כל אשר חפץ ה'
שוכל אשר חפץ ה'
בס"ד
כל אשר חפץ ה' עשה1 בשמים ובארץ2.
מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית3, משמע שכל מה שנעשה במע"ב זהו הכל מבחי' החכ' כמ"ש כולם בחכ' שקאי על כל בחי' ריבוי המעשים שנבראו בשי"ב שעליהם אמר דהע"ה מה רבו מעשיך כמ"ש במזמור ק"ד שבתילים שחשב כל מה שנברא ונוצר ונעשה ועלי' אומר מה רבו מעשיך ע"ש. וכן ת"י על בראשית ברא בחוכמתא4 ברא, וכן כתי' ה' בחכמה יסד ארץ5. ולכאו' צ"ל הלא כתי' כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ, שמשמע שמה שעשה בשמי' ובארץ נמשך מבחי' חפץ, שנודע שבחי' חפץ הוא פנימיות הרצון6 שזהו גבוה יותר למעלה ראש מבחי' החכמה, ואונקלס7 תירגם על בראשית בקדמין8 שנודע שקדם הוא למעלה מן החכ'9 וקרוב לבחי' חפץ הנ"ל כו', ופעם כתי' כי אמרתי עולם חסד יבנה10 שיש בזה ב'
וביאורא הענין כי מדות שייך לזולת דוקאב, ולכן כדי שיהי' מציאות נבדל זהו ע"י המדות.
ויאמר מד"ר ביטל הגזירהג וירד כו' עה"סד שזפירושים הא' שהעולם נבנה ע"י החסד, והב' שבכדי שיהי' עולם צריך לבנות מדת החסד, שאוא"ס ב"ה הוא לאו מכל אילון מדות11 איהו כלל, וכדי שיהי' התהווות העולמות צריכין לבנות מדהח"ס שבה וע"י יומשך חיות העולם כמ"ש מכלכל חיים בחסד12 כו', ולפעמים מצינו דכתיב בדבר ה' שמים נעשו13 כו' שמשמע שנברא ע"י הדבור, וכמו שארז"ל בע"מ נברא העולם14, וכן כתי' במע"ב ויאמר אלקים15. אך הענין הוא שיובן ע"פ משנת"ל16 בפי' והלא במאמר אחד יכול להבראות17 לפי' הא' שמאמר א' הוא מה שעלה ברצונו, והוא מאמר דבראשית בחוכמתא, כי כאשר עלה ברצונו הפשוט18 התהוות העולמות נמשך בבחי' חו"ב שיהי' נמדד ע"פ החכ' שיהי' כך ולא כך וע"י הבינה נמדד פרטי כל בחי' ההשתלשלות כו', ונת' לעיל19 שלא מחשבותי מחשבותיכם20 ולכן כאשר עלה במח' תומ"י נתהוה כו', וזהו בחי' המאמר אחד שהוא מאמר כללי שכולל כל כלליות ההשתלשלות, ולכן ת"י עליו בחוכמתא שזהו ע"פ מדידת חו"ב כנ"ל, וכדכתי' כולם בחכמה עשית, ונודע כי עשית בבינה21, ואונקלס תרגם בקדמין, היינו בחי' הרצון מה שעלה ברצונו שזהו ג"כ מכוון אחד עם בחי' המדידה דחו"ב הנ"ל, כי המדידה היא ע"פ הרצון כו' רק שהרצון כולל כל פרטיות המדידה, ולכן כוללם הת"א יותר בפירושו שמפרט בקדמין שזהו כלל כל הפרטים ומדידת דחו"ב, ואמנם גם המדידות דחו"ב ג"כ בבחי' הכלל דמאמר אחד יחשב, להיותו בחי' אחד עדיין, כי פי' אחד הוא כמארז"ל כד אמליכתי'22 למעלה ולמטה ולד' רוחות תו לא צריכות23 שזהו תכלית היחוד, שהחי"ת רומז לז"ר וארץ והד' רומז לד' רוחות העולם24, וכמ"ש לך ה' הגדולה כו' לך ה' הממלכה25 איך שזו"נ שרש ז"ר וארץ, ושרש ו"ק שהם ד' רוחות ומעלה ומטה בטלים בתכלית היחוד בבחי' אל"ף אלופו ש"ע26, ועד"ז יובן ענין מאמר אחד שהוא איך שכל הפרטים שנבראו ונוצרו ונעשו אח"כ עומדים הכל בתכלית היחוד בבחי' הכלליות כמו בבחי' עקודים ששם עקוד כל האורות דיו"ד ספירות בכלי אחד27 כו' ולכן ת"י בראשית שחבחוכמתא, כי החכמה היא בחי' יו"ד דש' הוי'28 כנודע, ונודע כי ביו"ד יש בו ג' קוצין29 ומקוץ התחתון נמשך ההי"א כמ"ש31 הפרד"ס30 הובא בת"א ד"ה ענין לך לך32, וקוץ העליון זהו בחי' הרצון33, ועצם היו"ד זהו בחי' חכ', ונמצא כי היו"ד שהוא החכ' כולל כח"ב, ולכן תרגם על בראשית בחוכמתא, ואונקלס תרגם בקדמין לרמז על בחי' הרצון בחי' קוש"י כו', שהוא שרש בחי' המאמר אחד כו'.
ואמנם כדי להפרע מן הרשעים וליתן שכ"ט לצדיקים34 היינו בכדי שיהי' שכר ועונש, שזהו דוקא ע"י שהבחירה תהי' חפשית, ולכן אם הי' נברא ממאמר אחד הנ"ל הי' העולמות בטלים בתכלית, ובכלל זהו ע"ד הביטול דעלמא דאתכסיא35
יו"דה דחכ' וא"ו ד' כלולים בוו, וגם קוש"י רצון, וקוץ התחתון זהו מקור ההי"א ע' בד"ה לך לך בת"א בענין ג' קוצין שביו"ד כו', נמצא בחוכמתא כולל כל הע"ס עם הרצון.
א' ב' יודי"ן וא"ו באמצעז, עם קוץ העליון שבאלף זהו ג"כ כל הע"ס עם הרצון, א"כ אחד ויו"ד דש' הוי' ענינם אחד, ובזה יובן שת"א ות"י כוונתם אחד הוא.
אלף מציאותו בחי' יו"ד, כי יו"ד בראש ויו"ד בסוף, וא"ו באמצע שענין הוא"ו הוא ג"כ יו"ד בראשח כנודע.
