שיחה ג
הערות
עמוד 381
- 1. ש"פ לך לך, ח' מ"ח, תשמ"א
- 2. שיחות 41
- 3. משיחות ש"פ לך לך, ח' מרחשון ה'תשמ"א
- 1. תענית י, א. שו"ע אדה"ז או'ח ריס קיז.
- 2. ראה תוד"ה כי מציון -- ביב כא, א.
- 3. ראה טז, טז.
- 4. סוטה מא, א. הובא בפרש"י עה"פ וילך לא, יא, ובפרטיות -- רמב"ם הל' חגיגה פ"ג ה"ג.
- 5. רמבים שם ה"ז.
- 66. מ"א ח, סו.
- 7. תרומה כה, ח. של"ה (סט, א, ובכ'מ). ר*ח שער האהבה פ"ו קרוב לתחלתו.
- 8. אבות פ"ב מי"ב. משלי ג, ו. וראה רמבים הלי דעות ספ"ג. טושו"ק או*ח סרל'א. שויע אדהיז שם סקנ'ו ס"ב.
- 9. ואולי ייל דאסילו אם עשאן בסתם -- מיד שחוזר ועושה כו' גם הנעשה בסתם מתחבר כ" מאחר שלא נתלבש בו כו (עיין תניא ספל"ט ורפ"מ).
- 3. =
עמוד 382
- 0. קהלת ב, יג. וראה ספר הערכים-חב"ד ע' אור -- ביחס לחושך ס"ח. וש"נ.
- 1. שהרי בנדו"ז השינוי דזמן שאילת גשמים -- אינו נוגע כלל.
- 2. ועד שגם בפועל, גם ,לאחר החורבן היו מתאספים ג'כ מכל הסביבות בירושלים לרגל, כמו שעושים גם היוס" (שו"ע אדהיז שבהעי 1).
- 3. ומזה מוכח, דמה שעד ז' חשון ,כאילו . . עסוקים בעניני הרגל" הוא לא רק בעניני תפלה (שאילת גשמים) אלא גם בעובדין דחול (שטר הלואה וכיו"ב).
- 4. ראה שו"ע חו"מ סמ"ג סכ"ח: ,כל זמן הכתוב בשטר . . דנים אותו כמו בנדרים' -- ובנדרים ,הלך
- 6. ש"פ לך לך, ח' מ"ח, תשמ"א
- 7. שיחות
- 8. אחר לשון בני אדם" (נדרים ל, סע"ב. שו"ע יו*ד ריס ריז). וראה גם רמ"א חו"מ סמ"ב סיי ובסמיע שם סקכ"ח (אלא ששם אין זה בנוגע לזמן).
- 5. שיך חו"מ סמ"ג סקמיז.
- 10. בשיך שם: ואעיג דהשתא כו' לשון כו'. אבל עפמ"ש אדה"ז בשו"ע שם (נעתק לעיל הע' 12 - יש לומר, דאין זה רק לשון כו', אלא הענין דעסוקים בעניני הרגל.
- 11. ומ"ש בפנים השיחה שזהו גם ב(שטרות דאזלינן אחר) לשון בני אדם -- הוא, דהעסק בעניני הרגל נמשך ופועל גם בענינים פשוטים (ראה לעיל העי 3) ועד בלשון בני אדם.
- 6. שיחת מוצאי ש"פ נח, אור לד מרחשון ה'תש"מ (לעיל ע' 378).
- 7. ל' הכתוב -- ויצא לב, ב. וראה שיחה הנ"ל.
עמוד 383
- 8. ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפליו.
- 9. תניא שם.
- 0. ב"י לטור או"ח סתצ"ב. שו"ע אדה"ז או"ח סתצ"ב ס"ב. וראה גם השלמה לשו"ע אדה"ז או"ח סקל"א ס"ח.
