266
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ג. רש"י מיישב בפירושו שני קשיים
ההסבר לכך הוא:
במלים "וכל בנותיו", שאותן מבאר רש"י, יש שני קשיים: (א) משמעות המלים עצמן, שהרי ליעקב היתה רק בת אחת (או שתים16), ואף לפי "ורבותינו דרשו" היו לו רק שתי בנות (או שלש16), וכיצד מתאים הביטוי "וכל בנותיו", שמבטא כמות גדולה יותר17? (ב) מדוע מוזכרות רק "כל בנותיו", ואין מסופר על כלותיו, אשר בודאי גם הן באו לנחמו18?
רש"י מיישב בפירושו שני קשיים אלו: א) "אחיות תאומות נולדו עם כל שבט ושבט" – ובכך מבואר הביטוי "וכל בנותיו"; ב) "ונשאום" – ובכך מובן מדוע מוזכרות רק "בנותיו" (בנוסף ל"בניו") ולא חתניו19 וכלותיו.
רש"י אינו מוסיף פירוש שני מפני הקושי בענין הראשון (על כך שאין מוצאים רמז לתאומות של השבטים כבתאומות של קין והבל) – שהרי קושי זה אינו כה גדול עד כדי ביאור המלה "בנותיו" שלא כפשוטה, כבפירוש השני – אלא מפני הקושי בענין השני, של "ונשאום":
הרי ידוע20, שהאבות קיימו את כל מצוות התורה, על אף שלא נצטוו על כך. וכיון שעל אברהם נאמר21 "למען
הערות
- 16. ראה לעיל הערה 9.
- 17. בראב"ע שם ש"וכל בנותיו" הוא בתו ובת בנו (סרח בת אשר). אבל (א) לפי פרש"י בפ' פנחס (כו, מו) שסרח היתה קיימת בשנת הארבעים ליצי"מ (ולפי פרש"י ש"ב (כ, יט) מ"מדרש אגדה" – גם בימי דוד ויואב), מסתבר לאחר את לידתה ככל האפשרי ולומר שנולדה בסמיכות להכניסה למצרים. (ב) אפילו אם נאמר שנולדה כמה שנים לפני מכירת יוסף (באופן שהיתה שייכת כבר לנחם), ואז מוכרח שב"בנותיו" נכללת גם היא (ראה בהערה שלאח"ז), הרי עיקר פי' "בנותיו" הוא בנותיו ממש (ולהעיר מפ' ויגש מו, ז: בנותיו ובנות בניו), ולכן אינו מסתבר שהלשון "וכל בנותיו" (שני ריבויים) הוא מפני שסרח נכללת ב"בנותיו" ואשר זהו רק בדרך טפל.
- 18. ומה שלא מסופר בתורה שגם בני בניו באו לנחמו – י"ל לפי שנכללים ב"בניו", דהרי בני בנים הרי הם כבנים (רש"י וירא כ, יב) (נוסף על שאפ"ל שעדיין קטנים היו).
- 19. ועפי"ז מובן מ"ש רש"י (בדברי ר"נ) "לחתנו בנו" – דלכאורה מיותר – בכדי לתרץ מדוע לא נאמר שגם חתניו באו לנחמו. אלא שמ"מ מעתיק רש"י רק התיבות "וכל בנותיו" ולא גם "כל בניו" – כי כל הקושיא (מדוע לא נזכרו בכתוב גם חתניו) הוא דוקא לאחרי שרש"י מחדש "אחיות תאומות נולדו כו'". ומכיון שגם ר"נ אינו חולק ע"ז (וחולק רק על "ונשאום")*, לכן הוצרך להוסיף "לחתנו בנו" (דמרווח יותר לומר שעכ"פ המבוגרות נישאו).
- 20. ראה רש"י תולדות כו, ה (בנוגע לאברהם (וראה גם וירא יט, ג בנוגע ללוט – וראה שם סוף פסוק א')). שם, יב; כז, ג, ט (בנוגע ליצחק). וישלח לב, ה (בנוגע ליעקב).
- 21. וירא יח, יט.
- . ועפ"י מ"ש לקמן הערה 38, שר"נ חולק גם על "אחיות תאומות נולדו" – י"ל שמה שהוזקק להוסיף "לחתנו בנו" הוא בכדי לתרץ למה לא נזכר בכתוב בעלה של דינה (שלשיטת ר"נ – אינה "הכנענית" אם שאול, וכדלעיל הערה 5 בסופה. וראה ג"כ לקמן הערה אכלו את הבשר, לפי שחשבו שהוא נבילה (ואין להוכיח שהשבטים אכלו בשר בסעודה זו ממ"ש בתרגום אונקלוס (מג, לב), הובא בפירש"י: "ארי בעירא דמצראי דחלין לי'** עבראי אכלין"
- 34. , וכן בעלה של התאומה דשמעון (ובנימין). אלא שמ"מ מעתיק רש"י רק "כל בנותיו" ולא "כל בניו" – כי אין הכרח שאז נישאו כבר [ובפרט שלדעת ר"נ היו רק ב' מבוגרות (דינה והתאומה דשמעון, משא"כ התאומות דבנימין היו אז רק בנות ט' שנים לערך)] עד כדי להקשות קושיא בכתוב – (משא"כ כשמתיישב דרך אגב דכלותיו).
