79
במ"ש "אותה שעה כשרים היו" היא רק לזמן קצר ביותר12, משעת המינוי עד ש"חזרו למשה למסור להם סימנים בארץ"13 [שבפשטות לא היתה שהיית זמן14 בין התמנותם לדברי משה אליהם "עלו15 זה בנגב גו' וראיתם את הארץ וגו'"].
ב) לפירושם הול"ל (לרש"י) "בעת התמנותם כשרים היו" וכיו"ב.
ג) ועיקר: אם "הרגיש משה שכוונתם לרעה" — מדוע עמד בבחירתו לשלוח מרגלים האלה ולא שלח אחרים תחתיהם שלא תהי' כוונתם רעה (שבודאי הי' זה בידו של משה)16?
[ומה שביארו במפרשים17 (הטעם שמשה התפלל על יהושע שינצל "מעצת המרגלים" אבל לא מנעו מלכת עמהם) כי סבר משה אולי יהושע וכלב יוכלו להחזירם ממחשבתם הרעה — אינו מיישב שאלה זו, דאיך יכנס בספק רעת כל בנ"י — מפני שאולי יצליחו יהושע וכלב להחזירם לטוב! — ובפרט שיכול לא לשלחם כל עיקר].
ב. לכאורה יש לשאול כעין שאלה זו על כללות ענין שילוח המרגלים, שלפרש"י, כבר בהתחלת הדבר ידע משה שאינו ענין רצוי ומ"מ לא נמנע מלשלחם.
דהנה על הפסוק18 "שלח לך אנשים" פרש"י "שלח לך — לדעתך, אני איני מצוה לך אם תרצה שלח, לפי שבאו ישראל ואמרו19 נשלחה אנשים לפנינו. . אמר (הקב"ה) אני אמרתי להם שהיא (ארץ ישראל) טובה. . חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה". שמזה יוצא, דאף שמשה שמע מפי הקב"ה שאין צורך בשילוח המרגלים — מ"מ, דעתו של משה ("לדעתך") הסכימה לכך.
ומפורש הדבר עוד יותר בפרש"י לקמן בפ' דברים (עה"פ20 "וייטב בעיני הדבר"), שהטעם שהסכים משה לשילוח המרגלים הוא רק משום שחשב "שמא תחזרו בכם כשתראו שאיני מעכב" (כהמשל שמביא שם מ"אדם האומר לחבירו מכור לי חמורך זה א"ל הן נותנו אתה לי לנסיון א"ל הן. . כיון שראה שאין מעכבו כלום אמר הלוקח בלבו בטוח הוא זה שלא אמצא בו מום מיד א"ל טול מעותיך ואיני מנסהו"), הרי להדיא, דאף
הערות
- 12. בפנים יפות כאן פי' "אותה שעה, היינו משקיעת החמה (אור לכ"ט סיון) עד צאת הכוכבים שהוא לערך שעה". ע"ש. אבל אינו לפי פשוטו כלל.
- 13. ולכאורה י"ל שכוונת רש"י ב"הליכתן בעצה רעה" היא להליכתם בא"י גופא (שרק אז, בראותם חוזק הערים כו', נהפכו לרעה) — וא"צ לדחוק שנעשו רשעים מיד בתחילת הליכתם, קודם ראותם חוזק העם והערים.
- 14. שהרי בפשטות בחירת ושילוח המרגלים נעשו במשך יום אחד — כ"ט סיון (רש"י דברים א, ב) — כי הנסיעה מחצרות למדבר פארן היתה בכ"ח סיון (ראה בארוכה לקו"ש חי"ט ע' 1 הערה 6. וש"נ).
- 15. יג, יז ואילך.
- 16. ולומר שלא היו בכל בנ"י "כשרים" מהם — ה"ז א) דוחק הכי גדול ב) הי' עליו לבטל כל ענין השליחות, שהרי הי' רק מדעתו. בפענח רזא שם (ועד"ז במושב זקנים בתי' הב') כ' "שהעם החזיקו עליו לשלוח כדכתיב במשנה תורה (דברים א, כב) ותקרבון אלי כולכם וגו'" (וראה לקמן ס"ב). אבל דוחק גדול לומר שמשה יסכים וישלח אנשים שכוונתם לרעה מפני שחזקו עליו!
- 17. דבק טוב (בהגהה) והואיל משה (באר היטב) שם.
- 18. יג, ב.
- 19. דברים א, כב.
- 20. א, כג.
רש"י על דברים א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
אחד עשר יום מחרב. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה רְאוּ מַה גְּרַמְתֶּם אֵין לָכֶם דֶּרֶךְ קְצָרָה מֵחוֹרֵב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ כְּדֶרֶךְ הַר שֵׂעִיר, וְאַף הוּא מַהֲלַךְ י"א יוֹם, וְאַתֶּם הֲלַכְתֶּם אוֹתָהּ בִּשְׁלֹוֹשָׁה יָמִים – שֶׁהֲרֵי בְּעֶשְׂרִים בְּאִיָּר נָסְעוּ מֵחוֹרֵב, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י') "וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ וְגוֹ'", וּבְכ"ט בְּסִיוָן שָׁלְחוּ אֶת הַמְרַגְּלִים מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ (תענית כ"ט), צֵא מֵהֶם ל' יוֹם שֶׁעָשׂוּ בְּקִבְרוֹת הַתַּאֲוָה שֶׁאָכְלוּ הַבָּשָׂר חֹדֶשׁ יָמִים, וְשִׁבְעָה יָמִים שֶׁעָשׂוּ בַחֲצֵרוֹת לְהִסָּגֵר שָׁם מִרְיָם, נִמְצָא בִשְׁלוֹשָׁה יָמִים הָלְכוּ כָּל אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ – וְכָל כָּךְ הָיְתָה הַשְּׁכִינָה מִתְלַבֶּטֶת בִּשְׁבִילְכֶם לְמַהֵר בִּיאַתְכֶם לָאָרֶץ, וּבִשְׁבִיל שֶׁקִּלְקַלְתֶּם הֵסֵב אֶתְכֶם סְבִיבוֹת הַר שֵׂעִיר אַרְבָּעִים שָׁנָה (ע' ספרי):
אחד עשר יום מחרב ELEVEN DAYS JOURNEY FROM HOREB — Moses said to them: “See what you brought about! There is no route from Horeb to Kadesh-Barnea as short as the way through Mount Seir, and even that is a journey of eleven days. You, however, traversed it in three days!” — for you see that they journeyed from Horeb on the twentieth of Eyar, as it is said, (Numbers 10:11—12) “And it came to pass in the second year, in the second month, on the twentieth of the month, [the cloud went up and the children of Israel journeyed out of the desert of Sinai” (which is Horeb)] and on the twenty-ninth of Sivan they sent out the spies from Kadesh Barnea, (an interval of 40 days; cf. Taanit 29a); deduct from these the thirty days they spent at Kibroth Hataavah, where they ate the flesh “a month of days”, and seven days they spent at Hazeroth for Miriam to be shut up there as a leper, it follows that in three days they traversed all that way. — To such an extent did the Shechinah exert itself to hasten your coming to the land of Canaan, but because you became degenerate, He made you travel round about Mount Seir for forty years (Sifrei Devarim 2:2).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.