[גן נעול] והנה כו' גן נעול
קלז[גן נעול] והנה כו' גן נעול
בס"ד פ' שמיני
(יא) והנה 317 בת"ז תיקון י"ט דל"ז319 פי' גן נעול ע"ד מ"ש שער החצר הפנימית הפונה קדים סגור יהי'320 כו', ושזה"ע מ"ם סתומה כי היא אות ב' וע"י ו' נעשית מ"ם סתומה כו' ע"ש, והיינו כי בגן עדן נא' גן בעדן מקדם321, א"כ הו"ע חצר הפנימית הפונה קדים, ולכן גן נעול ע"ד יהי' סגור כו', והנה ענין בחי' הסגירה זהו כמו בחי' המסך שבין אצי' לבריאה322 ושרשו323 מהכתר318, כי הנה כדי שיומשך אור האצי' בבריאה זהו ע"י הפרסא המפסקת בין האצי' לבריאה, משא"כ אם לא הי' הפרסא לא הי' אפשר כלל שיהי' התחברות האצי' בבריאה, וכמו בעולם התהו לא הי' כלל התחברות וגילוי אצי' בבריאה, וכדי שיהי' התחברות זו זהו ע"י הפרסא וכענין ויבא משה בתוך הענן325, שהענן הי' לבוש שע"י לבוש זה הי' ביכולת משה לבוא בהר ולהיות ניזון מזיו השכינה, וכענין המשל שבו וע"י אפשר להשיג השכל, והגם שהמשל מעלים עליו, שמי שאין דעתו וחכמתו יפה לא יבין כלל, הנה סיבת העלם השכל בלבוש המשל זהו סיבה שעכ"פ מי שדעתו ושכלו יפה ישיג הנמשל ע"י אמצעית המשל, משא"כ בלא המשל א"א שישיגו גם מי ששכלו ודעתו326 יפה, א"כ ההעלם של המשל הוא סיבת הגילוי כו', ובאמת שרש פרסא נמשך ממקום גבוה324, והוא מבחי' ת"ת דאימא שנעשה כתר לז"א328, אשר בחי' כתר הוא יחידה329 שהוא בחי' מקיף, והמקיף דיחידה הוא מקיף הראש והרגל קלחבהשוואה א' כמ"ש בע"ח שער העקודים פ"ה בהג"ה ממה"ק, שלכן נק' יחידה כו', ולכן כמו שמקיף על חב"ד דז"א מלמעלה עד"מ כך הוא מקיף ג"כ מתחת רגליו מלמטה ולכן ממנו נמשך ג"כ הפרגוד והמסך שבין אצי' לבריאה, וכמ"ש בע"ח שמ"א שהמסך הוא החשמל שנמשך מבחי' בינה330 ומבואר בהרמ"ז ס"פ יתרו בדף ע"ח שסוד החשמל הוא בת"ת בין דאימא בין דז"א, נמצא שהמסך הנ"ל נמשך מת"ת דאימא, אלא שמ"מ מבואר שם בע"ח פ"א331 דהמסך הוא החיצוני' דת"ת דאימא, ואמנם היחידה והמקיף דז"א הוא עצמיות דת"ת דאימא, ומ"מ המקיף עצמו הוא הגורם להיות בחי' מסך הנ"ל327, ונמצא שהפרסא שרשה מהכתר.
ועוי"ל פי' יהי' סגור התענוג נעלם בתוך השכל והמדות בימי המעשה, וביום השבת יפתח333 ויתגלה ונהר יוצא מעדן כו', והפרסא ז"ע עד334 הגל332 והוא בחי' המסך המפסיק בין הקדושה לסט"א בחי' חשמ"ל ושרשו מהמסך המפסיק בין אצי' לבריאה, שע"י מסך זה לא יוכלו הקליפות להתקרב לקדושת האצי' שהוא אור התומ"צ, וענין הגל הזה בעבודה הוא משארז"ל רשעים נדמה להם כחוט השערה וצדיקים נדמה להם כהר336, ועמך כולם צדיקים337 פי' שכל איסור קטן נדמה להם כהר ומסך מבדיל בינו לבין קונו, וזה בא ונמשך מבחי' יראת חטא, וענין יראת חטא הוא יראה הכלולה באהבה שמצד עוצם האהבה מתיירא מן החטא שלא ינתק חבל האהבה כו', ולכן נדמה לו כהר <16>
ומסך מבדיל ונק' הר הגלעד338 שהיא מחיצה המפסקת כו', או הר הוא אהבה339 וחסד דקדושה שמזה נמשך יראת חטא להיות גל עד ומחיצה מפסקת בינו ליצה"ר, וממילא כשישים אל לבו כל הנ"ל שהוא בחי' הר ומחיצה מפסקת אפי' עבירה קלה שבקלים340 ממילא לא ישאר ח"ו* קלטבעניניו בלי כוונת הלב341 המשכת אלקות בזה הדבר, ושרש ענין גלעד הוא אבנים כשהבית נופל ונעשה חורבה נק' גל, כמ"כ אבנים הם אותיות342 וכשהצירופי אותיות הם בדברים בטלים נעשה ג"כ חורבה ולכן זהו הר ומסך מבדיל כו'335.
קיצור. בת"ז פי' גן נעול ע"ד סגור יהי', וענין הסגירה זהו ע"ד הפרסא שבין אצי' לבי"ע, ושרשו מהכתר, ת"ת דאימא, אלא שהוא מהחיצוני', או343 י"ל סגור יהי' העלם התענוג בשכל, והפרסא זהו כענין הפרסא שבין הקדושה לסט"א, ובעבודה ז"ע לצדיקים נדמה להם כהר, הר הגלעד, דב"ט.
