שיחה א

39שיחה א

א. "ויברכם" - ברכת כהנים

מן הפסוק¹ "וישא אהרן את ידיו... ויברכם וירד מעשות החטאת...", מצטט רש"י את המילה "ויברכם" ומפרש: "ברכת כהנים: יברכך², יאר, ישא".

המקור לפירושו של רש"י (כדברי מפרשי רש"י³), הוא ב"תורת כהנים"⁴, ובמספר מקומות בגמרא⁵ מוסבר שמן הפסוק "וישא אהרן את ידיו... ויברכם" ניתן ללמוד חלק מן הדינים של ברכת כהנים.

אך, כשאלת הרמב"ן⁶, יש להבין: הרי רש"י מפרש את פשוטו של מקרא, וכיצד ייתכן לומר לפי הפשט⁷ שהכוונה של "ויברכם" כאן היא לברכת כהנים, בעוד אשר הציווי על ברכת כהנים, והפסוקים "יברכך, יאר, ישא" שמזכיר כאן רש"י נאמרים רק מאוחר יותר בפרשת נשא⁸?

הרמב"ן⁹ רוצה לתרץ זאת, ולומר שהפרשה של ברכת כהנים נאמרה לפני כן, לפני פסוקנו "וישא... ויברכם", למרות שהיא נכתבה בתורה הרבה יותר מאוחר וכנאמר¹⁰ מיד לאחר פרשת ברכת כהנים – "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן", שהיה זה ביום השמיני למילואים¹¹.

40אך דחוק ביותר לומר שרש"י¹² מפרש באופן זה, שאם כך צריך היה רש"י להבהיר במקום כלשהו¹³ שהפרשה של ברכת כהנים אינה כתובה בתורה לפי סדר האירועים¹⁴, בהביאו את הכלל¹⁵: "אין מוקדם ומאוחר בתורה".

ואם לדעת רש"י לא נאמרה ברכת כהנים עד מקום כתיבתה המאוחר יותר, הוא צריך היה להסביר כפירוש הרמב"ן, שב"ויברכם" כאן אין הכוונה לברכת כהנים, אלא לברכה כלשהי שברך אהרן את ישראל בסיום עבודתו בפעם הראשונה, כפי שאנו מוצאים אצל שלמה המלך בחנוכת המקדש¹⁶?

ב. השאלות על פירוש רש"י

יש המפרשים¹⁷, שהכרחי לבאר שהכוונה של "ויברכם" היא לברכת כהנים, משום¹⁸ שרק אהרן ברך כאן את ישראל, ללא השתתפות משה, בשונה מן הברכה המוזכרת מיד לאחר מכן¹⁹: "ויבא משה ואהרן... ויברכו את העם".

מכך מובן, שברכה זו היתה שייכת רק לאהרן, ולכן מפרש רש"י שהיתה זו ברכת כהנים, "ומאחר שבו ביום נתחנך אהרן בעבודה, נתחנך גם כן בנשיאות כפים, שהיא כעבודה".

אך למרות שהכרחי לומר, שברכה זו היתה קשורה דוקא לאהרן, בכל זאת קשה לומר שזוהי ברכת כהנים, בנוסף לאמור לעיל שהציווי על ברכת כהנים נאמר רק בפרשת נשא, כי:

א) אם היה זה חינוך לנשיאת כפים, צריך היה להיות על כך ציווי מפורש²⁰, בדיוק כשם שמשה ציוה את אהרן על כל עבודות החינוך שעשה אהרן ביום זה.

ב) נשיאת כפים היא מצות עשה המוטלת על כל כהן²¹. ואם כך מדוע לא השתתפו בני אהרן בברכת כהנים זו, אם כחינוך כדלעיל, או כקיום מצות עשה, כשם שהשתתפו בפעולותיו האחרות של אהרן ביום זה²²?

ג) בשמיני למילואים היה גם משה כהן, כפי שכבר פירש רש"י²³ 41שבשמיני למילואים "הושוו כולם לכהונה". אמנם, משה לא היה זקוק לחינוך לנשיאת כפים²⁴, אך מדוע הוא לא השתתף בנשיאת כפים באותו יום, ובמיוחד לפי דברי רש"י²⁵, שמשה ביצע את כל עבודות היום הרגילות גם בשמיני למילואים, ולא אהרן?

