תוכן ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יט דברים

שיחה ב

רשימת העמודים (7) מצוטט ב־8 עמודים חיפוש חדש

9שיחה ב

דברים

א. שני הפירושים לתוכנם של דברי משה לישראל, וההבדל ביניהם

על הפסוק¹ "ויהי בארבעים שנה... דבר משה אל בני ישראל..." יש שני פירושים של שני פשטנים לגבי דבריו של משה לישראל:

(א) רש"י מביא מספרי², שהיו אלו דברי תוכחה ("שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה").

(ב) ספורנו אומר: "החזיר להם כל התורה כולה עד הנה בכלל"³.

שני הפירושים אינם סותרים זה את זה, כי "הא והא איתנהו ביה" (=גם זה וגם זה נמצאים בו")⁴: בספר דברים ישנם דברי תוכחה, וגם חזרה על "כל התורה כולה"⁵, כמודגש בשמו – משנה תורה. ההבדל בין שני המפרשים הוא: על מה הדגש, מהו העיקר.

אך יש להבין: "דבר משה..." מוסב

ב על ספר דברים כולו, ויש, אם כך, לומר, ששני הדברים – (א) דברי תוכחה (ב) משנה תורה – כוללים זה את זה, או שיש להם תוכן משותף.

ב. דברי הגמרא על ההבדל בין "דברים" לחומשים האחרים

על ההבדל שבין ארבעת הספרים הראשונים לבין ספר דברים נאמר בגמרא⁶, שארבעת הראשונים הם "מפי הגבורה" ואת משנה תורה אמר משה "מפי עצמו".

ב"מפי עצמו" אין הכוונה, חס וחלילה, שמשה אמר ב"משנה תורה" דברים עצמיים משלו⁷, אלא כפי 9שרש"י מסביר במקום אחר⁸: "משה לאו מאליו היה שונה להם משנה תורה... אלא כמו שקבלה הוא והיה חוזר ומגיד להם, וכל מה שכתוב בדברות האחרונות היה כתוב בלוחות וכן שמע בסיני"; וכפי שנאמר בתוספות⁹, שמה ש"משה מעצמו אמרם" היה "ברוח הקודש".

אין מובן: אם גם במשנה תורה לא אמר משה את דבריו שלו, אלא ברוח הקודש – "שכינה מדברת מתוך גרונו"¹⁰, שלכן¹¹ אמר "ונתתי מטר..."¹², כי "רוח הוי' הוא שדיבר"¹³ – אם כך, מדוע נאמר על כך "מפי עצמו"?

אותה שאלה קיימת גם על דבר הגמרא¹⁴, ש"אפילו למאן דלא דריש סמוכים בעלמא, במשנה תורה דריש" (=אפילו מי שאינו דורש סמוכים, במשנה תורה הוא דורשם) וראב"ן¹⁵ מסביר: "וטעמא משום דכל התורה מפי הגבורה נאמרה ואין מוקדם ומאוחר אבל משה שסידר משנה תורה פרשה אחר פרשה, לא סידר אלא להדרש".

ואין מובן בכך: משה אמר את המשנה תורה "ברוח הקודש", ומדוע, אם כן, תלוי הסדר בחומש דברים במשה, בעוד אשר בארבעת הספרים הראשונים, שגם הם הועברו לבני ישראל באמצעות משה, אין הדבר כך?

ג. תורה נעלית מן העולם

ההסבר לכך:

חז"ל¹⁶ אומרים שהתורה קדמה לעולם באלפיים שנה. "קדמה" – לא (רק) בזמן, אלא (בעיקר) בחשיבות¹⁷. תורה בפני עצמה היא נעלית לחלוטין מן העולם. לפיכך, כדי שהתורה תרד לעולם, צריך הדבר להיעשות על־ידי "ממוצע", שיש לו שני הצדדים¹⁸ – הוא גם נעלה מן העולם, וגם בתוך העולם – וכך הוא יכול לחברם.

