כי תבואו וכו' ושבתה
רצאכי תבואו וכו' ושבתה
בס"ד ש"פ בהר
כי תבואו אל הארץ ושבתה2 הארץ1 כו', שש שנים תזרע כו' ושש שנים תזמור3 כו' ובשנה השביעית שבת שבתון4 כו', וצ"ל שמשמע שמיד כי תבואו אל הארץ תשבות הארץ קודם השש שנים של זריעה, ובאמת אינו כן כ"א כמ"ש אח"ז שש שנים תזרע כו', ובשנה השביעית שבת שבתון. אך הענין יובן בהקדם מה שצ"ל מפני מה הי' א"י תחלה תחת כנען שלכן נק' ארץ כנען5, הלא בכנען כתי' ארור כנען עבד עבדים יהי'6 כו' וא"כ מפני מה היתה תחלה תח"י כנען ולא של שם7 ויפת שהם חשובים יותר מחם אבי כנען8. והענין הוא דהנה ארז"ל על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח9, והנה פעם מצינו בדברי רז"ל שמעלת התורה גדלה על בחי' העבודה וגמ"ח, כי העבודה הוא11 בחי' עבודת הקרבנות10 ועכשיו תפלות כנגד תמידין תקנו12, ומצינו שארז"ל אלו דברים שאוכל פירותיהם בעוה"ז, כיבוד אב ואם וגמ"ח, ופי' רש"י ז"ל בשבת בפ' מפנין דקך"ז14 שעיון תפלה בכלל גמ"ח ע"ש הכתוב גומל נפשו איש חסד15, ות"ת כנגד כולם13, וא"כ ת"ת גדולה רצביותר מבחי' תפלה וגמ"ח, ופעם אמר ר"י והלואי יתפלל אדם16 כל היום כולו, וא"כ ממילא לא ילמד תורה ואעפ"כ הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו וא"כ תפלה גדולה מבחי' התורה, (וכן מצינו שאמר אבא בנימין בפ"ק דברכות ד"ה סע"ב, על שני דברים הייתי מצטער כל ימי על תפלתי שתהא סמוכה למטתי17, ופרש"י18 כל ימי נזהרתי שלא לעשות מלאכה ושלא לעסוק בתורה עד שאקרא ק"ש ואתפלל, וכן קודם לימוד התורה מותר לאכול19 כמ"ש בש"ע או"ח סי' קנ"ה סעי' ב', משא"כ קודם התפלה אסור לאכול20, כמ"ש לא תאכלו על הדם21 וארז"ל קודם שתתפללו על דמכם, וכתי' חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו22, שנת' מזה במ"א שקודם התפלה עדיין נשמה באפו כו' ע' בד"ה אין עומדין להתפלל23 אלא מתוך כובד ראש, שמכ"ז מובן שגדלה מעלת התפלה על התורה), ופעם כתיב חסד חפצתי ולא זבח (בהושע סי' וא"ו24) א"כ גמ"ח גדולה מבחי' זבח שהוא בחי' תפלה, וכן ארז"ל ביבמות דק"ה ע"א ע"פ אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה25, ואמרו שם רבה ואביי בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה וגמ"ח26 [והיינו כי התורה נק' ג"כ חסד27 כמ"ש פיה פתחה בחכ' ותורת חסד על לשונה28 שנק' התורה תורת חסד], רבה ואביי מבית עלי קאתו רבה דעסיק בתורה חי מ' שנין29, ואביי דעסיק בתורה וגמ"ח חי ס' שנין, ע' בר"ה דף י"ח שאביי סובר שצ"ל תורה וגמ"ח, א"כ בחי' תורה וגמ"ח גדולים מבחי' זבח ומנחה שהם בחי' תפלה כו'.
ב) ולהבין ענין ג' בחי' אלו תורה ועבודה וגמ"ח שעליהם העולם עומד, צ"ל מ"ש וכל בניך למודי הוי'30 ורב שלום בניך, וארז"ל א"ת בניך אלא בוניך31, ואיתא בשל"ה ממה למדו זה שא"ת בניך אלא בוניך32 ממה שכתי' ב"פ בניך דהל"ל רצגוכל בניך למודי הוי' ורב שלום, או ורב שלומם33, ומפני מה כתי' פעם שנית בניך אלא שבא להורות שא"ת בניך אלא בוניך, והנה בוניך נקראים הת"ח34 כמשארז"ל בשבת פ' אלו קשרים35 דקי"ד ע"א תנן הבנאין מצד אחד (פי' בגדים של ת"ח שמקפידין על לבושיהן כשנמצא בו רבב מצד אחד חוצץ) מאי בנאין אלו ת"ח שעוסקי' בבנינו של עולם, וצ"ל מהו שייך ת"ח שלומדי' תורה להיות נקראים עוסקים בבנינו ש"ע, וגם צ"ל מפני מה מוצאין ורב שלום מכלל למודי הוי' דאם לא היו קורין בוניך אלא כמ"ש בניך הי' קאי מ"ש לימודי הוי' גם על ורב שלום, אבל כשאומרים א"ת בניך אלא בוניך מוציאי'36 בחי' ורב שלום מבחי' לימודי הוי', וגם צ"ל מפני מה ע"י שלומדים תורה הם מרבין שלום בעולם. אך הענין יובן בהקדם ענין מה שארז"ל בעשרה מאמרות נבה"ע והלא במאמר א' יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות37, וצ"ל מפני מה מגיע העונש כ"כ לרשעים על מה שהם מאבדין את העולם שנברא בע"מ הלא במאמר א' יכול להבראות38, ובמדרש שמואל39 איתא משל ע"ז מא' שקנה כלי ביו"ד זהובים שהכלי זו קונים אותה בעד זהב אחד, ואח"כ גנבו את הכלי ונמצא הגנב האם יתכן לומר שישלם הגנב בעד הכלי יו"ד זהובים מפני שזה הוציא עליה יו"ד זהובים מאחר שיכולים לקנות כלי הלזה בזהב אחד, וכמו"כ מפני מה העונש של הרשעים להפרע מהם על שמאבדין את העולם שנברא בע"מ מאחר שבמאמר א' יכול להבראות. והענין הוא דהנה מאמר א' הוא מאמר דבראשית40 כמשארז"ל בר"ה דל"ב ע"א ובמגילה ך"א ע"ב בע"מ נברא העולם והלא ט' ויאמר הן41 אלא בראשית נמי מאמר הוא, ופי' וענין מאמר דבראשית כי הנה יש כלל ופרט, ומאמר דבראשית הוא בחי' כלל של כל הע"מ, שזהו מ"ש את השמים ואת הארץ42 שידוע שכל אתין רצדשבתורה הם ריבוים43, ולכן כשכתי' את השמים בא לרבות כל צבא השמים44 וכתי' את הארץ בא לרבות כל בחי' ומדרגות הנמצאים בארץ45 כו' (ע' מד"ר פ"א בפ' בראשית46, ר"י שאל את ר"ע, עד ואת הארץ לרבות אילנות ודשאים וג"ע, ואח"כ נפרטו פרטי ההתהוות שבשמים ובארץ בט' מאמרות הפרטים כו').
ג) ולהבין היטב ענין כלל ופרט, הנה על בראשית ת"י בחוכמתא47 שראשית הוא בחי' חכ' כמ"ש ראשית חכמה48, והנה אנו רואים למשל שכאשר הא' מחשב השכל במוחו הנה בשעתא חדא ורגעא חדא יחשוב כל השכל בהברקה אחת, אבל כאשר בא לפרשו לזולתו יצטרך לדבר בזה הרבה49, וכ"ש כשיצטרך ללמוד שכל זה עם הקטן יצטרך לבוא שכל זה בדבורים וצירופים הרבה מאד כו', כמו"כ יובן למעלה ענין הכלל ופרט שכלל כולל הרבה מהפרט, ולכן במאמר בראשית כולל כל הפרטים שנתבאר בט' מאמרות והט' מאמרות הם פרטיות שהוא בחי' צרופי אותיות שבדבור כנודע שיש ך"ב א"ב שהם רל"א זוגות ויש רל"א שערים המתגלגלים פנים ואחור כו' (ע' בפרד"ס51 שער למ"ד הוא שער הצירוף פ"ה50, ובסש"ב בשער היחוד והאמונה52). והנה מבחי' המחשבה שבאדם שהיא ג"כ בחי' הכלל לא יתהוה כלום, שאפי' שכשיחשוב כל היום לא יתהוה כלום, כ"א דבר מלך שלטון53 שכאשר המלך מצוה לעבדיו שיעשה הדבר ההוא הם עושים, וא"כ עפ"י דבורו יכול להתהוות איזה דבר אבל לא ממחשבתו, אבל למעלה הנה כתי' כי לא מחשבותי מחשבותיכם54, שלמעלה כאשר עלה במחשבתו שיהי' מציאות העולם נברא העולם, וכמ"ש בכהאריז"ל כשעלה ברצונו לברוא את העולם הנה ע"י מחשבה זו נברא55 כו' (וע' רצהבלק"ת בד"ה כי ביום הזה יכפר הא' בפ' אחרי בפ"ג56 וז"ל וכמ"ש בזהר דבמח' אחת ברא (הקב"ה) את העולמות57 לפי שהוא ית' צופה ומביט עד סוף כל הדורות58 מראש59, וע' בד"ה ושמתי כדכד60 דרוש הראשון פ"ב ובכ"ד, וא"כ מיד כשעלו כל העולמות במחשבה להבראות הרי כבר נגמרו ונשלמו בריאותם לפניו ית'), וזהו בחי' מאמר דבראשית שהוא בחי' הכלל בחי' מחשבה שכאשר עלה במחשבתו נבראו כל הנבראים, וזהו בראשית נמי מאמר הוא פי' שהוא בחי' מאמר א' מאמר כללי שכולל כל הע"מ, וא"כ צ"ל למה הי' צריך עוד ט' מאמרות פרטיות מאחר שבמא' א' דבראשית נברא כל הנבראים, והענין הוא דהנה אם הי' בריאת העולם מבחי' מאמר א' הי' העולם בטל במציאות ולא בחי'61 מציאת יש ודבר נפרד כלל, כ"א הי' הכל בטל בתכלית כו', ולא הי' שום בחירה כו'.
