שיחה ד
386שיחה ד
6 לקוטי
שיחת ש"פ וירא, כייף מרחשון - יוס הולדת כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע - היתש"מ - הנחה - 387(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
388308 לקוטי 389(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
390200 לקוטי 391לערנען אין ליובאַוויטש ביים רביץ מהר"ש], 3922 לקוטי 393(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
3944 לקוטי 395טו. אין דערויף קומט צו נאַך אַן עניז:
39616 לקוטי
ענין האַט אַ באַזונדער מדור, אין באַזונדערע שורות, אין באַזונדערע פסקאות, (חצע"ג).
ועד"ז האָבן זיי געהאַט מים מבארה של מרים, ועד"ז האָבן זיי געהאַט זייערעץ לבושים כדבעי דורך די ענני הכבוד".
397(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
39818 לקוטי
און אין אן אופן ווי ער זאָגט אין תניאייי ,כאדם הקורא לחבירו שיבוא אליו, וכבן קטן הקורא לאביו לבוא אליו", כמבואר אין לקוטי לוי"צ' די צוויי לשונות בזה, 399(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
400400 לקוטי 401אין דערויף קומט צו נאַך אַן ענין:
אויפן פסוק ,והיו ימיו מאה ועשרים שנה", זאָגט רש"י: ,עד ק"ך שנה אאריך להם אפי, ואם לא ישובו אביא עליהם מבול".
402472 לקוטי
,ר' יהושע בן לוי אמר ט"ו שיר המעלות שבספר תהלים, מאי טעמי, שיר המעלות לדוד לולי ה' שהיי לנו יאמר נא ישראלֶיי, ישראל סבא (יעקב אבינו). ר' שמואל בן נחמן אמר כל ספר 403תהלים הי' אומר, מה טעם, ואתה קדוש יושב תהלות ישראלייי, ישראל סבא".
40444 לקוטי 405לא אין דערויף קומט צו נאַך אַן ענין:
406406 לקוטי
בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, במהרה בימינו ממש.
[וואָרום אברהם אבינו האַט געלעבט ,מאה שנה ושבעים שנה וחמש שנים""!, 407כדי אַז מיזאָל קענען מנצח זיין אין מלחמת היצר, דאַרף מען מעורר זיין ,בל ג' מדות דקדושה (אהבה ויראה און רחמים) לעומת מדת אחת דקליפה, ועי"ז בודאי יפילו וינצחו אותה, וזהו כמשל האַטאַקירען כו', וכמו"כ אח"כ יעירו ג' מדות דקדושה הנ"ל נגד מדה השנית דקליפה, עד כלותם".
408408 לקוטי 409(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
410410 לקוטי 411מ. אין דערויף קומט צו נאַך אַן ענין:
אויפן פסוק ,והיו ימיו מאה ועשרים שנה" פרעגט די גמרא אין ירושלמי*::
,קרוב לאלף שנה חי' אדם הראשון, ואת אמר והיו ימיו מאה ועשרים שנה"?!
412112 לקוטי 413(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
414(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
415(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
416116 לקוטי
הערות
עמוד 386
- 1. ש"פ וירא, כ' מ"ח, תש"מ
- 2. שיחות
- 1. ראה ב"ב קנט, א. שו"ת צפע"נ ה"א סקייח. מילואים יג, א. מהדו"ת יט, א.
- 2. דיורש הכל, ובמלך -- אין צריך משיחה (הוריות יא, ב), כי משיחת אביו היא משיחתו (ראה צפעינ להוריות שם).
- 3. היום יום ע' מד.
- 4. ראה לקו"ש ח'"ב ע' 522.
- 6. ל' הכתוב -- קהלת ב, ב. 66 נסמן בלקו"ש ח"ד ע' 1088 העי 11.
עמוד 387
- 7. הצוותא וחיבור עם ה' המצווה. 8 קידושין לא, א. ושינ.
- 9. אבות פ"ה מכ"ב.
- 0. ב"ר פכ"ד, ה. קה"ר פ"ג, יא [ב]. ג קהלת ג, יא.
- 4. ש"פ וירא, כ' מ"ח, תש"מ
- 5. שיחות 07
- 2. זח"ב קסא, ריש ע'ב.
- 3. פרש"י ר"פ .ראשית
- 4. ראה סה"מ תש"ה ע' 226. לקו"ש חייד עי 7 ואילך.
עמוד 388
- 5. ל' הכתוב -- תהלים פז, א.
- 6. ר"ה פ"ג ה"ח ובקהיע שם.
- 7. לקו"ת שה*ש כז, א.
- 8. סנהדרין צ, א.
- 9. ישע" ס, כא.
- 6. ש"פ וירא, ב' מ"ח, תש"מ
- 7. שיחות
- 0. זחיג רפח, א. רצב, א
- 1. ראה לקויש ח"ז ע' 209. וש"ן.
- 2. ראה מנחות נג, סע'ב. שמו"ר ר"פ תצוה.
- 3. תו"ש ע' 26.
- 4. ישער" שם, ב.
- 5. קהלת ב, יג.
עמוד 389
- 6. פרש"*י עה"פ חקת כא, כא.
- 7. ל' הכתוב -- אסתר ט, כח. וע"פ ביאור הרמ"ז בספר תיקון שובבים. הובא ונתבאר בספר לב דוד להחיד"א פכ"ט. -- ראה לקו"ש ח"ה ע' 86 שוה*ג הא' להע' 1 (בסופו).
- 8. ראה מכילתא ופרש"י עה"פ בא יב, יז.
- 9. נדפס ב,מבוא" לקונטרס ומעין ע' 22.
- 0. עירובין נד, א.
- 6. ש"פ וירא, כ' מ"ח, תש"מ
עמוד 390
- 1. שו"ע אדה"ז או"ח סש"מ ס"ח.
- 2. ל' הכתוב -- תהלים כה, יד.
- 3. עד הלשון בתניא פמ"ד (סג, א).
- 4. ש"פ וירא, כ' מ"ח, תש"מ
- 5. שיחות
- 4. ב"מ לח, א.
- 5. אבות פ"א מי"ז.
- 6. רפליח.
- 7. תו"ש ע' 12-11. 120 ואילך.
עמוד 391
- 8. שיחת כ"ק אדמו"ר נ"ע שמח"ת תרנ"ט - נדפסה בסה"מ תרנ"ט ע' רכג. ועוד.
- 9. לקו"ד כרך א כט, ב. התמים ח"ב ע' נ ואילך.
- 0. קונטרס אדמו"ר הצ"צ ותנועת ההשכלה ע' 3 ואילך.
- 1. הרה'"ג הרה"ת ר' בניקוליוב.
- 5. מאיר שלמה, רב
- 6. ש"פם וירא, כ' מ"ח, תש"מ
- 7. שיחות 21
עמוד 392
- 1. ובעת הכרזתו אודות ישיבת תומכי תמימים אמר: היינט ביום הקדוש איז בציווי וברכת הוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים בין איך מייסד א ישיבת (שם ע' 105).
- 3. משלי יז, ו. וראה אבות פ"ו מ"ח. ב"ר פס"ג, ב.
- 4. התמים ח"א ע' כג ואילך. סהיש שם ע' 104.
- 5. ראה לקו"ש חי"ב ע' 149.
- 6. ב"מ פה, א.
- 7. ישע" נט, כא.
- 8. להעיר מתוספתא עדיות בסופה.
- 8. ש"פ וירא, כ' מ"ח, תש"מ
- 9. שיחות
- 9. שהרי שמחה פורצת כל הגדרים (ד*ה שמת תשמח תרנ"ז ע' 49 ואילך).
- 0. דגם האבות נקראו כך (ירושלמי סנהדרין פ"י ה"א).
- 1. תהלים עח, ה. וראה לקו"ת חוקת סב, ד. מטות פג, ג,
- 13. 2). יומא כח, ב.
- 3. נדרים לב, סע'א.
- 4. תולדות כה, כז.
עמוד 393
- 5. פרשליי עה'פ -- מב"ר שם, י.
- 6. אוה"ת תולדות קמה, ב. וכ"ה גם בלקו"ת
- 3. ואתחנן ה, א. ולהעיר מאוה"ת שם, שב' אהלים אלו הם (גם) סתים וגליא דאורייתא -- והרי זהו החידוש
- 4. שבישיבת תו*ת (כנ"ל ס"ח. לקמן סט"ז).
- 7. רמב"ן בהקדמתו עה"ת. וראה זח"ב פז, א.
- 8. ראה ב"ר שם: עטרת זקנים בני בנים .. אברהם לא ניצל כו' אלא בזכות של יעקב. ולהעיר מהמשך מאמר המדרש שם ,משל כו' שהוא עתיד להוליד בת והיא נשאת למלך*, ,שזהו ע"ד ענין ביום חתונתו זה מתן חורה* (אוה"ת ח"ש קכו, א).
- 9. סכל"
- 8. שיפ וורא, ב' מ"ח, תש"מ
- 0. עירובין נד, א.
- 1. בהר כה, ב-ד.
עמוד 394
- 2. ובפרט ע"פ המדובר בהתוועדות דמוצאי שיפ בראשית -ש.ז. -- דבשנים כתיקונם כשהיו מקדשין ע*פ הראי', אפשר שיהי' תשרי חסר, ואז כשחל רזה בשבת -- כ' מ"ח הוא ביום הששי.
- 2. ש"פ וורא, כ' מ"ח, תש"מ
- 3. שיחות
- 3. שבת כא, ב.
- 5. יום הא' -- כולל ,ימים היוצאין', ויום הח' - ,.ימים הנכנסין* (שבת שם)).
- 5. ראה שערי אורה ד"ה בכ*ה בכסלו פמב (יז, ב): עיקר הנס ביום הא' . . והוא כולל ז' ימים.
- 6. ראה אוה"ת חנוכה (כרך ה) תתקסב, א. שיחת זאת חנוכה תשל"ט -- במעלת יום ח' דחנוכה (.זאת חנוכה").
עמוד 395
- 7. ידועה ההערה מביכורים פ"א מ"ו: ועד החג . . ועד חנוכה.
- 8. שבת שם.
- 9. תו"א מקץ לד, א. אוה"ת שם תתקמב, ב. תתקסו, ב ואילך,
- 0. מ"א ח, סה.
- 5. ש"פ וירא, ב' מ"ח, תש"מ
- 6. שיחות 55
- 7. ראה לקו"ש ח"י ע' 279 בהערה. וש"נ.
- 2. הודאת ,ועל הנסים" דחנוכה.
- 3. ראה פרש"י שבת כא, ב דיה מאי חנוכה: על איזה נס קבעוה.
- 4. ראה אמ"ב שער הק"ש פניד ואילך. ועוד.
- 5. ראה שיחת ערב ר"ה תשלל"ט.
עמוד 396
- 6. ברכה צו, ב.
- 2. ד) ברכות ה, ב.
- 8. ישע" נח, יד.
- 9. שם יג.
- 0. מכילתא ופרש"י עה"פ יתרו כ, ט. טושו*ע (ואדה*ז) או"ה סש"ו ס"ח (סכ"א).
- 1. מכילתא ר"פ בשלח. שם טז, ד.
- 7. ש"פ וירא, ב' מ"ח, תש"מ
- 8. שיחות
- 2. בשלח טז, יח.
- 3. פרש"י עה"פ עקב ח, ד.
- 4. כמרז"ל (ביצה טו, סע"ב. שו"ע אדהיז או"ח סרמ"ב ס"ג) לוו עלי ואני פורע.
עמוד 397
- 5. בדוגמת אוכלי המן -- ראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ג ס"ב, שהעושה תורתו קבע ומלאכתו עראי עוזר לו הקב"ה (גם) ,במעט עסק ומלאכה".
- 6. תהלים לה, י.
- 7. עירובין שם.
- 8. נוסף על הל' ת"ת שלו פ"ד סוס"ט.
