שיחה יז
505שיחה יז
לייג בעומר ב"ה, פסח שני, ב', פ' אמור גו' ואמרת, ה'תשל"ז. ברוקליי. 1. י. אל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם
ה' עליהם יחיו שלום וברכה !
לקראת יום ל'ג בעומר הבע"ל, יום הילולא דרשב"י ויום שמחתו, הרי הזמן גרמא לעיין בתורתו, כולל ג"כ -- לעיין בפרשת ימי חייו,
שהרי חיי צדיק עלי אדמות -- תורה והוראה הם ולמדים מהם דברים הרבה, ובפרט אשר הכוונה בזה להמסופר אודות כ"ז בש"ס, זוהר ומדרשים -- תורה שבעל פה, שענינה לא סיפורים ח"ו, כ"א הוראה שניתנה למשה מסיני,
לעיין על מנת ללמוד מזה, כל אחד ואחת, בנוגע לעצמו ועד -- למעשה בפועל, שהרי גדלות הלימוד הוא שמביא לידי מעשה.
כאמור דברים הרבה ישנם בהאמור -- ללמוד ואח"כ ללמד ולעשות, ונתעכב בזה על נקודה עקרית, אשר בעל ההילולא עצמו הדגישה וייחדה בנוגע לעצמו, 506ובלשונו ,חדי ר"ש ואמר התם כו' (אבל) אנן בחביבותא תליא מילתא דכתיב ואהבת את ה' אלקיך וכתיב מאהבת ה' אתכם וכתיב אהבתי אתכם וגו'",
ומזה ההוראה בנוגע לפועל, פעולה עם בנ"י, עליהם אמר רשב"י אתם קרוים אדם -- ,בחביבותא תליא מילתא", מבצע אהבח ישראל, לכל נפש מישראל למגדול ועד קטן,
וכתוצאה מידית, הרי עוזרו בכל המצטרך לו הן בגשם והן ברוח, עאכו"כ בדבר המביאו לחיי עוה"ז ולחיי עוה'ב -- השתדלות שילמוד התורה ומצותי' ויקיימם בפועל - מבצע חינוך ומתוך אהבה, וכהוראת רשב"י שקרא לתלמידיו חברייא,
מתחיל בחינוך והשפעה בנוגע לתורה, וכהוראת חיי רשב"י וחבריו, אשר תורתן אומנתן -- מבצע תורה
לימוד המביא לידי מעשה, וכמחז"ל אשר (גם) לרשב"י צ"ל דוקא ,למד ע"מ לעשות" -- המצות, מבצע תפלין, אשר הוקשה כל התורה כולה (המצות) לתפלין, וכל תרייג מצות רמוזין בה, כמש"כ בזהר,
מבצע מזוזה -- הכוללת והשקולה כנגד כל המצות ובלשון הזהר ,ועל ידה לא ינשי ב"נ דוכרנא דקוב"ה לעלמין כו' למעבד פקודי' דמארי'",
מבצע צדקה -- אשר היא שקולה כנגד כל המצות ואמר רשב'י אשר צדקה כובשת על מדת הדין ועל הפורענות כדי שלא יבוא לעולם,
ובודאי אשר מיוסד על אהבת ישראל -- יוסיף אומץ בההשתדלות אשר תהיי הורתו של כאו"א מישראל בטהרה וקדושה -- ע"י מבצע טהרת המשפחה
ואשר גם לאחר זה יהי' (גם) גופו טהור וקדוש -- ע"י מבצע כשרות האכו"ש, ובפרט ע"פ דברי הזוהר דכל המקדש עצמו למטה הקב"ה מקדשו מלמעלה.
507ובבוא ערב שבת קודש -- ביום ל"ג בעומר הבע"ל -- וכל ערב שבת ויום טוב הבע"ל -- תפעול ההשתדלות במבצע נש"ק, אשר כל נשי ובנות ישראל -- בלשון הזוהר ,בעיא בחדוה דלבא ורעותא לאדלקא בוצינא דשבת דהא יקרא עלאה היא לה וזכו רב לגרמה למזכי לבנין קדישין דיהון בוצינא דעלמא באורייתא ובדחלתא ויסגון שלמא בארעא ויהיבת לבעלה אורכא דחיין".
ויה"ר אשר ע"י כהנ"ל -- בתוככי כללות התומ"צ, קיום ,בקולי תשמעו* - וע"י סיומו מבצע נש"ק ביום הששי, שמירת נרות של שבת, תקוים בקרוב ההבטחה אני מראה לכם נרות של ציון,
כי ביום הששי זה אלף הששי יחזר הקב"ה אחרי אבדתו כנסת ישראל ובאו האובדים בארץ אשור דא צדיק (צדיקו של עולם) וכנסת ישראל, כי כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה שבכל מקום שגלו שכינה עמהן -- כדברי רשב"י -
ויהי" כ"ז במהרה בימינו ממש, ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון, בגאולה האמתית והשלימה ע"י משיח צדקנו. . בכבוד ובברכה . א) אי
ע"פ המוזכר למעלה גודל החביבות דרשב"י לתלמידיו עד שקרא אותם בקביעות ,חברייא", ועד כדי כך שבכ"מ שהזכירום חז"ל יחד ה"ז בתואר ,רשב"י וחבריו" -- הרי זה גם הדגשת שייכות חינוך תלמידים לל*ג בעומר, ולהזכירם בכל עת ובפרט ביום זה, על גודל המעלה של ,תורתן אומנתן* -- ומזכרון למעשה, שילמדו על אתר פסוקים מתושב"כ ומאמרי רזיל מתושבע"פ, וכן יתרמו לצדקה,
ולהסבירם הבטחת ה' ע"י ישעיהו נביאו: ציון במשפט (בתורה) תפדה ושביי בצדקה,
ולעוררם על הצפי' להגאולה ע"י משיח צדקנו, שמחכים לו בכל יום שיבוא, וכמאמר רשב"י האמור: כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה שבכל מקום שגלו שכינה עמהן כו' (וכשנגאלין) שכינה עמהן שנאמר ושב ה' אלקיך את שבותך.
508ב"ה, יום ד' פ' אמור גו' ואמרת פסח שני, ה'תש"מ שנה השביעית, שבת להוי, ברוקלין, 1. י.
אל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם
ה' עליהם יחיו שלום וברכה!
יום ד' פ' אמור: ובשיעור היומי בחומש: מועדי הוי' גו' פסח להו".
אמור גר ואמרת: ר"פ אמור. וארז"ל (תו"כ כאן. יבמות קיד, סע"ב. וש"נ -- הובא בפרש"י עה"ת) להזהיר גדולים על הקטנים. וראה לקו"א ואו"ת להה"מ עה"פ.
פסח שני: כך נקרא בכ"מ, מתחיל ממשנה פסחים צב, ב (ובגמרא שם צג, א), רמב"ם הל' ק"פ פ"ה, ועד לסידור רבנו הזקן (לפני ובא לציוז). ובחולין (קכט, ב): כתוב במגילת תענית (פ"ב) פסחא זעירא כו וכ"ה במשנה (חלה בסופו. ר"ה יח, סע"א): פסח קטן. וראה חי' אנשי שם חלה שם (מרמ"ז). ועוד,
פסח שני: ענינו ,עס איז ניטאַ קיין ,פאַרפאַלעו', מעז קען אלע מאַל פאַריכטען" (היום יום י"ד אייר). ולהעיר שזהו ענינו בתור תשלומין (דפסח ראשון). והרי גר שנתגייר בין פ"ר לפ"ש חייב בפ"ש (רמב"ם הלי ק"פ פ"ה ה"ז)י, וייל שגם זה -- סיבתו טענת למה נגרע. -- וג*ז דוגמא (מה"ת) שהמסובב גדול מהסיבה**.
פסח . . שנה השביעית, שכת: שכמה ענינים משותפים בהם (ראה המכ' כללי די"א ניסן תש"מי** וש"נ). -- עייו רמב"ם הל' חומ"צ רפ"ז: מ"ע כו' בנסים ונפלאות כו' כמש"נ זכור את יוה"ש (ולא העתיק תיבת לקדשו). בסהמ"צ שלו מ"ע קנז. שמו"ר פי"ט, ז ,לזכור את יוה"ש זכר למע"ב כו' כך היו זוכרים הנסים שעשיתי לכם במצרים כו'", ומסיים ,למה כי בחוזק יד הוציאך ה' ממצרים". -- ועפ"ז מתורצת קושית האחרונים מה מלמדנו הזכור דיוה"שי**".
ליכטיקן . . הוד שבהוד: שפי' (גם) אור. וראה פרש"י עה"ת פינחס כז, כ.
ליג בעומר: ראה בעניניו בלקוטי לוי"צ אגרות לל*ג בעומר.
ל"ג בעומר, הוד שבהוד: נת' בארוכה בסי' אדהאמ"צ דיה עד הגל הזה, סד"ה ובי' ענין נחל איתן (בהמשך והחרים תרל"א) ובכו"כ דרושי רבותינו נשיאינו ועד לכ"ק מו"ח אדמו"ר ד"ה אני לדודי תרצ"ו (תש"ח). ועוד.
יום"הילולא-שמחה: ראה משנת חסידים מס' אייר פ"א מ"ז: שמחה גדולת,
הילולא"שמחה: ראה ד*ה להבין ענין הילולא דרשב"י תרע"ח. ובכ"מ.
אני . . כוחך: ירושלמי סנהדרין פ"א ה"ב (בסופה). וראה לקו"ש ח"ז ע' 346 ואילך,
*) וראה לקו"ש חי"ח ע' 126 ואילך. המו"ל.
**) ראה לעיל ע' 135 ואילך. המו"ל.
***) נדפס לעיל ע' 444 ואילך. המו"ל.
****) וראה בארוכה לקו"ש חכ"א ע' 68 ואילך. המו"ל.
509(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
510(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
511.. . במ"ש אודות השינוי בהנוגע לל"ג בעומר אשר בהמאמרים וכו' הוא בבי"ת, אף שנוסח הספירה בכל הימים וגם בל"ג בעומר בכלל -- הוא בלמ"ד*. ומבאר זה בארוכה. אבל הטעמים שמביא לשינוי הלשון יש להם מקום גם בשאר ימי הספירה בכתיבת מכתבים וכו', ולאידך גיסא -- גם בל"ג בעומר, בענינים המבוארים בדא"ח הרי נוגעים גם הימים שלפני זה, כיון שהבירורים והעבודה הם מדרגא לדרגא וא"א להגיע להוד שבהוד עד שעוברים הדרגות הקודמות. -- וביני לבינו רק סברא אחת 512נראית לי בשינוי הנ"ל, ופשוטה היא ביותר. והוא, אשר הרי רבו הדיעות לספור בבי"ת, ובפועל -- הנה החידוש הי' הנהגת מנהגנו לספור בלמ"ד, ומובן שהקפידו על נוסח הספירה עצמה -- לשנותה מתאים לכל הסברות שנאמרו בהחילוק שבין נוסח בעומר להנוסח לעומר אבל לא הקפידו בהשינוי בענינים שאינם מדוייקים כל כך, וכמו בתאריך מכתבים וכיו"ב, והוא ע"ד שבשלשת החלקים הראשונים שבתניא מדויקים מקום נאמר גו' מקום שנאמר כו' (שלדעתי הטעם בזה כמרז"ל כל פסקא וכו'), אבל באגרת הקדש לא דייקו בזה. וכמו שהעירותי בפתח דבר למפתחות לתניא. ומטעם המובן לא רציתי לפרסם טעם זה...
