שיחה א

הערות

עמוד 1

1. 1. פרשתנו א, ב.
2. 2. ספרי עה"פ (דעת ר' יהודה).
3. 3. בפרש"י בהעלותך (יא, א ד"ה רע) "כמה לבטנו בדרך הזה (עד קברות התאוה) שלשה ימים". אבל עכצ"ל שאין כוונת רש"י שהלכו שלשה ימים (משא"כ – הרשב"ם. וראה ג"כ פירושו בפרשתנו), שהרי מפורש בפרש"י לפנ"ז (י, לג) "מהלך שלשה ימים הלכו ביום אחד" – אלא כוונת רש"י היא, שטענו "לבטנו" – טרחנו – טורח הליכת ג' ימים. וכשהולכים כ"ז ביום א' – הטורח עוד גדול יותר. ולהעיר, שגם בפרשתנו דייק רש"י בלשונו "מתלבטת" (כבבהעלותך – "לבטנו") – טורח* מהלך י"א יום בג' ימים.
4. 4. עפ"ז יומתק שגם בכתוב זה הזכיר דברי תוכחה "ברמז" כמו בפסוק הראשון.
5. 5. היינו שהם מדברי משה לישראל (אף שלא נזכרו בקרא, כנ"ל בהערה הקודמת).
6. 6. ולהעיר דע"פ חשבון זה נמנו גם ימי הנסיעות והחניות, והשלשים ושבעה ימים שנתעכבו – אינם שלמים. וראה מפרשי רש"י כאן. פרטי נסיעות אלו (וראה מפרשי רש"י כאן) י"ל: ובהקדמה דע"פ הכלל דלא בא הכתוב לסתום אלא לפרש (פרש"י נח י, כה) גם בפרש"י י"ל כן. וכיון דפירש בהנסיעה מחורב שהלכו יום אחד ומוכרח לומר בפרש"י שאין לילו עמו (כדלקמן) – גם בשתים שלאחרי' כן הי' – סה"כ ג' ימים – שלמים, אבל אין לילם עמם. כי הנסיעה הייתה באופן דשכינה מתלבטת, באופן נסי, ואין להאריך ההתלבטות ולהגדיל הנס – יותר מהמוכרח בפשש"מ ובמדחז"ל: ביום כ' אייר נסעו – וגם הוא בכלל ימי הנסיעה (רש"י בהעלותך י, יא "י' ימים") – מחורב "והלכו ביום אחד" (רש"י שם י, לג) ובאו לקברות התאוה בגמר היום – ליל (היינו אור (וכן לקמן)) לכ"א אייר והיו שם שלשים יום (רש"י כאן) ובלילה זה: ויהי העם גו' והאספסוף אשר בקרבו גו' ויאמר ה' אל משה אספה לי גו' ואל העם תאמר התקדשו למחר גו' – ואף שלכאורה דוחק גדול הוא, הרי מוכרח לומר כן בדעת רש"י (עה"ת) שלא יסתור אמרו כאן שהיו שם שלשים יום לאמרו בפירושו בבהעלותך (יא, כ) "אוכלין ומצטערין שלשים יום" (ודלא כפירושו ב(תענית כט, א –) לימוד ע"ד ההלכה – וכן הוא בכ"מ בפירושו עה"ת) והאכילה הרי התחילה למחר, ואכילת בשר שלושים יום – פורעניות. ויש למעטה ככל האפשרי, ל' יום בלתי שלמים, מבוקר דיום כ"א אייר עד בוקר כ"א סיון (ועד בכלל), ויסעו מקברות התאוה ויחנו בחצרות בכ"ב סיון, הסגר מרים – שבעת ימים (פורעניות – וכנ"ל – אין לאפושי. וגם הסגר מצורע – אין צ"ל מעל"ע), היינו כ"ב־כ"ח סיון, בכ"ח סיון נסעו מחצרות ובכ"ט סיון (היינו 1 ליל=אור לכ"ט*) באו למדבר פארן – ובו ביום כ"ט סיון (– בבוקר) שלחו המרגלים. סה"כ – ג' ימים שלמים מבוקר ועד ערב: כ' אייר, כ"א סיון, כ"ח סיון. ויל"פ בעוד אופן (ואכ"מ) וראה בסדר עולם פ"ח.
7. . אין להקשות איך שייך לשון "טורח" בשכינה – כי מפורש בכתוב (בהעלותך י, לו) בעניננו "ובנוחה יאמר שובה ה' גו'", וברש"י שם: לשון מרגוע כו'. וראה רש"י יתרו יט, יח ד"ה הכבשן.

