בעשרה מאמרות נברא העולם
שיגבעשרה מאמרות נברא העולם
בס"ד
בעשרה 1 מאמרות נבה"ע כו' והלא במא' אחד יכול להבראות, אלא כדי3 להפרע כו' שמאבדי' כו' וליתן שכ"ט לצדיקים4 שמקיימים2 כו', והקשו המפרשים למה מגיע עונש מר כ"כ לרשעים על שמאבדים את העולם שנברא שידבע"מ, מאחר שבמאמר א' יכול להבראות6, א"כ למה יענשו עבור מה שנברא בע"מ, ובמד"ש הביא משל5 ע"ז לאחד שקנה חפץ ששוה זהוב אחד, ושילם עבורו עשרה זהובים, ונגנב, ונמצא הגנב, היתכן שיצטרך לשלם עשרה זהובים מפני שזה שילם עבורו עשרה זהובים, והלא אינו שוה כ"א זהב אחד. ונת' התירוץ ע"ז7, שמה שא' במא' א' יכול להבראות זהו המאמר כללי, שזהו מ"ש בזהר במח' א' נבראו כל העולמות8, ובע"ח בתחילתו כשעלה ברצונו הפשוט9, וכמשנ"ת שם10 בענין כי לא מחשבותי מחשבותיכם11 שתומ"י כשעלה ברצונו מיד נתהוה, רק שאם הי' נשאר התהוות כל העולמות כמו שנתהוו מבחי' המח' היו העולמות בטלים בתכלית ע"ד עלמא דאתכסיא12 ויותר כו', ולא הי' בחי' בחירה כלל, ולכן נפרטו אח"כ בט' מאמרי' פרטי'13 בכדי שיהי' מציאות צדיקים ורשעים ע"י הבחירה שהבחירה חפשית כו' ע"ש, ונמצא מה שנברא בע"מ זהו מוכרח כו'.
והנה מאמר א' היינו מאמר הכללי הנ"ל לפי פי' הגמרא בר"ה דל"א ע"א14, ובמגילה דך"א ב' הוא בראשית, שאמרו שם והלא ט' ויאמר הן, בראשית נמי מאמר הוא דכתי' בדבר ה' שמים נעשו15, וא"כ מ"ש בראשית כו' השמים16 כאילו נא' ויאמר יהי שמים. ונמצא כי זהו פי' ג' בתיבת בראשית, שהת"א מפרש בראשית בקדמין, ובת"י מפרש בראשית בחוכמתא, ולפי פי' הגמרא בראשית בדבר. והנה לפי פי' השני שנת' בד"ה כי תבואו כו' ושבתה17, שהמא' אחד הוא נמוך במעלה מן הע"מ יתפרש היטיב פי' הגמ', וכמשנ"ת שם שגם במא' א' הוא בחי' דבר ה' הי' יכול להבראות ג"כ, אלא שנברא העולם בוויתור היינו מה שנברא בע"מ, ולכן יובן היטיב ענין השכר ועונש שמגיע לצדיקים ורשעים, שמקיימים או מאבדים חפץ היותר יקר כו', ויתפרש בראשית היינו בחי' ראשית חכ' דח"ת, ומ"ש ה' בחכ' ג"כ על בחי' ח"ת כו'. אך לפי פי' הראשון שמאמר אחד הוא בחי' הכלל שכולל כל פרטי ההשתשלות והוא בחי' מח' א' כו', שלפי' הת"י וכ"ש לפי' הת"א יתפרש היטיב כמשי"ת, אבל לפי' הגמ' שבראשית הוא בחי' דבור איך יתפרש זה שיהי' מאמר זה היותר כללי שיוכלל שטובו כל הפרטים שנפרטו אח"כ בט"מ פרטי' כו'. וגם צ"ל מ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה18, שנת' במ"א שיש ב' פי' בתי' חסד יבנה, הא' שהעולם נבנה ע"י בחי' החסד וכמ"ש מכלכל חיים בחסד19, ולמעלה חסד אינו כמו למטה