בחילוק אם בבי"ת או בלמ"ד, וע"ד הנ"ל, להעיר גם מאגה"ק סו"ס יג... (ממכתב ב' חמוז, תשט"ו)
במענה על מכתבם מי"ג אייר, אשר נתקבל בהיום הבהיר הוד שבהוד הילולא דרשב"י, דרשב"י פתח את צנור ההשפעה דהענין דועלי תשוקתו בשני הפירושים אשר על ידי פתיחה שלו ביכולת ובכח כל אחד מישראל להגיע לזה (עיין הקדמת קונטרס ל*ג בעומר תש"י קונטרס עח*) וע"פ הידוע בשייכות דרשב"י אחי' השילוני הבעש"ט ורבנו הזקן ה"ז נוגע ביחוד לכאו'"א מאתנו המקושרים לרבנו הזקז ע"י ממלאי מקומו הם נשיאי חב"ד לדורותיהם עד ועד בכלל דכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע,
בו כותבים ע"ד השקו"ט שהיתה אצלם בהנוגע להנהלת צעאגו"ח וכו'. . . אשר הנהלה הקודמת אמרה שקשה עלי' העבודה כו'.
ומובן אשר ע"פ הנ"ל בהענין דל"ג בעומר שענינו נמשך על כל השנה כולה וע"פ הודעת הבעש"ט בשם משיח צדקנו אשר ביאתו תלוי' לכשיפוצו מעינותיו חוצה. הנה פליאה גדולה אשר אותם שזכו לעמוד בהנהלת עבודה כזו יאמרו שקשה עליהם העבודה וכו' בה בשעה שזהו תכלית כל סדר ההשתלשלות ובריאת העולם הזה בפרט כמבואר בתניא פרק לו. מובן שהחוב והזכות של כל אחד מהחברים לסייע לההנהלה בעבודתה ככל אפשריותם, אבל להשתמט מזכות גדול כזה מלהשתדל בזה בתוספת אומץ, לכאורה הוא נגד השכל. מובן שאין פירוש מכתבי זה להתערב בהנ"ל ואפילו לא בדרך הצעה. כי הרי כל עבודה כדי שתהי' כדבעי ובהידור צריכה להעשות בלב שמח ולא בדרך קבלת עול בלבד, אלא לעורר על פנימית עבודתם כמו שהנני רואה אותה שצריכה להיות ועל היחס שצריכה לעורר עבודה כזה, והשי"ת יברך ויצליח את כל חברי ההנהלה בעבר ובעתיד להוסיף אומץ 513בעבודתם בשמחה אשר זה גופא ימעט העלמות והסתרים וההצלחה תעלה מעלה מעלה.
בברכה להתקרב עכ"פ לאט לאט לפתיחת רבי שמעון בעל ההילולא דבחד קטירא אתקטר בי' בקוב"ה ובגין כך ועלי תשוקתו.
(ממכתב י*ח אייר חששייד)
י"ל* ע"פ ביאור הראגצובי (בחוקותי כו ס"ק מב) דביצחק אין שייך זכירה כן" והרי דוקא לרשב"י נאמר בפי' דמגין יותר מבחייו, ואמר שפוטר כו' עד כו'. (ממכתב -- דשנת תשל"ה)
בנועם קבלתי ז"ע מכתבם מכ"ד ניסן עם המצורפים לו, ותנוח דעתם כאשר הניחו את דעתי בבשורתם הטובה מפעולותיהם ביהדות בכלל ובהפצת המעיינות ביחוד, ובודאי יוסיפו בזה הלוך והוסיף וכדרישת השעה, וע"פ המבואר בכ"מ, אשר ככל שמתקרב רגע הגאולה האמיתית והתחלתה, הרי כל רגע ורגע יקר ומתגדל ערכו ונעשה יקר ויקר עוד יותר, כיון שצריך למהר להיכון לביאת מר הוא מלכא משיחא, ולכן צריך לנצלו ככל האפשרי, והאריכות בדבר הפשוט למותר, ומזה מובן ג"כ המענה על שאלתם לליג בעומר, אשר פשוט ופשיטא שהשייכים לזה צריכים לסדר נסיעה למירון. . . ואלה שמאיזה סיבות נכונות לא יוכלו לנסוע, בודאי יארגנו דבר המתאים והתועדות בירושת"ו, ויתאימו הפעולות עם כל הסניפים והחברים, ותהי' בהצלחה, ואחכה לבשו"ט ומפורטות בכל האמור.
514ע"ד מעלת צפת עיר הקודש
א ... בשייכות צו ,צפון* געפינט מען אַ דבר והיפוכו:
515(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
516(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
517ער ברענגט דאָרטן אז צפת עם הכולל איז בגימטריא (במספר קטן) כ'ב - ,כנגד כ"ב אותיות התורה, לרמוז שצפת הי' מוכנת ומזומנת להשיג בה סוד עומקה של תורה וסודותיה":, ווייל ,אין אויר זר בכל א"י כמו אויר צפת".
518ואדרבה -- עס וועט זייז ,ונהפוך הוא*:י, זיי וועלן אַלע נתהפך ווערן לטוב, בטוב הנראה והנגלה 519ב"ה, ת"ת שבת"ת דשנגת הקהל, ה'תשמ"א. ברוקלין, נ.י.
הרה"ח הוו"ח אי"א נו"נ כו' מו"ה . . . שי"
שלום וברכה!
. . ולפלא שלא ראיתי ולא שמעתי מעוררים על הפשוט (בנוגע לס' התניא) בפי המדברים עד"ז, שלפענ"ד פשוט -- ההיפך. והוא: א) לשון השער ,ספר לקוטי . . בעזה"י" (שאך זה לשון אדה"ז (דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר)) הוא שייך רק לח'א (כמפורש בו -- ,,חלק ראשון". ושער היחוה'א -- אינו ,מיוסד ע"פ כי קרוב גו"). ב) ,הסכמת הרבנים בני כו'" -- אינה הסכמה במובנה הרגיל (כשתי ההסכמות שלפניי -- שעיקרה הסכמה על (תוכן) הספר, שלכן טוב להדפיסו כו'), כ'א ע"ש התחלתה ,הוסכם אצלנו ליתן רשות כו'" להדפים (אגה"ק). ג) ,הקדמת המלקט" -- היא ג"כ הקדמת ח"א בלבד, ,תשובות" ,ועצה נכונה . . בעבודת ה'". ד) השער לשער היחוה"א -- הוא (ג"כ לשון אדה"ז ובסגנונו ממש דהשער לח"א): לקו"א ח"ב הנקרא בשם חינוך קטן מלוקט מפי ספרים ומפי סופרים קדושי עליון נ"ע מיוסד על פ"ר דק"ש. וכתבו אדה"ז במקומו -- לפני ח"ב. ובטלה התמי' על שלא נזכר ח"ב - בשער הא' של התניא. ה) השער לאגה"ת -- הוא (לכאורה) כבהוצאת שקלאוו תקס"ו (ששם באה אגה"ת במהד"ת בפעם הא') בפנים לפני אגה"ת: ליקוטי אמרים חלק שלישי הנקראת בשם אגרת התשובה. -- שזהו בשווה בשתי הוצאות שקלאוו תקס"ו, משא"כ ההמשך שלאח"ז (שבלאה"כ מוכח שאינו מאדה"ז).
אף שעצ"ע: לאחרי ש,נעשה" השער הראשון -- שער הכללי דכל הספר (ע"י שהוסיפו בו ,וניתוסף בו אגרת התשובה'") הי' צ"ל, לכאורה, לשונו: . . בעזה"י. לקוטי אמרים חלק שני . . (כלשון אדה"ז הנ"ל עד) שמע. לקוטי . . התשובה (כנ"ל -- לשון אדה"ז),
שהרי ,וניתוסף בו אגה"ת" באה כבר בהוצאת שקלאב תקסי"ו, היינו בזמן אדה"ז ונדפסה במקום הסמוך לו ואגה"ת שבה היא לא מהד"ק שלה כ"א מהד"ת, שכ"ז מראה שאדה"ז שם עיניו עלי.
ו) ייל דד"ה ,חנוך לנער" שכתבו אדה"ז והעמידו לפני שער היחוה'א -- הוא בדוגמת הקדמת המלקט לפני ח"א,
כי שתי סוגי הקדמות הם: א) ביאור סיבת כתיבת הספר, או הדפסתו. ב) הקדמה לתוכן הספר, או להבנתו.
ז) להעיר: בנוגע לח"א כותב אדה"ז ומקדים ,לבאר היטב איך הוא קרוב גו" בנוגע לח"ב -- ,להבין מעט מזעיר מ"ש בזהר כו'". בנוגע לחיג -- כותב בפנים (פ"ד) ,,ההכרח לבאר היטב בהרחבת הביאור". -- וראה ליקוטי לויייצ לאגה"ת שם.
בברכה
הערות
עמוד 505
- 1. פסח שני, ב': כשחל תענית האחרון דבה"ב בפ"ש (כבשנה זו) האם מתענין -- ראה שו"ת מהרשים ח"ו סלב (ובהערות לשם -- ירושלים, תשכ"ח). ליקוטי מהרי"ח פ"ש. וש" *.
- 2. אמור גו' ואמרת: להזהיר גדולים על הקטנים (פרש"י עה"פ. וראה יבמות (קיד, ב) דבכל בנ"י כן הוא).
- 3. ל"ג בעומר: ענינו וטעמיו מפורשים בפוסקים ע"ד הנגלה (טושו"ע או*ח סתצ"ג ובשו*ע אדמו"ר הזקן שם), ובן ע"ד הסוד (פע"ח שכ"ב, פ"ז. ועוד), וע"ד החסידות (דרושי ליג בעומר -- בסידור, המשך והחרים, דיה וספרתם לכם, אמור תרס"ו, ד"ה אני לדודי תש"ד. ועוד).
- 4. ויום שמחתו: במשנת חסידים מס' אייר פ"א מ"ו: ביום ל*ג בעומר .. מצוה לשמוח שמחת רשב'י. והמ"ח לא העתיק רק דברי האריז"ל (דברי אדמו"ר הזקן -- הובאו בפסיד לאדמו"ר הצ"צ ליו"ד סקט"ז). וראה פעי*ח שער ספה"ע פ*ז (הובא בעטיז לשו"ע או"ח סתצ"ג). ולהעיר שעפ"ז מפורש ג"כ ענין השמחה (ולא רק מניעת אבלות) וטעמה ,שמחת רשב"י" (עיין זח'ג רפז, ב. רצא, סע'א). ומזה מענה להשקו"ט בזה בשו"ת חת"ס חיו"ד סרל*ג. שו"ת שם ארי' חאו"ח סי"ד ועוד. וראה ג'כ נ"כ שו"ק או"ח סתצ'ג. - ומה שהקשו דהא אדרבא בהסתלקותן של צדיקים מתענין, י"ל -- ע"ם נגלה -- דשאני ל"*ג בעומר דרשביי צוה לשמוח בו (עיין בפע"ח שם) ועפמש"כ במהרי"ו (הובא בש"ך יו"יד סשמ"ד סק"ט) הדין דשומעין לו, ואכמ"ל.
- 5. חיי צדיק עלי אדמות: ש,אינם חיים בשרים כ"א חיים רוחניים" (אגה"ק סכ"ז בהביאור).
- 6. חיי צדיק .. תורה והוראה: להעיר מסוכה כא, ב.
- 7. חורה .. לא סיפורים ח"ו: ראה זחת"ג קנב, א.
- 8. בש"ס .. מסיני: ראה רמב"ם הלי תשובה פ"ג ה"ח,
- 9. גדלות הלימוד .. מעשה: הלי ת"ת לאדה"ז פ"ד, ה"ב ואילך.
- 10. הוספה לאחר זמן: *) עיין בלקו-ד חזג תקכ, א.
עמוד 506
- 1. ובלשונו: זח"ג קכח, א. וראה ליקוטי לוי יצחק לשם.
- 2. אתם קרוים אדס: יבמות סא, א. זח"ב פו, א,
- 3. אהבת ישראל: ראה קונטרס אהבת ישראל. וראה או"ת להה"מ ר"פ אמור דאפילו כשמוכיחים צ"ל דבקים במדת החסד ובאם לאו כו'.