(יב) ולפ"ז 344 ענין גן נעול זהו ע"י שס"ה ל"ת345 לשמרה346 כו', כי ל"ת נמשכים מהכתר י"ה347 ומשם הפרסא כו', כי ענין ל"ת להרחיק הרע שלא יקרב זר, א"כ ז"ע348 המסך לפי פי' השני, וכן נעל שלא יהיו הקוצים עוקצים לרגל, ולכן לפעמים איתא מ"ע בז"א ול"ת במל'349 ולפעמים ל"ת באו"א350, אלא כי ל"ת במל' המסך חשמל ושרשו למעלה מז"א והיינו מאו"א, ובכס"מ דקי"ו351 וז"ל ולהיות352 כי המחשבה הוא353 באבא354 לכן מצות ל"ת שאין בהם קום ועשה355 זולתי סור מרע במחשבה בלבד הם תלוים בשם י"ה באו"א, האמנם זו"נ שהם עולם המעשה מששת ימי בראשית הנק' ששת ימי המעשה356 לכן תלוי בהם מ"ע, ואעפ"כ כו' ונמנע ולא עשאה כו' עכ"ל. ובמאו"א אלף סעי' קע"ג אבי"ע הם הד' עולמות נק' מחשבה רצון קול דבור כי המחשבה מתפשטת באברים וא"צ לדבור וכן האצי' איהו וגרמוהי חד357 עכ"ל. וביאור הענין דכתי'358 כי לא מחשבותי מחשבותיכם359 ומבואר במ"א360 שאינו מובן לפי פשוטו כי מילתא דפשיטא היא שאין ערוך קממחשבתינו המלובשת בגוף לגבי מחשבתו של הקב"ה שאין לו דמות הגוף361 ולא גוף ח"ו, והענין הוא כי הנה באדם הרהור דהיינו מחשבה לא עביד מידי362, כי הנה המחשבה נק' נהר363 והיינו דכמו364 הנהר שנובע מן מקורו והולך בתמידות לא ינוח ולא יעמוד, כך המחשבה היא נובעת בתמידות ממקורה מהשכל ולא תנוח אפי' רגע שתמיד תשוטט מחשבת האדם באיזהו דבר, ואעפ"כ לא תפעול שום פעולה מורגשת ולא תעשה רושם כלל כמו הדבור והמעשה, כמו עד"מ כאשר ידמה אדם במחשבתו להוות ולעשות איזה מציאות שיהי' הנה מחשבתו <17>
לא תפעול, ואף אם ידמה ויצייר בשכלו צורת המציאות אשר ברצונו להוות עכ"ז הי' כלא הי' עד יפעול ויצא לפועל ע"י כח המעשה דוקא או ע"י הדבור שמצוה לאחרים לעשות, ונמצא המחשבה אין לה כח לפעול ולעשות כמו הדבור והמעשה שעיקר הפעולה הוא ע"י המעשה דוקא או הדבור עכ"פ שמצוה לאחרים, וזהו דהרהור לא עביד מידי שהמחשבה היא בחי' אין לגבי הדבור והמעשה שהם היש, ואינו כן במחשבתו ית' שהמח' דוקא היא תפעול והיא365 היש כי כאשר עלה במחשבתו ורצונו להוות ולהאציל האצילות הנה אז נאצל ונתהוה ממש ע"י מחשבה זו כו' וכמ"ש כ"ז בפרד"ס שער הצחצחות פ"ג366, ואדרבה שם נהפוך הוא שהתהוות המציאות שע"י מחשבה הוא הרבה גבוה במעלה ומדריגה מהמציאות שנתהווה ע"י הדבור, וכידוע מענין צופה ומביט367 עד סוף כל הדורות במחשבה א', ששם הוא למעלה מבחי' גדר וזמן, וכמ"ש בזהר שבמחשבה אחת נבראו כל העולמות368 אבי"ע, וגם תחה"מ ואלף השביעי, וכל העליות הכל נכלל במחשבה זו שממנה התהוותם, אך כשבא השפע בבחי' הדבור הוא שנתצמצם האור בבחי' מיעוט אחר מיעוט ובבחי' ההתחלקות עד ששם נעשה ונתהוה בחי' זמן להיות שנים וחדשים וימים כו' וכמ"ש בסש"ב ח"ב פ"ז שהתהוות הזמן הוא רק מבחי' מל' שהוא דבור העליון, אבל בחי' המדות עליונות שלמעלה מהדיבור כתי' כי אלף שנים בעיניך369 כיום אתמול, שכולל אלף שנים ביום א' עד שבמחשבה עילאה הוא למעלה מהזמן כנ"ל שהרי צופה ומביט עד סוף כל הדורות במח' וסקירה אחת, נמצא מובן מזה שלמעלה עיקר בחי' ההתהוות הוא מבחי' המחשבה דוקא עד שגם כל מציאות כשעלה במח' ונתהוה שם עי"ז, הנה יש בו חיות ואור יותר הרבה מכמו שהוא מהותו ומציאותו370 כשנמשך אח"כ למטה ע"י הדבור קמאכו' להתהוות בבי"ע, שהרי מה שנמשך ונתהוה ע"י הדבור ירד ונמשך תחת הזמן ממש, משא"כ מה שהוא בבחי' מחשבה הוא למעלה מזה כו', וזהו כי לא מחשבותי מחשבותיכם שבאדם גשמי נראה מחשבתו נחשבת לאין שלא יומשך ממנה שום התהוות מחמת דקותה, ומה שהולך ומתעבה לבחי' הדבור ומעשה נחשב יותר ליש שמהם יומשך התהוות דבר, אבל מדת הקב"ה אינו כן שהוא ית' הסוכ"ע הוא היש ואין בלתו, ומה שהולך ומתפשט יותר בבחי' עולמות עליונים ותחתוני' הוא נחשב יותר לאין כי הכל בטל נגדו וכולא קמי' כלא חשיב371 לכן כמ"כ בענין מחשבה ודבור שלו ית' הם הארות והתפשטות אלקותו ית'372 הנה המח' הוא בחי' יש ועז"נ להנחיל אוהבי יש373 וממנה עיקר ההתהוות עד שהדבור נחשב לבחי' אין וכלא חשיב לגבי מחשבה זו כו'.
קיצור. גן נעול מל"ת, ותלוי' במח', וכתי' כי לא מחשבותי מחשבותיכם שבאדם לא יתהווה מהמח' מאומה, ולמעלה עיקר ההתהוות הוא מבחי' המח' כו'.
(יג) וע' 374 בד"ה למנצח על השמינית בענין מחשבה שלמעלה מהרצון375, והנה מח' עילאה שולטת <18>
על הכל, ולכן ע"י קיום מצות ל"ת שהמחשבה שולטת על המעשה שנמנע ואינו עושה ממשיך מח' עילאה הנ"ל בחי' כי לא מחשבותי כו', וזהו שרש הפרסא המפסיק, וזהו גן נעול שמה שהוא נעול זהו ע"י קיום מל"ת376 ואבדיל אתכם377 כו', ע"ד רקיע המבדיל בין מים למים כו' וע"ד ויבדל בין האור ובין החשך378, וזהו שער החצר כו' סגור יהי' ששת ימי המעשה פי' האור של הל"ת בחי' י"ה אינו מתגלה בימי המעשה שהם בחי' ו"ה, וביום השבת יפתח כי אז עליות זו"נ במקום או"א, א"כ אזי ו"ה הם במדריגת י"ה, וע"ד מ"ש בביאור והי' מספר פ"ד379, שז"ע והי' מספר כו' אשר לא יספר380, ושז"ע ביום ההוא יהיה381 שבחי' ו"ה תהי' במדרגת י"ה, ובחי' זו מאיר בשבת כי אז מקבל העולם חיות מהמחשבה ולא מהדיבור, וע' בד"ה למנצח על השמינית382 קמבובד"ה שובה ישראל383, וע' בר"ח שעה"ק פ"א קדושת המחשבה שהוא שרש לכל הקדושות והיא אחרית לכולם, ובפ"ד פי' כי המח' ז"ע נשמה והוא בריאה שבתוכה אצי', ובכללות העולמות אצי' ובריאה היינו חו"ב י"ה, וזה מתבאר מענין מל"ת שגבוהים ממ"ע והם תלוים במחשבה, כמ"כ המח' שרש לכל הקדושות כו'.
נמצא ענין גן נעול שלמעלה שנמשך ע"י שלמטה כנס"י הוא גן נעול שנפרד ונבדל ממנה להיות יניקת החיצונים וזהו ע"י וגלחה את ראשה384 מותרי מוחין ועשתה את צפרני' מותרי המדות כו', ויש אתכפי' ואתהפכא כו', אך הכח הזה בנשמות שיהי' גן נעול זהו ע"י גן סדרים דאורייתא וכמ"ש במד"ר הנ"ל כל הימים שאני עמהם אינם נוטלים שם רע, במצרים כו' שנא' גן נעול, ופי' וענין שם רע כי הנה שם הוא ב"ן רפ"ח385 וגלות מצרים הי' בכדי לברר ש' ב"ן היינו להעלות רפ"ח ניצוצין386, ופי' שאינם נוטלים שם רע שלא נשקעו בשה"נ387, כ"א אדרבה בררו רפ"ח ניצוצין וכנודע שבמצרים העלו ר"ב ניצוצין388 וזהו וגם ערב ר"ב עלה אתם389, וכ"ז ע"י היותם גן נעול, וז"ע מ"ם סתומה שהוא ב' עם ו' שהוא"ו שהוא תורה390 קול יעקב391 עושה הב' להיות נעול מאמר סתום392 וכמ"ש בר"ח שם ספ"ד שקניית האדם טהרה וקדושה הוא ע"י עסק התורה.