חסד, שלמטה החסד הוא רק גרם ההשפעה, אבל למעלה החסד עצמו הוא ההשפעה כו' כמ"ש במ"א, והב' שכדי שיהי' בחי' התהוות העולמות צריכים לבנות בחי' החסד, כי אוא"ס הוא לאו מכל אילון מדות20 איהו כלל כמ"ש בת"ז, וכדי שיהי' מקור לעולמות צ"ל כמה צמצומי' עד שיבנה מדת החסד כו', כי ענין המדות זהו לזולת דוקא21, וא"כ בכדי שיתהווה בחי' זולת זהו ע"י המדות כו' וכדכתי' זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה22 וכדפרי'23 בזח"ג שמיני דל"ט ע"א24, וע' בד"ה לסוסתי בלק"ת דרוש השני25, ולב' הפירושים אין זה כמו הג' פי' הנ"ל בתיבת בראשית שהוא מאמר כללי שלפי' הגמ' הוא בחי' הדבור ולא מדות, ולהת"י זהו בחי' חכ' ולא מדות, וכ"ש להת"א שמפרש בקדמין שזהו בחי' הכתר כו'.
ואמנם בעצם ענין ג' פירושים הנ"ל צ"ל ג"כ הלא מצינו דכתי' כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ26 משמע שברה"ע זהו מבחי' חפץ הוי' שחפץ הוא בחי' פנימיות הרצון27 כנודע, וה"ז קרוב לפי' הת"א בקדמין שי"ל שבקדמין כולל גם בחי' חפץ פנימיות הרצון, אך לפי' הת"י והגמ' צ"ל קרא דכל אשר חפץ כו', וכתי' מה רבו מעשיך כו' כולם בחכ' עשית28, שמשמע שהכל נתהוה ע"י החכ' שזהו כפי' הת"י בחוכמתא ברא, והיינו כולם בחכ' עשית בבינה29, וע"ז רומז ש' אלקים שאחר בראשית שהוא בחי' אלקים חיים דבינה30 שהוא מלך עולם31 כו', אך להגמ' ות"א צ"ל זה, וכתיב בדבר כו' שמים נעשו שזהו כפי' הגמ' שלכאו' אין זה מובן לפי' שני32
הערות
עמוד שיג
- 1. בעשרה מאמרות נבה"ע : מאמר זה הוא מאמר הד' מההמשך דמאמר ד"ה כי תבואו וכו' ושבתה הארץ שנדפס לעיל. המאמר — רק חלק — נרשם בגוכתי"ק. הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מדרוש זה נדפסה לקמן בחלק הנחותיו [ושם הכותרת: ש"פ בחקתי — ראה הנרשם לעיל במאמר ד"ה א"ר אלעזר א"ר חנינא ת"ח מרבים שלום בתחילתו].
- 3. כדי : כ"ה גם במחזור וויטרי כאן. במשנה שנדפסה בפירושי ראשונים למס' אבות פי' רש"י (וכו') ירושלים תשל"ג ע' ל. רבינו יונה כאן. נחלת אבות אברבנאל ס"ע רצו ד"ה החמישית (אבל ראה שם ע' שב ד"ה אלא). ועוד. לעיל מאמר ד"ה כי תבואו וכו' ושבתה הארץ ספ"ד ואילך (אבל ראה שם פ"ב על יד הערה 37). ד"ה כל אשר חפץ ה' עשה על יד הערה 34. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 3. סה"מ תרכ"ו ע' קמד. תרל"ב ח"ב ע' תלט. תרל"ח ע' רעח — נדפס גם באוה"ת בראשית כרך ו ע' 2076. תרמ"ד מהדורת תשס"ב ע' שטז.
- 4. שמקיימים : במשניות: שמקימין.
- 2. בעשרה מאמרות . . לצדיקים שמקיימים : אבות רפ"ה.
