא הַמְלוּבָּשׁ בָּהּ, מִתְפַּשֶּׁטֶת בְּכָל בְּחִינוֹת הַנֶּפֶשׁ כּוּלָּהּ, לְהַחֲיוֹתָהּ מִבְּחִינַת רֹאשָׁהּ עַד בְּחִינַת רַגְלָהּ, כְּדִכְתִיב: ״הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ״.
[וְלִפְעָמִים מַמְשִׁיכִים פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל נְשָׁמוֹת גְּבוֹהוֹת מְאֹד שֶׁהָיוּ בְּעִמְקֵי הַקְּלִיפּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר גִּלְגּוּלִים]:
הִנֵּה, הַחָכְמָה הִיא מְקוֹר הַשֵּׂכֶל וְהַהֲבָנָה, וְהִיא לְמַעְלָה מֵהַבִּינָה שֶׁהוּא הֲבָנַת הַשֵּׂכֶל וְהַשָּׂגָתוֹ, וְהַחָכְמָה – הִיא לְמַעְלָה מֵהַהֲבָנָה וְהַהַשָּׂגָה, וְהִיא מָקוֹר לָהֶן.
וְזֶהוּ לְשׁוֹן חָכְמָה – ״כֹּ״חַ מָ״ה״, שֶׁהוּא מַה שֶּׁאֵינוֹ מוּשָּׂג וּמוּבָן, וְאֵינוֹ נִתְפָּס בְּהַשָּׂגָה עֲדַיִין, וְלָכֵן מִתְלַבֵּשׁ בָּהּ אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא דְּלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל.
וְלָכֵן, כָּל יִשְׂרָאֵל, אֲפִילוּ הַנָּשִׁים וְעַמֵּי הָאָרֶץ, הֵם מַאֲמִינִים בַּה׳, שֶׁהָאֱמוּנָה הִיא לְמַעְלָה מִן הַדַּעַת וְהַהַשָּׂגָה, כִּי ״פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר, וְעָרוּם יָבִין וְגוֹ׳״, וּלְגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַשֵּׂכֶל וְהַדַּעַת וְלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל – הַכֹּל כִּפְתָיִים אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע, בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ, וַאֲנִי תָּמִיד עִמָּךְ וְגוֹ׳״, כְּלוֹמַר, שֶׁבָּזֶה שֶׁאֲנִי ״בַּעַר״ וּ״בְהֵמוֹת״ – ״אֲנִי תָּמִיד עִמָּךְ״.
וְלָכֵן, אֲפִילוּ קַל שֶׁבְּקַלִּים וּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל מוֹסְרִים נַפְשָׁם עַל קְדוּשַּׁת ה׳, עַל הָרוֹב, וְסוֹבְלִים עִינּוּיִם קָשִׁים שֶׁלֹּא לִכְפּוֹר בַּה׳ אֶחָד.
וְאַף אִם הֵם בּוּרִים וְעַמֵּי הָאָרֶץ וְאֵין יוֹדְעִים גְּדוּלַּת ה׳, וְגַם בַּמְעַט שֶׁיּוֹדְעִים אֵין מִתְבּוֹנְנִים כְּלָל, וְאֵין מוֹסְרִים נַפְשָׁם מֵחֲמַת דַּעַת וְהִתְבּוֹנְנוּת בַּה׳ כְּלָל, אֶלָּא בְּלִי שׁוּם דַּעַת וְהִתְבּוֹנְנוּת, רַק כְּאִלּוּ הוּא דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר כְּלָל לִכְפּוֹר בַּה׳ אֶחָד, בְּלִי שׁוּם טַעַם וְטַעֲנָה וּמַעֲנֶה כְּלָל.
