102
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
א. השאלה לגבי מניית קרבן פסח כשתי מצוות, והתשובה לכך
בפרשתנו, בציוויו של הקדוש־ברוך־הוא למשה רבינו על קרבן פסח, נאמר1: "בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית", ובהמשך נאמר2: "והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש הזה ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערביים... ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו".
בספר המצוות מונה הרמב"ם את מצות קרבן פסח כשתי מצוות3: המצוה האחת – "לשחוט שה הפסח ביום ארבעה עשר בניסן בין הערביים והוא אמרו יתעלה ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערביים"4, והשניה – בא ב
"לאכול כבש הפסח בליל חמשה עשר
מניסן בתנאיו הנזכרים... והוא אמרו
ואכלו את הבשר בלילה הזה...".
על כך נשאלת השאלה5: הרמב"ם
בעצמו קבע את הכלל6 ש"כל מה
שבא לחכמים בו מאמר כי הענין פלוני
ופלוני מעכבין זה את זה, הדבר ברור
כי הוא מצוה אחת... וכן כל אשר
יתבאר לך כי התכלית המבוקש לא
יגיע בחלק אחד מאלו החלקים, אז גם
כן הדבר ברור כי קבוצם הוא הענין
אשר ימנה"7. אם כך, כיון שלגבי קרבן
פסח פוסק הרמב"ם שללא אכילת הפסח
לא ייתכן קיום מצות קרבן פסח – "נמנו
עליו (על קרבן פסח אשר "אינו נאכל
אלא למנויו"8) וחזרו אחרים ונמנו
עליו, ראשונים שיש להם כזית אוכלים
ופטורים מעשות פסח שני, ואחרונים
שרבו עד שלא נמצא בו כזית לכל אחד
אינן אוכלין וחייבים לעשות פסח שני"9
הערות
- 1. יב, ג.
- 2. שם, ו. ח.
- 3. מ"ע נה־נו. וכ"ה בחינוך מצוה ה־ו. וכן מנו כלמוניהמצות(מלבדהרס"ג–לדעתהרי"פפערלא מ"ע מז). – בהבא לקמן עייג"כ צל"ח לפסחים (על אתר כמסומןלקמן)וכןבשיטהמקובצת(להרר"יגרשוני).
- 4. בסהמ"צ שלפנינו ליתא התיבות "והוא אמרו .. ושחטו כו'"* אבל כ"ה בהוצאת העליר וקאפאח (וכןהובאבהמקורבל'ערבי).וכןמסתברשהריבכל המצות הביא הרמב"ם המקור מהכתוב. וכן הביאו במנין המצות שבראש ספר היד.
- 5. ר"ד הבבלי בס' מעשה נסים סי' ה. ועד"ז הקשה במעין החכמה – ראה לקמן הערה 23.
- 6. סהמ"צ שורש יא.
- 7. כן הובא בס' מעשה נסים שם. ובסהמ"צ שלפנינו הוא בשינוי ל' קצת.
- 8. משנה זבחים נו, ב.
- 9. רמב"ם הל' ק"פ פ"ב הי"ד. כדעת חכמים פסחים עח, ב. ר"ד הבבלי הביא שם דין הנ"ל, וגם מה שפסק הרמב"ם (שם פ"ד ה"ב) דבנטמא בשר וזרק את הדם לא הורצה (וחייב בפסח שני כדעת חכמים שם). וראה לקמן הערה 16.
- . ואולי נגרמה ההשמטה (בטעות?) עי"ז שבריש הל' ק"פ לא הביא הכ' "ושחטו". וראה בברית משה לסמ"ג (מ"ע רכג סוסק"א) שהניח זה בצ"ע.
ספר המצוות, שורשים י״א - הטקסט מספריא
שאין ראוי למנות חלקי המצוה חלק חלק בפני עצמו כשיהיה המקובץ מהם מצוה אחת:
פעמים יהיה הצווי האחד שהוא מצוה אחת ויש לה חלקים רבים כמו מצות לולב שהוא ארבעה מינים, הנה לא נאמר כי פרי עץ הדר מצוה בפני עצמה וענף עץ עבות מצוה בפני עצמה וערבי נחל מצוה בפני עצמה, לפי שאלו כלם חלקי המצוה כי הוא צוה לקבצם, ואחרי קבצם תהיה המצוה לקיחת הכל ביד ביום ידוע. ועל זה ההיקש בעצמו אין ראוי שימנה אמרו במצורע שהוא יטהר בשתי צפרים חיות ועץ ארז ואזוב ושני תולעת ומים חיים וכלי חרש בשש מצות, אבל טהרת המצורע מצוה אחת בכל תאריה ומה שיצטרך בה מאלו וזולתם כלומר הגלוח, כי כל אלו הם חלקי המצוה שנצטוינו בה והוא טהרת המצורע, והוא שתהיה על התואר הזה, וזה ההיקש בעצמו בהיכר אשר צונו לעשות למצורע בעת טומאתו כדי שירחיקוהו. והוא אמרו בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וגו', ואין פעולה מכל אלו מצוה בפני עצמה, אבל קבוצם הוא המצוה והוא שאנחנו נצטוינו שנעשה היכר למצורע עד שיכירהו מי שיראהו וירחיקהו והכרתו תהיה בכך וכך ענינים, כגון מה שצונו שנשמח לפני ה' ביום הראשון של סוכות, והוא מבואר שהשמחה תהיה בלקיחת כך וכך.