ד) ויובן זה היטב, כי הנה כלל ופרט הוא בחי' מחשבה ודבור, והנה אנו רואים שמחשבתו של האדם היא מתאחדת בתכלית עם הנפש שהיא בחי' לבוש הפנימי62 של הנפש, אבל בחי' הדבור נעשה נפרד מן האדם, כך הנה יובן למעלה שכאשר הי' בריאת העולם מבחי' מח' הי' העולם בבחי' ביטול במציאות אבל כדי שיהי' העולם יש ודבר נפרד זהו דוקא ע"י בחי' הדבור שכמו שהדבור הוא נפרד ויוצא לחוץ (והגם שאין לך דבר שחוץ ממנו ית', מ"מ דברה תורה כלשון בנ"א63 לשכך את האזן64 מה שהיא יכולה לשמוע, כמ"ש בסש"ב בשער היחוד והאמונה פ"י וע' בד"ה וככה תאכלו65 אותו בהוכחות וראיות ברורות שגם דבור האדם אינו נפרד באמת רק שנדמה שנעשה נפרד), כך הוא ההתהוות שמן הדבור הוא בחי' נבראים נפרדים (ופעולת המאמר א' שהי' תחלה מבחי' מחשבה בחי' כלל כדי שאף שנברא העולם ליש ודבר נפרד אעפ"כ יהי' יכול להיות בחי' הביטול בעולם כו'), וא"כ מובן שעכשיו שנברא בע"מ מבחי' דבור נעשה העולם ליש ודבר נפרד, ואעפ"כ יש בחי' עולמות שנבראו מבחי' המאמר א' בחי' מחשבה שלא נפרטו אח"כ בבחי' דבור והם בחי' עלמא דאתכסי' שנודע מענין עלמא רצודאתכסי' ועדאת"ג66 שנק' ים ויבשה67, והנה ארז"ל כל מה שיש ביבשה68 יש בים, וההפרש בין ברואי' שבים לברואי' שביבשה כי הברואים שבים הם מובלעים בתוך הים ואינם יכולים לחיות זולת הים אפי' שעה א'69, משא"כ ברואי' שביבשה אף שהם מקבלים חיות מבחי' הארץ אעפ"כ הם נפרדי' מן הארץ ויכולים לחיות בלא הארץ כמו כאשר הם שטים ע"פ המים. וכך יובן למעלה שיש בחי' מלאכים ונשמות שהם מבחי' עלמא דאתכסי' ונקראים בשם נוני71 דימא70 רבא72 שהם תמיד בבחי' הביטול לאלקות, וכמ"ש במשה73 כי מן המים משיתיהו, שהי' מבחי' עלמא דאתכסי'74 ולכן אמר ונחנו מ"ה75 שהי' תמיד בבחי' ביטול, אבל כדי שיהי' התהוות העולם בבחי' יש ודבר נפרד זהו ע"י הדבור שכאשר נברא ע"פ דבר הוי' נעשה העולם יש ודבר נפרד ויש בחי' הבחירה לבחור בטוב או להיפוך, משא"כ אם הי' מבחי' מאמר א' בחי' מחשבה לא הי' בחירה כלל, וזהו כדי ליפרע76 מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בע"מ דוקא ולא במאמר א' דאם הי' נברא ממאמר א' לא הי' מציאות77 נפרדים כלל כ"א הי' הכל בבחי' ביטול במציאות, אבל כשנברא בע"מ בבחי' דבור הנה מבחי' הדבור נברא העולם ליש ודבר נפרד ויש בחי' הבחירה לבחור בטוב והרשעים שבוחרים ברע הרי הם מאבדין את העולם, וזהו שנברא דוקא בע"מ כי ע"י הע"מ נמצא בחי' הבחירה בעולם והרשעים שבוחרים ברע נפרעין מהם על שמאבדין את העולם שנברא בע"מ כו', וע"פ הקבלה בחי' הכלל הוא בחי' עולם העקודים77, ששם עקוד כל האורות בכלי אחד78 כו' כמ"ש במ"א.
רצזה) וכדי ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בע"מ, פי' כי כל עבודת הצדיקים הוא להמשיך בחי' מאמר א' בחי' מאמר הכללי בט"מ79, שזהו מ"ש ומי כעמך כישראל80 גוי אחד בארץ שאפי' בארץ שנעשה יש ודבר נפרד אעפ"כ יהי' נמצא בארץ בחי' אחד81 דהיינו בחי' מאמר אחד כו' מאמר הכללי.
ועוי"ל בפי' המשנה בע"מ נבה"ע, והלא במאמר אחד יכול כו' אלא כו' כפשוטו שכאשר נברא בע"מ הוא חשוב יותר מכמו שהי' נברא במאמר אחד, דאילו לפי משנת"ל82 המאמר אחד הוא גבוה יותר, רק שאם הי' נברא במא' א' לא הי' בחירה ולא הי' שכר ועונש, ולכן כדי להפרע כו' וליתן שכר נפרטו בע"מ כו', שפשט לשון המשנה אינו מורה כך, כ"א שהי' יכול לברוא במא' אחד, ועכשיו שנברא בע"מ הרי הוא חשוב יותר והוא בכדי להפרע מן הרשעים שמאבדי' חפץ יקר שנברא בעשרה מאמרות, וכדי ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין כו', כפשוטו שכאשר החפץ הוא יקר יותר מגיע להמקיימו שכר יותר כו'. והענין הוא דהנה ע"מ הוא כנגד ע"ס83 וכמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה84 בדעתו כו'85 שהם בחי' חב"ד, וכתי' כי אמרתי עולם חסד יבנה86, וכן זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה87, וכדפי' בזח"ג שמיני דל"ט ע"א88, וכמארז"ל בחגיגה בעשרה דברים89 ברא הקב"ה את עולמו בחכ' ובתבונה ובדעת בכח ובגערה כו', שהתחדשות התהוות העולמות זהו ע"י ע"ס דוקא, והיינו לפי שכל השפעה צריך להיות נמשך ע"י עשר בחי' אלו90, ומבשרי אחזה91 שגם בבחי' השפעת שכל לזולתו צריך ג"כ שיומשך ע"י עשר בחי' אלו, והיינו שבבחי' חב"ד צריך תחלה להשכיל ולהתבונן בכח חכמתו ובינתו בשכל ההשכלה ההיא ולהעמיק בדעתו היטב באיכות ומהות ההשכלה, וגם חצרצריך שיהי' לו אהבה ורצון בההשפעה, ודברים היוצאים מן הלב92 נכנסים ללב השומע, וכן צריך לצמצם א"ע בכח גבורתו שיוגבל דברי ההשכלה שלא יתבללו93 הענינים מחמת האהבה והרצון שיותר ממה שהעגל רוצה לינק94 הפרה רוצה להניק ולהשפיע כו', וגם שלא יצמצם ביותר צ"ל מדת התפארת לזווג וליחד חו"ג95 שיהי' הרצון והצמצום ע"ד המצוע, וכן נו"ה הם בחי' כליות יועצות96 איך להשפיע כו', וכן בבחי' שפע הפנימי להוליד בדומה לו הנה המשכת הטפה הגשמיות היא ג"כ ע"י עשר בחי' אלו97 כמ"ש במ"א, ועד"ז יובן שכדי שיהי' התהוות העולמות זהו ג"כ ע"י עשר ספירות, כי א"א שיהי' ההשפעה כ"א ע"י עשר בחי' דוקא, אך בענין העשר בחי' אלו יש חילוקי מדרגות, דהנה נודע שכל מדה כלולה מיו"ד98 ולזה אומר התנא במתניתין והלא במאמר אחד יכול להבראות, פי' מאמר אחד הוא בחי' דבר מלך שלטון שבדבר ה' שמים נעשו99 וברוח פיו כל צבאם שהיא כלולה ג"כ מעשר ספירות כו', ולכן גם במאמר אחד יכול להבראות שגם במל' יש כל העשר ספירות, ולמה נברא בעשרה מאמרות דהיינו בע"ס עצמן, כי מ"ש ה' בחכ' יסד ארץ אינה חכ' שבמל', כ"א בחי' חכמה עילאה100 ולכן אמר ה' בחכ' להורות שבחי' חכ' זו אינה בחי' חכ' תתאה לבד כ"א בחי' חכ' עילאה, וזהו דכתי' אלה תולדות השמים והארץ כו' מלא101 בשני ווי"ן, כמארז"ל שהעולם על מילואו נברא102, והיינו שנבה"ע ע"י ע"ס עצמן, ולכן נברא בוויתור, וכמארז"ל עיקר שכינה בתחתונים היתה103, רק שע"י חסרון הלבנה וחטא עה"ד104 נעשה תולדת חסר, וכן ע"י חטא הדורות סילקו השכינה למעלה מז' רקיעים עד שבא אברהם והורידה לרקיע הראשון105 כו' עד רצטמשה שהורידה למטה כמ"ש וירד ה' על ה"ס106, וע"י בחי' הבירור שמזככים העולם יהי' לע"ל תולדות מלא כמ"ש אלה תולדות פרץ מלא107 בשני ווי"ן, ולכן כתי' ושמחת עולם על ראשם108 שיהי' השמחה בעולם מחמת הגילוי שיומשך המשכת גילוי אלקות בעולם עד שיהי' גילוי שכינה למטה כמו קודם החטא, וכמ"ש ולא יכנף עוד מוריך109 והיו עיניך רואות כו', וזהו כדי להפרע מן הרשעים שמאבדי' את העולם שנברא בע"מ היינו שנברא בוויתור ע"י בחי' ע"ס עצמן, וכמו הדורות בעוונם שסלקו השכינה עד למעלה מז' רקיעים שאבדו דבר חשוב יותר מכמו אם הי' נברא העולם ממאמר אחד לבד היינו מע"ס שבבחי' דבור לבד, וכדי ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים תומ"צ כמ"ש וצדקה תהי' לנו110 כי נשמור לעשות את כל המצוה שהתומ"צ נק' בשם צדקה, ועמך כולם צדיקים111 שהפועל הצדקה נק' בשם צדיק112, ועי"ז הם מקיימים את העולם שנברא בע"מ היינו שנברא בוויתור כנ"ל, ופי' מקיימים שממשיכים למלאות החסרון כו', ולכן בגמר הבירורים יהי' הגילוי למטה כמו קודם החטא שעיקר שכינה בתחתונים היתה כו', ומפני שמקיימים העולם שנברא בע"מ שהוא דבר חשוב יותר מכמו אם היתה נבראת במאמר אחד כו', והקיום הוא שממשיכין למלאות החסרון כו', ולכן מגיע שכר טוב יותר כו'.
הערות
עמוד רצא
- 2. כי תבואו אל הארץ ושבתה הארץ : בהר כה, ב [בדילוג].
- 1. כי תבואו . . ושבתה הארץ : מכאן מתחיל המשך של ד' מאמרים, ממאמר ד"ה זה שנדפס בסה"מ תרכ"ז ע' רפא ואילך. מאמר זה הוא חלקו הראשון של מאמר זה שנדפס בסה"מ תרכ"ז (ע' רפא-רפה היינו עד אמצע פ"ה) עם הוספות. וש"נ. המשך המאמר דתרכ"ז הוא בהמאמרים דלקמן ד"ה אר"א אר"ח ת"ח מרבים שלום־ ד"ה כל אשר חפץ ה' עשה־ ד"ה בעש"מ נבה"ע. המאמר דתרכ"ז נרשם עוה"פ בבוך זה בכת"י מעתיק, וניתוספו בו שני הגהות בגוכתי"ק (אחת לקמן בפ"ג, ואחת בשולי היריעה לפ"ט ולא נדפסה עדיין), וכן ניתוסף שלשה עמודים בגוכתי"ק שכולל הגהות, וכן סיום למאמר זה (היינו עד אמצע פ"ה כנ"ל), בכותרת: ”לד"ה כי תבואו אל הארץ דתקס"ב". והועתק כל הנ"ל עוה"פ (היינו ששולבו ההוספות בהמאמר עד אמצע פ"ה) בכת"י מעתיק, בתוספות שתי הגהות בגוכתי"ק. (פרט לשולי הגליונות שלא הועתקו — נדפסו בסה"מ תרכ"ז שם]. מאמר זה הובא לקמן במאמר ד"ה בעשרה מאמרות נבה"ע על יד הערה 17. הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מדרוש זה נדפסה לקמן בחלק הנחותיו [ומשם נעתקה הכותרת שמופיע בריש המאמר ש"פ בהר].
- 3. שש שנים תזרע . . תזמור : בהר שם, ג.
- 4. ובשנה השביעית שבת שבתון : שם כה, ד.
