שיחה ד

405שיחה ד

ויגש

א. פירוש הפשט ופירוש המדרש למילים "ויאחזו בה"

על המילים "ויאחזו בה", אשר בפסוק האחרון שבפרשה – "וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד" – יש שני פירושים: "

א) פירושה של המילה "ויאחזו" לפי הפשט, כפירוש רש"י¹: לשון אחוזה².

ב) פירושו של המדרש³: הארץ היתה אוחזת בהם ותופסת אותם... כאדם שבעל כרחו אחוז בה. כלומר, " "ויאחזו" – מלשון אחיזה, תפיסה.

[ההכרח לשלול לפי הפשט את הפירוש "ל' אחיזה" הוא: מהמשכו של

ד הפסוק "וישב... ויאחזו בה ויפרו...", מובן שבמילים "ויאחזו בה" מתכוונת התורה לתאר את אופן התיישבותם של בני ישראל בארץ גושן, אשר הביא ל"ויפרו וירבו מאד". לפיכך לא ייתכן להסביר בדרך הפשט את פירוש המדרש, שהתיישבותם היתה באופן של

בעל כרחו", דבר שאיננו גורם ל"ויפרו...". כן אי אפשר להסביר ש"ויאחזו בה" הוא מלשון אחיזה, שבני ישראל אחזו אותה (ע"י השתקעותם בה), מפני שאז צריך היה להיכתב

ויאחזו", כאשר האלף מנוקדת בחולם, ולא "ויאחזו", כאשר האל"ף בקמץ, שמשמעותה היא שהם נאחזו על־ידה].

כבר הוסבר פעמים רבות⁴, שכאשר ישנם מספר פירושים של חז"ל לאותה מילה או אותו ענין, אין הכוונה שהם שונים לחלוטין זה מזה, אלא, להיפך, כיוון שהם פירושים לאותה מילה, הכרחי לומר שיש ביניהם קשר מסויים.

אבל לגבי שני הפירושים שנזכרו לעיל, הרי, לכאורה, לא רק שאין ביניהם שום קשר, אלא יותר מכך: הם נראים הפכיים זה מזה בתוכנם: לפי הפשט יוצא שהמילים "ויאחזו בה" מדגישות שהתיישבות בני ישראל בארץ גושן היתה באופן שהיא נהייתה 405ארץ שלהם, אחוזה שלהם. ואילו לפי פירוש המדרש יוצא, שמודגש ההיפך: בני ישראל "נאחזו" על־ידי ארץ " מצרים, בעל כרחם? "

ב. הקשיים על פירוש רש"י ל"וישב ישראל בארץ מצרים"

הדברים יובנו לאחר הסבר על פירוש רש"י לתחילת הפסוק, שהוא הקדמה ל"ויאחזו" בה. רש"י מצטט את המילים "וישב ישראל בארץ מצרים", ומפרש: "והיכן, בארץ גושן⁵ שהיא מארץ מצרים".

מפרשים⁶ אומרים, שרש"י רוצה לענות לשאלה הבאה: מן הביטוי "בארץ מצרים ארץ גושן" נראה שישנן שתי ארצות שונות, ולכן אומר רש"י "והיכן בארץ גושן" – הרי זה כאילו כתוב בפסוק "בארץ מצרים והיכן בארץ גושן".

אך אין מובן:

א) מדוע צריך רש"י להוסיף "שהיא מארץ מצרים" – הן דבר זה מובן מן ההמשך "וישב ישראל בארץ מצרים – בארץ גושן"?

ב) בדומה לכך ניתן לשאול על הפסוק עצמו: לשם מה כתוב בפסוק

בארץ מצרים", ומוסבר אחר־כך

בארץ גושן", והלוא די היה ב"בארץ גושן" וכבר ידוע שזה בארץ מצרים, שהרי כתוב לפני־כן בפרשה⁷ בצורה מפורשת שארץ גושן היא חלק מארץ מצרים?

ג) אם רש"י רוצה רק להסביר את הפירוט בלשון הפסוק "ארץ מצרים בארץ גושן" – מדוע הוא מצטט מן הפסוק גם את המילים "וישב ישראל"?

