11

רש"י²⁹: נעשה שליח, ודברי התורה לא נתפסו בהשגתו שלו באופן של התלבשות, אלא נשארו בדרגה של "מפי הגבורה", לעומת זאת במשנה תורה, למרות שנאמר "ברוח הקודש", אך "רוח ה'" נתפסה בהשגת משה בדרך של התלבשות, ולכן נקרא "מפי עצמו"³⁰,

זהו גם ההסבר לכך, שאפילו לפי הדעה ש"לא דריש סמוכים", הרי "במשנה תורה דריש":

ארבעת הספרים הראשונים לא התלבשו בשכלו של משה, ולכן למרות שסדר הפסוקים מדויק ביותר³¹, בכל זאת הסדר "עליון" יותר, ה"סמוכים", איננו לפי הבנת הנבראים, ולפיכך "לא דריש סמוכים".

לא כך במשנה תורה. שם התלבש דבר ה' בהשגת משה, וגם סדר הדברים והפסוקים בנוי לפי הבנת משה והנבראים, ולכן "דריש סמוכים".

ה. השפעה באופן "מעבר" נשארת מעל למקבלים

אך יש להבין: מדוע עשה ה' כך, שמשנה תורה "יתלבש" בהשגתו של משה, כך שייקרא "מפי עצמו"? הן לכאורה זהו ענין של ירידה.

ההסבר לכך הוא:

כאשר ההשפעה איננה מתאחדת עם ה"ממוצע", היא נשארת נעלית מהשגת המקבלים, כי במהותה היא איננה בהשגתם והמקשר איננו משנה בה, וההשפעה שהמקבלים "מקבלים" בהשגתם שלהם, איננה בערכה של ההשפעה עצמה.

לפיכך, אם התורה היתה יורדת באמצעות משה רק באופן של "מעבר", לא היו בני ישראל יכולים להשיג בכלי ההבנה שלהם את עצם התורה, ולקבל את "דבר ה'", הנעלה מהשגה³². שכלם היה משיג רק הארה מ"דבר ה'"³³.

פעולתו של משנה תורה היא, שעל־ידי כך שמשה "החזיר להם כל התורה כולה" כפי שהיא נתפסה בכלי ההשגה שלו – "מפי עצמו" – מקבל כל יהודי הלומד תורה אחר־כך, בכל מצב שהוא (ואפילו כאשר הוא אינו טהור ר"ל) את התורה בעצמה – "דברי כאש"³⁴, "דבר ה' ממש"^*.

וכיוון שמשה "החזיר להם" את "כל התורה כולה" – חל ענין זה גם על לימוד ארבעת הספרים.

משה הוא הממוצע המקשר בין כל