1
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
דברים
א. "אחד עשר יום..." – הקדמה לתוכחה
על הפסוק1 "אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע" אומרים חז"ל2 ורש"י מצטט זאת בפירושו על התורה, שישראל עברו את הדרך מחורב ועד קדש ברנע, שהיא "מהלך י"א יום", בשלושה ימים3.
בכך הוסיף משה רבינו ענין נוסף של תוכחה4, כדברי רש"י: "אמר להם משה5: ראו מה גרמתם, אין לכם דרך קצרה מחורב לקדש ברנע כדרך הר שעיר, ואף הוא מהלך י"א יום, ואתם הלכתם אותו בשלושה ימים .. (כחישוב רש"י6), וכל כך היתה שכינה מתלבטת
הערות
- 1. פרשתנו א, ב.
- 2. ספרי עה"פ (דעת ר' יהודה).
- 3. בפרש"י בהעלותך (יא, א ד"ה רע) "כמה לבטנו בדרך הזה (עד קברות התאוה) שלשה ימים". אבל עכצ"ל שאין כוונת רש"י שהלכו שלשה ימים (משא"כ – הרשב"ם. וראה ג"כ פירושו בפרשתנו), שהרי מפורש בפרש"י לפנ"ז (י, לג) "מהלך שלשה ימים הלכו ביום אחד" – אלא כוונת רש"י היא, שטענו "לבטנו" – טרחנו – טורח הליכת ג' ימים. וכשהולכים כ"ז ביום א' – הטורח עוד גדול יותר. ולהעיר, שגם בפרשתנו דייק רש"י בלשונו "מתלבטת" (כבבהעלותך – "לבטנו") – טורח* מהלך י"א יום בג' ימים.
- 4. עפ"ז יומתק שגם בכתוב זה הזכיר דברי תוכחה "ברמז" כמו בפסוק הראשון.
- 5. היינו שהם מדברי משה לישראל (אף שלא נזכרו בקרא, כנ"ל בהערה הקודמת).
- 6. ולהעיר דע"פ חשבון זה נמנו גם ימי הנסיעות והחניות, והשלשים ושבעה ימים שנתעכבו – אינם שלמים. וראה מפרשי רש"י כאן. פרטי נסיעות אלו (וראה מפרשי רש"י כאן) י"ל: ובהקדמה דע"פ הכלל דלא בא הכתוב לסתום אלא לפרש (פרש"י נח י, כה) גם בפרש"י י"ל כן. וכיון דפירש בהנסיעה מחורב שהלכו יום אחד ומוכרח לומר בפרש"י שאין לילו עמו (כדלקמן) – גם בשתים שלאחרי' כן הי' – סה"כ ג' ימים – שלמים, אבל אין לילם עמם. כי הנסיעה הייתה באופן דשכינה מתלבטת, באופן נסי, ואין להאריך ההתלבטות ולהגדיל הנס – יותר מהמוכרח בפשש"מ ובמדחז"ל: ביום כ' אייר נסעו – וגם הוא בכלל ימי הנסיעה (רש"י בהעלותך י, יא "י' ימים") – מחורב "והלכו ביום אחד" (רש"י שם י, לג) ובאו לקברות התאוה בגמר היום – ליל (היינו אור (וכן לקמן)) לכ"א אייר והיו שם שלשים יום (רש"י כאן) ובלילה זה: ויהי העם גו' והאספסוף אשר בקרבו גו' ויאמר ה' אל משה אספה לי גו' ואל העם תאמר התקדשו למחר גו' – ואף שלכאורה דוחק גדול הוא, הרי מוכרח לומר כן בדעת רש"י (עה"ת) שלא יסתור אמרו כאן שהיו שם שלשים יום לאמרו בפירושו בבהעלותך (יא, כ) "אוכלין ומצטערין שלשים יום" (ודלא כפירושו ב(תענית כט, א –) לימוד ע"ד ההלכה – וכן הוא בכ"מ בפירושו עה"ת) והאכילה הרי התחילה למחר, ואכילת בשר שלושים יום – פורעניות. ויש למעטה ככל האפשרי, ל' יום בלתי שלמים, מבוקר דיום כ"א אייר עד בוקר כ"א סיון (ועד בכלל), ויסעו מקברות התאוה ויחנו בחצרות בכ"ב סיון, הסגר מרים – שבעת ימים (פורעניות – וכנ"ל – אין לאפושי. וגם הסגר מצורע – אין צ"ל מעל"ע), היינו כ"ב־כ"ח סיון, בכ"ח סיון נסעו מחצרות ובכ"ט סיון (היינו 1 ליל=אור לכ"ט*) באו למדבר פארן – ובו ביום כ"ט סיון (– בבוקר) שלחו המרגלים. סה"כ – ג' ימים שלמים מבוקר ועד ערב: כ' אייר, כ"א סיון, כ"ח סיון. ויל"פ בעוד אופן (ואכ"מ) וראה בסדר עולם פ"ח.
- . אין להקשות איך שייך לשון "טורח" בשכינה – כי מפורש בכתוב (בהעלותך י, לו) בעניננו "ובנוחה יאמר שובה ה' גו'", וברש"י שם: לשון מרגוע כו'. וראה רש"י יתרו יט, יח ד"ה הכבשן.
רש"י על במדבר י׳:י״א - הטקסט מספריא
בחדש השני. נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ חָסֵר עֲשָׂרָה יָמִים עָשׂוּ בְחוֹרֵב, שֶׁהֲרֵי בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ סִיוָן חָנוּ שָׁם וְלֹא נָסְעוּ עַד עֶשְׂרִים בְּאִיָּר לַשָּׁנָה הַבָּאָה:
בחדש השני [IN THE SECOND YEAR] IN THE SECOND MONTH [THE CLOUD DEPARTED] — Consequently you must say that they spent at Choreb twelve months less ten days, since on the New Moon of Sivan (the third month) they encamped there (Exodus 19:1) and did not journey until the twentieth of Eyar of the following year.
