שיחה ז

349שיחה ז

שיחת* יום ד' פ' בשלח, אור לי"ג שבט' ה'תשמ"ו ב',יחידות" כללית לאורחים שיתיו

א. כאשר עומדים ליפרד איש מרעהו לאחרי תקופה שבה התאספו כולם יחדיו ממקומות שונים, ממדינות שונות, כולל גם מעבר לים, ולכל לראש מארצנו הקדושה -- יש להוסיף ולחזק את כל הענינים שנפעלו במשך הזמן שבו היו כולם יחדיו, על מנת להמשיכם על כל הימים שלאח"ז.

ולכל לראש -- כללות הענין דאהבת ,

ישראל ואחדות ישראל, המודגש בעצם העובדה שמתאספים יחדיו ממקומות שונים,

ובפרט כאשר המטרה היא להתפלל יחדיו וללמוד תורה יחדיו, ולהוסיף חיזוק בכל עניני יהדות, תורה ומצוותי", להתאחד עוד יותר עם הקב"ה ותורתו, אשר, עי"ז ניתוסף עוד יותר באחדותם של ישראל, כי:

אחדותם של ישראל קשורה ונפעלת כתוצאה מההתקשרות עם הקב"ה, ,ה' אחד", אמיתת האחדות -- כמבואר בתניא? ש,אב א' לכולנה, ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש",

וכמו כן קשורה אחדותם של ישראל עם התורה -- שהרי הציווי ,ואהבת לרעך כמוך": ,זהו כל התורה כולה"י,

ובפרט ע"פ הידועי ש, ישראל* רלת ,יש ששים ריבוא אותיות לתורה", כנגד ששים ריבוא נשמות ישראל (ש,הן שרשים, וכל שרש מתחלק לששים ריבוא ניצוצות, שכל ניצוץ הוא נשמה אחת"*), ומכיון שהתורה היא ,תורה אחת", הרי על ידה נפעל ענין האחדות אצל ששים ריבוא נשמות ישראל, שנעשים כולם מציאות אחת, ,עם אחך*"י.

ולכן, בסיומה של תקופה זו, כאשר עומדים ליפרד ולחזור איש איש למקומו - יש להוסיף חיזוק בכל ענינים אלו,

כדי שגם לאחרי שכאו"א חוזר למקומו, הרי לא זו בלבד שלא יגרע, ח"ו, בענינים אלו, כתוצאה מהפרידה וריחוק המקום הגשמי, אלא אדרבה - הפרידה וריחוק המקום הגשמי יגבירו את רגש הגעגועים, ויעוררו זכרונות טובים מהתקופה שבה נועדו כולם יחדיו לתפלה ותורה, מעשים טובים והחלטות טובות,

ו,זכרונות" אלו יביאו לידי מעשה בפועל (,המעשה הוא העיקר") - בלשון הכתוב?: ,נזכרים ונעשים" - להוסיף בכל עניני התורה ומצוות", מתוך אהבת ישראל ואחדות ישראל, ,ואהבת לרעך כמוך", ,כמוך" ממע, 3500 לקוטי

אשר, עי"ז מדגישים את ענין האחדות גם כאשר כאו"א נמצא במקומו -- ,גוי אחד (גם) בארץ"?י.

ב. האמור לעיל מודגש עוד יותר כאשר מתאספים בקשר למאורע השייך לנשיא הדור, ואצלו גופא -- יום ההילולא, כבנדו"ד, שהסיבה להתאספות בתקופה זו היא -- יום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו.

והעניז בזה:

ענינו של נשיא הדור הוא -- ה,ראש" דכל הדור'י, אשר, ,בתר רישא גופא אזיל"?י, היינו, שכל אנשי הדור (,גופא") הולכים ונמשכים אחר נשיא הדור (,רישא"), שכולל ומאחד את כולם (בדוגמת ה,ראש" שכולל ומאחד את כל אברי הגוף).

ובלשון הידועי' -- ,הנשיא הוא הכל", כלומר, ,הנשיא", שהוא אחד אחד, ,הוא הכל", שכולל ומאחד את הכל, כל בני הדור וכל עניניהם, למציאות אחת.

