[גן נעול] והנה בתרגום פי' גן נעול
קמד[גן נעול] והנה בתרגום פי' גן נעול
בס"ד פ' תזומ"צ
(יד) והנה 414 בתרגום פי' גן נעול415 כמו שגן עדן נעול כו' כך הם נשי ישראל אוגדות פתחיהן, ובעבודה בנפש האדם ז"ע מה שאומרים בתפלת שבת ויו"ט קדשנו במצותיך416 ותן חלקינו בתורתיך, פי' חלקינו יובן ע"פ המד"ר שבכל ימי הסוכות מקריבין ע' פרים, ואח"כ בשמע"צ417 פר אחד ואיל אחד418, משל למלך שעשה סעודה ז' ימים וזימן כל בני אדם שבמדינה, אמר לאוהבו כבר יצאנו לפני כל419 בני המדינה נגלגל אני ואתה במה שנמצא420 ליטרא בשר כו', שז"ע חלקינו קמהבתורתיך שאז זמן קליטה שקולטת כנס"י טיפת החכ' דהיינו התורה שירדה מרצונו וחכמתו ית' אלא שנתגשמה ונתלבשה בדברים גשמי', ובהיות כל איש ישראל לומד תורה וחוזר לימודו ותופס בזכרונו היטב נק' קולטת שקולט דבר החכ' שבחכ' התורה כו', אלא שמתחלה צ"ל קדשנו במצותיך ואח"כ ותן חלקנו בתורתיך, וכמו בגשמיות שמתחלה צ"ל קדושין ואח"כ נשואין, כך צ"ל תחלה קדשנו במצותיך שזהו בחי' קדושין ואח"כ ותן חלקנו המשכת טפת החכמה, וענין הקדושין ז"ע הזמנה ועי"ז אוסרה על כל העולם421, ובעבודה ז"ע ואבדיל אתכם כו' להיות לי, וכמו וארשתיך לי422 לשון אירוסין וכמו שאצלם הי' הנהוג שהיו מקדשין בשעת האירוסין, ואח"כ הוא הנשואין בחי' קליטת התורה, וכן יובן זה בתפלה שהוא ע"י הדעת והתקשרות במוחו ולבו שיתקע <20>
בחוזק במחשבתו בבחי' הרגשה וכמארז"ל הכר את בוראך423 שנתפס לתוך מוחו וגם לתוך לבו להיות לו רעותא דלבא מעומקא דלבא לה' לבדו כו', והנה עד"מ כי יקח איש אשה424 שצריך לקדשה תחלה שנותן לה פרוטה או שוה פרוטה425 שהוא רק דבר שתוכל לקנות לה חיי נפשה, כך א"א להיות הנשמות קולטות כ"א כאשר ימשיך לה תחלה חיות אלקות מלמעלה וזהו וארשתיך לי, ואח"כ וידעת את הוי'426.
וענין הקדושין הוא כמ"ש והייתם קדושים427 כו' להיות לי, וזהו פי' הרי את מקודשת לי428 פי' שתהי' מובדל ומופרש לי לשמי, וז"ע כל כוונת המצות כי מצות צריכות כוונה429 פי' לדעת המכוון, והמכוון הוא להיות מובדל מן התאוות ומכל מדות הרעות, ולכן תקנו חז"ל לומר אשר קדשנו במצותיו בברכת המצות, ועי"ז יוכל להיות לו בחי' קליטה הנ"ל בתורה ותפלה, משא"כ בלא בחי' קדושין הנ"ל א"א להיות בחי' קליטה, והנה ענין בחי' המשכת קדושין הנ"ל הוא מלמעלה מבחי' סוכ"ע, וז"ע טבעת קדושין430 עגול431 סוכ"ע ששם שוה הכל אצלו ית' הי' הוה ויהי' הכל ברגע א'432 ואין בו שום שינוי ח"ו, וכמ"ש גדול הוי' ומהולל מאד433 ולגדולתו אין חקר, פי' שגדולת הוי' הוא מאד בלי שיעור, קמווכמארז"ל מן הארץ לרקיע434 מהלך ת"ק שנה בין כל רקיע כו' רגלי החיות כו' אבל לגדולתו אין חקר פי' ולגדולתו בעצמו אין שייך ל' גדולה, רק שבמקום גדולתו אתה מוצא ענוותנותו435 שאצלו ית' בחי' הגדולה לענוה נחשבת כי436 לשון גדולה נופל על התפשטות אור בבחי' א"ס ואין קץ כו' ולא על מקור האור וחיי החיים שהוא מתגדל437 על דבר שהוא כאין ואפס ממש, וזהו לך ה' הגדולה438 פי' כי מדת הגדולה היא רק בחי' הארה שנתהוה ממך וג"ז ע"י צמצום והתפשטות והמשכה שע"ז מורים אותיות יו"ד ה' וא"ו דש' הוי', ותי' ה' ל' הויה כו' שנתהוה ממך מדת הגדולה, וע"י התבוננות זו נמשך לאדם ג"כ לב נשבר ונדכה שיהי' שוה בעיניו כל עניני העולם439 שנופלים תחת הזמן עבר ועתיד והוה ולא יתאוה להם ולא ישית אליהם לב כלל, כי יאמר ללבו הרי קודם זה כמה שנים לא עלתה על לבי כלל לחשוב ולהרהר בענין זה, ואחר כמה שנים לא יהי' הדבר ולא יבוא כלל, ולכן גם עתה יהי' דומה בעיניו כאלו היום קודם הזמן הזה ואחריו, וזהו איזהו חכם הרואה את הנולד440 שרואה בבחי' ראי' ממש מה שנולד אח"כ שלא יהי' הדבר הרע כמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ441 כו'442, ואחרית כל דבר הוא רימה ותולעה443 והוה ונפסד, וזהו אתה פוררת בעזך ים444, פי' ים445 נק' כמה בחי' שהם מצולות ים וכמ"ש ותשליך במצולות ים446 כל חטאתם, ואתה מפרר ומפזר447 אותם בעזך היינו ע"י בחי' התבוננות הנ"ל אין לו תפיסת מקום להחשב448 בבחי' יש רק יפרר ע"י בחי' לב נשבר ונדכה449 כו'.
