שיחה א

348שיחה א

א. קיום המצוות בלולב ובסוכה שאולים

נאמר בגמרא במסכת סוכה¹: "תניא רבי אליעזר אומר: כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו ביום־טוב הראשון של חג בלולבו של חבירו, דכתיב²: ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים – משלכם, כך אין אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו, דכתיב³: חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים – משלך. וחכמים אומרים: אף־על־פי שאמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון בלולבו של חבירו, אבל יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו, דכתיב⁴: כל האזרח בישראל ישבו בסוכות – מלמד שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת. ורבנן האי לך מאי דרשי ביה (=וכיצד דורשים חכמים את המילה "לך"?) מיבעי ליה למעוטי גזולה (=מלה זו באה, לדבריהם, כדי למעט סוכה "גזולה"), אבל שאולה – כתיב: כל האזרח".

ההלכה נקבעה כדברי חכמים, שלמרות שאין יוצאים ביום־טוב הראשון של חג הסוכות ידי חובת ארבעת המינים בארבעה מינים

הסוכות

שאולים, "משום שבעינן (=משום שיש צורך שהמינים יהיו) לכם"⁵, בכל זאת לגבי סוכה שונה ההלכה, ואפשר לצאת ידי חובת המצוה על־ידי סוכה שאולה⁶.

במבט ראשון נראה, שהסיבה לדברי חכמים שיוצאים ידי חובת המצוה בסוכה שאולה היא, שמן הפסוק "כל האזרח בישראל", המלמד שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת, אנו רואים, שב"תעשה לך" אין הכוונה שהסוכה צריכה להיות "שלך", אלא שהמילה "לך" באה רק כדי "למעוטי" (=למעט) גזולה".

אבל אדמו"ר הזקן אומר בשולחן־ערוך⁷: "אף־על־פי שאמרה תורה חג הסוכות תעשה לך – משלך, כלומר, שתהא הסוכה שלך ולא של חבירך, אף־על־פי־כן יוצא אדם ידי חובתו בסוכה שאולה, דכיוון שנכנס לה ברשות הרי היא כשלו, ולא נאמר לך – משלך, אלא להוציא את הגזול". מכך אנו רואים בבירור, שגם לגבי סוכה אנו לומדים מן המילה "לך" שהיא צריכה להיות "שלך", אך למרות זאת אפשר לצאת ידי 348חובת המצוה על־ידי סוכה שאולה, מפני שהשאולה "הרי היא כשלו"⁸,

יש להבין: אם הסיבה לכך שאפשר לצאת ידי חובה בסוכה שאולה איננה מפני שהפסוק "כל האזרח..." מרבה את הסוכה ה"שאולה"⁹, אלא מפני ש"שאולה... הרי היא כשלו"¹⁰, מדוע לא יהא כשר גם לולב שאול מפני אותה סיבה, שהרי "שאולה... הרי היא כשלו"?

ב. התשובה: ההשאלה בסוכה היא באופן מושלם

לכאורה ניתן היה לענות על כך, שיש כאן הבדלים בהסבר למושג "שלו"¹¹. לגבי סוכה מגלה הפסוק "כל האזרח...", שדי בדרגה פחותה של "לך – משלך", שבה נכללת גם סוכה שאולה, למרות שאיננה שלו ממש¹². לעומת זאת לגבי הלולב אין פסוק כזה, ולכן המשמעות של "ולקחתם לכם – משלכם" היא האופן המלא של המושג "שלכם", שבו איננו נכלל לולב שאול.