- 5. ארץ כנען : לך יז, ח. ועוד. ראה גם תו"א וישב כו, ג. אוה"ת שם ס"ע 502.
- 6. ארור כנען . . יהי' : נח ט, כה.
- 7. תחילה תח"י כנען ולא של שם : ראה תו"כ ס"פ קדושים (כ, כד) עה"פ ואני אתננה לכם לרשת אותה (ובפי' הראב"ד שם אות טז). יל"ש שם רמז תרכו. לקח טוב שם. פיוט אהללה אלקי במוסף יום ב' דר"ה [בברכת מלכיות — אחר אוחילה לאל]. רש"י לך יב, ו. חזקוני־ רא"ם־ לבוש־ ושפ"ח שם. תוספות השלם שם אותיות ז־ ט-י־ יב-יד. בנידון התו"כ שנזכר לעיל יש לציין שבתו"כ עם פי' קרבן אהרן. וכן בתו"כ עם פי' הראב"ד ליתא.
- 8. מחם אבי כנען : נח ט, יח. כב.
- 9. על שלשה דברים . . גמ"ח : אבות פ"א, מ"ב.
- 11. הוא : בסה"מ תרכ"ז כאן: היא.
- 10. העבודה . . עבודת הקרבנות : ראה אבות שם ובמפרשים שם. סה"מ תרל"ח ע' לד הערה 79.
- 12. תפלות כנגד תמידין תקנו : ראה ברכות כו, ב. לקו"ת פינחס עז, ג.
- 14. ופי' רש"י ז"ל בשבת בפ' מפנין דקך"ז : ריש ע"ב ד"ה ה"ג.
- 15. גומל נפשו איש חסד : משלי יא, יז. ראה גם סה"מ תרל"ח ע' מב ואילך ובהנסמן שם.
- 13. אלו דברים . . ות"ת כנגד כולם : ראה פאה פ"א, מ"א.
עמוד רצב
- 16. והלואי יתפלל אדם : ראה ברכות כא, א.
- 17. אבא בנימין . . סמוכה למטתי : ראה גם לעיל מאמר ד"ה וענין מתיבתא דרקיע ובהערות 33-34. ד"ה להבין ענין טהרת המצורע וכו' זאת תהי' תורת המצורע ובהערות 54-55.
- 18. ופרש"י : ד"ה סמוך למטתי — בדילוג.
- 19. קודם לימוד התורה מותר לאכול : ראה גם מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תשמז.
- 20. קודם התפלה אסור לאכול : ברכות י, ב. ראה גם לעיל מאמר ד"ה הקבצו ושמעו בנ"י ובהערה 124.
- 21. לא תאכלו על הדם : קדושים יט, כו. ברכות י, ב. ראה גם לעיל שם ובהערה 125.
- 22. חדלו לכם מן האדם . . באפו : ישעי' ב, כב. ראה לקו"ת פינחס עט, ד. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תשנז. וש"נ. הנחות תקע"ז ע' טו. וש"נ.
- 23. בד"ה אין עומדין להתפלל : ראה גם אוה"ת על מארז"ל ע' יד. ע' יט. ע' כג.
- 24. חסד חפצתי . . בהושע סי' וא"ו : פסוק ו. ראה סה"מ תרל"ח ע' לד ואילך. סה"מ מלוקט ו' ע' צט ואילך.
- 25. אם יתכפר. . ומנחה : שמו"א ג, יד [ושם: ובמנחה — אבל כ"ה גם בסה"מ תרכ"ז כאן ע' רפב].
- 26. רבה ואביי . . בתורה וגמ"ח : כ"ה גם בסה"מ תרכ"ז שם. אבל ראה בשולי הגליון שם.
- 27. התורה נק' ג"כ חסד : ראה סוכה מט, ב.
- 28. פיה פתחה בחכ' ותורת חסד על לשונה : משלי לא, כו.
- 29. רבה . . חי מ' שנין : ראה גם מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' פב בהערה.
- 30. וכל בניך למודי הוי' : ישעי' נד, יג.
- 31. א"ת בניך אלא בוניך : ברכות סד, א.
- 32. ואיתא בשל"ה . . אלא בוניך : בסה"מ תרנ"ט ריש ע' קמב מציין: ד' נ"ג ע"א. בסה"מ תרפ"ט ע' 71 מציין: תושבע"פ כלל אל תקרי דת"ג ע"א. בסה"מ תש"ד ע' 66 מציין: דת"ג ע"א. ולכאורה צ"ל כבאוה"ת ישעי' כרך ב ע' תתלג: בתשבע"פ דף ת"ג ע"ב.
עמוד רצג
- 33. או ורב שלומם : וכ"ה בסה"מ תרכ"ז כאן ע' רפב. אמנם בשל"ה ובהדרושים שבהערה שלפנ"ז ליתא.
- 34. בוניך נקראים הת"ח : ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'תכו. וש"נ. סה"מ תרל"ח ע' קנז. וש"נ.
- 35. אלו קשרים : במשניות: אלו קשרים. וכ"ה בשו"ע אדה"ז הל' שבת מהדורא בתרא שייך לסי' שא (קה"ת תשכ"ד ע' תיב). סה"מ תרכ"ז כאן. בגמרא: ואלו קשרים. וכ"ה באוה"ת שבהערה 32.
- 36. מוצאין . . מוציאי' : במהדורא קמא כאן: מוצאין . . מוצאי'. בסה"מ תרכ"ט כאן: מוציאי' . . מוציאי'.
- 37. בעשרה מאמרות נבה"ע . . מאמרות : אבות רפ"ה [בדילוג]. ראה גם בהבא לקמן סה"מ תרמ"ד מהדורת תשס"ב ע' שטז ואילך.
- 38. מגיע העונש . . במאמר א' יכול להבראות : ראה גם לקו"ש בראשית כרך ל ע' 4 ואילך.
- 39. ובמדרש שמואל : ראה אבות שם ד"ה והחסיד. מובא גם בכ"מ ומהם: לקמן מאמר ד"ה בעשרה מאמרות נבה"ע בתחילתו (ובשתי ההנחות שם). (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 42. סה"מ תרכ"ז כאן ע' רפב. תרל"ח ע' רעח — נדפס גם באוה"ת בראשית כרך ו ע' 2076. סה"מ תרמ"ד הנ"ל ע' שטז. תרמ"ו ע' תג. תרנ"ב ע' לו.
- 40. מאמר א' הוא מאמר דבראשית : בראשית א, א. ראה גם לעיל מאמר ד"ה הקבצו ושמעו בנ"י ובהערה 19.
- 41. ט' ויאמר הן : נמנו בפרטיות — ב"ר רפי"ז. פדר"א ספ"ג וברד"ל שם אות עג. לקח טוב בראשית א, א ד"ה את השמים [וראה שם ואתחנן ה, ו]. ראה פרדס שער טעם האצילות ש"ב, פ"ג. פ"ד. פלח הרמון לפרדס שם פ"ב. פ"ד. וראה גם ילקוט שמעוני מהדורת ירושלים תשל"ג בתחילתו הערה 1.
- 42. את השמים ואת הארץ : בראשית א, א.
עמוד רצד
- 43. שכל אתין שבתורה הם ריבוים : ראה ירושלמי ברכות פ"ט, ה"ה. פסחים כב, ב. אנציק' תלמודית בערכו ע' שג ואילך ובהנסמן שם. לקו"ש בראשית כרך טו ע' 469.
- 44. את השמים . . צבא השמים : ראה רש"י בראשית א, יד. ב"ר פ"א, יד. תנחומא בראשית — באבער — ח. תוד"ה ואת חגיגה יב, ב.
- 45. את הארץ . . הנמצאים בארץ : נסמן בהערה שלפנ"ז.
- 46. מד"ר פ"א בפ' בראשית : נסמן לעיל בהערה 44.
- 47. בראשית ת"י בחוכמתא : בראשית א, א. ראה תרגום ירושלמי שם. סה"מ תר"ם ח"ב ע' תקלג. וש"נ.
- 48. ראשית חכמה : תהלים קיא, י. ראה גם מאמרי אדה"א בראשית ע' א. וש"נ. תו"ח יתרו ח"ב רסד, ב. וש"נ.
- 49. מחשב השכל במוחו . . לדבר בזה הרבה : ראה שה"א צג, ב ובהערה 15.
- 51. בפרד"ס : כ"ה בכ"מ — ראה סה"מ תרל"ח ע' קט הערה 293.
- 50. רל"א שערים . . ע' בפרד"ס . . פ"ה : ראה גם ס"י פ"ב, מ"ד-ה ובמפרשיו. פי' הראב"ד שם [מב, ד]. עמה"מ שער שעשועי המלך פ"ה.
- 52. בשער היחוד והאמונה : פ"א.
- 53. דבר מלך שלטון : קהלת ח, ד. ראה גם לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 56. סה"מ תרל"ט ח"ב ע' תנד.
- 54. כי לא מחשבותי מחשבותיכם : ישעי' נה, ח. ראה לקו"ת שה"ש יז, ג ואילך. (הועתק ב) סה"מ תר"ם ח"א ע' קלט ואילך ובהנסמן שם.
- 55. בכהאריז"ל כשעלה ברצונו . . נברא : וכ"ה בסה"מ תרמ"ד מהדורת תשס"ב ע' שיח. ובשם הע"ח לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 58־ סה"מ תרכ"ח ע' קסח־ תרל"א ח"א ע' שלב־ ותרל"ג ח"א ע' כג. ראה גם מערכת אלקות רפ"ז. עבודת הקודש חלק היחוד פ"ג. פרדס שער הצחצחות שי"א, פ"ג הובא בלקו"ת שה"ש שם [נדפס גם באוה"ת שבועות ע' צה]. ר"ה נה, א. סהמ"צ להצ"צ ע' נח. ע' קעח.
עמוד רצה
- 56. בלק"ת . . בפ' אחרי בפ"ג : כו, סע"ב ואילך.
- 57. דבמח' אחת ברא . . העולמות : ראה זהר שמות כ, א. שם תוספות רעו, סע"ב. סידור שער התפלה יח, סע"ד. סהמ"צ להצ"צ ע' קעח ואילך. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' תלא. וש"נ.
- 58. צופה ומביט . . הדורות : נוסח ברכת זכרונות.
- 59. מראש : בלקו"ת שם: וקורא הדורות מראש — ישעי' מא, ד.
- 60. בד"ה ושמתי כדכד : לקו"ת פ' ראה כד סע"ד ואילך.
- 61. ולא בחי' : אוצ"ל: ולא הי' בבחי'.
- 62. שמחשבתו של האדם . . לבוש הפנימי : ראה גם לעיל מאמר ד"ה הקבצו ושמעו בנ"י הערה 105.
- 63. דברה תורה כלשון בנ"א : ברכות לא, ב. ראה תו"ח וירא צח, ב.
- 64. לשכך את האזן : ראה (בנוסף לשער היחוד והאמונה רפ"י המובא בפנים). מכילתא יתרו יט, יח. תנחומא שם יג. אגה"ק ס"ו קי, א. סכ"ט קמט, ב. וראה גם ע"ח שער ד שער אח"פ רפ"ב.
- 65. בד"ה וככה תאכלו : תרל"ז פע"ט. ראה גם לעיל מאמר ד"ה הקבצו ושמעו בנ"י ובהערה 28.
