נעשה אדם
פטנעשה אדם
בס"ד. ו' אדר תר"מ א"א בני מ"מ שי' בסעודת בר מצוה
בצלמנו כדמותנו, זה כה יחו"ע, במצות - ג"פ קיצורים
וא"ו אדר תר"ם א"א בני מ"מ שי' בסעודת בר מצוה
נעשה אדם1 בצלמנו כדמותנו, ואיתא ביר"ק3 תפילין אות ג' שהביא בשם תיקוני זהר4, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו2 אם הוא מניח תפילין דיד ותפילין צברישא בכל יומא דאינון לקבל זכור ושמור5 איהו בצלמנו כדמותנו וא"ל לאו, ולכאו' צ"ל איך ע"י תפילין עי"ז איהו בבחי' בצלמנו כדמותנו, ויובן בהקדם תחלה ענין בצלמנו כדמותנו, הנה ההפרש בין צלם לדמות, שהצלם הוא כמו עצם הדבר ממש כמו שהוא, והדמות הוא רק מראה הדבר ההיא לבד, ועד"מ כשעושים צלם איזה אדם חותכים מעץ או מאבן צלם איש ההוא בעובי גופו ובחיתוך אברים או כשמציקים מאיזה מין מתכת ג"כ מציקים אדם צלם גופו כמ"ש בציור פרטי אבריו של אדם ההוא במדת חוטמו ארכו ועוביו הכל כמו שהוא, משא"כ כשמציירין דמות האדם לא נמצא שום דבר בעוביו כ"א שמצויר בדיו שחור ע"ג לבן וה"ז נראה תמונת האדם, והגם שגם בתמונת האדם ג"כ ניכר כל פרטי אבריו הן בארכם והן ברחבם אמנם אינם רק תמונת דבר ההיא ולא כמו שהוא בחיתוך אבריו בדרך מדידה שהיקף אבר יד או רגל ישתוה לעצם היד או הרגל אלא שרק נראה מדתו ע"י הציור לבד ולא ממש, שלא נמצא כלל שום ממשות בדמות, כ"א בצלם יש ממשות הדבר ההיא כו', או עד"מ האדם העומד נגד המראה (שפיגל בל"א) שנראה בה תמונת האדם ממש כמ"ש, אבל באמת איננו שם כלל וכלל, ולכן כשעובר האדם ממקום מצבו נגד המראה לא ישאר שם רשימה כלל בהמראה, והיינו מפני שגם תחילה לא הי' בעצם כ"א תמונתו לבד, ולכן כשהולך הלאה או הופך א"ע על צד אחר לא נראה כלל, משא"כ צלם איש ה"ה תמיד בצלמו כמו האיש ההוא בכל פרטיו כשישנו שם וכשאינו שם שוה ממש בלי שום שינוי כו', וזהו שרש ההפרש בין נבואת משה לנבואת שארי כל הנביאים, שכל הנביאים נתנבאו בכה6 נוסף עליהם משה שנתנבא בזה, פי' כה הוא כדמותנו שהוא בחי' דמות הדבר ההיא לבד ולא העצם, וכמ"ש וביד הנביאים אדמה7, שנראה להם במראה הנבואה דמות הדבר, ולכן נק' בשם אספקלריא שאינה מאירה8 היינו כמו המראה שאינו עצם הדבר כלל כ"א דמותו לבד כנ"ל, משא"כ משה נתנבא בזה הוא בחי' עצם הדבר כמו שהוא, וכמ"ש פה אל פה9 אדבר בו ומראה ולא בחידות, פי' כי החידה הוא שאין אומרים לו הדבר כמו שהוא, רק מלובש בדבר אחר שמסתיר על הבנת הדבר ועכ"ז אם הוא חכם ה"ה מבין מתוך הלבשת החידה עצם הדבר, וה"ז כמו המראה שהיא המראה תמונת האדם, אבל משה רבינו ראה באספקלריא10 המאירה היינו כמו שרואים דרך זכוכית לבינה שרואים בה דרך אור ישר עצם מהות הדבר כמו שהוא כו'.
קיצור. צלם הוא שנצטייר בעץ או באבן או במתכת עצם מהות הדבר, משא"כ דמות הוא גוון לבד או כמו שנראה במראה, שאינו כמו עצם הדבר, וזהו ההפרש בין משה לשאר הנביאים שכל הנביאים נתנבאו בכה אספשא"מ, ומשה נתנבא בזה אספה"מ.