קמזקיצור. גן נעול פי' בתרגום שכמו הג"ע נעול כך אוגדות פתחיהן, ובעבודה זהו קדשנו <21>
במצותיך ואבדיל אתכם, ועי"ז ותן חלקנו בתורתיך, בחי' השפעת טיפת חכ' התורה בבחי' קליטה, והקדושין הוא מבחי' סוכ"ע שלגדולתו אין חקר, והגדולה היא ענוה, ועי"ז יהי' לב נשבר ונדכה שע"י התבוננות עבר ועתיד שיראה את הנולד יהי' אצלו גם בהוה כן וזהו450 אתה פוררת בעזך ים כו'.
(טו) והנה 451 ענין הגן הוא בחי' תענוג, וגן נעול שאין התענוג רק באלקות ועמך לא חפצתי452, ובמד"ר גן נעול אלו הבתולות453, ובמאו"א בי"ת סמ"ד בתולה נק' המל' כי מעיינה סתום בחותם הבינה, (וי"ל בכנס"י זהו שבהתבוננות הנ"ל נמשך להיות מעיינה סתום שלא יקרב זר הוא בחי' תאוות העולם), בתולות רעותיה454 הם ההיכלות, וע' ברבות פקודי ר"פ נ"ב, וברבקה נא' והנערה טובת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה, פ' חיי ך"ד ט"ז, וענין טובת מראה מאד פי' בלק"ת סד"ה קול דודי455 מאד בלי גבול, והיינו כי יפת מראה בינה עילאה במאו"א יו"ד ססעי' י"ב, ורבינו ז"ל פי' שהיא רעו"ד456, כי בינה ליבא457 פנימיות הלב כמ"ש בד"ה458 ושאבתם מים בששון459 וא"כ מאד היינו התגלות עתיק בבינה460, והו"ע אהבה בתענוגי' שלמעלה מבחי' אה"ר ואה"ע פנימיות הלב וחיצוני' הלב כמ"ש בד"ה חכלילי עינים מיין461 ע"ש שאינו סותר למ"ש בסש"ב שאה"ר היא אהבה בתענוגי'462 כו', וענין בתולה ואיש לא ידעה פי' בזהר חקת דק"פ ע"ב שלא קרב אלי' הקלי' והיינו איש זר בא נחש על חוה463, משא"כ בשרה כנז' בזהר ר"פ חיי דקךב"ב464, וז"ע ואיש לא ידעה, וע' בזהר ר"פ תצא דרע"ו א', וע' בבה"ז465 ע"פ הזהר חקת הנ"ל בענין תיו ד' נו"ן ענין כן דרך466 אשה מנאפת כו' שז"ע בא נחש על חוה כו' והוא כשמקבלת מגבורות קשות יש יניקה לנחש כו', ובמאו"א נ' י"ד נאף בגימ' ס"מ467 כי468 הוא נאף אשה חסר לב469 דמפתי לי' לאתתא469 לנטלא נהורא והטיל זוהמא בחוה עכ"ל, וע' בזהר ויקהל דר"ג470, וענין הגבורות בעבודה הוא ע"ד כעס, טורף נפשו471 כו', וע' קמחבד"ה לא תהי' משכלה בענין כוס של ברכה472 צריך הדחה מבפנים473, שצ"ל מודח מבפנים מכל תאוות גשמיות, ואז יכול להיות בבחי' ותתפלל חנה על הוי'474 ע"ש, ועד"ז יובן כאן ענין בתולה ואיש לא ידעה ואזי יכול להיות רעו"ד יסוד דנוק' ציון התקשרות ע"ד ותתפלל חנה על הוי' כו'.
קיצור475. ענין נעול בתולה ועמך לא חפצתי, טובת מראה בינה רעו"ד פנימיות הלב, מאד אהבה בתענוגי', התגלות עתיק בבינה, והיינו ע"י בתולה כנ"ל ואיש זר כעס לא ידעה, כוס של ברכה צריך הדחה, וע"י בחי' רעו"ד עי"ז ותתפלל חנה על הוי' כו'.
(טז) והנה ע"י476 שהוא בבחי' גן נעול עי"ז פתחי לי אחותי477, וזהו שאמר אח"כ בקפיטל478 שאחר זה פתחי לי אחותי, והיינו ע"י היותה גן נעול שאוגדת פתחה מזר איש מדון479 איש תהפוכות480, ובעבודה הו"ע כעס שעי"ז טורף נפשו, עי"ז נעשה פתחי לי, ופי' לי הוא ע"ד וארשתיך לי לעולם481, וע' בזהר תרומה דקל"ד ב' ע"פ ויקחו לי תרומה ובפי' הרמ"ז שם482, גם י"ל פתחי לי לבחי' יו"ד כנודע מענין יעקב יו"ד עקב483, ובפסח נא' ופסח ה' על הפתח484 שהי' דילוג והמשכה מלמעלה מהשתלשלות והיינו לבחי' פתח הנ"ל, ולכן נא' לא תצאו מפתח ביתו485 שהי' צריכין שמירה ע"ד גן נעול, והפתח יש בו משקוף ושתי המזוזות שהם ג' אבות486 כמ"ש קמטבמ"א, וכן פי' בזח"א בהשמטות סי' ך"ט די"ג ע"א487 גן נעול כו' סתימא דלא
<22>
אתפתחית488 אלא לגבי בעלה, והיינו פתחי לי כנ"ל.
ובת"י 489 מפרש ע"פ פתחי לי פתחי פומך בשירין ותושבחין490 כו', וא"כ יש לפרש כמו שנת' לעיל גן נעול שיהי' פי' נעול מלדבר דברים בטלים491 רק יהי' דבורו בג"ן סדרי' דאוריי' וזהו פתחי לי כו'.