עמוד רצו
- 66. עלמא דאתכסי' . . ועדאת"ג : ראה זהר בראשית יח, א. ויצא (ס"ת) קנב, א. קנח, ריש ע"ב. וארא כט, ב. ת"ז בהקדמה א, סע"א ואילך. תניא פכ"ו.
- 67. עלמא דאתכסי' . . ועדאת"ג . . ים ויבשה : ראה גם לעיל מאמר ד"ה אז ישיר משה ובהערה 104.
- 68. כל מה שיש ביבשה : חולין קכז, א. ראה גם תו"ח שמות ח"א יח, ג הערה 770.
- 69. הברואים שבים . . אפילו שעה א' : ראה ע"ז ג, ב. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה כתר יתנו לך ובהערה 34.
- 71. ונשמות . . נוני דימא : לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה כתר יתנו לך ובהערה 32 בשם הזהר — ראה ביאוה"ז בשלח מא, סע"ג [ושם: דמשמע בזהר בכמה דוכתי]. תו"ח בשלח ח"א רז, א. וש"נ. סה"מ תרל"א ותרל"ט שבהערה 73. לקמן מאמר ד"ה כל אשר חפץ ה' עשה על יד הערה 36.
- 70. מלאכים . . נוני דימא : ראה זהר בשלח מח, ב ובמק"מ שם. ביאורי הזהר בשלח מא, סע"ג. מב, ג. ולהצ"צ כרך א ע' רח. ע' ריב. לקו"ת צו ח, ג. שמיני יח, א.
- 72. נוני דימא רבא : זהר בלק קפח, א.
- 73. נוני דימא רבא . . במשה : ראה גם סה"מ תרכ"ז כאן ע' רפד. תרל"א ח"א ע' רסה. תרל"ט ח"ב ריש ע' תח. ע' תקפג. תרנ"ב ע' מט. תו"ח יתרו ח"ב רסה, א.
- 74. כי מן המים משיתיהו . . דאתכסי' : שמות ב, י. ראה תו"א בשלח סב, ג.
- 75. ונחנו מ"ה : בשלח טז, ז. ח. ראה גם לעיל מאמר ד"ה הוא אהרן ומשה ובהערה 140.
- 76. כדי ליפרע : לעיל פ"ב על יד הערה 37 להפרע. ותיבת כדי לא הובא שם. ראה גם לקמן מאמר ד"ה בעש"מ נבה"ע הערה 3.
- 77. מציאות : בהעתקה ראשונה [ראה לעיל הערה 1] כאן: מציאת. וכ"ה בסה"מ תרכ"ז כאן ע' רפד.
- 77. הכלל . . עולם העקודים : ראה גם אוה"ת ישעי' כרך ב ס"ע תתמ.
- 78. העקודים ששם עקוד . . בכלי אחד : ראה ע"ח שער העקודים ש"ו, פ"א. תו"א נח י, ג ואילך. תו"ח וארא ח"א נב, ד. וש"נ. סה"מ תרנ"ב ע' ק ואילך. תרל"ח ס"ע עה ואילך ובהערה 274. (לקמן בחלק ההנחות) הנחה ד"ה בעשרה מאמרות נברא העולם על יד הערה 61.
עמוד רצז
- 79. בט"מ : בסה"מ תרכ"ז כאן ע' רפד: בט' מאמרות.
- 80. ומי כעמך כישראל : שמו"ב ז, כג.
- 81. שאפי' בארץ . . בחי' אחד : ראה תו"א וישב כז, סע"ד. לעיל מאמר ד"ה כי תשא ובהערה 21.
- 82. משנת"ל : ספ"ב ואילך.
- 83. ע"מ הוא כנגד ע"ס : ראה לקו"ת מטות פב, רע"ג ובהנסמן שם. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתפח. שער האמונה סא, א ובהערה 6. סה"מ תרכ"ז ע' רמט. לעיל מאמר ד"ה וירא ישראל את היד הגדולה ספ"ב.
- 84. ה' בחכ' . . בתבונה : משלי ג, יט. ראה גם לקמן ובהערה 100.
- 85. בדעתו כו' : משלי שם כ.
- 86. כי אמרתי עולם חסד יבנה : תהלים פט, ג.
- 87. זכור רחמיך . . מעולם המה : תהלים כה, ו [בדילוג השם]. ראה גם לעיל מאמר ד"ה שלש רגלים תחוג לי על יד הערה 32 ואילך.
- 88. דל"ט ע"א : וכ"ה לקמן במאמר ד"ה בעשרה מאמרות נבה"ע על יד הערה 24. אבל לעיל (במאמר ד"ה שלש רגלים תחוג לי) שם: דל"ח ע"א. ואולי גם כאן צ"ל כן.
- 89. וכמארז"ל בחגיגה בעשרה דברים : ראה שם יב, א. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה זכור את יום השבת ובהערה 49.
- 90. שכל השפעה . . ע"י עשר בחי' אלו : ראה אוה"ת ישעי' כרך ב ע' תתמא: שכ' באו"ת מהמגיד נ"ע שכל השפעה א"א להיות בלתי עשר בחי' אלו ע"ש בד"ה אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עלי' [במהדורת קה"ת קיא, ד] והובא אצלי בפ' חוקת ע"פ זאת התורה אדם כי ימות באהל [אוה"ת חוקת ע' תתיח]. או"ת ר"פ חוקת מז, ג. סה"מ תרל"ב ח"ב ע' תלח. וש"נ.
- 91. ומבשרי אחזה : לשון הכתוב איוב יט, כו.
עמוד חצר
- 92. ודברים היוצאים מן הלב : ספר הישר לר"ת שי"ג. הובא בשל"ה שער האותיות אות כ (סט, א).
- 93. יתבללו : אוצ"ל: יתבלבלו.
- 94. שיותר ממה שהעגל רוצה לינק : ראה פסחים קיב, א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רפז. וש"נ. תו"ח ויצא קסט, ג ובהערה 35.
- 95. התפארת לזווג וליחד חו"ג : ראה גם לקו"ת תזריע כג, ג. לעיל מאמר ד"ה ועוי"ל ענין ק"נ דאצי' ובהערה 49. סה"מ תר"ם ח"א ע' רלא-רלג.
- 96. נו"ה . . כליות יועצות : ברכות סא, א. ראה זהר אד"ז האזינו רצו, א. הנסמן במאמרי אדה"א קונטרסים ע' רכד. תו"ח שמות ח"א יד, ג.
- 97. המשכת הטפה . . ע"י עשר בחי' אלו : ראה לקו"ת בהעלותך לד, א.
- 98. שכל מדה כלולה מיו"ד : ראה ע"ח שער פרקי הצלם שכ"ד, פ"א. לקו"ת חוקת סה, ד.
- 99. שבדבר ה' שמים נעשו : תהלים לג, ו.
- 100. ה' בחכ' . . חכמה עילאה : ראה גם סה"מ תרל"ח ע' ע.
- 101. אלה תולדות השמים והארץ . . מלא : בראשית ב, ד. ראה ב"ר פי"ב ו. שמו"ר פ"ל, ג. סה"מ תרל"ו ח"ב ע' שיז ואילך. מאמרי אדמו"ר הצ"צ הנחות תרי"ד ע' יב. סה"מ תרכ"ט ע' שטז. וש"נ. תרל"ב ח"ב ע' תלט. המשך תער"ב ח"א ע' רד. סה"מ תרפ"ט ע' 76. לעיל מאמר ד"ה הוא אהרן ומשה על יד הערה 147 ואילך.
- 102. שהעולם על מילואו נברא : ראה ב"ר פי"ד, ז. וראה שם פי"ב, ו. פי"ג, ג (וביפ"ת שם). ראה גם תו"ח ח"ש קלד, א. לקו"ש בראשית כרך כה ע' 14 ואילך.
- 103. עיקר שכינה בתחתונים היתה : ראה ב"ר פי"ט, ז. וש"נ. שהש"ר רפ"ה. סה"מ תר"ם ח"א ע' רנח. וש"נ.
- 104. חסרון הלבנה וחטא עה"ד : במדרש שם: שחטא אדה"ר. ראה סה"מ מלוקט ג' ע' פה. וש"נ.
- 105. אברהם והורידה לרקיע הראשון : כנראה הכוונה מלמעלה למטה. ראה גם לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 106. מאמרי אדה"א בראשית ע' רלד. דברים ח"ב ע' שעא. סה"מ תר"ם ח"א ע' תי. תרע"ח ע' רעא.
עמוד רצט
- 106. וירד ה' על ה"ס : יתרו יט, כ.
- 107. אלה תולדות פרץ מלא : רות ד, יח [ושם: ואלה — אבל כ"ה גם בב"ר פי"ב, ו]. ראה גם ב"ר־ שמו"ר־ וחלק מהדרושים שבהערה 101. אוה"ת בלק ע' תתקכז. (ע' תתקלו).
- 108. ושמחת עולם על ראשם : ישעי' לה, י. נא, יא.
- 109. ולא יכנף עוד מוריך : ישעי' ל, כ.
- 110. וצדקה תהי' לנו : ואתחנן ו, כה. ראה גם לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ועבדתם את ה"א ובהערה 34.
- 111. ועמך כולם צדיקים : ישעי' ס, כא.
- 112. שהפועל הצדקה . . צדיק : ראה לקו"ת מסעי צא, א. שה"ש טז, ג. סה"מ תרל"ח ע' תז. וש"נ.
משנה אבות א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד. על התורה. ועל העבודה. ועל גמילות חסדים:
משנה פאה א׳:א׳ - הטקסט מספריא
אלו דברים שאין להם שיעור הפאה. והבכורים. והראיון. וגמילות חסדים ותלמוד תורה. אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם:
משנה אבות ה׳ - הטקסט מספריא
בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות. אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות:
עשרה דורות מאדם עד נח. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין. עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח עד אברהם. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם:
עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם. להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום:
עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים. ועשרה על הים. עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשרה על הים. עשר נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר שנאמר (במדבר יד, כב) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי:
עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. לא הפילה אשה מריח בשר הקדש. ולא הסריח בשר הקדש מעולם. ולא נראה זבוב בבית המטבחים. ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים. ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה. ולא נצחה הרוח את עמוד העשן. ולא נמצא פסול בעומר. ובשתי הלחם. ובלחם הפנים. עומדים צפופים. ומשתחוים רווחים. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם. ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים:
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן. פי הארץ. ופי הבאר. ופי האתון. והקשת והמן והמטה. והשמיר והכתב והמכתב והלוחות. ויש אומרים אף המזיקין. וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה:
שבעה דברים בגולם. ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו. ואינו נבהל להשיב. שואל כענין ומשיב כהלכה. ואומר על ראשון ראשון. ועל אחרון אחרון. ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי. ומודה על האמת. וחלופיהן בגולם:
שבעה מיני פורעניות באין לעולם. על שבעה גופי עבירה. מקצתן מעשרין. ומקצתן אינן מעשרין. רעב של בצורת באה. מקצתן רעבים. ומקצתן שבעים. גמרו שלא לעשר. רעב של מהומה ושל בצורת באה. ושלא ליטול את החלה רעב של כליה באה. דבר בא לעולם. על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין. ועל פירות שביעית. חרב בא לעולם. על ענוי הדין ועל עוות הדין. ועל המורים בתורה שלא כהלכה:
חיה רעה באה לעולם. על שבועת שוא. ועל חלול השם. גלות בא לעולם. על עובדי עבודה זרה. ועל גלוי עריות. ועל שפיכת דמים. ועל השמטת הארץ. בארבעה פרקים הדבר מתרבה. ברביעית. ובשביעית. ובמוצאי שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית. בשביעית. מפני מעשר עני שבששית. ובמוצאי שביעית. מפני פירות שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. מפני גזל מתנות עניים:
ארבע מדות באדם. האומר שלי שלי ושלך שלך. זו מדה בינונית. ויש אומרים זו מדת סדום. שלי שלך ושלך שלי. עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך. חסיד. שלי שלי ושלך שלי. רשע.
