שיחה א

44שיחה א

א. מדוע נקבע זכרון נס שבת הגדול – ליום

בשבוע ולא בחודש?

בנוגע לשבת הגדול, שנקבע לזכר הנס שהתרחש לפני יציאת מצרים, ביום העשירי בניסן, שחל אז ביום השבת (וכקביעות שנה זו1, תשמ"ו) – ידועה השאלה2:

מדוע נקבע זכרון יום זה ליום בשבוע – שבת, ולא ליום בחודש (עשירי בניסן) "כדרך שנקבעו כל המועדים"3?

ואדרבה: הרי הנס של שבת הגדול4 היה קשור עם לקיחת השה לקרבן פסח, לקיחה שנקבעה בציווי השם ליום בחודש5, כמפורש בפסוק6: "בעשור לחודש הזה ויקחו גו'" – ואם כן, קביעות יום זכרון נס זה בוודאי הייתה צריכה להיות קשורה עם היום בחודש – עוד יותר מאשר קביעות כל המועדים?

רבינו הזקן בשולחן־ערוך שלו7 מביא את התירוץ של ה'מגן אברהם'7: "לפי שבעשרה בניסן מתה מרים וקבעו בו תענית כשחל בחול".

אך מכיוון שכל ענייני התורה הם בתכלית הדיוק, מסתבר לומר, שזה שקבעו את זכרון הנס ליום בשבוע – ושינו מ"דרך שנקבעו כל המועדים" – הוא לא רק8 מצד ענין צדדי9, אלא גם משום שלנס של יום זה, יש שייכות פנימית לימי השבוע יותר מאשר לימי החודש.

[ובדומה למבואר10 אודות "יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת" בו "אין תוקעין" בשופר (במדינה, מחוץ למקדש) משום "גזירה דרבה"11 (=גזירתו של רבה, מחשש לטלטול השופר ברשות הרבים) – שהטעם 44הפנימי לכך ש"אין תוקעין" הוא לא מחמת גזירת רבה כשלעצמה – שהיא ענין צדדי – אלא, משום שב"יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת", אין נדרש כל כך, מצד עצם הענין, להזדקק לתקיעת שופר].

ב. שבוע וחודש – הנהגה טבעית והנהגה ניסית

הבנת השייכות בין הנס של שבת הגדול לקביעות ימי השבוע, תלויה כמובן בטעם הפנימי לכך ש"כל המועדים" נקבעו לפי ימי החודש דווקא.

ההבדל בין ימי השבוע וימי החודש הוא:

ימי השבוע – שבעת ימי בראשית והבריאה – קשורים עם הבריאה עצמה, "ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש"12.

[כי על אף שביום השביעי "שבת וינפש", אך המנוחה עצמה היא חלק ממעשה בראשית. וכמאמר חכמינו ז"ל13 שלאחר ששת ימי בראשית "היה העולם חסר מנוחה", ו"באת שבת באת מנוחה" – ה"מנוחה" בשבת באה איפוא כהשלמה למציאותו של העולם].

לעומת זאת, עניינו של "חודש" בא "מאוחר" יותר, כדבר היוצר הוספה ועילוי בבריאה, כמאמר חכמינו ז"ל14 "משבחר הקדוש־ברוך־הוא בעולמו קבע בו ראשי חדשים כו'" – הענין של "ראשי חדשים" אינו קשור עם מצב העולם מצד הבריאה עצמה, אלא בכך ש"בחר הקדוש־ברוך־הוא בעולמו", דבר המורה15 על התעלות נוספת שנפעלה ב"עולמו"16.

הבדל זה מבחינת התוכן של השבוע והחודש – קשור17 להבדל הקיים בהגדרה הבסיסית של "שבוע" ו"חודש": ימי השבוע קשורים עם מהלך השמש (שבעה פעמים – "ויהי ערב ויהי בוקר"), וימי החודש – עם מהלך הלבנה18:

באור ומהלך השמש אין שינויים, דבר הדומה להנהגה הטבעית (שמצד הבריאה), שהיא באופן של "לא ישבותו"19 – בתמידיות, ללא שינוי;

לעומת זאת אור הלבנה, מתחדש בכל חודש (שזהו פירוש המילה "חודש" 45– מלשון חידוש20) – וזה מרמז על הוספה וחידוש בבריאה, ובכללות, הוא הענין של הנהגה ניסית שלמעלה מהטבע.