והנה כתי' כבוד חכמים ינחלו492, ואין כבוד אלא תורה, ובבחיי493 ס"פ תולדות494 כי הנפש נק' כבוד לפי שהיא חצובה מכסה"כ, ושרשה שהיא495 עתידה לשוב שם הוא כסה"כ, וזהו למען יזמרך כבוד, וכתי'496 וכבוד ה' יאספך497, וי"ל שלפי שנש"י שרשם מס"ר אותיות התו' וכנ"ל לכן נק' כבוד, ועז"נ ג"כ כבוד חכמים ינחלו שחכמים שלומדי' תורה מתעלי' לשרשן בחי' אותיות התו', וכן פי' הבחיי ג"כ בפ' כי תשא498 שכ' וידוע כי הלוחות של סנפירין היו499 ולוקחו מכסה"כ, וכן מצינו בכה"כ דכתי'500 כמראה אבן ספיר501 דמות כסא502, ומפני שהתו' לוקחה503 מכה"כ נק' התו' כבוד שנא' כבוד חכמים ינחלו, וכן הנפש השכלית שרשה בכסה"כ ונקראת כבוד שנא' למען יזמרך כבוד, ונפשו של אדם המתעסק בתורה זוכה לשוב לשרשו504 שנא' תורת ה' תמימה505 משיבת נפש506 עכ"ל. ומפרש שמשיבת הנפש הוא בתורת ה' והיינו כנ"ל.
ופי' ענין כבוד ע' בע"ח שער כסה"כ, ובמאו"א ך' סעי' ך"ב כסא נק' היכל קדה"ק דבריאה כסא לבחי' המל' שנק'507 כבוד, ובפרד"ס ערך כסא508 לפעמים קנהבינה נק' כסא והיינו שהיא כסא לבחי' כבוד עליון כתר שהיא מל' דא"ס שעז"נ הראני נא את כבודך509, ובינה נק' ג"כ קדה"ק510, והלוחות חרות511 אותיות החקיקה, שרשן מהכתר גליף גליפו בטה"ע512, ומשם שרש הנשמות ג"כ כמ"ש בד"ה אם בחקתי513 ובביאור ע"פ זאת חקת התורה514, ועז"נ ג"כ515 למען יזמרך כבוד וכנ"ל516 בענין הרשימו שהניח הא"ס שז"ע אותיות החקיקה שרש התו' כו'517.
קיצור. ע"י גן נעול נעשה פתחי לי, ופי' נעול מדב"ט לעסוק בג"ן סדרים דאורייתא, והתו' נק' כבוד, והנפש חצובה מכסה"כ, כסה"כ היכל קד"ק דבריאה, וכן באצי', חרות חקיקה גליף גליפו בטה"ע ע"ד הרשימו518.
הערות
עמוד קמד
- 414. והנה : מכאן מתחיל מאמר הד' מהמשך מצה זו (הכולל פרקים יד-טז). פי"ד — ראה אוה"ת שה"ש כאן ע' תלב פ"ד וע' תמג (בשינויים). לקו"ת שמע"צ צא, א (בהוספות ושינויים — צויין אליו באוה"ת שם). ראה סה"מ מלוקט ד' ע' רלז ואילך. פט"ו — לשון אוה"ת שה"ש כאן ע' תלב ואילך פ"ד בשינויים והוספות. פט"ז — לשון אוה"ת שה"ש כאן ע' תלד ואילך ס"ו בשינויים. ע' תלא ואילך ס"ג בשינויים. הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מדרוש זה נדפסה לקמן (בחלק הנחותיו) ושם הפתיחה: גן נעול אחותי כלה.
- 415. בתרגום פי' גן נעול : שה"ש ד, יב.
- 416. מה שאומרים. . קדשנו במצותיך : בתפלת העמידה. לשון לקו"ת שמע"צא צא, א (בהוספות ושינויים — צויין אליו באוה"ת שם). ראה גם לקו"ת במדבר טז, ג. בלק סחא, ב. ועוד.
- 417. המד"ר. . הסוכות. . בשמע"צ : ראה במדב"ר פכ"א, כד. תנחומא פינחס טז.
- 418. פר אחד איל אחד : פינחס כט, לו.
- 419. לפני כל : במדרש: ידינו מכל.
- 420. שנמצא : וכ"ה (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן. המשך תער"ב ח"א ע' קנח וע' תכח. במדרש ובהמשך תער"ב ח"ב ע' א'קסח: שתמצא.
- . ויש להוסיף הנחה זו לרשימת מאמרי דא"ח של כ"ק אדמו"ר מהר"ש ש. ז.
עמוד קמה
- 421. הקדושין. . אוסרה על כל העולם : קדושין ב, ב ובתוד"ה דאסר.
- 422. וארשתיך לי : הושע ב, (כא). כב. ראה שה"א ט, א ובהערה 8. תו"ח בא ח"א קי, א הערה 541.
- 423. הכר את בוראך : ראה (בנוסף ללקו"ת כאן) (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 11 בשם הספרי. ב"ר פפ"ה, יא. עין יעקב סוטה י, ב.
- 424. כי יקח איש אשה : תצא כד, א.
- 425. פרוטה או שוה פרוטה : משנה ריש קדושין.
- 426. וידעת את הוי' : סיום הכתוב וארשתיך לי. ראה לקו"ת במדבר ט, א.
- 427. והייתם קדושים : קדושים כ, כו [בדילוג].
- 428. הרי את מקודשת לי : נוסח הקדושין. קדושין ה, ב. שו"ע אבהע"ז רסכ"ז.
- 429. מצות צריכות כוונה : ערובין צה, סע"ב.
- 430. טבעת קדושין : ראה רמ"א בשו"ע אבהע"ז רסכ"ז. סל"א, ס"ב.
