ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כז שה"ג שיחה א

46

קובץ ה-PDF השיחה כולה מצוטט בעמוד אחד חיפוש חדש

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

מה איפוא נפעל על־ידי נס זה? – לא היה כאן ענין של שידוד הטבע, כי אם, שהטבע עצמו²⁸ ישתנה מאליו: תמורת מצב בו טבע המצרים הוא להתנגד לקדושה, באו "בכורי מצרים" (המורים על תוקף²⁹ (הטבע) של מצרים) – ובאופן טבעי ביטלו את מצרים, "למכה מצרים בבכוריהם". ולכן נס זה קשור עם ימי השבוע דווקא – משום שעניינו הוא (לא הוספה וחידוש בדרגה הנעלית מטבע העולם, כי אם) לשנות את הטבע עצמו³⁰.

ולכן נס זה קשור עם קביעות ימי השבוע דווקא³¹.

ד. נס גדול – דווקא בשינוי הטבע עצמו

עם היות שבנס של שבת הגדול לא היה ענין של שידוד הטבע – אף על פי כן, דווקא נס זה נקרא "נס גדול"³² (ומטעם זה נקראת גם השבת "שבת הגדול"³³), וההסבר לכך:

כיצד בא לידי ביטוי באופן בולט הבלי־גבול, "גדול", של הקדוש־ברוך־הוא? – דווקא בפעולה על הטבע עצמו³⁴, עד לשינוי הגורם לכך שבטבע העולם (כפי שהעולם מתנהג לפי גדרי הטבע) יהיה ניכר "כי לעולם חסדו"³⁵.

וכמאמר חכמינו ז"ל³⁶ על הפסוק³⁷ "גדול הוי' ומהולל מאוד בעיר אלקינו" – אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו". ומשמעות הדברים: "הוי'" – שפירושו "היה הווה ויהיה כאחד"³⁸ –

הערות

28. ואינו אפילו כהנס דפורים, דאף שגם שם הי' הנס מלובש בטבע, מ"מ. הרי שם "נראה בחוש שכל הסיבות היו רק למעלה מהטבע" (תו"א מג"א צג, ריש ע"ד. ק, א). משא"כ בנדו"ד שלכאורה לא הי' ניכר שום ענין שלמעלה מהטבע.
29. ראה ת"א ויחי מט, ג.
30. ואולי י"ל שלכן לא תקנו מנהגים מיוחדים כו' לזכרון הנס (לבד המנהג דאמירת עבדים היינו כו' – שו"ע אדה"ז שם ס"ב) כ"א רק שקורין אותו שבת הגדול – כי עבודת בנ"י שייכת להמשכת אלקות שלמעלה מטבע העולם, והחידוש דשבת הגדול הו"ע שבטבע העולם עצמו.
31. אלא ששייך ג"כ לימי החודש – שהרי שבת הגדול הוא השבת שקודם ט"ו ניסן – כי זהו"ע של נס (ובפרט – "נס גדול"), אלא שהנס הוא בזה שהטבע עצמו משתנה. ועפ"ז מובן העילוי כאשר שבת הגדול חל ביו"ד ניסן – בקביעות שנה זו (תשמ"ו) – שמתאים גם מצד ימי החודש, שאז ענין זה (ה"נס" שבשינוי הטבע) הוא באופן גלוי יותר.
32. ע"ד חנוכה אשר "נס גדול הי' שם" (כדאמרי אינשי בטעם המנהג שבסביבון חרוחות האותיות נ' ג' ה' ש'). ואכ"מ.
33. ראה לקו"ש חי"ב ע' 33 והערה 5, 6. חי"ז [המתורגם] ע' 62 והערה 5, 6.
34. ראה עד"ו לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 399 בנוגע המעלה שב"תשועות" (דוקא) דימי חנוכה, שדוקא הן גורמות "להודות כו' לשמך הגדול".
35. בסיום הכתוב ד"למכה מצרים בבכוריהם". – וידוע הפי' בזה. דחסדו של הקב"ה נמשך "לעולם" – ב(טבע ה)עולם גופא. וראה סד"ה לעושה נפלאות תש"ד.
36. כ"ה בכ"מ. וראה זח"ג ה, א. זח"ב רלה, א. ז"ח תשא (מד, א). שם חקת (נא, ריש ע"ד).
37. תהלים מח, ב.
38. רע"מ פינחס (רנז, סע"ב). טושו"ע או"ח ס"ה. שער היחוד והאמונה פ"ז (פב, א).

מצוטט בעמוד אחד

תורת מנחם 1

סד - שנת תשל"א - חלק שלישי ‹ ש"פ צו, שבת הגדול, ח' ניסן, ה'תשל"א לקו"ש חכ"ז ע' 46

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.