ועניו זה מודגש במיוחד אצל נשיא דורנו -- כידוע גודל השתדלותו באהבת ישראל ואחדות ישראל (כמדובר לעיל:'),

ובכללות, שלמרות העובדה שנמצאים במקומות שונים ועוסקים בענינים שונים, הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית, אעפ"כ, יהיו חדורים באהבת ישראל ואחדות ישראל, ובאופן ד,כמוך"

ממש, כלומר, לא רק ששייכים כולם ל,עם אחד", אלא יתירה מזה -- שמציאותו של כל יהודי ובני ביתו בכל מקום שהם, נוגעת בנפשו ממש כמו המציאות שלו ובני ביתו, ,,במוך" ממש,

ועניו זה בא לידי ביטוי בפועל ממש ע"י ההשתדלות בטובתו של הזולת - טובתו הגשמית, ועאכו"כ טובתו הרוחנית, ע"י הפעולות בהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה, וכל זה -- הן בממונו, הן בגופו ועאכו"כ בנשמתו, אשר, מצד הנשמה, הרי העדר תפיסת-מקום דריחוק מקום גשמי מודגש יותר מאשר בנוגע לגופו וממונו, כפשוט.

ומזה מובן שכאשר רבים מישראל מתאספים יחדיו בקשר למאורע השייך לנשיא דורנו -- אזי מודגש עוד יותר ענין האחדות.

ובפרט כאשר מתאספים בקשר ליום ההילולא של נשיא הדור:

ענינו של יום ההילולא -- שבו מתעלים ,כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו", כל עניני העבודה ,שעמלה נפשו בחיין*?י, כלומר, שכל עניני העבודה של נשיא הדור במשך כל ימי חייו עד ליום ההסתלקות ורגע ההסתלקות, שנקודתם ותוכנם לאחד את כל בנ"י (,הנשיא הוא הכל") -- מתאחדים כולם ביום אחד וברגע אחד, יום ההסתלקות ורגע ההסתלקות.

ומזה מובן עד כמה מודגש ענין האחדות כאשר רבים מישראל מתאספים יחדיו בקשר ליום ההילולא של נשיא הדור -- הן מצד עצם ההתאספות של רבים מישראל, הן מצד סיבת ההתאספות -- מאורע הקשור עם נשיא הדור, 351המאחד את כל בני הדור, ובזה גופא -- יום ההילולא, שבו מתאחדים כל עניני עבודתו של נשיא הדור*'.

ג. ויש להוסיף בכל האמור - בעומק יותר. ובהקדמה:

כאשר בנ"י ישבו על אדמתם, ,איש תחת גפנו ותחת תאנתו""" -- היו צריכים להתאסף כולם יחדיו מזמן לזמן, כמ"שיי ,שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלקיך במקום אשר יבחר", כלומר, שלש פעמים בשנה היו כל בנ"י עולים לרגל לירושלים עיר הקודש, ושם גופא -- לבית המקדש, ,בית לה'"יי, ש,שם הי' גילוי שכינה . . שעי"ז כל הנשמות מתבטלים כנר בפני האבוקה . . והיו לאחדים ממש"*.

והשפעה זו היו לוקחים עמהם על כל הימים שלאח"ז -- ,מכל רגל ויו"ט הי נמשך הביטול (וכתוצאה מזה -- האחדות) עד הרגל הבא לאחריו"* -- לכל משך התקופה שבה נמצאים ,איש תחת גפנו ותחת תאנתו", כלומר, שענין האחדות (שנעשה ע"י הביטול) יומשך גם כאשר כאו"א נמצא במקומו,

ופ3

ובכח זה שלקחו מבית המקדש, עד לקדש הקדשים -- היו הולכים ,איש תחת גפנו ותחת תאנתו", על מנת להמשיך את אור הקדושה דבית המקדש וקדש הקדשים בכל ארץ ישראל, ומשם -- לכל העולם כולוי:, עד שכל ניצוצות הקדושה (כל עניני טוב רוחניות וקדושה) שבכל העולם כולו, יומשכו ויתקבצו?י להתאחד עם מקור הקדושה - הקב"ה, וביחס לבחינת המקום - קדש הקדשים, בבית המקדש, בירושלים שבארץ הקודש.

