א
קלא דיני נפילת אפים ובו ו' סעיפים:
א לאחר שסיים השליח ציבור חזרת התפלה נופלים על פניהם ומתחנניםא כל מקום לפי מנהגוב וגם עיקר נפילת אפים הוא מנהג שנהגו כל ישראל מימות עולםג ואף על פי כן אינה חובה אלא רשותד לכן כל הלכותיה תלויות במנהגה כמו שיתבאר ותחינה זו שמתחנן בנפילת אפים צריך לומר מיד אחר התפלהו אבל אם הפסיק ועסק בדברים אחרים אחר התפלה שוב אין תחינתו נשמעת כל כך לכן אין לדבר בין תפלה לנפילת אפים (אע"פ שמן הדין אין איסור בדבר שהרי עיקר נפילת אפים היא רשותז) ומכל מקום א"צ ליזהר אלא מלהפסיק ולעסוק בדברים אחרים לגמרי אבל שיחה מועטת אין לחושח וכל שאין מפסיקין בדברים אחרים לגמרי יכול לילך אחר התפלה למקום אחר ליפול שם על פניוט.
ועיקר נפילת אפים שנהגו בה בימי הראשונים היא ליפול על פניו ארצה אפילו שלא בפישוט ידים ורגליםי (ואפילו יושב על הארץ ונופל על פניו ארצהיא) ואדם חשוב אינו רשאי ליפול על פניו בענין זהיב בפני הצבור כשמתפלל על הצבוריג אם אין הצבור נופלים כך כמוהויד אלא א"כ הוא בטוח במעשיו שיענה כיהושע בן נוןטו (שהרי) נאמר בוטז קום לך למה זה אתה נופל על פניך (משמע שאין לו ליפול) לפי שאם לא יענה מיד יהרהרו הצבור אחריויז לומר שאינו הגון ואינו ראוי ליענות.
וכן כל אדם אסור ליפול על פניו ארצהיח על גבי רצפת אבניםיט אפילו שלא בפישוט ידים ורגלים גזירה משום השתחוואה בפישוט ידים ורגליםכ שהיא אסורה מן התורהכא ולוקין עליוכב שנאמרכג ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה ואינו מותר אלא במקדש בלבד.
ואם אינו מדביק פניו בקרקע אלא מטה על צידו מותרכד אפילו לאדם חשוב בפני הצבורכה ואפילו על גבי רצפת אבניםכו שלא בפישוט ידים ורגליםכז כמו שיתבארכח ועכשיו שלא נהגו ליפול על פניהם ממשכט אלא בהטיית הראש וכיסוי הפנים בלבד לא שייך כל זהל.
וכיון שאין נופלין ממש אלא שמכסה פניו נהגו ליפול אפילו מעומדלא אך ע"פ הקבלה ראוי להיות נפילת אפים מיושבלב ואם אי אפשר לישב במקום שכלו הג' פסיעות ימתין כדי הילוך ד' אמות ויחזור למקומו ויפול מיושבלג.
ונוהגים לכסות הפנים בבגד ולא די בכיסוי היד שנופל פניו עליה לפי שהיד והפנים גוף אחד הן ואין הגוף יכול לכסות את עצמולד כמו שנתבאר סי' ע"דלה וצ"אלו.
ונהגו במקומות הרבה להטות על צד שמאללז לפי שמצינו כשאדם מתפלל שכינה מימינו שנאמרלח ה' צלך על יד ימינך וכמ"ש בסי' צ"זלט נמצא כשהוא מוטה על שמאלו פניו כלפי שכינה ואם היה מוטה על ימינו היה להיפך ולא יתכן לעבד להיות אחוריו כלפי אדוניומ וי"אמא להטות על יד ימינו שכשהוא מוטה על ימינו ושכינה כנגדו יכוון שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקנימב ונהגו במדינות אלו להטות בשחרית על ימינו ולא על שמאלו משום כבוד התפילין שבשמאלו ובמנחה או אפילו בשחרית כשאין לו תפילין בשמאלו מטה על שמאלומג והש"ץ העומד מימין הארון טוב שיטה ראשו מעט כלפי הארון אף כשנופל על יד ימינומד (וה"ה היושבים בצד המנורה לפני הארון ונופלים על פניהם למזרח כמו הש"ץמה).