- 4. לכל .. קטן: תניא פ' לב.
- 5. מבצע חינוך .. צדקה: ומובז אשר בכ"ז נכלל ותוצאה מהם מבצע בית מלא ספרים -- יבנה וחכמיי.
- 6. חברייא: כו*כ פעמים בזהר. וראה מק"מ לזח"ג קעט, ב בשם הרמ"ז.
- 7. תורתן אומנתן: שבת יא, א.
- 8. מבצע תורה: שייכות מיוחדת לל"ג בעומר -- עפמש"כ בד"ה וספרתם לכם, אמור תרס"ו הג"ל ובכ"מ, אשר בל"ג בעומר הוא מ"ת דפנימיות התורה.
- 9. וכמחז"ל .. לעשות-: ירושלמי ברכות פ"א ה"ב..
- 10. הוקשה .. לתפלין: קדושין לה, א.
- 11. וכל תרי"ג .. כמש"כ בזהר: ח"ג רכח, ב.
- 12. מזוזה . . כל המצות: סידור רהע, א.
- 13. ובלשון הזוהר .. דמארי'": ח"ג רסג, ב.
- 14. צדקה .. כל המצות: נתבאר בתניא פל*ז.
- 15. כובשת .. לעולס: תנחומא (באבער) נח, ח.
- 16. הזוהר .. מלמעלה: ויקרא כד, ב.
עמוד 507
- 1. בעיא .. דחיין: זח"א מח, ב.
- 2. קיום .בקולי תשמעו": ראה סנהדרין צח, א.
- 3. שמירת נרות .. של ציון: ילקוט שמעוני ר"פ בהעלותך.
- 4. ביום הששי .. כדברי רשביי: זח"א רנז, א. מגילה כט, א.
- 5. ובאו האובדים: ראה כתר ש"ט (ואו"ת להה"מ) דיה איזהו שוטה המאבד מה.
- 6. ויהי .. בציון: תהלים עו, ג.
- 7. רשב"י וחבריו: שבת יא, אי
- 8. תלמידים .. ישעיהו: שאמר: הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' לאותות ולמופתים בישראל מעם ה' צבאות השכן בהר ציון. ובפרש"י: הם התלמידים שחביבין עלי כבנים יהיו לאותות ולמופתים שתתקיים תורה בישראל על ידם. (ישעי ח, יח). וראה סי השיחות: ה'תשיב (ע' 10). שמח"ת ה'תש'ג. שם ע' 46, 140.
- 9. במשפט (בתורה): לקו"ת דברים א, ב.
- 10. ושב .. שבותך: דברים ל, ג. וברש"י שם: ואתם תלוקטו לאחד אחד בנ".
עמוד 509
- 1. אומשאַצבאַרע כחות: להעיר ממחז"ל שנו מידותי שמידותי תרומות מתרומות מידותיו של רע"ק (גיטין סז, א)
- 2. כידוע . . בפועל: שבת לג, ב. ושם. וראה תקוני זוהר בתחלתו.
- 3. ער גיט אָפ . . צייט: אף שתורתו אומנתו (שבת יא, א. טושו*ע (ואדה'ז) או"ח סו"ס קו. הל' ת"ת לאדהזז פ"ד ס"ד-ה). וראה אגה"ק ס"ך (קלא, סעיא).
- 4. נאָכפרעגן: שזהו עוד יותר מהמאורע (זח"ג נט, ב) דכד כו' אתו לר"ש כו' ואתי מיטרא.
- 5. מעשה עיקר: אבות פ"א מי"ז.
- 6. מען קען זיך כלל ניט גלייכן צו . . רשבי: ע"ד מ"ש בתניא פמ"ד (סג, א) בנוגע למשה רבינו: מי הוא זה ואיזהו אשר ערב לבו לגשת להשיג אפילו חלק אחד מני אלף ממדריגת אהבת רעיא מהימנא. ולהעיר שרשב"י .הי" ניצוץ משה" ,ונתעלה לאותו אור שקבל משה כשעלה לקבל לוחות שניות" (עַמה"מ סב, ד. וראה גם סידור שם דש, ב. שז, ב. ובכ*מ). וראה זח"ג קלב, ב. הובא ונתבאר בד"ה להבין ענין הילולא דרשב"י תרע"ט (סה"מ תרע"ט ע' תיט ואילך).
- 7. חורה . . הוראה: זח"ג נג, בי
- 8. זיכער . . צו ערפילן: כמחז"ל (במדב"ר פי*ב, ג) שאינו מבקש אלא לפי כוחן.
- 9. נאַכדעם . . דורכגעטראָטן: ע"ד הבי' בבקיעת גינאי נהרא (חולין ז, א) כיוז שבא לאחרי קרי"ס.
עמוד 510
- 1. . . -
- 2. אשר . . ומשפט: וירא יח, יט.
- 3. פאַרשפרייטן . . פנימיות התורה . . האָט א ספעציעלע שייכות צו אונזער דור: כי, כמ"ש האריז"ל, דוקא בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת התכמה -- אגה"ק רסכ"ו (קמב, ב).
- 4. חורה פון רשב"י . . פנימיות התורה: ראה סד"ה להבין הנ"ל (ע' תכ): ענינו הי' לגלות בחי' פנימיות התורה כו', וזהו שא' (זח'ג קלב, ב) ואנא ידענא דאנפאי נהירין, ומשה לא ידע משום דבמשה ה" בח" תעלומות חכ' בהעלם וברשב"י הי' בהתגלות כו
- 5. האי . . ברחמים: זח'ג קכד, ב (ע"פ הגירסא באגה"ק שם).
- 6. חיבורא . . הזוהר: זח'ג שם.
- 7. רבי שמעון . . ינוקי: להעיר ממכות יז, ב: דילידת אימא כר' שמעון תילד.
- 8. הנצנים נראו בארץ: שה"ש ב, יב.
- 9. עלמא אשתזיב: הוספה על זה אשר ,אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן"?שבת קיט, סע"ב). וכבר העירו ממחז"ל עה"פ הקול קול יעקב והידים כו' בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות אין הידים ידי עשו (ב"ר פס"ה, כ. זח'א קעא, א. ועוד).
- 10. חינוך: שייכות מיוחדת דענין החינוך (תלמידים) לרשב"י -- ראה בסה"מ תרכ"ז (ס"ע רעד ואילך).
- 11. חינוך פון אידישע קינדער: להעיר שהבעש"ט קודם שנתגלה הי' עוזר -- באַהעלפער -- למלמד תשב"ר ואומר עמהם אמן, אמן יהש"ר וכו' (סה"ש תש'א ע' 156, ובכ"מ). ועדיז הה"מ קודם שנתגלה הי' מלמד (לקו"ד כרך ב רו, א ואילך).
- 12. חינוך . . פּאַראיינציקט . . נקודות: כולל ג*כ א) שגם הקטנים יתעסקו בהפצת היהדות, תורה ומצוות (כמעשה דר' חייא -- כתובות קג, ב). ב) ילמדו פנימיות התורה, וכדברי הרשב"י כד יהא קריב ליומי משיחא אפילו רביי דעלמא זמיגין לאשכחא טמירין דחכמתא (זח"א קיח, א. ועיי"ש קיז, א). וראה זח'א צב, סע*ב שכן הי' בדורו של הרשב"י שינוקי גילו סתרי תורה. וראה קדושת לוי פ' חיי.
עמוד 511
- 1. לדור . . תהלתך: תהלים עט, יג.
- 2. שמחה, שמחה גדולה: ראה רמב"ם הל' לולב בסופן. ובתניא פכ"ו: בשמחה וגו' ונודע לכל פי' האריזיל על פסוק זה.
- 3. רשביי האָט געוואַלט: להעיר גם מדברי רשב"י בנוגע לר' אברהם הלוי שנהג כל השנה כףח ובכ"ז לא הי צ"ל בל"ג בעומר (פעיח שם. הובא בעט"ז לשו"ע או"ח סתצ"ג).
- 4. שמחה . . הצלחה: כנראה במוחש. ואחז"ל שמחה פורץ גדר.
- 5. *) ראה לקו"ש ח"ז ע' 337. המו"ל.
עמוד 512
- 12. לקוטי הוטפות / לי'ג בעומר שיחות
- 2. *) נדפס גם בלקו"ש חי"ב ע' 227. המו"ל.
עמוד 513
- 1. לקוטי הוספות / לי'ג בעומר שיחות 3(
- 2. *) במענה לשאלה (במכתב כללי דל*ג בעומר תשל"ה (נדפס בלקו"ש חי"ב ע' 235)) למה לא נזי על רשב"י ,זי*ע". המו*?.
- 3. בברכת הצלחה מופלגה (ממכתב י"א אייר תשט"ז)
עמוד 514
- 1. ב"ב כה, ריש ע'ב. פרקי דר'א פ"ג. ועוד.
- 2. ירמי" א, יד. ,
- 3. דברים רבה פ"א, יט. וקד"ק שחיטתן בצפון דוקא (ראה אוה"ת ויקרא עה"פ (א, יא) עי ד' ואילך. וראה ג*כ תויא וישב כט, רע'ג ובאוהית שם. לתהלים עד, ט (ע' רסא)).
- 6. דברים ב, ג.
- 5. דב'ר שם. ובדב"ר הוצאת ליבערמאן (אות כא): המלך המשיח עתיד לבוא מצפון שנאמר (ישעי' מא, כה) העירותי מצפון ויאת. וראה לקמן סעיף ג' בסופו.
- 66. תהלים לא, כ.
- 7. בדב'ר לפנינו לא הובא ,אשר צפנת". אבל ברד"ל הוא כבפנים. וכ"ה ביליש דברים עה"פ (ושם אינו פירוש שני, כ"א המשך ל,אין צפונה אלא תורה').
- 8. קידושין ל, ב. ושינ.
- 9. ראה גם בארוכה קונטרס ענינה של תורת החסידות פרק יט ואילך.
- 0. ראה קידושין שם (וש"נ): נימוח כו' מתפוצץ כו'.
- 1. ברכות נד, א במשנה.
- 2. יומא פו, ב.
- 3. קהלת ב, יג.
- 4. ברכות לד, ב. הגירסא אין יכולין הובאה בדק"ס (מכת"י בגליון), וכן הוא ברמב"ם הלי תשובה פ"ז היד. וראה לקו"ש חיט (ע' 240 הערה 29) ביאור דיוק הגירסא (שהעתיקה הרמב"ם) ,אין יכולין לעמוד".
עמוד 515
- 1. לקוטי הוספות / לי'ג בעומר שיחות 5
- 5. זכר" יג, ב.
- 6. תהלים קלט, יב.
- 7. וכמשינ (ישעיי מג, ז) ,אומר לצפון תני* -- ראה בארוכה לקו"ש ח"ד ע' 1065 ואילך.
- 8. עקב ח, ט. יומא פא, ב.
- 9. ראה תענית י, רע"א.
- 20. תענית שם.
- 1. כידוע במכתבי השד"רים דאז (לאחר שנת ת"ק).
עמוד 516
- 2. כלשון הב"י בסיום חיו"ד וסיום חאה"ע דשו"ע (דפוס ראשוז).
- 3. (חלק או"ח) -- ,בכפר ביריא שבגליל העליון" (לשון הב"י בסיום חלק או"ח דפוס ראשון).
- 4. ראה אגה"ק סכ"ו (קמב, ב). וראה הקדמת הרח"ו לשער ההקדמות (נעתקה בהוספה לקונטרס עה"ח -- קהת תש"ו ושלאח"ז) ובכ"מ.
