229
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לעשר" מסתיימת במילים "ארץ זבת חלב ודבש", שפירושם, כפי שמפרש רש"י בפרשת בא17, "חלב זב מן העזים ודבש זב מן התמרים" – ששני דברים אלו אינם חייבים במעשר. חובת המעשר, לפי הפשט18, חלה רק על דגן תירוש ויצהר19, אך לא על חלב ודבש.
ועוד ועיקר – מעשר צריך להביא מכל תבואת זרעך20, ולא רק מ"ארץ חטה... ארץ זית שמן" – ששמנו אגור בתוכו*, או רק מתמרים שהדבש זב מהן21 – שזוהי המשמעות של "זבת חלב ודבש".
ואילו לבכורים אכן קשורים דברים אלו. חובת הבכורים חלה על תמרים (דבש), כפי שמציין רש"י בתחילת הפרשה22, וכן "ויתן לנו... ארץ זבת חלב ודבש" הוא הטעם למצות הבאת בכורים23, כדי להראות שאין אנו כפויי טובה24, כפי שנאמר מיד בהמשך: "ועתה הנה הבאתי את ראשית..." – רק מפירות כאלה מביאים בכורים.
ולפיכך, למרות שכל הפרשה שלפני "היום הזה" היא אודות ווידוי מעשרות, וגם המילים "זבת חלב ודבש" באות מהמשך לבקשה "וברך...", המבוקשת בעת ווידוי מעשרות, הרי בכל זאת, כיון שהמילים האחרונות "ארץ זבת חלב ודבש" קשורות דוקא לבכורים, כדלעיל, לכן אפשרי להסביר שהפסוק "היום הזה" אמור לגבי בכורים.
ז. "וענית" מלמעלה אפשרי רק על ידי בת־קול
אך עדיין לא הכל מתורץ. וכדי להבין זאת יש להקדים: מצות הבאת בכורים מדגישה מאד את הענין של מדה כנגד מדה – כיון ש"ויוציאנו ה' ממצרים" – עבודה קשה וכו' – לקצה המנוגד "ויתן לנו... ארץ זבת חלב ודבש", לכן אין מביאים מכל הפירות אלא דוקא מן ה"ראשית", ובהם עצמם דוקא תאנה וכדומה שביכרה25, וכך גם מצד הקדוש־ברוך־הוא לישראל: כיון ש"את ה' האמרת היום", לפיכך "וה' האמירך היום".
ונשאלת השאלה: כדי להוכיח שאין כאן כפיות טובה, ובאופן של מדה כנגד מדה, די ב"ולקחת מראשית... והלכת
הערות
- 17. יג, ה.
- 18. וגם ע"פ דרך ההלכה, שיטת רש"י (דבי' עסקינן) במס' ברכות (לו, א ד"ה גבי מעשר. וראה פרש"י ר"ה טו, סע"ב. כס"מ הלכות תרומות רפ"ב. רדב"ז הל' מעשר פ"א ה"ט) שחיוב מעשר מדאורייתא הוא רק בדגן תירוש ויצהר.
- 19. כלשון הכתוב ראה יד, כג.
- 20. ראה שם, כב.
- *. רש"י לעיל כו, ב.
- 21. להעיר אשר במעשר בקר וצאן מפורש לא יבקר בין טוב לרע (בחוקותי בסופה).
- 22. כו, ב. וכן בפרש"י תשא לד, כו.
- 23. ונפק"מ גם להלכה דבכורים צ"ל מארץ כזו דוקא "ארץ זבת חלב ודבש", משא"כ במעשרות כו' – ראה ספרי שם. בכורים פ"א מ"י. וראה רדב"ז וכס"מ* (בשם מהרי"ק) לרמב"ם הלכות בכורים רפ"ב, דגם הת"ק (בכורים שם) ס"ל דעבר הירדן פטור מה"ת (ופליגי רק בדרבנן). וכבר האריכו בזה ואכ"מ.
- 24. פרש"י כו, ג.
- 25. פרש"י שם, ב.
- . וכבר העירו דבכס"מ שלפנינו טה"ד דמוכח. וגם בהציון שם למהרי"ק צ"ל: סי' קכב.
משנה תורה, הלכות תרומות ב׳ - הטקסט מספריא
כל אוכל אדם הנשמר שגידוליו מן הארץ חייב בתרומה ומצוה עשה להפריש ממנו ראשית לכהן שנאמר ראשית דגנך תירושך ויצהרך תתן לו מה דגן תירוש ויצהר מאכל בני אדם וגידוליו מן הארץ ויש לו בעלים שנאמר דגנך אף כל כיוצא בהן חייב בתרומות וכן במעשרות.