- 1. ראה אוה"ת סוכות ע' א'תשנו. ברכה ס*ע א'תתסו ואילך. ד"ה צהר תעשה תש"ב פ"גי
- 2. שזה עצמו -- מה שזכה להיות שליח (עוד לפני שמקיים את השליחות) -- הו"ע געלה ביותר, כמובן ובפשטות. וראה גם סה"מ ה'ש"ת ע' 14
- 3. ועי"ז נעשה ,קל ללכת* (ראה פרשיי ויצא כט, א)
- 7. שיפ לך לך, ח' מ"ח, תשמ"א
- 8. שיחות 3
- 4. ראה לעיל ע' 26 ואילך.
- 5. ברכות כח, א. ושינ.
- 6. ד"ה צאינה וראינה תר"ס. המשך תרס"ו עי יח. ובכ"מ.
- 71. סד"ה לך לך תשיה (סה"מ תש"ה ע' 95). וראה לעיל ע' 30677.
- 13. ) ראה המשך שמה תשמח תונז ס'ע 49 ואילך.
עמוד 384
- 4. לקוטי
- 9. תהלים ק, ב. וראה רמב"ם סוף הלי לולב. 0 ישע" ס, ב.
- 1. תהלים קכא, ה-ו.
- 2. ב"ר פמ"ב, ד.
- 3. תהלים שם, ד.
- 4. ברכות מח, א.
- 7. ש"פ לך לך, ח' מ"ח, תשמ"א
- 8. שיחות
- 5. שיפ נח, בדר"ח מרחשון. וראה גם מכי דעש"ק פ' לך לך, ז' מ"ח שנה זו (נדפס לקמן עי 1
עמוד 385
- 6. לקו"ת ראה כג, ג. וראה תניא פל"ז (מח, ב).
- 7. תהלים יט, ט. טושו"ע או"ח ר*ס תקנד.
- 8. ראה סידור רפא, ד: ובצדקה ובגמ"ח כתיב ג'כ (ראה טו, י) לא ירע לבבך בתתך כר כי צ*ל השפע והחסד בשמחה וטוב לבב.
- 9. וילך שם, יב.
- 5. .0>₪=-->
- 6. ש"פ לך לך, ח' מ"ח, תשמ"א
- 7. שיחות 5
- 0. ר"פ נצבים. לקו"ת ר*פ נצבים (מזח"ב פב, א). וראה קידושין רפ"ד ,עשרה יוחסיך- ובחדא"ג שם. ת'ז בהקדמה: מעשר כו' אתקריאו ישראל מלכים כו' ראשי אלפי ישראל. זו"ח תיקונים צד, סע'.
משנה תורה, הלכות חגיגה ג׳:ג׳ - הטקסט מספריא
אימתי היו קורין במוצאי יום טוב הראשון של חג הסכות שהוא תחילת ימי חולו של מועד של שנה שמינית והמלך הוא שיקרא באזניהם ובעזרת הנשים היו קורין וקורא כשהוא יושב ואם קרא מעומד הרי זה משובח מהיכן הוא קורא מתחילת חומש אלה הדברים עד סוף פרשת שמע ומדלג לוהיה אם שמוע וגו' ומדלג לעשר תעשר וקורא מעשר תעשר על הסדר עד סוף ברכות וקללות עד מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב ופוסק:
משנה אבות ב׳:י״ב - הטקסט מספריא
רבי יוסי אומר יהי ממון חברך חביב עליך כשלך. והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך. וכל מעשיך יהיו לשם שמים:
שולחן ערוך, חושן משפט מ״ג:כ״ח - הטקסט מספריא
שְׁנֵי שְׁטָרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּשָׁנָה מְעֻבֶּרֶת, אֶחָד כָּתוּב בּוֹ: אֲדָר סְתָם, וְאֶחָד כָּתוּב בּוֹ: אֲדָר שֵׁנִי, וְאֵין לַלּוֶֹה נְכָסִים כְּנֶגֶד שְׁנֵיהֶם, נוֹתְנִים לְמִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ אֲדָר סְתָם. וְאִם בִּשְׁנֵיהֶם נִכְתַּב אֲדָר סְתָם, הָוֵי כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּשְׁנֵיהֶם אֲדָר רִאשׁוֹן, וְנוֹתְנִים לְמִי שֶׁזְּמַנּוֹ קוֹדֵם בְּמִסְפָּר יְמֵי הַחֹדֶשׁ. וְעַיֵּן בְּאֹרַח חַיִּים סִימָן תכ"ז כֵּיצַד כּוֹתְבִין, וּבְאֶבֶן הָעֵזֶר סִימָן קכ"ו. כָּל זְמַן הַכָּתוּב בַּשְּׁטָר, כְּגוֹן; עַד הַפֶּסַח אוֹ עַד הַקָּצִיר, דָּנִים אוֹתוֹ כְּמוֹ בִּנְדָרִים.