המקשר בין התורה לעולם הוא משה רבינו, שיש בו שני הקצוות¹⁹: מצד 10אחד הוא היה בשיא ההתבטלות העצמית, העדר מציאות "ונחנו מ"ה"²⁰ – התבטלות שמעבר לעולם, ומצד שני הוא היה שלימות המציאות²¹ כפי שהיא בעולם (ולכן הוא היה "בעל קומה"²² – "עשר אמות"²³, הרבה יותר מקומתו של אדם רגיל: ג' אמות²⁴) – וכך הוא יכול היה לחבר בין התורה, שמעל לעולם, לבין העולם.

ה. שתי דרכים לקישור:

"מעבר" ו"התלבשות"

יש שתי דרכים²⁵ למעבר השפעה באמצעות "ממוצע"²⁶:

(א) דרך "מעבר"²⁷ – ההשפעה איננה מתאחדת עם המקשר באופן של התלבשות בו, ואין הממוצע משנה את ההשפעה, הוא רק מעביר אותה, כמות שהיא, מדרגה גבוהה לנמוכה.

(ב) דרך "התלבשות"²⁷ – ההשפעה מתלבשת ומתאחדת עם המקשר, ונעשים בה שינויים. היא משתנה בהתאם לדרגת המקשר, וכך יכולים אחר־כך המקבלים לקבל את ההשפעה בכלי ההשגה שלהם.

זה ההבדל בין ארבעת הספרים הראשונים לבין משנה תורה²⁸:

בארבעת הספרים הראשונים היה משה מקשר בדרך של "מעבר", ובלשון 11רש"י²⁹: נעשה שליח, ודברי התורה לא נתפסו בהשגתו שלו באופן של התלבשות, אלא נשארו בדרגה של "מפי הגבורה", לעומת זאת במשנה תורה, למרות שנאמר "ברוח הקודש", אך "רוח ה'" נתפסה בהשגת משה בדרך של התלבשות, ולכן נקרא "מפי עצמו"³⁰,

זהו גם ההסבר לכך, שאפילו לפי הדעה ש"לא דריש סמוכים", הרי "במשנה תורה דריש":

ארבעת הספרים הראשונים לא התלבשו בשכלו של משה, ולכן למרות שסדר הפסוקים מדויק ביותר³¹, בכל זאת הסדר "עליון" יותר, ה"סמוכים", איננו לפי הבנת הנבראים, ולפיכך "לא דריש סמוכים".

לא כך במשנה תורה. שם התלבש דבר ה' בהשגת משה, וגם סדר הדברים והפסוקים בנוי לפי הבנת משה והנבראים, ולכן "דריש סמוכים". ה. השפעה באופן "מעבר"

נשארת מעל למקבלים

אך יש להבין: מדוע עשה ה' כך, שמשנה תורה "יתלבש" בהשגתו של משה, כך שייקרא "מפי עצמו"? הן לכאורה זהו ענין של ירידה.

ההסבר לכך הוא:

כאשר ההשפעה איננה מתאחדת עם ה"ממוצע", היא נשארת נעלית מהשגת המקבלים, כי במהותה היא איננה בהשגתם והמקשר איננו משנה בה, וההשפעה שהמקבלים "מקבלים" בהשגתם שלהם, איננה בערכה של ההשפעה עצמה.

לפיכך, אם התורה היתה יורדת באמצעות משה רק באופן של "מעבר", לא היו בני ישראל יכולים להשיג בכלי ההבנה שלהם את עצם התורה, ולקבל את "דבר ה'", הנעלה מהשגה³². שכלם היה משיג רק הארה מ"דבר ה'"³³.

פעולתו של משנה תורה היא, שעל־ידי כך שמשה "החזיר להם כל התורה כולה" כפי שהיא נתפסה בכלי ההשגה שלו – "מפי עצמו" – מקבל כל יהודי הלומד תורה אחר־כך, בכל מצב שהוא (ואפילו כאשר הוא אינו טהור ר"ל) את התורה בעצמה – "דברי כאש"³⁴, "דבר ה' ממש"^*.

