רצד
שבתורה הם ריבוים43, ולכן כשכתי' את השמים בא לרבות כל צבא השמים44 וכתי' את הארץ בא לרבות כל בחי' ומדרגות הנמצאים בארץ45 כו' (ע' מד"ר פ"א בפ' בראשית46, ר"י שאל את ר"ע, עד ואת הארץ לרבות אילנות ודשאים וג"ע, ואח"כ נפרטו פרטי ההתהוות שבשמים ובארץ בט' מאמרות הפרטים כו').
ג) ולהבין היטב ענין כלל ופרט, הנה על בראשית ת"י בחוכמתא47 שראשית הוא בחי' חכ' כמ"ש ראשית חכמה48, והנה אנו רואים למשל שכאשר הא' מחשב השכל במוחו הנה בשעתא חדא ורגעא חדא יחשוב כל השכל בהברקה אחת, אבל כאשר בא לפרשו לזולתו יצטרך לדבר בזה הרבה49, וכ"ש כשיצטרך ללמוד שכל זה עם הקטן יצטרך לבוא שכל זה בדבורים וצירופים הרבה מאד כו', כמו"כ יובן למעלה ענין הכלל ופרט שכלל כולל הרבה מהפרט, ולכן במאמר בראשית כולל כל הפרטים שנתבאר בט' מאמרות והט' מאמרות הם פרטיות שהוא בחי' צרופי אותיות שבדבור כנודע שיש ך"ב א"ב שהם רל"א זוגות ויש רל"א שערים המתגלגלים פנים ואחור כו' (ע' בפרד"ס51 שער למ"ד הוא שער הצירוף פ"ה50, ובסש"ב בשער היחוד והאמונה52). והנה מבחי' המחשבה שבאדם שהיא ג"כ בחי' הכלל לא יתהוה כלום, שאפי' שכשיחשוב כל היום לא יתהוה כלום, כ"א דבר מלך שלטון53 שכאשר המלך מצוה לעבדיו שיעשה הדבר ההוא הם עושים, וא"כ עפ"י דבורו יכול להתהוות איזה דבר אבל לא ממחשבתו, אבל למעלה הנה כתי' כי לא מחשבותי מחשבותיכם54, שלמעלה כאשר עלה במחשבתו שיהי' מציאות העולם נברא העולם, וכמ"ש בכהאריז"ל כשעלה ברצונו לברוא את העולם הנה ע"י מחשבה זו נברא55 כו' (וע'
הערות
- 43. שכל אתין שבתורה הם ריבוים : ראה ירושלמי ברכות פ"ט, ה"ה. פסחים כב, ב. אנציק' תלמודית בערכו ע' שג ואילך ובהנסמן שם. לקו"ש בראשית כרך טו ע' 469.
- 44. את השמים . . צבא השמים : ראה רש"י בראשית א, יד. ב"ר פ"א, יד. תנחומא בראשית — באבער — ח. תוד"ה ואת חגיגה יב, ב.
- 45. את הארץ . . הנמצאים בארץ : נסמן בהערה שלפנ"ז.
- 46. מד"ר פ"א בפ' בראשית : נסמן לעיל בהערה 44.
- 47. בראשית ת"י בחוכמתא : בראשית א, א. ראה תרגום ירושלמי שם. סה"מ תר"ם ח"ב ע' תקלג. וש"נ.
- 48. ראשית חכמה : תהלים קיא, י. ראה גם מאמרי אדה"א בראשית ע' א. וש"נ. תו"ח יתרו ח"ב רסד, ב. וש"נ.
- 49. מחשב השכל במוחו . . לדבר בזה הרבה : ראה שה"א צג, ב ובהערה 15.
- 51. בפרד"ס : כ"ה בכ"מ — ראה סה"מ תרל"ח ע' קט הערה 293.
- 50. רל"א שערים . . ע' בפרד"ס . . פ"ה : ראה גם ס"י פ"ב, מ"ד-ה ובמפרשיו. פי' הראב"ד שם [מב, ד]. עמה"מ שער שעשועי המלך פ"ה.
- 52. בשער היחוד והאמונה : פ"א.
- 53. דבר מלך שלטון : קהלת ח, ד. ראה גם לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 56. סה"מ תרל"ט ח"ב ע' תנד.