- 431. טבעת קדושין עגול : ראה סידור ברכת נשואין קלח, ד. תורה אור ויגש מו, ד. מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"ב ע' של. מאמרי אדה"א בראשית ע' ריט וע' רכט. אוה"ת תצא ע' תתרכז. ברכה ע' א'תתמה.
- 432. הי'. . ברגע א' : ראה שער היחוד והאמונה פ"ז. תו"ח מקץ ריט, ד הערה 62.
- 433. גדול הוי' ומהולל מאד : תהלים קמה, ג.
עמוד קמו
- 434. מן הארץ לרקיע : ראה חגיגה יג, א.
- 435. שבמקום גדולתו. . ענוותנותו : ראה מגילה לא, א. סה"מ תרנ"א ע' עא. ה'ש"ת ע' 40 בהערה. תו"ח יתרו ח"ב רנט, ב הערה 122.
- 436. כי : בהמשך הנדפס: כו'. בלקו"ת כאן כבפנים.
- 437. מתגדל : וכ"ה בלקו"ת כאן. בהמשך הנדפס: מתגלה.
- 438. לך ה' הגדולה : דהי"א כט, יא.
- 439. העולם : בהמשך הנדפס: העוה"ז. בלקו"ת כאן כבפנים.
- 440. איזהו חכם הרואה את הנולד : תמיד לב, א. ראה גם לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי על יד הערה 268.
- 441. ואת רוח. . הארץ : זכרי' יג, ב.
- 442. כו' : בלקו"ת כאן צא, ב: וגו'.
- 443. ואחרית. . רימה ותולעה : ראה אבות רפ"ג.
- 444. אתה פוררת בעזך : תהלים עד, יג.
- 445. פי' ים נק' : וכ"ה בלקו"ת כאן. בהמשך הנדפס: ונז'.
- 446. ותשליך במצולות ים : מיכה ז, יט.
- 447. ומפזר : בהמשך הנדפס: ומפריד. בלקו"ת כאן כבפנים.
- 448. להחשב : בהמשך הנדפס: להתפס. בלקו"ת כאן כלל להחשב.
- 449. לב נשבר ונדכה : תהלים נא, יט.
עמוד קמז
- 450. וזהו : בהמשך הנדפס: ליתא.
- 451. והנה : לשון אוה"ת שה"ש כאן ע' תלב ואילך פ"ד בשינויים והוספות.
- 452. ועמך לא חפצתי : תהלים עג, כה.
- 453. ובמד"ר גן נעול אלו הבתולות : ויק"ר פל"ב, ה. במדב"ר פ"ג, ו. שהש"ר פ"ד, יב (א). אוה"ת כאן ע' תמג.
- 454. בתולות רעותיה : תהלים מה, טו [בדילוג].
- 455. בלק"ת סד"ה קול דודי : שה"ש טו, ג (הובא לקמן פכ"ח). טז, ג. וראה גם (לקמן בחלק ההנחות) הנחה ד"ה כמים הפנים ובהערה 99.
- 456. יפת מראה. . ורבינו ז"ל פי' שהיא רעו"ד : ראה תו"א ויצא כג, סע"ב ואילך. לקו"ת מטות פז, ג.
- 457. בינה ליבא : ת"ז בהקדמה יז, א.
- 458. בד"ה : בהמשך הנדפס: ליתא. באוה"ת כאן כבפנים.
- 459. בד"ה ושאבתם מים בששון : ראה לקו"ת סוכות עח, ד. עט, ג. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה זה פ"ג.
- 460. התגלות עתיק בבינה : ראה זהר קרח קעח, ב. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' ד. וש"נ. תו"ח לך פא, ב. ביאוה"ז להצ"צ אחרי ע' שסד.
- 461. אהבה בתענוגי'. . בד"ה חכלילי עינים מיין : תו"א ויחי מז, ג.
- 462. בסש"ב שאה"ר היא אהבה בתענוגי' : פמ"ג.
- 463. בא נחש על חוה : שבת קמו, רע"א.
- 464. דקךב"ב : בהמשך הנדפס: דקך"ב. באוה"ת כאן כבפנים.
- 465. בבה"ז : חוקת צו, ב. ולהצ"צ כרך א' ע' תפז.
- 466. ענין כן דרך : בהמשך הנדפס: אינו כן רק. באוה"ת כאן כבפנים.
- 467. נאף בגימ' ס"מ : במאו"א שם: נאף הוא סמאל. וביאיר נתיב שם: נא"ף גי' סמ"אל. באוה"ת כאן: נאף הוא סמאל גימ' אחת.
- 468. כי : בהמשך הנדפס: כו'. במאו"א ואוה"ת כאן כבפנים.
- 469. נאף אשה חסר לב : משלי ו, לב.
- 469. דמפתי לי' לאתתא : במאו"א שם: דפתי לתתא. ובאוה"ת כאן: דפתי לאתתא.
- 470. דר"ג : ע"ב.
- 471. כעס טורף נפשו : ראה איוב יח, ד. זהר תצוה קפב, א ואילך. ספר הגלגולים ספי"ב. נגיד ומצוה ירושלים תשכ"ה ע' קפד. שער מאמרי רז"ל אבות פ"ב, מ"י. שער רוח הקודש [תל אביב תשכ"ג] לג, ב ואילך. שער הגלגולים הקדמה ה. ספר הליקוטים סוף קהלת. של"ה שער האותיות אות ר (קו, ב). שו"ע אדה"ז הל' משא ומתן סקנ"ו, ס"ג. לקו"ת פינחס פ, ד.
עמוד קמח
- 472. בד"ה לא תהי' משכלה בענין כוס של ברכה : תו"א משפטים עט, א ואילך. תו"ח משפטים ח"ב רצז, ד ואילך. וראה גם סה"מ תרנ"ד ע' קא ואילך.
- 473. כוס של ברכה צריך הדחה מבפנים : ברכות נא, א. שו"ע אדה"ז הל' ברהמ"ז סקפ"ג, ס"ב.