וכיוון שמשה "החזיר להם" את "כל התורה כולה" – חל ענין זה גם על לימוד ארבעת הספרים.

משה הוא הממוצע המקשר בין כל 12ישראל לבין הקב"ה³⁵, גם אלה השרויים במצב השפל ביותר (כפי שידוע בענין "מאין לי בשר"³⁶, שמשה לא היה מסוגל להשפיל את עצמו בהשפעה של בשר – תאוה³⁷ – עד אשר אמר לו הקב"ה "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל... ואצלתי מן הרוח אשר עליך³⁸"... – גם השפעה זו צריכה היתה לעבור באמצעות משה, כי כל ההשפעות לישראל באות דוקא באמצעות משה³⁹).

לפיכך, על־ידי שהתורה התלבשה ב"ממוצע" של משה רבינו, בכל "עשר אמותיו", גם באמה הנמוכה ביותר, הרי מגיעה התורה לכל ישראל, אפילו לפשוט ביותר.

ו. שני הקצוות ביחד אפשריים בדבר שמקורו בעצמותו ית'

כיצד, בכל זאת, ייתכנו שני ההפכים ביחד, שתורה המתלבשת בשכל הנברא ונקראת על שמו⁴⁰ והוא יכול למחול על כבודו שמצד התורה⁴¹, היא, ביחד עם זאת "דבר ה'"⁴²?

זאת מפני שמשנה תורה נובעת מעצמיותו של הקב"ה⁴³, הנעלה מפירוד לגבי אורות וגילויים, הרי אפילו האורות העליונים ביותר אינם נעלים מפירוד, ולפיכך, או שהם מתגלים במלוא תוקפם, ללא "התלבשות", או שחלים בהם שינויים וירודות, אם הם מתלבשים בנבראים.

רק בדבר שמקורו בעצמותו יתברך, שמעל להפרדה ושינויים, ייתכנו שני הענינים כאחד⁴⁴: ההשפעה יורדת ומתלבשת בנברא, עד שנאמר על כך⁴⁵ "מפי עצמו" – השגת הנברא, ובה בשעה היא במהותה "דבר ה'⁴⁶".

זהו ההבדל בין ארבעת הספרים הראשונים לבין משנה תורה:

ארבעת הספרים הראשונים הם "מפי הגבורה". יתר־על־כן, כפי שאומר רמב"ן⁴⁷, הם נכתבו בלשון "שלישי המדבר" ומספר (ש"וידבר ה' אל משה" וכדומה) – ומוסבר בחסידות⁴⁸, שזוהי עצמות ה' הנעלית משם הוי' ולפיכך בכוחה לחבר בין "הוי'" לבין "משה".

13בכל זאת, עצם העובדה שזה מכונה "שלישי המדבר", המקשר בין שניים – מורה שיש כאן הפרדה.

ואילו משנה תורה נובע מעצמותו יתברך, הנעלית מ"שלישי המדבר". לכן ייתכנו שני הקצוות – "מפי עצמו", ו"דבר ה'" – להיות בו יחדיו.

ז. ענין התשובה – "משנה תורה" של עבודת האדם

בעבודת האדם קיים ענין דומה למשנה תורה בעבודת התשובה:

ההתעוררות לתשובה נובעת מבעל התשובה עצמו⁴⁹, שהרי לפני החטא הוא היה מנותק מאלקות ר"ל, ויוצא, שהתעוררותו לתשובה אינה נובעת מגילוי אור מלמעלה, אלא ממנו עצמו.

אך קיים כלל⁵⁰, שכל התעוררות באה על־ידי מתן כח מלמעלה. הענין הוא, שהכח לתשובה נובע מ"העלם העצמי דאין־סוף"⁵¹, הבא באופן נסתר, כך שנראה, שהתשובה באה מבעל התשובה בעצמו, בדומה לאמור על "מפי עצמו" של משנה תורה.

