שיחה ב

356שיחה ב

חגה"ס

א. דברי הגמרא והסבר המהרש"א על פעמיים "ביום הראשון"

בפרשה שבה אנו מצווים על חג הסוכות¹ נאמר פעמיים "ביום הראשון": "ביום הראשון² מקרא קודש כל מלאכת עבודה לא תעשו"³, "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר...".⁴ הגמרא אומרת על כך⁵, שבשכר פעמיים "ראשון" – "שביתת הרגל דחג"⁶ (ביום הראשון מקרא קודש⁷) ו"נטילת לולב (ולקחתם לכם ביום הראשון) – זוכים "לבנין בית המקדש ולשמו של משיח" הנקראים "ראשון" ("כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו"⁸ "ראשון לציון הנה הנם"⁹).

מסביר על כך המהרש"א: הטעם לחג הסוכות הוא "כי בסוכות הושבתי את

ב בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים"¹⁰, ועל־ידי השביתה ממלאכה בסוכות זוכים לבית המקדש, שעליו נאמר "ויהי בשלם סוכו"¹¹; ואילו נטילת ארבעת המינים קשורה לשמחה, ככתוב "ולקחתם לכם... ושמחתם...", ולפיכך זוכים באמצעותה לשמחה לעתיד בביאת המשיח.

בכך הוא מסביר גם את לשון חז"ל "לשמו של משיח", שהרי השמחה שבביאת המשיח רמוזה בשמו "ששמו מנחם¹²" שהוא ינחמנו וישמחנו כמ"ש¹³ "שמחנו כמות עניתנו".

יש להבין, מדוע מדגישים חז"ל את הביטוי ראשון: אם הקשר שבין סוכות לבין בית־המקדש הוא בגלל הפסוק "ויהי בשלם סוכו", האמור על בית המקדש, צריך היה לנבוע מכך, שהמצוה, שבאמצעותה זוכים לבנין בית־המקדש תהיה המצוה "בסוכות תשבו שבעת ימים" – הסוכה עצמה, ולא המצוה של "שביתת הרגל בחג", שהיא תוספת למצות ה"סוכו" וחלה רק ברגל, ביום הראשון?

356כן יש להבין גם לגבי שמו של משיח: מדוע הזכיה לשמו של משיח, שישמחנו, היא באמצעות המצוה של "ולקחתם לכם ביום הראשון"¹⁴, שהיא רק קשורה לשמחה, ולא באמצעות מצות השמחה ("ושמחת בחגך"¹⁵) עצמה¹⁶.

ב. קיום מצוה בדבר גשמי מזככו אך לא מקדשו ממש

ההסבר לכך הוא:

מצות סוכה מיוחדת ונעלית ממצות אחרות מבחינת השפעתה על הדברים הגשמיים שבאמצעותם היא מתבצעת (הסכך והדפנות), כדלהלן:

כאשר מקיימים מצוה בדבר גשמי, גורמת המצוה לזיכוכו, עד אשר גם לאחר קיום המצוה חלים על דברים גשמיים אלו דינים של "תשמישי מצוה"¹⁷. כגון במצות ציצית, כל עוד קבועות הציציות בטלית הרי "אסור להשתמש בהן שום תשמיש של חול .. משום ביזוי מצווה"¹⁸, ולפי מספר דעות¹⁹ "אף לאחר שנפסקו אין לנהוג בהם מנהג בזיון".

אך למרות זאת, הציציות הן רק "תשמישי מצוה" (אף כאשר הן קבועות בטלית) ולא "תשמישי קדושה", ולולא החשש לביזוי מצוה, מותר היה להשתמש בהן ל"תשמיש של חול".

שונה מכך מצות סוכה, שעל־ידי קיומה²⁰ מתהווה גם קדושה בעצי הסכך (ומדרבנן, גם בדפנות) – "כשם שחל שם שמים על הקדשים .. כך חל שם שמים על הסוכה"²¹. ומפני הקדושה שבהם אסור להשתמש בהם במשך ימי החג.

(ולמרות שגם הסוכה היא מ"תשמישי מצוה", ולא "תשמישי קדושה", הרי זאת רק לאחר שעברו ימי החג, כאשר עברה מצוותן, שאז מותר להשתמש בהן תשמיש בזיון"²², אבל בתוך שבעת ימי החג, חלה בהם קדושה)²³.