ג. שלש הלשונות בברכת כהנים כנגד שלשת סוגי הקרבנות

לאחר המילים "ברכת כהנים", מוסיף רש"י (כדלעיל): יברכך, יאר, ישא.

ותמוה, כשאלת המפרשים²⁶: לשם מה צריך רש"י להוסיף מילים אלו? הרי אפילו לילד²⁷ ברור שברכת כהנים היא "יברכך, יאר, ישא"?

אף אם נאמר בדוחק²⁷, שרש"י אינו סומך על כך שבן החמש יודע זאת, משום שהוא עדיין לא למד זאת בחומש, די היה באמרו "יברכך וגו'". מדוע הוא מפרט את כל שלש הברכות?

יש המפרשים²⁸, ששלש הלשונות "יברכך, יאר, ישא" הם כנגד שלושת הקרבנות המוזכרים כאן בפסוק – חטאת, עולה ושלמים²⁹.

[בברכה³⁰ "יברכך" נאמר "וישמרך", שהיא שמירה מן החטא "שלא יבואו לכלל חטאת". "יאר" היא כנגד עולה המובאת "על המחשבה רעה", "חטא השכל המאיר לאדם", והברכה "ישא" המסתיימת במילים "וישם לך שלום", היא כנגד שלמים – "שמשים³¹ שלום בעולם"],

מכך לומדים שהברכה כאן היתה (לא כברכת שלמה, אלא) ברכת כהנים, משום שדוקא ברכות אלו מתאימות לקרבנות המוזכרים בפסוק.

אך קשה ביותר להסביר כך את פירוש רש"י, כי זהו רמז דק ביותר, 42ואילו היה רש"י מתכוון לכך, הוא היה בודאי מציין זאת³² בפירוש³³.

ד. "וירד" – מעל המזבח

לאחר מכן מצטט רש"י את המילה "וירד" ומפרש: מעל המזבח.

וצריך להבין: בפסוק נאמר במפורש "וירד מעשות החטאת...", והרי החטאת "נעשית" על המזבח כאמור לפני כן – ואם כך, מה מחדש רש"י באמרו "מעל המזבח", והרי את זאת ניתן היה להבין מהפסוק עצמו?

יש המפרשים³⁴, שכוונת רש"י בכך היא למנוע את המחשבה ש"וירד" היא לאחר "ויברכם"

כי אז היה קשה: מדוע יש לספר כאן על ירידת אהרן. הרי מובן מאליו שבסיימו את העבודה הוא ירד –

אלא, ש"וירד" היה "מעל המזבח" ששם הוא הקריב את הקרבנות, והקרבת הקרבנות היתה לפני "ויברכם", כמסופר לפני כן בפרשה; וזוהי משמעות הפסוק – "וישא... ויברכם. אימתי? מיד אחר שירד מן המזבח מעשות קרבנותיהן"³⁵.

פירוש זה מתאים לנאמר בתורת כהנים על הפסוק³⁶, ש"הרי זה פסוק מסורס ואין ראוי לומר אלא וירד מעשות... והשלמים וישא אהרן... ויברכם". וענין זה, של "מקרא מסורס" מצוי גם בפירוש רש"י על התורה – בפרשת שמות³⁷.

אך פירוש זה דורש ביאור ועיון רב, כי הענין של "מקרא מסורס" אינו "חלק" כל כך בלימוד על דרך הפשט³⁸, ואילו היה רש"י מתכוון לכך הוא היה מציין זאת במפורש, כפי שהוא עושה בפירושו הנ"ל בפרשת שמות³⁹. ובנוסף לכך, ועיקר:

א) במילים "מעל המזבח" שמוסיף רש"י ללשון הפסוק, אין רואים שום רמז לשום דבר, אלא רק ביאור ש"וירד" היה "מעל המזבח". וענין זה מובן מהפסוק עצמו, כדלעיל – "וירד מעשות החטאת..."⁴⁰.

ב) הברכה איננה עבודת מזבח, 43ואילו לא היו כתובות המילים "וירד מעשות..." ניתן היה להבין גם כך ש"ויברכם" היה לאחר סיום העבודה על המזבח, כנאמר בפסוק. כלומר, לאחר הירידה "מעל המזבח"⁴¹.