עמוד שיד
- 6. מגיע עונש . . שבמאמר א' יכול להבראות : ראה גם לקו"ש בראשית כרך ל ע' 4 ואילך.
- 5. והקשו המפרשים . . ובמד"ש הביא משל : ראה גם לעיל מאמר ד"ה כי תבואו כו' ושבתה הארץ ובהערה 39.
- 7. ונת' התירוץ ע"ז : לעיל מאמר ד"ה כי תבואו כו' ושבתה הארץ ספ"ב ואילך.
- 8. במח' א' נבראו כל העולמות : ראה זהר שמות כ, א. שם תוספות רעו, סע"ב. סידור שער התפלה יח, סע"ד. סהמ"צ להצ"צ ע' קעח ואילך. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' תלא. וש"נ.
- 9. ובע"ח בתחילתו כשעלה ברצונו הפשוט : ראה שם דרוש עגו"י ש"א, ענף ב.
- 10. וכמשנ"ת שם : לעיל מאמר ד"ה כי תבואו כו' ושבתה הארץ פ"ג ואילך. ד"ה כל אשר חפץ ה' עשה על יד הערה 20 ועל יד הערה 34 ואילך.
- 11. כי לא מחשבותי מחשבותיכם : ישעי' נה, ח. ראה לקו"ת שה"ש יז, ג ואילך. (הועתק ב) סה"מ תר"ם ח"א ע' קלט ואילך ובהנסמן שם.
- 12. עלמא דאתכסיא : ראה זהר בראשית יח, א. ויצא (ס"ת) קנב, א. קנח, ריש ע"ב. וארא כט, ב. ת"ז בהקדמה א, סע"א ואילך. תניא פכ"ו.
- 13. נפרטו אח"כ בט' מאמרי' פרטי' : ראה גם לעיל מאמר ד"ה כי תבואו כו' ושבתה הארץ הערה 41.
- 14. בר"ה דל"א ע"א : לעיל שם מציין: בר"ה דל"ב ע"א. ואולי גם כאן צ"ל כן.
- 15. בדבר הוי' שמים נעשו : תהלים לג, ו.
- 16. בראשית כו' השמים : בראשית א, א.
- 17. שנת' בד"ה כי תבואו כו' ושבתה : נדפס לעיל — ושם פ"ה ד"ה ועוי"ל.
עמוד שטו
- 18. כי אמרתי עולם חסד יבנה : תהלים פט, ג. ראה גם לעיל מאמר ד"ה הוא אהרן ומשה ובהערה 106.
- 19. מכלכל חיים בחסד : נוסח שמו"ע. ראה גם לעיל מאמר ד"ה כל אשר חפץ ה' עשה ובהערה 12.
- 20. לאו מכל אילון [בבוך תרמ"א 2086 — כת"י מעתיק: אלין] מדות : ראה ת"ז בהקדמה יז, ב.
- 21. המדות זהו לזולת דוקא : ראה גם אוצרות חיים בתחלתו. הובא בלקו"ת מסעי צג, רע"א. סה"מ תרל"ח ס"ע שצ. וש"נ. תר"ם ח"א ע' קפה. וש"נ.
- 22. זכור רחמיך . . מעולם המה : תהלים כה, ו [בדילוג השם]. ראה גם לעיל מאמר ד"ה שלש רגלים תחוג לי על יד הערה 32 ואילך.
- 23. וכדפרי' : בבוך תרמ"א 2086 — כת"י מעתיק: וכדפי'.
- 24. דל"ט ע"א : ראה גם לעיל מאמר ד"ה כי תבואו כו' ושבתה הארץ הערה 88 שלכאורה צ"ל: דל"ח ע"א.
- 25. בד"ה לסוסתי בלק"ת דרוש השני : שה"ש יא, ד ואילך.
- 26. כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ : תהלים קלה, ו.