- 9. פל"ז (מז, א).
- 0. ראה סה"מ תש"ד ע' 5.
- 1. רפמ"א.
- 2. לקו"ת שלח מ, א. וראה גם המשך תרסיו עי נד.
- 9. ש"פ וירא, כ' מ"ח, תש"מ
- 3. ע'ז יט, א. ולהעיר: הדין הנ*ל לא מצאתיו (לע"ע) ברי*ף כו' שו*ע אדה"ז! וצע"ג.
- 4. כי ע'י התענוג בדבר -- רוצה בו.
- 5. ראה לקו"ת שהיש ד"ה לבבתני הא' ספ"א (כח, ד). ושינ.
- 6. דאם חסר הרצון (בגלוי) -- לא ילמוד, וחסר המעשה שהוא העיקר.
- 7. ואתחנן ו, ה.
- 8. נוסף על שערוכה בכל אברי הגוף - כבפנים לעיל סו"ס יז.
עמוד 398
- 9. גיטין נו, ב.
- 0. משלי טו, ל.
- 3. ש"פ וירא, כ' מ"ח, תש"מ
- 4. שיחות
- 1. ספל"ז.
- 2. לתניא - ע' יז. אגרות קודש ע' רכ ואילך.
עמוד 399
- 5. תהלים קמז, יט. וראה שמו"ר פ"ל, ט.
- 2. ש"פ וורא, כ' מ"ח, תש"מ
- 6. בהר כה, ד.
- 7. ספורנו עה"פ שם, ב.
עמוד 400
- 8. פ"ה מכ"ב. וראה לקו"ש ח"ב ע' 593 ובהע' 3 שם.
- 9. ל' התניא רפ"ג.
- 3. ש"פ וירא, ב' מ"ח, תש"מ
- 4. שיחות
- 0. היום יום ע' קו.
- 1. כתובות לט, א.
- 2. צפעלנ לרמב"ם הל' תשובה פ"ח ה"ד.
- 3. נדפסה בהקדמה לד"ה סמוכים לעד פר"ת (ברוקלין, תשי"ב). הוספות לסה"מ פר"ת ע' שנז.
- 4. ראה לקו"ש ח"ה ע' 103 ואילך והע' 45, דמ"ש בפנים הוא גם להדעה דאין בגר בקבר, ע*ש.
- 5. תענית ה, ב.
עמוד 401
- 6. בראשית ו, ג.
- 7. ראה זח"א נח, א (ובדרך אמת ובנצו"א שם). ל"ת להאריז"ל עה*פ.
- 8. ע"פ נח ז, יב.
- 9. ועאכו"כ לאחרי מ"ת -- ראה לקמן ע' 520.
- 5. ש"פ וירא, כ' מ"ח, תש"מ
- 6. שיחות 11
- 0. מכ' כ"ק מו"ח אדמו"ר מט' טבת תש"ט (נדפס בקובץ מכתבים לתהלים ע' 214. אגרות קודש שלו ח"י ע' נג) > ,
- 1. ע' סד ואילך.
- 2. ונאמר (חלקו) בכ' מ"ח דשנה ההיא (,היום יום" כ' מ"ח).
- 3. קצוה"ץק לתניא ע' קיט ואילך.
עמוד 402
- 4. בהקדמתו לדרך חיים.
- 5. ראה היום יום ע' קא. סה"ש תש"ב ע' 29 ואילך.
- 3. שיפ וורא, ב' מ"ח, תש"מ
- 4. שיחות
- 6. ויצא כח, יא.
- 7. ב"ר פס"ח, יא
- 8. ויצא לא, מ.
- 9. וראה גם ביר פעיד, יא.
- 0. תחהלים קכד, א
עמוד 403
- 1. שם כב, ד.
- 2. תו"א ויצא כג, ג. תו"ח שם לח, ב. וישלח לט, ג ואילך.
- 3. ע"ד מ"ש באברהם (לך לך יב, יא) ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה (ראה תורת הבעש"ט בזה -- הובאה במאור עינים ס"פ שמות).
- 4. עה"פ ויצא כט, יב.
- 5. ראה סה'מ עת"ר ע' עג. דיה פדה בשלום תרס"ה, תשיג.
- 6. ויצא לא, מגי
- 7. ש"פ וירא, ב' מ"ח, תש"מ
- 8. כט. די הוראה דערפון אין עבודת האדם:
- 7. ראה תו"ח ויצא ד"ה וישכם לבן. וישלח דיה וישלח יעקב פ"א-ד.
- 8. שו"ץע חו"מ הל' נזקי גוף ונפש ס"ד בקו"א. וראה לקו"ש ח"ו ע' 328.
- 9. רסט"ז. ועוד.
עמוד 404
- 0. תהלים קכא, א. וראה ב"ר פס"ח, ב.
- 1. בהר כה, כ.
- 2. ראה -- בענינגו -- לקו"ש חיא ע' 107.
- 3. ראה פסחים סד, ב.
- 4. בהר שם, כא,
- 6. ש"פ וירא, כ' מ"ח, תש"מ
- 7. שיחות
- 5. שנחי' האבות ישנה אצל כל אחד מישראל - תו"א ריפ וארא.
- 6. כש"ט (הוצאת קה"ת) הוספות אות מז וש"נ.
- 7. לקו"ת קדושים כט, ג. ועוד.
- 8. ראה גם כש"ט שם אות קצז. וש'נ..
עמוד 405
- 9. ראה לקו"ת שלח נא, א (מזח"ג קכט, א),
- 2. דבח" אין הוא למעלה משם הו" וראה לקו"ת = שמע"צ צ, ב בענין מאין יבוא עזרי.
- 0. תהלים שם, ב. וראה בר שם.
- 1. ברכות לה, א.
- 2. תניא פי"ג (יט, א).
- 3. מיכה ז, כ.
- 4. אוה"ת תשא ע' א'תתקנו ואילך.
- 8. ש"פ וירא, כ' מ"ח, תש"מ
- 9. שיחות 155
- 5. תהלים שם, א.
- 6. וכל' הכתוב (שופטים טז, יט) ,השוחד יעור עיני".
- 7. להעיר מתנחומא ס"פ תולדות: אשא עיני אל ההרים .. זה משיח בן דוד.
עמוד 406
- 68. שבת קיח, ב.
- 9. לקוש חי"ז ע' 174 ואילך.
- 0. ראה תניא רפל"ב.
- 4. ש"פ וירא, כב' מ"ח, תש"מ
- 5. שיחות
- 1. סוכה נא, ב.
- 2. רמבים הל' תשובה פ"ז ה"ה.
- 3. פיוט בתפלת נעילה, ע"פ ברכות כט, ב. וראה תו"א וישלח כו, רע"ג. דיה מים רבים תרליו בתחלתו.
- 4. בפירושו ,יוסף תהלות* לתהלים קאפיטל ק"כ
- 5. חיי שרה כה, ז.
עמוד 407
- 1. לד. והביאור בזה -- ובהקדים:
- 6. פרשתנו כא, ה.
- 7. תולדות כה, כו.
- 8. ויצא כח, יא.
- 9. או"ח סקי"ג.
- 0. דרוש הצ'"צ -- נעתק בהתמים חו' ג ע' ז [קכ, א]. = 171) ויצא כט, ג.
- 7. ש"פ וורא, כ' מ"ח, תש"מ
- 2. כשיט הוספות אות קכז-קכט.
עמוד 408
- 3. ראה לקו"ת ואתחנן ה, א: זה לעומת זה, אברהם חסד דקדושה וישמעאל חסד דלעומת זה .. יצחק גבורה דקדושה וכנגדו גבורה דקליפה (עשו -- אדום).
- 4. לקו"ת אמור לה, ג. ובכ"מ.
- 5. בלקו"ת ואתחנן ה, סעיא, שיעקב הוא ת*ת שמחבר חו"ג ,ולכן הוא בלבדו גלל האבן מע'פ הבאר". אבל אין סתירה מזה למ"ש בפנים, כי עיקר הנצחון הוא דוקא כשיש גם הקוין חו"ג כמו שהם בפני עצמם (ולא רק כמו שהם כלולים בת"ת), כדמוכח מדרוש הצ'צ שבהע' 170 שגם התעוררות הרחמים אינו מספיק וצריך גם לאהבה ויראה.
- 4. ש"פ וירא, כ' מ"ח, תש"מ
- 5. שיחות
- 6. והביאור בזה;
- 6. ראה לקו"ת שם: וע"ז נאמר ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מע"פ הבאר כר, כל העדרים דייקא, היינו התכללות המדות, ואזי וגללו את לב האבן המטמטם הלב כו' (וראה לקמן סל"ז).
- 8. חן) ראה אוה'ת ואתחנן ע' קטז: ט"ו שיר המעלות שאמר יעקב . . כדי להמשיך בחי" ייה.
- 8. אגה"ת פ"ד (צד, ב ואילך).
- 9. ל' הכתוב -- נצבים כט, כח.
- 0. לקו"ת ראה כט, א.
- 1. לקו"ת ואגה"ת שם.
עמוד 409
- 2. שבת י, א.
- 3. ברכות לה, ב.
- 4. אעי"פ שבפרטיות -- יש התבונגות (ותפלה) דאהבה, או דיראה כו
- 5. קידושין מ, ב.
- 6. ק"א קנו, בי
- 7. ראה לקו"ת בלק ע, ד. ראה שם. ברכה צו, ב. ועוד.
- 7. ש"פ וורא, כ' מ"ח, תש"מ
- 8. שיחות 19
- 8. ישער" ב, ג.
- 9. מא ו ד.
- 0. ראה פרש"י ד"ה שקופים -- מנחות פו, בי ירושלמי ברכות פ"ד היה.
- 1. בהבא לקמז עייג'כ צפעינ עה"ת בראשית ב ד
עמוד 410
- 2. דרוש הצ"ע שבהערה 170. לקו"ת שבהערה 156
- 3. ראה לקו"ת שם: ש,אבן" קאי על ,לב האבן המטמטם הלב'.
- 4. נוסף על האמור לעיל (סל"ו) שהצירוף והתכללות דהג' מדות דקדושה נעשה ע" ענין
- 4. המוחין, עבודת התפלה -- שעפ"ז מובן הקשר שבין -
- 5. ה,ט"ו שנים שחיו האבות ביחד" לה,ט"ו תיבות שבפי ויפגע במקום", מאחר ש,ויפגע במקום" הו"ע התפלה (ברכות כו, ב. פרש'י עה"פ).
- 5. ויצא כח, יח.
- 7. ש"פ וירא, כ' מ*ח, תש"מ
- 8. שיחות
- 6. ראה פרש"י עה"פ שם, יא. תנחומא ויצא א, 7) ראה תו"א ויצא כא, אדב. ועוד. "
- 8. יומא נד, ב.
- 9. סוכה מט, א
- 0. שער העמידה פי"ב.
- 1. סידור קטו, ב. קנט, ב. ועוד.
- 2. לקוית ויקרא ו, רע"ג. ועוד.
עמוד 411
- 3. סה"מ תש"ה ע' 74.
- 4. חולין קלט, ב.
- 5. פרש'י שם דיה בשגם.
- 6. כמ"ש (מלאכי ג, כב) זכרו תורת משה עבדי. וראה הערה הבאה.
- 7. ברכה לד, ז. וראה ספרי עה"פ.
- 6. ולהעיר מחדא"ג מהר"ל לחולין שם: כי מה שהיו ימי משה מאה ועשרים שנה הוא דבר מופלג בחכמה. וראה אוה"ת לתהלים (יהל אור) עי שכד.
- 6. נזיר פב ה"ב (לז, ב).
- 8. ש"פ וירא, כ' מ"ח, תש"מ
- 9. שיחות 1+
- 10. - . -
- 9. נח י, כה:
- 0. מדרש אגדה עה""פ. וראה דעת זקנים מבעלי התוספות עה"פ. ספורנו עה"פ.
