267

הערות

1. 22.
2. 23.
3. 24.
4. 25.
5. ***. יתרה מזו י"ל, שבאם היו מצווים על איסור נבילה, הרי גם באם הי' הבשר זבוח כדין – לפי' תיב"ע דאשר על ביתו זהו מנשה – (אבל אין להוכיח שהי' כן ממה שנאמר "כי אתי יאכלו" שיוסף אמר שיאכל מטבח זה – כי פשטות הכתוב (מג, טז) הוא דאשר על ביתו נצטווה ענין חדש, השייך להאנשים גו' ולא הרגיל ושייך ל"אתי" – יוסף), מכיון שהשבטים חשבו שהוא נבילה צריכים סליחה (ראה נזיר כג, א: מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר כו'. והוא גם פשוטו של מקרא – כפרש"י מטות ל, ו: "במה הכתוב מדבר כו'"), א"כ יש בזה איסור דלפני עוור. רש"י שופטים כ, יח. וראה גו"א וישב לח, ב). וכן מוכרח מפרש"י ח"ש (כד, ח): "וקח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא" אף שאמוריים היו (לך יד, יג).
6. . בחולין צא, א: פרע להן בית השחיטה. אבל ממה שרש"י אינו מביא פירוש זה (אפי' לדעת ר"נ), מוכח ש(אין זה פשוטו של מקרא וגם) לא נזהרו בזה. ומה שלא פירש רש"י "והכן – טול גיד הנשה בפניהם" (כבחולין שם) – אף ש"לא יאכלו בנ"י את גיד הנשה" (וישלח לב, לג) – כי זה יכול כאו"א ליטול בעת אכילתו. ע"ד המדרש וכו' האם גם השבטים קיימו כל התורה כולה – ראה פרשת דרכים (בתחלתו). בית האוצר (בתחלתו). וש"נ. ועוד.
7. . ואע"פ ד"דחלין לי'", בכל זה אמר יוסף ל"אשר על ביתו" וטבוח טבח, כי היו גם בהמות דלא דחלין לי' [ראה רש"י וישב לז, לו: "שוחטי בהמות המלך". וממ"ש רש"י ויגש מז, ו: "על צאן שלי" מוכח שאפי' בצאן היו כאלו דלא דחלין לי', להשבטים לא הסירו כו'], ליכא האיסור (ע"ד מ"ש ומ"ש (ויגש מו, לד) "כי תועבת מצרים כל רעה צאן", בהכרח לפרש שהוא לפי שהשבטים היו רועים כל צאן – גם דדחלין לי'. וראה פרש"י בא (יא, סוף פסוק ה') שעבדו רק לבכור (ואף ששם נאמר "וכל בכור בהמה" – כן הוא בכל המינים וגם ב"צאן". וראה רש"י בראשית ד, כ: לרועי בהמות... מרעה צאנו). – ואכמ"ל בזה].