- 5. שכו"כ מהם הובאו ופעמים רבות בס' חסידות (משנת חסידים (וראה פס"ד להצ"צ יו"ד סקט"ז .,והמ"ח לא העתיק רק ד' האריז"ל" (אבל בשו"ת שלו חאה"ע סקמ"ג ,ואפשר הוא מהאריזיל*)), עמק המלך (וראה לקו"ת שה"ש כז, א) ועוד). וככר שקו"ט בזה ממש"כ הרח"ו בסוף הקדמתו לס' ע"ח ובהקדמתו לשי ההקדמות. ואכ"מ.
- 6. זח"א קיט, א. ח"ב ז, ב. שם ט, רע"א. שם רכ, א. וראה הערה הבאה.
- 7. אבל ראה נצוצי אורות לזח"ב (ז, ב. רכ, א), נצוצי זהר (למקומות בזהר שבהערה הקודמת. וש"נ), רמב"ם הל' סנהדרין (פי"ד הי"ב) וברדב"ז שם -- דקאי על טברי.
- 8. ראה לקו"ש ח"א ע' 59. חט"ו ע' 282. וש"נ.
- 9. פרש"י שה"ש א, ב.
- 0. ישעי' כא, ה.
- 1. תניא פל"ו -- ראי" מצד המטה ומצד המעלה.
- 2. כבקשת משה, משא"כ עתה -- ,ועתה שמע" (לקו"ת ואתחנן ג, ג).
- 3. לז, ב.
עמוד 517
- 4. כמ"ש בשער ספר טוב הארץ.
- 5. בס' טוב הארץ שלפנינו איתא: ,מספר כנפי יונה" (להרמ"ע מפאנו). אבל בס' כנפי יונה (גם בחלקו שנדפס לאחרונה) לא מצאתי ע"ע מה שהעתיק בטוב הארץ שם. ואפילו את"ל שנמצא בכת"י ולא נדפסו -- הרי כיון שנמצא מפורש בס' חסד לאברהם, שהוא אחד מ,ארבע יסודות" שעליו נבנה הספר טוב הארץ (הקדמת המחבר), למה ישמיט החסד לאברהם שהוא א' מיסודי הספר ויכתוב שהוא ,מספר כנפי יונה, ואע"פ שדבריו כו' מ"מ העתקתי כו' מעט ממשות".
- 3. ולפענ"ד יש כאן טה"ד, והתיבות ,מספר כנפי יונה כו'" -- שייכים לענין שלפניו או לאחריו.
- 4. %) מעין שלישי נהר יג.
- 7. כ"ה בחסד לאברהם. ובטוב הארץ ליתא תיבות ,סוד", ,וסודותיה".
- 8. תיבות אלו ליתא בחסד לאברהם.
- 9. ולהעיר שצפת הוא עיר מוקפת חומה.
- 0. ולהעיר ממ"ש שם לאח"ז, היתרון ב,כל הדר בצפת" (ובטוב הארץ מוסיף -- ,בזמן הזה בגלות") -- ,על כל שאר ערי א"י".
- 1. תקו"ז ת"ו בסופו. וראה כסא מלך שם (הועתק בלקו"ש ח"ז ע' 206 בהערה. חט"ו ע' 42 בהערה. ועוד). הקדמת מקדש מלך לזהר.
- 2. מרז"ל הובא בלקו"ת מסעי (פט, ב) ובכ"מ. וביל"ש ישעי' רמז תקג: עתידה להיות כו'.
עמוד 518
שולחן ערוך, אורח חיים תצ״ג - הטקסט מספריא
נוֹהֲגִים שֶׁלֹּא לִשָּׂא אִשָּׁה בֵּין פֶּסַח לַעֲצֶרֶת עַד ל"ג לָעֹמֶר, מִפְּנֵי שֶׁבְּאוֹתוֹ זְמַן מֵתוּ תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא; אֲבָל לְאָרֵס וּלְקַדֵּשׁ, שַׁפִּיר דָּמִי, וְנִשּׂוּאִין נָמֵי, מִי שֶׁקָּפַץ וְכָנַס אֵין עוֹנְשִׁין אוֹתוֹ. הַגָּה: מִיהוּ מִלַּ"ג בָּעֹמֶר וָאֵילָךְ הַכֹּל שָׁרֵי (אַבּוּדַרְהַם וּבֵית יוֹסֵף וּמִנְהָגִים).
נוֹהֲגִים שֶׁלֹּא לְהִסְתַּפֵּר עַד ל"ג לָעֹמֶר, שֶׁאוֹמְרִים שֶׁאָז פָּסְקוּ מִלָּמוּת, וְאֵין לְהִסְתַּפֵּר עַד יוֹם ל"ד בַּבֹּקֶר אֶלָּא אִם כֵּן חָל יוֹם ל"ג עֶרֶב שַׁבָּת שֶׁאָז מִסְתַּפְּרִין בּוֹ מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת. הַגָּה: וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ אֵין נוֹהֲגִין כִּדְבָרָיו, אֶלָּא מִסְתַּפְּרִין בְּיוֹם ל"ג וּמַרְבִּים בּוֹ קְצָת שִׂמְחָה וְאֵין אוֹמְרִים בּוֹ תַּחֲנוּן (מַהֲרִי"ל וּמִנְהָגִים). וְאֵין לְהִסְתַּפֵּר עַד ל"ג בְּעַצְמוֹ וְלֹא מִבָּעֶרֶב (מַהֲרִי"ל). מִיהוּ אִם חָל בְּיוֹם רִאשׁוֹן, נוֹהֲגִין לְהִסְתַּפֵּר בְּיוֹם ו' לִכְבוֹד שַׁבָּת (מַהֲרִי"וּ). מִי שֶׁהוּא בַּעַל בְּרִית אוֹ מָל בְּנוֹ, מֻתָּר לְהִסְתַּפֵּר בַּסְּפִירָה לִכְבוֹד הַמִּילָה. (הַגָּהוֹת מִנְהָגִים).
יֵשׁ נוֹהֲגִים לְהִסְתַּפֵּר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אִיָּר, וְטָעוּת הוּא בְּיָדָם. הַגָּה: מִיהוּ בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת נוֹהֲגִים לְהִסְתַּפֵּר עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ אִיָּר, וְאוֹתָן לֹא יִסְתַּפְּרוּ מִלַּ"ג בָּעֹמֶר וָאֵילָךְ, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְהִסְתַּפֵּר בְּלַ"ג בָּעֹמֶר בְּעַצְמוֹ. וְאוֹתָן מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹהֲגִין לְהִסְתַּפֵּר מִלַּ"ג בָּעֹמֶר וָאֵילָךְ, לֹא יִסְתַּפְּרוּ כְּלָל אַחַר פֶּסַח עַד ל"ג בָּעֹמֶר. וְלֹא יִנְהֲגוּ בְּעִיר אַחַת מִקְצָת מִנְהָג זֶה וּמִקְצָת מִנְהָג זֶה, מִשּׁוּם לֹא תִתְגֹּדֲדוּ (דְּבָרִים יד, א) וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין לִנְהֹג הֶתֵּר בִּשְׁתֵּיהֶן. (דִּבְרֵי עַצְמוֹ).
נָהֲגוּ הַנָּשִׁים שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה מִפֶּסַח וְעַד עֲצֶרֶת, מִשְּׁקִיעַת הַחַמָּה וָאֵילָךְ.
תלמוד ירושלמי ברכות א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
משנה: מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית מִשֶּׁיַכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בֵּין תְּכֵלֶת לְכָרָתָן. (וְגוֹמְרָהּ) עַד הֵנֵץ הַחַמָּה. וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ (בְּנֵי) מְלָכִים לַעֲמוֹד בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת. הַקּוֹרֵא מִכַּאן וָאֵילַךְ לֹא הִפְסִיד כְּאָדָם שֶׁהוּא קוֹרֵא בַתּוֹרָה.
הלכה: [כֵּינִי] מַתְנִיתָא בֵּין תְּכֵלֶת שֶׁבָּהּ לְלָבָן שֶׁבָּהּ. וּמַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנָן וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ מִן הַסָּמוּךְ לוֹ. וּמַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁיְהֵא נִיכָּר בֵּין הַצְּבוּעִין.
תַּנִּי בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר וּרְאִיתֶם אוֹתָהּ אֵין כְּתִיב כַּאן אֶלָּא וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ. מַגִּיד שֶׁכָּל הַמְּקַיֵּים מִצְוַת צִיצִית כְּאִילּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה. מַגִּיד שֶׁהַתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לְיָם. וְהַיָּם דּוֹמֶה לַעֲשָׂבִים. וְעֲשָׂבִים דּוֹמִין לָרָקִיעַ. וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד. וְהַכִּסֵּא דּוֹמֶה לְסַפִּיר דִּכְתִיב וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה עַל הָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הַכְּרוּב כְּאֶבֶן סַפִּיר כְּמַרְאֵה דְּמוּת כִּסֵּא.
אֲחֵרִים אוֹמְרִים וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָדָם רָחוֹק מֵחֲבֵירוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת וּמַכִּירוֹ. רַב חִסְדָּא אָמַר כַּהֲדָא דַאֲחֵרִים. מַה אֲנָן קַיָּימִין אִם רָגִיל אֲפִילוּ רָחִיק כַּמָּן חַכִּים לֵיהּ. וְאִם בִּשְׁאֵינוֹ רָגִיל אֲפִילוּ קָרוֹב לֵיהּ לָא חַכִּים לֵיהּ. אֶלָּא כַּן אֲנָן קַיָּימִין בְּרָגִיל וּשְׁאֵינוֹ רָגִיל. בְּהַהוּא דְאָזִיל לֵיהּ לְאַכְסַנְיָא וְאָתֵי לְקִיצִּין.
אִית תְּנָיֵי תַּנִּי בֵּין זְאֵב לְכֶלֶב בֵּין חֲמוֹר לַעֲרוֹד. וְאִית תְּנָיֵי תַּנִּי כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָדָם רָחוֹק מֵחֲבֵירוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת וּמַכִּירוֹ. הֲוָא בָּעֵי מֵימַר מָן דָּמַר בֵּין זְאֵב לְכֶלֶב בֵּין חֲמוֹר לַעֲרוֹד כְּמָן דָּמַר בֵּין תְּכֵלֶת לְכָרָתָן. וּמָן דָּמַר כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָדָם רָחוֹק מֵחֲבֵירוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת וּמַכִּירוֹ. כְּמָן דָּמַר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן. אֲבָל אָמְרוּ מִצְוָותָהּ עִם הֵנֵץ הַחַמָּה כְּדֵי שֶׁיִּסְמוֹךְ גְּאוּלָּה לִתְפִילָּה וְנִמְצָא מִתְפַּלֵּל בַּיּוֹם. אָמַר רִבִּי זְעִירָא וַאֲנָּא אָמְרִית טַעֲמָא יִרָאוּךָ עִם שֶׁמֶשׁ. אָמַר מַר עוּקְבָּא הַוָּותִיקִין הָיוּ מַשְׁכִּימִין וְקוֹרִין אוֹתָהּ כְּדֵי שֶׁיִּסְמְכוּ לָהּ תְּפִילָּתָן עִם הֵנֵץ הַחַמָּה.
תַּנִּי אָמַר רִבִּי יוּדָה מַעֲשֶׂה שֶׁהָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ אַחֲרֵי רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְאַחֲרֵי רִבִּי עֲקִיבָה וְהָיוּ עֲסוּקִין בְּמִצְוֹת וְהִגִּיעַ עוֹנַת קִרְיַת שְׁמַע וְהָיִיתִי סָבוּר שֶׁמָּא נִתְיַיאֲשׁוּ מִקִּרְיַת שְׁמַע וְקָרִיתִי וְשָׁנִיתִי וְאַחַר כַּךְ הִתְחִילוּ הֵם. וּכְבָר הָיְתָה הַחַמָּה עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים.