ע"פ הקבלהמו יש לומר מזמורמז אליך ה' נפשי אשאמח אך מפני שהאומרו ולבו רחוק ממנו גורם לו להאסף בלא עתומט לפיכך נמנעו לאומרו במדינות אלו אלא אומרים רחום וחנון כו' ה' אל באפך כו'נ:
הערות
- א. טור . וראה רמב"ם הלכות תפלה פ"ה הי"ג. פ"ט ה"ה.
- ב. שו"ת ריב"ש סי' תיב. רמ"א ס"א. וראה רמב"ם שם פ"ה הי"ג.
- ג. במדבר יד, ה. יהושע ז, ו. תענית יד, ב. מגילה כב, ב. וראה שו"ת ריב"ש סי' תיב. שער הכולל פי"א ס"ו וש"נ.
- ד. רב נטרונאי הובא בטור.
- ה. שו"ת ריב"ש סי' תיב.
- ו. תלמידי ה רשב"א (ראה ריטב"א החדשים ושטמ"ק ב"מ נט, ב. צרור החיים ע' יח) בשמו. ארחות חיים בשם גאונים . הובאו בב"י. ש"ע ולבוש ס"א. ובסידור: "אחר שמו"ע בשחרית ובמנחה יאמר וידוי", ואח"כ י"ג מדות ונפ"א. והוא עפ"י פרי עץ חיים שער הסליחות פ"ט. שער הכוונות ענין אל מלך יושב והודוי. סדר היום.
- ז. ראה חקרי הלכות ח"ז כז, א.
- ח. מ"א ס"ק א.
- ט. רמב"ם שם הי"ד. ספר חסידים סי' יח. הובא במ"א שם.
- י. גמ' פ"ג דמגילה כב , ב. ורש"י ד"ה פשוט ידים.
- יא. רמב"ם שם הי"ג. פ"ז הי"ז. פ"ט ה"ה. טור .
- יב. גמרא שם .
- יג. ירושלמי תענית פ"ב ה"ו. לפי' ה תוס' שם ד"ה אין. רא"ש שם סי' ד. טור ושו"ע ס"ח. ט"ז ס"ק יג.
- יד. ראבי"ה סי' תתסז ו הגהות מיימוניות הל' תפלה פ"ה אות ק בשם רבינו יואל הלוי בפי' הירושלמי שם. ט"ז שם.
- טו. גמ' שם ורש"י ד"ה אא"כ וד"ה למה.
- טז. יהושע ז, י.
- יז. רא"ש שם. טור.
- יח. גמרא שם .
- יט. משא"כ ברצפת קרשים. ראה ס' המנהגים - חב"ד עמ' 57. וראה גם פס"ד צ"צ שמב, א.
- כ. תוס' שם ד"ה ואיבעית. רא"ש שם. טור. כס"מ הל' ע"ז פ"ו ה"ו בדעת הרמב"ם.
- כא. גמרא שם.
- כב. רמב"ם שם ה"ו.
- כג. ויקרא כו, א.
- כד. גמרא שם כג, א. רש"י שם ד"ה דמצלי. רמב"ם שם ה"ז והל' תפלה פ"ה הי"ד. ועי' ב"י.
- כה. רש"י שם. רמב"ם הל' תפלה שם. רא"ש שם בדעת הרי"ף. ב"ח. מ"א ס"ק יט.
- כו. רמב"ם הל' ע"ז שם. תוס' ורא"ש ומרדכי שם. ועי' ב"י בפי' הטור.
- כז. אור זרוע ח"א סי' צג. הגהות אשר"י ס"פ תפלת השחר. ב"ח.
- כח. סעיף זה בשוע"ר לא הגיע לידינו.
- כט. ולענין יוהכ"פ ראה לקמן סי' תרכא סי"ב. ועי' פס"ד צ"צ שמב, א.
- ל. ריב"ש סי' תיב. הובא בב"י.
- לא. ריב"ש שם. מהרי"ל הל' תפלה (עמ' תלו). מ"א ס"ק ה.
- לב. ב"י . שו"ע ס"ב.
- לג. מ"א שם. וראה לעיל סי' קכג ס"ג.
- לד. מ"א ס"ק ב.
- לה. סעיף ג.
- לו. סעיף ד.
- לז. שבלי הלקט סי' ל בשם רבינו האי. הובא בב"י. ש"ע ס"א.
- לח. תהילים קכא, ה.
- לט. סעיף ב, וש"נ.
- מ. שבלי הלקט סי' ל בשם רבי בנימין. הובא בב"י.
- מא. טור בשם מדרש. וריב"ש שם בשם רש"י . הובא בב"י. רמ"א ס"א. ט"ז ס"ק ב.