ג. רש"י מתרץ סתירה בין הפסוק לבין האמור בברית בין הבתרים

ההסבר לכך הוא: רש"י מתכוון לענות כאן לסתירה שבין תוכן פסוק זה לבין פרשה קודמת: בברית בין הבתרים⁸ אמר הקב"ה לאברהם "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם... ואחרי כן יצאו...". כלומר, לפני שילכו בני ישראל לארץ ישראל, הם יהיו חייבים להיות בגלות, באמצעות היותם "גר... בארץ לא להם". אך כיצד ייתכן לומר שבני ישראל היו בגלות בהימצאותם במצרים, כאשר אנו רואים בפסוק זה שהם השתקעו שם ("וישב" מלשון

תושב" – ההיפך של "גר"⁹), ועוד יותר מכך – בארץ גושן, שהיתה, כפי 406שנאמר לפני־כן בפסוק⁷ "מיטב הארץ" ובאופן המוזכר בסוף הפסוק: "ויאחזו בה – לשון אחוזה": זו היתה אחוזתם שלהם¹⁰?

לפיכך מצטט רש"י גם את המילים "וישב ישראל" – מפני שהקושי בפסוק הוא, כאמור, האופן של "וישב ישראל"¹¹ בארץ גושן.

קושי זה מתורץ ע"י פירוש רש"י באמצעות הוספת המילים "שהיא מארץ מצרים": למרות הכל, גם ארץ גושן היא חלק של ארץ מצרים¹² ולא של ארץ כנען, ולכן נחשבים מגוריהם של ישראל בארץ גושן לגלות, מפני שבעצם הימצאותם מחוץ לארץ כנען ("ארץ שלהם"¹³) הם כ"גר... בארץ לא להם"¹⁴.

ד. כיצד התבצעה כוונת הגלות ע"י השהיה בגושן

אך עדיין לא הכל "חלק" (לפחות בפנימיות הענינים¹⁵): ידוע¹⁶, שתכלית גלות מצרים היא שבני ישראל יוכשרו שם להיות ראויים לקבלת התורה ולכניסתם לארץ ישראל. כיצד, אפוא, התבצעה כוונה זו של גלות ושעבוד מצרים, עם הענין של "וישב ישראל..."?

קושיא זו מתחזקת עוד יותר על פי פירושו של "ויאחזו בה" בחלק הדרש שבתורה, אך יש להקדים ולהסביר מספר דברים:

מלשון הפסוק "ויאחזו בה – לשון אחוזה" יוצא, שארץ גושן היתה ונשארה אחוזה וירושה בידי בני ישראל, ודבר זה הוא, לכאורה, לגמרי לא מובן: כיצד ייתכן לומר על חלק מארץ מצרים שהוא אחוזה וירושה לבני ישראל? הן רק ארץ ישראל, ולא ארץ מצרים¹⁷, היא ירושה לישראל, ככתוב¹⁸ "לתת לך את הארץ הזאת לרשתה"!

[לפי דרך הפשט אכן אין כאן קושי, כיוון שאם הישיבה בארץ גושן נמשכה 407לכל אורך גלות מצרים¹⁹, רד"ו²⁰ שנה, הרי מתאים לה הביטוי "אחוזה", אך לפי דרך הדרש שבתורה, המדגישה את הדרוש ואת התוכן הפנימי, אין הדבר "חלק"].

הרד"ק מביא בספר יהושע²¹ בשם ה"דרש", שהכתוב שם²², שיהושע קבל "את כל ארץ גושן", אכן מתכוון ל"גושן של ארץ מצרים והיא נבלעת בתוך ערי ישראל", ולפיכך מונה אותה הפסוק שם²³ בין ערי נחלת יהודה.

לפי זה ניתן היה, לכאורה להסביר (בדרך הדרש, לפחות) את הביטוי "ויאחזו בה", שארץ גושן נהיתה ירושה לישראל, מפני שהיא "נבלעה" בתוך ערי ישראל בתקופת יהושע.

אך קשה להסביר כך, מפני שכיצד ייתכן, שבתקופת הפסוק "וישב ישראל..." כבר תיקרא התיישבות זו בארץ גושן בשם "אחוזה", על כך שהיא תיבלע מאות שנים מאוחר יותר בין ערי ישראל, ע"י כיבוש יהושע?

ההסבר לכך הוא: כתוב במדרש²⁴ שפרעה נתן לשרה את "ארץ גושן לאחוזה", ו"לפיכך ישבו ישראל בארץ גושן שהיא של שרה אמנו". יוצא, אפוא, שישראל קבלו את ארץ גושן בירושה (משרה)²⁵.