עַד הֵנֵץ הַחַמָּה. רִבִּי זְבַדְיָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָה כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הַחַמָּה מְטַפְטֶפֶת עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת. רִבִּי אִידִי וְרַב הַמְנוּנָא וְרַב אַדָּא בַּר [אַחֲוָא] בְשֵׁם רַב הֲלָכָה כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּשׁוֹכֵחַ. רִבִּי הוּנָא אָמַר תְּרֵין אַמּוֹרָאִין חַד אָמַר בְּשׁוֹכֵחַ. מֵגִיב לֵיהּ חַבְרֵיהּ וְכִי יֵשׁ הֲלָכָה בְשׁוֹכֵחַ. כַּךְ הִיא הֲלָכָה. וְלָמָּה אָמְרוּ בְשׁוֹכֵחַ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָדָם מְזָרֵז בְּעַצְמוֹ לִקְרוֹתָהּ בְּעוֹנָתָהּ.
תַּמָּן תַּנִּינָן מַפְסִיקִין לְקִרְיַת שְׁמַע וְאֵין מַפְסִיקִין לִתְפִילָּה. אָמַר רִבִּי אָחָא קִרְיַת שְׁמַע דְּבַר תּוֹרָה. תְּפִילָּה אֵינָהּ דְּבַר תּוֹרָה. אָמַר רִבִּי בָּא קִרְיַת שְׁמַע זְמַנָּהּ קָבוּעַ. תְּפִילָּה אֵין זְמַנָּהּ קָבוּעַ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי קִרְיַת שְׁמַע אֵינָהּ צְרִיכָה כַוָּנָה. תְּפִילָּה צְרִיכָה כַוָּונָה. אָמַר רִבִּי מָנִי קַשְׁיִיתָהּ קוֹמוֹי רִבִּי יוֹסֵי וַאֲפִילוּ תֵימַר קִרְיַת שְׁמַע אֵינָהּ צְרִיכָה כַוָּונָה שְׁלֹשָׁה פְּסוּקִין הָרִאשׁוֹנִים צְרִיכִין כַּוָּונָה. מִן גַּו דְּאִינּוּן צִבְחַר מִיכַוֵּין.
רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי כְּגוֹן אָנוּ שֶׁעוֹסְקִין בְּתַלְמוּד תּוֹרָה אֲפִילוּ לְקִרְיַת שְׁמַע אֵין אָנוּ מַפְסִיקִין. רִבִּי יוֹחָנָן אָמְרָהּ עַל גַּרְמֵיהּ כְּגוֹן אָנוּ שֶׁאֵין אָנוּ עֲסוּקִין בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וַאֲפִילוּ לִתְפִילָּה אָנוּ מַפְסִיקִין. דֵּין כְּדַעֲתֵיהּ וְדֵין כְּדַעֲתֵיהּ. רִבִּי יוֹחָנָן כְּדַעֲתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר וּולְוַאִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל אָדָם כָּל הַיּוֹם. לָמָּה שֶׁאֵין תְּפִילָּה מַפְסֶדֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי כְדַעֲתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָי אָמַר אִילּוּ הֲוֵינָא קָאִים עַל טוּרָא דְסִינַי בְּשַעְתָּא דְאִיתְיָהִיבַת תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל הֲוִינָא מִתְבָּעֵי קוֹמוֹי רַחֲמָנָא דְּיִתְבְּרֵי לְבַר נָשָׁא תְּרֵין פּוּמִין חַד דַּהֲוָה לָעֵי בְאוֹרָיְתָא וְחַד דְּעָבִיד לֵיהּ כָּל צוֹרְכֵיהּ. חָזַר וָמַר וּמַה אִין חַד הוּא לֵית עָלְמָא יָכִיל קָאִים בֵּיהּ מִן דֵּילַטוֹרִיָּא דִילֵיהּ. אִילּוּ הַוּוּ תְּרֵין עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי קוֹמוֹי רִבִּי יִרְמְיָה אַתְיָא דְרִבִּי יוֹחָנָן כְּרִבִּי חֲנִינָא בֶן עֲקַבְיָה דְּתַנִּי כּוֹתְבֵי סְפָרִים תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת מַפְסִיקִין לְקִרְיַת שְׁמַע וְאֵין מַפְסִיקִין לִתְפִילָּה. רִבִּי חֲנִינָא בֶן עֲקַבְיָה אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁמַּפְסִיקִין לְקִרְיַת שְׁמַע כַּךְ מַפְסִיקִין לִתְפִילָּה וְלִתְפִילִּין וְלִשְׁאָר כָּל מִצְווֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה. וְלֹא מוֹדֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי שֶׁמַּפְסִיקִין לַעֲשׂוֹת סוּכָּה וְלַעֲשׂוֹת לוּלָב. וְלֵית לֵיהּ לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי הַלֹּמֵד עַל מְנַת לַעֲשׂוֹת וְלֹא הַלֹּמֵד שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת. שֶׁהַלֹּמֵד שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת נוֹחַ לוֹ שֶׁלֹּא נִבְרָא. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הַלֹּמֵד שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת נוֹחַ לוֹ אִילּוּ נֶהֶפְכָה שִׁילְיָתוֹ עַל פָּנָיו וְלֹא יָצָא לָעוֹלָם. טַעֲמָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי זֶהוּ שִׁינּוּן וְזֶה שִׁינּוּן וְאֵין מְבַטֵּל שִׁינּוּן מִפְּנֵי שִׁינּוּן. וְהָא תַנִּינָן הַקּוֹרֵא מִיכַּן וָאֵילַךְ לֹא הִפְסִיד כְּאָדָם שֶׁהוּא קוֹרֵא בַתּוֹרָה. הָא בְעוֹנָתָהּ חֲבִיבָה מִדִּבְרֵי תוֹרָה. הִיא הִיא. אָמַר רִבִּי יוּדָן רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי עַל יְדֵי שֶׁהָיָה תָדִיר בְּדִבְרֵי תוֹרָה לְפִיכָךְ אֵינָהּ חֲבִיבָה יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תוֹרָה. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי לֹא תַנִּינָן אֶלָּא כְאָדָם שֶׁהוּא קוֹרֵא בַתּוֹרָה. הָא בְעוֹנָתָהּ כְּמִשְׁנָה הִיא. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָי כְדַעֲתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אָמַר הָעוֹסֵק בְּמִקְרָא מִדָּה שֶׁאֵינָהּ מִדָּה. וְרַבָּנָן עָבְדֵי מִקְרָא כְמִשְׁנָה.
משנה אבות א׳:י״ז - הטקסט מספריא
שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וכל המרבה דברים מביא חטא:
תניא, ליקוטי אמרים מ״ד - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, כָּל מַדְרֵגַת אַהֲבָה מִבּ׳ מַדְרֵגוֹת אֵלּוּ: ״אַהֲבָה רַבָּה״ וְ״אַהֲבַת עוֹלָם״ – נֶחְלֶקֶת לְכַמָּה בְּחִינוֹת וּמַדְרֵגוֹת לְאֵין קֵץ, כָּל חַד לְפוּם שִׁיעוּרָא דִילֵיהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ עַל פָּסוּק: ״נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ״ – ״דָּא קוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא, דְּאִיהוּ אִתְיְדַע וְאִתְדַּבֵּק לְכָל חַד לְפוּם מַה דִמְשַׁעֵר בְּלִבֵּיהּ וְכוּ׳״.
וְלָכֵן נִקְרָאִים דְּחִילוּ וּרְחִימוּ – ״הַנִּסְתָּרוֹת לַה׳ אֱלֹהֵינוּ״, וְתוֹרָה וּמִצְוֹת – הֵן ״הַנִּגְלוֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ לַעֲשׂוֹת כוּ׳״. כִּי תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד לְכוּלָּנוּ, בְּקִיּוּם כָּל הַתּוֹרָה וּמִצְוֹת בִּבְחִינַת מַעֲשֶׂה, מַה־שֶּׁאֵין־כֵּן בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ שֶׁהֵם לְפִי הַדַּעַת אֶת ה׳ שֶׁבְּמוֹחַ וָלֵב, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
אַךְ אַחַת הִיא אַהֲבָה הַכְּלוּלָה מִכָּל בְּחִינוֹת וּמַדְרֵגוֹת ״אַהֲבָה רַבָּה״ וְ״אַהֲבַת עוֹלָם״, וְהִיא שָׁוָה לְכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, וִירוּשָּׁה לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ.
וְהַיְינוּ, מַה שֶּׁכָּתַב הַזֹּהַר עַל פָּסוּק: ״נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה וְגוֹ׳״ – ״דְּיַרְחִים לְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא רְחִימוּתָא דְנַפְשָׁא וְרוּחָא כְּמָה דְאִתְדַּבְּקוּ אִילֵּין בְּגוּפָא וְגוּפָא רָחִים לוֹן וְכוּ׳״. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ״, כְּלוֹמַר, מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה ה׳ ״נַפְשִׁי״ וְחַיַּי הָאֲמִתִּים, לְכָךְ – ״אִוִּיתִיךָ״, פֵּירוּשׁ, שֶׁאֲנִי מִתְאַוֶּה וְתָאֵב לְךָ כְּאָדָם הַמִּתְאַוֶּה לְחַיֵּי נַפְשׁוֹ, וּכְשֶׁהוּא חַלָּשׁ וּמְעוּנֶּה – מִתְאַוֶּה וְתָאֵב שֶׁתָּשׁוּב נַפְשׁוֹ אֵלָיו, וְכֵן כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִישֹׁן – מִתְאַוֶּה וְחָפֵץ שֶׁתָּשׁוּב נַפְשׁוֹ אֵלָיו כְּשֶׁיֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ, כָּךְ, אֲנִי מִתְאַוֶּה וְתָאֵב לְאוֹר אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, חַיֵּי הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים, לְהַמְשִׁיכוֹ בְּקִרְבִּי עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בַּהֲקִיצִי מִשְּׁנָתִי בַּלַּיְלָה, דְּאוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא כּוּלָּא חַד.
כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַזֹּהַר שָׁם: ״דְּבָעֵי בַּר נַשׁ מֵרְחִימוּתָא דְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא לְמֵיקַם בְּכָל לֵילָא, לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּפוּלְחָנֵיהּ עַד צַפְרָא כוּ׳״.
וְאַהֲבָה רַבָּה וּגְדוֹלָה מִזּוֹ, וְהִיא מְסוּתֶּרֶת גַּם כֵּן בְּכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל בִּירוּשָּׁה מֵאֲבוֹתֵינוּ, הִיא, מַה שֶּׁכָּתוּב בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא: ״כִּבְרָא דְּאִשְׁתַּדֵּל בָּתַר אֲבוֹי וְאִימֵּיהּ, דְּרָחִים לוֹן יַתִּיר מִגַּרְמֵיהּ וְנַפְשֵׁיהּ וְרוּחֵיהּ כוּ׳״, כִּי הֲלֹא אָב אֶחָד לְכוּלָּנוּ.
וְאַף כִּי מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶהוּ אֲשֶׁר עָרַב לִבּוֹ לָגֶשֶׁת לְהַשִּׂיג אֲפִילוּ חֵלֶק אֶחָד מִנִּי אֶלֶף מִמַּדְרֵגַת אַהֲבַת ״רַעְיָא מְהֵימְנָא״? מִכָּל מָקוֹם, הֲרֵי אֶפֶס קָצֵהוּ וְשֶׁמֶץ מֶנְהוּ מֵרַב טוּבוֹ וְאוֹרוֹ – מֵאִיר לִכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּיקּוּנִים, דְּ״אִתְפַּשְּׁטוּתֵיהּ בְּכָל דָּרָא וְדָרָא לְאַנְהָרָא לוֹן וְכוּ׳״.