- מב. שיר השירים ב, ו.
- מג. ס' המנהגים (טירנא, שחרית של חול עמ' יב). רמ"א שם. מ"א ס"ק ג.
- מד. מטה משה סי' רו, הובא במ"א שם. וראה עצי הלבנון סי' ג.
- מה. מ"א שם.
- מו. זהר ח"ג קכ, ב. הובא בב"י ד"ה כ' בספר הזוהר. וראה גם תניא אגה"ת פ"י.
- מז. תהילים כה.
- מח. וכ"ה בסידור. ולפנ"כ: רחום וחנון כו'.
- מט. זהר שם.
- נ. מ"א ס"ק ה.
משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ה׳:י״ג - הטקסט מספריא
השתחויה כיצד אחר שמגביה ראשו מכריעה חמישית ישב לארץ ונופל על פניו ארצה ומתחנן בכל התחנונים שירצה כריעה האמורה בכ"מ על ברכים קידה על אפים השתחויה זה פישוט ידים ורגלים עד שנמצא מוטל על פניו ארצה.
תלמוד ירושלמי תענית ב׳:ו׳ - הטקסט מספריא
משנה: עַל הַשְּׁלִישִׁית הוּא אוֹמֵר מִי שֶׁעָנָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ שׁוֹמֵעַ תְּרוּעָה.
הלכה: רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. שִׁיתֵּף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ הַגָּדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל. לַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ מַפְתֵּחַ שֶׁלְפַּלְמֶנֵטָרִין קְטַנָּה. אָמַר הַמֶּלֶךְ. אִם אֲנִי מְנִיחָהּ כְּמוֹת שֶׁהִיא אֲבִידָה הִיא. אֶלָּא הֲרֵינִי עוֹשֶׂה לָהּ שַׁלְשֶׁלֶת. שֶׁאִם אָבְדָה. הַשַּׁלְשֶׁלֶת תְּהֵא מוֹכַחַת עָלֶיהָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אִם מֵנִיחַ אֲנִי אֶת יִשְׂרָאֵל כְּמוֹת שֶׁהֵם נִבְלָעִין הֵן בֵּין הָאוּמּוֹת. אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי מְשַׁתֵּף שְׁמִי הַגָּדוֹל בָהֶם וְהֵן חַיִּים. מַה טַעַם. וְיִשְׁמְעוּ הַכְּנַעֲנִי וְכֹל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְנָסַבּוּ עָלֵינוּ וְהִכְרִיתוּ אֶת שְׁמֵינוּ מִן הָאָרֶץ וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. שֶׁהוּא מְשׁוּתָּף בָּנוּ. [מִיַּד] וַיֹּאמֶר יי אֶל יְהוֹשֻׁעַ קוּם לָךְ. קָם לָךְ הַהוּא דַאַדְכַּרְתְּ.
רִבִּי יַנַּאי זְעִירָא בְשֶׁם אַבְהָתֵיהּ. כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ כָשֵׁר כִּיהוֹשֻׁעַ שֶׁאִם יִפּוֹל עַל פָּנָיו וְיֹאמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוּם לָךְ. אַל יִפּוֹל. [וּ]בִלְבַד יָחִיד עַל הַצִּיבּוּר.
משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ה׳ - הטקסט מספריא
שמונה דברים צריך המתפלל להזהר בהן ולעשותן ואם היה דחוק או נאנס או שעבר ולא עשה אותן אין מעכבין ואלו הן:עמידה ונוכח המקדש ותקון הגוף ותקון המלבושים ותקון המקום והשויית הקול והכריעה והשתחויה.
עמידה כיצד אין מתפלל אלא מעומד היה יושב בספינה או בעגלה אם יכול לעמוד יעמוד ואם לאו ישב במקומו ויתפלל חולה מתפלל אפילו שוכב על צדו והוא שיכול לכוין את דעתו וכן הצמא והרעב הרי הן בכלל חולים אם יש בו יכולת לכוין את דעתו יתפלל ואם לאו אל יתפלל עד שיאכל וישתה היה רוכב על הבהמה אע"פשיש לו מי שיאחז בהמתו לא ירד אלא ישב במקומו ויתפלל כדי שתהא דעתו מיושבת עליו.
נכח המקדש כיצד היה עומד בחוצה לארץ מחזיר פניו נכח ארץ ישראל ומתפלל היה עומד בארץ מכוין את פניו כנגד ירושלים היה עומד בירושלים מכוין פניו כנגד המקדש היה עומד במקדש מכוין פניו כנגד בית קדש הקדשים סומא ומי שלא יכול לכוין את הרוחות והמהלך בספינה יכוין את לבו כנגד השכינה ויתפלל.
תקון הגוף כיצד כשהוא עומד בתפלה צריך לכוין את רגליו זו בצד זו ונותן עיניו למטה כאילו הוא מביט לארץ ויהיה לבו פנוי למעלה כאילו הוא עומד בשמים ומניח ידיו על לבו כפותין הימנית על השמאלית ועומד כעבד לפני רבו באימה ביראה ופחד ולא יניח ידיו על חלציו.
תקון המלבושים כיצד מתקן מלבושיו תחלה ומציין עצמו ומהדר שנאמר השתחוו לה' בהדרת קדש ולא יעמוד בתפלה באפונדתו ולא בראש מגולה ולא ברגלים מגולות אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו בפני הגדולים אלא בבתי הרגלים ובכל מקום לא יאחוז תפילין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל מפני שלבו טרוד בהן ולא יאחוז כלים ומעות בידו אבל מתפלל הוא ולולב בידו בימות החג מפני שהוא מצות היום היה משוי על ראשו והגיע זמן תפלה אם היה פחות מארבעה קבין מפשילו לאחוריו ומתפלל בו היה ארבעה קבין מניחו על גבי קרקע ואחר כך יתפלל דרך כל החכמים ותלמידיהם שלא יתפללו אלא כשהן עטופים.
תקון המקום כיצד יעמוד במקום נמוך ויחזיר פניו לכותל וצריך לפתוח חלונות או פתחים כנגד ירושלים כדי להתפלל כנגדן שנאמר וכוין פתיחן ליה בעיליתיה וגו' וקובע מקום לתפלתו תמיד ואין מתפלל בחורבה ולא אחורי בית הכנסת אא"כ החזיר פניו לבית הכנסת ואסור לישב בצד העומד בתפלה או לעבור לפניו עד שירחיק ממנו ארבע אמות.
לא יעמוד במקום גבוה שלשה טפחים או יותר ויתפלל ולא על גבי מטה ולא על גבי ספסל ולא על גבי כסא היה בנין גבוה אם יש בו ארבע אמות על ארבע אמות שהוא שיעור הבית הרי הוא כעליה ומותר להתפלל בו וכן אם היה מוקף מחיצות מכל רוחותיו אף על פי שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות מותר להתפלל בו מפני שאין גבהו ניכר שהרי חלק רשות לעצמו.
האומנין שהיו עושין מלאכה בראש האילן או בראש הנדבך או בראש הכותל והגיע זמן תפלה יורדין למטה ומתפללין וחוזרין למלאכתן ואם היו בראש הזית או בראש התאנה מתפללין במקומן מפני שטרחן מרובה ומה הן מתפללין אם היו עושין בסעודתן בלבד מתפללין שלש תפלות של תשעה עשר ברכות היו עושין בשכרן מתפללין הביננו ובין כך ובין כך אין יורדין לפני התיבה ואין נושאין את כפיהן.
השוויית הקול כיצד לא יגביה קולו בתפלתו ולא יתפלל בלבו אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאזניו בלחש ולא ישמיע קולו אלא אם כן היה חולה או שאינו יכול לכוין את לבו עד שישמיע קולו הרי זה מותר ובלבד שלא יהא בציבור כדי שלא תטרף דעתן מקולו.
כריעה כיצד המתפלל כורע חמש כריעות בכל תפלה ותפלה בברכה ראשונה בתחלה ובסוף ובהודיה בתחלה ובסוף וכשגומר התפלה כורע ופוסע שלש פסיעות לאחוריו וכשהוא כורע נותן שלום משמאל עצמו ואח"כ מימין עצמו ואח"כ מגביה ראשו מן הכריעה וכשהוא כורע בארבע הכריעות כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם במה דברים אמורים בהדיוט אבל כהן גדול כורע בתחילת כל ברכה ובסוף כל ברכה והמלך כיון ששחה בראשונה אינו מגביה ראשו עד שגומר כל תפלתו.
ולמה נותן שלום לשמאלו תחלה מפני ששמאלו הוא ימין שכנגד פניו כלומר כשהוא עומד לפני המלך נותן שלום לימין המלך ואחר כך לשמאל המלך וקבעו שיפטר מן התפלה כמו שנפטרין מלפני המלך.