שטשהנשמות ומלאכים שבעלמא דאתכסיא נק' בשם נוני37 ימא36 ע"ש שהם בטלים בתכלית במקור חיותם הוא האין אשר מהוה אותם וא"י ליפרד ממנו כלל כמו דגים הגשמיים שמיד שפורשים38 מן המים ה"ה מתים מפני שנפסק קבלת חיותם כו', שמוכרחים להיות תמיד במקום הווייתם דוקא, מפני שהם נבראו באופן כזה. (ובזה יתורץ דלכאו' שרש ענין שם בריאה הוא שנעשה יש ודבר נפרד, פי' כי ענין בריאה הוא דבר חדש מה שלא הי' תחלה, כמו ואם בריאה יברא39 שפירושו, שאם כבר נברא פה לארץ, א"צ שיברא כעת, ואם לא נברא עד עכשיו יברא היינו שיהי' דבר חדש מה שלא הי' עד כה, ועד"ז יובן ענין בריאת יש מאין, היינו כי אצילות הוא בחי' גילוי ההעלם40 כו' כנודע וכמ"ש במ"א, וא"כ אין זה דבר חדש כלל, כ"א בריאה הוא דבר חדש, היינו שיהי' מציאת איזה דבר שא"ז גילוי ההעלם כ"א נברא להיות מציאות יש ודבר מאין41 ואפס המוחלט, וכמ"ש מזה במ"א באריכות, ולפ"ז בדגים שבים עד"מ שהם נבראים בע"ג נמצאים ליש ודבר נפרד, כמו הנבראים שנבראו ונוצרו ונעשו ביבשה, ועכ"ז נמצא בהם בחי' הביטול כ"כ עד שכאשר יפרדו ממקום הוויתם היינו מבחי' האין המהוה אותם הם מתבטלים לגמרי שזהו לכאו' היפך בחי' המציאות והפירוד שזהו שרש ענין בחי' התחדשות הבריאה כו'. אך ע"פ הנ"ל יתורץ זה שנבראו באופן כזה פי' שנתחדשו מאין להיות מציאות יש חי באופן כזה דהיינו שיהי' מובלע תמיד בבחי' האין המהוה אותו אז יהי' בו חיותו שיורגש ענין מציאותו שזהו פי' וענין חי כו', משא"כ כאשר יובדל ממקורו הוא האין נפסק חיותו הוא בחי' הרגש עצמותו היינו בחי' חיות שלו, והגוף קיים רק בלתי חי (כי הגוף יש לו שרש בפ"ע42 ושרשו מבחי' הרשימו43 ובמ"א נת' שזהו בחי' סוכ"ע44 כמ"ש במ"א). ועד"ז יובן במלאכים ונשמות דבריאה שהם הנק' בשם נוני ימא שאם45 היות שהם נבראים שיעכ"ז אופן קבלת חיותם הוא שיהיו מובלעי' במקור חיותם פי' שיהי' תמיד בטלים בבחי' האין המהוה אותם ולא יהי' נפרדים ממנו לגמרי, כ"א בזאת הם נפרדים במה שמרגישים חיותם להרגש מציאות נבדל כמו אדם חי שמרגיש חיותו, משא"כ כשנפרדים ממקורם ה"ה מתים היינו שנפסק הרגש חיותם כמו המת שנפרד נשמתו המחי' הגוף, שהגוף קיים לפי ששרשו הוא מבחי' סוכ"ע, וחיותו מבחי' ממכ"ע נפרד מהגוף כו'.
ובמ"א נת' שלפי שעולם הבריאה הוא ראשית התהוות היש לכן שם מורגש יותר בחי' האין46 המהוה היש. וגם לפי' זה מוכרח לומר שגם לאחר שמרגישים את האין יותר מ"מ בחי' האין הוא בבחי' העלם והסתר מהם, דאל"כ לא הי' יכול להוות ע"ד יש מאין כ"א בחי' השתלשלות עו"ע כמ"ש בד"ה מי כמוכה באלים47 באריכות, וגם לא הי' נק' בשם אין, כי ש' אין פירושו שאינו מושג48 כמו והחכ' מאין תמצא49 שנק' בשם בחי' מציאה שענין המציאה פירושה שלא נודע כלל מאין באה, עד שחייב להכריז50 אולי יתודע ע"י הסימנים מי הוא בעל החפץ הזה כו'. ועד"ז פי' האין המהוה היש הוא ג"כ על דרך זה שהוא אינו מושג כלל, דאל"כ אינו נק' אין כ"א עילה כו'. וא"כ במה יודע איפה בבחי' עולם הבריאה בחי' האין מאשר יודע ביצירה ועשייה כו', א"ז כ"א בבחי' ידיעות51 המציאות ובהרגש חיותו שמה שהוא חי ה"ה מרגיש יותר שיש דבר המחי' ומהוה אותו מכמו ההרגש ביצירה ובעשייה כו', ונברא באופן כזה שיהי' תמיד מובלע בחיותו, וכשיפסוק מלהיות מובלע יופסק חיותו. כמו שמצינו גם בנבראים שביבשה כמו בצומח שכ"ז שצומחים מוכרחים להיות מקושרים להארץ, וכשיבדילו ביניהם לא יצמח כלל, רק לאחר שכבר נצמח אז יכולים להבדילו מהארץ, ובברואים שבים גם לאחר שכבר נגדל כל צרכו מוכרח להיות במים שאל"כ יופסק חיותם. ועפ"ז יובן שבנשמות שמעלמא דאתכסיא שמפני שמוכרחים להיות תמיד מובלעים במקורם הוא בחי' האין המהוה אותם, לכן גם בהיותם מלובשים בגוף בעשייה הגשמיית בחי' ארץ שאם היות חיבור נשמתם בגופם הגשמי תלוי באכו"ש הגשמיות שמקבלים חיותם מהארץ גם בהיותם נפרדים ממנה כמו בהיותם באויר או שטים ע"פ המים, וגם כל עיקר קבלת חיותם אינו ע"ד להיות מובלע (כמו כל הנבראים שמעלמא דאתגלייא51 כו') מ"מ שרש נפשם גם בהיותם בגוף הוא מובלע בבחי' האין המהווהו כו', וה"ה נברא שיש בו בחי' ביטול יותר מכמו הנבראים שמעלמא דאתגלי', וע"ד משה דכתיב בו מן המים משיתיהו52, פי' שנמשך מעלמא דאתכסיא לעלדאת"ג, הי' כבד פה וכבד לשון53 שלא הי' יכול שיאלהשפיל א"ע גם בבחי' התורה שמקרא בעשייה ומשנה ביצירה54, לכן הי' כבד פה לגבי תושבע"פ וכבד לשון לגבי תושב"כ55 כו', וגם בהיותו בגוף אמר ע"ע ונחנו מה56 שהי' תמיד בבחי' מה כו'.
ועד"ז יובן שאם הי' נברא העולם מבחי' מאמר אחד, היו כל העולמות בטלים בתכלית, ולא הי' בחירה כלל, וממילא לא הי' שכר ועונש, ולכן כדי להפרע כו' וליתן שכ"ט לזה נברא בע"מ היינו שנפרטו אח"כ בבחי' הדבור עד שנוצרו ונעשו עולמות שהם בבחי' מציאות היש כ"כ עד שמסתירים על בחי' האין המהוה אותם, ואינם בבחי' הביטול, וכמו עד"מ ברואים שביבשה שאם היות שקבלת חיותם הוא מן הארץ, שהרי ארץ ממנה יצא לחם57, ואם יושבת ח"ו צמיחת הארץ כל צמח האדמה יופסק חיות כל הנבראים שע"פ האדמה, מ"מ הנבראים שבארץ הנם נפרדים מן הארץ, שגם בעת קבלת חיותם אינם מוכרחים להיות מובלע בארץ כו', ורק הצומח בעת צמיחתו מוכרח להיות מחובר כנ"ל, שי"ל שז"ע הוויתו כו' שבכ"י מתהוה מעט מעט עד שמתגדל ואז א"צ לארץ המגדלו כו'. ועד"ז יובן בנבראים שמעלמא דאתגליא שאם היות שמקבלים חיותם מבחי' האין המהוה אותם עכ"ז החומר מסתיר כ"כ עד שגם כשמרגיש בחי' האין המהוה אותו עכ"ז אינו בטל ומובלע בו ע"ד בחי' הנבראים מלאכים ונשמות שנק' בשם נונא ימא כו', והבחירה ניתנה חפשית, ולכן יש שכר ועונש, וזהו כדי להפרע וליתן שכ"ט כו' שמציאות זה זהו דוקא כאשר נברא בע"מ משא"כ אם הי' נברא ממאמר אחד כו' וכנ"ל.
ולכאו'ט צ"ל א"כ לא הי' משה בעל בחירה, וגם איך נענש בצרעת ע"ז שהוציא דיבהי במה שא' הן לא יאמינויא כו', שמזה מובן שהוא בעל בחירה, וצ"ל שבחיבור נשמה בגוף בזה תלוי בחירתו, אך א"כ הי' אפשר לברוא במ' א' ועכ"ז הי' הבחירה חפשית, וצ"ל שמפני שנברא בע"מ לכן גם בנשמות דנונא ימא הבחירה חפשית, משא"כ אם הי' נברא במא' א', אך א"כ איך א' יוכל להבראות הלא לא הי' בחירה, וגם איך יתורץ יוכל להבראות הלא נברא תומ"י כשעלה ברצונו.