צא(ב) ושרש ענין בצלמנו כדמותנו, הנה כה שהוא בחי' כדמותנו הוא בחי' מל'11, וזה הוא בחי' ת"ת12, שנמצא בחי' בצלמנו הוא בחי' ז"א, וכדמותנו הוא בחי' מל', ובעבודה הוא בחי' יחו"ע ויחו"ת13, בצלמנו הוא בחי' יחו"ע, וכדמותנו הוא בחי' יחו"ת14, ושרש הענין הוא דכתי' לך ה' הגדולה והגבורה15 שמדת גדולתו ית' וכן מדת גבורתו ית' בטלים בתכלית באוא"ס ב"ה, וכן כל המדות הם בתכלית הביטול לאוא"ס ב"ה, וזהו לך שעולה מספרו חמשים16 שע"ב17 שכמו השער משמש כניסה ויציאה18 כך הם השערים דבינה שבהם נכנסים המדות להבטל באוא"ס ב"ה עצומ"ה, והיינו שבינה הוא בחי' השגה בהתבוננות גדולת א"ס איך שכולא קמי' כלא חשיב18, ולית אתר פנוי מיני'19, וע"י השגה זו מתבטלת המדה מבחי' חפצה ורצונה לאהוב איזה דבר שתהי' בחי' אהבה זו בבחי' כליון לאוא"ס, ולהיות כי ז' מדות נחלקים כ"א לז' שעולה מספרם מ"ט, לכן יש מ"ט שע"ב20 היינו לכל פרט מדה יש שער שהוא בחי' התבוננות פרטיות בהשגת אוא"ס ב"ה איך שאני הוי' לא שניתי20 וכולא קמי' כלא חשיב שעי"ז תהי' המדה זו בבחי' לך ה' הממלכה21, ולכאו' צ"ל למה כפל לאמר פעם ב' לך22, דהל"ל בפסוק הראשון23 כשאמר פעם הא' לך, גם תיבת הממלכה ג"כ, אלא ע"כ בהכרח לומר דאם24 היות שגם בחי' הממלכה בטל וטפל בבחי' לך עכ"ז אינו כמו הביטול דבחי' המדות דז"א, כ"א באו"א, והיינו שיש ב' בחי' בענין הביטול25, הא' הוא בחי' ביטול היש לאין שהוא ג"כ ביטול שמבטל בחי' ישותו וגשמיותו נגד בחי' האין המהוה היש, ועכ"ז אינו בחי' ביטול אמיתי לגמרי כ"א יש ובטל, והיינו שמבטל בחי' ישותו וחשיבותו ועכ"ז הנה הוא בבחי' איזה מציאות, ויש מי שבטל ולא נתבטל לגמרי ע"ד כמו בחי' הביטול דמ"ה26 שבטל צבממש בלתי שום מציאות ממש, כ"א ששולל ממנו כל בחי' המציאות עד שאומר ע"ע מה, היינו שלילה שאיננו שום דבר כלל כ"א מ"ה ביטול, אבל היש27 הוא שהוא מכיר א"ע ליש רק שהוא בטל ואינו מחשיב ישותו נגד האין המהוה, וה"ז ג"כ לך שהרי המהוה הוא אוא"ס ב"ה, שהרי אם מתכנשין כל באי עולם27 אינם יכולים לברוא אפי' כנף יתוש א', ונמצא כי הבריאה יש מאין ה"ז בחיק הבורא לבד ולא בחיק הנבראי' ולזאת בחי' האין המהוה היש הוא ג"כ לך, אבל אינו כמו בחי' לך דביטול המדות שהם בטלים לך היינו לבחי' אוא"ס שקדוש ומובדל מגדר בחי' עולמות שהו"ע בחי' לך ממש כו', ולכן חלקם הכתוב שבחי' הממלכה היינו מ"ש מלכותך מל' כ"ע28 מקור המהוה בי"ע זה ג"כ בטל לך אבל זהו בחי' ביטול היש לאין, אבל בחי' ב' בענין הביטול והוא בחי' ביטול אמיתי בחי' ביטול דמ"ה שהוא בחי' ביטול לגמרי מכל וכל עד שאינו בבחי' מהות כלל וכלל כו', וזהו ב' בחי' הביטול שנת"ל, וזהו בצלמנו וכדמותנו, כדמותנו הוא בחי' ביטול היש, ובצלמנו הוא בחי' ביטול אמיתי בחי' מ"ה, וזהו בחי' יחו"ע ויחו"ת כו'.
קיצור. בצלמנו כדמותנו יחו"ע ויחו"ת ביטול היש וביטול אמיתי ב"פ לך נגד ב' בחי' הביטול הנ"ל.