והנה ע"י שהוא בבחי' גן נעול עי"ז הוא בחי' אחותי כלה, כי הנה ענין אחותי הוא לשון איחוי וחיבור מלשון איחוי אלכסנדרית שבגמ'394 שהוא מל' חיבור קמגשמחבר שני דברים להיות לאחדים כגוף אחד ממש, וכך הוא עד"מ ענין האהבה הטבעית שבנפשות ממקור חוצבן שהם חלק אלק' ממש395 ומיוחדי' בתכלית היחוד באוא"ס ממש, ע"כ גם למטה אחר שנבראו מאין ליש וירדו מטה להתלבש בגוף ונפש החיונית זאת היא מדת הצדיקים מצד נפש האלקית אשר בקרבם חשקם ותשוקתם להתכלל באור ה' ולהבטל במציאות אליו ית' בכלות הנפש ממש מעומקא דלבא וכל ימיהם תמיד הם בביטול הנ"ל מחמת טבע נפשותם שנעשה להם טבע ואין צריכים שום התבוננות והכנה לעורר את האהבה393, וזהו ע"ד תרין ריעין דלא מתפרשין, והוא עד"מ כאהבת אח ואחות שהאהבה ביניהם קבוע ונטוע מעצמה בטבע בתולדותם בלי שום התעוררות כלל, וע' בת"א בד"ה רני ושמחי בת396 בענין עד שקראה אחותי כו', <19>
ובחי' כלה כלתה נפשי אינו שייך רק כשהוא מרחוק ע"ד צמאה לך נפשי397 כו' בארץ ציה כו', אמנם שתהי' אחותי וגם בחי' כלה, היינו ע"ד לאתבא צדיקייא בתיובתא398, כי גם אצי' נק' עשייה399 לגבי אוא"ס ב"ה וכתר עליון כו' אע"ג כו' אוכם הוא400.
וזהו וגם אמנה אחותי401 בת אבי כו' ותהי לי לאשה כו', כי באמת כל402 העולמות עליונים מריש כל דרגין כו' הם בחי' מדבר ושממון ובחי' דומם ממש שאין בהם חיות כלל לגבי הקב"ה כי אתה עשית את השמים ושמי השמים403 ואתה מחי' את כולם שהוא הוא ית' חיות כל העולמות ואין עוד מלבדו ואפס זולתו, והיו כלא היו, וכמ"ש אשר שם שמות בארץ405 א"ת שמות אלא ש מות406 שכל העולמות עליונים הם ג"כ בחי' שמות מפני שהם מקבלים מבחי' שמות בלבד בחי' שם והארה, בי"ה הוי' צור407 עולמים404, ולזאת תכלה אליו נפש כל חי לדבקה בו ית' חיי החיים408 ב"ה וכמ"ש לאהבה את ה' כי הוא חייך409 פי' שאין חייך אלא הוא וכדכתי' קמדראו עתה כי אני אני הוא410 אלא שמקרא זה על העתיד נא' שאז יראו, משא"כ עכשיו הוא בבחי' הצמאון כמ"ש צמאה נפשי לאלקי' לאל411 חי מתי אבוא ואראה כו' ועי"ז גם בחי' אחותי נעשית כלה, וכ"ז הוא ע"י שהוא בחי' גן נעול כו'.
קיצור. זה412 שהוא גן נעול, סור מרע וקדושת המח' הוא ע"י גן סדרים דאורייתא כי מם סתומה הוא ב' וא"ו אשר413 ו' שהוא תורה עושה הב' להיות מאמר סתום, ועי"ז שהוא גן נעול נעשית אחותי כלה כו'.
הערות
עמוד קלז
- 317. והנה : מכאן מתחיל מאמר הג' מהמשך מצה זו (הכולל פרקים יא-יג). לפי"א — ראה אוה"ת שה"ש כאן ע' תלג פ"ה (בשינויים). לקו"ת שה"ש מט, ד נא, א לו, ג (בשינויים — צויין אליו באוה"ת שם). לפי"ב — ראה אוה"ת שה"ש כאן ע' תלג פ"ה (בשינויים). לקו"ת שה"ש יז, ג ואילך (בשינויים — צויין אליו באוה"ת שם). לפי"ג — ראה אוה"ת שה"ש כאן ע' תלג ואילך (בשינויים). לקו"ת בהר לט, סע"ג ואילך (בשינויים — צויין אליו באוה"ת כאן ע' תלד). לקו"ת במדבר ב, ג (בשינויים — צויין אליו באוה"ת שה"ש שם). הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מדרוש זה נדפסה לקמן (בחלק הנחותיו) ושם הפתיחה: גן נעול אחותי כלה.
- 319. בת"ז. . דל"ז : דפוס אמשטרדם תקכ"ח (לז, ד). לפנינו לח, א. ראה שם בשינוי.
- 320. סגור יהי' : ביחזקאל, אוה"ת ות"ז: יהי' סגור — וכ"ה בסמוך בפנים. אבל באוה"ת כאן בסוף העמוד (הובא לקמן פי"ג) כבפנים. וכן (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן.
- 321. גן בעדן מקדם : בראשית ב, ח.
- 322. המסך שבין אצי' לבריאה : ראה ע"ח שער דרושי אבי"ע שמ"ב, פ"ד. פי"ג. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתפא. וש"נ.
- 323. המסך. . ושרשו מהכתר : ראה בסמוך בפנים.
- 318. והנה בת"ז. . ושרשו מהכתר : אוה"ת שה"ש כאן ע' תלג רפ"ה (בשינויים).
- 325. ויבא משה בתוך הענן : משפטים כד, יח. ראה גם אגה"ק סכ"ט (קמט, א). תו"א ח"ש טז, א. סה"מ תרל"ח ע' רמח. וש"נ.
- 326. ששכלו ודעתו : בהמשך הנדפס: שדעתו ושכלו.
- 324. כי הנה. . ממקום גבוה : ראה לקו"ת שה"ש מט, ד.
- 328. ת"ת דאימא שנעשה כתר לז"א : ראה ע"ח שער מוחין דצלם שכ"ג, רפ"ה ורפ"ז. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתעג. וש"נ.
- 329. כתר הוא יחידה : ראה ע"ח המובא בסמוך בפנים. מאו"א מערכת יחיד סל"ט. (בנוסף ללקו"ת כאן) סה"מ תרל"ח ע' רמט ובהנסמן בריש המאמר שם.
- . ויש להוסיף הנחה זו לרשימת מאמרי דא"ח של כ"ק אדמו"ר מהר"ש ש. ז.
עמוד קלח
- 330. בע"ח שמ"א שהמסך. . בינה : בדפוס שקלאב תק"ס. ולפנינו שער דרושי אבי"ע שמ"ב, פי"ג. ראה גם תו"א לך יב, ג. הגהות לד"ה פתח אלי' תרנ"ח פ"ה ס"ע סח ואילך.
- 331. בע"ח פ"א : ראה הערה שלפנ"ז. בלקו"ת כאן: בע"ח פ"א ואל תטעה לומר כי זהו האור המקיף כו' ע"ש.
- 327. והוא מבחי'. . הנ"ל : ראה לקו"ת שה"ש נא, א.
- 333. וביום השבת יפתח : המשך הכתוב שער החצר הפנימית (יחזקאל מו, א).
- 334. עד הגל : ויצא לא, נב.
- 332. ועוי"ל. . ז"ע עד הגל : ראה אוה"ת שה"ש כאן ע' תלג.
- 336. רשעים. . וצדיקים נדמה להם כהר : סוכה נב, א (בהיפך הסדר — וכ"ה בלקו"ת כאן). ראה גם לקו"ת אמור לב, א.
- 337. ועמך כולם צדיקים : ישעי' ס, כא.
- 338. הר הגלעד : לשון הכתוב ויצא לא, כא.
- 339. הר הוא אהבה : ראה גם לעיל המשך זאת חנוכת המזבח פי"ב ובהערה 240.
- 340. שבקלים : בלקו"ת ובהמשך הנדפס: שבקלות.
- *. נכתב בשולי היריעה : ענין אינה נוטלת שם רעא י"ל שפרעה נק' שם קראו שם, והוא ב"ן ורפ"חב וז"ע שם רע, אבל ע"י שהי' עם ישראל במצרי' אינה נוטלת שם רע כ"א בירור רפ"ח וכנודע שביררו במצרים ר"ב ניצוצותג, וזהו ע"י שהי' עמהם כו'.כ4 גג ט ראה לקמן פי"ג פיסקא נמצא. וש"נ. נסמן להלן שם הערה 385. נסמן להלן שם הערה 388.
עמוד קלט
- 341. הלב : כ"ה גם בלקו"ת. ובהמשך הנדפס ליתא.