- 13. 1ן2) שיעורו -- ראה נזיר 1, ב.
- 2. ברכה שם
עמוד 412
- 3. ו,הכל הולך אחר החיתום" (ברכות יב, א).
- 4. ס"ע שפ ואילך.
- 5. שא ט, ב.
- 4. ש"פ וירא, כ' מ"ח, תש"מ
- 5. שיחות
- 6. ראה לעיל ע' 284 ואילך, מעלת הפועל על הכח.
- 7. ע"ח שער ההקדמות הקדמה ג
- 8. ראה לעיל ע' 283 ואילך.
- 9. סה"ש תורת שלום ס*ע 190 ואילך.
עמוד 413
- 0. ברכות ס, ב.
- 221. ע'ז יא, ב. שם יז, סעיא ואילך. וראה גם טושו"ע יו"ד ריס קמט. אה'ע ר"ס כא.
- 2. פרשתנו כב, א.
- 3. תהלים סו, ה. וראה תנחומא וישב ד. תו"ח תולדות יג, א ואילך. ובכ"מ.
- 4. ראה יג, ד.
- 6. ש"פ וורא, ב' מ"ח, תש"מ
- 5. ראה סה"מ תר"פ ע' קיב ואילך. ועוד. 7 6) הובא בלקו"ת שמעיצ צב, ב. שה"ש ן, סע"ב. ובכ"מ. וראה זחיג קנג, בי
עמוד 414
- 7. רמב"ם הל' מלכים ספי"א.
- 8. שופטים כ, י.
- 9. ירושלמי שביעית פ"ו ה"א. ויקיר פייז, ו.
- 0. שופטים שם, כ. שבת יט, א.
- 1. קקב ח, יז
- 6. שיפ וירא, כ' מ"ח, תש"מ
- 7. שיחות
- 2. תו'א ויצא כא, א. וישב כט, א. ובכ"מ.
- 3. תו"א וישלח כד, סע"ב ואילך. תו"ח שם לט, ג ואילך.
- 4. עובד" א, כא.
- 5. וישלח לג, יג-יד. וראה פרשיי עה"פ שם, יד,
- 6. רמב"ם שם.
- 7. דהא כא, כב-ד. וראה לקויש ח"י ע' 62.
עמוד 415
עמוד 416
משנה אבות ה׳:כ״ב - הטקסט מספריא
בן בג בג אומר הפוך בה. והפוך בה. דכולה בה. ובה תחזי. וסיב ובלה בה. ומינה לא תזוע. שאין לך מדה טובה הימנה:
בראשית רבה כ״ד:ה׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת, כְּתִיב (איוב כח, כז): אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ, רַבָּנָן וְרַבִּי אַחָא, רַבָּנָן אָמְרִין כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְמשֶׁה הָיָה אוֹמְרוֹ שְׁתֵּי פְּעָמִים בְּלִבּוֹ וְאַחַר כָּךְ הָיָה אוֹמֵר לְמשֶׁה, וּמַה טַּעַם אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ חַד, (איוב כח, כז): הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ חַד, וְאַחַר כָּךְ (איוב, כח, כח): וַיֹּאמֶר לָאָדָם, זֶה משֶׁה. וְרַבִּי אַחָא אָמַר ד', אָז רָאָהּ חַד, וַיְסַפְּרָהּ חַד, הֱכִינָהּ חַד, וְגַם חֲקָרָהּ חַד, וְאַחַר כָּךְ וַיֹּאמֶר לָאָדָם זֶה משֶׁה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן רָאוּי הָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁתִּנָתֵן תּוֹרָה עַל יָדוֹ, מַה טַּעַם זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְצִיר כַּפַּי וְאֵינִי נוֹתְנָהּ לוֹ. חָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לוֹ וּמַה עַכְשָׁו שֵׁשׁ מִצְווֹת נָתַתִּי לוֹ וְלֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד בָּהֶן וְהֵיאַךְ אֲנִי נוֹתֵן לוֹ תרי"ג מִצְווֹת, רמ"ח מִצְווֹת עֲשֵׂה וְשס"ה מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה. (איוב כח, כח): וַיֹּאמֶר לָאָדָם, לֹא לָאָדָם אֲנִי נוֹתֵן כִּי אִם לְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנִין רָאוּי הָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁיַּעַמְדוּ מִמֶּנּוּ י"ב שְׁבָטִים, מַאי טַעְמֵיהּ זֶ"ה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנֵי בָנִים נָתַתִּי לוֹ וְעָמַד אֶחָד וְהָרַג אֶת חֲבֵרוֹ וְהֵיאַךְ אֲנִי נוֹתֵן לוֹ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים. וַיֹּאמֶר לָאָדָם, לֹא לָאָדָם אֲנִי נוֹתֵן אֶלָּא לְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, מִנְיַן זֶ"ה, ז' שִׁבְעָה ה' חֲמִשָּׁה, הֲרֵי י"ב.
תניא, ליקוטי אמרים מ״ד - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, כָּל מַדְרֵגַת אַהֲבָה מִבּ׳ מַדְרֵגוֹת אֵלּוּ: ״אַהֲבָה רַבָּה״ וְ״אַהֲבַת עוֹלָם״ – נֶחְלֶקֶת לְכַמָּה בְּחִינוֹת וּמַדְרֵגוֹת לְאֵין קֵץ, כָּל חַד לְפוּם שִׁיעוּרָא דִילֵיהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ עַל פָּסוּק: ״נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ״ – ״דָּא קוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא, דְּאִיהוּ אִתְיְדַע וְאִתְדַּבֵּק לְכָל חַד לְפוּם מַה דִמְשַׁעֵר בְּלִבֵּיהּ וְכוּ׳״.
וְלָכֵן נִקְרָאִים דְּחִילוּ וּרְחִימוּ – ״הַנִּסְתָּרוֹת לַה׳ אֱלֹהֵינוּ״, וְתוֹרָה וּמִצְוֹת – הֵן ״הַנִּגְלוֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ לַעֲשׂוֹת כוּ׳״. כִּי תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד לְכוּלָּנוּ, בְּקִיּוּם כָּל הַתּוֹרָה וּמִצְוֹת בִּבְחִינַת מַעֲשֶׂה, מַה־שֶּׁאֵין־כֵּן בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ שֶׁהֵם לְפִי הַדַּעַת אֶת ה׳ שֶׁבְּמוֹחַ וָלֵב, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
אַךְ אַחַת הִיא אַהֲבָה הַכְּלוּלָה מִכָּל בְּחִינוֹת וּמַדְרֵגוֹת ״אַהֲבָה רַבָּה״ וְ״אַהֲבַת עוֹלָם״, וְהִיא שָׁוָה לְכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, וִירוּשָּׁה לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ.
וְהַיְינוּ, מַה שֶּׁכָּתַב הַזֹּהַר עַל פָּסוּק: ״נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה וְגוֹ׳״ – ״דְּיַרְחִים לְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא רְחִימוּתָא דְנַפְשָׁא וְרוּחָא כְּמָה דְאִתְדַּבְּקוּ אִילֵּין בְּגוּפָא וְגוּפָא רָחִים לוֹן וְכוּ׳״. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ״, כְּלוֹמַר, מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה ה׳ ״נַפְשִׁי״ וְחַיַּי הָאֲמִתִּים, לְכָךְ – ״אִוִּיתִיךָ״, פֵּירוּשׁ, שֶׁאֲנִי מִתְאַוֶּה וְתָאֵב לְךָ כְּאָדָם הַמִּתְאַוֶּה לְחַיֵּי נַפְשׁוֹ, וּכְשֶׁהוּא חַלָּשׁ וּמְעוּנֶּה – מִתְאַוֶּה וְתָאֵב שֶׁתָּשׁוּב נַפְשׁוֹ אֵלָיו, וְכֵן כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִישֹׁן – מִתְאַוֶּה וְחָפֵץ שֶׁתָּשׁוּב נַפְשׁוֹ אֵלָיו כְּשֶׁיֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ, כָּךְ, אֲנִי מִתְאַוֶּה וְתָאֵב לְאוֹר אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, חַיֵּי הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים, לְהַמְשִׁיכוֹ בְּקִרְבִּי עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בַּהֲקִיצִי מִשְּׁנָתִי בַּלַּיְלָה, דְּאוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא כּוּלָּא חַד.
כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַזֹּהַר שָׁם: ״דְּבָעֵי בַּר נַשׁ מֵרְחִימוּתָא דְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא לְמֵיקַם בְּכָל לֵילָא, לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּפוּלְחָנֵיהּ עַד צַפְרָא כוּ׳״.
וְאַהֲבָה רַבָּה וּגְדוֹלָה מִזּוֹ, וְהִיא מְסוּתֶּרֶת גַּם כֵּן בְּכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל בִּירוּשָּׁה מֵאֲבוֹתֵינוּ, הִיא, מַה שֶּׁכָּתוּב בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא: ״כִּבְרָא דְּאִשְׁתַּדֵּל בָּתַר אֲבוֹי וְאִימֵּיהּ, דְּרָחִים לוֹן יַתִּיר מִגַּרְמֵיהּ וְנַפְשֵׁיהּ וְרוּחֵיהּ כוּ׳״, כִּי הֲלֹא אָב אֶחָד לְכוּלָּנוּ.
וְאַף כִּי מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶהוּ אֲשֶׁר עָרַב לִבּוֹ לָגֶשֶׁת לְהַשִּׂיג אֲפִילוּ חֵלֶק אֶחָד מִנִּי אֶלֶף מִמַּדְרֵגַת אַהֲבַת ״רַעְיָא מְהֵימְנָא״? מִכָּל מָקוֹם, הֲרֵי אֶפֶס קָצֵהוּ וְשֶׁמֶץ מֶנְהוּ מֵרַב טוּבוֹ וְאוֹרוֹ – מֵאִיר לִכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּיקּוּנִים, דְּ״אִתְפַּשְּׁטוּתֵיהּ בְּכָל דָּרָא וְדָרָא לְאַנְהָרָא לוֹן וְכוּ׳״.
רַק שֶׁהֶאָרָה זוֹ הִיא בִּבְחִינַת הֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם גָּדוֹל בְּנַפְשׁוֹת כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, וּלְהוֹצִיא אַהֲבָה זוֹ הַמְסוּתֶּרֶת מֵהַהֶעְלֵם וְהַהֶסְתֵּר אֶל הַגִּילּוּי, לִהְיוֹת בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ וּמוֹחוֹ – ״לֹא נִפְלֵאת וְלֹא רְחוֹקָה הִיא״, אֶלָּא ״קָרוֹב הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ״, דְּהַיְינוּ, לִהְיוֹת רָגִיל עַל לְשׁוֹנוֹ וְקוֹלוֹ – לְעוֹרֵר כַּוָּונַת לִבּוֹ וּמוֹחוֹ, לְהַעֲמִיק מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחַיֵּי הַחַיִּים אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, כִּי הוּא אָבִינוּ מַמָּשׁ הָאֲמִיתִּי וּמְקוֹר חַיֵּינוּ, וּלְעוֹרֵר אֵלָיו הָאַהֲבָה כְּאַהֲבַת הַבֵּן אֶל הָאָב. וּכְשֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ כֵּן תָּמִיד הֲרֵי הַהֶרְגֵּל נַעֲשֶׂה טֶבַע.
וְאַף אִם נִדְמֶה לוֹ לִכְאוֹרָה, שֶׁהוּא כֹּחַ דִּמְיוֹנִי – לֹא יָחוּשׁ, מֵאַחַר שֶׁהוּא אֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ מִצַּד עַצְמוֹ בִּבְחִינַת ״אַהֲבָה מְסוּתֶּרֶת״. רַק שֶׁתּוֹעֶלֶת יְצִיאָתָהּ אֶל הַגִּילּוּי כְּדֵי לַהֲבִיאָהּ לִידֵי מַעֲשֶׂה, שֶׁהוּא עֵסֶק הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת שֶׁלּוֹמֵד וּמְקַיֵּים עַל יְדֵי זֶה, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ כְּבֵן הָעוֹבֵד אֶת אָבִיו.
