א
דיני הלואה ובו מ' סעיפים:
א מצות עשה להלוות לעניי ישראלא (אם ידו משגת ושיעור השגת יד נתבאר בהלכות צדקהב) שנאמרג אם כסף תלוה את עמי את העני עמך יכול רשות תלמוד לומרד והעבט תעביטנו וגו'ה.
ואף בלא עבוט חייב להלוותו ואף ליתן לו מתנת חנםו שהרי נאמרז נתן תתן לו (ואומרח השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה וגו' והמלוה על המשכון אינו משמטט על כרחך אף בלא משכון חייבך הכתוב להלוות לו). ומה תלמוד לומר והעבט תעביטנו שאם העני אינו רוצה להתפרנס משל אחרים וגם בוש ללות אומרים לו הבא משכוןי כדי להגיס דעתו שלא יבושיא. אין לי אלא עני עשיר שצריך ללות מנין שמצוה להלוותויב לפי שעהיג תלמוד לומריד את עמי.
ואפילו אם בא לפניו נכרי ללות ממנו בריבית וישראל עשיר בחנם הישראל קודםטו אם צריך להוציא המעות לפרנסתוטז ודי מחסורויז ולא להלוותו לנכרים בריבית או בשאר משא ומתן שנאמריח את עמי עמי קודם לנכרי. ומה תלמוד לומר את העני להקדים עני לעשיר ומה תלמוד לומר עמך להקדים ענייך הקרובים לשאר עניי העיר ועניי עירך לעניי עיר אחרתיט כדרך שנתבאר בהלכות צדקהכ. ומצוה זו להלוות לעני גדולה מן הצדקהכא כמו שנתבאר שם:
הערות
- א. רמב"ם הל' מלוה ולוה פ"א ה"א. טור ושו"ע סי' צז ס"א. וראה תורת מנחם התוועדויות תשמ"ו ח"ב ע' 481 וע' 523. העו"ב שכג ע' יא.
- ב. הלכות אלו בשוע"ר לא הגיעו לידינו, וראה טור ושו"ע יו"ד סי' רמט ס"א.
- ג. שמות כב, כד.
- ד. דברים טו, ח.
- ה. מכילתא משפטים פי"ט ויתרו פי"א. רמב"ם שם.
- ו. ראה לעיל חיו"ד הל' רבית סע"ה.
- ז. דברים טו, י. וראה ב"מ לא, ב (לענין מתנה). רמב"ם הל' שמיטה ויובל פ"ט ה"ל.
- ח. דברים טו, ט.
- ט. כדלקמן סל"ח וש"נ.
- י. ב"מ דף לא , ב. וכתובות דף סז , ב.
- יא. רש"י כתובות שם ד"ה שתזוח.
- יב. סוכה מט, ב (בין לעשירים). ב"מ עא, א (עני ועשיר). טור ושו"ע סי' צז ס"א.
- יג. טור ושו"ע שם. וראה לקו"ש חי"א ע' 304 (שאוצ"ל: שצריך ללות לפי שעה מנין כו').
- יד. שמות כב, כד. סמ"ע שם ס"ק א. וראה מכילתא דרשב"י עה"פ (ת"ל עמך). לקו"ש חכ"ו ע' 353 הערה 42.
- טו. ברייתא (עמי קודם) וגמרא (אפילו נכרי ברבית) ב"מ עא, א. רמב"ם פ"ה ה"ו.
- טז. אגודה ב"מ פ"ה סי' צט.
- יז. דברים טו, ח. כתובות סז, ב. טור ושו"ע יו"ד סי' רנ ס"א. וראה פתחי חושן הלואה פ"א ס"ק ל.
- יח. שמות כב, כד.
- יט. ברייתא ב"מ עא, א וברש"י שם. טור ושו"ע סי' צז ס"א. וראה גם לעיל יו"ד הל' תלמוד תורה פ"א ה"ח. לקמן הל' מכירה ס"ה.
- כ. הלכות אלו בשוע"ר לא הגיעו לידינו, וראה טור ושו"ע יו"ד סי' רנא ס"ג.
- כא. שבת סג, א. סוכה מט, ב. טור ושו"ע סי' צז ס"א. יו"ד סי' רמט ס"ו.
