תוכן ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע תורת שמואל תרמ"א מאמרים

כתר יתנו לך

רפכתר יתנו לך

ש"פ אמור מ"א

כתר יתנו לך¹ כו' מלאכים המוני מעלה ועמך ישראל², משמע שרק כתר אחד יתנו לך, ובמד"ר פ' קדושים פך"ד³ העליונים מכתירים לך כו' ג' קדושות ופי' שם שהם ג' עטרות. ויובן בהקדם: מה דאיתא בספר ערה"כ.

ויובן עוד ענין שייכות בחי' קדושים תהיו לבחי' כי קדוש אני⁵, ע"פ⁴ מה דאיתא בספר ערה"כ של הסה"ד בערך נשמה בשם התיקונים⁶ שהנשמה בגוף האדם היא בדרך הלואה, שהקב"ה הוא המלוה כו', ובערך הלואה הביא בשם ספר שמנה לחמו⁷, שנק' בשם הלואה ועיסקא, והנה בדין היתר עיסקא⁸ אמרו אי פלגא באגר תרי תילתא בהפסד, ואם המלוה אינו רוצה לקבל תרי תלתא בהפסד כ"א פלגא הפסד אזי לא יקבל באגר כ"א תלתא לבד, וע' בגמרא ב"מ פ' איזהו נשך דס"ח סע"ב וריש דס"ט, ובתוספות ד"ה אי פלגא באגר, והנה מצינו בגמ' שבת דף פ"ט ע"ב ע"פ כי אתה אבינו (ישעי' ס"ג ט"ז) שלע"ל יאמרו ליצחק כי אתה אבינו שאברהם לא כו' וישראל כו' והיינו שיצחק כשיאמר לו הקב"ה בניך חטאו יעשה החשבון מע' שנה דל רפאך' שאינו בר עונשין, וך"ה דלילותא, וי"ב וחצי דצלוי ומיכלא ובהכ"ס, ונשאר י"ב וחצי, אם אתה סובל את כולם מוטב וא"ל פלגא עלי ופלגא עלך, ונמצא שכאשר הלוה מקבל פלגא בהפסד צריך המלוה לקבל רק שליש מהרויח בכדי שלא יהי' ריבית, והנה עפ"ז יובן מה דאיתא במד"ר פ' קדושים פך"ד משל על קדושים תהי' כי קדוש אני, למלך שעשו לו בני המדינה ג' עטרות כו' נטל אחת ונתן בראשו, ושנים בראש בניו, וכך קדושים תהיו, וכתי' והתקדשתם והייתם קדושים¹⁰ זהו שנים שנתן בראש בניו, וא' נטל לעצמו זהו דכתי' כי קדוש אני וע' במת"כ שם¹¹. ונמצא זהו לפי היתר עיסקא שכאשר המלוה מקבל פלגא הפסד אזי א"צ לקבל ברויח⁹ כ"א שליש, וז"ע העטרה א' שנתן בראשו. והענין הוא דהנה ארז"ל על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח¹², והיינו שג' דברים אלו ז"ע ג"פ קדוש¹³ שהם ג' עטרות הנ"ל וכמ"ש בנוסח קדושת מוסף כתר יתנו כו' מלאכים כו' ועמך כו' וקרא כו' ואמר קק"ק ה' צבאות¹⁴ כו' שזהו ג"פ קדוש שמהם נעשים ג' עטרות וכתרים, ומה שחשיב מלאכים קודם כמ"ש מלאכים המוני מעלה ועמך ישראל הגם כי באמת ארז"ל בחולין דצ"א סע"ב ואין המלאכים אומרים שירה עד שיאמרו ישראל תחלה שנא' (איוב ל"ח זיין) ברן יחד כוכבי בקר, היינו ישראל שקוראים ק"ש בבקר והדר ויריעו כל בני אלקים היינו המלאכים, זהו מפני כי השירה דישראל אינו קדוש כ"א ק"ש¹⁵ שמע¹⁶ כו', אך לפי מה שתקנו בברכת ק"ש לומר ג"פ קדוש והמלאכים אינם אומרים שירה קודם השירה דק"ש דישראל א"כ קדוש דיוצר הוא ג"כ קודם קדוש דמלאכים, ולמה תיקנו לומר בקדושה דמוסף מלאכים כו' ואח"כ ישראל, וי"ל שזהו מפני שהעטרה והכתר שנעשה למעלה מתפילותיהם של ישראל זהו ע"י המלאכים כמארז"ל מט"ט (ופעם אמרו סנדל¹⁸) קושר כתרים לקונו¹⁷ מתפילותיהם ש"י, וכמ"ש בזהר דגפיף להון ומנשק להון¹⁹ וכמ"ש הפי' בת"א בד"ה מזוזה מימין ובהביאור²⁰ שהדבור שלהם הוא זך כערך רפבהמחשבה שלנו²¹, וגבוה מעל גבוה²² כו' עד משכן מלאך מט"ט כו', לכן הקדימו המלאכים, ומזה הטעם אמרו במד"ר ג"כ העליונים מכתירים בכי"ו ויום ג' עטרות, והיינו שלבד שהשרפים אומרים ג"פ קדוש²³ הנה הקדוש שאומרים ישראל ג"כ נעשה הכתר ע"י המלאכים כנ"ל.