- 342. אבנים הם אותיות : ראה ס"י פ"ד, מי"ב. לעיל מאמר ד"ה כמגדל דוד צוארך ובהערה 45.
- 335. עד הגל. . כו' : ראה לקו"ת שה"ש לו, ג.
- 343. או : בהמשך הנדפס: אלא. וכנראה צ"ל כבפנים.
- 344. ולפ"ז. . עכ"ל : ראה אוה"ת שה"ש כאן ע' תלג פ"ה.
- 345. שס"ה ל"ת : מכות כג, סע"ב.
- 346. לשמרה : נסמן לקמן הערה 1783.
- 347. ל"ת. . י"ה : בהמשך הנדפס: ו"ה. באוה"ת שה"ש כאן כבפנים. ראה גם לקמן רפ"מ ובהערה 1239.
- 348. ז"ע : באוה"ת שה"ש כאן: זהו עצמו.
- 349. מ"ע בז"א ול"ת במל' : ראה זהר מקץ קצט, ב.
- 350. ל"ת באו"א : ראה הקדמה לטעמי המצות לקו"ת (להאריז"ל ס"פ בראשית). תו"א שמות נב, ג ואילך. לקו"ת פקודי ג, ב ו, ב ואילך.
- 351. ובכס"מ דקי"ו : באוה"ת שה"ש כאן דקי"ד — בדפוס אמשטרדם תקכ"ט באות ר. בדפוס צילום ירושלים ת"ז תס"ט קמט, ב ”אות ק".
- 352. ולהיות : בכס"מ ובאוה"ת: להיות.
- 353. הוא : בכס"מ: היא.
- 354. באבא : שם: באבא כנודע.
- 355. ועשה : בכס"מ ובאוה"ת: עשה.
- 356. הנק' ששת ימי המעשה : באוה"ת: (הנק' ששת ימי המעשה). וזה הוספת הצ"צ ובכס"מ ליתא.
- 357. איהו וגרמוהי חד : ראה ת"ז בהקדמה ג, ב.
- 358. דכתי'. . זו כו' : ראה לקו"ת שה"ש יז, ג ואילך (פ"א).
- 359. כי לא מחשבותי מחשבותיכם : ישעי' נה, ח.
- 360. ומבואר במ"א : ראה גם לקו"ת ר"ה נה, א. מאמרי אדה"ז תקס"ט ע' קפג ואילך. (נביאים ע' רלב).
עמוד קמ
- 361. שאין לו דמות הגוף : ע"פ פיוט יגדל. ראה גם לעיל מאמר ד"ה נעשה אדם ובהערה 31.
- 362. הרהור. . לא עביד מידי : זהר אמור קה, א.
- 363. מחשבה. . נהר : ראה תו"א נח ט, ב. לקו"ת צו יז, סע"א. שה"א צ, א ובהערה 10.
- 364. דכמו : בהמשך הנדפס: דבחי'. בלקו"ת כבפנים. וכנראה שבהמשך הנדפס ישנו כעין סימן על תיבה זו, ואולי לא יצא התיקון בהצילום וצ"ל כבפנים?
- 365. והיא : בהמשך הנדפס: והוא. בלקו"ת כבפנים.
- 366. בפרד"ס שער הצחצחות פ"ג : הובא גם בלקו"ת ר"ה נה, א. סהמ"צ להצ"צ ע' נח. ע' קעח.
- 367. צופה ומביט : ראה ברכת זכרונות. ר"ה יח, א. סהמ"צ להצ"צ ע' פב. תו"ח שמות ח"א מח, ב. וש"נ.
- 368. במחשבה אחת נבראו כל העולמות : ראה זהר שמות כ, א. שם תוספות רעו, סע"ב. סידור שער התפלה יח, סע"ד. סהמ"צ להצ"צ ע' קעח ואילך. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' תלג. וש"נ.
- 369. כי אלף שנים בעיניך : תהלים צ, ד.
- 370. מהותו ומציאותו : בהמשך הנדפס: מציאותו ומהותו. בלקו"ת כבפנים.
עמוד קמא
- 371. וכולא קמי' כלא חשיב : ראה זהר בהקדמה יא, ב. ראשית חכמה שער היראה ש"א, פ"ז [ז, רע"א]. מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' שמא. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תרנג.
- 372. ית' : בהמשך הנדפס ליתא.
- 373. להנחיל אוהבי יש : משלי ח, כא.
- 374. וע' : לפרק זה ראה אוה"ת שה"ש כאן ע' תלג ואילך (בשינויים). לקו"ת בהר לט, סע"א ואילך (בשינויים — צויין אליו באוה"ת כאן ע' תלד). לקו"ת במדבר ב, ג (בשינויים — צויין אליו באוה"ת שה"ש שם).
- 375. בד"ה למנצח על השמינית בענין מחשבה שלמעלה מהרצון : ראה לקו"ת תזריע כ, ד (פ"ב). כב, א (פ"ג).
- 376. גן נעול. . קיום מל"ת : ראה סה"מ מלוקט ד' ע' רלז ובהערה 6.
- 377. ואבדיל אתכם : קדושים כ, כו. תניא פמ"ו (סו, א).
- 378. רקיע המבדיל. . למים. . ויבדל. . ובין החשך : בראשית א, ו. שם א, ד [בדילוג].
- 379. בביאור והי' מספר פ"ד : לקו"ת במדבר ז, ג ואילך.
- 380. והי' מספר. . לא יספר : הושע ב, א.
- 381. ביום ההוא יהי' : זכרי' יד, ט ובלקו"ת מהאריז"ל שם. ראה הנסמן במאמרי אדה"א נ"ך ע' קנב. סה"מ תרכ"ט ע' קכג. וש"נ.
- 382. בשבת. . מהמחשבה. . בד"ה למנצח על השמינית : ראה לקו"ת תזריע כ, ד. כא, ג.
עמוד קמב
- 383. בשבת. . מהמחשבה. . ובד"ה שובה ישראל : ראה לקו"ת שבת שובה סו, ג. סה"מ תרכ"ז ע' רסה. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי ס"כ שוה"ג ב. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה יפה שעה הג' על יד הערה 65. (בחלק ההנחות) שם על יד הערה 68. וראה ג"כ סה"מ תקס"ב ח"א ע' רמו.
- 384. וגלחה את ראשה : תצא כא, יב. ראה לקו"ת תצא לו, ג. לז, ב.
- 385. שם הוא ב"ן רפ"ח : פע"ח שער הק"ש ש"ח, פ"ט.
- 386. רפ"ח ניצוצין : ראה ע"ח שער רפ"ח שי"ח, פ"ב. לקו"ש וישב כרך טו ע' 524 (אג"ק שלו ח"ב ע' כא). וש"נ. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'קעד. וש"נ.
- 387. שלא נשקעו בשה"נ : ראה זהר חדש יתרו לא, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'רסב. וש"נ. שה"א יג, ב ובהערה 23. תו"ח לך צא, ד ובהערה 48. שמות ח"א מא, ד ובהערה 210.
- 388. שבמצרים העלו ר"ב ניצוצין : ראה כנפי יונה ח"ג סנ"ו. תו"א בא ס, ג. תו"ח בא ח"א קטו, סע"ב. וש"נ. (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ר' אבהו פתח והמה כאדם על יד הערה 131.
- 389. וגם ערב ר"ב עלה אתם : בא יב, לח.
- 390. שהוא"ו שהוא תורה : ראה גם זהר רע"מ תצא רעח, ב. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ס"ע קס ואילך . ש"א נא, ב ובהערה 33.
- 391. תורה קול יעקב : תולדות כז, כב. ראה ב"ר פס"ה, כ. זהר בראשית נ, ב.
- 392. מאמר סתום : שבת קד, א. ראה מאמרי אדה"ז תקס"ט ע' קפד. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' ריג. וש"נ. תו"ח שמות ח"א יב, ב ובהערה 543.
- 394. איחוי אלכסנדרית שבגמ' : מוע"ק כו, ריש ע"ב.