שיבאך הנה עדיין צ"ל שלפי משנת"ל שאם הי' נברא במאמר אחד לא הי' בחירה כלל ושזהו כמשל הנבראים שנק' בשם נוני דימא רבא58 כו', דאינו מובן היתכן לומר שהמלאכים ונשמות שמעלמא דאתכסיא כמו משה וכדומה לא היו בעלי בחירה, והלא מצינו שנענש משה על מי מריבה59 שמזה מוכרח לומר שהי' בו הבחירה חפשית, דאל"כ איך הכה את הסלע60, ואיך נענש, וגם בתחילת שליחותו למצרים כשאמר והן לא יאמינו לי61 נענש ע"ז במה שלקה ידו בצרעת והיינו על שהוציא דיבה62 על ישראל שלא יאמינו כו', וא"כ משה דכתי' משה משה ולא פסיק טעמא63 שנת' פירושו במ"א שמשה כמו שהי' למעלה כן נמשך גם למטה בלי שינוי, מ"מ הי' הבחירה אצלו חפשית כ"ש שאר הנבראים שמעלמא דאתכסיא שלא נא' בהם כעין שנא' במשה ולא פסיק כו' בודאי שאצלם הבחירה חפשית, וא"כ גם אם הי' נברא במא' אחד ג"כ הי' הבחירה חפשית, ולפ"ז הי' גם שכר ועונש ולמה נברא בע"מ כו', הלא שכר ועונש יכול להיות גם ממאמר אחד, והדרא קושי' לדוכתי' שהיתכן כשמאבד חפץ שמחירו זהב אחד יצטרך לשלם עשרה זהובים64 מפני שבעל החפץ שילם עבורו עשרה זהובים כו'.
אך הענין יובן ע"פ משנת"ל65 בענין וכדי ליתן שכ"ט לצדיקים שמקיימים כו' פי' שממשיכים בחי' מאמר אחד בעולם, היינו להיות בחי' גוי אחד בארץ66, שגם בארץ בחי' טורי דפרודא67 עכ"ז יהי' גם בארץ בחי' אחד68.
והעניןיב עדאת"כ ג"כ עולם הנברא ובה שכר ועונש, ואינו משל למא' אחד אלא ע"ד שנמצא הביטול בעדא"תיג ע"דיד יובן איך בשרש ומקור מא' אחד הנ"ל, ב' י"ל שמה שיש בחירה בנבראים דנונא ימא זהו כשנפרטו בט' מאמרותטו, והגם כי עדאתכ"ס זהו מבחי' מח' מאמר אחד עכ"ז הלא נשמה שנתת כו' בראת אתה נפחתטז שירדה בעשי' לכן הגם כי לא פסיק טעמא מ"מ אזלית לקרתא עבדית כנמוסהאיז, ולכן גם משה הי' בעב"חיח, משא"כ אם הי' נברא במאמר אחד לא הי' מציאות נפרד לגמרי כו', ויובן זה מהמשכת הצדיקים בחי' מא' אחד ומ"מ אינו מתבטל הבחירה אך מזה אין ראי' ע"ד שאינו מתבטל העולם מהמשכת הקו כו',
ויובן מענין ד"ע וד"ת שד"ע אינו מכריח הבחירה, ומ"מ בד"ת הוא ישר כמו בד"ע, ועד"ז מאחריט.
הערות
עמוד שו
- 1. כל אשר חפץ ה' עשה : מאמר זה הוא מאמר הג' מההמשך דמאמר ד"ה כי תבואו וכו' ושבתה הארץ שנדפס לעיל. לפיסקא ראשונה ראה מאמר ד"ה מה רבו נדפס ב”קונטרס בר מצוה תרנ"ג" [תש"ס] ע' מד. סה"מ תרמ"ד מהדורת תשס"ב ע' שיג ובהנסמן שם. המאמר נרשם בגוכתי"ק.
- 2. כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ : תהלים קלה, ו.
- 3. מה רבו . . כולם בחכמה עשית : תהלים קד, כד.
- 4. ת"י על בראשית ברא בחוכמתא : בראשית א, א. ראה תרגום ירושלמי שם. סה"מ תר"ם ח"ב ע' תקלג. וש"נ.
- 5. ה' בחכמה יסד ארץ : משלי ג, יט.
- 6. חפץ הוא פנימיות הרצון : ראה שו"ת הצ"צ אבהע"ז ח"ב סרס"ג (ח, ג). לקו"ת שה"ש כח, ד. וש"נ. תו"ח בא ח"א קכה, ד ובהערה 597. סה"מ ליקוט ח"ב ע' רעו.
- 7. ואונקלס : בבוך תרמ"א 2086 — כת"י מעתיק: ואונקלוס.
- 8. ואונקלוס . . בראשית בקדמין : בראשית א, א.
- 9. שקדם הוא למעלה מן החכ' : ראה לקו"ת במדבר יג, א. אוה"ת ואתחנן ע' תיד. תו"א ויקהל פז, ד. לקו"ת פ' ראה יח, ד. שה"ש יח, ד. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' רכה. אוה"ת תצא ס"ע תתצ.
- 10. כי אמרתי עולם חסד יבנה : תהלים פט, ג. ראה גם לעיל מאמר ד"ה הוא אהרן ומשה ובהערה 106.
- א. וביאור : שני קטעים הבאים נרשמו בשולי היריעה ללא ציון מקומם בפנים. בבוך תרמ"א 2086 — כת"י מעתיק לא העתיקם.
- ב. מדות שייך לזולת דוקא : ראה גם אוצרות חיים בתחלתו. הובא בלקו"ת מסעי צג, רע"א. סה"מ תרל"ח ס"ע שצ. וש"נ. תר"ם ח"א ע' קפה. וש"נ.
- ג. ויאמר מד"ר ביטל הגזירה : וארא ט, כב. ראה שמו"ר פי"ב, ג. וראה גם פלח הרמון אמור ע' רפ הערה 81.
- ד. וירד כו' עה"ס : יתרו יט, כ.
עמוד שז
- 11. לאו מכל אילון [בבוך תרמ"א 2086 — כת"י מעתיק: אלין] מדות : ראה ת"ז בהקדמה יז, ב.
- 12. מכלכל חיים בחסד : נוסח שמו"ע. ראה גם אוה"ת יתרו ריש ע' תתקכז. סה"מ תרכ"ו ע' ב. לקמן מאמר ד"ה בעשרה מאמרות נבה"ע על יד הערה 19 (ובחלק ההנחות שם על יד הערה 28). המשך תער"ב ח"ג ע' תל.
- 13. בדבר ה' שמים נעשו : תהלים לג, ו. ראה גם תו"א מקץ מד, א. לעיל מאמר ד"ה הקבצו ושמעו בנ"י בתחילתו.
- 14. בע"מ נברא העולם : אבות רפ"ה.
- 15. ויאמר אלקים : בראשית א, ג ואילך.
- 16. משנת"ל : במאמר ד"ה כי תבואו כו' ושבתה הארץ פ"ב ואילך.
- 17. והלא במאמר אחד יכול להבראות : אבות שם.
- 18. כאשר עלה ברצונו הפשוט : ראה ע"ח דרוש עגו"י ש"א, ענף ב.
- 19. ונת' לעיל : שם פ"ג.
- 20. שלא מחשבותי מחשבותיכם : ישעי' נה, ח. ראה לקו"ת שה"ש יז, ג ואילך. (הועתק ב) סה"מ תר"ם ח"א ע' קלט ואילך ובהנסמן שם.
- 21. כולם בחכמה . . עשית בבינה : זהר תזריע מג, א.
- 22. כד אמליכתי' : ראה ברכות יג, ב. אמרי בינה פתח השער בתחילתו.
- 23. צריכות : בבוך תרמ"א 2086 — כת"י מעתיק: צריכת.