וְעַל זֶה אָמְרוּ: ״מַחֲשָׁבָה טוֹבָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה״, לִהְיוֹת גַּדְפִין לְפָרְחָא, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהַנַּחַת רוּחַ הוּא, כִּמְשַׁל שִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ מִבְּנוֹ שֶׁבָּא אֵלָיו בְּצֵאתוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, אוֹ ״לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים״, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
וְהִנֵּה, גַּם לִבְחִינַת ״נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ״ הַנִּזְכָּר לְעֵיל, קָרוֹב הַדָּבָר מְאֹד לְהוֹצִיאָהּ מֵהַהֶעְלֵם אֶל הַגִּילּוּי, עַל יְדֵי הַהֶרְגֵּל תָּמִיד בְּפִיו וְלִבּוֹ שָׁוִין.
אַךְ אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ אֶל הַגִּילּוּי בְּלִבּוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן, יָכוֹל לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וּמִצְוֹת לִשְׁמָן, עַל יְדֵי צִיּוּר עִנְיַן אַהֲבָה זוֹ בַּמַּחֲשָׁבָה שֶׁבְּמוֹחוֹ, וּ״מַחֲשָׁבָה טוֹבָה – הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְצָרְפָהּ כוּ׳״:
וְהִנֵּה, בּ׳ בְּחִינוֹת אֲהָבוֹת אֵלּוּ, אַף שֶׁהֵן יְרוּשָּׁה לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ וּכְמוֹ טֶבַע בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ, וְכֵן הַיִּרְאָה הַכְּלוּלָה בָּהֶן, שֶׁהִיא, לִירֹא מִלִּיפָּרֵד חַס וְשָׁלוֹם מִמְּקוֹר חַיֵּינוּ וְאָבִינוּ הָאֲמִיתִּי בָּרוּךְ־הוּא, אַף־עַל־פִּי־כֵן, אֵינָן נִקְרָאוֹת בְּשֵׁם ״דְּחִילוּ וּרְחִימוּ טִבְעִיִּים״, אֶלָּא כְּשֶׁהֵן בְּמוֹחוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ לְבַד וְתַעֲלוּמוֹת לִבּוֹ, וְאָז, מְקוֹמָן בְּי׳ סְפִירוֹת דִּיצִירָה, וּלְשָׁם הֵן מַעֲלוֹת עִמָּהֶן הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמָתָן וּבְסִיבָּתָן.
אֲבָל כְּשֶׁהֵן בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ – נִקְרָאִים ״רְעוּתָא דְלִבָּא״ בַּזּוֹהַר, וּמְקוֹמָן – בְּי׳ סְפִירוֹת דִּבְרִיאָה, וּלְשָׁם הֵן מַעֲלוֹת עִמָּהֶן הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמָתָן. מִפְּנֵי שֶׁיְּצִיאָתָן מֵהַהֶעְלֵם וְהֶסְתֵּר הַלֵּב אֶל בְּחִינַת גִּילּוּי, הִיא עַל יְדֵי הַדַּעַת וּתְקִיעַת הַמַּחֲשָׁבָה בְּחוֹזֶק וְהִתְבּוֹנְנוּת עֲצוּמָה מֵעוּמְקָא דְלִבָּא, יַתִּיר וְתָדִיר, בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, אֵיךְ הוּא חַיֵּינוּ מַמָּשׁ וְאָבִינוּ הָאֲמִיתִּי בָּרוּךְ־הוּא.
וּמוּדַעַת זֹאת מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתִּיקּוּנִים: כִּי ״בְּעוֹלַם הַבְּרִיאָה מְקַנְּנָא תַּמָּן אִימָּא עִילָּאָה״, שֶׁהִיא הַהִתְבּוֹנְנוּת בְּאוֹר־אֵין־סוֹף חַיֵּי־הַחַיִּים בָּרוּךְ־הוּא, וּכְמַאֲמַר אֵלִיָּהוּ: ״בִּינָה לִבָּא וּבָהּ הַלֵּב מֵבִין״.
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁבּ׳ בְּחִינוֹת אֲהָבוֹת אֵלּוּ הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל, הֵן כְּלוּלוֹת מִן בְּחִינַת ״אַהֲבָה רַבָּה״, וּגְדוֹלָה וּמְעוּלָּה מִ״דְּחִילוּ וּרְחִימוּ שִׂכְלִיִּים״ – אֲשֶׁר הָאַהֲבָה נִקְרֵאת לְעֵיל בְּשֵׁם ״אַהֲבַת עוֹלָם״.
רַק שֶׁאַף־עַל־פִּי־כֵן, צָרִיךְ לִטְרוֹחַ בְּשִׂכְלוֹ לְהַשִּׂיג וּלְהַגִּיעַ גַּם לִבְחִינַת ״אַהֲבַת עוֹלָם״ הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל, הַבָּאָה מֵהַתְּבוּנָה וָדַעַת בִּגְדוּלַּת ה׳, כְּדֵי לְהַגְדִּיל מְדוּרַת אֵשׁ הָאַהֲבָה בְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ וְשַׁלְהֶבֶת עַזָּה וְלַהַב הָעוֹלֶה הַשָּׁמַיְמָה, עַד שֶׁ״מַּיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת וְכוּ׳ וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ וְכוּ׳״. כִּי יֵשׁ יִתְרוֹן וּמַעֲלָה לִבְחִינַת אַהֲבָה כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ וְשַׁלְהֶבֶת עַזָּה וְכוּ׳, הַבָּאָה מֵהַתְּבוּנָה וָדַעַת בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, עַל שְׁתֵּי בְּחִינוֹת אַהֲבָה הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל – כַּאֲשֶׁר אֵינָן כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ וְשַׁלְהֶבֶת כוּ׳, כְּיִתְרוֹן וּמַעֲלַת הַזָּהָב עַל הַכֶּסֶף וְכוּ׳, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן.
וְגַם, ״כִּי זֶה כָּל הָאָדָם״ וְתַכְלִיתוֹ, לְמַעַן דַּעַת אֶת כְּבוֹד ה׳ וִיקַר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ, אִישׁ אִישׁ כְּפִי אֲשֶׁר יוּכַל שְׂאֵת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא פָּרָשַׁת בֹּא: ״בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדְעוּן לֵיהּ וְכוּ׳״, וְכַנּוֹדָע:
משנה אבות א׳:י״ז - הטקסט מספריא
שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וכל המרבה דברים מביא חטא:
משנה אבות ו׳:ח׳ - הטקסט מספריא
רבי שמעון בן מנסיא אומר משום רבי שמעון בן יוחאי. הנוי והכח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים. נאה לצדיקים ונאה לעולם. שנאמר עטרת תפארת שיבה. בדרך צדקה תמצא. ואומר עטרת חכמים עשרם. ואומר עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם. ואומר תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה. ואומר וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. רבי שמעון בן מנסיא אומר אלו שבעמדות שמנו חכמים לצדיקים. כולם נתקיימו ברבי ובניו:
בראשית רבה ס״ג:ב׳ - הטקסט מספריא
עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים (משלי יז, ו), הָאָבוֹת עֲטָרָה לַבָּנִים, וְהַבָּנִים עֲטָרָה לָאָבוֹת. הָאָבוֹת עֲטָרָה לַבָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יז, ו): וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם. הַבָּנִים עֲטָרָה לָאָבוֹת, דִּכְתִיב: עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר אַבְרָהָם לֹא נִצֹּל מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ אֶלָּא בִּזְכוּת שֶׁל יַעֲקֹב, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ דִּין לִפְנֵי הַשִּׁלְטוֹן וְיָצָא דִינוֹ מִלִּפְנֵי הַשִּׁלְטוֹן לִשָּׂרֵף, וְצָפָה אוֹתוֹ הַשִּׁלְטוֹן בְּאַסְטְרוֹלוֹגְיָאה שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא עָתִיד לְהוֹלִיד בַּת וְהִיא נִשַּׂאת לַמֶּלֶךְ, אָמַר כְּדַאי הוּא לְהִנָּצֵל בִּזְכוּת בִּתּוֹ שֶׁהוּא עָתִיד לְהוֹלִיד וְהִיא נִשַּׂאת לַמֶּלֶךְ. כָּךְ אַבְרָהָם יָצָא דִינוֹ מִלִּפְנֵי נִמְרוֹד לִשָּׂרֵף, וְצָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּעֲקֹב עָתִיד לַעֲמֹד מִמֶּנּוּ, אָמַר כְּדַאי הוּא אַבְרָהָם לְהִנָּצֵל בִּזְכוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה כט, כב): לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם, יַעֲקֹב פָדָה אֶת אַבְרָהָם. דָּבָר אַחֵר, עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים, (בראשית כה, יט): וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם.
משנה ביכורים א׳:ו׳ - הטקסט מספריא
הקונה שתי אילנות בתוך של חברו. מביא ואינו קורא. רבי מאיר אומר מביא וקורא. יבש המעין. נקצץ האילן. מביא ואינו קורא. רבי יהודה אומר מביא וקורא. מעצרת ועד החג מביא וקורא. מן החג ועד חנוכה. מביא ואינו קורא. רבי יהודה בן בתירא אומר מביא וקורא:
רש"י על שמות כ׳:ט׳ - הטקסט מספריא
ועשית כל מלאכתך. כְּשֶׁתָּבֹא שַׁבָּת יְהֵא בְעֵינֶיךָ כְּאִלּוּ כָּל מְלַאכְתְּךָ עֲשׂוּיָה, שֶׁלֹּא תְהַרְהֵר אַחַר מְלָאכָה (שם):
ועשית כל מלאכתך [SIX DAYS SHALT THOU LABOUR] AND DO ALL THY WORK — When the Sabbath comes it should be in thy eyes as though all thy work were done (completed), so that thou shouldst not think at all about work (Mekhilta).