עמוד 1

1. 7. לכאורה רק ל"ט שנה. וראה פרש"י שלח יד, לג. ועצ"ע.
2. 8. ראה גם פרש"י בהעלותך י, כט. שם, לג. שם יא, א (ד"ה ויחר). וראה ג"כ רש"י בא יב, לז. יתרו שם, ד.
3. 9. משא"כ באם נאמר שעיקר ההוכחה היא ע"ז שגרמו שיעכבו במדבר מ' שנה ולא ילכו ישר לא"י (שהוא דרך קצרה כו') הרי "אחד עשר יום גו'" הוא מגוף ענין התוכחה.
4. 10. שלכן הביא רש"י זה בפירושו על התורה – פשוטו של מקרא.
5. 11. ובפרט לפמ"ש הצ"צ באוה"ת פרשתנו (ע' טז) ד"בשביל כו' מ' שנה" הוא "פי' מ"ש אח"כ ויהי בארבעים שנה, דלא כהרא"ם כו'".
6. 12. ובלשון הבחיי כאן: שאילו לא כן הי' הדרך מתקצר לכם ובעונותיכם נתארך.
7. 13. מנחות סה, סע"א ואילך.
8. 14. אמור כג, טו. ועד"ז "ממחרת השבת" – שם, יא.
9. . ולכן קוראו בסדר עולם (פ"ח) – כ"ח סיון.

עמוד 2

1. 15. שם ד"ה אחד עשר יום.
2. 16. לשון הגמרא שם.
3. 17. כפרש"י מנחות שם.
4. 18. ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חי"ח ע' 260 – בנוגע לשאלות אנשי אלכסנדריא בסוף נדה (סט, ב).
5. 19. ולהעיר ממשנ"ת – בעניננו – לקו"ש חי"ב ע' 96 הערה 6. ובפשטות י"ל דבערך סברות המענה ה"ז "קש".

עמוד 3

1. 20. כמו שהקשה בצאן קדשים למנחות שם. תפארת ישראל (להמהר"ל) ספ"ו. ואף שבתוס' שם (ד"ה עמד) כתבו "והקב"ה הסכים על ידו" – דוחק לפרש שסיבת הציווי "וספרתם לכם ממחרת השבת גו'" היא תקנת משה, אלא שהקב"ה הסכים על ידו וציווה ע"ז בתורה. וע"ד הא דשבת (פז, א) "ג' דברים כו' והסכים הקב"ה עמו" (ולא מצינו בהם ציווי בתורה). ולהעיר מבמדב"ר פי"ט לג.
2. 21. מנחות שם, ב ואילך.
3. 22. ד"מצינו יו"ט מקרי שבתון כו'" (חדא"ג מהרש"א מנחות שם, ועוד).
4. 23. היינו, אף שסברת הצדוקים דזה שעצרת אחר שבת הוא (לא תקנת משה, כ"א) מפני שזהו פירוש הכתוב "ממחרת השבת" – מ"מ, חיפש הבייתוסי טענה וסברא ואופן שתתאים גם לשיטת חכמי ישראל, שעצרת תהי' תמיד אחר השבת.
5. *. וי"ל, שיסוד טענת הצדוקי שאופן הקביעות דעצרת הוא תקנת משה – הוא מפני שמצינו כעין זה בההכנה לעצרת (מ"ת*), ד"יום אחד הוסיף משה מדעתו .. והסכים הקב"ה עמו" (שבת שם).
6. 24. ע"פ המבואר בפנים יומתק הא דאיתא בירושלמי (ר"ה פ"ב ה"א. רש"י ד"ה להטעות ר"ה כב, ב) שקלקול המינים בעדות החודש הי' מצד זה שהבייתוסים אומרים עצרת אחר השבת ושכרו עדי שקר כו' כדי שיום ראשון דפסח יהי' בשבת – שאי"ז רק מפני שהיו מתאוין לקביעות זו (רש"י שם. קה"ע לירושלמי שם), כ"א שזה שייך לאופן התקנה דעצרת אחר שבת (ע"י שיקבעו החדשים באופן שיום א' דפסח יחול בשבת). אבל ראה הערה 23.
7. 25. רמב"ם הל' קדוה"ח פ"ג הי"ז ואילך. וראה מפרשיו שם. ספרים הדנים ביסודי חשבון העיבור בביאור הדחיות.
8. . אבל ראה לקמן הערה 35.

