348

שיחה א

א.>

א. קיום המצוות בלולב ובסוכה שאולים

נאמר בגמרא במסכת סוכה¹: "תניא רבי אליעזר אומר: כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו ביום־טוב הראשון של חג בלולבו של חבירו, דכתיב²: ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים – משלכם, כך אין אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו, דכתיב³: חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים – משלך. וחכמים אומרים: אף־על־פי שאמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון בלולבו של חבירו, אבל יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו, דכתיב⁴: כל האזרח בישראל ישבו בסוכות – מלמד שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת. ורבנן האי לך מאי דרשי ביה (=וכיצד דורשים חכמים את המילה "לך"?) מיבעי ליה למעוטי גזולה (=מלה זו באה, לדבריהם, כדי למעט סוכה "גזולה"), אבל שאולה – כתיב: כל האזרח".

ההלכה נקבעה כדברי חכמים, שלמרות שאין יוצאים ביום־טוב הראשון של חג הסוכות ידי חובת ארבעת המינים בארבעה מינים

הסוכות

שאולים, "משום שבעינן (=משום שיש צורך שהמינים יהיו) לכם"⁵, בכל זאת לגבי סוכה שונה ההלכה, ואפשר לצאת ידי חובת המצוה על־ידי סוכה שאולה⁶.

במבט ראשון נראה, שהסיבה לדברי חכמים שיוצאים ידי חובת המצוה בסוכה שאולה היא, שמן הפסוק "כל האזרח בישראל", המלמד שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת, אנו רואים, שב"תעשה לך" אין הכוונה שהסוכה צריכה להיות "שלך", אלא שהמילה "לך" באה רק כדי "למעוטי" (=למעט) גזולה".

אבל אדמו"ר הזקן אומר בשולחן־ערוך⁷: "אף־על־פי שאמרה תורה חג הסוכות תעשה לך – משלך, כלומר, שתהא הסוכה שלך ולא של חבירך, אף־על־פי־כן יוצא אדם ידי חובתו בסוכה שאולה, דכיוון שנכנס לה ברשות הרי היא כשלו, ולא נאמר לך – משלך, אלא להוציא את הגזול". מכך אנו רואים בבירור, שגם לגבי סוכה אנו לומדים מן המילה "לך" שהיא צריכה להיות "שלך", אך למרות זאת אפשר לצאת ידי