הכרשינין אף על פי שאינם מאכל אדם הואיל ואוכלין אותן בשני רעבון חייבין בתרומה ומעשרות הסיאה והאזוב והקורנית שזרען מתחלה לאדם חייבין במעשר וכן כל כיוצא בהן זרען למאכל בהמה אע"פ שנמלך וחשב עליהן לאדם כשהן מחוברין פטורין שמחשבת חבור אינה כלום עלו מאליהן בחצר אם היא חצר המשמרת פירותיה הרי אלו חייבין שסתמן לאדם ואם אינה משמרת פירותיה פטורה.
זרעוני גינה שאינן נאכלים כגון זרע לפת וזרע צנון וזרע בצלים וכיוצא בהן פטורים מן התרומה ומן המעשרות מפני שאינן אוכל אדם אבל הקצח חייב בתרומה ובמעשרות.
תמרות של תלתן ושל חרדל ושל פול הלבן ושל צלף והקפריסין של צלף פטורים מפני שאינן פרי בד"א בשזרען לזרע אבל זרען לירק הרי אלו חייבים וכן האביונות של צלף חייבים מפני שהן פרי.
כסבר שזרעה לזרע ירק פטור מן התרומה ומן המעשרו' זרעה לירק מפריש תרומות ומעשרות מן הירקות ומן הזרע וכן השבת שזרעה לזרע ירקה פטור זרעה לירק מתעשרת זרע וירק ואינה מתעשרת זרין זרעה לזרין מפריש תרומה ומעשרות מן הזרע ומן הירק ומן הזרין וכן השחלים והגרגר שזרען לזרע מתעשרין זרע וירק כיצד מתעשרין לזרע ולירק שאם לקט הירק לאוכלו מפריש תרומה ומעשרות ואח"כ יאכל וכשייבש ויאסוף הזרע שלו מפריש מן הזרע.
הירקות אף על פי שהן מאכל אדם אינן חייבין במעשרות אלא מדבריהן לפי שנאמר במעשר תבואת זרעך תבואה וכיוצא בה אבל הירקות אינן בכלל התבואה וכן יראה לי שהוא הדין בתרומה שהרי נאמר בה דגנך תירושך ויצהרך כל הדומה לאלו אבל תרומת הירק מדבריהם כמעשר.
אין מפרישין תרומות ומעשרות מן הירק בחוצה לארץ ואפילו במקומות שאמרנו שמפרישין בהן מעשרות וכן ירק הבא מח"ל לארץ אע"פ שיש עפר בעקריה ה"ז פטור ולא גזרו עליו התבואה והקטנית שזרען לירק בטלה דעתו אצל כל אדם והירק שלהן פטור והזרע חייב בתרומה ומעשרות.
התלתן אף על פי שאינו אוכל אדם כשיקשו הואיל ורוב האדם אוכלין אותן בתחלתן הרי הן חייבין בתרומה ומעשר.
ואלו פטורין מן התרומה ומן המעשרות:הלקט והשכחה והפאה והפרט והעוללות אפילו העמיד מהן כרי ואם עשה מהן גורן בשדה הוקבעו למעשרות ומפריש מהן תרומה ומעשרות אבל אם עשה הגורן בעיר פטורין שהרי קול יש להן שהכל יודעין שהן לקט או שכחה או פאה.
הלקט והשכחה והפאה של עכו"ם חייבין בתרומה ומעשרות אא"כ הפקיר וכן התבואה והזיתים שלא הביאו שליש פטורין מן התרומה ומן המעשרות ומניין יודע כל שזורעה ומצמחת בידוע שהביאה שליש עבר והפריש מתבואה וזיתים שלא הביאו שליש אינה תרומה.
וכן ההפקר פטור מן התרומה ומן המעשרות ואפילו הפקירו העכו"ם לו אבל הזורע שדה הפקר חייב בתרומה ומעשרות.
הפקיר קמה וזכה בה ועבר והפריש ממנה תרומה ה"ז תרומה אבל אם הפקיר שבלים וזכה בהן ועבר והפריש מהן תרומה אינה תרומה וכן כל המפריש מדבר שאינו חייב תרומה אינה תרומה וכן במעשרות דברים שאין דרך רוב בני אדם לזורען בגנות ובשדות אלא חזקתן מן ההפקר פטורין מן התרומה ומן המעשרות כגון השום בעל בכי ובצל של רכפה וגריס הקלקלי ועדשי' המצריות וכיוצ' בהן.