רַק שֶׁהֶאָרָה זוֹ הִיא בִּבְחִינַת הֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם גָּדוֹל בְּנַפְשׁוֹת כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, וּלְהוֹצִיא אַהֲבָה זוֹ הַמְסוּתֶּרֶת מֵהַהֶעְלֵם וְהַהֶסְתֵּר אֶל הַגִּילּוּי, לִהְיוֹת בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ וּמוֹחוֹ – ״לֹא נִפְלֵאת וְלֹא רְחוֹקָה הִיא״, אֶלָּא ״קָרוֹב הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ״, דְּהַיְינוּ, לִהְיוֹת רָגִיל עַל לְשׁוֹנוֹ וְקוֹלוֹ – לְעוֹרֵר כַּוָּונַת לִבּוֹ וּמוֹחוֹ, לְהַעֲמִיק מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחַיֵּי הַחַיִּים אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, כִּי הוּא אָבִינוּ מַמָּשׁ הָאֲמִיתִּי וּמְקוֹר חַיֵּינוּ, וּלְעוֹרֵר אֵלָיו הָאַהֲבָה כְּאַהֲבַת הַבֵּן אֶל הָאָב. וּכְשֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ כֵּן תָּמִיד הֲרֵי הַהֶרְגֵּל נַעֲשֶׂה טֶבַע.
וְאַף אִם נִדְמֶה לוֹ לִכְאוֹרָה, שֶׁהוּא כֹּחַ דִּמְיוֹנִי – לֹא יָחוּשׁ, מֵאַחַר שֶׁהוּא אֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ מִצַּד עַצְמוֹ בִּבְחִינַת ״אַהֲבָה מְסוּתֶּרֶת״. רַק שֶׁתּוֹעֶלֶת יְצִיאָתָהּ אֶל הַגִּילּוּי כְּדֵי לַהֲבִיאָהּ לִידֵי מַעֲשֶׂה, שֶׁהוּא עֵסֶק הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת שֶׁלּוֹמֵד וּמְקַיֵּים עַל יְדֵי זֶה, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ כְּבֵן הָעוֹבֵד אֶת אָבִיו.
וְעַל זֶה אָמְרוּ: ״מַחֲשָׁבָה טוֹבָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה״, לִהְיוֹת גַּדְפִין לְפָרְחָא, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהַנַּחַת רוּחַ הוּא, כִּמְשַׁל שִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ מִבְּנוֹ שֶׁבָּא אֵלָיו בְּצֵאתוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, אוֹ ״לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים״, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
וְהִנֵּה, גַּם לִבְחִינַת ״נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ״ הַנִּזְכָּר לְעֵיל, קָרוֹב הַדָּבָר מְאֹד לְהוֹצִיאָהּ מֵהַהֶעְלֵם אֶל הַגִּילּוּי, עַל יְדֵי הַהֶרְגֵּל תָּמִיד בְּפִיו וְלִבּוֹ שָׁוִין.
אַךְ אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ אֶל הַגִּילּוּי בְּלִבּוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן, יָכוֹל לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וּמִצְוֹת לִשְׁמָן, עַל יְדֵי צִיּוּר עִנְיַן אַהֲבָה זוֹ בַּמַּחֲשָׁבָה שֶׁבְּמוֹחוֹ, וּ״מַחֲשָׁבָה טוֹבָה – הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְצָרְפָהּ כוּ׳״:
וְהִנֵּה, בּ׳ בְּחִינוֹת אֲהָבוֹת אֵלּוּ, אַף שֶׁהֵן יְרוּשָּׁה לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ וּכְמוֹ טֶבַע בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ, וְכֵן הַיִּרְאָה הַכְּלוּלָה בָּהֶן, שֶׁהִיא, לִירֹא מִלִּיפָּרֵד חַס וְשָׁלוֹם מִמְּקוֹר חַיֵּינוּ וְאָבִינוּ הָאֲמִיתִּי בָּרוּךְ־הוּא, אַף־עַל־פִּי־כֵן, אֵינָן נִקְרָאוֹת בְּשֵׁם ״דְּחִילוּ וּרְחִימוּ טִבְעִיִּים״, אֶלָּא כְּשֶׁהֵן בְּמוֹחוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ לְבַד וְתַעֲלוּמוֹת לִבּוֹ, וְאָז, מְקוֹמָן בְּי׳ סְפִירוֹת דִּיצִירָה, וּלְשָׁם הֵן מַעֲלוֹת עִמָּהֶן הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמָתָן וּבְסִיבָּתָן.
אֲבָל כְּשֶׁהֵן בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ – נִקְרָאִים ״רְעוּתָא דְלִבָּא״ בַּזּוֹהַר, וּמְקוֹמָן – בְּי׳ סְפִירוֹת דִּבְרִיאָה, וּלְשָׁם הֵן מַעֲלוֹת עִמָּהֶן הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמָתָן. מִפְּנֵי שֶׁיְּצִיאָתָן מֵהַהֶעְלֵם וְהֶסְתֵּר הַלֵּב אֶל בְּחִינַת גִּילּוּי, הִיא עַל יְדֵי הַדַּעַת וּתְקִיעַת הַמַּחֲשָׁבָה בְּחוֹזֶק וְהִתְבּוֹנְנוּת עֲצוּמָה מֵעוּמְקָא דְלִבָּא, יַתִּיר וְתָדִיר, בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, אֵיךְ הוּא חַיֵּינוּ מַמָּשׁ וְאָבִינוּ הָאֲמִיתִּי בָּרוּךְ־הוּא.
וּמוּדַעַת זֹאת מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתִּיקּוּנִים: כִּי ״בְּעוֹלַם הַבְּרִיאָה מְקַנְּנָא תַּמָּן אִימָּא עִילָּאָה״, שֶׁהִיא הַהִתְבּוֹנְנוּת בְּאוֹר־אֵין־סוֹף חַיֵּי־הַחַיִּים בָּרוּךְ־הוּא, וּכְמַאֲמַר אֵלִיָּהוּ: ״בִּינָה לִבָּא וּבָהּ הַלֵּב מֵבִין״.
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁבּ׳ בְּחִינוֹת אֲהָבוֹת אֵלּוּ הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל, הֵן כְּלוּלוֹת מִן בְּחִינַת ״אַהֲבָה רַבָּה״, וּגְדוֹלָה וּמְעוּלָּה מִ״דְּחִילוּ וּרְחִימוּ שִׂכְלִיִּים״ – אֲשֶׁר הָאַהֲבָה נִקְרֵאת לְעֵיל בְּשֵׁם ״אַהֲבַת עוֹלָם״.
רַק שֶׁאַף־עַל־פִּי־כֵן, צָרִיךְ לִטְרוֹחַ בְּשִׂכְלוֹ לְהַשִּׂיג וּלְהַגִּיעַ גַּם לִבְחִינַת ״אַהֲבַת עוֹלָם״ הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל, הַבָּאָה מֵהַתְּבוּנָה וָדַעַת בִּגְדוּלַּת ה׳, כְּדֵי לְהַגְדִּיל מְדוּרַת אֵשׁ הָאַהֲבָה בְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ וְשַׁלְהֶבֶת עַזָּה וְלַהַב הָעוֹלֶה הַשָּׁמַיְמָה, עַד שֶׁ״מַּיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת וְכוּ׳ וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ וְכוּ׳״. כִּי יֵשׁ יִתְרוֹן וּמַעֲלָה לִבְחִינַת אַהֲבָה כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ וְשַׁלְהֶבֶת עַזָּה וְכוּ׳, הַבָּאָה מֵהַתְּבוּנָה וָדַעַת בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, עַל שְׁתֵּי בְּחִינוֹת אַהֲבָה הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל – כַּאֲשֶׁר אֵינָן כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ וְשַׁלְהֶבֶת כוּ׳, כְּיִתְרוֹן וּמַעֲלַת הַזָּהָב עַל הַכֶּסֶף וְכוּ׳, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן.
וְגַם, ״כִּי זֶה כָּל הָאָדָם״ וְתַכְלִיתוֹ, לְמַעַן דַּעַת אֶת כְּבוֹד ה׳ וִיקַר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ, אִישׁ אִישׁ כְּפִי אֲשֶׁר יוּכַל שְׂאֵת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא פָּרָשַׁת בֹּא: ״בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדְעוּן לֵיהּ וְכוּ׳״, וְכַנּוֹדָע:
בראשית רבה ס״ה:כ׳ - הטקסט מספריא
וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק וגו' הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב (בראשית כז, כב), הָא קוֹל דְּקָל חַכִּים וְיָדַיָּה דְּמַשְׁלַחִין מִיתִין. דָּבָר אַחֵר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אֵין יַעֲקֹב שׁוֹלֵט אֶלָּא בְּקוֹלוֹ, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אֵין עֵשָׂו שׁוֹלֵט אֶלָּא בַּיָּדָיִם. דָּבָר אַחֵר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס קוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מַכְנִיס, וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, מְרַמֵּז לֵיהּ וְהוּא אָתֵי. דָּבָר אַחֵר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשָׁעָה שֶׁיַּעֲקֹב מַרְכִּין בְּקוֹלוֹ, יְדֵי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת, דִּכְתִיב (שמות טו, כד): וַיִּלֹּנוּ כָּל הָעֵדָה, (שמות יז, ח): וַיָּבֹא עֲמָלֵק, וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא מְצַפְצֵף בְּקוֹלוֹ אֵין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אֵין יְדֵי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא לֹא עָמְדוּ פִּילוֹסוֹפִין בָּעוֹלָם כְּבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר וּכְאַבְנִימוֹס הַגַּרְדִּי, נִתְכַּנְסוּ כָּל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אֶצְלוֹ, אָמְרוּ לוֹ תֹּאמַר שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לִזְדַּוֵּג לְאֻמָּה זוֹ, אָמַר לְכוּ וְחִזְּרוּ עַל בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וְעַל בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁלָּהֶן, וְאִם מְצָאתֶם שָׁם תִּינוֹקוֹת מְצַפְצְפִין בְּקוֹלָן אֵין אַתֶּם יְכוֹלִים לְהִזְדַּוֵּג לָהֶם, שֶׁכָּךְ הִבְטִיחָן אֲבִיהֶן וְאָמַר לָהֶם, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, בִּזְמַן שֶׁקּוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מָצוּי בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת אֵין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, וְאִם לָאו, הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אַתֶּם יְכוֹלִים לָהֶם. הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, בְּפִילֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה (שופטים כא, יח): אָרוּר נֹתֵן אִשָּׁה לְבִנְיָמִין. הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, בִּימֵי יָרָבְעָם, קוֹל בְּכִי שֶׁהָרְגוּ מֵהֶם חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים ב יג, כ): וְלֹא עָצַר כֹּחַ יָרָבְעָם, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מָה אַתְּ סָבוּר שֶׁיָּרָבְעָם נִגַף, וַהֲלֹא לֹא נִגַּף אֶלָּא אֲבִיָה, וְלָמָּה נִגַּף, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר עַל יְדֵי שֶׁהֶעֱבִיר הַכָּרַת פָּנִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (ישעיה ג, ט): הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם. וְרַבִּי לֵוִי אָמַר עַל יְדֵי שֶׁהֶעֱמִיד עֲלֵיהֶם שׁוֹמְרִים שְׁלשָׁה יָמִים עַד שֶׁנִּתְקַלְקְלָה צוּרָתָן, דִּתְנַן אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחֹטֶם, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ סִימָנִין בְּגוּפוֹ וּבְכֵלָיו. וְאֵין מְעִידִים אֶלָּא עַד שְׁלשָׁה יָמִים. עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (ירמיה טו, ח): עָצְמוּ לִי אַלְמְנוֹתָו מֵחוֹל יַמִּים, רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ וְרַבָּנָן, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר עַל שֶׁבִּזָּה לַאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א כא, י): וְעִמָּכֶם אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל, קָרָא לַאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי בְּלִיַּעַל. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר עַל שֶׁחִסְדָּם בָּרַבִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב יג, ח): וְאַתֶּם הָמוֹן רָב וְעִמָּכֶם עֶגְלֵי זָהָב. וְרַבָּנָן אָמְרֵי עַל שֶׁבָּאת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים לְיָדוֹ וְלֹא בִּטְלָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב יג, יט): וַיִּרְדֹּף אֲבִיָּה אַחֲרֵי יָרָבְעָם, וּכְתִיב (דברי הימים ב יג, יט): וַיִּלְכֹּד מִמֶּנּוּ עָרִים אֶת בֵּית אֵל וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ. וּכְתִיב (מלכים א יכ, כט): וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל. וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה אִם מֶלֶךְ עַל יְדֵי שֶׁהוֹנָה מֶלֶךְ כָּמוֹהוּ עֲנָשׁוֹ הַכָּתוּב וְנִגַּף, הֶדְיוֹט שֶׁהוּא מוֹנֶה הֶדְיוֹט עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
תניא, ליקוטי אמרים כ״ו - הטקסט מספריא
בְּרַם, כְּגוֹן דָּא צָרִיךְ לְאוֹדוֹעֵי כְּלָל גָּדוֹל: כִּי כְּמוֹ שֶׁנִּצָּחוֹן לְנַצֵּחַ דָּבָר גַּשְׁמִי, כְּגוֹן: שְׁנֵי אֲנָשִׁים הַמִּתְאַבְּקִים זֶה עִם זֶה לְהַפִּיל זֶה אֶת זֶה, הִנֵּה, אִם הָאֶחָד הוּא בְּעַצְלוּת וּכְבֵדוּת – יְנוּצַּח בְּקַל וְיִפּוֹל גַּם אִם הוּא גִּבּוֹר יוֹתֵר מֵחֲבֵירוֹ, כָּכָה מַמָּשׁ בְּנִצְחוֹן הַיֵּצֶר, אִי אֶפְשָׁר לְנַצְּחוֹ בְּעַצְלוּת וּכְבֵדוּת – הַנִּמְשָׁכוֹת מֵעַצְבוּת וְטִמְטוּם הַלֵּב כָּאֶבֶן, כִּי אִם, בִּזְרִיזוּת – הַנִּמְשֶׁכֶת מִשִּׂמְחָה וּפְתִיחַת הַלֵּב, וְטָהֳרָתוֹ מִכָּל נִדְנוּד דְּאָגָה וָעֶצֶב בָּעוֹלָם.