זהו הקשר בין שני הפרושים לתוכנו של ספר דברים – (א) דברי תוכחה, (ב) "החזיר להם כל התורה כולה": תכליתם של דברי תוכחה היא התשובה, ובעבודת התשובה יש אותו ענין כבמשנה תורה⁵², כמוסבר לעיל.

ח. חסידות חב"ד – "משנה תורה" – הכנה לגאולה

מובן, שכמו שהיה צורך בהתעלות של משנה תורה כהכנה לכניסתם הראשונה של ישראל לארץ ישראל⁵³, כך גם עתה, בהכנות לכניסה לארץ ישראל על־ידי משיח צדקנו.

זהו גילוי תורת החסידות, ובמיוחד תורת חסידות חב"ד, שיש להן אותו תוכן כמשנה תורה: בחסידות חב"ד מוסברים עניני אלקות באופן שחב"ד של בני־אדם מסוגלים להבין, עד שנהיה "יחוד נפלא... להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופינה"⁵⁴.

עם זאת אין הדברים משתנים ח"ו, הם נשארים אלקות⁵⁵.

הכח לכך נובע מהיות תורת החסידות גילוי של בחינת "יחידה" שבתורה (כפי שהוסבר פעם⁵⁶ בהרחבה), "עצם פנימיות התורה"⁵⁷, 14ולכן אין היא משתנה גם כאשר היא מושגת בשכל אנושי.

זהו גם הקשר בין תורת החסידות לבין "יפוצו מעינותיך חוצה, – שה"מעין" עצמו צריך לצאת "חוצה"⁵⁸ – כי ההשפעה על "חוצה", שאין לו לכאורה, שום קשר ל"מעינות", יכולה להיעשות רק בכח של ה"מעין" עצמו⁵⁹.

לפיכך זוהי ההכנה ל"קאתי מר"⁶⁰, שאז יתגלה "וידע כל פעול כי אתה פעלתו"⁶¹, שגם ה"חוצה" שב"חוצה"⁶² – ה"פעול" בעצמו, כפי שהוא בחיצוניות, שאין נראה הקשר שלו אל כח הפועל – מאוחד עם הקב"ה, מפני "שאתה⁶³" – עצמותו ית' – "פעלתו"⁶⁴.

הערות

עמוד 9

1. פרשתנו א, ג.
2. עה"פ. וכן עה"פ א, א.
3. ראה חגיגה (ו, ריש ע"ב. וש"נ): ונשתלשו בערבות מואב. וראה פרש"י שם ד"ה ונשתלשו. פרש"י עה"ת ר"פ בהר. ולהעיר מפרש"י פרשתנו א, ה.
4. ראה הקדמת הרמב"ן לספר דברים. צרור המור ריש פרשתנו. ועוד.
5. ראה טעהמ"צ להאריז"ל פ' האזינו: ספר דברים הוא משנה תורה וחוזר וכולל כל מה שבחומשים ראשונים כו'. ולהעיר מפרש"י זבחים (קטו, סע"ב): ונשתלשו בערבות מואב, משנה תורה כו'.
6. מגילה לא, ב. – בגמרא איתא "קללות שבמשנה תורה" (ועיי"ש בפרש"י ד"ה משה. פרש"י תבא כח, כג), וכ"ה בזהר דלקמן הערה 13. אבל בזח"ג רסא, א: האי דאקרי משנה תורה משה מפי עצמו אמרן. וראה ש"ך עה"ת, אוה"ח ריש פרשתנו. ועוד. וראה בארוכה אוה"ת ריש פרשתנו.
7. שהרי "האומר שאין התורה מעם ה' .. אפילו תיבה אחת, אם אמר משה אמרו מפי עצמו ה"ז כופר בתורה" – רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ח. פיה"מ להרמב"ם סנהדרין פ' חלק יסוד השמיני. ואבוהן דכולהי – רמב"ם הל' תפלה פי"ג ה"ו*.
. בפסקי דינים להצ"צ חידושים על הרמב"ם שם (ע' 686): ואף שכ' התוס' וברוה"ק, מ"מ עכ"פ אי"ז דומה למפי הגבורה .. עכצ"ל דזהו רק בקללות שבמשנה תורה אבל כל ספר משנה תורה משה מפי הגבורה אמרו. אבל לכאורה אין כוונתו לפרש כן במקום שלא