נתערב דבר שחייב בתרומה בדבר שאינו חייב כגון זיתי ניקוף שנתערבו בזיתי מסיק וענבי עוללות בענבי בציר אם יש לו פירות אחרות מוציא על החייב לפי חשבון ואם אין לו אלא אלו מפריש תרומה ותרומת מעשר על הכל וכאילו הכל חייב בתרומה ומפריש מעשר ראשון ושני לפי חשבון דבר החייב.
התרומה לכהן בין טהורה בין טמאה אפילו נטמא הדגן או התירוש כולו קודם שיפריש ה"ז חייב להפריש ממנו תרומה בטומאה וליתנה לכהן שנאמר ואני נתתי לך את משמרת תרומותי אחת טהורה ואחת טמאה הטהורה נאכלת לכהנים והטמאה יהנו בשריפתה אם היה שמן מדליקין אותו ואם היה דגן וכיוצא בו מסיקין בו את התנור.
וכן תרומת מעשר אם נטמאת או נטמא המעשר מפרישין אותה בטומאה וניתנת לכהן ליהנות בשריפתה.
כל המפריש תרומה גדולה או תרומת מעשר מברך קודם שיפריש כדרך שמברכין על כל המצות כמו שביארנו בברכות.
אין מוציאין תרומה מהארץ לחוצה לארץ אפילו טמאה ואין מביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ ואם הביא לא תאכל מפני שהיא טמאה בארץ הכותים ולא תשרף שלא יאמרו ראינו תרומה שלא נטמאת נשרפת ולא תחזור לחוצה לארץ שמא יאמרו מוציאין תרומה לחוצה לארץ אלא מניחין אותה עד שתטמא טומאה ידועה לכל או עד שיבא ערב הפסח אם היתה חמץ ותשרף.
משנה תורה, הלכות מעשרות א׳:ט׳ - הטקסט מספריא
החרובין אינן חייבין במעשרות אלא מדבריהם לפי שאינן מאכל [רוב] אדם והשקדים המרים בין בגדלן בין בקטנן פטורין לפי שאינן אוכל.
משנה ביכורים א׳:י׳ - הטקסט מספריא
ואלו מביאין וקורין. מן העצרת ועד החג. משבעת המינים. מפירות שבהרים. מתמרות שבעמקים. ומזיתי שמן. מעבר הירדן. רבי יוסי הגלילי אומר אין מביאין בכורים מעבר הירדן. שאינה ארץ זבת חלב ודבש:
משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ב׳ - הטקסט מספריא
מצות עשה להביא בכורים למקדש ואינם נוהגין אלא בפני הבית ובארץ ישראל בלבד שנאמר ראשית בכורי אדמתך תביא בית י"י אלהיך ומביאין בכורים של דבריהם מערי סיחון ועוג ומסוריא שהקונה בסוריא כקונה בירושלים [אבל עמון ומואב ובבל] אף על פי שהן חייבין בתרומה ובמעשרות מדבריהם אין מביאין מהן בכורים ואם הביא בכורים מחוץ לארץ אינן בכורים.
אין מביאין בכורים אלא משבעת המינין האמורים בשבח הארץ והם החטים והשעורים והענבים והתאנים והרמונים והזיתים והתמרים ואם הביא חוץ משבעת המינין לא נתקדשו.
אין מביאין לא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים ולא מזיתי שמן שאינן מן המובחר אלא מתמרים שבעמקים ומפירות שבהרים לפי שהן מן המובחר [ואם הביא שלא מן המבחר] כגון תמרים שבהרים ותאנים סורות ומרוקבות וענבים מאובקות ומעושנות לא נתקדשו.
אין מביאין בכורים משקין חוץ מזיתים וענבים בלבד שנאמר פרי האדמה [ולא משקה] ואם הביא משקין אין מקבלין ממנו.
הקרובים לירושלים מביאין תאנים וענבים לחים והרחוקין מביאין אותן גרוגרות וצמוקין.
אין מביאין בכורים קודם לעצרת שנאמר וחג הקציר בכורי מעשיך ואם הביא אין מקבלין ממנו אלא יניחם שם עד שתבוא עצרת ויקרא עליהן וכן אין מביאין בכורים אחר חנוכה שהבכורים שבכרו אחר חנוכה הן חשובין משנה הבאה ויניחם עד אחר עצרת.
