שז
פירושים הא' שהעולם נבנה ע"י החסד, והב' שבכדי שיהי' עולם צריך לבנות מדת החסד, שאוא"ס ב"ה הוא לאו מכל אילון מדות11 איהו כלל, וכדי שיהי' התהווות העולמות צריכין לבנות מדהח"ס שבה וע"י יומשך חיות העולם כמ"ש מכלכל חיים בחסד12 כו', ולפעמים מצינו דכתיב בדבר ה' שמים נעשו13 כו' שמשמע שנברא ע"י הדבור, וכמו שארז"ל בע"מ נברא העולם14, וכן כתי' במע"ב ויאמר אלקים15. אך הענין הוא שיובן ע"פ משנת"ל16 בפי' והלא במאמר אחד יכול להבראות17 לפי' הא' שמאמר א' הוא מה שעלה ברצונו, והוא מאמר דבראשית בחוכמתא, כי כאשר עלה ברצונו הפשוט18 התהוות העולמות נמשך בבחי' חו"ב שיהי' נמדד ע"פ החכ' שיהי' כך ולא כך וע"י הבינה נמדד פרטי כל בחי' ההשתלשלות כו', ונת' לעיל19 שלא מחשבותי מחשבותיכם20 ולכן כאשר עלה במח' תומ"י נתהוה כו', וזהו בחי' המאמר אחד שהוא מאמר כללי שכולל כל כלליות ההשתלשלות, ולכן ת"י עליו בחוכמתא שזהו ע"פ מדידת חו"ב כנ"ל, וכדכתי' כולם בחכמה עשית, ונודע כי עשית בבינה21, ואונקלס תרגם בקדמין, היינו בחי' הרצון מה שעלה ברצונו שזהו ג"כ מכוון אחד עם בחי' המדידה דחו"ב הנ"ל, כי המדידה היא ע"פ הרצון כו' רק שהרצון כולל כל פרטיות המדידה, ולכן כוללם הת"א יותר בפירושו שמפרט בקדמין שזהו כלל כל הפרטים ומדידת דחו"ב, ואמנם גם המדידות דחו"ב ג"כ בבחי' הכלל דמאמר אחד יחשב, להיותו בחי' אחד עדיין, כי פי' אחד הוא כמארז"ל כד אמליכתי'22 למעלה ולמטה ולד' רוחות תו לא צריכות23 שזהו תכלית היחוד, שהחי"ת רומז לז"ר וארץ והד' רומז לד' רוחות העולם24, וכמ"ש לך ה' הגדולה כו' לך ה' הממלכה25 איך שזו"נ שרש ז"ר וארץ, ושרש ו"ק שהם ד' רוחות ומעלה ומטה בטלים בתכלית היחוד בבחי' אל"ף אלופו ש"ע26, ועד"ז יובן ענין מאמר אחד שהוא איך שכל הפרטים שנבראו ונוצרו ונעשו אח"כ עומדים הכל בתכלית היחוד בבחי' הכלליות כמו בבחי' עקודים ששם עקוד כל האורות דיו"ד ספירות בכלי אחד27 כו' ולכן ת"י בראשית
הערות
- 11. לאו מכל אילון [בבוך תרמ"א 2086 — כת"י מעתיק: אלין] מדות : ראה ת"ז בהקדמה יז, ב.
- 12. מכלכל חיים בחסד : נוסח שמו"ע. ראה גם אוה"ת יתרו ריש ע' תתקכז. סה"מ תרכ"ו ע' ב. לקמן מאמר ד"ה בעשרה מאמרות נבה"ע על יד הערה 19 (ובחלק ההנחות שם על יד הערה 28). המשך תער"ב ח"ג ע' תל.
- 13. בדבר ה' שמים נעשו : תהלים לג, ו. ראה גם תו"א מקץ מד, א. לעיל מאמר ד"ה הקבצו ושמעו בנ"י בתחילתו.
- 14. בע"מ נברא העולם : אבות רפ"ה.
- 15. ויאמר אלקים : בראשית א, ג ואילך.
- 16. משנת"ל : במאמר ד"ה כי תבואו כו' ושבתה הארץ פ"ב ואילך.
- 17. והלא במאמר אחד יכול להבראות : אבות שם.