וּמַה שֶּׁכָּתוּב: ״בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר״, פֵּירוּשׁ, שֶׁיִּהְיֶה אֵיזֶה יִתְרוֹן וּמַעֲלָה מִזֶּה, הִנֵּה אַדְּרַבָּה, מִלָּשׁוֹן זֶה מַשְׁמַע, שֶׁהָעֶצֶב מִצַּד עַצְמוֹ אֵין בּוֹ מַעֲלָה, רַק, שֶׁיַּגִּיעַ וְיָבֹא מִמֶּנּוּ אֵיזֶה יִתְרוֹן, וְהַיְינוּ – הַשִּׂמְחָה הָאֲמִיתִּית בַּה׳ אֱלֹהָיו, הַבָּאָה אַחַר הָעֶצֶב הָאֲמִיתִּי לְעִתִּים מְזוּמָּנִים עַל עֲוֹנוֹתָיו בְּמַר נַפְשׁוֹ וְלֵב נִשְׁבָּר, שֶׁעַל יְדֵי זֶה, נִשְׁבְּרָה רוּחַ הַטּוּמְאָה וְסִטְרָא אָחֳרָא וּמְחִיצָה שֶׁל בַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר עַל פָּסוּק: ״רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב נִשְׁבָּר וְגוֹ׳״, וַאֲזַי יְקוּיַּם בּוֹ רֵישֵׁיהּ דִּקְרָא: ״תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה וְגוֹ׳, הָשִׁיבָה לִי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ, וְרוּחַ נְדִיבָה וְגוֹ׳״.
וְזֶהוּ טַעַם הַפָּשׁוּט לְתִיקּוּן הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לוֹמַר מִזְמוֹר זֶה אַחַר תִּיקּוּן חֲצוֹת קוֹדֶם הַלִּימּוּד – כְּדֵי לִלְמוֹד בְּשִׂמְחָה אֲמִיתִּית בַּה׳ הַבָּאָה אַחַר הָעֶצֶב; שֶׁיֵּשׁ לְשִׂמְחָה זוֹ יִתְרוֹן, כְּיִתְרוֹן הָאוֹר הַבָּא מִן הַחֹשֶׁךְ דַּוְקָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר עַל פָּסוּק: ״וְרָאִיתִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר כוּ׳״, עַיֵּין שָׁם, וְדַי לַמֵּבִין.
וּמִקְרָא מָלֵא דִּבֶּר הַכָּתוּב: ״תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וְגוֹ׳״, וְנוֹדָע לַכֹּל פֵּירוּשׁ הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל פָּסוּק זֶה:
וְהִנֵּה, עֵצָה הַיְּעוּצָה לְטַהֵר לִבּוֹ מִכָּל עֶצֶב וְנִדְנוּד דְּאָגָה מִמִּילֵּי דְעָלְמָא, וַאֲפִילוּ בָּנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי, מוּדַעַת זֹאת לַכֹּל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה כוּ׳״, וּפֵירְשׁוּ בַּגְּמָרָא: ״לְקַבּוּלֵי בְּשִׂמְחָה״, כְּמוֹ שִׂמְחַת הַטּוֹבָה הַנִּגְלֵית וְנִרְאֵית, כִּי ״גַּם זוֹ – לְטוֹבָה״, רַק שֶׁאֵינָהּ נִגְלֵית וְנִרְאֵית לְעֵינֵי בָשָׂר, כִּי, הִיא מֵ״עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא״ שֶׁלְּמַעְלָה מֵ״עָלְמָא דְאִתְגַּלְיָיא״, שֶׁהוּא – ו״ה מִשֵּׁם הֲוָיָ״ה בָּרוּךְ־הוּא, וְ״עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא״ – הוּא י״ה, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּ״הּ וְגוֹ׳״.
וְלָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, כִּי ״הַשְּׂמֵחִים בְּיִסּוּרִים – עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: וְאוֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ״, כִּי, הַשִּׂמְחָה הִיא מֵאַהֲבָתוֹ קִרְבַת ה׳ יוֹתֵר מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּדִכְתִיב: ״כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים וְגוֹ׳״, וְקִרְבַת ה׳ – הִיא בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּמַעֲלָה לְאֵין קֵץ בְּ״עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא״, כִּי ״שָׁם חֶבְיוֹן עוּזּוֹ״ וְ״יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן״, וְעַל כֵּן זוֹכֶה לְ״צֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ״ לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁהִיא יְצִיאַת חַמָּה מִנַרְתֵּקָה, שֶׁהִיא מְכוּסָּה בּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֶעָתִיד – תִּתְגַּלֶּה מִכִּסּוּיָהּ, דְּהַיְינוּ, שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא, וְיִזְרַח וְיָאִיר בְּגִילּוּי רַב וְעָצוּם לְכָל הַחוֹסִים בּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמִסְתּוֹפְפִים בְּצִלּוֹ, צֵל הַחָכְמָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת צֵל וְלֹא אוֹרָה וְטוֹבָה נִרְאֵית, וְדַי לַמֵּבִין:
אַךְ הָעַצְבוּת מִמִּילֵּי דִשְׁמַיָּא צָרִיךְ לָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ לִיפָּטֵר מִמֶּנָּה, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה, שֶׁצָּרִיךְ לַעֲבוֹד ה׳ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, אֶלָּא אֲפִילוּ מִי שֶׁהוּא בַּעַל עֲסָקִים וְדֶרֶךְ אֶרֶץ, אִם נוֹפֵל לוֹ עֶצֶב וּדְאָגָה מִמִּילֵּי דִשְׁמַיָּא בִּשְׁעַת עֲסָקָיו, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא תַּחְבּוּלַת הַיֵּצֶר – כְּדֵי לְהַפִּילוֹ אַחַר כָּךְ בְּתַאֲווֹת חַס וְשָׁלוֹם, כַּנּוֹדָע, שֶׁאִם לֹא כֵן, מֵאַיִן בָּאָה לוֹ עַצְבוּת אֲמִיתִּית מֵחֲמַת אַהֲבַת ה׳ אוֹ יִרְאָתוֹ, בְּאֶמְצַע עֲסָקָיו.
וְהִנֵּה, בֵּין שֶׁנָּפְלָה לוֹ הָעַצְבוּת בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה בְּתַלְמוּד תּוֹרָה אוֹ בִּתְפִלָּה, וּבֵין שֶׁנָּפְלָה לוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה, זֹאת יָשִׂים אֶל לִבּוֹ: כִּי אֵין הַזְּמַן גְּרָמָא כָּעֵת לְעַצְבוּת אֲמִיתִּית, אֲפִילוּ לְדַאֲגַת עֲוֹנוֹת חֲמוּרִים חַס וְשָׁלוֹם, רַק לָזֹאת צָרִיךְ קְבִיעוּת עִתִּים וּשְׁעַת הַכּוֹשֶׁר בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת, לְהִתְבּוֹנֵן בִּגְדוּלַּת ה׳ אֲשֶׁר חָטָא לוֹ, כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה לִבּוֹ נִשְׁבָּר בֶּאֱמֶת בִּמְרִירוּת אֲמִיתִּית.
וְכִמְבוֹאָר עֵת זוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר. וְשָׁם נִתְבָּאֵר גַּם כֵּן, כִּי מִיָּד אַחַר שֶׁנִּשְׁבַּר לִבּוֹ בְּעִתִּים קְבוּעִים הָהֵם, אֲזַי יָסִיר הָעֶצֶב מִלִּבּוֹ לְגַמְרֵי, וְיַאֲמִין אֱמוּנָה שְׁלֵימָה כִּי ה׳ הֶעֱבִיר חַטָּאתוֹ ״וְרַב לִסְלוֹחַ״. וְזוֹ הִיא הַשִּׂמְחָה הָאֲמִיתִּית בַּה׳ הַבָּאָה אַחַר הָעֶצֶב, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:
דברים רבה א׳:י״ט - הטקסט מספריא
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, כְּשֶׁנִּכְנַס עֵשָׂו אֵצֶל אָבִיו וְרָאָה שֶׁנָּטַל יַעֲקֹב אֶת הַבְּרָכוֹת, אָמַר לוֹ לֹא הִנַּחְתָּ לִי אֲפִלּוּ בְּרָכָה אֶחָת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כז, לו): הֲלֹא אָצַלְתָּ לִי בְּרָכָה. אָמַר לוֹ יִצְחָק אֲפִלּוּ אֲנִי מְבָרֶכְךָ, לוֹ אֲנִי מְבָרֵךְ, לֹא כָךְ אָמַרְתִּי לוֹ (בראשית כז, כט): הֱוֵה גְּבִיר לְאַחֶיךָ, הָעֶבֶד וְכָל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ לֹא שֶׁל אֲדוֹנָיו הֵם. מַהוּ פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה, אָמַר רַבִּי חִיָּא אָמַר לָהֶם אִם רְאִיתֶם אוֹתוֹ שֶׁמְבַקֵּשׁ לְהִתְגָּרוֹת בָּכֶם אַל תַּעַמְדוּ כְּנֶגְדוֹ אֶלָּא הַצְפִּינוּ עַצְמְכֶם מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיַּעֲבֹר עוֹלָמוֹ, הֱוֵי פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר שָׁלוֹם, אָמְרוּ לוֹ יִשְׂרָאֵל, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָבִיו מְבָרְכוֹ (בראשית כז, מ): וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה, וְאַתָּה מַסְכִּים עִמּוֹ וְאוֹמֵר לָנוּ הַצְפִּינוּ עַצְמְכֶם מִפָּנָיו, וּלְהֵיכָן נִבְרָח. אָמַר לָהֶן, אִם רְאִיתֶם שֶׁמִּזְדַּוֵּג לָכֶם בִּרְחוּ לַתּוֹרָה, וְאֵין צָפֹנָה אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ב, ז): יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה. דָּבָר אַחֵר, מַהוּ צָפֹנָה, אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמְתִּינוּ עַד עַכְשָׁו מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לָבוֹא, וִיקַיֵּם (תהלים לא, כ): מָה רַב טוּבְךָ וגו'.