בכך מתחזקת הקושיה שהובאה לעיל: כיצד עברו ישראל את גלות מצרים על־ידי הימצאותם בארץ גושן, אשר היתה שייכת להם כירושה, והם לא היו בה "גר... בארץ לא להם..."?

ה. מטרות הגלות התממשו ע"י יגיעה בלימוד תורה

הדברים יובנו לפי המוסבר בתורה אור²⁶, שכל הפרטים בעבודת גלות מצרים "בעבודה קשה בחומר ובלבנים..."²⁷ קיימים גם במשמעות רוחנית, בעיסוק בתורה, כנאמר בזוהר²⁸: "בעבודה קשה זו קושיא, בחומר דא קל וחומר ובלבנים דא לבון הלכה..."²⁹, וכאשר יהודי יגע בעבודה קשה של התורה, הוא עובר בכך את הענין של "עבודה קשה..." של גלות 408מצרים, ואין הוא צריך לבצע זאת בגשמיות.

[כדברי המשנה³⁰: "כל המקבל עליו עול תורה", והדגש כאן הוא על "עול תורה": הוא מקבל על עצמו את העול של התורה, העבודה הקשה, כמוסבר בזוהר שלעיל, אז "מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ"].

בדומה לזה ניתן להסביר בעניננו: גם בהימצאותם בארץ גושן עברו בני ישראל את גלות ושעבוד מצרים ומימשו את מטרותיה, באמצעות יגיעתם בתורה ב"בית התלמוד" שהקימו יעקב ובניו³¹.

זהו גם רמז, בדרך "יינה של תורה", להסברו של רש"י "ויאחזו בה – לשון אחוזה": התקופה הראשונה של גלות מצרים, כאשר ישראל השתקעו שם " ("וישב ישראל") לא היתה כרוכה בעבודה קשה בגשמיות. להיפך, אז היה זה באופן שחשו שזהו "מיטב הארץ", ושהם באחוזתם שלהם: כולם ידעו שישראל נמצאים בארץ שלהם, ומתנהגים שם כרצונם, ללא שעבוד למצרים. שעבוד הגלות התבטא רק בעבודה קשה בתורה.

ו. "ארץ לא להם" – בדרגת הקדושה שבה

אבל עדיין דרוש הסבר נוסף: בכל זאת, אם ישראל ירשו (לפי המדרש) את ארץ גושן משרה, כיצד יכולים מגוריהם שם להיחשב כגלות "בארץ לא להם"?

ההסבר לכך הוא: למרות שארץ גושן היתה שייכת לבני ישראל בגלל הירושה משרה היא בכל זאת לא מכילה בתוכה את דרגת הקדושה³² שמכילה בתוכה ארץ ישראל³³ – "ארץ אשר... עיני ה' אלקיך בה..."³⁴.

בכך התבטאה הגלות "בארץ לא להם" בעת הימצאותם בארץ גושן, גם בתקופה הראשונה: בני ישראל הצטערו על כך שהם נמצאים במקום שאיננו

ארץ אשר... עיני ה' אלקיך בה...", ובגלל עובדה זו עצמה היא "ארץ לא להם" – אין היא בדרגת החשיבות והקדושה הראויה "להם", וע"י צער זה הם עברו חלק מן השעבוד והמיצרים של גלות מצרים.

ז. לאחר סיום התקופה הראשונה בלט שארץ גושן "היא ארץ מצרים"

לשעבוד

למרות, שתחילת גלותם במצרים 409היתה באופן של "ויאחזו בה", כדלעיל, בכל־זאת, היתה זאת ירידה³⁵ לעומת מצב בני ישראל ודרגתם³⁶ בהיותם ( בארץ כנען. וזה הביא לכך שמאוחר יותר הם יצטרכו לעבור את גלות ושעבוד מצרים כפשוטו.

כלומר, לאחר סיום התקופה הראשונה, בזמן של "וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא"³⁷, אשר בגלל זאת התחילה להימעט היגיעה בתורה ב"בית התלמוד" של יעקב ובניו, והתחיל להישכח הצער של היותם "בארץ לא להם"³⁸, אז התחיל³⁹ שעבוד מצרים⁴⁰ כפשוטו, עד שנראה היה "כאילו אותו היום נכנסו למצרים"⁴¹: התחילו לשכוח שארץ זו שייכת לישראל, והתחילו להרגיש את המרירות שבמצרים וגלות.