וזה השרש דק להבין מאד, ואופן דקותו זה שאספר לך. שכל מה שאמרו חז"ל בו שהדבר הפלוני והפלוני מעכבין זה את זה, הנה הוא מבואר שהוא מצוה אחת כמו ארבעה מינין שבלולב ולחם הפנים עם לבונה זכה שתעשה עמו שלשונם מזה (מנחות כ"ז) לחם הפנים והבזיכין מעכבין זה את זה, הנה זה מבואר שהוא מצוה אחת. וכן כל מה שהתבאר לך שתכלית המבוקש לא יגיע לחלק אחד מאותן החלקים, הנה הוא מבואר כי קבוצם הוא הענין הנמנה, כמו הכרת המצורע שהוא יתבאר לך שאילו היו בגדיו פרומים ולא פרע ראשו ולא עטה על שפם ולא קרא טמא שהוא לא עשה דבר ולא הגיע הכרתו עד שיעשה כלם, וכן טהרתו לא תגיע אלא בכל מה שזכר מהצפרים ועץ ארז ושני תולעת והגלוח ואז השלים לו טהרתו. ואמנם מקום הקושי הוא בדברים שאמרו בהם אין מעכבין זה את זה, כי העולה במחשבה היה אחר שאלו החלקים כל חלק מהם בלתי צריך לחבירו שיהיה כל חלק מצוה בפני עצמה כמו אמרם (שם ל"ח) התכלת אינה מעכבת את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת, והנה היה אפשר לנו שנאמר שלבן ותכלת ימנו שתי מצות לולא מה שמצאנו להם לשון מבואר במכילתא דרבי ישמעאל נאמר שם יכול שהם שתי מצות מצות התכלת ומצות הלבן תלמוד לומר והיה לכם לציצית מצוה אחת היא ואינה שתי מצות, הנה כבר התבאר לך שאפילו החלקים שאינן מעכבין זה את זה פעמים יהיו מצוה אחת כשיהיה הענין אחד, כי הכוונה בציצית למען תזכרו אם כן כלל הדבר המחוייב בזכרון ימנה מצוה אחת. הנה לא נשאר לנו אם כן שנביט במנין המצות לאמרם מעכבין או אין מעכבין כי אם אל הענין לבד האם הוא לענין אחד או לענינים רבים כמו שבארנו בשרש תשיעי מאלו השרשים אשר אנחנו משתדלים לבארם:
משנה תורה, הלכות קרבן פסח ב׳:י״ד - הטקסט מספריא
עד כמה נמנים על הפסח עד שיהיה בו כזית לכל אחד ואחד ונמנין עליו ומושכין את ידיהן ממנו עד שישחט כיון שנשחט אינו יכול למשוך את ידו שהרי נשחט עליו נמנו עליו וחזרו אחרים ונמנו עליו ראשונים שיש להם כזית אוכלים ופטורים מעשות פסח שני ואחרונים שרבו עד שלא נמצא בו כזית לכל אחד אינן אוכלין וחייבים לעשות פסח שני:
מצוטט ב־3 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך כב ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה ה ‹ 250 לקו"ש חט"ז ע' 102
תורת מנחם 2
- מו - שנת תשכ"ו - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ו לקו"ש חט"ז ע' 102
- סח - שנת תשל"ב - חלק שלישי ‹ שיחת י"א ניסן, ה'תשל"ב לקו"ש חט"ז ע' 102
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 12 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך כח בהעלותך שיחה ב מאותו ספר שם עח, ב
- לקוטי שיחות כרך לב הוספות מכתבים כלליים מאותו ספר זבחים נו, ב
- לקוטי שיחות כרך יז תזריע שיחה א מאותו ספר זבחים נו, ב
- לקוטי שיחות כרך יז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ז מאותו ספר זבחים נו, ב
- לקוטי שיחות כרך יח בהעלותך שיחה ב מאותו ספר זבחים נו, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ צו, שבת הגדול, ח' ניסן, ה'תשכ"ד זבחים נו, ב
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ו זבחים נו, ב
- תורת מנחם שיחת ליל ב' דחג הפסח*, ה'תשכ"ז זבחים נו, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תנח זמן וסדר לישת מצת המצוה ב זבחים נו, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תעז דיני אכילת האפיקומן זבחים נו, ב
- תורת מנחם שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תשכ"ט זבחים נו, ב
- תורת מנחם שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תש"ל זבחים נו, סע"ב