עמוד 4

1. 26. עפ"ז מובן בפשטות מה שענה לו ריב"ז דרשא זו דוקא – ולא משאר הדרשות שבמנחות שם [ובפרט ש"כולהו (גם דריב"ז) אית להו פירכא בר מתרתי (מתרי) כו'" – שם סו, א] – כי רק מדרשא זו מוכח שצ"ל קביעות ד"יו"ט שחל להיות באמצע השבת", משא"כ שאר הדרשות הן רק להוכיח שהספירה צ"ל ממחרת היו"ט. וראה – באו"א – לקו"ש שנסמן בהערה 19.
2. 27. דב"ר פרשתנו פ"א, ד.
3. *. לקו"ת במדבר י, ד. יב, א ואילך. שה"ש לה, ג. ובכ"מ.
4. 28. שהספירה אינה משנה ופועלת כלל בהיום.
5. 29. אלא שבנתינת שער הנון – ב' דרגות – והעיקרית היא שלא בערך המ"ט יום (לקו"ת במדבר שם).
6. 30. יומא ספ"ג.
7. 31. ביצה יז, א. הוא אומר ומשה כותב37 – היא ניתנה

עמוד 5

1. 32. ראה לקו"ת בלק עב, א־ב. ובכ"מ.
2. 33. שגם בשבת – שני ענינים: מי שטרח בע"ש יאכל בשבת, מתנה. וכן בתענוג: ע"י שנח ממלאכתו, תענוג מצ"ע (סדור קעד, ד ואילך. המשך תרס"ו ע' תקמג ואילך. המשך תער"ב ח"ב ד"ה ראה אנכי, תרע"ה ואילך.
3. 34. נוסח התפלה דחג השבועות. וראה פסחים סח, ב. ירושלמי ר"ה פ"ד סה"ח. ובארוכה – לקו"ש [המתורגם] ח"ח ע' 21.
4. 35. אבל להעיר ממרז"ל (לקח טוב פינחס כט, יא) שהצדוקים אומרים "מתן תורה לא הי' בעצרת". וראה לקמן הערה 50.
5. 36. סנהדרין לג, ב וברש"י שם. ובכ"מ.
6. 38. ראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ב סי"ב־יג.
7. 39. ראה הל' ת"ת שם סי"ג. שו"ע אדה"ז או"ח ס"נ ס"ב (ממג"א שם סק"ב).
8. 40. דכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה מסיני (ראה מגילה יט, ב. ירוש' פאה פ"ב ה"ד. ועוד. נסמן לקמן ע' 272).
9. 41. זח"א יב, ב. וראה הל' ת"ת שם פ"ב ס"ב: ולחדש. אגה"ק סכ"ו (קמה, א). ולהעיר מתו"א לח, ג.
10. 42. ויש לקשר המבואר בפנים, עם הא דאיתא באדר"נ (ספ"ה הובא ברשב"ם ב"ב קטו, ב) דשורש הבייתוסים (וצדוקים) שאמרו במאמר אנטיגנוס (אבות פ"א מ"ג) "הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא ע"מ לקבל פרס", "אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא יטול שכרו כו'" – היינו, שעיקר ענין העבודה הוא בשביל השכר (שבא מלמעלה).
11. 37. ב"ב טו, א.