ארבע מדות בדעות. נוח לכעוס ונוח לרצות. יצא שכרו בהפסדו. קשה לכעוס וקשה לרצות. יצא הפסדו בשכרו. קשה לכעוס ונוח לרצות. חסיד. נוח לכעוס וקשה לרצות. רשע:
ארבע מדות בתלמידים. מהר לשמוע ומהר לאבד. יצא שכרו בהפסדו. קשה לשמוע וקשה לאבד. יצא הפסדו בשכרו. מהר לשמוע וקשה לאבד. חכם. קשה לשמוע ומהר לאבד. זה חלק רע:
ארבע מדות בנותני צדקה. הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים. עינו רעה בשל אחרים. יתנו אחרים והוא לא יתן. עינו רעה בשלו. יתן ויתנו אחרים. חסיד. לא יתן ולא יתנו אחרים. רשע:
ארבע מדות בהולכי לבית המדרש. הולך ואינו עושה. שכר הליכה בידו. עושה ואינו הולך. שכר מעשה בידו. הולך ועושה חסיד. לא הולך ולא עושה. רשע:
ארבע מדות ביושבי לפני חכמים ספוג. ומשפך. משמרת. ונפה. ספוג. שהוא סופג את הכל. משפך. שמכניס בזו ומוציא בזו. משמרת. שמוציאה את היין וקולטת את השמרים. ונפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת:
כל אהבה שהיא תלויה בדבר. בטל דבר. בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר. אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר. זו אהבת דוד ויהונתן:
כל מחלוקת שהיא לשם שמים. סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים. זו מחלוקת קרח וכל עדתו:
כל המזכה את הרבים. אין חטא בא על ידו. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. שנאמר (דברים לג, כא) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ירבעם חטא והחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו שנאמר (מלכים א' טו, ל) על חטאות ירבעם (בן נבט) אשר חטא ואשר החטיא את ישראל:
כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו. מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבאין שנאמר (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. אבל תלמידיו של בלעם הרשע. יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר (תהלים נה, כד) ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך:
יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר. וקל כנשר. ורץ כצבי. וגבור כארי. לעשות רצון אביך שבשמים. הוא היה אומר עז פנים לגיהנם. ובשת פנים לגן עדן. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.
הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא. בן עשר למשנה. בן שלש עשרה למצות. בן חמש עשרה לתלמוד. בן שמונה עשרה לחופה. בן עשרים לרדוף. בן שלשים לכח. בן ארבעים לבינה. בן חמשים לעצה. בן ששים לזקנה. בן שבעים לשיבה. בן שמונים לגבורה. בן תשעים לשוח. בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.
בן בג בג אומר הפוך בה. והפוך בה. דכולה בה. ובה תחזי. וסיב ובלה בה. ומינה לא תזוע. שאין לך מדה טובה הימנה:
בן הא הא אומר לפום צערא אגרא:
רש"י על בראשית א׳:י״ד - הטקסט מספריא
יהי מארת וגו'. מִיֹּום רִאשׁוֹן נִבְרְאוּ וּבָרְבִיעִי צִוָּה עֲלֵיהֶם לְהִתָּלוֹת בָּרָקִיעַ, וְכֵן כָּל תּוֹלְדוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ נִבְרְאוּ מִיּוֹם רִאשׁוֹן, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נִקְבַּע בַּיוֹם שֶׁנִּגְזַר עָלָיו, הוּא שֶׁכָּתוּב אֵת הַשָּׁמַיִם, לְרַבּוֹת תּוֹלְדוֹתֵיהֶם, וְאֵת הָאָרֶץ, לְרַבּוֹת תּוֹלְדוֹתֶיהָ:
יהי מארת. חָסֵר וָי"ו כְּתִיב, עַל שֶׁהוּא יוֹם מְאֵרָה לִפֹּל אַסְכָּרָה בַּתִּינוֹקוֹת, הוּא שֶׁשָּׁנִינוּ בְּד' הָיוּ מִתְעַנִּים עַל אַסְכָּרָה שֶׁלֹּא תִפֹּל בַּתִּינוֹקוֹת:
להבדיל בין היום ובין הלילה. מִשֶּׁנִּגְנַז הָאוֹר הָרִאשׁוֹן, אֲבָל בְּשִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית שִׁמְּשׁוּ הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ הָרִאשׁוֹנִים יַחַד בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה:
והיו לאותות. כְּשֶׁהַמְּאוֹרוֹת לוֹקִין, סִימָן רַע הוּא לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר מֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ (ירמיה י'), בַּעֲשׂוֹתְכֶם רְצוֹן הַקָּבָּ"ה אֵין אַתֶּם צְרִיכִין לִדְאֹג מִן הַפֻּרְעָנוּת:
ולמועדים. עַל שֵׁם הֶעָתִיד, שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לְהִצְטַוּוֹת עַל הַמּוֹעֲדוֹת וְהֵם נִמְנִים לְמוֹלַד הַלְּבָנָה:
ולימים. שִׁמּוּשׁ הַחַמָּה חֲצִי יוֹם וְשִׁמּוּשׁ הַלְּבָנָה חֶצְיוֹ, הֲרֵי יוֹם שָׁלֵם:
ושנים. לְסוֹף שס"ה יָמִים (ס"א וּרְבִיעַ יוֹם), יִגְמְרוּ מַהֲלָכָתָם בְּי"ב מַזָּלוֹת הַמְשָׁרְתִים אוֹתָם, וְהִיא שָׁנָה, וְחוֹזְרִים וּמַתְחִילִים פַּעַם שְׁנִיָּה לְסַבֵּב בַּגַּלְגַּל כְּמַהֲלָכָן הָרִאשׁוֹן:
יהי מארת BE THERE LUMINARIES — They had been created on the first day, but on the fourth He commanded them to be suspended in the firmament (Chagigah 12a). Indeed, all the productions of heaven and earth were created on the first day, but each of them was put in its place on that day when it was so commanded. In reference to this it is written את השמים (v. 1) In the beginning God created that which was את with the heavens etc., in order to include all the productions of heaven, ואת הארץ to include all its (the earth’s) productions (Genesis Rabbah 12:4).
יהי מארת The word is written without the ו after the א (so that it may be read מארת, cursed), because it is a cursed day when children are liable to suffer from croup. In reference to this we read (in Taanit 27b): On the fourth day of the week they used to fast to avert croup from the children (Yerushalmi Taanit 4:3).
להבדיל בין היום ובין הלילה TO CAUSE A DIVISION BETWEEN THE DAY AND THE NIGHT — This took place after the primeval (divine) light was conserved for the righteous; but during the first seven [another reading is “three”] days of Creation the primeval light and darkness functioned together both by day and by night.
והיו לאותות AND THEY SHALL BE FOR SIGNS — When the heavenly luminaries are eclipsed it is a sign of ill-omen for the world, as it is written, (Jeremiah 10:2) “Be not dismayed at the signs of heaven” — when you carry out the will of the Holy One, blessed be He, you need apprehend no calamity (Sukkah 29a).
ולמועדים AND FOR SEASONS (FESTIVALS) — This is written with a view to the future when Israel would receive command regarding the festivals which would be calculated from the time of the lunar conjunction (Genesis Rabbah 6:1).
ולימים AND FOR DAYS — The sun functions half a day and the moon the other half — together a full day.
ושנים AND FOR YEARS — At the end of three hundred and sixty five days [another version: 365¼] they complete their course through the twelve signs of the Zodiac that attend them, and that is one year [another version: and this makes 365¼ days]; they then begin to revolve a second time in a circle similar to their first cycle.
בראשית רבה א׳:י״ד - הטקסט מספריא
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל שָׁאַל אֶת רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר לוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁשִּׁמַּשְׁתָּ אֶת נַחוּם אִישׁ גַּם זוּ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, אַכִין וְרַקִּין מִעוּטִין, אֶתִין וְגַמִּין רִבּוּיִן, הָדֵין אֶת דִּכְתִיב הָכָא, מַה הוּא, אֲמַר לֵיהּ, אִלּוּ נֶאֱמַר בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים שָׁמַיִם וָאָרֶץ, הָיִינוּ אוֹמְרִים הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ אֱלָהוּת הֵן, אֲמַר לֵיהּ (דברים לב, מז): כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם, וְאִם רֵק הוּא מִכֶּם, לָמָּה שֶׁאֵין אַתֶּם יוֹדְעִין לִדְרשׁ בְּשָׁעָה שֶׁאִי אַתֶּם יְגֵעִין בּוֹ, (דברים לב, מז): כִּי הוּא חַיֵּיכֶם, אֵימָתַי הוּא חַיֵּיכֶם, בְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם יְגֵעִין בּוֹ. אֶלָּא אֵת הַשָּׁמַיִם, לְרַבּוֹת חַמָּה וּלְבָנָה וּמַזָּלוֹת, וְאֵת הָאָרֶץ, לְרַבּוֹת אִילָנוֹת וּדְשָׁאִין וְגַן עֵדֶן. רַבִּי תַּנְחוּמָא מִשּׁוּם רַב הוּנָא אָמַר (שמות לח, כב): וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶּן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה עָשָׂה אֵת אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ משֶׁה, לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה, אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁלֹא שָׁמַע מִפִּי רַבּוֹ, הִסְכִּימָה דַעְתּוֹ לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר לְמשֶׁה בְּסִינַי. רַבִּי חוֹנְיָא בְּשֵׁם רַבִּי אָמַר (מלאכי ב, ו): תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ, אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁשָּׁמַע מִפִּי רַבּוֹ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי (משלי ג, כו): כִּי ה' יִהְיֶה בְכִסְלֶךָ, אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁאַתָּה כְּסִיל בָּהֶן, (משלי ג, כו): וְשָׁמַר רַגְלְךָ מִלָּכֶד, רַבִּי דוֹסָאי אָמַר, מִן הַהוֹרָיָה. רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר, מִן הָעֲבֵרָה. רַבִּי לֵוִי אָמַר, מִן הַמַּזִּיקִין. אָמַר רַבִּי אַבְדִימוּס, אִם נָתַתָּ מִכִּסְךָ צְדָקָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁמֶּרְךָ מִן הַפִּיסִין וּמִן הַזִּמְיוֹנוֹת, מִן הַגֻּלְגְּלָאוֹת וּמִן הָאַרְנוֹנִית.
