שיחה א

227שיחה א

תבא

א. רש"י: "ושמרת ועשית אותם" – ברכה ולא ציווי

בפרשתנו, לאחר פרשת הבכורים ווידוי מעשרות, נאמר¹: "היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך". ב"דבור המתחיל" השני מצטט רש"י את המילים "ושמרת ועשית אותם", ומפרש: "בת קול מברכתו: הבאת בכורים היום, תשנה לשנה הבאה".

למרות שבפשטות מהוות המילים "ושמרת ועשית אותם" לשון של ציווי, כפי שאכן מסבירים פשטני המקרא האחרים², אין רש"י מפרש זאת כציווי, אלא כברכה, והטעם לכך מובן בפשטות, כדברי המפרשים³:

כיון שהפסוק "היום הזה..." מופיע לאחר סיום פרשת הציווים על הבכורים ועל ווידוי מעשרות, ואף לאחר התיאור של קיום הציוויים למעשה, כפי שמפרש רש"י על הפסוק⁴ "השקיפה ממעון קדשך" – "עשינו מה שגזרת עלינו", ואף הפסוקים הכתובים לאחר "ושמרת ועשית אותם" אינם מדברים על הציוויים, אלא על שבחם של ישראל: "את ה' האמרת... וה' האמירך..."⁵ – אין מקום להבין ש"ושמרת ועשית אותם" הוא ציווי, שאם־כך אין הפסוק קשור לא לפסוקים שלפניו ולא לפסוקים שלאחריו.

לפיכך מסביר רש"י ש"ושמרת ועשית אותם" היא ברכה לישראל על קיום מצות בכורים, וכך שייך הפסוק גם לפסוקים שלאחריו, שאף הם מדברים על שבחם של ישראל, הזוכים ל"וה' האמירך..." משום ש"את ה' האמרת..."⁶.

ב. "תשנה" – מדה כנגד מדה

בכך מובן גם הדיוק בלשון רש"י "הבאת בכורים היום תשנה לשנה הבאה". שהרי לכאורה, צריך היה רש"י לומר "הביא לשנה הבאה", כפי שהוא אומר לפני כן "הבאת בכורים היום", או "תעשה לשנה הבאה", כלשון הפסוק "ועשית אותם". מדוע אומר רש"י 227אך לפי האמור לעיל, שהברכה "ושמרת ועשית אותם" קשורה ודומה לפסוקים שבהמשך, מובנת הסיבה ללשון רש"י "תשנה":

בפסוקים "את ה' האמרת... וה' האמירך..." אומרת התורה, שהקדוש־ברוך־הוא נותן שכר באופן של מדה ("האמירך") כנגד מדה^* ("האמרת"): על־כך ש"ה' האמרת" ניתן השכר באותו אופן – "וה' האמירך". ובמיוחד כאשר "האמרת" ו"האמירך" הם ביטויים אשר "אין להם עד מוכיח במקרא"⁸, וברור ש"וה' האמירך" הוא בדיוק בהתאם ל"את ה' האמרת".

ולפיכך מסביר רש"י, שגם הברכה "ושמרת ועשית אותם", הדומה ל"את ה' האמרת... וה' האמירך...", אינה סתם ברכה, אלא ברכה של "תשנה לשנה הבאה": בשנה הבאה תשוב ותחזור על אותו מעשה כבשנה זו – שכר של מדה כנגד מדה.

ג. מדוע מוסבת לפי רש"י הברכה "ושמרת..." לענין

הבכורים?

אך צריך להבין את לשון רש"י הבאת בכורים": בפרשה הסמוכה, לפני הפסוק "היום הזה...", מדובר אודות דיני מעשר, ואילו אודות דיני בכורים מדובר כבר לפני כן, בפרשה שלפני פרשת מעשרות (אמנם, במילים "וגם נתתיו"⁹ הנאמרות בווידוי מעשרות, מתכוונים לרבות גם תרומה ובכורים¹⁰, אך עיקר הווידוי הוא על מעשרות¹¹) –

מדוע אומר רש"י "הבאת בכורים" – שהפסוק קשור לפרשת בכורים הכתובה "לפני פניו", ולא לפרשת מעשרות, הכתובה "לפניו"?