- 474. ותתפלל חנה על הוי' : חיבור שני כתובים שמואל-א א, י (ותתפלל על הוי'). שם ב, א (ותתפל חנה) — ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' צב. וש"נ. אוה"ת כאן ריש ע' תלג. סה"מ תרל"ח ע' תקכא. וש"נ.
- 475. קיצור : לשון אוה"ת שה"ש כאן ע' תלג בשינויים.
- 476. והנה ע"י : לשון אוה"ת שה"ש כאן ע' תלד ואילך ס"ו בשינויים. ע' תלא ואילך ס"ג בשינויים.
- 477. פתחי לי אחותי : שה"ש ה, ב.
- 478. בקפיטל : ראה גם קול ברמה לד, ב. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ויובן כו' הני ששה ועשרים הודו על יד הערה 38. מאמרי אדה"ז על מארז"ל ריש ע' תיד. תו"ח בא ח"א קז, ג. וש"נ. אוה"ת (יהל אור) תהלים ע' לא ס"ח. סה"מ תרל"ו ח"ב ע' שלח.
- 479. איש מדון : ראה ירמי' טו, י.
- 480. איש תהפוכות : משלי טז, כח.
- 481. וארשתיך לי לעולם : הושע ב, כא.
- 482. בזהר. . ובפי' הרמ"ז שם : ראה גם אוה"ת שה"ש כרך ב ע' תקיג.
- 483. יעקב. . יו"ד עקב : ע"ח שער סדר אצי' ש"ג, פ"ב. ראה לקמן רפ"כ. תו"א ר"פ ויצא. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתמז. וש"נ. תו"ח שמות ח"א יח, ב. וש"נ.
- 484. ופסח ה' על הפתח : בא יב, כג.
- 485. לא תצאו מפתח ביתו : בא יב, כב [בדילוג].
- 486. משקוף ושתי המזוזות שהם ג' אבות : שמו"ר ספ"א. פי"ז, ג. ראה אוה"ת חנוכה ח"ב ע' שכח. ואתחנן כרך ו ע' ב'רעט ואילך. עקב ע' תרכג. דברים כרך ד ע' א'תתקמד.
עמוד קמט
- 487. בזח"א. . די"ג ע"א : לפנינו: רסב, ב.
- 488. אתפתחית : וכ"ה באוה"ת כאן. בזהר ובהמשך הנדפס: אתפתחת.
- 489. ובת"י : וכ"ה לעיל מאמר ד"ה סמכוני באשישות ובהערה 88.
- 490. פתחי פומך בשירין ותושבחין : בתרגום שם: פתחי פומך ובועי ושבחי.
- 491. שיהי' פי' [באוה"ת: פיו] נעול מלדבר דברים בטלים : ראה סה"מ מלוקט ד' ע' רלז ובהערה 7.
- 492. כבוד חכמים ינחלו : משלי ג, לה.
- 493. ובבחיי : לשון אוה"ת שה"ש כאן ע' תלא ואילך ס"ג בשינויים והוספות.
- 494. ובבחיי ס"פ תולדות : כ"ה גם באוה"ת כאן. ראה שם ס"פ ח"ש (כה, ח).
- 495. שהיא : בהמשך הנדפס: לפי שהיא. בבחיי ואוה"ת כבפנים.
- 496. וכתי' : בבחיי ואוה"ת: ולא ידום, וזהו.
- 497. וכבוד ה' יאספך : ישעי' נח, ה [ושם: כבוד — וכ"ה בבחיי ואוה"ת כאן — ראה תו"ח משפטים ח"ב שב, ב הערה 498].
- 498. פי' הבחיי. . כי תשא : ראה שם לא, יח בסופו.
- 499. של סנפירין היו : בבחיי: היו של סנפירינון. באוה"ת כאן: הי' של סנפירון. ראה גם לקו"ש עקב כרך יט ע' 106 הערה 9.
- 500. דכתי' : שם: ליתא.
- 501. כמראה אבן ספיר : יחזקאל א, כו.
- 502. כסא : באוה"ת ניתוסף: כו'.
- 503. שהתו' לוקחה : בבחיי ואוה"ת: שהלוחות לוקחו.
- 504. לשרשו : שם: לשרשה.
- 505. תורת ה' תמימה : תהלים יט, ח.
- 506. נפש : באוה"ת ניתוסף: כו'. בבחיי: ליתא.
- 507. לבחי' המל' שנק' : במאו"א ובאוה"ת: למלכות דאצילות הנק'.
- 508. ובפרד"ס ערך כסא : ראה שער כ"ג שער ערכי הכנויים פי"א. הועתק — בשינוי — גם באוה"ת נצבים ע' א'ריד.
עמוד קנ
- 509. כתר. . הראני נא את כבודך : תשא לג, יח. ראה זהר רע"מ פינחס רנה, ב. אוה"ת נצבים שם.
- 510. ובינה נק' ג"כ קדה"ק : ראה ביאוה"ז להצ"צ כרך ב פ' יתרו ע' תשפד. לעיל מאמר ד"ה כמגדל דוד צוארך על יד הערה 66.
- 511. והלוחות חרות : ראה תשא לב, טז.
- 512. גליף גליפו בטה"ע : ראה זהר בראשית טו, א.
- 513. בד"ה אם בחקתי : לקו"ת שם מה, א ואילך. מז, א.
- 514. ובביאור ע"פ זאת חקת התורה : אוה"ת חוקת ע' תשעג.
- 515. ג"כ : בהמשך הנדפס: ליתא. באוה"ת כאן כבפנים.
- 516. וכנ"ל : פ"ו.
- 517. כו' : וכ"ה באוה"ת. בהמשך הנדפס: כנ"ל.
- 518. והנפש חצובה. . הרשימו : ראה הקיצור באוה"ת כאן ע' תלב.