- 24. שהחי"ת רומז לז"ר . . לד' רוחות העולם : ראה גם לעיל מאמר ד"ה להבין וכו' בענין הציץ הערה 55.
- 25. לך ה' הגדולה . . הממלכה : דבהי"א כט, יא.
- 26. אל"ף אלופו ש"ע : לשון ב"ר פ"כ, ב.
- 27. עקודים ששם עקוד . . בכלי אחד : ראה ע"ח שער העקודים ש"ו, פ"א. תו"א נח י, ג ואילך. תו"ח וארא ח"א נב, ד. וש"נ. סה"מ תרנ"ב ע' ק ואילך. תרל"ח ס"ע עה ואילך ובהערה 274. (לקמן בחלק ההנחות) הנחה ד"ה בעשרה מאמרות נברא העולם על יד הערה 62.
עמוד שח
- 28. החכמה . . יו"ד דש' הוי' : ראה זהר ויקרא יז, א. תו"ח ויצא קסז, ג הערה 38.
- 29. ביו"ד יש בו ג' קוצין : ראה גם שו"ע אדה"ז הל' תפילין סל"ו, ס"ב אות יו"ד. ראה גם תו"ח לך פב, ב ובהערה 11. שמות ח"א לד, א. וש"נ.
- 31. הפרד"ס : כ"ה בכ"מ — ראה סה"מ תרל"ח ע' קט הערה 293.
- 30. ומקץ התחתון . . ההי"א כמ"ש הפרד"ס : ראה שם שער האותיות שכ"ז, ספי"ג.
- 32. בת"א ד"ה ענין לך לך : שם יא, ג.
- 33. וקוץ העליון . . הרצון : ראה זהר ויקרא י, ב [ושם: כתרא עלאה].
- 34. כדי להפרע . . שכ"ט לצדיקים : אבות רפ"ה. תיבת כדי — ראה גם לקמן מאמר ד"ה בעש"מ נבה"ע הערה 3.
- 35. דעלמא דאתכסיא : ראה זהר בראשית יח, א. ויצא (ס"ת) קנב, א. קנח, ריש ע"ב. וארא כט, ב. ת"ז בהקדמה א, סע"א ואילך. תניא פכ"ו.
- ה. יו"ד : ג' קטעים הבאים להלן נרשמו בשולי היריעה ללא ציון מקומם בפנים. קטע הג' נרשם שם בצד הימיני של העמוד בהפסק קו מלמעלמ"ט בינו ובין שני הקטעים שנרשמו זה אחר זה. וסודרו כאן כפי שהם מופיעים בבוך תרמ"א 2086 — כת"י מעתיק.
- ו. יו"ד דחכ' וא"ו ד' כלולים בו : ראה גם לקו"ת במדבר ב, א. חוקת נח, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תשפה. סה"מ תרכ"ז ע' רסו וע' שעח. וש"נ.
- ז. א' ב' יודי"ן וא"ו באמצע : ראה זהר בראשית כו, א. ב. אנציק' תלמודית בערכו. ספר הערכים חב"ד בערכו ע' פ ואילך. וע' קצג ואילך. ח)הוא"ו . . יו"ד בראש: ראה תו"א בראשית ג, ג. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תרעח. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א קנ, ג. וש"נ.
עמוד שט
- 37. ומלאכים . . נוני ימא : ראה זהר בשלח מח, ב ובמק"מ שם. ביאורי הזהר בשלח מא, סע"ג. מב, ג. ולהצ"צ כרך א ע' רח. ע' ריב. לקו"ת צו ח, ג. שמיני יח, א.
- 36. שהנשמות . . נוני ימא : ראה ביאוה"ז בשלח מא, סע"ג [ושם: דמשמע בזהר בכמה דוכתי]. תו"ח בשלח ח"א רז, א. וש"נ. סה"מ תרל"א ח"א ע' רסה. תרל"ט ח"ב ריש ע' תח. ע' תקפג. לעיל מאמר ד"ה כי תבואו כו' ושבתה הארץ ובהערה 71.
- 38. דגים הגשמיים שמיד שפורשים : ראה ע"ז ג, ב. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה כתר יתנו לך ובהערה 34.
- 39. ואם בריאה יברא : קרח טז, ל. ראה רש"י שם.
- 40. אצילות . . גילוי ההעלם : ראה עבודת הקודש חלק היחוד פ"ב. מערכת האלקות פ"ג. פרדס שער אבי"ע שט"ז, פ"א. תו"א משפטים עו, ב. סה"מ תרל"א ח"א ע' קלח. וש"נ. תר"ם ח"ב ע' תשמא. וש"נ.
- 41. בריאה הוא דבר חדש . . מאין : ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"א (נוסח א') ע' רצב ואילך [אוה"ת ואתחנן ע' רכח]. שם (נו"ש) ע' רצד ואילך [אוה"ת ואתחנן ע' קפז. ס' החקירה להצ"צ ע' 112]. שער האמונה נ, א. תו"ח בשלח ח"א קלח, ד. קמו, א.
- 42. הגוף יש לו שרש בפ"ע : ראה סידור ערב שבת קסה, ד ואילך. אוה"ת וירא כרך ד ע' תשמב. סה"מ עזר"ת ע' קסה.
- 43. הגוף . . הרשימו : ראה מאמרי אדה"ז על ענינים ע' שיז. תקס"ז ע' רמה. תו"ח ויגש רל, ד ובהערה 41. שעה"י קל, א. סה"מ תרס"ד ע' קלט.
- 44. שזהו בחי' סוכ"ע : ראה גם אוה"ת דרושים לשמ"ע ע' א'תשפד. שה"ש כרך ב' ע' תצג. המשך וככה תרל"ז פפ"ט.
- 45. שאם : כ"ה בכ"מ — ראה גם (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה תקעו בחדש שופר על יד הערה 33. סה"מ תרל"ח ע' ה. וש"נ.
עמוד שי
- 46. שעולם הבריאה . . מורגש . . האין : ראה גם סה"מ תרנ"ב ס"ע ח ואילך. תרנ"ד ע' קנז. הגהות לד"ה פתח אלי' תרנ"ח ע' לו. תרס"ב ע' שנז. המשך תרס"ו ע' תפד.
- 47. בד"ה מי כמוכה באלים : סה"מ תרכ"ט ע' קסא.
- 48. אין פירושו שאינו מושג : ראה תו"א בשלח סו, ב. לקו"ת צו יא, ד. בהר מב, ד.
- 49. והחכ' מאין תמצא : איוב כח, יב.
- 50. המציאה . . שחייב להכריז : ב"מ כא, א במשנה.
- 51. ידיעות : כ"ה בגוכתי"ק.
- 51. שמעלמא דאתגלייא : ראה לעיל הערה 35.
- 52. מן המים משיתיהו : שמות ב, י. ראה תו"א בשלח סב, ג.
- 53. כבד פה וכבד לשון : שמות ד, י.
עמוד שיא
- 54. שמקרא בעשייה ומשנה ביצירה' : ראה פע"ח שער הנהגת הלימוד שי"ז. תניא פ"מ. לקו"ת ויקרא ה, סע"א ואילך. מאמרי אדה"א נ"ך ע' קלט. וש"נ.
- 55. כבד פה . . תושבע"פ . . תושב"כ : ראה זהר רע"מ צו כח, א. לעיל מאמר ד"ה להבין וכו' בענין הציץ ובהערה 162.
- 56. ונחנו מה : בשלח טז, ז. ח. ראה גם לעיל מאמר ד"ה הוא אהרן ומשה ובהערה 140.
- 57. ארץ ממנה יצא לחם : איוב כח, ה. ראה גם סה"מ תר"ם ח"א ע' רלה.
- ט. ולכאו' : נרשם בשולי היריעה ללא ציון מקומו בפנים. ראה בפנים פיסקא הבאה.
- י. משה . . בצרעת . . דיבה : שמות ד, ו וברש"י.