[אמנם, ישנם מספר מקומות¹² שהפסוק אינו קשור רק לענין ש"לפניו" כי אם גם לענין ש"לפני פניו", אך אין סביר לומר, ובמיוחד בדרך הפשט, שהפסוק יתקשר רק לענין ש"לפני פניו" ולא לענין ש"לפניו"!¹³]

אי אפשר לומר, שרש"י מזכיר את הבכורים כדוגמא, בהיותו הענין הראשון שבפרשה, אך הברכה נאמרת גם לגבי מעשרות¹⁴ – כי לשון הברכה "תשנה לשנה הבאה" אינו מתאים לענין ווידוי מעשרות, שאינו "לשנה הבאה", אלא אחת לשלוש שנים. ומכך מובן שרש"י מתכוין שהברכה "ושמרת ועשית אותם" נאמרה רק לגבי בכורים.

228ד. השאלה על ברכת בת קול

ועוד ועיקר – וכביטוי הנפוץ "קלאץ קושיא" (=שאלת יסוד שקשה להזיזה): בתורה כולה, כאשר מדובר על שכר וברכה עבור קיום מצוות, מספרת התורה (ולכל הדורות) שהקדוש־ברוך־הוא הבטיח את השכר המוזכר שם על קיום המצוה המוזכרת שם, או על קיום כל המצוות, כפי שנאמר בפרשתנו: "את ה' האמרת... וה' האמירך...", ולאחר מכן¹⁵ בהרחבה רבה: "והיה אם שמוע... ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך..." –

והנה כאן מחדש רש"י חידוש גדול ומיוחד, אשר, כלשון רש"י, אין לו עד במקרא: שכאשר יהודי הקריב בכורים ברכה אותו בת קול בברכה "תשנה לשנה הבאה"!

ולכאורה, גם בדרכי הלימוד של ההלכה, רמז, דרוש וסוד, קשה להבין זאת – ברכת בת קול מאן דכר שמיה, ובמיוחד כאשר כאן אומר זאת רש"י בדרך הלימוד שלו¹⁶ אשר "לא באתי אלא לפשוטו של מקרא"?!

ה. "תשנה" – ברכה רק לגבי בכורים

ההסבר לכל הנ"ל הוא:

בפרשה שלפני עניננו מדובר על "כי תכלה לעשר... בשנה השלישית". אילו הסברנו ש"ושמרת ועשית אותם" – שלפי רש"י פירושו "תשנה...", כדלעיל – מוסב על ענין המעשרות, היה יוצא שמברכים אותו, שגם בפעם הבאה הוא יביא את כל המעשרות של השנה הראשונה והשניה רק בשנה השלישית – וכך אי אפשר לומר,

כי "תשנה" – שגם בפעם הבאה הוא יעכב את המעשרות עד לזמן הביעור – הוא היפך הברכה.

וזאת בנוסף לכך שנאמר בפסוק "ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך". וכאשר מקיימים מצוה "בכל לבבך ובכל נפשך" בלתי אפשרי לדחותה בשנה או שנתיים.

לכן מוכרח רש"י להסביר שהברכה היא רק בקשר לבכורים, שאז "תשנה" היא ברכה, שגם "לשנה הבאה" הוא יביא את הבכורים "בכל לבבך ובכל נפשך".

ו. "זבת חלב ודבש" – קשור לבכורים

אך עדיין אין מובן: כיצד ייתכן שהפסוק "ושמרת..." לא יתקשר לפרשה הסמוכה לו, אלא רק לפרשה שלפני כן?

הכרחי, אפוא, לומר, שאמנם באופן כללי מדברת הפרשה שלפני "היום הזה..." על ווידוי מעשרות, אך בסופה, ממש בסמוך ל"היום הזה", מוזכר ענין הקשור במיוחד לבכורים, אשר בהמשכו מופיע הפסוק עם הברכה על הבכורים.

ההסבר לכך הוא: הפרשה "כי תכלה 229לעשר" מסתיימת במילים "ארץ זבת חלב ודבש", שפירושם, כפי שמפרש רש"י בפרשת בא¹⁷, "חלב זב מן העזים ודבש זב מן התמרים" – ששני דברים אלו אינם חייבים במעשר. חובת המעשר, לפי הפשט¹⁸, חלה רק על דגן תירוש ויצהר¹⁹, אך לא על חלב ודבש.