- א. בתכריך כת"י שפתיחתו היא ”שערי שעיעי שערי רכיכין" (הדרוש הראשון שנרשם במפתח הכת"י הוא ”הבא לטהר"), ושם פח, ב נרשם בסוף ”דרושי תקס"ג" מאמר זה בקיצור, בכותרת : ”מכתבי ב"ה [ בן הרב] מהר"מ" [ מורינו הרב ר' משה].
עמוד קמג
- 395. חלק אלק' ממש : ראה איוב לא, ב. תניא רפ"ב. סידור ר' יעקב קאפיל בהקדמת הכותב ע' ג. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' שעג. וש"נ. תו"ח וארא ח"א נא, ד. וש"נ. סה"ש תש"נ ע' 381.
- 393. מלשון. . האהבה : ראה לקו"ת בהר לט, סע"ג ואילך (בשינויים — צויין אליו באוה"ת שה"ש כאן ע' תלד).
- 396. בת"א בד"ה רני ושמחי בת : מקץ לו, ד.
- 397. צמאה לך נפשי : תהלים סג, ב.
- 398. לאתבא צדיקייא בתיובתא : ראה זהר רע"מ בהעלותך קנג, ב. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' רפא. וש"נ. תו"ח שמות ח"א מא, ב. וש"נ.
- 399. אצי' נק' עשייה : ראה גם תו"א בראשית ג, א.
- 400. וכתר עליון. . אוכם הוא : ראה ת"ז ת"ע קלה, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתיא. וש"נ. המשך והחרים תרל"א ע' סט. סה"מ תרל"ד ע' רמז. המשך תער"ב ח"א ע' כא.
- 401. וגם אמנה אחותי : וירא כ, יב.
- 402. כל. . כו' : לקו"ת במדבר ב, ג (בשינויים — צויין אליו באוה"ת שה"ש כאן ע' תלד).
- 403. אתה עשית. . השמים : בלקו"ת כאן ניתוסף כו' — נחמי' ט, ו.
- 405. אשר שם שמות בארץ : תהלים מו, ט.
- 406. א"ת שמות אלא שמות : ברכות ז, ב. ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תשצב. וש"נ. נ"ך ע' תעב.
- 407. בי"ה הוי' צור עולמים : ישעי' כו, ד.
- 404. וכמ"ש. . עולמים : באוה"ת שה"ש כאן: ועמ"ש. . ובענין א"ת שמות אלא שמות — ראה לקו"ת בהר מא, ד.
- 408. חיי החיים : יומא עא, א. ראה גם תניא פמ"ד (סג, א).
- 409. לאהבה את ה' כי הוא חייך : נצבים ל, כ [בדילוג].
עמוד קמד
- 410. ראו עתה. . אני הוא : האזינו לב, לט.
- 411. צמאה נפשי לאלקי' : תהלים מב, ג.
- 412. זה : בהמשך הנדפס: מטושטש. באוה"ת כאן כבפנים.
- 413. אשר : בהמשך הנדפס: ליתא. באוה"ת כאן כבפנים.
בראשית רבה ס״ה:כ׳ - הטקסט מספריא
וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק וגו' הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב (בראשית כז, כב), הָא קוֹל דְּקָל חַכִּים וְיָדַיָּה דְּמַשְׁלַחִין מִיתִין. דָּבָר אַחֵר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אֵין יַעֲקֹב שׁוֹלֵט אֶלָּא בְּקוֹלוֹ, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אֵין עֵשָׂו שׁוֹלֵט אֶלָּא בַּיָּדָיִם. דָּבָר אַחֵר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס קוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מַכְנִיס, וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, מְרַמֵּז לֵיהּ וְהוּא אָתֵי. דָּבָר אַחֵר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשָׁעָה שֶׁיַּעֲקֹב מַרְכִּין בְּקוֹלוֹ, יְדֵי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת, דִּכְתִיב (שמות טו, כד): וַיִּלֹּנוּ כָּל הָעֵדָה, (שמות יז, ח): וַיָּבֹא עֲמָלֵק, וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא מְצַפְצֵף בְּקוֹלוֹ אֵין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אֵין יְדֵי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא לֹא עָמְדוּ פִּילוֹסוֹפִין בָּעוֹלָם כְּבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר וּכְאַבְנִימוֹס הַגַּרְדִּי, נִתְכַּנְסוּ כָּל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אֶצְלוֹ, אָמְרוּ לוֹ תֹּאמַר שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לִזְדַּוֵּג לְאֻמָּה זוֹ, אָמַר לְכוּ וְחִזְּרוּ עַל בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וְעַל בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁלָּהֶן, וְאִם מְצָאתֶם שָׁם תִּינוֹקוֹת מְצַפְצְפִין בְּקוֹלָן אֵין אַתֶּם יְכוֹלִים לְהִזְדַּוֵּג לָהֶם, שֶׁכָּךְ הִבְטִיחָן אֲבִיהֶן וְאָמַר לָהֶם, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, בִּזְמַן שֶׁקּוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מָצוּי בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת אֵין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, וְאִם לָאו, הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אַתֶּם יְכוֹלִים לָהֶם. הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, בְּפִילֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה (שופטים כא, יח): אָרוּר נֹתֵן אִשָּׁה לְבִנְיָמִין. הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, בִּימֵי יָרָבְעָם, קוֹל בְּכִי שֶׁהָרְגוּ מֵהֶם חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים ב יג, כ): וְלֹא עָצַר כֹּחַ יָרָבְעָם, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מָה אַתְּ סָבוּר שֶׁיָּרָבְעָם נִגַף, וַהֲלֹא לֹא נִגַּף אֶלָּא אֲבִיָה, וְלָמָּה נִגַּף, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר עַל יְדֵי שֶׁהֶעֱבִיר הַכָּרַת פָּנִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (ישעיה ג, ט): הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם. וְרַבִּי לֵוִי אָמַר עַל יְדֵי שֶׁהֶעֱמִיד עֲלֵיהֶם שׁוֹמְרִים שְׁלשָׁה יָמִים עַד שֶׁנִּתְקַלְקְלָה צוּרָתָן, דִּתְנַן אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחֹטֶם, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ סִימָנִין בְּגוּפוֹ וּבְכֵלָיו. וְאֵין מְעִידִים אֶלָּא עַד שְׁלשָׁה יָמִים. עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (ירמיה טו, ח): עָצְמוּ לִי אַלְמְנוֹתָו מֵחוֹל יַמִּים, רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ וְרַבָּנָן, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר עַל שֶׁבִּזָּה לַאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א כא, י): וְעִמָּכֶם אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל, קָרָא לַאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי בְּלִיַּעַל. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר עַל שֶׁחִסְדָּם בָּרַבִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב יג, ח): וְאַתֶּם הָמוֹן רָב וְעִמָּכֶם עֶגְלֵי זָהָב. וְרַבָּנָן אָמְרֵי עַל שֶׁבָּאת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים לְיָדוֹ וְלֹא בִּטְלָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב יג, יט): וַיִּרְדֹּף אֲבִיָּה אַחֲרֵי יָרָבְעָם, וּכְתִיב (דברי הימים ב יג, יט): וַיִּלְכֹּד מִמֶּנּוּ עָרִים אֶת בֵּית אֵל וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ. וּכְתִיב (מלכים א יכ, כט): וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל. וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה אִם מֶלֶךְ עַל יְדֵי שֶׁהוֹנָה מֶלֶךְ כָּמוֹהוּ עֲנָשׁוֹ הַכָּתוּב וְנִגַּף, הֶדְיוֹט שֶׁהוּא מוֹנֶה הֶדְיוֹט עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
תניא, ליקוטי אמרים ב׳ - הטקסט מספריא
וְנֶפֶשׁ הַשֵּׁנִית בְּיִשְׂרָאֵל, הִיא חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים״, וְ״אַתָּה נָפַחְתָּ בִּי״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, מַאן דְּנָפַח מִתּוֹכֵיהּ נָפַח, פֵּירוּשׁ, מִתּוֹכִיּוּתוֹ וּמִפְּנִימִיּוּתוֹ, שֶׁתּוֹכִיּוּת וּפְנִימִיּוּת הַחַיּוּת שֶׁבָּאָדָם מוֹצִיא בִּנְפִיחָתוֹ בְּכֹחַ:
כָּךְ, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל עָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה, כְּדִכְתִיב: ״בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל״, ״בָּנִים אַתֶּם לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ פֵּירוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁהַבֵּן נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, כָּךְ כִּבְיָכוֹל נִשְׁמַת כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל נִמְשְׁכָה מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, דְּאִיהוּ חַכִּים וְלָא בְחָכְמָה יְדִיעָא, אֶלָּא הוּא וְחָכְמָתוֹ אֶחָד, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם,
הגהה
וְהוֹדוּ לוֹ חַכְמֵי הַקַּבָּלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּפַּרְדֵּס מֵהָרַמַ״ק. וְגַם לְפִי קַבָּלַת הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יַצִּיבָא מִילְּתָא, בְּסוֹד הִתְלַבְּשׁוּת אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, ﬠַל־יְדֵי צִמְצוּמִים רַבִּים, בְּכֵלִים דְּחָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת דַּאֲצִילוּת, אַךְ לֹא לְמַﬠְלָה מֵהָאֲצִילוּת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁאֵין־סוֹף־בָּרוּךְ־הוּא מְרוֹמָם וּמִתְנַשֵּׂא רוֹמְמוּת אֵין קֵץ, לְמַﬠְלָה מַּﬠְלָה מִמַּהוּת וּבְחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת, ﬠַד שֶׁמַּהוּת וּבְחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת נֶחְשֶׁבֶת כַּﬠֲשִׂיָּיה גוּפָנִיִּית אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה ﬠָשִׂיתָ״:
שֶׁהוּא הַמַּדָּע וְהוּא הַיּוֹדֵעַ כוּ׳, וְדָבָר זֶה אֵין בִּיכוֹלֶת הָאָדָם לַהֲבִינוֹ עַל בּוּרְיוֹ כוּ׳, כְּדִכְתִיב: ״הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא״, וּכְתִיב: ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְגוֹ׳״.