עמוד 9

8. סנהדרין נו, ב ד"ה כאשר צוך.
9. מגילה שם ד"ה משה.
10. נסמן בלקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 69.
11. לקו"ת בחקותי נ, א.
12. עקב יא, יד.
13. ראה זח"ג (ז, רע"א. רסה, א): מפי עצמו מפי ההוא קול דאחיד בי'.
14. ברכות כא, ב. יבמות ד, א.
15. סי' לד (נעתק בהגהות מהר"ב רנשבורג יבמות שם). ופליג על תוספות יבמות שם סד"ה וכי. רמב"ן וריטב"א שם. נזכר "קללות" (זח"ג דלעיל הערה 6), והרי בלאה"כ עכצ"ל דכמה דרגות ב"מפי הגבורה" ועד "אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענום" (מכות כד, רע"א).
16. ראה מדרש תהלים צ, ג. ב"ר פ"ח, ב. תנחומא וישב ד'. זח"ב מט, א. ועוד.
17. ראה ד"ה איתא במדרש תילים תרנ"ג (סה"מ תש"ח ס"ע 272). ובכ"מ.
18. בדוגמת מתורגמן שיש לו איזה קצת ערך אל המשפיע ולכן ביכלתו לקבל ההשפעה מן המשפיע ויש לו ג"כ ערך אל העם שע"י יכולים לקבל ההשפעה כו' (ראה בארוכה ד"ה פנים בפנים תרנ"ט (ע' קצ ואילך). המשך תרס"ו ע' קב־ג). וראה בארוכה שיחת ש"פ מטו"מ תשל"ז.
19. להעיר גם ממחז"ל (דב"ר פי"א, ד. מדרש תהלים (באבער) מזמור צ') דמשה "מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה האלקים" – ראה רד"ה פב"פ שם. וגם בנבואתו ב' קצוות שבפנים: דרגת נבואתו למעלה מכל הנביאים, ולאידך הי' "עומד על עומדו" (לא ככל הנביאים שהיו "יראים ונבהלים ומתמוגגין") – ראה בכ"ז רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ז ה"ו. פיהמ"ש סנהדרין פ' חלק יסוד השביעי. ח' פרקים פ"ז.