מדרש תנחומא, נשא ט״ז - הטקסט מספריא
וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה. רַב אוֹמֵר, כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא אוֹמֵר וַיְהִי, דָּבָר חָדָשׁ הוּא. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא אוֹמֵר וַיְהִי, דָּבָר שֶׁהָיָה נִפְסָק לְהַרְבֵּה יָמִים וְחָזַר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: בָּאתִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי כַּלָּה (שה״ש ה, א). אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, נִתְאַוָּה שֶׁיְּהֵא לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּעֶלְיוֹנִים. בָּרָא אֶת הָאָדָם וְצִוָּה אוֹתוֹ וְאָמַר לוֹ: מִכָּל עֵץ הַגַּן אָכֹל תֹּאכֵל, וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע לֹא תֹּאכַל מִמֶּנּוּ (בראשית ב, טז-יז). וְעָבַר עַל צִוּוּיוֹ. אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּךְ הָיִיתִי מִתַּאֲוֶה שֶׁיְּהֵא לִי דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לִי בָּעֶלְיוֹנִים, וְדָבָר אֶחָד צִוִּיתִי אוֹתְךָ וְלֹא שָׁמַרְתָּ אוֹתוֹ. מִיַּד סִלֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁכִינָתוֹ לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן. מִנַּיִן, דִּכְתִיב: וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגַּן (שם ג, ח). כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ עַל הַצִּוּוּי, סִלֵּק שְׁכִינָתוֹ לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן. עָמַד קַיִן וְהָרַג לְהֶבֶל, מִיַּד סִלֵּק שְׁכִינָתוֹ לְרָקִיעַ שֵׁנִי כוּ'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שִׁבְעָה רְקִיעִים בָּרָאתִי, וְעַד עַכְשָׁו יֵשׁ רְשָׁעִים לַעֲמֹד בָּהּ. מֶה עָשָׂה. קִפֵּל אֶת כָּל הַדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים הָרְשָׁעִים וְהֶעֱמִיד אַבְרָהָם. כֵּיוָן שֶׁהֶעֱמִיד אַבְרָהָם, סִגֵּל מַעֲשִׂים טוֹבִים, יָרַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִן רָקִיעַ שְׁבִיעִי לַשִּׁשִּׁי. עָמַד יִצְחָק וּפָשַׁט צַוָּארוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, יָרַד מִשִּׁשִׁי לַחֲמִישִׁי כוּ' (שם). עָמַד מֹשֶׁה וְהוֹרִידָהּ לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּרֵד ה' עַל הַר סִינַי (שמות יט, כ). וּכְתִיב: בָּאתִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי כַּלָּה (שה״ש ה, א). אֵימָתַי, כְּשֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן.