וְאַף שֶׁיֵּשׁ רִבְבוֹת מִינֵי חִלּוּקֵי מַדְרֵגוֹת בַּנְּשָׁמוֹת, גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, כְּמוֹ גּוֹדֶל מַעֲלַת נִשְׁמוֹת הָאָבוֹת וּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עֲלֵיהֶם־הַשָּׁלוֹם, עַל נִשְׁמוֹת דּוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה דְּעִקְבֵי מְשִׁיחָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲקֵבַיִים מַמָּשׁ לְגַבֵּי הַמּוֹחַ וְהָרֹאשׁ; וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר יֵשׁ רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּשְׁמוֹתֵיהֶם הֵם בְּחִינַת רֹאשׁ וּמוֹחַ לְגַבֵּי נִשְׁמוֹת הֶהָמוֹן וְעַמֵּי הָאָרֶץ; וְכֵן נְפָשׁוֹת לְגַבֵּי נְפָשׁוֹת, כִּי כָּל נֶפֶשׁ כְּלוּלָה מִנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה.
מִכָּל מָקוֹם, שֹׁרֶשׁ כָּל הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה כּוּלָּם, מֵרֹאשׁ כָּל הַמַּדְרֵיגוֹת עַד סוֹף כָּל דַּרְגִין, הַמְלוּבָּשׁ בְּגוּף עַמֵּי הָאָרֶץ וְקַל שֶׁבְּקַלִים, נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהִיא חָכְמָה עִילָּאָה כִּבְיָכוֹל.
כִּמְשַׁל הַבֵּן הַנִּמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, שֶׁאֲפִילוּ צִפָּרְנֵי רַגְלָיו נִתְהַוּוּ מִטִּפָּה זוֹ מַמָּשׁ, עַל יְדֵי שְׁהִיָּיתָהּ תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים בְּבֶטֶן הָאֵם, וְיָרְדָה מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, לְהִשְׁתַּנּוֹת וּלְהִתְהַוּוֹת מִמֶּנָּה צִפָּרְנַיִם.
וְעִם כָּל זֶה, עוֹדֶנָּה קְשׁוּרָה וּמְיוּחֶדֶת בְּיִחוּד נִפְלָא וְעָצוּם בְּמַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיְתָה טִפַּת מוֹחַ הָאָב; וְגַם עַכְשָׁיו בַּבֵּן, יְנִיקַת הַצִּפָּרְנַיִם וְחַיּוּתָם נִמְשֶׁכֶת מֵהַמּוֹחַ שֶׁבָּרֹאשׁ; כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא [נִדָּה שָׁם]: ״לוֹבֶן, שֶׁמִּמֶּנּוּ גִּידִים וַעֲצָמוֹת וְצִפָּרְנַיִם״ [וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר הַחַשְׁמַל, בְּסוֹד לְבוּשִׁים שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן עֵדֶן, שֶׁהָיוּ צִפָּרְנַיִם מִבְּחִינַת מוֹחַ תְּבוּנָה].
וְכָכָה מַמָּשׁ, כִּבְיָכוֹל, בְּשֹׁרֶשׁ כָּל הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה, בִּירִידָתוֹ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה עַל יְדֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת אֲצִילוּת־בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה מֵחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״, נִתְהַוּוּ מִמֶּנּוּ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וּפְחוּתֵי הָעֵרֶךְ.
וְעִם כָּל זֶה, עוֹדֶינָה קְשׁוּרוֹת וּמְיוּחָדוֹת בְּיִחוּד נִפְלָא וְעָצוּם בְּמַהוּתָן וְעַצְמוּתָן הָרִאשׁוֹן, שֶׁהִיא הַמְשָׁכַת חָכְמָה עִילָּאָה, כִּי יְנִיקַת וְחַיּוּת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ, הוּא מִנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים רָאשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּדוֹרָם:
וּבָזֶה יוּבַן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: ״וּלְדָבְקָה בוֹ״ – שֶׁכָּל הַדָּבֵק בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נִדְבַּק בַּשְּׁכִינָה מַמָּשׁ, כִּי עַל יְדֵי דְּבִיקָה בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, קְשׁוּרוֹת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וּמְיוּחָדוֹת בְּמַהוּתָן הָרִאשׁוֹן וְשָׁרְשָׁם שֶׁבְּחָכְמָה עִילָּאָה, שֶׁהוּא יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ אֶחָד, וְהוּא הַמַּדָּע כוּ׳.
[וְהַפּוֹשְׁעִים וּמוֹרְדִים בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים – יְנִיקַת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁלָּהֶם מִבְּחִינַת אֲחוֹרַיִים שֶׁל נֶפֶשׁ רוּחַ וְנִשְׁמַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים].
וּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר וּבְזֹהַר חָדָשׁ, שֶׁהָעִיקָּר תָּלוּי שֶׁיְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ דַּוְוקָא, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ כוּ׳, הַיְינוּ, מִשּׁוּם שֶׁאֵין לְךָ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁאֵין לָהּ לְבוּשׁ מִנֶּפֶשׁ דְּעַצְמוּת אָבִיו וְאִמּוֹ, וְכָל הַמִּצְוֹת שֶׁעוֹשֶׂה – הַכֹּל עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַלְּבוּשׁ כוּ׳, וַאֲפִילוּ הַשֶּׁפַע שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם – הַכֹּל עַל יְדֵי לְבוּשׁ זֶה, וְאִם יְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ – יַמְשִׁיךְ לְבוּשׁ קָדוֹשׁ לְנִשְׁמַת בְּנוֹ, וַאֲפִילוּ הִיא נְשָׁמָה גְדוֹלָה, צְרִיכָה לְקִידּוּשׁ אָבִיו כוּ׳.