שמות רבה ל׳:ט׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קמז, יט): מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב, אֵלּוּ הַדִּבְּרוֹת. (תהלים קמז, יט): חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל, אֵלּוּ הַמִּשְׁפָּטִים. לְפִי שֶׁאֵין מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מִדַּת בָּשָׂר וָדָם מוֹרֶה לַאֲחֵרִים לַעֲשׂוֹת וְהוּא אֵינוֹ עוֹשֶׂה כְלוּם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן אֶלָּא מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה הוּא אוֹמֵר לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת וְלִשְׁמֹר. מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָלְכוּ לְרוֹמִי וְדָרְשׁוּ שָׁם אֵין דְּרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָשָׂר וְדָם שֶׁהוּא גוֹזֵר גְּזֵרָה וְהוּא אוֹמֵר לַאֲחֵרִים לַעֲשׂוֹת וְהוּא אֵינוֹ עוֹשֶׂה כְלוּם וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן. הָיָה שָׁם מִין אֶחָד אַחַר שֶׁיָּצְאוּ אָמַר לָהֶם אֵין דִּבְרֵיכֶם אֶלָּא כָּזָב, לֹא אֲמַרְתֶּם אֱלֹהִים אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה, לָמָּה אֵינוֹ מְשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת. אָמְרוּ לוֹ רָשָׁע שֶׁבָּעוֹלָם אֵין אָדָם רַשַּׁאי לְטַלְטֵל בְּתוֹךְ חֲצֵרוֹ בְּשַׁבָּת, אָמַר לָהֶם הֵן, אָמְרוּ לוֹ הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים חֲצֵרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ו, ג): מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וַאֲפִלּוּ אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה, אֵינוֹ מְטַלְטֵל מְלוֹא קוֹמָתוֹ, אָמַר לָהֶם הֵן, אָמְרוּ לוֹ כְּתִיב (ירמיה כג, כד): הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא. דָּבָר אַחֵר, מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲנִינָא, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס וְהָיָה נוֹטֵעַ בּוֹ כָּל מִינֵי אִילָנוֹת וְלֹא הָיָה נִכְנַס לְתוֹכוֹ אֶלָא הוּא, שֶׁהָיָה מְשַׁמְּרוֹ, מִשֶּׁעָמְדוּ בָנָיו עַל פִּרְקָן, אָמַר לָהֶם בָּנַי הַפַּרְדֵּס הַזֶּה אֲנִי הָיִיתִי מְשַׁמְּרוֹ וְלֹא הִנַּחְתִּי אָדָם לְהִכָּנֵס בְּתוֹכוֹ, אַתֶּם תִּהְיוּ מְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיִיתִי אֲנִי מְשַׁמְּרוֹ. כָּךְ אָמַר הָאֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁלֹא בָּרָאתִי אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה הִתְקַנְתִּי אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, ל): וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן, מַהוּ אָמוֹן, אוֹמֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא, יב): כַּאֲשֶׁר יִשָֹּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק, לֹא נְתַתִּיהָ לְאֶחָד מִן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּיוָן שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל וְאָמְרוּ (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, מִיָּד נְתָנָהּ לָהֶם, הֱוֵי: מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי, אֶלָא לְמִי, לְיַעֲקֹב, שֶׁבְּחָרוֹ מִכָּל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וְלֹא נָתַן לָהֶם אֶלָּא מִקְצָת, נָתַן לְאָדָם שֵׁשׁ מִצְווֹת, הוֹסִיף לְנֹחַ אַחַת, לְאַבְרָהָם שְׁמוֹנֶה, לְיַעֲקֹב תֵּשַׁע, אֲבָל לְיִשְׂרָאֵל נָתַן לָהֶם הַכֹּל. אָמַר רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לְפָנָיו שֻׁלְחָן עָרוּךְ וּמִינֵי תַּבְשִׁילִין, נִכְנַס עַבְדוֹ נָתַן לוֹ חֲתִיכָה. שֵׁנִי, נָתַן לוֹ בֵּיצָה. שְׁלִישִׁי, נָתַן לוֹ יָרָק, וְכֵן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. נִכְנַס בְּנוֹ נָתַן לוֹ כָּל הַשֻּׁלְחָן לְפָנָיו, אָמַר לוֹ לָאֵלּוּ נָתַתִּי מָנָה מָנָה, אֲבָל אֶת הַכֹּל נָתַתִּי בִּרְשׁוּתְךָ. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא נָתַן לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אֶלָּא מִקְצַת מִצְווֹת, אֲבָל כְּשֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל אָמַר לָהֶם הֲרֵי כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁיָּצָא לְמִלְחָמָה וְהָיוּ הַלִּגְיוֹנוֹת עִמּוֹ, וְהָיָה שׁוֹחֵט בְּהֵמָה וְהָיָה מְחַלֵּק לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מָנָה כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ, הֵצִיץ בְּנוֹ וְאָמַר לוֹ מָה אַתָּה נוֹתֵן לִי, אָמַר לוֹ מִמַּה שֶּׁהִתְקַנְתִּי לְעַצְמִי. לְפִיכָךְ נָתַן הָאֱלֹהִים לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מִצְווֹת גָּלְמִיּוֹת שֶׁיִּיגְעוּ בָּהֶן וְלֹא הִפְרִישׁ בָּהֶן בֵּין טֻמְאָה לְטָהֳרָה, בָּאוּ יִשְׂרָאֵל וּפֵרַשׁ לָהֶם הַמִּצְווֹת כָּל אַחַת וְאַחַת, עָנְשָׁהּ וּמַתַּן שְׂכָרָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים א, ב): יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, לְכָךְ נֶאֱמַר: חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל.
תניא, ליקוטי אמרים ג׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, כָּל בְּחִינָה וּמַדְרֵגָה מִשָּׁלֹשׁ אֵלּוּ: נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה – כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר בְּחִינוֹת, כְּנֶגֶד עֶשֶׂר סְפִירוֹת עֶלְיוֹנוֹת שֶׁנִּשְׁתַּלְשְׁלוּ מֵהֶן, הַנֶּחְלָקוֹת לִשְׁתַּיִם, שֶׁהֵן: שָׁלֹשׁ אִמּוֹת וְשֶׁבַע כְּפוּלוֹת; פֵּירוּשׁ, חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת, וְשִׁבְעַת יְמֵי הַבִּנְיָן: חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת כוּ׳.
וְכָךְ בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם, שֶׁנֶּחְלֶקֶת לִשְׁתַּיִם: שֵׂכֶל וּמִדּוֹת.
הַשֵּׂכֶל כּוֹלֵל: חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת, וְהַמִּדּוֹת הֵן: אַהֲבַת ה׳ וּפַחְדּוֹ וְיִרְאָתוֹ וּלְפָאֲרוֹ כוּ׳.
וְחָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת נִקְרְאוּ אִמּוֹת וּמָקוֹר לַמִּדּוֹת, כִּי הַמִּדּוֹת הֵן תּוֹלְדוֹת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת:
וּּבֵיאוּר הָעִנְיָן, כִּי הִנֵּה הַשֵּׂכֶל שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, שֶׁהוּא הַמַּשְׂכִּיל כָּל דָּבָר – נִקְרָא בְּשֵׁם ״חָכְמָה״, ״כֹּ״חַ מָ״ה״.
וּכְשֶׁמּוֹצִיא כֹּחוֹ אֶל הַפּוֹעַל, שֶׁמִּתְבּוֹנֵן בְּשִׂכְלוֹ לְהָבִין דָּבָר לַאֲשׁוּרוֹ וּלְעָמְקוֹ, מִתּוֹךְ אֵיזֶה דְּבַר חָכְמָה הַמּוּשְׂכָּל בְּשִׂכְלוֹ – נִקְרָא ״בִּינָה״.
וְהֵן הֵם ״אָב״ וָ״אֵם״ הַמּוֹלִידוֹת אַהֲבַת ה׳ וְיִרְאָתוֹ וּפַחְדּוֹ.
כִּי הַשֵּׂכֶל שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, כְּשֶׁמִּתְבּוֹנֵן וּמַעֲמִיק מְאֹד בִּגְדוּלַּת ה׳, אֵיךְ הוּא ״מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין״ וְ״סוֹבֵב כָּל עָלְמִין״ וְ״כוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיב״ נוֹלְדָה וְנִתְעוֹרְרָה מִדַּת יִרְאַת הָרוֹמְמוּת בְּמוֹחוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ, לִירֹא וּלְהִתְבּוֹשֵׁשׁ מִגְּדוּלָּתוֹ יִתְבָּרֵךְ שֶׁאֵין לָהּ סוֹף וְתַכְלִית, וּפַחַד ה׳ בְּלִבּוֹ.
וְשׁוּב יִתְלַהֵב לִבּוֹ בְּאַהֲבָה עַזָּה כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ, בַּחֲשִׁיקָה וַחֲפִיצָה וּתְשׁוּקָה וְנֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה, לִגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא.
וְהִיא כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ, כְּדִכְתִיב: ״נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי וְגוֹ׳״.
וְהַצִּמָּאוֹן, הוּא מִיסוֹד הָאֵשׁ שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית, וּכְמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַטִּבְעִיִּים, וְכֵן הוּא בְּעֵץ חַיִּים, שֶׁיְּסוֹד הָאֵשׁ הוּא בַּלֵּב, וּמְקוֹר הַמַּיִם וְהַלֵּיחוֹת מֵהַמּוֹחַ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר נ׳, שֶׁהִיא בְּחִינַת חָכְמָה שֶׁנִּקְרָא מַיִם שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית.
וּשְׁאָר הַמִּדּוֹת כּוּלָּן, הֵן עַנְפֵי הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְהַדַּעַת, הוּא מִלְּשׁוֹן ״וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה״, וְהוּא לְשׁוֹן הִתְקַשְּׁרוּת וְהִתְחַבְּרוּת, שֶׁמְּקַשֵּׁר דַּעְתּוֹ בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק מְאֹד, וְיִתְקַע מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחוֹזֶק בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְאֵינוֹ מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ.
כִּי אַף מִי שֶׁהוּא חָכָם וְנָבוֹן בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, הִנֵּה אִם לֹא יְקַשֵּׁר דַּעְתּוֹ וְיִתְקַע מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחוֹזֶק וּבְהַתְמָדָה – לֹא יוֹלִיד בְּנַפְשׁוֹ יִרְאָה וְאַהֲבָה אֲמִיתִּית, כִּי אִם דִּמְיוֹנוֹת שָׁוְא.
וְעַל כֵּן, הַדַּעַת הוּא קִיּוּם הַמִּדּוֹת וְחַיּוּתָן, וְהוּא כּוֹלֵל חֶסֶד וּגְבוּרָה, פֵּירוּשׁ, אַהֲבָה וַעֲנָפֶיהָ וְיִרְאָה וַעֲנָפֶיהָ:
משנה תורה, הלכות תשובה ח׳:ד׳ - הטקסט מספריא
וכמה שמות נקראו לה דרך משל הר ה' ומקום קדשו ודרך הקדש וחצרות ה' ונועם ה' ואהל ה' והיכל ה' ובית ה' ושער ה' וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה וקורין לה בכל מקום העולם הבא.
בראשית רבה ס״ח:י״א - הטקסט מספריא
וַיִּקַח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם (בראשית כח, יא), רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר שְׁנֵים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים נָטַל, כָּךְ גָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא מַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, אָמַר אַבְרָהָם לֹא הֶעֱמִידָן, יִצְחָק לֹא הֶעֱמִידָן, אֲנִי אִם מִתְאַחוֹת הֵן שְׁנֵים עָשָׂר אֲבָנִים זוֹ לָזוֹ יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֲנִי מַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, כֵּיוָן שֶׁנִּתְאַחוּ שְׁנֵים עָשָׂר אֲבָנִים זוֹ לָזוֹ, יָדַע שֶׁהוּא מַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר נָטַל שָׁלשׁ אֲבָנִים, אָמַר, אַבְרָהָם יִחֵד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ עָלָיו, יִצְחָק יִחֵד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ עָלָיו, וַאֲנִי אִם מִתְאַחוֹת הֵן שָׁלשׁ אֲבָנִים זוֹ לָזוֹ, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְיַחֵד שְׁמוֹ עָלַי, וְכֵיוָן שֶׁנִּתְאַחוּ, יָדַע שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְיַחֵד שְׁמוֹ עָלָיו. רַבָּנָן אָמְרֵי מִעוּט אֲבָנִים שְׁנַיִם, אַבְרָהָם יָצָא מִמֶּנּוּ פְּסֹלֶת, יִשְׁמָעֵאל וְכָל בְּנֵי קְטוּרָה. וְיִצְחָק יָצָא עֵשָׂו וְכָל אַלּוּפָיו. וַאֲנִי אִם מִתְאַחוֹת שְׁתֵּי אֲבָנִים זוֹ לָזוֹ, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא הֵימֶנִּי פְּסֹלֶת. רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא אָמַר עֲשָׂאָן כְּמִין מַרְזֵב וְנָתַן תַּחַת רֹאשׁוֹ, שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא מִן הַחַיּוֹת. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר כְּתִיב (מיכה א, ג): כִּי הִנֵּה ה' יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ וְיָרַד וְדָרַךְ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וגו', מִי שֶׁנִּגְלָה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר אוֹתָן הָאֲבָנִים שֶׁנָּתַן יַעֲקֹב אָבִינוּ תַּחַת רֹאשׁוֹ נַעֲשׂוּ תַּחְתָּיו כְּמִטָּה וּכְפַרְנוֹס, מָה רְטִיבָה הִרְטִיב (שיר השירים א, יז): קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים וגו'. צַדִּיקִים וְצַדִּיקוֹת נְבִיאִים וּנְבִיאוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ. וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר כָּאן שָׁכַב אֲבָל כָּל אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁהָיָה טָמוּן בְּבֵית עֵבֶר לֹא שָׁכָב. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר כָּאן שָׁכַב, אֲבָל כָּל עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁעָמַד בְּבֵיתוֹ שֶׁל לָבָן לֹא שָׁכָב, וּמָה הָיָה אוֹמֵר, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שִׁיר הַמַּעֲלוֹת שֶׁבְּסֵפֶר תְּהִלִּים, מַאי טַעְמֵיהּ (תהלים קכד, א): שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל סָבָא. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר כָּל סֵפֶר תְּהִלִּים הָיָה אוֹמֵר, מַה טַּעַם (תהלים כב, ד): וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל סָבָא.