וזהו ההסבר לכך ש"כל המועדים" נקבעו לפי ימי החודש, משום שעניינם של מועד ויום־טוב הוא – התגלות מיוחדת21 של אלוקות שלמעלה מטבע העולם. ולכן הינם שייכים לימי החודש22, מלשון חידוש.

ג. הנס שבת הגדול – שינוי הטבע עצמו, הקשור בימי השבוע

על פי זה יובן גם, מדוע הנס של "שבת הגדול" – קשור דווקא עם ימי השבוע:

תוכן הנס של שבת הגדול, כפי שרבינו הזקן מבאר בשולחן־ערוך שלו23, הוא: "כשלקחו ישראל פסחיהם באותו שבת נתקבצו בכורי מצרים אצל ישראל ושאלום למה זה הם עושין כך, אמרו להם: זבח פסח הוא לה' שיהרוג בכורי מצרים, הלכו בכוריהם אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש מהם שישלחו את ישראל ולא רצו, ועשו הבכורות עמהם מלחמה והרגו הרבה מהם, וזה שכתוב24: למכה מצרים בבכוריהם".

תיאור זה, אינו משקף ענין החורג מדרכי הטבע: העובדה שבכורי מצרים האמינו לדברי בני ישראל "שיהרוג (השם) בכורי מצרים", אינה פלא כלל – הלוא זה עתה הם ראו כיצד התקיימו כל (האזהרות על) תשע המכות הקודמות25 [אדרבה, היה זה פלא מדוע פרעה לא הקשיב לדבריהם26, דבר שנבע רק מכך אשר "ויחזק27 ה' את לב פרעה"]:

ובמילא, מכיוון שאבותיהם "לא רצו" – הרי גם העובדה ש"עשו הבכורות עמהם מלחמה והרגו הרבה מהם" הייתה תוצאה טבעית25 – מכיוון שנשקפה סכנה לחייהם, לכן הם ערכו מלחמה עם המצרים...

[וגם עבור בני ישראל לא היה בכך נס (גלוי), הצלה וישועה מהגלות; גם לאחר הנס של "למכה מצרים בבכוריהם" הם לא יכלו לצאת מהגלות].

46מה איפוא נפעל על־ידי נס זה? – לא היה כאן ענין של שידוד הטבע, כי אם, שהטבע עצמו28 ישתנה מאליו: תמורת מצב בו טבע המצרים הוא להתנגד לקדושה, באו "בכורי מצרים" (המורים על תוקף29 (הטבע) של מצרים) – ובאופן טבעי ביטלו את מצרים, "למכה מצרים בבכוריהם". ולכן נס זה קשור עם ימי השבוע דווקא – משום שעניינו הוא (לא הוספה וחידוש בדרגה הנעלית מטבע העולם, כי אם) לשנות את הטבע עצמו30.

ולכן נס זה קשור עם קביעות ימי השבוע דווקא31.

ד. נס גדול – דווקא בשינוי הטבע עצמו

עם היות שבנס של שבת הגדול לא היה ענין של שידוד הטבע – אף על פי כן, דווקא נס זה נקרא "נס גדול"32 (ומטעם זה נקראת גם השבת "שבת הגדול"33), וההסבר לכך:

כיצד בא לידי ביטוי באופן בולט הבלי־גבול, "גדול", של הקדוש־ברוך־הוא? – דווקא בפעולה על הטבע עצמו34, עד לשינוי הגורם לכך שבטבע העולם (כפי שהעולם מתנהג לפי גדרי הטבע) יהיה ניכר "כי לעולם חסדו"35.

וכמאמר חכמינו ז"ל36 על הפסוק37 "גדול הוי' ומהולל מאוד בעיר אלקינו" – אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו". ומשמעות הדברים: "הוי'" – שפירושו "היה הווה ויהיה כאחד"38 – 47הוא אופן ההנהגה הניסית שלמעלה מהטבע; "אלקינו" – שם אלקים שהינו בגימטריא "הטבע"39 – הוא שורש ההנהגה הטבעית. ו"אימתי הוא גדול"? – מתי שם הוי' הינו "גדול" – "כשהוא בעיר אלקינו". כלומר:

בהנהגה ניסית הפועלת שידוד וביטול הטבע, לא ניכר כל־כך גדול כיצד "הוי'" הוא "גדול"; דווקא כאשר שם הוי' מתלבש בשם אלקים ומשנה את הנהגת הטבע עצמו, שגם שם יהיה ניכר כיצד "לעולם חסדו" – בכך מתבטא אופן בולט יותר של "גדול" ובלי־גבול40.