אבל מלשונו של אדמו"ר הזקן בסעיף מאוחר יותר¹³ מובן, שסוכה שאולה היא "שלו ממש", וכך הוא אומר שם: "ואף־על־פי שבדיעבד יוצא בסוכה גזולה העומדת בקרקע .. מכל מקום לכתחילה אין לישב בסוכה העומדת בקרקע של חברו מפני שאינה נקראת שלו ממש, והתורה אמרה תעשה לך – משלך, ואינה דומה לשאלה ממש, שהשאילה לו מדעתו, והרי היא כשלו ממש". מכך אנו רואים שאין יוצאים ידי חובה בסוכה שאולה מפני שאפשר לצאת ידי חובה גם 349כאשר הסוכה איננה "שלו" ממש, אלא¹⁴, מפני שסוכה שאולה היא אמנם כשלו ממש¹⁵, ושוב נשאלת, אפוא, השאלה ששאלנו: מדוע אין המינים השאולים נכללים ב"לכם" שאצל ארבעת המינים?

אך אפשר להסביר, שמן הפסוק "כל האזרח...", אין לומדים שאפשר להסתפק גם בסוכה שאיננה ממש "שלך", אלא להיפך, שבסוכה ישנו ענין מיוחד אשר בגללו גם סוכה שאולה נעשית "שלו ממש"^*. וההסבר הפשוט לכך הוא: כיוון שחבירו משאיל לו את הסוכה באופן שהיא תהיה בדיוק כדירת הקבע שלו של כל השנה (שהרי זהו העיקר בענין הסוכה, לעומת הלולב¹⁶ וכדומה, אשר לגביו – "שלך" הוא תנאי צדדי בלבד), לפיכך ההשאלה היא באופן של "שלו ממש" – "אדעתא דהכי (=במחשבה כזאת) השאילו"¹⁷.

ג. ההסבר בפנימיות:

שלושת הענינים

שבראש־השנה וביוה"כ

ויש להוסיף ולהסביר ענין זה לפי פנימיותם של הדברים: מן הפסוק "כל האזרח..." לומדים ש"כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת" – מפני המעלה המיוחדת של הסוכה, 350מתאחדים כל ישראל למציאות אחת, עד אשר "כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת". ומסיבה זו גם סוכה שאולה היא "כשלו ממש", כמוסבר להלן:

מוסבר בתורת החסידות¹⁸ על הפסוק¹⁹ "בכסה ליום חגנו", שהענינים אשר בראש־השנה וביום־הכיפורים הם מוסתרים – "בכסה", מתגלים בחג הסוכות – "ליום חגנו", לפי זה יובן ההבדל שבמושג "לכם" בין סוכה ללולב. לשם כך יש להקדים ולהסביר על הענינים שהם "בכסה" בראש־השנה ויום־הכיפורים.

הוסבר כבר בהרחבה²⁰, שבמהותם של ראש־השנה ויום־הכיפורים יש שלושה ענינים, הנעלים זה מזה, והם: א) המצוות של ימים אלו: בראש השנה – מצות תקיעת שופר, וביום־הכיפורים – מצות התענית ומצוות התשובה והוידוי. ב) היותם מעשרת ימי תשובה – שתשובה נעלית ממצוות, ולכן היא יכולה לתקן את המעוות בעבודת קיום המצוות. ג) המהות העצמותית של ימים אלו, הנעלית מענין התשובה: בראש השנה – בקשת ה' והעבודה של "תמליכוני עליכם"²¹, המלכת הקדוש־ברוך־הוא וביום הכיפורים – הענין שעיצומו של יום־הכיפורים מכפר, שדרגת כפרה זו נעלית מן הכפרה באמצעות התשובה.

שלושה ענינים אלו מבטאים את הדרכים השונות להתקשרות של ישראל עם הקדוש־ברוך־הוא:

אופן אחד הוא, שישראל הם, כביכול, מציאות עצמאית, אך הם מתקשרים לאלקות. באופן זה צריך הקשר להיעשות באמצעות דבר ממשי – באמצעות קיום המצוות, כאשר ישראל מקבלים על עצמם עול מלכות שמים ומקיימים את גזירות המלך.

יש גם אופן עמוק יותר – התקשרות פנימית של ישראל עם ה', שאיננה תלויה בקיום המצוות. התקשרות זו מתבטאת בענין התשובה, שאף כאשר יהודי פרק, ח"ו, עול מלכות שמים, ועבר על ציווי ה', הוא מצטער ומתחרט על כך ורוצה לתקן זאת – הוא חוזר בתשובה.