עמוד 10

20. לשון הכתוב בשלח טז, ז־ח.
21. להעיר מפיה"מ להרמב"ם סנהדרין פ' חלק יסוד השביעי: הנבחר מכל מין האדם.
22. ראה שבת צב, א. ובנדרים (לח, א): גבור ועשיר* כו' וכולן ממשה.
23. ברכות נד, ב. וש"נ. וראה שבת שם.
24. ראה עירובין מח, א. וברשב"ם ורמב"ן ב"ב (ק, סע"ב) שזהו ביחד עם הראש.
25. דוגמא הכי פשוטה: כתיבת דבר שכל ע"י אצבעות היד, שאין האצבע משנה השכל, והשכל עובר דרך האצבעות רק דרך מעבר לבד: התלבשות השכל במוח, או בשאר כחות הנפש (כגון התלבשות השכל במדות), שהשכל מתצמצם בהם לפי ערכם (ד"ה יין ושכר שבהערה הבאה. המשך תרס"ו ע' תכה. ועוד). וראה בארוכה שיחת ש"פ מטו"מ הנ"ל. לקמן ע' 151.
26. ראה בכ"ז אוה"ת שמיני (כרך ב') ד"ה יין ושכר פ"ו. סד"ה פנים בפנים שם (ע' קצד־ה). וראה ד"ה עוטה אור ה'ש"ת. ובכ"מ.
27. ראה החילוק דמעבר והתלבשות – תניא קו"א ד"ה להבין מ"ש בפע"ח (קנח, א). לקו"ת מסעי פט, ב ואילך. ובארוכה ד"ה יין ושכר הנ"ל. ועוד.
28. ראה אוה"ת פרשתנו ע' ו'. ועייג"כ לקו"ת שה"ש כ, ג. אוה"ת אמור ע' תתמ־מא (סה"מ תרכ"ו ע' שטז ואילך). בד"ה פנים בפנים שם מבואר, דממוצע דמשה הוא בדרך מעבר לבד (וממוצע שבעולמות הוא בדרך התלבשות. וראה ג"כ ד"ה עוטה אור שם. ובכ"מ) – אבל מובן, שכמה מדריגות ב"מעבר" ו"התלבשות", שלכן ההתלבשות דמשנה תורה נק' מעבר בערך ההתלבשות דממוצע שבעולמות [שלכן גם משנה תורה היא "דבר ה' ממש" – ראה ד"ה פב"פ שם, שזה שתורה היא "דבר ה' ממש" הוא לפי שהממוצע דמשה הוא רק בדרך מעבר], אף שבערך ד' ספרים הראשונים נק' התלבשות. ואכ"מ.
. על השינויים בין מס' שבת, נדרים ורמב"ם הל' יסוה"ת פ"ז בתחילתו – ראה לקוטי לוי"צ אגרות־קודש ס"ע תא ואילך. וראה לקו"ש חכ"ג ע' 82 ואילך.

עמוד 11

29. מגילה שם ד"ה משה מפי הגבורה (הובא בלקו"ת שם).
30. ראה ג"כ תפארת ישראל – למהר"ל מפראג – פמ"ג.
31. ראה של"ה תושבע"פ (תב, ב) – דאף שאין מוקדם ומאוחר בתורה, "תורתינו הקדושה אשר היא בתכלית השלימות ובודאי היא המסורת בתכלית הסידור כו'", עיי"ש.
32. והכלי לדבר ה' הוא רק ע"י ביטול בתכלית, לימוד באופן דתען לשוני אמרתך כו' כעונה אחרי הקורא.
33. ראה ד"ה פב"פ שם, "שאם הי' מרגיש הי' מתעצם הדבר ה' בו ואח"כ הי' יוצא א"כ אין זה דבר ה' ממש כ"א דבר משה מה שקיבל מה' כו'".
34. ראה ברכות כב, א.
*. ראה גם לקו"ש חל"ו ע' 41 ואילך.

עמוד 12

35. ד"אנכי עומד בין ה' וביניכם גו'" (ואתחנן ה, ה).
36. בהעלותך יא, יג.
37. תו"א יד, א. ובכ"מ. וראה ג"כ לקו"ת בהעלותך לא, ד. לג, ב.
38. בהעלותך שם, טז־יז.
39. ד"ה צאינה וראינה תר"ס. המשך ר"ה תרצ"ה פי"ט (סה"מ קונט' ח"ב שלג, ב).
40. ע"ז יט, א.
41. קידושין לב, ריש ע"ב.
42. ראה לעיל הערה 33.
43. ראה אוה"ת פרשתנו ע' ז'. אמור ע' תתמא (סה"מ תרכ"ו ע' שיז־ח).
44. להעיר ג"כ מד"ה זאת תורת הבית תרפ"ט (סה"מ קונט' ח"א מא, ב ואילך), דדוקא משום שהנשמה היא עצמי יכולה להתלבש בגוף כו' בהתלבשות ממש, כי העצמי אינו מקבל העלמות והסתרים, עיי"ש בארוכה.
45. ראה אוה"ת אמור שם (ס"ע תתמ. סה"מ תרכ"ו שם): כאלו משה מפי עצמו אמרן כו'.
46. להעיר מתו"א בא ס, ב־ג.
47. בפתיחתו לפירושו עה"ת.
48. אוה"ת ריש פרשתנו. וראה שם אמור ע' תתלט ואילך (סה"מ תרכ"ו ע' שטו ואילך).