(ג) והנה אדם בגימ' מ"ה29, וזהו דכתי' ועל דמות הכסא30 דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, ולכאו' צ"ל הלא אין לו דמות הגוף31 ולא גוף, ולא נערוך אליו קדושתו32, ואיך אמר דמות כמראה אדם, אך הענין הוא דכתי' זאת התורה אדם33 שבחי' תורה נק' בשם אדם למעלה, והיינו שכמו האדם הוא הכלול מרמ"ח אברים ושס"ה גידים34 כן בחי' תורה יש בה רמ"ח מ"ע35 כמנין אבריו של אדם36, ושס"ה ל"ת כמנין גידים שבאדם37, וזהו הנק' כמראה אדם, ופי' כמראה אדם ולא בחי' אדם ממש, והיינו כי בעצמיות אוא"ס ב"ה אינו נוגע כלל וכלל, צגוכמארז"ל וכי מאי איכפת לי' להקב"ה אם שוחט מן העורף או שוחט מן הצואר אלא שלא ניתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות38, וע"ז אמרו כל מצותיך צדק39 שכל המצות דציוה לנו הקב"ה ה"ז בדרך צדקה לבד, ולכן נק' כמראה אדם, שכבי' הרי הוא מתלבש בבחי' אדם להיות נק' כמראה אדם כו', ונמצא מובן כי האדם המקיים תומ"צ ה"ה בצלמנו דבחי' כמראה אדם הנ"ל, וכדמותנו קאי על בחי' המצות שנתלבשו בדברים גשמיי' שעלי' נא' הציבי לך ציונים40 שהם רק ציון וסימן על הדבר, עד"מ תפילין שלמטה ה"ה רק ציון וסימן על בחי' ד' מוחין41 דז"א שזהו רק כדמותנו, ועכ"ז ע"י הצדקה שעשה לנו הקב"ה האדם העושה אותם מצד בחי' כח המצוה שיש בהציווי דמצות נעשה בצלמנו ממש בחי' כמראה אדם הנ"ל, וזהו רק42 זכור ושמור זכור לדכורא בחי' בצלמנו ושמור לנוק'43 בחי' כדמותנו, והנה ארז"ל הוקשה כל התורה כולה לתפילין44 וזהו שאמר בתקונים שע"י הנחת תפילין דרישא ובזרוע עי"ז הוא בצלמנו כדמותנו להיות כי כל התורה הוקשה לתפילין כו', ובד"פ תש"ר זהו בצלמנו, ותש"י זהו כדמותנו שתש"י הוא בחי' מוחי' דנוק' ובחי' תש"ר הם בחי' מוחי' דז"א45, וזהו זכור ושמור זו"נ והם בחי' בצלמנו כדמותנו וע"י הנחתם נעשה אדם שהוא בצלמנו כדמותנו, ולכן מצות הנחת תפילין כשנעשה י"ג שנה ויום אחד46, היינו כשנעשה איש47 בחי' אדם48, ויום א' להמשיך בחי' אחד שהוא ג"כ י"ג49 כו'.
צדקיצור. מ"ה אדם רמ"ח פקודין ושס"ה ל"ת, והם כמראה אדם שכבי' מתלבש בהם, וזהו בצלמנו, וכדמותנו זהו המצות כמו שנתלבשו בגשמיות, והוקשה כל התו' לתפילין לכן ע"י תפילין הוא בצלמנו כדמותנו.
הערות
עמוד פט
- 1. נעשה אדם : אודות מאמר זה נרשם בספר התולדות של כ"ק אדמו"ר מהר"ש : ”בצלמנו כדמותנו, זה כה, יחו"ע, במצות — ג"פ קיצורים". מאמר ד"ה זה דשנת תרס"ג מיוסד על מאמר זה. ראה גם לקו"ש וישלח כרך טו ע' 289 (ס"ב) ואילך. מתחילה כתב כ"ק אדמו"ר מהר"ש הפתיחה למאמר זה: ”ענין התפילין הנה" והעביר קו בתיבות אלו וממעל לשורה כתב כבפנים. 2 דרושים שאמר כ"ק אדמו"ר מהר"ש אז בפתיחה בן פורת יוסף — ראה לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב. בנידון הכותרת שמופיע בריש המאמר נרשם בספר התולדות שם הערת כ"ק אדמו"ר: כ"כ בכתי"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע על מאמר זה. ”א"א" — אולי פי' ”אמר אותו". ראה גם לקמן ע' תעה. בהכותרת: ”מ"מ" להעיר מרשימות כ"ק אדמו"ר יומן ב' כ"ו ניסן תרצ"א (חוב' ה' ס"ע 31) ד"ה [מהברמ"צ. להעיר מרשימות יומן מאריענבאד תרצ"ד (חוב' קפא ע' 6): הצ"צ לכל ברמ"צ הי' אומר דרוש מתחיל ”נעשה אדם". לקו"ש שם ובהערה 12. אודות תאריך יום הולדתו הנה בהכותרת כאן נרשם: ו' אדר. וכ"ה בס' התולדות שם ובע' 22. לקמן בהנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ד"ה בן פורת בהכותרת נרשם: יום ד' פרשת תצוה תר"ם (שחל וא"ו אדר). ואילו ב”היום יום" (בשלשלת היחס פ"ד ע' 8) נרשם ז' אדר. ראה גם ס' התולדות שם ע' 79 (סה"ש תש"ה ע' 52) .
- 3. ביר"ק : בילקוט ראובני קטן לר' אברהם ראובן בר' האשקי [יהושע] כ"ץ פראג ת"כ.
- 4. תיקוני זהר : תמ"ז פג, ב.
- 2. נעשה אדם בצלמנו כדמותנו : בראשית א, כו.
- א. קה"ת תש"ז — ברשימת מאמרי שנה זו — ע' 51.
- ב. סה"מ תרס"ג ח"א ע' רסב* — ובמהדורת תשנ"ד ע' קפ**. ח"ב ע' רפג. ושם: הבר מצוה של ב"ד. ושם: הבר מצוה של בני.
- ג. ראה עוד אודותיו בס' התולדות ע' 22 ואילך.
- ד. השם ”קטן" דספר זה מופיע על השער דיל"ר (הגדול) עה"ת.
עמוד צ
- 5. זכור ושמור : יתרו כ, ח. ואתחנן ה, יב.