דרך התקשרות זאת נעלית מן הקשר שבאמצעות קיום המצוות, אך בכל זאת יש לה קשר לקיום המצוות: החרטה שבחזרה בתשובה היא על אי־קיום המצווה, ולכן הוא מחליט לקיים מכאן ולהבא את גזירות המלך. יוצא אפוא, שגם התקשרות זו מתבטאת בהחלטה להישמע לקדוש־ברוך־הוא. כלומר, עדיין היהודי הוא מציאות בפני עצמה, המתקשרת ונכנעת לקדוש־ברוך־הוא.

האופן הנעלה ביותר של ההתקשרות הוא – ישראל וקודשא־בריך־הוא כולא חד, איחוד מוחלט בין ישראל לה'.

351התקשרות זאת מתבטאת בבקשת ה' ובעבודה של "תמליכוני עליכם", כאשר ישראל מביאים לידי כך שהקדוש־ברוך־הוא ימלוך עליהם:

ההתקשרות של ישראל לה' באמצעות תורה ומצוות, או באמצעות תשובה, יכולה להיעשות רק לאחר²² שממליכים את הקדוש־ברוך־הוא, כי רק אז אפשרי להישמע למלך, לחזור בתשובה על הפרת דברו וכדומה.

אבל לפני קיום הענין של "תמליכוני עליכם", מהו הדבר הגורם לישראל להרגיש בחסרון ענין המלוכה, והמביא לידי כך שישראל מבקשים את הקדוש־ברוך־הוא למלוך עליהם? הרגשה זו נובעת מכך שישראל מאוחדים לגמרי עם אלקות, ואינם יכולים להיות²³, ח"ו, ללא המלך.

ד. רק בענין "תמליכוני" אין הבדלים בין יהודים

לפי האמור לעיל מובן, מדוע ישנם הבדלים בין יהודי אחד לאחר באופן קיום המצוות, וכן בענין התשובה, ואילו בענין של "תמליכוני עליכם" אין שום הבדלים בין יהודי אחד לרעהו, כפי שרואים שבעת הכתרת מלך בשר ודם שרויים שר גדול ואיש פשוט באותה דרגת התבטלות כלפי המלך, ורק לאחר ההכתרה, ולאחר שהמלך גוזר גזירות, קיימים הבדלים בין הנתינים באופן קיום הגזירות, כמוסבר להלן:

קיום המצוות הוא סוג התקשרות, שבו היהודי הוא מציאות נפרדת, המתקשרת לה'. לפיכך קיום המצוות וקבלת העול שונים אצל כל יהודי בהתאם לדרגתו כמציאות עצמאית.

עבודת התשובה היא קשר עמוק יותר, שאיננו מתהווה על־ידי קיום המצוות, ולכן אין בה הבדל גדול כל־כך בין יהודי אחד לאחר, כפי שרואים שתשובה יכולה להיעשות גם על־ידי הרהור²⁴ בלבד ו"בשעתא חדא וברגעא חדא"²⁵. אבל למרות זאת קיימים הבדלים, כי בכל זאת זוהי תשובה בהתאם לעוונות, או תשובה לשורשו ולמקורו של היהודי, ולאלה אין דומה יהודי אחד למשנהו.

לעומת זאת הענין של "תמליכוני עליכם" נובע מן האיחוד המוחלט שבין ישראל לה', ולכן כשם שאי אפשר להפריד בין ישראל לה', כך אי אפשר להפריד ולהבדיל בין יהודי אחד לזולתו. בענין זה כל ישראל הם כמציאות אחת²⁶, שאיננה נחלקת.

352ה. שלושת הענינים מתבטאים בשלושת החגים שבחודש תשרי

שלושת הענינים הללו נמצאים אמנם הן בראש־השנה והן ביום־הכיפורים, כדלעיל, אך באופן כללי ובגלוי קשור כל אחד מהם לאחד משלושת החגים שבחודש תשרי: ראש־השנה, יום־הכיפורים וחג הסוכות, כדלקמן:

בראש־השנה ניכר בגלוי שהוא ה"ראש" – זהו הזמן שבו מכתירים את המלך, וכך כותב רס"ג²⁷, שה"ענין הראשון" ב"(מצות היום ב)שופר" הוא הענין של "ממליכין עלינו את הבורא"²⁸.