משנה תורה, הלכות מלווה ולווה א׳:א׳ - הטקסט מספריא
מצות עשה להלוות לעניי ישראל שנאמר אם כסף תלוה את עמי את העני עמך, יכול רשות תלמוד לומר העבט תעביטנו וגו' ומצוה זו גדולה מן הצדקה אל העני השואל שזה כבר נצרך לשאול וזה עדיין לא הגיע למדה זו, והתורה הקפידה על מי שימנע מלהלוות לעני שנאמר ורעה עינך באחיך האביון וגו'.
שולחן ערוך, יורה דעה רמ״ט:א׳ - הטקסט מספריא
שִׁעוּר נְתִינָתָהּ, אִם יָדוֹ מַשֶּׂגֶת, יִתֵּן כְּפִי צֹרֶךְ הָעֲנִיִּים. וְאִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת כָּל כָּךְ, יִתֵּן עַד חֹמֶשׁ נְכָסָיו, מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר; וְאֶחָד מֵעֲשָׂרָה, מִדָּה בֵּינוֹנִית; פָּחוֹת מִכָּאן, עַיִן רָעָה. וְחֹמֶשׁ זֶה שֶׁאָמְרוּ, שָׁנָה רִאשׁוֹנָה מֵהַקֶּרֶן, מִכָּאן וָאֵילָךְ חֹמֶשׁ שֶׁהִרְוִיחַ בְּכָל שָׁנָה. הַגָּה: וְאַל יְבַזְבֵּז אָדָם יוֹתֵר מֵחֹמֶשׁ, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַגְּמָרָא פ' נַעֲרָה שֶׁנִּתְפַּתְּתָה) וְדַוְקָא כָּל יְמֵי חַיָּיו, אֲבָל בִּשְׁעַת מוֹתוֹ יָכוֹל אָדָם לִתֵּן צְדָקָה כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה (ג"ז שָׁם פ' מְצִיאַת הָאִשָּׁה וּמַיְתֵי לָהּ רִי"ף וְרֹא"שׁ וְרַ"ן וּמָרְדְּכַי). וְאֵין לַעֲשׂוֹת מִמַּעֲשֵׁר שֶׁלּוֹ דְּבַר מִצְוָה, כְּגוֹן נֵרוֹת לְבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹ שְׁאָר דְּבַר מִצְוָה, רַק יִתְּנֶנּוּ לַעֲנִיִּים. (מהרי"ל הל' רֹאשׁ הַשָּׁנָה).
משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל ט׳:ל׳ - הטקסט מספריא
מי שנמנע מלהלוות את חבירו קודם השמיטה שמא יתאחר החוב שלו וישמט עבר בלא תעשה שנאמר השמר לך וגו' וחטא גדול הוא שהרי הזהירה עליו תורה בשני לאוין שנאמר השמר לך פן וגו' וכל מקום שנאמר השמר או פן או אל הרי זה מצות לא תעשה והתורה הקפידה על מחשבה רעה זו וקראתו בליעל והרי הוסיף הכתוב להזהיר ולצוות שלא ימנע אלא יתן שנאמר נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו וגו' והבטיח הקב"ה בשכר מצוה זו בעולם הזה שנאמר כי בגלל הדבר הזה יברכך וגו'.
