ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יז שה"ג שיחה א

58

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ב. קביעת זכרון הנס בשבת טעונה הסבר

גם קביעת זכרון הנס לדורות לפי היום בשבוע – בשבת, ולא לפי התאריך בחודש, כנס של יציאת מצרים וכדומה, טעונה הסבר: אדמו"ר הזקן מסביר שם את הטעם לכך "ולמה לא קבעוהו בעשירי לחדש סתם בין שחל בשבת בין שחל בחול כדרך שנקבעו כל המועדים לפי שבעשרה בניסן מתה מרים וקבעו בו תענית כשחל בחול...", אך בכל זאת, כל הענינים בתורה מדוייקים לחלוטין, והכרחי לומר, שבנוסף לטעם השלילי ("למה לא קבעוהו בעשירי") ישנו גם טעם חיובי⁸ לכך שקבעו את הזכרון לדורות דוקא לשבת. זאת אומרת, שלמשמעות הנס יש קשר מיוחד לשבת.

דבר זה הוא הכרחי גם מפני שציווי הקדוש־ברוך־הוא "ויקחו להם איש שה לבית אבות..." היה צריך להיעשות דוקא בשבת, למרות שהוא כרוך בקנין ובמשא־ומתן⁹, טלטול בעלי־חיים¹⁰, הוצאה מרשות לרשות, בקור ממום, ועוד פעולות הסותרות את שביתת ומנוחת השבת¹¹.

כי למרות שהיה זה לפני הציווי על שמירת שבת, הרי האבות קיימו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה¹², ומובן מכך, שגם בניהם שמרו על מצוות התורה, ובכללן על שמירת שבת, אף לפני מרה ומתן־תורה¹³, ובנוסף לכך מפורש במדרשי חז"ל¹⁴, שכבר באמצע תקופת השעבוד במצרים, שכנע משה את פרעה שיום השבת יהיה יום מנוחה לישראל, ללא עבודה.

ואם בלי להתחשב בכך קבע הקדוש־

הערות

8. ראה לבוש שם בסופו. ובפרישה (בסי' תל"א השייך לסי' ת"ל) לטור שם. ובהנסמן לקמן הערה 10. – וראה לקו"ש חכ"ז ע' 44 ואילך.
9. ראה מכילתא עה"פ פסחים (צו, א): מקחו מבעשור. ראב"ע בא יב, ג. רא"ם בפרש"י שם. וראה מכילתא ופרש"י שם, כא: משכו מי שיש לו וכו' מי שאין לו יקח מן השוק (ועד שלמדין מהכתוב דבהמה דקה נקנית במשיכה – מכילתא שם. ירושלמי קדושין פ"א ה"ד). וראה פסחים צא, ב. ובפרש"י שם ד"ה איש זוכה.
10. ראה לבוש בסופו – הובא בפרישה פר"ח ופמ"ג (משב"ז) שם (דהוה מוקצה). ועוד. והפרישה עצמו כ' מצד קשר בשבת (וכ"ה באליהו זוטא ללבוש שם). ובח"ש (למהרש"ק) שם הקשה דאין מקדישים בשבת.
11. בנוגע לקנין ומ"מ – ראה רמב"ם הל' שבת פכ"ג הי"ב ואילך. ובסוף הל' מכירה. טושו"ע חו"מ סו"ס רל"ה. שו"ע אדה"ז הל' שבת סי' ש"ו ס"ד. ט"ו. סי' שלט ס"ה (ובכ"מ). בנוגע לטלטול בע"ח – ראה טושו"ע (ואדמוה"ז) או"ח סי' ש"ח סל"ט (ע"ח). ואף שהאיסור הוא רק מדרבנן כו', הרי בקיימו כל התורה כולה (כדלקמן בפנים) נכללו גם מצות דרבנן (וכמובא בנוגע להאבות) – וכמ"ש בפמ"ג (משב"ז) לסי' ת"ל. ובח"ש (למהרש"ק) לשו"ע שם. נוסף לזה (בנוגע למו"מ) לכמה דעות (באופן כבנדו"ד) הוא מדאורייתא – ראה המובא בשד"ח (כרך ט) שו"ת דברי חכמים ספ"א. וע"פ מ"ש בשו"ת חת"ס חו"מ סי' קצה (הובא בשד"ח שם) דכאשר יושב בחנות ומוכר ולוקח כו' דרך קבע הרי זה איסור מדאורייתא – הרי בנדו"ד, שהיו מצווים מר"ח ואילך בפרסום ל"כל עדת ישראל" "ויקחו גו'" וכו', הרי"ז כאזיל לחינגא (שד"ח שם) והי' בזה איסור מה"ת. ובפרט דמצותי' אחשבי' (ע"ד פרש"י ביצה כז, ב (במשנה). וראה צפע"נ כללים מע' איסורו חישובו).
12. קדושין פב, א. יומא כח, ב. וראה פרש"י תולדות כו, ה (בנוגע לאברהם). שם כז, ג. כז, ט (בנוגע ליצחק). וישלח לב, ה (בנוגע ליעקב).
13. ראה פמ"ג וח"ש שבהערה 11. וראה לקו"ש ח"ה ע' 266 ואילך.
14. ראה שמו"ר פ"א, כח, פ"ה, יח. וש"נ. הובא גם בלבוש שם. ובכ"מ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 8 עמודים.