כל הכריעות האלו צריך שיכרע בהן עד שיתפקקו כל חליות שבשדרה ויעשה עצמו כקשת ואם שחה מעט וציער עצמו ונראה ככורע בכל כחו אינו חושש.
השתחויה כיצד אחר שמגביה ראשו מכריעה חמישית ישב לארץ ונופל על פניו ארצה ומתחנן בכל התחנונים שירצה כריעה האמורה בכ"מ על ברכים קידה על אפים השתחויה זה פישוט ידים ורגלים עד שנמצא מוטל על פניו ארצה.
כשהוא עושה נפילת פנים אחר תפלה יש מי שהוא עושה קידה ויש מי שהוא עושה השתחויה ואסור לעשות השתחויה על האבנים אלא במקדש כמו שבארנו בהל' עבודת כוכבים ואין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אא"כ הוא יודע בעצמו שהוא צדיק כיהושע אבל מטה פניו מעט ואינו כובש אותן בקרקע ומותר לאדם להתפלל במקום זה וליפול על פניו במקום אחר.
מנהג פשוט בכל ישראל שאין נפילת אפים בשבתות ובמועדים ולא בראש השנה ולא בראשי חדשים ובחנוכה ובפורים ולא במנחה של ערבי שבתות וימים טובים ולא בערבית שבכל יום ויש יחידים שנופלים על פניהם בערבית וביוה"כ בלבד נופלים על פניהם בכל תפלה ותפלה מפני שהוא יום תחנה ובקשה ותענית.
הטקסט של רש"י על ויקרא כג א אינו זמין בספריא.
משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ה׳:י״ד - הטקסט מספריא
כשהוא עושה נפילת פנים אחר תפלה יש מי שהוא עושה קידה ויש מי שהוא עושה השתחויה ואסור לעשות השתחויה על האבנים אלא במקדש כמו שבארנו בהל' עבודת כוכבים ואין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אא"כ הוא יודע בעצמו שהוא צדיק כיהושע אבל מטה פניו מעט ואינו כובש אותן בקרקע ומותר לאדם להתפלל במקום זה וליפול על פניו במקום אחר.
תניא, אגרת התשובה י׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, תְּשׁוּבָה עִילָּאָה זוֹ, דְּאִתְדַּבְּקוּתָא דְרוּחָא בְּרוּחָא עַל־יְדֵי תּוֹרָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים, הִיא בִּבְחִינַת הַמְשָׁכָה מִלְמַעְלָה לְמַטָּה, לִהְיוֹת דְּבַר ה׳ מַמָּשׁ בְּפִיו, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ״, ״וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי״ בִּגְמִילוּת חֲסָדִים, דְּ״חֶסֶד דְּרוֹעָא יְמִינָא וְכוּ׳״.
אֲבָל אָדָם הַתַּחְתּוֹן צָרִיךְ לֵילֵךְ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה מִמַּטָּה לְמַעְלָה, הִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה עִילָּאָה וְאִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא, בְּכַוָּונַת הַלֵּב בִּתְפִלָּה, וּבִפְרָט בִּקְרִיאַת־שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ, כְּדֵי לוֹמַר: ״וְאָהַבְתָּ וְגוֹ׳ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וְגוֹ׳״, בֶּאֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ: וְכֵן: ״וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ׳, וְדִבַּרְתָּ בָּם וְגוֹ׳״, לִהְיוֹת דְּבַר ה׳ בְּפִיו בֶּאֱמֶת, ״וְאֵין אֱמֶת וְכוּ׳״:
וְכֵן לְקַיֵּים כָּל הַמִּצְוֹת, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו״, כְּמוֹ: ״הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי״, הִיא בְּחִינַת קֹדֶשׁ הָעֶלְיוֹן, לְשׁוֹן פְּרִישׁוּת וְהַבְדָּלָה, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְלַבֵּשׁ תּוֹךְ עָלְמִין, מִשּׁוּם דְּ״כוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיב״, אֶלָּא בִּבְחִינַת סוֹבֵב כָּל עָלְמִין, הוּא רָצוֹן הָעֶלְיוֹן בָּרוּךְ־הוּא וְכוּ׳, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּלִקּוּטֵי־אֲמָרִים פֶּרֶק מ״ו.