דברים אלו מדגיש רש"י בפירושו: "וישב ישראל בארץ מצרים – והיכן

ל בארץ גושן שהיא מארץ מצרים": בתחילה אכן היתה גלות מצרים

"והיכן") באופן של "ארץ גושן" – מיטב הארץ וכו', אך מצד שני צריך לדעת "שהיא מארץ מצרים": עצם העובדה שישראל היו צריכים להתיישב בארץ גושן כבר נחשבת לירידה לארץ מצרים. יתר־על־כן: "ארץ גושן" עצמה הפכה לחלק הגרוע ביותר שבגלות מצרים ("שהיא מארץ מצרים"): כאשר לא ניצלו את מיטב הארץ של ארץ גושן לעבודת ה', ולהיפך, "וישמן" גרם ל"ויבעט"⁴², או אז היה שעבוד מצרים כפשוטו בתוך ארץ גושן עצמה, שם חיו בני ישראל במשך כל תקופת הגלות.

ח. בפנימיות הענינים:

העלאת ניצוצות

הקדושה

הפירוש המוזכר לעיל (בסעיף ד')

"ויאחזו" – לשון אחיזה, שישראל ירשו את ארץ גושן, מתאים גם להשפעת גלות מצרים לפי פנימיות הענינים;

מכך מובן גם־כן, שלמרות שבדרך הפשט אין הכרח שלשון אחוזה כולל גם משמעות של ירושה (שישראל ירשו את ארץ גושן), בכל זאת רומז רש"י במילים "ל' אחוזה" למשמעות של הירושה, ב"יינה של תורה" הטמון בפירוש רש"י.

410ההסבר לכך הוא: כוונת גלות⁴³ מצרים היתה, שישראל "יבררו", יזככו ויקחו אליהם את ניצוצות הקדושה הנמצאים במצרים. זוהי המשמעות הפנימית של "וינצלו את מצרים"⁴⁴, כפי שמסבירים חז"ל⁴⁵ "עשאוה כמצודה שאין בה דגן... כמצולה שאין בה דגים" – בני ישראל העלו את ניצוצות הקדושה של עולם התוהו, שהיו בארץ מצרים⁴⁶.

לכך רומז רש"י באמרו "ויאחזו בה – לשון אחוזה"⁴⁷: התכלית של "וישב ישראל בארץ מצרים" היתה שישראל יירשו שם את הניצוצות של אורות דתוהו, כפי שידוע מאמרו של כ"ק מו"ח אדמו"ר⁴⁸, שסדרי הירושה אצל אומות העולם הם על דרך הפסוק⁴⁹ "ובן אין לו... ונתתם את נחלתו לאחיו"⁵⁰, וכיוון ש"הלא אח עשו ליעקב"⁵¹, יורשים ישראל את ה"אורות דתוהו".

ט. הקשר שבין שני הפירושים על "ויאחזו בה"

לפי כל האמור לעיל מובן הקשר בין שני הפירושים על "ויאחזו בה":

לפי הפשט הרי "ויאחזו" הוא מלשון אחוזה. כיוון שבפשטות הענינים עדיין לא החל בתקופה של פרשת ויגש השעבוד של גלות מצרים, להיפך, אז עדיין נראה היה שארץ גושן היא אחוזה של בני ישראל, כמוסבר לעיל.

אבל לפי המדרש, המסביר את פנימיותו של כל ענין⁵², הרי "ויאחזו" הוא מלשון אחיזה, ש"הארץ היתה אוחזת בהם ותופסת אותם... שבעל כרחו אחוז בה":

כיוון שבפנימיות הרי הישיבה בארץ גושן היא ירידה למצרים ("שהיא מארץ מצרים") ויותר מכך, מאפשרת את שעבוד מצרים כפשוטו, יוצא, שבפנימיות ובהעלם היתה הירידה לארץ גושן באופן של

הארץ היתה אוחזת בהם ותופסת אותם... שבעל כורחו אחוז בה".

הכוונה הפנימית והטעם לכך שצריך להיות ענין של "ויאחזו בה" לפי פירוש המדרש (ש"הארץ היתה אוחזת... אותם") רמוזה ב"יינה של תורה" אשר 411בפירוש רש"י⁵³: הכוונה של הכרחיות היותם בגלות מצרים לפי פירוש המדרש רמוזה ב"לשון אחוזה": כדי שהם ירשו כל הטוב בניצוצות דתוהו שנפלו בשבירה⁵⁴ במצרים "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול"⁵⁵.