בראשית רבה ס״ח:ב׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן פָּתַח (תהלים קכא, א): שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים, אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הַהוֹרִים לְמַלְפָנַי וְלִמְעַבְּדָנַי. (תהלים קכא, א): מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרִי, אֱלִיעֶזֶר בְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ לְהָבִיא אֶת רִבְקָה מַה כְּתִיב בֵּיהּ (בראשית כד, י): וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִים וגו', וַאֲנִי לֹא נֶזֶם אֶחָד וְלֹא צָמִיד אֶחָד. רַבִּי חֲנִינָא אָמַר גָּדוּד שִׁלְּחוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר שִׁלַּח עִמּוֹ, אֶלָּא שֶׁעָמַד עֵשָׂו וּנְטָלָהּ מִמֶּנּוּ. חָזַר וְאָמַר מָה אֲנָא מוֹבֵד סִבְרִי מִן בָּרְיִי, חַס וְשָׁלוֹם, לֵית אֲנָא מוֹבֵד סִבְרִי מִן בָּרְיִי, אֶלָּא (תהלים קכא, ב): עֶזְרִי מֵעִם ה'. (תהלים קכא, ג): אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ, (תהלים קכא, ה): הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן וגו', (תהלים קכא, ז): ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע, מֵעֵשָׂו וּמִלָּבָן. (תהלים קכא, ז): יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ, מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת. (תהלים קכא, ח): ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ, וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.
תניא, ליקוטי אמרים י״ג - הטקסט מספריא
וּבָזֶה יוּבַן לְשׁוֹן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״בֵּינוֹנִים זֶה וָזֶה שׁוֹפְטָן״ [פֵּירוּשׁ, יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר הָרָע], דִּכְתִיב: ״כִּי יַעֲמוֹד לִימִין אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיעַ מִשּׁוֹפְטֵי נַפְשׁוֹ״, וְלֹא אָמְרוּ ״זֶה וָזֶה מוֹשְׁלִים״ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ אֵיזוֹ שְׁלִיטָה וּמֶמְשָׁלָה לַיֵּצֶר הָרָע בָּ״עִיר קְטַנָּה״, אֲפִילוּ לְפִי שָׁעָה קַלָּה – נִקְרָא רָשָׁע בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.
אֶלָּא, הַיֵּצֶר הָרָע אֵינוֹ – רַק עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל כְּמוֹ שׁוֹפֵט וְדַיָּין הָאוֹמֵר דַּעְתּוֹ בַּמִּשְׁפָּט, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁלֹּא יִהְיֶה פְּסַק הֲלָכָה כָּךְ לְמַעֲשֶׂה, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ עוֹד שׁוֹפֵט וְדַיָּין הַחוֹלֵק עָלָיו, וְצָרִיךְ לְהַכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם, וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמַּכְרִיעַ.
כָּךְ, הַיֵּצֶר הָרָע אוֹמֵר דַּעְתּוֹ בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי שֶׁבַּלֵּב, וּמֵהַלֵּב עוֹלֶה לַמּוֹחַ לְהַרְהֵר בּוֹ, וּמִיָּד חוֹלֵק עָלָיו הַשּׁוֹפֵט הַשֵּׁנִי שֶׁהוּא הַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית שֶׁבַּמּוֹחַ, הַמִּתְפַּשֵּׁט בֶּחָלָל הַיְמָנִי שֶׁבַּלֵּב – מְקוֹם מִשְׁכַּן הַיֵּצֶר טוֹב, וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמַּכְרִיעַ, הוּא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – הָעוֹזְרוֹ לְהַיֵּצֶר טוֹב, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״אִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹזְרוֹ אֵין יָכוֹל לוֹ״.
וְהָעֵזֶר, הִיא הַהֶאָרָה שֶׁמֵּאִיר אוֹר ה׳ עַל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית, לִהְיוֹת לָהּ יִתְרוֹן וּשְׁלִיטָה עַל סִכְלוּת הַכְּסִיל וְיֵצֶר הָרָע, כְּיִתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחוֹשֶׁךְ, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
אַךְ מֵאַחַר שֶׁהָרָע שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי בַּבֵּינוֹנִי הוּא בְּתָקְפּוֹ כְּתוֹלַדְתּוֹ, לְהִתְאַוֹּת תַּאֲוָה לְכָל תַּעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא נִתְבַּטֵּל בְּמִיעוּט לְגַבֵּי הַטּוֹב וְלֹא נִדְחָה מִמְּקוֹמוֹ כְּלָל, רַק שֶׁאֵין לוֹ שְׁלִיטָה וּמֶמְשָׁלָה לְהִתְפַּשֵּׁט בְּאֵבְרֵי הַגּוּף, – מִפְּנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הָעוֹמֵד לִימִין אֶבְיוֹן וְעוֹזֵר וּמֵאִיר לַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית – לָכֵן נִקְרָא – ״כְּרָשָׁע״, – כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״אֲפִילוּ כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ אוֹמְרִים לְךָ צַדִּיק אַתָּה – הֱיֵה בְעֵינֶיךָ כְּרָשָׁע״, וְלֹא רָשָׁע מַמָּשׁ, – אֶלָּא שֶׁיַּחֲזִיק עַצְמוֹ לְבֵינוֹנִי, וְלֹא לְהַאֲמִין לְהָעוֹלָם שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהָרָע שֶׁבּוֹ נִתְבַּטֵּל לְגַבֵּי הַטּוֹב, שֶׁזּוֹ מַדְרֵגַת צַדִּיק, – אֶלָּא יִהְיֶה בְעֵינָיו כְּאִלּוּ מַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ שֶׁל הָרָע הוּא בְּתָקְפּוֹ וּבִגְבוּרָתוֹ בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי כְּתוֹלַדְתּוֹ, וְלֹא חָלַף וְהָלַךְ מִמֶּנּוּ מְאוּמָה, וְאַדְּרַבָּה – נִתְחַזֵּק יוֹתֵר בְּהֶמְשֵׁךְ הַזְּמַן, שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ הַרְבֵּה בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּשְׁאָר עִנְיְינֵי עוֹלָם הַזֶּה.
וְאַף מִי שֶׁבְּתוֹרַת ה׳ חֶפְצוֹ וְיֶהְגֶּה בָהּ יוֹמָם וָלַיְלָה לִשְׁמָהּ, אֵין זוֹ הוֹכָחָה כְּלָל שֶׁנִּדְחָה הָרָע מִמְּקוֹמוֹ, אֶלָּא יָכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁמַּהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ הוּא בְּתָקְפּוֹ וּבִגְבוּרָתוֹ בִּמְקוֹמוֹ בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, רַק שֶׁלְּבוּשָׁיו, שֶׁהֵם מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁל נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית – אֵינָן מִתְלַבְּשִׁים בַּמּוֹחַ וְהַפֶּה וְהַיָּדַיִם וּשְׁאָר אֵבְרֵי הַגּוּף, מִפְּנֵי ה׳ שֶׁנָּתַן שְׁלִיטָה וּמֶמְשָׁלָה לַמּוֹחַ עַל הַלֵּב, וְלָכֵן נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית שֶׁבַּמּוֹחַ מוֹשֶׁלֶת בָּ״עִיר קְטַנָּה״, אֵבְרֵי הַגּוּף כּוּלָּם, שֶׁיִּהְיוּ לְבוּשׁ וּמֶרְכָּבָה לִשְׁלֹשָׁה לְבוּשֶׁיהָ שֶׁיִּתְלַבְּשׁוּ בָּהֶם, שֶׁהֵם מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁל תַּרְיַ״ג מִצְוֹת הַתּוֹרָה.
אֲבָל מַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית, אֵין לָהּ שְׁלִיטָה וּמֶמְשָׁלָה עַל מַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית בַּבֵּינוֹנִי, כִּי אִם, בְּשָׁעָה שֶׁאַהֲבַת ה׳ הוּא בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ בְּעִתִּים מְזוּמָּנִים, כְּמוֹ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה וְכַיּוֹצֵא בָהּ, וְאַף גַּם זֹאת הַפַּעַם, אֵינָהּ רַק שְׁלִיטָה וּמֶמְשָׁלָה לְבַד, כְּדִכְתִיב: ״וּלְאוֹם מִלְאוֹם יֶאֱמָץ״ – ״כְּשֶׁזֶּה קָם זֶה נוֹפֵל, וּכְשֶׁזֶּה קָם כוּ׳״, שֶׁנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית מִתְאַמֶּצֶת וּמִתְגַּבֶּרֶת עַל נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית, בִּמְקוֹר הַגְּבוּרוֹת שֶׁהִיא בִּינָה, לְהִתְבּוֹנֵן בִּגְדוּלַּת ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא וּלְהוֹלִיד אַהֲבָה עַזָּה לַה׳ כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ בֶּחָלָל הַיְמָנִי שֶׁבְּלִבּוֹ, וְאָז – אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי.
אֲבָל לֹא נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי בַּבֵּינוֹנִי, אֶלָּא בַּצַּדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: ״וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי״, וְהוּא מוֹאֵס בְּרָע וְשׂוֹנְאוֹ בְּתַכְלִית הַשִּׂנְאָה וְהַמִּיאוּס, אוֹ שֶׁלֹּא בְּתַכְלִית הַשִּׂנְאָה, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
אֲבָל בַּבֵּינוֹנִי, הוּא דֶּרֶךְ מָשָׁל כְּאָדָם שֶׁיָּשֵׁן, שֶׁיָּכוֹל לַחֲזוֹר וְלֵיעוֹר מִשְּׁנָתוֹ, כָּךְ הָרָע בַּבֵּינוֹנִי, הוּא כְּיָשֵׁן בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, שֶׁלִּבּוֹ בּוֹעֵר בְּאַהֲבַת ה׳, וְאַחַר כָּךְ, יָכוֹל לִהְיוֹת חוֹזֵר וְנֵיעוֹר.
וְלָכֵן הָיָה רַבָּה מַחֲזִיק עַצְמוֹ כְּבֵינוֹנִי, אַף דְּלַא פָסִיק פּוּמֵיהּ מִגִּירְסָא וּבְתוֹרַת ה׳ חֶפְצוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, בַּחֲפִיצָה וַחֲשִׁיקָה וּתְשׁוּקָה וְנֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה לַה׳ בְּאַהֲבָה רַבָּה כְּבִשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, וְנִדְמֶה בְעֵינָיו כְּבֵינוֹנִי הַמִּתְפַּלֵּל כָּל הַיּוֹם, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״הַלְוַאי שֶׁיִּתְפַּלֵּל אָדָם כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ״.
