ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך טז בא שיחה ב

103

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

– צריך להיות, ששחיטה הפסח ואכילתו הן "מצוה אחת". ומדוע מחלק זאת הרמב"ם לשתי מצוות שונות?

יותר מכך: גם לפי הדיעות¹⁰, שאכילת הפסח אינה מעכבת את ההקרבה, הרי מהותה ומטרתה של מצות הקרבת הפסח קשורה לאכילתו, כי פסח "לא בא מתחילתו אלא לאכילה"¹¹ – ולכן "הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה"¹¹, כי "משנצטוה עיקר פסח לאכילה נצטוה"¹² – ומדוע לא חוברו שני הדברים למצוה אחת?

משיב על כך רבי אברהם בן הרמב"ם¹³, שהחלוקה לשתי מצוות היא מפני שהשחיטה קשורה למועד אחד, והאכילה – למועד אחר: מצות השחיטה היא ביום ארבעה עשר, ומצות האכילה היא בליל חמשה עשר¹⁴. וטעם נוסף לשוני ולחלוקה ביניהם: שחיטת הפסח היא "מצוה שיש בה כרת", ואילו אכילתו זהה למצוות עשה אחרות, שהעונש עליהן איננו כרת: אם אדם הקריב את קרבן פסח במועדו, אך לא אכלו בליל ט"ו, הוא קיים את מצות שחיטת הפסח, והוא פטור מכרת¹⁵, ואף אינו צריך להביא קרבן פסח שני¹⁶.

ב. תשובת רבי אברהם בן הרמב"ם טעונה ביאור

אך עדיין אין הדבר ברור: לפי רבי אברהם בן הרמב"ם מוסבר שלדעת הרמב"ם אין אכילת הפסח בפועל מעכבת את קיום המצוה, אך כיון

הערות

10. ר"נ ור"י בפסחים שם ואילך.
11. משנה פסחים עו, ב.
12. פרש"י שם. ובפרש"י שם (עח, ב. במשנה): דעיקר פסח לאכילת אדם קאתי. ול' הרמב"ם שם: שאין הפסח בא אלא לאכילה.
13. בספר מעשה נסים שם.
14. ועיין ביראים סי' תה (בהשלם – סי' תטו) שמדגיש שזמנם אינם שווין. וכ' המפרשים (ברית משהלסמ"גשם.ועוד)שכווןלתרץקושיאזו(וראה תועפות ראם שם. ועוד).
15. וכןמבוארמלשוןהרמב"םשבמ"ענה,ובהל' ק"פ ה"ב כ' דין כרת בפסח, ומי שעובר על ציווי זה ולא יקריבוהו בזמנו כו'. משא"כ במ"ע נו, וברפ"ח שם. וכן מוכח מכ"מ בדברי הרמב"ם.
16. ולפי"ז צ"ל שס"ל שהדין שנמנו עליו וחזרו אחרים ונמנו – זה שאחרונים שלא נמצא בו כזית לכ"א אינןאוכליםכו'הוא דיןבשחיטתו,היינו דאם בעת שחיטתו אינם ראויים לאכול בו כזית* לא חל מתחילה המינוי שלהם (דאין שוחטין אלא למנויו – רמב"ם שם רפ"ב). וגם הדין שבפ"ד ה"ב שם, בנטמא בשר הפסח דאם זרק לא הורצה הוא לפי שנוסף על דעת ר' נתן (אליבא דרב) שם דבעינן שיהי'גברידחזילאכילהבשעתשחיטהוזריקה,ס"ל להרמב"ם (אליבא דרבנן שם) דבעינן שגם הבשר יהי' חזי לאכילה, אבל האכילה בפועל לא מעכבא. וכ"כ גם בלחם משנהשםפ"גה"ד. וראה צפע"נהל' מתנות עניים פ"ב הי"א (לז, ב). ולפי"ז צ"ל, או שר"ד הבבלי לא ס"ל כן בפירוש דברי (רבנן ו)הרמב"ם, וכמו שהאריך בזה בביאור הרי"פ פערלא בסהמ"צ לרס"ג מ"ע מז (שלדעתו הר"ד הבבלי ורש"י והר"י, ס"ל דאכילת פסח מעכבא, ואם לא הי' אנוס בזה גם חייב כרת), או שס"ל דגם עיכוב בזה (שבפועל אין מעכב) מורה שהיא מצוה אחת (כדלקמן בפנים).
. וכידוע דעת הרמב"ם (שם פ"ב ה"ג) דאם אין כ"א יכול לאכול כזית אין שוחטין ולא כדעת רש"י פסחים צא, א (במשנה): לאכול כזית בין כולם. כהובא בכ"מ שם.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 8 עמודים.