רש"י על שיר השירים א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ. זֶה הַשִּׁיר אוֹמֶרֶת בְּפִיהָ בְּגָלוּתָהּ וּבְאַלְמְנוּתָהּ: "מִי יִתֵּן וְיִשָּׁקֵנִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כְּמוֹ מֵאָז, לְפִי שֶׁיֵּשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹשְׁקִין עַל גַּב הַיָּד וְעַל הַכָּתֵף, אַךְ אֲנִי מִתְאַוָּה וְשׁוֹקֶקֶת לִהְיוֹתוֹ נוֹהֵג עִמִּי כַמִּנְהָג הָרִאשׁוֹן, כְּחָתָן אֶל כַּלָּה, פֶּה אֶל פֶּה":
כִּי טוֹבִים. לִי דוֹדֶיךָ מִכָּל מִשְׁתֵּה יַיִן וּמִכָּל עֹנֶג וְשִׂמְחָה. וְלָשׁוֹן עִבְרִי הוּא לִהְיוֹת כָּל סְעֻדַּת עֹנֶג וְשִׂמְחָה נִקְרֵאת עַל שֵׁם הַיַּיִן, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן", "בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן", "וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם". זֶהוּ בֵאוּר מַשְׁמָעוֹ. וְנֶאֱמַר דֻּגְמָא שֶׁלּוֹ עַל שֵׁם שֶׁנָּתַן לָהֶם תּוֹרָתוֹ וְדִבֵּר עִמָּהֶם פָּנִים אֶל פָּנִים. וְאוֹתָם דּוֹדִים עוֹדָם עֲרֵבִים עֲלֵיהֶם מִכָּל שַׁעֲשׁוּעַ. וּמֻבְטָחִים מֵאִתּוֹ לְהוֹפִיעַ עוֹד עֲלֵיהֶם לְבָאֵר לָהֶם סוֹד טְעָמֶיהָ וּמִסְתַּר צְפוּנוֹתֶיהָ, וּמְחַלִּים פָּנָיו לְקַיֵּם דְּבָרוֹ. וְזֶהוּ: "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ":
תניא, ליקוטי אמרים ל״ו - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, מוּדַעַת זֹאת מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁתַּכְלִית בְּרִיאַת עוֹלָם הַזֶּה הוּא – שֶׁנִּתְאַוָּה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים.
וְהִנֵּה, לֹא שַׁיָּיךְ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ בְּחִינַת מַעְלָה וּמַטָּה, כִּי הוּא יִתְבָּרֵךְ מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין בְּשָׁוֶה.
אֶלָּא בֵּיאוּר הָעִנְיָן, כִּי קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם הָיָה הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרֵךְ יָחִיד וּמְיוּחָד, וּמְמַלֵּא כָּל הַמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁבָּרָא בּוֹ הָעוֹלָם, וְגַם עַתָּה כֵּן הוּא לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ. רַק שֶׁהַשִּׁינּוּי הוּא אֶל הַמְקַבְּלִים חַיּוּתוֹ וְאוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ, שֶׁמְּקַבְּלִים עַל יְדֵי לְבוּשִׁים רַבִּים הַמְכַסִּים וּמַסְתִּירִים אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי״, וְכִדְפֵירְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁאֲפִילוּ מַלְאָכִים הַנִּקְרָאִים ״חַיּוֹת״ אֵין רוֹאִין כוּ׳.
וְזֶהוּ עִנְיַן הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, עַל יְדֵי רִיבּוּי הַלְּבוּשִׁים הַמַּסְתִּירִים הָאוֹר וְהַחַיּוּת שֶׁמִּמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ, עַד שֶׁנִּבְרָא עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי וְהַחוּמְרִי מַמָּשׁ, וְהוּא הַתַּחְתּוֹן בַּמַּדְרֵגָה, שֶׁאֵין תַּחְתּוֹן לְמַטָּה מִמֶּנּוּ בְּעִנְיַן הֶסְתֵּר אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחֹשֶׁךְ כָּפוּל וּמְכוּפָּל, עַד שֶׁהוּא מָלֵא קְלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהֵן נֶגֶד ה׳ מַמָּשׁ, לוֹמַר: ״אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד״.
וְהִנֵּה, תַּכְלִית הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה – אֵינוֹ בִּשְׁבִיל עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, הוֹאִיל וְלָהֶם יְרִידָה מֵאוֹר פָּנָיו יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא הַתַּכְלִית הוּא עוֹלָם הַזֶּה הַתַּחְתּוֹן, שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ, לִהְיוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא וְאִתְהַפֵּךְ חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא – שֶׁיָּאִיר אוֹר ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּמְקוֹם הַחֹשֶׁךְ וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁל כָּל עוֹלָם הַזֶּה כּוּלּוֹ, בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז וְיִתְרוֹן אוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, מֵהֶאָרָתוֹ בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁמֵּאִיר שָׁם עַל יְדֵי לְבוּשִׁים וְהֶסְתֵּר פָּנִים, הַמַּסְתִּירִים וּמַעֲלִימִים אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא שֶׁלֹּא יִבָּטְלוּ בִּמְצִיאוּת.
וְלָזֶה נָתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנִּקְרֵאת עוֹז וְכֹחַ, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נוֹתֵן כֹּחַ בַּצַּדִּיקִים לְקַבֵּל שְׂכָרָם לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁלֹּא יִתְבַּטְּלוּ בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ בְּאוֹר ה׳ הַנִּגְלֶה לֶעָתִיד בְּלִי שׁוּם לְבוּשׁ, כְּדִכְתִיב: ״וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ [פֵּירוּשׁ, שֶׁלֹּא יִתְכַּסֶּה מִמְּךָ בְּכָנָף וּלְבוּשׁ], וְהָיוּ עֵינֶיךָ רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ״, וּכְתִיב: ״כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וְגוֹ׳, כִּי ה׳ יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְגוֹ׳״.
וְנוֹדָע, שֶׁיְּמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וּבִפְרָט כְּשֶׁיִּחְיוּ הַמֵּתִים, הֵם תַּכְלִית וּשְׁלֵימוּת בְּרִיאַת עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁלְּכָךְ נִבְרָא מִתְּחִילָּתוֹ
הגהה
וְקַבָּלַת שָׂכָר ﬠִיקָּרוֹ בָּאֶלֶף הַשְּׁבִיﬠִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּלִקּוּטֵי תּוֹרָה מֵהָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה:
וְגַם כְּבָר הָיָה לְעוֹלָמִים מֵעֵין זֶה, בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה, כְּדִכְתִיב: ״אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ״ – ״הָרְאֵתָ״ מַמָּשׁ, בִּרְאִיָּה חוּשִׁיִּית, כְּדִכְתִיב: ״וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת״ – ״רוֹאִים אֶת הַנִּשְׁמָע״, וּפֵירְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: מִסְתַּכְּלִים לַמִּזְרָח וְשׁוֹמְעִין אֶת הַדִּבּוּר יוֹצֵא אָנֹכִי כוּ׳. וְכֵן לְאַרְבַּע רוּחוֹת וּלְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְכִדְפֵירְשׁוּ בַּתִּיקּוּנִים ״דְּלֵית אֲתַר דְּלָא מַלֵּיל מִינֵּיהּ עִמְּהוֹן כוּ׳״.
וְהַיְינוּ, מִפְּנֵי גִּילּוּי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, שֶׁהֵן כְּלָלוּת הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא פְּנִימִית רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ, וְאֵין שָׁם הֶסְתֵּר פָּנִים כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ תּוֹרַת חַיִּים״. וְלָכֵן הָיוּ בְּטֵלִים בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה ״שֶׁעַל כָּל דִּבּוּר פָּרְחָה נִשְׁמָתָן כוּ׳, אֶלָּא שֶׁהֶחֱזִירָהּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לָהֶן בְּטַל שֶׁעָתִיד לְהַחֲיוֹת בּוֹ אֶת הַמֵּתִים״, וְהוּא טַל תּוֹרָה שֶׁנִּקְרָא ״עוֹז״, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה – טַל תּוֹרָה מְחַיֵּיהוּ כוּ׳״.
רַק שֶׁאַחַר כָּךְ גָּרַם הַחֵטְא וְנִתְגַּשְּׁמוּ הֵם וְהָעוֹלָם, עַד עֵת קֵץ הַיָּמִין, שֶׁאָז יִזְדַּכֵּךְ גַּשְׁמִיּוּת הַגּוּף וְהָעוֹלָם, וְיוּכְלוּ לְקַבֵּל גִּילּוּי אוֹר ה׳, שֶׁיָּאִיר לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת ״עוֹז״. וּמִיִּתְרוֹן הַהֶאָרָה לְיִשְׂרָאֵל – יַגִּיהַּ חשֶׁךְ הָאוּמּוֹת גַּם כֵּן, כְּדִכְתִיב: ״וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה׳״, וּכְתִיב: ״וְנִגְלָה כְּבוֹד ה׳, וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּיו וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״לָבוֹא בְּנִקְרֹת הַצּוּרִים וּבִסְעִיפֵי הַסְּלָעִים מִפְּנֵי פַּחַד ה׳ וַהֲדַר גְּאוֹנוֹ וְגוֹ׳״, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עוּזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצֶךָ וְגוֹ׳״:
מצוטט ב־11 עמודים
אגרות קודש 2
- כרך ט ‹ ב'תרסג לקו"ש חי"ז ע' 512
- כרך יג ‹ ד'שכ לקו"ש חי"ז ע' 513
לקוטי שיחות 4
- כרך לז ‹ הוספות - שיחות ‹ משיחות ש"פ בהר, ט"ו אייר ול"ג בעומר ה'תשמ"ו ‹ 121 לקו"ש חי"ז ע' 505
- כרך לז ‹ הוספות - שיחות ‹ בס"ד. שיחת ל"ג בעומר בעת ה"פּאַראַד", ה'תשמ"ג ‹ 127 לקו"ש חי"ז ע' 509
- כרך כא ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ז ‹ 332 לקו"ש חי"ז ע' 517
- כרך כז ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ג ‹ 299 לקו"ש חי"ז ע' 506
תורת מנחם 3
- א - שנת ה'שי"ת ‹ בס"ד. שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז ה'שי"ת לקו"ש חי"ז ע' 513
- כג - שנת תשח"י - חלק שלישי ‹ בס"ד. יום א' פ' דברים, ג' מנחם-אב, ה'תשח"י. לקו"ש חי"ז ע' 514
- מט- שנת תשכ"ז - חלק שני ‹ בס"ד. ר"ד יום אחרון של פסח, בעת הסעודה, ה'תשכ"ז לקו"ש חי"ז ע' 516
ספר השיחות ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע 2
- תרפ"ח-תרצ"א ‹ ספר השיחות - תרצ"א ‹ ליל שמחת תורה תרצ"א ‹ 164 לקו"ש חי"ז ע' 513
- תש"ו-ה'שי"ת ‹ הוספות ‹ רשימה ‹ 411 לקו"ש חי"ז ע' 505