- יא. הן לא יאמינו : וכ"ה בדב"ר פ"ט, ו. תנחומא שמות כג. רש"י יומא יט, ב ד"ה החושד — שמות שם, א [ושם: והן — וכ"ה בסמוך בפנים על יד הערה 61].
עמוד שיב
- 58. נוני דימא רבא : זהר בלק קפח, א.
- 59. שנענש משה על מי מריבה : חוקת כ, יב-יג.
- 60. איך הכה את הסלע : חוקת שם, יא.
- 61. והן לא יאמינו לי : שמות ד, א.
- 62. נענש . . שלקה ידו בצרעת . . דיבה : שמות שם, ו וברש"י.
- 63. משה משה ולא פסיק טעמא : שמות ג, ד. זהר וירא קכ, ב. נשא אד"ר קלח, א. בלק קפז, ב. ראה תו"א משפטים עה, ג. עו, ג. תו"ח משפטים ח"ב רפג, ג. וש"נ. סה"מ תר"ל ע' נו ואילך.
- 64. כשמאבד חפץ . . עשרה זהובים : ראה גם לעיל מאמר ד"ה כי תבואו כו' ושבתה הארץ ובהערה 39.
- 65. משנת"ל : מאמר ד"ה כי תבואו כו' ושבתה הארץ רפ"ה. ד"ה א"ר אלעזר א"ר חנינא ת"ח מרבים שלום על יד הערה 39 ואילך.
- 66. גוי אחד בארץ : שמו"ב ז, כג. דברי הימים-א יז, כא.
- 67. טורי דפרודא : זהר בראשית כט, ב. ויצא קנח, א. פקודי רלד, סע"א. ראה גם לעיל מאמר ד"ה להבין וכו' זאת תהי' תורת המצורע הערה 94.
- 68. גם בארץ בחי' אחד : ראה תו"א וישב כז, סע"ד. לקו"ת שלח נא, ד. לעיל מאמר ד"ה כי תשא ובהערה 21.
- יב. והענין : נרשם בשולי היריעה ללא ציון מקומו בפנים. קטעים אלו נרשמו א) חלק בשולי היריעה ב) בצד הימיני של העמוד בהפסק קו מלמעלמ"ט בינו ובין חלק א. ג) בהיפך הע' ממעל לחלק א.
- יג. בעדא"ת : אולי צ"ל: בעדאת"כ.
- יד. ע"ד : בבוך תרמ"א 2086 — כת"י מעתיק: עד"ז.
- טו. כשנפרטו בט' מאמרות : ראה גם לעיל מאמר ד"ה כי תבואו כו' ושבתה הארץ הערה 41.
- טז. נשמה . . אתה נפחת : ראה ברכת אלקי נשמה (מברכות ס, ב).
- יז. אזלית לקרתא עבדית כנמוסהא : ראה גם עד"ז סה"מ תרל"א ח"א ע' סז. ע' עה. תרל"ב ח"א ס"ע סה. תרמ"ג ע' לב. לקו"ש ח"ש כרך י' ע' 208. וירא כרך כה ע' 78. ח"י אלול תשמ"ה כרך כט ע' 299 בשם חז"ל. וש"נ. ובאו"א סה"מ תרכ"ט ע' קו. ראה שמו"ר פמ"ז, ה. וש"נ. ילקוט שמעוני וירא יח, ח רמז פב מהדורת ירושלים תשל"ג ע' 361. וש"נ. לקו"ש תשא כרך לו ע' 172 ואילך.
- יח. בעב"ח : בעל בחירה.
- יט. מאחר : בבוך תרמ"א 2086 — כת"י מעתיק: מאמר.
שמות רבה י״ב:ג׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קלה, ו): כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה וגו', אָמַר דָּוִד אַף עַל פִּי שֶׁגָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (תהלים קטו, טז): הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁגָּזַר וְאָמַר בְּנֵי רוֹמִי לֹא יֵרְדוּ לְסוּרְיָא וּבְנֵי סוּרְיָא לֹא יַעֲלוּ לְרוֹמִי, כָּךְ כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם גָּזַר וְאָמַר: הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לִתֵּן הַתּוֹרָה בִּטֵּל גְּזֵרָה רִאשׁוֹנָה וְאָמַר הַתַּחְתּוֹנִים יַעֲלוּ לָעֶלְיוֹנִים וְהָעֶלְיוֹנִים יֵרְדוּ לַתַּחְתּוֹנִים, וַאֲנִי הַמַּתְחִיל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, כ): וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי, וּכְתִיב (שמות כד, ט): וְאֶל משֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה', הֲרֵי כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וגו'. כְּמוֹ כֵן כְּשֶׁבִּקֵּשׁ אָמַר (בראשית א, ט): יִקָּווּ הַמַּיִם, וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ עָשָׂה אֶת הַיַּבָּשָׁה יַם וּתְהוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ה, ח, ט, ו): הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם, וְאוֹמֵר (בראשית ז, יא): בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה. וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ עָשָׂה אֶת הַיָּם וּתְהוֹמוֹת יַבָּשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, כט): וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם, וְאוֹמֵר (תהלים קו, ט): וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר. וְכֵן בְּמִצְרַיִם, בְּמשֶׁה שֶׁהָיָה בָּאָרֶץ, נָתַן לוֹ רְשׁוּת לִשְׁלֹט בְּמַעֲשֵׂה שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וגו'. לָמָּה הֵבִיא עֲלֵיהֶם בָּרָד, לְפִי שֶׁשָֹּׂמוּ יִשְׂרָאֵל נוֹטְעֵי כְּרָמִים וְגַנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְאִילָנוֹת, לְפִיכָךְ הֵבִיא עֲלֵיהֶם בָּרָד וְשִׁבַּר אֶת הַכֹּל. עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹא שָׁמְעוּ לִדְבָרָיו מַה שֶּׁאָמַר לָהֶם (שמות ט, יט): שְׁלַח הָעֵז, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּדַי שֶׁיָּבוֹא הַבָּרָד עַל הַכֹּל.
משנה אבות ה׳ - הטקסט מספריא
בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות. אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות:
עשרה דורות מאדם עד נח. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין. עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח עד אברהם. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם:
עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם. להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום:
עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים. ועשרה על הים. עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשרה על הים. עשר נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר שנאמר (במדבר יד, כב) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי:
עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. לא הפילה אשה מריח בשר הקדש. ולא הסריח בשר הקדש מעולם. ולא נראה זבוב בבית המטבחים. ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים. ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה. ולא נצחה הרוח את עמוד העשן. ולא נמצא פסול בעומר. ובשתי הלחם. ובלחם הפנים. עומדים צפופים. ומשתחוים רווחים. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם. ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים:
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן. פי הארץ. ופי הבאר. ופי האתון. והקשת והמן והמטה. והשמיר והכתב והמכתב והלוחות. ויש אומרים אף המזיקין. וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה:
שבעה דברים בגולם. ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו. ואינו נבהל להשיב. שואל כענין ומשיב כהלכה. ואומר על ראשון ראשון. ועל אחרון אחרון. ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי. ומודה על האמת. וחלופיהן בגולם:
שבעה מיני פורעניות באין לעולם. על שבעה גופי עבירה. מקצתן מעשרין. ומקצתן אינן מעשרין. רעב של בצורת באה. מקצתן רעבים. ומקצתן שבעים. גמרו שלא לעשר. רעב של מהומה ושל בצורת באה. ושלא ליטול את החלה רעב של כליה באה. דבר בא לעולם. על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין. ועל פירות שביעית. חרב בא לעולם. על ענוי הדין ועל עוות הדין. ועל המורים בתורה שלא כהלכה:
חיה רעה באה לעולם. על שבועת שוא. ועל חלול השם. גלות בא לעולם. על עובדי עבודה זרה. ועל גלוי עריות. ועל שפיכת דמים. ועל השמטת הארץ. בארבעה פרקים הדבר מתרבה. ברביעית. ובשביעית. ובמוצאי שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית. בשביעית. מפני מעשר עני שבששית. ובמוצאי שביעית. מפני פירות שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. מפני גזל מתנות עניים:
ארבע מדות באדם. האומר שלי שלי ושלך שלך. זו מדה בינונית. ויש אומרים זו מדת סדום. שלי שלך ושלך שלי. עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך. חסיד. שלי שלי ושלך שלי. רשע.