- 54. כי לא מחשבותי מחשבותיכם : ישעי' נה, ח. ראה לקו"ת שה"ש יז, ג ואילך. (הועתק ב) סה"מ תר"ם ח"א ע' קלט ואילך ובהנסמן שם.
- 55. בכהאריז"ל כשעלה ברצונו . . נברא : וכ"ה בסה"מ תרמ"ד מהדורת תשס"ב ע' שיח. ובשם הע"ח לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 58־ סה"מ תרכ"ח ע' קסח־ תרל"א ח"א ע' שלב־ ותרל"ג ח"א ע' כג. ראה גם מערכת אלקות רפ"ז. עבודת הקודש חלק היחוד פ"ג. פרדס שער הצחצחות שי"א, פ"ג הובא בלקו"ת שה"ש שם [נדפס גם באוה"ת שבועות ע' צה]. ר"ה נה, א. סהמ"צ להצ"צ ע' נח. ע' קעח.
רש"י על בראשית א׳:י״ד - הטקסט מספריא
יהי מארת וגו'. מִיֹּום רִאשׁוֹן נִבְרְאוּ וּבָרְבִיעִי צִוָּה עֲלֵיהֶם לְהִתָּלוֹת בָּרָקִיעַ, וְכֵן כָּל תּוֹלְדוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ נִבְרְאוּ מִיּוֹם רִאשׁוֹן, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נִקְבַּע בַּיוֹם שֶׁנִּגְזַר עָלָיו, הוּא שֶׁכָּתוּב אֵת הַשָּׁמַיִם, לְרַבּוֹת תּוֹלְדוֹתֵיהֶם, וְאֵת הָאָרֶץ, לְרַבּוֹת תּוֹלְדוֹתֶיהָ:
יהי מארת. חָסֵר וָי"ו כְּתִיב, עַל שֶׁהוּא יוֹם מְאֵרָה לִפֹּל אַסְכָּרָה בַּתִּינוֹקוֹת, הוּא שֶׁשָּׁנִינוּ בְּד' הָיוּ מִתְעַנִּים עַל אַסְכָּרָה שֶׁלֹּא תִפֹּל בַּתִּינוֹקוֹת:
להבדיל בין היום ובין הלילה. מִשֶּׁנִּגְנַז הָאוֹר הָרִאשׁוֹן, אֲבָל בְּשִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית שִׁמְּשׁוּ הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ הָרִאשׁוֹנִים יַחַד בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה:
והיו לאותות. כְּשֶׁהַמְּאוֹרוֹת לוֹקִין, סִימָן רַע הוּא לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר מֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ (ירמיה י'), בַּעֲשׂוֹתְכֶם רְצוֹן הַקָּבָּ"ה אֵין אַתֶּם צְרִיכִין לִדְאֹג מִן הַפֻּרְעָנוּת:
ולמועדים. עַל שֵׁם הֶעָתִיד, שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לְהִצְטַוּוֹת עַל הַמּוֹעֲדוֹת וְהֵם נִמְנִים לְמוֹלַד הַלְּבָנָה:
ולימים. שִׁמּוּשׁ הַחַמָּה חֲצִי יוֹם וְשִׁמּוּשׁ הַלְּבָנָה חֶצְיוֹ, הֲרֵי יוֹם שָׁלֵם:
ושנים. לְסוֹף שס"ה יָמִים (ס"א וּרְבִיעַ יוֹם), יִגְמְרוּ מַהֲלָכָתָם בְּי"ב מַזָּלוֹת הַמְשָׁרְתִים אוֹתָם, וְהִיא שָׁנָה, וְחוֹזְרִים וּמַתְחִילִים פַּעַם שְׁנִיָּה לְסַבֵּב בַּגַּלְגַּל כְּמַהֲלָכָן הָרִאשׁוֹן:
יהי מארת BE THERE LUMINARIES — They had been created on the first day, but on the fourth He commanded them to be suspended in the firmament (Chagigah 12a). Indeed, all the productions of heaven and earth were created on the first day, but each of them was put in its place on that day when it was so commanded. In reference to this it is written את השמים (v. 1) In the beginning God created that which was את with the heavens etc., in order to include all the productions of heaven, ואת הארץ to include all its (the earth’s) productions (Genesis Rabbah 12:4).