- 6. שכל הנביאים נתנבאו בכה : ראה ספרי ר"פ מטות הובא ברש"י שם. תו"ח בשלח ח"א קמד, ב הערה 29.
- 7. וביד הנביאים אדמה : הושע יב, יא.
- 8. אספקלריא שאינה מאירה : יבמות מט, ב.
- 9. פה אל פה : בהעלותך יב, ח.
- 10. משה. . באספקלריא המאירה : יבמות שם. ראה גם תו"ח ח"ש קלא, ד.
עמוד צא
- 11. כה. . מל' : ראה פרדס שעה"כ שכ"ג, פי"א מערכת כה. תו"ח בא ח"א צח, א. וש"נ.
- 12. וזה. . ת"ת : ראה פרדס שעה"כ שכ"ג, פ"ז מערכת זה. מאו"א מערכת זה ס"ח.
- 13. יחו"ע ויחו"ת : זהר בהקדמה יב, א.
- 14. בצלמנו. . יחו"ע וכדמותנו. . יחו"ת : ראה אוה"ת מטות ע' א'רנה. וש"נ.
- 15. לך ה' הגדולה והגבורה : דבהי"א כט, יא.
- 16. לך. . חמשים : ראה גם תו"ח פקודי ח"ב תמג, ד. וש"נ. בהערה הבאה.
- 17. חמשים שע"ב : ר"ה כא, ב. ראה גם שעה"י קלא, ב ובהערה 34. סה"מ תרכ"ז ע' קעב. וש"נ.
- 18. השער משמש כניסה ויציאה : ראה גם לקו"ת פ' ראה כו, ב. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה עטרת תפארת שיבה על יד הערה 40 (ובהנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב שם על יד הערה 30).
- 18. שכולא קמי' כלא חשיב : ראה זהר בהקדמה יא, ב. ראשית חכמה שער היראה ש"א, פ"ז [ז, רע"א]. מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' שמא. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תרנג.
- 19. ולית אתר פנוי מיני' : ראה ת"ז תנ"ז צא, ב. ת"ע קכב, ב. ס' האמונות והדעות לרס"ג מ"ב, פי"ג. תניא פכ"א ובמ"מ הגהות והע"ק לשם. לקו"ת בהר מא, א. שם בהוספות נב, ג.
- 20. ז' מדות. . מ"ט שע"ב : ראה גם לעיל הערה 17. לקמן ח"ב (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה עטרת תפארת שיבה ובהערה 46.
- 20. שאני הוי' לא שניתי : מלאכי ג, ו.
- 21. לך ה' הממלכה : דבהי"א כט, יא.
- 22. כפל לאמר פעם ב' לך : ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ג ס"ע תתפא ואילך. וש"נ.
- 23. בפסוק הראשון : כ"ה בהכת"י.
- 24. דאם : כ"ה בכ"מ — ראה גם סה"מ תרל"ח ע' ה. וש"נ.
- 25. ב' בחי' בענין הביטול : ראה תו"א ויקהל קטו, ב. לקמן המשך מצה זו פל"ב.
- 26. הביטול דמ"ה : ראה תו"א משפטים עח, ב. לעיל המשך זאת חנוכת המזבח הערה 593.
עמוד צב
- 27. היש : אוצ"ל: ביטול היש.
- 27. אם מתכנשין כל באי עולם : ראה ירושלמי סנהדרין ספ"ז. ספרי ואתחנן ו, ה. ב"ר פל"ט, יד. וש"נ. לקו"ש משפטים כרך כו ע' 366.
- 28. מלכותך מל' כ"ע : תהלים קמה, יג.
- 29. אדם בגימט' מ"ה : ראה ע"ח שער התיקון ש"י, פ"ג. לקו"ת ושער הפסוקים להאריז"ל בראשית ג, כ. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תקסז ובהנסמן במ"מ לשם. תו"ח בראשית ט, א הערה 14.
- 30. ועל דמות הכסא : יחזקאל א, כו.
- 31. אין לו דמות הגוף : ע"פ פיוט יגדל. פיה"מ להרמב"ם מס' סנהדרין פ"י היסוד הג'. ראה גם סה"מ תרל"ח ע' צג. ע' ריז. וש"נ. לקמן מאמר ד"ה סמוכים לעד פ"א (ובהנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב שם על יד הערה 18). לקמן ח"ב (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה כנשר יעיר קנו על יד הערה 7.
- 32. ולא נערוך אליו קדושתו : פיוט יגדל. ראה תו"א בשלח סב, ג. לקו"ת (מטות פא, ב) יו"כ ע, א. תו"ח בשלח ח"א קסג, א. וש"נ.
- 33. זאת התורה אדם : חוקת יט, יד. ראה זהר רע"מ משפטים קיז, ב. צו כט, ב.
- 34. האדם. . מרמ"ח אברים ושס"ה גידים : אהלות פ"א, מ"ח. תרגום יוב"ע בראשית א, כז. זהר וישלח קע, ב.
- 35. רמ"ח מ"ע. . ושס"ה מל"ת : מכות כג, סע"ב.
- 36. רמ"ח מ"ע. . אדם : מכות שם.
