233

ולכאורה: מדוע חשוב כל כך לזכור בכללות התורה והמצוות "בכל יום" את הציווי של בכורים, ובאופן של "חדשים" – לא "כחדשים" (ב"כ"ף הדמיון") כפי שמציין רש"י במקום אחר⁴⁹ לגבי התורה והמצוות?

לפי האמור לעיל מובן הדבר: בכל מעשי היהודי, ואף בעבודה הקשורה אל הכחות הפרטיים, צריכה להיות מורגשת ההתבטלות העצמית וקבלת העול שמצד עצם הנשמה, כדוגמת הידוע לגבי קבלת עול של ראש השנה, הנובעת מדרגת "בכורים" שבנשמה, שצריך "להצטייד" בה, כך שתאיר בכל ימות השנה. כך גם "בכל יום", בכל הענינים היום־יומיים שעושה היהודי, הוא צריך לחוש במלוא הרעננות במצות הבכורים – ההתבטלות שמצד עצם הנשמה.

וכפי שמבאר שם ה"צמח צדק"³⁶ את הנאמר ב"תנחומא"⁵⁰, שתיקנו תפילות במקום בכורים, כי תפילה מאחדת את הנשמה שלמטה עם שורשה ומקורה, ולכן צריכה להיות תפילה לפני לימוד התורה, כי כדי שלימוד התורה יהא כראוי, צריכה להיות לפני כן התעוררות עצם הנשמה, על ידי עבודת התפילה⁵¹.

יא. לגבי מצות בכורים ההבטחה אינה סותרת את הבחירה

ענין נוסף מתבהר בפירוש רש"י באמצעות ההסבר הנ"ל בענין הבכורים, לפי דרך החסידות: ברכה שמשמעותה הבטחה אפשרית רק בענינים שאינם תלויים בבחירת האדם. ואילו על תורה ומצוות, שבהן צריך להיות "ובחרת בחיים"⁵², ו"הכל⁵³ בידי שמים חוץ מיראת שמים", לא תיתכן, לכאורה, הבטחה. כיצד אפוא אומרים ש"בת קול מברכתו .. תשנה לשנה הבאה"?

אך לפי ההסבר הנ"ל, שענין הבכורים הוא דרגת עצם הנשמה, מובן הדבר: כיון שהברכה קשורה להתעוררות עצם הנשמה, הרי לא זו בלבד שאין כאן סתירה לבחירת האדם, אלא אדרבה, מצד עצם הנשמה נובע הענין של "ובחרת בחיים"⁵⁴.

גם בדרך הפשט מובן הדבר, כי משמעות הבאת הבכורים היא ביטוי תודה לה', מצד אי־היותו כפוי טובה, כפירוש רש"י לעיל⁵⁵. וכיון שהאדם בטבעו אינו כפוי טובה, הרי ודאי ירצה להביא בכורים.

יב. חיבור עצם הנשמה עם האכילה הגשמית

כאמור, צריך לקשר את ההתבטלות