וזהו החידוש של "שבת הגדול": סתם "נס" אינו ענין של "גדול" בהבלטה; מתי נעשה ה"נס – גדול", בשעה בה "למכה מצרים בבכוריהם", או אז משתנה הנהגת הטבע עצמו.

הערות

עמוד 44

  1. 1. ראה לקמן הערה 31.
  2. 2. ראה בארוכה ג"כ טושו"ע או"ח סי' תל.
  3. 3. לשון אדה"ז בשולחנו או"ח שם ס"א.
  4. 4. בין הנס דלמכה מצרים בבכוריהם (שהובא בשו"ע אדה"ז שם (ועוד) – וראה לקמן סעיף ג), ובין הנס (שהובא בטור שם. ועוד) שהיו שיניהם קהות על ששוחטין אלקיהן ולא היו רשאין לומר להם דבר.
  5. 5. ומילתא בטעמא – ד' ימי ביקור דקרבן פסח (פסחים צו, א. מכילתא ופרש"י בא יב, ו).
  6. 6. בא יב, ג.
  7. 7. או"ח שם.
  8. 8. ובריבוי ענינים בתורה: א) ישנם יותר מטעם אחד, ב) לא כולם מובאים בכל פעם ופעם.
  9. 9. ראה בארוכה בכ"ז – לקו"ש חי"ב ע' 34 ואילך (ובהערות שם). חי"ז [המתורגם] ע' 63 ואילך. [אלא שבלקו"ש חי"ב שם מבואר בעיקר השלילה – זה שלא נקבע בי' ניסן; ובלקו"ש חי"ז שם נת' השייכות ליום השבת (ע"ש באורך. וראה הנסמן בהערה 8 שם) – וכאן מבוארת השייכות לקביעות מצד ימי השבוע (בכלל)].
  10. 10. דרושי יו"ט של ר"ה בלקו"ת (ר"ה נו, א ואילך), סידור (רמ, ג ואילך). אוה"ת ר"ה (כרך ה ע' ב'קט ואילך. כרך ו ע' ב'תעו ואילך). ועוד.
  11. 11. ר"ה כט, ב.

עמוד 44

  1. 12. ל' הכתוב – תשא לא, יז. ועד"ז יתרו כ, יא.
  2. 13. פרש"י בראשית ב, ב. פרש"י מגילה ט, א ד"ה ויכל. וראה ב"ר פ"י, ט (ובמ"כ שם ד"ה שאנן בשם "חז"ל").
  3. 14. שמו"ר פט"ו, יא.
  4. 15. ראה אוה"ת בא ע' רסח ואילך. לקו"ש [המתורגם] ח"א ע' 231. לקו"ש [המתורגם] חי"ז ע' 165 (ובהנסמן בהערה 45 שם).
  5. 16. וראה אוה"ת בראשית (כב, סע"א ואילך), דרמ"צ (סט, א ואילך) ובכ"מ – שבר"ח מקבלת המלכות מספי' החכמה שלא ע"י ז"א (ששת ימי המעשה) שלכן אינו "יום המעשה".
  6. 17. בהחילוק דימי החודש וימי השבוע – עייג"כ לקו"ש חי"ב ע' 100 ואילך, וש"נ.
  7. 18. בהבא לקמן ראה ג"כ לקו"ש [המתורגם] חי"ז ע' 161.
  8. 19. נח ח, כב.

עמוד 45

  1. 20. ראב"ע בא יב, ב. ועוד.
  2. 21. ראה רד"ה תקעו תרס"א, תרצ"א (בסה"מ קונטרסים ח"א).
  3. 22. ולהעיר מפרש"י בראשית (א, יד) "ולמועדים – על שם העתיד שעתידים ישראל להצטוות על המועדות והם נמנים למולד הלבנה".
  4. 23. או"ח שם. – וע"פ המבואר לקמן בפנים מובן מדוע נקט אדה"ז נס זה, ולא מזכיר אפילו הנס שהובא בטור (ראה הערה 4) – כי הנס שבטור (שלא אמרו לבנ"י דבר על ששחטו אלקיהן) יש בו: א) הצלת ישראל, ב) באופן נסי (ראה כלבו סי' מז). – וראה עוד ביאור בלקו"ש חי"ב ע' 34 הערה 7. חי"ז [המתורגם] ע' 67 ואילך.
  5. 24. תהלים קלו, י. וראה מדרש תהלים שם. רש"י ומצו"ד שם.
  6. 25. וראה מדרש תהלים שם,
  7. 26. ראה גם בא י, ז.
  8. 27. בא יא, ט. ועוד.

