227
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אך לפי האמור לעיל, שהברכה "ושמרת ועשית אותם" קשורה ודומה לפסוקים שבהמשך, מובנת הסיבה ללשון רש"י "תשנה":
בפסוקים "את ה' האמרת... וה' האמירך..." אומרת התורה, שהקדוש־ברוך־הוא נותן שכר באופן של מדה ("האמירך") כנגד מדה* ("האמרת"): על־כך ש"ה' האמרת" ניתן השכר באותו אופן – "וה' האמירך". ובמיוחד כאשר "האמרת" ו"האמירך" הם ביטויים אשר "אין להם עד מוכיח במקרא"8, וברור ש"וה' האמירך" הוא בדיוק בהתאם ל"את ה' האמרת".
ולפיכך מסביר רש"י, שגם הברכה "ושמרת ועשית אותם", הדומה ל"את ה' האמרת... וה' האמירך...", אינה סתם ברכה, אלא ברכה של "תשנה לשנה הבאה": בשנה הבאה תשוב ותחזור על אותו מעשה כבשנה זו – שכר של מדה כנגד מדה.
ג. מדוע מוסבת לפי רש"י הברכה "ושמרת..." לענין
הבכורים?
אך צריך להבין את לשון רש"י הבאת בכורים": בפרשה הסמוכה, לפני הפסוק "היום הזה...", מדובר אודות דיני מעשר, ואילו אודות דיני בכורים מדובר כבר לפני כן, בפרשה שלפני פרשת מעשרות (אמנם, במילים "וגם נתתיו"9 הנאמרות בווידוי מעשרות, מתכוונים לרבות גם תרומה ובכורים10, אך עיקר הווידוי הוא על מעשרות11) –
מדוע אומר רש"י "הבאת בכורים" – שהפסוק קשור לפרשת בכורים הכתובה "לפני פניו", ולא לפרשת מעשרות, הכתובה "לפניו"?
[אמנם, ישנם מספר מקומות12 שהפסוק אינו קשור רק לענין ש"לפניו" כי אם גם לענין ש"לפני פניו", אך אין סביר לומר, ובמיוחד בדרך הפשט, שהפסוק יתקשר רק לענין ש"לפני פניו" ולא לענין ש"לפניו"!13]
אי אפשר לומר, שרש"י מזכיר את הבכורים כדוגמא, בהיותו הענין הראשון שבפרשה, אך הברכה נאמרת גם לגבי מעשרות14 – כי לשון הברכה "תשנה לשנה הבאה" אינו מתאים לענין ווידוי מעשרות, שאינו "לשנה הבאה", אלא אחת לשלוש שנים. ומכך מובן שרש"י מתכוין שהברכה "ושמרת ועשית אותם" נאמרה רק לגבי בכורים.
הערות
- *. ע"ר יתרו יח, א ובפרש"י שם. וראה סוטה ט, ב ואילך, ובכ"מ.
- 8. פרש"י עה"פ.
- 9. שם, יג.
- 10. פרש"י שם.
- 11. וכלשון רש"י שם: "התודה שנתת מעשרותיך". וכדמוכח מהתחלת הפרשה – "כי תכלה לעשר את כל מעשר גו' (אזי) ואמרת גו'". אלא שבוידוי על המעשרות מזכירין דרך אגב (ורק ברמז ד"וגם") גם תרומה וביכורים. וגם ע"פ דרך ההלכה "עיקר הוידוי במעשר הוא" (רמב"ם הלכות מע"ש פי"א הי"ד). ולהעיר מלקוטי לוי יצחק אגרות־קודש ע' רנח ואילך.
- 12. כפרש"י עקב יא, יט.
- 13. להעיר מפרש"י עקב יא, ז. יג,. ראה יב, ח. ובכ"מ.
- 14. וראה משכיל לדוד כאן.