עמוד 13

49. ראה בכ"ז המשך תער"ב ח"ג ע' א'שכו ואילך. וראה גם לקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 65 ואילך ובהערות שם.
50. ראה המשך תער"ב שם ע' א'שכח: בהכרח שזהו ע"י אור עליון דוקא. וראה ויק"ר פכ"ז, ב.
51. המשך תער"ב שם ע' א'שלג.
52. עפ"י המבואר בפנים השייכות דדברי תוכחה (תשובה) ומשנה תורה, דבשניהם הו"ע ד"(מפי) עצמו" – כי ההתעוררות מלמעלה לתשובה היא באופן נעלם – יומתק זה שהדברי תוכחה (דריש פרשתנו) "הזכירם ברמז" (פרש"י ריש פרשתנו).
53. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 70 ואילך.
54. תניא פ"ה.
55. שלכן צ"ל זהירות יתרה לשמור "דברי הרב" – סה"מ תש"ח ע' 296. ועוד.
56. קונטרס ענינה של תורת החסידות סעיף ה' ואילך.
57. ד"ה פדה בשלום תרפ"ה, בשם אביו כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע (י"ט כסלו עטר"ת – סה"מ עטר"ת (קה"ת, תשמ"ח) ע' תרעג).

עמוד 14

58. ספר השיחות תש"ד ע' 106. וראה לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 304. ועוד.
59. ראה בארוכה לקו"ש שם ע' 10־309.
60. אגה"ק דהבעש"ט – נדפסה בסו"ס בן פורת יוסף. ובכ"מ. (משיחת ש"פ וארא תשכ"ו)
61. נוסח התפלה דר"ה.
62. ראה בכתבי האריז"ל (בסידורו שם. ועוד) ש"פעול" קאי על עשי'.
63. ראה ד"ה תפלין דמארי עלמא תרנ"ג פי"ב. חכמות בחוץ תרצ"ד פ"ב (סה"מ קונטרסים ח"ב רצו, א־ב). ועוד.
64. ראה ביאוה"ז לאדהאמ"צ בשלח מג, ג. ד"ה ולקחתם תרס"א. ובכ"מ – דיש הנברא שייך ליש האמיתי דוקא.

מצוטט ב־8 עמודים

לקוטי שיחות 2

כרך ט ‹ דברים-שבת חזון ‹ שיחה א ‹ 32 לקו"ש חי"ט ע' 9
כרך טז ‹ יתרו ‹ שיחה ה ‹ 234 לקו"ש חי"ט ע' 9

תורת מנחם 5

י - שנת תשי"ד - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ וישלח, י"ד כסלו ה'תשי"ד. לקו"ש חי"ט ע' 11
יד - שנת תשט"ו - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשט"ו. לקו"ש חי"ט ע' 11
ד - שנת תשי"ב - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ וארא, כ"ח טבת, מבה"ח שבט, ה'תשי"ב. לקו"ש חי"ט ע' 9
מה- שנת תשכ"ו - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ וארא, ראש חודש שבט, ה'תשכ"ו לקו"ש חי"ט ע' 9
סג - שנת תשל"א - חלק שני ‹ שיחת חג הפורים, ה'תשל"א לקו"ש חי"ט ע' 11

מאמרים מלוקטים 1

חלק ג ‹ בס"ד. יום ב' דחג השבועות, ה'תשמ"ו לקו"ש חי"ט ע' 9