- 27. שחפץ . . פנימיות הרצון : ראה שו"ת הצ"צ אבהע"ז ח"ב סרס"ג (ח, ג). לקו"ת שה"ש כח, ד. וש"נ. תו"ח בא ח"א קכה, ד ובהערה 597. סה"מ ליקוט ח"ב ע' רעו.
- 28. מה רבו . . כולם בחכ' עשית : תהלים קד, כד.
- 29. כולם בחכ' עשית בבינה : זהר תזריע מג, א.
- 30. אלקים חיים דבינה : ואתחנן ה, כג. ראה זהר יתרו סח, ב ובהגהות הרח"ו שם. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'קסח־ קונטרסים ע' תקמ.
- 31. אלקים חיים . . מלך עולם : ע"פ ברכת יוצר. ירמי' י, י.
- 32. שני : ע"כ נרשם בגוכתי"ק.
משנה אבות ה׳ - הטקסט מספריא
בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות. אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות:
עשרה דורות מאדם עד נח. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין. עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח עד אברהם. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם:
עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם. להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום:
עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים. ועשרה על הים. עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשרה על הים. עשר נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר שנאמר (במדבר יד, כב) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי:
עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. לא הפילה אשה מריח בשר הקדש. ולא הסריח בשר הקדש מעולם. ולא נראה זבוב בבית המטבחים. ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים. ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה. ולא נצחה הרוח את עמוד העשן. ולא נמצא פסול בעומר. ובשתי הלחם. ובלחם הפנים. עומדים צפופים. ומשתחוים רווחים. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם. ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים:
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן. פי הארץ. ופי הבאר. ופי האתון. והקשת והמן והמטה. והשמיר והכתב והמכתב והלוחות. ויש אומרים אף המזיקין. וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה:
שבעה דברים בגולם. ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו. ואינו נבהל להשיב. שואל כענין ומשיב כהלכה. ואומר על ראשון ראשון. ועל אחרון אחרון. ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי. ומודה על האמת. וחלופיהן בגולם:
שבעה מיני פורעניות באין לעולם. על שבעה גופי עבירה. מקצתן מעשרין. ומקצתן אינן מעשרין. רעב של בצורת באה. מקצתן רעבים. ומקצתן שבעים. גמרו שלא לעשר. רעב של מהומה ושל בצורת באה. ושלא ליטול את החלה רעב של כליה באה. דבר בא לעולם. על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין. ועל פירות שביעית. חרב בא לעולם. על ענוי הדין ועל עוות הדין. ועל המורים בתורה שלא כהלכה:
חיה רעה באה לעולם. על שבועת שוא. ועל חלול השם. גלות בא לעולם. על עובדי עבודה זרה. ועל גלוי עריות. ועל שפיכת דמים. ועל השמטת הארץ. בארבעה פרקים הדבר מתרבה. ברביעית. ובשביעית. ובמוצאי שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית. בשביעית. מפני מעשר עני שבששית. ובמוצאי שביעית. מפני פירות שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. מפני גזל מתנות עניים:
ארבע מדות באדם. האומר שלי שלי ושלך שלך. זו מדה בינונית. ויש אומרים זו מדת סדום. שלי שלך ושלך שלי. עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך. חסיד. שלי שלי ושלך שלי. רשע.