שולחן ערוך, יורה דעה ר״נ:א׳ - הטקסט מספריא
כַּמָּה נוֹתְנִין לְעָנִי, דֵּי מַחְסוֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ. כֵּיצַד, אִם הָיָה רָעֵב, יַאֲכִילוּהוּ. הָיָה צָרִיךְ לִכְסוּת, יְכַסוּהוּ. אֵין לוֹ כְּלֵי בָּיִת, קוֹנֶה לוֹ כְּלֵי בָּיִת. וַאֲפִלּוּ אִם הָיָה דַּרְכּוֹ לִרְכֹּב עַל סוּס, וְעֶבֶד לָרוּץ לְפָנָיו כְּשֶׁהָיָה עָשִׁיר, וְהֶעֱנִי, קוֹנֶה לוֹ סוּס וְעֶבֶד. וְכֵן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. לְפִי מַה שֶּׁצָּרִיךְ. הָרָאוּי לָתֵת לוֹ פַּת, נוֹתְנִים לוֹ פַּת. עִסָה, נוֹתְנִים לוֹ עִסָה. מִטָּה, נוֹתְנִים לוֹ מִטָּה. הָרָאוּי לִתֵּן לוֹ פַּת חַמָּה, חַמָּה. צוֹנֵן, צוֹנֵן. לְהַאֲכִילוֹ לְתוֹךְ פִּיו, מַאֲכִילִין. אֵין לוֹ אִשָּׁה וּבָא לִשָּׂא, מַשִּׂיאִין לוֹ. וְשׂוֹכְרִים לוֹ בַּיִת וּמַצִּיעִים לוֹ מִטָּה וּכְלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ, וְאַחַר כָּךְ מַשִּׂיאִין לוֹ אִשָּׁה. הַגָּה: וְנִרְאֶה דְּכָל זֶה בְּגַבָּאֵי צְדָקָה, אוֹ רַבִּים בְּיַחַד, אֲבָל אֵין הַיָּחִיד מְחֻיָּב לִתֵּן לְעָנִי דֵּי מַחְסוֹרוֹ, אֶלָּא מוֹדִיעַ צַעֲרוֹ לָרַבִּים, וְאִם אֵין רַבִּים אֶצְלוֹ יִתֵּן הַיָּחִיד, אִם יָדוֹ מַשֶּׂגֶת. (בֵּית יוֹסֵף וּדְלֹא כְּמַשְׁמָעוּת הַטּוּר), וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר סִימָן רמ"ט.
שולחן ערוך, יורה דעה רנ״א:ג׳ - הטקסט מספריא
הַנּוֹתֵן לְבָנָיו וּבְנוֹתָיו הַגְדוֹלִים, שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶם, כְּדֵי לְלַמֵּד אֶת הַבָּנִים תּוֹרָה וּלְהַנְהִיג הַבָּנוֹת בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, וְכֵן הַנּוֹתֵן מַתָּנוֹת לְאָבִיו וְהֵם צְרִיכִים לָהֶם, הֲרֵי זֶה בִּכְלַל צְדָקָה. וְלֹא עוֹד אֶלָא שֶׁצָּרִיךְ לְהַקְדִּימוֹ לַאֲחֵרִים. וַאֲפִלוּ אֵינוֹ בְּנוֹ וְלֹא אָבִיו, אֶלָא קְרוֹבוֹ, צָרִיךְ לְהַקְדִּימוֹ לְכָל אָדָם. וְאָחִיו מֵאָבִיו, קוֹדֵם לְאָחִיו מֵאִמּוֹ. וַעֲנִיֵּי בֵּיתוֹ קוֹדְמִין לַעֲנִיֵּי עִירוֹ, וַעֲנִיֵּי עִירוֹ קוֹדְמִין לַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת (כ"מ בִּסְמַ"ג וּסְמַ"ק וְטוּר). הַגָּה: וְהַקְּבוּעִים בָּעִיר קְרוּיִים עֲנִיֵּי הָעִיר, וְהֵם קוֹדְמִין לַעֲנִיִּים אֲחֵרִים הַבָּאִים לְשָׁם מִמְּקוֹמוֹת אֲחֵרִים (טוּר דְּלֹא כר"י בַּר בָּרוּךְ). וְיוֹשְׁבֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קוֹדְמִין לְיוֹשְׁבֵי חוּצָה לָאָרֶץ. הַגָּה: פַּרְנָסַת עַצְמוֹ קוֹדֶמֶת לְכָל אָדָם, וְאֵינוֹ חַיָּב לָתֵת צְדָקָה עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ פַּרְנָסָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ יַקְדִּים פַּרְנָסַת אָבִיו וְאִמּוֹ, אִם הֵם עֲנִיִּים, וְהֵם קוֹדְמִים לְפַרְנָסַת בָּנָיו. וְאַחַר כָּךְ בָּנָיו, וְהֵם קוֹדְמִים לְאֶחָיו, וְהֵם קוֹדְמִים לִשְׁאָר קְרוֹבִים, וְהַקְּרוֹבִים קוֹדְמִים לִשְׁכֵנָיו, וּשְׁכֵנָיו לְאַנְשֵׁי עִירוֹ, וְאַנְשֵׁי עִירוֹ לְעִיר אַחֶרֶת. וְהוּא הַדִּין אִם הָיוּ שְׁבוּיִים וְצָרִיךְ לִפְדּוֹתָן. (הַכֹּל בַּטּוּר).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.