- 37. ושס"ה ל"ת. . שבאדם : ראה תיוב"ע וזהר שבהערה 34.
עמוד צג
- 38. וכי מאי. . לצרף בהם את הבריות : ראה תנחומא שמיני ז-ח. ב"ר רפמ"ד. אוה"ת שמיני ע' נב ואילך. המשך מים רבים תרל"ו ע' קטו. סה"מ תרל"ח ע' מח ואילך. לקו"ש אבות כרך יז ע' 415 הערה 53. שופטים כרך יט ע' 182 הערה 42.
- 39. כל מצותיך צדק : תהלים קיט, קעב. ראה גם לקו"ת שה"ש כב, א. סה"מ תרל"ח ע' נב. ראה גם (לקמן ח"ב בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה יפה שעה הא' על יד הערה 47. ד"ה אני לדודי הב' על יד הערה 30. (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה יפה שעה הא' על יד הערה 44. ד"ה אני לדודי הב' על יד הערה 24.
- 40. הציבי לך ציונים : ירמי' לא, כ. ראה גם (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה בן פורת יוסף הא' על יד הערה 51.
- 41. תפילין. . ד' מוחין : ראה זהר ואתחנן רסב, א. סידור שער התפילין ז, א. אמרי בינה שער התפילין קיב, א ואילך. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תשח ובהנסמן במ"מ לשם. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'רמא. וש"נ.
- 42. רק : כ"ה בהכת"י.
- 43. זכור לדכורא. . ושמור לנוק' : זהר בראשית מח, ב. רע"מ יתרו צב, א.
- 44. הוקשה כל התורה כולה לתפילין : ראה קדושין לה, א. סידור ערב שבת קסד, ב. תו"ח וארא ח"א סט, ב הערה 423. סה"מ תרכ"ט ע' רכה. לקו"ש חנוכה כרך ה ע' 226.
- 45. שתש"י. . מוחי' דנוק' ובחי' תש"ר. . דז"א : ראה גם פע"ח שער התפילין שער ד, פ"א. פ"ו. פ"ז. אוה"ת ואתחנן ע' שכג. ע' שכז. ע' שמא ואילך. המשך תער"ב ח"ג ע' א'שס.
- 46. תפילין. . י"ג שנה ויום אחד : ראה שו"ע אדה"ז הל' תפילין סל"ז, ס"ג. ראה גם לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה בן פורת יוסף הא' על יד הערה 58.
- 47. י"ג שנה ויום אחד. . איש : ראה לקו"ש וישלח כרך טו ע' 289 ואילך. רשימות לפ' וישלח חוב' כא ע' 3 ואילך.
- 48. בחי' אדם : ראה לקו"ש שם ס"ב.
- 49. אחד. . י"ג : פע"ח הקדמה לשער השבת שי"ח, פ"א.
רש"י על דברים ה׳:י״ב - הטקסט מספריא
שמור. וּבָרִאשׁוֹנוֹת הוּא אוֹמֵר "זָכוֹר", שְׁנֵיהֶם בְּדִבּוּר אֶחָד וּבְתֵבָה אַחַת נֶאֶמְרוּ, וּבִשְׁמִיעָה אַחַת נִשְׁמְעוּ (מכילתא):
כאשר צוך. קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה בְּמָרָה (שבת פ"ז):
שמור OBSERVE [THE SABBATH DAY] — But in the former Ten Commandments (i.e. where they were first promulgated, in Exodus XX.), it states, “Remember [the Sabbath day]"! The explanation is: Both of them (זכור and שמור) were spoken in one utterance and as one word, and were heard in one hearing (i.e. were heard simultaneously) (Mekhilta).
כאשר צוך [OBSERVE THE SABBATH DAY TO SANCTIFY IT] AS [THE LORD THY GOD] COMMANDED THEE before the giving of the Law, at Marah (Shabbat 87b).
תניא, ליקוטי אמרים כ״א - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, מִדַּת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁלֹּא כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם; שֶׁהָאָדָם, כְּשֶׁמְּדַבֵּר דִּבּוּר, הֲרֵי הֶבֶל הַדִּבּוּר שֶׁבְּפִיו הוּא מוּרְגָּשׁ וְנִרְאֶה דָּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ מוּבְדָּל מִשָּׁרְשׁוֹ, שֶׁהֵן עֶשֶׂר בְּחִינוֹת הַנֶּפֶשׁ עַצְמָהּ.
אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵין דִּבּוּרוֹ מוּבְדָּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אֵין דָּבָר חוּץ מִמֶּנּוּ, וְלֵית אֲתַר פָּנוּי מִינֵּיהּ, וְלָכֵן, אֵין דִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ כְּדִבּוּרֵינוּ חַס וְשָׁלוֹם [כְּמוֹ שֶׁאֵין מַחֲשַׁבְתּוֹ כְּמַחֲשַׁבְתֵּינוּ, כְּדִכְתִיב: ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם״, וּכְתִיב: ״כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וְגוֹ׳״].
וְלֹא נִקְרָא דִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁם ״דִּבּוּר״, רַק עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל; כְּמוֹ שֶׁדִּבּוּר הַתַּחְתּוֹן שֶׁבָּאָדָם הוּא מְגַלֶּה לַשּׁוֹמְעִים מַה שֶּׁהָיָה צָפוּן וְנֶעְלָם בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, כָּךְ לְמַעְלָה – בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, יְצִיאַת הָאוֹר וְהַחַיּוּת מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ – מֵהַהֶעְלֵם אֶל הַגִּילּוּי לִבְרוֹא עוֹלָמוֹת וּלְהַחֲיוֹתָם, נִקְרֵאת בְּשֵׁם ״דִּבּוּר״.
וְהֵן הֵן עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶן נִבְרָא הָעוֹלָם, וְכֵן שְׁאָר כָּל הַתּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים שֶׁהִשִּׂיגוּ הַנְּבִיאִים בְּמַרְאֵה נְבוּאָתָם.
וַהֲרֵי דִּבּוּרוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ כִּבְיָכוֹל מְיוּחָדוֹת עִמּוֹ בְּתַכְלִית הַיִּחוּד; דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּמוֹ דִּבּוּרוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל אָדָם בְּעוֹדָן בְּכֹחַ חָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ, אוֹ בִּתְשׁוּקָה וְחֶמְדָּה שֶׁבְּלִבּוֹ קוֹדֶם שֶׁעָלְתָה מֵהַלֵּב לַמּוֹחַ לְהַרְהֵר בָּהּ בִּבְחִינַת אוֹתִיּוֹת, שֶׁאָז, הָיוּ אוֹתִיּוֹת הַמַּחֲשָׁבָה וְהַדִּבּוּר הַזֶּה, הַנִּמְשָׁכוֹת מֵחֶמְדָּה וּתְשׁוּקָה זוֹ – בְּכֹחַ בַּלֵּב וּמְיוּחָדוֹת שָׁם בְּתַכְלִית הַיִּחוּד בְּשָׁרְשָׁן, שֶׁהֵן הַחָכְמָה וְשֵׂכֶל שֶׁבַּמּוֹחַ וְחֶמְדָּה וּתְשׁוּקָה שֶׁבַּלֵּב.
וְכָכָה מַמָּשׁ, דֶּרֶךְ מָשָׁל, מְיוּחָדוֹת דִּבּוּרוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּתַכְלִית הַיִּחוּד בְּמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ, גַּם אַחַר שֶׁיָּצָא דִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ אֶל הַפּוֹעַל בִּבְרִיאוֹת הָעוֹלָמוֹת, כְּמוֹ שֶׁהָיָה מְיוּחָד עִמּוֹ קוֹדֶם בְּרִיאַת הָעוֹלָמוֹת, וְאֵין שׁוּם שִׁינּוּי כְּלָל לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא אֶל הַבְּרוּאִים הַמְקַבְּלִים חַיּוּתָם מִבְּחִינַת דִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ, בִּבְחִינַת יְצִיאָתוֹ כְּבָר אֶל הַפּוֹעַל בִּבְרִיאַת הָעוֹלָמוֹת, שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ בָּהֶם לְהַחֲיוֹתָם עַל יְדֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת מֵעִלָּה לְעָלוּל וִירִידַת הַמַּדְרֵגוֹת בְּצִמְצוּמִים רַבִּים וְשׁוֹנִים, עַד שֶׁיּוּכְלוּ הַבְּרוּאִים לְקַבֵּל חַיּוּתָם וְהִתְהַוּוּתָם מִמֶּנּוּ וְלֹא יִתְבַּטְּלוּ בִּמְצִיאוּת.
וְכָל הַצִּמְצוּמִים הֵם בְּחִינַת ״הֶסְתֵּר פָּנִים״, לְהַסְתִּיר וּלְהַעֲלִים הָאוֹר וְהַחַיּוּת הַנִּמְשָׁךְ מִדִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ, שֶׁלֹּא יִתְגַּלֶּה בִּבְחִינַת גִּילּוּי רַב שֶׁלֹּא יוּכְלוּ הַתַּחְתּוֹנִים לְקַבֵּל, וְלָכֵן גַּם כֵּן נִדְמֶה לָהֶם אוֹר וְחַיּוּת הַדִּבּוּר שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ־הוּא הַמְלוּבָּשׁ בָּהֶם, כְּאִלּוּ הוּא דָּבָר מוּבְדָּל מִמַּהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ, רַק שֶׁנִּמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ – כְּמוֹ דִּבּוּר שֶׁל אָדָם מִנַּפְשׁוֹ.
אַךְ לְגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אֵין שׁוּם צִמְצוּם וְהֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם מַסְתִּיר וּמַעֲלִים לְפָנָיו, וְ״כַחֲשֵׁכָה כָּאוֹרָה״, כְּדִכְתִיב: ״גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ וְגוֹ׳״, מִשּׁוּם שֶׁאֵין הַצִּמְצוּמִים וְהַלְּבוּשִׁים דָּבָר נִפְרָד מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא כְּהָדֵין קַמְצָא דִּלְבוּשֵׁיהּ מִינֵּיהּ וּבֵיהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים״, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְלָכֵן קַמֵּיהּ – כּוּלָּא כְּלָא חֲשִׁיב מַמָּשׁ:
בראשית רבה ל״ט:י״ד - הטקסט מספריא
וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן (בראשית יב, ה), אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר זִמְרָא אִם מִתְכַּנְסִין כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם לִבְרֹא אֲפִלּוּ יַתּוּשׁ אֶחָד אֵינָן יְכוֹלִין לִזְרֹק בּוֹ נְשָׁמָה, וְאַתְּ אָמַר וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ, אֶלָּא אֵלּוּ הַגֵּרִים שֶׁגִּיְּרוּ, וְאִם כֵּן שֶׁגִּיְּרוּ לָמָּה אֲשֶׁר עָשׂוּ, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מְקָרֵב אֶת הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמְגַיְּרוֹ כְּאִלּוּ בְּרָאוֹ. וְיֹאמַר אֲשֶׁר עָשָׂה, לָמָּה נֶאֱמַר אֲשֶׁר עָשׂוּ, אָמַר רַב הוּנָא אַבְרָהָם הָיָה מְגַיֵּר אֶת הָאֲנָשִׁים וְשָׂרָה מְגַיֶּרֶת אֶת הַנָּשִׁים.
משנה סנהדרין י׳ - הטקסט מספריא
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר (ישעיה ס, כא) ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר. ואלו שאין להם חלק לעולם הבא. האומר אין תחיית המתים מן התורה. ואין תורה מן השמים. ואפיקורס. רבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים. והלוחש על המכה ואומר (שמות טו, כו) כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך. אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו:
שלשה מלכים וארבעה הדיוטות. אין להם חלק לעולם הבא. שלשה מלכים. ירבעם. אחאב. ומנשה. רבי יהודה אומר מנשה יש לו חלק לעולם הבא שנאמר (ד"ה ב' לג, יג) ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו. אמרו לו למלכותו השיבו. ולא לחיי העולם הבא השיבו. ארבעה הדיוטות בלעם. ודואג. ואחיתופל. וגחזי:
דור המבול. אין להם חלק לעולם הבא. ואין עומדין בדין שנאמר (בראשית ו, ג) לא ידון רוחי באדם לעולם. לא דין. ולא רוח. דור הפלגה. אין להם חלק לעולם הבא. שנאמר (בראשית יא, ח) ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ. ויפץ ה' אותם בעולם הזה. ומשם הפיצם ה'. לעולם הבא. אנשי סדום. אין להם חלק לעולם הבא שנאמר (בראשית יג, יג) ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד. רעים בעולם הזה. וחטאים לעולם הבא. אבל עומדין בדין. רבי נחמיה אומר אלו ואלו אין עומדין בדין. שנאמר (תהלים א, ה) על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים. על כן לא יקומו רשעים במשפט. זה דור המבול. וחטאים בעדת צדיקים. אלו אנשי סדום. אמרו לו אינם עומדים בעדת צדיקים. אבל עומדין בעדת רשעים. מרגלים. אין להם חלק לעולם הבא. שנאמר (במדבר יד, לז) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה'. וימותו. בעולם הזה. במגפה. בעולם הבא. דור המדבר. אין להם חלק לעולם הבא. ואין עומדין בדין. שנאמר (במדבר יד, לה) במדבר הזה יתמו ושם ימותו. דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר עליהם הוא אומר (תהלים נ, ה) אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח. עדת קרח אינה עתידה לעלות שנאמר (במדבר טז, לג) ותכס עליהם הארץ. בעולם הזה. ויאבדו מתוך הקהל. לעולם הבא. דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר עליהם הוא אומר (שמואל א' ב, ו) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. עשרת השבטים אינן עתידין לחזור שנאמר (דברים כט, כז) וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה מה היום הזה. הולך ואינו חוזר. אף הם הולכים ואינם חוזרים. דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר מה היום מאפיל ומאיר. אף עשרת השבטים שאפל להן כך עתיד להאיר להן:
אנשי עיר הנדחת. אין להם חלק לעולם הבא. שנאמר (דברים יג, יד) יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את יושבי עירם. ואינן נהרגים עד שיהיו מדיחיה מאותה העיר ומאותו השבט. ועד שיודח רובה. ועד שידיחום אנשים. הדיחוה נשים וקטנים. או שהודח מיעוטה. או שהיו מדיחיה חוצה לה. הרי אלו כיחידים. וצריכין שני עדים והתראה לכל אחד ואחד. זה חומר ביחידים. מבמרובים. שהיחידים בסקילה לפיכך ממונם פלט. והמרובים בסייף לפיכך ממונם אבד:
(דברים יג, טז) הכה תכה את וגו'. החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום. הרי אלו מצילין אותה החרם אותה ואת כל אשר בה וגו' מכאן אמרו נכסי צדיקים שבתוכה אובדין שבחוצה לה פליטין. ושל רשעים. בין שבתוכה. בין שבחוצה לה. הרי אלו אובדין:
שנאמר (דברים יג, יז) ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחבה וגו'. אם אין לה רחוב. עושין לה רחוב. היתה רחבה חוצה לה. כונסין אותה לתוכה (שם) ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל לה' אלהיך. שללה. ולא שלל שמים. מכאן אמרו ההקדשות שבה יפדו. ותרומות ירקבו. מעשר שני וכתבי הקדש יגנזו. כליל לה' אלהיך. אמר רבי שמעון אמר הקדוש ברוך הוא אם אתם עושין דין בעיר הנדחת. מעלה אני עליכם כאילו אתם מעלין עולה כליל לפני. (דברים יג, טז) והיתה תל עולם לא תבנה עוד לא תעשה אפילו גנות ופרדסים. דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר לא תבנה עוד. לכמו שהיתה אינה נבנית. אבל נעשית היא גנות ופרדסים. (דברים יג, יח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. שכל זמן שהרשעים בעולם. חרון אף בעולם. אבדו רשעים מן העולם. נסתלק חרון אף מן העולם:
משנה אהלות א׳:ח׳ - הטקסט מספריא
מאתים וארבעים ושמונה אברים באדם. שלשים בפיסת הרגל. ששה בכל אצבע. עשרה בקורסל. שנים בשוק. חמשה בארכובה. אחד בירך. שלשה בקטלית. אחד עשרה צלעות. שלשים בפיסת היד. ששה בכל אצבע. שנים בקנה ושנים במרפק. אחד בזרוע. וארבעה בכתף. מאה ואחד מזה. ומאה ואחד מזה. ושמנה עשר חוליות בשדרה. תשעה בראש. שמנה בצואר. ששה במפתח של לב. וחמשה בנקביו. כל אחד ואחד מטמא במגע במשא ובאהל. אימתי בזמן שיש עליהן בשר כראוי. אבל אם אין עליהן בשר כראוי. מטמאין במגע ובמשא. ואין מטמאין באהל:
מדרש תנחומא, שמיני ז׳ - הטקסט מספריא
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר, זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, כַּמָּה בְּהֵמוֹת טְהוֹרוֹת יֵשׁ בָּעוֹלָם. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת הֵן, אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישׁוֹן וּתְאוֹ וָזָמֶר (דברים יד, ה), שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים (דברים יד, ד). יוֹתֵר מֵאֵלֶּה אֵין בָּעוֹלָם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, הִזָּהֲרוּ עַצְמְכֶם שֶׁלֹּא לְשַׁקֵּץ אֶת עַצְמְכֶם בִּבְהֵמָה טְמֵאָה וּבְשֶׁרֶץ טָמֵא. כָּךְ אָמַר דָּוִד, הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת ה' צְרוּפָה (תהלים יח, לא), בִּשְׁבִיל לְצָרֵף בְּרִיּוֹתָיו. אָמַר לוֹ: רַבִּי, מָה אִכְפַּת לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיֹּאכְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּלֹא שְׁחִיטָה, שֶׁיְּהֵא יִשְׂרָאֵל נוֹחֵר וְאוֹכֵל וְשׁוֹחֵט מִן הַצַּוָּאר מִן הַיֶּרֶךְ. תֵּדַע, שֶׁלֹּא נִצְטַוָּה הַשְּׁחִיטָה הַזּוֹ אֶלָּא כְּדֵי לְצָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי לֶעָתִיד לָבֹא עוֹשֶׂה סְעוּדָה לַצַּדִּיקִים מִן הַבְּהֵמָה וְלִוְיָתָן וְאֵין שָׁם שְׁחִיטָה. תֵּדַע לְךָ, לִוְיָתָן בְּרִיָּה מְשֻׁנָּה הוּא, וְהַמַּלְאָכִים יָגוּרוּ מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: מִשֵּׂתוֹ יָגוּרוּ אֵלִים (איוב מא, יז). וְאִם הֵם זוֹרְקִין עָלָיו כַּמָּה רְמָחִים שֶׁל בַּרְזֶל, כְּתֶבֶן הוּא חוֹשְׁבָן, שֶׁנֶּאֱמַר: יַחְשֹׁב לְתֶבֶן בַּרְזֶל (איוב מא, יט). וְכֵן בְּהֵמוֹת שָׂדַי קָשֶׁה, שֶׁהוּא רוֹבֵץ עַל אֶלֶף הָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אֶלֶף (תהלים נ, י). וְהֵיכָן הֵן נִשְׁחָטִין. אֶלָּא זֶה לָזֶה מִזְדַּוְגִין שְׁנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶחָד בָּאֶחָד יִגָּשׁוּ (איוב מא, ח). בְּהֵמוֹת יִגַּשׁ בַּלִּוְיָתָן וְאוֹחֵז בְּקַרְנָיו וּבוֹקֵעַ. וְלִוְיָתָן הֵפֶךְ יִהְיֶה מִיתָתוֹ, שֶׁמַּכֶּה אוֹתוֹ בִּזְנָבוֹ וְהוֹרְגוֹ, וְהַצַּדִּיקִים הוֹלְכִין וְנוֹטְלִין מָנוֹת מָנוֹת. מִכָּאן שְׁחִיטָה. אֶלָּא בִּשְׁבִיל לִבְדֹּק וּלְצָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל.