תניא, שער היחוד והאמונה י׳ - הטקסט מספריא
אַךְ מִכָּל מָקוֹם, הוֹאִיל ״וְדִבְּרָה תוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם״, ״לְשַׁכֵּךְ אֶת הָאֹזֶן מַה שֶּׁהִיא יְכוֹלָה לִשְׁמוֹעַ״, לְכָךְ נִיתַּן רְשׁוּת לְחַכְמֵי הָאֱמֶת לְדַבֵּר בִּסְפִירוֹת בְּדֶרֶךְ מָשָׁל, וְקָרְאוּ אוֹתָן ״אוֹרוֹת״, כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי הַמָּשָׁל הַזֶּה יוּבַן לָנוּ קְצָת עִנְיַן הַיִּחוּד שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּמִדּוֹתָיו, שֶׁהוּא בְּדֶרֶךְ מָשָׁל, כְּעֵין יִחוּד אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁבְּתוֹךְ גּוּף כַּדּוּר הַשֶּׁמֶשׁ עִם גּוּף הַשֶּׁמֶשׁ – שֶׁנִּקְרָא ״מָאוֹר״, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל וְגוֹ׳״, וְהַזִּיו וְהַנִּיצוֹץ הַמִּתְפַּשֵּׁט וּמֵאִיר מִמֶּנּוּ – נִקְרָא ״אוֹר״, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם״, וּכְשֶׁהָאוֹר הוּא בִּמְקוֹרוֹ בְּגוּף הַשֶּׁמֶשׁ – הוּא מְיוּחָד עִמּוֹ בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, כִּי אֵין שָׁם, רַק עֶצֶם אֶחָד שֶׁהוּא גּוּף הַמָּאוֹר הַמֵּאִיר, כִּי הַזִּיו וְהָאוֹר שָׁם – עֶצֶם אֶחָד מַמָּשׁ עִם גּוּף הַמָּאוֹר הַמֵּאִיר, וְאֵין לוֹ שׁוּם מְצִיאוּת כְּלָל בִּפְנֵי עַצְמוֹ.
וְכַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מַמָּשׁ, וְיוֹתֵר מִזֶּה, הֵן מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ בְּעוֹלַם הָאֲצִילוּת עִם מַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ כִּבְיָכוֹל, הַמִּתְלַבֵּשׁ בְּתוֹכָם וּמִתְיַיחֵד עִמָּהֶם בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, מֵאַחַר שֶׁנִּמְשְׁכוּ וְנֶאֶצְלוּ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרֵךְ, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל כְּדֶרֶךְ הִתְפַּשְּׁטוּת הָאוֹר מֵהַשֶּׁמֶשׁ. אַךְ לֹא מַמָּשׁ בְּדֶרֶךְ זֶה, רַק בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה וְנִפְלָאָה מֵהַשָּׂגָתֵינוּ, כִּי גָּבְהוּ דְרָכָיו מִדְּרָכֵינוּ.
וּמִכָּל מָקוֹם, לְשַׁכֵּךְ הָאֹזֶן, נִשְׁמַע וְנִתְבּוֹנֵן מִמְּשַׁל אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, הַמְיוּחָד וּבָטֵל בִּמְקוֹרוֹ וְאֵינוֹ עוֹלֶה בְּשֵׁם כְּלָל בִּפְנֵי עַצְמוֹ, רַק שֵׁם הַמָּקוֹר לְבַדּוֹ – כָּךְ כָּל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ, אֵינָן עוֹלוֹת וְנִקְרָאוֹת בְּשֵׁמוֹת אֵלּוּ כְּלָל, אֶלָּא לְגַבֵּי הַנִּבְרָאִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, שֶׁהֲוָויָיתָם וְחַיּוּתָם וְהַנְהָגָתָם, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְהַוֶּה וּמְחַיֶּה אוֹתָם וּמַנְהִיגָם, הוּא בִּרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ וּבִינָתוֹ וְדַעְתּוֹ הַמִּתְלַבְּשׁוֹת בְּמִדּוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת, כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ: ״בַּעֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם: בְּחָכְמָה, בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וְכוּ׳, דִּכְתִיב, ׳ה׳ בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ, כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה, בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ וְגוֹ׳״. וּכְמַאֲמַר אֵלִיָּהוּ: ״דְּאַפִּיקַת עֲשַׂר תִּיקּוּנִין, וְקָרִינָן לְהוֹן עֲשַׂר סְפִירָן, לְאַנְהָגָא בְהוֹן עָלְמִין סְתִימִין דְּלָא אִתְגַּלְיָין וְעָלְמִין דְּאִתְגַּלְיָין, וּבְהוֹן אִתְכְּסִיאַת כוּ׳״.
עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, בְּיוֹם רִאשׁוֹן מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית – נִגְלֵית מִדַּת הַחֶסֶד, כְּלוּלָה מִכָּל מִדּוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת, וּרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ וּבִינָתוֹ וְדַעְתּוֹ מְלוּבָּשִׁין בָּהּ, וּבָרָא בָהּ אֶת הָאוֹר – בְּמַאֲמַר ״יְהִי אוֹר״, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְפַּשְּׁטוּת וְהַמְשָׁכַת הָאוֹר לָעוֹלָם מִלְמַעְלָה, וְהִתְפַּשְּׁטוּתוֹ בָּעוֹלָם מִסּוֹף הָעוֹלָם עַד סוֹפוֹ, שֶׁהִיא בְּחִינַת מִדַּת חֶסֶד; רַק מִפְּנֵי שֶׁכְּלוּלָה גַּם מִמִּדַּת גְּבוּרָה, לָכֵן לֹא הָיָה רוּחָנִי כְּאוֹר שֶׁל מַעְלָה מַמָּשׁ, וְגַם נִתְלַבֵּשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית, שֶׁהוּא מַהֲלַךְ תּ״ק שָׁנָה מֵהָאָרֶץ לָרָקִיעַ וּמִמִּזְרָח לְמַעֲרָב.
וְכֵן בְּיוֹם שֵׁנִי – נִגְלֵית מִדַּת גְּבוּרָה, כְּלוּלָה מִשְּׁאָר מִדּוֹת, וּרְצוֹנוֹ כוּ׳, וּבָרָא בָהּ הָרָקִיעַ – בְּמַאֲמַר ״יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם״, שֶׁהִיא בְּחִינַת צִמְצוּם וּגְבוּרוֹת לְהַעֲלִים מַיִם הָעֶלְיוֹנִים הָרוּחָנִיים מִמַּיִם הַתַּחְתּוֹנִים, וְעַל יְדֵי זֶה, נִתְגַּשְּׁמוּ הַתַּחְתּוֹנִים בְּהִבָּדְלָם מֵהָעֶלְיוֹנִים; וּמִדַּת חֶסֶד כְּלוּלָה בָּהּ, כִּי ״עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה״ שֶׁהַכֹּל כְּדֵי שֶׁתֵּרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וְאָדָם עָלֶיהָ לַעֲבוֹד ה׳. וְכֵן כּוּלָּן.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר אֵלִיָּהוּ בַּתִּיקּוּנִים שָׁם: ״לְאַחֲזָאָה אֵיךְ אִתְנַהֵיג עָלְמָא בְּצֶדֶק וּמִשְׁפָּט כוּ׳, צֶדֶק אִיהוּ דִין, מִשְׁפָּט אִיהוּ רַחֲמֵי כוּ׳, כּוֹלָּא לְאַחֲזָאָה אֵיךְ אִתְנַהֵיג עָלְמָא, אֲבָל לָאו דְּאִית לָךְ צֶדֶק יְדִיעָא דְּאִיהוּ דִין, וְלָא מִשְׁפָּט יְדִיעָא דְּאִיהוּ רַחֲמֵי, וְלָאו מִכָּל אִינּוּן מִדּוֹת כְּלָל״:
תניא, ליקוטי אמרים כ״ו - הטקסט מספריא
בְּרַם, כְּגוֹן דָּא צָרִיךְ לְאוֹדוֹעֵי כְּלָל גָּדוֹל: כִּי כְּמוֹ שֶׁנִּצָּחוֹן לְנַצֵּחַ דָּבָר גַּשְׁמִי, כְּגוֹן: שְׁנֵי אֲנָשִׁים הַמִּתְאַבְּקִים זֶה עִם זֶה לְהַפִּיל זֶה אֶת זֶה, הִנֵּה, אִם הָאֶחָד הוּא בְּעַצְלוּת וּכְבֵדוּת – יְנוּצַּח בְּקַל וְיִפּוֹל גַּם אִם הוּא גִּבּוֹר יוֹתֵר מֵחֲבֵירוֹ, כָּכָה מַמָּשׁ בְּנִצְחוֹן הַיֵּצֶר, אִי אֶפְשָׁר לְנַצְּחוֹ בְּעַצְלוּת וּכְבֵדוּת – הַנִּמְשָׁכוֹת מֵעַצְבוּת וְטִמְטוּם הַלֵּב כָּאֶבֶן, כִּי אִם, בִּזְרִיזוּת – הַנִּמְשֶׁכֶת מִשִּׂמְחָה וּפְתִיחַת הַלֵּב, וְטָהֳרָתוֹ מִכָּל נִדְנוּד דְּאָגָה וָעֶצֶב בָּעוֹלָם.
וּמַה שֶּׁכָּתוּב: ״בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר״, פֵּירוּשׁ, שֶׁיִּהְיֶה אֵיזֶה יִתְרוֹן וּמַעֲלָה מִזֶּה, הִנֵּה אַדְּרַבָּה, מִלָּשׁוֹן זֶה מַשְׁמַע, שֶׁהָעֶצֶב מִצַּד עַצְמוֹ אֵין בּוֹ מַעֲלָה, רַק, שֶׁיַּגִּיעַ וְיָבֹא מִמֶּנּוּ אֵיזֶה יִתְרוֹן, וְהַיְינוּ – הַשִּׂמְחָה הָאֲמִיתִּית בַּה׳ אֱלֹהָיו, הַבָּאָה אַחַר הָעֶצֶב הָאֲמִיתִּי לְעִתִּים מְזוּמָּנִים עַל עֲוֹנוֹתָיו בְּמַר נַפְשׁוֹ וְלֵב נִשְׁבָּר, שֶׁעַל יְדֵי זֶה, נִשְׁבְּרָה רוּחַ הַטּוּמְאָה וְסִטְרָא אָחֳרָא וּמְחִיצָה שֶׁל בַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר עַל פָּסוּק: ״רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב נִשְׁבָּר וְגוֹ׳״, וַאֲזַי יְקוּיַּם בּוֹ רֵישֵׁיהּ דִּקְרָא: ״תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה וְגוֹ׳, הָשִׁיבָה לִי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ, וְרוּחַ נְדִיבָה וְגוֹ׳״.
וְזֶהוּ טַעַם הַפָּשׁוּט לְתִיקּוּן הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לוֹמַר מִזְמוֹר זֶה אַחַר תִּיקּוּן חֲצוֹת קוֹדֶם הַלִּימּוּד – כְּדֵי לִלְמוֹד בְּשִׂמְחָה אֲמִיתִּית בַּה׳ הַבָּאָה אַחַר הָעֶצֶב; שֶׁיֵּשׁ לְשִׂמְחָה זוֹ יִתְרוֹן, כְּיִתְרוֹן הָאוֹר הַבָּא מִן הַחֹשֶׁךְ דַּוְקָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר עַל פָּסוּק: ״וְרָאִיתִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר כוּ׳״, עַיֵּין שָׁם, וְדַי לַמֵּבִין.