וְהַיְינוּ, מִשּׁוּם שֶׁה׳ אֶחָד מֵאִיר וּמְחַיֶּה כָּל הַנֶּפֶשׁ, עַל יְדֵי הִתְלַבְּשׁוּתוֹ בִּבְחִינַת חָכְמָה שֶׁבָּהּ, שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הַדַּעַת וְהַשֵּׂכֶל הַמּוּשָּׂג וּמוּבָן:
תניא, שער היחוד והאמונה י״ב - הטקסט מספריא
רַק שֶׁהַבְּרוּאִים מִתְחַלְּקִים לְמִינֵיהֶם בִּכְלָלוּת וּבִפְרָטוּת, עַל יְדֵי שִׁינּוּיֵי הַצֵּירוּפִים וְחִילּוּפִים וּתְמוּרוֹת, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי כָּל אוֹת, הִיא הַמְשָׁכַת חַיּוּת וְכֹחַ מְיוּחָד פְּרָטִי, וּכְשֶׁנִּצְטָרְפוּ אוֹתִיּוֹת הַרְבֵּה – לִהְיוֹת תֵּיבָה, אֲזַי, מִלְּבַד רִיבּוּי מִינֵי כֹּחוֹת וְחַיּוּת הַנִּמְשָׁכִים כְּפִי מִסְפַּר הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבַּתֵּיבָה, עוֹד זֹאת הָעוֹלָה עַל כּוּלָּנָה – הַמְשָׁכַת כֹּחַ עֶלְיוֹן וְחַיּוּת כְּלָלִית הַכּוֹלֶלֶת וּשְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל מִינֵי הַכֹּחוֹת וְהַחַיּוּת פְּרָטִיּוֹת שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת וְעוֹלָה עַל גַּבֵּיהֶן, וְהִיא מְחַבַּרְתָּן וּמְצָרַפְתָּן יַחַד, לְהַשְׁפִּיעַ כֹּחַ וְחַיּוּת לָעוֹלָם הַנִּבְרָא בְּתֵיבָה זוֹ, לִכְלָלוֹ וְלִפְרָטָיו.
הגהה
וּלְפִי שֶׁכָּל אוֹת וָאוֹת מִכ״ב אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה, הִיא הַמְשָׁכַת חַיּוּת וְכֹחַ מְיוּחָד פְּרָטִי שֶׁאֵינוֹ נִמְשָׁךְ בְּאוֹת אֲחֶרֶת, לְכָךְ גַּם תְּמוּנָתָן בִּכְתָב – כָּל אוֹת הִיא בִּתְמוּנָה מְיוּחֶדֶת פְּרָטִית, הַמּוֹרָה ﬠַל צִיּוּר הַהַמְשָׁכָה וְהִתְגַּלּוּת הָאוֹר וְהַחַיּוּת וְהַכֹּחַ הַנִּגְלֶה וְנִמְשָׁךְ בְּאוֹת זוֹ, אֵיךְ הוּא נִמְשָׁךְ וְנִתְגַּלֶּה מִמִּדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ וְכוּ׳:
כְּגוֹן דֶּרֶךְ מָשָׁל, בְּתֵיבוֹת שֶׁבְּמַאֲמַר ״יְהִי רָקִיעַ וְגוֹ׳״, שֶׁנִּבְרְאוּ בָּהֶן ז׳ רְקִיעִים וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר בָּהֶם, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״שְׁחָקִים, שֶׁבּוֹ רֵחַיִים עוֹמְדוֹת וְטוֹחֲנוֹת מָן לַצַּדִּיקִים וְכוּ׳, זְבוּל, שֶׁבּוֹ יְרוּשָׁלַיִם וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּמִזְבֵּחַ וְכוּ׳, מָכוֹן, שֶׁבּוֹ אוֹצְרוֹת שֶׁלֶג וְאוֹצְרוֹת בָּרָד וְכוּ׳״, שֶׁכְּלָלוּת הָרְקִיעִים נִבְרְאוּ וְחַיִּים וְקַיָּימִים בִּכְלָלוּת תֵּיבוֹת אֵלּוּ, שֶׁבְּמַאֲמַר ״יְהִי רָקִיעַ וְכוּ׳״, וּפְרָטֵי הַבְּרוּאִים שֶׁבְּז׳ רְקִיעִים – נִבְרָא כָּל פְּרָט מֵהֶם וְחַי וְקַיָּים מֵאֵיזֶה צֵירוּף אוֹתִיּוֹת מִתֵּיבוֹת אֵלּוּ, אוֹ חִילּוּפֵיהֶן וּתְמוּרוֹתֵיהֶן, שֶׁהֵן כְּפִי בְּחִינַת חַיּוּת הַנִּבְרָא הַפְּרָטִי הַהוּא.
כִּי כָּל שִׁינּוּי צֵירוּף, הוּא הַרְכָּבַת וַאֲרִיגַת הַכּוֹחוֹת וְהַחַיּוּת בְּשִׁינּוּי, שֶׁכָּל אוֹת הַקּוֹדֶמֶת בְּצֵירוּף – הִיא הַגּוֹבֶרֶת וְהִיא הָעִיקָּר בִּבְרִיאָה זוֹ, וְהַשְּׁאָר – טְפֵילוֹת אֵלֶיהָ וְנִכְלָלוֹת בְּאוֹרָהּ, וְעַל יְדֵי זֶה נִבְרֵאת בְּרִיָּה חֲדָשָׁה. וְכֵן בְּחִילּוּפֵי אוֹתִיּוֹת אוֹ תְּמוּרוֹתֵיהֶן, נִבְרָאוֹת בְּרִיאוֹת חֲדָשׁוֹת פְּחוּתֵי הַמַּעֲלָה בְּעֵרֶךְ הַנִּבְרָאִים מֵהָאוֹתִיּוֹת עַצְמָן.