ביום הכיפורים ניכר בגלוי שהוא יום התשובה, יום "קץ מחילה וסליחה"²⁹ לעובר על מצוות המלך. יתר־על־כן: אפילו הענין של "עיצומו של יום"³⁰, המבטא את הקשר העצמותי בין ישראל לה', הנעלה מן הקשר שבאמצעות התשובה, גם הוא קשור לענין של "מכפר"³⁰, וכך הוא שמו של היום: יום הכיפורים.

בחג הסוכות עסוקים ישראל בגלוי בקיום המצוות: סוכה, נטילת ארבעה מינים וכו'³¹ (מיד לאחר יום הכיפורים)³² ישראל "עסוקים במצוות", וכך הוא גם שמו: חג הסוכות.

ו. שלושת הענינים שבחג הסוכות

כל הענינים הנמצאים בראש־השנה וביום הכיפורים באופן נסתר – בכסה – מתגלים בחג הסוכות – "ליום חגנו". מכך מובן, שלמרות שענינו העיקרי של חג הסוכות הוא העיסוק במצוות, בכל זאת מתבטאים בו בגלוי כל שלושת הענינים שנמנו לעיל, הקיימים בראש־השנה וביום הכיפורים:

כשם שבראש־השנה וביום הכיפורים ישנה המהות המיוחדת ליום זה, וכן ענין התשובה, כפי שרמוז בדברי חז"ל³³ "עשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים", כלומר, ראש השנה ויום הכיפורים הם חלק מעשרת ימי תשובה, ויחד עם זאת הם נעלים מענין התשובה של כל עשרת הימים, ובנוסף לכך קיים בהם ענין שלישי – מצות היום:

כך רואים בפסוקים גם לגבי סוכות: בתורה³⁴ מתואר החג – "בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים לה'", "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים"³, ולגבי מצות הישיבה בסוכה כתוב⁴ "בסוכות תשבו שבעת ימים", ומכך מובן, שהמהות המיוחד של חג הסוכות היא מצות סוכה.

353לגבי נטילת ארבעת המינים נאמר² "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר..." – את מצות נטילת ארבעת המינים יש לקיים ביום הראשון של חג הסוכות. מכאן מובן, שמצות ארבעת המינים איננה מהותו העיקרית של יום־הראשון של החג של סוכות³⁵.

ולאחר מצות ארבעת המינים³⁶ נאמר בהמשך הפסוק "ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים" – מצות השמחה בחג הסוכות³⁷.

לפי כל האמור לעיל מובן שבמהות העיקרית של ענין הסוכה בא לידי גילוי הקשר העצמותי שבין ישראל לקדוש־ברוך־הוא באופן של "כולא חד" (קשר המתבטא בענין של "תמליכוני עליכם" שבראש־השנה): במצות לולב מתגלית ההתקשרות שבין ישראל לה' באמצעות התשובה (הענין העיקרי של יום הכיפורים): וההתקשרות בין ישראל לקדוש־ברוך־הוא באמצעות קיום המצוות מתגלית במצות השמחה שבחג הסוכות.

ז. עניני חג הסוכות מקבילים לענינים שבראש־השנה וביוה"כ

ההסבר לכך הוא:

כאמור, בענין של "תמליכוני עליכם" אין הבדלים בין יהודי אחד למשנהו. ענין זה מתגלה בסוכות במצות סוכה, שהרי "כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת", ללא שום הבדל.