רש"י על שמות י״ח:א׳ - הטקסט מספריא
וישמע יתרו. מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע וּבָא? קְרִיעַת יַם סוּף וּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק:
יתרו. שֶׁבַע שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ: רְעוּאֵל, יֶתֶר, יִתְרוֹ, חוֹבָב, חֶבֶר, קֵינִי, פּוּטִיאֵל; יֶתֶר, עַל שֵׁם שֶׁיִּתֵּר פָּרָשָׁה אַחַת בַּתּוֹרָה "וְאַתָּה תֶחֱזֶה"; יִתְרוֹ, לִכְשֶׁנִּתְגַּיֵּר וְקִיֵּם הַמִּצְווֹת, הוֹסִיפוֹ לוֹ אוֹת אֶחָד עַל שְׁמוֹ; חוֹבָב, שֶׁחִבֵּב אֶת הַתּוֹרָה; חוֹבָב הוּא יִתְרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "מִבְּנֵי חוֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה" (שופטים ד'), וְיֵשׁ אוֹמְרִים רְעוּאֵל אָבִיו שֶׁל יִתְרוֹ, וּמַהוּ אוֹמֵר "וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן"? שֶׁהַתִּינוֹקוֹת קוֹרִין לַאֲבִי אֲבִיהֶן אַבָּא. בְּסִפְרֵי:
חתן משה. כָּאן הָיָה יִתְרוֹ מִתְכַּבֵּד בְּמֹשֶׁה – אֲנִי חוֹתֵן הַמֶּלֶךְ, וּלְשֶׁעָבַר הָיָה מֹשֶׁה תוֹלֶה הַגְּדֻלָּה בְּחָמִיו, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חוֹתְנוֹ" (שמות ד'):
למשה ולישראל. שָׁקוּל מֹשֶׁה כְּנֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל (מכילתא):
את כל אשר עשה. לָהֶם בִּירִידַת הַמָּן וּבַבְּאֵר וּבַעֲמָלֵק:
כי הוציא ה' וגו'. זוֹ גְּדוֹלָה עַל כֻּלָּם (שם):
וישמע יתרו AND JETHRO HEARD — What was the particular report which he heard so that he came? — The division of the Red Sea and the war with Amalek (cf. (Mekhilta; Zevachim 116a).
יתרו JETHRO — He was called by seven names: Reuel, Jether, Jethro, Hobab, Heber, Keni and Putiel. He was called Jether (from יִתֵּר “to add”) because he added (it was through him that there was added) a section to the Torah; viz., that beginning at (21 ff.) “Moreover thou shalt provide”. Jethro — so was he called because when he became a proselyte and fulfilled the divine precepts one more letter was added to his name (יתר). Hobab — because he loved (חִבֵּב) the Torah (cf. Mekhilta). — Hobab is certainly identical with Jethro, as it is said, (Judges 4:11) “of the sons of Hobab, the father-in-law of Moses” and therefore it is correct to say that Hobab is one of his names. But as to Reuel there are some who say that he is not identical with Jethro, but that he was Hobab’s (Jethro’s) father, as may be seen from Numbers 10:29. Then what, according to this view, would be the meaning of (Exodus 2:18) “And they came to Reuel, their father” (from which it would appear that Reuel and Jethro are the same)? It means their grandfather, for children call their grandfather: father. This is to be found in Sifrei Bamidbar 78 (on Numbers 10:29).
חתן משה MOSES’ FATHER-IN-LAW — Here Jethro prided himself on his relationship to Moses: I, the father-in-law of the king. Previously, however, Moses had made whatever greatness he had hinge upon his relationship to his father-in-law, the chieftain of Midian, as it is said, (Exodus 4:18) “And he returned to Jethro, his father-in-law” (Mekhilta).
למשה ולישראל TO MOSES AND TO ISRAEL — Moses alone is of equal in importance to all Israel (Mekhilta).
את כל אשר עשה ALL THAT [GOD] HAD DONE for them through the falling of the Manna and through the well (cf. Rashi on Numbers 21:17) and by the defeat of Amalek.
כי הוציא ה׳ וגו׳ THAT THE LORD HAD BROUGHT FORTH etc. — this was greater than all other things, and is therefore singled out for mention (cf. Mekhilta).
משנה תורה, הלכות מעשר שני ונטע רבעי י״א:י״ד - הטקסט מספריא
מי שאין לו אלא מעשר שני בלבד מתודה שעיקר הוידוי במעשר הוא וכן אם לא היה לו אלא ביכורים בלבד מתודה שנאמר בערתי הקדש הקדש הראשון שהוא הבכורים אבל מי שאין לו אלא תרומה בפני עצמה אינו מתודה שאין התרומה טעונה וידוי אלא בכלל שאר המתנות.
מצוטט ב־2 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך ט ‹ תבא ‹ שיחה ב ‹ 162 לקו"ש חי"ט ע' 227
תורת מנחם 1
- נג - שנת תשכ"ח - חלק שלישי ‹ שיחת ש"פ תבוא, כ"א אלול, ה'תשכ"ח לקו"ש חי"ט ע' 227
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.