במדבר רבה כ״א:כ״ד - הטקסט מספריא
בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים קט, ד): תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְפִלָּה, אַתְּ מוֹצֵא בֶּחָג יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִין לְפָנֶיךָ שִׁבְעִים פָּרִים עַל שִׁבְעִים אֻמּוֹת, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל רִבּוֹן הָעוֹלָמִים הֲרֵי אָנוּ מַקְרִיבִין עֲלֵיהֶם שִׁבְעִים פָּרִים וְהָיוּ צְרִיכִין לֶאֱהֹב אוֹתָנוּ וְהֵם שׂוֹנְאִין אוֹתָנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי. לְפִיכָךְ אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַכְשָׁו הַקְרִיבוּ עַל עַצְמְכֶם, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם. (במדבר כט, לו): וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' פַּר אֶחָד אַיִל אֶחָד, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה שִׁבְעַת יָמִים, וְזִמֵּן כָּל בְּנֵי אָדָם שֶׁבַּמְדִינָה בְּשִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, אָמַר לְאוֹהֲבוֹ כְּבָר יָצָאנוּ יָדֵינוּ מִכָּל בְּנֵי הַמְדִינָה, נְגַלְגֵּל אֲנִי וְאַתָּה בַּמֶּה שֶׁתִּמְצָא, לִטְרָא בָּשָׂר אוֹ שֶׁל דָּג אוֹ יָרָק. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם, גַּלְגְּלוּ בַּמֶּה שֶׁאַתֶּם מוֹצְאִים, בְּפַר אֶחָד וְאַיִל אֶחָד.
מדרש תנחומא, פנחס ט״ז - הטקסט מספריא
בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: יָסַפְתָּ לַגּוֹי ה', יָסַפְתָּ לַגּוֹי נִכְבַּדְתָּ רִחַקְתָּ כָּל קַצְוֵי אָרֶץ (ישעיה כו, טו). אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הוֹסַפְתָּ שַׁלְוָה לְדוֹר הַמַּבּוּל, שֶׁמָּא הִקְרִיבוּ לְפָנֶיךָ פַּר אֶחָד. לֹא דַּיָּם שֶׁלֹּא הִקְרִיבוּ, אֶלָּא אָמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ (איוב כא, יד). וְהוֹסַפְתָּ שַׁלְוָה לְדוֹר הַפְּלָגָה, שֶׁמָּא כִּבֶּדְךָ אֶחָד מֵהֶם. לֹא דַּיָּם שֶׁלֹּא כִּבְּדוּךָ, אֶלָּא אָמְרוּ, הָבָה נִבְנֶה לָנוּ עִיר (בראשית יא, ד). וְכֵן לַסְּדוֹמִיִּים וְכֵן לְפַרְעֹה, וְכֵן לְסַנְחֵרִיב, וְכֵן לִנְבוּכַדְנֶצַּר. שֶׁמָּא הִקְרִיב אֶחָד מֵהֶם אַיִל אֶחָד אוֹ פַּר אֶחָד. לֹא דַּיָּם שֶׁלֹּא הִקְרִיבוּ לְפָנֶיךָ, אֶלָּא הִכְעִיסוּךָ. וּלְמִי נָאֶה לְהוֹסִיף שַׁלְוָה וְכָבוֹד. לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: יָסַפְתָּ לַגּוֹי. וְאֵין גּוֹי אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד (דה״א יז, כא). אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עָלֶיךָ לִתֵּן לָנוּ מוֹעֲדִים, וְעָלֵינוּ לִהְיוֹת מַקְרִיבִין לְפָנֶיךָ קָרְבָּנוֹת כָּרָאוּי. נִכְבַּדְתָּ, נָתַתָּ לָנוּ רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְאָנוּ מַקְרִיבִין לְפָנֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם. נָתַתָּ לָנוּ הַפֶּסַח, הִקְרַבְנוּ לְךָ. עֲצֶרֶת, הִקְרַבְנוּ לְךָ, רֹאשׁ הַשָּׁנָה, הִקְרַבְנוּ לְךָ. יוֹם הַכִּפּוּרִים, הִקְרַבְנוּ לְךָ. וְכֵן בֶּחָג. אֲפִלּוּ מוֹעֵד אֶחָד לֹא בִּטַּלְנוּ הַקָּרְבָּנוֹת. אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עָלֶיךָ לְהוֹסִיף לָנוּ מוֹעֲדוֹת, וְעָלֵינוּ לְהַקְרִיב לְפָנֶיךָ קָרְבָּנוֹת וּלְכַבֵּד אוֹתְךָ. יָסַפְתָּ לַגּוֹי ה', נִכְבַּדְתָּ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, חַיֵּיכֶם, אֵינִי מְחַסֵּר אֶתְכֶם יָמִים טוֹבִים, אֶלָּא מוֹסִיף לָכֶם מוֹעֲדוֹת שֶׁתִּשְׂמְחוּ בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת. בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְּפִלָּה (תהלים קט, ד). אַתְּ מוֹצֵא בֶּחָג, שֶׁיִּשְׂרָאֵל מַקְרִיבִים שִׁבְעִים פָּרִים עַל שִׁבְעִים אֻמּוֹת. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵי אָנוּ מַקְרִיבִים שִׁבְעִים פָּרִים לְשִׁבְעִים אֻמּוֹת, לְפִיכָךְ הָיוּ צְרִיכִין אַף הֵם לִהְיוֹת אוֹהֲבִין אוֹתָנוּ. וְלֹא דַּיָּם שֶׁאֵין אוֹהֲבִין אוֹתָנוּ, אֶלָּא שׂוֹנְאִין אוֹתָנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי. לְפִיכָךְ אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג שֶׁהֱיִיתֶם מַקְרִיבִים לְפָנַי קָרְבָּנוֹת, עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם הֱיִיתֶם מַקְרִיבִים שִׁבְעִים פָּרִים. אֲבָל עַכְשָׁו, הַקְרִיבוּ עַל עַצְמְכֶם, שֶׁבַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה' פַּר אֶחָד אַיִל אֶחָד. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה שִׁבְעָה יָמִים, וְזִמֵּן כָּל בְּנֵי הַמְּדִינָה בְּשִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה. כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, אָמַר לְאוֹהֲבוֹ, כְּבָר יָצָאנוּ יְדֵי חוֹבוֹתֵינוּ מִכָּל בְּנֵי הַמְּדִינָה. נְגַלְגֵּל אֲנִי וְאַתָּה בְּמַה שֶּׁתִּמְצָא, בְּלִיטְרָא שֶׁל בָּשָׂר אוֹ לִיטְרָא שֶׁל דָּג אוֹ יֶרֶק. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְיִשְׂרָאֵל, כָּל קָרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרַבְתֶּם בְּשִׁבְעַת יְמֵי הַחַג, עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם הֱיִיתֶם מַקְרִיבִים. אֲבָל בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, נְגַלְגֵּל אֲנִי וְאַתֶּם בְּמַה שֶּׁאַתֶּם מוֹצְאִין, בְּפַר אֶחָד וְאַיִל אֶחָד.