ועוד ועיקר – מעשר צריך להביא מכל תבואת זרעך²⁰, ולא רק מ"ארץ חטה... ארץ זית שמן" – ששמנו אגור בתוכו^*, או רק מתמרים שהדבש זב מהן²¹ – שזוהי המשמעות של "זבת חלב ודבש".

ואילו לבכורים אכן קשורים דברים אלו. חובת הבכורים חלה על תמרים (דבש), כפי שמציין רש"י בתחילת הפרשה²², וכן "ויתן לנו... ארץ זבת חלב ודבש" הוא הטעם למצות הבאת בכורים²³, כדי להראות שאין אנו כפויי טובה²⁴, כפי שנאמר מיד בהמשך: "ועתה הנה הבאתי את ראשית..." – רק מפירות כאלה מביאים בכורים.

ולפיכך, למרות שכל הפרשה שלפני "היום הזה" היא אודות ווידוי מעשרות, וגם המילים "זבת חלב ודבש" באות מהמשך לבקשה "וברך...", המבוקשת בעת ווידוי מעשרות, הרי בכל זאת, כיון שהמילים האחרונות "ארץ זבת חלב ודבש" קשורות דוקא לבכורים, כדלעיל, לכן אפשרי להסביר שהפסוק "היום הזה" אמור לגבי בכורים.

ז. "וענית" מלמעלה אפשרי רק על ידי בת־קול

אך עדיין לא הכל מתורץ. וכדי להבין זאת יש להקדים: מצות הבאת בכורים מדגישה מאד את הענין של מדה כנגד מדה – כיון ש"ויוציאנו ה' ממצרים" – עבודה קשה וכו' – לקצה המנוגד "ויתן לנו... ארץ זבת חלב ודבש", לכן אין מביאים מכל הפירות אלא דוקא מן ה"ראשית", ובהם עצמם דוקא תאנה וכדומה שביכרה²⁵, וכך גם מצד הקדוש־ברוך־הוא לישראל: כיון ש"את ה' האמרת היום", לפיכך "וה' האמירך היום".

ונשאלת השאלה: כדי להוכיח שאין כאן כפיות טובה, ובאופן של מדה כנגד מדה, די ב"ולקחת מראשית... והלכת 230אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך... (כנגד המדה "ויביאנו אל המקום הזה") הנה הבאתי... והנחתו לפני ה' אלקיך..." (כנגד המדה "ויתן לנו את הארץ"),

אך על התוספת: "הגדתי היום לה' אלקיך", ואף יותר מכך, באופן של "וענית" – הרמת קול – מגיעה לו מדה גם כנגד מדה זו, כיון שזוהי מהות המצוה. כדלעיל,

ולכן הכרחי לומר לפי פשוטו של מקרא, שהיתה מדה וענית מלמעלה כנגד "וענית" של מביא הבכורים.

אך כיצד אפשרי הדבר, הרי כאשר היה "כשמעכם את הקול"²⁶ טענו ישראל "כי מי כל בשר אשר שמע קול אלקים... קרב אתה ושמע"²⁷, שזה מתאים למשה ול"נביא אקים... כמוך ונתתי דברי בפיו ודבר אליהם"²⁸,

ולכן הכרחי לומר שהענין של "וענית" מלמעלה היה באמצעות בת קול²⁹.

ח. גם בדרך החסידות קשור הפסוק "היום הזה" ל"ארץ... ודבש"

מן ה"ענינים המופלאים"³⁰ שבפירוש רש"י זה:

ההסבר בפירושו, שהפסוק "היום הזה..." מדבר על מצות בכורים, כי הוא מתקשר למילים "ארץ זבת חלב ודבש" הכתובות לפני כן, מתאים לביאורו של אדמו"ר הזקן לפסוק זה:

ב"לקוטי תורה"³¹ מבואר, שהפסוק "היום הזה" קשור למילים "ארץ זבת חלב ודבש" שבפסוק הקודם, ולכן ראשי התיבות של ארבע המילים "ודבש היום הזה הוי'" – "צירוף הוי' אחת"^*, כי ה"וא"ו" של "דבש" הוא "מחובר למקרא שלמטה הימנה".