357הענין של קדושת סוכה, שונה מהיותה "תשמישי מצוה" בלבד²⁴, כבמצות אחרות, באופן השפעת המצוה על הדבר הגשמי: ההגדרה של "תשמישי מצוה" היא ש"משתמשין בהן לשם מצווה"²⁵, אך בהם עצמם אין קדושה, ואילו במושג "קדושת הסוכה" הכוונה היא לכך שהסוכה עצמה, הסכך והדפנות, נעשית קדושה "כשם שחל שם שמים על הקדשים .. כך חל שם שמים על הסוכה"²⁶,

ג. דבר גשמי הראוי למצוה הוא "נעלה" מדברים אחרים

גם במצות נטילת ארבעת המינים אנו מוצאים, שהקשר שבין המינים הגשמיים לבין המצוה המתבצעת על־ידם הוא חזק יותר מאשר במצוות אחרות.

כדי להבין זאת יש להקדים ולומר, שהקשר שבין דבר גשמי לבין המצוה המתבצעת על־ידו איננו מתבטא רק בכך, שבאמצעות המצוה (ואף על־ידי הקדשת דבר גשמי למצוה²⁷), מזדכך העצם הגשמי, אלא עצם מציאותו של הדבר הגשמי הזה, עוד לפני קיום המצוה בו, ואף לפני "הזמנתו" למצוה, היא שונה. עצם העובדה, שדבר זה ראוי לקיום המצוה (כגון: צמר הראוי למצות ציצית) מצביעה על היותו זך ו"נעלה" מדברים גשמיים אחרים (אף מדברים המותרים) שאינם ראויים למצוה²⁸.

מעלתם של ארבעת המינים על פני דברים הראויים למצוה, מתבטאת בכך, שזכותם ו"עליונותם" של מינים אלו, ההופכות אותם לקיום המצוה, נראות בגלוי, כפי שיוסבר להלן.

ד. יתרונם של ארבעת המינים ניכר בענין האחדות

מוסבר בספרי החסידות²⁹, שהסיבה לבחירת ארבעת המינים אלו דוקא לקיום המצוה "ולקחתם לכם..." היא, מפני שיש בהם את תכונת האחדות: לולב – עליו כפותין (כל העלים מאוחדים); הדס – "תלתא בחד קינא" (=שלושה בקן אחד); ערבות – גדלות באחוה; ובודאי³⁰ האתרוג, "שדר 358באילנו משנה לשנה", ובתוכו מתאחדות התכונות השונות של ארבע עונות השנה.

כיון שכל הנמצא בעולם הוא בדרך כלל מפורד ומחולק, ברור, שתכונתם של ארבעת המינים לאחדות, נובעת מהחלשה של מהותם כדברים הנמצאים בעולם הזה, כלומר: מהקטנת אופיים החמרני, דבר הקשור להתבטלותם כלפי אלוקות.

מכך מובן, שגם אם בכל המצוות יש לדברים הגשמיים הראויים לביצוען זיכוך ו"עליונות" על־פני דברים אחרים (כדלעיל בסעיף ג'), בכל זאת אין זה דומה לזיכוך ולעליונות של ארבעת המינים הראויים לקיום מצות ולקחתם לכם, כיון שזיכוכם של ארבעה מינים אלו ניכרת בגלוי בענין האחדות, מעל לנבראים אחרים.

ה. השויון והשוני בין סוכה לארבעת המינים

זהו אחד הענינים שבהם ניכרים הן הצד המשותף שבין שתי המצוות הללו (סוכה וארבעת המינים) והן ההבדל ביניהן:

הצד השווה ביניהן הוא, שבשתיהן ניכר הקשר שבין הדבר הגשמי (הסכך ודפנות הסוכה וארבעת המינים) לבין המצוות, יותר מאשר במצוות אחרות;

וההבדל ביניהן הוא, שהקשר שבין הסכך והדפנות בסוכה לבין מצות ישיבה בסוכה הוא באמצעות קיום המצוה בדבר הגשמי, ואילו הקשר שבין ארבעת המינים למצות ולקחתם לכם הוא בגלל המעלה שבטבעם, העושה אותם ראויים למצוה.

ו. עוד שויון והבדל

יש עוד שוויון והבדל בין שתי המצוות הללו:

סוכה היא מעל להתחלקות, היא מקיפה את האדם כולו (ראשו ורובו) כאחד. יתר־על־כן: היא איננה רק מעל להפרדה בין הראש, הגוף והרגל של אותו יהודי בעצמו, אלא גם מעל להבחנה בין יהודי אחד למשנהו, עד אשר כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת³¹.

וגם תכונותם של ארבעת המינים היא אחדות: א) האחדות בין הפרטים בכל מין בפני עצמו (כדלעיל בסעיף ד'); ב) האחדות בין ארבעת המינים: יחדיו – בכל המינים ביחד מתקיימת מצוה אחת.

אך גם בענין האחדות יש הבדל בין הסוכה לבין ארבעת המינים: בסוכה אין מלכתחילה פרטים נפרדים, ואילו בארבעת המינים קיימים מלכתחילה פרטים נפרדים (המינים השונים, ואף הפרטים השונים באותו מין עצמו), אלא שהם מתאחדים.

ז. ההבדל בין הסוכה לד' המינים נובע מן ההבדל בגילוי האלוקות שבהם

יש לומר, ששני ההבדלים הקיימים 359בין סוכה לבין ארבעת המינים – (א) ההבדל בענין הקשר בין המצוה לדברים הגשמיים (ב) ההבדל בענין האחדות שבהם – קשורים זה לזה, כדלהלן:

עצם המושג עולם, במהותו, אומר – התחלקות³² והפרדה, וקיומה של אחדות בדברים מסויימים בעולם נובע מכך שבדברים אלו ניכרת האחדות הבאה ממקורם האלוקי מן הבורא.

מכך מובן שההבדל בין האחדות שבסוכה (שמעל להתחלקות בין פרטים) לבין האחדות שבארבעת המינים (שהיא התאחדות של פרטים) נובע מן ההבדל שבין גילוי האלוקות בתוכם;

סוג האחדות שבארבעת המינים, התאחדות של פרטים, שגם לאחר התאחדותם הם עדיין פרטים שונים, מורה על התבטלותו של העולם (=התחלקות) לאלוקות (=אחדות) ואילו האחדות שבסוכה, הנעלית לחלוטין מהתחלקות, משקפת את האחדות שבאלוקות שמעל לעולם.

לפי זה מובן הקשר שבין ההבדל בין סוכה לארבעת המינים בענין האחדות שבהם, לבין ההבדל ביניהם בענין הקשר של הדברים הגשמיים למצוות:

מהותם של ארבעת המינים היא, גילוי התבטלות העולם כלפי אלוקות. לפיכך הקשר שבין הגשמיות שבהם לבין המצווה בולט בגשמיותם, במציאותם בעולם – בעצם מציאותם ניכר שהם ראויים למצוה;

לעומת זאת מהותה של סוכה היא גילוי האחדות שבאלוקות. לכן בקשר הקיים בה בין המצוה לגשמיות מודגשת המצוה, שהשפעת האלוקות באמצעות מצוות נעלית מהפרדה בין רוחניות לגשמיות, ולפיכך חודרת הקדושה גם לגשמיות של עצי הסכך והדפנות.

ח. ההתאחדות שבד' המינים נובעת מן האחדות האמיתית

למרות האמור לעיל, יש יתרון³³ בהתאחדות הפרטים שבארבעת המינים, על פני האחדות שבסוכה, הנעלית מהתחלקות, כיוון שמקורה של התאחדות הפרטים הוא באחדות האמיתית, הנעלית לחלוטין מעצם המושגים של "אחדות" ו"התחלקות פרטים".

מקורה של האחדות שמתבטאת בסוכה היא בדרגה שבה בחינת הריבוי היא היפוכה של אחדות, ולכן אין האחדות הזאת מאפשרת חלוקה לפרטים, ואילו האחדות האמיתית כפי שהיא מבחינת עצמותו של הקב"ה היא אחדות פשוטה, שריבוי פרטים איננו סתירה לגביה. להיפך, הריבוי נובע³⁴ 360דוקא מן האחדות הפשוטה³⁵.

(בדומה לכך אנו מוצאים בענין התאחדות הגשמיות והמצוות שבסוכה וד' המינים, שבד' המינים יש בכך יתרון על פני ההתאחדות שבסוכה: התאחדות הגשמיות עם מצות סוכה נעשית באמצעות קיום המצוה, ואיננו בטבעו של הדבר הגשמי, לפיכך אין היא מראה את האחדות האמיתית; ואילו בארבעת המינים ניכר שהגשמיות עצמה היא כלי למצוות, ודוקא זה מגלה את האחדות האמיתית).

אך כיוון שהתאחדות הפרטים בחיצוניות היא התבטלותם³⁶ כלפי האחדות (ולא שהם עצמם מתאחדים), הפחותה מן ההתאחדות שמעל לחלוק לפרטים, לכן כדי לגלות את הפנימיות והשורש של התאחדות הפרטים, שהיא בעצם מפני שהפרטים בעצמם הם אחדות המבטאת את האחדות האמיתית – לשם כך יש צורך בכך שהתאחדות הפרטים תבוא בהמשך לאחדות שמעל להתחלקות.

על־ידי כך שהתאחדות הפרטים באה כהמשך לאחדות הנעלית מהתחלקות, מתגלה, שקיומם של פרטים באחדות איננה נובעת מכך שהאחדות הנעלית מהתחלקות עדיין לא השפיעה עליהם אלא מכך שהפרטים בעצמם הם אחדות, הם עצמם מגלים את האחדות האמיתית.