עמוד 6

1. 43. ראה תניא פ"ד.
2. 44. ע"פ לשון המדרש – תנחומא וארא טו. שמו"ר פי"ב, ג.
3. 45. ע"ז יט, א.
4. 46. ב"מ לח, א.
5. 47. תניא פ"ה, עיי"ש.
6. 48. לקו"ת במדבר ושה"ש שם. ובארוכה – לקו"ש [המתורגם] ח"ג ע' 257.
7. 49. אמור כג, טז.
8. 50. ע"פ המבואר בפנים יש לבאר ג"כ (בפנימיות הענינים) החילוק בין הצדוקים שאומרים "מ"ת לא הי' בעצרת" (כנ"ל הערה 35), משא"כ לדידן שעצרת שייך למ"ת (נסמן לעיל הערה 34): זה שעצרת נקבע ע"י ספירה מורה ששייך לעבודת האדם, משא"כ הענין דמ"ת שאינו נקבע ע"י ספירה (שהרי עצרת לפעמים בז' בסיון או בה' ומ"ת הוא בו' בסיון – שו"ע אדה"ז או"ח סי' תצד ס"א) מורה שהוא למעלה מעבודת האדם (ראה בארוכה בלקו"ש ח"ג שם): ולכן אומרים הצדוקים שמ"ת לא הי' בעצרת, היינו שמ"ת אינו שייך לעצרת שנעשה ע"י עבודת האדם: משא"כ לדידן שעצרת הוא זמן מתן תורתנו, כי גם הענינים שהם (לכאורה) למעלה לגמרי מעבודת האדם, שייכים הם לעבודה ונמשכים בפנימיות, ולכן גם מ"ת – בחי' שלמעלה לגמרי מעבודה – שייך לעצרת שבא ונמשך ע"י ספירה.
9. 51. לקו"ת מטות פו, ב. וראה ג"כ שם נשא כה, ג. קרח נג, ד.

עמוד 7

1. 52. בשמונה פרקים פ"ו.
2. 53. עקב יא, יב.
3. 54. להעיר ממשנ"ת (לקו"ש [המתורגם] חי"ח ע' 374 ואילך) ההפרש בין משה לפינחס.
4. 55. ראה לקו"ת ר"פ נשא. שם מסעי צא, ב ואילך. ועוד.
5. 56. ראה לקו"ת מסעי שם.
6. 57. ראה לקו"ש [המתורגם] חי"ח ע' 424 (ס"ה ואילך) דכל המסעות במדבר היו בכוונה תחילה בשביל העלי' שע"י ירידה זו, עיי"ש בארוכה.
7. 58. גם כשהבירור בא מלמעלה הוא בפרטים – שזהו הטעם שהלכו מהלך זה בג' ימים, כי מכיון שהם ג' מסעות שונות, צ"ל יום מיוחד לכל מסע בפ"ע (וראה אוה"ת פרשתנו (ע' יח) דג' ימים הם לנגד ג' עולמות בי"ע) – אבל מ"מ כאשר הבירור בא מלמעלה (נוסף ע"ז שאין בזה המעלה דעבודה האדם, הרי) אינו בירור וזיכוך המטה בשלימותו.

עמוד 8

1. 59. שהרי התוכחות הן מה ש"מנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום" (פרש"י ריש פרשתנו) – ו"אחד עשר יום מחורב גו'" אינו שם מקום שהכעיסו לפני המקום.
2. 60. ראה ג"כ בארוכה לקמן ע' 15 ואילך – שזוהי השייכות בין דברי תוכחה למשנה תורה, כי הענין דמשנה תורה הוא מה שמשה מפי עצמו אמרה (מגילה לא, ב. לקו"ת שה"ש כ, ג) עבודה מצד המטה, עיי"ש בארוכה. ולהעיר, שההפרש בין משנה תורה וד' ספרים הראשונים הוא דוגמת ההפרש בין תושבע"פ ותושב"כ (ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 33 (משיחת יום ב' דחגה"ש תשל"ז) הערה 52, וש"נ). ועפ"ז יומתק יותר מה שהביא ריב"ז קרא זה דוקא שהוא ממשנה תורה – להדגיש עוד יותר איך שמשה רצה לפעול בבנ"י הענין דעבודה בכח עצמו כו' (תושבע"פ).
3. 61. סנהדרין צח, א. ולהעיר משערי אורה סד"ה יביאו לבוש מלכות.
4. 62. סנהדרין צז, ב.