ארבע מדות בדעות. נוח לכעוס ונוח לרצות. יצא שכרו בהפסדו. קשה לכעוס וקשה לרצות. יצא הפסדו בשכרו. קשה לכעוס ונוח לרצות. חסיד. נוח לכעוס וקשה לרצות. רשע:
ארבע מדות בתלמידים. מהר לשמוע ומהר לאבד. יצא שכרו בהפסדו. קשה לשמוע וקשה לאבד. יצא הפסדו בשכרו. מהר לשמוע וקשה לאבד. חכם. קשה לשמוע ומהר לאבד. זה חלק רע:
ארבע מדות בנותני צדקה. הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים. עינו רעה בשל אחרים. יתנו אחרים והוא לא יתן. עינו רעה בשלו. יתן ויתנו אחרים. חסיד. לא יתן ולא יתנו אחרים. רשע:
ארבע מדות בהולכי לבית המדרש. הולך ואינו עושה. שכר הליכה בידו. עושה ואינו הולך. שכר מעשה בידו. הולך ועושה חסיד. לא הולך ולא עושה. רשע:
ארבע מדות ביושבי לפני חכמים ספוג. ומשפך. משמרת. ונפה. ספוג. שהוא סופג את הכל. משפך. שמכניס בזו ומוציא בזו. משמרת. שמוציאה את היין וקולטת את השמרים. ונפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת:
כל אהבה שהיא תלויה בדבר. בטל דבר. בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר. אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר. זו אהבת דוד ויהונתן:
כל מחלוקת שהיא לשם שמים. סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים. זו מחלוקת קרח וכל עדתו:
כל המזכה את הרבים. אין חטא בא על ידו. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. שנאמר (דברים לג, כא) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ירבעם חטא והחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו שנאמר (מלכים א' טו, ל) על חטאות ירבעם (בן נבט) אשר חטא ואשר החטיא את ישראל:
כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו. מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבאין שנאמר (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. אבל תלמידיו של בלעם הרשע. יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר (תהלים נה, כד) ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך:
יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר. וקל כנשר. ורץ כצבי. וגבור כארי. לעשות רצון אביך שבשמים. הוא היה אומר עז פנים לגיהנם. ובשת פנים לגן עדן. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.
הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא. בן עשר למשנה. בן שלש עשרה למצות. בן חמש עשרה לתלמוד. בן שמונה עשרה לחופה. בן עשרים לרדוף. בן שלשים לכח. בן ארבעים לבינה. בן חמשים לעצה. בן ששים לזקנה. בן שבעים לשיבה. בן שמונים לגבורה. בן תשעים לשוח. בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.
בן בג בג אומר הפוך בה. והפוך בה. דכולה בה. ובה תחזי. וסיב ובלה בה. ומינה לא תזוע. שאין לך מדה טובה הימנה:
בן הא הא אומר לפום צערא אגרא:
בראשית רבה כ׳:ב׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹאת וגו', (משלי טז, כח): אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת יְשַׁלַּח מָדוֹן וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף. אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת, זֶה הַנָּחָשׁ שֶׁהִפֵּךְ דְּבָרִים עַל בּוֹרְאוֹ. וְנִרְגָּן, שֶׁרִגֵּן דְּבָרִים עַל בּוֹרְאוֹ, וְאָמַר (בראשית ג, ד): לֹא מוֹת תְּמֻתוּן. מַפְרִיד אַלּוּף, שֶׁהִפְרִיד אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם וּמִיָּד נִתְקַלֵּל. וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ וגו', עִם אָדָם נָשָׂא וְנָתַן, עִם חַוָּה נָשָׂא וְנָתַן, וְעִם נָחָשׁ לֹא נָשָׂא וְנָתַן, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָחָשׁ זֶה רָשָׁע בַּעַל תְּשׁוּבוֹת, וְאִם אוֹמַר אֲנִי לוֹ עַכְשָׁו הוּא אוֹמֵר לִי, אַתָּה צִוִּיתָ אוֹתָם וַאֲנִי צִוִּיתִי אוֹתָם, מִפְּנֵי מָה הִנִּיחוּ צִוּוּיָךְ וְהָלְכוּ לָהֶם אַחַר צִוּוּיִי, אֶלָּא קָפַץ עָלָיו וּפָסַק לוֹ אֶת דִּינוֹ.
תניא, ליקוטי אמרים כ״ו - הטקסט מספריא
בְּרַם, כְּגוֹן דָּא צָרִיךְ לְאוֹדוֹעֵי כְּלָל גָּדוֹל: כִּי כְּמוֹ שֶׁנִּצָּחוֹן לְנַצֵּחַ דָּבָר גַּשְׁמִי, כְּגוֹן: שְׁנֵי אֲנָשִׁים הַמִּתְאַבְּקִים זֶה עִם זֶה לְהַפִּיל זֶה אֶת זֶה, הִנֵּה, אִם הָאֶחָד הוּא בְּעַצְלוּת וּכְבֵדוּת – יְנוּצַּח בְּקַל וְיִפּוֹל גַּם אִם הוּא גִּבּוֹר יוֹתֵר מֵחֲבֵירוֹ, כָּכָה מַמָּשׁ בְּנִצְחוֹן הַיֵּצֶר, אִי אֶפְשָׁר לְנַצְּחוֹ בְּעַצְלוּת וּכְבֵדוּת – הַנִּמְשָׁכוֹת מֵעַצְבוּת וְטִמְטוּם הַלֵּב כָּאֶבֶן, כִּי אִם, בִּזְרִיזוּת – הַנִּמְשֶׁכֶת מִשִּׂמְחָה וּפְתִיחַת הַלֵּב, וְטָהֳרָתוֹ מִכָּל נִדְנוּד דְּאָגָה וָעֶצֶב בָּעוֹלָם.
וּמַה שֶּׁכָּתוּב: ״בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר״, פֵּירוּשׁ, שֶׁיִּהְיֶה אֵיזֶה יִתְרוֹן וּמַעֲלָה מִזֶּה, הִנֵּה אַדְּרַבָּה, מִלָּשׁוֹן זֶה מַשְׁמַע, שֶׁהָעֶצֶב מִצַּד עַצְמוֹ אֵין בּוֹ מַעֲלָה, רַק, שֶׁיַּגִּיעַ וְיָבֹא מִמֶּנּוּ אֵיזֶה יִתְרוֹן, וְהַיְינוּ – הַשִּׂמְחָה הָאֲמִיתִּית בַּה׳ אֱלֹהָיו, הַבָּאָה אַחַר הָעֶצֶב הָאֲמִיתִּי לְעִתִּים מְזוּמָּנִים עַל עֲוֹנוֹתָיו בְּמַר נַפְשׁוֹ וְלֵב נִשְׁבָּר, שֶׁעַל יְדֵי זֶה, נִשְׁבְּרָה רוּחַ הַטּוּמְאָה וְסִטְרָא אָחֳרָא וּמְחִיצָה שֶׁל בַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר עַל פָּסוּק: ״רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב נִשְׁבָּר וְגוֹ׳״, וַאֲזַי יְקוּיַּם בּוֹ רֵישֵׁיהּ דִּקְרָא: ״תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה וְגוֹ׳, הָשִׁיבָה לִי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ, וְרוּחַ נְדִיבָה וְגוֹ׳״.