בראשית רבה פ״ה:י״א - הטקסט מספריא
הִוא מוּצֵאת וגו' (בראשית לח, כה), אָמַר רַבִּי יוּדָן מִכָּאן שֶׁנֶּאֶבְדוּ וְהִמְצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ויקרא ה, כב): אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וגו', אָמַר רַב הוּנָא הִוא מוּצֵאת, הִיא וְהוּא צְרִיכִין לָצֵאת, (בראשית לח, כה): וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר וגו', בִּקֵּשׁ לִכְפֹּר, אָמְרָה לֵיהּ (בראשית לח, כה): הַכֶּר נָא אֶת בּוֹרַאֲךָ, שֶׁלְּךָ וְשֶׁל בּוֹרַאֲךָ הֵן. הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיהוּדָה אַתָּה אָמַרְתָּ לְאָבִיךָ (בראשית לז, לב): הַכֶּר נָא, חַיֶּיךָ שֶׁתָּמָר אוֹמֶרֶת לְךָ הַכֶּר נָא.
משנה אבות ג׳ - הטקסט מספריא
עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת. ולאן אתה הולך. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת. מטפה סרוחה. ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא:
רבי חנינא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות. שאלמלא מוראה. איש את רעהו חיים בלעו. רבי חנינא בן תרדיון אומר שנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה. הרי זה מושב לצים. שנאמר (תהלים א, א) ובמושב לצים לא ישב. אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה שכינה ביניהם שנאמר (מלאכי ג, טז) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו. אין לי אלא שנים. מנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה. שהקדוש ברוך הוא קובע לו שכר שנאמר (איכה ג, כח) ישב בדד וידום כי נטל עליו:
רבי שמעון אומר שלשה שאכלו על שלחן אחד. ולא אמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים. שנאמר (ישעיה כח, ח) כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום. אבל שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה. כאילו אכלו משלחנו של מקום ברוך הוא. שנאמר (יחזקאל מא, כב) וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה':
רבי חנינא בן חכינאי אומר הנעור בלילה. והמהלך בדרך יחידי. והמפנה לבו לבטלה. הרי זה מתחייב בנפשו:
רבי נחוניא בן הקנה אומר כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. וכל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ:
רבי חלפתא איש כפר חנניה אומר עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרויה ביניהם. שנאמר (תהלים פב, א) אלהים נצב בעדת אל. ומנין אפילו חמשה שנאמר (עמוס ט, ו) ואגודתו על ארץ יסדה. ומנין אפילו שלשה. שנאמר בקרב אלהים ישפוט. ומנין אפילו שנים. שנאמר (מלאכי ג, טז) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע וגומר. ומנין אפילו אחד. שנאמר (שמות כ, כ) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך:
רבי אלעזר איש ברתותא אומר תן לו משלו. שאתה ושלך שלו וכן בדוד הוא אומר (ד"ה א' כט, יד) כי ממך הכל ומידך נתנו לך. רבי שמעון אומר המהלך בדרך ושונה. ומפסיק ממשנתו. ואומר מה נאה אילן זה. ומה נאה ניר זה. מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו:
רבי דוסתאי ברבי ינאי משום רבי מאיר אומר כל השוכח דבר אחד ממשנתו. מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו. שנאמר (דברים ד, ט) רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. יכול אפילו תקפה עליו משנתו תלמוד לומר (שם) ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך. הא אינו מתחייב בנפשו. עד שישב ויסירם מלבו:
רבי חנינא בן דוסא אומר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת. וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת. הוא היה אומר כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת. וכל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת:
הוא היה אומר כל שרוח הבריות נוחה הימנו. רוח המקום נוחה הימנו. וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו. אין רוח המקום נוחה הימנו. רבי דוסא בן הרכינס אומר שינה של שחרית. ויין של צהרים. ושיחת ילדים. וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ. מוציאין את האדם מן העולם:
רבי אלעזר המודעי אומר המחלל את הקדשים. והמבזה את המועדות. והמלבין פני חברו ברבים. והמפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום. והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה. אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים. אין לו חלק לעולם הבא:
רבי ישמעאל אומר הוי קל לראש. ונוח לתשחורת. והוי מקבל את כל האדם בשמחה:
רבי עקיבא אומר שחוק וקלות ראש מרגילין לערוה. מסורת סייג לתורה. מעשרות סייג לעושר. נדרים סייג לפרישות. סייג לחכמה שתיקה.
הוא היה אומר חביב אדם שנברא בצלם. חבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם. שנאמר (בראשית ט, ו) בצלם אלהים עשה את האדם. חביבין ישראל. שנקראו בנים למקום. חבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום. שנאמר (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלהיכם. חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה. חבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם. שנאמר (משלי ד, ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו:
הכל צפוי. והרשות נתונה. ובטוב העולם נדון. והכל לפי רוב המעשה:
הוא היה אומר הכל נתון בערבון. ומצודה פרוסה על כל החיים. החנות פתוחה. והחנוני מקיף, והפנקס פתוח. והיד כותבת. וכל הרוצה ללות. יבא וילוה. והגבאים מחזירים תדיר בכל יום. ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו. ויש להם על מה שיסמוכו. והדין דין אמת. והכל מתוקן לסעודה:
רבי אלעזר בן עזריה אומר אם אין תורה אין דרך ארץ. אם אין דרך ארץ אין תורה. אם אין חכמה אין יראה. אם אין יראה אין חכמה. אם אין בינה אין דעת. אם אין דעת אין בינה. אם אין קמח אין תורה. אם אין תורה אין קמח. הוא היה אומר כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה. לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין. והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו. שנאמר (ירמיה יז, ו) והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב. אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו למה הוא דומה לאילן שענפיו מועטין. ושרשיו מרובין. שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו. אין מזיזין אותו ממקומו. שנאמר (ירמיה יז, ח) והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חום והיה עלהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי:
רבי אליעזר בן חסמא אומר. קינין. ופתחי נדה. הן הן גופי הלכות. תקופות וגמטריאות פרפראות לחכמה:
ויקרא רבה ל״ב:ה׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ד, יב): גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס גַּל נָעוּל אֵלּוּ הַבְּתוּלוֹת, גַּן נָעוּל אֵלּוּ הַבְּעוּלוֹת, מַעְיָן חָתוּם אֵלּוּ הַזְּכָרִים. תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי נָתָן גַּן נָעוּל, גַּל נָעוּל, אֵלּוּ שְׁתֵּי בְּעִילוֹת כְּדַרְכָּהּ וְשֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא גַּן נָעוּל, עַל יְדֵי שֶׁגָּדְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם עַצְמָן מִן הָעֶרְוָה, נִגְאֲלוּ מִמִּצְרַיִם, מִתּוֹךְ כָּךְ (שיר השירים ד, יג): שְׁלָחַיִךְ, שְׁלוּחַיִךְ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמות יג, יז): וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה, רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר שָׂרָה אִמֵּנוּ יָרְדָה לְמִצְרַיִם וְגָדְרָה עַצְמָהּ מִן הָעֶרְוָה, וְנִגְדְּרוּ כָּל הַנָּשִׁים בִּזְכוּתָהּ. יוֹסֵף יָרַד לְמִצְרַיִם וְגָדַר עַצְמוֹ מִן הָעֶרְוָה, וְנִגְדְּרוּ יִשְׂרָאֵל בִּזְכוּתוֹ. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא כְּדַאי הָיָה גְּדוּר עֶרְוָה בְּעַצְמוֹ שֶׁנִּגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל עַל יָדוֹ. רַב הוּנָא אָמַר בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִצְרַיִם, שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם וְאֶת לְשׁוֹנָם וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, וְלֹא נִמְצָא בֵּינֵיהֶם אֶחָד מֵהֶן פָּרוּץ בְּעֶרְוָה. לֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָן רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן נָחֲתִין, רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן סָלְקִין, לֹא הָיוּ קוֹרִין לִיהוּדָה רוּפָּא וְלֹא לִרְאוּבֵן לוּלְיָאנִי וְלֹא לְיוֹסֵף לֵיסְטֵיס וְלֹא לְבִנְיָמִין אֲלֶכְּסַנְדְּרִי. לֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם, לְהַלָּן כְּתִיב (בראשית יד, יג): וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָהָם הָעִבְרִי, וְכָאן (שמות ה, ג): וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ, וּכְתִיב (בראשית מה, יב): כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם, בְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יא, ב): דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם, אַתָּה מוֹצֵא שֶׁהָיָה הַדָּבָר מוּפְקָד אֶצְלָן כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְלֹא הִלְשִׁין אֶחָד עַל חֲבֵירוֹ. וְלֹא נִמְצָא אֶחָד מֵהֶם פָּרוּץ בְּעֶרְוָה, תֵּדַע לְךָ שֶׁהָיָה כֵּן אַחַת הָיְתָה וּפִרְסְמָהּ הַכָּתוּב, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד, יא): וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן, שְׁלֹמִית, דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי דַּהֲוַת פַּטָּטָא בִּשְׁלָמָא, שְׁלָם לָךְ שְׁלָם לְכוֹן. בַּת דִּבְרִי, אָמַר רַבִּי יִצְחָק שֶׁהֵבִיאָה דֶּבֶר עַל בְּנָהּ. לְמַטֵּה דָן, גְּנַאי לְאִמּוֹ, גְּנַאי לוֹ, גְּנַאי לְמִשְׁפַּחְתּוֹ, גְּנַאי לְשִׁבְטוֹ שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ.
משנה אבות ב׳:י׳ - הטקסט מספריא
הם אמרו שלשה שלשה דברים. רבי אליעזר אומר יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך. ואל תהי נוח לכעוס. ושוב יום אחד לפני מיתתך. והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים. והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה. שנשיכתן. נשיכת שועל. ועקיצתן. עקיצת עקרב. ולחישתן. לחישת שרף. וכל דבריהם כגחלי אש:
מצוטט ב־3 עמודים
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 3
- תרל"א ח"א ‹ מאמרים ‹ בתולה נישאת ליום רביעי ‹ קיג סה"מ תר"ם ח"א ע' קמד
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ זכור את יום השבת ‹ ס סה"מ תר"ם ח"א ע' קמח
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ את חג המצות תשמור ‹ תצג סה"מ תר"ם ח"א ע' קמט