ה. בסיום עבודת אהרן דרושה ברכה

ההסבר לכל האמור לעיל הוא:

כוונת רש"י בדבריו "ויברכם – ברכת כהנים" היא כפשוטם ממש, אין כוונתו לקיום המצוה של ברכת כהנים, הנאמרת רק בפרשת נשא⁴², אלא שאהרן, ברצותו לברך את ישראל בסיום עבודתו, בחר בעצמו לברך את ישראל בפסוקים של ברכת כהנים⁴³, כי תוכנם מתאים לדברים שבהם חפץ אהרן לברך את ישראל.

ומסיבה זו מפרט רש"י שהברכה היתה "יברכך, יאר, ישא", כי שלש מילים אלו מביעות את תוכנה של ברכת אהרן, כדלהלן בסעיף ז'.

מובן בפשטות, לפי פירוש רש"י, במה חפץ אהרן לברך את ישראל באותה שעה:

תכלית המשכן היא, כמפורש בפסוק⁴⁴, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", שתשרה השכינה במשכן. ולשם כך לא היה די בעבודת היום הרגילה של השמיני למילואים, שעליה מסופר בפרשת פקודי⁴⁵, אלא היה צורך, כנאמר בתחילת פרשתנו⁴⁶, ב"זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'". הכוונה בכך היא כפירוש רש"י⁴⁷, לקרבנות ולעבודה של אהרן, כי הוא "כדאי וחשוב... שעל ידי קרבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם ותדעו שהמקום בחר בו".

ועל כן מובן מדוע ברך אהרן את ישראל בסיום עבודתו:

בסיום מלאכת המשכן אנו רואים⁴⁸, שמשה ברך את ישראל "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם" – שבאמצעות "ועשו לי מקדש" יתקיים "ושכנתי בתוכם". ומובן, שכיון שעבודת אהרן ביום השמיני היא העבודה שצריכה להביא לידי השראת השכינה בפועל, נדרשת בסיומה ברכה ותפילה⁴⁹ שהיא תפעל את פעולתה ותביא לידי השראת השכינה בפועל.

44ו. ברכה פרטית וברכה כללית

לכאורה ניתן לשאול על כך: מיד לאחר ברכת אהרן⁵⁰ נאמר "ויבא משה ואהרן... ויברכו את העם". ורש"י מפרש זאת "אמרו ויהי נועם ה' אלקינו עלינו⁵¹ יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם". ולכאורה, אם ברכת אהרן היתה כדי להביא לידי השראת השכינה, מדוע היה צורך שוב בברכה לאותו ענין⁵²?

זה אינו קושי, משום שאלה הם שני ענינים שונים:

ברכת אהרן קשורה לעבודתו הפרטית, שהיא תפעל את פעולתה שלה להשראת השכינה בפועל, ועל כך מתאים הנוסח של ברכת כהנים, כדלהלן. ואילו ברכת משה ואהרן המופיעה לאחר מכן – "ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם" היא ברכה כללית כסיום של כלל מלאכת המשכן, כפי שמתבטא בשני החלקים של הברכה: "שתשרה שכינה במעשה ידיכם" – במלאכת המשכן⁵³ של ישראל. "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו" – בעבודה⁵³ במשך כל שמונת ימי המילואים.

ז. שלשת הענינים בברכת אהרן לישראל

הסיבה לכך שנדרשה עבודתו המיוחדת של אהרן כדי להביא לידי השראת השכינה במשכן היא משום שהיתה יכולה להיות השראת שכינה רק לאחר שהיתה כפרה גמורה⁵⁴ על חטא העגל.

כפי שרש"י כבר פירש⁵⁵, שלפיכך נקרא המשכן "משכן העדות" – "עדות לישראל שויתר להם הקדוש־ברוך־הוא על מעשה העגל שהרי השרה שכינתו ביניהם". וכפי שמציין רש"י בפסוק שלאחר מכן⁵⁰, שכאשר ראו ישראל לאחר שבעת ימי המילואים שעדיין לא שרתה השכינה, הם טענו "כל הטורח שטרחנו שתשרה שכינה בינינו ונדע שנתכפר לנו עוון העגל".

ולכך הביא אהרן באמצעות עבודתו הפרטית, ולכן היה קרבנו הראשון "עגל בן בקר לחטאת", "להודיע שמכפר לו הקדוש־ברוך־הוא על ידי עגל זה על מעשה העגל שעשה"⁵⁶.