אֲבָל הַנְּשָׁמָה עַצְמָהּ, הִנֵּה לִפְעָמִים נִשְׁמַת אָדָם גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, בָּא לִהְיוֹת בְּנוֹ שֶׁל אָדָם נִבְזֶה וְשָׁפָל כוּ׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּל זֶה בְּ״לִיקּוּטֵי תּוֹרָה״ פָּרָשַׁת וַיֵּרָא וּבְטַעֲמֵי מִצְוֹת פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית:
תניא, ליקוטי אמרים מ״ד - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, כָּל מַדְרֵגַת אַהֲבָה מִבּ׳ מַדְרֵגוֹת אֵלּוּ: ״אַהֲבָה רַבָּה״ וְ״אַהֲבַת עוֹלָם״ – נֶחְלֶקֶת לְכַמָּה בְּחִינוֹת וּמַדְרֵגוֹת לְאֵין קֵץ, כָּל חַד לְפוּם שִׁיעוּרָא דִילֵיהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ עַל פָּסוּק: ״נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ״ – ״דָּא קוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא, דְּאִיהוּ אִתְיְדַע וְאִתְדַּבֵּק לְכָל חַד לְפוּם מַה דִמְשַׁעֵר בְּלִבֵּיהּ וְכוּ׳״.
וְלָכֵן נִקְרָאִים דְּחִילוּ וּרְחִימוּ – ״הַנִּסְתָּרוֹת לַה׳ אֱלֹהֵינוּ״, וְתוֹרָה וּמִצְוֹת – הֵן ״הַנִּגְלוֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ לַעֲשׂוֹת כוּ׳״. כִּי תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד לְכוּלָּנוּ, בְּקִיּוּם כָּל הַתּוֹרָה וּמִצְוֹת בִּבְחִינַת מַעֲשֶׂה, מַה־שֶּׁאֵין־כֵּן בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ שֶׁהֵם לְפִי הַדַּעַת אֶת ה׳ שֶׁבְּמוֹחַ וָלֵב, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
אַךְ אַחַת הִיא אַהֲבָה הַכְּלוּלָה מִכָּל בְּחִינוֹת וּמַדְרֵגוֹת ״אַהֲבָה רַבָּה״ וְ״אַהֲבַת עוֹלָם״, וְהִיא שָׁוָה לְכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, וִירוּשָּׁה לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ.
וְהַיְינוּ, מַה שֶּׁכָּתַב הַזֹּהַר עַל פָּסוּק: ״נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה וְגוֹ׳״ – ״דְּיַרְחִים לְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא רְחִימוּתָא דְנַפְשָׁא וְרוּחָא כְּמָה דְאִתְדַּבְּקוּ אִילֵּין בְּגוּפָא וְגוּפָא רָחִים לוֹן וְכוּ׳״. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ״, כְּלוֹמַר, מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה ה׳ ״נַפְשִׁי״ וְחַיַּי הָאֲמִתִּים, לְכָךְ – ״אִוִּיתִיךָ״, פֵּירוּשׁ, שֶׁאֲנִי מִתְאַוֶּה וְתָאֵב לְךָ כְּאָדָם הַמִּתְאַוֶּה לְחַיֵּי נַפְשׁוֹ, וּכְשֶׁהוּא חַלָּשׁ וּמְעוּנֶּה – מִתְאַוֶּה וְתָאֵב שֶׁתָּשׁוּב נַפְשׁוֹ אֵלָיו, וְכֵן כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִישֹׁן – מִתְאַוֶּה וְחָפֵץ שֶׁתָּשׁוּב נַפְשׁוֹ אֵלָיו כְּשֶׁיֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ, כָּךְ, אֲנִי מִתְאַוֶּה וְתָאֵב לְאוֹר אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, חַיֵּי הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים, לְהַמְשִׁיכוֹ בְּקִרְבִּי עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בַּהֲקִיצִי מִשְּׁנָתִי בַּלַּיְלָה, דְּאוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא כּוּלָּא חַד.
כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַזֹּהַר שָׁם: ״דְּבָעֵי בַּר נַשׁ מֵרְחִימוּתָא דְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא לְמֵיקַם בְּכָל לֵילָא, לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּפוּלְחָנֵיהּ עַד צַפְרָא כוּ׳״.
וְאַהֲבָה רַבָּה וּגְדוֹלָה מִזּוֹ, וְהִיא מְסוּתֶּרֶת גַּם כֵּן בְּכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל בִּירוּשָּׁה מֵאֲבוֹתֵינוּ, הִיא, מַה שֶּׁכָּתוּב בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא: ״כִּבְרָא דְּאִשְׁתַּדֵּל בָּתַר אֲבוֹי וְאִימֵּיהּ, דְּרָחִים לוֹן יַתִּיר מִגַּרְמֵיהּ וְנַפְשֵׁיהּ וְרוּחֵיהּ כוּ׳״, כִּי הֲלֹא אָב אֶחָד לְכוּלָּנוּ.
וְאַף כִּי מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶהוּ אֲשֶׁר עָרַב לִבּוֹ לָגֶשֶׁת לְהַשִּׂיג אֲפִילוּ חֵלֶק אֶחָד מִנִּי אֶלֶף מִמַּדְרֵגַת אַהֲבַת ״רַעְיָא מְהֵימְנָא״? מִכָּל מָקוֹם, הֲרֵי אֶפֶס קָצֵהוּ וְשֶׁמֶץ מֶנְהוּ מֵרַב טוּבוֹ וְאוֹרוֹ – מֵאִיר לִכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּיקּוּנִים, דְּ״אִתְפַּשְּׁטוּתֵיהּ בְּכָל דָּרָא וְדָרָא לְאַנְהָרָא לוֹן וְכוּ׳״.
רַק שֶׁהֶאָרָה זוֹ הִיא בִּבְחִינַת הֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם גָּדוֹל בְּנַפְשׁוֹת כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, וּלְהוֹצִיא אַהֲבָה זוֹ הַמְסוּתֶּרֶת מֵהַהֶעְלֵם וְהַהֶסְתֵּר אֶל הַגִּילּוּי, לִהְיוֹת בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ וּמוֹחוֹ – ״לֹא נִפְלֵאת וְלֹא רְחוֹקָה הִיא״, אֶלָּא ״קָרוֹב הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ״, דְּהַיְינוּ, לִהְיוֹת רָגִיל עַל לְשׁוֹנוֹ וְקוֹלוֹ – לְעוֹרֵר כַּוָּונַת לִבּוֹ וּמוֹחוֹ, לְהַעֲמִיק מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחַיֵּי הַחַיִּים אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, כִּי הוּא אָבִינוּ מַמָּשׁ הָאֲמִיתִּי וּמְקוֹר חַיֵּינוּ, וּלְעוֹרֵר אֵלָיו הָאַהֲבָה כְּאַהֲבַת הַבֵּן אֶל הָאָב. וּכְשֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ כֵּן תָּמִיד הֲרֵי הַהֶרְגֵּל נַעֲשֶׂה טֶבַע.
וְאַף אִם נִדְמֶה לוֹ לִכְאוֹרָה, שֶׁהוּא כֹּחַ דִּמְיוֹנִי – לֹא יָחוּשׁ, מֵאַחַר שֶׁהוּא אֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ מִצַּד עַצְמוֹ בִּבְחִינַת ״אַהֲבָה מְסוּתֶּרֶת״. רַק שֶׁתּוֹעֶלֶת יְצִיאָתָהּ אֶל הַגִּילּוּי כְּדֵי לַהֲבִיאָהּ לִידֵי מַעֲשֶׂה, שֶׁהוּא עֵסֶק הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת שֶׁלּוֹמֵד וּמְקַיֵּים עַל יְדֵי זֶה, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ כְּבֵן הָעוֹבֵד אֶת אָבִיו.