וּמִקְרָא מָלֵא דִּבֶּר הַכָּתוּב: ״תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וְגוֹ׳״, וְנוֹדָע לַכֹּל פֵּירוּשׁ הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל פָּסוּק זֶה:
וְהִנֵּה, עֵצָה הַיְּעוּצָה לְטַהֵר לִבּוֹ מִכָּל עֶצֶב וְנִדְנוּד דְּאָגָה מִמִּילֵּי דְעָלְמָא, וַאֲפִילוּ בָּנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי, מוּדַעַת זֹאת לַכֹּל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה כוּ׳״, וּפֵירְשׁוּ בַּגְּמָרָא: ״לְקַבּוּלֵי בְּשִׂמְחָה״, כְּמוֹ שִׂמְחַת הַטּוֹבָה הַנִּגְלֵית וְנִרְאֵית, כִּי ״גַּם זוֹ – לְטוֹבָה״, רַק שֶׁאֵינָהּ נִגְלֵית וְנִרְאֵית לְעֵינֵי בָשָׂר, כִּי, הִיא מֵ״עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא״ שֶׁלְּמַעְלָה מֵ״עָלְמָא דְאִתְגַּלְיָיא״, שֶׁהוּא – ו״ה מִשֵּׁם הֲוָיָ״ה בָּרוּךְ־הוּא, וְ״עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא״ – הוּא י״ה, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּ״הּ וְגוֹ׳״.
וְלָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, כִּי ״הַשְּׂמֵחִים בְּיִסּוּרִים – עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: וְאוֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ״, כִּי, הַשִּׂמְחָה הִיא מֵאַהֲבָתוֹ קִרְבַת ה׳ יוֹתֵר מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּדִכְתִיב: ״כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים וְגוֹ׳״, וְקִרְבַת ה׳ – הִיא בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּמַעֲלָה לְאֵין קֵץ בְּ״עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא״, כִּי ״שָׁם חֶבְיוֹן עוּזּוֹ״ וְ״יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן״, וְעַל כֵּן זוֹכֶה לְ״צֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ״ לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁהִיא יְצִיאַת חַמָּה מִנַרְתֵּקָה, שֶׁהִיא מְכוּסָּה בּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֶעָתִיד – תִּתְגַּלֶּה מִכִּסּוּיָהּ, דְּהַיְינוּ, שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא, וְיִזְרַח וְיָאִיר בְּגִילּוּי רַב וְעָצוּם לְכָל הַחוֹסִים בּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמִסְתּוֹפְפִים בְּצִלּוֹ, צֵל הַחָכְמָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת צֵל וְלֹא אוֹרָה וְטוֹבָה נִרְאֵית, וְדַי לַמֵּבִין:
אַךְ הָעַצְבוּת מִמִּילֵּי דִשְׁמַיָּא צָרִיךְ לָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ לִיפָּטֵר מִמֶּנָּה, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה, שֶׁצָּרִיךְ לַעֲבוֹד ה׳ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, אֶלָּא אֲפִילוּ מִי שֶׁהוּא בַּעַל עֲסָקִים וְדֶרֶךְ אֶרֶץ, אִם נוֹפֵל לוֹ עֶצֶב וּדְאָגָה מִמִּילֵּי דִשְׁמַיָּא בִּשְׁעַת עֲסָקָיו, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא תַּחְבּוּלַת הַיֵּצֶר – כְּדֵי לְהַפִּילוֹ אַחַר כָּךְ בְּתַאֲווֹת חַס וְשָׁלוֹם, כַּנּוֹדָע, שֶׁאִם לֹא כֵן, מֵאַיִן בָּאָה לוֹ עַצְבוּת אֲמִיתִּית מֵחֲמַת אַהֲבַת ה׳ אוֹ יִרְאָתוֹ, בְּאֶמְצַע עֲסָקָיו.
וְהִנֵּה, בֵּין שֶׁנָּפְלָה לוֹ הָעַצְבוּת בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה בְּתַלְמוּד תּוֹרָה אוֹ בִּתְפִלָּה, וּבֵין שֶׁנָּפְלָה לוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה, זֹאת יָשִׂים אֶל לִבּוֹ: כִּי אֵין הַזְּמַן גְּרָמָא כָּעֵת לְעַצְבוּת אֲמִיתִּית, אֲפִילוּ לְדַאֲגַת עֲוֹנוֹת חֲמוּרִים חַס וְשָׁלוֹם, רַק לָזֹאת צָרִיךְ קְבִיעוּת עִתִּים וּשְׁעַת הַכּוֹשֶׁר בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת, לְהִתְבּוֹנֵן בִּגְדוּלַּת ה׳ אֲשֶׁר חָטָא לוֹ, כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה לִבּוֹ נִשְׁבָּר בֶּאֱמֶת בִּמְרִירוּת אֲמִיתִּית.
וְכִמְבוֹאָר עֵת זוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר. וְשָׁם נִתְבָּאֵר גַּם כֵּן, כִּי מִיָּד אַחַר שֶׁנִּשְׁבַּר לִבּוֹ בְּעִתִּים קְבוּעִים הָהֵם, אֲזַי יָסִיר הָעֶצֶב מִלִּבּוֹ לְגַמְרֵי, וְיַאֲמִין אֱמוּנָה שְׁלֵימָה כִּי ה׳ הֶעֱבִיר חַטָּאתוֹ ״וְרַב לִסְלוֹחַ״. וְזוֹ הִיא הַשִּׂמְחָה הָאֲמִיתִּית בַּה׳ הַבָּאָה אַחַר הָעֶצֶב, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:
שמות רבה ל׳:ג׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב וְאֵלֶּה מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב אֵלֶּה פּוֹסֵל אֶת הָרִאשׁוֹנִים, כֵּיצַד (בראשית ב, ד): אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, וּמַה פָּסַל שֶׁהָיָה בּוֹרֵא שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְהָיָה מִסְתַּכֵּל בָּהֶם וְלֹא הָיוּ עֲרֵבִים עָלָיו וְהָיָה מַחֲזִירָן לְתֹהוּ וָבֹהוּ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שָׁמַיִם וָאָרֶץ אֵלּוּ עָרְבוּ לְפָנָיו, אָמַר אֵלּוּ תוֹלְדוֹת, לְפִיכָךְ אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, אֲבָל הָרִאשׁוֹנִים לֹא הָיוּ תוֹלְדוֹת. כַּיּוֹצֵא בּוֹ (בראשית ו, ט): אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ, וּמַה פָּסַל דּוֹרוֹ שֶׁל אֱנוֹשׁ וְדוֹר הַמַּבּוּל וְקֵינָן וַחֲבֵרָיו, לְפִיכָךְ אָמַר (בראשית י, ב): בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג. וְכַיּוֹצֵא בּוֹ (בראשית כה, יב): וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם, מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים, וּמִי הֵם, מַה שֶּׁכָּתוּב לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כה, ב): וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן, וְאַף כָּאן וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם בְּכֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיֹת, רְשָׁעִים הָיוּ כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. כַּיּוֹצֵא בּוֹ (בראשית כה, יט): וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים, עַל מַה שֶּׁכָּתוּב לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ (בראשית כה, טז): בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, וּמִי הָיָה זֶה, עֵשָׂו וּבָנָיו שֶׁהָיָה בְּנוֹ שֶׁל יִצְחָק. וְאִם כֵּן יֵשׁ לוֹמַר הוֹאִיל וְאֵין כָּתוּב אֶלָּא וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת, אַף יַעֲקֹב שֶׁהוּא תּוֹלְדוֹת יִצְחָק בִּכְלַל עֵשָׂו. אַתָּה מוֹצֵא כָּל תּוֹלְדוֹת שֶׁבַּמִּקְרָא חֲסֵרִים חוּץ מִשְּׁנַיִם (בראשית ב, א): אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, (רות ד, יח): וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ, וְטַעַם גָּדוֹל יֵשׁ לָהֶם, לָמָּה אָמַר אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ מָלֵא, מִפְּנֵי שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ וְלֹא הָיָה מַלְאַךְ הַמָּוֶת בָּעוֹלָם, וּבִשְׁבִיל כָּךְ הוּא מָלֵא, וְכֵיוָן שֶׁחָטָא אָדָם וְחַוָּה חִסֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל תּוֹלְדוֹת שֶׁבַּמִּקְרָא, וְכֵיוָן שֶׁעָמַד פֶּרֶץ נַעֲשָׂה תּוֹלְדוֹת שֶׁלּוֹ מָלֵא, שֶׁהַמָּשִׁיחַ עוֹמֵד הֵימֶנּוּ וּבְיָמָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבְלִיעַ הַמָּוֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כה, ח): בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, לְפִיכָךְ תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְתוֹלְדוֹת פָּרֶץ מָלֵא. וּלְכָךְ תּוֹלְדֹת יִצְחָק חָסֵר, לְהוֹצִיא יַעֲקֹב מִכְּלַל הָרְשָׁעִים. כַּיּוֹצֵא בּוֹ (בראשית לז, ב): אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, פָּסַל לְאַלּוּפֵי עֵשָׂו. כַּיּוֹצֵא בּוֹ (שמות א, א): וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים, וּמִי הָיוּ אֵלּוּ שֶׁכָּתַב לְמַעְלָה (בראשית מו, ח כז): בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי שִׁמְעוֹן. כַּיּוֹצֵא בּוֹ (במדבר ג, א): וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן, מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים, וּמִי הָיוּ אֵלּוּ שֶׁכָּתַב לְמַעְלָה (במדבר א, מד): כָּל הַפְּקֻדִּים אֲשֶׁר פָּקַד משֶׁה וְאַהֲרֹן, מָה הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ צַדִּיקִים אַף אֵלּוּ צַדִּיקִים. אַף כָּאן וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים, מַה שֶּׁכָּתוּב לְמַעְלָה (שמות טו, כה): שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, דָּבָר אַחֵר, וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הַפָּרָשָׁה (שמות יח, כב): וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת, וְאָמַר כָּאן וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, וְהַדִּבְּרוֹת בָּאֶמְצַע, מָשָׁל לְמַטְרוֹנָה שֶׁהָיְתָה מְהַלֶּכֶת, הַזַּיִּן מִכָּאן וְהַזַּיִּן מִכָּאן, וְהִיא בָּאֶמְצַע. כָּךְ הַתּוֹרָה, דִּינִין מִלְּפָנֶיהָ וְדִינִין מֵאַחֲרֶיהָ, וְהִיא בָּאֶמְצַע. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ח, כ): בְּאֹרַח צְדָקָה אֲהַלֵּךְ, הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת בְּאֵיזֶה נָתִיב אֲנִי מְהַלֶּכֶת, אֲהַלֵּךְ בְּדַרְכָּן שֶׁל עוֹשֵׂי צְדָקָה (משלי ח, כ): בְּתוֹךְ נְתִיבוֹת מִשְׁפָּט, הַתּוֹרָה בָּאֶמְצַע וְדִינִין מִלְּפָנֶיהָ וְדִינִין מֵאַחֲרֶיהָ, מִלְּפָנֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, וְדִינִין מֵאַחֲרֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים.