וְהִנֵּה, מִדַּת אַהֲבָה זוֹ, הָאֲמוּרָה בְּבֵינוֹנִים, בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, עַל יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית כוּ׳, הִנֵּה לְגַבֵּי מַדְרֵגַת הַצַּדִּיקִים עוֹבְדֵי ה׳ בֶּאֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ, אֵין בְּחִינַת אַהֲבָה זוֹ נִקְרֵאת בְּשֵׁם ״עֲבוֹדַת אֱמֶת״ כְּלָל, מֵאַחַר שֶׁחוֹלֶפֶת וְעוֹבֶרֶת אַחַר הַתְּפִלָּה, וּכְתִיב: ״שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד, וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר״.
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, לְגַבֵּי מַדְרֵגַת הַבֵּינוֹנִים – נִקְרֵאת ״עֲבוֹדָה תַמָּה״ בֶּאֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ שֶׁלָּהֶם, אִישׁ אִישׁ כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ בְּמַדְרֵגַת הַבֵּינוֹנִים, וַהֲרֵינִי קוֹרֵא בְּאַהֲבָתָם שֶׁבִּתְפִלָּתָם גַּם כֵּן ״שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד״, הוֹאִיל וּבְכֹחַ נַפְשָׁם הָאֱלֹהִית לַחֲזוֹר וּלְעוֹרֵר בְּחִינַת אַהֲבָה זוֹ לְעוֹלָם, בְּהִתְגַּבְּרוּתָהּ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה מִדֵּי יוֹם בְּיוֹם, עַל יְדֵי הֲכָנָה הָרְאוּיָה לְכָל נֶפֶשׁ כְּפִי עֶרְכָּהּ וּמַדְרֵגָתָהּ.
כִּי הִנֵּה, מִדַּת אֱמֶת הִיא מִדָּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, הַנִּקְרָא: ״בְּרִיחַ הַתִּיכוֹן הַמַּבְרִיחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה״ – מֵרוּם הַמַּעֲלוֹת וּמַדְרֵגוֹת עַד סוֹף כָּל דַּרְגִּין, וּבְכָל מַעֲלָה וּמַדְרֵגָה מַבְרִיחַ תּוֹךְ נְקוּדָּה הָאֶמְצָעִית, שֶׁהִיא נְקוּדַּת וּבְחִינַת מִדַּת אֱמֶת שֶׁלָּהּ.
וּמִדַּת אֱמֶת הִיא ״נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים״, וְאֵין לָהּ שִׁיעוּר לְמַעְלָה עַד רוּם הַמַּעֲלוֹת, וְכָל מַעֲלוֹת וּמַדְרֵגוֹת שֶׁלְּמַטָּה, הֵם כְּאַיִן לְגַבֵּי מַעֲלוֹת וּמַדְרֵגוֹת שֶׁלְּמַעְלָה מֵהֶן [כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן, שֶׁבְּחִינַת רֹאשׁ וּמוֹחִין שֶׁל מַדְרֵגוֹת תַּחְתּוֹנוֹת הֵן לְמַטָּה מִבְּחִינַת עֲקֵבַיִים וְרַגְלֵי מַדְרֵגוֹת עֶלְיוֹנוֹת מֵהֶן, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״רַגְלֵי הַחַיּוֹת כְּנֶגֶד כּוּלָּן״]:
תניא, ליקוטי אמרים ל״ב - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, עַל יְדֵי קִיּוּם הַדְּבָרִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, לִהְיוֹת גּוּפוֹ נִבְזֶה וְנִמְאָס בְּעֵינָיו, רַק שִׂמְחָתוֹ תִּהְיֶה שִׂמְחַת הַנֶּפֶשׁ לְבַדָּהּ, הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה וְקַלָּה לָבֹא לִידֵי קִיּוּם מִצְוַת ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״ לְכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל – לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן.
כִּי מֵאַחַר שֶׁגּוּפוֹ נִמְאָס וּמְתוֹעָב אֶצְלוֹ, וְהַנֶּפֶשׁ וְהָרוּחַ מִי יוֹדֵעַ גְּדוּלָּתָן וּמַעֲלָתָן בְּשָׁרְשָׁן וּמְקוֹרָן בֵּאלֹקִים חַיִּים. בְּשֶׁגַּם שֶׁכּוּלָּן מַתְאִימוֹת, וְאָב אֶחָד לְכוּלָּנָה, וְלָכֵן נִקְרְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל ״אַחִים״ מַמָּשׁ, מִצַּד שׁוֹרֶשׁ נַפְשָׁם בַּה׳ אֶחָד רַק שֶׁהַגּוּפִים מְחוּלָּקִים. וְלָכֵן, הָעוֹשִׂים גּוּפָם עִיקָּר וְנַפְשָׁם טְפֵלָה – אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת אַהֲבָה וְאַחֲוָה אֲמִיתִּית בֵּינֵיהֶם, אֶלָּא הַתְּלוּיָה בְדָבָר לְבַדָּהּ.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הִלֵּל הַזָּקֵן עַל קִיּוּם מִצְוָה זוֹ: ״זֶהוּ כָּל הַתּוֹרָה כוּלָּהּ, וְאִידָךְ פֵּירוּשָׁא הוּא כוּ׳״. כִּי יְסוֹד וְשׁוֹרֶשׁ כָּל הַתּוֹרָה – הוּא לְהַגְבִּיהַּ וּלְהַעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ עַל הַגּוּף מַעְלָה מַּעְלָה עַד עִיקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְּכָל עָלְמִין וְגַם, לְהַמְשִׁיךְ אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן, דְּהַיְינוּ, בִּמְקוֹר נִשְׁמוֹת כָּל יִשְׂרָאֵל, לְמֶהֱוֵי אֶחָד בְּאֶחָד דַּוְקָא, וְלֹא כְּשֶׁיֵּשׁ פֵּירוּד חַס וְשָׁלוֹם בַּנְּשָׁמוֹת, דְּ״קוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא לָא שַׁרְיָא בַּאֲתַר פְּגִים״, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ כּוּלָּנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶיךָ״, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר בַּאֲרִיכוּת:
וּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּגְּמָרָא, שֶׁמִּי שֶׁרוֹאֶה בַּחֲבֵירוֹ שֶׁחָטָא – מִצְוָה לִשְׂנֹאותוֹ, וְגַם לוֹמַר לְרַבּוֹ שֶׁיִּשְׂנָאֵהוּ. הַיְינוּ – בַּחֲבֵירוֹ בְּתוֹרָה וּמִצְוֹת, וּכְבָר קִיֵּים בּוֹ מִצְוַת ״הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ״ – עַם שֶׁאִתְּךָ בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא שָׁב מֵחֶטְאוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר חֲרֵדִים.
אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ חֲבֵירוֹ וְאֵינוֹ מְקוֹרָב אֶצְלוֹ, הִנֵּה עַל זֶה אָמַר הִלֵּל הַזָּקֵן: ״הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְכוּ׳, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה״. לוֹמַר, שֶׁאַף הָרְחוֹקִים מִתּוֹרַת ה׳ וַעֲבוֹדָתוֹ, וְלָכֵן נִקְרָאִים בְּשֵׁם ״בְּרִיּוֹת״ בְּעָלְמָא – צָרִיךְ לְמָשְׁכָן בְּחַבְלֵי עֲבוֹתוֹת אַהֲבָה, וְכוּלֵּי הַאי וְאוּלַי יוּכַל לְקָרְבָן לְתוֹרָה וַעֲבוֹדַת ה׳; וְהֵן לָא – לֹא הִפְסִיד שְׂכַר מִצְוַת אַהֲבַת רֵיעִים.
וְגַם הַמְקוֹרָבִים אֵלָיו וְהוֹכִיחָם וְלֹא שָׁבוּ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁמִּצְוָה לִשְׂנֹאותָם – מִצְוָה לְאָהֳבָם גַּם כֵּן. וּשְׁתֵּיהֶן הֵן אֱמֶת: שִׂנְאָה – מִצַּד הָרָע שֶׁבָּהֶם, וְאַהֲבָה – מִצַּד בְּחִינַת הַטּוֹב הַגָּנוּז שֶׁבָּהֶם, שֶׁהוּא נִיצוֹץ אֱלֹקוּת שֶׁבְּתוֹכָם הַמְחַיֶּה נַפְשָׁם הָאֱלֹקִית. וְגַם, לְעוֹרֵר רַחֲמִים בְּלִבּוֹ עָלֶיהָ, כִּי הִיא בִּבְחִינַת גָּלוּת בְּתוֹךְ הָרָע מִסִּטְרָא אָחֳרָא הַגּוֹבֵר עָלֶיהָ בָּרְשָׁעִים, וְהָרַחֲמָנוּת – מְבַטֶּלֶת הַשִּׂנְאָה וּמְעוֹרֶרֶת הָאַהֲבָה, כַּנּוֹדָע מִמַּה שֶּׁכָּתוּב: לְ״יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם״.
[וְלֹא אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: ״תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים וְגוֹ׳״, אֶלָּא עַל הַמִּינִים וְהָאֶפִּיקוֹרְסִים, שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא רֵישׁ פֶּרֶק ט״ז דְּשַׁבָּת]:
משנה תורה, הלכות תשובה ז׳:ה׳ - הטקסט מספריא
כל הנביאים כולן צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' אלהיך.
מדרש תנחומא, ויצא א׳ - הטקסט מספריא
יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, הַהוֹרֵג אֶת הַנֶּפֶשׁ בִּשְׁגָגָה, לְהֵיכָן הָיָה גוֹלֶה. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, הַהוֹרֵג נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה, גּוֹלֶה לְעָרֵי מִקְלָט לְשָׁלֹש הֶעָרִים שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְשָׁלֹשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנָעַן. וְיַעֲקֹב אָבִינוּ גָּלָה לְחָרָן, בּוֹרֵחַ בְּנַפְשׁוֹ, וְנִתְיָרַא שֶׁלֹּא יַהֲרֹג אוֹתוֹ הָרָשָׁע עֵשָׂו אָחִיו. מִכֵּיוָן שֶׁרָאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּצָרָה גְּדוֹלָה נִגְלָה עָלָיו בַּחֲלוֹם. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כֵּיוָן שֶׁרָאוּ הָאֲבָנִים שֶׁהָיוּ תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִמֹּחוּ כֻלָּם וְנַעֲשׂוּ אֶבֶן אֶחָת. מִנַּיִן, שֶׁעַד שֶׁלֹּא יָשַׁן, כְּתִיב: וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, אֲבָנִים הַרְבֵּה. כֵּיוָן שֶׁנִּנְעַר, כְּתִיב: וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן, אֶבֶן אֶחָת.
יומא נ״ד ב - הטקסט מספריא
כְּאִישׁ הַמְעוֹרֶה בַּלְּוָיָיה שֶׁלּוֹ. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ גּוֹיִם לַהֵיכָל רָאוּ כְּרוּבִים הַמְעוֹרִין זֶה בָּזֶה, הוֹצִיאוּן לַשּׁוּק וְאָמְרוּ: יִשְׂרָאֵל הַלָּלוּ, שֶׁבִּרְכָתָן בְּרָכָה וְקִלְלָתָן קְלָלָה — יַעַסְקוּ בִּדְבָרִים הַלָּלוּ? מִיָּד הִזִּילוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כׇּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי רָאוּ עֶרְוָתָהּ״.