עמוד 46

  1. 28. ואינו אפילו כהנס דפורים, דאף שגם שם הי' הנס מלובש בטבע, מ"מ. הרי שם "נראה בחוש שכל הסיבות היו רק למעלה מהטבע" (תו"א מג"א צג, ריש ע"ד. ק, א). משא"כ בנדו"ד שלכאורה לא הי' ניכר שום ענין שלמעלה מהטבע.
  2. 29. ראה ת"א ויחי מט, ג.
  3. 30. ואולי י"ל שלכן לא תקנו מנהגים מיוחדים כו' לזכרון הנס (לבד המנהג דאמירת עבדים היינו כו' – שו"ע אדה"ז שם ס"ב) כ"א רק שקורין אותו שבת הגדול – כי עבודת בנ"י שייכת להמשכת אלקות שלמעלה מטבע העולם, והחידוש דשבת הגדול הו"ע שבטבע העולם עצמו.
  4. 31. אלא ששייך ג"כ לימי החודש – שהרי שבת הגדול הוא השבת שקודם ט"ו ניסן – כי זהו"ע של נס (ובפרט – "נס גדול"), אלא שהנס הוא בזה שהטבע עצמו משתנה. ועפ"ז מובן העילוי כאשר שבת הגדול חל ביו"ד ניסן – בקביעות שנה זו (תשמ"ו) – שמתאים גם מצד ימי החודש, שאז ענין זה (ה"נס" שבשינוי הטבע) הוא באופן גלוי יותר.
  5. 32. ע"ד חנוכה אשר "נס גדול הי' שם" (כדאמרי אינשי בטעם המנהג שבסביבון חרוחות האותיות נ' ג' ה' ש'). ואכ"מ.
  6. 33. ראה לקו"ש חי"ב ע' 33 והערה 5, 6. חי"ז [המתורגם] ע' 62 והערה 5, 6.
  7. 34. ראה עד"ו לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 399 בנוגע המעלה שב"תשועות" (דוקא) דימי חנוכה, שדוקא הן גורמות "להודות כו' לשמך הגדול".
  8. 35. בסיום הכתוב ד"למכה מצרים בבכוריהם". – וידוע הפי' בזה. דחסדו של הקב"ה נמשך "לעולם" – ב(טבע ה)עולם גופא. וראה סד"ה לעושה נפלאות תש"ד.
  9. 36. כ"ה בכ"מ. וראה זח"ג ה, א. זח"ב רלה, א. ז"ח תשא (מד, א). שם חקת (נא, ריש ע"ד).
  10. 37. תהלים מח, ב.
  11. 38. רע"מ פינחס (רנז, סע"ב). טושו"ע או"ח ס"ה. שער היחוד והאמונה פ"ז (פב, א).

עמוד 47

  1. 39. פרדס שי"ב פ"ב. תניא שם רפ"ו. ובשל"ה (פט, א) משמע קצת שכ"ה בזהר. (משיחת שבת הגדול תשמ"ג)
  2. 40. להעיר מלקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 164.

מצוטט ב־8 עמודים

לקוטי שיחות 3
  1. כרך לז ‹ שבת הגדול ‹ שבת הגדול ‹ 11 לקו"ש חכ"ז ע' 44
  2. כרך לז ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחת יום ועש"ק ערב פסח ה'תנש"א ‹ 110 לקו"ש חכ"ז ע' 44
  3. כרך יז ‹ שה"ג ‹ שיחה א ‹ 58 לקו"ש חכ"ז ע' 44
תורת מנחם 3
  1. לט - שנת תשכ"ד - חלק שני ‹ בס"ד. ש"פ ויקרא, פ' החודש, ר"ח ניסן (מאמר ב), ה'תשכ"ד לקו"ש חכ"ז ע' 45
  2. ס - שנת תש"ל - חלק שלישי ‹ שיחת ש"פ מצורע, שבת הגדול, י"ב ניסן, ה'תש"ל לקו"ש חכ"ז ע' 45
  3. סד - שנת תשל"א - חלק שלישי ‹ ש"פ צו, שבת הגדול, ח' ניסן, ה'תשל"א לקו"ש חכ"ז ע' 46
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
  1. אורח חיים חלק ג ‹ הלכות פסח: ‹ תל מנהג שבת הגדול ובו ג' סעיפים: ‹ א לקו"ש חכ"ז ע' 44
שוע"ר עם ביאור דברי שלום ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
  1. הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) ‹ תל מנהג שבת הגדול לקו"ש חכ"ז ע' 44