ד והנה, מעין ודוגמא לזה -- הוא גם בזמן הגלות:

בזמן הגלות, לאחרי חורבן ביהמ"ק, לא שייך, אמנם, כללות הענין דעליי לרגל, ,אין אנו יכולים לעלות ולראות ולהשתחוות לפניך", אבל אעפ"כ, ,נתפשטה קדושת הארה זו (דעליי לרגל) אפס קצהו במקדש מעטט, בהכ"נ ובהמ"ד", שבו מודגש ענין האחדות, שהרי ענינו של ,בית-הכנסת" -- כשמו -- מלשון כניםה, ,כניסות וקיבוץ הנשמות ומקורם"", כמודגש בכך שנעשים למציאות אחת של ,ציבור"י:, ומטעמי הדבר -- מכיון ש,אכל בי עשרה שכינתא שריא* . . שע"י קיבוץ עשרה, שורה כנס"י דלעילא, שהוא בחיי ,בניסות וקיבוץ הנשמות ומקורם"?*.

ועאכו"כ כאשר רבים מישראל (כו"כ עשיריות מישראל) מתאספים ומתכנסים יחדיו בבית-הכנסת -- הרי בודאי שזהו 3522 לקוטי

מעין ודוגמת העלי' לרגל בזמן שביהמ"ק הי' קיים. ועניו זה מודגש עוד יותר כאשר

מתאספים ומתכנסים בבית-הכנסת של נשיא דורנו* -- ,הנשיא הוא הכל" (כנ"ל בארוכה).

וכאמור, ענין זה מהוה נתינת-כח לכללות העבודה במשך כל הימים שלאח"ז, כאשר חוזרים איש איש למקומו -- לפעול את ענין האחדות בכל העולם כולו, כלומר, למרות ריבוי ההתחלקות שבעולם, הן בכמות והן באיכות, הן בגשמיות והן ברוחניות, עושים מכל העולם וכל הענינים שבו - מציאות אחת, דירה (אחת) להקב"ה", דירה לעצמותו ית', אמיתת האחדות.

ה. והנה, ע"י הפעולות בכל הענינים האמורים מתוך אהבת ישראל ואחדות ישראל"" -- ממהרים ומקרבים את קיום ההבטחה והיעוד" ,קהל גדול ישובו הנה",

שכל. בנ"י, ,בנערינו ובזקנינו גו" בבנינו ובבנותינו""י, נעשים מציאות אחת -- ,קהל גדול",

ובאופן כזה -- ,ישובו הנה", לארצנו הקדושה, ,ארץ אשר גו' תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית

שנה"יי, לירושלים עיר הקודש ולבית המקדש,

בקרוב ממש, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

ו ויש לקשר כל זה עם פרשת השבוע והיום -- כתורת אדמו"ר הזקן?3 שצריכים לחיות עם הזמן, פרשת השבוע, ובמיוחד -- חלק הפרשה דיום זה:

בחלק הפרשה דיום רביעי -- מוביעי עד חמישי בפ' בשלח -- מדובר אודות ה,שירה", ,אז ישיר משה ובני ישראל"יי, ,הוא אומר והם עונין אחריו*י:, ובהמשך לזה -- ,ותקח מרים גו' ותצאן כל הנשים אחרי' גו' ותען להם מרים שירו לה' גו'"יי, ,משה אמר שירה לאנשים . . ומרים אמרה שירה לנשים**, כלומר, שכל בנ"י, האנשים והנשים!י כולם, התאחדו באמירת אותה השירה.

וענין זה מהוה הכנה לגאולה העתידה -- כדאיתא בגמרא* ,אז ישיר, שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן (רמז"י) לתחיית המתים מן התורה", כלומר, ענין זה הי" ביצי"מ, אבל ביחד עם זה -- נאמר ,ישיר", לשון עתיד, היינו, שבהשירה אז מרמז לשירה שיאמרו כל בנ"י יחדיו לעתיד לבוא -- ,שירה העשירית**.

353ויש לומר, שהרמז שבדבר כולל גם נתינת:כח על כל משך הזמן שבינתיים (מהשירה דיצי"מ, עד לשירה העשירית) -- שעבודתִם של ישראל תה" באופן שתמהר ותקרב את הענין ד,אז ישיר?, שירה העשירית דלעתיד לבוא, ע"י מעשינו ועבודתינו'* בכל עניני התורה ומצוותי, מיוסד על אהבת ישראל ואחדות ישראל.

זו ויש להוסיף ולקשר זאת גם עם שיעור היומי ברמב"ם -- ריש הלכות מלוה ולוה:

בריש הלכות מלוה ולוה -- כותב הרמב"ם: ,מצות עשה להלוות לענייני ישראל, שנאמר!י אם כסף תלוה את עמי את העני עמך", וממשיך ש,מצוה זו גדולה מן הצדקה".