וְזֶהוּ טַעַם הַפָּשׁוּט לְתִיקּוּן הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לוֹמַר מִזְמוֹר זֶה אַחַר תִּיקּוּן חֲצוֹת קוֹדֶם הַלִּימּוּד – כְּדֵי לִלְמוֹד בְּשִׂמְחָה אֲמִיתִּית בַּה׳ הַבָּאָה אַחַר הָעֶצֶב; שֶׁיֵּשׁ לְשִׂמְחָה זוֹ יִתְרוֹן, כְּיִתְרוֹן הָאוֹר הַבָּא מִן הַחֹשֶׁךְ דַּוְקָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר עַל פָּסוּק: ״וְרָאִיתִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר כוּ׳״, עַיֵּין שָׁם, וְדַי לַמֵּבִין.
וּמִקְרָא מָלֵא דִּבֶּר הַכָּתוּב: ״תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וְגוֹ׳״, וְנוֹדָע לַכֹּל פֵּירוּשׁ הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל פָּסוּק זֶה:
וְהִנֵּה, עֵצָה הַיְּעוּצָה לְטַהֵר לִבּוֹ מִכָּל עֶצֶב וְנִדְנוּד דְּאָגָה מִמִּילֵּי דְעָלְמָא, וַאֲפִילוּ בָּנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי, מוּדַעַת זֹאת לַכֹּל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה כוּ׳״, וּפֵירְשׁוּ בַּגְּמָרָא: ״לְקַבּוּלֵי בְּשִׂמְחָה״, כְּמוֹ שִׂמְחַת הַטּוֹבָה הַנִּגְלֵית וְנִרְאֵית, כִּי ״גַּם זוֹ – לְטוֹבָה״, רַק שֶׁאֵינָהּ נִגְלֵית וְנִרְאֵית לְעֵינֵי בָשָׂר, כִּי, הִיא מֵ״עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא״ שֶׁלְּמַעְלָה מֵ״עָלְמָא דְאִתְגַּלְיָיא״, שֶׁהוּא – ו״ה מִשֵּׁם הֲוָיָ״ה בָּרוּךְ־הוּא, וְ״עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא״ – הוּא י״ה, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּ״הּ וְגוֹ׳״.
וְלָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, כִּי ״הַשְּׂמֵחִים בְּיִסּוּרִים – עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: וְאוֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ״, כִּי, הַשִּׂמְחָה הִיא מֵאַהֲבָתוֹ קִרְבַת ה׳ יוֹתֵר מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּדִכְתִיב: ״כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים וְגוֹ׳״, וְקִרְבַת ה׳ – הִיא בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּמַעֲלָה לְאֵין קֵץ בְּ״עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא״, כִּי ״שָׁם חֶבְיוֹן עוּזּוֹ״ וְ״יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן״, וְעַל כֵּן זוֹכֶה לְ״צֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ״ לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁהִיא יְצִיאַת חַמָּה מִנַרְתֵּקָה, שֶׁהִיא מְכוּסָּה בּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֶעָתִיד – תִּתְגַּלֶּה מִכִּסּוּיָהּ, דְּהַיְינוּ, שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא, וְיִזְרַח וְיָאִיר בְּגִילּוּי רַב וְעָצוּם לְכָל הַחוֹסִים בּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמִסְתּוֹפְפִים בְּצִלּוֹ, צֵל הַחָכְמָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת צֵל וְלֹא אוֹרָה וְטוֹבָה נִרְאֵית, וְדַי לַמֵּבִין:
אַךְ הָעַצְבוּת מִמִּילֵּי דִשְׁמַיָּא צָרִיךְ לָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ לִיפָּטֵר מִמֶּנָּה, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה, שֶׁצָּרִיךְ לַעֲבוֹד ה׳ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, אֶלָּא אֲפִילוּ מִי שֶׁהוּא בַּעַל עֲסָקִים וְדֶרֶךְ אֶרֶץ, אִם נוֹפֵל לוֹ עֶצֶב וּדְאָגָה מִמִּילֵּי דִשְׁמַיָּא בִּשְׁעַת עֲסָקָיו, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא תַּחְבּוּלַת הַיֵּצֶר – כְּדֵי לְהַפִּילוֹ אַחַר כָּךְ בְּתַאֲווֹת חַס וְשָׁלוֹם, כַּנּוֹדָע, שֶׁאִם לֹא כֵן, מֵאַיִן בָּאָה לוֹ עַצְבוּת אֲמִיתִּית מֵחֲמַת אַהֲבַת ה׳ אוֹ יִרְאָתוֹ, בְּאֶמְצַע עֲסָקָיו.
וְהִנֵּה, בֵּין שֶׁנָּפְלָה לוֹ הָעַצְבוּת בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה בְּתַלְמוּד תּוֹרָה אוֹ בִּתְפִלָּה, וּבֵין שֶׁנָּפְלָה לוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה, זֹאת יָשִׂים אֶל לִבּוֹ: כִּי אֵין הַזְּמַן גְּרָמָא כָּעֵת לְעַצְבוּת אֲמִיתִּית, אֲפִילוּ לְדַאֲגַת עֲוֹנוֹת חֲמוּרִים חַס וְשָׁלוֹם, רַק לָזֹאת צָרִיךְ קְבִיעוּת עִתִּים וּשְׁעַת הַכּוֹשֶׁר בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת, לְהִתְבּוֹנֵן בִּגְדוּלַּת ה׳ אֲשֶׁר חָטָא לוֹ, כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה לִבּוֹ נִשְׁבָּר בֶּאֱמֶת בִּמְרִירוּת אֲמִיתִּית.
וְכִמְבוֹאָר עֵת זוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר. וְשָׁם נִתְבָּאֵר גַּם כֵּן, כִּי מִיָּד אַחַר שֶׁנִּשְׁבַּר לִבּוֹ בְּעִתִּים קְבוּעִים הָהֵם, אֲזַי יָסִיר הָעֶצֶב מִלִּבּוֹ לְגַמְרֵי, וְיַאֲמִין אֱמוּנָה שְׁלֵימָה כִּי ה׳ הֶעֱבִיר חַטָּאתוֹ ״וְרַב לִסְלוֹחַ״. וְזוֹ הִיא הַשִּׂמְחָה הָאֲמִיתִּית בַּה׳ הַבָּאָה אַחַר הָעֶצֶב, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:
דברים רבה ט׳:ו׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ, לָמָּה נִגְזַר עָלָיו מִיתָה בָּזֶה הַלָּשׁוֹן הֵן, רַבָּנָן אָמְרֵי לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאֶחָד שֶׁכִּבֵּד אֶת הַמֶּלֶךְ וְהֵבִיא לוֹ דּוֹרוֹן, חֶרֶב חַדָּה. אָמַר הַמֶּלֶךְ הַתִּיזוּ אֶת רֹאשׁוֹ בָּהּ. אָמַר לוֹ אוֹתוֹ הָאִישׁ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ בַּמֶּה שֶׁכִּבַּדְתִּיךָ בָּהּ אַתְּ מַתִּיז אֶת רֹאשִׁי. כָּךְ אָמַר משֶׁה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּהֵן קִלַסְתִּיךָ, שֶׁכֵּן כְּתִיב (דברים י, יד): הֵן לַה' אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם וגו', וּבְהֵן אַתָּה גּוֹזֵר עָלַי מִיתָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁכֵן רָע רוֹאֶה אֶת הַנִּכְנָסוֹת וְאֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הַיּוֹצְאוֹת, אָמַר לוֹ אִי אַתָּה זָכוּר בְּשָׁעָה שֶׁשְּׁלַחְתִּיךָ לִגְאֹל אוֹתָן מִמִּצְרַיִם וְאָמַרְתָּ לִי (שמות ד, א): הֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי, הֱוֵי הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ.