ארבע מדות בדעות. נוח לכעוס ונוח לרצות. יצא שכרו בהפסדו. קשה לכעוס וקשה לרצות. יצא הפסדו בשכרו. קשה לכעוס ונוח לרצות. חסיד. נוח לכעוס וקשה לרצות. רשע:
ארבע מדות בתלמידים. מהר לשמוע ומהר לאבד. יצא שכרו בהפסדו. קשה לשמוע וקשה לאבד. יצא הפסדו בשכרו. מהר לשמוע וקשה לאבד. חכם. קשה לשמוע ומהר לאבד. זה חלק רע:
ארבע מדות בנותני צדקה. הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים. עינו רעה בשל אחרים. יתנו אחרים והוא לא יתן. עינו רעה בשלו. יתן ויתנו אחרים. חסיד. לא יתן ולא יתנו אחרים. רשע:
ארבע מדות בהולכי לבית המדרש. הולך ואינו עושה. שכר הליכה בידו. עושה ואינו הולך. שכר מעשה בידו. הולך ועושה חסיד. לא הולך ולא עושה. רשע:
ארבע מדות ביושבי לפני חכמים ספוג. ומשפך. משמרת. ונפה. ספוג. שהוא סופג את הכל. משפך. שמכניס בזו ומוציא בזו. משמרת. שמוציאה את היין וקולטת את השמרים. ונפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת:
כל אהבה שהיא תלויה בדבר. בטל דבר. בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר. אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר. זו אהבת דוד ויהונתן:
כל מחלוקת שהיא לשם שמים. סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים. זו מחלוקת קרח וכל עדתו:
כל המזכה את הרבים. אין חטא בא על ידו. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. שנאמר (דברים לג, כא) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ירבעם חטא והחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו שנאמר (מלכים א' טו, ל) על חטאות ירבעם (בן נבט) אשר חטא ואשר החטיא את ישראל:
כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו. מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבאין שנאמר (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. אבל תלמידיו של בלעם הרשע. יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר (תהלים נה, כד) ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך:
יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר. וקל כנשר. ורץ כצבי. וגבור כארי. לעשות רצון אביך שבשמים. הוא היה אומר עז פנים לגיהנם. ובשת פנים לגן עדן. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.
הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא. בן עשר למשנה. בן שלש עשרה למצות. בן חמש עשרה לתלמוד. בן שמונה עשרה לחופה. בן עשרים לרדוף. בן שלשים לכח. בן ארבעים לבינה. בן חמשים לעצה. בן ששים לזקנה. בן שבעים לשיבה. בן שמונים לגבורה. בן תשעים לשוח. בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.
בן בג בג אומר הפוך בה. והפוך בה. דכולה בה. ובה תחזי. וסיב ובלה בה. ומינה לא תזוע. שאין לך מדה טובה הימנה:
בן הא הא אומר לפום צערא אגרא:
תניא, ליקוטי אמרים כ״ו - הטקסט מספריא
בְּרַם, כְּגוֹן דָּא צָרִיךְ לְאוֹדוֹעֵי כְּלָל גָּדוֹל: כִּי כְּמוֹ שֶׁנִּצָּחוֹן לְנַצֵּחַ דָּבָר גַּשְׁמִי, כְּגוֹן: שְׁנֵי אֲנָשִׁים הַמִּתְאַבְּקִים זֶה עִם זֶה לְהַפִּיל זֶה אֶת זֶה, הִנֵּה, אִם הָאֶחָד הוּא בְּעַצְלוּת וּכְבֵדוּת – יְנוּצַּח בְּקַל וְיִפּוֹל גַּם אִם הוּא גִּבּוֹר יוֹתֵר מֵחֲבֵירוֹ, כָּכָה מַמָּשׁ בְּנִצְחוֹן הַיֵּצֶר, אִי אֶפְשָׁר לְנַצְּחוֹ בְּעַצְלוּת וּכְבֵדוּת – הַנִּמְשָׁכוֹת מֵעַצְבוּת וְטִמְטוּם הַלֵּב כָּאֶבֶן, כִּי אִם, בִּזְרִיזוּת – הַנִּמְשֶׁכֶת מִשִּׂמְחָה וּפְתִיחַת הַלֵּב, וְטָהֳרָתוֹ מִכָּל נִדְנוּד דְּאָגָה וָעֶצֶב בָּעוֹלָם.
