44
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
א. מדוע נקבע זכרון נס שבת הגדול – ליום
בשבוע ולא בחודש?
בנוגע לשבת הגדול, שנקבע לזכר הנס שהתרחש לפני יציאת מצרים, ביום העשירי בניסן, שחל אז ביום השבת (וכקביעות שנה זו1, תשמ"ו) – ידועה השאלה2:
מדוע נקבע זכרון יום זה ליום בשבוע – שבת, ולא ליום בחודש (עשירי בניסן) "כדרך שנקבעו כל המועדים"3?
ואדרבה: הרי הנס של שבת הגדול4 היה קשור עם לקיחת השה לקרבן פסח, לקיחה שנקבעה בציווי השם ליום בחודש5, כמפורש בפסוק6: "בעשור לחודש הזה ויקחו גו'" – ואם כן, קביעות יום זכרון נס זה בוודאי הייתה צריכה להיות קשורה עם היום בחודש – עוד יותר מאשר קביעות כל המועדים?
רבינו הזקן בשולחן־ערוך שלו7 מביא את התירוץ של ה'מגן אברהם'7: "לפי שבעשרה בניסן מתה מרים וקבעו בו תענית כשחל בחול".
אך מכיוון שכל ענייני התורה הם בתכלית הדיוק, מסתבר לומר, שזה שקבעו את זכרון הנס ליום בשבוע – ושינו מ"דרך שנקבעו כל המועדים" – הוא לא רק8 מצד ענין צדדי9, אלא גם משום שלנס של יום זה, יש שייכות פנימית לימי השבוע יותר מאשר לימי החודש.
[ובדומה למבואר10 אודות "יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת" בו "אין תוקעין" בשופר (במדינה, מחוץ למקדש) משום "גזירה דרבה"11 (=גזירתו של רבה, מחשש לטלטול השופר ברשות הרבים) – שהטעם
הערות
- 1. ראה לקמן הערה 31.
- 2. ראה בארוכה ג"כ טושו"ע או"ח סי' תל.
- 3. לשון אדה"ז בשולחנו או"ח שם ס"א.
- 4. בין הנס דלמכה מצרים בבכוריהם (שהובא בשו"ע אדה"ז שם (ועוד) – וראה לקמן סעיף ג), ובין הנס (שהובא בטור שם. ועוד) שהיו שיניהם קהות על ששוחטין אלקיהן ולא היו רשאין לומר להם דבר.
- 5. ומילתא בטעמא – ד' ימי ביקור דקרבן פסח (פסחים צו, א. מכילתא ופרש"י בא יב, ו).
- 6. בא יב, ג.
- 7. או"ח שם.
- 8. ובריבוי ענינים בתורה: א) ישנם יותר מטעם אחד, ב) לא כולם מובאים בכל פעם ופעם.
- 9. ראה בארוכה בכ"ז – לקו"ש חי"ב ע' 34 ואילך (ובהערות שם). חי"ז [המתורגם] ע' 63 ואילך. [אלא שבלקו"ש חי"ב שם מבואר בעיקר השלילה – זה שלא נקבע בי' ניסן; ובלקו"ש חי"ז שם נת' השייכות ליום השבת (ע"ש באורך. וראה הנסמן בהערה 8 שם) – וכאן מבוארת השייכות לקביעות מצד ימי השבוע (בכלל)].
- 10. דרושי יו"ט של ר"ה בלקו"ת (ר"ה נו, א ואילך), סידור (רמ, ג ואילך). אוה"ת ר"ה (כרך ה ע' ב'קט ואילך. כרך ו ע' ב'תעו ואילך). ועוד.
- 11. ר"ה כט, ב.
שולחן ערוך, אורח חיים ת״ל - הטקסט מספריא
שַׁבָּת שֶׁלִפְנֵי הַפֶסַח קוֹרִין אוֹתוֹ שַׁבָּת הַגָּדוֹל, מִפְנֵי הַנֵּס שֶׁנַּעשָׂה בּוֹ. הַגָּה: וְהַמִּנְהָג לוֹמַר בְּמִנְחָה הַהַגָּדָה, מִתְּחִלַּת עֲבָדִים הָיִינוּ עַד לְכַפֵּר עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ; וּפוֹסְקִים לוֹמַר בָּרְכִי נַפְשִׁי (מִנְהָגִים).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