וְעַל זֶה אָמְרוּ: ״מַחֲשָׁבָה טוֹבָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה״, לִהְיוֹת גַּדְפִין לְפָרְחָא, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהַנַּחַת רוּחַ הוּא, כִּמְשַׁל שִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ מִבְּנוֹ שֶׁבָּא אֵלָיו בְּצֵאתוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, אוֹ ״לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים״, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
וְהִנֵּה, גַּם לִבְחִינַת ״נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ״ הַנִּזְכָּר לְעֵיל, קָרוֹב הַדָּבָר מְאֹד לְהוֹצִיאָהּ מֵהַהֶעְלֵם אֶל הַגִּילּוּי, עַל יְדֵי הַהֶרְגֵּל תָּמִיד בְּפִיו וְלִבּוֹ שָׁוִין.
אַךְ אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ אֶל הַגִּילּוּי בְּלִבּוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן, יָכוֹל לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וּמִצְוֹת לִשְׁמָן, עַל יְדֵי צִיּוּר עִנְיַן אַהֲבָה זוֹ בַּמַּחֲשָׁבָה שֶׁבְּמוֹחוֹ, וּ״מַחֲשָׁבָה טוֹבָה – הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְצָרְפָהּ כוּ׳״:
וְהִנֵּה, בּ׳ בְּחִינוֹת אֲהָבוֹת אֵלּוּ, אַף שֶׁהֵן יְרוּשָּׁה לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ וּכְמוֹ טֶבַע בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ, וְכֵן הַיִּרְאָה הַכְּלוּלָה בָּהֶן, שֶׁהִיא, לִירֹא מִלִּיפָּרֵד חַס וְשָׁלוֹם מִמְּקוֹר חַיֵּינוּ וְאָבִינוּ הָאֲמִיתִּי בָּרוּךְ־הוּא, אַף־עַל־פִּי־כֵן, אֵינָן נִקְרָאוֹת בְּשֵׁם ״דְּחִילוּ וּרְחִימוּ טִבְעִיִּים״, אֶלָּא כְּשֶׁהֵן בְּמוֹחוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ לְבַד וְתַעֲלוּמוֹת לִבּוֹ, וְאָז, מְקוֹמָן בְּי׳ סְפִירוֹת דִּיצִירָה, וּלְשָׁם הֵן מַעֲלוֹת עִמָּהֶן הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמָתָן וּבְסִיבָּתָן.
אֲבָל כְּשֶׁהֵן בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ – נִקְרָאִים ״רְעוּתָא דְלִבָּא״ בַּזּוֹהַר, וּמְקוֹמָן – בְּי׳ סְפִירוֹת דִּבְרִיאָה, וּלְשָׁם הֵן מַעֲלוֹת עִמָּהֶן הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמָתָן. מִפְּנֵי שֶׁיְּצִיאָתָן מֵהַהֶעְלֵם וְהֶסְתֵּר הַלֵּב אֶל בְּחִינַת גִּילּוּי, הִיא עַל יְדֵי הַדַּעַת וּתְקִיעַת הַמַּחֲשָׁבָה בְּחוֹזֶק וְהִתְבּוֹנְנוּת עֲצוּמָה מֵעוּמְקָא דְלִבָּא, יַתִּיר וְתָדִיר, בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, אֵיךְ הוּא חַיֵּינוּ מַמָּשׁ וְאָבִינוּ הָאֲמִיתִּי בָּרוּךְ־הוּא.
וּמוּדַעַת זֹאת מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתִּיקּוּנִים: כִּי ״בְּעוֹלַם הַבְּרִיאָה מְקַנְּנָא תַּמָּן אִימָּא עִילָּאָה״, שֶׁהִיא הַהִתְבּוֹנְנוּת בְּאוֹר־אֵין־סוֹף חַיֵּי־הַחַיִּים בָּרוּךְ־הוּא, וּכְמַאֲמַר אֵלִיָּהוּ: ״בִּינָה לִבָּא וּבָהּ הַלֵּב מֵבִין״.
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁבּ׳ בְּחִינוֹת אֲהָבוֹת אֵלּוּ הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל, הֵן כְּלוּלוֹת מִן בְּחִינַת ״אַהֲבָה רַבָּה״, וּגְדוֹלָה וּמְעוּלָּה מִ״דְּחִילוּ וּרְחִימוּ שִׂכְלִיִּים״ – אֲשֶׁר הָאַהֲבָה נִקְרֵאת לְעֵיל בְּשֵׁם ״אַהֲבַת עוֹלָם״.
רַק שֶׁאַף־עַל־פִּי־כֵן, צָרִיךְ לִטְרוֹחַ בְּשִׂכְלוֹ לְהַשִּׂיג וּלְהַגִּיעַ גַּם לִבְחִינַת ״אַהֲבַת עוֹלָם״ הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל, הַבָּאָה מֵהַתְּבוּנָה וָדַעַת בִּגְדוּלַּת ה׳, כְּדֵי לְהַגְדִּיל מְדוּרַת אֵשׁ הָאַהֲבָה בְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ וְשַׁלְהֶבֶת עַזָּה וְלַהַב הָעוֹלֶה הַשָּׁמַיְמָה, עַד שֶׁ״מַּיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת וְכוּ׳ וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ וְכוּ׳״. כִּי יֵשׁ יִתְרוֹן וּמַעֲלָה לִבְחִינַת אַהֲבָה כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ וְשַׁלְהֶבֶת עַזָּה וְכוּ׳, הַבָּאָה מֵהַתְּבוּנָה וָדַעַת בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, עַל שְׁתֵּי בְּחִינוֹת אַהֲבָה הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל – כַּאֲשֶׁר אֵינָן כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ וְשַׁלְהֶבֶת כוּ׳, כְּיִתְרוֹן וּמַעֲלַת הַזָּהָב עַל הַכֶּסֶף וְכוּ׳, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן.
וְגַם, ״כִּי זֶה כָּל הָאָדָם״ וְתַכְלִיתוֹ, לְמַעַן דַּעַת אֶת כְּבוֹד ה׳ וִיקַר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ, אִישׁ אִישׁ כְּפִי אֲשֶׁר יוּכַל שְׂאֵת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא פָּרָשַׁת בֹּא: ״בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדְעוּן לֵיהּ וְכוּ׳״, וְכַנּוֹדָע:
מצוטט ב־16 עמודים
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 16
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ הקבצו ושמעו בנ"י ‹ יא סה"מ תר"ם ח"א ע' קמב
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ והי' אור הלבנה ‹ לד סה"מ תר"ם ח"א ע' קלט
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ ועבדתם את הוי' אלקיכם ‹ פ סה"מ תר"ם ח"א ע' קמב
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ במשנה וכו' ר' נהוראי ‹ צו סה"מ תר"ם ח"א ס"ע קמא
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ ומעתה כו' הוקבעו המועדים ‹ רכג סה"מ תר"ם ח"א ע' קמב
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ וידבר כו' קדושים תהיו ‹ ער סה"מ תר"ם ח"א ע' קמב
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ כתר יתנו לך ‹ רפט סה"מ תר"ם ח"א ע' קמב
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ כי תבואו וכו' ושבתה ‹ רצד סה"מ תר"ם ח"א ע' קלט
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ כל אשר חפץ ה' ‹ שז סה"מ תר"ם ח"א ע' קלט
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ בעשרה מאמרות נברא העולם ‹ שיד סה"מ תר"ם ח"א ע' קלט
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ הקבצו ושמעו ‹ שפו סה"מ תר"ם ח"א ע' קמב
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ את חג המצות תשמור ‹ תפט סה"מ תר"ם ח"א ע' קמב
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ כתר יתנו לך ‹ תקיד סה"מ תר"ם ח"א ע' קמב
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ כי תבואו אל הארץ ושבתה הארץ ‹ תקיז סה"מ תר"ם ח"א ע' קלט
- תרמ"א ‹ הנחות ‹ שלש רגלים תחג לי ‹ תקלט סה"מ תר"ם ח"א ע' קמב
- תרמ"א ‹ הנחות ‹ שלש רגלים תחג לי ‹ תקמז סה"מ תר"ם ח"א ע' קלט