וּמַה שֶּׁכָּתוּב: ״בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר״, פֵּירוּשׁ, שֶׁיִּהְיֶה אֵיזֶה יִתְרוֹן וּמַעֲלָה מִזֶּה, הִנֵּה אַדְּרַבָּה, מִלָּשׁוֹן זֶה מַשְׁמַע, שֶׁהָעֶצֶב מִצַּד עַצְמוֹ אֵין בּוֹ מַעֲלָה, רַק, שֶׁיַּגִּיעַ וְיָבֹא מִמֶּנּוּ אֵיזֶה יִתְרוֹן, וְהַיְינוּ – הַשִּׂמְחָה הָאֲמִיתִּית בַּה׳ אֱלֹהָיו, הַבָּאָה אַחַר הָעֶצֶב הָאֲמִיתִּי לְעִתִּים מְזוּמָּנִים עַל עֲוֹנוֹתָיו בְּמַר נַפְשׁוֹ וְלֵב נִשְׁבָּר, שֶׁעַל יְדֵי זֶה, נִשְׁבְּרָה רוּחַ הַטּוּמְאָה וְסִטְרָא אָחֳרָא וּמְחִיצָה שֶׁל בַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר עַל פָּסוּק: ״רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב נִשְׁבָּר וְגוֹ׳״, וַאֲזַי יְקוּיַּם בּוֹ רֵישֵׁיהּ דִּקְרָא: ״תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה וְגוֹ׳, הָשִׁיבָה לִי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ, וְרוּחַ נְדִיבָה וְגוֹ׳״.
וְזֶהוּ טַעַם הַפָּשׁוּט לְתִיקּוּן הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לוֹמַר מִזְמוֹר זֶה אַחַר תִּיקּוּן חֲצוֹת קוֹדֶם הַלִּימּוּד – כְּדֵי לִלְמוֹד בְּשִׂמְחָה אֲמִיתִּית בַּה׳ הַבָּאָה אַחַר הָעֶצֶב; שֶׁיֵּשׁ לְשִׂמְחָה זוֹ יִתְרוֹן, כְּיִתְרוֹן הָאוֹר הַבָּא מִן הַחֹשֶׁךְ דַּוְקָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר עַל פָּסוּק: ״וְרָאִיתִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר כוּ׳״, עַיֵּין שָׁם, וְדַי לַמֵּבִין.
וּמִקְרָא מָלֵא דִּבֶּר הַכָּתוּב: ״תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וְגוֹ׳״, וְנוֹדָע לַכֹּל פֵּירוּשׁ הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל פָּסוּק זֶה:
וְהִנֵּה, עֵצָה הַיְּעוּצָה לְטַהֵר לִבּוֹ מִכָּל עֶצֶב וְנִדְנוּד דְּאָגָה מִמִּילֵּי דְעָלְמָא, וַאֲפִילוּ בָּנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי, מוּדַעַת זֹאת לַכֹּל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה כוּ׳״, וּפֵירְשׁוּ בַּגְּמָרָא: ״לְקַבּוּלֵי בְּשִׂמְחָה״, כְּמוֹ שִׂמְחַת הַטּוֹבָה הַנִּגְלֵית וְנִרְאֵית, כִּי ״גַּם זוֹ – לְטוֹבָה״, רַק שֶׁאֵינָהּ נִגְלֵית וְנִרְאֵית לְעֵינֵי בָשָׂר, כִּי, הִיא מֵ״עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא״ שֶׁלְּמַעְלָה מֵ״עָלְמָא דְאִתְגַּלְיָיא״, שֶׁהוּא – ו״ה מִשֵּׁם הֲוָיָ״ה בָּרוּךְ־הוּא, וְ״עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא״ – הוּא י״ה, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּ״הּ וְגוֹ׳״.
וְלָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, כִּי ״הַשְּׂמֵחִים בְּיִסּוּרִים – עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: וְאוֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ״, כִּי, הַשִּׂמְחָה הִיא מֵאַהֲבָתוֹ קִרְבַת ה׳ יוֹתֵר מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּדִכְתִיב: ״כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים וְגוֹ׳״, וְקִרְבַת ה׳ – הִיא בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּמַעֲלָה לְאֵין קֵץ בְּ״עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא״, כִּי ״שָׁם חֶבְיוֹן עוּזּוֹ״ וְ״יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן״, וְעַל כֵּן זוֹכֶה לְ״צֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ״ לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁהִיא יְצִיאַת חַמָּה מִנַרְתֵּקָה, שֶׁהִיא מְכוּסָּה בּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֶעָתִיד – תִּתְגַּלֶּה מִכִּסּוּיָהּ, דְּהַיְינוּ, שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא, וְיִזְרַח וְיָאִיר בְּגִילּוּי רַב וְעָצוּם לְכָל הַחוֹסִים בּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמִסְתּוֹפְפִים בְּצִלּוֹ, צֵל הַחָכְמָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת צֵל וְלֹא אוֹרָה וְטוֹבָה נִרְאֵית, וְדַי לַמֵּבִין:
אַךְ הָעַצְבוּת מִמִּילֵּי דִשְׁמַיָּא צָרִיךְ לָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ לִיפָּטֵר מִמֶּנָּה, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה, שֶׁצָּרִיךְ לַעֲבוֹד ה׳ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, אֶלָּא אֲפִילוּ מִי שֶׁהוּא בַּעַל עֲסָקִים וְדֶרֶךְ אֶרֶץ, אִם נוֹפֵל לוֹ עֶצֶב וּדְאָגָה מִמִּילֵּי דִשְׁמַיָּא בִּשְׁעַת עֲסָקָיו, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא תַּחְבּוּלַת הַיֵּצֶר – כְּדֵי לְהַפִּילוֹ אַחַר כָּךְ בְּתַאֲווֹת חַס וְשָׁלוֹם, כַּנּוֹדָע, שֶׁאִם לֹא כֵן, מֵאַיִן בָּאָה לוֹ עַצְבוּת אֲמִיתִּית מֵחֲמַת אַהֲבַת ה׳ אוֹ יִרְאָתוֹ, בְּאֶמְצַע עֲסָקָיו.
וְהִנֵּה, בֵּין שֶׁנָּפְלָה לוֹ הָעַצְבוּת בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה בְּתַלְמוּד תּוֹרָה אוֹ בִּתְפִלָּה, וּבֵין שֶׁנָּפְלָה לוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה, זֹאת יָשִׂים אֶל לִבּוֹ: כִּי אֵין הַזְּמַן גְּרָמָא כָּעֵת לְעַצְבוּת אֲמִיתִּית, אֲפִילוּ לְדַאֲגַת עֲוֹנוֹת חֲמוּרִים חַס וְשָׁלוֹם, רַק לָזֹאת צָרִיךְ קְבִיעוּת עִתִּים וּשְׁעַת הַכּוֹשֶׁר בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת, לְהִתְבּוֹנֵן בִּגְדוּלַּת ה׳ אֲשֶׁר חָטָא לוֹ, כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה לִבּוֹ נִשְׁבָּר בֶּאֱמֶת בִּמְרִירוּת אֲמִיתִּית.
וְכִמְבוֹאָר עֵת זוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר. וְשָׁם נִתְבָּאֵר גַּם כֵּן, כִּי מִיָּד אַחַר שֶׁנִּשְׁבַּר לִבּוֹ בְּעִתִּים קְבוּעִים הָהֵם, אֲזַי יָסִיר הָעֶצֶב מִלִּבּוֹ לְגַמְרֵי, וְיַאֲמִין אֱמוּנָה שְׁלֵימָה כִּי ה׳ הֶעֱבִיר חַטָּאתוֹ ״וְרַב לִסְלוֹחַ״. וְזוֹ הִיא הַשִּׂמְחָה הָאֲמִיתִּית בַּה׳ הַבָּאָה אַחַר הָעֶצֶב, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל: