שיחה א

הערות

עמוד 44

1. 1. ראה לקמן הערה 31.
2. 2. ראה בארוכה ג"כ טושו"ע או"ח סי' תל.
3. 3. לשון אדה"ז בשולחנו או"ח שם ס"א.
4. 4. בין הנס דלמכה מצרים בבכוריהם (שהובא בשו"ע אדה"ז שם (ועוד) – וראה לקמן סעיף ג), ובין הנס (שהובא בטור שם. ועוד) שהיו שיניהם קהות על ששוחטין אלקיהן ולא היו רשאין לומר להם דבר.
5. 5. ומילתא בטעמא – ד' ימי ביקור דקרבן פסח (פסחים צו, א. מכילתא ופרש"י בא יב, ו).
6. 6. בא יב, ג.
7. 7. או"ח שם.
8. 8. ובריבוי ענינים בתורה: א) ישנם יותר מטעם אחד, ב) לא כולם מובאים בכל פעם ופעם.
9. 9. ראה בארוכה בכ"ז – לקו"ש חי"ב ע' 34 ואילך (ובהערות שם). חי"ז [המתורגם] ע' 63 ואילך. [אלא שבלקו"ש חי"ב שם מבואר בעיקר השלילה – זה שלא נקבע בי' ניסן; ובלקו"ש חי"ז שם נת' השייכות ליום השבת (ע"ש באורך. וראה הנסמן בהערה 8 שם) – וכאן מבוארת השייכות לקביעות מצד ימי השבוע (בכלל)].
10. 10. דרושי יו"ט של ר"ה בלקו"ת (ר"ה נו, א ואילך), סידור (רמ, ג ואילך). אוה"ת ר"ה (כרך ה ע' ב'קט ואילך. כרך ו ע' ב'תעו ואילך). ועוד.
11. 11. ר"ה כט, ב.

עמוד 44

1. 12. ל' הכתוב – תשא לא, יז. ועד"ז יתרו כ, יא.
2. 13. פרש"י בראשית ב, ב. פרש"י מגילה ט, א ד"ה ויכל. וראה ב"ר פ"י, ט (ובמ"כ שם ד"ה שאנן בשם "חז"ל").
3. 14. שמו"ר פט"ו, יא.
4. 15. ראה אוה"ת בא ע' רסח ואילך. לקו"ש [המתורגם] ח"א ע' 231. לקו"ש [המתורגם] חי"ז ע' 165 (ובהנסמן בהערה 45 שם).
5. 16. וראה אוה"ת בראשית (כב, סע"א ואילך), דרמ"צ (סט, א ואילך) ובכ"מ – שבר"ח מקבלת המלכות מספי' החכמה שלא ע"י ז"א (ששת ימי המעשה) שלכן אינו "יום המעשה".
6. 17. בהחילוק דימי החודש וימי השבוע – עייג"כ לקו"ש חי"ב ע' 100 ואילך, וש"נ.
7. 18. בהבא לקמן ראה ג"כ לקו"ש [המתורגם] חי"ז ע' 161.
8. 19. נח ח, כב.

עמוד 45

1. 20. ראב"ע בא יב, ב. ועוד.
2. 21. ראה רד"ה תקעו תרס"א, תרצ"א (בסה"מ קונטרסים ח"א).
3. 22. ולהעיר מפרש"י בראשית (א, יד) "ולמועדים – על שם העתיד שעתידים ישראל להצטוות על המועדות והם נמנים למולד הלבנה".
4. 23. או"ח שם. – וע"פ המבואר לקמן בפנים מובן מדוע נקט אדה"ז נס זה, ולא מזכיר אפילו הנס שהובא בטור (ראה הערה 4) – כי הנס שבטור (שלא אמרו לבנ"י דבר על ששחטו אלקיהן) יש בו: א) הצלת ישראל, ב) באופן נסי (ראה כלבו סי' מז). – וראה עוד ביאור בלקו"ש חי"ב ע' 34 הערה 7. חי"ז [המתורגם] ע' 67 ואילך.
5. 24. תהלים קלו, י. וראה מדרש תהלים שם. רש"י ומצו"ד שם.
6. 25. וראה מדרש תהלים שם,
7. 26. ראה גם בא י, ז.
8. 27. בא יא, ט. ועוד.

עמוד 46

1. 28. ואינו אפילו כהנס דפורים, דאף שגם שם הי' הנס מלובש בטבע, מ"מ. הרי שם "נראה בחוש שכל הסיבות היו רק למעלה מהטבע" (תו"א מג"א צג, ריש ע"ד. ק, א). משא"כ בנדו"ד שלכאורה לא הי' ניכר שום ענין שלמעלה מהטבע.
2. 29. ראה ת"א ויחי מט, ג.
3. 30. ואולי י"ל שלכן לא תקנו מנהגים מיוחדים כו' לזכרון הנס (לבד המנהג דאמירת עבדים היינו כו' – שו"ע אדה"ז שם ס"ב) כ"א רק שקורין אותו שבת הגדול – כי עבודת בנ"י שייכת להמשכת אלקות שלמעלה מטבע העולם, והחידוש דשבת הגדול הו"ע שבטבע העולם עצמו.
4. 31. אלא ששייך ג"כ לימי החודש – שהרי שבת הגדול הוא השבת שקודם ט"ו ניסן – כי זהו"ע של נס (ובפרט – "נס גדול"), אלא שהנס הוא בזה שהטבע עצמו משתנה. ועפ"ז מובן העילוי כאשר שבת הגדול חל ביו"ד ניסן – בקביעות שנה זו (תשמ"ו) – שמתאים גם מצד ימי החודש, שאז ענין זה (ה"נס" שבשינוי הטבע) הוא באופן גלוי יותר.
5. 32. ע"ד חנוכה אשר "נס גדול הי' שם" (כדאמרי אינשי בטעם המנהג שבסביבון חרוחות האותיות נ' ג' ה' ש'). ואכ"מ.
6. 33. ראה לקו"ש חי"ב ע' 33 והערה 5, 6. חי"ז [המתורגם] ע' 62 והערה 5, 6.
7. 34. ראה עד"ו לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 399 בנוגע המעלה שב"תשועות" (דוקא) דימי חנוכה, שדוקא הן גורמות "להודות כו' לשמך הגדול".
8. 35. בסיום הכתוב ד"למכה מצרים בבכוריהם". – וידוע הפי' בזה. דחסדו של הקב"ה נמשך "לעולם" – ב(טבע ה)עולם גופא. וראה סד"ה לעושה נפלאות תש"ד.
9. 36. כ"ה בכ"מ. וראה זח"ג ה, א. זח"ב רלה, א. ז"ח תשא (מד, א). שם חקת (נא, ריש ע"ד).
10. 37. תהלים מח, ב.
11. 38. רע"מ פינחס (רנז, סע"ב). טושו"ע או"ח ס"ה. שער היחוד והאמונה פ"ז (פב, א).

עמוד 47

1. 39. פרדס שי"ב פ"ב. תניא שם רפ"ו. ובשל"ה (פט, א) משמע קצת שכ"ה בזהר. (משיחת שבת הגדול תשמ"ג)
2. 40. להעיר מלקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 164.