מדרש תנחומא, שמות כ״ג - הטקסט מספריא
וַיִּקַח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר. כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר, יָצְאוּ הַבֶּהָמִין. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: טֹל מַטֶּה זֶה בְּיָדְךָ וְכָל נִסִּים שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ אַתָּה עוֹשֶׂה בּוֹ. הִכָּה בּוֹ אֶת הַיְאוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאוֹר. פְּעָמִים שֶׁהוּא קוֹרֵא אוֹתוֹ מַטֵּה הָאֱלֹהִים, וּפְעָמִים שֶׁהוּא קוֹרֵא אוֹתוֹ וּמַטְּךָ.
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּלֶכְתְּךָ, הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת כָּל הַנִסִּים וְאֶת הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים. אָמַר לוֹ: מַזֶּה בְיָדֶךָ. אָמַר לוֹ: מַטֶּה. אָמַר לוֹ: הַשְׁלִיכֵנוּ אַרְצָה, וַיְהִי לְנָחָשׁ. לָמָּה נָחָשׁ וְלֹא דָּבָר אַחֵר? אֶלָּא אָמַר לוֹ: כְּשֵׁם שֶׁהַנָּחָשׁ נוֹשֵׁךְ וּמֵמִית, כָּךְ מִצְרַיִם נוֹשְׁכִין וּמְמִיתִין אֶת יִשְׂרָאֵל. וְאַחַר כָּךְ נַעֲשָׂה כָּעֵץ, כָּךְ יִהְיוּ הַמִּצְרִים לְעֵץ יָבֵשׁ. אָמַר לוֹ: הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ, וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת. מַה הַצָּרַעַת דָּבָר טָמֵא, כָּךְ הַמִּצְרִים טְמֵאִין וּמְטַמְּאִין אֶת יִשְׂרָאֵל. וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל חֵיקוֹ וְהִנֵּה שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ, כָּךְ אֲנִי מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאַת מִצְרַיִם. וְלָקַחְתִּי מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם, כָּךְ אֲנִי מַכֶּה מִצְרַיִם בְּמַכַּת דָם.
דָּבָר אַחֵר, אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי. אָמַר לוֹ: מַזֶּה בְיָדֶךָ. מִזֶּה כְּתִיב, שֶׁמִּזֶּה שֶׁבְּיָדְךָ אַתָּה צָרִיךְ לִלְקוֹת, שֶׁאַתָּה מוֹצִיא לָשׁוֹן הָרָע עַל בָּנַי. כְּשֵׁם שֶׁהַנָּחָשׁ הוֹצִיא לָשׁוֹן הָרָע וְאָמַר: כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים וְגוֹ' (בראשית ג, ה). וּבָנַי מִיָּד מַאֲמִינִים, שֶׁהֵם מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים. מַאֲמִינִים, דִּכְתִיב: וַיַּאֲמֵן הָעָם. בְּנֵי מַאֲמִינִים, דִּכְתִיב: וְהֶאֱמִין בַּה' (בראשית טו, ו) וּמַה הַנָּחָשׁ הִלְקֵיתִי אוֹתוֹ בַּצָּרַעַת, אַף אַתָּה הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ, וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ, וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג. וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם. רָמַז לוֹ רֶמֶז, שֶׁעָתִיד לִטֹּל אֶת דִּינוֹ בַּמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה (במדבר כ, י).
שמות רבה מ״ז:ה׳ - הטקסט מספריא
וַיְהִי שָׁם עִם ה', וְכִי אֶפְשָׁר לוֹ לְאָדָם לִהְיוֹת אַרְבָּעִים יוֹם בְּלֹא מַאֲכָל וּבְלֹא מִשְׁתֶּה, רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן רַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הַמָּשָׁל אוֹמֵר אֲזַלְתְּ לְקַרְתָּא הַלֵּךְ בְּנִימוּסֶיהָ, לְמַעְלָה שֶׁאֵין אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה עָלָה משֶׁה וְנִדְמָה לָהֶם, לְמַטָּה שֶׁיֵּשׁ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה יָרְדוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, ח): וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן נִרְאִין כְּאוֹכְלִין, רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן מִסְתַּלֵּק. דָּבָר אַחֵר, וַיְהִי שָׁם עִם ה', מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יוֹחָנָן שֶׁהָיָה עוֹלֶה מִטְבֶרְיָא לְצִפּוֹרִי, הָיָה רַבִּי חִיָּא תַּלְמִידוֹ אֶצְלוֹ, וְהָיָה רַבִּי יוֹחָנָן רוֹאֶה כֶּרֶם, אָמַר לְרַבִּי חִיָּא, אֵין אַתָּה רוֹאֶה כֶּרֶם זֶה שֶׁהָיָה שֶׁלִּי וּמָכַרְתִּי אוֹתוֹ בְּכָךְ וְכָךְ, אוֹתָהּ שָׁעָה בָּכָה רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא וְאָמַר לוֹ, לֹא הִנַּחְתָּ לְעֵת זִקְנוּתְךָ כְּלוּם, אָמַר לוֹ וְכִי קַלָּה הִיא בְּעֵינֶיךָ שֶׁמָּכַרְתִּי דָּבָר שֶׁנִּבְרָא בְּשִׁשָּׁה יָמִים, וְקָנִיתִי דָּבָר שֶׁנִּתַּן לְאַרְבָּעִים יוֹם, עוֹלָם כֻּלּוֹ וּמְלוֹאוֹ נִבְרָא בְּשִׁשָּׁה יָמִים, אֲבָל הַתּוֹרָה נִתְּנָה לְאַרְבָּעִים יוֹם. לֶחֶם לֹא אָכַל, אֲבָל מִלַּחְמָהּ שֶׁל תּוֹרָה אָכַל, וּמַיִם לֹא שָׁתָה, אֲבָל מֵימֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה שָׁתָה, וְהָיָה לָמֵד תּוֹרָה בַּיּוֹם, וּפוֹשֵׁט אוֹתָהּ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ בַּלַּיְלָה, וְלָמָּה הָיָה עוֹשֶׂה כָּךְ, אֶלָּא לְלַמֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁיְהוּ יְגֵעִים בַּתּוֹרָה בַּיּוֹם וּבַלָּיְלָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הָיָה אוֹמֵר לְתַלְמִידָיו בּוֹאוּ וְלִמְּדוּ תוֹרָה דְּשָׁחֲרִין וּדְקָרִין בַּלַּיְלָה. וְרַבִּי יוֹחָנָן הָיָה אוֹמֵר לְתַלְמִידָיו בּוֹאוּ וְלִמְדוּ תוֹרָה דְּאִימְטִין. אֶלָּא אַף עַל פִּי כֵן מוֹדֶה הָיָה רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁאֵין רִנָּה שֶׁל תּוֹרָה אֶלָּא בַּלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ב, יט): קוּמִי רֹנִי בַלַּיְלָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי לא, טו): וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה. רַבָּנִין אָמְרֵי בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה, לְכָךְ הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁיְהוּ הַמַּשְׁנִין יוֹשְׁבִין בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (יהושע א, ח): לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וגו'. דָּבָר אַחֵר, וַיְהִי שָׁם עִם ה', לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא הוּא אוֹכֵל מִלַּחְמָהּ שֶׁל תּוֹרָה וְהוּא שׁוֹתֶה מֵימֶיהָ, לְפִיכָךְ לֶחֶם לֹא אָכַל, אֶלָּא מֵאַיִן הָיָה אוֹכֵל, מִזִּיו הַשְּׁכִינָה הָיָה נִזּוֹן, וְאַל תִּתְמַהּ הַחַיּוֹת שֶׁנּוֹשְׂאוֹת אֶת הַכִּסֵּא מִזִּיו הַשְּׁכִינָה הֵן נִזּוֹנוֹת.