וְגַם אַחַר הַתְּפִלָּה אוֹמְרִים: ״אֵלֶיךָ ה׳ נַפְשִׁי אֶשָּׂא״, דְּהַיְינוּ, לְאִתְדַּבְּקָא רוּחָא בְּרוּחָא כָּל הַיּוֹם וְכוּ׳. וְכָל זֶה, עַל־יְדֵי הַהִתְבּוֹנְנוּת בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּהַעֲמָקַת הַדַּעַת, בִּ״שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ״ וּבִ״פְסוּקֵי דְזִמְרָה״, כַּנּוֹדָע.
וּמֵאַחַר שֶׁהַתְּפִלָּה הִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה עִילָּאָה – צָרִיךְ לְהַקְדִּים לְפָנֶיהָ בְּחִינַת תְּשׁוּבָה תַּתָּאָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה בַּמִּשְׁנָה: ״אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ כּוֹבֶד רֹאשׁ״, וּפֵירֵשׁ רַשִׁ״י: ״הַכְנָעָה״, וְהִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה תַּתָּאָה לְעוֹרֵר רַחֲמִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וְכִדְיָלִיף הָתָם בַּגְּמָרָא מִקְּרָא, דִּכְתִיב: וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ.
אָכֵן, בַּבָּרַיְיתָא שָׁם: ״תָּנוּ רַבָּנָן, אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה״. וְעַכְשָׁיו בְּדוֹר יָתוֹם הַזֶּה, שֶׁאֵין הַכֹּל יְכוֹלִין לַהֲפוֹךְ לִבָּם כְּרֶגַע מִן הַקָּצֶה, אֲזַי, עֵצָה הַיְּעוּצָה לְהַקְדִּים בְּחִינַת תְּשׁוּבָה תַּתָּאָה בְּתִיקּוּן חֲצוֹת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וּמִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ בְּכָל לַיְלָה – עַל כָּל פָּנִים לֹא יִפְחוֹת מִפַּעַם אַחַת בַּשָּׁבוּעַ, לִפְנֵי יוֹם הַשַּׁבָּת, כַּנּוֹדָע לַיּוֹדְעִים, שֶׁהַשַּׁבָּת הִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה עִילָּאָה, וְשַׁבָּ״ת – אוֹתִיּוֹת ״תָּשֵׁ״ב אֱנוֹשׁ״, כִּי בְּשַׁבָּת הִיא עֲלִיּוֹת הָעוֹלָמוֹת לִמְקוֹרָם כוּ׳, וּבִפְרָט תְּפִלּוֹת הַשַּׁבָּת, וְדַי לַמֵבִין.
(וּבָזֶה יוּבַן מַה שֶּׁכָּתוּב: ״שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ״, פֵּירוּשׁ, כִּי מֵאַחַר שֶׁ״מָּחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ״ הִיא הַעֲבָרַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא, וּ״גְאַלְתִּיךָ״ מִן הַחִיצוֹנִים בְּהִתְעוֹרְרוּת רַחֲמִים עֶלְיוֹנִים, בְּאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא בִּתְשׁוּבָה תַּתָּאָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל – אֲזַי – ״שׁוּבָה אֵלַי״ בִּתְשׁוּבָה עִילָּאָה):
מצוטט ב־6 עמודים
לקוטי שיחות 3
- כרך כ ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ג ‹ 383 שו"ע אדה"ז או"ח סקל"א ס"ח
- כרך כ ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה ב ‹ 555 שו"ע אדה"ז או"ח סקל"א ס"ח
- כרך כא ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ח ‹ 339 שו"ע אדה"ז או"ח סקל"א ס"ח
תורת מנחם 2
- כה - שנת תשי"ט - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ אחרי, מבה"ח אייר ה'תשי"ט. שו"ע אדה"ז או"ח סקל"א ס"ח
- מג - שנת תשכ"ה - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת ש"פ תזריע, פרשת החודש, ר"ח ניסן, ה'תשכ"ה שו"ע אדה"ז או"ח סקל"א ס"ט
ספר השיחות ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע 1
- תרפ"ח-תרצ"א ‹ ספר השיחות - תרפ"ט ‹ יום שמחת תורה תרפ"ט ‹ 51 שו"ע אדה"ז או"ח סקל"א ס"א
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 5 עמודים.
- אגרות קודש כרך כג ח'תשב תענית יד, ב
- מאמרים מלוקטים חלק ד ש"פ תצא, י"ג אלול ה'תשמ"א תענית יד, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה קיז דיני ברכת השנים א מאותו ספר תענית יד, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת לו תענית יד, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תצ סדר תפלת יום שני ותפלת חולו של מועד תענית יד, ב