אין מביאין בכורים לא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש כיצד לא יביא מפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט על פירות שחנטו אחר ט"ו בו אחד הנטוע ואחד העולה מאליו שנאמר בכורי כל אשר בארצם.
הפירות של שותפין חייבים בבכורים שנאמר בכורי כל אשר בארצ' [אשר יביאו] .
הגדל בעציץ אע"פ שהוא נקוב והגדל בספינה אינו מביא ממנו כל עיקר שנאמר בארצם אבל מביא מן הגדל בגג או בחורבה.
הנוטע אילן בתוך שדהו והבריכו לתוך שדה חבירו או לרשות הרבים או שהיה נוטע בשדה חבירו או ברשות הרבים והבריכו בתוך שדהו או שהיה עיקרו בתוך שדהו והבריך קצתו בתוך שדהו ודרך הרבים או דרך היחיד מפסקת באמצע בין העיקר והצד המוברך אינו מביא בכורים לא ממה שהוציא ברשות זו ולא מן הצד שברשות האחרון שנאמר בכורי אדמתך עד שיהיו כל הגידולין מאדמתך.
נתן לו חבירו רשות להבריך בתוך שלו אפילו לשעה הרי זה מביא בכורים ואם היה האילן סמוך למצר חבירו או נוטה לשדה חבירו אף על פי שחייב להרחיק הרי זה מביא ממנו וקורא שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ.
האריסין והחכירין ובעלי זרוע שאונסין את הבעלים ולוקחין מהן ארצותם בפחות והגזלנין אינן מביאין בכורים ואפילו נתייאשו הבעלים שנאמר בכורי אדמתך.
הקונה אילן בתוך שדה חבירו אינו מביא לפי שאין לו קרקע שלשה יש לו קרקע ואע"פ שאין לו אלא אילנות בלבד הרי הוא כמי שקנה קרקע קנה אילן אחד וקרקעו ה"ז מביא.
הלוקח פירות תלושין ולקח הקרקע הרי זה מביא בכורים שהרי יש לו קרקע ופירותיה מכר לו פירות חוץ מן הקרקע אפילו מחוברים מוכר אינו מביא שהרי אין לו פירות ולוקח אינו מביא שהרי אין לו קרקע חזר המוכר ולקח הפירות מן הלוקח הרי זה מביא שהרי יש לו קרקע ופירותיה.
המוכר שדהו לעכו"ם וחזר ולקחה ממנו הרי זה מביא ממנה בכורים מן התורה שאינה נפקעת מן המצוה בקנין העכו"ם כמו שביארנו.
אשרה שבטלה אין מביאין ממנה בכורים שהבכורים כקדשי מקדש הן.
הבכורים אין להם שיעור מן התורה אבל מדבריהם צריך להפריש אחד מששים והרוצה לעשות כל שדהו בכורים עושהו.
הפריש בכוריו וחזר והוסיף עליהן או עטרן הרי התוספת כבכורים במה דברים אמורים כשהביא מא"י אבל אם הביא מעבר הירדן או מסוריא אינה כבכורים ואף על פי שאינה כבכורים אינה נאכלת אלא בטהרה ואין מעטרין את הבכורים בכ"מ אלא משבעת המינים.
כיצד מפרישין הבכורים יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה אשכול ענבים שבכרו רמון שבכר קושרן בגמי ואומר הרי אלו בכורים והם נעשים בכורים במחובר משקרא להן שם ואע"פ שעדיין לא בשלו כל צרכן ומשיגמרו ויתלשם מן הקרקע אינו צריך לחזור ולקרות להם שם לא הפרישן במחובר ולא קרא להם שם ותלשם ה"ז מפרישם אחר שנתלשו ואם נטמאו הפירות כולן אינו מפריש בכורים בטומאה אלא מפריש מן הטהור על הטמא לכתחילה ואם אין לו פירות אחרות להפריש מהן יראה לי שאינו מפריש בטומאה שאין מפרישין לאבוד וכן יראה לי שהבכורים שנטמאו אינו מסיק בהן התנור כתרומה טמאה מפני שהן כקדשי מקדש.
המפריש בכוריו ונמקו או נבזזו או אבדו או שנגנבו או שנטמאו חייב להפריש אחרים תחתיהם שנאמר תביא בית י"י אלהיך מלמד שהוא חייב באחריותן עד שיביאם להר הבית.
המפריש בכוריו להעלותן בידו לירושלים לא ישלחם ביד שליח ואם לקטן מתחלה על מנת לשלחם ביד שליח ה"ז מותר לשלחם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 4 עמודים.