כִּי הֵן דֶּרֶךְ מָשָׁל, דּוּגְמַת אוֹר הַמֵּאִיר בַּלַּיְלָה בָּאָרֶץ מִן הַיָּרֵחַ, וְאוֹר הַיָּרֵחַ הוּא מֵהַשֶּׁמֶשׁ, וְנִמְצָא – אוֹר שֶׁעַל הָאָרֶץ הוּא אוֹר הָאוֹר שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ.
וְכָכָה מַמָּשׁ דֶּרֶךְ מָשָׁל, הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבַּמַּאֲמָרוֹת, הֵן כְּלָלוּת הַמְשָׁכַת הַחַיּוּת וְהָאוֹר וְהַכֹּחַ מִמִּדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִבְרוֹא הָעוֹלָמוֹת מֵאַיִן לְיֵשׁ, וּלְהַחֲיוֹתָן וּלְקַיְּימָן כָּל זְמַן מֶשֶׁךְ רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ.
וּמִכְּלָלוּת הַמְשָׁכָה וְהֶאָרָה גְדוֹלָה הַזּוֹ, הֵאִיר ה׳ וְהִמְשִׁיךְ מִמֶּנָּה תּוֹלְדוֹתֶיהָ כַּיּוֹצֵא בָהּ, וַעֲנָפֶיהָ, שֶׁהֵן תּוֹלְדוֹת וְהַמְשָׁכַת הָאוֹר מֵהָאוֹתִיּוֹת, וְהֵן הֵן חִילּוּפֵי אוֹתִיּוֹת וּתְמוּרוֹתֵיהֶן, וּבָרָא בָהֶן בְּרוּאִים פְּרָטִים שֶׁבְּכָל עוֹלָם. וְכֵן הֵאִיר ה׳ עוֹד, וְהִמְשִׁיךְ וְהוֹרִיד הֶאָרָה דְהֶאָרָה דְהֶאָרָה מֵהֶאָרוֹת הָאוֹתִיּוֹת. וְכֵן הִמְשִׁיךְ עוֹד, וְהוֹרִיד עַד לְמַטָּה מַּטָּה בִּבְחִינַת הִשְׁתַּלְשְׁלוּת, עַד שֶׁנִּבְרָא הַדּוֹמֵם מַמָּשׁ כַּאֲבָנִים וְעָפָר, וּשְׁמוֹתֵיהֶן ״אֶבֶן״ וְ״עָפָר״ הֵם חִילּוּפִים דְּחִילּוּפִים כוּ׳ וּתְמוּרוֹת דִּתְמוּרוֹת כוּ׳, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:
נִשְׁלַם חֵלֶק שֵׁנִי בְּעֶזְרַת ה׳ יִתְבָּרֵךְ וְיִתְעַלֶּה
רש"י על איוב כ״ח:כ״ג - הטקסט מספריא
אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וְהוּא יָדַע אֶת מְקוֹמָהּ. שֶׁיּוֹדֵעַ הוּא הֵיכָן שׁוֹרָה. וְגַם יְשַׁבְּחוּהָ וְיֹאמְרוּ לָהּ, כִּי אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ. נִסְתַּכֵּל בָּהּ וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם, בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ כְּסִדְרָם וּמִשְׁקָלָן יָצַר כָּל הַיְּצוּרִים; כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בְּסוֹד סֵפֶר יְצִירָה:
משנה אבות ד׳:ה׳ - הטקסט מספריא
רבי ישמעאל בנו אומר הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד. והלומד על מנת לעשות. מספיקין בידו ללמוד וללמד. לשמור ולעשות. רבי צדוק אומר אל תעשם עטרה להתגדל בהם. ולא קרדום לחפור בהם. וכך היה הלל אומר. ודישתמש בתגא חלף. הא למדת כל הנהנה מדברי תורה. נוטל חייו מן העולם:
תניא, ליקוטי אמרים ב׳ - הטקסט מספריא
וְנֶפֶשׁ הַשֵּׁנִית בְּיִשְׂרָאֵל, הִיא חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים״, וְ״אַתָּה נָפַחְתָּ בִּי״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, מַאן דְּנָפַח מִתּוֹכֵיהּ נָפַח, פֵּירוּשׁ, מִתּוֹכִיּוּתוֹ וּמִפְּנִימִיּוּתוֹ, שֶׁתּוֹכִיּוּת וּפְנִימִיּוּת הַחַיּוּת שֶׁבָּאָדָם מוֹצִיא בִּנְפִיחָתוֹ בְּכֹחַ:
כָּךְ, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל עָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה, כְּדִכְתִיב: ״בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל״, ״בָּנִים אַתֶּם לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ פֵּירוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁהַבֵּן נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, כָּךְ כִּבְיָכוֹל נִשְׁמַת כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל נִמְשְׁכָה מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, דְּאִיהוּ חַכִּים וְלָא בְחָכְמָה יְדִיעָא, אֶלָּא הוּא וְחָכְמָתוֹ אֶחָד, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם,
הגהה
וְהוֹדוּ לוֹ חַכְמֵי הַקַּבָּלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּפַּרְדֵּס מֵהָרַמַ״ק. וְגַם לְפִי קַבָּלַת הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יַצִּיבָא מִילְּתָא, בְּסוֹד הִתְלַבְּשׁוּת אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, ﬠַל־יְדֵי צִמְצוּמִים רַבִּים, בְּכֵלִים דְּחָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת דַּאֲצִילוּת, אַךְ לֹא לְמַﬠְלָה מֵהָאֲצִילוּת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁאֵין־סוֹף־בָּרוּךְ־הוּא מְרוֹמָם וּמִתְנַשֵּׂא רוֹמְמוּת אֵין קֵץ, לְמַﬠְלָה מַּﬠְלָה מִמַּהוּת וּבְחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת, ﬠַד שֶׁמַּהוּת וּבְחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת נֶחְשֶׁבֶת כַּﬠֲשִׂיָּיה גוּפָנִיִּית אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה ﬠָשִׂיתָ״:
שֶׁהוּא הַמַּדָּע וְהוּא הַיּוֹדֵעַ כוּ׳, וְדָבָר זֶה אֵין בִּיכוֹלֶת הָאָדָם לַהֲבִינוֹ עַל בּוּרְיוֹ כוּ׳, כְּדִכְתִיב: ״הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא״, וּכְתִיב: ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְגוֹ׳״.
וְאַף שֶׁיֵּשׁ רִבְבוֹת מִינֵי חִלּוּקֵי מַדְרֵגוֹת בַּנְּשָׁמוֹת, גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, כְּמוֹ גּוֹדֶל מַעֲלַת נִשְׁמוֹת הָאָבוֹת וּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עֲלֵיהֶם־הַשָּׁלוֹם, עַל נִשְׁמוֹת דּוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה דְּעִקְבֵי מְשִׁיחָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲקֵבַיִים מַמָּשׁ לְגַבֵּי הַמּוֹחַ וְהָרֹאשׁ; וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר יֵשׁ רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּשְׁמוֹתֵיהֶם הֵם בְּחִינַת רֹאשׁ וּמוֹחַ לְגַבֵּי נִשְׁמוֹת הֶהָמוֹן וְעַמֵּי הָאָרֶץ; וְכֵן נְפָשׁוֹת לְגַבֵּי נְפָשׁוֹת, כִּי כָּל נֶפֶשׁ כְּלוּלָה מִנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה.
מִכָּל מָקוֹם, שֹׁרֶשׁ כָּל הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה כּוּלָּם, מֵרֹאשׁ כָּל הַמַּדְרֵיגוֹת עַד סוֹף כָּל דַּרְגִין, הַמְלוּבָּשׁ בְּגוּף עַמֵּי הָאָרֶץ וְקַל שֶׁבְּקַלִים, נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהִיא חָכְמָה עִילָּאָה כִּבְיָכוֹל.
כִּמְשַׁל הַבֵּן הַנִּמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, שֶׁאֲפִילוּ צִפָּרְנֵי רַגְלָיו נִתְהַוּוּ מִטִּפָּה זוֹ מַמָּשׁ, עַל יְדֵי שְׁהִיָּיתָהּ תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים בְּבֶטֶן הָאֵם, וְיָרְדָה מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, לְהִשְׁתַּנּוֹת וּלְהִתְהַוּוֹת מִמֶּנָּה צִפָּרְנַיִם.