וכשם שהוסבר לפני כן לפי הפשט, שהפסוק קשור לכל ארבע המילים "ארץ זבת חלב ודבש", אך³² עם זאת עיקר הקשר הוא למילה "דבש", כי החובה להביא בכורים קיימת רק לגבי "דבש", ולא "חלב" –

כך גם בהסבר שלפי דרך החסידות ב"לקוטי תורה", כפי שנאמר שם, ש"המקרא מחובר לפרשה שלמעלה 231הימנה שמסיימת ארץ זבת חלב ודבש" – שהקשר הוא אל כל ארבע המילים, אך עם זאת עיקר הקשר הוא דוקא למילה "ודבש", שה"וא"ו" שלה קשורה לראשית התיבות של "היום הזה הוי"...", כך שהן "צירוף הוי' אחת".

ט. "היום הזה" – הקשר שבין ראש השנה לבכורים

ב"לקוטי תורה"^* על הפסוק "היום הזה" מוסבר ענין נוסף, ש"היום הזה... קאי על ראש השנה", וגם ענין זה מתאים לפירוש רש"י שמדובר כאן על בכורים, כי גם הבכורים הם ענין של ראשית³³ כמו ראש השנה.

יותר מכך: לגבי ההבדל בין בכורים לתרומה – שלמרות שגם התרומה מכונה "ראשית"³⁴, הרי בכורים קודמים לתרומה, וכפי שאמר רש"י לפני כן³⁵ "לא הקדמתי תרומה לבכורים" – מסביר אדמו"ר ה"צמח צדק" בהרחבה ב"אור התורה" בפרשתנו³⁶, שה"ראשית" של תרומה הוא ענין התורה, שעליה נאמר³⁷ "הוי' קנני ראשית דרכו", וה"ראשית" של בכורים הם נשמות ישראל, שעליהם נאמר³⁸ "קדש ישראל להוי' ראשית תבואתה". וכשם ש"ישראל קדמו לתורה"³⁹, כך בכורים קודמים לתרומה.

וכפי שמבאר שם ה"צמח צדק" בהרחבה, שענין ה"בכורים" שבנשמות ישראל קשור לעצם הנשמה, ששורשה בעצמותו ית', ששם "מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר"⁴⁰, וגם לתורה.

ובכך מובן הקשר בין בכורים לראש השנה, כי העבודה בראש השנה היא קבלת עול מצד עצם הנשמה – כמוסבר⁴¹ שקבלת עול בכל השנה היא למטה מהכחות הפנימיים, ובראש השנה זהו הביטול שמצד עצם הנשמה – שזהו ענין ה"בכורים" – "ראשית" – עצם הנשמה, כדלעיל.

ועוד: אחד הענינים העיקריים בראש השנה הוא שבו מתגלית בחירת הקדוש־ברוך־הוא בישראל, "אתה בחרתנו", כפי שאנו אומרים בתפילת ראש השנה⁴²: "יבחר לנו את נחלתינו..."⁴³ – ובחירה זו היא מצד ה"בכורים" שבנשמה, עצם הנשמה. כלומר, הבחירה האמיתית היא רק כאשר היא אינה תלויה כלל בסיבות לבחירה. ולכן שורש הבחירה הוא בדרגה שמעשה התחתונים אינו תופס בה כלל מקום – "אח עשו 232ליעקב"⁴⁴, שניהם שווים (ודרגות המקיפים שמעל להשתלשלות קשורות יותר לאומות העולם, כנודע בענין בכורת עשו⁴⁵), אך למרות זאת "ואוהב את יעקב"⁴⁴. הבחירה היא מצד שורש הנשמות שבעצמותו יתברך, דרגת "בכורים" שבנשמה, שמצידה "יעקב הוא הבכור"⁴⁶, והבחירה היא דוקא בישראל⁴⁷.

י. ענין הבכורים – התבטלות וקבלת עול של עצם הנשמה – "בכל

יום"

לפי האמור לעיל יובנו גם דברי רש"י (ב"דבור המתחיל" הקודם) על המילים "היום הזה ה' אלקיך מצוך" – "בכל יום יהיו בעיניך חדשים כאילו בו ביום נצטוית עליהם": גם בימים שבהם עסוקים במצוות אחרות ובלימוד פרשות אחרות בתורה, ולא בענין הבכורים, גם אז צריכה להיות תחושה "כאילו בו ביום נצטוית עליהם"⁴⁸ – לגבי ה"חוקים האלה ואת המשפטים", 233ולכאורה: מדוע חשוב כל כך לזכור בכללות התורה והמצוות "בכל יום" את הציווי של בכורים, ובאופן של "חדשים" – לא "כחדשים" (ב"כ"ף הדמיון") כפי שמציין רש"י במקום אחר⁴⁹ לגבי התורה והמצוות?