רש"י על במדבר י׳:ל״ג - הטקסט מספריא
דרך שלשת ימים. מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים הָלְכוּ בְיוֹם אֶחָד, שֶׁהָיָה הַקָּבָּ"ה חָפֵץ לְהַכְנִיסָם לָאָרֶץ מִיָּד (ספרי):
וארון ברית ה' נסע לפניהם דרך שלשת ימים. זֶה הָאָרוֹן הַיּוֹצֵא עִמָּהֶם לַמִּלְחָמָה וּבוֹ שִׁבְרֵי לוּחוֹת מוּנָחִים, וּמַקְדִּים לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, לְתַקֵּן לָהֶם מְקוֹם חֲנִיָּה (שם; תלמוד ירושלמי שקלים ו'):
דרך שלשת ימים [AND THEY DEPARTED FROM THE MOUNT OF THE LORD] THREE DAYS’ JOURNEY — A distance of three days’ journey they miraculously travelled in one day, because the Holy One, blessed be He, desired to bring them straight away into the Land (cf. Sifrei Bamidbar 82).
וארון ברית ה' נסע לפניהם דרך שלשת ימים AND THE ARK OF THE COVENANT OF THE LORD WENT BEFORE THEM IN THE THREE DAYS' JOURNEY — This was the Ark that went with them whenever they waged war and in which the broken Tablets were placed. It traveled in front of them a distance of three days’ journey to prepare for them a proper place for encampment (Sifrei Bamidbar 82; Talmud Yerushalmi Shekalim 6:1).
רש"י על שמות י״ט:י״ח - הטקסט מספריא
עשן כלו. אֵין עָשַׁן זֶה שֵׁם דָּבָר, שֶׁהֲרֵי נָקוּד הַשִּׁי"ן פַּתָּח, אֶלָּא לְשׁוֹן פָּעַל כְּמוֹ אָמַר, שָׁמַר, שָׁמַע, לְכָךְ תַּרְגּוּמוֹ תְּנַן כֻּלֵּהּ, וְלֹא תִרְגֵּם תְּנָנָא, וְכָל עָשָׁן שֶׁבַּמִּקְרָא נְקוּדִים קָמָץ מִפְּנֵי שֶׁהֵם שֵׁם דָּבָר:
הכבשן. שֶׁל סִיד; יָכוֹל כְּכִבְשָׁן זֶה וְלֹא יוֹתֵר, תַּ"לֹ בּוֹעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם (דברים ד'), וּמַה תַּ"לֹ כִּבְשָׁן? לְשַׂבֵּר אֶת הָאֹזֶן מַה שֶּׁהִיא יְכוֹלָה לִשְׁמֹעַ – נוֹתֵן לַבְּרִיּוֹת סִימָן הַנִּכָּר לָהֶם; כַּיּוֹצֵא בּוֹ כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג (הושע י"א), וְכִי מִי נָתַן כֹּחַ בָּאֲרִי אֶלָּא הוּא? וְהַכָּתוּב מוֹשְׁלוֹ כְּאַרְיֵה, אֶלָּא אָנוּ מְכַנִּין וּמְדַמִּין אוֹתוֹ לִבְרִיּוֹתָיו כְּדֵי לְשַׂבֵּר אֶת הָאֹזֶן מַה שֶּׁיְּכוֹלָה לִשְׁמֹעַ; כַּיּוֹצֵא בוֹ וְקוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים (יחזקאל מ"ג), וְכִי מִי נָתַן קוֹל לַמַּיִם אֶלָּא הוּא? וְאַתָּה מְכַנֶּה אוֹתוֹ, לְדַמּוֹתוֹ לִבְרִיּוֹתָיו – כְּדֵי לְשַׂבֵּר אֶת הָאֹזֶן (מכילתא):
עשן כלו WAS ALTOGETHER ON A SMOKE — This word עָשַׁן is not a noun, because the ש is punctuated with Patach, but it has the meaning of “it was doing something”, similar to and אָמַר and שָׁמַר and שָׁמַע. On this account, its translation in the Targum is תָּנֵן כֻּלֵּהּ “it was altogether giving forth smoke” (תָּנֵן is a verb corresponding with the Hebrew עָשַׁן). and it does not translate it by תְּנָנָא (a noun denoting smoke, corresponding to Hebrew עָשָׁן). But wherever else the word עשן occurs in Scripture it is punctuated with Kametz because it is a noun.
הכבשן A FURNACE of lime (i. e. in which lime is burnt and which emits vast quantities of smoke). One might think that the mountain emitted smoke only like such a furnace and not to a greater degree! Scripture therefore states in another passage, (Deuteronomy 4:11) “[And the mountain] burned with fire unto the very midst of the heavens”. Then what reason is there for stating that it smoked only like a furnace? This is said in order to make intelligible to the human ear as much as it can understand: Scripture gives human beings an example (a comparison) which is well-known to them. A similar case is, (Hosea 11:10) “As a lion does He (God) roar”. But who gave the lion power if not He, and yet Scripture compares him only to a lion! But the reason is that we describe Him by comparing Him to His creatures in order to make intelligible to the human ear as much as it can understand. A similar example is: (Ezekiel 43:2) “And His voice was like the sound of many waters”. But who gave the waters a thunderous sound except He, and yet you describe Him by comparing Him to His handiwork — it is to make it intelligible to the human ear (Mekhilta).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.