רש"י על במדבר כ״ו:מ״ו - הטקסט מספריא
ושם בת אשר שרח. לְפִי שֶׁהָיְתָה קַיֶּמֶת בְּחַיֶּיהָ מְנָאָהּ כָּאן (סדר עולם):
ושם בת אשר שרח AND THE NAME OF THE DAUGHTER OF ASHER WAS SERAH — Because she still remained alive after all these long years (Sotah 13a) it exceptionally mentions her here (Seder Olam 9).
רש"י על שמואל ב כ׳:י״ט - הטקסט מספריא
אָנֹכִי שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל. אֲנִי מִבְּנֵי הָעִיר, שֶׁשְּׁלֵמִים וְנֶאֱמָנִים לְיִשְׂרָאֵל וְלַמֶּלֶךְ וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (בראשית רבה צד ט, ובילקוט שמעוני כא): סֶרַח בַּת אָשֵׁר הָיְתָה, אֲנִי הִשְׁלַמְתִּי נֶאֱמָן לְנֶאֱמָן, עַל יָדִי נִגְלָה אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף לְמֹשֶׁה, אֲנִי הִגַּדְתִּי לְיַעֲקֹב כִּי יוֹסֵף חַי:
רש"י על בראשית כ״ו:ה׳ - הטקסט מספריא
שמע אברהם בקולי. כְּשֶׁנִּסִּיתִי אוֹתוֹ:
וישמר משמרתי. גְּזֵרוֹת לְהַרְחָקָה עַל הָאַזְהָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, כְּגוֹן שְׁנִיּוֹת לָעֲרָיוֹת וּשְׁבוּת לַשַּׁבָּת (יבמות כ"א):
מצותי. דְּבָרִים שֶׁאִלּוּ לֹא נִכְתְּבוּ רְאוּיִן הֵם לְהִצְטַוּוֹת, כְּגוֹן גֶּזֶל וּשְׁפִיכוּת דָּמִים:
חקותי. דְּבָרִים שֶׁיֵּצֶר הָרָע וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מְשִׁיבִין עֲלֵיהֶם, כְּגוֹן אֲכִילַת חֲזִיר וּלְבִישַׁת שַׁעַטְנֵז, שֶׁאֵין טַעַם בַּדָּבָר, אֶלָּא גְּזֵרַת הַמֶּלֶךְ וְחֻקּוֹתָיו עַל עֲבָדָיו:
ותורתי. לְהָבִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (בראשית רבה):
שמע אברהם בקלי ABRAHAM HEARKENED TO MY VOICE when I put him to the test.
וישמר משמרתי AND KEPT MY CHARGE — This refers to precautionary measures which are intended to make us avoid the infringement of Biblical prohibitions: such are the Rabbinical inhibition of marriage between relatives in the second degree and the Rabbinical regulations regarding not doing certain acts on the Sabbath (cf. Yevamot 21a).
מצותי MY COMMANDMENTS — those matters which, had they not been written in the Torah, we would nevertheless hold that they are fitting matters to be the subject of a commandment, such as robbery and murder (cf. Yoma 67b).
חקותי MY ORDINANCES — matters which our evil inclination and the heathen nations argue against the necessity of prohibiting, such as the eating of swine’s flesh and the wearing of garments made of a mixture of wool and linen — things for which there are no apparent reasons but which are the King’s decrees and enactments imposed on His subjects (Yoma 67b).
ותורתי AND MY LAWS — The plural serves to include with the written Law also the Oral Law which prescribes commands that are an ancient institution given by God to Moses from Sinai (cf. Genesis Rabbah 64:4).
תרגום אונקלוס על בראשית מ״ג:ל״ב - הטקסט מספריא
וְשַׁוִּיאוּ לֵיהּ בִּלְחוֹדוֹהִי וּלְהוֹן בִּלְחוֹדֵיהוֹן וּלְמִצְרָאֵי דְּאָכְלִין עִמֵּיהּ בִּלְחוֹדֵיהוֹן אֲרֵי לָא יָכְלִין מִצְרָאֵי לְמֵיכַל עִם עִבְרָאֵי לַחְמָא אֲרֵי בְעִירָא דְּמִצְרָאֵי דָחֲלִין לֵיהּ עִבְרָאֵי אָכְלִין:
מצוטט ב־3 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך יז ‹ שה"ג ‹ שיחה א ‹ 58 לקו"ש ח"ה ע' 266
תורת מנחם 2
- נא - שנת תשכ"ח - חלק ראשון ‹ שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשכ"ח לקו"ש ח"ה ע' 266
- עא - שנת תשל"ג - חלק שני ‹ ש"פ יתרו, מבה"ח אדר ראשון, ה'תשל"ג לקו"ש ח"ה ע' 266
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.