יהי מארת The word is written without the ו after the א (so that it may be read מארת, cursed), because it is a cursed day when children are liable to suffer from croup. In reference to this we read (in Taanit 27b): On the fourth day of the week they used to fast to avert croup from the children (Yerushalmi Taanit 4:3).
להבדיל בין היום ובין הלילה TO CAUSE A DIVISION BETWEEN THE DAY AND THE NIGHT — This took place after the primeval (divine) light was conserved for the righteous; but during the first seven [another reading is “three”] days of Creation the primeval light and darkness functioned together both by day and by night.
והיו לאותות AND THEY SHALL BE FOR SIGNS — When the heavenly luminaries are eclipsed it is a sign of ill-omen for the world, as it is written, (Jeremiah 10:2) “Be not dismayed at the signs of heaven” — when you carry out the will of the Holy One, blessed be He, you need apprehend no calamity (Sukkah 29a).
ולמועדים AND FOR SEASONS (FESTIVALS) — This is written with a view to the future when Israel would receive command regarding the festivals which would be calculated from the time of the lunar conjunction (Genesis Rabbah 6:1).
ולימים AND FOR DAYS — The sun functions half a day and the moon the other half — together a full day.
ושנים AND FOR YEARS — At the end of three hundred and sixty five days [another version: 365¼] they complete their course through the twelve signs of the Zodiac that attend them, and that is one year [another version: and this makes 365¼ days]; they then begin to revolve a second time in a circle similar to their first cycle.
בראשית רבה א׳:י״ד - הטקסט מספריא
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל שָׁאַל אֶת רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר לוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁשִּׁמַּשְׁתָּ אֶת נַחוּם אִישׁ גַּם זוּ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, אַכִין וְרַקִּין מִעוּטִין, אֶתִין וְגַמִּין רִבּוּיִן, הָדֵין אֶת דִּכְתִיב הָכָא, מַה הוּא, אֲמַר לֵיהּ, אִלּוּ נֶאֱמַר בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים שָׁמַיִם וָאָרֶץ, הָיִינוּ אוֹמְרִים הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ אֱלָהוּת הֵן, אֲמַר לֵיהּ (דברים לב, מז): כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם, וְאִם רֵק הוּא מִכֶּם, לָמָּה שֶׁאֵין אַתֶּם יוֹדְעִין לִדְרשׁ בְּשָׁעָה שֶׁאִי אַתֶּם יְגֵעִין בּוֹ, (דברים לב, מז): כִּי הוּא חַיֵּיכֶם, אֵימָתַי הוּא חַיֵּיכֶם, בְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם יְגֵעִין בּוֹ. אֶלָּא אֵת הַשָּׁמַיִם, לְרַבּוֹת חַמָּה וּלְבָנָה וּמַזָּלוֹת, וְאֵת הָאָרֶץ, לְרַבּוֹת אִילָנוֹת וּדְשָׁאִין וְגַן עֵדֶן. רַבִּי תַּנְחוּמָא מִשּׁוּם רַב הוּנָא אָמַר (שמות לח, כב): וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶּן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה עָשָׂה אֵת אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ משֶׁה, לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה, אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁלֹא שָׁמַע מִפִּי רַבּוֹ, הִסְכִּימָה דַעְתּוֹ לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר לְמשֶׁה בְּסִינַי. רַבִּי חוֹנְיָא בְּשֵׁם רַבִּי אָמַר (מלאכי ב, ו): תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ, אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁשָּׁמַע מִפִּי רַבּוֹ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי (משלי ג, כו): כִּי ה' יִהְיֶה בְכִסְלֶךָ, אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁאַתָּה כְּסִיל בָּהֶן, (משלי ג, כו): וְשָׁמַר רַגְלְךָ מִלָּכֶד, רַבִּי דוֹסָאי אָמַר, מִן הַהוֹרָיָה. רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר, מִן הָעֲבֵרָה. רַבִּי לֵוִי אָמַר, מִן הַמַּזִּיקִין. אָמַר רַבִּי אַבְדִימוּס, אִם נָתַתָּ מִכִּסְךָ צְדָקָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁמֶּרְךָ מִן הַפִּיסִין וּמִן הַזִּמְיוֹנוֹת, מִן הַגֻּלְגְּלָאוֹת וּמִן הָאַרְנוֹנִית.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.