ויש לומר, שזו אחת מן הסיבות לכך שמצות נטילת ארבעת המינים – מן המובחר לקיימה בסוכה³⁷: על־ידי כך שהתאחדות הפרטים במצות נטילת ארבעת המינים באה כהמשך לאחדות הנעלית מההתאחדות אשר בסוכה, מביאים לידי גילוי את הפנימיות והשרש של התאחדות הפרטים, את האחדות האמיתית³⁸.

ט. הקדשת הזמן של סוכות נעלית אף מהקדשת הסוכה

לפי האמור לעיל, שהאחדות שבסוכה היא מעל ההפרדה בין רוחניות לגשמיות, ולכן היא מחדירה גם לגשמיות הסוכה, לעצי הסכך והדפנות, מובן גם ההסבר לקדושת חג הסוכות:

קדושתו של כל יום טוב נובעת מן הגילויים האלוקיים המאירים ביום זה. נדרש כאן איפוא הסבר: אם הגילויים שבסוכות (ענני הכבוד) הם בבחינת "מקיף" מבחוץ, כיצד הם חודרים ל"פנימיות" היום של סוכות, ומשפיעים על הפיכתו מיום חול ליום קדוש?

ההסבר לכך הוא: כיוון שגילויי 361האלוקות שבסוכות הם נעלים מן ההתחלקות בין רוחניות לגשמיות, לפיכך הם מקדשים את הזמן של סוכות, כפי שהם מקדשים את גשמיות הסוכה.

וכיון שהזמן של סוכות נראה בחיצוניותו זהה לכל השנה – שלא כסוכה הגשמית (הסכך והדפנות) שגם בגשמיות היא "מקיפה", ובמיוחד כאשר עשיית הסוכה חייבת להיות לשם מצות³⁹ סוכה⁴⁰ – יוצא, שהתקדשותו של הזמן שחל בו סוכות מביעה את גילוי האלוקות של סוכות, שאינם מוגבלים בהבחנה בין רוחניות לגשמיות, ביתר שאת מאשר הקדשת גשמיות הסוכה.

למרות זאת, כיוון שקדושת הסכך והדפנות, ואפילו קדושת הזמן של סוכות, נובעת מגילוי הקדושה בסוכה, ולא מעצמם, מורה הדבר על כך שגם סוג האחדות שבסוכה מוגבל בהגבלה של אחדות שמעל להתחלקות, אלא שלאחדות שלמעלה מהתחלקות אין הגבלה לגבי מקום השפעתה, והיא משפיעה בכל מקום.

לעומת זאת האחדות שבארבעת המינים איננה נובעת מקיום המצוה, אלא מעצם טבעם. כלומר, הפרטים מתאחדים לא מפני שענין האחדות (שמחוץ להם) משפיע עליהם וחודר לתוכם, אלא שהם עצמם אחדות, וזה מגלה את האחדות האמיתית,

י. הקשר שבין שביתת החג וארבעת המינים לבין בנית בית המקדש,

ושמו של משיח

לפי האמור לעיל יובנו הקשר בין שביתת החג לבין בנית בית המקדש, וכן הסיבה לכך שדוקא שביתת החג וקיום מצות סוכה מביאים לבנית בית המקדש, והקשר בין נטילת ארבעת המינים לשמו של משיח:

משמעותו של "בנין בית המקדש" היא, שמהותו של בית־המקדש, "כסא כבוד מרום מראשון", משפיעה גם על "מקום מקדשנו", שהוא חלק מן העולם, דבר־חול. לפיכך ניתן להגיע לכך בעיקר באמצעות הענין של "ביום הראשון מקרא קודש", שענני הכבוד אינם משפיעים על עצי הסוכה בלבד, אלא גם על הזמן, ההופך לרגל, המשבית את החול ("ראשון" – "כל מלאכת עבודה לא תעשו") באמצעות מקרא קודש (קריאתו קודש,⁴¹ והחדרת הקודש אל תוכו).

בכל זאת, גם ההשפעה על "מקום מקדשנו" באה רק מן הגילוי מלמעלה 362– "כסא כבוד מרום מראשון" – החודר אל המקום;⁴².

לעומת זאת, מהותו של "שמו של משיח" (מנחם – הבאת הנחמה על הגלות) היא גילוי פנימיות הענין של גלות, ולא רק הגילויים מלמעלה, אלא הגילוי כיצד הגלות עצמה היא שיא הטובה, כפי שיאמרו⁴³ "אודך ה' כי אנפת בי"⁴⁴. דבר זה לא יושג באמצעות מצות השמחה, אלא בקשר שבינה לבין נטילת ארבעת המינים, המראים כיצד גם עניני העולם בפני עצמם הם כלים לאחדות האלוקות.