230

אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך... (כנגד המדה "ויביאנו אל המקום הזה") הנה הבאתי... והנחתו לפני ה' אלקיך..." (כנגד המדה "ויתן לנו את הארץ"),

אך על התוספת: "הגדתי היום לה' אלקיך", ואף יותר מכך, באופן של "וענית" – הרמת קול – מגיעה לו מדה גם כנגד מדה זו, כיון שזוהי מהות המצוה. כדלעיל,

ולכן הכרחי לומר לפי פשוטו של מקרא, שהיתה מדה וענית מלמעלה כנגד "וענית" של מביא הבכורים.

אך כיצד אפשרי הדבר, הרי כאשר היה "כשמעכם את הקול"²⁶ טענו ישראל "כי מי כל בשר אשר שמע קול אלקים... קרב אתה ושמע"²⁷, שזה מתאים למשה ול"נביא אקים... כמוך ונתתי דברי בפיו ודבר אליהם"²⁸,

ולכן הכרחי לומר שהענין של "וענית" מלמעלה היה באמצעות בת קול²⁹.

ח. גם בדרך החסידות קשור הפסוק "היום הזה" ל"ארץ... ודבש"

מן ה"ענינים המופלאים"³⁰ שבפירוש רש"י זה:

ההסבר בפירושו, שהפסוק "היום הזה..." מדבר על מצות בכורים, כי הוא מתקשר למילים "ארץ זבת חלב ודבש" הכתובות לפני כן, מתאים לביאורו של אדמו"ר הזקן לפסוק זה:

ב"לקוטי תורה"³¹ מבואר, שהפסוק "היום הזה" קשור למילים "ארץ זבת חלב ודבש" שבפסוק הקודם, ולכן ראשי התיבות של ארבע המילים "ודבש היום הזה הוי'" – "צירוף הוי' אחת"^*, כי ה"וא"ו" של "דבש" הוא "מחובר למקרא שלמטה הימנה".

וכשם שהוסבר לפני כן לפי הפשט, שהפסוק קשור לכל ארבע המילים "ארץ זבת חלב ודבש", אך³² עם זאת עיקר הקשר הוא למילה "דבש", כי החובה להביא בכורים קיימת רק לגבי "דבש", ולא "חלב" –

כך גם בהסבר שלפי דרך החסידות ב"לקוטי תורה", כפי שנאמר שם, ש"המקרא מחובר לפרשה שלמעלה