לפי האמור לעיל מובן הדבר: בכל מעשי היהודי, ואף בעבודה הקשורה אל הכחות הפרטיים, צריכה להיות מורגשת ההתבטלות העצמית וקבלת העול שמצד עצם הנשמה, כדוגמת הידוע לגבי קבלת עול של ראש השנה, הנובעת מדרגת "בכורים" שבנשמה, שצריך "להצטייד" בה, כך שתאיר בכל ימות השנה. כך גם "בכל יום", בכל הענינים היום־יומיים שעושה היהודי, הוא צריך לחוש במלוא הרעננות במצות הבכורים – ההתבטלות שמצד עצם הנשמה.

וכפי שמבאר שם ה"צמח צדק"³⁶ את הנאמר ב"תנחומא"⁵⁰, שתיקנו תפילות במקום בכורים, כי תפילה מאחדת את הנשמה שלמטה עם שורשה ומקורה, ולכן צריכה להיות תפילה לפני לימוד התורה, כי כדי שלימוד התורה יהא כראוי, צריכה להיות לפני כן התעוררות עצם הנשמה, על ידי עבודת התפילה⁵¹.

יא. לגבי מצות בכורים ההבטחה אינה סותרת את הבחירה

ענין נוסף מתבהר בפירוש רש"י באמצעות ההסבר הנ"ל בענין הבכורים, לפי דרך החסידות: ברכה שמשמעותה הבטחה אפשרית רק בענינים שאינם תלויים בבחירת האדם. ואילו על תורה ומצוות, שבהן צריך להיות "ובחרת בחיים"⁵², ו"הכל⁵³ בידי שמים חוץ מיראת שמים", לא תיתכן, לכאורה, הבטחה. כיצד אפוא אומרים ש"בת קול מברכתו .. תשנה לשנה הבאה"?

אך לפי ההסבר הנ"ל, שענין הבכורים הוא דרגת עצם הנשמה, מובן הדבר: כיון שהברכה קשורה להתעוררות עצם הנשמה, הרי לא זו בלבד שאין כאן סתירה לבחירת האדם, אלא אדרבה, מצד עצם הנשמה נובע הענין של "ובחרת בחיים"⁵⁴.

גם בדרך הפשט מובן הדבר, כי משמעות הבאת הבכורים היא ביטוי תודה לה', מצד אי־היותו כפוי טובה, כפירוש רש"י לעיל⁵⁵. וכיון שהאדם בטבעו אינו כפוי טובה, הרי ודאי ירצה להביא בכורים.

יב. חיבור עצם הנשמה עם האכילה הגשמית

כאמור, צריך לקשר את ההתבטלות 234שמצד עצם הנשמה גם אל הכחות הפרטיים של היהודי, וגם זה מתבטא בהבאת בכורים: הבכורים מובאים מפירות גשמיים, ודוקא מן הפירות המשובחים והטעימים (ואשר על־כן אין מביאים בכורים מן התמרים שבהרים וכו'"⁵⁶).

וכן – בכורי פירות אלו אינם נשרפים על המזבח, אלא נאכלין לכהנים⁵⁷, באופן של "ושמחת"⁵⁸. כלומר: מקשרים את הדרגה של "בכורים", שורש ומקור הנשמה, לאכילה גשמית – דם ובשר כבשרו – בשמחה.

ומכיון שהקדוש־ברוך־הוא נותן שכר מדה כנגד מדה, כדלעיל, לכן זוכה היהודי על מצות הבאת בכורים בברכה "תשנה לשנה הבאה": יצמחו לו "מראשית" – פירות טעימים ומשובחים, ויקויים בו "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך ולביתך"⁵⁹.

וכך גם לגבי עבודת ראש השנה, אשר כאמור זהו ענין הבכורים, שכאשר יהודי מעורר בעצמו התבטלות וקבלת עול מצד עצם הנשמה, נותן לו הקדוש־ברוך־הוא⁶⁰ כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, בעניניו הרוחניים, וכן בעיניו הגשמיים, לו ולבני ביתו, בכל המצטרך, בבני חיי