357

הענין של קדושת סוכה, שונה מהיותה "תשמישי מצוה" בלבד²⁴, כבמצות אחרות, באופן השפעת המצוה על הדבר הגשמי: ההגדרה של "תשמישי מצוה" היא ש"משתמשין בהן לשם מצווה"²⁵, אך בהם עצמם אין קדושה, ואילו במושג "קדושת הסוכה" הכוונה היא לכך שהסוכה עצמה, הסכך והדפנות, נעשית קדושה "כשם שחל שם שמים על הקדשים .. כך חל שם שמים על הסוכה"²⁶, ג. דבר גשמי הראוי למצוה

הוא "נעלה" מדברים

אחרים

גם במצות נטילת ארבעת המינים אנו מוצאים, שהקשר שבין המינים הגשמיים לבין המצוה המתבצעת על־ידם הוא חזק יותר מאשר במצוות אחרות.

כדי להבין זאת יש להקדים ולומר, שהקשר שבין דבר גשמי לבין המצוה המתבצעת על־ידו איננו מתבטא רק בכך, שבאמצעות המצוה (ואף על־ידי הקדשת דבר גשמי למצוה²⁷), מזדכך העצם הגשמי, אלא עצם מציאותו של הדבר הגשמי הזה, עוד לפני קיום המצוה בו, ואף לפני "הזמנתו" למצוה, היא שונה. עצם העובדה, שדבר זה ראוי לקיום המצוה (כגון: צמר הראוי למצות ציצית) מצביעה על היותו זך ו"נעלה" מדברים גשמיים אחרים (אף מדברים המותרים) שאינם ראויים למצוה²⁸.

מעלתם של ארבעת המינים על פני דברים הראויים למצוה, מתבטאת בכך, שזכותם ו"עליונותם" של מינים אלו, ההופכות אותם לקיום המצוה, נראות בגלוי, כפי שיוסבר להלן.

ד. יתרונם של ארבעת המינים ניכר בענין האחדות

מוסבר בספרי החסידות²⁹, שהסיבה לבחירת ארבעת המינים אלו דוקא לקיום המצוה "ולקחתם לכם..." היא, מפני שיש בהם את תכונת האחדות: לולב – עליו כפותין (כל העלים מאוחדים); הדס – "תלתא בחד קינא" (=שלושה בקן אחד); ערבות – גדלות באחוה; ובודאי³⁰ האתרוג, "שדר