- 18. כאשר עלה ברצונו הפשוט : ראה ע"ח דרוש עגו"י ש"א, ענף ב.
- 19. ונת' לעיל : שם פ"ג.
- 20. שלא מחשבותי מחשבותיכם : ישעי' נה, ח. ראה לקו"ת שה"ש יז, ג ואילך. (הועתק ב) סה"מ תר"ם ח"א ע' קלט ואילך ובהנסמן שם.
- 21. כולם בחכמה . . עשית בבינה : זהר תזריע מג, א.
- 22. כד אמליכתי' : ראה ברכות יג, ב. אמרי בינה פתח השער בתחילתו.
- 23. צריכות : בבוך תרמ"א 2086 — כת"י מעתיק: צריכת.
- 24. שהחי"ת רומז לז"ר . . לד' רוחות העולם : ראה גם לעיל מאמר ד"ה להבין וכו' בענין הציץ הערה 55.
- 25. לך ה' הגדולה . . הממלכה : דבהי"א כט, יא.
- 26. אל"ף אלופו ש"ע : לשון ב"ר פ"כ, ב.
- 27. עקודים ששם עקוד . . בכלי אחד : ראה ע"ח שער העקודים ש"ו, פ"א. תו"א נח י, ג ואילך. תו"ח וארא ח"א נב, ד. וש"נ. סה"מ תרנ"ב ע' ק ואילך. תרל"ח ס"ע עה ואילך ובהערה 274. (לקמן בחלק ההנחות) הנחה ד"ה בעשרה מאמרות נברא העולם על יד הערה 62.
משנה אבות ה׳ - הטקסט מספריא
בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות. אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות:
עשרה דורות מאדם עד נח. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין. עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח עד אברהם. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם:
עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם. להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום:
עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים. ועשרה על הים. עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשרה על הים. עשר נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר שנאמר (במדבר יד, כב) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי:
עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. לא הפילה אשה מריח בשר הקדש. ולא הסריח בשר הקדש מעולם. ולא נראה זבוב בבית המטבחים. ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים. ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה. ולא נצחה הרוח את עמוד העשן. ולא נמצא פסול בעומר. ובשתי הלחם. ובלחם הפנים. עומדים צפופים. ומשתחוים רווחים. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם. ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים:
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן. פי הארץ. ופי הבאר. ופי האתון. והקשת והמן והמטה. והשמיר והכתב והמכתב והלוחות. ויש אומרים אף המזיקין. וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה:
שבעה דברים בגולם. ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו. ואינו נבהל להשיב. שואל כענין ומשיב כהלכה. ואומר על ראשון ראשון. ועל אחרון אחרון. ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי. ומודה על האמת. וחלופיהן בגולם:
שבעה מיני פורעניות באין לעולם. על שבעה גופי עבירה. מקצתן מעשרין. ומקצתן אינן מעשרין. רעב של בצורת באה. מקצתן רעבים. ומקצתן שבעים. גמרו שלא לעשר. רעב של מהומה ושל בצורת באה. ושלא ליטול את החלה רעב של כליה באה. דבר בא לעולם. על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין. ועל פירות שביעית. חרב בא לעולם. על ענוי הדין ועל עוות הדין. ועל המורים בתורה שלא כהלכה:
חיה רעה באה לעולם. על שבועת שוא. ועל חלול השם. גלות בא לעולם. על עובדי עבודה זרה. ועל גלוי עריות. ועל שפיכת דמים. ועל השמטת הארץ. בארבעה פרקים הדבר מתרבה. ברביעית. ובשביעית. ובמוצאי שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית. בשביעית. מפני מעשר עני שבששית. ובמוצאי שביעית. מפני פירות שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. מפני גזל מתנות עניים:
ארבע מדות באדם. האומר שלי שלי ושלך שלך. זו מדה בינונית. ויש אומרים זו מדת סדום. שלי שלך ושלך שלי. עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך. חסיד. שלי שלי ושלך שלי. רשע.