ב) ולהבין זה צ"ל שרש ענין ירידת הנשמה בגוף שהיא צורך עליה²⁴ מהו העליה הלא הנשמה²⁵ כמו שהיתה למעלה קודם התלבשותה בגוף ונה"ב הנה כתי' חי ה' אשר עמדתי לפניו²⁶ שהי' למעלה בבחי' עמידה וביטול לאלקות²⁷ והיא מבחי' טהורה היא כמ"ש נשמה שנתת בי טהורה היא²⁸, ולמה היתה כזאת מלפניו שתרד בגוף ותתלבש בגוף ונה"ב, אין זה כ"א שזהו צורך עליה, וצ"ל מהו העליה. אך הנה עלי' זו היא ע"ד שארז"ל מקום שבע"ת עומדין²⁹ אין צד"ג יכולים לעמוד שם, כי הנשמה קודם התלבשותה בגוף הי' בבחי' צדיקים כי ענין הצדיקים הוא שלא חטא מעולם³⁰, וכמו"כ הנשמה קודם התלבשותה בגוף היתה בלא חטא ועון, וזהו טהורה היא, אך אחר ירידתה בגוף היא נעשה במדרגת בע"ת³¹, ולא ע"י חטא ועון ח"ו, כי התשובה אינה מעבירות דוקא³² כו', וזהו ענין העלי' שאחר הירידה. ולהבין ביאור ענין ירידת הנשמה בגוף וענין עלייתה, הנה איתא בזהר שהמלאכים נקראים בשם נוני ימא³³, והיינו כמו שהדגים שבים הם מובלעים בים כך הנה המלאכים האלו הם תמיד בבחי' ביטול בתוך הים, וכך הנה יש נשמות שהם ג"כ בטלים בים והיינו הנשמה קודם התלבשותה בגוף היא עומדת בבחי' ביטול, שזהו מ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו, וכמו"כ המלאכים נקראים ג"כ עומדים כמ"ש שרפים עומדים³⁴, רפגשהנשמות קודם התלבשותם בגוף והמלאכים הם במדרגה אחת שעומדים בבחי' ביטול וזהו בחי' ים, ובחי' יבשה היא בחי' ארץ נפרדים, וזהו ענין הירידה מבחי' ים לבחי' יבשה ארץ נפרדים. וביאור ענין ים ויבשה, הנה כתי' לרוקע הארץ על המים³⁵, פי' כי הנה מתחלת הבריאה היו המים מקיפים את הארץ והארץ הי' מוקף מהמים ועל המים הי' בחי' הרוח כמ"ש ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים³⁶, והיינו כי יש ד' יסודות ארמ"ע³⁷, וכל היסוד שהוא גשמי יותר הוא למטה ביותר והיסוד הרוחני ממנו שוכן עליו, ולכן יסוד העפר שהוא גשמי' יותר מכל הד' יסודות לכן הי' למטה יותר מכל הד' יסודות, ויסוד המים שהם רוחני' יותר מיסוד העפר הי' מקיף את העפר, והרוח שהוא רוחני יותר מיסוד המים הוא שוכן על יסוד המים וכמ"ש ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים, וזהו מצד טבע הבריאה, ואח"כ גזר שיקוו המים³⁸ מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה דוקא שהמים לא יחופו על העפר כ"א המים יסתלקו למקום אחד ותראה היבשה, וזהו לרוקע הארץ על המים שיהי' הארץ על המים דוקא, כי עיקר המכוון הוא בשביל בריאת האדם וכמ"ש אנכי עשיתי ארץ³⁹ ואדם עליה בראתי, ובריאת האדם א"א כ"א בארץ דוקא ולא בים כו'. ולכן כתי' יורדי הים⁴⁰ שעכשיו לאחר הגזירה כשצריכין להלוך על הים נק' ירידה כי העפר הוא למעלה מבחי' הים, וזהו ע"פ פשוט.

ג) ולהבין זה בלשון החסידות, הנה מי הים הם מלוחים⁴¹ בטבע שא"א לשתות אותם מחמת שהם מלוחים, והנה המים אלו שבים גופא כאשר בוקעי' את עפר הארץ⁴² ויוצאין אזי הם נעשים מים חיים⁴³ שאז הם מתוקים ועריבים לשתות כו', וכך הנה הנשמה כמו שהיתה למעלה היתה בבחי' ים כנ"ל שהמים הם מלוחים ובירידתם לגוף שנמשל לארץ אזי כשבוקעים את הסתר הגוף נעשים עי"ז בשם מים חיים כו'. ולפ"ז הנה מים מלוחים הם חסרון⁴⁴ כו', אך באמת הנה מים מלוחים הם ג"כ מדריגה גבוה, אך אינם כמו מים חיים כו', כי הנה כתי' ולא תשבית מלח ברית אלקיך, על כל קרבנך⁴⁵ תקריב מלח, ובאהרן כתיב ברית מלח עולם⁴⁶ רפדכו', שענין המלח הוא שנותן טעם⁴⁷ בדבר הנמלח בו וכמו כאשר מולחי' בשר הנה ראשית פעולתו שמוציא את הדם⁴⁸ שהוא בחי' פסולת, ואח"כ נותן טעם בהבשר שבלא מלח א"א לאכול וכמ"ש היאכל תפל מבלי מלח⁴⁹ שהמלח משלים הדבר ומקיימו כשמולחים לקיום, כך הנה יובן למעלה ששרש המלח הוא מבחי' טעמים⁵⁰ שהוא גבוה מאד, וז"ש מלח ברית אלקי' שממתיק הגבורות דש' אלקים⁵¹, והענין הוא דאיתא בכתהאריז"ל מלח כחשבון ג' שמות הוי'⁵², ולכן נא' באהרן ברית מלח עולם, כי הכהנים מברכים את העם בג' שמות הוי' דיברכך יאר ישא⁵³, וא"כ פי' ברית מלח שהמלח הוא ברית המקשר ומחבר בחי' ש' ה' בש' אלקים⁵⁴ וזהו ברית אלקי' וז"ע מה שמי הים הם מלוחים, כי הנה בש' אלקים יש ק"ך צירופי'⁵⁵ שיש בו ה' אותיות וכל אות יש בו ך"ד צירופי'⁵⁶, והנה משני אותיות אחרונים שהם אותיות ים יכול להיות יניקה⁵⁷ לחיצוני', וכמו מצרים מיצר ים⁵⁸, וזהו פעולת המלח שהוא בחי' טעם והיינו מבחי' חכמה⁵⁹, שבחכ' אתברירו⁶⁰ שלא יהי' יניקה לחיצוני' ולכן מי הים מלוחי' כו', כדי שלא יהי' יניקה לחיצונים מבחי' ים אותיות אחרוני' דש' אלקים, והנה כאשר מי הים בוקעים את עפר הארץ אזי הם נעשים מים חיים, שבחי' מים חיים הם גבוהים יותר מבחי' מי הים וכמשארז"ל שהמעיין מטהר⁶¹ אפי' טומאות חמורות זבין⁶² וזבות (ע' בב"י ביו"ד רסי' ר"א⁶³) רפהומצורעים⁶⁴ וכן לקידוש מי חטאת⁶⁵ אינו כ"א מ"ח דוקא, אבל מי הים יש דיעה שמי הים אינם אלא כמקוה⁶⁶ ויש דיעה שמטהרים בזוחלים⁶⁷, אבל עכ"ז אינם כמו מים חיים⁶⁸, וזהו הירידה צורך עלי', כי הנשמה כמו שהיתה למעלה היתה בבחי' ים שמי הים הם מלוחי' בחי' טעם דהיינו שהיתה בבחי' טעם והשגה באלקות, אבל אחר ירידתה בגוף יכולה לבא לבחי' מים חיים שגבוהים יותר מבחי' מי הים.

ד) ולהבין זה בעבודה, הנה יש ב' מיני אהבות, והם אהבה דבכל נפשך ואהבה דבכל מאדך⁶⁹, והנה אהבה שבכל נפשך היא אהבה שע"פ טעם ושכל וכמשל הנפש שמחיה את הגוף, הנה אם האדם אינו בשלימות בריאותו ירצה מאד שיתפשט הנפש שנית להחיות את הגוף מפני שיודע שטוב לו יותר כו', וכמ"כ יובן למעלה שהקב"ה מחי' את כל העולם לכן הוא אוהב אותו וכמ"ש לאהבה את ה' כי הוא חייך⁷⁰ כו', אכן אהבת בכל מאדך היא אהבה שלמעלה מן הטעם ודעת שהיא בלי גבול⁷¹, ואהבה זו היא באה דוקא כאשר הנפש מתלבשת בגוף דוקא כמו המים כאשר סותמים אותם⁷² לבלי יצאו הנה עי"ז מתגברים המים יותר ושוברים הסתימה והולכים בתגבורת יותר כן ממש הנה הנפש כמו שהיא למעלה בגוף⁷³ היתה בבחי' אהבה בכל נפשך, שהיא האהבה שע"פ טעם שז"ע מה שמי הים מלוחים כנ"ל שמלח נותן טעם כו' ששרשו מבחי' טעמי' שבחכמה⁷⁴ כו', אך לאחר ירידתה בגוף שמסתיר ומעלים ונמשל לעפר שמסתיר ומעלים, הנה כשבוקע את עפר הארץ דהיינו הגוף ונה"ב המסתירים נעשה בחי' מים חיים שהיא אהבה שבכל מאדך שהיא בלי גבול בבחי' מס"נ, ונמשלה אהבה זו לבחי' מים חיים היינו שכמו שהמים הנובעים מן המעיין הם נובעים תמיד כך הנה אהבה זו יכולה להיות בתמידות, וזהו מ"ש זכור רפואב נמשך אחריך כמים⁷⁵ שאהבה זו היא כמים⁷⁶ שנמשכים תמיד מן המעיין כי יש אהבה שהיא ברשפי אש והיא בחי' אהבה דבכל נפשך, אך הנה אהבה זו היא מחמת הטעם כנ"ל ולכן בהחלף ההתבוננו' הנה חולף ועובר גם האה' הנולדה מההתבוננות, אבל בחי' אהבה זו שבכל מאדך יכולה להיות בתמידות בבחי' באר הנובעות תמיד מפני שהיא למעלה מן הטעם כו', וזהו לרוקע הארץ על המים שבחי' זו באה דוקא ע"י בחי' ארץ הוא בחי' הגוף דוקא כדמיון המים כאשר בוקעים עפר הארץ נעשו מים חיים, כן הוא כאשר פועל בעבודתו להיות יוצא מהגוף במס"נ באהבה דבכל מאדך היא יותר נעלה מכמו שהיתה קודם התלבשותה בגוף שהיתה בבחי' אהבה דבכל נפשך כו', והנה הבהמ"ק נק' בשם באר כמ"ש הרמב"ן שענין הבארות שחפר יצחק⁷⁷ זהו ענין המקדשי' בית ראשון ובית שני ע"ש, והנה בבהמ"ק היו מקריבין בהמה גשמי' ע"ג המזבח והיו מעלים אותה ועכשיו תפלה כנגד תמידין תקנום⁷⁸ ובתפלה הוא בחי' העלאת הנפש באהבה דבכל מאדך ולכן אומרים אחר שמו"ע אליך ה' נפשי אשא⁷⁹ שהוא בחי' מס"נ אהבה דבכל מאדך, וזה"ע עמוד העבודה שהוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע דוגמת עבודת הקרבנות⁸⁰ שהי' מלמטלמ"ע⁸¹, וזהו בחי' רצוא, והוא בחי' קדוש הא'⁸² שהוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע ועי"ז ממשיכין בחי' קדוש הא'.

ה) והנה אחר הרצוא הוא ענין השוב וכמ"ש והחיות רצוא ושוב⁸³, והשוב הוא בחי' עמוד הגמ"ח שהוא בד"כ כל המצות שנקראים בדרך כלל בשם מצות הצדקה⁸⁴ וחסד כו', כי הנה אנו מברכין אשר קדשנו במצותיו שע"י המצות ממשיכים מבחי' אשר תענוג⁸⁵ עליון, דהנה כתי' תחת אשר לא עבדת⁸⁶ את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, פי' כי ענין עבודת המצות הוא יותר טוב מרוב כל, כי פי' כל רפזהוא עמוד⁸⁷ המחבר געה"ת וגעה"ע⁸⁸, ופי' רוב כל היינו יש⁸⁹ כמה בחי' ג"ע התחתון וג"ע העליון⁹⁰ כמ"ש במ"א, ועשיי' המצות בגשמיות הוא יותר טוב מכל בחי' הג"ע כי אף שהג"ע הוא תענוג נפלא מאד, וכמשארז"ל מוטב דלידייני'⁹¹ וליתי לעלמא דאתי שכדאי כל יסורי גיהנם בכדי לבוא לבחי' ג"ע, אך עכ"ז הנה המצות בגשמיות הוא יותר טוב מכל תענוג שבג"ע, וזהו כמשארז"ל יפה שעה אחת⁹² בתשובה ומעש"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, כי בעוה"ב בג"ע התשלום שכר הוא רק הארה מבחי' המצוה כנודע ולא המצוה עצמה אכן למטה בעשיית המצוה הנה הוא עושה כל המצוה כו', וזהו לרוקע הארץ דוקא שבחי' זו היא ג"כ בארץ דוקא, כי המלאכים ביקשו שינתן להם התורה והיינו שביקשו שיותן להם פנימית התורה⁹³ היינו כי ל"ב חוטי הציצית רומזים לל"ב נתיבות החכ'⁹⁴ ורצו שישיגו בחי' ל"ב נתיבות החכ' כו' וכדומה, ולא ניתן להם כ"א ניתנה למטה בארץ דוקא, והיינו מפני שמה שהוא גבוה מאד הנה הוא נשפל למטה מאד⁹⁵, וכמו משל האותיות כאשר הם חקוקי' על האבן טוב הנה מחמת בהירות האבן טוב אינם ניכרים כלל כ"א כאשר חותמים אותם על השעוה אז הם ניכרים דוקא, או כמו משל ראי' ושמיעה⁹⁶ שכח הראי' הוא רוחני יותר מכמו השמיעה, וכמשארז"ל אינו דומה שמיעה לראי'⁹⁷ שכח הראי' נעלה יותר ואעפ"כ הנה כח הראי' תופס דבר גשמי דוקא ולא רוחני כמו כח השמיעה שאינו תופס כ"א דבר רוחני שהוא הקול כו', והיינו מפני שכל שהוא רוחני יותר הוא רפחמשפיל למטה ביותר, כך הנה המצות מחמת שהם גבוהים בשרשן מאד א"א להם להיות נגלי' למעלה למלאכים כ"א למטה דוקא בארץ לנשמות כו', וזהו לרוקע הארץ על המים כל"ח שהוא בחי' המשכת החסדים שבדרך כלל נק' התורה ג"כ בשם חסד⁹⁸ וכמ"ש פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה⁹⁹ כו', וזהו בחי' קדוש הב' שנמשך ע"י המצות.

וא"ו) וזהו מה שתרגם על הפסוק קק"ק קדיש בשמי מרומא עילאה בית שכינתי' והיינו קדוש הא' שהוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע, ועי"ז נמשך המשכה למעלה וזהו בשמי מרומא עילאה בית שכינתי', וקדוש הב' הוא בחי' המשכה מלמעלה למטה, וזהו מה שתרגם קדיש על ארעא עובד גבורתי' שהוא בחי' המשכה למטה בארץ, קדיש לעלם ולעלמי עלמיא זהו בחי' קדוש הג' שהוא בחי' קדוש דתורה, והיינו שכדי שיכול להיות ההעלאה מלמטלמ"ע וההמשכה מלמעלמ"ט צ"ל כח ע"ז מלמעלה, הן אמת שע"י שבוקעים את עפר הארץ דהיינו הגוף נעשה בחי' מים חיים, אך הכח ע"ז שיוכל לבקוע את עפר הארץ הוא הגוף צ"ל כח ע"ז מלמעלה, וכמו"כ בענין ההמשכה ע"י המצות זהו מעלת ומדרגת התורה, כי התו' יש בה בחי' העלאה ובחי' המשכה¹⁰⁰, כי הנה בתורה יש דבור התורה ובחי' עיון התורה¹⁰¹, דבור התורה הוא בחי' המשכה ועיון התורה הוא בחי' העלאה¹⁰², כי העיון הוא שמקשר שכלו ומחשבתו בתורה, ובדרך כלל הוא בחי' תושב"כ ותושבע"פ, תושב"כ בחי' דבור וכמ"ש וידבר לאמר¹⁰⁴ כו' ותושבע"פ העיקר הוא בבחי' עיון¹⁰³ כו', וזהו הנותן כח לבוא לבחי' ההעלאה הוא בחי' עיון התורה והנותן כח לבוא לבחי' המשכה דמצות זהו בחי' דבור התורה כו', וזהו קדיש לעלם ולעלמי עלמיא שכח זה ניתן לעלם ולעלמי עלמיא פי' שניתן כח זה לדורות ע"י התורה כדי שיוכל להיות בחי' העלאה והמשכה כו', וכמ"ש במ"א בפי' לאמר שבעשה"ד שלכאו' הוא מיותר¹⁰⁵ שהרי כל ישראל שמעו עשה"ד, אלא שזהו הכח לדורות¹⁰⁶ ע' רפטבהגהות¹⁰⁷ לד"ה בחדש השלישי* שבת"א פ' יתרו¹⁰⁸. וזהו קדושים תהיו כי קדוש אני, פי' כי קדוש אני הוא בחי' הנותן כח בכם שתוכלו להיות קדושים, והוא בחי' עמוד התורה הנותן כח שיוכל להיות ב"פ קדוש ע"י העלאה והמשכה כנ"ל, וזהו פי' א' בפי' כי קדוש אני, וא"כ לא קשה מידי מהו דמיון הערך קדושים תהיו לבחי' כי קדוש אני, כי בחי' קדוש אני הוא הנותן כח שתוכלו להיות בחי' קדושים כו'. ואפ"ל שג"פ קדוש זהו ענין ג' פרשיות של ק"ש¹⁰⁹, פ' ראשונה הוא בחי' העלא' ש'¹¹¹ מ"ב¹¹⁰ וכמ"ש בזהר שש' מ"ב עולה ואינו יורד¹¹², ופ' שני' הוא בחי' המשכה ש'¹¹⁴ ע"ב¹¹³, ופ' ציצית הוא כנגד עמוד התורה הנותן כח שכתי' בה אני ה' אלקיכם¹¹⁵ אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ, פי' אני הוא שנתתי בכם כח שתוכלו לצאת ממ"ט שע"ט¹¹⁶ שהייתם באמ"צ כו', ואמנם ע"פ המדרש הנ"ל במשל למלך כו' נטל עטרה א' ונתנה בראשו ושנים בראש בניו, צ"ל מ"ש כי קדוש אני קאי על עמוד העבודה שהוא בחי' העלאה בכל מאדך ואינו נמשך מהעלאה זו למטה כלל כ"א ע"י העלאה זו נמשך למעלה, וזהו נטל עטרה א' דהיינו בחי' קדוש א' לעצמו, שז"ע שליש הרויח שמקבל המלוה כו', ושנים בראש בניו שהם ב' בחי' קדוש דהיינו בחי' קדוש דתורה וקדוש דגמ"ח הם בחי' המצות כנ"ל, ולפ"ז פי' קדושים תהיו כי קדוש אני שמפני שאתם צריכים להמשיך אותו ית' שאני קדוש, לכן תהיו אתם קדושים שתהיו כלי להמשכה זו, וע' בדרוש בהרת ספ"ג בס' רל"ה דקפ"ז¹¹⁷**, והכח שיש

*)נרשם בכת"י מעתיק בשולי היריעה (אחרי הערה שלאח"ז) ללא ציון מקומו בפנים, ואולי שייך כאן:

להעיר מענין לאמר שבעשה"ד כמ"ש בד"ה בחדש השלישי.

**)נרשם בשולי היריעה (בכת"י מעתיק) ללא ציון מקומו בפנים, ואולי שייך כאן:

וע' בס' רלה בדרוש בהרת ספ"ג דקפ"ז שפי' קדושים תהיו כו' כי קדוש אני שמפני שאתם צריכים להמשיך אותו ית' שאני קדוש לכן תהיו אתם קדושים שתהיו בחי' כלי להמשכה זו.

רצבנש"י שיכולים לקבל ב' בחי' קדוש אלו זהו מפני שהם בני ישראל, וזהו מ"ש כאן דבר אל כל עדת בנ"י¹¹⁸, פי' כי האבות נקראים ישראל כמשנ"ת לעיל¹²⁰ ממארז"ל במד"ר¹¹⁹ שאברהם נק' ישראל ממ"ש ומושב בנ"י אשר ישבו במצרים ארבע מאות ושלשים שנה¹²¹, והתחלת החשבון הוא מאברהם¹²², א"כ נק' אברהם ישראל, וכמו"כ יצחק כו' יעו"ש, ופי' ישראל הוא ל' שררה מל' כי שרית עם אלקים¹²³ שהוא בחי' ש' הוי' המושל על ש' אלקים¹²⁴, כי האבות היו מרכבה¹²⁵ לבחי' חג"ת¹²⁶ שלמעלה מבחי' ש' אלקים כו' ונש"י הם בנ"י לכן הם הזוכים לקבל ב' בחי' קדוש אלו, וע"פ הקבלה הנה ג"פ קדוש¹²⁷ אלו הם כתר דאריך וכתר דז"א וכתר דמל', והנה פי' עטרה א' שנטל לעצמו הוא בחי' כתר דאריך שנמשך ע"י בחי' בכל מאדך שהיא מגעת בעצמיות אוא"ס, כי מאד היא בלי גבול¹²⁸ ולכן מגיע לבחי' אוא"ס שלמעלה מבחי' גבול, ושנים שנתן בראש בניו הם בחי' כתר דז"א וכתר דנוק', וישראל מפני שהם בני ישראל בחי' אבות הם המרכבה לבחי' חג"ת לכן הם הזוכים לקבל בחי' כתר דז"א וכתר דמל'.

הערות

עמוד רפ

1. כתר יתנו לך : מאמר זה הוא מאמר ד"ה דבר כו' קדושים תרכ"ט (פרט להפתיחה והסיום) עם הוספות ושינויים. פ"א ורפ"ב נרשם בגוכתי"ק וההמשך בכת"י מעתיק עם הגהות בגוכתי"ק. הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מדרוש זה נדפס לקמן בחלק הנחותיו.
2. כתר יתנו לך . . ועמך ישראל : נוסח קדושת כתר — צויין להלן בפנים.
3. ובמד"ר פ' קדושים פך"ד : ראה שם סימן ח. לעיל מאמר ד"ה [נקדישך] וביאור הענין הערה 2.
5. קדושים תהיו . . כי קדוש אני : קדושים יט, ב.
4. ויובן עוד . . ע"פ : אולי הכוונה להשמיט תיבות אלו.
6. בספר ערה"כ . . בשם התיקונים : בערה"כ שם: ”בתיקוני' . . כאא"ז" [ כבוד אדוני אבי זקני] וכ"ה בערך גוף. ובערך הלואה המובא בסמוך בפנים: ”ובק"ש [ ובקרבן שבת] פ"ב סי' ג בשם תיקונים". ובקרבן שבת — דיהרן פארט תנ"א לר' בצלאל דרשן בסלוצק — ”בתיקונין שבע' אנפין בדף קמ"א ע"א" ולפנינו (ראה) ת"ז תקונא חמישאה קמב, ב ואילך. וראה גם סה"מ תרל"ח ע' לד. וש"נ.
7. שמנה לחמו : ח"ב פי"ב. דעסא תס"א — לר' אשר אנשיל בר' יצחק מפרמישלא.
8. היתר עיסקא : ראה ב"מ המצויין בסמוך בפנים. שו"ע אדה"ז הל' רבית סל"ח. סה"מ תרל"ח שם. וש"נ.

עמוד רפא

10. והתקדשתם והייתם קדושים : קדושים כ, ז.
11. וע' במת"כ שם : הועתק גם לעיל מאמר ד"ה [נקדישך] וביאור הענין רפ"ג.
9. מהרויח . . ברויח : אוצ"ל: מהריוח . . בריוח.
12. על שלשה דברים . . גמ"ח : אבות פ"א, מ"ב.
13. על שלשה דברים . . ג"פ קדוש : ראה בסמוך בפנים. סה"מ תרל"ט ח"ב ע' תו. לעיל מאמר ד"ה ונקדשתי בתוך בנ"י על יד הערה יט. (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 13.
14. וקרא . . קק"ק ה' צבאות : ישעי' ו, ג.
15. השירה דישראל . . ק"ש : ראה אוה"ת איוב כרך א ע' תרפה: ”במד"ר פ' תולדות פס"ה דף ע"ד א'" [ב"ר פס"ה, כא]. סה"מ תרל"ב ח"ב ע' תקפה. בהערה הבאה.
16. שמע : ואתחנן ו, ד. ראה גם (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן ובהערה 18.
18. ופעם אמרו סנדל : ראה זהר וישלח קסז, ב. מאמרי אדה"א נ"ך ע' שיג. וש"נ.
17. מט"ט . . קושר כתרים לקונו : ראה זהר בראשית לז, ב. סה"מ תש"ח ע' 202 בהערה.
19. דגפיף להון ומנשק להון : ראה זהר בראשית כג, ב. ויקהל רא, ב. סידור שער החנוכה רעג, א ואילך. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' רמז. וש"נ. סה"מ תרכ"ז ריש ע' שצז. תרכ"ט ע' ג. וש"נ. ע' קז. תרל"ה ח"א ס"ע רז ואילך.
20. בת"א בד"ה מזוזה מימין ובהביאור : מקץ מב, ב. מג סע"א ואילך.

עמוד רפב

21. שהדבור שלהם . . המחשבה שלנו : ראה גם בנוסף להתו"א מאמרי אדה"א קונטרסים ע' תקמז. וש"נ. תו"ח וארא ח"א עו, א. וש"נ. סה"מ תרכ"ט ע' קז. וש"נ. (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 21.
22. וגבוה מעל גבוה : קהלת ה, ז.
23. שהשרפים אומרים ג"פ קדוש : ישעי' ו, ב-ג. ראה חולין צא, ב ואילך ובתוד"ה ברוך (שם צב, רע"א).
24. ירידת הנשמה . . צורך עליה : ראה הנסמן באוה"ת עקב ע' תפא.
25. הלא הנשמה : מכאן ואילך לשון סה"מ תרכ"ט ע' קעח ואילך — נרשם בכת"י מעתיק עם הגהות בגוכתי"ק.
26. חי ה' אשר עמדתי לפניו : ראה גם לעיל מאמר ד"ה הקבצו ושמעו בנ"י ובהערה 67.
27. עמידה וביטול לאלקות : ראה גם תו"א בשלח סב, סע"ד. סה"מ תרל"ח ע' ת. וש"נ. תר"ם ח"א ע' יב. וש"נ.
28. נשמה שנתת בי טהורה היא : ברכת אלקי נשמה.
29. מקום שבע"ת עומדין : ראה ברכות לד, ב. לקו"ש נצבים כרך יד ע' 361 וע' 363. תו"ח שמות ח"א מא, א. וש"נ. סה"מ מלוקט ד' ס"ע יח.
30. הצדיקים הוא שלא חטא מעולם : ראה גם תניא פ"א. סה"מ תר"ם ח"ב ע' תקמב-תקמג. ע' תתקח. ע' תתקלה.
31. אחר ירידתה בגוף . . בע"ת : ראה גם תו"ח בשלח ח"א קעו, ד ובהערה 571.
32. התשובה אינה מעבירות דוקא : ראה חובת הלבבות שער עבודת אלקים פ"ג (ד"ה והחמישי כי מצות). תו"א ויחי מה, א. לקמן מאמר ד"ה שיר המעלות ממעמקים פ"ד. סה"מ תר"ם ח"ב ע' תקכט. וש"נ.
33. שהמלאכים . . נוני ימא : ראה זהר בשלח מח, ב ובמק"מ שם. ביאוה"ז בשלח מא, סע"ג. מב, ג. ולהצ"צ כרך א ע' רח. ע' ריב. לקו"ת צו ח, ג. שמיני יח, א.
34. בבחי' ביטול . . שרפים עומדים : ישעי' ו, ב. ראה סוטה לט, א. לקו"ת נשא כ, ג. כב, ג.

עמוד רפג

35. לרוקע הארץ על המים : תהלים קלו, ו.
36. ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים : בראשית א, ב.
37. ד' יסודות ארמ"ע : ראה לעיל מאמר ד"ה וידעת היום הערה 106.
38. שיקוו המים : בראשית א, ט. ראה סה"מ תש"ח ע' 205.
39. אנכי עשיתי ארץ : ישעי' מה, יב.
40. יורדי הים : תהלים קז, כג. ראה גם לקו"ת במדבר ו, ב. מאמרי אדה"ז תקס"ח ח"א ע' ריט. שער האמונה נ, א ובהערה 8.
41. מי הים הם מלוחים : ראה שו"ע אדה"ז הל' נט"י סקנ"ט, סוסט"ז. הל' שבת סשכ"ח, סמ"ח. לקו"ת במדבר ד, ב. מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א [ובמקביליו] ע' קעד. ע' קעו. ע' קצט. תקס"ד ע' קסו. ע' קעא. אוה"ת קדושים כרך ד ע' א'ס בשולי היריעה. ע' א'סא רפ"ג. סה"מ תרל"ט ח"ב ריש ע' תט. תרל"ה ח"ב ע' שנז. וש"נ. תרמ"ט ע' רנב. תר"ן ע' שנג. תש"ח ע' 205.
42. המים אלו שבים . . עפר הארץ : ראה מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' קעד: הארץ . . על התהום הגדול הוא הים אוקיינוס הסובבה מכל צד.
43. המים . . כאשר בוקעי' . . מים חיים : ראה תו"א תולדות כ, א. ב. לעיל מאמר ד"ה שלש רגלים תחוג לי ובהערה 143.
44. מים מלוחים הם חסרון : ראה גם אוה"ת קדושים שם ע' א'סב.
45. ולא תשבית מלח . . על כל קרבנך : ויקרא ב, יג [בדילוג].
46. ברית מלח עולם : קרח יח, יט.

עמוד רפד

47. המלח הוא שנותן טעם : ברכות ה, סע"א. מנחות כא, סע"א. לקו"ת ויקרא ג, סע"ד.
48. מולחי' בשר . . שמוציא את הדם : חולין קיג, א.
49. היאכל תפל מבלי מלח : איוב ו, ו.
50. ששרש המלח . . טעמים : ראה לקו"ת ויקרא ד, א. מאמרי אדה"ז תקס"ד ע' פז.
51. שממתיק הגבורות דש' אלקים : ראה לקו"ת ויקרא ו, רע"ג.
52. מלח כחשבון ג' שמות הוי' : פע"ח שער השבת שי"ז, פי"ז. שער הכוונות ענין השולחן. מאו"א מערכת מלח אות עא. מק"מ ויחי רמא, ב. לקו"ת שם [ובכהאריז"ל]. סידור שער בהמ"ז ע' 202 ואילך. מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"א ס"ע לט ואילך.
53. בג' שמות הוי' דיברכך יאר ישא : נשא ו, כד. כה. כו.
54. שהמלח . . המקשר . . ה' בש' אלקים : ראה גם לקו"ת שם.
55. בש' אלקים יש ק"ך צירופי' : ראה גם לעיל מאמר ד"ה ועוי"ל ענין ק"נ דאצי' הערה ג.
56. ה' אותיות . . ך"ד צירופי' : ראה ס"י פ"ד, מי"ב.
57. משני אותיות . . ים . . יניקה : ראה גם לעיל מאמר ד"ה והנה תורה היא בחי' קו האמצעי ובהערה 274.
58. מצרים מיצר ים : פע"ח שער חה"מ שכ"א, פ"ז. ראה גם סה"מ תרכ"ז ע' שסז. וש"נ.
59. המלח . . חכמה : ראה לקו"ת ויקרא שם. ויש לציין שבסה"מ תש"ט ע' 189 מציין: ראה זח"א רמ"א, ב.
60. שבחכ' אתברירו : ראה אגה"ק סכ"ח. זהר היכלות פקודי רנד, סע"ב. ע"ח שער דרושי נקודות ש"ח, פ"ו. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רצה. שמות ח"ב ע' שכא. תו"ח תשא ח"ב שפד, ד ואילך.
61. שהמעיין מטהר : בסה"מ תרכ"ט כאן ס"ע קפ ואילך: שהמעיין מטהר ”בכל שהוא, וגם המעיין מטהר". בכת"י הר"ש סופר כאן שהוא העתק סה"מ הנ"ל (עם הגהות בגוכתי"ק) לא העתיק התיבות שבין המרכאות. ואולי זהו השמטת המעתיק מפני תיבות הדומות: מטהר . . מטהר. ולפ"ז גם כאן צ"ל כבסה"מ הנ"ל. וראה גם (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן ובהערה 66.
62. שהמעיין מטהר . . זבין : מצורע טו,יג. מקואות פ"א, מ"ח. רמב"ם הל' מקואות פ"א, ה"ח.
63. שהמעיין . . וזבות . . בב"י . . ר"א : ד"ה ומ"ש ואפי' אינם. ראה גם סה"מ תרל"ט ח"א ע' תט. אנציק' תלמודית מערכת זבה ע' תרעה הערה 283. לקו"ת שלח מב, ב ובהערות וציונים לשם. לקו"ש מצורע כרך כב ע' 305.

עמוד רפה

64. שהמעיין . . ומצורעים : מצורע יד, ה. נגעים רפי"ד. מקואות שם. רמב"ם שם. הל' טומאת צרעת רפי"א.
65. שהמעיין . . לקידוש מי חטאת : חוקת יט, יז. מקואות שם. רמב"ם הל' מקואות שם. הל' פרה אדומה רפ"ו.
66. שמי הים . . כמקוה : ראה פרה פ"ח, ה"ח. מקואות פ"ה, מ"ד. רמב"ם הל' פרה אדומה פ"ו, ה"י. מקואות פ"ט, ה"ח. הי"ב.
67. שמי הים . . שמטהרים בזוחלים : ראה הערה שלפנ"ז. שו"ע יו"ד הל' מקואות סר"א, ס"ה.
68. אינם כמי מים חיים : ראה לעיל הערה 66.
69. אהבה דבכל נפשך . . דבכל מאדך : ואתחנן ו, ה.
70. לאהבה את ה' כי הוא חייך : נצבים ל, כ [בדילוג].
71. אהבת בכל מאדך . . בלי גבול : ראה תו"א מקץ לט, ג.
72. המים כאשר סותמים אותם : עד"ז מובא בכ"מ ומהם: לקו"ת מסעי צא, ג. ר"ה נה, ג. אוה"ת וישב ח"ב ס"ע 508. סה"מ תרכ"ט ע' מה. כאן ע' קפא. ע' שכג. תרל"ט ח"א ע' עד [נדפס גם בדרושי חתונה שלו ע' יד]. תר"ם ח"א ע' לז. ח"ב ע' תקיד. ע' תשלט. ע' תתעט. (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 73.
73. שהיא למעלה בגוף : בסה"מ תרכ"ט כאן: שהיתה למעלה.
74. טעמי' שבחכמה : ראה ע"ח שער דרושי אבי"ע שמ"ב, פ"א. לקו"ת חוקת נז, ד. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' א'יט. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ריש ע' תתלד. וש"נ. דברים ח"ד ע' א'תע. וש"נ.

עמוד רפו

75. זכור אב נמשך אחריך כמים : תפלת גשם.
76. שאהבה זו היא כמים : ראה גם לקו"ת חוקת סג, א.
77. כמ"ש הרמב"ן . . שחפר יצחק : תולדות כו, כ [וכן צ"ל בלקו"ש דלהלן]. נזכר גם באוה"ת קדושים שבהערה 41. (ויצא כרך א ע' רב. ע' 418). (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 74. סה"מ תש"ט ע' 191. ראה לקו"ש קדושים כרך ל ע' 116 ואילך.
78. תפלה כנגד תמידין תקנום : ראה ברכות כו, ב. לקו"ת פינחס עז, ג.
79. אליך ה' נפשי אשא : תהלים כה, א.
80. עמוד העבודה . . עבודת הקרבנות : ראה אבות פ"א, מ"ב ובמפרשים שם. סה"מ תרל"ח ע' לד הערה 79.
81. עבודת הקרבנות שהי' מלמטלמ"ע : ראה גם תניא פל"ד. לעיל מאמר ד"ה וירא ישראל את היד הגדולה ובהערה 91.
82. קדוש הא' : ראה הערה בסה"מ תרכ"ט כאן ע' קפב. לעיל מאמר ד"ה ונקדשתי בתוך בנ"י ובהערה ב.
83. והחיות רצוא ושוב : יחזקאל א, יד.
84. כל המצות . . מצות הצדקה : ראה תניא פל"ז (מח, ב). לעיל מאמר ד"ה [נקדישך] וביאור הענין ובהערה 51.
85. אשר קדשנו במצותיו . . תענוג : נוסח ברכת המצות. ראה תו"א יתרו ע, ריש ע"ב. שם תצוה פא, א. סה"מ תר"ם ח"א ס"ע נד. וש"נ.
86. תחת אשר לא עבדת : תבוא כח, מז. ראה תניא פכ"ו. מאמרי אדה"א נ"ך ע' כז ואילך ובהנסמן שם.

עמוד רפז

87. כל הוא עמוד : ראה תו"א מג"א ק, סע"ב ואילך [במהדורת קה"ת תשט"ו. ובמהדורות שלאח"ז ק, ג] ”ועמש"ל ע"פ ואתה תצוה שהעמוד נק' ג"כ כל וזהו ענין מרוב כל". ראה שם פא, ב [ד"ה והנה] ואילך. מאמרי אדה"ז תקס"ז ע' סח. סה"מ תרכ"ט כאן ע' קפב.
88. עמוד המחבר געה"ת וגעה"ע : ראה תו"א מג"א ק, סע"ב. וש"נ. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תשעג ובהנסמן במ"מ לשם. מאמרי אדה"א נ"ך ס"ע תעו. וש"נ.
89. יש : אוצ"ל: שיש. בסה"מ תרכ"ט כאן ע' קפב תקנו המו"ל בפנים: [כי] יש.
90. כמה בחי' ג"ע . . העליון : ראה (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן בהערה 85.
91. מוטב דלידייני' : חגיגה טו, ב. ראה מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תערב ובהנסמן במ"מ לשם. תקס"ז ע' שכ. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' שטז. דברים ח"א ע' נט.
92. יפה שעה אחת : אבות פ"ד, מי"ז.
93. המלאכים ביקשו . . פנימית התורה : שבת פח, ב. ראה גם ביאוה"ז בראשית א, סע"ד ואילך. ולהצ"צ שם כרך ב ע' תריב ואילך. מאמרי אדה"ז תק"ע ע' צח. מאמרי אדה"א במדבר ח"א ע' מה. דברים ח"ד ע' א'תעא. לעיל סוף מאמר ד"ה שלש רגלים תחוג לי ולקמן (בחלק ההנחות) בהנחה שם. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 92. סה"מ תרכ"ז ע' רפז. תרכ"ט ע' ק. כאן ע' קפג. ע' רכב. תרל"א ח"א ע' קסח. תרל"ט ח"ב ע' תח. תר"ם ח"ב ע' תרד. ע' תשפו. סה"מ תרצ"ז ע' 262.
94. ל"ב חוטי הציצית . . החכ' : ראה זח"ג תוספת שא, א. בחיי שלח טו, לח ד"ה וע"ד הקבלה (ירושלים תשל"ב ס"ע קא). מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תקטז ובהנסמן במ"מ לשם. לקו"ת קרח נב, ב. ד.
95. שמה שהוא גבוה מאד. . למטה מאד : ראה שערי אורה שער הפורים נח, א. סה, א. סה"מ תרל"ח ע' תב. וש"נ.
96. משל ראי' ושמיעה : ראה מאמרי אדה"ז תקס"ט ע' פט ובהנסמן במ"מ לשם ובריש המאמר שם. המשך וככה תרל"ז פל"ג. פנ"ז. סה"מ תרכ"ט כאן ע' קפג. וש"נ.
97. אינו דומה שמיעה לראי' : ראה מכילתא יתרו יט, ט. לק"ט שלח יג, יח. סה"מ תר"ם ח"א ע' כד. וש"נ.