לגבי לולב, נאמר במדרש³⁸ על הפסוק "ולקחתם לכם ביום הראשון" – במי הכתוב מדבר בישראל ובעכו"ם שהקדוש־ברוך־הוא דן אותם ביום הכיפורים... ואין אנו יודעין מי היה מנצח... אמר הקדוש־ברוך־הוא טלו לולביכם בידכם שידעו הכל 354שאתם זכיתם בדין" – כלומר, הכפרה של יום הכיפורים ניכרת ומתגלה בסוכות במצות נטילת ארבעת המינים.

ומצות שמחת החג, שמחה של מצוה, היא גילוי ההתקשרות שבין ישראל לה' באמצעות קיום המצוות, המביאה את ישראל לידי שמחה במצוות ה'.

ח. ההסבר לכך ש"סוכה שאולה הרי היא כשלו"

לפי המוסבר, יובן ההבדל בהלכה שהוזכרה לעיל בין סוכה ללולב:

מצות הסוכה היא ה"גילוי" של "תמליכוני עליכם", שישראל מאוחדים באיחוד גמור עם הקדוש־ברוך־הוא, ולכן מובן, שלא ייתכנו הבדלים בין יהודי אחד לאחר. כלומר, הכוונה ב"כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת" היא, שמפני המעלה המיוחדת של הסוכה, מאוחדים ישראל באיחוד מוחלט, באופן שהם מלכתחילה "כולא חד", מציאות אחת. לכן קובעת ההלכה, שסוכה שאולה "הרי היא כשלו", ואף יותר מכך "כשלו ממש", כי אי אפשר להבדיל בין יהודי אחד לזולתו, ולומר שהסוכה אינה "שלו", אלא של מישהו אחר.

(הדבר אינו כך, כאשר יהודי גוזל סוכה מרעהו. במעשה זה הוא מתנגד וסותר לאחדות של הסוכה, ויוצר פירוד בינו לבין הנגזל³⁹, ולכן אין הסוכה יכולה להיקרא "שלו").

ט. ההסבר לכך שלולב שאול איננו "כשלו"

אבל ענין זה קיים רק במצות סוכה, ואילו מצות ארבעת המינים, מתבטאת אמנם גם־כן התאחדות בין היהודים – מאגדים, כידוע⁴⁰, את כל ארבעה סוגי היהודים ביחד – אך ההתאחדות ביניהם היא באופן שכל אחד נשאר סוג בפני עצמו גם לאחר האיחוד: מצות ארבעת המינים מגלה את הכפרה של יום הכיפורים ולכן, כשם שבענין הכפרה יש הבדלים בין יהודי אחד לשני (כי הכפרה בפועל מתגשמת אצל כל יהודי בהתאם אליו, למרות שהמהות העיקרית של כפרה ותשובה נעלית מהתחלקות והבדלים), כך גם האחדות של ארבעת המינים היא באופן שכל אחד מהם נשאר סוג בפני עצמו.

לפיכך אי אפשר לומר לגבי ארבעת המינים שהמינים השאולים הם "כשלו", כי כל יהודי נשאר מציאות הנפרדת ממשנהו. לפי זה מובן, מדוע לגבי הסוכה נאמר "לך" בלשון יחיד, ואילו לגבי ארבעת המינים נלמדת ההלכה "שלכם" מן הכתוב "ולקחתם לכם" בלשון רבים: בסוכה כל ישראל הם 355מציאות אחת, "כגוף אחד"⁴¹, ואל גוף אחד מדברים בלשון יחיד, אך אין הדבר כך לגבי ארבעת המינים, כי אז כל אחד הוא מציאות נפרדת (אם כי הם מאוגדים) ולכן הם רבים – "לכם".

למרות זאת קיימת האחדות גם בארבעת המינים – מאגדים את כל ארבעת המינים ביחד⁴².

בנוסף לכך ישנו הענין השלישי של חג הסוכות, מצות השמחה, המבטאת את ההתקשרות בין ישראל לה' באמצעות המצוות. בענין זה ישנם ממש הבדלים בין הסוגים השונים של ישראל – "חסידים⁴³ ואנשי מעשה היו מרקדים" ו"כל העם האנשים והנשים כולם באין לראות ולשמוע"⁴⁴.