וְעִם כָּל זֶה, עוֹדֶנָּה קְשׁוּרָה וּמְיוּחֶדֶת בְּיִחוּד נִפְלָא וְעָצוּם בְּמַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיְתָה טִפַּת מוֹחַ הָאָב; וְגַם עַכְשָׁיו בַּבֵּן, יְנִיקַת הַצִּפָּרְנַיִם וְחַיּוּתָם נִמְשֶׁכֶת מֵהַמּוֹחַ שֶׁבָּרֹאשׁ; כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא [נִדָּה שָׁם]: ״לוֹבֶן, שֶׁמִּמֶּנּוּ גִּידִים וַעֲצָמוֹת וְצִפָּרְנַיִם״ [וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר הַחַשְׁמַל, בְּסוֹד לְבוּשִׁים שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן עֵדֶן, שֶׁהָיוּ צִפָּרְנַיִם מִבְּחִינַת מוֹחַ תְּבוּנָה].
וְכָכָה מַמָּשׁ, כִּבְיָכוֹל, בְּשֹׁרֶשׁ כָּל הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה, בִּירִידָתוֹ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה עַל יְדֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת אֲצִילוּת־בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה מֵחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״, נִתְהַוּוּ מִמֶּנּוּ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וּפְחוּתֵי הָעֵרֶךְ.
וְעִם כָּל זֶה, עוֹדֶינָה קְשׁוּרוֹת וּמְיוּחָדוֹת בְּיִחוּד נִפְלָא וְעָצוּם בְּמַהוּתָן וְעַצְמוּתָן הָרִאשׁוֹן, שֶׁהִיא הַמְשָׁכַת חָכְמָה עִילָּאָה, כִּי יְנִיקַת וְחַיּוּת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ, הוּא מִנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים רָאשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּדוֹרָם:
וּבָזֶה יוּבַן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: ״וּלְדָבְקָה בוֹ״ – שֶׁכָּל הַדָּבֵק בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נִדְבַּק בַּשְּׁכִינָה מַמָּשׁ, כִּי עַל יְדֵי דְּבִיקָה בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, קְשׁוּרוֹת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וּמְיוּחָדוֹת בְּמַהוּתָן הָרִאשׁוֹן וְשָׁרְשָׁם שֶׁבְּחָכְמָה עִילָּאָה, שֶׁהוּא יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ אֶחָד, וְהוּא הַמַּדָּע כוּ׳.
[וְהַפּוֹשְׁעִים וּמוֹרְדִים בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים – יְנִיקַת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁלָּהֶם מִבְּחִינַת אֲחוֹרַיִים שֶׁל נֶפֶשׁ רוּחַ וְנִשְׁמַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים].
וּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר וּבְזֹהַר חָדָשׁ, שֶׁהָעִיקָּר תָּלוּי שֶׁיְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ דַּוְוקָא, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ כוּ׳, הַיְינוּ, מִשּׁוּם שֶׁאֵין לְךָ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁאֵין לָהּ לְבוּשׁ מִנֶּפֶשׁ דְּעַצְמוּת אָבִיו וְאִמּוֹ, וְכָל הַמִּצְוֹת שֶׁעוֹשֶׂה – הַכֹּל עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַלְּבוּשׁ כוּ׳, וַאֲפִילוּ הַשֶּׁפַע שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם – הַכֹּל עַל יְדֵי לְבוּשׁ זֶה, וְאִם יְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ – יַמְשִׁיךְ לְבוּשׁ קָדוֹשׁ לְנִשְׁמַת בְּנוֹ, וַאֲפִילוּ הִיא נְשָׁמָה גְדוֹלָה, צְרִיכָה לְקִידּוּשׁ אָבִיו כוּ׳.
אֲבָל הַנְּשָׁמָה עַצְמָהּ, הִנֵּה לִפְעָמִים נִשְׁמַת אָדָם גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, בָּא לִהְיוֹת בְּנוֹ שֶׁל אָדָם נִבְזֶה וְשָׁפָל כוּ׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּל זֶה בְּ״לִיקּוּטֵי תּוֹרָה״ פָּרָשַׁת וַיֵּרָא וּבְטַעֲמֵי מִצְוֹת פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית:
מצוטט ב־4 עמודים
תורת מנחם 1
- ס - שנת תש"ל - חלק שלישי ‹ ליל א' דחג השבועות (לפנות בוקר), ה'תש"ל סה"מ תר"ם ח"א ס"ע רפד
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 3
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ מגילה נקראת ‹ קלד סה"מ תר"ם ח"א ע' רפו
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ אז ישיר משה ‹ תיב סה"מ תר"ם ח"א ס"ע רפד
- תרמ"א ‹ הנחות ‹ שוש תשיש ‹ תקעז סה"מ תר"ם ח"א ע' רפה