עמוד רפח

98. נק' התורה ג"כ בשם חסד : ראה סוכה מט, ב.
99. פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה : משלי לא, כו.
100. התו' . . העלאה ובחי' המשכה : ראה גם דרך חיים שער התפלה נד, ב. שערי אורה שער הפורים צא, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ס"ע א'תסו ואילך. פלח הרמון בחוקותי ע' תקיז.
101. דבור התורה ובחי' עיון התורה : ראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ב, הי"ב. מאמרי אדה"א בראשית ע' תקכז. וש"נ. קונטרסים ע' תקמב. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א קסט, ב. וש"נ.
102. דבור . . המשכה ועיון . . העלאה : ראה גם סה"מ תרל"ט ח"ב ע' תיב ואילך. פלח הרמון בחוקותי שם.
104. תושב"כ . . דבור . . וידבר לאמר : יתרו כ, א. ראה גם בהערות הבאות. לעיל מאמר ד"ה וענין מתיבתא דרקיע ובהערה 35. ד"ה להבין ענין טהרת המצורע וכו' זאת תהי' תורת המצורע ובהערה 56.
103. תושב"כ . . דבור . . ותושבע"פ . . עיון : ראה הל' ת"ת שם. לקו"ת ויקרא ה, ב ואילך. מאמרי אדה"א בראשית ע' תקכז. שערי תשובה שער התפלה לט, ב. פלח הרמון בחוקותי שם. וראה גם שערי תשובה חינוך קכא, ב ואילך.
105. לאמר שבעשה"ד שלכאו' הוא מיותר : ראה גם (בנוסף להמצויין בפנים) חזקוני וברטנורא שם. לקו"ת שה"ש מ, ב.
106. שזהו הכח לדורות : ראה גם לקו"ת שה"ש מב, סע"א.

עמוד רפט

107. בהגהות : אולי הכוונה לאוה"ת יתרו ע' תשפג-תשפה.
108. שבת"א פ' יתרו : ראה תו"א יתרו סז, ב.
109. שג"פ קדוש . . ג' פרשיות של ק"ש : ראה גם (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 110. סה"מ תרכ"ט כאן ע' קפד. סה"מ תרל"ט ח"ב ע' תיג.
111. ש' מ"ב : ראה זהר תרומה קלב, ב. ועוד. פרדס שער פרטי השמות שכ"א, פי"ב. פי"ג. מכתב להרב בראנדט נדפס ברשימות חוברת מא (לפ' אחו"ק). מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' קמא. וש"נ.
110. פרשה ראשונה . . ש' מ"ב : ראה פע"ח שער הק"ש ש"ח, פי"ח. לקו"ת ואתחנן יב, ד. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תשח ובהנסמן במ"מ לשם. ע' תשכ. נדפסו גם במאמרי אדה"ז תקס"ו מהדורת תשס"ד ח"א ע' א. ע' טו. שם ע' יז. סידור שער הק"ש עג, ג. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' רעו ואילך. אמרי בינה שער הק"ש פמ"ה. ספר המצות להצ"צ ע' קכ.
112. בזהר שש' מ"ב עולה ואינו יורד : ראה לקו"ת מסעי צה, ד: ”ואפשר שזהו פי' מ"ש בזהר תרומה (דקל"ב, ב) מ"ב סליק ולא נחית". סה"מ תרל"א ח"א ע' עה. וש"נ.
114. ש' ע"ב : ראה זהר תרומה קלב, ב. ועוד. פרדס שער פרטי השמות שכ"א, פ"ה. מכתב להרב בראנדט נדפס ברשימות חוברת מא (לפ' אחו"ק).
113. ופ' שני' . . ש' ע"ב : ראה לעיל הערה 110.
115. אני הוי' אלקיכם : שלח טו, מא.
116. מאמ"צ . . לצאת ממ"ט שע"ט : ראה ז"ח יתרו לא, א. סה"מ תר"ם ח"א ע' קמב. וש"נ.
117. בדרוש בהרת . . דקפ"ז : סה"מ תרל"ה ח"א ע' רכד. הועתק גם לעיל במאמר ד"ה בגמ' כו' קא מפלגי במתיבתא דרקיע ספ"ב.

עמוד רצ

118. דבר אל כל עדת בנ"י : קדושים יט, ב.
120. כמשנ"ת לעיל : במאמר ד"ה וידבר כו' קדושים תהיו על יד הערה 25 ואילך.
119. האבות נקראים ישראל . . במד"ר : ב"ר פס"ג, ג. ראה גם ילקוט שמעוני ר"פ תולדות רמז קי.
121. ומושב בנ"י . . שנה : וכ"ה בסה"מ תרכ"ט כאן ע' קפד (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה וידבר כו' קדושים תהיו על יד הערה 21 — בא יב, מ [ושם: שלשים שנה וארבע מאות שנה].
122. והתחלת החשבון הוא מאברהם : ראה מכילתא ולק"ט בא שם. רש"י מגילה ט, א־ בא ובב"ר שם.
123. כי שרית עם אלקים : וישלח לב, כט.
124. ש' הוי' המושל על ש' אלקים : ראה לקו"ת בלק עב, סע"א.
125. האבות היו מרכבה : ב"ר פמ"ז, ו. פפ"ב, ו. ראה מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רטו. וש"נ. תו"ח נח מט, ד ובהערה 42. משפטים ח"ב ש, ג. סה"מ תרכ"ט ע' רלח. וש"נ.
126. האבות . . חג"ת : ראה מאו"א מערכת אבות סכ"ז. תו"ח וארא ח"א סא, ד. וש"נ.
127. וע"פ הקבלה הנה ג"פ קדוש : ראה גם סה"מ תרכ"ט כאן ע' קפה. וש"נ.
128. מאד היא בלי גבול : ראה אגה"ק סי"ז. סה"מ תר"ם ח"א ע' תכט. וש"נ. לעיל הערה 71.