45
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הענינים שעליהם התכוון אהרן בברכתו:
א) "יברכך" – הקדוש־ברוך־הוא יברך אותך: הדבר הראשון הוא שהברכה איננה מאת אהרן – כי אז היה מקום לטענה: אהרן היה קשור למעשה העגל, וכיצד הוא יכול לתת ברכה שהשכינה תשרה באמצעות הכפרה על מעשה העגל? אלא, אהרן מבקש שהקדוש־ברוך־הוא57 בעצמו58 יברך את ישראל – "יברכך". ותוכן הברכה הוא:
ב) "יאר" – שתהיה השראת השכינה, הארת פנים של מעלה. כפי שמפרש רש"י59 "יאר..." – "יראה לך פנים שוחקות פנים צהובות". וכדי שהשראת השכינה והארת הפנים יוכלו להתקיים, מבקש אהרן:
ג) "ישא" שהקדוש־ברוך־הוא יהיה "נושא עוון"60, כפי שמפרש רש"י61 "ישא – יכבוש62 כעסו" ויכפר על מעשה העגל.
ח. הברכה המיוחדת נאמר על המזבח
לפי זה מובנת כוונת רש"י ב"דיבור המתחיל" הבא: "וירד מעל המזבח".
כוונת רש"י היא כפשוטה, שרק עתה, לאחר "ויברכם", ירד אהרן מעל המזבח, כי הוא ברך את ישראל בהיותו על המזבח63.
בכך מבהיר רש"י, שבאמרו, בקטע הקודם, "ויברכם – ברכת כהנים" אין הוא מתכוון למצוה לדורות של נשיאת כפים – כי אם כך היא לא היתה נאמרת על המזבח64 – אלא, שהיתה זו ברכה מיוחדת של אהרן, כהמשך וכסיום עבודתו על המזבח. כאמור, שהברכה היתה על כך שהעבודה שהתבצעה לפניה תפעל את פעולתה הרצויה. ולכן היא נאמר מיד בסמוך לעבודה ועוד בהיות אהרן על המזבח65.
ואת זאת מדגיש רש"י בפירושו "וירד, מעל המזבח":
בלמדנו את הפסוק "וירד מעשות החטאת..." בפשטות יוצא, שכוונת הפסוק היא, שאהרן סיים בעשיית החטאת וכו' את עבודתו. ולפי זה תמוה: הרי כבר לפני כן סיים אהרן את
הערות
- 57. להעיר מרמב"ם הל' תפלה (נשיאת כפים) פט"ו ה"ז. טאו"ח סו"ס קכח. שו"ע אדה"ז שם סנ"ב.
- 58. באו"א י"ל, שהוא ע"ד אמירת הקב"ה (לאחרי הסליחה על עון העגל) "פני ילכו" – "אני בעצמי" (תשא לג, יד וברש"י. וראה שם לד, ט וברש"י).
- 59. נשא ו, כה.
- 60. תשא לד, ז.
- 61. נשא שם, כו.
- 62. להעיר מהפלוגתא (ר"ה יז, א) כובש עון או נושא עון (וראה בארוכה לקו"ש ח"ו ע' 391 ואילך, וש"נ). להעיר מרש"י תשא שם ד"ה ונקה. ואכ"מ.
- 63. ראה גם אברבנאל כאן ("ע"ד הפשט"). צרור המור כאן. וכן מוכח בסוטה לח, ב (שו"ע אדה"ז שם סי"ב), ע"ש. ובמלבי"ם כאן (סט"ז) כתב כן בדעת התו"כ, ע"ש.
- 64. כי נשיאת כפים היתה מעל מעלות האולם (תמיד פ"ז מ"ב), ומזה פשוט גם ע"ד ההלכה וכו' שגם במשכן לא היתה מעל המזבח.
- 65. ראה אברבנאל וצרור המור הנ"ל.
משנה תמיד ז׳:ב׳ - הטקסט מספריא
באו ועמדו על מעלות האולם. עמדו הראשונים לדרום אחיהם הכהנים. וחמשה כלים בידם. הטני ביד אחד. והכוז ביד אחד. והמחתה ביד אחד. והבזך ביד אחד. וכף וכסויה ביד אחד. וברכו את העם ברכה אחת. אלא שבמדינה אומרים אותה שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת. במקדש היו אומרים את השם ככתבו. ובמדינה בכנויו. במדינה הכהנים נושאים את כפיהם ידיהם כנגד כתפותיהם. ובמקדש על גבי ראשיהן. חוץ מכהן גדול. שאין מגביה את ידיו למעלה מן הציץ. רבי יהודה אומר. אף כהן גדול מגביה את ידיו למעלה מן הציץ. שנאמר (ויקרא ט, כב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