בראשית רבה י״ד:ז׳ - הטקסט מספריא
עָפָר, רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אוֹמֵר, עוֹפֶר עוֹלָם עַל מְלֵיאָתוֹ נִבְרָא. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר שִׁמְעוֹן אַף חַוָּה עַל מְלֵיאָתָהּ נִבְרֵאת. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָדָם וְחַוָּה כִּבְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה נִבְרְאוּ. רַבִּי הוּנָא אָמַר עָפָר זָכָר, אֲדָמָה נְקֵבָה, הַיּוֹצֵר הַזֶּה מֵבִיא עָפָר זָכָר, וַאֲדָמָה נְקֵבָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ כֵּלָיו בְּרִיאִין. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד בְּצִפּוֹרִי שֶׁמֵּת בְּנוֹ, אִית דְּאָמְרֵי מִינָאִי הֲוָה יָתִיב גַּבֵּיהּ, סְלֵק רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא לְמֶחֱמֵי לֵיהּ אַנְפִּין, חַמְתֵיהּ יָתֵיב וְשָׂחֵיק, אֲמַר לֵיהּ לָמָּה אַתָּה שָׂחֵיק, אֲמַר לֵיהּ אֲנַן רְחִיצָן בְּמָרֵי שְׁמַיָא, דְּאִתְחַמֵי לְאַפּוּיֵי לְעָלְמָא דְאָתֵי. אֲמַר לֵיהּ לָא מִסְתְּיֵיהּ לְהַהוּא גַבְרָא עָקְתֵיהּ אֶלָּא דַאֲתֵית מְעָקָא לֵיהּ, אִית חַסְפִּין מִתְדַּבְּקִין, לֹא כָּךְ כְּתִיב (תהלים ב, ט): כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם, אֶתְמְהָא. אֲמַר לֵיהּ כְּלִי חֶרֶשׂ בְּרִיָּיתוֹ מִן הַמַּיִם וְהֶכְשֵׁרוֹ בָּאוּר, כְּלִי זְכוּכִית בְּרִיָּיתוֹ מִן הָאוּר וְהֶכְשֵׁרוֹ בָּאוּר. זֶה נִשְׁבַּר וְיֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה, וְזֶה נִשְׁבַּר וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה, אֶתְמְהָא. אֲמַר לֵיהּ עַל יְדֵי שֶׁהוּא עָשׂוּי בִּנְפִיחָה. אָמַר לוֹ יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה שֶּׁפִּיךָ אוֹמֵר, מָה אִם זֶה שֶׁעָשׂוּי בִּנְפִיחָתוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה, בִּנְפִיחָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כִּכְלִי חֶרֶס תְּנַפְּצֵם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם, כְּלִי יוֹצֵר שֶׁלֹא הוּסְקוּ יְכוֹלִין הֵן לַחֲזֹר.
בראשית רבה י״ט:ז׳ - הטקסט מספריא
וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם (בראשית ג, ח), אָמַר רַבִּי חַלְּפוֹן שָׁמַעְנוּ שֶׁיֵּשׁ הִלּוּךְ לַקּוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן, וְהִלּוּךְ לָאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ט, כג): וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא מְהַלֵּךְ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא מִתְהַלֵּךְ, מְקַפֵּץ וְעוֹלֶה. עִקַּר שְׁכִינָה בַּתַּחְתּוֹנִים הָיְתָה, כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן, חָטָא קַיִן נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הַשֵּׁנִי, דּוֹר אֱנוֹשׁ לַשְׁלִישִׁי, דּוֹר הַמַּבּוּל לָרְבִיעִי, דּוֹר הַפְלָגָה לַחֲמִישִׁי, סְדוֹמִיִּים לַשִּׁשִּׁי, וּמִצְרִיִּים בִּימֵי אַבְרָהָם לַשְּׁבִיעִי. וּכְנֶגְדָן עָמְדוּ שִׁבְעָה צַדִּיקִים, וְאֵלּוּ הֵן, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵוִי קְהָת עַמְרָם משֶׁה, עָמַד אַבְרָהָם וְהוֹרִידָהּ לַשִּׁשִּׁי, עָמַד יִצְחָק וְהוֹרִידָהּ מִן שִׁשִּׁי לַחֲמִישִׁי, עָמַד יַעֲקֹב וְהוֹרִידָהּ מִן הַחֲמִישִׁי לָרְבִיעִי, עָמַד לֵוִי וְהוֹרִידָהּ מִן הָרְבִיעִי לַשְּׁלִישִׁי, עָמַד קְהָת וְהוֹרִידָהּ מִן הַשְּׁלִישִׁי לַשֵּׁנִי, עָמַד עַמְרָם וְהוֹרִידָהּ מִן הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן, עָמַד משֶׁה וְהוֹרִידָהּ מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כְּתִיב (תהלים לז, כט): צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וגו', וּרְשָׁעִים מַה יַּעֲשׂוּ פוֹרְחִים בָּאֲוִיר, אֶלָּא הָרְשָׁעִים לֹא הִשְׁכִּינוּ שְׁכִינָה בָּאָרֶץ.
בראשית רבה י״ב:ו׳ - הטקסט מספריא
תּוֹלְדוֹת אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כָּל תּוֹלְדוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בַּתּוֹרָה חֲסֵרִין בַּר מִן תְּרֵין (רות ד, יח): וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ וגו' וְהָדֵין. וּמִפְּנֵי מָה אִינוּן חֲסֵרִין, רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אָבִין אָמַר כְּנֶגֶד שִׁשָּׁה דְבָרִים שֶׁנִּטְּלוּ מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן, וְאֵלּוּ הֵן: זִיווֹ, חַיָּיו, וְקוֹמָתוֹ, וּפְרִי הָאָרֶץ, וּפֵרוֹת הָאִילָן, וּמְאוֹרוֹת. זִיווֹ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יד, כ): מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ. חַיָּיו מִנַּיִן (בראשית ג, יט): כִּי עָפָר אַתָּה. קוֹמָתוֹ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, ח): וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה גֻּזְעָה קוֹמָתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְנַעֲשֵׂית שֶׁל מֵאָה אַמָּה. פְּרִי הָאִילָן וּפְרִי הָאָרֶץ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, יז): אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ. מְאוֹרוֹת, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן רַבִּי יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ אָמַר מִשֵּׁם רַבִּי מֵאִיר, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְקַלְּלוּ הַמְאוֹרוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת, לֹא לָקוּ עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת. אַתְיָא כְּרַבָּנָן וְלָא אַתְיָא כְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא לָן כְּבוֹדוֹ עִמּוֹ, מַאי טַעְמֵיהּ (תהלים מט, יג): אָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין וגו'. וְרַבָּנָן אָמְרֵי בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת נִטַּל זִיווֹ מִמֶּנּוּ וּטְרָדוֹ מִגַּן עֵדֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ג, כד): וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם, וּכְתִיב (איוב יד, כ): מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן, אוֹתָהּ הָאוֹרָה שֶׁנִּבְרָא בָּהּ הָעוֹלָם, אָדָם הָרִאשׁוֹן עָמַד וְהִבִּיט בָּהּ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲשֵׂה דּוֹר אֱנוֹשׁ וּמַעֲשֵׂה דּוֹר הַמַּבּוּל וּמַעֲשֵׂה דּוֹר הַפְלָגָה שֶׁהֵן מְקוּלְקָלִים, עָמַד וּגְנָזוֹ מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לח, טו): וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם. וְלָמָּה גְּנָזוֹ, אֶלָּא גְּנָזוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, ד): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, וְאֵין טוֹב אֶלָּא צַדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ג, י): אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב. וּמִנַּיִן שֶׁגְּנָזוֹ לַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד, יח): וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה אוֹר שֶׁהוּא גָּנוּז לַצַּדִּיקִים שָׂמַח, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יג, ט): וְאוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי נְזֵירָא אָמַר, שְׁלשִׁים וְשֵׁשׁ שָׁעוֹת שִׁמְשָׁה אוֹתָהּ הָאוֹרָה, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת, וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שֶׁל לֵיל שַׁבָּת, וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שֶׁל שַׁבָּת. כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן בִּקֵּשׁ לְגָנְזָהּ, חָלַק כָּבוֹד לַשַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, ג): וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וּבַמֶּה בֵּרְכוֹ, בָּאוֹר, כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה הַחַמָּה בְּלֵילֵי שַׁבָּת שִׁמְשָׁה הָאוֹרָה, הִתְחִילוּ הַכֹּל מְקַלְּסִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לז, ג): תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִשְׁרֵהוּ, מִפְּנֵי מָה, (איוב לז, ג): וְאוֹרוֹ עַל כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. הֵאִירָה אוֹתָהּ הָאוֹרָה כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה. כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה חַמָּה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הִתְחִיל הַחשֶׁךְ מְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָא, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְיָרֵא אָדָם הָרִאשׁוֹן, אָמַר שֶׁמָּא אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית ג, טו): הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב, בָּא לְהִזְדַּוֵּוג לִי, (תהלים קלט, יא): וָאֹמַר אַךְ חשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי, אֶתְמְהָא. מֶה עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זִמֵּן לוֹ שְׁנֵי רְעָפִים וְהִקִּישָׁן זֶה לָזֶה וְיָצָאת הָאוֹר וּבֵרַךְ עָלֶיהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קלט, יא): וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי, אַתְיָא כְּהַהִיא דְּתָנֵי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מִפְּנֵי מָה מְבָרְכִין עַל הָאוֹר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא תְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ, רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַיְּבוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, אַף בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים מְבָרְכִין עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁבַת בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר, אַף עַל פִּי שֶׁנִּבְרְאוּ הַדְּבָרִים עַל מְלֵיאָתָן, כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִתְקַלְקְלוּ, וְעוֹד אֵינָן חוֹזְרִין לְתִקּוּנָן עַד שֶׁיָּבֹא בֶּן פֶּרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (רות ד, יח): וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פֶּרֶץ, מָלֵא, בִּשְׁבִיל שִׁשָּׁה דְבָרִים שֶׁיַּחְזְרוּ, וְאֵלּוּ הֵן: זִיווֹ, חַיָּיו, קוֹמָתוֹ, פֵּרוֹת הָאָרֶץ, וּפֵרוֹת הָאִילָן, וּמְאוֹרוֹת. זִיווֹ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ה, לא): וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ. חַיָּיו מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סה, כב): כִּי כִּימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי וגו', תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר אֵין עֵץ אֶלָּא תּוֹרָה, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (משלי ג, יח): עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ. קוֹמָתוֹ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, יג): וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת. תָּנֵי רַבִּי חִיָּא בְּקוֹמָה זְקוּפָה וְלֹא יְרֵאִים מִכָּל בְּרִיָּה. רַבִּי יוּדָן אוֹמֵר מֵאָה אַמָּה כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר מָאתַיִם אַמָּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר שְׁלשׁ מֵאוֹת, קוֹמְמָאָה, מִיּוּת מָאתַיִם. רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר תְּשַׁע מֵאוֹת אַמָּה. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי דוֹסָא אָמַר טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ מֵהָכָא: כִּי כִּימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי, כַּשִּׁקְמָה הַזּוֹ שֶׁהִיא עוֹשָׂה בָּאָרֶץ שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וְהַוְּלַד יוֹצֵא מִמְּעֵי אִמּוֹ בְּאַמָּה גְדוּמָה, צֵא וַחֲשֹׁב אַמָּה וּמֶחֱצָה בְּכָל שָׁנָה, הֲרֵי תְּשַׁע מֵאוֹת אַמָּה. פֵּרוֹת הָאָרֶץ וּפֵרוֹת הָאִילָן מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח, יב): כִּי זֶרַע הַשָּׁלוֹם הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וגו'. מְאוֹרוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל, כו): וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וגו'.