במדבר רבה י״ג:ו׳ - הטקסט מספריא
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא, מַהוּ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם נִתְאַוָּה לָדוּר עִם בְּרִיּוֹתָיו בַּתַּחְתּוֹנִים, רְאֵה הֵיאַךְ כְּתִיב בִּבְרִיַּת יוֹם רִאשׁוֹן (בראשית א, ה): וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד, יוֹם רִאשׁוֹן אֵינוֹ אוֹמֵר, אֶלָּא יוֹם אֶחָד, וּכְשֵׁם שֶׁאָמַר יוֹם אֶחָד יֹאמַר יוֹם שְׁנָיִם יוֹם שְׁלשָׁה, אֶלָּא לָמָּה אָמַר יוֹם אֶחָד, שֶׁעַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה יְחִידִי בְּעוֹלָמוֹ נִתְאַוָּה לָדוּר עִם בְּרִיּוֹתָיו בַּתַּחְתּוֹנִים, לֹא עָשָׂה כֵן אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן וְהִשְּׁרָה בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁכִינָתוֹ וּבָאוּ הַנְּשִׂיאִים לְהַקְרִיב, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִכָּתֵב שֶׁבְּיוֹם זֶה נִבְרָא הָעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, בַּיּוֹם שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן אֵינוֹ אוֹמֵר כָּאן, אֶלָּא בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מַהוּ הָרִאשׁוֹן, לִבְרִיאַת עוֹלָם, מְלַמֵּד שֶׁאֶחָד בְּשַׁבָּת הָיָה, נִמְצֵאתָ אוֹמֵר עֶשֶׂר עֲטָרוֹת נָטַל אוֹתוֹ הַיּוֹם, רִאשׁוֹן לִבְרִיאַת עוֹלָם, רִאשׁוֹן לַכְּהֻנָּה, רִאשׁוֹן לַנְּשִׂיאוּת, רִאשׁוֹן לַשְּׁכִינָה, דִּכְתִיב (שמות כה, ח): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. רִאשׁוֹן לַעֲבוֹדָה, רִאשׁוֹן לְבִרְכַּת כֹּהֲנִים, רִאשׁוֹן לְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן לְאִסּוּר בָּמָה, רִאשׁוֹן לַאֲכִילַת קֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן לִירִידַת הָאֵשׁ, דִּכְתִיב (ויקרא ט, כד): וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ וגו':
בראשית רבה מ״ב:ד׳ - הטקסט מספריא
וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל, שָׁלשׁ שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ: כּוּשׁ, וְנִמְרוֹד, וְאַמְרָפֶל. כּוּשׁ, שֶׁהָיָה כּוּשִׁי וַדַאי. נִמְרוֹד, שֶׁהֶעֱמִיד מֶרֶד בָּעוֹלָם. אַמְרָפֶל, שֶׁהָיְתָה אֲמִירָתוֹ אֲפֵלָה, דְּאַמְרֵי וְאַפְלֵי בְּעָלְמָא, דְּאַמְרֵי וְאַפְלֵי בְּאַבְרָהָם, שֶׁאָמַר שֶׁיֵּרֵד לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ. וְאַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָסָר, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי מִמַּלְחַיָא, תַּמָּן תְּנִינַן אִיסָרִין לְשֵׁם אֶלָסָר. כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם, אָמַר רַבִּי לֵוִי אֲתַר הוּא תַּמָּן מִצְטַוַּח בְּרוֹמִי, וְנָטְלוּ אָדָם אֶחָד וְהִמְלִיכוּ אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְתִדְעָל הֲוָה שְׁמוֹ. דָּבָר אַחֵר, וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר, זוֹ בָּבֶל. וְאַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָסָר, זֶה אַנְטִיוֹכוּס. כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם, זֶה מָדַי. וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם, זוֹ מַלְכוּת אֱדוֹם, שֶׁהִיא מַכְתֶּבֶת טִירוֹנְיָא מִכָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר אֲבִינָא אִם רָאִיתָ מַלְכֻיּוֹת מִתְגָּרוֹת אֵלּוּ בְּאֵלּוּ צַפֵּה לְרַגְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, תֵּדַע שֶׁכֵּן שֶׁהֲרֵי בִּימֵי אַבְרָהָם עַל יְדֵי שֶׁנִּתְגָּרוּ הַמַּלְכֻיּוֹת אֵלּוּ בְּאֵלּוּ בָּאָה הַגְּאֻלָּה לְאַבְרָהָם.
מצוטט ב־3 עמודים
לקוטי שיחות 2
- כרך כ ‹ לך לך-ז' חשון ‹ שיחה א ‹ 55 לקו"ש ח"כ ע' 381
- כרך כ ‹ ויחי ‹ שיחה א ‹ 233 לקו"ש ח"כ ע' 384