וזוהי המשמעות של דברי רש"י כאן: "יברכך" יאר, ישא". כי במילים אלו של ברכת כהנים מובעים שלשת 45הענינים שעליהם התכוון אהרן בברכתו:

א) "יברכך" – הקדוש־ברוך־הוא יברך אותך: הדבר הראשון הוא שהברכה איננה מאת אהרן – כי אז היה מקום לטענה: אהרן היה קשור למעשה העגל, וכיצד הוא יכול לתת ברכה שהשכינה תשרה באמצעות הכפרה על מעשה העגל? אלא, אהרן מבקש שהקדוש־ברוך־הוא⁵⁷ בעצמו⁵⁸ יברך את ישראל – "יברכך". ותוכן הברכה הוא:

ב) "יאר" – שתהיה השראת השכינה, הארת פנים של מעלה. כפי שמפרש רש"י⁵⁹ "יאר..." – "יראה לך פנים שוחקות פנים צהובות". וכדי שהשראת השכינה והארת הפנים יוכלו להתקיים, מבקש אהרן:

ג) "ישא" שהקדוש־ברוך־הוא יהיה "נושא עוון"⁶⁰, כפי שמפרש רש"י⁶¹ "ישא – יכבוש⁶² כעסו" ויכפר על מעשה העגל.

ח. הברכה המיוחדת נאמר על המזבח

לפי זה מובנת כוונת רש"י ב"דיבור המתחיל" הבא: "וירד מעל המזבח".

כוונת רש"י היא כפשוטה, שרק עתה, לאחר "ויברכם", ירד אהרן מעל המזבח, כי הוא ברך את ישראל בהיותו על המזבח⁶³.

בכך מבהיר רש"י, שבאמרו, בקטע הקודם, "ויברכם – ברכת כהנים" אין הוא מתכוון למצוה לדורות של נשיאת כפים – כי אם כך היא לא היתה נאמרת על המזבח⁶⁴ – אלא, שהיתה זו ברכה מיוחדת של אהרן, כהמשך וכסיום עבודתו על המזבח. כאמור, שהברכה היתה על כך שהעבודה שהתבצעה לפניה תפעל את פעולתה הרצויה. ולכן היא נאמר מיד בסמוך לעבודה ועוד בהיות אהרן על המזבח⁶⁵.

ואת זאת מדגיש רש"י בפירושו "וירד, מעל המזבח":

בלמדנו את הפסוק "וירד מעשות החטאת..." בפשטות יוצא, שכוונת הפסוק היא, שאהרן סיים בעשיית החטאת וכו' את עבודתו. ולפי זה תמוה: הרי כבר לפני כן סיים אהרן את 46הקרבת הקרבנות⁶⁶, ומדוע אומרת התורה רק עכשיו "וירד מעשות..."?

ורש"י מפרש, שכוונת הפסוק איננה לספר שאהרן סיים את העבודה – "וירד מעשות החטאת...", אלא "וירד מעל המזבח": כוונת הפסוק היא להדגיש שרק לאחר "ויברכם", רק אז "וירד מעל המזבח", והמילים "מעשות החטאת..." באות רק להזכיר מפני מה עלה אהרן על המזבח, כדי לעשות את החטאת וכדומה, ולא לצורך "ויברכם".

ט. ברכת אהרן היא נצחית

לפי כל המבואר לעיל מובן, שמפירוש רש"י זה אי אפשר לדעת מהי שיטתו בדרך הפשט לגבי זמנה של ברכת כהנים לדורות – האם היא נאמרת⁶⁷ לפני הקטרת איברים של התמיד, או לאחריה.

כי כוונת רש"י בפירושו "ברכת כהנים" איננה למצות ברכת כהנים, אלא שהיה זה ענין מיוחד ליום זה, בסיום העבודה המיוחדת של השמיני למילואים, ואהרן בחר בנוסח של ברכה זו.

אך מצד שני, למרות שברכת אהרן היתה מיוחדת ליום זה, בכל זאת יש לברכה זו השפעה מתמדת על כל הדורות, כי עבודת אהרן, המסתיימת בברכה זו, הביאה לידי השראת השכינה למטה, ואחר סילוקה לפני כן עקב החטאים⁶⁸, באופן שמאז נמצאת השכינה בתחתונים לנצח.

והכח מברכת אהרן ישנו תמיד – אפילו בלילה⁶⁹ ואפילו בחוץ לארץ, ששם אין נשיאת כפים בכל יום⁷⁰, והיא נותנת כח להתגבר על חושך הגלות, עד שנביא שוב לידי גילוי השכינה, ושכנתי בתוכם, בבית המקדש השליש, שיבנה במהרה בימינו ממש.