וּשְׁתִיָּה הָיְתָה נִקְרֵאת. תָּנָא: שֶׁמִּמֶּנָּה הוּשְׁתַּת הָעוֹלָם. תְּנַן כְּמַאן דְּאָמַר מִצִּיּוֹן נִבְרָא הָעוֹלָם, דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עוֹלָם מֵאֶמְצָעִיתוֹ נִבְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּצֶקֶת עָפָר לַמּוּצָק וּרְגָבִים יְדוּבָּקוּ״.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: עוֹלָם מִן הַצְּדָדִין נִבְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵי אָרֶץ וְגֶשֶׁם מָטָר וְגֶשֶׁם מִטְרוֹת עוּזּוֹ״. רַבִּי יִצְחָק (נַפָּחָא) אָמַר: אֶבֶן יָרָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּיָּם, מִמֶּנּוּ נִשְׁתַּת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל מָה אֲדָנֶיהָ הׇטְבָּעוּ אוֹ מִי יָרָה אֶבֶן פִּנָּתָהּ״.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מִצִּיּוֹן נִבְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל אֱלֹהִים ה׳״. וְאוֹמֵר: ״מִצִּיּוֹן מִכְלַל יוֹפִי״ — מִמֶּנּוּ מוּכְלָל יׇפְיוֹ שֶׁל עוֹלָם.
תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: ״אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה׳ אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם״, ״תּוֹלְדוֹת שָׁמַיִם״ — מִשָּׁמַיִם נִבְרְאוּ, ״תּוֹלְדוֹת הָאָרֶץ״ — מֵאֶרֶץ נִבְרְאוּ.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִצִּיּוֹן נִבְרְאוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל אֱלֹהִים ה׳ דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ״. וְאוֹמֵר: ״מִצִּיּוֹן מִכְלַל יוֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ״ — מִמֶּנּוּ מוּכְלָל יוֹפְיוֹ שֶׁל עוֹלָם.
נָטַל אֶת הַדָּם מִמִּי שֶׁמְּמָרֵס בּוֹ וְכוּ׳. מַאי כְּמַצְלִיף? מַחְוֵי רַב יְהוּדָה —
It means like a man joined and clinging to his livaya, his partner, i.e., his wife. In other words, the cherubs appeared to be embracing one another. Reish Lakish said: When gentiles destroyed the Second Temple and entered the Sanctuary, they saw these drawings of cherubs clinging to one another. They peeled them from the wall, took them out to the market, and said: These Jews, whose blessing is a blessing and whose curse is a curse, due to their great fear of God, should they be occupied with such matters, making images of this kind? They immediately debased and destroyed them, as it is stated: “All who honored her debase her because they have seen her nakedness” (Lamentations 1:8).
§ The mishna taught that a stone sat in the Holy of Holies and it was called the foundation [shetiyya] rock. A Sage taught in the Tosefta: Why was it called shetiyya? It is because the world was created [hushtat] from it. The Gemara comments: We learned the mishna in accordance with the opinion of the one who said that the world was created from Zion. As it was taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: The world was created from its center, as it is stated: “When the dust runs into a mass, and the clods cleave fast together” (Job 38:38). The world was created by adding matter to the center, like the formation of clumps of earth.
Rabbi Yehoshua says: The world was created from the sides, as it is stated: “For He said to the snow: Become the earth, likewise to the shower of rain, and to the showers of His mighty rain” (Job 37:6). This verse indicates that the rains fell from all sides, which led to the creation of the earth. Rabbi Yitzḥak Nappaḥa said: The Holy One, Blessed be He, cast a stone into the sea, from which the world was created, as it is stated: “Upon what were its foundations fastened; or who laid its cornerstone?” (Job 38:6).
And the Rabbis say: The world was created from Zion, as it is stated: “A Psalm of Asaph. God, the Lord God has spoken and called the earth, from the rising of the sun to its place of setting” (Psalms 50:1), and it states: “Out of Zion, the perfection of beauty, God has shined forth” (Psalms 50:2), i.e., from Zion the beauty of the world was perfected. The mishna is taught in accordance with this last opinion.
It was taught in a baraita that Rabbi Eliezer the Great says: “These are the generations of the heaven and the earth when they were created, on the day that the Lord God made earth and heaven” (Genesis 2:4) means that the generations of the heavens, i.e., all things found in the heavens, were created from the heavens, while the generations of the earth were created from the earth.
And the Rabbis say: Both these and those were created from Zion, as it is stated: “A Psalm of Asaph. God, the Lord God has spoken and called the earth, from the rising of the sun to its place of setting,” and it says: “Out of Zion, the perfection of beauty, God has shined forth,” i.e., from Zion the beauty of the world was perfected, which includes both the generations of the heavens and the generations of the earth.
§ The mishna taught that the High Priest took the blood of the bull from the one who was stirring it so it would not coagulate, and he entered and sprinkled it like one who whips. The Gemara asks: What is the meaning of: Like one who whips? Rav Yehuda demonstrated the action with his hand,
סוכה מ״ט א - הטקסט מספריא
שֶׁכׇּל מִזְבֵּחַ שֶׁאֵין לוֹ לֹא כֶּבֶשׁ וְלֹא קֶרֶן וְלֹא יְסוֹד וְלֹא רִיבּוּעַ — פָּסוּל לַעֲבוֹדָה. רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַסּוֹבֵב.
אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שִׁיתִין, מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית נִבְרְאוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אׇמָּן״. ״חֲמוּקֵי יְרֵכַיִךְ״ — אֵלּוּ הַשִּׁיתִין. ״כְּמוֹ חֲלָאִים״ — שֶׁמְּחוֹלְלִין וְיוֹרְדִין עַד הַתְּהוֹם. ״מַעֲשֵׂה יְדֵי אׇמָּן״ — זוֹ מַעֲשֵׂה יְדֵי אוּמָּנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״בְּרֵאשִׁית״, אַל תִּיקְרֵי ״בְּרֵאשִׁית״, אֶלָּא ״בָּרָא שִׁית״.
תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שִׁיתִּין מְחוֹלָלִין וְיוֹרְדִין עַד תְּהוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן. וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ שׂוֹרֵק וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ״. ״וַיִּטָּעֵהוּ שׂוֹרֵק״ — זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, ״וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ״ — זֶה מִזְבֵּחַ, ״וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ״ — אֵלּוּ הַשִּׁיתִין.
תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק: לוּל קָטָן הָיָה בֵּין כֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ בְּמַעֲרָבוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ, וְאַחַת לְשִׁבְעִים שָׁנָה פִּרְחֵי כְהוּנָּה יוֹרְדִין לְשָׁם, וּמְלַקְּטִין מִשָּׁם יַיִן קָרוּשׁ שֶׁדּוֹמֶה לְעִיגּוּלֵי דְבֵילָה, וּבָאִין וְשׂוֹרְפִין אוֹתוֹ בִּקְדוּשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר לַה׳״ —
As any altar that lacks a ramp, or a horn, or a base, or the shape of a square, either because it was not erected as a square or due to damage, is disqualified for use in the Temple service. Rabbi Yosei bar Yehuda says: Even the surrounding ledge must be complete, and if it is lacking it disqualifies the altar.
§ Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: The drainpipes [shittin] built into the altar and extending beneath it were created from the six days of Creation, as it is stated: “The hidden of your thighs are like the links of a chain, the handiwork of a skilled workman” (Song of Songs 7:2). The Gemara interprets the verse homiletically: “The hidden of your thighs”; these are the drainpipes that are concealed within the altar; “are like the links of a chain [ḥala’im]”; they are hollow [meḥolalin] and descend to the depths; “the handiwork of a skilled workman”; this is the handiwork of the Holy One, Blessed be He. On a similar note, it was taught in the school of Rabbi Yishmael that it is written: “In the beginning [bereshit]” (Genesis 1:1); do not read it as: Bereshit, but rather as: Bara shit, meaning that God created the pipeline descending from the altar.
It was taught in a baraita that Rabbi Yosei says: These drainpipes are hollow and descend to the depths, as it is stated: “Let me sing of my well beloved, a song of my beloved touching his vineyard. My well beloved had a vineyard in a very fruitful hill, and he dug it, and cleared it of stones, and planted it with the choicest vine, and built a tower in the midst of it, and also hewed out a vat therein” (Isaiah 5:1–2). Rabbi Yosei interprets these verses homiletically as referring to the Temple. “He planted it with the choicest vine”; this is referring to the Temple; “he built a tower therein”; this is referring to the altar; “and hewed out a vat therein”; this is referring to the drainpipes. As the owner of the vineyard is a parable for God, this indicates that the drainpipes are a natural part of Creation.
It was taught in a baraita that Rabbi Elazar bar Tzadok said: There was a small gap between the ramp and the altar west of the ramp, and once in seventy years young priests would descend there and gather from there the congealed wine left over from the libations that set over time, which resembled round cakes of dried and pressed figs. They would then come and burn it in sanctity in the Temple courtyard, as it is stated: “In sanctity shall you pour a libation of strong drink unto the Lord” (Numbers 28:7);
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י״א - הטקסט מספריא
המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם מקריבין קרבנות ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'. ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים. אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל מיד בני עשיו. ושם הוא אומר אראנו ולא עתה זה דוד אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח דרך כוכב מיעקב זה דוד וקם שבט מישראל זה מלך המשיח ומחץ פאתי מואב זה דוד וכן הוא אומר ויך את מואב וימדדם בחבל וקרקר כל בני שת זה המלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים עד ים והיה אדום ירשה זה דוד שנאמר ותהי אדום לדוד לעבדים וגו' והיה ירשה וגו' זה המלך המשיח שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו'.
אף בערי מקלט הוא אומר אם ירחיב ה' אלהיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים וגו' ומעולם לא היה דבר זה ולא צוה הקדוש ברוך הוא לתוהו אבל בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראייה שכל הספרים מלאים בדבר זה.
ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו אין הדבר כך שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעונות כיון שנהרג נודע להם שאינו ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת ועיקר הדברים ככה הן שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן.
ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה ויילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח אם עשה והצליח וניצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי
ואם לא הצליח עד כה, או נהרג--בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דויד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר "ומן המשכילים ייכשלו, לצרוף בהן ולברר וללבן--עד עת קץ: כי עוד, למועד"
אף ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח, ונהרג בבית דין--כבר נתנבא בו דנייאל, שנאמר "ובני פריצי עמך, יינשאו להעמיד חזון--ונכשלו" (דניאל יא,יד). וכי יש מכשול גדול מזה: שכל הנביאים דיברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן; וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'.
אבל מחשבות בורא עולם--אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו--אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד: שנאמר "כי אז אהפוך אל עמים, שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', ולעובדו שכם אחד" (ראה צפניה ג,ט).
כיצד: כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח, ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים, ובעמים רבים ערלי לב; והם נושאים ונותנים בדברים אלו, ובמצוות התורה--אלו אומרים מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה, ולא היו נוהגות לדורות. ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם, ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח, וגילה נסתריהם.
וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום ויינשא--מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.
מצוטט ב־6 עמודים
לקוטי שיחות 2
- כרך טו ‹ וישלח ‹ שיחה א ‹ 284 לקו"ש ח"כ ע' 407
- כרך כט ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה א ‹ 243 לקו"ש ח"כ ע' 396
תורת מנחם 3
- ב - שנת תשי"א - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת* יו"ד שבט ה'תשי"א** לקו"ש ח"כ ע' 400
- יד - שנת תשט"ו - חלק שני ‹ בס"ד. יום א' פ' פנחס, י"ג תמוז, ה'תשט"ו לקו"ש ח"כ ע' 393
- טו - שנת תשט"ז - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ מקץ, זאת חנוכה, ה'תשט"ז. לקו"ש ח"כ ע' 391
ספר השיחות ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע 1
- תש"ו-ה'שי"ת ‹ ספר השיחות - תש"ו ‹ שיחות חג הפסח ‹ 28 לקו"ש ח"כ ע' 387