והקשר לענין דאהבת ישראל ואחדות ישראל -- מובן בפשטות, שכן, א' הענינים (ועיקרי) שבהם מתבטא הענין דאהבת ישראל ואחדות ישראל, הוא -- מצות הצדקה וגמילות-חסדים, ,מתוך שגומל חסד . . לחבירו הוא מכיר שהוא אוהבו ובא לידי אחוה ושלום***.

ובפרטיות יותר:

הקב"ה קבע בעולמו שיה" החילוק דעשיר ועני, מלוה ולוה, ובכללות - משפיע ומקבל, כדברי חז"ל* ,חסד ואמת מן ינצרוהו*, אם יהיו כולם עשירים . . מי יוכל לעשות חסד".

ונמצא, שע"י העזר והסיוע לזולת, ע"י עצה טובה, דברי פיוסיי, עד למעשה בפועל, ובנדו"ד, קיום המצוה ,אם כסף תלוה גו'* (מצוה אחת במנין המצוות) -- מתאחדים המלוה והלוה (הנותן והמקבל), עד שנעשים מציאות אחת, שכן, אף שבתחילה נדמה שא' הוא מלוה (נותן) וא' הוא לוה (מקבל), מ"מ, נעשה קירוב ואחדות ביניהם, עד כדי כך, שהנותן מרגיש שגם הוא מקבל, והמקבל -- שהוא נותן, ואדרבה -- ,יותר ממה שבעה"ב עושה עם העני העני עושה עם הבעה"ב"יי, ועד שנעשים מציאות אחת.

ואחדות זו נפעלת ונשלמת עי" שמתאחדים עם הקב"ה -- כדאיתא במדרש" בפירוש ,אם כסף תלוה את עמי", ,אמר הקב"ה אם כסף תלוה - אתה עמי (בחיריק), מה אני כו' אף אתה כו'", היינו, שעי*ז נעשה ענין האחדות עם הקבזה, אשר, ברא את שניהם, המלוה והלוה, וצוה שיתאחדו זה עם זה (שכל א' מהם ישפיע לזולתו, כאמור, שגם המקבל משפיע לנות), ע" התקשרותם ,עמי", עם הקב"ה, ,השוה ומשוה קטן וגדול"*"*, ועאכו"כ -- כל הסוגים דבנ"י, ,ראשיכם שצטיכם גו' מחוטב עציך ועד שואב מימיך*י:, אשר, למרות החילוקים שביניהם, *ארי ,נצבים גו' כולכם לפני ה' אלקיכם"יי, ,לאחדים כאחד**י.

35426 לקוטי

ח. וכאמור, ע"י מעשינו ועבודתינו באהבת ישראל ואחדות ישראל, ובמיוחד עֶ"י ההוספה במצות הצדקה וגמילותחסדים -- ממהרים ומקרבים את הגאולה האמיתית והשלימה, כמארז"ל* ,גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה",

שאז תהי' אחדותם של ישראל בתכלית השלימות -- ,קהל גדול ישובו הנה", מציאות אחת ד,קהל גדול",

בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו -- בחי' היחידה דכללות נש"י*5,

יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, במהרה בימינו ממש.

ט\ בהתאם לכך -- יש לסיים בעניז הצדקה, כאמור, ,גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה", כלומר, נוסף לכך ש,כלו בל הקיצין"*, ובודאי שכבר הגיע הזמן שתהי' הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש, למטה מעשרה טפחים,

הנה כאשר מוסיפים במצות הצדקה, מזרזים ומקרבים עוד יותר את הגאולה, באופן ד,אחישנה" ב,אחישנה"יי.

ולכן, אקח את הזכות למנות את כל אחד ואחת מכם (הקטנים עם הגדולים, והקטנות עם הגדולות) בתור ,שליחמצוה", ע"י נתינת שטר של כסף על מנת לתתו לצדקה איש איש במקומו, תחת גפנו ותחת תאנתו.

ו,שליחות-מצוה" זו תוסיף ברכת הצלחה בנסיעתו של כל אחד ואחת מכם -- נסיעה כשורה ובהצלחה,

והעיקר -- שבקרוב ממש מסיימים את כל ה,מסעות", ע"י המסע האחרון אל החנ" האמיתית" -- בארצנו הקדושה, תבנה ותכונן במהרה בימינו ממש ע"י משיח צדקנו.