ארבע מדות בדעות. נוח לכעוס ונוח לרצות. יצא שכרו בהפסדו. קשה לכעוס וקשה לרצות. יצא הפסדו בשכרו. קשה לכעוס ונוח לרצות. חסיד. נוח לכעוס וקשה לרצות. רשע:
ארבע מדות בתלמידים. מהר לשמוע ומהר לאבד. יצא שכרו בהפסדו. קשה לשמוע וקשה לאבד. יצא הפסדו בשכרו. מהר לשמוע וקשה לאבד. חכם. קשה לשמוע ומהר לאבד. זה חלק רע:
ארבע מדות בנותני צדקה. הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים. עינו רעה בשל אחרים. יתנו אחרים והוא לא יתן. עינו רעה בשלו. יתן ויתנו אחרים. חסיד. לא יתן ולא יתנו אחרים. רשע:
ארבע מדות בהולכי לבית המדרש. הולך ואינו עושה. שכר הליכה בידו. עושה ואינו הולך. שכר מעשה בידו. הולך ועושה חסיד. לא הולך ולא עושה. רשע:
ארבע מדות ביושבי לפני חכמים ספוג. ומשפך. משמרת. ונפה. ספוג. שהוא סופג את הכל. משפך. שמכניס בזו ומוציא בזו. משמרת. שמוציאה את היין וקולטת את השמרים. ונפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת:
כל אהבה שהיא תלויה בדבר. בטל דבר. בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר. אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר. זו אהבת דוד ויהונתן:
כל מחלוקת שהיא לשם שמים. סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים. זו מחלוקת קרח וכל עדתו:
כל המזכה את הרבים. אין חטא בא על ידו. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. שנאמר (דברים לג, כא) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ירבעם חטא והחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו שנאמר (מלכים א' טו, ל) על חטאות ירבעם (בן נבט) אשר חטא ואשר החטיא את ישראל:
כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו. מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבאין שנאמר (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. אבל תלמידיו של בלעם הרשע. יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר (תהלים נה, כד) ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך:
יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר. וקל כנשר. ורץ כצבי. וגבור כארי. לעשות רצון אביך שבשמים. הוא היה אומר עז פנים לגיהנם. ובשת פנים לגן עדן. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.
הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא. בן עשר למשנה. בן שלש עשרה למצות. בן חמש עשרה לתלמוד. בן שמונה עשרה לחופה. בן עשרים לרדוף. בן שלשים לכח. בן ארבעים לבינה. בן חמשים לעצה. בן ששים לזקנה. בן שבעים לשיבה. בן שמונים לגבורה. בן תשעים לשוח. בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.
בן בג בג אומר הפוך בה. והפוך בה. דכולה בה. ובה תחזי. וסיב ובלה בה. ומינה לא תזוע. שאין לך מדה טובה הימנה:
בן הא הא אומר לפום צערא אגרא:
בראשית רבה כ׳:ב׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹאת וגו', (משלי טז, כח): אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת יְשַׁלַּח מָדוֹן וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף. אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת, זֶה הַנָּחָשׁ שֶׁהִפֵּךְ דְּבָרִים עַל בּוֹרְאוֹ. וְנִרְגָּן, שֶׁרִגֵּן דְּבָרִים עַל בּוֹרְאוֹ, וְאָמַר (בראשית ג, ד): לֹא מוֹת תְּמֻתוּן. מַפְרִיד אַלּוּף, שֶׁהִפְרִיד אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם וּמִיָּד נִתְקַלֵּל. וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ וגו', עִם אָדָם נָשָׂא וְנָתַן, עִם חַוָּה נָשָׂא וְנָתַן, וְעִם נָחָשׁ לֹא נָשָׂא וְנָתַן, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָחָשׁ זֶה רָשָׁע בַּעַל תְּשׁוּבוֹת, וְאִם אוֹמַר אֲנִי לוֹ עַכְשָׁו הוּא אוֹמֵר לִי, אַתָּה צִוִּיתָ אוֹתָם וַאֲנִי צִוִּיתִי אוֹתָם, מִפְּנֵי מָה הִנִּיחוּ צִוּוּיָךְ וְהָלְכוּ לָהֶם אַחַר צִוּוּיִי, אֶלָּא קָפַץ עָלָיו וּפָסַק לוֹ אֶת דִּינוֹ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

