2

ישראל היה, וידוע שעצרת יום אחד הוא, עמד ותקנה אחר שבת כדי שיהו ישראל מתענגין שני ימים. ענה לו על כך רבי יוחנן בן זכאי בפסוק "אחד עשר יום מחורב..." באומרו "ואם משה רבינו אוהב ישראל היה למה איחרן במדבר ארבעים שנה".

בעלי ה"תוספות"¹⁵ מסבירים, שרבי יוחנן בן זכאי בחר דוקא פסוק זה ("קרא עליו מקרא זה¹⁶) כהוכחה לכך ש"איחרן במדבר ארבעים שנה", מפני שבכך התכוון רבי יוחנן בן זכאי לומר "דאם היה אוהב ישראל למה איחרן במדבר מ' שנה ולא הצליחו ללכת כמו שעשו באותן ג' ימים", כפי שמובן מפירוש רש"י שלעיל, שישראל עברו דרך זו בשלשה ימים.

לכאורה לא מובן: כיצד מתקשרת לכאן העובדה ש"לא הצליחו ללכת כמו שעשו באותן ג' הימים", והרי הטענה על ש"איחרן במדבר ארבעים שנה" קיימת גם לו היו עוברים את הדרך מחורב לקדש ברנע בי"א יום, ולא בשלשה ימים¹⁷?

אלא, שלפי האמור לעיל מובן הדבר: לו לא "איחרן במדבר ארבעים שנה" היתה הליכתם באופן של "הצליחו ללכת כמו שעשו באותן ג' ימים".

ג. הקשר בין המענה לבייתוסי לדין מה שהיה במדבר

לכאורה, עדיין לא הכל ברור: אמנם, במקום ההליכה באופן של "איחרן במדבר" היתה מתקיימת ההליכה במהירות של "הצליחו ללכת... ג' ימים". אך לשם מה יש לומר זאת במענה לבייתוסי, ואף "קרא עליו מקרא זה" דוקא?

הכרחי לומר, שהסתירה לטענת הבייתוסי שמשום אהבת ישראל "עמד (משה) ותקנה אחר שבת...", היא, אכן, מענין זה, ש"איחרן במדבר ארבעים שנה" החליף (לא רק הליכה רגילה לארץ ישראל, אלא) האופן של "הצליחו ללכת" במהירות ניסית.

ד. טענת הבייתוסי היתה על תקנת משה

כאמור פעמים רבות¹⁸ על וויכוחים רבים הנמצאים בש"ס ובמדרשים בין חכמי ישראל ובין לא־יהודים (וכן עם בייתוסים וכדומה), הרי עצם העובדה שהתנאים וחכמי ישראל ניהלו איתם ויכוחים, ושויכוחים אלו מפורטים בתורת אמת, מוכיחה, שלפי שכל התורה יש מקום לטענות אלו, ותשובת חכמי ישראל אינן סתם דחיית הטענות¹⁹, אלא אמיתיות לפי תורת אמת.